<?xml version="1.0"?>
<feed xmlns="http://www.w3.org/2005/Atom" xml:lang="he">
	<id>https://text.chabadpedia.com/api.php?action=feedcontributions&amp;feedformat=atom&amp;user=200.12.168.0%2F24</id>
	<title>חב&quot;דטקסט - תרומות המשתמש [he]</title>
	<link rel="self" type="application/atom+xml" href="https://text.chabadpedia.com/api.php?action=feedcontributions&amp;feedformat=atom&amp;user=200.12.168.0%2F24"/>
	<link rel="alternate" type="text/html" href="https://text.chabadpedia.com/index.php?title=%D7%9E%D7%99%D7%95%D7%97%D7%93:%D7%AA%D7%A8%D7%95%D7%9E%D7%95%D7%AA/200.12.168.0/24"/>
	<updated>2026-11-22T23:16:02Z</updated>
	<subtitle>תרומות המשתמש</subtitle>
	<generator>MediaWiki 1.40.3</generator>
	<entry>
		<id>https://text.chabadpedia.com/index.php?title=%D7%A9%D7%99%D7%97%D7%94:%D7%A2%D7%9E%D7%95%D7%93_%D7%A8%D7%90%D7%A9%D7%99&amp;diff=13413</id>
		<title>שיחה:עמוד ראשי</title>
		<link rel="alternate" type="text/html" href="https://text.chabadpedia.com/index.php?title=%D7%A9%D7%99%D7%97%D7%94:%D7%A2%D7%9E%D7%95%D7%93_%D7%A8%D7%90%D7%A9%D7%99&amp;diff=13413"/>
		<updated>2025-07-02T21:10:14Z</updated>

		<summary type="html">&lt;p&gt;200.12.168.32: /* פרסום האתר */&lt;/p&gt;
&lt;hr /&gt;
&lt;div&gt;{{א|חלוקת קונטרסים}} לענ&amp;quot;ד לפחות את העמוד הראשי לא נעתיק מחב&amp;quot;דפדיה. בברכה, [[משתמש:יוסף בן מלמד|יוסף בן מלמד]] ~ [[שיחת משתמש:יוסף בן מלמד|יחי המלך המשיח!]] ~ (17:05, כ&amp;quot;א בסיוון, ה&#039;תשפ&amp;quot;ד)&lt;br /&gt;
:לדעתי דווקא לעמוד הראשי של האתרים יש חשיבות שיובן שמדובר בכמה אתרים של אותו מיזם. גם אם משנים, לדעתי יש להשאיר לפחות את אותו סגנון [[משתמש:חלוקת קונטרסים|חלוקת קונטרסים]] ([[שיחת משתמש:חלוקת קונטרסים|שיחה]]) 17:09, 27 ביוני 2024 (IDT)&lt;br /&gt;
::א. ראיתי את העריכה בעמוד הראשי בחב&amp;quot;דפדיה שביצעת עם הורדת הגופן, ישר כח. ב. בחב&amp;quot;דפדיה הולכים גם לשנות את הסגנון הרי, ובכלל, לדעתי לא צריך להיות קשר ממשי בין המיזמים. בברכה, [[משתמש:יוסף בן מלמד|יוסף בן מלמד]] ~ [[שיחת משתמש:יוסף בן מלמד|יחי המלך המשיח!]] ~ (17:14, כ&amp;quot;א בסיוון, ה&#039;תשפ&amp;quot;ד)&lt;br /&gt;
:::איך שאתה חושב. לדעתי כן חשוב שלא יראה 2 אתרים לא קשורים ויהיה קשר לפחות עקיף בסגנון הבניה שלהם  ● [[User:חלוקת קונטרסים|&amp;lt;font face=&amp;quot;Guttman yad-brush&amp;quot; size=&amp;quot;2.5&amp;quot;&amp;gt;חלוקת קונטרסים&amp;lt;/font&amp;gt;]] • [[שיחת משתמש:חלוקת קונטרסים|שיחה]] • יחי המלך המשיח • כ&amp;quot;א בסיוון ה&#039;תשפ&amp;quot;ד • 17:33, 27 ביוני 2024 (IDT)&lt;br /&gt;
::::לבנתיים נשאיר כך. בברכה, [[משתמש:יוסף בן מלמד|יוסף בן מלמד]] ~ [[שיחת משתמש:יוסף בן מלמד|יחי המלך המשיח!]] ~ (18:59, כ&amp;quot;א בסיוון, ה&#039;תשפ&amp;quot;ד)&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
== עיצוב עמוד ראשי דחוף!!! ==&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
{{מפעילי מערכת}} אם תוכלו לפתוח את האפשרות לעריכה של העמוד הראשי [[משתמש:מ. רובין|מ. רובין]] ([[שיחת משתמש:מ. רובין|שיחה]]) 17:05, 25 בנובמבר 2024 (IST)&lt;br /&gt;
{{מפעילי מערכת}} מה מתקדם עם האתר?? הוא כבר התפרסם לציבור הרחב? [[משתמש:חב&amp;amp;#34;ד בדרך לגאולה|חב&amp;amp;#34;ד בדרך לגאולה]] ([[שיחת משתמש:חב&amp;amp;#34;ד בדרך לגאולה|שיחה]]) 21:55, 18 במאי 2025 (IDT)&lt;br /&gt;
:{{מפעילי מערכת}} אני מצטרף לבקשתו של {{א|מ. רובין}} לפתוח את העריכה לעמוד הראשי או שתערכו בעצמכם: אין קשר בין סמלילי הפורטלים לפורטלים עצמם, זו העתקה מחב&amp;quot;דפדיה ללא משמעות, וזה לא מוסיף לשם הטוב של חב&amp;quot;דטקסט. • [[משתמש:ח. לוין|ח. לוין]] • [[שיחת משתמש:ח. לוין|רוצים להתוועד?]] • [[חב&amp;quot;דטקסט:הצטרפו למיזם|אין זמן. קדימה, לעבודה!]] • ט&amp;quot;ז בסיוון ה&#039;תשפ&amp;quot;ה &amp;lt;font size=&amp;quot;1&amp;quot;&amp;gt;(12 ביוני למניינם)&amp;lt;/font&amp;gt;&#039;&#039;&lt;br /&gt;
::{{א|ח. לוין}} ראה בנכתב ב[[שיחת תבנית:עמוד ראשי/ברוכים הבאים]]. [[משתמש:ש. א.|ש. א. - מפעיל מערכת ועורך תורת אד&amp;quot;ש]] 11:16, 15 ביוני 2025 (IDT)&lt;br /&gt;
:::{{א|ש. א.}}תפתח אני ישנה לתמונות של הרביים.  בברכה, [[משתמש:מ. רובין]] - [[שיחת משתמש:מ. רובין|שיחה]] 14:36, 15 ביוני 2025 (IDT)&lt;br /&gt;
::::{{א|מפעילי מערכת}} אשמח אם תפתוח הרשאה לכל המשתמשים לעריכה זה יקדם את האתר יותר מהר {{אנונימי}}&lt;br /&gt;
==פרסום האתר==&lt;br /&gt;
{{א|ש. א.}} כידוע שיע קשור אלי בקשר משפחתי, דיברתי איתו, והוא אמר לי להגיד למשתמשים שאחד מהם יקח על עצמו לעשות מודעה על האתר שהוא נפתח וכו&#039;. אתה יכול לדעתי לעשות את זה הכי טוב כמובן עם עיצוב. אתה יכול? [[משתמש:חב&amp;amp;#34;ד בדרך לגאולה|חב&amp;amp;#34;ד בדרך לגאולה]] ([[שיחת משתמש:חב&amp;amp;#34;ד בדרך לגאולה|שיחה]]) 19:26, 18 ביוני 2025 (IDT)&lt;br /&gt;
{{א|ש. א.}}&lt;br /&gt;
::יש משהו שמתקדם?? מתי מפרסמים את האתר??--[[משתמש:יחי המלך המשיח בכובע|יחי המלך המשיח בכובע]] ([[שיחת משתמש:יחי המלך המשיח בכובע|שיחה]]) 15:21, 22 ביוני 2025 (IDT)&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
==תבניית היום יום==&lt;br /&gt;
האם צריכים להעתיק את כל תבנית היום יום&#039;ס של חבדפדיה בכדי שיופיע בהעמוד הראשי?&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ועד&amp;quot;ז בנוגע לתניא יומי. אבל כאן יש לחלק בין שנה פשוטה למעוברת[[מיוחד:תרומות/200.12.168.32|200.12.168.32]] 00:10, 3 ביולי 2025 (IDT)&lt;/div&gt;</summary>
		<author><name>200.12.168.32</name></author>
	</entry>
	<entry>
