הגדה של פסח עם לקוטי טעמים ומנהגים הלל נרצה

הגדה של פסח עם לקוטי טעמים ומנהגים
הלכות פסח • שבת הגדול • בדיקת וביעור חמץ • סדר קרבן פסח • סדר הגדה • סימן סדר של פסח • קידוש • ורחץ • כרפס • יחץ • מגיד • רחצה • מוציא מצה • מרור • כורך • שלחן עורך • צפון • ברך • הלל נרצה

הלל נרצה

הלל נרצה. פי' נרצה – אם עשה כסדר הזה הוא מרוצה לשמים (של"ה). וצ"ע דסימן נרצה מקומו צ"ל בסוף הסדר, ולא כאן. הרש"ר ושל"ה כתבוהו לבסוף.

הלל. פי' רבנו הזקן: הלל – הוא לשון שבח וגם לשון בהילו נרו (תו"א ל, א). ובכל זמן שתקנו לומר הלל, הוא זמן התגלות אמת ה' שמלמעלה למטה, שהוא – להיות מה שלמטה נקרא אין, ושלמעלה – נקרא בחי' יש (לקו"ת רד"ה ביום השמע"צ – השלישי).

לא לנו גו' אהבתי גו' הללו גו' הודו גו' (תהלים קטו־קיח) – משנה פסחים (קיז, ב): רביעי גומר עליו את ההלל.

הודו לה' גו'. הגדול (או הש"ץ בשאר ימות השנה) מקריא הודו גו' וכל המסובין עונין אחריו הודו גו' יאמר גו'. וחוזר הגדול ומקריא: יאמר גו' ועונין אחריו: הודו גו' יאמרו גו'. וכן ביאמרו, אנא ה' (ד' פעמים). – אחרי הפסוקים יאמרו גו' – אומרים: הודו גו' כל"ח.

יהללוך כו' הודו לד' גו' נשמת כו' ובכן ישתבח כו' יחיד חי העולמים. משנה וגמרא שם. הדעות בפי' הגמרא ובנוסח ההגדה נקבצו בפרמ"ג אשל אברהם ר"ס ת"פ. ונוסחת רבינו היא כמ"ש הרא"ש והטור (ע"פ פירוש הט"ז ס"ס תפ"ו), וכ"כ הלבוש בס' תפ"ו, חק יעקב ובה"ט סת"פ, סי' יעבץ, חיי אדם.

יהללוך. נזכר בגמרא שם.

ה' אלקינו כל מעשיך. ולא: על כל מעשיך (וכהגהת אדמו"ר הצ"צ על הסידור שלו) – וכ"ה בסי' רע"ג, רס"ג, רמב"ם הל' מגילה וחנוכה פ"ג ה"י, אבודרהם, סי' יעבץ ועוד. והוא ע"פ הכתוב (תהלים קמה, י) יודוך ד' כל מעשיך (אבודרהם).

כי לעולם חסדו. צריך להתיז כל"ח (ירושלמי ברכות פ"ב ה"ד) דלא לישתמע כלעולם, וגם ס' של חסדו (רש"י ברי"ף שם).

הודו לד' גו' (תהלים קלו) – נקרא הלל הגדול.

– (הלל סתם נקרא הלל המצרי – ברכות נו, א) –

– ולמה, מפני דכתיב בי' נותן לחם לכל בשר והיינו דבר גדול (פסחים קיח, א. וראה ברכות ד, ב), יש בו כ"ו פסוקים של הודאה לשם יתברך כנגד מנין שם המיוחד כו' ואפשר כי מזה הטעם נקרא בדרז"ל הלל הגדול, ע"ש כי גדול ד' ומהולל מאד, ורז"ל נתנו בו טעם אחר דגרסינן בפ' ע"פ כו' (אבודרהם) – וראה בזה בסי' של"ה (שחרית לשבת). ומסיים שם אשר מ"כ בדברי המקובלים שזהו הלל הגדול של מלאכי השרת.

מהודו ועד ויוצא ישראל יכוון ביו"ד של שם הוי' ומפסוק ויוצא ישראל עד למוליך בה"א כו' (פע"ח ש' השבת פי"ט). וכנראה כוונה זו שייכת לרבים, מדהכניס רבינו בסידורו האותיות יו"ד, ה"א כו' מול פסוקים הנ"ל (בתפלת שבת), אף שבכלל לא כתב הכוונות בסידורו, כיוון שהוא שוה לכל נפש.

נשמת כל חי (נזכר בפסחים שם) י"א ששמעון בן שטח יסד אותו ורמז שמו למפרע: שוכן עד, מי ידמה, עד הנה, ואלו פינו נשמת (פי' סדור כלבו) – וראה זהר ח"ב (קלח, א) ואבודרהם.

הנוהגים לומר פזמונים. בבית הרב אין נוהגין לאמרם.

הנוהגים לומר פזמונים אין להפסיק בהם בין כו' לפי שאינם אלא מנהג (רש"ל, ב"ח וט"ז סת"פ. סי' האריז"ל, יעבץ) ותקנת חכמים היתה לגמור הלל וברכת השיר על כוס ד' (שו"ע רבינו סת"פ ס"ג).

אלא מיד אח"כ יברך. לכאורה אינו אלא כפל לשון. וי"ל שמדגיש הטעם: מפני מה אין להפסיק, כי צריך לברך מיד, שכך היתה תקנת חכמים לגמור כו', כנ"ל, והפזמונים אינם מהתקנה.

ואח"כ יאמר לשנה – רק פעם אחת (סי' האריז"ל, יעבץ. ולא כמ"ש בסי' של"ה – ג"פ).

מנהג בית הרב: אחר אמירת לשנה הבאה בירושלים, האדמו"ר מחזיר ושופך היין מכוסו של אליהו להבקבוק, וכל המסובין מנגנים בשעה זו הנגון שעל הפסוק: א־לי אתה ואודך – מעשרת הנגונים של רבינו הזקן.

דער רבי – רבנו הזקן – האָט ניט אריינגעשטעלט אין סידור נאָך דער הגדה די ווערטער "חסל סידור פסח", ווייל באַ חב"ד ענדיגט זיך ניט דער פסח, נאָר ער ווערט נמשך שטענדיג.

באמת – הארת כל המועדים מאירה בכל יום, נאָר חג הפסח ווערט נמשך שטענדיג (שיחות חה"פ ה'תש"ג מכ"ק מו"ח אדמו"ר).