עריכת הדף "מאמר באתי לגני תשי"ט - מוגה"

'''בס"ד, יו"ד שבט, ה'תשי"ט'''*

'''באתי לגני'''1 אחותי כלה2, ומבאר כ"ק מו"ח אדמו"ר בעל ההילולא בהמאמר3 עפ"י המבואר במדרש4 לגני לגנוני, למקום שהי' עיקרי בתחילה, דעיקר שכינה בתחתונים היתה, דבתחלת הבריאה עולם על מלואו נברא5, וע"י חטא עה"ד והחטאים שלאחריו סילקו את השכינה מלמטה למעלה עד רקיע הז', והצדיקים ע"י עבודתם המשיכו את השכינה מלמעלה למטה, דהתחלת ההמשכה הי' מאברהם, שהוא הי' הראשון, והורידה מרקיע הז' לו' וכו' עד שבא משה שהוא השביעי וכל השביעין חביבין6 והורידה מרקיע הא' למטה בארץ, ולכן למשה נאמר7 ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם, דכפשוטו קאי על המשכת אלקות שהי' למטה בארץ, וגם כמאמר רז"ל8 בתוכו לא נאמר אלא בתוכם, בתוך כאו"א מישראל, ועפי"ז מבאר בהמאמר9 הטעם מה שהמשכן, דמשכן איהו מקדש ומקדש איהו משכן10, הי' מעצי שטים11, דשטים הוא מל' הטי'12 כמ"ש13 שטו העם, והוא ההטי' מדרך הישר והמיצוע, שישנה בב' אופנים, ההטי' מדרך המיצוע לגרוע והטי' מדרך המיצוע לטוב, שההטי' לגרוע הוא כמרז"ל14 אין אדם עובר עבירה אא"כ נכנס בו רוח שטות, ושטות זה שהוא השטות דעולם והשטות דלעו"ז צריך להפוך לבחי' השטות דקדושה והוא העבודה שלמעלה מטעם ודעת, וזהו (האתהפכא משטות דלעו"ז לשטות דקדושה) עיקר עבודת המשכן ומקדש, שעי"ז נעשה ושכנתי בתוכם, שיהי' עיקר שכינה בתחתונים, באתי לגני לגנוני15. ועפי"ז מבאר גם בהמאמר16 הטעם מה שעצי שטים נק' בשם קרשים11, שכל השמות שבתורה הם בדיוק ומתאימים לתוכן ענינם17, דהנה האותיות דקרש הם אותיות שקר ואותיות קשר, והיינו אשר מהשקר דעולם צריך להפכם ולעשות מהם קרשי המשכן, בחי' קשר, והיינו לקשר כל עניני העולם בשכינה ובעיקר שכינה שהוא פנימיות ועצמות א"ס ב"ה. וכמו שמבאר בפרטיות אותיות קו"ף ורי"ש ואיך שייך כנגדם בקדושה, ואשר צריך להפכם מהאותיות כמו שהם באתוון דזיופא18 לעניני טוב וקדושה, וכמבואר כל הנ"ל באריכות בסעיפים הקודמים19.

ב) והנה בהמאמר (בסעיף ט'20) מבאר שזהו ג"כ מה שהקרשים נקראים בשם עומדים, וכמ"ש11 ועשית את הקרשים למשכן עצי שטים עומדים, ומבאר דעומדים הו"ע עמודים, אתוון דדין כאתוון דדין, וכדאיתא במס' יומא21 ע"פ עצי שטים עומדים דעומדים הו"ע מעמידים, ומבאר בהמאמר אשר ענין העמוד הוא שהוא מחבר את הגג והרצפה להיות כאחד ממש, וזהו"ע הקרשים שנק' בשם עמודים, שהוא ע"ד ענין המצוות שנק' בשם עמודים, לפי שהם ממשיכים ומחברים אוא"ס ב"ה עם העולמות ממש, הנה גם הקרשים הם מחברים אוא"ס ב"ה עם העולמות. והנה בענין המצוות שהם עמודים מבאר כ"ק אדמו"ר הזקן באגה"ק22 אשר רצון העליון נקרא בשם כתר, ואיתא בתפילת ר' נחוניא בן הקנה23 אשר בהכתר יש בו תר"ך עמודי אור. ומבאר זאת, דכמו שיש עמודים בבית חומה גדול נצבים בארץ וראשם מחובר בתקרה, כך המצוות נצבים מרום המעלות הוא רצון העליון ב"ה ונמשכים עד הארץ, שהמצוות נתלבשו בגשמיות וגם המצוות שלא נתלבשו בגשמיות הרי ניתנו לאדם הגשמי שהוא בעל בחירה להטות לבבו לטוב וכו'. והנה מדיוק לשון המאמר מובן שיש הפרש בין הקרשים למצוות, דזהו מ"ש בהמאמר שהקרשים הם ע"ד המצוות (ע"ד ודוגמא לבד) שהמצוות הם עמודים ממש והקרשים הם ע"ד המצוות. ולכן בהמצוות הוא אומר הלשון ממשיכים ומחברים אוא"ס ב"ה ועולמות ובהקרשים אינו אומר הלשון ממשיכים, כ"א שהם מחברים אוא"ס ב"ה עם העולמות ע"ד המצוות. והנה בתניא יש ג"כ הפרש בין המשל דעמודים להנמשל דמצוות. דבענין העמודים אומר שהם נצבים בארץ וראשם מחובר בתקרה ובהנמשל דמצוות אומר שהם נצבים ברום ונמשכים עד הארץ. והנה שינוי המשל מהנמשל מובן בפשטות, דהנה העמודים הרי התחלתם היא שהם נצבים בארץ ומזה הם מגיעים עד התקרה, משא"כ המצוות הרי הם נצבים למעלה, וכמ"ש אשר קדשנו במצוותיו מצוותיו שלמעלה, ומשם הם נמשכים למטה. ומתאים להכלל הידוע24 שיש הפרש בין יסוד למטה ליסוד למעלה, שלמטה היסוד הוא למטה ועליו נבנה הבנין, ולמעלה הרי היסוד הוא למעלה מהבנין, ולכן בענין העמודים אומר שהם נצבים בארץ, דנצב הו"ע חוזק הדבר, וכמו נצב מלך25, הנה למטה הרי חוזק ויסוד הדבר הוא למטה בארץ ועליו נבנה הבנין, ובענין המצוות הוא אומר שהם נצבים ברום המעלות, לפי שלמעלה הרי חוזק ויסוד הדבר הוא למעלה.