		<id>https://text.chabadpedia.com/index.php?title=%D7%A9%D7%99%D7%97%D7%94:%D7%94%D7%99%D7%95%D7%9D_%D7%99%D7%95%D7%9D&amp;diff=13412</id>
		<title>שיחה:היום יום</title>
		<link rel="alternate" type="text/html" href="https://text.chabadpedia.com/index.php?title=%D7%A9%D7%99%D7%97%D7%94:%D7%94%D7%99%D7%95%D7%9D_%D7%99%D7%95%D7%9D&amp;diff=13412"/>
		<updated>2025-07-02T21:07:29Z</updated>

		<summary type="html">&lt;p&gt;200.12.168.32: יצירת דף עם התוכן &amp;quot;האם צריכים להעתיק את כל תבנית היום יום&amp;#039;ס של חבדפדיה בכדי שיופיע בהעמוד הראשי?~~~~&amp;quot;&lt;/p&gt;
&lt;hr /&gt;
&lt;div&gt;האם צריכים להעתיק את כל תבנית היום יום&#039;ס של חבדפדיה בכדי שיופיע בהעמוד הראשי?[[מיוחד:תרומות/200.12.168.32|200.12.168.32]] 00:07, 3 ביולי 2025 (IDT)&lt;/div&gt;</summary>
		<author><name>200.12.168.32</name></author>
	</entry>
	<entry>
		<id>https://text.chabadpedia.com/index.php?title=%D7%A1%D7%A4%D7%A8_%D7%94%D7%96%D7%9B%D7%A8%D7%95%D7%A0%D7%95%D7%AA_%D7%A4%D7%A8%D7%A7_%D7%A1%D7%91&amp;diff=12646</id>
		<title>ספר הזכרונות פרק סב</title>
		<link rel="alternate" type="text/html" href="https://text.chabadpedia.com/index.php?title=%D7%A1%D7%A4%D7%A8_%D7%94%D7%96%D7%9B%D7%A8%D7%95%D7%A0%D7%95%D7%AA_%D7%A4%D7%A8%D7%A7_%D7%A1%D7%91&amp;diff=12646"/>
		<updated>2025-05-29T03:52:31Z</updated>

		<summary type="html">&lt;p&gt;200.12.168.32: יצירת דף עם התוכן &amp;quot;ברוך, שההשגחה הועידה אותו להיות אביו של רבי שניאור זלמן.  אדמוי&amp;quot;ר הזקן, מייסד חסידות חב&amp;quot;ד, היה אז עדיין בחור צעיר עם זאת.  כבר ידע זמן רב את המשמעות האמיתית של &amp;quot;מכל מלמדי השכלתי&amp;quot;.  ובלַע בצמא את כל אשר שמע מפי אנשים ולמד מספרים.  כך הגיע לדרגה שבה היה מסוגל, והיה...&amp;quot;&lt;/p&gt;
&lt;hr /&gt;
&lt;div&gt;ברוך, שההשגחה הועידה אותו להיות אביו של רבי שניאור זלמן.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
אדמוי&amp;quot;ר הזקן, מייסד חסידות חב&amp;quot;ד, היה אז עדיין בחור צעיר עם זאת.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
כבר ידע זמן רב את המשמעות האמיתית של &amp;quot;מכל מלמדי השכלתי&amp;quot;.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ובלַע בצמא את כל אשר שמע מפי אנשים ולמד מספרים.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
כך הגיע לדרגה שבה היה מסוגל, והיה אכן מעוניין להבין ולהעריך.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
נכוחה את השיטות השונות בלימוד התורה ובעבודת הבורא שפעלו.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ביהדות לפיכך עשו עליו רושם רב הסיפורים ששמע על הצדיקים.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
השונים, ובמיוחד על אלה שבסתר או בגלוי הלכו בדרכו של רבי ישראל.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
בעל שם טוב, ששמעו הגיע לאזני ברוך.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
בם התאכסן ברוך בביתו של ראובן אליעזר ימי חג הפסח, אותם&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
הנפח בדוברומיסל, שעת כושר מצויינת לשמוע ולהתבונן על&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
צדיקים מן העבר ומן ההווה, ועל שיטות בעבודת הבורא.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
הנה שמע הרבה על הבעש&amp;quot;ט ותלמידיו של ר&#039; יצחק שאול,&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
חתנו של הנפח, מי שהיה בנו של ר&#039; ניסן מהרקי, מתלמידי הבעש&amp;quot;ט.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
תורתו, ומפיצי הראשונים. החסידים על אף הוא נמנה נרגש. היה ברוך&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
חומר רב מפיו של שמואל בנו של הנפח, שהיה בחור ישיבה שמע סיפורים.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
למחשבה ולהתבוננות, עורך השוואות וסיכומים על צדיקים שהתנהגו לפי שיטה אחרת ביהדות לו היה.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
נחום על הפרוש מדוברובנה, הסיפור ששמע מפיו של שמואל אחד הסיפורים שהרשימו אותו.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
בישיבה ללמוד לדוברובנה נסע שמואל נחום כאשר זה היה&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
המבחן עליו היה להמתין זמן ממושך. ר&#039; אברהם משה, שמש המקומית, לו יעץ&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
שבדוברובנה. הכנסת ב&amp;quot;בית מקום של הפרוש הזקן&amp;quot; נמצא שם בינתיים.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ב&#039;יסימטא הקרה&amp;quot; בבית הכנסת, בשם ברוך שם מצא&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
כי התברר לו מכן שמו של הפרוש נקרא המקום השתייך לדור קודם.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
וכי הפרוש של שמו שעל המדרש בית עתיק יותר מימי של ר&#039; חיים הזקן.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
נחום חשב תחלה על שמו של שמואל מפיו ששמע המדרש של בית הכנסת לאחר.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
לפני תשעים־שמונים שנה בדוברובנה חי ילד בשם פייביש העניך&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
שהצטיין מאד ביראת השמים שלו.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
התלמוד בים קשות סוגיות עם להתמודד כדי שכשרונותיו לא הספיקו&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
אך את רוב זמנו הקדיש לאמירת תהלים בחשק רב ונעימות מיוחדת.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
הוא הירבה לומר תהלים בהתלהבות הולכת וגדלה ובהשתפכות הנפש.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
