https://text.chabadpedia.com/api.php?action=feedcontributions&feedformat=atom&user=%D7%90%D7%9C%D7%99%D7%94+%D7%90%D7%9C%D7%99%D7%9E%D7%9C%D7%9A 2026-05-09T16:00:43Z תרומות המשתמש MediaWiki 1.40.3 https://text.chabadpedia.com/index.php?title=%D7%9E%D7%90%D7%9E%D7%A8_%D7%9C%D7%9B%D7%94_%D7%93%D7%95%D7%93%D7%99_%D7%AA%D7%A9%D7%99%22%D7%93_-_%D7%9E%D7%95%D7%92%D7%94&diff=7383 2025-02-24T19:38:42Z

<p>אליה אלימלך: /* בס&quot;ד. ש&quot;פ תצא, י&quot;ג אלול, ה&#039;תשי&quot;ד. */</p> <hr /> <div>{{ספר המאמרים מלוקט}}<br /> ===פתח דבר===<br /> ב&quot;ה<br /> <br /> בקשר לשנת החמישים מחתונת כ&quot;ק אדמו&quot;ר שליט&quot;א (תרפ&quot;ט-תשל&quot;ט) - מדפיסים אנו בזה מאמר ד&quot;ה לכה דודי אשר לכ&quot;ק אדמו&quot;ר שליט&quot;א. <br /> <br /> מאמר זה נאמר בש&quot;פ תצא, י&quot;ג אלול, ה'תשי&quot;ד, וכנראה הוא מיסוד (ביאור) על ד&quot;ה לכה דודי, תרפ&quot;ט שנאמר ע&quot;י כ&quot;ק אדמו&quot;ר (מהוריי&quot;צ) נ&quot;ע בעת קבלת הפנים של חתונת כ&quot;ק אדמו&quot;ר שליט&quot;א. <br /> <br /> כ&quot;ק אדמו&quot;ר שליט&quot;א הואיל להגי' המאמר כעת, וניתוספו בו הערות ומראי מקומות הבאות בשולי הגליון. <br /> <br /> מערכת &quot;אוצר החסידים&quot;<br /> <br /> יד כסלו, ה'תשל&quot;ט, ברוקלין, נ.י.<br /> ==בס&quot;ד. ש&quot;פ תצא, י&quot;ג אלול, ה'תשי&quot;ד.==<br /> לכה דודי לקראות כלה פני שבת נקבלה, ומביא כ&quot;ק מו&quot;ח אדמו&quot;ר במאמרו לכה דודי (מדרושי החתונה{{הערה|נדפס בסה&quot;מ קונטרסים ח&quot;א כ, א ואילך. וז&quot;ע (תשל&quot;ט) עוה&quot;פ בקונטרס בפ&quot;ע. }}) (מפדר&quot;א{{הערה|פט&quot;ז.}}) שחתן דומה למלך והכלה למלכה. חתן זה הקב&quot;ה וכלה היא כנס&quot;י, ובספירות הו&quot;ע ז&quot;א ומלכות, דחתן הוא בחי' ז&quot;א וכלה היא בחי' מל'. וזהו לכה דודי לקראות כלה פני שבת נקבלה, שהו&quot;ע המשכת ז&quot;א למל', וסדר ההמשכה הוא, אשר תחילה צ&quot;ל ההמשכה חיצונית (מז&quot;א למל') שהיא רק בבחי' מקיף, ואח&quot;כ היא ההמשכה פנימית. דכן הוא הסדר בכל השפעה ממשפיע למקבל, דתחילה צ&quot;ל המשכת המשפיע מבחי' חיצוניות שלו לבחי' חיצוניות המקבל, שעי&quot;ז מתעלה המקבל להיות קרוב למדרי' המשפיע, ואח&quot;כ יוכל לקלב המשכה הפנימית מהמשפיע. ומביא ע&quot;ז{{הערה|שם ס&quot;ב. }} ב' משלים [מהשפעת רב לתלמיד, ואב המשתעשע עם בנו הקטן]. ויש לומר, שכוונתו במשלים אלה היא לא רק להביא דוגמאות לסדר ההמשכה (שההשפעה חיצונית היא הקדמה לההשפעה פנימית), אלא (גם) לבאר גודל העילוי שבב' השפעות אלו, דגם ההשפעה חיצונית היא דרגא נעלית ביותר, ועד שיש בה עילוי לגבי ההשפעה פנימית. כי ההשפעה חיצונית, שהיא בחי' מקיף, היא למעלה מכלי המקבל (משא&quot;כ ההשפעה פנימית שמתקבלת בכלי המקבל). ומ&quot;מ היא רק הקדמה לההשפעה פנימית, כי דוקא ע&quot;י השפעה הפנימית מגיעים לעילוי נעלה יותר (שלמעלה מבחי' המקיף). וזהו על כל כבוד חופה{{הערה|ל' הכתוב - ישעי' ד, ה. }} שהם ב' בחי' כבוד, כבוד חתן וכבוד כלה, ולמעלה יותר{{הערה|ראה בכ&quot;ז בסידור ובלקו&quot;ת שה&quot;ש ד&quot;ה כי על כל כבוד. }} כבוד דאבא וכבוד דאימא. וע&quot;ז הוא יחוד או&quot;א ויחוד זו&quot;ן. דעם היות ששניהם (כבוד (וחופה) דאו&quot;א, וכבוד (וחופה) דזו&quot;ן) הם בחי' מקיף, מ&quot;מ ידוע{{הערה|ד&quot;ה שמח תשמח תרנ&quot;ז ע' 90 (סה&quot;מ תרנ&quot;ז ע' רסז) ואילך. וראה גם לקו&quot;ת שם מ, רע&quot;א. }} שדוקא ביחוד זו&quot;ן (שהוא יחוד פנימי נמשך העצם.<br /> <br /> ב) והנה המשל הראשון הוא מהשפעת רב לתלמיד, וסדר ההשפעה הוא כמו שארז&quot;ל{{הערה|פסחים קיז, א. וש&quot;נ}} קמקמי דפתח להו לרבנן אמר מילתא דבדיחותא ובדחו רבנן ולבסוף יתיב באימתא ופתח בשמעתא, והמילתא דבדיחותא שקודם הלימוד [שהו&quot;ע היחת חולין של ת&quot;ח שצריכה לימוד{{הערה|סוכה כא, ב. ע&quot;ז יט, ב. }}] היא חיצונית בלבד, אמנם השפעה זו היא הקדמה לההשפעה פנימית (דפתח בשמעתא) כי דוקא עי&quot;ז נעשה פתיחת הלב והמוח של התלמיד שיהי' כלי לקבלה לההשפעה פנימית. והנה מקור משל זה הוא מאדמו&quot;ר האמצע בתורת חיים{{הערה|ד&quot;ה ואלה תולדות ס&quot;ו (ב, ד). }} [אלא שבתו&quot;ח לא הובא זה כמשל להענין דלכה דודי. ובד&quot;ה סמוכים לעד פר&quot;ת{{הערה|ס&quot;א (נדפס בקונטרס בפ&quot;ע - קה&quot;ת תשי&quot;ב) [ואח&quot;ז נדפס בסה&quot;מ פר&quot;ת ע' קמח. המו&quot;ל].}} (המאמר שאמר כ&quot;ק אדמו&quot;ר מהורש&quot;ב נ&quot;ע ביום הולדתו (כ' מ&quot;ח) האחרון בעלמא דין) מקשר בדרך אפשר &quot;ואפשר שז&quot;ע כו&quot;) הענין דמילתא דבדיחותא להענין דלכה דודי. ובד&quot;ה לכה דודי השמיט כ&quot;ק מו&quot;J אדמו&quot;ר תיבת &quot;ואפשר&quot; וכותב זה בפשטות{{הערה|וידוע ג&quot;כ הסיפור, שבאחד המאמרים שאמר כ&quot;ק אדמו&quot;ר (מוהרש&quot;ב) נ&quot;ע ביחידות לבנו כ&quot;ק מו&quot;J אדמו&quot;ר אמר (משל מכח הציור שבנפש בדרך אפשר&quot; ואח&quot;כ הי' כ&quot;ק מו&quot;J אדמו&quot;ר אצל חותנו הרה,ח וכו' ר' אברהם בקעשענוב, ובקשו לחזור דא&quot;ח, באמרו: עפן נאר אויף דעם קראן וועט זיך שוין גיסן, וחזר את מאמר הנ,K וגם ענין הנ&quot;ל בפשטות.ת כשחזר לליובאוויטש סיפר לאביו את כל המאורע, ושאלהו כ&quot;ק אדמו&quot;ר (מהורש&quot;ב) נ&quot;ע, הא מנין לך? הרי אמרתי רק בדרך אפשר? וענה לו: מה שאצלך בדרך אפשר נעשה אצלי דבר ודאי. }}], ובתו&quot;ח שם (לאח&quot;ז{{הערה|סי&quot;ב (ה, ג). }} מבאר, דשרש ענין השחוק הוא מתענוג הפשוט שבלתי מורכב כלל. ומזה מובן, דשרש של מילתא דבדיחותא (שהוא תענוג הפשוט) הוא למעלה מהשפעת השכל שלאח&quot;ז (שהרי התענוג שבשכל הוא תענוג מורכב). אמנם מ&quot;מ ה&quot;ז רק בחי' חיצונית, וע&quot;י ההשפעה פנימית מגיעים לעילוי נעלה יותר. והענין הוא דבתענוג הפשוט גופא יש ב' דרגות{{הערה|המשך תרס&quot;ו ע' צט ואילך. ד&quot;ה והי' כי תבוא תרע&quot;ה (בהמשך תרע&quot;ב ח&quot;ב).}}, תענוג הפשוט המורגש ותענוג העצמי הבלתי מורגש. ודוקא ע&quot;י ההשפעה פנימית, שהתלמיד מקבל בפנימיותו, מגיעים לתענוג העצמי הבלתי מורגשי. וכן ארז&quot;ל{{הערה|תענית ז, א. וראה לקמן סעיף ז'. }} ומתלמידי יותר מכולן.<br /> <br /> ג) ומשל הב' הוא מבן יניק וקטן שאביו רוצה להשתעשע עמו פא&quot;פ והרי התינוק הוא קטן, צריך האב להשפיל את ידיו כו' להרים בנו הקטן בכדי שיוכל להשתעשע עמו בקירוב פא&quot;פ. דהגבהת התינוק הוא רק ענין חיצוני, והוא רק הקדמה להקירוב פנימי שלאח&quot;ז (השעשועים כו'). והנה מקור משל זה הוא באו&quot;ת להה&quot;מ{{הערה|פה, סע&quot;ד [עה&quot;פ (הושע יא, ג) אנכי תרגלתי לאפרים קחם על זרועותי]. }}, ושם ישה הוספה (שלא נעתקה בהמאמר{{הערה|ועד&quot;ז בלקו&quot;ת פינחס פ, ב. ד&quot;ה סמוכים לעד שם. }}, שהקטן &quot;משתעשע בזקן שלו&quot; (של האב. וי&quot;ל שבזה מרומז, שהמשכת המקיף (שקודם ההשפעה פנימית{{הערה|בכללות השעשועים הו&quot;ע הקירוב פנימי (כנ&quot;ל. מד&quot;ה לכה דודי תרפ&quot;ט). אבל בערך הלימוד והשפעת פנימיות דהבן מאביו וכיו&quot;ב, גם זה קירוב חיצוני. }} היא למעלה מהשתלשלות, דזקן הוא י&quot;ג תיקוני דיקנא, י&quot;ג מדה&quot;ר שלמעלה מהשתלשלות. אלא מ&quot;מ יש להם איזו שייכות להשתלשלות, כמש&quot;נ זכור רחמיך גו' כי מעולם המה [שלכן נק' בשם &quot;מדות&quot; מלשון מדידה]. גם ידוע בענין השערות שהוא הארה בלבד. אמנם ע&quot;י ההשפעה פנימית שלאח&quot;ז (אף שהיא למטה מבחי' מקיף) נמשך העצם שלמעלה מהמקיף (ע&quot;ד הנ&quot;ל פעיף א' במעלת יחוד זו&quot;ן (שהוא יחוד פנימי) על יחוד או&quot;א כביאור אדמו&quot;ר הצ&quot;צ בכ&quot;מ בזה).<br /> <br /> ד) ועד&quot;ז הוא בעבודה (כמו שמבאר בהמאמר&lt;ref name=&quot;:0&quot;&gt;ס&quot;ג. &lt;/ref&gt;), שהתחלת עבודת האדם בכל יום היא עבודת התפלה, כמש&quot;נ&lt;ref&gt;ישעי' ב, כב. &lt;/ref&gt; חלדו לכם מן האדם אשר נשמה באפו כי במה נחשב הוא, אל תקרי במה אלא במה&lt;ref&gt;ברכות יד, א. &lt;/ref&gt;, ובי' אדה&quot;ז ואדמו&quot;ר מהר&quot;ש&lt;ref&gt;לקו&quot;ת פנחס עט, ד. הקדמה ללקו&quot;ת לג&quot;פ לאדמו&quot;ר מהר&quot;ש. &lt;/ref&gt; דקודם התפלה נחשב האדם כמו במה. ותפלה הוא לשון התחברות&lt;ref&gt;תו&quot;א תרומה עט, סע&quot;ד. ובכ&quot;מ. &lt;/ref&gt;, שע&quot;י התפלה מתקשר האדם באלקות. וסדר התפלה הוא, שמקודם צ&quot;ל הקירוב כללי (המשכה חיצונית) [כמו שמבאר ענינו בהמאמר&lt;ref name=&quot;:0&quot; /&gt;], ואח&quot;כ נעשה הקירוב פנימי, שהאדם מתקשר לאלגות באופן כזה שממשיך אלקות בכל עניניו הגשמיים. ויובן זה [מה שע&quot;י התפלה בתחילת היום ביכלתו לקשר כל הענינים הגשמיים ולעשותם כלים לאלקות] ע&quot;פ מה שביאר הבעש&quot;ט&lt;ref&gt;כש&quot;ט - הוצאת קה&quot;ת) סרי&quot;ב. &lt;/ref&gt; ענין איסור שאילת שלום קודם התפלה&lt;ref&gt;ברכות שם. טושו&quot;ע (ואדה&quot;ז) או&quot;ח ספ&quot;ט ס&quot;ב (ס&quot;ג). &lt;/ref&gt;, שהוא ע&quot;ד מ&quot;ש בכתבי האריז&quot;ל&lt;ref&gt;שעהמ&quot;צ פ' יתרו. ל&quot;ת פ' וירא. וראה זח&quot;ג פג, א. &lt;/ref&gt; בענין כיבוד אח הגדול&lt;ref name=&quot;:1&quot;&gt;כתובות קג, א. &lt;/ref&gt;, שהוא מפני דרוחא הוא דשבק בגוי', שבבן הא' יש רוח האב יותר משאר הבנים, וכל שאר הבנים נוטלים מרוחא דאב ע&quot;י בן הראשון. ומצד רוח האב שבאח הגודל מחוייבים הם לכבדו כמו שהם מחוייבים בכבוד האב [שלכן למדין&lt;ref name=&quot;:1&quot; /&gt; דין זה מהפסוק&lt;ref&gt;יתרו כ, יב. &lt;/ref&gt; כבד את אביך דוקא, כי כבוד אח הגדול נכלל בכיבוד אב]. וכמו&quot;כ הוא בנוגע למחדו&quot;מ של האדם במשך כל היום, שכולם מסתעפין ונמשכין אחר הדבור הראשון, ולכן דבור [וכן מחשבה ומעשה] הראשון של האדם בקומו משינתו צ&quot;ל בעבודת ה', שעי&quot;ז ממשיך קדושה בכל המחדו&quot;מ שלו במשך כל היום כולו. והנה דוקא עי&quot;ז שהקירוב פנימי שלו לאלקות (בעת התפלה) הוא באופן כזה שממשיך אור אלקי בעניניו הגשמיים עד שעושה אותם כלים לאלקות מגיעים למעלה יותר, כידוע&lt;ref&gt;ראה לקו&quot;ת האזינו עה, ב. ובכ&quot;מ. &lt;/ref&gt; בענין ורב&lt;ref&gt;משלי יד, ד. &lt;/ref&gt; תבואות בכח שור. <br /> <br /> ה) וכמו&quot;כ יובן כם בענין המשכת הז&quot;א במל' (יחוד זו&quot;ן), שהסדר בזה הוא (כנ&quot;ל ס&quot;א) אשר מקודם צ&quot;ל ההשכה חיצונית ואח&quot;כ ההמשכה פנימית. דגם ההמשכה חיצונית היא המשכה נעלית ביותר (ע&quot;ד הנ&quot;ל ס&quot;ב-ג), שהיא בחי' מקיף שלמעלה מהשתלשלות וכלים (ולכן אינה נקלטת בספיק המל' בפנימיותה לפי שהיא למעלה מהגבלת הכלים שלה). אבל מ&quot;מ, המשכה זו היא בחי' חיצונית, שהיא רק הראה בלבד. משא&quot;כ ע&quot;י ההמשכה פנימית, שמתקבלת במל' בפנימיותה, מגיעים למעלה יותר (מבחי' המקיף). והענין הוא, דשרש המל' הוא למעלה משרש ז&quot;א&lt;ref name=&quot;:2&quot;&gt;ראה בכ&quot;ז - סה&quot;מ תרנ&quot;ט ע' יא. &lt;/ref&gt;. דשרש הז&quot;א הוא מחיצוניות הכתר ושרש המל' הוא מפנימיות הכתר. והגם שגם בז&quot;א איתמר&lt;ref&gt;ראה זח&quot;ג רצ&quot;ב, א. &lt;/ref&gt; ז&quot;א בעתיקא אחיד ותליא, הרי ידוע שאין הכוונה בזה על עתיק ממש (רק חיצוניות עתיק). משא&quot;כ שרש המל' היא בפנימיות עתיק, רדל&quot;א&lt;ref name=&quot;:2&quot; /&gt;. אבל מ&quot;מ, מצד ירידתה למטה הרי שרשה הוא בהעלם, וגילוי שרש המל' הוא ע&quot;י ז&quot;א דוקא&lt;ref&gt;ראה בארוכה ד&quot;ה לכל תכלה תרנ&quot;ט. &lt;/ref&gt;, ועי&quot;ז גופא ספיק המל' מתעלית למעלה מז&quot;א. וזהו&quot;ע סדר ההמשכה, דתחילה צ&quot;ל המשכת הז&quot;א במל' באופן שיורגש ענין הז&quot;א שלמעלה ממל' (שדוקא ע&quot;י הוא גילוי שרש המל'). אבל מ&quot;מ, מכיון שההמשכה היא מצד (מעלת) ז&quot;א, יש לה שייכות להשתלשלות [ע&quot;ד הנ&quot;ל (ס&quot;ג) בענין י&quot;ג ת&quot;ד]. ודוקא ע&quot;י ההמשכה פנימית שמתקבלת במל' בפנימיותה, הרי מכיון שהמשכה זו היא מצד (מעלת) המל', הרי מגיעים עי&quot;ז לשרש המל' שלמעלה משרש ז&quot;א, ועד שהמל' משפיע בז&quot;א, אשת חיל עטרת בעלה&lt;ref&gt;משלי יב, ד. &lt;/ref&gt;. <br /> <br /> ו) וי&quot;ל שזהו ג&quot;כ הביאור בזה שמביא (בתחילת המאמר) ב' קצוות בענין השבת, דהשבת נק' מלכה שהיא ספירת המל' שלמטה מכל הספי' ומקבלת מהן, כמאמר&lt;ref&gt;זח&quot;א רמט, ב. ובכ&quot;מ.&lt;/ref&gt; סיהרא לית לה מגרמה כלום [וכמאמר רז&quot;ל&lt;ref&gt;ע&quot;ז ג, א. &lt;/ref&gt; (גבי שבת) דדוקא מי שטרח בערב שבת יאכל בשבת], ולאידך הרי כולהו יומין מתברכין מהשבת&lt;ref&gt;ראה זח&quot;ב סג, ב. פח, א. &lt;/ref&gt;, היינו דלא זו בלבד ששבת מקודש מכל הימים, אלא עוד זאת, שהיא משפיע בהם. אך הענין הוא, דז' ימי השבוע הם שבעת ימי הבנין, דששת ימי החול הם בז&quot;א כמ&quot;ש&lt;ref&gt;יתרו שם, יא. &lt;/ref&gt; ששת ימים עשה הוי' את השמים ואת הארץ ואיתא בזהר&lt;ref&gt;ח&quot;ג צד, איש ע&quot;ב. ועוד. &lt;/ref&gt; כל יומא וימא עביד עבידתי', ושבת היא מל' (כנ&quot;ל). ולכן, מצד זה שהמל' ירדה למטה, ובפרט מצד ירידתה לבי&quot;ע דרגלי' יורדות כו', השבת (מל') מקבלת מששת ימי החול (ז&quot;א), שהו&quot;ע עבודת הבירורים (בירור הנה&quot;ב וכל הדברים הגשמיים) דששת ימי החול. אמנם לאחרי (וע&quot;י) עבודה זו נעשה (בשבת) עליית המל' מבי&quot;ע עד עלי' לשרשה ומקורה, ואז מתעלית למעלה מז&quot;א עד שמשפעת גם לכל ששת ימי החול (ז&quot;א), דמיני' מתברכין כולהו יומין. <br /> <br /> ז) וזהו לכה דודי לקראת כלה פני שבת נקבלה, שהוא בקשת נש&quot;י שתהי' המשכת הז&quot;א במל'. דתחילת ההמשכה היא לכה דודי לקראת כלה, הליכה בלבד, ועי&quot;ז פני שבת נקבלה, שהוא ההמשכה פנימית, פני שבת&lt;ref&gt;ראה ד&quot;ה סמוכים לעד הנ&quot;ל (ע' 6). [סה&quot;מ פר&quot;ת ע' קנא-ב. המו&quot;ל]. &lt;/ref&gt;, שמתגלה בחי' פנימיות המל' ועד כמו שהיא מושרשת בעתיק. ולכן נקבלה לשון רבים, שגם ז&quot;א מקבל מ(שרש ה)מל'&lt;ref&gt;ראה שם רפ&quot;ב. &lt;/ref&gt;, אשת חיל עטרת בעלה. וכמו שהוא למעלה בז&quot;א ומל', עד&quot;ז הוא בכל משפיע ומקבל, שע&quot;י המקבל נתוסף בהמשפיע, ומתלמידי יותר מוכלם. ובפרט בחתן וכלה למטה, שדוקא ע&quot;י ההמשכה פנימית, הנה אשת חיל עטרת בעלה, והכל הי' מן העפר&lt;ref&gt;קהלת ג, כ. וראה לקו&quot;ת שה&quot;ש מ, א. אגה&quot;ק סוס&quot;כ. &lt;/ref&gt;. שעי&quot;ז נמשך כח הא&quot;ס בדור ישרים יבורך בבנים ובני בנים עוסקים בתורה ומצוות. <br /> <br /> {{הערות שוליים}}<br /> [[קטגוריה:ספר המאמרים מלוקט]]</div>