ג) אמנם זה גופא צריך להבין, מפני מה היסוד למטה הוא באופן אחר מהיסוד למעלה. ויובן זה עפ"י המבואר בכמה ענינים ומהם בענין יש הנברא26, דזה שבהרגשתו אין לו עילה וסיבה שקדמה לו ח"ו, הוא לפי שהתהוותו הוא מהעצמות, אשר מציאותו מעצמותו ואין לו עילה וסיבה שקדמה לו ח"ו דרק הוא לבדו בכחו ויכלתו להוות יש מאין ואפס המוחלט, וכמבואר באגה"ק27. ולכן לע"ל אשר אז יתגלו אמיתית ופנימיות כל הענינים הנה אז יתגלה בהיש הנברא שרשו האמיתי, והוא יש האמיתי שאין לו עילה וסיבה. ובזה יובן מה שנעוץ תחלתן בסופן28, אשר בסופן דוקא נעוץ התחילה שהוא למעלה מבחי' ראש, אשר התחילה שהוא העצמות נמצא בבחי' הסוף דוקא, בהיש הגשמי שאין תחתון למטה ממנו, הנה הוא דוקא דירה לעצמותו ית'29 אשר לעתיד יהי' זה בגילוי, ובאמת גם עכשיו הוא כן. וזהו הטעם אשר למטה היסוד הוא למטה דוקא יש דעשי' ועליו נבנו עולמות העליונים, משא"כ למעלה הרי מבואר בתניא30 אשר הכוונה הפנימית אינה בעולמות העליונים והם רק הארה בלבד וכל ענינם הוא רק בכדי שתושלם על ידם הכוונה הפנימית למטה דוקא. ואור והארה שלמעלה יותר נעלה יותר, ולכן למעלה העמודים הם נצבים ברום המעלות, לפי שיסוד וחוזק הדבר הוא למעלה ומשם נמשך למטה.

ד) אמנםעדיין צריך להבין, מפני מה ביש הנברא דוקא הוא יש האמיתי ואינו נמצא ברוחניות. דלכאורה הי' צריך להיות יש האמיתי ברוחניות הענינים ובענינים רוחניים, שלכן נק' בשם עליונים לפי שהם נעלים במדרי'. אך הענין הוא כמו שמבאר כ"ק אדמו"ר האמצעי נ"ע31 ג' משלים בענין כל הגבוה גבוה ביותר יורד ומתלבש ומתגלה בנמוך נמוך יותר. משל הא' הוא מאבוקה גדולה שאורה גדול ומאירה למרחוק, וכאשר צריך להאיר למקום הרחוק צריך לזה אבוקה גדולה. וא"כ מובן אשר בכדי שיהי' ניכר מעלת האבוקה גדולה (וואו קריגט מען אַרויס איר עילוי) על מעלת הנר ואבוקה קטנה, הוא במקום הרחוק דוקא, שם דוקא נתגלה בחי' "הגבוה" אשר בהאבוקה. דהגם אשר האור שמאירה למרחוק הוא אור קטן ביותר, עד אשר אם ידליקו שם נר יאיר יותר מאור האבוקה שמאיר שם, מ"מ הנה בזה דוקא ניכר מעלת ותוקף האבוקה. ומשל הב' הוא מחבית מלאה מים, או חכם מלא חכמה, שמצד רבוי המים שבחבית שמלאה על כל גדותי' הנה מצד זה נשפך גם בחוץ, ובזה דוקא ניכר רבוי המים. דהגם אשר המים שנשפכים מבחוץ הם כהפקר ומעטים בכמותם לגבי המים שבתוך החבית, מ"מ הנה בזה דוקא ניכר אשר החבית מלאה על כל גדותי'. וכ"ה גם בענין החכמה, שע"י בחי' נובלות חכמה וע"ד32 שיחות חולין של ת"ח, הנה עי"ז דוקא ניכר שההמשכה היא מחכם גדול ששייך לעומק החכמה33. ומשל הג' הוא מהשפעת הטפה בגשמי' שממנה הוא ההולדה ממהות למהות אחר, מהות חדש, משא"כ בהשפעת השכל שהיא השפעה רוחנית א"א להיות הולדה חדשה, ורק כאשר התלמיד הוא בר שכל אז דוקא יבין את השכל שהשפיע לו הרב. וא"כ מובן מעלת הטפה הגשמית דוקא, אשר דוקא ממנה נולד מהות חדש, מהות אחר ממהות הראשון, שהוא השפעת הולד. וי"ל בדא"פ בביאור ענין הג' משלים, דהנה ענין מה שכל הגבוה גבוה ביותר יורד לנמוך נמוך ביותר, הוא ההמשכה מהעצמות לבי"ע. דבאצילות הרי איהו וחיוהי חד איהו וגרמוהי חד34 ונק' עולם האלקות35, ואי"ז נמוך, והכוונה בענין נמוך הוא ענין הבריאה, והוא עולמות בי"ע. והנה סדר ההמשכה בעולמות בי"ע הוא בהאופן דאור מים ורקיע36 כמשנ"ת בארוכה בהמאמרים דחודש תשרי37. וזהו"ע הג' משלים, דמשל האבוקה הו"ע האור, ומשל החבית הו"ע המים, ומשל הטפה הו"ע הרקיע, שנעשה גשם ומהות חדש, ולכן מיא דאגלידו בטלו מתורת שאובין עד אשר לכמה דעות מעלין ואינן פוסלין, ועושין מקוה לכתחילה38. והנה נתבאר בדרושי חודש תשרי37 אשר ענין בחי' אמ"ר אינו רק בבי"ע כ"א גם באצילות ובכתר ולמעלה יותר36 עד בהאור שקודם הצמצום39. וא"כ מובן אשר גם שם שייך כל הג' משלים דאבוקה, חבית וטפה. ובכל מקום ומקום ובכל דרגא ודרגא הנה גילוי הגבוה גבוה יותר הוא בהנמוך נמוך ביותר (והיינו אשר בהנמוך ביותר שבעולם ההוא מתגלה הגבוה ביותר שבעולם ההוא). והנה בכללות סדר ההשתלשלות הרי הנמוך נמוך ביותר הוא בבי"ע ועד עולם העשי', הנה שם מתגלה הגבוה גבוה ביותר, שלמעלה מהגבוה גבוה ביותר שבערך האצילות ולמעלה מאצילות וקודם הצמצום, שהוא עצמותו ומהותו, הנה הוא מתגלה בהתחתון תחתון ביותר, דכפל הל' תחתון תחתון מורה על היותר תחתון שאפשרי, שאין תחתון למטה ממנו, והו"ע עולם העשי'. וזהו"ע שהעמודים נצבים בארץ דוקא, דכשצריך לבנות הבית חומה גדול והו"ע גדולת ה', דבמקום גדולתו שם אתה מוצא ענותנותו40, הנה בכל סדר ההשתלשלות אף שיש בחי' אמ"ר בכל המדריגות, אבל בכדי שיהי' גילוי הגבוה גבוה ביותר שהוא העצמות הנה התגלותו הוא בהתחתון תחתון ביותר שהוא עולם העשי', ובעשי' גופא לא בעשי' הרוחנית כ"א בעשי' הגשמית. ומזה מובן שגם בעשי' הגשמית גופא צריך ג"כ התחתון תחתון ביותר, והיינו אשר התגלות העצמות אינו בעבודה הרוחנית שבעוה"ז כ"א בעשי' גשמית דוקא. וזהו ג"כ מה שמדייק בלקו"ת בדרושי ציצית41 במשל העמודים שנצבים בארץ, דבכדי שהעמודים יחזיקו את הבנין והתקרה שע"ג, צריכים להיות בעפר קשה דוקא ולא בעפר תיחוח, הנה כן גם המצוות צריכים להיות בעפר קשה דוקא, וכמו שמסיים שם41 עשי' לעילא, והוא המצוות שנתלבשו בגשמיות דוקא.