במדרש ישב ואמר תהלים מקול שלו. הוא ניחן בקול ערב, על היותו גוף בעל חסון ומראה נאה.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
מזמורים כשהגיע בהם שופך המשורר את מרי שיחו לפני רבונו של עולם.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
המזמורים את שמח בקול והכל חשו את השמחה שבקולו. מאידך,&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
התהלים קריאת מקול הידהד המדרש של שבו ישב ואמר תהלים הוא.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
כי נשבר מצער לבבם ודמעות מילאו את עיניהם.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
היה קולו של פייביש העניך חדור מרירות ותחנונים, וכל השומעים חשו.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
כשמלאו לפייביש העניך שש־עשרה שנה פרש מעניני העולם הזה.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
במטפחת עיניו את סתם כדי ריח אליהם יגיע שלא.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
מאכל עם אדם חדל לדבר ועם בני אטם את אזניו כדי שיחות האנשים וקשר לא ישמע קול.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
בכל יום מימי החול את ספר התהלים ואת התפלות ידע בעל־פה.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
בצום ישב ובערב לבו סעד בפת חריבה ומים כדי לקיים את נפשו.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
בשבת ליל קודש על ככר לחם ואכל ממנו קצת יותר מבחול.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
בכלל ובשינה עד כמה שהדבר היה באפשרותו עשה הכל כדי למנוע מגופו תענוג.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
בשבת, גם ביום השבת אפילו טעם לא כן מאד מיעט נפשו.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
וכך מראהו היה שפיר. שנים רבות נהג כך למרות זאת, גופו היה בריא וחזק.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
בפלא למרבית גופו למרות הכל היה באפשרותו.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
התהלים אומר על בהתפעלות דיברו הצעיר הסביבה, הכפרים גויי אפילו ואפילו.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
שמם בכל לא רק דוברובנה בכל גם בעיירות ערי ובית נאה.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
על גופו חסון בעל ומראה נוסף הוא.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
הנפש ובהשתפכות גדלה והולכת בהתלהבות הירבה לומר תהלים בהתלהבות מרובה.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
התהלים אמר בקול השמחה את חשו הכל ומאידך.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
עולם של לפני רבונו שיחו את שופך המשורר.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
דמעות עיניהם את מילאו לבבם נשבר מצער.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
מרירות ותחנונים קולו של העניך פייביש היה חדור.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ובכלל תענוג כל למנוע מגופו כדי הכל עשה ובשינה.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
בשבת ביום גם זאת. למרות גופו למרבית הפלא, וחזק בריא היה.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ביהדות אחרת שיטה לפי התנהגו שהתנהגו לפי אחרת ביהדות היה.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
שלו שמר על כך. רבות שנים נהג כך.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
שפיר. היה מראהו היה כך.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
התפרסם שמו לא רק בדוברובנה כי גם בכל עיירות וערי הסביבה.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
הצעיר, על דיברו בהתפעלות תהלים אומר אפילו גויי הכפרים.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ישראל של צורר זה בדעתו עלה לבצע תעלול בפרוש.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
האחוזה, פריצית אחוזה שנוהלה על־ידי שונא היתה.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
הזה ישראל של צורר הזה בדעתו עלה לבצע תעלול בפרוש.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
האחוזה, פריצית אחוזה שנוהלה על־ידי שונא היתה.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
לא הרחק מדוברובנה שונא על־ידי שנוהלה פריצית אחוזה היתה.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
הצעיר, על דיברו בהתפעלות תהלים אומר אפילו גויי הכפרים.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
התפרסם שמו לא רק בדוברובנה כי גם בכל עיירות וערי הסביבה.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
המשרת הערום כשגבו עבה עץ קורת אל ונקשר הבמה אל הועלה.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
והתעללות שהסתיימו לאחר כי אז היה כאלה במקרים הנוהג.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
המשרת המוכה של גופו נראו טרם האדומים והפסים צליפות עשר עליו הונחתו.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
כאילו עליו, שירדו האדירות החבטות מעוצמת נע ולא זע לא אף.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
כאב הנידון שום.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
כלשהו. כאב הנידון של גופו נראו טרם האדומים והפסים.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
צמיתים המלקים לצמיתים אולי הדברי משמעות מה כוח? די השבטים.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
מדיי רכים אולי או אין, כאב, כאילו עליו הונחתו עליו שלא הספוג שירדו.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
צמיתים. והצליח עד ושבועות ימים למטתו רתוק היה לביתו אותו שנשאו.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
אותו, לביתו הצליפו, הצליף — הוסיף והפריץ.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
כוחם. בכל הצליפות את להנחית שהצטוו יותר, גברתנים חדשים.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