אליה אלימלך https://text.chabadpedia.com/index.php?title=%D7%9E%D7%90%D7%9E%D7%A8_%D7%9C%D7%9B%D7%94_%D7%93%D7%95%D7%93%D7%99_%D7%AA%D7%A9%D7%99%22%D7%93_-_%D7%9E%D7%95%D7%92%D7%94&diff=7382 2025-02-24T19:04:53Z

<p>אליה אלימלך: /* בס&quot;ד. ש&quot;פ תצא, י&quot;ג אלול, ה&#039;תשי&quot;ד. */</p> <hr /> <div>{{ספר המאמרים מלוקט}}<br /> ===פתח דבר===<br /> ב&quot;ה<br /> <br /> בקשר לשנת החמישים מחתונת כ&quot;ק אדמו&quot;ר שליט&quot;א (תרפ&quot;ט-תשל&quot;ט) - מדפיסים אנו בזה מאמר ד&quot;ה לכה דודי אשר לכ&quot;ק אדמו&quot;ר שליט&quot;א. <br /> <br /> מאמר זה נאמר בש&quot;פ תצא, י&quot;ג אלול, ה'תשי&quot;ד, וכנראה הוא מיסוד (ביאור) על ד&quot;ה לכה דודי, תרפ&quot;ט שנאמר ע&quot;י כ&quot;ק אדמו&quot;ר (מהוריי&quot;צ) נ&quot;ע בעת קבלת הפנים של חתונת כ&quot;ק אדמו&quot;ר שליט&quot;א. <br /> <br /> כ&quot;ק אדמו&quot;ר שליט&quot;א הואיל להגי' המאמר כעת, וניתוספו בו הערות ומראי מקומות הבאות בשולי הגליון. <br /> <br /> מערכת &quot;אוצר החסידים&quot;<br /> <br /> יד כסלו, ה'תשל&quot;ט, ברוקלין, נ.י.<br /> ==בס&quot;ד. ש&quot;פ תצא, י&quot;ג אלול, ה'תשי&quot;ד.==<br /> לכה דודי לקראות כלה פני שבת נקבלה, ומביא כ&quot;ק מו&quot;ח אדמו&quot;ר במאמרו לכה דודי (מדרושי החתונה{{הערה|נדפס בסה&quot;מ קונטרסים ח&quot;א כ, א ואילך. וז&quot;ע (תשל&quot;ט) עוה&quot;פ בקונטרס בפ&quot;ע. }}) (מפדר&quot;א{{הערה|פט&quot;ז.}}) שחתן דומה למלך והכלה למלכה. חתן זה הקב&quot;ה וכלה היא כנס&quot;י, ובספירות הו&quot;ע ז&quot;א ומלכות, דחתן הוא בחי' ז&quot;א וכלה היא בחי' מל'. וזהו לכה דודי לקראות כלה פני שבת נקבלה, שהו&quot;ע המשכת ז&quot;א למל', וסדר ההמשכה הוא, אשר תחילה צ&quot;ל ההמשכה חיצונית (מז&quot;א למל') שהיא רק בבחי' מקיף, ואח&quot;כ היא ההמשכה פנימית. דכן הוא הסדר בכל השפעה ממשפיע למקבל, דתחילה צ&quot;ל המשכת המשפיע מבחי' חיצוניות שלו לבחי' חיצוניות המקבל, שעי&quot;ז מתעלה המקבל להיות קרוב למדרי' המשפיע, ואח&quot;כ יוכל לקלב המשכה הפנימית מהמשפיע. ומביא ע&quot;ז{{הערה|שם ס&quot;ב. }} ב' משלים [מהשפעת רב לתלמיד, ואב המשתעשע עם בנו הקטן]. ויש לומר, שכוונתו במשלים אלה היא לא רק להביא דוגמאות לסדר ההמשכה (שההשפעה חיצונית היא הקדמה לההשפעה פנימית), אלא (גם) לבאר גודל העילוי שבב' השפעות אלו, דגם ההשפעה חיצונית היא דרגא נעלית ביותר, ועד שיש בה עילוי לגבי ההשפעה פנימית. כי ההשפעה חיצונית, שהיא בחי' מקיף, היא למעלה מכלי המקבל (משא&quot;כ ההשפעה פנימית שמתקבלת בכלי המקבל). ומ&quot;מ היא רק הקדמה לההשפעה פנימית, כי דוקא ע&quot;י השפעה הפנימית מגיעים לעילוי נעלה יותר (שלמעלה מבחי' המקיף). וזהו על כל כבוד חופה{{הערה|ל' הכתוב - ישעי' ד, ה. }} שהם ב' בחי' כבוד, כבוד חתן וכבוד כלה, ולמעלה יותר{{הערה|ראה בכ&quot;ז בסידור ובלקו&quot;ת שה&quot;ש ד&quot;ה כי על כל כבוד. }} כבוד דאבא וכבוד דאימא. וע&quot;ז הוא יחוד או&quot;א ויחוד זו&quot;ן. דעם היות ששניהם (כבוד (וחופה) דאו&quot;א, וכבוד (וחופה) דזו&quot;ן) הם בחי' מקיף, מ&quot;מ ידוע{{הערה|ד&quot;ה שמח תשמח תרנ&quot;ז ע' 90 (סה&quot;מ תרנ&quot;ז ע' רסז) ואילך. וראה גם לקו&quot;ת שם מ, רע&quot;א. }} שדוקא ביחוד זו&quot;ן (שהוא יחוד פנימי נמשך העצם.<br /> <br /> ב) והנה המשל הראשון הוא מהשפעת רב לתלמיד, וסדר ההשפעה הוא כמו שארז&quot;ל{{הערה|פסחים קיז, א. וש&quot;נ}} קמקמי דפתח להו לרבנן אמר מילתא דבדיחותא ובדחו רבנן ולבסוף יתיב באימתא ופתח בשמעתא, והמילתא דבדיחותא שקודם הלימוד [שהו&quot;ע היחת חולין של ת&quot;ח שצריכה לימוד{{הערה|סוכה כא, ב. ע&quot;ז יט, ב. }}] היא חיצונית בלבד, אמנם השפעה זו היא הקדמה לההשפעה פנימית (דפתח בשמעתא) כי דוקא עי&quot;ז נעשה פתיחת הלב והמוח של התלמיד שיהי' כלי לקבלה לההשפעה פנימית. והנה מקור משל זה הוא מאדמו&quot;ר האמצע בתורת חיים{{הערה|ד&quot;ה ואלה תולדות ס&quot;ו (ב, ד). }} [אלא שבתו&quot;ח לא הובא זה כמשל להענין דלכה דודי. ובד&quot;ה סמוכים לעד פר&quot;ת{{הערה|ס&quot;א (נדפס בקונטרס בפ&quot;ע - קה&quot;ת תשי&quot;ב) [ואח&quot;ז נדפס בסה&quot;מ פר&quot;ת ע' קמח. המו&quot;ל].}} (המאמר שאמר כ&quot;ק אדמו&quot;ר מהורש&quot;ב נ&quot;ע ביום הולדתו (כ' מ&quot;ח) האחרון בעלמא דין) מקשר בדרך אפשר &quot;ואפשר שז&quot;ע כו&quot;) הענין דמילתא דבדיחותא להענין דלכה דודי. ובד&quot;ה לכה דודי השמיט כ&quot;ק מו&quot;J אדמו&quot;ר תיבת &quot;ואפשר&quot; וכותב זה בפשטות{{הערה|וידוע ג&quot;כ הסיפור, שבאחד המאמרים שאמר כ&quot;ק אדמו&quot;ר (מוהרש&quot;ב) נ&quot;ע ביחידות לבנו כ&quot;ק מו&quot;J אדמו&quot;ר אמר (משל מכח הציור שבנפש בדרך אפשר&quot; ואח&quot;כ הי' כ&quot;ק מו&quot;J אדמו&quot;ר אצל חותנו הרה,ח וכו' ר' אברהם בקעשענוב, ובקשו לחזור דא&quot;ח, באמרו: עפן נאר אויף דעם קראן וועט זיך שוין גיסן, וחזר את מאמר הנ,K וגם ענין הנ&quot;ל בפשטות.ת כשחזר לליובאוויטש סיפר לאביו את כל המאורע, ושאלהו כ&quot;ק אדמו&quot;ר (מהורש&quot;ב) נ&quot;ע, הא מנין לך? הרי אמרתי רק בדרך אפשר? וענה לו: מה שאצלך בדרך אפשר נעשה אצלי דבר ודאי. }}], ובתו&quot;ח שם (לאח&quot;ז{{הערה|סי&quot;ב (ה, ג). }} מבאר, דשרש ענין השחוק הוא מתענוג הפשוט שבלתי מורכב כלל. ומזה מובן, דשרש של מילתא דבדיחותא (שהוא תענוג הפשוט) הוא למעלה מהשפעת השכל שלאח&quot;ז (שהרי התענוג שבשכל הוא תענוג מורכב). אמנם מ&quot;מ ה&quot;ז רק בחי' חיצונית, וע&quot;י ההשפעה פנימית מגיעים לעילוי נעלה יותר. והענין הוא דבתענוג הפשוט גופא יש ב' דרגות{{הערה|המשך תרס&quot;ו ע' צט ואילך. ד&quot;ה והי' כי תבוא תרע&quot;ה (בהמשך תרע&quot;ב ח&quot;ב).}}, תענוג הפשוט המורגש ותענוג העצמי הבלתי מורגש. ודוקא ע&quot;י ההשפעה פנימית, שהתלמיד מקבל בפנימיותו, מגיעים לתענוג העצמי הבלתי מורגשי. וכן ארז&quot;ל{{הערה|תענית ז, א. וראה לקמן סעיף ז'. }} ומתלמידי יותר מכולן.<br /> <br /> ג) ומשל הב' הוא מבן יניק וקטן שאביו רוצה להשתעשע עמו פא&quot;פ והרי התינוק הוא קטן, צריך האב להשפיל את ידיו כו' להרים בנו הקטן בכדי שיוכל להשתעשע עמו בקירוב פא&quot;פ. דהגבהת התינוק הוא רק ענין חיצוני, והוא רק הקדמה להקירוב פנימי שלאח&quot;ז (השעשועים כו'). והנה מקור משל זה הוא באו&quot;ת להה&quot;מ{{הערה|פה, סע&quot;ד [עה&quot;פ (הושע יא, ג) אנכי תרגלתי לאפרים קחם על זרועותי]. }}, ושם ישה הוספה (שלא נעתקה בהמאמר{{הערה|ועד&quot;ז בלקו&quot;ת פינחס פ, ב. ד&quot;ה סמוכים לעד שם. }}, שהקטן &quot;משתעשע בזקן שלו&quot; (של האב. וי&quot;ל שבזה מרומז, שהמשכת המקיף (שקודם ההשפעה פנימית{{הערה|בכללות השעשועים הו&quot;ע הקירוב פנימי (כנ&quot;ל. מד&quot;ה לכה דודי תרפ&quot;ט). אבל בערך הלימוד והשפעת פנימיות דהבן מאביו וכיו&quot;ב, גם זה קירוב חיצוני. }} היא למעלה מהשתלשלות, דזקן הוא י&quot;ג תיקוני דיקנא, י&quot;ג מדה&quot;ר שלמעלה מהשתלשלות. אלא מ&quot;מ יש להם איזו שייכות להשתלשלות, כמש&quot;נ זכור רחמיך גו' כי מעולם המה [שלכן נק' בשם &quot;מדות&quot; מלשון מדידה]. גם ידוע בענין השערות שהוא הארה בלבד. אמנם ע&quot;י ההשפעה פנימית שלאח&quot;ז (אף שהיא למטה מבחי' מקיף) נמשך העצם שלמעלה מהמקיף (ע&quot;ד הנ&quot;ל פעיף א' במעלת יחוד זו&quot;ן (שהוא יחוד פנימי) על יחוד או&quot;א כביאור אדמו&quot;ר הצ&quot;צ בכ&quot;מ בזה).<br /> <br /> ד) ועד&quot;ז הוא בעבודה (כמו שמבאר בהמאמר&lt;ref&gt;ס&quot;ג.&lt;/ref&gt;), שהתחלת עבודת האדם בכל יום היא עבודת התפלה, כמש&quot;נ&lt;ref&gt;ישעי' ב, כב. &lt;/ref&gt; חלדו לכם מן האדם אשר נשמה באפו כי במה נחשב הוא, אל תקרי במה אלא במה&lt;ref&gt;ברכות יד, א. &lt;/ref&gt;, <br /> <br /> {{הערות שוליים}}<br /> [[קטגוריה:ספר המאמרים מלוקט]]</div>

אליה אלימלך https://text.chabadpedia.com/index.php?title=%D7%9E%D7%90%D7%9E%D7%A8_%D7%94%D7%99%D7%95%D7%A9%D7%91%D7%AA_%D7%91%D7%92%D7%A0%D7%99%D7%9D_%D7%AA%D7%A9%D7%99%22%D7%90_-_%D7%9E%D7%95%D7%92%D7%94&diff=7381 2025-02-24T18:47:55Z

