הצגת המקור של הדף "שערי אורה/רני ושמחי"

{{שערי אורה}}
{{יישור טקסט|שני הצדדים|
(א) '''רני''' ושמחי בת ציון כי הנני בא ושכנתי בתוכך נאם ה': הנה יש להבין למה כפל הדבר לומר רני ושמחי ומהו ההפרש בין רנה לשמחה ועוד מה שייך זה להפטרת חנוכה דלא היה ראוי להתחיל רק במה ששייך לענין דחנוכה והוא בסוף הפ' במ"ש ראיתי מנורת זהב כו': אך הנה כתיב עבדו את ה' בשמחה באו לפניו ברננה הרי צ"ל העבודה בשמח' דוקא והעלאה והתכללות לבא לפניו ממש הוא ברנה דוקא ובזהר א' דשמחה בצפרא ורננה ברמשא ולכאורה משמעות הפסוקים בכמה מקומות דהרנה בצפרא כמו ברן יחד כוכבי בקר ויריעו כל בני אלקים וכה"ג: והנה יש להבין תחלה מ"ש זכר רב טובך יביעו וצדקתך ירננו מה שייך הרנה בצדקתך דוקא ויש להקדים תחלה ענין הרנה שהוא השיר והזמרה הבאה מחמת התגברות תשוקה נפלאה לצאת וליכלל באלקי' חיים והוא כל עיקר ענין עבודת המלאכי' שאו' שירה כל היום כידוע והוא כמו כל עלול שתשוקתו להתכלל בעילה שלו שמקבל ממנו אור שפעו כך בכלל יש בכל מלאך הנברא יש מאין האלקי תשוקה רבה וכוסף חזק שתכסוף וגם כלתה נפשו לידבק במקור חוצבו באלקי' חיים ומלך עולם והוא לבחי' כח האלקי המהוה אותו מאין ליש בתמידו' ע"כ תשוקה זאת נצחיי' אצל כל המלאכי' וצבא השמים העליונים מצד התהוות הבריאה שלהם בתמידות מאין ליש וכמ"ש וצבא השמים לך משתחווים לך ממש דהיינו לכח אלקי המחי' ומהוה אותם משתחווים בשירה וזמרה כו' והשתחווא' זו תמידית היא בלי הפסק כלל כסיבוב הגלגלים שהם מחצוניות דחצוניות האופנים וחיות הקדש כידוע אך יש להבין בזה דהלא ידוע דהתהוות הבריאה יש מאין בהכרח באה ע"י צמצום והסתר אור האלקי שבלא זה לא הי' בריאה בע"ג כו' ואם הארת הכח האלקי מאיר בה בתמידות שלזה משתחווים בתמידות כנ"ל איך הם במציאות יש כו':

(ב) '''אך''' הענין הוא דודאי כח האלקי המהוה אותם המתגלה עליהם הוא בבחי' מקיף בהעלם כמו שא' ומוראך עליהם וכן ומקבלים עליהם עמ"ש כו' וכאשר בא האור הזה בגלוי ובקירוב יותר מכפי מדת הצמצום אז הן מתפעלים ביותר ומשתחווים ואו' שירה ומשבחים ומפארים ליוצרם כו' וניתוסף להם אור וחיות גדול עד שתשוקתם לצאת מכלי חומרם המוגבל לגמרי והיינו מה שאו' השרפים קדוש הוי' כו' והאופנים ברעש גדול או' ברוך כו' וכמ"ש בזהר בפי' שמות המלאכים כמיכאל גבריאל דאל זה נהירו דנהיר עלייהו בבחי' מקיף כו' וכן ואימתך עליהם בבחי' מקיף כו' והוא בחי' מדת המל' דמלכותך מל' כ"ע שמדה זו מאיר בכל העולמות והנבראים במדה וקצבה דוקא ומזה הן חיים וקיימים במציאות בריאה יש מאין אך כאשר מאיר הארת אור ושפע אלקי ביתר מכדי המדה שלהם בקירוב יותר אז תכלה נפשם ליכלל במקורם מעוצם התשוקה ונקרא התכללות וביטול זה בחי' ביטול היש לאין ממש והוא ענין השיר שאו' המלאכים בכל עולם לפ"ע הגלוי אור האלקי דמדת מל' דאצילות בבי"ע עד צבא השמים התחתונים שמקבלים ממל' דמל' דעשי' והן הגלגלים ומזלות כו' שמשתחוים בסיבובם בתמידות ונמצא מובן דגם זאת ההארה הבאה מלמעלה ביתר מכפי המדה גם זה בא במדה ושיעור בכל עולם לפי ערך שאם לא הי' נמשך במדה היו מתבטלים ממציאותם לגמרי וכענין הושיט אצבעו קטנה ביניהן ושרפן לגמרי כו' ואמנם הארה זאת הבא' בגלוי מן ההעלם זהו עיקר חידוש האור ושפע לקיום הברואי' מאין ליש בכל יום שיתקיימו במציאותם בחומר וצורה שלהם וכמו שא' ובטובו מחדש בכל יום תמיד מע"ב כי אין חידוש החיות שלהם בא כ"א מלמעלה ממקור חוצבם הבא בבחי' ההסתר וצמצום כו' וזהו שתשוקתם להתכלל בבחי' כליון כל עצמותם במקור החיים הנמשך להם בגלוי יותר ממדתם הראשונה וענין התכללות זאת הוא ע"י השיר שלהם דוקא כי כל בחי' התכללות ועלי' מלמטה למעלה הוא ע"י שיר דוקא כידוע דכל שיר וניגון הוא הבא בבחי' עלי' והתכללות וא"א לעלי' והתכללות בלא שיר וזמרה עד שתכלה נפשו בשיר זה מעוצם התענוג והחדוה שנק' בחי' רצוא כו' (וכמו בנפש האדם בהתפעלות עצמיות הנפש ממש ישיר בשיר וניגון שנק' שיר פשוט שבא מעצם הנפש ברוב התגברות התענוג והעריבות עד שמתגברת על הנפש לצאת מכלי הגוף לגמרי כמו לבי ובשרי ממש ירננו כו' כלה שארי ולבבי כו' כמובן בכל שירות שבתהילים כו') אך יש בשיר וניגון בחי' רצוא ושוב שאחר העלי' וההתכללות לצאת מן החומר חוזר ומתיישב רוחו אליו בבחי' שוב וכמ"ש והחיות רו"ש כלהב היוצא וחוזר ונכנס וכך הוא בניגון שיש בו ב' תנועות א' החדוה והתענוג לצאת וליכלל והב' המרירות מצד היפוכו שלא יכול לעלות כמו מתי אבא ואראה פני אלקים וכה"ג והוא בחי' שוב וכלולים כא' בתנועות הנגון והשיר כידוע שא"א לכל שיר ונגון בלא התכללות מרו"ש יחד וכך הוא בשיר המלאכים כשמשתחוים ואו' שירה כמו ענין הסיבוב דגלגלים שעולים ויורדים בסיבובם וכך הוא באופנים וחיות הקדש וגם בשרפים שבעולם הבריאה שאו' קדוש וחוזרים ואומרים מלא כה"כ וכה"ג וד"ל:

(ג) '''וזהו''' וצדקתך ירננו פי' צדקתך הוא בחי' מדת מל' דאצי' שממדה זו נמשך מקור כל שפע החיים עליונים למלאכים ועולמות שנק' צדק ע"ש בחי' הצדקה ממש כמו הצדקה וחסד לעני להחיות רוח שפלים כמ"ש צדק מלאה ימינך דוקא וכתי' כי צדיק ה' צדקות אהב כו' אך מפני שבא האור ושפע במדה ושיעור קצוב דוקא (לבד הצמצום והסת' האו' הבא במד' וגבול ממש כדי שיהי' מציאו' יש מאין כנ"ל הרי גם האור העליון שלמעלה מן הצמצום להיות ביטול היש לאין בא גם הוא במדה ושיעור כנ"ל וד"ל) נק' צדק ע"ש מדת הדין כמ"ש צדק דאיהו דין כו' ולא בחי' דין גמור אלא מפני שבא בצדק ומשפט במדה ושיעור דוקא והוא מ"ש בזהר דצדק איהו מלכותא קדישא לפי שמדת המל' הוא המשפיע במד' ושיעו' בכל עולם ובכל מלאך ונבר' לפום שיעור' דילי' בלבד עד גם בע' שרי' שלמטה משפי' לפי ערכם כמ"ש מלך אלקי' על גוי' כו' וכתיב מי לא ייראך מלך הגוים כו' וכתיב יראו מה' כל הארץ כו' רק שבא במד' מצומצמת יותר וכן הללו את ה' כל גוים וכן הבו לה' משפחות עמים וכן כל העמים כו' הריעו לה' כל הארץ וכה"ג (וגם בע' אוה"ע נופל יראה ופחד אלקים לפרקי' כאשר שרים העליונים שלהם או' שירה כמו בשרו של עשו כו' ונבוכדנצר וכו') (וכמ"כ בהרהורי תשובה ברשעים יפול לפרקי' כמו ב"ק מכרזת כו' והכל במדה ושיעור וכו') ונמצא כלולה מדה זאת מחו"ג כמ"ש צדק מלאה ימינך בחי' ימין דחסד כמו הצדקה ממש ומפני מדה"ד הבא במדה ושיעור הוא הנק' דינא דמלכותא והוא אותיות שם אד' אדון כל הארץ או שופט כל הארץ כו' וזהו שא' צדק דאיהו דין כו' וד"ל. והנה מאחר שמבואר למעלה דכל אור ושפע דבחי' המל' באה במדה ושיעור א"כ בהכרח לומר שיש דבר מה שבו מודדין ושוקלין לאור השפע האלקי' הזאת כמה יהיה בחי' ביטול היש של המלאכים ונבראים לאין בשיר שלהם כנ"ל והוא הנק' מאזני צדק דהיינו בחי' כלי המשקל הנק' מאזנים שבהן שוקלין ומודדים כמה יומשך אור האלקי דמדת מל' שמים בעולמות בכל עולם לפי ערכו דווקא (עד עוה"ז השפל גם באוה"ע וכ"ש בנש"י כו') כי הרי מובן מכל הנ"ל דלפ"ע המדה שמקבלים עליהם אור האלקי מבחי' מל' שמים דלעילא בגלוי יותר כך הוא לפ"ע זה ממש ענין קבלת אור ושפע האלקי הבא בתוך תוכם בשביל קיום מציאותם מאין האלקי לבחי' יש כו' אם בתוס' מרובה על העיקר כנ"ל בענין מחדש בכל יום מע"ב שזהו הנק' חידוש האור מבחי' מקור החיים כו' מאחר שמדה זאת דבחי' המל' הוא בחי' מקור לכל האור וכח השפע האלקית הנמשך בכל עולם וכמ"ש מלכותך מל' כ"ע שמזה עיקר חיותם וקיומם (וכמ"ש יראת ה' לחיים דמבחי' יראת ה' הוא עיקר קיום החיות וע"כ המלאכים יותר חיים נצחיים מן הנשמות כמ"ש במ"א) וא"כ בהכרח לומר שאין כל העולמות מקבלים בשוה אלא נמדד במדה ומשקל בכל עולם לפי ערכו לבד ולא הרב' יותר מכפי המדה שלהם בביטול היש לאין רק כפום שיעורא דילי' בלבד שאם הי' מאיר בכל עולם ומלאך מעט יותר ממדתם ושיעורם הי' בטל במציאות לגמרי כעין הושיט אצבעו קטנה (שהוא יוד כו') ושרפן כנ"ל וזהו פי' מאזני צדק שהן בחי' נו"ה דמל' כידוע שנק' כליות יועצות איך וכמה יומשך בכל עולם במדה ושיעור כמו שנמדד דבר במאזנים ממש וכן מ"ש שחקים יזלו צדק כו' כידוע ומבואר בזהר בכמה דוכתי וד"ל:

(ד) '''אך''' הנה עדיין יש להבין מ"ש צדק מלאה ימינך דמשמע שעיקר בחי' הצדק שהוא בחי' המל' מלאה מימין העליון שהוא בחי' החסד דקו ימין חח"ן כו' וכמ"ש והוכן בחסד כסא שהוא כסא המל' וכן א' כי אמרתי עולם חסד יבנה שעיקר בנין העולמות מבחי' חסד דוקא והוא ענין ה"א דצדק' שהוא בחי' ה"ח שנמשכין במל' שנק' צדק כידוע ולפי הנ"ל עיקר ענין מדת המל' הוא בבחי' הדין וצמצום להיות נמשך האור ושפע האלקית במדה ושיעור דוקא מטעם הנ"ל אך באמת שניהם ענין א' דבנין העולמות בחו"ג שבמל' לפי שהמל' עצמה כלולה מחו"ג כענין השפע הבאה בעולמות שהוא בבחי' רו"ש כנ"ל (וראיה לזה ממ"ש למען יזמרך כבוד ולא ידום דהיינו בחי' עליי' המל' שנק' כסא כבוד וכתיב כבוד אלקים הסתר דבר והוא בחי' כתר מל' שעולה למעלה תמיד שנק' עולת תמיד כמ"ש לעולם ה' דברך נצב בשמי' שהוא דבוק בחזה דז"א כו' וכמ"ש בזהר בפי' אלקים אל דמי לך דאלקים תתאה שנק' נה"ת קארי תדיר לנה"ע ולא שכיך לעלמין ובחי' ע"ס דמל' נמשך ויורד למטה בעולמות בבחי' החסד וע"ז א' והוכן בחסד כסא כו' וז"ש כבוד מלכים חקור דבר כו') וביאור הענין הנה ידוע דכל מע"ב נבראו בשם אלקים דוקא שהוא מדה"ד והוא מה שא' לעולמו די בבחי' מדה ושיעור אבל זהו עצמו בחי' חסד ממש רק שנק' בחי' גבורה שבחסד ויש בזה ב' ענינים א' בחי' צמצום כח האלקי עצמו שזהו עצמו בחי' חסד והב' בחי' התחלקות אור השפע במדה ושיעור כנ"ל והענין הוא כמו שאנו רואי' בחי' ירידת אור האלקי עצמו לבא בג' מדריגות דעולם שנה נפש שז"ש מלכותך מכ"ע וממשלתך בכל דור ודור בחי' נפש הוא בחי' מלכותך שהוא מדת מל' דאצי' יורד ונמשך ומתצמצם בריבוי צמצומים מעולם להיות מל' כ"ע מעולם לעולם שלמטה הימנו כמו מל' דבריאה מהוה עולם הבריאה נשמות ומלאכים דבריאה ומל' דיציר' מהוה עולם היצי' עד עולם העשי' שמקבל ממל' דמל' דעשי' וזהו מל' כ"ע עד מלך אלקי' על גוים כו' שהן שבעים שרים דנגה דעשי' שבמדה זו מחיה ומהוה את כולם כידוע והב' בחי' שנה שהוא הזמן והוא מה שנאמר ממשלתך בכל דור ודור והוא מה שהמשכת חיים העליונים האלקי' בא בבחי' התחלקות הזמן שגם הוא בחי' נברא יש מאין ממש שהרי בבחינת אלקות עצמו הוא למעלה מבחינת זמן והרי הוא בא בהתחלקות הזמן שזהו ענין דור ודור וכמו '''מֶ'''לך '''מָ'''לך '''יִ'''מלוך והן ו' אלפי שני' דהוי עלמא בכלל בחי' עבר והוה ועתיד כו' והג' בבחי' מקום שנק' עולם בכל עולם לפי ערכו בחי' ו"ק מעלה ומטה כו' וכתיב הנה מקום אתי שבחי' מקום של כל עולם בטל ונכלל לאלקות שלמעלה מבחי' מקום וכמו שאומר ברוך המקום כו' והיינו שנק' אלופו ש"ע כו' והן ג' מדרגות דעולם שנה נפש מלמטה למעלה שבא רק ע"י בחי' ירידה וצמצום גדול לגבי עצמות אלקים חיים וכמו שאמר אתה הוא קודם שנברא העולם כו' אך גם צמצום כח האלקי הזה הוא עצמו בחי' חסד דוקא כי חפץ חסד הוא ע"כ צמצם א"ע להיות מל' כ"ע בזמן ומקום כו' (ויש לפרש בהיפוך דעש"נ הוא מלמעלה למטה ועולם הוא בחי' המל' שמחי' בכללות הכל כמו בראשית ברא שמים וארץ כו' וז"ש מל' כ"ע ואח"כ מתחלק לפרטית והוא בחי' זמן ומקום דשנה ונפש דנפש הוא החיות אלקי שבתוך כל בריאה שבא בבחי' יש במציא' בע"ג והוא שנק' מקום בבחי' או"כ חומר וצורה ושניהם אמת) צמצום הב' בבחי' התחלקות האור ושפע האלקית שנמשך ובא בעולמות במדה וקצבה דוקא כמו שמבואר למעלה בענין מאזני צדק הנ"ל והוא לחדש האור והשפע ממקור החיים כנ"ל ואע"פ שזהו בחי' דין וצמצום אבל זהו עצמו בחי' חסד גדול וראי' לזה ממ"ש מכלכל חיים בחסד פי' מכלכל כמו פרנסה וכלכלה כפשוטו והוא ענין ירידת אור השפע האלקי' ממקור החיים העליונים בכל עולם ועולם עד עוה"ז השפל הכל בא בחסד דוקא ואע"פ שבא במדה ושיעור כשוקל במאזנים ממש כנ"ל אדרבה זהו עצמו עיקר החסד דוקא וה"ז כמו משל המודד מכלי גדול לכלים קטנים הרבה לחלק לכאו"א כפי מדתו כך אור ושפע חסד העליון הכללי נמדד לכלים מכלים שונים קטנים לחלק בכל עולם לפי ערכו ומדתו והוא עפ"י מאמר קו המדה שזהו משקל מאזני צדק הנ"ל וזהו פי' מכלכל לשון כלי שבא בכלים מכלים שונים או לשון מכלכל דבריו במשפט שהוא ענין מדה ושיעור וזהו חסד גדול כדי שיתקבל השפע בכאו"א לפי ערכו שאם הי' החסד בלי מדה לא הי' מתקבל כלל ונהפך לבחי' דין המנגדו כמו שאנו או' הזן את העולם כולו בחן ובחסד דוקא דהיינו מה שהשפע פרנסה ומזון כאו"א באה לו כפי המדה באופן צרכי חיותו וקיומו דוקא (וע"כ א' שאדם נידון בכל יום על אופן פרנסתו שהוא בחי' הכלי והלבוש באופן ששייך אליו אע"פ שכבר מזונותיו פסוקים בכלל מר"ה כו' וראי' ממ"ש ריש ועושר אל תתן לי שהעושר ירחיב לבו ויהפך החסד לדין ועונש רק הטריפני לחם חוקי לבד כו' וכן להיפך הרישות והדלות יעבור ע"ד כו' ועיקר הענין הוא מה שימצא אדם טרף מזונו לפי מה שהוא וא"ל לא די שלא יחי' ממנו אלא יוזק בנפשו וע"ד דוגמא ממזונות כל הברואים שהיו בתבת נח שהי' נח צריך לכוין ליתן לכל חיה ועוף מזונו כפי מזגו ולא להחליף מזון טרף הארי לשור ומזון השור לארי וכה"ג למעלה במה שזן את הכל ונותן לחם לכ"ב כו' הוא זן ומפרנס לכל בהתחלקות שיעור ומדה לכאו"א כפי הנצרך אליו גם בעולמו' הרוחניים כמו בנשמות בג"ע ולמלאכים עליונים כמו הכפירים שואגים לטרף כו' וכמו דכתי' מצמיח חציר לבהמה כו' וכמ"ש בזהר) וע"כ א' מכלכל חיים בחסד דוקא והוא מבחי' גבורה שבחסד שהוא עיקר החסד מטעם הנ"ל וזהו עיקר ענין ברכת אתה גבור לעולם כו' אחר ברכה דחסד דאברהם שיבא החסד בהתחלקות דוקא ולכך מזכירים גבורו' גשמים בברכה זו שהוא ג"כ בבחי' גבורה שבחסד כידוע וד"ל ובזה יובן פי' צדק מלאה ימינך בב' אופני' א' דצדק דאיהי דין דינא דמלכות' כנ"ל שבא במדה ושיעור שהן בחי' מאזני צדק הנ"ל ימלא לימיניך שהוא בחי' אור חסד עליון הכללי שיבוא במילוי ריבוי כלים מכלים שונים כמו פי' מכלכל חיים בחסד הנ"ל והב' דימינך מלאה מבחי' צדק דאיהי דין שהוא במה שבא החסד העליון בהתחלקות ריבוי כלים לחלק לכאו"א כפי הראוי לו כו' והכל ענין א' עם ענין מכלכל חיים בחסד הנ"ל והוא בחי' הכולל חו"ג בה"א דצדקה כנ"ל וד"ל ובכ"ז יתורץ הקושיא דלעיל במה שבנין המל' הוא מבחי' החסד דוקא כמ"ש והוכן בחסד כסא וכמ"ש עולם חסד יבנה דודאי אור השפע האלקית נמשך בבחי' החסד דוקא אבל גם זה אמת דאור האלקי הזה עצמו בא בבחי' צמצום ושיעור ומדה מטעם הנ"ל בענין מכלכל חיים בחסד ובפי' צדק מלאה ימינך כו' (וגם בעצם ירידת וצמצום כח האלקי בבחי' עש"נ כנ"ל) והוא בחי' גבורה שבחסד שזהו עיקר החסד כנ"ל והכל א' ממש וד"ל:

(ה) '''וזהו''' ענין וצדקתך ירננו דהנה מבואר למעלה בפי' ענין מאזני צדק דאיהי דינא דמל' כו' שגם בחי' האור העליון האלקי הבא מלמעלה מכפי המדה והצמצום בשביל בחי' ביטול היש לאין ממש שזהו ענין בחי' השיר וזמרה של המלאכים שעולים בבחי' עלי' והתכללות כו' גם זה בא במדה ושיעור והוא שנמדדים ג"כ במשקל מאזני צדק כנ"ל שהוא המשכו' אוה"מ דבחי' מלכות שמים דלעילא (שזהו אמתית ענין מלכותך מל' כ"ע וממשלתך כו') שאם היה אור זה דמל' שמים נמשך עליהם ביתר מעט מכפי מדתם היו מתבטלים לגמרי כו' ע"כ א' וצדקתך שהוא בחי' מל' שנק' צדק דאיהי מלכותא קדישא ירננו ברינה ושיר דהיינו שהן עולין בביטול והתכללות ממש למעלה ממקור חוצבם המצומצם לצאת מנרתק חומר גופם ע"י שיר דוקא כנ"ל והוא מפני בחי' גלוי אור מ"ש דלעילא המאיר עליהם כאשר בא בקירוב בכלי השגתם המצומצם כו' שלזה ירננו ברנה שהוא התפעלות כל העצמיות (כנ"ל בענין שיר פשוט כו' שזהו כאשר בא האור מלמעלה מערך צמצום האור המלובש בהם כו') אך גם זה מה שבאים לכלל רנה בביטול והתכללות ממש הרי הוא נמשך במדה ומשקל דמאזני צדק הנ"ל שלא יתבטלו לגמרי וכנ"ל שזהו עיקר חידוש חיותם המצומצם באו"כ כו') וא"כ מובן מזה עכ"פ שלא יגיע ויעלה הרינה של המלאכים גם בביטול והתכללות שלהם רק בבחי' המל' מקור חיות העולמות שנק' צדקתך צדק ה"א להחיות מלאכים מאין ליש ממש אבל למעלה מבחי' המל' שנק' צדק אין להם כח לעלות ולידבק שם גם לא ע"י רנה וביטול במציאות לגמרי להיותו למעל' מעלה ממקור חיות העולמות כידוע שאין התהוות העולמות רק מבחי' המל' שנק' צדק וצדקה וכמ"ש כי עמך מקור חיים כו' וזהו וצדקתך דוקא ירננו ולא למעלה מזה וד"ל:

(ו) '''וזהו''' זכר רב טובך יביעו דהנה ידוע מ"ש בזהר דאית צדיק וצדק צדיק בדכורא וצדק בנוק' וכמו אמרו צדיק כי טוב זהו בבחי' דכורא כו' והענין הוא כידוע שזהו בחי' צדיק עליון וצדיק תחתון (בחי' יוסף ובחי' בנימין כמ"ש במ"א בענין שהם וישפה) וביאור הדבר ידוע עמ"ש או יחזק במעוזי יעשה שלום לי שלום יעשה לי שהן ב' שלימות שלום דמשפיע במקבל שהוא בחי' התקשרות של המשפיע במקבל באהבתו אותו כנפשו כאהבתו של יונתן לדוד שאהבת נפשו אהבו דיונתן הוא המשפיע ודוד בחי' מקבל היה אוהבו כנפשו להשפיע וליתן לו כל אשר לו כמ"ש ויתפשט יונתן את המעיל כו' וכמו תאובת' דדכורא לגבי נוקבא להשפיע למקבל כענין יותר ממה שהעגל רוצה כו' הפרה רוצה כו' והיינו בחי' ההתקשרות אהבה שיש במשפיע אל המקבל כאיש לאשתו וכרב לתלמיד וכה"ג בכל עילה ועלול שנק' משפיע ומקבל למעלה בהשתלשלות העולמות כמו במלאכי' שנא' וקרא זא"ז ות"א ומקבלין דין מן דין הרי ודאי יש בכל עילה הנק' משפיע בחי' התקשרו' אהב' וחשק להשפיע למקבל העלול ובחי' התקשרות זאת שלו אל המקבל נק' צ"ע ונק' טוב כמ"ש אמרו צדיק כי טוב כמו טבע הטוב בעצם להטיב ולהשפיע לזולתו כל אשר לו ולא יניח לעצמו כלום וכמו ע"ד הפשוט כתי' צדיק חונן ונותן וע"כ נקרא צדיק ע"ש השפעת הצדקה וכך הוא למעלה מעלה בעצמות אא"ס ב"ה מקור כל ההשתל' דאבי"ע נקרא צדיק כמ"ש כי צדיק ה' צדקות אהב כו' שהרי נק' עילת כל העילות כו' וכאשר מיוחד אור אה"ר בהתקשרות שלו להשפיע לכנ"י דוקא שהן בחי' מקבל כמ"ש יאר ה' פניו אליך דוקא וכן אה"ע אהבתיך אה"ר כו' אחת היא יונתי כו' נק' צדיק עליון וכמ"ש אור זרוע לצדיק כו' כידוע ובחי' צ"ת היינו בחי' התקשרות אה"ר שיש במקבל אל המשפיע לקבל ממנו השפע תמיד כמו תאובתא דנוק' לגבי דכורא כמ"ש ואל אישך תשוקתך כו' כך יש בכל עלול התקשרות אהבה ותשוקה לקבל שפעו מן העילה שלו בבחי' העלא' והתכללות ליכלל ולידבק בעילתו אבל התקשרות האור דמשפיע במקבל בא' דרך ירידה מעצמותו אל המקבל להתקשר ולהתדבק במקבל להשפיע לו כנ"ל ע"כ נקרא בחי' ירידה זאת של המשפיע להתייחד במקבל בשם טוב (משא"כ מי שאינו טוב בעצם שמונע כל שפע למקבלים כו') וכך הוא בכנ"י שיש בהם בחי' התקשרות אה"ר לעלות ולקבל אור ושפע אלקות בתוך תוכם כמו ואל אישך כו' כמו אשה שאינה כורתת ברית רק לבעלה (והוא בחי' רוחא דשביק בגווה כו' כמ"ש במ"א) (והוא בחי' בנימין דכתיב ביה ונפשו קשורה בנפשו) וזהו בחי' צ"ת התקשרות שמן המקבל אל המשפיע שתמיד נגלה ונקשר בו תשוקה לעלות לקבל (ונקרא העלאת מ"ן וכמ"ש במ"א ע"פ עלי באר כו' בחי' בארה של מרים) והיינו בחי' כח ההתקשרות החזקה מאד שמושרש בכאו"א מישראל למס"נ על קדוש השם או שישוב בתשובה שלימה במס"נ כו' וזהו ועמך כולם צדיקים ב' צדיקים צדיק עליון וצדיק תחתון לפי שבחינת צדיק עליון דמשפיע מאיר בכל א' מישראל בהתקשרות שלו שנק' צ"ת והיינו ב' נהורי' דנר ה' נשמת אדם נה"ת ונה"ע כו' וד"ל והנה ע"ד הנ"ל בפרטות ההשתלשלות בכל עו"ע שנקרא משפיע ומקבל שנק' צ"ע וצ"ת כך יובן בכללות כל ההשתלשלות עו"ע דבחי' מל' דאצי' נקרא צ"ת בהיות שהוא בחי' מקבל הכללי שכולל כל המקבלים הפרטיי' שהן כל עולמות דבי"ע ונק' עלמא דנוקבא שתשוקתה לקבל שפע עליונה דע"ס דאצי' שבז"א ואו"א כו' שנק' משפיע בחי' עלמא דדכורא בכלל ויש בה בחי' התקשרות אה"ר ותשוקה גדולה לעלות בתמידות כנ"ל ונק' עולת תמיד וכתיב אש תמיד תוקד כו' לא תכבה מפני שעולה תמיד באש התשוקה וכן מ"ש למען יזמרך כבוד ולא ידום וא' בזהר דנה"ת קארי תדיר לנה"ע ולא שכיך לעלמין ובנר ה' נשמת אדם למטה שיש בה התקשרות תמידית לעלות ולידבק ביוצרה כנ"ל ובחי' צ"ע הוא בחי' התקשרות המשפיע שהוא בחי' יסוד ז"א שתשוקתו לירד ולהשפיע למקבל שהוא המל' כמ"ש אמרו צדיק כי טוב כו' וכתיב אור זרוע לצ"ע כו' כנ"ל לפי שבחי' ז"א ונוק' כו' נק' עילה ועלול בכלל כמו כל עילה ועלול בפרטות וז"ש לך ה' הגדולה כו' שהן מדות דז"א ואח"כ א' כי כל בשמים ובארץ כו' דאחיד בשמיא וארעא דהיינו בחי' התקשרות דמשפיע שהוא בחי' יסוד ז"א צ"ע הנ"ל דאחיד כו' שמתקשר במל' שנק' ארץ ומחבר מעלה ומטה דהיינו שמחבר ומקשר אור השפע דמשפיע במקבל כנ"ל וזהו המגביהי לשבת יו"ד דמגביהי בחכמה בראש שלמעלה מהיות מקור משפיע למל' ומשפילי לראות בשמים ובארץ יו"ד זעירא דח"ת בסוף בבחי' יסוד שהוא התקשרות השפע למקבל וז"ש בשמים ובארץ יחד כנ"ל וד"ל:

(ז) '''וזהו''' זכר רב טובך יביעו פי' רב טובך העצמי שהוא בחי' יסוד דא"א וע"י שבו מאיר מעצמות הטוב שבעצמות א"ס ב"ה ונק' טובך הגדול שבבחי' א"ס ממש כמו ובטובך הגדול ישוב חרון אפך כו' והענין הוא כידוע דאע"פ שבחי' ז"א דאצי' נק' סוף עולם הא"ס להיותו בחי' מדות דאציל' שנאצלו אחר צמצום הראשון שנק' מקום פנוי כו' וגם אחר צמצום אור הכתר שנק' א"א וע"י שהוא בחי' הרצון והתענוג שלמעלה מחו"ב דאצי' כו' עכ"ז הרי מאיר שם מעצמות אא"ס שבפנימית ע"י וא"א ע"י בחי' הקו"ח שעובר בכל עולם האצי' ששרשו בעצמות אא"ס ממש ולזה א' בזהר דאיהו וחיוהי חד ממש שהן ע"ס דז"א שמיוחדים בעצמות המאציל כשלהבת הקשורה בגחלת כמ"ש בס"י ומבואר במ"א וע"כ גם בחי' רב טובך שבעצמות מאיר באצי' בבחי' טוב דצ"ע שהוא בחי' יסוד ז"א וכמ"ש צדיק כתמר יפרח כארז כו' כמ"ש במ"א וז"ש מה רב טובך אשר צפנת ליראיך שהן נש"י ע"י קיום תו"מ דוקא לחיי העוה"ב והוא אור הגנוז לצדיקים לע"ל מוי"ב שנק' אור ז' הימים כו' וכמ"ש והיה לך ה' לאור עולם ואע"פ שצפנת ליראיך לע"ל מ"מ אפס קצהו מאיר גם עכשיו שהוא גלוי רב טוב העצמות באצי' משום דאיהו וחיוהי חד כנ"ל אך שנק' זכר רב טובך פי' זכר זכרון שם בעלמא כמו עד"מ זכרון שם המלך שכל אדם יוכל להזכיר שמו אע"פ שאינו מכירו כלל רק ע"פ קריאת שמו יוכל להכיר אפס קצהו כך רק זכר של רב טובך העצמי הוא שמאיר מעולם הא"ס בעולם האצי' ונמשך ויורד בהשתלשלות גם מאצי' לבי"ע לנשמות ומלאכים שיוכלו ג"כ להזכיר זכר רב טובך כו' אבל א"א שישיגו במהו"ע דרב טובך זה רק לחיי העוה"ב שצפון וגנוז לצדיקים יראו וישיגו והיינו עדן שנאמר בו עין לא ראתה אלקים זולתך יעשה למחכה לו רק גם עתה מאיר קצת אור מאור הזרוע לצ"ע גם מרב טוב זה בג"ע לנשמות להיות שרשם בעצם מאור זרוע לצ"ע כי נר הויה ממש נשמת אדם כו' ע"כ יוכלו הנשמות להתענג על ה' בגלוי אור קצת מבחי' רב טוב זה דבחי' עדן העליון בג"ע העליון והתחתון מדי שבת וחדש שעולין בעליות העולמות כידוע אבל המלאכים אין שרשם רק מבחי' המל' שהוא בחי' דבור העליון כמ"ש וברוח פיו כל צבאם כידוע איך יוכלו להכיר ולהשיג גם במקצת בבחי' רב טובך הצפון וגנוז בהעלם דגם באור טוב העליון דיסוד ז"א שנק' צ"ע א"א שיעלו ויגיעו לשם גם בעלי' וביטול במציאות מאחר שהוא למעלה מעלה ממקור חוצבם מפני שהוא למעלה מבחי' המל' מקור חוצב כל הנבראים כמ"ש כי עמך מקור חיים כו' כנ"ל ע"כ הוא רם ונבדל מהם לגמרי כי אין למלאכים ועולמות שרש רק בבחי' מל' שנק' צדקתך שלזה א' וצדקתך ירננו שיגיעו לשם ברנה ושיר בעלי' והתכללות והוא רק בחי' צ"ת הנ"ל שמשם נמשך להם השפע מחדש בחדוש אור גלוי להיותו מקור העליון שלהם כנ"ל עד שיתפעלו מאד להתכלל ממש ע"י שיר וזהו ירננו אבל ברב טובך שבצ"ע שנק' טוב איך יוכלו גם לרנן בעלי' והתכללות לשם אחר שאין להם שרש שם והוא נבדל לגמרי מהם רק עכ"ז זכר רב טובך זה יביעו דהיינו בבחי' זכרון דבר מה בעלמא יוכלו להזכיר שם רב טובך והוא מרחוק ובהעלם גדול מאד כנ"ל במשל הזוכר שם המלך כו' וזהו פי' יביעו בלחש ובהעלם גדול ולא ברנה ושיר כלל וד"ל אבל צדקתך שהוא בחי' המל' שהוא מקור חוצבם ירננו ליכלל ולעלות ולהדבק שם כי משם שרש מקור חוצבם אמנם מה שזכר רב טובך יביעו הוא דוקא הנותן כח ועוז להיות ירננו לצדקתך כי כח המעלה מ"ן דמלאכי' במל' גם זה נמשך מכח העליון יותר והוא מבחי' יסוד ז"א שנק' צ"ע וראיה לזה ממה שגם בעליות העולמות ומלאכים דבי"ע בקבלת שבת נאמר יבא כל בשר להשתחוות לפני ה' ממש שהוא בחי' הויה דאצי' מפני שמשם נמשך הכח ועוז שיעלו ברנה ושירה למקור חוצבם כו' וד"ל וזהו מ"ש הריעו לה' כל הארץ והן כל העולמות ומלאכים שעולים ונכללים ביסוד דנוק' שנק' באר מ"ח כו' ונק' כל הארץ עבדו ה' בשמחה ואז באו לפניו ברננה פי' באו לפניו ממש ע"י רננה שירננו לצדקתך שהוא המל' כשעולין שם ברצוא ותשוקה נפלאה לצאת מכלי נרתק חומרם לגמרי וכאשר יוצאים מכלי גופם ע"י הרנה ונכללים במקורם שנק' צדקתך כנ"ל אזי בוא יבואו לפני הוי' ממש ע"י רננה זאת דוקא משום דגם זה הכח שיכלו לעלות ברננה נמשך משם הוי"ה דז"א וכמ"ש תנו עוז לאלקים וכמ"ש במ"א וד"ל:

(ח) '''ומעתה''' יש להבין מ"ש עבדו את ה' בשמחה תחלה ואח"כ באו לפניו ברננה ומ"ש בזהר דשמחה בצפרא ורננא ברמשא דוקא כו' דהנה ידוע בדברי רז"ל שיש מדת יום ומדת לילה כו' והלילה קודם ליום בסדר הבריאה כמ"ש ויהי ערב ואח"כ ויהי בקר ואמרז"ל דכברייתו ש"ע ברישא חשוכא והדר נהורא שהרי הערב היה תחלה ואח"כ בקר ומאחר שנאמר ויקרא אלקים לאור יום ולחשך קרא לילה הרי ודאי קדם חשך לאור בסדר הבריאה וכמ"ש והארץ הית' כו' וחשך על פני תהום ואח"כ א' יהי אור כו' ואע"פ שביום ד' במא' יהי מארת ברקיע כו' להבדיל בין היום ובין הלילה כו' עד ולהבדיל בין האור ובין החשך וירא אלקים כי טוב מזה מובן דחשך דלילה אחר אור דיום וכמ"כ במא' דיהי אור א' וירא אלקים את האור כי טוב ויבדל אלקים בין האור והחשך ויקרא לאור יום ולחשך קרא לילה כו' עכ"ז הרי א' ביום הא' גם לאחר שהבדיל בין האור והחשך ויהי ערב ויהי בקר יום אחד קדם ערב לבקר וכן ביום ד' א' ויהי ערב כו' (והבדלה ראשונה היה לאור הטוב שנגנז לע"ל שלא ישתמשו אור וחשך בערבוביא והבדלה הב' ביום ד' ע"י המארות היה להיות יום ולילה ממש ע"י המארות אע"פ שכבר הבדיל בין האור וחשך וקרא לאור יום כו' לא היה הבדלה גמורה כ"כ ועי' פרש"י עמ"ש יהי מארת להבדיל משנגנז האור הראשון אבל בזי"ב שמשו אור וחשך הראשונים בערבוביא בין ביום בין בלילה ועמ"ש יהי אור ויבדל אלקים וכו' ראה שאינו כדאי שישתמשו כו' ופשוטו ראהו כי טוב ואין נאה לו ולחשך להשתמש יחד וקבע לזה תחומו ביום כו' ומובן מזה דמדת יום ומדת לילה ממש זה נעשה ע"י המארות דוקא אע"פ שכבר הבדיל בין אור וחשך וקרא לאור יום כו' ולפ"ז חשך הלילה אחר אור היום בא דא"א לומר שקרא לחשך לילה ללילה שקדם ליום א' קודם שראה האור כי טוב אלא ללילה שאחריו קרא לילה וכן ביום ד' הרי האור השמש ביום וירח בליל' שאחריו ולפ"ז סותר למ"ש ברישא חשוכא והדר נהורא ולמ"ש ויהי ערב תחלה דמדת לילה קדמה למדת יום וכמו בכל המצות שהלילה הולך אחר יום שלאחריו וצ"ל דמ"ש ולחשך קרא לילה קאי על לילה שלפניו קודם שאמר יהי אור שע"ז אמר ויהי ערב כו' דזהו כסדר ברייתו ש"ע ברישא חשוכא וכן ביום ד' וד"ל) (ואין הפשט מורה כן אלא לחשך קרא לילה ללילה הבאה אחר היום וכמשי"ת):

