הצגת המקור של הדף "אמרי בינה/שער הקדמה"

{{יישור לצדדים|
'''היות''' נודע לכל באי שערי אור תורת אמת שהיה יוצא מפורש מפי קדוש עליון כבוד אאמו"ר ז"ל בכל דרשותיו מידי שבת בשבתו בכל ימי חיים חיותו ברבים וביחידות ליח"ס הכל היה לקבוע אחדו' ה' הפשוטה שהוא בחי' עצמות אא"ס ב"ה במוח ולב כל א' כפי אשר יוכל שאת בכל חד לפום שעורא דילי' בפנים מסבירות ומאירות בנפש השומע ומקבל ויסודות דברי קדשו המה כתובים נמצאו ברוב דבריו הכל על ענין יחוד אלקות האמיתי בבחי' יח"ע ויח"ת שהוא ב' שמות דהוי' ואלקים כמ"ש וידעת היום והשבות אל לבבך כי הוי' הוא האלקים וכן אתה הראת לדעת כי ה' הוא האלקים וכה"ג רבים בכתובים ואמ' בזהר תרומה דדא כללא דכל אוריי' שבכתב ושבע"פ יסוד כל המצות שהן רק יחוד קוב"ה ושכינתיה שהוא ב' שמות דהוי' ואלקי' כידוע והוא הנק' בזהר סוכ"ע וממכ"ע והיינו שמע ישראל ובשכמל"ו שנק' יח"ע ויח"ת כידוע לכל יודעים ומבינים ישינים גם חדשים אשר טעמו בנפשם מעט מזעיר לקבוע במוחם ולבם אחדות ה' הפשוטה ויחודו ית' לקרב אל השכל והלב בכמה מיני אופנים שונים איש איש לפי הכנת לבבו ומוחו לדרוש ה' באמת ובתמים וברגילו' היגיעה והעבודה במוח ולב שלם כל ימי חיי הבלו כו'.

'''ולזאת,''' אמרתי לנפשי זה כמה שמצוה וחובה עלי ללקט באמרים מתוך ותמצית דברי קדשו ז"ל נ"ע הנאמרים ונמצאים בכתבים ע"פ שמע ישראל כו' והוספתי ביאור דברים מאשר נקבע במוחי ולבבי לפי ערכי הדל ומאשר ידעתי תשוקת לב אנשים כערכי בהשגת הדברים על בוריין למצוא מרגוע לנפשם כל הימים ובפרט בעת הכושר ועת לכל חפץ וכו' כדי שיהי' מן המוכן במוח ולב להעמיק דעת ביח"ע ויח"ת דשמע ישראל ובשכמל"ו איש כפי יכולתו שזהו העיק' ויסוד כל התו"מ ויסוד העבודה שבלב וגם יסוד האמונה שלמעלה מן הדעת וכאש' ידוע לכל טועם טעם בדא"ח בכל לב ונפש וכו' ולזאת צויתי להדפיס בפתיח' הכתבי תור' של אאמו"ר הגאון ז"ל שמצאתי בכתובי' אצלי דברים כהוויתן ממש ע"פ וידעת היום והשבות כו' בענין הדעת והאמונה למען דעת כל איש פשוטי הדברים בכללות ענין יח"ע ויח"ת שהוא בחי' סובב וממלא כו' שע"ז א' בזהר דכל ב"נ דלא אשתדל למנדע לי' לקוב"ה טב לי' דלא אתברי כו' וידיעה זו באה בב' פנים א' בהכרת וידיעת שם אלקי' שהוא כח פעולתיו ית' שנק' ממכ"ע והב' בבחי' עצמו' אא"ס ב"ה שנק' סוכ"ע שהוא שם הוי' שם העצם וע"ז א' בפ' ואתחנן וזאת המצוה שהיא מצות ק"ש ששקולה כנגד כל המצות לפי שהיא מצוה ראשונה שנצטוו ישראל מפי משה עצמו אחר חזרת י' הדברות שקבלו בהר סיני ששמעו מפי הגבורה כו' וכתיב לכבודי בראתיו כו' וא' בזהר בגין דישתמודעין לי' וידיעה זו היא באמתת עצמותו ית' אע"פ דלמת"ב כלל לע"ל יתגלה וכמ"ש ומלאה הארץ דעה את ה' ממש ועכשיו ה"ז בבחי' האמונ' שלמעל' מן הדעת ומן האמונה נמשך גם עד השגת השכל ומדות שהרי אמר בפי' ואהבת את הוי' הרי יוכל להתפס שם הוי' בלב בשר כו' והיינו ע"י כח מ"ה שבנפש בבחי' הבטול לאין האלקי שמשיג איך שהוא ית' סוכ"ע ומובדלומרומם כו' ומ"ש וזאת המצוה שהיא מצות ק"ש שהיא בבחי' הדעת שהרי א' שמע ישראל שמע לשון הבנה כו' ובאמת א"א להשיג בסובב כ"ע כ"א ע"י האמונה שלמעלה אף הדעת הענין הוא דעיקר המצוה דק"ש הוא שיבא כח האמונה זו שלמעלה מן הדעת לידי גלוי בדעת והבנה והוא מ"ש וצדיק באמונתו יחי' שתבא האמונה שלמעלה מן הדעת לכלל חיות בנפש להתענג על ה' בהשגה ודעת כו' ולפי שמצוה זו דק"ש היא בבחי' סוכ"ע שאין ביכולת כנ"י לקבלה כ"א ע"י משה שא' להם שמע ישראל ואע"פ ששאר המצות נאמרו ע"י משה כמו ויאמר ה' אל משה לאמר לכנ"י אבל מצוה זו הרי משה עצמו אמרה ומשה הוא בחי' הממוצע להמשיך אור אחדות ה' הפשוטה שלמעלה מן הדעת בדעת דכנ"י בכל או"א לפום שעורא דילי' וע"כ מצות ק"ש למעלה מכל המצות שהרי א' ואתה פה עמוד עמדי ואדרבה אליך את כל החוקים כו' ושאת המצוה כו' שהיא מצוה הראשונה הכוללת כל המצו' ומה שאמ' ז"ל בא חבקוק והעמידן על אחת שהיא האמונה גם זה אמת אבל אין האמונה בכלל ציווי כי עצמי' וטבעי' היא ירושה מאבותינו רק שהיא יסוד המעמיד ומקיים כל המצות (וכמ"ש בשער האמונה) אבל אחרי האמונה היא מצו' ק"ש ביחוד אלקות ביח"ע ויח"ת שזהו בחי' גלוי האמונה כמו שיהי' לע"ל דכתיב ומלאה הארץ דעה במורגש החיות משם הוי' שהוא סובב כ"ע (וזהו תוכן הכונה במ"ש כי הוי' הוא האלקי' שגם הוי' דבחי' סובב יהי' בבחי' הדעת כמו שם אלקי' שבא בדעת והכרה כו' וכך הוא המכוון בכל דברי כתבי התו' ובפרט בדרוש דע"פ וידעת היום כו' ולא יטעו בו לומר שהאמונה בבחי' סובב למעלה מן הדעת לבד שז"ש ויאמינו בה' וכו' דא"כ מצות יחוד אלקי' בק"ש היא באמונה לבד והיא היפוך גמור מן האמת אלא תכונה כנ"ל וד"ל).