<p>אליה אלימלך: </p> <hr /> <div>{{ספר המאמרים מלוקט}}<br /> === פתח דבר ===<br /> ב&quot;ה<br /> <br /> בזה הננו מוציאים לאור מאמר כ&quot;ק אדמו&quot;ר שליט&quot;א – ד&quot;ה היושבת בגנים, שנאמר בעת ההתועדות, בק&quot;ק פ' בשלח י&quot;ג שבט, ה'תשי&quot;א.<br /> <br /> המאמר הוא בהמשך ובסיום להמאמר ד&quot;ה [[מאמר באתי לגני תשי&quot;א - מוגה|באתי לגני יו&quot;ד שבט, ה'תשי&quot;א]]. ועד להפצת חסידות<br /> <br /> ח' אייר ה'תשי&quot;א, ברוקלין נ.י.<br /> <br /> == בס״ד, י&quot;ג שבט, ה'תשי״א ==<br /> היושבת בגנים חברים מקשיבים לקולך, ומביא בזה כ&quot;ק אדמו&quot;ר (במאמרו המשך למאמר דהסתלקות) ב' פירושים דלכאורה הם הפכים. פי' א' דגנים היינו עוה&quot;ז ויושבת בגנים קאי על כנסת ישראל הנפוצה בגולה רועה בגנים של אחרים, מ&quot;מ כשיושבת בבתי כנסיות ובתי מדרשות, הנה חברים שהם מלאכי השרת, שנקראים חברים מפני שאין בהם לא קנאה לא שנאה ולא תחרות, מקשיבים לקולך ופי' הב' הוא דגנים קאי על ג&quot;ע. ואף שיש בזה כמה מדריגות לאין קץ אך בכללות נחלקים לב' מדרי' ג&quot;ע התחתון וג&quot;ע העליון, וחברים מקשיבים היינו הנשמות שבג&quot;ע שנק' חברים כמו שמבאר במאמר המוסגר דלפעמים נשמה {{הערה|בהתפלה אנא אדון העולמים (מענה לשון ע' 10): נשמה מנשמה נאצלת וכענף באילן דבוקה וכגדיל בשלשלת חבוקה - וי&quot;ל ג' הלשונות, כי היחוד בהשתטחות צ&quot;ל נר&quot;ן בנר&quot;ן (מ&quot;ח מסכת היחודים. עייג&quot;כ מאמרי ההשתטחות לר&quot;ה מפאריטש), וזהו נשמה, וכענף באילן (צומח, מדות, רוח), וכגדיל בשלשלת (דומם, מל', נפש). <br /> <br /> - ג' הלשונות נאצלת דבוקה חבוקה, אולי יל&quot;פ: דשייכות הנר&quot;נ זל&quot;ז אפשרית - מלמעלמ&quot;ט: בדרך אצילות - גילוי ההעלם בלבד. דבקות - מהות אחד בפנימיות, וכענף באילן. חיבוק - התקשרות בדרך מקיף (עיין חילוק דדביקות והתקשרות בד&quot;ה והי' עקב תרע&quot;ג), - ויש לקשר זה ג&quot;כ עם חילוקי דתפלה, תורה אתדבקות רוחא ברוחא, מצות - וימינו תחבקני. }} מנשמה נאצלת כו'. ויש לומר הדיוק בזה, דמשמיענו אשר שייכות הנשמות זל&quot;ז אין זה סתם שייכות אלא נשמה מנשמה נאצלת, ופי' ענין אצי' נת&quot;ל (בד&quot;ה באתי לגני) שהוא גילוי ההעלם, היינו שהוא דבר אחד, הוא הוא אותו הדבר עצמו אלא שירד ונתגלה מהעלמו. וכמו כחות הענלמים שאח&quot;כ ירדו ונתגלו מהעלמם, דלכן אי אפשר לומר שהכוונה בהבריאה הוא בשביל עולם האצילות, דמאחר שהוא גילוי ההעלם זהו ירידה, אלא התכלית הוא עוה&quot;ז התחתון. וכמו&quot;כ הוא בשייכות הנשמות הנ&quot;ל שהוא ענין אצי' וגילוי ההעלם. <br /> <br /> ב) ולהבין שייכות ב' הפירושים, הנה מקודם לזה מבאר בהמאמר אשר כשהנשמה יורדת למטה ומתלבשת בגוף, הנה אף שהגוף הוא מעלים ומסתיר, מ&quot;מ ע&quot;י עבודה מסיר ההעלם והסתר, ואדרבה ע&quot;י ירידה והתלבשות זו הוא מתחזק ביתרון כח. והנה דיוק הלשון ואדרבה, הוא כמו שמבאר כ&quot;ק רבינו הזקן (אגה&quot;ק סכ&quot;ה) דברי כ,ק הבעש&quot;ט בענין הכעס, כגון שעומד לנגדו ערל{{הערה|כ&quot;ה הגירסא האמיתית בתניא ספכ&quot;ח, אלא שמפני הצענזור כתבו עו&quot;ג. וא&quot;כ בודאי גם באגה&quot;ק צ&quot;ל כך. }} ומדבר ומבלבלו, הנה לא זו בלבד שאינו מתפעל ממנו, ומתפלל כמו שלא הי' מבלבל הערל, אלא עוד יותר שפועל בו חיזוק ותוספות כח כשמתבונן ענין גלות השכינה שנתלבשה בבחי' גלות בתוך דבור זה המבלבל. נמצא שע&quot;י בלבול זה מתעורר האדם יותר. וכן מבאר ג&quot;כ כ&quot;ק אדמו&quot;ר האמצעי (בתורה אור הענין הוא בקצרה אבל בתורת חיים פרשה זו נת' באריכות) בענין ויהי בשלח פרעה את העם, דהכוונה בזה הוא דלא זו בלבד שלא העלים והסתיר קליפת פרעה, אדרבה עוד סייע, וכמ&quot;ש ופרעה הקריב ואיתא במדרש הקריב את לבן של ישראל לאביהם שבשמים, ועוד זאת שגם פרעה את העם, פרעה איז מיטגעגאנגען מיט דעם עם, היינו שגם ניצונים שנפלו שמה עלו אתם. וזהו ג&quot;כ דיוק השלון ואדרבה, היינו לא רק שהגוף אינו מעלים ומסתיר על הנשמה והיא נשארת במצבה כמו שאין העלם והתסר, אלא אדרבה שע&quot;י ההעלם מתחלה, האדם מתחזק ביתרון כח. וזהו עיקר הכוונה בבריאת העולמות אתכפיא ואתהפכא דהשטות דלעו&quot;ז און דעם קאך פון נה&quot;ב און עניני עולם - לקדושה. ואף שמבואר בכ&quot;מ דעשיית המצוות הוא כדי להוסיף אורות באצי', הנה כבר נת' לעיל דהעצמי שבזה הוא בעוה&quot;ז. וכמ&quot;ש כ&quot;ק אדמו&quot;ר הצ&quot;צ וכ&quot;ק אדמו&quot;ר מוהר&quot;ש שהאורות כמו שהם באצי' הם כמונחים בקופסא, ולא זו בלבד שעיקר הגילוי, עיקר שכינה, הוא בעוה&quot;ז וכמשנת&quot;ל מכ&quot;ק אדמו&quot;ר (מהורש&quot;ב) נ&quot;ע בארוכה פי' ענין עיקר שכינה, הנה עוד יותר מזה, מבאר כ&quot;ק רבינו הזקן וכ&quot;ה מכ&quot;ק הרב המגיד, בפי' מרז&quot;ל דע מה למעלה ממך, דע אשר מה למעלה, כל הענינים שלמעלה, ממך ובך הדבר תלוי. <br /> <br /> ג) וזהו ענין דהיושבת בגנים, הנשמות היושבות בג&quot;ע התחתון ובג&quot;ע העליון, באים להקשיב קולם דנשי&quot;י למטה. דהכוונה בזה הוא, דגם הנשמות{{הערה|ראה לקו&quot;ת שה&quot;ש סד&quot;ה צאינה וראינה.}} כמו שהם למעלה קודם ירידתן בגוף, וגם אותן הנשמות שכבר היו בגוף, שיש בהם המעלה שמצד עבודת הגוף, כי בזמן היותן בגוף הנה ימים יוצרו{{הערה|ראה לקו&quot;ת שם. וס&quot;פ שלח. ד&quot;ה טוב לי וד&quot;ה בידך אפקיד (בס' המאמרים - אידיש}} ולו אחד בהם שהמשיכו האחד בהם והשלימו כל עבודתם דעל שם זה נקראים ישראל צבאות היו' (כמבואר במאמר כ&quot;ק מו&quot;ח אדמו&quot;ר הנ&quot;ל), דצבא יש בו ג' פירושים: א' לשון חיל, היינו קבלת עול. ב' זמן קבוע היינו שבזמן הקבוע להם משלימים כל עבודתם. ג' לשון צביון דפירושו יופי, לא רק רצון כ&quot;א יופי, הבא מפנימיות הכתר וגורם תענוג{{הערה|ראה תו&quot;ח ויצא ד&quot;ה ורחל היתה פי&quot;א. לקו&quot;ת ואתחנן ביאור וידעת ספ&quot;ג. ד&quot;ה והחכמה תעוז תרס&quot;ג. }}, שעש&quot;ז נקראים צבאות הוי'. ובכ&quot;ז הנה גם הם באים להקשיב לקולם של הנשמות המלובשים בגופים, ואפילו אם עבודתם אינה עדיין בשלימות, לא בפי' הא' דצבא חיל שענינו קבלת עול, לא בפי' הב' דצבא זמן יומין שלימין ולא חסרין{{הערה|זח&quot;א רכד, א. ועייג&quot;כ תו&quot;א פ' חיי שרה ד&quot;ה יפה שעה אחת. }} ולא בפי' הג' דצבא יופי, וכמו שמסיים בהמאמר דכאשר לומדים תורה ואינו מזכיר תנאים באופן לימוד התורה ומקיימים את המצוות, ואינו מזכיר תנאים באופן קיום המצוות, נתהפך מקשר ושקר, שקר העולם, לקרש, עצי שטים עומדים ומחברים אור א&quot;ס ב&quot;ה עם העולם, אתהפכא מן הקצה אל הקצה, דהנה אחד מצירופי קרש הוא קשר. קשר דקדושה דענינו התקשרות. משא&quot;כ בלעו&quot;ז הרי לא תאמרון קשר לכל אשר יאמר העם הזה קשר{{הערה|ישעי' ח, יב. ועיין מנה' כו, א. }}, כי ענינם פירוד והתחלקות. אבל התקשרות דקדושה, הרי כולם נקראו חברים, חברים מקשיבים. שהנשמות כמו שהם למעלה, וגם הנשמות שכבר היו בגוף שיש בהם מעלת העבודה שמצד הגוף כי השלימו בעלמא דין כל עבודתם, בכל הג' פירושים של צבא הנ,ל, כולם באים להקשיב ולקבל קולם של הנשמות המלובשים בגופים ואף שעדיים לא השלימו עבודתם, כי אף שהם נפוצים בגולה ורועים בגנים של אחרים, בכ&quot;ז רייסט מען זיך אפ פון וועלט און מען נעמט מיט דעם גוף ונה&quot;ב ובאים בבתי כנסיות ובתי מדרשות וקוראין את השמע ועוסקין בתורה<br /> <br /> שזהו&quot;ע מסירת נפש ממש{{הערה|ראה תניא ספמ&quot;א. }}, און דאס פארמאגטמען נאר אין עוה&quot;ז, ולכן הנה חברים, גם הנשמות שבג&quot;ע{{הערה|שייכות ב' הפי' בחברים: מלאכים, נשמות שבג&quot;ע - מובנת ע&quot;פ הידוע שבכדי שיעלו אותיות התורה והתפלה צ&quot;ל הזדככותם ע&quot;י המלאכים דגפיף להון ומנשק להון (ראה זח&quot;א כג, ב. זח&quot;ב רא, ב. תו&quot;א ד&quot;ה נ&quot;ח כו' מזוזה מימין. רד&quot;ה צאינה וראינה ה'תש&quot;ח - קונטרס נח). ובשכר זה גם המלאכים הקשיבים (נתבאר בתורת שלום ס&quot;ע ואילך).}} מקשיבים לקולם, וגם הקב&quot;ה אומר אני ופמליא שלי באים לשמוע בקולך. וזהו ימים יוצרו ולא, ולא כתיב ולו קרי{{הערה|ראה תו&quot;א ר&quot;פ לך לך. }} שבעבודתם עבודת הנשמה בגוף, אין גוף און מיטן גוף, ממשיכים מלמעלה מן ההשתלשלות בלמטה מן ההשתלשלות, אחד בהם, שיהי' הוי' אחד ושמו אחד.<br /> <br /> {{הערות שוליים}}<br /> [[קטגוריה:ספר המאמרים מלוקט|א]]</div>