(ט) '''והנה''' ביאור הדברים ידוע דבחי' צמצום הראשון שצמצם אא"ס עצמו שזהו בחי' העלם אור העצמות הוא נק' חשך העליון כמ"ש ישת חשך סתרו כו' ואינו חשך ממש אלא לשון העלם שאור עצמותו נכלל ונתעלם בעצמו והוא רק ענין מניעת האור וגלוי השפע כמו לא חשכת את בנך כו' כידוע אמנם בחי' העלם והסתר זה היה רק כדי שיוכל להיות גלוי אור השפע מאתו ית' שאל"כ לא היה מציאות ההשתלשלות כלל וכמ"ש בע"ח שזהו ענין הקו"ח שאחר צמצום הראשון וז"ש מגלה עמוקות מני חשך דהיינו גלוי האור דקו"ח מבחי' חשך סתרו כו' וז"ש באורך נראה אור כידוע לפי שאין ערוך כלל בין האצי' למאציל כו' וכך הוא ממש מאצי' לבי"ע שאין ערך בין בריאה לאצי' ע"כ הוצרך להיות צמצום והעלם אור האצי' בתחלה ואח"כ יצא אור השפע ממל' דאצי' בבי"ע כידוע והוא ענין הפרסא המפסיק בין אצי' לבריאה שזהו עיקר ענין באורך נראה אור בחי' הארה דהארה שבוקע דרך המסך ופרסא כידוע והיינו שאמר ברישא חשוכא שהוא בחי' הצמצום כנ"ל והדר נהורא אור גלוי השפע לעולמות להחיות רוח שפלים מאין ליש ממש כידוע וד"ל אך הנה לאחר שיצא גלוי אור אחר הצמצום וידוע שמחמת זה בא האור ושפע האלקי במדה ושיעור בצמצומים רבים בכל עולם מעילה לעלול שנק' השתלשלות של האור והשפע במיעוט אחר מיעוט עד שנעשה בחי' צמצום גמור והוא הסתר והעלם אור האלקי בבחי' הסתר וצמצום היותר אחרון והיינו בחי' נוגה דבי"ע ששם אור האלקי מוסתר לגמרי ונק' חשך גמור כו' וע"ז א' ויבדל אלקים כו' ולחשך קרא לילה כמו חשך שבלילה שהוא חשך גמור כמו חסד אל כל היום ובלילה חשך האור הזה כו' ולכך זמן שליטת החיצונים בלילה יותר (והוא לילה הבאה אחר אור היום שזהו פשט הכתובים הנ"ל ועכ"ז אינו סותר למ"ש ברישא חשוכא כמ"ש ויהי ערב תחלה כו' שזהו ענין הצמצום דחשך שקדם לאור) ונמצא דאע"פ שחשך קדם לאור בסדר ברייתו ש"ע כנ"ל מ"מ לאחר שכבר נתצמצם האור ע"י החשך שקדם לו הרי יצא מזה סיבת ההשתלשלות של האור להיות בבחי' גבול וצמצום אמתי שנק' חשך גמור שהוא מדת לילה שלמטה ממדת יום רק ששרש חשך דלילה זה הוא בחשך וצמצום העליון שקדם לאור דמדת יום כו' וד"ל:

(י) '''והנה''' כמו שהענין דמדת יום ומדת לילה הנ"ל כמא' הנ"ל דברישא חשוכא כו' בכללות ההשתלשלות כך הוא בפרטות בכל נברא ונברא מאחר שנברא יש מאין האלקי הרי יש בנפעל מעין מה שבכח הפועל האלקי כו' והיינו מה שאנו רואים שיש בכל נברא חומר וצורה או"כ והצורה היא בבחי' ביטול והתכללות לעלות ולידבק ביוצרו תמיד להיותו מבחי' גלוי אור האלקי שאחר הצמצום והחשך כו' ובחי' החומר שבו הוא כח המסתיר על אור האלקי שבו ומחשיך עליו ביותר עד שהוא בבחי' פירוד ליש גמור בלתי יהי' בו ביטול כלל לאלקות כו' בכל עולם לפי ערכו דהיינו לפ"ע צמצום חשך האחרון שאחר גלוי אור האלקי שנק' חשך גמור הנ"ל שזהו הנק' מדת לילה שא' ולחשך קרא לילה כנ"ל לפי שהתהוות החומר שרשו מבחי' הצמצום דמדת לילה שנקרא חשך שמהוה לבחי' יש ממש אך ששרש זה הצמצום הוא בצמצום הראשון דחשך שקדם לאור דמדת יום כנ"ל וד"ל וע"כ אנו רואי' במלאכים עליונים ועד צבא השמים התחתונים שכלי חומרם מעכב ומונע בחי' הביטול רק לפרקים כשאומרים שירה כו' וכך הוא בנפש האדם בגופו שמצד כלי הגוף שנלקח מחשך גמור דק"נ דעשיה מעכב ומונע בחי' הביטול והתפעלות אוי"ר ותשובה רק לפרקים כו' וזהו מבחי' מדת לילה שנקרא חשך גמו' שמסתיר על אור האלקי שבנשמתו לגמרי ע"כ כל התו"מ ותפלה היא ביום דוקא (רק הקטר חלבים ואימורין בלילה ותפלת ערבית רשות כו'):

(יא) '''אך''' לפ"ז יש להבין מ"ש בזהר דשמחה בצפרא ורננה ברמשא דוקא הרי לפי הנ"ל בלילה הוא בחי' החשך המסתיר גם בכל נברא ומלאך שמונע ומעכב בחי' הביטול והעלי' ואיך א' שהמלאכים ירננו בשיר ברמשא דוקא וגם בכללות בחי' המל' מקור כל העולמות א' נפשי אויתיך בלילה דוקא בלילה אויתיך שזהו היפך ענין הנ"ל (וגם בענין עסק התורה א' ובלילה שירה עמי בלילה דוקא וכמ"ש במ"א ע"פ השמיעני את קולך קלא דאורייתא שהוא בחצות לילה דוקא דקוב"ה אתא לג"ע לאשתעשע כו' ומשמעות כמה מאמרים בזהר ובדברי רז"ל שעיקר שירות המלאכים בלילה דוקא ומ"ש ברן יחד כוכבי בקר הן המלאכים הנק' בני אלקים שירונו בבקר ונק' כוכבי אור כמשי"ת) אך הענין הוא דאדרבה היא הנותנת משום דמדת לילה הוא בחי' הצמצום וחשך להסתיר האור דמדת יום דשם הויה דאצי' ע"כ אז דוקא מתגברת התשוק' ביותר לעלות למעלה ולקבל האור כי טוב כי מפני עוצם הריחוק בצמצומים רבים דחשך דמדת לילה אז תגבר התשוקה הנפלאה ביותר לעלות ולבא אל האור עד"מ אדם שעומד תמיד בהיכל מלך פנימה ומקורב אליו לקבל ראות פניו תמיד ורואה תמיד כל מחמדי אוצרות וכל כלי יקר ועוצם תפארת גדולתו אין התשוקה כ"כ בלבו לראות יקר תפארת גדולתו אך לאחר שנתרחק מאד מהיכל המלך במקום חשך ואפילה בארץ ציה וכו' בשפלות ודלות ריקן מכל כו' אז בזכרו על יקר תפארת גדולת המלך תכלה נפשו בהשתוקקות נפלאה ביותר לבא ולראות פני המלך ואת יקר תפארת גדולתו כו' כי כל תשוקה והשתוקקות לא תהיה רק מרחוק דוקא וכמ"ש דוד בהיותו במדבר יהודה בארץ ציה ועיף כו' צמאה לך נפשי כו' מתי אבא ואראה פני אלקים כו' כן בקדש חזיתיך כו' וכה"ג א' נפשי אויתיך בלילה דוקא כידוע דנפשי הוא בחי' מל' דאצי' כשהיא מוסתרת בבי"ע ונק' נפש כ"ח ורוח כ"ב כו' אויתיך לעלות בתשוקה נפלאה ביותר בלילה דוקא שהוא בחי' מדת הלילה הנ"ל כשיורדת המל' בסתר המדרגה בבחי' צמצום והסתר גמור להוו' בריאה ליש גמור בחומר וצורה כו' שע"ז א' ולחשך קרא לילה כו' מפני שאז התשוקה מתגברת יותר וכמ"ש אלקים אל דמי לך נה"ת קארי תדיר לנה"ע כו' וכך א' בכנ"י בגלותא דוקא שנקרא לילה נפשי אויתיך יותר מזמן בהמ"ק וכן א' רשפיה רשפי אש שלהבת י"ה בשלהובי דרחימותא בגלותא דוקא כמו צמאה לך נפשי כו' הלואי כן בקדש בהיכל המלך פנימית חזיתיך בעוז אהבה ותשוקה כזאת ומטעם משל הנ"ל וד"ל וכך יובן גם במלאכי' שבלילה עיקר התגברות תשוקתם לצאת מבחי' החשך המחשיך ומסתיר על אור האלקי שהוא נרתק חומר גופם לפי שהן בבחי' הצמצום והריחוק ביותר אז דוקא תגבר התשוק' של המלאכים לצאת מנרתק חומר גופם לגמרי כנ"ל ע"י שיר וזמרה וזהו הטעם שא' דרננה ברמשא דוקא שהיא מדת לילה שאז התשוקה מתגברת ביותר (ולפי ששרש זה החשך בחשך שקדם לאור כנ"ל וד"ל):

(יב) '''וזהו''' עבדו את ה' בשמחה באו לפניו פי' באו בעלי' והתכללות מלמטה למעלה לבא לפניו ממש לידבק במקורא דכולא ולצאת לגמרי מנרתק חומר הגוף שלהם הוא ע"י רננה שברמשא דוקא מטעם הנ"ל וד"ל וזהו מדת לילה דכתיב נפשי אויתיך בלילה כנ"ל בכללות שהוא בחי' עליות המל' למעלה באצי' שזהו בחי' צ"ת דבחי' צדקתך הנ"ל והוא ג"כ ענין בשכמל"ו שזהו בחי' גלוי אור המשכת אור המל' בעולמות דבי"ע והיינו שם כבוד מלכותו שיתברך לעולם ועד בנצחיות דעולם הא"ס להיות גלוי אור א"ס למטה מטה עד אין תכלית כמו שאא"ס למעלה עד אין שיעור כו' וזהו ואהבת ב"פ אור או"ח ואו"י בכל לבבך לצאת מנרתק הגוף לגמרי כנ"ל במלאכים שעיקר תשוקת' לעלות ולצאת מגופם בעליה והתכללות ממש והיינו בכל לבבך ובכל נפשך כו' שזהו ענין באו לפניו ברננה באו לפניו ממש לאשתאבא בגופא דמלכא ממש במס"נ אמתית כו' וד"ל אך הנה כ"ז הוא בבחי' ההעלאה מלמטה למעלה בבחי' מדת לילה דבחי' המל' שנק' צדק דנפשי אויתיך כו' והוא ברננה דרמשא כמ"ש באו לפניו מלמטה למעלה ברננה כנ"ל אבל בחי' מדת יום הוא ענין ובחי' ההמשכה והירידה וגלוי אור הבא מלמעלה למטה דוקא וע"ז אמר עבדו את הויה בשמחה דשמחה בצפרא דוקא כי מדת יום הוא האור כי טוב כמ"ש ויקרא אלקים לאור יום וזה האור כי טוב בא ונמשך מאליו וממילא מצד עצמו דוקא כי הוא מתגל' מן ההעלם מצד עצם הטוב כמ"ש באור כי טוב הוא בעצם ולא ע"י סיבת ההעלאה מלמטה ע"י הרנה כמו במדת לילה דצדק הנ"ל לפי שאין העלאה דרנה ושיר מגיע לשם כלל להיותו למעלה מעלה ממקור העולמות כנ"ל בענין צדיק עליון שהוא בבחי' שם הויה דאצי' שלמעלה מבחי' המל' (ומ"ש עבדו את הויה בשמחה הויה דאצי' לא קאי על המלאכי' בשיר אלא על נשמות הצדיקי' בעבודתם בשמחה ש"מ דוקא כמשי"ת):