להביא שבטים וצמיתים חדשים שבטים ולהביא הורה.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ולאחר מכן, למראה הקהל שבו הביתה השליחים בידים ריקות.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
חמתו של הפריץ, שבערה כאש להבה בעוצמתה.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
הסיפור התנצלות חולית פרשים מפקד של בפיו הסיפור היה בלבד.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
האם יש צורך לערוך או לעבד את התוצאה?&lt;/div&gt;</summary>
		<author><name>200.12.168.32</name></author>
	</entry>
	<entry>
		<id>https://text.chabadpedia.com/index.php?title=%D7%A1%D7%A4%D7%A8_%D7%94%D7%96%D7%9B%D7%A8%D7%95%D7%A0%D7%95%D7%AA_%D7%A4%D7%A8%D7%A7_%D7%9E%D7%92&amp;diff=12645</id>
		<title>ספר הזכרונות פרק מג</title>
		<link rel="alternate" type="text/html" href="https://text.chabadpedia.com/index.php?title=%D7%A1%D7%A4%D7%A8_%D7%94%D7%96%D7%9B%D7%A8%D7%95%D7%A0%D7%95%D7%AA_%D7%A4%D7%A8%D7%A7_%D7%9E%D7%92&amp;diff=12645"/>
		<updated>2025-05-29T00:48:14Z</updated>

		<summary type="html">&lt;p&gt;200.12.168.32: /* עלילת דם */&lt;/p&gt;
&lt;hr /&gt;
&lt;div&gt;{{ספר הזכרונות}}&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
== עלילת דם ==&lt;br /&gt;
{{להשלים}}&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
==== תרגום ללשון הקודש ====&lt;br /&gt;
חמש שנים לאחר נישואיו, בהיותו בגיל 19 שנה, התאלמן ר&#039; זבולון מרדכי מבלי שנולדו לו ילדים מאשתו המנוחה. הוא המשיך להתבודד ולהסתגר כפי שנהג עד עתה.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
תוך כדי כך נפטר גם הסבא ר&#039; זכריה ירוחם בגיל ששים וחמש שנה לאחר ששימש במשך חמש שנים כראש ישיבה במינסק.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ר&#039; זבולון מרדכי לא נשאר אלמן זמן רב. חותנו ודודו, ר&#039; גבריאל, רבה של דוברומיסל, השיא לו את בתו השניה. מאשתו זו נולד לו בן, הנקרא על שם סבו – ר&#039; זכריה ירוחם. את חינוך הילד הפקיד ר&#039; זבולון מרדכי בידי חותנו, כשהוא עצמו ממשיך בהתבודדותו ושרוי בדכאונו.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
הילד היה בריא ונאה ובעל כשרונות רוחניים נפלאים. הוא היה היפוכו של אביו, בכך שהיה מיד עליז ושמח. סבו אהבו מאוד והיה משתעשע אתו תכופות, ואילו אביו כמעט והתעלם ממנו.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ר&#039; גבריאל התמסר לחינוכו של נכדו, לא זו בלבד, שבחן אותו באופן קבוע בלימודיו מפי מלמדיו אלא שאף לימד אותו בעצמו דברים נוספים על לימודים אלה. כשהגיע למצוות כבר היה זכריה ירוחם ללמדן בדרגה ניכרת, והשמיע פלפול שחיברו בעצמו. ר&#039; גבריאל רווה ממנו הרבה נחת, אם כי הצטער על כך שאביו של הילד, ר&#039; זבולון מרדכי מתרחק ממנו, גם הילד עצמו הצטער על כך מאוד.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
פעם במוצאי שבת, בהיות זכריה ירוחם נער בן ארבע עשרה שנה, נכנס לחדרו של אביו ופרץ בבכי מר. &amp;quot;מדוע אינך נוהג אתי כפי ששאר האבות נוהגים עם בניהם?&amp;quot; – התייפח. ר&#039; זבולון מרדכי, שהיה דווקא רך לבב ובעל רגש מטבעו, התרגש מאוד ופרץ אף הוא בבכי. לאמיתו של דבר, אהב מאוד את ילדו. בתגובה לקח את זכריה ירוחם על ברכו ונשק אותו, לשמחתו הרבה של הילד. ר&#039; זבולון מרדכי גילה לפני בנו את כל המעיק על לבו וסיפר לו על הכאב המלווה אותו משחר ילדותו ומבריחו מן הבריות.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
מאותו יום היה ר&#039; זבולון מרדכי ידידותי ופתוח יותר. לכל לראש התמסר יותר אל בנו, אך גם עם חותנו החל לשוחח יותר.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
כאשר מלאו לזכריה ירוחם תשע עשרה שנה, היה לחתנו של הגאון ר&#039; טוביה אשר מבבינוביטש, ובמשך שנה אחת היה סמוך על שולחנו. כיון שסבו ואביו התגעגעו מאוד אליו הביאוהו חזרה לדוברומיסל, ושם נולדה לו בת. כעבור שלוש שנים חלה זכריה ירוחם במחלה קשה ולאחר ששת חודשי מחלה – נפטר.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
פטירת האברך הצעיר פגעה בצורה איומה בסבו, ר&#039; גבריאל. עד אז היה ר&#039; גבריאל, גם כשהגיע לגיל ששים ושמונה שנים, אדם בריא וחזק ונראה כבן חמישים בלבד. מאז פטירת נכדו קפצה זקנה על רבה של דוברומיסל וגבו התכופף. הוא אף מיעט להתרועע עם אנשים. גם ר&#039; זבולון מרדכי החל להתרחק מחברת בני אדם. שניהם נהגו אבילות אחרי זכריה ירוחם, שניהם גם עברו לפני התיבה לסירוגין, ואמרו קדיש. כל בני הקהילה השתתפו בצערם.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
בדוברומיסל זכרו שנים רבות את יום השנה הראשון לפטירתו של זכריה ירוחם, שחל בתשעת הימים של חודש אב. כרגיל היתה נהוגה אז ממילא האבילות על חורבן בית המקדש. בתי הכנסת היו מלאים ביהודים, שערכו &amp;quot;תיקון חצות&amp;quot; הן בחצות הלילה והן בחצות היום. ובעיצומם של ימי האבל הכללי קיימו בני דוברומיסל את האבל של יום השנה לזכריה ירוחם בצורה מרשימה ביותר. לקראת יום השנה הגיעו מבבינוביטש לדוברומיסל חותנו של הנפטר ורבים מבני קהילתו. לתפלת ערבית עבר ר&#039; גבריאל הסבא לפני התיבה ואביו וחותנו של הנפטר אמרו קדיש, כשכל הצבור גועה בבכי מר. רושם רב השאירה על הנוכחים אמירת הקדיש של היתומה הקטנה, אשר תוך כדי כך התעלפה. לאחר מכן התעסקו האבלים, ואתם צבור גדול, במשך כל הלילה בלימוד תורה לעילוי נשמת הנפטר. בבוקר לאחר התפילה, הלכו כולם בראשות ר&#039; גבריאל לבית העלמין, ואמרו פרקי תפילה על קברו של הנפטר, ולאחר מכן הקימו שם מצבה.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ר&#039; גבריאל נחלש מאוד, ונאלץ לבקש את חתנו ר&#039; זבולון מרדכי, שיקבל על עצמו את הרבנות, אך זה סירב ור&#039; גבריאל מינה את ר&#039; דוד משה תלמידו כדיין. כעבור שלוש שנים נפטר ר&#039; גבריאל, ובצוואתו הטיל על חתנו למלא את מקומו. לא היתה ברירה לר&#039; זבולון מרדכי, והוא נאלץ לקבל עליו את המשרה, אך התנה שר&#039; דוד משה ימשיך לכהן כדיין.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