אליה אלימלך https://text.chabadpedia.com/index.php?title=%D7%9E%D7%90%D7%9E%D7%A8_%D7%9C%D7%9B%D7%94_%D7%93%D7%95%D7%93%D7%99_%D7%AA%D7%A9%D7%99%22%D7%93_-_%D7%9E%D7%95%D7%92%D7%94&diff=7341 2025-02-23T20:51:13Z

<p>אליה אלימלך: יצירת דף עם התוכן &quot;{{ספר המאמרים מלוקט}}===פתח דבר=== ב&quot;ה בקשר לשנת החמישים מחתונת כ&quot;ק אדמו&quot;ר שליט&quot;א (תרפ&quot;ט-תשל&quot;ט) - מדפיסים אנו בזה מאמר ד&quot;ה לכה דודי אשר לכ&quot;ק אדמו&quot;ר שליט&quot;א. מאמר זה נאמר בש&quot;פ תצא, י&quot;ג אלול, ה&#039;תשי&quot;ד, וכנראה הוא מיסוד (ביאור) על ד&quot;ה לכה דודי, תרפ&quot;ט שנאמר ע&quot;י כ&quot;ק אדמו&quot;ר (מהור...&quot;</p> <hr /> <div>{{ספר המאמרים מלוקט}}===פתח דבר===<br /> ב&quot;ה<br /> <br /> בקשר לשנת החמישים מחתונת כ&quot;ק אדמו&quot;ר שליט&quot;א (תרפ&quot;ט-תשל&quot;ט) - מדפיסים אנו בזה מאמר ד&quot;ה לכה דודי אשר לכ&quot;ק אדמו&quot;ר שליט&quot;א. <br /> <br /> מאמר זה נאמר בש&quot;פ תצא, י&quot;ג אלול, ה'תשי&quot;ד, וכנראה הוא מיסוד (ביאור) על ד&quot;ה לכה דודי, תרפ&quot;ט שנאמר ע&quot;י כ&quot;ק אדמו&quot;ר (מהוריי&quot;צ) נ&quot;ע בעת קבלת הפנים של חתונת כ&quot;ק אדמו&quot;ר שליט&quot;א. <br /> <br /> כ&quot;ק אדמו&quot;ר שליט&quot;א הואיל להגי' המאמר כעת, וניתוספו בו הערות ומראי מקומות הבאות בשולי הגליון. <br /> <br /> מערכת &quot;אוצר החסידים&quot;<br /> <br /> יד כסלו, ה'תשל&quot;ט, ברוקלין, נ.י.<br /> ==בס&quot;ד. ש&quot;פ תצא, י&quot;ג אלול, ה'תשי&quot;ד.==<br /> לכה דודי לקראות כלה פני שבת נקבלה, ומביא כ&quot;ק מו&quot;ח אדמו&quot;ר במאמרו לכה דודי (מדרושי החתונה&lt;ref&gt;נדפס בסה&quot;מ קונטרסים ח&quot;א כ, א ואילך. וז&quot;ע (תשל&quot;ט) עוה&quot;פ בקונטרס בפ&quot;ע. &lt;/ref&gt;) (מפדר&quot;א&lt;ref&gt;פט&quot;ז.&lt;/ref&gt;) שחתן דומה למלך והכלה למלכה. חתן זה הקב&quot;ה וכלה היא כנס&quot;י, ובספירות הו&quot;ע ז&quot;א ומלכות, דחתן הוא בחי' ז&quot;א וכלה היא בחי' מל'. וזהו לכה דודי לקראות כלה פני שבת נקבלה, שהו&quot;ע המשכת ז&quot;א למל', וסדר ההמשכה הוא, אשר תחילה צ&quot;ל ההמשכה חיצונית (מז&quot;א למל') שהיא רק בבחי' מקיף, ואח&quot;כ היא ההמשכה פנימית. דכן הוא הסדר בכל השפעה ממשפיע למקבל, דתחילה צ&quot;ל המשכת המשפיע מבחי' חיצוניות שלו לבחי' חיצוניות המקבל, שעי&quot;ז מתעלה המקבל להיות קרוב למדרי' המשפיע, ואח&quot;כ יוכל לקלב המשכה הפנימית מהמשפיע. ומביא ע&quot;ז&lt;ref&gt;שם ס&quot;ב. &lt;/ref&gt; ב' משלים [מהשפעת רב לתלמיד, ואב המשתעשע עם בנו הקטן]. ויש לומר, שכוונתו במשלים אלה היא לא רק להביא דוגמאות לסדר ההמשכה (שההשפעה חיצונית היא הקדמה לההשפעה פנימית), אלא (גם) לבאר גודל העילוי שבב' השפעות אלו, דגם ההשפעה חיצונית היא דרגא נעלית ביותר, ועד שיש בה עילוי לגבי ההשפעה פנימית. כי ההשפעה חיצונית, שהיא בחי' מקיף, היא למעלה מכלי המקבל (משא&quot;כ ההשפעה פנימית שמתקבלת בכלי המקבל). ומ&quot;מ היא רק הקדמה לההשפעה פנימית, כי דוקא ע&quot;י השפעה הפנימית מגיעים לעילוי נעלה יותר (שלמעלה מבחי' המקיף). וזהו על כל כבוד חופה&lt;ref&gt;ל' הכתוב - ישעי' ד, ה. &lt;/ref&gt; שהם ב' בחי' כבוד, כבוד חתן וכבוד כלה, ולמעלה יותר&lt;ref&gt;ראה בכ&quot;ז בסידור ובלקו&quot;ת שה&quot;ש ד&quot;ה כי על כל כבוד. &lt;/ref&gt; כבוד דאבא וכבוד דאימא. וע&quot;ז הוא יחוד או&quot;א ויחוד זו&quot;ן. דעם היות ששניהם (כבוד (וחופה) דאו&quot;א, וכבוד (וחופה) דזו&quot;ן) הם בחי' מקיף, מ&quot;מ ידוע&lt;ref&gt;ד&quot;ה שמח תשמח תרנ&quot;ז ע' 90 (סה&quot;מ תרנ&quot;ז ע' רסז) ואילך. וראה גם לקו&quot;ת שם מ, רע&quot;א. &lt;/ref&gt; שדוקא ביחוד זו&quot;ן (שהוא יחוד פנימי נמשך העצם.<br /> <br /> ב) והנה המשל הראשון הוא מהשפעת רב לתלמיד, וסדר ההשפעה הוא כמו שארז&quot;ל&lt;ref&gt;פסחים קיז, א. וש&quot;נ&lt;/ref&gt; קמקמי דפתח להו לרבנן אמר מילתא דבדיחותא ובדחו רבנן ולבסוף יתיב באימתא ופתח בשמעתא, והמילתא דבדיחותא שקודם הלימוד [שהו&quot;ע היחת חולין של ת&quot;ח שצריכה לימוד&lt;ref&gt;סוכה כא, ב. ע&quot;ז יט, ב. &lt;/ref&gt;] היא חיצונית בלבד, אמנם השפעה זו היא הקדמה לההשפעה פנימית (דפתח בשמעתא) כי דוקא עי&quot;ז נעשה פתיחת הלב והמוח של התלמיד שיהי' כלי לקבלה לההשפעה פנימית. והנה מקור משל זה הוא מאדמו&quot;ר האמצע בתורת חיים&lt;ref&gt;ד&quot;ה ואלה תולדות ס&quot;ו (ב, ד). &lt;/ref&gt; [אלא שבתו&quot;ח לא הובא זה כמשל להענין דלכה דודי. ובד&quot;ה סמוכים לעד פר&quot;ת&lt;ref&gt;ס&quot;א (נדפס בקונטרס בפ&quot;ע - קה&quot;ת תשי&quot;ב) [ואח&quot;ז נדפס בסה&quot;מ פר&quot;ת ע' קמח. המו&quot;ל].&lt;/ref&gt; (המאמר שאמר כ&quot;ק אדמו&quot;ר מהורש&quot;ב נ&quot;ע ביום הולדתו (כ' מ&quot;ח) האחרון בעלמא דין) מקשר בדרך אפשר &quot;ואפשר שז&quot;ע כו&quot;) הענין דמילתא דבדיחותא להענין דלכה דודי. ובד&quot;ה לכה דודי השמיט כ&quot;ק מו&quot;J אדמו&quot;ר תיבת &quot;ואפשר&quot; וכותב זה בפשטות&lt;ref&gt;וידוע ג&quot;כ הסיפור, שבאחד המאמרים שאמר כ&quot;ק אדמו&quot;ר (מוהרש&quot;ב) נ&quot;ע ביחידות לבנו כ&quot;ק מו&quot;J אדמו&quot;ר אמר (משל מכח הציור שבנפש בדרך אפשר&quot; ואח&quot;כ הי' כ&quot;ק מו&quot;J אדמו&quot;ר אצל חותנו הרה,ח וכו' ר' אברהם בקעשענוב, ובקשו לחזור דא&quot;ח, באמרו: עפן נאר אויף דעם קראן וועט זיך שוין גיסן, וחזר את מאמר הנ,K וגם ענין הנ&quot;ל בפשטות.ת כשחזר לליובאוויטש סיפר לאביו את כל המאורע, ושאלהו כ&quot;ק אדמו&quot;ר (מהורש&quot;ב) נ&quot;ע, הא מנין לך? הרי אמרתי רק בדרך אפשר? וענה לו: מה שאצלך בדרך אפשר נעשה אצלי דבר ודאי. &lt;/ref&gt;], ובתו&quot;ח שם (לאח&quot;ז&lt;ref&gt;סי&quot;ב (ה, ג). &lt;/ref&gt; מבאר, דשרש ענין השחוק הוא מתענוג הפשוט שבלתי מורכב כלל. ומזה מובן, דשרש של מילתא דבדיחותא (שהוא תענוג הפשוט) הוא למעלה מהשפעת השכל שלאח&quot;ז (שהרי התענוג שבשכל הוא תענוג מורכב). אמנם מ&quot;מ ה&quot;ז רק בחי' חיצונית, וע&quot;י ההשפעה פנימית מגיעים לעילוי נעלה יותר. והענין הוא דבתענוג הפשוט גופא יש ב' דרגות&lt;ref&gt;המשך תרס&quot;ו ע' צט ואילך. ד&quot;ה והי' כי תבוא תרע&quot;ה (בהמשך תרע&quot;ב ח&quot;ב).&lt;/ref&gt;, תענוג הפשוט המורגש ותענוג העצמי הבלתי מורגש. ודוקא ע&quot;י ההשפעה פנימית, שהתלמיד מקבל בפנימיותו, מגיעים לתענוג העצמי הבלתי מורגשי. וכן ארז&quot;ל&lt;ref&gt;תענית ז, א. וראה לקמן סעיף ז'. &lt;/ref&gt; ומתלמידי יותר מכולן.<br /> <br /> ג) ומשל הב' הוא מבן יניק וקטן שאביו רוצה להשתעשע עמו פא&quot;פ והרי התינוק הוא קטן, צריך האב להשפיל את ידיו כו' להרים בנו הקטן בכדי שיוכל להשתעשע עמו בקירוב פא&quot;פ. דהגבהת התינוק הוא רק ענין חיצוני, והוא רק הקדמה להקירוב פנימי שלאח&quot;ז (השעשועים כו'). והנה מקור משל זה הוא באו&quot;ת להה&quot;מ&lt;ref&gt;פה, סע&quot;ד [עה&quot;פ (הושע יא, ג) אנכי תרגלתי לאפרים קחם על זרועותי]. &lt;/ref&gt;, ושם ישה הוספה (שלא נעתקה בהמאמר&lt;ref&gt;ועד&quot;ז בלקו&quot;ת פינחס פ, ב. ד&quot;ה סמוכים לעד שם. &lt;/ref&gt;, שהקטן &quot;משתעשע בזקן שלו&quot; (של האב. וי&quot;ל שבזה מרומז, שהמשכת המקיף (שקודם ההשפעה פנימית&lt;ref&gt;בכללות השעשועים הו&quot;ע הקירוב פנימי (כנ&quot;ל. מד&quot;ה לכה דודי תרפ&quot;ט). אבל בערך הלימוד והשפעת פנימיות דהבן מאביו וכיו&quot;ב, גם זה קירוב חיצוני. &lt;/ref&gt; היא למעלה מהשתלשלות, דזקן הוא י&quot;ג תיקוני דיקנא, י&quot;ג מדה&quot;ר שלמעלה מהשתלשלות. אלא מ&quot;מ יש להם איזו שייכות להשתלשלות, כמש&quot;נ זכור רחמיך גו' כי מעולם המה [שלכן נק' בשם &quot;מדות&quot; מלשון מדידה]. גם ידוע בענין השערות שהוא הארה בלבד. אמנם ע&quot;י ההשפעה פנימית שלאח&quot;ז (אף שהיא למטה מבחי' מקיף) נמשך העצם שלמעלה מהמקיף (ע&quot;ד הנ&quot;ל פעיף א' במעלת יחוד זו&quot;ן (שהוא פנימי) על יחוד או&quot;א כביאור אדמו&quot;ר הצ&quot;צ בכ&quot;מ בזה).<br /> ==הערות שוליים==</div>

