הצגת המקור של הדף "תורת חיים/ויהי כל הארץ שפה אחת"

{{תורת חיים בראשית}}
{{יישור טקסט|שני הצדדים|
{{עוגן|פרק א|(א)}} '''ויהי כל הארץ שפה אחת ודברי' אחדים ויהי בנסעם מקד' כו' עד ויאמרו הבה נבנ' לנו עיר ומגדל וראשו בשמים ונעשה לנו שם פן נפוץ ע"פ כל הארץ וירד ה' לראות את העיר כו' ויאמר ה' הן עם אחד ושפה אחת לכולם וזה החילם לעשות ועתה לא יבצר מהם כל אשר יזמו לעשות הבה נרדה ונבלה שם שפתם כו' ויפץ ה' אותם ע"פ כל הארץ ויחדלו לבנו' העיר כו'.''' והנ' יש לדקד' הרב' בהבנת הפשט הפשוט בכל דברי הפ' הזאת. הא' מה שרצו לבנות העיר ומגדל מטעם שיעשו להם שם מהו השם שיעשו להם בעיר ומגדל זה כשיהיה גבוה ראשו בשמים דוקא. והב' בטעם השני שא' פן נפוץ ע"פ כל הארץ אין בזה טעם והבנה כלל א' מה יועיל להם המגדל הזה שלא יפוצו ע"פ כל הארץ והב' מה חששו ופחדו כ"כ אם יפוצו ע"פ כל הארץ אדרבה הם היו צריכי' לזה לבקש ישוב הארץ לבני אדם שצריך לפוץ ע"פ כל הארץ למצוא מקומות טובי' כו'. ועוד למה אמרו ב' טעמים שרחוקי' זה מזה אם הטעם מפני שרוצים לעשות להם שם מה ענין הטעם הב' לזה שא' פן נפוץ כו'. והראב"ע פי' ע"ד הטבע הפשוט האנושי' משום דבנ"א מעט היו וכדור הארץ רחבת ידים מאד ואם יתרחקו זה מזה בקצה הארץ לא ימצאו זא"ז לעול' כי זה ילך לבקש מרעה בקצה העולם וזה בקצה השני ואין תיקון לישוב העולם כ"א בהקבץ יחדיו דוקא כל בנ"א שיהיו באגודה אחת באחדות דוקא וע"כ מפני שהיו חפצים באחדות שיתקבצו כולם יחד במקום א' אמרו נבנה לנו עיר ומגדל גבוה ראשו בשמים דוקא שע"י המגדל הגבוה הזה יהי' אות וסימן מצד שיוכלו לראות אותו מקצה הארץ להקבץ שם גם לכל שנתרחק בקצה הארץ יבא שם. ובזה יתפרשו ב' הטעמים בענין א' ונעשה לנו שם כאשר יהיו באגודה אחת ע"י המגדל פן נפוץ כו' ובלא מגדל לא יזכר שמם בארץ כי כל א' יהי' בסוף העולם ולא יקבצו לעולם כו'. ואמנם גם זה אין מתיישב בפשט הדברים באמרם ונעשה לנו שם דשם זה הוא ע"י בנין המגדל דוקא אין זה שייך לענין חשש הנפיצה כלל ופן נפוץ הוא טעם אחר כו'. והג' מ"ש ויא' ה' הן עם אחד כו' וזה החילם לעשות כו' דמשמע מזה שחשש ה' לאיזה דבר גדול ביותר שיוכלו לפעול ע"י בנין המגדל הזה ומהו הדבר שלא יבצר מהם כל אשר יזמו לעשות מהו חששא גדולה זו שחשש כ"כ על מה שיוכלו לעשות וזה כבר החלו לעשות ועתה לא יבצר מהם עוד כל אשר יזמו כו' בלי שום מונע כו' דהיינו שיוכלו להוציא מכח אל הפועל ככל רצונם לעשות אשר עדיין לא החלו כעת מהו הדבר שיזמו לעשותו כו'. והנה לכאורה פשט הפשוט מדברים האלה משמע דקאי אדסמוך לי' בטעם שאמרו ונעש' לנו שם פן נפוץ כו' שבנין המגדל זה יעשה להם שם ולא יפוצו כו' שזהו ענין החששא הגדולה הזאת שמא יוכלו לעשות להם שם וזהו שכבר החלו לעשות ולא יבצר מהם כל אשר יזמו שלא יפוצו כו'. אך גם זה לפלא גדול יחשב ואין לזה הבנה כלל דמה איכפת לו אם יעשו להם שם בארץ ולא יפוצו ע"פ הארץ אלא יקבצו יחד ומהו החששא בב' דברים אלה הלא נאמר השמים שמים לה' והארץ נתן לבנ"א דוקא ומאחר שנתן הארץ לבנ"א (וכמ"ש לבני נח פרו ורבו ומלאו את הארץ כו' ומוראכם כו') במתנה ודאי רצון ה' הוא שיעשו להם שם בארץ וייראו מהם כל הארץ כו' ולמה ירע לו בזה שיעשו להם שם בארץ וגם למה ירע לו בהקבצם וחבורם יחד אל העיר ומגדל שבנו כו' מה יש כח באדם לעשות דבר נגד רצון בוראם כו' ובאמת בעיקר הענין במה שהם חפצו בבנין מגדל זה לעשות להם שם וכדי שלא יפוצו כו' דאינו מובן כלל כנ"ל כמ"כ אינו מובן בהפוך מה שלא חפץ ה' בבנין מגדל זה עד אשר ירד בעבור זה לראות את המגדל ובלל שפתם להפיצם כו'. והד' יש לדקדק בעיקר טעם החשש שלא יבצר מהם כו' לפי שהן עם אחד ושפה אחת לכולם וזה החילם לעשות ועתה כו' דמשמע שמחמת זה הטעם דוקא מפני שהן עם א' ושפה אחת יכולים לפעול בכל רצונם בכל אשר יזמו כו'. ולכאורה מה שייך זה לענין זה שעי"ז יוכלו לעשות כל אשר יזמו כו' וגם סוף הענין מוכיח כן דמשום שהן שפה אחת הי' עיקר החשש שהרי נתבטל הבנין רק מפני שבלל שפתם כו' וד"ל:

{{עוגן|פרק ב|(ב)}} '''והנה''' במדרש א' ויהי כל הארץ שפה אחת שכולם דברו בלה"ק ודברי' אחדים שכולם באו בעצה אחת נעלה לרקיע כו' ד"א אחדים על יחידו של עולם כו' ויהי בנסע' מקדם שהסיעו עצמם מקדמונו של עולם כו' ויפץ ה' אותם כו' ללמדך שדור הפלגה אין להם חלק לעוה"ב וכי איזו קשה של דור המבול או דור הפלגה אבל אלו דור הפלגה פשטו יד בעיקר (להלחם בו) ואלו של דור המבול לא פשטו יד בעיקר רק ששטפו בזמה וגזל וחמס כו' וא"כ למה אלו דור המבול נשטפו ונאבדו ואלו דור הפלגה לא נאבדו (כי נשארו לפלטה רק שהפיצם ע"פ כל הארץ) ללמדך ששנאוי המחלוקת וגדול השלום אלו דור המבול הי' גזל וחמס ומריבה ביניהן ע"כ נאבדו ואלו דור הפלגה היו נוהגי' אהבה ואחוה וריעות ביניהן שנא' שפה אחת ודברי' כו' ע"כ ובזוהר (פ' נח ד' ע"ד ע"א בסופו) פ' ויהי בנסעם מקדם מקדמאה דעלמא כמ"ש ונהר יוצא מעדן (דכתיב בי' ויטע ה' אלקי' גן בעדן מקדם מקדמונו ש"ע) ומשם יפרד כיון דנטלי מתמן הוה פרודא וכד אינון כנישי' תמן לא הוה פרודא וז"ש וימצאו בקעה כו' דתמן נטלי לאפקא מרשו עילאה לרשו אחרא כו' (ובד' ע"ה ע"א) א"ר אבא בחכמתא דרשיעי אתו בגין לאפקא מרשו עילאה לרשו אחרא ולאחלפא יקרי' ליקרא נוכראה כד מטאן להאי בקעה דאיהו רשו נוכראה כו' אמרו הא אתר למיתב ולאתקפא לבא לאתהנא' ביה תתאי כו' נתקין באתר דא עיר ומגדל ונעשה לנו שם אתר דא יהא לן לדחלא נבנה לאתר דא עיר ומגדל ולמה לן לסלקא לעילא דלא נוכל לאתהנא' מיני' הא הכא אתר מתתקנא ונעשה לנו שם דחלא למפלח תמן פן נפוץ לדרגין אחרני' ונתבדר לסטרי עלמא וירד ה' לראות כו' לאשגחא עלייהו בדינא כו' ובגין דהאי מלה מטא לעילא אשגחת' דלעילא הוה בה בקדמיתא כמ"ש וירד ה' לראות כו' אשר בנו בני האדם בנינא ודאי אמרו ובעי למיבני לעילא ע"כ (ושם ע"ב) ויהי בנסע' מקדם אתנטילו מעילא לתתא אמרי הא הכא אתר למדבק ונעשה לנו שם כו' ויתדבק סיוע דלתת' באתר דא בגין דכד דינא אתא לאשראה בעלמא הא אתר דא לקבלי' ומהכי יתהני עלמא ויתזן דהא לעילא דחיקא איהו לאתזנא מני' ויא' ה' הן עם א' כו' כולהו כחדא ביחודא עבדין ויצלחון יתבדרון דרגין כל חד לסטרי' ובג"כ יתבדרון כל הני דלתתא מה כתיב ויפץ ה' אותם משם כו' וההוא לישנא דהוו ממללין בלה"ק עביד לון סיוע בגין דבעובדא ובמילולא דמלה תליין מילין אלין לאדבקא כוונה דלבא ליעבד סיוע להאי אתר דבעו לאקמא וכיון דאתבלבל לישנהון לא יכילו לאתקפ' רעותא ולא אצלחו בעובדיהון בגין דחילא דלעילא לא אשתמודע בר בלה"ק ומיד ויחדלו לבנות העיר דהא איתבר חילהון ותוקפא דלהון ע"כ (ובדף ע"ו ע"ב) הן עם א' ושפה אחת בגין דאינון בלבא חד וברעותא חד וממללי בלה"ק ועתה לא יבצר כו' ולית מאן דימנע עובדא דילהון מאי איעבד אבלבל לון דרגין דלעילא ולישנא דלהון לתתא וכדין אתמנע עובדא דילהון מכאן דמארי מחלוקת לית לון קיומא דהא כל זמנא דבני עלמא אלין עם אלין ברעותא חד ולבא חד אע"ג דמרדי בי' בקודב"ה לא ישלוט בהו דינא דלעילא כיון דאתפלגו מיד ויפץ ה' אותם כו' ולעתיד כתיב אז אהפוך אל עמים שפה ברורה לקרוא כולם בשם ה' לעבדו שכם א' ע"כ לשון הזוהר:

{{עוגן|פרק ג|(ג)}} '''והנה''' להבין בתירוץ כל הדקדוקי' הנ"ל בדברי הפ' הזאת ולהבין ביאור כל דברי הזוהר דלעיל שפי' בפ' זו יש להקדי' תחלה הקדמ' א' בשרש ענין בחי' התוהו והתיקון בכללות ובפרטות שהן ג' מדרגות דבחי' עקודי' נקודי' וברודי' כידוע והשבירה הי' בבחי' נקודי' והתיקון הוא בבחי' ברודי' כידוע בע"ח. ואח"כ יובן כללות ענין זה בדור הפלגה במ"ש הבה נבנה לנו עיר ומגדל כו' ונעשה לנו שם כו' שהוא בחי' שם מ"ה דוקא שהוא בבחי' התיקון דשם הוי"ה שהוא בבחי' התכללות המדות דוקא והוא בחי' הת"ת שכלול מכל ההפכים דחו"ג כו' ודור הפלגה רצו להוריד ולהמשיך משם הוי"ה הפנימי' מבחי' היחוד העליון דאצילות דקדושה לעולם הפירוד וכמ"ש בזוהר הנ"ל בחכמתא דרשיעי אתו בגין לאפקא מרשו עילאה לרשו נוכראה כו' וז"ש ונעשה לנו שם זה לנו דוקא וזהו שא' שפשטו יד בעיקר דהיינו בעיקרא ושרשא דכל הע"ס כו' שהוא שם הוי"ה שגדול מכל השמות להיותו בבחי' הפנימי' יותר (כמ"ש מי כמוך באלים הוי"ה כו' כמשי"ת) וע"כ דור הפלגה אין להם חלק לעוה"ב ודור המבול הגם שהי' בהן עכו"ם וגזל ועריות וש"ד יש להם חלק לעוה"ב ולפי שגדול השלום ושנאוי המחלוק' דור המבול נאבדו ודור הפלגה נתקיימו בארץ כנ"ל במדרש וכן בזוהר הנ"ל שא' מכאן דמארי מחלוקת לית להון קיומא בגין דכל זמנא כו'. ושרש כל הענין הוא בכלל לפי שהעוה"ב הוא בבחי' התיקון דתו"מ ודור הפלגה פשטו בעיקר שהוא שם מ"ה דהוי' דתו"מ ע"כ אין להם חלק לעוה"ב ודור המבול יש להם חלק לעוה"ב לפי שלא פשטו יד בעיקר דשם הוי"ה כו' רק נמשכו אחר תאוות רעות ומדות רעות כגזל ועריות כו' ולענין קיומם בארץ נהפך הוא שדור המבול נאבדו מפני המריבות וגזל וחמס וש"ד שהי' ביניהן שהוא בחי' הפירוד וההתחלקות שהוא נגד התו"מ שהן בבחי' היחוד העליון דשם הוי"ה כו' ודור הפלגה נתקיימו בארץ מפני השלום והאחדות שהי' בהן בחיצוניות עכ"פ וכמ"ש בזוהר הנ"ל דכל זמנא כו' אע"ג דמרדי ביה בקודב"ה לא ישלוט בהון דינא דלעילא כו' וד"ל. ודוגמא וראי' לזה ההפרש שבין דור המבול לדור הפלגה אנו מוצאי' ג"כ בענין חורבן בית ראשון ובית שני דבב"ר הי' עכו"ם וגלוי עריות וש"ד ויתר להם ה' והחזירם לע' שנה ובעון ביטול תורה בבית שני שהוא בעיקר דשם הוי"ה דתיקון כידוע לא ויתר להם (ועכ"ז נתקיימו אח"כ בארץ) ואמנם לדעת האו' שבית שני חרב מפני שנאת חנם לבד אעפ"י שהיו עוסקים בתו"מ נהפוך הוא דמה שלא ויתר על שנאת חנם מצד הפירוד זהו כדור המבול שהיה בהן מריבה והתחלקות כו' ומה שויתר על עכו"ם וגזל כו' שעכ"ז היה בהן שלום ואחדות כמו בדורו של אחאב שהצליחו מאד מצד האחדות כו':

{{עוגן|פרק ד|(ד)}} '''והנה''' יש להקדים תחלה להבין בטעם ושרש ענין שם מ"ה דשם הוי"ה שהוא בחי' העיקר ושרש בכל הע"ס דאצילות מפני שבו הוא בחי' התיקון דוקא שהוא בחי' ההתכללות דבחי' אדם גימ' מ"ה כו' וזהו שם מ"ה מלגיו דאיהו ארח כל האצילות והלא יש שמות עליונים למעלה משם מ"ה והוא שם ע"ב וס"ג שהוא בחו"ב דאצי' כו' ושם מ"ה במילוי אלפי' הוא בבחי' המדות דז"א שלמטה מהם כידוע ועוד דשם מ"ה זה הוא בבחי' מדת הת"ת שמדה זו באה אחר ב' המדות דחו"ג מאחר שכלול משניה' יחד כו' וא"כ למה יש יתרון מעלה בו יותר מב' המדות דחו"ג כו' ולמה א' מי כמוך באלים הוי"ה כו' ועוד הרי ידוע שיש שם דהוי"ה בכל ספי' ובכל מדה בפרטות כמו במדת החסד יש שם הוי"ה מיוחד בפ"ע ובמדת הגבורה יש שם הוי"ה מיוחד בפ"ע כו' וכן בנו"ה כו' אלא שההפרש ביניהן הוא רק בבחי' הנקודות לבד ששם הוי"ה בחסד הוא בניקוד ציר"י ובגבורה בניקוד שו"א ובת"ת בניקוד סגול כו' (כמ"ש במ"א בענין הכוונות בשם הוי"ה בח"י ברכות דתפלה באמרו בא"י כו' וכמו שאמרו מפני מה ישראל צועקים בתפלה ואינן נענין מפני שאין מכווני' בשם כו' שזהו בפרטי השמות דהוי"ה בכל ברכה וברכה בשם הוי"ה מיוחד בפ"ע דוקא כפי מה שהוא כמו בבקשת תשובה בשם הוי"ה בניקוד שו"א שהוא בבחי' גבורה ובבקשת דשפע פרנסה בברך עלינו כו' שהוא בחסד בשם הוי"ה בניקוד ציר"י וברפואה בבחי' ת"ת שהוא שם הוי"ה בניקוד סג"ל וכה"ג וד"ל):