הדיין התמסר לכל עניני העיר, ואילו ר&#039; זבולון מרדכי ישב על התורה ועל העבודה בהתבודדות, אלא שמפעם לפעם השמיע בפני הציבור דרשות או פלפולים.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
באותה עת הגיעה לדוברומיסל אישיות מענינת, שהיתה עתידה לתפוס מאוחר יותר מקום נכבד בחיי הקהילה. היה זה ר&#039; חיים שמעון, אותו בחר ר&#039; יוסף הבנאי לבעל לנכדתו היתומה. ר&#039; יוסף, שסיפק תנורים לכל בני העיר, התפרנס דווקא מעבודה אחרת – עבודת האדמה והגננות, אך בזמנו הפנוי ישב ועסק בתורה. הוא השיא את כל ילדיו, אלא שבן הזקונים שלו לא האריך ימים ונפטר בהשאירו אחריו ילדה יתומה. ר&#039; יוסף הכניס את היתומה לביתו וגידלה. בהגיעה לפירקה נסע ר&#039; יוסף באופן מיוחד למינסק כדי למצאו לה חתן. החתן שנבחר על ידו היה אותו חיים שמעון שהוזכר לעיל, בחור מליאזנה, שהצטיין במעשיו בעיר הולדתו, שם זכה בזכות מעשים אלו לכינוי: &amp;quot;האמיץ&amp;quot;.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
חיים שמעון היה בן למשפחה נכבדה, אביו היה למדן גדול ומראשי הקהילה, ואמו התפרסמה בנדיבות לבה ועזרתה לזולת. משחר נעוריו היה מוכשר בכל השטחים – בעל מרץ וכושר עשיה ורוח התנדבות מחד, ומצטיין בלימודו מאידך. עצם העובדה שבגיל רך כבר התקבל להיות תלמיד אצל ר&#039; גדליה זלמן המלמד – העניקה לו חשיבות והערכה בעיירה. הכל ידעו כי גדליה זלמן אינו מקבל תלמיד, שאינו בקי לפחות באחת ה&amp;quot;בבות&amp;quot; (שלוש המסכתות – בבא קמא, בבא מציעא, בבא בתרא), ובנוסף לכך היה בעל מידות טובות, ירא שמים ומתמיד בלימודיו.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
בכלל, ר&#039; גדליה זלמן היה שונה ממלמדים רגילים. לעולם לא החזיק רצועה בידו, מעולם לא בא לידי ריתחה ולא הרים את קולו. התנהגות דומה דרש גם מתלמידיו, וכשהבחין בהרמת קול מצד אחד מהם, אמר כי הבהמה שבו התגברה על האדם שבו תלמידיו חיבבוהו מאוד. העונש הגדול לדידם היה כאשר הפנה פניו מאחד מהם.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
חיים שמעון ניחן בכל המידות הטובות אותן נטע בו המלמד. בד בבד סלל לו דרך משלו. כך למשל, התענין משחר נעוריו בעניני הציבור ובכל מאודו עקב אחר כל המתרחש בחיי הקהילה.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
כאשר יהודי ליאזנא סבלו צרות מאחד הפריצים, נכדו של הגנרל שרמטייב, מי שעמד בראש הגדודים הרוסים שכבשו את וויטבסק – התענין חיים שמעון בענין זה במידה חזקה וטרח להתעדכן בכל המתרחש סביב לכך. במיוחד היה זה כאשר &amp;quot;פריץ&amp;quot; זה, ששמו היה ניקולייב, החל להעליל עלילות על היהודים, כשהוא לוקח לעזרתו אחד בשם קוזיצקי, שאף עלה עליו בשנאת ישראל.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
באמצע חודש שבט של שנת תצ&amp;quot;ז נעלם ילד נוצרי בכפר לא רחוק מליאזנא. צורר היהודים ניקולייב, בעזרת קוזיצקי, ניצלו הזדמנות זו להפצת העלילה כי היהודים חטפו את הילד ושחטו אותו כדי להשתמש בדמו לחג הפסח.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
יהודי ליאזנא היו שרויים בפחד. נקראה אסיפת ראשי הקהל כדי להתיעץ כדת מה לעשות. הנער חיים שמעון, אשר זה זמן רב טיכס עצות ותחבולות שונות כדי להציל את היהודים מעלילת הדם, חשק מאוד להיות נוכח באסיפה זו כדי לשמוע את דיוני ראשי הקהל בענין זה.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ברם, מאחר שידע היטב כי לא יכניסוהו לאספה, התגנב חיים שמעון בעוד מועד לחדר הקהילה והתחבא מאחורי התנור. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
שעות רבות נמשכה האספה, והועלו בה הצעות שונות ורעיונות שונים. מצב הרוח באספה היה מדוכא. אחדים אמרו כי יש לנסות לרכוש את לבו של ניקולייב ע&amp;quot;י &amp;quot;מתנת־יד&amp;quot;. אחרים אמרו כי יש לשחד את המימשל. ברם, האנשים חרדו מפני מושל העיר, שידוע היה כי אי אפשר לשחדו. מאידך היה ידוע כי אין הוא אוהב ישראל גדול מדי.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
נודע גם כי במשך השבוע יופיע ניקולייב לפני המושל ואחרים מראשי העיר וישטח לפניהם את &amp;quot;הוכחותיו&amp;quot; כי היהודים אשמים במות הילד שנעלם. ידיעה זו הטילה פחד על ראשי הקהל המתכנסים. הוחלט ראשית לגזור תענית, ולאחר מכן לחפש אמצעים למנוע את האסון הצפוי. חיים שמעון החליט במחבואו לפעול בענין באופן עצמאי.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
פעולתו הראשונה היתה להתידד עם אחד הפקידים בלשכת העיר. בדרך זו נודע לו כי ניקוליוב אמור להופיע לפני ראשי העיר ביום ששי הקרוב, בערב. מועד זה נקבע במיוחד כיוון שאז יושבים היהודים בבתיהם, וניקולייב לא רצה שהיהודים ידעו על כך.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
לחיים שמעון אף נודע כי מלבד המושל, ישתתפו בפורום שידון בדבר, עוד ארבעה מראשי העיר. בחקירותיו התברר לו כי אחד מן הארבעה אמור להיות אוהב ישראל, השני – שונא ישראל, ושניים הנוספים הם כאלה, שאינם מידידי היהודים ולא משונאיהם.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
באותו יום ששי ובערב שלאחריו , השתוללה בעיר סופת שלגים. בלילה אף התגברה הסערה. כשנסתיימה סעודת ליל שבת בבית קם חיים שמעון מן השולחן והודיע, שעליו ללכת לבית אחד מחבריו. הוא אף הוסיף כי יתכן שילון הלילה בביתו של החבר. הוריו קיבלו את דבריו כשלא עולה על דעתם כלל שחיים שמעון מתכונן לבצע שליחות סמויה.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
למרות הסערה, יצא חיים שמעון לדרכו בצעדים בטוחים ובהחלטיות. בהגיעו ללשכה התברר לו כי מיודעו הפקיד לא נמצא במקום, והשוער סירב להכניסו. כל טענותיו של חיים שמעון, כי יש בפיו דברים חשובים למסור למתכנסים, לא הועילו, וכשהרבה להפציר בשוער – תפסו הלה בצווארונו והרחיקו מן המקום. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