ה) ובזהיובן דיוק הל' בהמאמר בההפרש בין הקרשים להמצוות, שהקרשים הם ע"ד (ע"ד בלבד) המצוות וגם מה שבהקרשים אומר הל' מחברים ולא ממשיכים. דהנה לפי מה שנת"ל בסעיפים הקודמים הרי עבודת הקרשים היא עבודה רוחניית שבאדם, וכמו שמבאר42 בענין עבודת הקרבנות שהאדם צריך לעבוד בהאש דנה"א שהוא האש שלמעלה שבאדם ובהאש דנה"ב שהוא אש של הדיוט שבאדם, וצריך לברר את הנה"ב בפרטי המדריגות שבו וכמבואר לעיל בענין שור כשב עז, ולזאת הנה הגם שהעבודה היא בעוה"ז הגשמי אבל בערך עוה"ז גופא הרי זה עבודה רוחניית ולא עבודה גשמיית, ואי"ז ענין העשי' ממש (שאומרים עלי' עשי' לעילא) ואי"ז עפר קשה וחזק ביותר. וזהו ג"כ מ"ש הבעש"ט נ"ע43 דקרש הוא האדם שענינו לחבר ולקשר עולמות עם אלקות, וכדאיתא בתיקוני זהר44 ע"פ45 עשר אמות ארך הקרש דא שיעורא דגופא דבר נש, שהאדם הוא בעשר כחות ז' מדות וג' מוחין, וזהו"ע עבודת הקרשים שהיא עבודת נה"א ונה"ב, לעשות מהדברים הגשמיים, שטות דלעו"ז, ולהפכם לשטות דקדושה. ומכיון שעבודת הקרשים היא עבודה רוחניית שבאדם, לכן א"א להמשיך עי"ז אוא"ס, לפי שהמשכת האור הוא מהעצמות, וההמשכה מהעצמות הוא רק ע"י העבודה שלמטה מטה ביותר, והוא קיום המצוות בגשמיות, ולכן בהמצוות אומר הל' ממשיכים. לפי שהמצוות הם בגשמיות, וכמו שמבאר כ"ק מו"ח אדמו"ר בעל ההילולא בכמה מאמרים46 אשר גם המצוות דחובת הלבבות, הרי הציווי בהם הוא שיורגשו בבשר הגשמי במוח ולב. וכמו ביראה שצריך להיות כיווץ בהמוח והלב בגשמי', וכן בהשגה הרי צ"ל תוספות שרטים וקמטים בהמוח הגשמי מצד ההתבוננות וההעמקה בהשגת התורה, וכן גם בכללות העבודה שצריכה להיות בתענוג מעבודתו לבוראו, הרי התענוג צריך להוסיף שמנונית וכמ"ש47 שמועה טובה תדשן עצם, שמנונית גשמית בבשר הגשמי. וזהו מ"ש בהמאמר שהקרשים הם בדוגמת המצוות, שעל ידי הקרשים נמשך ג"כ הגבוה גבוה אבל לא הגבוה גבוה ביותר, כ"א בהמצוות בהם דוקא נמשך הגבוה גבוה ביותר שהוא העצמות. דזהו ענין המצוות שהם נמשכים מהעצמות ומחברים אוא"ס ב"ה עם העולמות, וע"י שהאדם מקיים את המצוות הנה בתחילה הוא מחבר אותם עם העולמות, שהוא בתחילת העבודה ע"י עבודה רוחניית שהוא עבודת הקרשים, ואח"כ (ע"י קיומם בגשמיות) הוא מחבר אותם עם העצמות. והוא ע"ד מה שמצינו בתורה שדוד הי' מחבר תורה דלמעלה בקוב"ה48, הנה כן הוא גם במצוות, אשר קודם עשייתם, בברכת המצוות אומרים אשר קדשנו במצוותיו, במצוותיו שנמשכו כבר בחסד עליון וממשיכם על עצמו ומחברם בעולמות, וע"י עשייתו את המצוות הנה גם הקב"ה מנענע בראשו49 שהוא המשכת העצמות, וכן בתורה הקב"ה קורא ושונה כנגדו50, וכן בכל הענינים הרי הקב"ה עושה מדה כנגד מדה51, דזה שמצוה לישראל לעשות הוא עושה בעצמו52, היינו שע"י עשיית איש הישראלי הוא ממשיך אותם מחדש ובתוספות כח מהעצמות. וזהו מ"ש המגיד53 ע"פ54 ושמרתם את חוקותי ואת משפטי אשר יעשה אותם האדם וחי בהם, דחוקותי הוא מחשבה שהוא לבוש מיוחד כמו אותיות החקיקה, משפטי הוא הדיבור כמ"ש דבר מלך שלטון55, מלך במשפט יעמיד ארץ56, אשר יעשה אותם האדם, הו"ע העשי' שהוא התכלית, ועי"ז וחי בהם, דע"י העבודה במחשבה וממשיך מהמחשבה ע"י הדיבור לבחי' המעשה, הנה עי"ז וחי בהם, שממשיך חיות בהמצוות. וזהו"ע עבודת הקרשים שהיא עבודה רוחניית שבאדם, שעי"ז בא לקיום המצוות בגשמיות, הנה עי"ז ממשיכים את העצמות ומחברים בעולמות, וכלשון המאמר גג ורצפה כאחד ממש, אשר בהיש הנברא יתגלה היש האמיתי.