{{עוגן|פרק ה|(ה)}} '''אך''' הנה באמת שרש הענין הוא דאעפ"י שיש שם דהוי"ה בכל ספי' ומדה בפרט כנ"ל מ"מ עיקר ושרש הכל הוא בחי' שם הוי"ה דבחי' הת"ת דוקא כנ"ל והוא רק מטעם א' בלבד כמ"ש בע"ח דכל ספי' ומדה כלול מב' מדריגות דאור וכלי דוקא שהוא בחי' פנימי' וחיצוניות כידוע ובחי' הכלי מסתיר ומצמצם ומגביל לאור שבו ובזה יתרון מעלת מדת הת"ת שבחי' הכלי שבו אינו מסתיר ומעלים כלל לבחי' האור שבו וכמו שמאיר אור א"ס בפנימי' האור דשם הוי' שבו כך הוא מאיר ממש גם בבחי' הכלי שבו הגם שהוא בבחי' חיצוניות משא"כ בשאר המדות וספי' זולת' שאינו מאיר בכלי שלהם כמו באור וז"ש מי כמוך באלים הוי"ה שהוא בחי' הת"ת דוקא שהוא קו האמצעי שעולה עד פנימי' הכתר כידוע (והוא עיקר ענין היחוד בק"ש באמרו שמע ישראל ה' אלקינו הוי"ה אחד שכולל כל ההויות כו' כמשי"ת). ולהבין ביאור הענין הנה יש להקדי' בשרש וביאור ענין הז' שמות שאינן נמחקי' והן שם אל שבבחי' אור החסד כמ"ש חסד אל כל היום ושם אלקים הוא בבחי' אור הגבורה כו' וכה"ג שמות דשדי וצבאות שהן בנו"ה ויסוד ושם אד' במל' כו' שז' שמות הללו הן עיקר בחי' התיקון דז' מדות דז"א דאצילות כידוע ואמנם שם הוי"ה הוא בבחי' הת"ת וע"ז א' מי כמוך באלים הוי"ה דוקא לפי שגם ששם אל או שם אלקים הוא במדות דחו"ג דאצילות אין בהן שלימות האמיתי דעצמות אא"ס שבאצילות רק בשם הוי"ה דת"ת דוקא וכמו שאמרו בני גד ובני ראובן אל אלקים הוי"ה כו' שכוונתם הי' לייחד ולכלול ב' שמות דאל ואלקי' שבחו"ג בשם הוי"ה דוקא שהוא עיקר הכוללם יחד כו' והוא רק מטעם הנ"ל שבבחי' שם הוי"ה דת"ת מאיר בכלי שהוא השם כמו באור ממש בשוה מה שאין כן בזולתו כנ"ל וד"ל:

{{עוגן|פרק ו|(ו)}} '''והענין''' הוא כידוע שעיקר ענין השמות הן בחי' הכלים דוקא כי ענין הכלים הן בחי' האותיות שהן מגבילי' ומעלימי' לאור כמו עד"מ אותיות השכל שמגבילי' לאור עצם השכל כמו שהוא שאין נראה ונגלה עצם אור השכל הרוחני כמו שהוא רק ע"י צירופי אותיות המח' או הדבור וכה"ג באותיות שבמדות בחסד או דין שעצם אור החסד כמו שהוא נסתר ונעלם ומוגבל בצירופי אותיות שבו כו' וכך הוא בענין ז' השמות הללו דבחי' שם אל הוא בחי' הכלי לאור החסד דאצילות כמ"ש חסד אל כו' היינו שעצם האור דחסד העליון כמו שהוא נסתר ונעלם ומוגבל בשם זה דאל וכה"ג בשם אלקי' שהוא בחי' הכלי להגביל ולהעלים לאור הגבורה דאצילות כו' וכן בשאר המדות כמו אור הנצח והוד ויסוד שמוגבלי' ונעלמים בשמות דשדי וצבאות כו' וכן אור המל' בשם אד' כו' וכה"ג. אך עכ"ז נקראו בשם ז' שמות שאינן נמחקי' (כמו שם הוי"ה שהוא בחי' כלי לאור דת"ת כו') לפי שאור הקדושה העליונה דאור א"ס שבקו"ח דאצילות שורה בכלים שהן השמות דאל ואלקי' ושדי וצבאות וכה"ג כמו באורות ממש אעפ"י שהן בבחי' אותיות ושמות שמגבילי' האור וכמו שא' וארא אל אברהם כו' באל שדי כו' וכן כה אמר ה' צבאות וכה"ג בשם אד' ושם אלקים הכל הוא בבחי' אלקות ממש וע"כ אינן נמחקי' והעיקר הוא להיותם בבחי' התיקון דז' מדות העליונות דז"א כו' שהוא לנגד בחי' ז' מדות דתוהו שהי' האור ברבוי והכלי במיעוט ע"כ נפלו הכלים ונשברו כו' עד שיש צד אחיזה לחיצוני' דק"נ בז"מ דתוהו כידוע שזהו שרש הע"ש דנוגה דעשי' כישמעאל ועשו כו' אבל במדות העליונות דבחי' התיקון בז' שמות הללו דאל ואלקי' כו' אין אחיזה כלל לחיצונים דק"נ רק מבחי' החיצוניות ואחוריים דאחוריים דשם אלקים במ"ח צירופים האחרונים כו' כידוע שהוא בבחי' המותרות ונובלות שנופלי' מבחי' החיצוניות דחיצוניות הכלים כו' (וכענין ודוגמא דאברהם יצא ממנו ישמעאל מבחי' מותרי החסד אל דקדושה וכן יצחק דגבורות דקדושה בשם אלקי' יצא ממנו עשו מפסולת ומותרי כלים החיצונים דגבור' העליונה כו'). אך הנה בזה נבדל מעלת בחי' שם הוי"ה שבמדת הת"ת הגם שגם הוא אינו רק בחי' שם כלי לאור הת"ת דז"א דאצילות כו' שאין גם בחיצוניות דחיצוניות הכלי שבו שהוא שם הוי"ה שום צד אחיזה כלל לק"נ וכמ"ש וכבודי לאחר לא אתן שהוא כבוד דשם הוי"ה (והוא בחי' יעקב שהוא בת"ת שהיתה מטתו שלמה בי"ב שבטים ונק' ישראל אשר בך אתפאר בבחי' הת"ת שבו בחי' השלימות האמיתי מעצמות אא"ס שבאצילות שנק' שלימותא דכולא כו' וע"כ נק' יעקב איש תם יושב אוהלים דתורה שהוא בחי' התיקון דתורה ששם בישראל דוקא וע"כ אמרו דיעקב לא מת שלא הי' בו שום תערובת מחטא עה"ד שהי' מצד השבירה דז"מ דכתיב בהו וימלוך וימת כו') והוא רק מטעם הנ"ל שבבחי' הת"ת בשם וכלי שבו הוא כמו באור שבו וכמ"ש ה' אלקיו עמו פי' כי מה שהשם נק' כלי המגביל הוא בבחי' שם אלקים המצמצם שיש בשם הוי"ה דהגם ששם הוי"ה יש בכל הספי' היינו רק בבחי' האורות שלהם ואין הפרש בהם רק בענין הנקודות כנ"ל אבל בכלים שלהם הרי השם וכלי מסתי' על האור כנ"ל וע"כ ברבוי ההשתלשלו' בחיצוניו' דחיצוניות הכלים יכולים גם הע"ש לקבל כנ"ל אבל שם וכלי דשם הוי"ה בבחי' אור הת"ת גם שם אלקים שבו בשוה ממש עם האור כנ"ל ואינו מסתי' ומצמצ' כלל וע"כ אמר הוי"ה אלקיו עמו דמתייחד אלקי' בהוי"ה והיו לאחדי' ממש וקאי אדסמיך לי' ליתן טעם למ"ש לא הביט און ביעקב דוקא ולא ראה עמל בישראל שהן בבחי' הת"ת מפני שה' אלקיו עמו וד"ל:

{{עוגן|פרק ז|(ז)}} '''וזהו''' שא' מי כמוך באלים הוי"ה כו'. דלכאורה זהו פלא גדול מאד וכי יש אלקי' זולת שם הוי"ה ח"ו שא' מי כמוך באלים ה' כו' והלא אמר ואין עוד אלקים מבלעדי כו'. אלא הענין הוא משום דגם בשאר שמות דאל ואלקי' וצבאות ושדי וכה"ג הן בבחי' אלקות ממש כנ"ל (ואדרבה בתחלה עלה במח' לברוא במדה"ד שהוא שם אלקי' כמ"ש בראשית ברא אלקי' וכל מע"ב הוא בשם אלקי' דוקא כמו ויאמר אלקים ואח"כ שתף מדה"ר כו') וע"כ אינן נמחקי' כנ"ל עכ"ז א' מי כמוך באלים הוי"ה משום דשם הוי"ה שבמדת הת"ת שהוא קו האמצעי בכלל הוא העליון מכול' ושרש ומקור לכל בחי' שם הוי"ה שבכל ספי' ומדה וע"כ או' ה' אלקינו היינו שם הוי"ה הכללי שהוא מקור לכל שם הוי"ה שבפרט בע"ס דאצילות הוא הוי"ה אחד ממש בבחי' אח"פ שבעצמות אא"ס שהכל נכללים בו מטעם הנ"ל וד"ל. (אך מ"ש מי כמו' באלי' כו' משמ' ששם הוי"ה גדול מכל השמו' בין באורות בין בכלים דהגם שיש שם הוי"ה בפרט בכל המדות וספי' בפנימי' שלהם גדול שם הוי"ה שבת"ת מכולם להיותו כולל כל ההויות כולם וגם בבחי' הכלים המגבילי' את האור גדול הוא שם הוי"ה משם אל ואלקי' כו' לפי שגם בבחי' הכלי שלו שהוא בבחי' אלקי' שבו מאיר האור דא"ס כמו באור הפנימית וכמ"ש ה' אלקיו עמו וכן א' בכמה מקומות הוי"ה הוא האלקי' דכולא חד ממש כו' וד"ל). (ומ"ש עוד מי כמוך נאדר בקדש כו' דקאי אל שם הוי"ה דסמיך לי' שהוא נאדר בקדש היינו שמבחי' מ"ה דאור אבא שנק' קדש העליון כידוע שקדש מלה בגרמי' כמ"ש בזוהר שהוא בבחי' אין דכתר שלמעלה מהתפשטות בהשגה דבינה וכמ"ש והחכ' מאין תמצא הוא שמתלבש בשם מ"ה דהוי"ה בבחי' הת"ת דוקא כמ"ש מה שמו ומה שם בנו שהוא בחי' פנימי' דאור אבא שבז"א כידוע וזהו נאדר בקדש בתוקף אור הקדושה שבפנימי' החכ' דכתר שנק' ח"ס כו' שאעפ"י שגם ב' המדות דחו"ג שרשם בח"ס דא"א אבל אין זה רק מחיצוניות שבו כי אין בהן שלימות דעצמות אור החכ' מאחר שהן בבחי' קו א' לימין או לשמאל ואין בכל א' שלימות מצד המנגדו שסותרו שמדת החסד סותר למדת הדין ומדת הדין סותר למדת החסד וכך הוא בשרשם בח"ס כח שכל המשכיל לחסד סותר לכח השכל המשכיל כלפי דין ואין זה נק' אמת אבל מדת הת"ת שכלול מדבר והיפוכו חסד ודין כאחד שהוא ההכרעה שבאה ממקור העליון משני הדיעות דחו"ג דהיינו בבחי' כתר שבחכ' וכמו קו המשקולת שמכריע לימין או לשמאל הרי זהו הנק' מדת אמת דוקא וע"כ פנימית החכ' דתורה נק' אמת והיא מדתו של יעקב בבחי' הת"ת שנא' תתן אמת ליעקב וז"ש ונתתם לי אות אמת כמ"ש בזוהר וד"ל):