אלא שחיים שמעון לא נסוג. בהבחינו בחלונות מוארים – ניגש אל אחד מהם, ובהציצו פנימה ראה כי בחדר זה מתקיימת האסיפה שנועדה לשמוע את דבריו של ניקולייב צורר היהודים. חיים שמעון החל לקרוא בקול ולהתחנן כי יכניסוהו פנימה, שכן הוא קופא מקור, קולו המתחנן נשמע בפנים, והמושל קרא את השוער והורה לו להכניס פנימה את זה שעומד מאחורי החלון ומבקש להכנס.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
כעבור דקות מספר, ראו ראשי ליאזנא לפניהם בחור נאה למראה ובעל עיניים המביעות אמונה והחלטיות. הללו התרשמו ממנו לטובה, מלבד ניקולייב וקוזיצקי שהסתכלו עליו ברוגז. הם זעמו מאוד על הצעיר היהודי שהתפרץ אל הלשכה דווקא כשהם עומדים להעליל על היהודים.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
&amp;quot;הרי לך שוב גילוי חוצפה יהודית&amp;quot; – קרא ניקולייב, כשלא יכל להתאפק מלבטא את זעמו.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
חיים שמעון לא הגיב מאומה, כי אם העניק לניקולייב מבט חודר, שפגע בו כמדקרות חרב עד שהלה נאלץ להשפיל את עיניו. בינתיים מצא לנחוץ הכומר, שהיה גם הוא בין הנאספים, להשמיע מילים טובות על היהודים בכלל ועל חיים שמעון בפרט, בתחבולת עורמה לנצל את ההזדמנות לצוד ברשתו נשמה יהודית. &amp;quot;אחרי הכל&amp;quot; – אמר כמי שעונה לניקולייב – &amp;quot;אין לזלזל כלל ביהודים ואין לפגוע בהם, שכן הם פקחים ומוכשרים. ובקלות הם מסוגלים לעבור לאמונתנו ולהיהפך לקתולים נאמנים&amp;quot;.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
כאן מצא חיים שמעון שעת כושר להשמיע את דברו: &amp;quot;בעיקר&amp;quot; – אמר – &amp;quot;אוהבים היהודים את האמת. כאשר הם משתכנעים בדבר שהוא אמת הרי הם מקבלים אותו, מבלי להתחשב מי הוא המשמיע אותו. הם אף מוכנים למסור נפשם על האמת, ואף דורשים מאחרים להתנהג כך&amp;quot;.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
&amp;quot;יהודי ארור&amp;quot; – צעק ניקולייב בזעם, כאשר חש כי בואו של הצעיר לכאן קשור קשר הדוק עם תכניותיו השטניות נגד היהודים.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
המושל השתיק את ניקולייב ופנה אל חיים שמעון בשאלה: &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
&amp;quot;לשם מה באת לכאן?&amp;quot; הדברים נאמרו בנימה ידידותית והדבר עודד את חיים שמעון.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
– &amp;quot;באתי לכאן כדי לספר לכם, אתם, שהתכנסתם במטרה לגלות את האמת, את מה ששמעתי הבוקר מאדם זה&amp;quot; – ובדברו הצביע על קוזיצקי – &amp;quot;האומר לזה&amp;quot; – הצביע על ניקולייב, &amp;quot;גם אספר לכם את תשובתו של הלה&amp;quot; – ניקולייב.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
כל הנוכחים ישבו פעורי פה וצפו בתמהון רב בחיים שמעון. הצעיר היהודי הסביר מיד כי, מאז החלו ניקולייב וקוזיצקי להפיץ את עלילת הדם על היהודים – הטיל על עצמו לעקוב אחריהם ולהאזין לשיחותיהם.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
הכל היו דרוכים לשמוע את סיפורו.&lt;br /&gt;
[[קטגוריה:ספר הזכרונות]]&lt;/div&gt;</summary>
		<author><name>200.12.168.32</name></author>
	</entry>
	<entry>
		<id>https://text.chabadpedia.com/index.php?title=%D7%A1%D7%A4%D7%A8_%D7%94%D7%96%D7%9B%D7%A8%D7%95%D7%A0%D7%95%D7%AA_%D7%A4%D7%A8%D7%A7_%D7%9E%D7%92&amp;diff=12644</id>
		<title>ספר הזכרונות פרק מג</title>
		<link rel="alternate" type="text/html" href="https://text.chabadpedia.com/index.php?title=%D7%A1%D7%A4%D7%A8_%D7%94%D7%96%D7%9B%D7%A8%D7%95%D7%A0%D7%95%D7%AA_%D7%A4%D7%A8%D7%A7_%D7%9E%D7%92&amp;diff=12644"/>
		<updated>2025-05-29T00:46:28Z</updated>

		<summary type="html">&lt;p&gt;200.12.168.32: /* תרגום ללשון הקודש */&lt;/p&gt;
&lt;hr /&gt;
&lt;div&gt;{{ספר הזכרונות}}&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
== עלילת דם ==&lt;br /&gt;
==== תרגום ללשון הקודש ====&lt;br /&gt;
חמש שנים לאחר נישואיו, בהיותו בגיל 19 שנה, התאלמן ר&#039; זבולון מרדכי מבלי שנולדו לו ילדים מאשתו המנוחה. הוא המשיך להתבודד ולהסתגר כפי שנהג עד עתה.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
תוך כדי כך נפטר גם הסבא ר&#039; זכריה ירוחם בגיל ששים וחמש שנה לאחר ששימש במשך חמש שנים כראש ישיבה במינסק.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ר&#039; זבולון מרדכי לא נשאר אלמן זמן רב. חותנו ודודו, ר&#039; גבריאל, רבה של דוברומיסל, השיא לו את בתו השניה. מאשתו זו נולד לו בן, הנקרא על שם סבו – ר&#039; זכריה ירוחם. את חינוך הילד הפקיד ר&#039; זבולון מרדכי בידי חותנו, כשהוא עצמו ממשיך בהתבודדותו ושרוי בדכאונו.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
הילד היה בריא ונאה ובעל כשרונות רוחניים נפלאים. הוא היה היפוכו של אביו, בכך שהיה מיד עליז ושמח. סבו אהבו מאוד והיה משתעשע אתו תכופות, ואילו אביו כמעט והתעלם ממנו.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ר&#039; גבריאל התמסר לחינוכו של נכדו, לא זו בלבד, שבחן אותו באופן קבוע בלימודיו מפי מלמדיו אלא שאף לימד אותו בעצמו דברים נוספים על לימודים אלה. כשהגיע למצוות כבר היה זכריה ירוחם ללמדן בדרגה ניכרת, והשמיע פלפול שחיברו בעצמו. ר&#039; גבריאל רווה ממנו הרבה נחת, אם כי הצטער על כך שאביו של הילד, ר&#039; זבולון מרדכי מתרחק ממנו, גם הילד עצמו הצטער על כך מאוד.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
פעם במוצאי שבת, בהיות זכריה ירוחם נער בן ארבע עשרה שנה, נכנס לחדרו של אביו ופרץ בבכי מר. &amp;quot;מדוע אינך נוהג אתי כפי ששאר האבות נוהגים עם בניהם?&amp;quot; – התייפח. ר&#039; זבולון מרדכי, שהיה דווקא רך לבב ובעל רגש מטבעו, התרגש מאוד ופרץ אף הוא בבכי. לאמיתו של דבר, אהב מאוד את ילדו. בתגובה לקח את זכריה ירוחם על ברכו ונשק אותו, לשמחתו הרבה של הילד. ר&#039; זבולון מרדכי גילה לפני בנו את כל המעיק על לבו וסיפר לו על הכאב המלווה אותו משחר ילדותו ומבריחו מן הבריות.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