אליה אלימלך https://text.chabadpedia.com/index.php?title=%D7%9E%D7%90%D7%9E%D7%A8_%D7%94%D7%99%D7%95%D7%A9%D7%91%D7%AA_%D7%91%D7%92%D7%A0%D7%99%D7%9D_%D7%AA%D7%A9%D7%99%22%D7%90_-_%D7%9E%D7%95%D7%92%D7%94&diff=7340 2025-02-23T20:09:50Z

<p>אליה אלימלך: </p> <hr /> <div>{{ספר המאמרים מלוקט}}=== פתח דבר ===<br /> ב&quot;ה<br /> <br /> בזה הננו מוציאים לאור מאמר כ&quot;ק אדמו&quot;ר שליט&quot;א – ד&quot;ה היושבת בגנים, שנאמר בעת ההתועדות, בק&quot;ק פ' בשלח י&quot;ג שבט, ה'תשי&quot;א.<br /> <br /> המאמר הוא בהמשך ובסיום להמאמר ד&quot;ה [[מאמר באתי לגני תשי&quot;א - מוגה|באתי לגני]] יו&quot;ד שבט, ה'תשי&quot;א.<br /> <br /> ועד להפצת חסידות<br /> <br /> ח' אייר ה'תשי&quot;א, ברוקלין נ.י.<br /> <br /> == בס״ד, י&quot;ג שבט, ה'תשי״א ==<br /> היושבת בגנים חברים מקשיבים לקולך, ומביא בזה כ&quot;ק אדמו&quot;ר (במאמרו המשך למאמר דהסתלקות) ב' פירושים דלכאורה הם הפכים. פי' א' דגנים היינו עוה&quot;ז ויושבת בגנים קאי על כנסת ישראל הנפוצה בגולה רועה בגנים של אחרים, מ&quot;מ כשיושבת בבתי כנסיות ובתי מדרשות, הנה חברים שהם מלאכי השרת, שנקראים חברים מפני שאין בהם לא קנאה לא שנאה ולא תחרות, מקשיבים לקולך ופי' הב' הוא דגנים קאי על ג&quot;ע. ואף שיש בזה כמה מדריגות לאין קץ אך בכללות נחלקים לב' מדרי' ג&quot;ע התחתון וג&quot;ע העליון, וחברים מקשיבים היינו הנשמות שבג&quot;ע שנק' חברים כמו שמבאר במאמר המוסגר דלפעמים נשמה &lt;ref&gt;בהתפלה אנא אדון העולמים (מענה לשון ע' 10): נשמה מנשמה נאצלת וכענף באילן דבוקה וכגדיל בשלשלת חבוקה - וי&quot;ל ג' הלשונות, כי היחוד בהשתטחות צ&quot;ל נר&quot;ן בנר&quot;ן (מ&quot;ח מסכת היחודים. עייג&quot;כ מאמרי ההשתטחות לר&quot;ה מפאריטש), וזהו נשמה, וכענף באילן (צומח, מדות, רוח), וכגדיל בשלשלת (דומם, מל', נפש). <br /> <br /> - ג' הלשונות נאצלת דבוקה חבוקה, אולי יל&quot;פ: דשייכות הנר&quot;נ זל&quot;ז אפשרית - מלמעלמ&quot;ט: בדרך אצילות - גילוי ההעלם בלבד. דבקות - מהות אחד בפנימיות, וכענף באילן. חיבוק - התקשרות בדרך מקיף (עיין חילוק דדביקות והתקשרות בד&quot;ה והי' עקב תרע&quot;ג), - ויש לקשר זה ג&quot;כ עם חילוקי דתפלה, תורה אתדבקות רוחא ברוחא, מצות - וימינו תחבקני. &lt;/ref&gt; מנשמה נאצלת כו'. ויש לומר הדיוק בזה, דמשמיענו אשר שייכות הנשמות זל&quot;ז אין זה סתם שייכות אלא נשמה מנשמה נאצלת, ופי' ענין אצי' נת&quot;ל (בד&quot;ה באתי לגני) שהוא גילוי ההעלם, היינו שהוא דבר אחד, הוא הוא אותו הדבר עצמו אלא שירד ונתגלה מהעלמו. וכמו כחות הענלמים שאח&quot;כ ירדו ונתגלו מהעלמם, דלכן אי אפשר לומר שהכוונה בהבריאה הוא בשביל עולם האצילות, דמאחר שהוא גילוי ההעלם זהו ירידה, אלא התכלית הוא עוה&quot;ז התחתון. וכמו&quot;כ הוא בשייכות הנשמות הנ&quot;ל שהוא ענין אצי' וגילוי ההעלם. <br /> <br /> ב) ולהבין שייכות ב' הפירושים, הנה מקודם לזה מבאר בהמאמר אשר כשהנשמה יורדת למטה ומתלבשת בגוף, הנה אף שהגוף הוא מעלים ומסתיר, מ&quot;מ ע&quot;י עבודה מסיר ההעלם והסתר, ואדרבה ע&quot;י ירידה והתלבשות זו הוא מתחזק ביתרון כח. והנה דיוק הלשון ואדרבה, הוא כמו שמבאר כ&quot;ק רבינו הזקן (אגה&quot;ק סכ&quot;ה) דברי כ,ק הבעש&quot;ט בענין הכעס, כגון שעומד לנגדו ערל&lt;ref&gt;כ&quot;ה הגירסא האמיתית בתניא ספכ&quot;ח, אלא שמפני הצענזור כתבו עו&quot;ג. וא&quot;כ בודאי גם באגה&quot;ק צ&quot;ל כך. &lt;/ref&gt; ומדבר ומבלבלו, הנה לא זו בלבד שאינו מתפעל ממנו, ומתפלל כמו שלא הי' מבלבל הערל, אלא עוד יותר שפועל בו חיזוק ותוספות כח כשמתבונן ענין גלות השכינה שנתלבשה בבחי' גלות בתוך דבור זה המבלבל. נמצא שע&quot;י בלבול זה מתעורר האדם יותר. וכן מבאר ג&quot;כ כ&quot;ק אדמו&quot;ר האמצעי (בתורה אור הענין הוא בקצרה אבל בתורת חיים פרשה זו נת' באריכות) בענין ויהי בשלח פרעה את העם, דהכוונה בזה הוא דלא זו בלבד שלא העלים והסתיר קליפת פרעה, אדרבה עוד סייע, וכמ&quot;ש ופרעה הקריב ואיתא במדרש הקריב את לבן של ישראל לאביהם שבשמים, ועוד זאת שגם פרעה את העם, פרעה איז מיטגעגאנגען מיט דעם עם, היינו שגם ניצונים שנפלו שמה עלו אתם. וזהו ג&quot;כ דיוק השלון ואדרבה, היינו לא רק שהגוף אינו מעלים ומסתיר על הנשמה והיא נשארת במצבה כמו שאין העלם והתסר, אלא אדרבה שע&quot;י ההעלם מתחלה, האדם מתחזק ביתרון כח. וזהו עיקר הכוונה בבריאת העולמות אתכפיא ואתהפכא דהשטות דלעו&quot;ז און דעם קאך פון נה&quot;ב און עניני עולם - לקדושה. ואף שמבואר בכ&quot;מ דעשיית המצוות הוא כדי להוסיף אורות באצי', הנה כבר נת' לעיל דהעצמי שבזה הוא בעוה&quot;ז. וכמ&quot;ש כ&quot;ק אדמו&quot;ר הצ&quot;צ וכ&quot;ק אדמו&quot;ר מוהר&quot;ש שהאורות כמו שהם באצי' הם כמונחים בקופסא, ולא זו בלבד שעיקר הגילוי, עיקר שכינה, הוא בעוה&quot;ז וכמשנת&quot;ל מכ&quot;ק אדמו&quot;ר (מהורש&quot;ב) נ&quot;ע בארוכה פי' ענין עיקר שכינה, הנה עוד יותר מזה, מבאר כ&quot;ק רבינו הזקן וכ&quot;ה מכ&quot;ק הרב המגיד, בפי' מרז&quot;ל דע מה למעלה ממך, דע אשר מה למעלה, כל הענינים שלמעלה, ממך ובך הדבר תלוי. <br /> <br /> ג) וזהו ענין דהיושבת בגנים, הנשמות היושבות בג&quot;ע התחתון ובג&quot;ע העליון, באים להקשיב קולם דנשי&quot;י למטה. דהכוונה בזה הוא, דגם הנשמות&lt;ref&gt;ראה לקו&quot;ת שה&quot;ש סד&quot;ה צאינה וראינה.&lt;/ref&gt; כמו שהם למעלה קודם ירידתן בגוף, וגם אותן הנשמות שכבר היו בגוף, שיש בהם המעלה שמצד עבודת הגוף, כי בזמן היותן בגוף הנה ימים יוצרו&lt;ref&gt;ראה לקו&quot;ת שם. וס&quot;פ שלח. ד&quot;ה טוב לי וד&quot;ה בידך אפקיד (בס' המאמרים - אידיש&lt;/ref&gt; ולו אחד בהם שהמשיכו האחד בהם והשלימו כל עבודתם דעל שם זה נקראים ישראל צבאות היו' (כמבואר במאמר כ&quot;ק מו&quot;ח אדמו&quot;ר הנ&quot;ל), דצבא יש בו ג' פירושים: א' לשון חיל, היינו קבלת עול. ב' זמן קבוע היינו שבזמן הקבוע להם משלימים כל עבודתם. ג' לשון צביון דפירושו יופי, לא רק רצון כ&quot;א יופי, הבא מפנימיות הכתר וגורם תענוג&lt;ref&gt;ראה תו&quot;ח ויצא ד&quot;ה ורחל היתה פי&quot;א. לקו&quot;ת ואתחנן ביאור וידעת ספ&quot;ג. ד&quot;ה והחכמה תעוז תרס&quot;ג. &lt;/ref&gt;, שעש&quot;ז נקראים צבאות הוי'. ובכ&quot;ז הנה גם הם באים להקשיב לקולם של הנשמות המלובשים בגופים, ואפילו אם עבודתם אינה עדיין בשלימות, לא בפי' הא' דצבא חיל שענינו קבלת עול, לא בפי' הב' דצבא זמן יומין שלימין ולא חסרין&lt;ref&gt;זח&quot;א רכד, א. ועייג&quot;כ תו&quot;א פ' חיי שרה ד&quot;ה יפה שעה אחת. &lt;/ref&gt; ולא בפי' הג' דצבא יופי, וכמו שמסיים בהמאמר דכאשר לומדים תורה ואינו מזכיר תנאים באופן לימוד התורה ומקיימים את המצוות, ואינו מזכיר תנאים באופן קיום המצוות, נתהפך מקשר ושקר, שקר העולם, לקרש, עצי שטים עומדים ומחברים אור א&quot;ס ב&quot;ה עם העולם, אתהפכא מן הקצה אל הקצה, דהנה אחד מצירופי קרש הוא קשר. קשר דקדושה דענינו התקשרות. משא&quot;כ בלעו&quot;ז הרי לא תאמרון קשר לכל אשר יאמר העם הזה קשר&lt;ref&gt;ישעי' ח, יב. ועיין מנה' כו, א. &lt;/ref&gt;, כי ענינם פירוד והתחלקות. אבל התקשרות דקדושה, הרי כולם נקראו חברים, חברים מקשיבים. שהנשמות כמו שהם למעלה, וגם הנשמות שכבר היו בגוף שיש בהם מעלת העבודה שמצד הגוף כי השלימו בעלמא דין כל עבודתם, בכל הג' פירושים של צבא הנ,ל, כולם באים להקשיב ולקבל קולם של הנשמות המלובשים בגופים ואף שעדיים לא השלימו עבודתם, כי אף שהם נפוצים בגולה ורועים בגנים של אחרים, בכ&quot;ז רייסט מען זיך אפ פון וועלט און מען נעמט מיט דעם גוף ונה&quot;ב ובאים בבתי כנסיות ובתי מדרשות וקוראין את השמע ועוסקין בתורה<br /> <br /> שזהו&quot;ע מסירת נפש ממש&lt;ref&gt;ראה תניא ספמ&quot;א. &lt;/ref&gt;, און דאס פארמאגטמען נאר אין עוה&quot;ז, ולכן הנה חברים, גם הנשמות שבג&quot;ע&lt;ref&gt;שייכות ב' הפי' בחברים: מלאכים, נשמות שבג&quot;ע - מובנת ע&quot;פ הידוע שבכדי שיעלו אותיות התורה והתפלה צ&quot;ל הזדככותם ע&quot;י המלאכים דגפיף להון ומנשק להון (ראה זח&quot;א כג, ב. זח&quot;ב רא, ב. תו&quot;א ד&quot;ה נ&quot;ח כו' מזוזה מימין. רד&quot;ה צאינה וראינה ה'תש&quot;ח - קונטרס נח). ובשכר זה גם המלאכים הקשיבים (נתבאר בתורת שלום ס&quot;ע ואילך).&lt;/ref&gt; מקשיבים לקולם, וגם הקב&quot;ה אומר אני ופמליא שלי באים לשמוע בקולך. וזהו ימים יוצרו ולא, ולא כתיב ולו קרי&lt;ref&gt;ראה תו&quot;א ר&quot;פ לך לך. &lt;/ref&gt; שבעבודתם עבודת הנשמה בגוף, אין גוף און מיטן גוף, ממשיכים מלמעלה מן ההשתלשלות בלמטה מן ההשתלשלות, אחד בהם, שיהי' הוי' אחד ושמו אחד.<br /> ==הערות שוליים==</div>