{{עוגן|פרק ח|(ח)}} ('''ומ"ש''' עוד נורא תהלות עושה פלא. היינו לפי שבחי' קו האמצעי שבת"ת עולה עד פנימית הכתר ג"כ שלמעלה גם מן החכ' שבכתר שזהו בבחי' פנימית הרצון והתענוג שנק' פנימי' דא"א וע"י כידוע כי הגם שברצון שלמעלה ממקור השכל יש מדות דחו"ג שכאשר נוטה עצם הרצון לחסד ישכיל כל שכל לזכות כמו על אוהבו כנפשו או בנו ולהיפוך על שונאו ישכיל כל שכל לדין. וראי' מן השחד שהוא בפנימית הרצון יעור עיני חכמי' להטות כח שכלו מדין לחסד כו'. אך בחי' ההכרעה מחו"ג שברצון הוא ממקור העליון שבפנימית הרצון שלמעלה מהתחלקות הרצון לחסד או לדין ע"כ יוכל לעשות הכרעה כלולה מב' הפכים דחסד ודין כו' וכמ"כ במדות שבתענוג שהוא פנימית הרצון בכלל ונמצא שמדת ת"ת שהוא בחי' ההכרעה שבחו"ג שנולד מן השכל הגלוי שרשו עולה בת"ת דכתר דא"א וזהו ישראל אשר בך אתפאר כו' ולמעלה מזה במדות דע"י שהוא בחי' התענוג העליון שמלובש ברצון העליון גם שם בחי' הת"ת שרשו מעצמו' פנימי' הכתר דע"י וז"ש ישכיל עבדי ירום כו' דקאי במשיח ששרשו בח"ס דא"א ויעלה במדת הת"ת לבחי' ת"ת דע"י כידוע שזהו כתר ש"ט שלמעלה גם מכתר תורה דחכ' וכמ"ש בזוהר ונשא מסט' דאברהם וגבה מסט' דיצחק מאד מסטר' דיעקב בחי' הת"ת דע"י וכידוע דחסד דע"י מלובש בגלגלתא דא"א וגבורה דע"י במו"ס דא"א ובחי' הת"ת נעשה בחי' כתר לא"א כמו שזהו הכלל בכל ההשתלשלות שמבחי' ת"ת שבעליון דוקא נעשה בחי' כתר לתחתון כמו שמת"ת דע"י (דאימא) נעש' כתר לז"א וכן מת"ת דא"א נעשה כתר לאו"א כו' ועד"ז גם בחי' כתר ש"ט דמשיח שנק' מאד הוא מסוף עולם הא"ס עצמו שנק' מאד אותיות אדם כו' וז"ש נורא תהלות שנק' רדל"א דלא ידע ליה בר איהו כו') ומ"ש עוד עושה פלא הענין הוא שגם בחי' הפלא דאור הכתר עצמו נק' בחי' עשי' לבד לכך אמר עושה פלא וכידוע דאל"ף הוא חיצונית הכתר שנמשך ממנו החכ' מאין ליש דאל"ף לשון אולפנא לימוד כמו אאלפך חכ' אבל כשהחכ' עדיין בבחי' פנימית הכתר עצמו שנק' אין ממש נק' פלא שמופלא ונעלם לגמרי ונק' שכל הנעלם מכל רעיון שזהו בחי' פנימי' ח"ס דא"א ונק' אמון מופלא כו'. ולפ"ז כאשר א' עושה פלא שגם בחי' פלא זה עושה בבחי' עשי' שהוא בבחי' כלי שהוא ההתגלות מאין ליש היינו לפי שזה בא מבחי' עצמות אא"ס שבפנימית ע"י בחי' ג"ר שבו שנק' נורא תהלות הנ"ל ע"כ יכול לעשות את הפלא שיבא מהעלמו בגילוי בכלי ממש כמו לעושה נפלאות כו' עושה ממש. ואמנם בחי' הגילוי הזה דפלא בכלי אין הכלי מסתיר כלל לאור מופלא זה וזהו עיקר האות שהוא בא מבחי' כח פלא העליון דוקא לפי שכאשר בחי' האין האמיתי שבעצמות אא"ס שמלובש בפנימית הכתר בא בלבוש וכלי אין הלבוש וכלי מסתיר ומעלים את האור כלל להיותו למעלה מן ההשתלשלות דאו"כ ששם העלם וגילוי שוין ממש ע"כ גם הכלי יאיר כמו האור דקמי' כחשיכה כאורה כו' וזהו שרש ענין הנ"ל בבחי' הת"ת שמובדל בזה משאר המדות ששם הוי"ה יש בו בחיצוניות הכלי כמו בפנימית האור ממש בשוה כנ"ל משא"כ שם אל ושם אלקי' שהכלים מסתירים על שם הוי"ה הפנימי' שבהן כו' וז"ש מי כמוך באלים הוי"ה בחי' ת"ת דז"א ששרשו הוא בבחי' אין האמיתי שבפנימי' הכתר שנק' נורא תהלות שהוא עושה פלא העליון בכלי כו' לפי שבחי' קו האמצעי דת"ת דוקא עולה עד פנימית הכתר ששם שורה עצמות אא"ס ממש וז"ש היש הוי"ה בקרבנו שהוא שם מ"ה דהוי"ה דת"ת דז"א אם אין דכתר עצמו שהוא עיקר ושרש להוי"ה זה דז"א כו' כמ"ש בזוהר. וביאור כל שרש הענין יובן ע"ד דוגמא מן הניסים שבודאי כל נס הוא בא מלמעלה מן הטבע הגשמי והוא מבחי' עלמא דאתכסי' כידוע ולזה נק' הנס בשם פלא שמופלא ומכוס' כו' ועכ"ז הרי בא בלבוש וכלי ממש במקום גשמי ובד"י הגשמיי' שהוא בבחי' הטבע שמסתיר ומלביש להפלאה זו כמו המקום שנעשה בו הנס ועכ"ז אין הלבוש וכלי מסתיר כלל כמו הניסים שבאי' למעלה מן הטבע ממש שנק' נפלאות כקי"ס ותח"ה וכה"ג שהרי הרואה מקום שנעשה בו הנס צריך לברך עליו כו' וזהו עושה פלא שהפלא בא בעשי' בכלי ואין הכלי מסתיר כלל כקי"ס שהפך ים ליבשה שבא ההעלם לגילוי ממש א"כ ה"ז ענין גילוי האור הפלא בכלי כמו באור ממש להיותו סובל דבר והיפוכו כאחד ממש למעלה מן הטבע כא' עם הטבע ואין הטבע (בגי' אלקים) מסתיר כלל וכמ"ש כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות למטה בכלי ולבוש כמו שהן למעלה ממש וע"כ אמרו פסוק זה דמי כמוך כו' בשירת הים דוקא ודוגמא לדבר גילוי שכינה בהיכל ק"ק שמקום ארון אינו מן המדה בשטח מקום הגשמי הרי בכלי המגביל שהוא גדר המקום יסבול האור כמו שהוא שאין הארון תופס מקום ועכ"ז משכנו דוקא במקום והיכל זה שזהו דבר והיפוכו כא' כו' וזהו מצד בחי' אור הכתר עצמו ששם או"כ שוין כנ"ל וכן בגילוי השכינה בנביאי' בגוף גשמי ואין הגוף מסתיר כלל וכה"ג וד"ל:

{{עוגן|פרק ט|(ט)}} '''וזהו''' ג"כ בבחי' הת"ת שסובל דבר והיפוכו חסד ודין כא' שמוכרח לומר שיש במדה זו מבחי' האין העצמי דפנימי' הכתר הנ"ל רק שבשרשו בפנימי' הכתר שעושה פלא העליון כו' הוא בבחי' ההעלם ובמדות דחו"ג ה"ז בא בבחי' גילוי ממש שהוא ההכרעה בדבר מה שע"י הת"ת שיש בו חו"ג כא' בפ"מ וד"ל. (וכך הוא ענין בחי' הת"ת שבחכ' דתורה שכלולה מחו"ג דוקא כמ"ש מימינו אש כו' דבר והיפוכו כא' להיות שרשה בפנימית אבא שהוא פנימית ע"י כנ"ל ובזה יתרון מעלת שם מ"ה דהוי"ה דת"ת דז"א שע"ז א' מי כמוך באלים הוי"ה שזהו שם מ"ה מלגיו דאיהו ארח כל האצילות שכוללם יחד כנ"ל) וראי' לזה ממה ששם הוי"ה דת"ת משתתף עם כל השמות דאל ואלקי' כמו אל הוי"ה אל חסד שבת"ת וכן ה' אלקי' ה' אד' ה' צבאות וכה"ג וזהו שאנו רואי' שלע"ל יתגלה שם הוי"ה דת"ת דז"א מנרתקו שם אלקי' כמ"ש ונגלה כבוד הוי"ה וראו כ"ב כמאמר שעתיד הקב"ה להוציא חמה מנרתק' כו' ואעפ"י שנאמר כי שמש ומגן ה' אלקי' שבחי' אלקים מסתיר על שם הוי"ה כמו המגן לשמש זהו בבחי' הוי"ה אלקים שבמל' שמסתתר להיות מקור לעולמות כידוע אבל בשם הוי"ה דז"א אין בחי' אלקי' שבו מסתיר כלל וכמ"ש כי ה' הוא האלקי' כולא חד וכן ה' אלקיו עמו שהן יעקב וישראל שנא' בו אשר בך אתפאר בת"ת שבח"ע דתורה וכן בלבוש וכלי דתורה אין הנגלה שבתורה בדצח"ם גשמיים מסתיר לאור הפנימי דח"ע דתורה כלל וראי' ממה שמשה קבל תורה מסיני ומסרה כו' שנשתלשלה כ"כ עד דור האחרון ואין בה שינוי כלל כי דבריו חיים וקיימי' גם עתה כמו במ"ת ממש דאורייתא סתים וגליא אין הנגלה מסתיר לנסתר כלל ולכך א' אשרי מי שבא לכאן כו' וכל העוסק בתורה הנגלה לשמה מגלי' לו רזי כו' והכל מטעם הנ"ל בבחי' הת"ת שהאו"כ שוין בו וכן בישראל שה' אלקיו עמו כנ"ל לפי שהן בבחי' שם מ"ה דבחי' הת"ת ע"כ או' שמע ישראל דוקא ה' אלקינו ה' אחד כנ"ל וד"ל:

{{עוגן|פרק י|(י)}} '''ומעתה''' יש להבין בביאור ענין דבחי' התוהו והתיקון בפרטות שהן ג' מדרגות דעקודים נקודים וברודים וכמ"ש בע"ח דבחי' עקודים כל הע"ס עקודים בכלי א' לבד ובנקודים כל הע"ס מתחלקים בי' כלים וברודים הוא בחי' התכללות דע"ס ברבוי הכלים מכלים שונים (והוא ענין נקודה ספי' פרצוף שבחי' נקודה אין בה התפשטות כלל רק נקודה לבד שיש בה בהעלם בלבד כל הע"ס ואין מציאותן ניכר כלל ואין הפרש בין חכ' לחסד או בין ב' הפכים כחו"ג כלל וזהו בחי' העקודים שהע"ס עקודים בהעלם בכלי א' לבד שנק' נקודה כו' וספירה הוא כאשר ניכר במציאות ספיר' ומדה עכ"פ כמו אור מציאת החכ' ומציאת אור החסד וב' הפכים דחסד ודין כו' והוא בחי' הקו שיש בו בחי' המשכה עכ"פ כידוע בהפרש שבין נקודה לקו ובין קו לשטח שהקו הולך ביושר מלמעלה למטה שמורה ענין אור המשכה מיוחדת עכ"פ משא"כ בנקודה שהיא בלתי המשכה כלל ובחי' פרצוף הוא בחי' שטח שנתלבש האור הנמשך ברבוי כלים שהוא בחי' ההתפשטות כמו השטח לאורך ורוחב וימין ושמאל כו' וזהו בפרצוף אדם דוקא כמשי"ת) וידוע שהשבירה היתה בבחי' נקודים שהע"ס מחולקים בי' כלים דוקא שכאו"א מאיר בכלי מיוחד בפ"ע וניכר ההתחלקות שלהם במספר י' ספי' עכ"פ משא"כ בבחי' עקודים שכלולים כא' ממש ואין בהן התחלקות כלל כמו בחי' הנקודה כנ"ל ואח"כ נעשה בחי' התיקון שהוא בברודים שהוא בחי' התכללות האורות בכלים שהוא בחינת פרצוף אדם כו':

{{עוגן|פרק יא|(יא)}} '''והנה''' להבין כל זה (בתוס' ביאור ובפרטים רבים באופנים אחרים ממה שמבואר בפ' בראשית). יש להקדים תחלה ביאור ענין המאמר דפתח אליהו אנת הוא חד ולא בחושבן כו' (שבמאמר זה א' ג' מדרגות הנ"ל דענ"ב כו') ותחלה יש להבין בכללות המאמר הזה ובמה שקשה בו מרישא לסיפא ובמה שכפל הדברים ב' וג' פעמים והכל בענין הי"ס כו' דהנה בתחלה א' אנת הוא חד דקאי בעצמות הא"ס ממש שאו' לנוכח אנת כו' שהוא חד ולא בחושבן י"ס דמשמע אפי' בהעלם די"ס שנק' ע"ס הגנוזות בהעלם עצמות המאציל כמו שלהבת הקשורה בהעלם בתוך הגחלת כמ"ש בס"י והיינו שא' אנת הוא עילאה על כל עילאין דפי' עילאין וסתימין היינו בחי' ע"ס הגנוזות הנ"ל שהוא מושלל גם מהם ונק' סדכ"ס כו' דלמת"ב כלל אפי' מחשבה סתימאה שהוא החכ' הקדומה שבהעלם העצמות ממש (וזהו למעלה גם מבחי' העקודים דבחי' נקודה הנ"ל שהוא רק בחי' הרשימו שנשאר בהעלם העצמות שקודם הקו"ח כמשי"ת שז"ש גליף גליפו בטה"ע כו') וז"ש ולא בחושבן י"ס כלל והיינו שמסיים בסוף המאמר ולאו מכל אינון מדות כלל אפי' בהעלם כו' ואח"כ אמר אנת הוא דאפיקת י' תקונין וקרינן לון עשר ספירן לאנהגא בהון עלמין כו'. וידוע בפי' תקונין שהוא בחי' התלבשות האורות בכלים דע"ס דאצילות בג' מיני כלים רת"ס פנימי אמצעי חיצון כו' דוקא וז"ש ובהון אתכסיאת מב"נ וכידוע דמבחי' חיצוניות הכלים דז"א עיקר הנהגת העולמות דבי"ע וכמו שמסיים במא' זה לבושין תקינת לון כו' וכמה גופין תקינת לון כו' ואתקריאו בתיקונא דא חסד דרועא ימינא גבורה דרועא שמאלא ת"ת גופא נו"ה תרין שוקין כו' הרי מזכיר ציור אדם ברמ"ח אברים חיצונים כדרועא ימינא ושמאלא כו' (והוא בחי' התיקון דבחי' ברודים שבבחי' שטח כנ"ל שנק' פרצוף) וחוזר ואומר חכ' מוחא איהו מח' מלגיו בינה לבא כו' כ"ע איהו כתר מל' קרקפתא דתפלין מלגיו איהו שם מ"ה דאיהו ארח אצילו' ואיהו שקיו דאילנא כו' ולכאור' היה לו להזכיר תחלה לחכ' מוחא שהוא חכ' בראש ואח"כ התיקונין דחו"ג וגופא שהן המדות כו' אלא מפני שמדבר בבחי' התיקון דציור אדם ששרשו בעצמות המאציל ממש בבחי' שרש ההתכללות הזאת שבאדם עד מבלי ימצא ראש וסוף (כמשי"ת) וכמ"ש ואנת הוא דקשיר לון ומייחד לון ובגין דאנת ממש מלגיו דאדם זה כל מאן דאפריש בע"ס דז"א כאילו אפריש בך ממש משום דאדם אדמה לעליון ממש כו' ולזאת חוזר לראש חכ' מוחא כו' משום דראש מקבל מסוף בבחי' התכללות דאדם וז"ש כ"ע איהו כתר מל' שנא' מגיד מראשית אחרית כו' וכללותו הוא שם מ"ה מלגיו דאיהו ארח כו' וד"ל:

{{עוגן|פרק יב|(יב)}} '''ובזה''' יתורץ מה שדילג מגבוה לנמוך כ"כ שברישא א' אנת הוא חד דקאי בעצמו' א"ס ממש (שלמעל' גם מעקודי') ואח"כ א' אנת הוא דאפיקת י' תקונין כו' שהוא בחי' ברודים בחיצוניות הכלים דאדם משום דאדם אדמה לעליון ממש (וכמשי"ת) והוא מה שמסיים ולא מכל אינון מדות כלל כנ"ל וד"ל. ואח"כ כפל עוד הפעם ואמר רבון עלמין אנת הוא עילת העילות סבת הסבות דאשקי לאילנא (שהוא בחי' אדם דע"ס בכלים הנ"ל) בהאי נביעו והאי נביעו כנשמתא דאיהו חיים לגופא ובך לית דמיון ודיוקנא כו' דלגיו ולבר כו'. הנה בזה המאמר מדבר בבחי' הקו"ח שאחר הצמצום הראשון הנק' מק"פ וחלל כו' (שהוא בבחי' קו עכ"פ שנמשך מבחי' הנקודה שהוא בחי' הרשימו שלפני הקו כנ"ל) שהוא מקור היותר ראשון לכל האורות דע"ס שבאצילות בפנימי' ומקיפין וגם שרש התהוות הכלים שלהם שנק' שמהן כמו שם ע"ב במילוי יודי"ן הוא כלי לאור החכ' (והוא שרש ומקור לאור החכ' כמו שנאצל מן עצמות המאציל כמ"ש במ"א) ושם ס"ג בבינה וכה"ג והוא הנק' קו המדה שמודד כל האו"כ וכל היח"ע שבהם מעילה לעלול מעליון לתחתון כו' ונק' בזוהר מתקלא או משחתא כידוע והוא עצמו למעלה מבחי' מדה (וע"כ ע"י הקו"ח יכול להחליף האור בכלי היפוכו כאור החסד בכלי הגבורה כמ"ש במ"א שזהו וי"ו דוהנורא כו') וכמו שמסיים במא' זה לאשתמודע בהון עילאין ואיך יתנהגון עילאין ותתאין ואיך אשתמודעו עילאי מתתאי כו' שכל זה הוא אופני היח"ע דאבי"ע מאצי' לבי"ע בהמשכת מ"ד ומבי"ע לאצי' בהעלא' מ"ן שהאצילו' בכלל נק' עילאי ובי"ע נק' תתאי כו' אבל ולית דידע בך כלל ובר מינך לית יחודא בעילאי ותתאי כו' לפי שהכל הוא ע"י קו"ח שעובר בתוך כל האצילו' ומקיף לכל כו' וז"ש דאנת לית לך שם ידיעא דאנת הוא ממלא כל שמהן ושלימו דכולהו וכד אנת תסתלק מנייהו אשתארו כולהו שמהן כגופא בלא נשמתא וכמו שא' תחלה בבחי' הקו"ח הזה שנק' עלת כל העלות מקור כל האורות כו' עכ"פ הוא בבחי' מקור הראשון להיות נאצל הע"ס מהעלם לגילוי ומקור שממנו נמשך גילוי מן ההעלם נק' נביעו וז"ש דאשקי לאילנא בההוא נביעו שהוא בחי' יסוד דא"ק בכלל כידוע שמבחי' מל' דא"ס ראשית הקו"ח נעשה כתר לא"ק וממל' דא"ק נעשה כתר לע"י וא"א כו' כמ"ש בע"ח והאי נביעו איהו כנשמתא לגופא כו' שהן בחי' מקיפין דנר"נ דז"א מבחי' כתר דא"א וע"י שמקבלים ממל' דא"ק בכלל (כמ"ש במ"א בענין קורא הדורות מראש מראש דא"ק כו') אבל בך לית דמיון ודיוקנא מקיף ופנימי או"כ מכל מה דלגיו ולבר (וכמו הקו שאינו רק המשכה מצומצמת ביותר שאין ידוע עדיין כלל בה כל אופן ההמשכה בפרטות אלא הוא כולל כמה מיני המשכות בהעלם מכל אשר יומשך מן הקו בהתפשטות בשטח אורך ורוחב) ואח"כ אמר עוד אנת הוא חכים ולא בחכמא ידיעא מבין ולא בבינה ידיעא כו' עד כולא לאחזאה איך מתנהג עלמא אבל לאו דאית לך צדק ידיעא דאיהו דין כו' עד ולאו מכל אינון מדות כלל. והנה לכאורה בזה המאמר הרי שילש הדבר אחר שכבר הזכירו פעמיים במא' הא' דאנת הוא דאפיקת יו"ד תיקונין כו' ובמא' הב' דאנת הוא עה"ע כו' (שזהו בבחי' קו ושטח שהוא ספי' ופרצוף כנ"ל) וגם מאמר זה דאנת חכים כו' לכאורה סותר למ"ש במאמר הא' דחכ' מוחא איהי מח' מלגיו כו' וכאן אמר חכים ולא בחכ' ידיעא כלל וכן מבין ולא בבינה ידיעא וגם מזכיר כאן עוד פעם ב' בענין מספר הי"ס כסדרן מחו"ב למדות כמ"ש לאחזאה לון איך מתנהג עלמא בדינא וברחמי דאית צדק ומשפט כפום עובדיהון דב"נ דין איהו גבורה כו' עד כולא לאחזאה כו' והלא כבר הזכיר מספר הי"ס במאמר הא' דאנת אפיק' יו"ד תקונין כו' עד גופין תקינת לון כו' ואתקריאו בתקונא דא חסד דרועא ימינא כו' עד חכ' מוחא בינה לבא כו' (רק שהזכיר חו"ב לבסוף אחר המדות וכאן מזכיר חו"ב בתחלה ואח"כ המדות וגם שם הזכיר בחי' המל' פה תשבע"פ כו' וכאן לא הזכיר בחי' המל' כלל) ומ"ש צדק מלכותא קדישא הזכיר במקום מדת החסד כי לא אמר כאן רק דין דאיהו גבורה משפט עמודא דאמצעיתא שהוא הת"ת וצדק מל' מאזני צדק נו"ה תרין סמכי קשוט הין צדק אות ברית כו' וכשמסיי' א' אבל לאו דאית לך צדק ידיע' דאיהו דין ולא משפט כו' א"כ גם הצדק שהזכי' תחלה איהו דין ולא חסד וכבר הקדי' לומר דין דאיהו גבורה ומהו צדק מל' (וצריך ביאור וכבר מבואר כל זה בפרדס לפי דרכו וגם בכתבי האר"י ז"ל):

{{עוגן|פרק יג|(יג)}} '''אך''' הנה בדרך כלל נחלקו הג' מאמרים הללו שבמאמר דאליהו ע"ד ג' חלוקי המדרגות הנ"ל בעקודים נקודים וברודים שהוא בכללות ענין דנקודה ספי' פרצוף או נקודה קו שטח כנ"ל ובמאמר הא' דיבר בבחי' התיקון דברודים בהתלבשות האורות בכלים דוקא שהוא ציור אדם כמו שהוא ברמ"ח איברי' חיצוניים כמ"ש חסד דרועא כו' עד חכ' מוחא אור בכלי דוקא כו' וע"כ הזכיר חו"ב וכתר לבסוף כנ"ל. ובמאמר הב' מ"ש אנת הוא עה"ע כו' מדבר בחי' הקו"ח שנק' קו המדה כנ"ל דאשקי לאילנא בתוס' אורות ומוחין כו' ובמדה ומשקל דכל יח"ע בעילאי ותתאי כו' ושהוא ממלא כל שמהן כו'. ובכאן במאמר הג' אנת חכים כו' מדבר בבחי' העקודים בכללו' זהו בחי' הרשימו דנקודה שנשאר אחר הצמצום הראשון שלפני הקו"ח הנק' קו כו' וכמו בחי' הנקודה שאין בה גם בחי' המשכה כללית וכ"ש פרטות כלל רק כלול בה בבחי' ההעלם כל הע"ס שהן בהעלם בעצמות א"ס הנק' ע"ס הגנוזות בעצמות כשלהבת הקשורה בגחלת כנ"ל שאינו עדיין בבחי' מקור המשכות האורות דע"ס מן ההעלם לגילוי כלל וזהו שא' אנת הוא חכים פי' אנת ממש שהוא עצמות המאציל ולא הזכיר כאן בשם עה"ע סה"ס דאשקי כו' (ולא הזכיר כאן לבחי' כתר כי זהו בחי' הנקודה שכלול בה בהעלם חו"ב ומדות כו' שהוא כלי א' שעקודים בה הכל) ולא בחכ' ידיעא פי' שלא באה לגילוי מהעלמו בשם ידיע' עדיין גם לא בשם ע"ב וכה"ג והיינו בחי' החכ' הקדומה שנעלמה בעצמות א"ס ממש שע"ז א' לתבונתו אין מספר כלל (וכמו וה' נתן חכ' לשלמה מחכ' דא"ס ממש וכה"ג בחסד דאברהם מחסד הנעלם בעצמות א"ס ע"כ יש מ"ד דזכות אבות לא תמה כלל כמו חסדי ה' כי לא תמנו כו' וכן אנו אומרים כי לא כלו רחמיך והמרחם כי לא תמו חסדיך כו' וז"ש לית לך אתר ידיעא ולא אמר שם ידיעא כמו במאמ' דאנת הוא עה"ע כו' כי למעלה הוא מבחי' מקור לאו"כ אלא אתר דהיינו כמאמר הוא מקומו של עולם ואין העולם מקומו דבחי' הקו"ח נק' מקומו ש"ע אבל בע"ס הגנוזות בעצמות ממש אין העולם מקומו וזהו דבר והיפוכו שהוא הנקודה והקו וכן מאמר דאיהו תפיס בכ"ע ולמדת"ב כלל שהוא הקו"ח דתפיס בכ"ע ובאמת למדת"ב כו' כמו שהוא בבחי' הנקוד' כו'). וזהו פי' יחיד חי העולמים חי העולמים בחי' קו"ח ומבחי' יחיד נמשך להיות חי העולמים ע"י בחי' הנקודה שנשאר אחר הצמצום ויחיד עצמו הוא למעלה גם מבחי' הנקודה וכמו שמסיים אבל לאו דאית לך צדק כו' ולא מכל אינון מדות כלל אפי' בהעלם שאין שם מספר יו"ד ספי' כלל וכמ"ש לפני אחד מה אתה סופר וכמו ברישא שא' אנת הוא חד ולא בחושבן י"ס כלל (וכמשי"ת שזהו כמו עצמות הנפש בבחי' יחידה שלמעלה גם מיו"ד כחות הכלולים בה כו') וז"ש אלא לאשתמודע תוקפך וחילך לב"נ ולאחזאה לון איך מתנהג עלמא בדינא ורחמי כו' פי' בזה בא ליתן טעם בשרש ומקור להתהוות מציאות דע"ס דאצילות באו"כ בבחי' התיקון הנ"ל ע"י הקו"ח היפוך דנקודה היינו רק לאחזאה כו' כדי שיהיה הנהגת העולמות באו"כ דמדות דאצילות בצדק ומשפט שהוא בחי' התכללות דמדות דחכ' דתורה הקדומה שמלובש בז"א וע"כ צמצם א"ע להיות רק בבחי' נקודה א' לבד בבחי' עקודים בכלל ואח"כ יומשך בבחי' קו שהוא הקו"ח להיות המשכות דע"ס מן ההעלם לגילוי באו"כ (וזהו עד"מ אדם שיש בו פנימיות וחיצוניות שנק' או"כ שז"ש למעלה אפיק' יו"ד תקונין כו' עיקר שלמות המוחין ומדות בכלים שלהם הוא בהנהגתו בעולם ביושר שכלו וטוב מדותיו שעי"ז נשלם ג"כ עצם הנפש שזהו שא' ג"ש יושב ועוסק בתורה וג"ש יושב ודן כו' אבל למעלה שאור אין סוף עצמו נק' שלימותא דכולא א' לאחזאה כו' אבל לאו דאית לך צדק כו' ולא מכל אינון מדות כלל אפי' בחי' שלימות דמדות אלה שנק' אדם אדמה לעליון אין זה רק בבחי' דמיון לבד מצד בחי' ההתכללות דאדם אבל א' כי לא אדם הוא וכך אומ' וכל קומה לפניך לבד כו' וד"ל). ונמצא סוף המאמר הזה מכוון עם תחלת המאמר דאנת הוא חד ולא בחושבן י"ס כלל אפי' בהעלם כו' וכן מ"ש עילאה על כל עילאין שהן ע"ס הגנוזו' בכלל שמושלל מהם לגמרי כו' ולמדת"ב כלל מח' שכוללת כל הע"ס שבהעלם (כמשי"ת) ומ"ש ולא בחכ' ידיעא היא חכ' הקדומה שכולל ציור קומה דיוצר בראשית ומשום דנעוץ תחלתן בסופן א' מיד אנת הוא דאפיק' כו' כנ"ל. ואמנם בסוף המאמר שא' ולא מכל אינון מדות כלל דקאי גם על מדות דתורה שמתנהג עלמא בדינא ורחמי כו' הוא למעלה גם ממ"ש עילאה עכ"ע סדכ"ס כו' משום דגם סדכ"ס נק' בשם העלם להעלם ובא לגילוי בבחי' או"י דתו"מ באדם העליון אבל בבחי' או"ח אל העצמות ממש א' ולאו מכל אינון מדות כלל והוא מ"ש למת"ב כלל אפי' מח' דתורה שבעצמות ממש כו':

{{עוגן|פרק יד|(יד)}} '''ומעתה''' יש להבין במאמר הזה במה שקשה בו מרישא לסיפא והוא במ"ש בתחלה אנת הוא חד ולא בחושבן י"ס כלל כנ"ל אפי' בהעלם כו' ואח"כ א' אנת הוא דאפיק' יו"ד תיקונין וקרינן לון י"ס כו' הרי מונה והולך בבחי' המספר דע"ס עכ"פ שהן עשר ולא תשע כו' באו"כ דוקא כמ"ש חסד דרועא ימינא כו' עד חכ' מוחא כו' ואם הכוונה על בחי' י"ס הגנוזות בעצמות המאציל שזהו מ"ש במא' הג' אנת הוא חכים ולא בחכ' ידיעא כו' כנ"ל הרי גם בזה יש מספר עשר ולא תשע כו' כמ"ש חכים ומבין כו' דין דאיהו גבורה כו' ואע"פ שאינו עדיין בבחי' גילוי או"כ אלא המה מיוחדים וכלולים בעצמות המאציל עכ"ז הרי יש עכ"פ מספר י' ובעצמות א"ס ממש אין שם מספר יו"ד כלל כנ"ל וצריך לומר שהכוונה במ"ש ולא בחושבן י"ס היינו שאין היחוד בעצמות המאציל במספר יו"ד שנק' אחד המנוי שבא במספר כו' אלא אנת הוא חד בבחי' אחדות הפשוטה ממש (שנק' יחיד) וזהו ולא בחושבן י"ס כלל אפי' בהעלם כנ"ל. אך יקשה בזה ב' דברים א' מהו שחוזר ומפרש דבריו אנת הוא דאפיק' יו"ד כו' ואנת הוא חכים כו' שכל זה אינו אלא היחוד בע"ס הגלויות וע"ס הגנוזות ונעלמות שהוא היחוד והתכללות במספר י' עכ"פ ואין זה ערך כלל ליחוד האמיתי שבעצמות ממש שהוא בבחי' האח"פ בתכלית שנק' חד ממש ביחוד העצמי ממש שאינו בחושבן י"ס כלל וכמ"ש לפני א' מה אתה סופר כנ"ל וכמו שמסיים ולא מכל אינון מדות כלל כנ"ל ועוד איך יתכן לשון יחוד כלל בבחי' העצמות ממש אפי' בבחי' יחוד עצמי מאחר שנק' יחיד ממש שהוא אור פשוט אחד בתכלית הפשיטות ואיך א' אנת הוא חד כו' וד"ל:

{{עוגן|פרק טו|(טו)}} '''אך''' הנה עדיין הוא בדרך כלל שאין זה כמפרש דבריו במ"ש אנת הוא דאפיק' או אנת הוא חכים כו' וגם מ"ש אנת הוא עה"ע כו'. אלא בא לספר בשבחו ש"מ שהוא עצמו' אא"ס ב"ה מלמעל' למטה ואיך שגם אחר שנאצלו הע"ס באו"כ מן ההעלם לגלוי הוא רק כדי לאחזאה כו' אבל לאו דאית לך כו' ולא מכל אינון מדות כלל מפני שכולם המה מיוחדי' בעצמות אור הא"ס כמו שהי' טרם שהאציל ע"י צמצום הראשון כו' והיינו שא' תחלה אנת הוא חד בחי' עצמות אור הא"ס ממש שהוא אנת ממש שלפני צמצום הראשון שהי' אור הא"ס ממלא את כל החלל כו' כמ"ש בע"ח שאז נק' יחיד והוא שא' חד באחדות פשוטה בתכלית ולא בחושבן י"ס כלל (ומה שא' לשון יחוד עכ"פ היינו ביחוד העצמי דהוא ושמו בלבד שנק' התגלות אור העצמות שמיוחד באח"פ בעצמותו ממש כמשי"ת) ונק' עילאה על כל עילאין כו' שהוא מושלל ונבדל בערך גם מן העילאין שהן ע"ס הגנוזות ונעלמות בעצמות המאציל שזהו מה ששיער בעצמו בכח מה שעתיד להיות בפועל בגלוי מן ההעל' כו' ברצון וחכמ' ומדות וזהו שא' גליף גליפו בטה"ע כו' כפי' האר"י ז"ל שזהו ששיער בעצמו כל פרטי הע"ס שנמשכו מן הקו"ח כו' ומפני שאין ערך זה ששיער כו' לגבי עצמות אור הא"ס ממש ע"כ הוצרך לצמצם א"ע בצמצו' הראשון הנק' מק"פ וחלל ריקן כו' ונשאר רק רושם א' שלפני הקו"ח כו' שכלול בו כל הע"ס בכח והעלם גדול ובהתכללות גדולה (והוא כמו בחי' העקודים שי"ס עקודים ונעלמים בכלי א' כנ"ל וד"ל) וע"כ הקדים תחלה מא' דאנת הוא חד כו' כדי שיובן מזה הטעם ליחוד הע"ס במאצילם גם אחר שנאצלו באו"כ והוא שמספר אח"כ בירידת אור הא"ס אחר צמצום הראשון וא' אנת הוא דאפיק' כו' ע"י הקו"ח שנמשך מן הרשימו שאחר הצמצום כו' ואיך שנק' עה"ע כו' דאשקי להאי אילנא כו' ואי אנת תסתלק כו' עד שגם בע"ס הגנוזות שנק' חכים ולא כו' שהן מיוחדי' בתכלית בעצמות לאו דאית לך מכל אינון מדות כלל שזהו שחוזר לתחלת דבריו דאנת הוא חד ולא בחושבן י"ס כלל אפי' בהעלם כמו שהי' קודם הצמצום הראשון ממש וד"ל:

'''והנה''' מעתה יש להבין בביאור כל זה בנפש האדם למטה דלכאורה מובן מכל הנ"ל שאין כאן רק ב' מדרגות בכלל דהיינו ע"ס הגנוזות בעצמות וע"ס הגלויות שא' אפיק' י"ס כו' וע"ס הגנוזות הן בבחי' ההתכללות בהעל' עד שאינם ניכרי' במציאות כלל ונק' ע"ס בלי מה בלי מהות כלל כו' (שזהו כמו בחי' העקודי' בבחי' נקודה כנ"ל) וא"כ מהו בחי' הנקודו' שהן י"ס בהתחלקות ניכרת לי' במציאות ספי' ובכלי מיוחד בפ"ע דוקא. ועוד יש להבין איך ימצא מספר י' בע"ס הגנוזות בעצמות דאם הן גנוזות בהעלם העצמו' ממש הלא אור העצמות הוא אור פשוט בתכלית למעלה ממספר והתחלקות לי' כנ"ל. אך הנה באמת ג' מדרגות הן נקודה ספי' ופרצוף כנ"ל ויובן זה באדם למטה כידוע שהאדם כלול מג' מדרגות אדם פנימי ואדם אמצעי ואדם חיצוני אדם פנימי הוא הנק' בשם נפש אדם שהוא בבחי' רוחניות ממש כנפש האדם עצמה כמו שהיא טרם בואה להתלבש בגוף ואדם אמצעי הוא כאשר הנפש הרוחני' מתחבר ומאירה בכלי אברי הגוף ואדם חיצוני הוא מה שאיברי הגוף פועלים פעולתם בחיצוניות (והוא בחי' פרצוף אדם ברמ"ח אברי' שהוא בחי' ברודי' שזהו שא' אפיק' יו"ד תקונים כו' חסד דרועא כו') ודרך כלל הן הנה הי' כחות שבנפש כמו הרצון ושכל ומדות כו' שנמצאי' במספר יו"ד גם בנפש האדם עצמו אלא שהן כלולים שם בתכלית בהעלם עצמות הנפש עד שאינן ניכרי' שם במציאות כלל וכלל והן מתכללים ומתאחדי' שם בתכלית עד שאין שם מציאות רצון נבדל בפ"ע ומציאות שכל בפ"ע כו' מאחר שאין שם מציאות כחות נגלות כלל רק כלולים בהעלם בעצמות הנפש ממש שהיא פשוטה בלתי מורכבת מדבר מה במציאו' כמציאו' רצון או שכל כו' ועכ"ז הרי נקרא' בשם נפש אדם דוקא אלא שנק' אדם פנימי ולמה נקראת נפש אדם אם היא מושלל' מכל כחות אדם לגמרי אלא צריך לומר בהכרח שיש בנפש כל הי' כחות דרצון ושכל ומדות ע"כ נק' נפש אדם דוקא אלא שנכללים בה בתכלית ההעלם כאילו אינן במציאות כלל וכלל וזהו בחי' אדם פנימי כו' וראי' לזה ממה שאנו רואי' שמיד בבוא הארת אור הנפש הרוחנית הזאת להאיר בכלי' ואברים של הגוף שם מתגלים במציאותן במספר והתחלקות לי' כחות רצון ושכל כו' וכל א' וא' ניכר דוקא במציאות בפ"ע הרצון במהות ומציאו' בפ"ע והשכל במהו' ומציאות בפ"ע ובכלי מיוחד בפ"ע דוקא כמו הרצון במח' בגידי המוח והשכל במוח הגשמי שנק' צורת אור השכל בחומר המוח לפי מזיגותו בקטן לפי קטנו ובגדול לפי גדלו כמו לפי שכלו יהולל איש וכן במדות שבלב לפי תולדות מזיגת טבע הלב כן יאיר בו אור המדות חסד או דין אוי"ר ותפארת ורחמי' ונצח והוד וכה"ג גם באיברי' חיצונים יותר כמו כח הראי' בכלי העין וכח השמיעה בכלי האוזן וכח הפעולה ותנועה בידי' וכח ההילוך ברגלים וכה"ג שאנו רואי' שכח הראי' שבכלי העין החומרי הוא כצורה בחומר מוגבל ומורכב בו לפי מזיגת כלי העין וכן כח השמיעה באזן החומרי כו' וכן באברי' הפנימיי' כמו הריח בחוטם ודבור בפה שהן רוחניים יותר ועכ"ז מחולקי' הן כאו"א במציאות בפ"ע ובכלי מיוחד בפ"ע דוקא ואין להם חבור וקשר זע"ז כלל שהרי א"א שהעין ישמע כו'. וזה לכאורה יפלא מאין נמצא כל הכחות הללו באברי הגוף במציאות גמור בצורה וחומר (שנק' אור וכלי המגביל ומתאר כו') כמו צורת השכל במוח והראי' בעין כו' (מיד שנתהווה החומר שיהי' מוכן לקבל הצורה הרוחנית כמו ויפח באפיו נ"ח באדה"ר אחר שעשה גולמו כו' וכצורת הנפש באיברי הגוף בבטן דהתהוות החומר קודם לצורה כמ"ש בע"ח דבנין הכלים קודם לאורות לפי ששרש התהוות הכלי' למעלה משרש התהוו' האורות (וז"ש אפיק' יו"ד תיקונין שהן כלים וקרינן לון י"ס כו') אם לא שבעצם הנפש ממש כבר נמצא מציאות' העצמי' כמו שהן בבחי' הרוחניות שבנפש עצמה ומשם באו להאיר באברי' שבגוף להיות בבחי' צורה לחומר שאין כל חדש בעיקר המציאות שלהם רק שיצאו מבחי' ההעלם לגילוי בלבד וא"כ הרי כבר היו מציאות הי' כחות בעצם הנפש ממש רק שהיו כלולים שם בהעלם עצמות הנפש בלתי ניכרים במציאות כלל וכלל מצד התכללותם בעצמות הנפש (שהיא למעלה מהם כנ"ל) ומטעם זה עצמו אינן מחולקים שם כלל כאו"א בפ"ע אלא כולם בהתכללו' א' כמו כח הרצון עם כח השכל והשכל עם המדות אינם נבדלי' זה מזה כלל שאין ניכר מציאות כח השכל במציאו' בפ"ע נבדל מכח הרצון כלל והמדות אינן נבדלי' מן כח השכל אלא כולם יחד כא' ממש כלולים בעצם הנפש גם כח השמיעה וכח הראי' נכללים בעצם הנפש עם כח הרצון ושכל בלי התחלקות כלל ביניהן ואעפ"י שבבוא הארתן והתפשטות' באברי' שבגוף כל א' מובדל בפ"ע שאין השכל שבמוח בא כ"א אחר אור הרצון והמדות אחר השכל וראי' בעין ושמיעה באוזן כו' ויש לכל א' כלי מיוחד בפ"ע דוקא כנ"ל:

{{עוגן|פרק טז|(טז)}} '''ולפ"ז''' הרי יובן עכ"פ שיש מספר לכחות הנמצאי' וכלולים בעצם הנפש במספר י' רצון ושכל כו' הגם שהן כלולים שם בתכלית ואינן ניכרים במציאות כלל רק שאין המספר שם בהתחלקות ניכרת עדיין ומיד שיבואו להאיר אור בכלים שהן איברים שבגוף מתחלקי' כאו"א במציאות ניכרת בפ"ע ובמקום מיוחד כמו השכל בכלי המוח והראי' בכלי העין ואז א"א שיחליפו כל א' בזולתו כמו שא"א שהעין ישמע והאזן יראה אלא כל אור בכלי וחומר שלו כו' (ודמיון לדבר ממה שאנו רואים בעת שאדם ישן הרי כל כחות האיברי' פנימי' וחיצונים מסתלקי' ועולי' ונכללין בעצם הנפש ממש גם כח השכל שבמוח וראי' שבעין ושמיעה שבאוזן ומדות שבלב כו' ומיד שיקיץ מן השינה חוזרים לבא באברי הגוף כל אור בכלי שלו השכל במוח וראי' בעין בלי עכוב כלל) ובאמת יש להפלא בזה מאד דהלא ודאי אנו רואי' בחוש וממילא מובן שאין ערך כלל וכלל למציאות הכחות הנמצאים באיברי הגוף הגם שהן רוחניים כמו כח הראי' שבעין וכח השמיע' שבאוזן לגבי כח הראי' וכח השמיעה שכלולים בעצם הנפש ממש שכח הראי' בעין גשמי תראה ותביט דבר גשמי ותשמע באוזן הגשמי קול גשמי ואיך לדמות ולומר שבערך וסוג זה הגשמי תראה הנפש ג"כ בכח הראי' הרוחני' ובכח השמיעה הרוחנית הכלולים בה מאחר שגם כח הראי' הרוחנית ממש כלולה בה בלי היכר במציאות כלל וגם לראי' ושמיעה דנפש עצמה אין ערך לדמות כלל ראי' ושמיעה גשמי' וכמו בג"ע שהנשמה שומעת ורואה בראי' השכלי' הרוחני' וכן בדבור הרוחני (כמו ששמע ב' רוחות מספרי' זע"ז כו' וכמו גם במלאכים דכתיב וקרא זא"ז כו' דבור שלהם דק הרבה יותר ממח' שלנו כו') וכמו שא"א לומר שהנפש תראה ראי' גשמי' כך ממש א"א לומר שהנפש תשכיל שכל גשמי המאיר בכלי המוח שהרי שכל וסברא זו שבאה להאיר בכלי המוח הגשמי מתלבשת ומאירה לפי אופן ערך כלי המוח הגשמי כמו ההתחכמות בדבר ענין הגשמי הבא בבחי' הגשמה הגם שהוא דבר חכ' ושכל א"א לדמותו בערך כלל לגבי כח השכל הרוחני שבעצם הנפש המשכיל כל שכל רוחני כהשגת שכל רוחני האלקי שהנשמה תשיג בכח השכלי שבה בג"ע (וגם אין זה כערך שכל שבעשי' גשמי' לגבי שכל שבמושכל עמוק שמשיג כלי השכל במוח שעכ"ז זה וזה מסוג שכל המושג במוח גשמי כו') כי כח השכל שבעצם הנפש הוא רוחני בערך הרוחניות שבעצם הנפש ואין לשכל הנק' התחכמות בדבר מה ערך לזה כלל עד שהוא מושלל ומובדל בערך לגמרי באופן שלא נוכל לומר שיהי' מכח השכל שבנפש שרש ומקור להתהוות מציאות שכל האנושי שבמוח הגשמי גם לא ככח הצומח שבארץ שמגדל ומצמיח מן הרוחני אל הגשם דעשב הצומח בארץ הנתפס במישוש וראי' ושרש כחו הרוחני אינו נתפס בראו' כו' עכ"ז יש להם חבור זע"ז עכ"פ מאחר שצומח זה אינו דומה לחבירו שיש כח מצמיח ומגדל עשבי' ויש מצמיח ומגדל פירות בכמה מיני' שונים במראיהן וטעמיהן כידוע שגם במין א' כמו בתפוחי' יש מתוקי' וחמוצים שבודאי יש בכח הרוחני הצומח בחי' טעם המתיקות ברוחניות ובתפוח חמוץ גידולו מן הרוחני מבחי' חמיצות שברוחניות (שהן בחי' חו"ג) וכן בצומח דעשבי' יש עשבי' רעי' ועשבי' טובי' וכה"ג וא"א לדמות צמיחת השכל במוח לטוב או לרע לחסד או לדין מן כח השכל הרוחני שבעצ' הנפש (כמו חכמי' להרע כו') מאחר שכחות הרוחניים שבעצם הכלולים בה הן נבדלים לגמרי בערך מהיות גם מקור להתהוות מציאות כחות הגשמיי' שבאברי' שבגוף דכמו שא"א לומר שהנפש תראה בראי' גשמי' כנ"ל כך א"א לומר שתשכיל בשכל גשמי המושג במציאות שכל וא"כ א"א לומר ג"כ שיומשך מכח השכל הרוחני מקור להתהוות שכל גשמי מאחר שאין ערך ויחוס כלל ביניהן וכך הוא בכל הי' כחות שבנפש ופרטיהן שמושללין לגמרי מכל תואר מציאות כחות הנגלים באיברי הגוף הנראי' לנו לא מיני' ולא דוגמתם כו'. אך הנה עכ"ז אנו רואים בחוש שיש חבור וקשר גדול לכחות הנמצאים בגוף בכחות הרוחניות הנעלמי' בעצמות הנפש ממש דהיינו שכח הראי' הרוחניות שבנפש עצמה תאיר בעצמה מן ההעלם לגילוי בראי' הגשמי' וכן כח השכל הרוחני תוציא בעצמה לשכל הגשמי שבמוח בכל פרטי אופנים שונים וכך הוא בכל פרטי הכחות שמסתעפי' מן הי' כחות הרוחני' שבנפש עצמה דוקא (וראי' מן השינה שמסתלקי' הכחות בעצמות הנפש ומיד חוזרי' להאיר כל א' בכלי שלו מיד בהקיצו וגם החלומות הן מהרהורי לבו שביום דוקא כמ"ש במ"א) ואף הכחות הפנימיים יותר כעונג ושמחה אנו רואי' שמיד שתשמח הנפש בעצמה כן מיד יתפעל בעונג ושמחה בדם שבפנים שיאירו פניו וכן מהיפוכו מצער ויגון הנפש שנק' מרת נפש מיד יהיו פניו רעים בלקותא שבדמי' הגשמיי' וכן בחכמת אדם שמשכיל מכח השכל שבנפש יאירו בפני' בגשמיות כמ"ש חכמת אדם תאיר פניו כו' וכן כח הרצון שבמוח מתפעל מיד מחמת כח הרצון שבעצם הנפש אם לטוב וחסד ורחמים או להיפוכו לדין ורוגז כו' שהן המדות חו"ג כו' וכן במאכל ומשתה הגשמי' תשבע הנפש בעצמ' בתענוג כו' ולהפוכו בתעני' תחלש כח הנפש בעצמה כמו ועניתם את נפשותיכם שנק' ענוי הנפש בעצמה כו' וכה"ג וא"כ אנו רואים בחוש שכחות הגופניים אחוזים וקשורי' בכחות הרוחניים שבנפש עצמה והיו לאחדי' ממש וד"ל:

{{עוגן|פרק יז|(יז)}} '''אך''' הנה בהכרח צריך לומר שיש בחי' ממוצע בין הכחות הכלולים בעצם הנפש ובין כחות הנמצאי' באיברי הגוף (והוא הנק' אדם אמצעי שמחבר הנפש בגוף להמשיך אורות בכלים כו') כי הכחות הכלולים בנפש עצמה הגם שהן נבדלים בערך מהיות גם מקור להתהוות כחות שבגוף. אך עכ"ז הרי באי' ויורדי' להאיר בגוף בהתחלקות בכלים רבי' היפוך בחי' ההתכללות שלהם בעצמות הנפש ואמנם הוא ע"י דילוג הערך ממהות למהות אחר שאינו מערכם ודוגמתם כלל כנ"ל וכמו שאנו רואי' זה גם בכללות האור והחיות שנמשך מעצם הנפש בגוף שאין ערך ויחוס כלל ביניהן שחיות הנפש בעצם הוא אור וחיות רוחני מאד מובדל בערך לגמרי מחיות הגשמי שבדם האיברי' ועכ"ז קשורי' והיו לאחדים ממש כמ"ש כי הדם הוא הנפש (ונק' אדם א' דם כידוע) שהרי הנפש מתפעלת בעצמה מן מאורעות הגוף כנ"ל בהתפעלות העונג וצער שבגוף שבא מן התפעלות הנפש עצמה בעונג או צער וכן להיפוך מיסורי' וצער שבגוף תתפעל הנפש כו' כתעניות או מאכל כו' או קלקול ומכה ביסורים שבגוף תתפעל הנפש בצער ולהיפוך מתענוג הגוף כו' ובאמת מצד עצם הנפש ממש אינה מתפעל' ממקרי הגוף כלל כמו שלא נוכל לומר שנפש הרוחניות בלא גוף כלל שתתפעל מיסורי' גשמיים או מעונג גשמי כמאכל וכה"ג אלא רק מצד חבור כחות הנפש בגוף הוא שתתפעל ממאורעות הגוף כידוע ואין זה רק ע"י בחי' הממוצע שיש בו מבחי' כח ואור הנפש עצמה הרוחנית שיורד ונמשך ובא בבחי' שינוי המהות לגמרי להתלבש בדם להיות בבחי' חיי בשר ודם הגשמיי' שהוא בא בשינוי המהות לגמרי בכל פרט ופרט בכחות שבגוף כשכל גשמי במוח וראי' גשמי' בעין כו' כנ"ל והוא המחבר ומקשר לנפש בגוף והיו לאחדי' ממש עד שהנפש בעצמה תתפעל ממקרי הגוף מפני שכל כח מכחות הרוחניים שבנפש מאיר בכלי הגוף ובא ונמשך להיות בבחי' צורה לחומר במציאות ניכרת ובהתחלקות הכלים שהן האברים (וענין הממוצע הזה הוא שמרוחניות עצם הנפש מתצמצם להיות בהגשמה ונק' גשמיות שברוחניות ואז יוכל להיות ממנו רוחניות שבגשמיות בדם ובשר שנק' חיי בשר וז"ש כי הדם הוא הנפש ממש רק שבאה הנפש בדילוג הערך ממהות למהות כו' ובהסתלקו' הנפש בהעדר הכלים תבא הנפש לבחי' העצמות שלה שאין לה יחוס וערך עם תוארי' הגופניים כלל כי כל הכחות הכלולים בה הם מתאחדים בעצמ' ממש כנ"ל. וראי' לזה ממה שנפש אחת תבא בגלגולים בכמה גופי' שונים ולהיפוך שתתגלגל בדומם כו' כמ"ש במ"א) וזהו ג"כ בכל התהוות גשם מן הרוחני שהוא ע"י בחי' ממוצע דוקא כמו צמיחת העשבי' מן המזל הרוחני או כח הצומח שבארץ גם זה בא ע"י ממוצע ע"ד הנ"ל בחיי בשר מחיי הנפש (והדמיון בזה ידוע מכח התנועה שכלול בחי עצמו לגמרי ומתפשט להניע תנועה ופעולה בפ"מ שבא בשינוי המהות להיות בפעול' גשמי' וכך הוא הכח שיורד מעצמות הנפש להחיות כל הגוף בכלל ובפרט כו'). ונמצא מובן שיש כאן ג' מדרגות א' עצם הנפש ממש כמו שהיא כאשר כחות שלה כלולים בה בעצמות ממש טרם בואם לגוף שהן בתכלית ההתכללות בלתי ניכרים במציאות כלל שאין מציאות רצון או שכל ניכר במהות אעפ"י שבודאי יש כח השכל בנפש עצמה ונק' נפש השכלית וכן מציאות הרצון ומדות אך הן בהעלם גדול בנפש. וממילא מובן שאין בהם שום התחלקות כלל כנ"ל ומובדלים בערך לגמרי ממציאות הכחו' שנגלים בגוף כנ"ל ונק' אדם פנימי כנ"ל. והב' מה שע"י בחי' ממוצע כנ"ל נמשך מכחות הנפש בדילוג הערך בשינוי המהות להאיר באברי הגוף במציאות ניכרת ובהתחלקות כאו"א בפ"ע כמו אור השכל הרוחני שמתהוה במהות שכל גשמי בכלי המוח והראי' הרוחנית שמאיר בראי' גשמי' בעין וכה"ג (שנק' אדם אמצעי כנ"ל) עד שלא ישנה כל א' תפקידו בכח הארתו מכמו שמאיר ממקורו מכחו ושרשו הרוחני שבכחות הכלולים בעצם הנפש ולא יחליף אור להאיר בכלי שאינו שלו כמו שהאזן לא תראה והעין לא תשמע וכה"ג. והג' מהות הכחות שנמצאי' באברים בהגשמה בראי' גשמי' בכלי העין וכה"ג בשכל גשמי שבמוח (ובכלל הוא שנק' חיי בשר ודם שנק' אדם חיצוני כנ"ל) וג' מדרגות הללו הרי מתקשרי' ומתחברים כא' ממש עד שעפ"י כח הרצון והשכל שבעצם הנפש בהעלם נמשך להיות בבחי' רצון ושכל במוח להניע ידו ורגלו או לעשות פעולה גשמי' וכה"ג וד"ל:

{{עוגן|פרק יח|(יח)}} '''והנה''' הנמשל מכל זה יובן ג"כ למעלה בבחי' אדם העליון דאצילות שכלול מע"ס כח"ב ומדות כו' באו"כ שזהו כמו הרצון ושכל ומדות באדם התחתון למטה כי בצלם אלקי' ממש עשה את האדם כידוע ויש בו ג' מדרגות ע"ד הנ"ל באדם למטה (היינו בחי' אדם פנימי ואדם אמצעי ואדם חיצוני) א' בחי' ע"ס הגלויות באו"כ בציור אדם (שהוא אדם חיצוני) והוא כמו מהות הכחות הנגלי' באדם בכלי גופו כמו אור השכל בכלי המוח והראי' גשמי' בכלי העין וכה"ג שפועלי' פעולתם בחיצוניות כאו"א בפ"ע דוקא בכלי המיוחד לו כנ"ל ובכללם הן מספר י"ס כח"ב ומדות שבאים בגילוי באצילות והיינו מאמ' הא' דאליהו מ"ש אפיק' יו"ד תקוני' וקרינן לון י"ס כו' חסד דרועא ימינא כו' חכמ' מוחא בינה לבא כו' שכל א' מהע"ס ניכר במציאות מורגש בכלי שלו בהתחלקו' דוקא וגם לא ישנה תפקידו שלא יפעול פעולת אבר זולתו כי לא יוחלף אור בכלי שאינו שלו וכ"ש שלא יאיר בהיפוכו ומנגדו כאור החסד בכלי הגבורה וכה"ג וד"ל. והב' בחי' הממוצע הנ"ל (שנק' אדם אמצעי) שהוא כח ומקור של כל אור ואור דע"ס הגלויות כמו שהן באי' ונמשכי' מבחי' העלם די"ס שבעצמות המאציל להיות בגילוי אור בכלי בדילוג ערך בשינוי המהות כנ"ל שבאי' בהתחלקו' כל כח ומקור מיוחד ונבדל בפ"ע דוקא כמו י' כחות שבאדם למטה שכח הרצון שבנפש שהי' בהעלם בנפש יצא ונמשך להאיר אורו בגילוי בכלי המיוחד לו (ולא יאיר ממקורו מן ההעלם לגלוי במהות מדה אחרת ולא בכלי שאינו שלו כמו שהאורות שבכלים עצמן לא ישנו תפקידם כנ"ל) וכמו הניצוצות שבאי' בהתחלקות מנר או שלהבת א' כמ"ש בזוהר כהאי בוצינא דאדלק מיני' לכל סטר כו' ולא נגרע האור כלל בשלהבת הנר עצמה כך כמה מיני המשכות כחות דרצון ושכל ומדות נמשך מכחות שבעצם הנפש ההיולי ולא נגרע כחה בעצם הנפש כלל כו' וכך הוא בי"ס דאצילות שנמשכו מבחי' ההעלם שלהם שהוא בבחי' הקו"ח בכלל שהוא מקור היותר ראשון להמשכות הע"ס דאצילות באו"כ מקיף ופנימי (וכמו שמקו א' נמשך בכמה אופנים שונים שהכל הי' נכלל בקו זה בהעלם כו' וכענין קורא הדורות מראש מראש דא"ק שבראשית הקו כנ"ל) והוא מאמר הב' דרבון עלמין אנת עה"ע וסה"ס דאשקי לאילנא בהאי נביעו והאי נביעו איהו כנשמתא לגופא דאיהו חיים לגופא כו' וכד אנת תסתלק מנייהו אשתארו כו' כגופא בלא נשמת' שהן כלים בלא אורות כלל כי זהו בחי' המקור לי"ס הגלויות בכלים שהוא בא מבחי' ההעלם דע"ס שנמשך כאו"א בהתחלקות דוקא וזה בא מבחי' הקו"ח דאשקי לאילנא כו' ונק' חי העולמי' כנ"ל מפני שזהו בחי' כח ההעלם שבא לגילוי דוקא כנ"ל וד"ל:

{{עוגן|פרק יט|(יט)}} '''והמדרגה''' הג' הוא בחי' ע"ס הגנוזות ונעלמות בעצמות המאציל ממש (שנק' אדם פנימי כנ"ל שנק' נפש אדם כו') כמו עד"מ השלהבת הקשורה בגחלת שכלולה היא בגחלת בתכלית ההעלם ממש בלתי ניכרת במציאות שלהבת כלל וכמו יו"ד כחות הכלולים בעצמות הנפש ממש שאינן ניכרים במציאות ומהות כלל לא מהות רצון וגם לא במהות כח הרצון וכן לא מהות כח השכל אעפ"י שישנם בהעלם בודאי בנפש אבל הם מתכללי' בה בתכלית ולא נמשכו לבא בגילוי כלל (וכנ"ל בנפש העצמי' טרם בואה לגוף שמטעם זה עצם הנפש אינה מתפעלת ממאורעות הגוף כו' משא"כ בהעלם די' כחות הללו שבאי' לגילוי בגוף הגם שבאים בשינוי המהות מן הרוחניות אל הגשמיות בחיי בשר ודם הוא הנפש עכ"ז מתחברי' ומתקשרי' בגוף להיות גם הנפש מתפעלת ממאורעות הגוף כנ"ל וזהו בחי' הקו"ח הנק' חי העולמים שהוא כנשמתא לגופא כו' כנ"ל) וכך הן בחי' ע"ס הגנוזות בעצמות המאציל כמו אור הכתר שנק' רצון העליון ואור החכ' ובינה וכה"ג חג"ת ונהי"ם הן כלולים בעצמות המאציל לכך נק' גנוזות בהעלם העצמות ומטעם זה עצמו אין בהן בחי' התחלקות זה מזה כלל שאין הכתר שנק' רצון מציאות נבדל מן החכ' כו' וכן המדות עם החכ' הכל כלולים כא' ועכ"ז הרי יש מספר י"ס גם בי"ס הגנוזות הללו כמו יו"ד כחות שבנפש שהן במספר יו"ד רק שהן כלולים כא' ממש בלי ניכר התחלקות המספר מצד התכללותם יחד בעצמות אבל מיד שיבואו מן ההעלם לגילוי להאיר למטה באו"כ דע"ס דאצילות (ע"י בחי' הקו"ח כנ"ל דאשקי לאילנא כו') הרי שם ניכר המספר יו"ד בהתחלקות ניכרת כאו"א במציאות בפ"ע כנ"ל וכל א' נבדל מזולתו דוקא ולא ישנה תפקידו כנ"ל א"כ בהכרח ודאי שיש מספר זה עצמו גם בעודם כלולים בעצמות המאציל ממש וד"ל:

{{עוגן|פרק כ|(כ)}} '''וזהו''' מאמר הג' דאנת הוא חכים ולא בחכמה ידיעא כלל מבין ולא בבינה ידיעא כו' לפי שהן חו"ב הגנוזות בעצמות המאציל כשלהבת כו' שאינן באים בגלוי מן ההעלם באו"כ כלל (והוא כמו בחי' העקודים שע"ס עקודים בכלי א' בהתכללות א' כו' והוא בחי' נקודה של הרשימו שנשאר אחר הצמצום הראשון שלפני הקו כו' כנ"ל שבנקודה זו כלול בהעלם דוקא כל הע"ס ולא באו מן הנקודה בהתגלות מן ההעלם כלל רק בקו"ח כו'). ואמנם מדרגה הב' דקו"ח שזהו בחי' המשכות ע"ס שבהעלם לגילוי באו"כ ע"י הקו"ח הוא כמו בחי' נקודים שהן מספר יו"ד שבא בהתחלקות לי' כלים כאו"א בפ"ע כמו גילוי האור דחכ' במוחא כו' ומדריגה הג' דבחי' הכלים עצמן שבהן האורות דע"ס בשינוי המהות כראיה בעין כו' (שנק' אדם חיצוני כנ"ל זהו בחי' התיקון דפרצוף אדם שנק' ברודים שז"ש במאמר הא' אפיק' יו"ד תקונין כו' כנ"ל):

{{עוגן|פרק כא|(כא)}} '''ובכל''' זה הרי יתורץ הקושיא הנ"ל איך ימצא מספר י"ס בי"ס הגנוזות כו' אחר שהן גנוזות בעצמות ממש ובאור העצמות לא יתכן בחי' מספר כלל כו' דודאי יש להם מספר יו"ד גם בעודם כלולים בהעלם העצמות מאחר שנגלה אורם למטה באו"כ בהתחלקות ניכרת ואם לא היה להם מספר כלל בעצמות איך ימצאו במספר למטה וכמו יו"ד כחות הנגלים בגוף מי' כחות שבהעלם עצמות הנפש אע"פ שאין ערך ויחוס כלל ביניהן כמו שא"א לומר שהנפש תשכיל שכל גשמי ותראה ראיה גשמית כו' כנ"ל מפני שהן מושללים מכל תוארים הללו ועכ"ז מתקשרים ומתחברים להאיר מן ההעלם לגילוי באמצעות בחי' הממוצע כנ"ל רק שבא בדילוג הערך ובשינוי המהות כנ"ל בענין אדם א' דם כמ"ש כי הדם הוא הנפש ממש עד שיש קשר וחבור לרצון הנעלם בעצמות הנפש להניע ידו ורגלו בחיצוניות פעולת האיברים שהן כבר בהגשמה בבחי' אדם חיצוני כו' לפי שבכל פרט ופרט של יו"ד כחות הנפש מאירים מן ההעלם לגילוי בכל פרט ופרט בכחות האברים הגשמיים כו' וכך הוא למעלה באדם העליון כמו חסד דרועא ימינא דכתיב אף ידי יסדה ארץ בפ"מ זהו בא מכח הרצון העליון הגנוז ונעלם בעצמות המאציל ממש שבא מן ההעלם לגילוי באו"כ דחסד העליון שבדרועא ימינא דקודב"ה שהוא בחי' ז"א כידוע וכן מ"ש כל אשר חפץ ה' בעצמותו ממש עשה בשמים כו' וכה"ג וד"ל:

{{עוגן|פרק כב|(כב)}} '''ונמצא''' מובן עכ"פ דאע"פ שאין ערך כלל לע"ס הגלויות באצילות לגבי בחי' ע"ס הגנוזות בעצמות המאציל שמושללים מכל תוארים הללו ונק' ע"ס בלי מה בלי מהות וכמא' ולא בחכ' ידיעא כו'. מ"מ יש להן מספר יו"ד דוקא מאחר שע"ס הגלויו' הן נודעי' ונגלים במספר יו"ד והן נמצאו מכח ההעלם דע"ס הגנוזות ע"י ממוצע כנ"ל א"כ בהכרח שאותו המספר עצמו ישנו בהעלם ג"כ מאחר שע"ס הגנוזות אע"פ שהן מתכללי' יחד בעצמות עכ"ז נעשים בחי' מקורים לע"ס הגלויות ומתקשרים בהן והיו לאחדים ממש (וכמאמר דאיהו וחיוהי חד ואיהו וגרמוהי חד ממש וידוע דחיוהי הן אורות דע"ס דאצילות שבאו מן ההעלם ע"י הקו"ח וגרמוהי הן בחי' הכלים כולא חד ממש וד"ל):