מאותו יום היה ר&#039; זבולון מרדכי ידידותי ופתוח יותר. לכל לראש התמסר יותר אל בנו, אך גם עם חותנו החל לשוחח יותר.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
כאשר מלאו לזכריה ירוחם תשע עשרה שנה, היה לחתנו של הגאון ר&#039; טוביה אשר מבבינוביטש, ובמשך שנה אחת היה סמוך על שולחנו. כיון שסבו ואביו התגעגעו מאוד אליו הביאוהו חזרה לדוברומיסל, ושם נולדה לו בת. כעבור שלוש שנים חלה זכריה ירוחם במחלה קשה ולאחר ששת חודשי מחלה – נפטר.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
פטירת האברך הצעיר פגעה בצורה איומה בסבו, ר&#039; גבריאל. עד אז היה ר&#039; גבריאל, גם כשהגיע לגיל ששים ושמונה שנים, אדם בריא וחזק ונראה כבן חמישים בלבד. מאז פטירת נכדו קפצה זקנה על רבה של דוברומיסל וגבו התכופף. הוא אף מיעט להתרועע עם אנשים. גם ר&#039; זבולון מרדכי החל להתרחק מחברת בני אדם. שניהם נהגו אבילות אחרי זכריה ירוחם, שניהם גם עברו לפני התיבה לסירוגין, ואמרו קדיש. כל בני הקהילה השתתפו בצערם.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
בדוברומיסל זכרו שנים רבות את יום השנה הראשון לפטירתו של זכריה ירוחם, שחל בתשעת הימים של חודש אב. כרגיל היתה נהוגה אז ממילא האבילות על חורבן בית המקדש. בתי הכנסת היו מלאים ביהודים, שערכו &amp;quot;תיקון חצות&amp;quot; הן בחצות הלילה והן בחצות היום. ובעיצומם של ימי האבל הכללי קיימו בני דוברומיסל את האבל של יום השנה לזכריה ירוחם בצורה מרשימה ביותר. לקראת יום השנה הגיעו מבבינוביטש לדוברומיסל חותנו של הנפטר ורבים מבני קהילתו. לתפלת ערבית עבר ר&#039; גבריאל הסבא לפני התיבה ואביו וחותנו של הנפטר אמרו קדיש, כשכל הצבור גועה בבכי מר. רושם רב השאירה על הנוכחים אמירת הקדיש של היתומה הקטנה, אשר תוך כדי כך התעלפה. לאחר מכן התעסקו האבלים, ואתם צבור גדול, במשך כל הלילה בלימוד תורה לעילוי נשמת הנפטר. בבוקר לאחר התפילה, הלכו כולם בראשות ר&#039; גבריאל לבית העלמין, ואמרו פרקי תפילה על קברו של הנפטר, ולאחר מכן הקימו שם מצבה.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ר&#039; גבריאל נחלש מאוד, ונאלץ לבקש את חתנו ר&#039; זבולון מרדכי, שיקבל על עצמו את הרבנות, אך זה סירב ור&#039; גבריאל מינה את ר&#039; דוד משה תלמידו כדיין. כעבור שלוש שנים נפטר ר&#039; גבריאל, ובצוואתו הטיל על חתנו למלא את מקומו. לא היתה ברירה לר&#039; זבולון מרדכי, והוא נאלץ לקבל עליו את המשרה, אך התנה שר&#039; דוד משה ימשיך לכהן כדיין.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
הדיין התמסר לכל עניני העיר, ואילו ר&#039; זבולון מרדכי ישב על התורה ועל העבודה בהתבודדות, אלא שמפעם לפעם השמיע בפני הציבור דרשות או פלפולים.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
באותה עת הגיעה לדוברומיסל אישיות מענינת, שהיתה עתידה לתפוס מאוחר יותר מקום נכבד בחיי הקהילה. היה זה ר&#039; חיים שמעון, אותו בחר ר&#039; יוסף הבנאי לבעל לנכדתו היתומה. ר&#039; יוסף, שסיפק תנורים לכל בני העיר, התפרנס דווקא מעבודה אחרת – עבודת האדמה והגננות, אך בזמנו הפנוי ישב ועסק בתורה. הוא השיא את כל ילדיו, אלא שבן הזקונים שלו לא האריך ימים ונפטר בהשאירו אחריו ילדה יתומה. ר&#039; יוסף הכניס את היתומה לביתו וגידלה. בהגיעה לפירקה נסע ר&#039; יוסף באופן מיוחד למינסק כדי למצאו לה חתן. החתן שנבחר על ידו היה אותו חיים שמעון שהוזכר לעיל, בחור מליאזנה, שהצטיין במעשיו בעיר הולדתו, שם זכה בזכות מעשים אלו לכינוי: &amp;quot;האמיץ&amp;quot;.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
חיים שמעון היה בן למשפחה נכבדה, אביו היה למדן גדול ומראשי הקהילה, ואמו התפרסמה בנדיבות לבה ועזרתה לזולת. משחר נעוריו היה מוכשר בכל השטחים – בעל מרץ וכושר עשיה ורוח התנדבות מחד, ומצטיין בלימודו מאידך. עצם העובדה שבגיל רך כבר התקבל להיות תלמיד אצל ר&#039; גדליה זלמן המלמד – העניקה לו חשיבות והערכה בעיירה. הכל ידעו כי גדליה זלמן אינו מקבל תלמיד, שאינו בקי לפחות באחת ה&amp;quot;בבות&amp;quot; (שלוש המסכתות – בבא קמא, בבא מציעא, בבא בתרא), ובנוסף לכך היה בעל מידות טובות, ירא שמים ומתמיד בלימודיו.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
בכלל, ר&#039; גדליה זלמן היה שונה ממלמדים רגילים. לעולם לא החזיק רצועה בידו, מעולם לא בא לידי ריתחה ולא הרים את קולו. התנהגות דומה דרש גם מתלמידיו, וכשהבחין בהרמת קול מצד אחד מהם, אמר כי הבהמה שבו התגברה על האדם שבו תלמידיו חיבבוהו מאוד. העונש הגדול לדידם היה כאשר הפנה פניו מאחד מהם.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
חיים שמעון ניחן בכל המידות הטובות אותן נטע בו המלמד. בד בבד סלל לו דרך משלו. כך למשל, התענין משחר נעוריו בעניני הציבור ובכל מאודו עקב אחר כל המתרחש בחיי הקהילה.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
כאשר יהודי ליאזנא סבלו צרות מאחד הפריצים, נכדו של הגנרל שרמטייב, מי שעמד בראש הגדודים הרוסים שכבשו את וויטבסק – התענין חיים שמעון בענין זה במידה חזקה וטרח להתעדכן בכל המתרחש סביב לכך. במיוחד היה זה כאשר &amp;quot;פריץ&amp;quot; זה, ששמו היה ניקולייב, החל להעליל עלילות על היהודים, כשהוא לוקח לעזרתו אחד בשם קוזיצקי, שאף עלה עליו בשנאת ישראל.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
באמצע חודש שבט של שנת תצ&amp;quot;ז נעלם ילד נוצרי בכפר לא רחוק מליאזנא. צורר היהודים ניקולייב, בעזרת קוזיצקי, ניצלו הזדמנות זו להפצת העלילה כי היהודים חטפו את הילד ושחטו אותו כדי להשתמש בדמו לחג הפסח.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