(יג) '''וזהו''' מ"ש בזהר דשמחה בצפרא דוקא שהוא כאור הבקר שמאיר אור היום שהוא בחי' חסד דאו"י שהולך ואור מן ההעלם לגלוי מעצמו כנ"ל ולכך אז דוקא שעת הכושר לבחי' העבודה בשמחה דוקא כמו שישמח אדם בנפשו בהאיר אור הבקר כן יעבוד ה' בשמחה בצפרא כידוע דשמחה טבעה להביא אור הנעלם לגלוי וכמו המלך בשמחת לבו יבא לידי גלוי כל מצפוניו כך יתעורר למעלה שמחה בהויה ע"י העבודה בשמחה דוקא להאיר אור החסד יותר מן ההעלם לגלוי כמו שע"י הרנה בא סיבת העלי' והתכללות מלמטה למעלה בבחי' או"ח למעלה כנ"ל כך ע"י השמחה יהיה בהיפך שהוא בחי' הירידה והמשכה מלמעלה למטה מן ההעלם לגלוי שנקרא או"י כי השמחה והרנה הן ב' הפכים או"ח ואו"י ע"כ הן בב' עתים הפכיים צפרא ורמשא לפי שמדת יום ומדת לילה הן ב' הפכים ממש וד"ל (וכמ"ש ויבדל אלקים כו' וזהו ענין שמע ובשכמל"ו דשמע ישראל הוא בשם הויה דז"א הוא בשמחה ובשכמל"ו הוא במל' הוא ברנה וביו"כ או' בקול רם דלע"ל א"ח עט"ב) והנה מעתה יש להבין עדיין מה ששינה בסדר הפ' בעבדו ה' בשמחה תחלה ואח"כ באו לפניו ברננה היפך הסדר דברייתו ש"ע ברישא חשוכא כו' כמ"ש ויהי ערב כו' והל"ל תחלה הרנה ואח"כ השמחה וכן מ"ש בזהר דשמחה בצפרא תחלה כו' (ולפי הנ"ל דמ"ש לחשך קרא לילה שאחר היום לק"מ רק מצד שרש החשך דלילה שהוא בחשך שקדם לאור הל"ל תחלה הרנה כו') אמנם הנה מ"ש עבדו את ה' בשמחה הכוונה הוא בעצמות אא"ס ב"ה ממש שלמעלה מן ההשתלשלות דמדת יום ומדת לילה כו' כי הנה יש עוד מדריגה שלישית שלמעלה מבחי' חשך ואור הנ"ל דהנה בחי' חשך ואור הנ"ל אינו שייך רק במה שבא בבחי' המשכה והשפעה מאא"ס ב"ה לעולמות דאבי"ע שאז א"א לבא גלוי האור למקבלים כ"א בדרך זה שיהי' צמצום והעלם האור בתחלה שנקרא חשך שקדם לאור כנ"ל שהוא עיקר סיבת תועלת ההשפעה וזהו כברייתו ש"ע ברישא חשוכא והדר גלוי האור א"כ גם בחי' ההעלם והצמצום שייך לענין ההשפעה לבדה אבל בחי' עצמות אא"ס ממש כמו שהוא בעצם הרי הוא למעלה מבחי' המשכה והשפעה לגמרי וכמ"ש כי עמך מקור חיים אפילו מקור הראשון הוא טפל ובטל ונכלל בעצמותו ממש ומה שנקרא עילת כל העילת או סדכ"ס הוא מה שבא לכלל השפע' להיות בבחי' מקור לחיי העולמו' דאבי"ע כידוע ע"כ ודאי שהוא ית' עצמו למעלה מבחי' העלם וגלוי שנקרא חשך ואור כמ"ש גם חשך לא יחשיך ממך וקאי על בחי' חשך העליון דישת חשך סתרו דלפניו ממש כחשכה כאורה שניהן שוין ממש וכמו לע"ל דכתיב ולילה כיום יאיר מטעם זה כמ"ש במ"א וע"כ גם לאחר הצמצום הראשון הגם שהאיר כבר מן ההעלם לגלוי מ"מ שוין לפניו כל בחי' משפיע ומקבל בכללות ההשתלשלות כמו אצי' ועשי' ובפרט כמו שמים וארץ ורוחניות וגשמיות שיש בכל פרט שנק' חומר וצורה שוין לפניו ממש בהשוואה א' מטעם זה וכן אמר קטן וגדול שם הוא ששוה ומשוה קטן וגדול כו' וזהו טעם מ"ד דשמים וארץ כא' נבראו לפי שאין קדימה לזה על זה כלל מאחר שהוא למעלה מעלה מבחי' השפעה דמשפיע ומקבל כנ"ל וד"ל:

(יד) '''ולפ"ז''' הרי יובן עכ"פ שיש ב' מדריגות בבחי' גלוי אא"ס ב"ה למעלה הא' גלוי האור שבא אחר הצמצום וההעלם שנקרא חשך סתרו כנ"ל ששייך לענין ההשפעה לעולמות עכ"פ וכברייתו ש"ע כו' ומתחלה היה חפץ חסד זה מעצמו לצמצם א"ע להיות גלוי אור זה בקו"ח כו' ואח"כ תלוי גלוי אור זה שע"י צמצום בתחלה ע"י העלא' מ"ן דוקא שלפ"ע זה ממש יומשך המשכת מ"ד שהוא גלוי ההעלם כו' והוא ענין הרננה שברמשא בשיר המלאכים ובנשמות ברננה דאורייתא כמ"ש ובלילה שירה עמי שאז נמשך עי"ז חוט של חסד ביום שזהו אור גלוי העצמות שנקרא קו"ח כו' שגם שנשמות ומלאכים דבי"ע מעלין מ"ן למל' דאצי' שנקרא צדקתך כנ"ל בפי' צדקתך ירננו מ"מ מעוררים גם לבחי' רב טובך שבעצמות ממש שיאיר מהעלם לגלוי כנ"ל והיינו בחי' החשך שקדם לאור וע"ז הי' צריך שיזכיר באו לפניו ברננה תחלה ואח"כ עבדו ה' בשמחה כו' אבל מדריגה הב' הוא בחי' גלוי האור דעצמות א"ס ב"ה ממש שלמעלה מבחי' השפעה לעולמות שזהו למעלה מחשך ואור ע"ז א"צ לבחי' העלאת מ"ן ברינה כלל מאחר שהוא מובדל בערך מבחי' מקור להשפעה שזה אינו תלוי באדל"ת כלל כי אין שום אדל"ת מגיע לשם כלל וכלל רק שהוא מתגלה ע"י השמחה לבד ודוקא ע"י שמחה של מצוה ולא ע"י עבודה שבלב ומוח בשמחה שהוא בא מצד העלא' המקבל אלא רק מצד המצו' בעצמ' כאשר היא נעשית בשמחה דוקא (וכמשי"ת) וזהו עבדו את ה' בשמחה דקאי בעבודת המצות בשמחה ובטוב לבב שבזה מעוררי' לגלוי אור עצמות א"ס ב"ה ממש כמו שהוא בעצם שלא יגיע לשם שום העלא' מ"ן בדביקות והתפעלות אהבה בתענוגים היותר עליון כו' כמשי"ת ומה שאמר לשון עבודה בזה כמ"ש עבדו את ה' בשמחה וכל עבודה הוא בחי' תיקון והעלאה ובירור כידוע הענין הוא שעבודה זאת דמעשה המצות אין זה בחי' העלאת מ"ן כלל רק בחי' תיקון כלי לבד שיהי' כלי בית קיבול להשראת גלוי אור א"ס ב"ה מעצמותו ממש וכמאמר נתאוה הקב"ה להיות לו דירה בתחתונים דירה לו ממש:

(טו) '''והענין''' הוא כידוע דרמ"ח פקודין הן רמ"ח אברין דמלכא ממש שהרי נק' מצות הוי' כמו חסד דרועא כו' ע"י מצות הצדקה וכה"ג ועד"מ כאשר ממשיכי' לאדם בא' מאבריו כל קומתו כך יכולים להמשיך כל עצמות אא"ס ב"ה שברמ"ח אברין כו' ע"י מצוה א' שהיא נק' אבר א' הגם שאין לו גוף כו' הרי ידוע שהתו"מ נק' בשם אדם כמ"ש זאת תורת האדם וכתיב אלה המצות אשר יעשה אותם האדם וחי בהם האדם דלעילא כו' מפני שבמצו' עליונות שורה בחי' פנימית הרצון והתענוג הנעלם שבמהו"ע א"ס ב"ה ממש וע"כ המצו' עליונות שנק' מצותי ממש הן בבחי' א"ס ממש כמו רחבה מצותך מאד בלי גבול וד"ל וזהו שאמרז"ל על ג' דברים העולם עומד על תורה ועבודה וגמ"ח שהן בחי' ג' קוין דאצי' חח"ן בג"ה דת"י תורה בחי' קו האמצעי דת"י כידוע ועבודה הרי הן הקרבנות שעכשיו התפלה במקום קרבן וגמ"ח הוא מצות הצדקה וחסד שכולל כל המצות כמ"ש וצדקה תהי' לנו כי נשמור כו' וע"י ג' אלה נמשך כל בחי' עצמות אא"ס דוקא למטה מה שלא יכול להגיע לשם כל העלאת מ"ן כלל כנ"ל וראי' לזה ממ"ש אל יתהלל חכם בחכמתו שהוא חח"ן וגבור בגבורתו בג"ה ועשיר בעשרו קו האמצעי דת"י כ"א בזאת יתהלל כו' השכל וידוע אותי ממש לעשות חסד ומשפט וצדקה בארץ דוקא שהן ג' אלה דתורה ועבודה וגמ"ח כי באלה חפצתי דוקא שזה עבמ"ת כמ"ש סוף דבר כו' כי זה כל האדם דלעילא וכמ"ש וחי בהם כנ"ל ע"כ על ג' אלה העולם עומד עולם דאצי' שנמשך מבחי' פנימי' ועצמות דא"ס בג' קוין כו' וזהו עבדו את ה' בשמחה בשמחה ש"מ דוקא כי שמחה ש"מ דג' אלה חסד ומשפט וצדקה בארץ הוא הוא המביא מן ההעלם לגלוי כל בחי' עצמות דאא"ס כי באלה כו' ובזה יתורץ הקושי' דלעיל למה שינה הסדר מברייתו ש"ע ברישא חשוכא כו' דמ"ש עבדו ה' בשמחה לא קאי על שמח' שבצפרא מעבודה שבלב באהבה כו' שנק' אור דמדת יום שלזה צריך ודאי שיוקדם רינה דרמשא בבחי' העלאת מ"ן משום דחשך הוא שקדם לאור כנ"ל אלא קאי על בחי' עבודה דמצו' בשמחה שממשיכים לעצמותו ממש ית' שלמעלה מהשתלשלו' דחשך ואור כנ"ל ואח"כ א' באו לפניו ברננה דרמשא שהוא בבחי' העלא' מ"ן לעורר אור השפע שיומשך ע"י העלם וגלוי הבא בסדר ההשתלשלות וזהו באו לפניו ברננה לפניו ממש להיותו קודם לאור הנגלה מן ההעלם וכמ"ש ויהי ערב כו' כברייתו של עולם ברישא חשוכא כו' כנ"ל וד"ל:

(טז) '''וזהו''' רני ושמחי בת ציון כו' רני תחלה ואח"כ שמחי כו' דהנה מבואר למעלה דהרננ' הוא ברמשא דוקא דמדת לילה קודם למדת יום וכברייתו ש"ע כו' וכמו השיר של המלאכים שתכלה ותכסוף נפשם בתשוקה נפלאה בלילה דוקא מצד הריחוק וצמצום והעדר האור כו' שאז התשוקה מתגברת יותר כו' וזהו ענין פסוד"ז שלפני ק"ש וברכותיה שאנו אומרי' שירות ותשבחות להודות ולהלל לה' כמו הללו את ה' מן השמים כו' ונק' פסוד"ז דוקא שהוא עלי' והתכללות ע"י שיר וזמרה לצאת מן הצמצום וחשך המסתיר ולהאיר את החשך כמו בהלו נרו כו' שזהו עיקר ענין ההילול כידוע ולכך צריך להאריך בפסוד"ז יותר להאיר את החשך כדי שתוכל הנשמה לבוא למס"נ באחד בק"ש וביותר בש"ע להמשיך בח"י ברכאין שלזה גזרו או' דיסדר אדם שבחו ש"מ ואח"כ יתפלל וכו' ושמחי בק"ש בשמע ישראל שע"ז אמרו עבדו את ה' בשמחה דוקא לפי שק"ש כוללת כל רמ"ח מ"ע כידוע והוא שמחה ש"מ דוקא שהרי א' והיו הדברים האלה אשר אנכי מצוך היום כו' וידוע פי' אנכי מי שאנכי שהוא מהו"ע א"ס ב"ה ממש דלמת"ב כלל והיינו למעלה מבחי' מקור להשפעה לעולמות כנ"ל שהוא למעלה מבחי' חשך ואור העלם וגלוי יום ולילה ואין שום העלאת מ"ן מגיע לשם כלל רק שמחה ש"מ לבד כנ"ל ודוקא במצות ק"ש במס"נ באחד לצאת י"ח באמרו ואהבת כו' וע"כ אמר רני תחלה ואח"כ שמחי והוא ענין עבדו את ה' בשמחה הנ"ל (אך ביוצר אור הוא מדת יום שמדבר במלאכים עליונים שאו' קדוש וברוך ביום דוקא וזהו שמתחיל יוצר אור כו' וכידוע בענין יוצר משרתים ואשר משרתיו כו' וד"ל): והנה מה שא' על כנ"י שנק' בת ציון רני ושמחי זהו שמנחם הנביא לכנ"י דאע"פ שנק' בת ציון מ"מ רני ושמחי כי הנני בא ושכנתי בתוכך כו' וביאור הדברים הנה כתיב ימלוך ה' לעולם אלהיך ציון הרי כנ"י נק' ציון ולא בת ציון וכן בכמה מקומות ומשמעות אלקיך ציון דלציון דוקא הוא אלקים ולא לזולתה כו' ואלקיך ציון הוא שימלוך לעולם כו' הענין הוא דבפי' ציון יש ב' ענייני הפכיי' הא' שהוא רק רושם חיצוני וסימן בעלמא לדבר מה לזכרון כמו הציבי לך ציוני' (וכציון לסימן על קבר כמו ובנה אצלו ציון כו') והב' ענין הבדלת ערך להיות מובדל ומצויין להיותו בבחי' הפנימיו' עצמו' יותר כו' כמו ציון המצוינת כו' וכמארז"ל על בני ישראל במצרי' שהיו בנ"י מצויני' שם כו' שהוא דבר חשוב מאד המסוים ומצוין להורו' על הבדלתו במעלה מהכל ע"כ נרשם בציון אות מיוחד (כמ"ש רשב"י אנא סימנא בעלמא כו') וזהו ציון המצוינת שמצוינת ברושם אות מיוחד נבדל על הכל (כמו השבת שנק' אות כמ"ש אות היא כו') ושני הפי' אמת להיות ידוע בענין התפשטות האור האלקי להחיות העולמות מאין ליש ממש שאינו רק מבחי' זיו והאר' דהאר' חיצוניו' לבד כמ"ש באורך נראה אור האר' של תולדה כמו עד"מ האור הנרא' מתוך המסך המבדיל כו' או כמו אותיו' החותם הנשאר בשעו' כו' שזהו מ"ש בזהר אתוין אתגליפו כו' לפי שא"א שיומשך כח התהוו' הבריא' בע"ג כו' ממהות ועצם האור האלקי שאין ערך לבע"ג לבלתי בע"ג כידוע וז"ש הודו על ארץ ושמים כו' רק ע"י צמצום עצם האור כמו ע"י מסך כו' ואע"פ שנא' בדבר ה' כו' וברוח פיו כו' זהו שם המושאל שאין דבורו כדבורנו כו' רק אתוין אתגליפו כו' בבחי' האר' דהארה לבד וגם זאת אינו אלא רק כמו רושם חיצוני והוא כמו פי' ציון בחיצוניות הנרשם כנ"ל שאינו אלא לסימן בעלמא וכמו אדם המתעסק בעלמא שאין פנימי' רצונו ומחשבתו בזה כלל כו' כך כל מע"ב נק' מעשה בעלמא אע"פ שנמשך מכח הפועל האלקי אבל הוא בחי' חיצוניות כו' אבל מ"ש נעשה אדם בצלמינו כדמותינו כו' אע"פ שנז' לשון עשי' ויצי' כו' אבל הוא בא מבחי' הפנימי' ועצמו' אור האלקי ממש לפי שהאדם הוא בצלם אלקי' ממש כמ"ש בצלמנו כו' בצלם אלקים וכמו שא' ויפח באפיו נשמת חיים מחיי החיים כו' ולכך נק' אדם אדמה לעליון ממש אע"פ שגם הוא נעשה ונוצר כמ"ש ויצר ה' את האדם עפר כו' אבל בצלם דמות תבניתו יצרו ויש בו מבחי' הפנימי' ועצמו' אלקו' ממש גם בגופו שנק' עפר מן האדמה כי החומר שלו דומה לצורה שהיא הנשמה שהיא בצלם אלקים ממש רק שהנשמ' נק' צלם והחומר נק' דמות כמו הדמות בלוח שנחקק בו הצורה העצמי' אע"פ שהלוח נבדל מערך הצורה עצמיי' מ"מ גם בדמות נחקק כציור הצורה עצמיית ממש והנשמ' היא נתפסת בחומר והיו לאחדים ממש וכמ"ש אך בצלם יתהלך איש יתהלך ממש כו' א"כ גם חומר גופו נק' אדם אע"פ שאינו אלא דמות של הנשמ' שנק' צלם וצורה העצמי' (ולא כאותיו' חותם הנבדל מאותיו' הנחקקי' בשעוה):

(יז) '''וזהו''' בצלמנו כדמותינו צלם בדכורא שהיא הנשמה האלקי' בחי' אדם פנימי ודמות בנוק' שהוא הגוף כו' אדם חיצוני כו' וכך יובן למעלה בבחי' אדם העליון בכללות והוא בחי' שם הוי' דז"א שכלול מאו"כ וע"ז אמר צלם בדכורא כו' שהן בחי' מדו' עליונות דאצי' שנאצלו בציור אדם חב"ד חג"ת כו' אע"פ שזהו לאחר צמצום הראשון בקו"ח כו' וגם לאחר צמצום אור הכתר שנק' א"א וע"י כו' ונק' סוף עולם הא"ס מ"מ נק' אדם אדמה לעליון ממש כו' (וכמו בחי' חסד דרועא ימינא כו' שזן את העולם בחסד הרי האור חסד זה דומה לחסד דא"ס ממש שנא' חסדי ה' כי לא תמנו כו' וכן חכמ' מוחא כו' כמו חכמ' דא"ס ממש דלתבונתו אין מספר וכה"ג וכמ"ש לך ה' הגדולה כו' מטעם הזה משא"כ חסד שנמשך ע"י מלאך כמיכאל שיש לו גבול ממש וד"ל) וכמו עד"מ באדם התחתון שמדותיו שבלבו הגם שמצומצמי' רק ע"פ שכלו מ"מ דומים למדות שבעצם הנפש ממש רק שבעצם הנפש הן בתכלית האריכות ובלב הן בתכלי' הקיצור אבל יש בכל פרט ופרט בדומה למדות העצמיי' כו' (וכמשל בן הנולד מאביו בדומה לו בכל פרט בצורה וחומר וכמשל המפה ברשימו' קצרות שמראה כדור הארץ כמ"ש במ"א) וכך הוא בבחי' המל' שבנינה מבחי' הכלים דז"א וזהו דמות בנוק' דז"א שז"ש בדמותינו והוא הנק' מראה דמות כבוד הוי' דז"א דאצי' כמו במראה אליו כו' ונק' אדם תתאה כידוע שכ"ז הוא בבחי' אדם אדמה לעליון ממש להיותו בבחי' הפנימי' ועצמיו' דאא"ס ב"ה כמא' דאיהו וחיוהי וגרמוהי חד ממש כו' וזהו פי' הב' בציון בענין הבדלת ערך דהיינו שמובדל ומצויין בציור עצמי ופנימי להיותו דומה להעצמו' ממש וזהו ענין ציון המצויינת שהוא ענין אות וציור מסויים מובדל על הכל מפני שכנ"י נק' אדם בדומה לאדם העליון (כמו מה שמו מה שם בנו כי בנים אתם כו' וכמ"ש כי אתה אבינו כו' וד"ל) (משא"כ אור השפע האלקי הבא לעולמו' ומלאכים שאינו אלא כמו אות וסימן רושם חיצוני כנ"ל לפי שאינם בבחי' צלם ודמות אדם העליון ממש אע"פ שנא' פני אדם כו') וזהו מ"ש אלקיך ציון דוקא לפי שציון זה הוא שרש כנ"י למעלה בבחי' אדם אדמה לעליון ממש כנ"ל ולזה נק' ציון המצויינת כנ"ל וזהו שא' דגם מה שימלוך ה' לעולם להיות מלכותו מכ"ע וממשלתו בכל דור כו' שזהו האור ושפע האלקי' החיצוני' שנמשך לעולם בבחי' צמצום והארה דהארה הנ"ל להיות בבחי' זמן ומקום שזהו לעולם ולדור דור כו' הכל הוא ממה שהוא אלקיך ציון דוקא והוא מפני שמבחי' פנימי' המל' שנק' אלקיך ציון הוא שנמשך בחי' החיצוניו' לעולמות כו' ולא עוד אלא מה שימלוך ה' לעולם בבחי' נצחיו' לדור ודור כו' הוא לפי שאלקיך ציון הוא דאור העצמו' דא"ס שורה בציון ע"כ ימלוך ה' לעולם כו' מטעם הנ"ל וד"ל אך הנה במה נק' כנ"י ציון המצויינת לאות מיוחד נבדל בערך על הכל עד שיהיו בדומה לאדם העליון ממש כנ"ל הגם ששרש נש"י באדם העליון בצלמנו כדמותינו כו' אבל הרי המה מלובשים בגופי' גשמיי' שנלקחי' מק"נ דעשי' שהוא מחיצוניות השפע דמלאכי' דעשי' (שאינם בבחי' אדם ממש רק מבחי' פני אדם שבמרכבה כו') הענין הוא דציון זה הוא הרושם ואות וסימן לבחי' הפנימי' ועצמו' דאדם העליון ולא רושם בעלמא והוא ע"י קיום התו"מ דוקא שנק' אות ברית פנימי וסימני' המורים על בחי' פנימי' ועצמו' דאדם שבזה דומה לעליון ממש כנ"ל וכמ"ש וזאת תורת האדם ורמ"ח מ"ע הוא רמ"ח כו' וזהו מ"ש אם לא בריתי יומם ולילה שהן תו"מ חוקות שמים וארץ לא שמתי לפי שכל המצות הן רק בחי' אות ברית וסימן ורושם עצמי ופנימי כו' ואע"פ שהמצות שלנו המה מלובשים בדברים גשמי' כמו מצות ציצית בצמר גשמי ותפילין בקלף גשמי וכה"ג עכ"ז הרי המה אותיות וסימנים מובהקי' לאורו' העליוני' שהן למעלה באדם העליון בחי' מקיפי' שמאירים מעצמו' א"ס ב"ה במדו' ומוחין דז"א דאצי' וכידוע שהמצות נק' מצות הוי' ממש וכמו שאנו או' אשר קבמ"צ ממש ונק' מצותי כו' וכמו שאמרו שהקב"ה מניח תפילין ומתעטף בציצית כו' וכיוצא בזה בכל המצות כמו באדם למטה דכתי' אלה המצות כו' וחי בהם כך הוא למעלה באדם העליון והגם שבודאי אין ערך ודמיון לתפילין וצצית שלנו לתפילין דמארי עלמא וצצית דכתי' בי' עוטה אור כשלמה כו' מ"מ הרי א' בתפילין שלנו וראו כל עמי הארץ כי שם הוי' ממש נק' עליך כמו בתפילין דמארי עלמא כו' וכן בטלית שלנו כו' רק שאין זה האור העליון בא למטה במצות שלנו כ"א בדרך רושם אות וסימן בעלמא למצות העליונות (וכמ"ש במ"א ע"פ הראיני את מראיך כו' באריכות) וד"ל:

(יח) '''וזהו''' רני ושמחי בת ציון העליון ע"י המצות שנק' ציוני' וסימנים המורים על אורות עליונים דמצות עליונות וכמו תורה שלנו הנגלית היא רושם וציון פנימית לראות ולהשיג מתוכה לתורה העליונה הרוחניות כמ"ש גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך נפלאות בחי' פלאות חכמה עילאה כו' שנא' בה הנסתרות לה' כו' שהן טעמי וסודות התורה שתוש"מ נק' נובלות חש"מ כידוע וכן על המצות אמר בפקודיך אשיחה ואביטה אורחותיך ארחות הוי' בחי' ארחו' דגלגלתא כו' וכך בכל מצוה בפרט היא רושם אות לזכרון על מצות עליונ' כמו מצות ציצית מורה על המצוה העליונ' דהקב"ה מתעטף בטלית שנא' עוטה אור כשלמה שזהו בחי' המשכת אור המקיף הכללי ע"י ל"ב חוטין במל' דאצי' וכן בתפילין בד' בתי' ד' מוחין הן בחי' מקיפי' דמוחין דז"א בבליטה ע"ג הראש כו' ותפילין שלנו הן כרושם ואות לזה ממש וכמ"ש והי' לאות על ידך ולזכרון כו' וכך במצות ת"ת הקב"ה יושב ושונה כנגדו וכן במצות שבת כי בו שבת כו' וזהו שמנחם הנביא לכנ"י רני ושמחי בת ציון דאע"פ שהמצות שלנו נעשים בדברי' גשמיים ואין להם ערך כלל לאורות עליונים שבעצמות א"ס ב"ה מ"מ רני ושמחי בת ציון המצויינת בתו"מ שכל האורות הפנימי' ועצמיי' דא"ס ב"ה נמשכי' בה ע"י קיום התו"מ ע"י שהן אות וסי' פנימי' כנ"ל וזהו כי הנני בא ושכנתי בתוכך ממש נאם ה' וד"ל וראי' לזה הוא מן ברכות המצות שמברכין עובר לעשייתן שעיק' היח"ע הוא בכוונות הברכה של המצוה באמרו ברוך אתה ה' פי' ברוך הוא בחי' ירידה והמשכה מלמעלה למטה שיהי' שם הוי' נמשך למטה וגם הוא ענין ברכה כפשוטו שיהי' שם הוי' מתברך ע"י קדושת מעשה מצוה זו ובאמת כל בחי' יחוד וברכה וקדושה שבמצוה אינו אלא להוסיף אור באצי' לבד כמ"ש בפע"ח (רק לע"ל יתגלה למטה דוקא והוא העוה"ב שהוא שכר מצוה כידוע):

