הצגת המקור של הדף "לקוטי אמרים פרק ל"ד"

{{ניווט
 |כותרת=תרשים כולל תניא (עם פירוט פרקים כ"ו-ל"ד)
 |הסתרה=כן
 |מוסתר=כן
 |תמונה=
 |תוכן={{עץ תניא/ליקוטי אמרים כו-לד}}}}
{{תניא}}
'''פרק לד – השמחה מאמונה ביחוד ה' – גם אצל אנשים פשוטים'''

==מבוא לפרק==
שלימות השמחה המבוארת ב[[לקוטי אמרים פרק ל"ג|פרק הקודם]]{{הערה|שמתוך אמונת יחוד ה' נקבע במוחו שאכן המלך עצמו גר איתו בקביעות בדירתו.}} שייכת רק אצל האבות והנביאים. בפרק זה יבואר כיצד יכול גם אדם פשוט להביא שמחה זו בליבו.

==גוף הפרק==
{{ספר התניא/ליקוטי אמרים - פרק ל"ד}}

==סיכום הפרק==
* כשיתבונן האדם, שהתורה והמצוות{{הערה|ובפרט צדקה.}} הן חכמתו ורצונו של הקב"ה, וכל פעם שלומד תורה ונותן צדקה הוא מארח אצלו את הקב"ה{{הערה|וזה שאינו מרגיש זאת אינו גורע במאומה מהמציאות.}} – יבוא לשמחה אמיתית עצומה.

* בסוף הפרק מסכם רבינו את עניין שלילת העצבות ומעלת השמחה{{הערה|עניין שהתבאר מ[[לקוטי אמרים פרק כ"ו|פרק כ"ו]] ועד כאן}} ומוסיף: מאחר ושמחת הנשמה שייכת לנפש האלוקית, והמרירות לנפש הבהמית{{הערה|וכזכור, הוסבר ב[[לקוטי אמרים פרק ו'|פרק ו']] שלכל אחת מהנפשות יש שכל, רגש ולבושים משלה – שאינם קשורים כלל לשניה.}} – יכולות להיות אצל כל אחד שתי התנועות בו זמנית.

{{סדרה|הקודם=[[לקוטי אמרים פרק ל"ג|פרק ל"ג]]|רשימה=פרקי לקוטי אמרים|הבא=[[לקוטי אמרים פרק ל"ה|פרק ל"ה]]}}

[[קטגוריה:לקוטי אמרים]]

{{הערות שוליים}}