ו) והנהממשיך בהמאמר57 בביאור הרמז דאות קו"ף אשר רגלו השמאלית נמשך עד למטה מטה, דבכללות הוא מה שכתוב58 גער חית קנה59, דענין קנה הוא קנה ארוך שנמשך למטה, והוא דכר דקליפה, וחית קנה הוא נוקבא דקליפה בחינת מלכות דקליפה, שמקבלת מהדכר, וצריך להכריתם, דזהו גער חית קנה. ובעבודת האדם הנה דכר דקליפה הו"ע המדות הלא טובות, ובחי' מלכות דקליפה הו"ע שנעשה אסקופה הנדרסת כו' והוא הקבלת עול דלעו"ז, וצריך להיות גער חית קנה שצריך להכרית את קנה הקו"ף ולשבור את גאון עריצים60, וע"י שכורתים את קנה הקו"ף נעשה מזה ה"א, ואז הוא תיבת הנה. דהנה מורה על הגילוי, דגילוי הו"ע קדושה, ולכן לעתיד אשר אז יתגלו כל עניני הקדושה שבפנימיות, שיראו אותם במוחש בעיני בשר, כתיב61 ואמר ביום ההוא הנה אלקינו זה, והגילוי דלעתיד הוא ע"י העבודה דעכשיו, וכמו שמבאר בהמאמר בסעיפים הקודמים62 ומזכיר ג"כ בסעיף זה בראשי פרקים, שהוא העבודה דאתהפכא חשוכא לנהורא ומרירו למיתקא63 שמהפכים את הלעו"ז ועושים ממנו טוב וקדושה, ובפרט כאשר ישנם העלמות והסתרים ונסיונות ומ"מ אינו מתפעל מזה כלל, ואדרבה ע"י הנסיונות הוא מתחזק בתוספת כח ותוספת חוזק לעבוד עבודתו, הנה עי"ז הוא מהפך משטות דלעו"ז לשטות דקדושה, ועי"ז יהי' הגילוי דלעתיד, ואמר ביום ההוא הנה אלקינו זה גו' זה, ב' פעמים זה64, שיתגלה בחינת אני הוי' לא שניתי65, והוא ע"י העבודה דעכשיו בגשמיות דוקא66.