'''ומעתה''' כל איש ישים אל לבו במעט זמן שיפנה מעסקיו לא יקטן בנפשו באמרו מצד שפלותו והכרתו בפחיתות ערכו ורוב טרדתו כו' מי אנכי שאבא למעלות ומדרגות ההתבוננות העמוקות מכלי מוחו ולבו ולמה אלך בגדולות ונפלאות ממני כו' ידע נאמנה שמתחייב בנפשו ממש וכמעט קשה פריקות עול מצוה זו כעובר על מ"ע דתפיליו וציצית וכה"ג (כי קרקפתא דלא מנח תפילין נק' פ"י בגופן וזה נק' פושע בנשמתו כו') כי ציווי זה דוידעת ושמע ישראל כו' הרי כל חיי נפשו האלקי' באור תו"מ ועבודה שבלב תלויין בזה וכל איש כפי ערכו גם אם אינו רק יודע ספר צריך לייגע עצמו בכל יכולתו ביחוד אלקות דסובב וממלא הוי' ואלקי' וזה כל האדם בכל ימי חייו להיות אור אחדות ה' ממש נקבע במוחו ולבבו וכל אשר פורק עול בזה ומטעה עצמו בדמיונות שוא ומדוחים כמו בשפלות של שקר הנ"ל אין זה רק עצת היצר להדיחו ולהרחיקו מאור פני אלקי' שלא יראה אור ה' במוחו ולבבו וזהו סיבה ושרש לכל דינין קשין הנמשכין על כל איש לפי דרכו וכמ"ש כי לא עם בינות הוא כו' וכמו שהוכיח הנביא ישראל לא ידע עמי לא התבונן הוי גוי חוטא וכו' וכתי' (בפ' וילך) והסתרתי פני מהם והי' לאכול ומצאוהו רעות רבות וצרות ואמר ביום ההוא על כי אין אלקי בקרבי מצאוני הרעות האלה כו' שזהו גודל עוצם הלחץ והדחק של הפרנסה שבנפשם יביאו לחמם לחם עוני ואין עוני יותר מעני בדעת וזהו וזהו והי' לאכול ברוחניות כמו נבלע ישראל כו' ויאכלו בכל פה ומצאוהו רעות רבות וצרו' בגשמיו' מצד תוקף הדינין הקשין ומקטרגי' רבים למעל' ולמטה לעורר השנא' בלב לרדוף עד לחרמה ברוחניו' כו' כמ"ש למה רגשו גוים כו' על עמך יערימו סוד לכו ונכחידם מגוי ולא יזכר שם ישראל וכו'.

