הצגת המקור של הדף "משנה/תענית פרק ד"

{{משנה תענית}}
{{יישור טקסט|שני הצדדים|
== משנה א ==
בשלשה פרקים (בשנה) כהנים נושאין את כפיהן ארבע פעמים ביום: בשחרית במוסף ובמנחה ובנעילת שערים; בתעניות, ובמעמדות, וביום הכיפורים.

== משנה ב ==
אלו הן מעמדות, לפי שנאמר: צו את בני ישראל ואמרת אלהם את קרבני לחמי{{הערה|במדבר כח, ב.}}, וכי היאך קרבנו של אדם קרב, והוא אינו עומד על גביו? התקינו נביאים הראשונים עשרים וארבע משמרות. על כל משמר ומשמר היה מעמד בירושלים של כהנים של לוים ושל ישראלים. הגיע זמן המשמר לעלות, כהנים ולוים עולים לירושלים, וישראל שבאותו משמר מתכנסין לעריהן וקוראין במעשה בראשית.

== משנה ג ==
ביום הראשון: בראשית ויהי רקיע. בשני: יהי רקיע ויקוו המים. בשלישי: יקוו המים ויהי מארת. ברביעי: יהי מארת וישרצו המים. בחמישי: ישרצו המים ותוצא הארץ. בששי: תוצא הארץ, ויכלו השמים. פרשה גדולה קורין אותה בשנים, והקטנה ביחיד, בשחרית ובמוסף. ובמנחה נכנסין וקורין על פיהן כקורין את שמע. ערב שבת במנחה לא היו נכנסין, מפני כבוד השבת.

== משנה ד ==
כל יום שיש בו הלל אין בו מעמד בשחרית. קרבן מוסף אין בו בנעילה. קרבן עצים אין בו במנחה, דברי רבי עקיבא. אמר לו בן עזאי: כך היה רבי יהושע שונה, קרבן מוסף אין בו במנחה. קרבן עצים אין בו בנעילה. חזר רבי עקיבא להיות שונה כבן עזאי.

== משנה ה ==
זמן עצי כהנים והעם תשעה. באחד בניסן – בני ארח בן יהודה. בעשרים בתמוז – בני דוד בן יהודה. בחמשה באב – בני פרעוש בן יהודה. בשבעה בו – בני יונדב בן רכב. בעשרה בו – בני סנאה בן בנימין. בחמשה עשר בו – בני זתוא בן יהודה, ועמהם כהנים ולוים וכל מי שטעה בשבטו, ובני גונבי עלי בני קוצעי קציעות. בעשרים בו – בני פחת מואב בן יהודה. בעשרים באלול – בני עדין בן יהודה. באחד בטבת – שבו בני פרעוש שניה. באחד בטבת – לא היה בו מעמד, שהיה בו הלל וקרבן מוסף וקרבן עצים.

== משנה ו ==
חמשה דברים ארעו את אבותינו בשבעה עשר בתמוז וחמשה בתשעה באב. בשבעה עשר בתמוז נשתברו הלוחות ובטל התמיד והובקעה העיר ושרף אפוסטמוס את התורה והעמיד צלם בהיכל. בתשעה באב נגזר על אבותינו שלא יכנסו לארץ וחרב הבית בראשונה ובשניה ונלכדה ביתר ונחרשה העיר. משנכנס אב ממעטין בשמחה.

== משנה ז ==
שבת שחל תשעה באב להיות בתוכה – אסור מלספר ומלכבס, ובחמישי מותרין, מפני כבוד השבת. ערב תשעה באב לא יאכל אדם שני תבשילין, לא יאכל בשר ולא ישתה יין. רבן שמעון בן גמליאל אומר: ישנה. רבי יהודה מחייב בכפיית המיטה, ולא הודו לו חכמים.

== משנה ח ==
אמר רבן שמעון בן גמליאל: לא היו ימים טובים לישראל כחמישה עשר באב וכיום הכיפורים, שבהן בנות ירושלים יוצאות בכלי לבן שאולין, שלא לבייש את מי שאין לו. כל הכלים טעונין טבילה. ובנות ירושלים יוצאות וחולות בכרמים. ומה היו אומרות? בחור, שא נא עיניך וראה, מה אתה בורר לך. אל תתן עיניך בנוי, תן עיניך במשפחה, שקר החן והבל היופי אשה יראת ה' היא תתהלל{{הערה|משלי לא, ל.}}. ואומר: תנו לה מפרי ידיה ויהללוה בשערים מעשיה{{הערה|משלי לא, לא.}}. וכן הוא אומר: צאינה וראינה בנות ציון במלך שלמה בעטרה שעטרה לו אמו ביום חתונתו וביום שמחת ליבו{{הערה|שיר השירים ג, יא.}}. ביום חתונתו – זו מתן תורה. וביום שמחת ליבו – זה בניין בית המקדש, שייבנה במהרה בימינו, אמן.

{{הערות שוליים}}
}}

[[קטגוריה:משנה תענית]]