אליה אלימלך https://text.chabadpedia.com/index.php?title=%D7%9E%D7%90%D7%9E%D7%A8_%D7%94%D7%99%D7%95%D7%A9%D7%91%D7%AA_%D7%91%D7%92%D7%A0%D7%99%D7%9D_%D7%AA%D7%A9%D7%99%22%D7%90_-_%D7%9E%D7%95%D7%92%D7%94&diff=7339 2025-02-23T20:08:35Z

<p>אליה אלימלך: /* הערות השוליים */</p> <hr /> <div>=== פתח דבר ===<br /> ב&quot;ה<br /> <br /> בזה הננו מוציאים לאור מאמר כ&quot;ק אדמו&quot;ר שליט&quot;א – ד&quot;ה היושבת בגנים, שנאמר בעת ההתועדות, בק&quot;ק פ' בשלח י&quot;ג שבט, ה'תשי&quot;א.<br /> <br /> המאמר הוא בהמשך ובסיום להמאמר ד&quot;ה [[מאמר באתי לגני תשי&quot;א - מוגה|באתי לגני]] יו&quot;ד שבט, ה'תשי&quot;א.<br /> <br /> ועד להפצת חסידות<br /> <br /> ח' אייר ה'תשי&quot;א, ברוקלין נ.י.<br /> <br /> == בס״ד, י&quot;ג שבט, ה'תשי״א ==<br /> היושבת בגנים חברים מקשיבים לקולך, ומביא בזה כ&quot;ק אדמו&quot;ר (במאמרו המשך למאמר דהסתלקות) ב' פירושים דלכאורה הם הפכים. פי' א' דגנים היינו עוה&quot;ז ויושבת בגנים קאי על כנסת ישראל הנפוצה בגולה רועה בגנים של אחרים, מ&quot;מ כשיושבת בבתי כנסיות ובתי מדרשות, הנה חברים שהם מלאכי השרת, שנקראים חברים מפני שאין בהם לא קנאה לא שנאה ולא תחרות, מקשיבים לקולך ופי' הב' הוא דגנים קאי על ג&quot;ע. ואף שיש בזה כמה מדריגות לאין קץ אך בכללות נחלקים לב' מדרי' ג&quot;ע התחתון וג&quot;ע העליון, וחברים מקשיבים היינו הנשמות שבג&quot;ע שנק' חברים כמו שמבאר במאמר המוסגר דלפעמים נשמה &lt;ref&gt;בהתפלה אנא אדון העולמים (מענה לשון ע' 10): נשמה מנשמה נאצלת וכענף באילן דבוקה וכגדיל בשלשלת חבוקה - וי&quot;ל ג' הלשונות, כי היחוד בהשתטחות צ&quot;ל נר&quot;ן בנר&quot;ן (מ&quot;ח מסכת היחודים. עייג&quot;כ מאמרי ההשתטחות לר&quot;ה מפאריטש), וזהו נשמה, וכענף באילן (צומח, מדות, רוח), וכגדיל בשלשלת (דומם, מל', נפש). <br /> <br /> - ג' הלשונות נאצלת דבוקה חבוקה, אולי יל&quot;פ: דשייכות הנר&quot;נ זל&quot;ז אפשרית - מלמעלמ&quot;ט: בדרך אצילות - גילוי ההעלם בלבד. דבקות - מהות אחד בפנימיות, וכענף באילן. חיבוק - התקשרות בדרך מקיף (עיין חילוק דדביקות והתקשרות בד&quot;ה והי' עקב תרע&quot;ג), - ויש לקשר זה ג&quot;כ עם חילוקי דתפלה, תורה אתדבקות רוחא ברוחא, מצות - וימינו תחבקני. &lt;/ref&gt; מנשמה נאצלת כו'. ויש לומר הדיוק בזה, דמשמיענו אשר שייכות הנשמות זל&quot;ז אין זה סתם שייכות אלא נשמה מנשמה נאצלת, ופי' ענין אצי' נת&quot;ל (בד&quot;ה באתי לגני) שהוא גילוי ההעלם, היינו שהוא דבר אחד, הוא הוא אותו הדבר עצמו אלא שירד ונתגלה מהעלמו. וכמו כחות הענלמים שאח&quot;כ ירדו ונתגלו מהעלמם, דלכן אי אפשר לומר שהכוונה בהבריאה הוא בשביל עולם האצילות, דמאחר שהוא גילוי ההעלם זהו ירידה, אלא התכלית הוא עוה&quot;ז התחתון. וכמו&quot;כ הוא בשייכות הנשמות הנ&quot;ל שהוא ענין אצי' וגילוי ההעלם. <br /> <br /> ב) ולהבין שייכות ב' הפירושים, הנה מקודם לזה מבאר בהמאמר אשר כשהנשמה יורדת למטה ומתלבשת בגוף, הנה אף שהגוף הוא מעלים ומסתיר, מ&quot;מ ע&quot;י עבודה מסיר ההעלם והסתר, ואדרבה ע&quot;י ירידה והתלבשות זו הוא מתחזק ביתרון כח. והנה דיוק הלשון ואדרבה, הוא כמו שמבאר כ&quot;ק רבינו הזקן (אגה&quot;ק סכ&quot;ה) דברי כ,ק הבעש&quot;ט בענין הכעס, כגון שעומד לנגדו ערל&lt;ref&gt;כ&quot;ה הגירסא האמיתית בתניא ספכ&quot;ח, אלא שמפני הצענזור כתבו עו&quot;ג. וא&quot;כ בודאי גם באגה&quot;ק צ&quot;ל כך. &lt;/ref&gt; ומדבר ומבלבלו, הנה לא זו בלבד שאינו מתפעל ממנו, ומתפלל כמו שלא הי' מבלבל הערל, אלא עוד יותר שפועל בו חיזוק ותוספות כח כשמתבונן ענין גלות השכינה שנתלבשה בבחי' גלות בתוך דבור זה המבלבל. נמצא שע&quot;י בלבול זה מתעורר האדם יותר. וכן מבאר ג&quot;כ כ&quot;ק אדמו&quot;ר האמצעי (בתורה אור הענין הוא בקצרה אבל בתורת חיים פרשה זו נת' באריכות) בענין ויהי בשלח פרעה את העם, דהכוונה בזה הוא דלא זו בלבד שלא העלים והסתיר קליפת פרעה, אדרבה עוד סייע, וכמ&quot;ש ופרעה הקריב ואיתא במדרש הקריב את לבן של ישראל לאביהם שבשמים, ועוד זאת שגם פרעה את העם, פרעה איז מיטגעגאנגען מיט דעם עם, היינו שגם ניצונים שנפלו שמה עלו אתם. וזהו ג&quot;כ דיוק השלון ואדרבה, היינו לא רק שהגוף אינו מעלים ומסתיר על הנשמה והיא נשארת במצבה כמו שאין העלם והתסר, אלא אדרבה שע&quot;י ההעלם מתחלה, האדם מתחזק ביתרון כח. וזהו עיקר הכוונה בבריאת העולמות אתכפיא ואתהפכא דהשטות דלעו&quot;ז און דעם קאך פון נה&quot;ב און עניני עולם - לקדושה. ואף שמבואר בכ&quot;מ דעשיית המצוות הוא כדי להוסיף אורות באצי', הנה כבר נת' לעיל דהעצמי שבזה הוא בעוה&quot;ז. וכמ&quot;ש כ&quot;ק אדמו&quot;ר הצ&quot;צ וכ&quot;ק אדמו&quot;ר מוהר&quot;ש שהאורות כמו שהם באצי' הם כמונחים בקופסא, ולא זו בלבד שעיקר הגילוי, עיקר שכינה, הוא בעוה&quot;ז וכמשנת&quot;ל מכ&quot;ק אדמו&quot;ר (מהורש&quot;ב) נ&quot;ע בארוכה פי' ענין עיקר שכינה, הנה עוד יותר מזה, מבאר כ&quot;ק רבינו הזקן וכ&quot;ה מכ&quot;ק הרב המגיד, בפי' מרז&quot;ל דע מה למעלה ממך, דע אשר מה למעלה, כל הענינים שלמעלה, ממך ובך הדבר תלוי. <br /> <br /> ג) וזהו ענין דהיושבת בגנים, הנשמות היושבות בג&quot;ע התחתון ובג&quot;ע העליון, באים להקשיב קולם דנשי&quot;י למטה. דהכוונה בזה הוא, דגם הנשמות&lt;ref&gt;ראה לקו&quot;ת שה&quot;ש סד&quot;ה צאינה וראינה.&lt;/ref&gt; כמו שהם למעלה קודם ירידתן בגוף, וגם אותן הנשמות שכבר היו בגוף, שיש בהם המעלה שמצד עבודת הגוף, כי בזמן היותן בגוף הנה ימים יוצרו&lt;ref&gt;ראה לקו&quot;ת שם. וס&quot;פ שלח. ד&quot;ה טוב לי וד&quot;ה בידך אפקיד (בס' המאמרים - אידיש&lt;/ref&gt; ולו אחד בהם שהמשיכו האחד בהם והשלימו כל עבודתם דעל שם זה נקראים ישראל צבאות היו' (כמבואר במאמר כ&quot;ק מו&quot;ח אדמו&quot;ר הנ&quot;ל), דצבא יש בו ג' פירושים: א' לשון חיל, היינו קבלת עול. ב' זמן קבוע היינו שבזמן הקבוע להם משלימים כל עבודתם. ג' לשון צביון דפירושו יופי, לא רק רצון כ&quot;א יופי, הבא מפנימיות הכתר וגורם תענוג&lt;ref&gt;ראה תו&quot;ח ויצא ד&quot;ה ורחל היתה פי&quot;א. לקו&quot;ת ואתחנן ביאור וידעת ספ&quot;ג. ד&quot;ה והחכמה תעוז תרס&quot;ג. &lt;/ref&gt;, שעש&quot;ז נקראים צבאות הוי'. ובכ&quot;ז הנה גם הם באים להקשיב לקולם של הנשמות המלובשים בגופים, ואפילו אם עבודתם אינה עדיין בשלימות, לא בפי' הא' דצבא חיל שענינו קבלת עול, לא בפי' הב' דצבא זמן יומין שלימין ולא חסרין&lt;ref&gt;זח&quot;א רכד, א. ועייג&quot;כ תו&quot;א פ' חיי שרה ד&quot;ה יפה שעה אחת. &lt;/ref&gt; ולא בפי' הג' דצבא יופי, וכמו שמסיים בהמאמר דכאשר לומדים תורה ואינו מזכיר תנאים באופן לימוד התורה ומקיימים את המצוות, ואינו מזכיר תנאים באופן קיום המצוות, נתהפך מקשר ושקר, שקר העולם, לקרש, עצי שטים עומדים ומחברים אור א&quot;ס ב&quot;ה עם העולם, אתהפכא מן הקצה אל הקצה, דהנה אחד מצירופי קרש הוא קשר. קשר דקדושה דענינו התקשרות. משא&quot;כ בלעו&quot;ז הרי לא תאמרון קשר לכל אשר יאמר העם הזה קשר&lt;ref&gt;ישעי' ח, יב. ועיין מנה' כו, א. &lt;/ref&gt;, כי ענינם פירוד והתחלקות. אבל התקשרות דקדושה, הרי כולם נקראו חברים, חברים מקשיבים. שהנשמות כמו שהם למעלה, וגם הנשמות שכבר היו בגוף שיש בהם מעלת העבודה שמצד הגוף כי השלימו בעלמא דין כל עבודתם, בכל הג' פירושים של צבא הנ,ל, כולם באים להקשיב ולקבל קולם של הנשמות המלובשים בגופים ואף שעדיים לא השלימו עבודתם, כי אף שהם נפוצים בגולה ורועים בגנים של אחרים, בכ&quot;ז רייסט מען זיך אפ פון וועלט און מען נעמט מיט דעם גוף ונה&quot;ב ובאים בבתי כנסיות ובתי מדרשות וקוראין את השמע ועוסקין בתורה<br /> <br /> שזהו&quot;ע מסירת נפש ממש&lt;ref&gt;ראה תניא ספמ&quot;א. &lt;/ref&gt;, און דאס פארמאגטמען נאר אין עוה&quot;ז, ולכן הנה חברים, גם הנשמות שבג&quot;ע&lt;ref&gt;שייכות ב' הפי' בחברים: מלאכים, נשמות שבג&quot;ע - מובנת ע&quot;פ הידוע שבכדי שיעלו אותיות התורה והתפלה צ&quot;ל הזדככותם ע&quot;י המלאכים דגפיף להון ומנשק להון (ראה זח&quot;א כג, ב. זח&quot;ב רא, ב. תו&quot;א ד&quot;ה נ&quot;ח כו' מזוזה מימין. רד&quot;ה צאינה וראינה ה'תש&quot;ח - קונטרס נח). ובשכר זה גם המלאכים הקשיבים (נתבאר בתורת שלום ס&quot;ע ואילך).&lt;/ref&gt; מקשיבים לקולם, וגם הקב&quot;ה אומר אני ופמליא שלי באים לשמוע בקולך. וזהו ימים יוצרו ולא, ולא כתיב ולו קרי&lt;ref&gt;ראה תו&quot;א ר&quot;פ לך לך. &lt;/ref&gt; שבעבודתם עבודת הנשמה בגוף, אין גוף און מיטן גוף, ממשיכים מלמעלה מן ההשתלשלות בלמטה מן ההשתלשלות, אחד בהם, שיהי' הוי' אחד ושמו אחד.<br /> ==הערות שוליים==</div>