'''וכל''' זה על כי אין אלקי בקרבי אלהי ממש שהוא אחדו' ה' הפשוטה שיקבע ויוקלט בתוך לב כל א' וא' מישראל במצו' יחוד עליון דק"ש איש איש כפ' יכולתו לדבקה בה' אחד במוחו ולבו בכונה ורעותא דלבא דוקא אליו דוקא ולא למדותיו וכאשר ישים אליו לבו ורוחו ונשמתו אליו יאסוף במס"נ באחד אזי רוח אייתי רוח ואמשיך רוח כו' ימשיך גלוי אור עצמו' א"ס ב"ה ממש להאיר בתוס' אור חדש בח"י ברכות דש"ע לכל איש ואיש אשר יתפלל ויבקש על נפשו בהכנעה ומרירות בבקשת רחמי' רבי' גם בגשמיות בבני חיי ומזוני וכל דבר הנוגע עד הנפש וכו' אבל אם לא ישים אליו לבו בק"ש לא יפעול רצון ה' בתפלה בח"י ברכות כלל וכלל וכו' וכמו שיובן מכל אשר יבואר בפתיחה הכוללת תמצית כל הענינים שבחיבור זה דשמע ישראל שכתבתי לכל אשר יחפוץ וישתוקק לקרב ולדבק נפשו בפרטיות הדברים שמדברי' ביחו' אלקו' ביח"ע ויח"ת וישמע חכם ויוסיף דעת ותבונה למצוא ביגיעתו בזהר וכתבי האריז"ל כל פרטי הכונות ואם באמת הכל עולה אל מקום א' והוא אחדות הפשוטה דוקא ולא לעלות במעלות ומדרגות כונות ושמות ויחודים הנהוג בין המקובלי' כי לא חפץ ה' באלה כ"א בכונה אחת לבד לקשר נפשו אל אמתת עצמותו ית' דוקא (וע"ז א' כי האלקים עשה את האדם ישר והמה בקשו חשבונות רבים) וכל לבבות דורש ה' יש שמגמתו רק לבא אל עומק הכונה והיחוד שע"פ הקבלה לבד לומר רזי לי רזי לי כו' ואין לבבו נכון באמת ובתמים לעצמותו ית' לבד ונמצא זהו היפך עיקר המצוה הזאת שבק"ש שהוא אליו דוקא ואם ימצא איש שמטעה א"ע בכל כיוצא בזה הלא ה' בוחן לבות יודע וחוקר כליות ולב ואין כל דבר נסתר ונעלם מאתו כו'.

'''ע"כ''' אמרתי הגם שמי אנכי כי באתי עד הלום להוכיח רבים ושלמי' אשר ידעתי ערכי הדל באמת לאמתו אך לאנשים כערכי מחוייב אני להודיע האמת שלא ילכו בגדולות ונפלאות להטעו' עצמחם בכונות פרטיות שלא לה' אחד המה רק לחשוב חשבונות רבים להשביע נפשם לבד ולא זו הדרך ישכון בה אחדות ה' שהוא דוקא בבחי' הבטול והעדר הרגשת עצמו מכל וכל כידוע וכאשר ידוע לכל אשר חפץ בקרבת אלקים שכל שהנפש שפל' ונמוכ' ביות' שם ישכון אא"ס ב"ה כמ"ש מרום וקדוש אשכון ואת דכא ושפל רוח כו' אל מי אבינו אל עני כו' וכידוע דעמ"ר אינו שורה אלא בעמ"ת וכמ"ש כי רם ה' ושפל יראה וכך א' בלומדי תורה לא תמצאנה בגסי הרוח כו' וגם בענין גלוי אח"פ ביחוד דק"ש ודאי לא תמצא רק בתכלית הענוה והשפלות וכמ"ש יהב חכמתא לחכימין חכמ' עלאה בטול העצמי לאין האלקי מצד עצם הנשמ' אינו נותן מדה זו רק לחכימי' שהוא ח"ת בטול הישות והגסות וז"ש רז"ל כל מי שיש בו חכמה וכו' ולהיפך מי שמגביה עצמו לומר רזי לי כו' א"א בשום אופן שיטעום טעם מאור חיי החיים א"ס ב"ה כי ודאי תועבת ה' כל גבה לב ודי בזה 

'''ומובן''' ממילא לכל איש כערכי כונתי הרצויה בזה כי אין כאן במה להתגדל כידוע לרגילים בדא"ח כאלה מנעוריה' רק מפני שצוק העתים גברה ביותר ואין עת הכושר לכל אדם להבין חיי נפשו שיחי' בהם ע"כ אמרתי לנפשי לעשו' חסד אלקי' אמת עם אנשים כערכי וידעתי שידונו אותי לזכות ויהגו בכל לבם בעיון טוב ולא כקורא בספר לצאת י"ח או להתגדל וכו' וה' ירים קרן ישראל ויקויים ולא ילמדו עוד איש את רעהו כי כולם ידעו אותי כו' דברי המדבר באמת אוהב דבק מאח אחוז וקשור בחבלי עבותות אהבה לכל מבקשי ודורשי אלקים בדרכי האמת בתו"מ ותפלה ותשובה מקרב ולב עמוק נאום '''דוב בער''' באאמו"ר הגאון האלקי קדוש ישראל מרנא ורבנא '''שניאור זלמן''' זצ"ל נ"ע:
}}