עריכת הדף "לקוטי אמרים · פרק לא"

{{ניווט
 |כותרת=תרשים כולל תניא (עם פירוט פרקים כ"ו-ל"ד)
 |הסתרה=כן
 |מוסתר=כן
 |תמונה=
 |תוכן={{עץ תניא/ליקוטי אמרים כו-לד}}}}
{{תניא}}
'''פרק לא – מעלת המרירות: שמביאה לשמחה אמיתית'''

==מבוא לפרק==
כדי לנצח את היצר לא מספיק להפטר מעצבות וטמטום הלב{{הערה|שלזה הובאו עצות בפרקים הקודמים, מ[[לקוטי אמרים · פרק כו|פרק כו]] עד [[לקוטי אמרים · פרק ל|פרק ל]].}}, אלא צריך גם להיות בשמחה{{הערה|כפי שמתחיל אדמו"ר הזקן את ביאור כל העניין ב[[לקוטי אמרים · פרק כו|פרק כו]].}}. מתחיל{{הערה|העצות לשמחה הן בשלושת הפרקים [[לקוטי אמרים · פרק לא|לא]], [[לקוטי אמרים · פרק לג|לג]]־[[לקוטי אמרים · פרק לד|לד]], אך [[לקוטי אמרים · פרק לב|פרק לב]] שבאמצע הוא עניין בפני עצמו, ראה שם.}} אם כן אדמו"ר הזקן להביא עצות להוספה בשמחה:

==גוף הפרק==
{{ספר התניא/ליקוטי אמרים - פרק ל"א}}

==סיכום הפרק==
העצות להיפטר מטמטום הלב{{הערה|שהובאו בשני הפרקים הקודמים: [[לקוטי אמרים · פרק כט|פרק כט]] ו[[לקוטי אמרים · פרק ל|פרק ל]].}} מביאות לעצבות, והרי בתחילת [[לקוטי אמרים · פרק כו|פרק כו]] הוסבר ש'''אי אפשר לנצח את היצר''' מתוך עצבות? מבאר אדמו"ר הזקן, שאדרבה: דוקא על ידי ביטוש עצמו יכול האדם להגיע לשמחה אמיתית:

:ראשית, מקור העצבות הוא אמנם בקליפות{{הערה|מאחר ומדובר בעצבות ממילי דשמיא הרי היא מהטוב שבקליפת נוגה, אך גם הטוב שבנוגה הוא עדיין קליפה ולא קדושה}}, אך היא מביאה למרירות – ומרירות היא קדושה ממש{{הערה|ובאה מצד הנפש האלוקית.}}.

:שנית, ככל שתגדל מרירות האדם על הגלות נשמתו כך '''תגדל השמחה''' על צאתה מהגלות{{הערה|תורה ומצוות מוציאים את הנשמה מהגלות.}}.

:ובנוסף, תוקף הנפש הבהמית לא צריך להפריע לשמחה בעבודת ה'{{הערה|בניגוד למה שנראה לנו, וכמשל עם ישראל שיצא ממצרים למרות שעדיין היו שקועים במ"ט שערי טומאה.}}, ואדרבה: ההתבוננות שעבודת ה' מעלה לקדושה גם את הנפש הבהמית{{הערה|והיא תכלית בריאת העולם}} תוסיף עוד שמחה.

==מושגים יסודיים בפרק==
*עצבות
*מרירות

{{סדרה|הקודם=[לקוטי אמרים · פרק ל|פרק ל]]|רשימה=פרקי לקוטי אמרים|הבא=[[לקוטי אמרים · פרק לב|פרק לב]]}}

[[קטגוריה:תניא · לקוטי אמרים]]

{{הערות שוליים}}