אליה אלימלך https://text.chabadpedia.com/index.php?title=%D7%9E%D7%90%D7%9E%D7%A8_%D7%94%D7%99%D7%95%D7%A9%D7%91%D7%AA_%D7%91%D7%92%D7%A0%D7%99%D7%9D_%D7%AA%D7%A9%D7%99%22%D7%90_-_%D7%9E%D7%95%D7%92%D7%94&diff=7338 2025-02-23T20:07:59Z

<p>אליה אלימלך: /* בס״ד, י&quot;ג שבט, ה&#039;תשי״א */</p> <hr /> <div>=== פתח דבר ===<br /> ב&quot;ה<br /> <br /> בזה הננו מוציאים לאור מאמר כ&quot;ק אדמו&quot;ר שליט&quot;א – ד&quot;ה היושבת בגנים, שנאמר בעת ההתועדות, בק&quot;ק פ' בשלח י&quot;ג שבט, ה'תשי&quot;א.<br /> <br /> המאמר הוא בהמשך ובסיום להמאמר ד&quot;ה [[מאמר באתי לגני תשי&quot;א - מוגה|באתי לגני]] יו&quot;ד שבט, ה'תשי&quot;א.<br /> <br /> ועד להפצת חסידות<br /> <br /> ח' אייר ה'תשי&quot;א, ברוקלין נ.י.<br /> <br /> == בס״ד, י&quot;ג שבט, ה'תשי״א ==<br /> היושבת בגנים חברים מקשיבים לקולך, ומביא בזה כ&quot;ק אדמו&quot;ר (במאמרו המשך למאמר דהסתלקות) ב' פירושים דלכאורה הם הפכים. פי' א' דגנים היינו עוה&quot;ז ויושבת בגנים קאי על כנסת ישראל הנפוצה בגולה רועה בגנים של אחרים, מ&quot;מ כשיושבת בבתי כנסיות ובתי מדרשות, הנה חברים שהם מלאכי השרת, שנקראים חברים מפני שאין בהם לא קנאה לא שנאה ולא תחרות, מקשיבים לקולך ופי' הב' הוא דגנים קאי על ג&quot;ע. ואף שיש בזה כמה מדריגות לאין קץ אך בכללות נחלקים לב' מדרי' ג&quot;ע התחתון וג&quot;ע העליון, וחברים מקשיבים היינו הנשמות שבג&quot;ע שנק' חברים כמו שמבאר במאמר המוסגר דלפעמים נשמה &lt;ref&gt;בהתפלה אנא אדון העולמים (מענה לשון ע' 10): נשמה מנשמה נאצלת וכענף באילן דבוקה וכגדיל בשלשלת חבוקה - וי&quot;ל ג' הלשונות, כי היחוד בהשתטחות צ&quot;ל נר&quot;ן בנר&quot;ן (מ&quot;ח מסכת היחודים. עייג&quot;כ מאמרי ההשתטחות לר&quot;ה מפאריטש), וזהו נשמה, וכענף באילן (צומח, מדות, רוח), וכגדיל בשלשלת (דומם, מל', נפש). <br /> <br /> - ג' הלשונות נאצלת דבוקה חבוקה, אולי יל&quot;פ: דשייכות הנר&quot;נ זל&quot;ז אפשרית - מלמעלמ&quot;ט: בדרך אצילות - גילוי ההעלם בלבד. דבקות - מהות אחד בפנימיות, וכענף באילן. חיבוק - התקשרות בדרך מקיף (עיין חילוק דדביקות והתקשרות בד&quot;ה והי' עקב תרע&quot;ג), - ויש לקשר זה ג&quot;כ עם חילוקי דתפלה, תורה אתדבקות רוחא ברוחא, מצות - וימינו תחבקני. &lt;/ref&gt; מנשמה נאצלת כו'. ויש לומר הדיוק בזה, דמשמיענו אשר שייכות הנשמות זל&quot;ז אין זה סתם שייכות אלא נשמה מנשמה נאצלת, ופי' ענין אצי' נת&quot;ל (בד&quot;ה באתי לגני) שהוא גילוי ההעלם, היינו שהוא דבר אחד, הוא הוא אותו הדבר עצמו אלא שירד ונתגלה מהעלמו. וכמו כחות הענלמים שאח&quot;כ ירדו ונתגלו מהעלמם, דלכן אי אפשר לומר שהכוונה בהבריאה הוא בשביל עולם האצילות, דמאחר שהוא גילוי ההעלם זהו ירידה, אלא התכלית הוא עוה&quot;ז התחתון. וכמו&quot;כ הוא בשייכות הנשמות הנ&quot;ל שהוא ענין אצי' וגילוי ההעלם. <br /> <br /> ב) ולהבין שייכות ב' הפירושים, הנה מקודם לזה מבאר בהמאמר אשר כשהנשמה יורדת למטה ומתלבשת בגוף, הנה אף שהגוף הוא מעלים ומסתיר, מ&quot;מ ע&quot;י עבודה מסיר ההעלם והסתר, ואדרבה ע&quot;י ירידה והתלבשות זו הוא מתחזק ביתרון כח. והנה דיוק הלשון ואדרבה, הוא כמו שמבאר כ&quot;ק רבינו הזקן (אגה&quot;ק סכ&quot;ה) דברי כ,ק הבעש&quot;ט בענין הכעס, כגון שעומד לנגדו ערל&lt;ref&gt;כ&quot;ה הגירסא האמיתית בתניא ספכ&quot;ח, אלא שמפני הצענזור כתבו עו&quot;ג. וא&quot;כ בודאי גם באגה&quot;ק צ&quot;ל כך. &lt;/ref&gt; ומדבר ומבלבלו, הנה לא זו בלבד שאינו מתפעל ממנו, ומתפלל כמו שלא הי' מבלבל הערל, אלא עוד יותר שפועל בו חיזוק ותוספות כח כשמתבונן ענין גלות השכינה שנתלבשה בבחי' גלות בתוך דבור זה המבלבל. נמצא שע&quot;י בלבול זה מתעורר האדם יותר. וכן מבאר ג&quot;כ כ&quot;ק אדמו&quot;ר האמצעי (בתורה אור הענין הוא בקצרה אבל בתורת חיים פרשה זו נת' באריכות) בענין ויהי בשלח פרעה את העם, דהכוונה בזה הוא דלא זו בלבד שלא העלים והסתיר קליפת פרעה, אדרבה עוד סייע, וכמ&quot;ש ופרעה הקריב ואיתא במדרש הקריב את לבן של ישראל לאביהם שבשמים, ועוד זאת שגם פרעה את העם, פרעה איז מיטגעגאנגען מיט דעם עם, היינו שגם ניצונים שנפלו שמה עלו אתם. וזהו ג&quot;כ דיוק השלון ואדרבה, היינו לא רק שהגוף אינו מעלים ומסתיר על הנשמה והיא נשארת במצבה כמו שאין העלם והתסר, אלא אדרבה שע&quot;י ההעלם מתחלה, האדם מתחזק ביתרון כח. וזהו עיקר הכוונה בבריאת העולמות אתכפיא ואתהפכא דהשטות דלעו&quot;ז און דעם קאך פון נה&quot;ב און עניני עולם - לקדושה. ואף שמבואר בכ&quot;מ דעשיית המצוות הוא כדי להוסיף אורות באצי', הנה כבר נת' לעיל דהעצמי שבזה הוא בעוה&quot;ז. וכמ&quot;ש כ&quot;ק אדמו&quot;ר הצ&quot;צ וכ&quot;ק אדמו&quot;ר מוהר&quot;ש שהאורות כמו שהם באצי' הם כמונחים בקופסא, ולא זו בלבד שעיקר הגילוי, עיקר שכינה, הוא בעוה&quot;ז וכמשנת&quot;ל מכ&quot;ק אדמו&quot;ר (מהורש&quot;ב) נ&quot;ע בארוכה פי' ענין עיקר שכינה, הנה עוד יותר מזה, מבאר כ&quot;ק רבינו הזקן וכ&quot;ה מכ&quot;ק הרב המגיד, בפי' מרז&quot;ל דע מה למעלה ממך, דע אשר מה למעלה, כל הענינים שלמעלה, ממך ובך הדבר תלוי. <br /> <br /> ג) וזהו ענין דהיושבת בגנים, הנשמות היושבות בג&quot;ע התחתון ובג&quot;ע העליון, באים להקשיב קולם דנשי&quot;י למטה. דהכוונה בזה הוא, דגם הנשמות&lt;ref&gt;ראה לקו&quot;ת שה&quot;ש סד&quot;ה צאינה וראינה.&lt;/ref&gt; כמו שהם למעלה קודם ירידתן בגוף, וגם אותן הנשמות שכבר היו בגוף, שיש בהם המעלה שמצד עבודת הגוף, כי בזמן היותן בגוף הנה ימים יוצרו&lt;ref&gt;ראה לקו&quot;ת שם. וס&quot;פ שלח. ד&quot;ה טוב לי וד&quot;ה בידך אפקיד (בס' המאמרים - אידיש&lt;/ref&gt; ולו אחד בהם שהמשיכו האחד בהם והשלימו כל עבודתם דעל שם זה נקראים ישראל צבאות היו' (כמבואר במאמר כ&quot;ק מו&quot;ח אדמו&quot;ר הנ&quot;ל), דצבא יש בו ג' פירושים: א' לשון חיל, היינו קבלת עול. ב' זמן קבוע היינו שבזמן הקבוע להם משלימים כל עבודתם. ג' לשון צביון דפירושו יופי, לא רק רצון כ&quot;א יופי, הבא מפנימיות הכתר וגורם תענוג&lt;ref&gt;ראה תו&quot;ח ויצא ד&quot;ה ורחל היתה פי&quot;א. לקו&quot;ת ואתחנן ביאור וידעת ספ&quot;ג. ד&quot;ה והחכמה תעוז תרס&quot;ג. &lt;/ref&gt;, שעש&quot;ז נקראים צבאות הוי'. ובכ&quot;ז הנה גם הם באים להקשיב לקולם של הנשמות המלובשים בגופים, ואפילו אם עבודתם אינה עדיין בשלימות, לא בפי' הא' דצבא חיל שענינו קבלת עול, לא בפי' הב' דצבא זמן יומין שלימין ולא חסרין&lt;ref&gt;זח&quot;א רכד, א. ועייג&quot;כ תו&quot;א פ' חיי שרה ד&quot;ה יפה שעה אחת. &lt;/ref&gt; ולא בפי' הג' דצבא יופי, וכמו שמסיים בהמאמר דכאשר לומדים תורה ואינו מזכיר תנאים באופן לימוד התורה ומקיימים את המצוות, ואינו מזכיר תנאים באופן קיום המצוות, נתהפך מקשר ושקר, שקר העולם, לקרש, עצי שטים עומדים ומחברים אור א&quot;ס ב&quot;ה עם העולם, אתהפכא מן הקצה אל הקצה, דהנה אחד מצירופי קרש הוא קשר. קשר דקדושה דענינו התקשרות. משא&quot;כ בלעו&quot;ז הרי לא תאמרון קשר לכל אשר יאמר העם הזה קשר&lt;ref&gt;ישעי' ח, יב. ועיין מנה' כו, א. &lt;/ref&gt;, כי ענינם פירוד והתחלקות. אבל התקשרות דקדושה, הרי כולם נקראו חברים, חברים מקשיבים. שהנשמות כמו שהם למעלה, וגם הנשמות שכבר היו בגוף שיש בהם מעלת העבודה שמצד הגוף כי השלימו בעלמא דין כל עבודתם, בכל הג' פירושים של צבא הנ,ל, כולם באים להקשיב ולקבל קולם של הנשמות המלובשים בגופים ואף שעדיים לא השלימו עבודתם, כי אף שהם נפוצים בגולה ורועים בגנים של אחרים, בכ&quot;ז רייסט מען זיך אפ פון וועלט און מען נעמט מיט דעם גוף ונה&quot;ב ובאים בבתי כנסיות ובתי מדרשות וקוראין את השמע ועוסקין בתורה<br /> <br /> שזהו&quot;ע מסירת נפש ממש&lt;ref&gt;ראה תניא ספמ&quot;א. &lt;/ref&gt;, און דאס פארמאגטמען נאר אין עוה&quot;ז, ולכן הנה חברים, גם הנשמות שבג&quot;ע&lt;ref&gt;שייכות ב' הפי' בחברים: מלאכים, נשמות שבג&quot;ע - מובנת ע&quot;פ הידוע שבכדי שיעלו אותיות התורה והתפלה צ&quot;ל הזדככותם ע&quot;י המלאכים דגפיף להון ומנשק להון (ראה זח&quot;א כג, ב. זח&quot;ב רא, ב. תו&quot;א ד&quot;ה נ&quot;ח כו' מזוזה מימין. רד&quot;ה צאינה וראינה ה'תש&quot;ח - קונטרס נח). ובשכר זה גם המלאכים הקשיבים (נתבאר בתורת שלום ס&quot;ע ואילך).&lt;/ref&gt; מקשיבים לקולם, וגם הקב&quot;ה אומר אני ופמליא שלי באים לשמוע בקולך. וזהו ימים יוצרו ולא, ולא כתיב ולו קרי&lt;ref&gt;ראה תו&quot;א ר&quot;פ לך לך. &lt;/ref&gt; שבעבודתם עבודת הנשמה בגוף, אין גוף און מיטן גוף, ממשיכים מלמעלה מן ההשתלשלות בלמטה מן ההשתלשלות, אחד בהם, שיהי' הוי' אחד ושמו אחד.<br /> ==הערות השוליים==</div>