ז) והענין הוא כמו שמבאר כ"ק אדמו"ר הצ"צ בארוכה67 ע"פ68 הבאים ישרש יעקב יציץ ופרח ישראל, שהמצוות נקראים בשם זריעה, וכמו בזריעה בגשמיות הרי הזריעה צריך להיות בארץ דוקא ואז דוקא תהי' הפריחה כו', כך גם בזריעת המצוות אשר בכדי שיפעלו פעולתם והוא מ"ש שיציץ ופרח, והוא הגילוי דלעתיד אשר יהי' הנה אלקינו זה, הוא ע"י זריעת המצוות בארץ הגשמית דוקא. והוא בב' ענינים. בין מצד המצוות עצמם שנתלבשו בגשמיות כנ"ל, ובין מצד האדם העובד הרי המצוות ניתנו לנשמה בגוף דוקא, לא להנשמה כמו שהיא למעלה ולא למלאכים כ"א לנשמה כמו שהיא בגוף הגשמי דוקא, הנה בזה דוקא הוא זריעת גרעין המצוות שעי"ז נעשה הפריחה כו'. וכמו שמבאר שם בענין המשכת ההתנשאות עצמי שהוא עצמותו ומהותו, דאין מלך בלא עם69 מלשון עוממות ונפרדים70, ולכן המשכת המלוכה והתנשאות עצמי אינו ע"י המלאכים ומכ"ש לא ע"י הנשמות כמו שהם למעלה להיותם בביטול כמ"ש71 חי הוי' אלקי ישראל אשר עמדתי לפניו, כי אם, המשכת המלוכה והתנשאות עצמי הוא ע"י עבודת הנשמות כמו שהם למטה מלובש בגוף גשמי, ובעוה"ז שיש כאן ב' דרכים כמ"ש72 ראה נתתי גו' ואפשר לבחור ח"ו גם בההיפך, הנה זהו בחי' עוממות ונפרדים שעל ידם הוא התגלות המלוכה והתנשאות עצמי, שלמעלה מכל האורות והגילויים, והוא בחי' אני הוי' לא שניתי. והגם אשר אני הוי' לא שניתי הוא בתמידות שהרי זהו אמיתית הענין, מ"מ בכדי שיהי' בחי' זו בגילוי במוחש כמ"ש61 הנה גו' זה כאו"א מראה באצבעו73, הנה הגילוי במוחש יהי' לעתיד דוקא והוא ע"י העבודה עכשיו למטה בגשמיות דוקא. והענין הוא כמ"ש כ"ק אדמו"ר מהר"ש נ"ע74 ע"פ75 ואהבת עולם אהבתיך על כן משכתיך חסד, דאיתא בתדב"א76 אשר אהבת הקב"ה לישראל, שמא תאמר שהוא אהבה של שלש שנים, של עשר שנים או של מאה שנה, אינו כן, כי אם, אהבת עולם אהבתיך, ומבאר כ"ק אדמו"ר מהר"ש נ"ע בהמשך דמים רבים77 דעולם הוא לשון נצחיות. וזהו אהבת עולם אהבה נצחית. ואין זה סותר למ"ש בכ"מ78 בענין אהבת עולם שהוא למטה במדריגה מאהבה רבה, וכאן מבואר אשר אהבת עולם היא אהבה הכי נעלית שאין למעלה ממנה, מבאר בזה, שיש ב' פי' בעולם נצחיות ועולם ויש תרין עלמין79, וכמ"ש80 ברוך הוי' אלקי ישראל מן העולם ועד העולם. דהגם שישנם הרבה עולמות עד אין קץ וכמ"ש81 ועלמות אין מספר א"ת עלמות אלא עולמות82, אמנם בכללות נחלקים לב' סוגים כלליים, עלמא דאתגליא ועלמא דאתכסיא83. דעלמא דאתגליא הוא במדה גבול וצמצום ביותר, וכאשר האהבה באה מהתבוננות בהאור שבמדה גבול וצמצום שבעולם, דבכללות הוא בחי' ממכ"ע ומזה בא לאהבה, הנה מאחר שהאהבה באה מצד דבר המדוד ומוגבל ומצומצם, לזאת היא אהבה מצומצמת ולמטה מאהבה רבה, משא"כ עלמא דאתכסיא הוא למעלה ממדידה וגבול, וע"ד דאיתא בגמרא84 בענין דבר הסמוי מן העין ששורה בו ברכה, היינו שאין בה הגבלות. והו"ע אהבת עולם מלשון נצחיות שהיא למעלה במדריגה לא רק מבחי' אהבת עולם ההגבלה דבחי' ממלא כ"א גם מבחי' סובב. דזהו"ע אהבה של שלש שנים עשר שנים ומאה שנה, דהחיות אלקי כמו שהוא בהגבלה בג' עולמות בי"ע הו"ע שלש שנים, דלהיות אשר בכל עולם יש בו ענין עולם שנה נפש לכן הנה הג' עולמות נק' בשם שלש שנים, אהבה של עשר שנים בבחי' האצילות, דבאצילות הו"ע עשר ספירות, בחי' עשר שנים. והוא למעלה מבי"ע שהרי באצילות הוא עשר ספירות בלי מ"ה85, דעם היותם עשר ספירות עשר ולא תשע עשר ולא אחד עשר מ"מ הם בלי מ"ה והוא למעלה מבי"ע, שהרי בכדי שיהי' ההמשכה לבי"ע מאצילות הוא ע"י הפרסא, ואצילות הוא מלשון אצלו וסמוך86 ונקרא עולם האחדות. אך מ"מ הרי גם האצילות הוא בהגבלה ואי"ז תכלית האהבה. אהבה של מאה שנים הוא האור כמו שהוא בבחי' הכתר שלמעלה מאצילות, וכללות עולמות הא"ס שלמעלה מאצילות נכללים כולם בבחי' הכתר, והו"ע מאה שנה, וכמבואר בזהר87 ע"פ88 ויהיו חיי שרה מאה שנה, דמאה שנה הוא בחי' הכתר, אתר כללא דכולא אתר עילאה, היו"ד ספירות כמו שכ"א כלול מיו"ד, הו"ע מאה שנה. אך אעפ"כ הרי גם הכתר הוא בכלל העולמות וע"ה בחי' סובב מ"מ הרי גם הסובב יש לו שייכות לעולמות בבחי' סובב עכ"פ, דלכן נק' סובב לעלמין89. אמנם ענין אהבת עולם מלשון נצחיות הוא מצד העצמות שהוא בלי גבול, שלמעלה גם מבחי' מאה שנה, ובכללות הו"ע ע"ס שבמאציל, ע"ס הגנוזות, דמצד בחינה זו היא אהבה נצחית. אמנם ענין ברוך הוי' אלקי ישראל מן העולם ועד העולם הכוונה היא שצריך להמשיך מעולם היותר עליון עד עולם היותר תחתון, שיורגש איך שהוא כולא חד, וכלשון המאמר, גג ורצפה אחד ממש. וזהו ב' הפירושים שבאהבת עולם, עולם כפשוטו שהוא עוה"ז הגשמי דאין מקרא יוצא מפשוטו90, ובהעולם כפשוטו המשכת בחי' עולם מלשון נצחיות. והוא כמו שנת"ל אשר בחי' אני הוי' לא שניתי, העדר השינוי ומה שלמעלה משינויים, שהוא העצמות שלמעלה מכל האורות, שהרי בכל בחי' אור יש בו שינוי, הנה המשכת בחי' אני הוי' לא שניתי הוא בעוה"ז התחתון ולעת"ל דוקא.

