עריכת הדף "בשורת הגאולה כה" (פסקה)

{{בשורת הגאולה}}
המדובר כמ"פ שע"פ כל הסימנים שבדברי חז"ל אודות אחרית הימים (נוסף על ההודעה הכללית בזמן הגמרא ש"כלו כל הקיצין"<ref>סנהדרין צז, ב.</ref>), דורנו זה הוא דור האחרון של הגלות ודור הראשון של הגאולה, כפי שהעיד כ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא דורנו – בקשר ובשייכות להכרזתו הידועה "לאלתר לתשובה לאלתר לגאולה"<ref>"קול קורא" בהקריאה והקדושה דשנת תש"א־ג (אג"ק שלו ח"ה ע' שסא ואילך. שעז ואילך. תח ואילך. ח"ו ע' תל ואילך). ועוד.</ref> – שבימיו (לפני עשרות שנים) סיימו כל עניני העבודה, וצריכים רק "לצחצח הכפתורים"<ref>ראה שיחת שמח"ת תרפ"ט.</ref> ולעמוד הכן לקבלת פני משיח צדקנו<ref>ראה "היום יום" ט"ו טבת. ובכ"מ.</ref>, ועאכו"כ לאחרי ריבוי העבודה דהפצת התורה והיהדות והמעיינות חוצה מאז ועד עתה, כולל ובמיוחד השלימות דארבעים שנה (לאחרי הסתלקותו) ש"קאי איניש אדעתי' דרבי'"<ref>ע"ז ה, ריש ע"ב.</ref>, "לב לדעת ועינים לראות ואזנים לשמוע"<ref>תבוא כט, ג.</ref> – בודאי ובודאי שסיימו גם "לצחצח הכפתורים", ועומדים הכן לקבלת פני משיח צדקנו.

וענין זה מודגש ביותר וביותר בשנה זו – שנת ה'תנש"א, שסימנה מרומז בפסוק<ref>בלק כד, ז.</ref> "'''תנשא''' מלכותו" (דקאי על דוד ושלמה<ref>פרש"י עה"פ.</ref>, שמלך המשיח הוא מזרעם<ref>סהמ"צ להרמב"ם מל"ת שסב. פיה"מ ר"פ חלק יסוד הי"ב. אגרת תימן.</ref>) בכל העולם כולו, והר"ת שלה "הי' תהי' שנת '''אראנו נפלאות'''", "כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות"<ref>מיכה ז, טו.</ref> – מתחיל מה"נפלאות" שכבר ראו (נוסף על אלה שיראו בעתיד, "אראנו") בפועל ובגלוי לעיני כל העמים בשנה זו, שבהם '''נתקיימו''' דברי הילקוט שמעוני<ref>ישעי' רמז תצט.</ref>: "שנה שמלך המשיח נגלה בו כל מלכיות אומות העולם מתגרים זה בזה, מלך פרס כו' מלך ערבי כו', ואומר להם (הקב"ה לישראל) בני אל תתיראו, כל מה שעשיתי לא עשיתי אלא בשבילכם . . הגיע זמן גאולתכם", ומאז (ובפרט בחודש ניסן, חודש הגאולה) עומדים כבר "בשעה שמלך המשיח בא ("הנה זה בא") . . ומשמיע להם לישראל ואומר ענוים הגיע זמן גאולתכם".

. . . . והמעשה הוא העיקר<ref>אבות פ"א מי"ז (בגימט' טוב) – שלומדים בשבת זה.</ref>:

כיון שיום השבת שלאחרי זמן מ"ת, פרשת נשא, דשנת אראנו נפלאות, הוא הזמן הכי מוכשר ומסוגל להתגלות ד"תורה חדשה מאתי תצא"<ref>ראה ישעי' נא, ד: "כי תורה מאיתי תצא", ובויק"ר פי"ג, ג: "תורה חדשה מאתי תצא, חידוש תורה מאתי תצא". – נתבאר בארוכה בשיחת יום ב' דחג השבועות (סה"ש ה'תנש"א ע' 566 ואילך).</ref> – מובן שההוראה למעשה לפועל שהזמן גרמא היא '''בהכנה''' (מעין ודוגמא ומביאה בפועל ממש) לקיום היעוד "תורה חדשה מאתי תצא".

ובפשטות – התחדשות והוספה בלימוד התורה מתוך חיות ותענוג עד שמחדש חידושים בתורה, הן בנוגע לעצמו, והן בנוגע להפעולה על הזולת, "העמידו תלמידים הרבה"<ref>אבות פ"א מ"א.</ref>, כידוע ש"כל איש ישראל יכול לגלות תעלומות חכמה ולחדש שכל חדש בתורה, הן באגדות הן בנגלה הן בנסתר, כפי בחי' שרש נשמתו, '''ומחוייב בדבר'''"<ref>תניא אגה"ק סכ"ו (קמה, א).</ref>, כולל ובמיוחד – התחדשות והוספה בלימוד והפצת פנימיות התורה שנתגלתה בתורת החסידות, מעין ודוגמא ו"טעימה" מתורתו של משיח ("טועמי' חיים זכו"<ref>ראה לקו"ש ח"כ ע' 173. וש"נ.</ref>), שלכן עי"ז מזרזים וממהרים ופועלים ביאת דוד מלכא משיחא<ref>אגה"ק דהבעש"ט – כש"ט בתחילתו.</ref>.

(משיחות ש"פ נשא, י"ב סיון תנש"א)

{{הערות שוליים}}
[[קטגוריה:בשורת הגאולה]]