אליה אלימלך https://text.chabadpedia.com/index.php?title=%D7%9E%D7%90%D7%9E%D7%A8_%D7%94%D7%99%D7%95%D7%A9%D7%91%D7%AA_%D7%91%D7%92%D7%A0%D7%99%D7%9D_%D7%AA%D7%A9%D7%99%22%D7%90_-_%D7%9E%D7%95%D7%92%D7%94&diff=7337 2025-02-23T20:06:48Z

<p>אליה אלימלך: יצירת דף עם התוכן &quot;=== פתח דבר === ב&quot;ה בזה הננו מוציאים לאור מאמר כ&quot;ק אדמו&quot;ר שליט&quot;א – ד&quot;ה היושבת בגנים, שנאמר בעת ההתועדות, בק&quot;ק פ&#039; בשלח י&quot;ג שבט, ה&#039;תשי&quot;א. המאמר הוא בהמשך ובסיום להמאמר ד&quot;ה באתי לגני יו&quot;ד שבט, ה&#039;תשי&quot;א. ועד להפצת חסידות ח&#039; אייר ה&#039;תשי&quot;א, ברוקל...&quot;</p> <hr /> <div>=== פתח דבר ===<br /> ב&quot;ה<br /> <br /> בזה הננו מוציאים לאור מאמר כ&quot;ק אדמו&quot;ר שליט&quot;א – ד&quot;ה היושבת בגנים, שנאמר בעת ההתועדות, בק&quot;ק פ' בשלח י&quot;ג שבט, ה'תשי&quot;א.<br /> <br /> המאמר הוא בהמשך ובסיום להמאמר ד&quot;ה [[מאמר באתי לגני תשי&quot;א - מוגה|באתי לגני]] יו&quot;ד שבט, ה'תשי&quot;א.<br /> <br /> ועד להפצת חסידות<br /> <br /> ח' אייר ה'תשי&quot;א, ברוקלין נ.י.<br /> <br /> == בס״ד, י&quot;ג שבט, ה'תשי״א ==<br /> היושבת בגנים חברים מקשיבים לקולך, ומביא בזה כ&quot;ק אדמו&quot;ר (במאמרו המשך למאמר דהסתלקות) ב' פירושים דלכאורה הם הפכים. פי' א' דגנים היינו עוה&quot;ז ויושבת בגנים קאי על כנסת ישראל הנפוצה בגולה רועה בגנים של אחרים, מ&quot;מ כשיושבת בבתי כנסיות ובתי מדרשות, הנה חברים שהם מלאכי השרת, שנקראים חברים מפני שאין בהם לא קנאה לא שנאה ולא תחרות, מקשיבים לקולך ופי' הב' הוא דגנים קאי על ג&quot;ע. ואף שיש בזה כמה מדריגות לאין קץ אך בכללות נחלקים לב' מדרי' ג&quot;ע התחתון וג&quot;ע העליון, וחברים מקשיבים היינו הנשמות שבג&quot;ע שנק' חברים כמו שמבאר במאמר המוסגר דלפעמים נשמה &lt;ref&gt;בהתפלה אנא אדון העולמים (מענה לשון ע' 10): נשמה מנשמה נאצלת וכענף באילן דבוקה וכגדיל בשלשלת חבוקה - וי&quot;ל ג' הלשונות, כי היחוד בהשתטחות צ&quot;ל נר&quot;ן בנר&quot;ן (מ&quot;ח מסכת היחודים. עייג&quot;כ מאמרי ההשתטחות לר&quot;ה מפאריטש), וזהו נשמה, וכענף באילן (צומח, מדות, רוח), וכגדיל בשלשלת (דומם, מל', נפש). <br /> <br /> - ג' הלשונות נאצלת דבוקה חבוקה, אולי יל&quot;פ: דשייכות הנר&quot;נ זל&quot;ז אפשרית - מלמעלמ&quot;ט: בדרך אצילות - גילוי ההעלם בלבד. דבקות - מהות אחד בפנימיות, וכענף באילן. חיבוק - התקשרות בדרך מקיף (עיין חילוק דדביקות והתקשרות בד&quot;ה והי' עקב תרע&quot;ג), - ויש לקשר זה ג&quot;כ עם חילוקי דתפלה, תורה אתדבקות רוחא ברוחא, מצות - וימינו תחבקני. &lt;/ref&gt; מנשמה נאצלת כו'. ויש לומר הדיוק בזה, דמשמיענו אשר שייכות הנשמות זל&quot;ז אין זה סתם שייכות אלא נשמה מנשמה נאצלת, ופי' ענין אצי' נת&quot;ל (בד&quot;ה באתי לגני) שהוא גילוי ההעלם, היינו שהוא דבר אחד, הוא הוא אותו הדבר עצמו אלא שירד ונתגלה מהעלמו. וכמו כחות הענלמים שאח&quot;כ ירדו ונתגלו מהעלמם, דלכן אי אפשר לומר שהכוונה בהבריאה הוא בשביל עולם האצילות, דמאחר שהוא גילוי ההעלם זהו ירידה, אלא התכלית הוא עוה&quot;ז התחתון. וכמו&quot;כ הוא בשייכות הנשמות הנ&quot;ל שהוא ענין אצי' וגילוי ההעלם. <br /> <br /> ב) ולהבין שייכות ב' הפירושים, הנה מקודם לזה מבאר בהמאמר אשר כשהנשמה יורדת למטה ומתלבשת בגוף, הנה אף שהגוף הוא מעלים ומסתיר, מ&quot;מ ע&quot;י עבודה מסיר ההעלם והסתר, ואדרבה ע&quot;י ירידה והתלבשות זו הוא מתחזק ביתרון כח. והנה דיוק הלשון ואדרבה, הוא כמו שמבאר כ&quot;ק רבינו הזקן (אגה&quot;ק סכ&quot;ה) דברי כ,ק הבעש&quot;ט בענין הכעס, כגון שעומד לנגדו ערל&lt;ref&gt;כ&quot;ה הגירסא האמיתית בתניא ספכ&quot;ח, אלא שמפני הצענזור כתבו עו&quot;ג. וא&quot;כ בודאי גם באגה&quot;ק צ&quot;ל כך. &lt;/ref&gt; ומדבר ומבלבלו, הנה לא זו בלבד שאינו מתפעל ממנו, ומתפלל כמו שלא הי' מבלבל הערל, אלא עוד יותר שפועל בו חיזוק ותוספות כח כשמתבונן ענין גלות השכינה שנתלבשה בבחי' גלות בתוך דבור זה המבלבל. נמצא שע&quot;י בלבול זה מתעורר האדם יותר. וכן מבאר ג&quot;כ כ&quot;ק אדמו&quot;ר האמצעי (בתורה אור הענין הוא בקצרה אבל בתורת חיים פרשה זו נת' באריכות) בענין ויהי בשלח פרעה את העם, דהכוונה בזה הוא דלא זו בלבד שלא העלים והסתיר קליפת פרעה, אדרבה עוד סייע, וכמ&quot;ש ופרעה הקריב ואיתא במדרש הקריב את לבן של ישראל לאביהם שבשמים, ועוד זאת שגם פרעה את העם, פרעה איז מיטגעגאנגען מיט דעם עם, היינו שגם ניצונים שנפלו שמה עלו אתם. וזהו ג&quot;כ דיוק השלון ואדרבה, היינו לא רק שהגוף אינו מעלים ומסתיר על הנשמה והיא נשארת במצבה כמו שאין העלם והתסר, אלא אדרבה שע&quot;י ההעלם מתחלה, האדם מתחזק ביתרון כח. וזהו עיקר הכוונה בבריאת העולמות אתכפיא ואתהפכא דהשטות דלעו&quot;ז און דעם קאך פון נה&quot;ב און עניני עולם - לקדושה. ואף שמבואר בכ&quot;מ דעשיית המצוות הוא כדי להוסיף אורות באצי', הנה כבר נת' לעיל דהעצמי שבזה הוא בעוה&quot;ז. וכמ&quot;ש כ&quot;ק אדמו&quot;ר הצ&quot;צ וכ&quot;ק אדמו&quot;ר מוהר&quot;ש שהאורות כמו שהם באצי' הם כמונחים בקופסא, ולא זו בלבד שעיקר הגילוי, עיקר שכינה, הוא בעוה&quot;ז וכמשנת&quot;ל מכ&quot;ק אדמו&quot;ר (מהורש&quot;ב) נ&quot;ע בארוכה פי' ענין עיקר שכינה, הנה עוד יותר מזה, מבאר כ&quot;ק רבינו הזקן וכ&quot;ה מכ&quot;ק הרב המגיד, בפי' מרז&quot;ל דע מה למעלה ממך, דע אשר מה למעלה, כל הענינים שלמעלה, ממך ובך הדבר תלוי. <br /> <br /> ג) וזהו ענין דהיושבת בגנים, הנשמות היושבות בג&quot;ע התחתון ובג&quot;ע העליון, באים להקשיב קולם דנשי&quot;י למטה. דהכוונה בזה הוא, דגם הנשמות&lt;ref&gt;ראה לקו&quot;ת שה&quot;ש סד&quot;ה צאינה וראינה.&lt;/ref&gt; כמו שהם למעלה קודם ירידתן בגוף, וגם אותן הנשמות שכבר היו בגוף, שיש בהם המעלה שמצד עבודת הגוף, כי בזמן היותן בגוף הנה ימים יוצרו&lt;ref&gt;ראה לקו&quot;ת שם. וס&quot;פ שלח. ד&quot;ה טוב לי וד&quot;ה בידך אפקיד (בס' המאמרים - אידיש&lt;/ref&gt; ולו אחד בהם שהמשיכו האחד בהם והשלימו כל עבודתם דעל שם זה נקראים ישראל צבאות היו' (כמבואר במאמר כ&quot;ק מו&quot;ח אדמו&quot;ר הנ&quot;ל), דצבא יש בו ג' פירושים: א' לשון חיל, היינו קבלת עול. ב' זמן קבוע היינו שבזמן הקבוע להם משלימים כל עבודתם. ג' לשון צביון דפירושו יופי, לא רק רצון כ&quot;א יופי, הבא מפנימיות הכתר וגורם תענוג&lt;ref&gt;ראה תו&quot;ח ויצא ד&quot;ה ורחל היתה פי&quot;א. לקו&quot;ת ואתחנן ביאור וידעת ספ&quot;ג. ד&quot;ה והחכמה תעוז תרס&quot;ג. &lt;/ref&gt;, שעש&quot;ז נקראים צבאות הוי'. ובכ&quot;ז הנה גם הם באים להקשיב לקולם של הנשמות המלובשים בגופים, ואפילו אם עבודתם אינה עדיין בשלימות, לא בפי' הא' דצבא חיל שענינו קבלת עול, לא בפי' הב' דצבא זמן יומין שלימין ולא חסרין&lt;ref&gt;זח&quot;א רכד, א. ועייג&quot;כ תו&quot;א פ' חיי שרה ד&quot;ה יפה שעה אחת. &lt;/ref&gt; ולא בפי' הג' דצבא יופי, וכמו שמסיים בהמאמר דכאשר לומדים תורה ואינו מזכיר תנאים באופן לימוד התורה ומקיימים את המצוות, ואינו מזכיר תנאים באופן קיום המצוות, נתהפך מקשר ושקר, שקר העולם, לקרש, עצי שטים עומדים ומחברים אור א&quot;ס ב&quot;ה עם העולם, אתהפכא מן הקצה אל הקצה, דהנה אחד מצירופי קרש הוא קשר. קשר דקדושה דענינו התקשרות. משא&quot;כ בלעו&quot;ז הרי לא תאמרון קשר לכל אשר יאמר העם הזה קשר&lt;ref&gt;ישעי' ח, יב. ועיין מנה' כו, א. &lt;/ref&gt;, כי ענינם פירוד והתחלקות. אבל התקשרות דקדושה, הרי כולם נקראו חברים, חברים מקשיבים. שהנשמות כמו שהם למעלה, וגם הנשמות שכבר היו בגוף שיש בהם מעלת העבודה שמצד הגוף כי השלימו בעלמא דין כל עבודתם, בכל הג' פירושים של צבא הנ,ל, כולם באים להקשיב ולקבל קולם של הנשמות המלובשים בגופים ואף שעדיים לא השלימו עבודתם, כי אף שהם נפוצים בגולה ורועים בגנים של אחרים, בכ&quot;ז רייסט מען זיך אפ פון וועלט און מען נעמט מיט דעם גוף ונה&quot;ב ובאים בבתי כנסיות ובתי מדרשות וקוראין את השמע ועוסקין בתורה<br /> <br /> שזהו&quot;ע מסירת נפש ממש&lt;ref&gt;ראה תניא ספמ&quot;א. &lt;/ref&gt;, און דאס פארמאגטמען נאר אין עוה&quot;ז, ולכן הנה חברים, גם הנשמות שבג&quot;ע&lt;ref&gt;שייכות ב' הפי' בחברים: מלאכים, נשמות שבג&quot;ע - מובנת ע&quot;פ הידוע שבכדי שיעלו אותיות התורה והתפלה צ&quot;ל הזדככותם ע&quot;י המלאכים דגפיף להון ומנשק להון (ראה זח&quot;א כג, ב. זח&quot;ב רא, ב. תו&quot;א ד&quot;ה נ&quot;ח כו' מזוזה מימין. רד&quot;ה צאינה וראינה ה'תש&quot;ח - קונטרס נח). ובשכר זה גם המלאכים הקשיבים (נתבאר בתורת שלום ס&quot;ע ואילך).&lt;/ref&gt; מקשיבים לקולם, וגם הקב&quot;ה אומר אני ופמליא שלי באים לשמוע בקולך. וזהו ימים יוצרו ולא, ולא כתיב ולו קרי&lt;ref&gt;ראה תו&quot;א ר&quot;פ לך לך. &lt;/ref&gt; שבעבודתם עבודת הנשמה בגוף, אין גוף און מיטן גוף, ממשיכים מלמעלה מן ההשתלשלות בלמטה מן ההשתלשלות, אחד בהם, שיהי' הוי' אחד ושמו אחד.</div>

אליה אלימלך