ח) דהנהבענין אני הוי' לא שניתי מבאר כ"ק אדמו"ר (מהורש"ב) נ"ע91, דלכאורה א"מ הרי ישנו סדר השתלשלות, והאור משתנה מעולם לעולם ונתצמצם לפי"ע כל עולם עד שבעוה"ז האור מצומצם ביותר והוא בהעלם והסתר בתכלית דלכן נקרא בשם תחתון לפי שאין תחתון ממנו במדריגה, והרי זה שינוי בהאור. ומבאר שם, דאעפ"כ אין זה שינוי מצד האורות, דהגם שיש כמה חילוקים בהאור שאינו דומה האור כמו שהוא בעשי' לכמו שהוא ביצירה, וביצירה לכמו שהוא בבריאה ובבריאה לכמו שהוא באצילות וכן למעלה יותר, הנה חילוקים אלו הם רק מצד העולמות, שאין העולם כלי לקבל אור נעלה יותר, אבל האור עצמו נמצא בשלימותו ובמילואו למטה כמו למעלה. אך עדיין אינו מובן שהרי זה גופא שאין העולמות יכולים לקבלו הרי זה שינוי, ומבאר על זה דגם השינוי שמצד העולמות והמקבלים אי"ז שינוי, שהרי זה שהמקבלים אינם יכולים לקבל את האור הוא מצד המגן שישנו על הוי' והוא ההעלם דשם אלקים, והרי שם אלקים הוא שם קדוש מז' שמות שאין נמחקים92 ולזאת הרי לגבי האור עצמו אין זה העלם כלל שהרי אין עצם מסתיר על עצם כידוע, והיינו שגם מצד ההעלמות וההסתרים לא יש שינוי בהאור כלל. אך עדיין צריך להבין דלכאורה יש שינוי בהאור מצד הנבראים, שהרי הנבראים הם חלוקים זה מזה, והתהוות הנבראים הוא מבחי' האור דבר הוי', שלכל נברא יש דיבור נבדל מזולתו, וא"כ הרי זה שינוי בהאור. ומבאר על זה דבאמת גם זה אינו שינוי. ומבאר עפ"י המשל דאור השמש המבואר בתניא93, דדוקא כאשר האור יוצא מחוץ להמאור אז הוא במציאות אור, אבל בהיותו בהמאור אינו מציאות כלל כי בטל במציאות ממש בהמאור. ולזאת הנה הדבר הוי' שמהווה תמיד את הנבראים והוא כל עיקר מציאותם, וכידוע94 דאין זה דומה כאשר יוצא לצורף כלי שהכלי תתקיים בלי האומן לפי שהוא יש מיש והאומן לא עשה מציאות הישות משא"כ בהתהוות היש מאין ואפס המוחלט הרי האור צריך תמיד להוות את הנבראים והוא כל עיקר מציאותם, והאור הרי הוא נמצא תמיד בהמאור, שהרי בהמאור לא שייך ענין הצמצום וסילוק ח"ו95, והוא נמצא בכל מקום ומקום, גם במקום יש הנברא והדיבור המהווה מקיים ומחי' אותו, ומאחר שהנבראים והאור המהוום נמצאים תמיד בהמאור הרי הם בטלים בתכלית כביטול זיו השמש בהשמש, וא"כ מובן שגם מצד ישות הנברא לא יש שום שינוי כלל. וע"י ההתבוננות בענין אני הוי' לא שניתי נעשה אצלו תשוקה לב' ענינים, ברוחניות ובגשמיות. ענין הא' הוא דכאשר מתבונן אשר כל סדר ההשתלשלות אינו פועל שום שינוי כלל, לזאת ירצה אשר כל כחותיו ורצונותיו יהיו רק באלקות. וענין הב' הוא דכאשר מתבונן אשר אני הוי' לא שניתי והכל נמצא בהעצמות, לזאת ירצה אשר גם בהיש הנברא לא יצטרך להיות ניזון מענינים אשר בחיצוניותם לא ניכר בהם אלקות, כ"א שיהי' ניזון מהעצמות, ניזון מזיו השכינה. וההפרש בין ב' ענינים אלו הוא, דענין הא' אשר כל כחותיו הרוחניים ובכללות הוא הכחות פנימיים ורצון ותענוג יהיו רק באלקות, הנה ענין זה הוא בכחו של האדם, וזאת היא העבודה שתובעים ממנו, דזהו"ע עבודת הקרבנות להקריב את הדם והחלב, שהדם הוא הנפש96 היינו החיות, והחלב הוא התענוג דער קאָך און גישמאַק, להקריבם ע"ג המזבח להוי' שיהיו רק באלקות. ודבר זה אפשר לפעול לא רק בזמן שביהמ"ק הי' קיים כ"א גם בזה"ג ואדרבה מגו עקתא97, דאס וואָס ער דאַרף האָרעווען איבערקומען דעם חושך כפול ומכופל, הנה עי"ז דוקא יכול להגיע למעלה יותר, שהוא מצד כח המס"נ שישנו עכשיו יותר מכמו בזמן הבית, אמנם ענין הב' והוא אשר לא יצטרך להיות ניזון מענינים שבחיצוניותם אינם אלקות כ"א שיהי' ניזון מזיו השכינה, הנה זה יהי' כאשר יעביר רוח הטומאה מן הארץ98 והוא הגילוי דלעתיד אשר ואמר ביום ההוא הנה אלקינו זה, שיהי' הגילוי אלקות במוחש, שיהי' גילוי כח הפועל בנפעל99 ויורגש אשר אין עוד מלבדו100. וזהו ענין אני הוי' לא שניתי, דאף שהוא בכל עת ובכל זמן ובכל מקום, אמנם בכדי שיהי' הגילוי במוחש בכל עניניו, הנה זה יתגלה לעתיד דוקא ע"י העבודה עכשיו בעבודה הרוחניית שהוא עבודת הקרשים וקיום המצוות בגשמיות, אשר עי"ז מהפכים את השקר דעולם ומקשרים בעצמותו ומהותו, להיות גג ורצפה אחד ממש.