(יט) '''אך''' הענין הוא דיש עוד פי' בברוך לשון מבריך את הגפן כידוע והענין הוא עד"מ הכופף ראש הגפן למטה ומבריכו בארץ שחוזר וצומח ממנו גפן אחר בתוס' ברכה מרובה על העיקר כו' וכך הוא הדוגמא בבחי' המשכה וירידה דרצה"ע במצות גשמיות שלנו שזהו כמו המבריך גפן בארץ שע"י הכוונה בברכות המצות יורד ונמשך גלוי אור האלקי שבמצוה זו מלמעלה למטה בהעלם ולבוש דנוגה דעשיי' במעשה מצוה זו ומזה חוזר וצומח ונוסף אור גדול באצי' במצוה עליונה שיעשה אותה האדם העליון כמו ע"י מצות ת"ת שלנו מוסיף אור גדול יותר במצו' ת"ת שיושב ה' ושונה כנגדו וכן במצות צדקה כו' וד"ל ונמצא דשניהם אמת דעיקר יח"ע שבמצוה והברכה וקדושה הוא רק להוסיף אור באצי' אבל זה נעשה ע"י מעשה המצות שלנו ובכונות הברכות דוקא כי מצות צריכות כונה והוא באמרו ברוך אתה כו' פי' שיהי' מתברך ונמשך למטה כמו דרך כפיפה דגפן ומחמת זה יהי' צומח תוס' אורה וברכה למעלה באצי' שזהו ברכת הוי' ממש כפשוטו ועי"ז יהי' מלך העולם שיהיה מל' דאצי' בהתפשטות בבחי' גלוי אור בלא צמצום והסתר דלבושי' כלל שיהי' בדומה ליח"ע דאצי' כמ"ש הוי' אחד ושמו אחד כו' ולא יהיה העולם יש בפ"ע בבחי' פירוד כלל כמו ויקרא אברם כו' אל עולם וכמו אל עליון קונה שמים וארץ שז"ש כי כל בשמים ובארץ דאחיד בשמיא וארעא דהיינו בבחי' צ"ע שמחבר אור השפע מעליון לתחתון כנ"ל והוא ע"י המצות שזהו ירידת אור הוי' מלמעלה למטה כמבריך את הגפן למטה כו' וד"ל וזהו שנא' ביוסף שהוא בחי' צ"ע ויקראו לפניו אברך פי' אברך מלשון המבריך את הגפן כו' שעל ידו מתחבר ומתברך השפע מן העולם ועד העולם דהיינו מעולם האצי' לבי"ע שזהו מעלמא דדכורא לעלמא דנוק' כו' והוא מ"ש ברוך א"י שבברכות המצות שהוא גלוי אור מן ההעלם שעי"ז יבא תוס' ברכה למעלה בשם הוי' דאצי' כנ"ל ע"כ נק' יוסף אברך (וכמ"ש במ"א בענין הא לכם זרע וזרעתם כו' וד"ל):

(כ) '''אך''' עדיין יש להבין מה שקורא לכנ"י בשם בת ציון ולא ציון עצמה שהרי א' ימלוך ה' כו' אלקיך ציון שהוא ציון המצויינת מטעם הנ"ל הענין הוא כידוע דכנ"י נק' אשה יראת ה' כו' והקב"ה נק' איש וכמו ואל אישך תשוקתך כו' כך יש בכנ"י בחי' התשוקה ואהבה לידבק בה' אחד תמיד כו' והנה עד"מ מזיווג זו"נ בגשמיות שא' אשה מזרעת תחלה יולדת זכר כמ"ש אשה כי תזריע תחלה וילדה זכר בדומה למשפיע ואיש מזריע תחלה יולדת נקבה כו' כך הוא בנמשל בענין העלאות מ"ן דכנ"י באה"ר במס"נ ברנה ושמחה כמו בפסוד"ז וק"ש כנ"ל שנק' אתדל"ת גורם אתדל"ע מלמעלה למטה שיולדת זכר בדומה למשפיע העליון שזה בחי' החסד ואהבה שנק' בן וכמ"ש כי זכר חסדו כו' והוא בחי' תולדת האה"ר שנולד' בכנ"י בכאו"א לאהוב את ה' ולידבק במצותיו וכמ"ש וילדה זכר כו' אבל כשאין אדל"ת מלמטה כלל כמו אין קורא בשמך כו' אז נמשך ומתעורר אדל"ע תחלה מצד עצמו ממילא ומאליו כי חפץ חסד הוא וכמו שא"א אהבת עולם אהבתנו כו' שזהו כענין איש מזריע תחלה כו' אז יולדת נקבה שהוא בחי' היראה שנק' בת כידוע והוא רק בחי' בטול רצון בקבלת עמ"ש בלי התפעלות אהבה (וכמו ואחר ילדה בת ושמה דינה דינא דמלכותא כו') וכמו שידוע דבחי' המל' שרש כנ"י הוא רק בבחי' יראה ונק' אשה יראת ה' כו' (והוא בחי' דינים וצמצומים שאין אור האלקי בא בבחי' גלוי אור כלל כו') וזהו היפך בחי' הרנה והשמחה דהיינו כמו בחי' עלי' והתכללות דמלאכים עליונים בלילה ושמחה בצפרא כו' ולזה בא הנביא לנחם לכנ"י דאעפ"י שאין לה בחי' הרנה הנ"ל להיות עולין בשיר בפסוד"ז וכ"ש שאין בהם השמחה בק"ש כו' מפני שנק' בת כנ"ל מ"מ רני ושמחי בת ציון אע"פ שהיא רק בת ציון אדרבה היא הנותנת שתעלה יותר במדרגה דרנה ושמחה מכמו שהיה לה מצד עצמותה בהעלאות מ"ן כו' והטעם הוא לפי שנק' בת ציון המצויינת שהן בחי' הציונים וסימנים דתו"מ שיש בה מבחי' הארות והמשכות אורות העליונים דתו"מ העליונים ע"י מצות מעשיות מחמת זה יבאו לכלל רנה ושמחה ממילא במעלה ומדריגה עליונה יותר לפי שידוע הכלל דנעוץ תחלתן בסופן דוקא וסוף מעשה עבמ"ת כו' וכמ"ש סוף דבר כו' האלקים ירא ומצותיו שמור כי זה דוקא כל האדם דלעיל' יותר מאה"ר בתענוגים דמפני שהירא' אלקית היא סוף דבר נעוץ בה תחלת הכל שלמעלה מן החכמה ורצון ותענוג שבכלות הנפש כו' אע"פ שאין היראה רק עול חצוני לבד וכמ"ש במ"א עמ"ש ואלה דברי דוד האחרונים נאום כו' הקים עול עולה של תו"מ עד שיש בכלל מאתים מנה וממילא רני ושמחי באה"ר בתענוגים במס"נ כו' וזהו שאמר רני ושמחי אע"פ שאין בך כלל מצד עצמך שאין בך כח להעלאת מ"ן כלל רק רני ושמחי ממילא יהיה לך הרנה ושמחה שלמעלה הרבה מרנה ושמחה דמלאכים עליונים וד"ל ועיקר הטעם הוא עפ"י הקדמה הנ"ל בענין מדריגה הג' שלמעלה מבחי' אור וחשך יום ולילה כו' והוא בחי' ההארה העצמי' שבאה מבחי' מהו"ע א"ס ב"ה דקמיה כחשכה כאורה כו' שזהו בחי' אדל"ע שאין אדל"ת מגיע לשם כלל כי זהו בחי' עצמות אור אין סוף ממש שנבדל בערך מהיות גם בחי' מקור לכל ההשתלשלות דאבי"ע וע"כ חשך ואור העלם וגלוי שוין שם ממש כנ"ל וא"כ גם כאשר אין בכנ"י כח בהעלאת מ"ן כלל כנ"ל ונק' בת שאין בה בחי' הרינה בעלי' והתכללות כלל מ"מ מצד בחי' הארה העצמי' הזאת שהיא לעילא לעילא מכל ההשתלשלות הרי יוכל לשכון בכנ"י גם בהיותם בבחי' החשך והעדר אור האלקי לגמרי בלי שום התפעלות רינה ושמחה כו' משום דקמיה כחשיכה כאורה ולילה כיום יאיר וגם בהיותם בגלות שנק' לילה כו' רק כאשר יש בהם בחי' היראה אלקי' בקבלת עמ"ש לבד שאז נק' עכ"פ בת ציון המצויינת בתו"מ שנמשך בה כל האורות עליונים דמצו' עליונות משום דנתב"ס דוקא כנ"ל וד"ל וזהו רני ושמחי בת ציון אע"פ שנק' בת משום דאיש מזריע תחלה באדל"ע שמצד עצמו לבד כנ"ל אבל כשתקרא בת ציון המצויינת בתו"מ בפו"מ ע"י קבלת עמ"ש שזה כל האדם העליון כנ"ל אז ממילא יהי' בך הרינה ושמחה אע"פ שאין לך אדל"ת כלל וזהו רק מצד מעשה המצות שמפני זה נק' בת ציון (והוא ענין שמחה ש"מ הנ"ל ואין הכונה בשמחה זו בהתפעלות אהבה מחמת כוונה וסוד וטעם שבמצוה רק מצד קיום המצוה בפ"מ לבד שזהו כמו טבעיות בכנ"י ששמחים מאד כאשר מקיימים איזה מצוה מן המצות גם נשים וטף וע"ה כו' שבזה נכלל שמחה ורינה בהתפעלות אה"ר מטעם הנ"ל) וזהו כי הנני בא ושכנתי בעצמי ומהותי בתוכך ממש פי' הנני בא ממילא ומאליו ושכנתי בתוכך על ידי המצות מעשיות וע"כ רני ושמחי ממילא מטעם הנ"ל וד"ל:

(כא) '''והנה''' כתיב ולציון יאמר איש ואיש יולד בה כו' פי' לא כמו עתה שכאשר אדל"ע באה מצד עצמו בלא אדל"ת כלל כנ"ל שזהו ענין איש מזריע תחלה שיולדת נקבה אבל לע"ל יולד לציון איש בחי' זכר גם בלא אדל"ת כמו שאשה מזרעת תחלה יולדת זכר וזהו איש ואיש יולד בה א' מצד העלאת מ"ן דאשה מזרעת תחלה שיולדת זכר והב' איש שני שנולד מצד איש מזריע תחלה כו' ויהיה הכל כלולים כא' בבחי' איש א' וד"ל (שהרי א' יולד ולא א' יולדו מפני שיוכללו בחי' מ"ן ומ"ד כא' ממש ויולד איש א' שהוא בחי' לידת משיח שנאמר בו בני כו' היום ילדתיך כו' שבא ע"י תשובה ומע"ט בעוה"ז דבחי' או"ח דוקא וד"ל) וביאור הענין הנה מבואר למעלה בענין אדל"ת שעושה אדל"ע שהוא ע"י מצות מעשיות להוסיף אור דשם הויה באצי' זהו ענין אשה מזרעת תחלה כו' והנה כל ו' אלפי שני' שנעשים המצות הרי הן מלובשים בדברי' גשמיים וגם כשהן עולין בהעלאת מ"ן למעלה לא נעשה מזה רק בחי' תוס' אורות עליונים בשם הויה שהוא בבחי' מקיפים דז"א שנק' אדם דאצי' כנ"ל בענין מצותי כו' שמניח תפילין ומתעטף כו' אבל לע"ל יעלו המצות דכנ"י עכשיו בשרש שרשן העצמי והוא כמו שהמה בפנימי' ועצמות אא"ס ב"ה ממש שהן בבחי' א"ס ממש כמו שאמר רחבה מצותך מאד בלי גבול ולא כמו שהן באין בבחי' מקיף והעלם על כלים דאורות דז"א שנק' אדם כו' וכמו מצות צדקה וחסד דעכשיו יגיע למעלה בחסד דא"ס ממש כמו שהוא כו' וכן מצות תפילין וטלית להיות כמו שהוא בעצמות א"ס וכה"ג וכך גם מצות ת"ת כמו שהחכמה שבתורה היא בעצמות א"ס ממש שנק' חכמה הקדומה או משל הקדמוני דלתבונתו אין מספר כלל ולא כמו שיורדת למטה להיות בבחי' לבוש ומקיף דח"ע דא"א ואו"א וז"א שנק' שם הויה בכלל דיו"ד וקוצו של יו"ד הן בחי' כתר וחכמה בכלל כו' וכך בכל המצות יאיר בהן פנימית ועצמות רצונו ית' שבמהו"ע ממש שעתה גם באדם דאצי' אינו אלא רק כמו אותיות וציונים עליונים המורים על בחי' עצמות האור דא"ס שבמצות עליונות (כמ"ש הראיני את מראיך שאינו אלא כמו המראה המורה על העצם) כמו בתפילין דמארי עלמא שגם ע"ז א' אשר יעשה אותם האדם דלעילא וחי בהם והוא רק מהארות והמשכות בהעלם שמאיר בתפילין שבראש האדם דאצי' וכן בעטפו בטלית דכתיב עוטה אור כשלמה אבל לע"ל יתגלה כמו שאור זה דשלמה דטלית הוא בעצמות א"ס וכן במקיפים דד' בתים דתפילין שבראשו וכה"ג בכל מצוה ומצוה בפרט כו' והוא לפי שכנ"י למטה לא תקרא לע"ל בת ציון אלא ציון עצמו והוא מ"ש ולציון יאמר כו' והיינו מפני שלא תקבל מז"א אלא יהיו שוין ממש וכמ"ש והיה אור הלבנה כאור החמה כו' ואור החמה יהיה שבעתיי' כאור ז' הימים שהן בחי' ימי קדם דקדמונו ש"ע ממש כו' מפני שתעלה המל' עוד יותר לקבל מעצמות אא"ס שלמעלה גם מפנימי' דא"ק שנק' אור ז' הימים בכלל וזהו שתקרא כנ"י לע"ל ארץ חפץ שתקבל מחפץ ורצון העצמות ממש שבמצות כמו שהן ממש במוה"ע כנ"ל:

(כב) '''וזהו''' שאמר כי הנני בא ושכנתי בתוכך נאם ה' פי' נאם ה' הוא בחי' המל' שהוא הדבור שרש כנ"י למעלה שתעלה ותקבל מעצמות א"ס בלי אמצעי כלל (וזהו כוסי רויה גי' ארך כסא דדוד לע"ל שיאמר לי נאה לברך מפני שמאיר בו ממל' דא"ס ממש כו') וממילא יומשך ויתגלה בהם ממהו"ע ית' ממש ומעצמו ומאליו דוקא וכמ"ש הנני בא מעצמי מהתעוררות עצמו לבד וכל עצמותו ממש כמו שהוא ישכון בה כמ"ש ושכנתי ממש בתוכך וזהו והוא יכוננה עליון בא לפרש הטעם למה ישכון בה מעצמו וכל עצמותו דוקא לפי שיכוננה למל' בכח העליון ממש שהוא עצמות אא"ס שנק' עליון על כל העליונים שאין עוד למעלה הימנו כמו שאמר אנת עילאה על כל עילאין שרצונו לומר שאין עוד עילאה ממנו ע"כ נק' עליון סתם והוא לפי שהמל' תקבל אורה רק מעצמותו ממש וכמ"ש ולא יהיה לך עוד השמש לאור יומם כו' אלא ה' בעצמו יהיה לך לאור עולם והוא דוקא ע"י המצות שעשו בעוה"ז דוקא שאשה מזרע' תחלה כו' ונקרא בת ציון דזהו סוף מעשה בקבלת עמ"ש שעלה בתחלת הרצון העצמות הוא שתעלה לכנ"י להקראות ארץ חפץ העליון ממש וזהו רני ושמחי בת ציון דוקא כי הנני בא לע"ל ושכנתי מעצמי בלא אדל"ת בתוכך מטעם הנ"ל וד"ל וזהו ולציון יאמר איש ואיש יולד בה פי' לע"ל שתקרא כנ"י ציון ולא בת ציון והוא מפני שיהיה אדל"ע דהנני בא ושכנתי בעצמי כנ"ל זהו איש יולד בה שהוא בחי' אה"ר העצמי' ממש וזה יבא מצד שבו' אלפי שנין היה העלאה דכנ"י במצות מעשיות דאשה מזרעת תחלה יולדת זכר כו' א"כ איש העליון ואיש התחתון יהיה הכל בבחי' איש א' ממש (ואע"פ שבגלות נק' בת ציון ביראה וקבלת עמ"ש שנק' בת בחי' נוק' לע"ל תתעלה ותהיה מקבלת מן העצמות ולזה נחם הנביא בא' רני ושמחי בת ציון כו' וזהו והוא בחי' העצמות דא"ס ממש יכוננה עליון על הכל כמ"ש אבן מאסו כו' היתה לראש פינה שהוא מל' דאצי' שע"ז נאמר א"ח עט"ב ונקבה תסובב גבר כידוע וכן אמר למרבה המשרה כו' עד להכין אותה ולסעדה מעתה ועד כו' כמ"ש במ"א וד"ל) (והוא ענין שמחה של מצוה דעכשיו שיעלה ויגיע לע"ל להביא גלוי העלם עצמותו ית' ממש שהוא מדריגה הג' הנ"ל שלמעלה מבחי' חשך ואור עד שגם חשך לא יחשיך כו' ולילה כיום יאיר ממש וכמ"ש לעת ערב יהיה אור כו' והוא מ"ש ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד למהוי אחד באחד ממש שלא ע"י אמצע דכח"ב כלל וד"ל):

(כג) '''ובכל''' הנ"ל יובן ג"כ מה ששייך פ' זו דרני ושמחי בת ציון להפטרה דחנוכה דוקא כי הנה כתיב כי נר מצוה ותורה אור וענין נר מצוה היינו מצות נר חנוכה דוקא דאף ע"פ שהיא מדרבנן שרשה מגיע למעלה מכל המצות דאורייתא שמקבלים מאור דתורה שלזה הקדים בחי' נר מצוה לומר שמבחי' נר מצוה דחנוכה בא גלוי אור דתורה בכל המצות ואם לא נר מצוה דחנוכה אין גלוי אור דתורה כו' וזה פלא גדול לכאורה אך אנו רואים בענין עיקר הנס דחנוכה לא עשו מנצחון המלחמה כלל שלכאורה היה זה עיקר הנס ע"פ הטבע רק מאשר מצאו פך א' שמן טהור חתום בחותמו של כה"ג והדליקו ממנו ח' ימים לפי שטמאו העכו"ם כל השמנים שבהיכל כו' והענין ידוע דעיקר התגברות הקליפה דעכו"ם הרשעה היה אז רק להשכיחם תורתך ולהעבירם כו' ששרש התורה הוא בח"ע שנקרא תורה אור וזהו שטמאו כל השמנים כו' שהוא בחי' שרש אור דחכמה שבתורה שנק' שמן הקדש והיה הנס שמצאו פך א' שמן טהור כו' והדליקו ממנו נרות המנורה ח' ימים נגד ז' מדות דקדושה שמקבלים מאור דחכמה כידוע ומבואר במ"א וזהו שא"א והדליקו נרות בחצרות קדשיך כו' שזהו עיקר הנס ונמצא שזה היה רק להביא ולהמשיך אור דתורה שתאיר מן ההעלם לגלוי בכל המצות והוא עיקר ענין מצות נר חנוכה וע"כ אמר כי נר מצוה דחנוכה ואח"כ ותורה אור וד"ל אך מאין יש בכח מצוה זו דרבנן להיות המשכת מקור אור דתו"מ בכנ"י אחר שגברה קליפה דעכו"ם להשכיחם תורתך כו' הענין הוא כידוע דעיקר מצות נר חנוכה הוא דוקא להדליק על פתח הבית מבחוץ וכן א' והדליקו נרות בחצרות קדשיך וכמבואר בגמרא שזמן מצות' עד שתכלה רגל מן השוק שזהו בחי' ק"נ ששולטת בלילה שנק' חשך גמור וע"י הדלקת נ"ח בחוץ דוקא יאיר אור גם בחשך גמור דק"נ דהיינו שגם החשך לא יחשיך כו' וכמו ולילה כיום יאיר וכמו לע"ל ממש כנ"ל וד"ל וביאור הענין הנה יובן עפ"י כל הנ"ל בענין רינה ושמחה דרננה ברמשא דהיינו ענין השיר של המלאכים שיוצאים בשיר מנרתק גופם בעלי' והתכללות בלילה דוקא מצד בחי' הצמצום והסתר אור האלקי שנק' חשך גמור שעי"ז מתגבר יותר התשוקה כו' והוא ענין פסוד"ז אצלינו שלפני ק"ש לעלות ברינה כזאת כדוגמת שיר המלאכים כדי לבא לבחי' השמחה האלקי' שהיא בבחי' גלוי האור האלקי מלמעלה למטה ואם לא בחי' רינה דפסוד"ז קודם א"א לבא לבחי' השמחה דק"ש וכמ"ש רני ושמחי כו' כנ"ל וכמו במלאכים דרננה ברמשא ואח"כ שמחה בצפרא וכברייתו ש"ע ברישא חשוכא כו' ואמנם זהו כאשר יוכל אדם להיות בהתפעלות הרינה לצאת מחומר גופו הבהמיי' בתשוקה נפלאה כדוגמת המלאכים ממש אבל ידוע שחשך חומר הגופני גובר מאד על כל אדם שנקרא משכא דחוויא כו' ולא יוכל לבא כלל להתפעלות התשוקה לצאת מחומריות שלו ואפילו כמלא נימא לא ניזוז ממקומו בכל עומק התקשרותו בהבלי עוה"ז כו' א"כ הרי נשאר עומד למטה בעולם הפירוד שנקרא חשך ואפילה גמור המחשיך אור האלקי לגמרי כו' וזהו כדוגמת העומד בחוץ בחשך הלילה ולא יראה אור כלל וכלל כו' והוא בבחי' ק"נ שנק' חשך גמור שלא יוכל לעלות ולבא בפתח ההיכל העליון ועומד על פתח ההיכל מבחוץ כמ"ש בזהר דתרעי' דג"ע אסתימו בלילא כו' אבל המלאכים שאומרים שירה הרי עולין ונכנסים בפתחי ההיכלות עליונות גם בלילה כו' כמ"ש פתחו לי שערי צדק כו' שהם פתחים ושערים שנשמות ומלאכים עולין שם לפי שפותחים להם השערים והפתחים ע"י רינה שלהם כמ"ש באו לפניו ממש ברננה כו' כנ"ל וד"ל אך הנה זהו עיקר ענין מצות נ"ח להדליק על פתח הבית מבחוץ דוקא שעי"ז יאיר אור גם בחשך ואפילה דק"נ דהיינו גם למטה בעולם הפירוד ממש ששם הסתר אור האלקי לגמרי שזהו גם לעומד על פתח ההיכל מבחוץ יאיר אור האלקי שזהו מצד שהחשך גם הוא לא יחשיך כלל ולילה כיום יאיר כו' כנ"ל וזהו רק ע"י הדלקת נ"ח בשמן ואור שזה רק להאיר אור דתורה ממקורה מן ההעלם לגלוי כנ"ל ומאין יהיה בכח הדלקה זאת להמשיך מקור דאור תורה ודאי מוכרח לומר שזה בא מבחינת עצמות א"ס ב"ה ממש שלמעלה מבחי' חשך ואור דשם כחשכה כאורה כו' כנ"ל שאז גם בחי' החשך יאיר וכנ"ל בענין כי הנני בא ושכנתי כו' שלע"ל תקבל המל' מבחי' עצמות א"ס ב"ה ממש וכמ"ש והוא יכוננה עליון ממש כו' וכן מצות נ"ח להדליק אור דחכמה ממקורה בהכרח שזהו מלמעלה ממקור האור דח"ע והוא מה שיש בכח מצות נ"ח להיות החשך אור כו' שזהו כמו לע"ל ממש דכתיב ולילה כיום יאיר כו' וכנ"ל וזהו ולציון יאמר איש ואיש כו' שיהא הכל בבחי' איש כו' כנ"ל דשם כחשכה כאורה כו' וע"כ מצות נ"ח על פתח הבית מבחוץ להאיר את החשך שהוא גם בהיותו בחוץ בחשך יאיר כנ"ל וזהו שאמר בפ' זו ונלוו גוים רבים אל ה' כו' והיו לי לעם כו' הרי גם ע' שרים דק"נ יתהפכו לקדושה דהיינו מפני שיהיה בחי' גלוי אור העצמות דא"ס ב"ה ממש שגם החשך דק"נ לא יחשיך ויהפך לאור משום דקמיה כחשכה כאורה כו' ועכ"ז אמר דגם שגוים רבים ילוו אל ה' והיו לי לעם מ"מ ושכנתי בתוכך דוקא והוא מפני שע"י מעשה המצות שעשו בעוה"ז בשמחה ובטוב לבב ובקבלת עמ"ש הוא שיעלה למעלה מעלה לע"ל להיות נק' ארץ חפץ וכן חפצי בה ממש כנ"ל בענין רני ושמחי בת ציון דוקא כי הנני בא כו' מעצמי בלא אדל"ת כו' וכל עצמותי כו' וזהו שאמר ונחל ה' את יהודה חלקו כו' הס כל בשר מפני ה' כי נעור ממעון קדשו ממש וד"ל וזהו הטעם ששייך פ' זו דרני ושמחי בת ציון להפטרה דחנוכה דוקא אע"פ שלא היה צריך להתחיל רק מענין מנורת זהב כו' לפי שזהו ענין נ"ח ממש מטעם הנ"ל וד"ל:
}}

[[קטגוריה:שערי אורה]]