יהודי ליאזנא היו שרויים בפחד. נקראה אסיפת ראשי הקהל כדי להתיעץ כדת מה לעשות. הנער חיים שמעון, אשר זה זמן רב טיכס עצות ותחבולות שונות כדי להציל את היהודים מעלילת הדם, חשק מאוד להיות נוכח באסיפה זו כדי לשמוע את דיוני ראשי הקהל בענין זה.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ברם, מאחר שידע היטב כי לא יכניסוהו לאספה, התגנב חיים שמעון בעוד מועד לחדר הקהילה והתחבא מאחורי התנור. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
שעות רבות נמשכה האספה, והועלו בה הצעות שונות ורעיונות שונים. מצב הרוח באספה היה מדוכא. אחדים אמרו כי יש לנסות לרכוש את לבו של ניקולייב ע&amp;quot;י &amp;quot;מתנת־יד&amp;quot;. אחרים אמרו כי יש לשחד את המימשל. ברם, האנשים חרדו מפני מושל העיר, שידוע היה כי אי אפשר לשחדו. מאידך היה ידוע כי אין הוא אוהב ישראל גדול מדי.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
נודע גם כי במשך השבוע יופיע ניקולייב לפני המושל ואחרים מראשי העיר וישטח לפניהם את &amp;quot;הוכחותיו&amp;quot; כי היהודים אשמים במות הילד שנעלם. ידיעה זו הטילה פחד על ראשי הקהל המתכנסים. הוחלט ראשית לגזור תענית, ולאחר מכן לחפש אמצעים למנוע את האסון הצפוי. חיים שמעון החליט במחבואו לפעול בענין באופן עצמאי.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
פעולתו הראשונה היתה להתידד עם אחד הפקידים בלשכת העיר. בדרך זו נודע לו כי ניקוליוב אמור להופיע לפני ראשי העיר ביום ששי הקרוב, בערב. מועד זה נקבע במיוחד כיוון שאז יושבים היהודים בבתיהם, וניקולייב לא רצה שהיהודים ידעו על כך.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
לחיים שמעון אף נודע כי מלבד המושל, ישתתפו בפורום שידון בדבר, עוד ארבעה מראשי העיר. בחקירותיו התברר לו כי אחד מן הארבעה אמור להיות אוהב ישראל, השני – שונא ישראל, ושניים הנוספים הם כאלה, שאינם מידידי היהודים ולא משונאיהם.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
באותו יום ששי ובערב שלאחריו , השתוללה בעיר סופת שלגים. בלילה אף התגברה הסערה. כשנסתיימה סעודת ליל שבת בבית קם חיים שמעון מן השולחן והודיע, שעליו ללכת לבית אחד מחבריו. הוא אף הוסיף כי יתכן שילון הלילה בביתו של החבר. הוריו קיבלו את דבריו כשלא עולה על דעתם כלל שחיים שמעון מתכונן לבצע שליחות סמויה.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
למרות הסערה, יצא חיים שמעון לדרכו בצעדים בטוחים ובהחלטיות. בהגיעו ללשכה התברר לו כי מיודעו הפקיד לא נמצא במקום, והשוער סירב להכניסו. כל טענותיו של חיים שמעון, כי יש בפיו דברים חשובים למסור למתכנסים, לא הועילו, וכשהרבה להפציר בשוער – תפסו הלה בצווארונו והרחיקו מן המקום. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
אלא שחיים שמעון לא נסוג. בהבחינו בחלונות מוארים – ניגש אל אחד מהם, ובהציצו פנימה ראה כי בחדר זה מתקיימת האסיפה שנועדה לשמוע את דבריו של ניקולייב צורר היהודים. חיים שמעון החל לקרוא בקול ולהתחנן כי יכניסוהו פנימה, שכן הוא קופא מקור, קולו המתחנן נשמע בפנים, והמושל קרא את השוער והורה לו להכניס פנימה את זה שעומד מאחורי החלון ומבקש להכנס.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
כעבור דקות מספר, ראו ראשי ליאזנא לפניהם בחור נאה למראה ובעל עיניים המביעות אמונה והחלטיות. הללו התרשמו ממנו לטובה, מלבד ניקולייב וקוזיצקי שהסתכלו עליו ברוגז. הם זעמו מאוד על הצעיר היהודי שהתפרץ אל הלשכה דווקא כשהם עומדים להעליל על היהודים.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
&amp;quot;הרי לך שוב גילוי חוצפה יהודית&amp;quot; – קרא ניקולייב, כשלא יכל להתאפק מלבטא את זעמו.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
חיים שמעון לא הגיב מאומה, כי אם העניק לניקולייב מבט חודר, שפגע בו כמדקרות חרב עד שהלה נאלץ להשפיל את עיניו. בינתיים מצא לנחוץ הכומר, שהיה גם הוא בין הנאספים, להשמיע מילים טובות על היהודים בכלל ועל חיים שמעון בפרט, בתחבולת עורמה לנצל את ההזדמנות לצוד ברשתו נשמה יהודית. &amp;quot;אחרי הכל&amp;quot; – אמר כמי שעונה לניקולייב – &amp;quot;אין לזלזל כלל ביהודים ואין לפגוע בהם, שכן הם פקחים ומוכשרים. ובקלות הם מסוגלים לעבור לאמונתנו ולהיהפך לקתולים נאמנים&amp;quot;.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
כאן מצא חיים שמעון שעת כושר להשמיע את דברו: &amp;quot;בעיקר&amp;quot; – אמר – &amp;quot;אוהבים היהודים את האמת. כאשר הם משתכנעים בדבר שהוא אמת הרי הם מקבלים אותו, מבלי להתחשב מי הוא המשמיע אותו. הם אף מוכנים למסור נפשם על האמת, ואף דורשים מאחרים להתנהג כך&amp;quot;.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
&amp;quot;יהודי ארור&amp;quot; – צעק ניקולייב בזעם, כאשר חש כי בואו של הצעיר לכאן קשור קשר הדוק עם תכניותיו השטניות נגד היהודים.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
המושל השתיק את ניקולייב ופנה אל חיים שמעון בשאלה: &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
&amp;quot;לשם מה באת לכאן?&amp;quot; הדברים נאמרו בנימה ידידותית והדבר עודד את חיים שמעון.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
– &amp;quot;באתי לכאן כדי לספר לכם, אתם, שהתכנסתם במטרה לגלות את האמת, את מה ששמעתי הבוקר מאדם זה&amp;quot; – ובדברו הצביע על קוזיצקי – &amp;quot;האומר לזה&amp;quot; – הצביע על ניקולייב, &amp;quot;גם אספר לכם את תשובתו של הלה&amp;quot; – ניקולייב.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
כל הנוכחים ישבו פעורי פה וצפו בתמהון רב בחיים שמעון. הצעיר היהודי הסביר מיד כי, מאז החלו ניקולייב וקוזיצקי להפיץ את עלילת הדם על היהודים – הטיל על עצמו לעקוב אחריהם ולהאזין לשיחותיהם.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
הכל היו דרוכים לשמוע את סיפורו.&lt;br /&gt;
[[קטגוריה:ספר הזכרונות]]&lt;/div&gt;</summary>
		<author><name>200.12.168.32</name></author>
	</entry>
</feed>