ט) וזהובאתי לגני אחותי כלה, דעיקר שכינה בתחתונים היתה, והעבודה היא ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם, והוא ע"י עצי שטים עומדים לשון עמודים שנצבים בארץ, שהיסוד הוא בעפר קשה וחזק דוקא, שזהו ההתחלה ואח"כ נמשכים למעלה עד שראשם מחובר בתקרה עד גבוה גבוה, הנה כמו שממשיך לבאר באגה"ק אשר נצבים ברום המעלות, נצב מלך, והוא המשכת ההתנשאות עצמי, ע"י בחי' עם מלשון עוממות, שעי"ז נעמט מען פון התנשאות עצמי עד עצמות א"ס, וממשיכים ע"י עבודת האדם שיהי' באתי לגני לגנוני למקום שהי' עיקרי בתחילה דעיקר שכינה בתחתונים היתה, דכמו בתחילת הבריאה כתיב101 אלה תולדות מלא102 כך בגאולה העתידה כתיב103 אלה תולדות פרץ, תולדות מלא102, שיהי' זה למטה מעשרה טפחים בקרוב ממש על ידי משיח צדקנו.


<nowiki>*</nowiki>.

המאמר הוגה ע"י כ"ק אדמו"ר שליט"א – במהדורא זו ניתוספו ע"י המו"ל עוד איזה ציוני מ"מ.

1.

מאמר זה מיוסד '''בעיקרו''' על הפרק התשיעי מד"ה באתי לגני ה'שי"ת (סה"מ ה'שי"ת ע' 123 ואילך).

2.

שה"ש ה, א.

3.

ד"ה באתי לגני ה'שי"ת פ"א (סה"מ ה'שי"ת ע' 111).

4.

שהש"ר עה"פ.

5.

ראה ב"ר פי"ב, ו. פי"ג, ג. פי"ד, ז.

6.

ויק"ר פכ"ט, יא.

7.

תרומה כה, ח.

8.

כ"ה בשם רז"ל בלקו"ת נשא כ, סע"ב. ובכ"מ. וראה ראשית חכמה שער האהבה פ"ו קרוב לתחלתו (ד"ה ושני פסוקים). אלשיך עה"פ תרומה שם ("שמעתי לומדים"). של"ה סט, א. רא, א. חלק תושב"כ תרומה שכה, ב. שכו, ב.

9.

פ"ג (סה"מ שם ע' 114 ואילך).

10.

ראה עירובין ב, סע"א.

11.

תרומה כו, טו. ויקהל לו, כ.

12.

ראה המשך וככה תרל"ז פט"ל ואילך. קונטרס ומעין מאמר א פ"א.

13.

בהעלותך יא, ח. וראה זח"ב סב, ב ואילך.

14.

סוטה ג, רע"א.

15.

ראה בהמאמר פ"ה (סה"מ שם ע' 117 ואילך).

16.

פ"ו ואילך (סה"מ שם ע' 119 ואילך).

17.

ראה תניא שעהיוה"א פ"א. ועוד.

18.

ראה זח"א ב, ב.

19.

בכל הנאמר עד כאן – ראה ד"ה באתי לגני תשי"א-תשי"ח.

20.

סה"מ שם ע' 123 ואילך.

21.

עב, א.

22.

סימן כט (קמט, סע"ב ואילך).

23.

הובאה בפרדס שער ח (שער מהות והנהגה) פ"ג.

24.

פרדס שער כג (שער ערכי הכינויים) ערך יסוד. אוה"ת שמות ח"ז ע' ב'תקלב. ובכ"מ.

25.

מלכים-א כב, מח. וראה אוה"ת נצבים ע' א'רא ואילך.

26.

ראה ביאורי הזהר לאדמו"ר האמצעי בשלח מג, ג. סה"מ עזר"ת ע' קנ. ד"ה באתי לגני תשי"א פ"ד (תו"מ סה"מ שבט ע' רסו ואילך).

27.

סימן כ (קל, סע"א ואילך).

28.

ספר יצירה פ"א מ"ז. וראה המשך תרס"ו ע' שלח. ע' שמו. ועוד.

29.

ראה ד"ה באתי לגני הנ"ל פ"ד-ה. וש"נ.

30.

פל"ו.

31.

שערי אורה שער הפורים ד"ה יביאו לבוש מלכות פי"ב ואילך (נח, א ואילך).

32.

סוכה כא, ב.

33.

ראה לקו"ת תצא לז, ב. סהמ"צ להצ"צ קה, א ואילך.

34.

תקו"ז בהקדמה (ג, ב).

35.

תניא פמ"ט (סט, א). ובכ"מ.

36.

ראה סה"מ תרל"ה ח"ב ע' תנד ואילך. וש"נ.

37.

ד"ה תורה צוה, וד"ה צור תעודה שנה זו (תו"מ חכ"ד ע' 138 ואילך; ע' 175 ואילך).

38.

ראה מקוואות פ"ז מ"א. טושו"ע יו"ד סר"א סל"א.

39.

ראה סה"מ תרע"ח ס"ע מג ואילך.

40.

ראה מגילה לא, א. סה"מ ה'ש"ת ע' 40 בהערה.

41.

שלח נ, א.

42.

בהמאמר – פרק ב (סה"מ ה'שי"ת ע' 113).

43.

בדגל מחנה אפרים פ' תרומה.

44.

תיקון יט (מא, א).

45.

תרומה כו, טז.

46.

ד"ה דעו תרצ"ג פ"ג (סה"מ קונטרסים ח"א רסז, ב. סה"מ תרצ"ב ע' רנז). טעמו וראו תרצ"ד פ"א (סה"מ קונטרסים ח"ב רצ, ב ואילך (נעתק ב"היום יום" כ מנחם אב)). סה"מ תרצ"ז ע' 215. ע' 282. תרח"ץ ע' קפ. סה"מ ה'ש"ת ס"ע 112 ואילך.

47.

משלי טו, ל. וראה גיטין נו, ב.

48.

ספר הבהיר סקצ"ו (סנ"ח). רע"מ בזח"ג רכב, ב. תולעת יעקב (לבעמח"ס עבודת הקודש) סוד השבת כח, ד. עבודת הקודש חלק העבודה פכ"ד. לקו"ת שלח מז, ג. נא, סע"א. אוה"ת נ"ך תהלים כרך ב ס"ע תתקיד. וראה המשך תרס"ו ע' שצ.

49.

ברכות ג, א. וראה לקו"ת שם מח, סע"א ואילך.

50.

ראה תדבא"ר רפי"ח. ועוד.

51.

ראה סנהדרין צ, א. ובכ"מ.

52.

ראה שמו"ר פ"ל, ט. סה"מ תרל"ו ח"ב ע' שכז. ד"ה באתי לגני תשי"א פ"ו ובהערה יד שם (תו"מ סה"מ שבט ע' רסח).

53.

אור תורה פ' אחרי [סימן קי – בהוצאת תשס"ו ע' קנג].

54.

אחרי יח, ה.

55.

קהלת ח, ד.

56.

משלי כט, ד.

57.

סה"מ שם ע' 124.

58.

תהלים סח, לא.

59.

ראה בכ"ז זח"ג רנא, סע"ב. ספר הליקוטים להאריז"ל עה"פ.

60.

ע"פ ישעי' יג, יא.

61.

ישעי' כה, ט.

62.

פ"א ואילך (סה"מ שם ע' 111 ואילך).

63.

ראה זח"א ד, א.

64.

ראה שמו"ר ספכ"ג.

65.

מלאכי ג, ו.

66.

ראה סה"מ תרל"ה ח"א ע' פט. תרנ"ד ע' קנד.

67.

אוה"ת ס"פ שמות.

68.

ישעי' כז, ו.

69.

בחיי וישב לח, ל. שם ר"פ בלק. תניא שעהיוה"א רפ"ז (פא, ב). ועוד.

70.

תניא שעהיוה"א שם.

71.

מלכים-א יז, א. וראה סה"מ ה'ש"ת ע' 13 בהערה. לקו"ש חכ"ה ע' 147 הערה 53.

72.

נצבים ל, טו.

73.

ראה תענית בסופה ופרש"י שם.

74.

סה"מ תרכ"ו ע' רטו ואילך. המשך מים רבים שבהערה 77. וראה גם לקו"ת במדבר ט, ד. אוה"ת (יהל אור) לתהלים ס"ע תיח ואילך. וש"נ.

75.

ירמי' לא, ב.

76.

רבה – ריש פרק ו.

77.

פנ"ז ואילך.

78.

ראה תניא פמ"ג. ובכ"מ.

79.

ראה זח"א קנג, ב ואילך. הובא בסה"מ תרכ"ו ובהמשך מים רבים שם. וראה לקו"ת שם. וש"נ. אוה"ת (יהל אור) שם ס"ע תטו ואילך. וש"נ.

80.

תהלים קו, מח.

81.

שה"ש ו, ח.

82.

זח"ג עא, ב. תקו"ז בהקדמה (יד, ב). וראה ע"ז לה, ב.

83.

ראה זח"א שם.

84.

תענית ח, ב. וש"נ.

85.

ראה ספר יצירה פ"א מ"ד.

86.

פרדס שער טז (שער אבי"ע) פ"א.

87.

ח"א קכג, א. וראה ביאורי הזהר לאדמו"ר האמצעי חיי שרה יב, ג ואילך. קלא, ב ואילך.

88.

חיי שרה כג, א.

89.

ראה תו"א מגילת אסתר צח, ב. תו"ח ויחי צט, ד. סה"מ עטר"ת ע' שעא. תרפ"ט ע' 40.

90.

שבת סג, א. וש"נ.

91.

ד"ה נ"ח תרמ"ג – נדפס בהתמים חוברת שלישית ע' מו [278] ואילך. סה"מ תרמ"ג ע' לה ואילך.

92.

שבועות לה, א.

93.

שעהיוה"א פ"ג (עח, א ואילך). וראה תניא פל"ג (מב, א).

94.

ראה תניא שעהיוה"א פ"ב. אגה"ק סכ"ה (קלח, ב ואילך).

95.

תו"א וירא יד, ריש ע"ב.

96.

פ' ראה יב, כג.

97.

ראה זח"ב רא, ב.

98.

זכרי' יג, ב.

99.

ראה תו"ח תצוה תפב, סע"א [בהוצאה החדשה – ח"ב שכט, סע"א]. ובכ"מ.

100.

ואתחנן ד, לה.

101.

בראשית ב, ד.

102.

ב"ר פי"ב, ו.

103.

רות ד, יח.