{{עוגן|פרק כג|(כג)}} '''אך''' הנה עכ"ז עדיין הקושיא הנ"ל במקומה עומדת מאחר שע"ס הגנוזות הן כלולים בעצמות המאציל ממש איך ימצא בהן מספר יו"ד מעצמות המאציל שהוא אור פשוט א' בתכלית שהוא למעלה מבחי' מספר והתחלקות כלל דאיך ימצא המספר שהוא הגבול מלמעלה מן המספר ובלתי בע"ג כו'. אמנם הנה באמת זהו כל עיקר ענין הצמצום הראשון שנק' מק"פ כו' שצמצם והעלים לעצמות אור הא"ס שהוא למעלה מבחי' מספר די"ס לגמרי אפי' בבחי' ההעלם כנ"ל במא' שקדם דאנת הוא חד ולא בחושבן י"ס כלל לפי שאין שם בחי' מספר כלל וכלל כו' ואחר הצמצום הראשון הוא שהאיר בבחי' רשימו הנשאר שיהיה כלול מע"ס בהעלם עכ"פ (שהוא כמו בחי' העקודים כנ"ל שהן במספר יו"ד עכ"פ רק שהן בהעלם והתכללות א') כמו שיו"ד כחות כלולים הן בעצמות הנפש אבל עצמות הנפש כמו שהיא ממש הרי היא מושלל' לגמרי מכל תואר ומציאות רצון או שכל אף בבחי' ההעלם להיות בחי' אור אחד פשוט ועצמי שנק' יחידה שלא יתכן לומר בה ענין תואר מציאת כח פרטי כמציאת כח הרצון הנעלם או כח השכל הנעלם שהוא עכ"פ באופן איזה מציאת בפרט ועצם הנפש ממש הוא בחי' כח ואור היולי א' פשוט בתכלית כו' ויותר היא מושללת מתואר הי' כחות הנעלמים בה משלילת הי' כחות הנעלמים על הכחות הגלוים שבהן יתכן ענין העלם וגילוי עכ"פ שמן ההעלם יכול לבא לגילוי גם בדרך פרט כמו כח השכל הנעלם שבא לגילוי להיותו במציאות מיוחדת בבחי' שכל עכ"פ אבל בעצם הנפש ממש אין שם ממציאות שכל אף בהעלם (ומה שנק' נפש השכלית זה בא ע"י העלמת אור העצמות דבחי' יחידה כו') וע"כ גם בהתהוות יו"ד כחות שבה בהעל' יאיר עליהם אור עצם הנפש בבחי' מקיף א' בהשוואה אח' ממש לכח הרצון וכח השכל ולכח הראיה ושמיעה כו' עד בחי' מדו"מ שבהעלם הוא מקיף לכולם יחד מבלי יתרון מעלה וקדימה לא' על זולתו כלל באור א' פשוט ועצמי מעצמות הנפש שמושלל מהם לגמרי (וכמו שאנו רואים כזה ממש גם באו"כ שבבחי' אדם חיצוני שיש כח א' פשוט מעצמו' הנפש שמרגיש א"ע בסקירה אח' ובבת אחת ממש מתחלת הרצון שבמוח עד תנועת הרגל) וכך יובן למעלה בעצמות אור הא"ס שלפני הצמצום הראשון שהוא בבחי' אח"פ בתכלית שלמעלה ממציאות ע"ס בפרט ומספר דע"ס לגמרי ומה שנק' חכים או מבין הגם שהוא הכל בבחי' א"ס כמו לתבונתו אין מספר וכה"ג בבחי' החסד דא"ס כנ"ל זהו אחר הצמצום הראשון (שזהו מ"ש גליף גליפו בטה"ע שהוא הרשימו הנ"ל והוא מה ששיער בעצמו בכח והעלם כל מה שיומשך אח"כ בקו"ח להיות מקור לע"ס דאצילות כנ"ל) וזהו שא' לפני א' מה אתה סופר שאין שם בחי' מספר די"ס כלל וכמו שמסיים במאמר דאליהו ולאו מכל אינון מדות כלל אפי' בכח והעלם להיותו בחי' אור אחד פשוט בתכלית הפשיטות וד"ל:

{{עוגן|פרק כד|(כד)}} '''אך''' עדיין יש להבין מ"ש אנת הוא חד כו' איך שייך לשון יחוד כלל בעצמות דאא"ס הפשוט בתכלית כו'. הענין הוא דגם בזה יש ב' מדרגות (והוא ב' מדרגות דטה"ע וטה"ת בכללות כמ"ש במ"א). א' מה שמקיף ומאיר מאור א"ס הפשוט הארה אחת שכוללת בשוה ממש לכל הע"ס הגנוזות בהעלם מרצון שנק' כתר עד סוף מעשה (כדמיון ההרגשה כללית שאדם מרגיש א"ע מראשו לרגלו כנ"ל) דעכ"פ בא אור זה בבחי' מקיף הכולל לע"ס דנקודה קו שטח הנ"ל מראש לסוף כא' וע"ז שייך לשון יחוד ג"כ אע"פ שמצד עצם האור הפשוט הזה הוא למעלה ממספר י"ס לגמרי שלזה מקיף בהשוואה אח' לכולם מבלי קדימה לא' על זולתו עכ"ז נק' בשם יחוד עכ"פ להיותו בא בבחי' היחוד בעצמות המאציל לכלול ראש וסוף כא' אך מ"ש אנת הוא חד ולא בחושבן י"ס כלל זה מדבר בעצמות אא"ס ממש כמו שהוא בעצמותו שהוא יחיד לבדו ואינו בא גם לכלל מקיף כללי להשתלשלות דע"ס העלם וגילוי כו' ע"ז א' אנת הוא חד אנת ממש חד בבחי' אח"פ ממש שאינו בערך עם בחי' היחוד בחושבן י"ס כלל דיחוד דע"ס גם בהעלם אחר שהן בגדר מספר נק' אחד המנוי כמו ע"ס הגלויות דאצילות שנסתעפו מהם וגם יחוד הפשוט דאור א"ס שמקיף לכולם בשוה הרי הוא בא לפ"ע הגבלת המספר די"ס כמו הכלל לפרט וד"ל (וכמו מח' אחת הכללית שצופה ומביט עד סוף כל הדורות בסקירה א' למטה בו"א שנין דהוי עלמא כך הוא בדורות העליונים שהן ע"ס הגנוזות בעצמות שע"ז א' קורא הדורות מראש מן ההעלם לגילוי כידוע הרי גם בהם יש כמו בחי' מח' הכללית שמקיף וכוללם יחד מראש לסוף בסקירה א' כו'). אמנם אין זה ערך לגבי מהו"ע אור הא"ס עצמו (שנק' טה"ע בכללות) שצמצום גדול הוא לגבי' להיות גם מקיף כולל לראש וסוף דע"ס שבהעלם וגילוי מפני שאין בו בחי' ראש וסוף כלל שיתכן לומר בו גם התכללות והשוואה מראש לסוף כו' וכידוע דעצמות א"ס למעלה עד אין קץ כו'. ומה שנעשה מקיף לכלול מעלה ומטה כא' זהו ע"י צמצום העצמות דוקא (כמו עד"מ דגם מה שמרגיש אדם א"ע בבת א' מראשו לרגלו שזהו ג"כ רק בחי' צמצום אור א' מעצמות הנפש ממש טרם בואה לגוף שמושללת מכל כחות הכלולים בה לגמרי עד שלא נמצא בה ראש וסוף דרצון ומעשה כלל כו'). וזהו שיש יתרון מעלה בבחי' התיקון דאדם חיצוני בהתכללות האיברי' עד מבלי שימצא בהם ראש וסוף כלל יותר גם מבחי' המקיף כללי שעושה התכללו' דע"ס שבהעלם דבחי' נקודה דעקודי' הנ"ל מטעם שדומה בזה לעליון ממש (כמשי"ת). וזהו סדר דברי המאמר דאליהו תחלה א' אנת הוא חד באח"פ ממש שלא בחושבן י"ס כלל לא כמו דאיהו וחיוהי חד גם ביחוד הפשוט הנ"ל באורות דע"ס הגנוזות כאשר מקיפם יחד מראש לסוף שיש עכ"פ ראש וסוף והוא מקיפם כו' ואח"כ אמר אנת עילאה על כל עילאי' סדכ"ס שזהו ע"ס הגנוזות בעצמות המאציל שהוא מקיף לכולם בשוה כנ"ל ע"כ נק' עילאה על כל עילאי' עכ"פ ואח"כ א' דלמת"ב כלל אפי' מקיף זה הכללי שנק' מח' הכללית אין לו ערך לגבי עצמות הא"ס ממש שאין בו בחי' מעלה ומטה כלל (וגם טה"ע שנק' שה"ש לא יכלכלוך שאינו רק בחי' גילוי אור דמאור עצמו כו' כמ"ש במ"א וד"ל) ואח"כ א' אפיק' יו"ד תקוני' מפני שנעוץ תחלתן בסופן דוקא (כמשי"ת) ואח"כ א' אנת הוא עה"ע כו' שהוא בחי' הקו"ח שעובר בכל האצילות כנ"ל להיות גילוי ההעלם דע"ס הגנוזות בכלים מכלים שונים ובמדה ומשקל באו"פ ומקיף ואו"כ ובהעלאה והמשכה איך יהי' אופני פרטי יחודם כנ"ל (והיינו בחי' כללות כל הפרצופי' דע"י וא"א ואו"א וזו"נ דאצילות עד גלגלתא דא"ק שנמשך מראשית הקו והוא מתעגל בכלל שנק' מקיף כללי דאבי"ע (שהוא למטה מטה"ת שלמעלה מן הקו שמקיף לכל הקו"ח מראש לסוף הנ"ל) וחוזר ומתעגל בפרט כו' ואח"כ א' אנת הוא חכים כו' שזהו ע"ס הגנוזות שא' תחלה דאנת הוא עילאה על כל עילאין כו' והוא בבחי' מל' דא"ס שלפני הקו שכלולה מי"ס שבהעלם כמו נקודה והוא בחי' הרשימו כו' (שזהו כמו בחי' העקודי' כנ"ל) וראי' לזה שבחי' המדות שבה לא הזכיר בהן לשון או"כ ממש כי' תיקוני' כו' אלא א' דין דאיהו גבורה כו' והן מדות הנעלמים שבעצמות חכ' הקדומה כו' וגם זה ההעלם דע"ס אינו רק לאחזא' איך מתנהג עלמא בדינא ורחמי ע"פ מאמר קו המדה שהוא הקו"ח כו' אבל לא דאית לך צדק כו' ולא מכל אינון מדות כלל שבזה הוא חוזר לתחלת המאמר דאנת הוא חד ולא בחושבן י"ס כלל שהוא באח"פ דעצמו' הא"ס ממש שלמעלה גם מבחי' האור הפשוט דא"ס שמקיף לכולם בהשוואה א' כנ"ל רק שז"ש ולא כו' הוא בבחי' או"ח מלמטה למעלה מצד בחי' ההתכללות האמיתי' דאדם בבחי' התיקון דברודי' שהיא במדות דתורה ובתחלת המאמר מדבר בבחי' או"י כנ"ל וד"ל:

{{עוגן|פרק כה|(כה)}} '''והנה''' אחר כל הנ"ל יש להבין בטעם יתרון מעלת המדרגה הג' דבחי' התיקון די' תיקונין דבחי' ברודי' כנ"ל יותר גם מע"ס הגנוזות כנ"ל. ויש להקדים תחלה להבין בענין השבירה שהי' בבחי' ס"ג דבחי' נקודי' דוקא שהן ע"ס דתוהו שהיו בבחי' נקודות דכתרים כו' אבל בבחי' העקודי' שהיו ע"ס כלולים ועקודי' בכלי א' לא הי' בחי' שבירה כלל מצד בחי' ההתכללו' שבהם אבל בבחי' נקודי' מפני בחי' ההתחלקות שלהם לי' הי' בהן השבירה כו'. וביאור הדברי' מובן ע"פ הנ"ל בביאור ענין דעקודי' שזהו כמו הי' כחות שכלולים בעצם הנפש שאז אינן ניכרי' במציאות כלל להיות מהות כח השכל נבדל במהות ומציאות בפ"ע מן כח הרצון ולא הרצון נבדל מן השכל וכה"ג בכל הכחות הרי כולם כלולים כא' ממש שזהו נק' כלי א' כו' והיינו רק מצד הביטול והתכללות בעצם הנפש כו'. וכך יובן למעלה בבחי' ע"ס הגנוזות בעצמות המאציל שאינן נק' ע"ס במציאות וזהו ע"ס בלי מה מצד ביטולם והתכללותם בעצמות המאציל כו' וא"כ אין כאן בחי' אור וספי' במציאות שיפול בזה לומר ענין נפילה מצד בחי' תוקף האור כי רב הוא יותר מן הכלי כו' כידוע דעיקר טעם השבירה באורות דתוהו להיותן בבחי' ישות שהוא תוקף האור וישותו דוקא וזהו דוקא בבחי' נקודי' שהע"ס כבר נחלקו ליו"ד במציאות מורגש בבחי' יש ודבר מה בפ"ע דוקא ע"כ לא יסבול דבר מה זולתו כלל וכמו בז"מ דתוהו דכתיב בכל אחד וימלוך וימת והמלוכה היא בבחי' יש ותוקף גדול בעצמו להיותו בא בעוצם ההתגלו' שבעצם תוקף מציאותו כמו שהוא בבחי' כתר שבו שזהו בחי' הנקודות כי הנקודה מורה על בחי' העצמיות שבמדה זו דוקא וע"כ אין בה בחי' התפשטות והתחלקו' ליו"ד עדיין כמו עצם אור החסד שהוא בחי' הכתר שבה שאין בה עדיין התחלקות בפרטיות המדות וחכמ' שבה שנק' חסד וגבורה שבחסד ולא חכ' שבחסד שזהו בחי' הטעם ושכל למה יתחסד אלא רק בחי' הרצון הפשוט ועצמי שבמדת החסד כטבע איש החסד בעצם טבע נפשו בתולדתו כו' וכך הוא במדת הדין היינו ג"כ רק בחי' כתר שבה לבד שאינו רק בחי' עצם הרצון שבדין שלא נתחלק עדיין לחכמה וטעם שבמדה זו ולא בפרטות שבה בחג"ת ונה"י שבמדת הדין כו' וזהו הנק' נקודות שנתחלקו הע"ס בבחי' כתרי' שבהן לבד ולא נחלקו כל ספי' לי"ס וי' לי' כו' אלא רק במספר י' בי' כלים שכל כלי אינו רק לאור הכתר דספי' ומדה זו ולזאת הי' תוקף האור וישותו בכל אור דע"ס שלא יכול הכלי לסבול האור כו' ולא יכול לסבול לאור זולתו כלל וכלל כמו עצם הרצון של חסד א"א שיסבול לעצם הרצון של דין כי עצם הרצון הזה הוא בחי' עצם הכח של המדה והן ב' הפכיים בעצם כעצם אש הפשוט א"א שיתחבר עם עצם המים שמכבי' זא"ז כו' וע"כ כמו בבחי' המשכות די' כחות שבנפש להאיר בכלים הרי כל א' מובדל ומורגש בעצמו להאיר בפ"ע בכלי מיוחד ולא יוכלו להתכלל יחד כלל וכ"ש שלא ישנו תפקידם להאיר בכלי היפוכו מחסד לדין או מדין לחסד כו'. וכמו ב' מלכים שמצד ישותם בתוקף העצמות לא יסבול זא"ז כמא' א"א לב' מלכים שישתמשו בכתר א' כו' (ומה שלע"ל יהיו בחי' זו"נ שוין בקומתן ויקבלו מכתר א' שהוא ת"ת דא"א כו' זהו מצד בחי' התיקון דשם מ"ה דא"ק כו') לפי שכל חבור והתכללות א"א להיות כ"א ע"י ביטול והכנעת כל א' ממקומו ומעמדו לגבי זולתו ההפכי כו' אבל בחי' הישות שבא מצד תוקף האור בעצמיות שלו כנ"ל עשה בחי' הפירוד היפוך החבור והוא מה שלא יסבול זא"ז כלל וכמ"ש וימלוך תחתיו כו' שהנקודים דתוהו הן זת"ז (ונק' ענפי' מתפרדים כו') שלא היה בהן חבור כלל (וכמ"ש בזוהר דעד דלא הוה מתקלא שהוא בחי' שם מ"ה דתיקון לא הוו משגחי' אפי' באפין כו') וזהו הטעם שהיה השבירה בבחי' נקודים דוקא לפי שהן באים בהתחלקות לי' כל אחד מובדל מזולתו בבחי' יש ודבר בפ"ע וברבוי ותוקף האור ביותר אבל בבחי' העקודים שיש בהן בחי' ההתכללות זע"ז בתכלית כולם בכלי א' מצד הביטול שלהם בעצמות עד שנק' ע"ס בלי מה כנ"ל ע"כ לא היה שם בחי' שבירה כלל כנ"ל וד"ל:

{{עוגן|פרק כו|(כו)}} '''ומעתה''' יש להבין בבחי' התיקון דבחי' ברודים שהוא בחי' ההתכללות זע"ז דוקא ע"י בחי' הקו"ח עצמו שנק' משחתא ומתקלא או קו המדה כנ"ל. אע"פ שממנו וע"י דוקא בא בחי' ההתחלקות דע"ס בכלים מן ההעלם לגילוי כנ"ל בבחי' נקודה קו שטח כו'. אך גם ע"י הקו דוקא בא עיקר בחי' התיקון שהוא שם מ"ה מלגיו ארח האצי' דאיהו שקיו דאילנא בדרועוי וענפוי כמיא דאשקי לאילנא כו'. והוא מ"ש במא' הג' דאנת הוא עה"ע כו' דאשקי לאילנא ואתרבי בהאי שקיו כו' כנ"ל (וכמשי"ת) ושרש ענין התיקון היינו כאשר כל ספי' וספי' מתחלקת לי"ס כמו חו"ב וחג"ת שבאור החסד כו' וכל א' מהי"ס שבה מתחלקת עוד לי"ס כמו חסד שבגבורה שבחסד כו' מצד רבוי התחלקות הכלים שזהו בחי' פרצוף דאדם כידוע בע"ח משא"כ בחי' נקודים דע"ס דתוהו הן רק יו"ד נקודות שהן י"ס לבד ואין כל ספירה מתחלק' לי' כלל כנ"ל ע"כ נק' בשם נקודות שהן בחי' העצמיות דכל ספי' כנ"ל כמו עצם אור החסד כו' שא"א שיתכללו ב' הפכים כלל כנ"ל (ואע"פ שמבואר למעלה בענין נקודה קו שטח או נקודה ספי' פרצוף הרי בחי' העקודים בבחי' נקודה שכלול בה בהעלם כל הע"ס כו' ונקודים הוא בבחי' ספי' מאחר שנחלק לי' ספי' כנ"ל עכ"ז גם הי"ס הללו נקראו בשם נקודות כי אינו מתגלה רק בחי' הכתר שבה כנ"ל) (ובמ"א מבואר דגם בחי' ספי' מתחלק' לי' ספירות רק שאינו מתחלק עוד לי' כו') וזהו עיקר טעם ההתכללות דבחי' התיקון מפני שבא האור ברבוי ההתחלקות ביותר דהיינו שגם הע"ס שנתחלקו לי"ס כאו"א כלולים מי"ס שמפני זה יכולים להתכלל גם ב' הפכים דחו"ג כמו חסד שבגבורה שבחסד עם גבורה שבחסד שבגבורה וכה"ג (כמשי"ת) וא"כ כל שרבוי ההתחלקות יותר עושה בחי' ההתכללות יותר להיות ברבוי הכלים ביותר שזהו עיקר בחי' פרצוף אדם ברמ"ח איברים חיצונים כו' שז"ש אפיק' יו"ד תיקונין כו' כנ"ל משא"כ בחי' י"ס דתוהו שלא היה ההתחלקות רק לי"ס וי' כלים לבד שזהו שנק' רבוי האור ומיעוט הכלים כו' ובבחי' התיקון נק' מיעוט האור ורבוי הכלים ע"כ נתקיימו כו' כמ"ש בע"ח וד"ל:

{{עוגן|פרק כז|(כז)}} '''אך''' הנה עדיין יש להבין דאם עיקר ענין בחי' התקון הוא מה שבא ברבוי ההתחלקות יותר מי' לי' כו' כנ"ל א"כ יותר היה ראוי להיות השבירה בבחי' ברודים שהוא בבחי' רבוי ההתחלקות הרבה יותר מבחי' נקודים שאין שם ההתחלקות רק לי' כנ"ל ולמה היה השבירה בנקודים ולא בברודים ולא עוד אלא שעיקר התקון היה בברודים שהוא ענין רבוי ההתכללו' זע"ז כנ"ל דאיך יהיה דבר מהפוכו דמרבוי ההתחלקות דוקא שטבעו לעשות הפירוד יהיה רבוי ההתכללות יותר כנ"ל לפי ששניהם ענין א' ממש שזהו ענין רבוי הכלים שבא מחמת מיעוט האור כו' שמזה דוקא עיקר סבת קיום האורות בכלים כידוע. ועוד יש להבין דמשמע בכמה דוכתי בע"ח שעיקר ענין התקון הוא רבוי ההתחלקות כנ"ל ובכמה מקומות משמע דעיקר התקון הוא רבוי ההתכללות דוקא דלכאורה ההתכללות עם ההתחלקות דבר והיפוכו ממש אלא צריך לומר דאדרבה הא בהא תליא שמבחי' ההתחלקות בא רבוי ההתכללות מפני שמן מיעוט האור שהוא ההתחלקות נעשה רבוי הכלים דוקא וא"כ למה לא היה בחי' ההתכללות גם בי"ס דנקודים דתוהו (אם כל ספי' נחלקה לי"ס עכ"פ וגם אם אינו רק י"ס לבד הרי הן במספר התחלקות עכ"פ שההתחלקות עושה ההתכללות עכ"פ ולא הפירוד שמזה באה השבירה כו'):

'''אך''' הנה כל זה יובן בהקדים תחלה שיש ב' מיני התחלקות. א' בחי' ההתחלקות שגורם לעשות הפירוד דוקא היפוך החיבור כנ"ל בע"ס דנקודים דתוהו. והב' ההתחלקות שגורם לעשות בחי' ההתכללות דוקא שהוא התחלקות דבחי' התקון כנ"ל. ובזה יתורץ מה שא' בע"ח בבחי' התקון שעיקרו מבחי' ההתכללות ומבחי' ההתחלקות משום דהכל א' שמהתחלקות דתקון בא ההתכללות משא"כ בבחי' התוהו שמבחי' ההתחלקו' לי' נעשה בחי' הפירוד כו' וע"כ היה השבירה דוקא בבחי' התוהו בבחי' נקודים ולא בברודים כו' וד"ל. והנה כללות הענין בהפרש שבין ב' מיני התחלקות הנ"ל היינו כאשר ההתחלקות באה מתחלת הוייתן שמתחלת הוייתן של הע"ס כשיוצאין ממקורן באים בבחי' פירוד והתחלקות זה מזה מן הקצה לקצה זהו ההתחלקות שעושה הפירוד היפוך החבור ולא יתכללו לעולם והוא בחי' התחלקות די' נקודות דתוהו כנ"ל אבל התחלקות הב' הנ"ל דבחי' התקון שעושה רבוי ההתכללות דוקא היינו כאשר מתחלת הוייתן היו בבחי' ההתכללות דוקא ואח"כ נתפרדו לי' ומי' לי' כו' שזהו כמו שמחלקים ומפרידים דבר אחד לחלקי' קטנים רבים מצד שתחלת הוייתן היה בחבור יכולים להתחבר ולהתכלל יחד כמבראשונה ממש משא"כ כאשר תחלת הוייתן היה בפירוד שעושה הפירוד לעולם כו' וזהו כללות ההפרש בין ב' מיני התחלקות הנ"ל דתוהו ותקון וד"ל:

{{עוגן|פרק כח|(כח)}} '''ולהבין''' ביאור כל זה בפרט יש להקדים תחלה ענין התחלקות הב' הנ"ל שגורם לעשות רבוי ההתכללות והחבור בלי שיעור כו' ויובן זה עד"מ בענין המזיגות וההרכבות שנמצא בב' הפכים כאש ומים שזהו הכלל הידוע שבבחי' הפשוטים כמו שהן בעצם א"א לעולם שיתחברו ויתכללו יחד כמו האש ומים עצמן כמו שהן בעצם פשיטותן המים לא יסבול האש והאש לא יסבול המים ומכבים זא"ז אבל המזיגות והרכבות שיוצאים מהן יוכלו להתחבר בדבר א' כמו בעץ שמורכב מיסוד המים ומיסוד האש כי העץ שורף באמצעות יסוד האש שבו שהוא היובש שבו ויצמח מצד לחלוחית יסוד המים שבו וישכנו ב' הפכים בו יחד והוא לפי שיסוד האש אשר בו אינו עצם הפשוט דאש רק חלק ההרכבה ומזיגה לבד דאש וכן יסוד המים שבו אינו עצם הפשוט שלו רק הרכבתו לבד ע"כ יוכלו להתכלל יחד. ואמנם אין טעם זה מספיק כ"כ דאין כאן רק חלישות של האש ומים הפשוטי' שהן ההרכבות שלהם אבל עכ"ז בהרכבות ומזיגות דאש ומים הן ב' הפכים ג"כ רק שאינ' בתוקפן כ"כ ואיך יתחברו יחד והיו למהות א' בעץ או באבן שיש בו יסוד המים כמ"ש אבנים שחקו מים וגם יסוד האש שמוציאים אש מן האבן והצור כו' והרי מתכללים בו הרכבות ומזיגות האלה דאש ומים יחד ממש וכן בעץ השורף יוצא בקיטור העשן שלו תערובת מלחלוחית יסוד המים ומיסוד האש יחדיו ויוכללו בעשן זה כידוע. אלא צריך לומר שיש עוד טעם בזה והוא העיקר להיות שזה אמת שכל דבר היוצא יותר מפשיטותו בהרכבות ומזיגות שונות יוכל להתכלל במנגדו יותר אך זהו בתנאי כאשר יצא ממנו הרכבה שהוא מדבר המנגדו דוקא כי ידוע שכל דבר מה כלול גם מדבר הפוכו דוקא אלא שנכלל בו בתכלית ההעלם כו' כמו האש שיש בו בהרכבה בהעלם גם מחלקי יסוד המים דוקא רק שנכללו באש בהעלם גדול מאד וכן יש במים חלקי הרכבה נעלמה מיסוד האש דוקא וכמ"ש בס"י הוציא מים מאש ואש ממים וע"כ טרף אש ומים ובללן יחד והוא השמים שמורכב מאש ומים יחד כו' וכאשר יצאו חלקי המים מן האש הרי יוכלל ויתחבר עם המים וכן כאשר יצאו חלקי האש מן המים יוכלל מיד ויתחבר עם האש כו' וכל שבא הדבר להתחלקות לחלקים קטנים ביותר ובמזיגות שונות יותר ימצא בו יותר חלקי המנגד שלו ויוכל יותר להתחבר במזיגות והרכבות שיוצא מן המנגדו שגם הוא יצא להתחלק ולהרכבו' שונות שנמצא בו יותר מחלקי המנגדו כו' ע"כ מה שיחובר מב' הפכים אלה יהיו למהות א' ממש כי מצא מין את מינו כו' כמו בעץ ואבן שמתחברים בהן יחד מהרכבו' ומזיגות דאש ומים מטעם זה (והגם שיש מים באש אינו נק' מורכב אלא פשוט כי המים שבאש יותר קשה מן האש עצמו כמו אש שהוא נק' אש שותה שמלחך המים דוקא וכן אש שבמים כמו ברקים של המטר שהוא עיקר לסבת המטר שזהו כמו גבורה שבחסד שהוא עיקר החסד ותקפו וחסד שבגבור' שהוא עיקר כח הדין ותקפו כו') רק ביציאת המורכב שבכל א' ממנגדו דוקא יוכלל במנגדו כמים שבאש שיצא להתחלק בהרכבה בפ"ע יוכלל עם המים או גם עם אש שיצא מן המים ואע"פ שגם זה ב' הפכים דאש ומים רק שנתחלפו שמים שבאש נתחבר עם אש שבמים מפני דהגם שבהיות' כלולים בעצם דאש הפשוטים היו בתכלית הפירוד והמנגד יותר מאש ומים עצמן כנ"ל אבל כאשר יצאו להתחלק בפ"ע הרי נהפך ממהותו הראשון להפוכו וכן מה שיצאו ממנגדו נהפך להפוכו ע"כ יוכלו להתחבר יחד אע"פ שבחליפי' הללו יש ב' הפכים בהפוך כמו במים שיצא מאש שהוא כמים ממש שמנגד לאש שיצא ממים שהוא כאש ממש אלא צריך לומר בהיפוך דמים שיוצא מאש לפי שיוצא ממנגדו מפני שנחלש כחו של האש בעצם וכן אש שיצא ממים מפני שנחלש כח המים בעצם וע"כ גם הן אינן ב' הפכים כי המים שיצא מן האש המנגדו נחלש כח המים שבו ויסבול לאש שיצא מן המים שגם הוא כחו חלוש מצד שיצא מן המים וע"כ יוכלו להתחבר יחד דהיינו שיולד מציאת מזוג וכלול מב' הפכים האלה יחד כידוע בס' הטבע (וכמו החסד וזכות שיוצא מן הקטיגור כשנחלש כחו העצמי שזהו כשנחלש עצם כחו ויוצא חלק הדין שבו כמ"ש ומעז יצא מתוק ומן הסניגו' יוצא דין וחוב כשנחלש ויוצא חלק החסד שבו שיוכללו שניהם בהכרעה כלולה יחד מחוב וזכות כמשי"ת):

{{עוגן|פרק כט|(כט)}} '''ויובן''' כל זה יותר עפ"י משל אחר והוא מן המרקחת שנעשה מב' הפכים דב' טעמים חריפות ומתיקו' כמו בבישול הצנון שהוא חריף או פלפלין שהם מרים עם הדבש שהוא מתוק שנעשה מב' הטעמים ההפכיים טעם ממוזג משניהם יחד והוא הקיוהא שנק' עריבות (קוויקונג) לפי שהגם שהצנון ופלפלין וכה"ג כמו שהן בעצם חריפים ומרים א"א שיתחבר ויתכלל יחד עם המתיקות דדבש בעצם כמו שהוא אם הן בלתי מחולקים כלל לחלקים קטנים להיותם ב' הפכים בעצם אבל ע"י הבישול שמפרר ומחלק לכל א' לחלקים המורכבים בו מהפוכו המנגדו אז יתחברו ויתכללו יחד להוציא הטעם הממוצע מבין שניהם יחד והוא לפי שגם בדבר החריף כמו הצנון כשיוציאו ממנו כל חלקי ההרכב' שבו הרי ימצאו בו הרכבה גם מטעם המתיקות כידוע שיש בצנון מטעם המתיקות ויש בדבש מטעם החריפות וחום (שהרי שורף הלב ומחמם כו') אלא כאשר הן במהותם ועצמם בלתי מתחלקי' להוציא מהם כל חלקי ההרכבה שבהן רק כמו שהוא עצם פשוט כו' אז א"א שיתחבר בהפוכו ומנגדו שהוא ג"כ עצם פשוט בהיפוך גמור אבל כשיוציאו מכל א' חלקי ההרכבה שיש בו ממנגדו אזי יורכב ויתכלל כל א' עם מנגדו והיו לאחדים ממש כו'. ויש בזה ב' טעמים לפי שמתיקות שהיה בצנון יוצא לגלוי ויתחבר ויתכלל עם מתיקות שבדבש בעצם וחריפות שהיה בדבש ויוצא לגלוי יתחבר ויתכלל עם חריפות שבצנון בעצם יחדיו יודבקו כו'. והטעם הב' כנ"ל לפי שיצא ממנו חלקי ההרכבה ממה שנמצא בו ממנגדו דוקא וכן במנגד יצא הפוכו ואע"פ שנעשו ב' הפכים בחילוף שהוא מתיקות הצנון עם חריפות הדבש אבל מפני שכל אחד יצא מכח הפוכו הרי נחלש כחם כמו מתיקות שיצא מחריפות הצנון הפוכו עם חריפות שיצא מן מתיקות הדבש יתכללו יחד לעשות חבור גם בין עצם הצנון והדבש ההפכיים להיות נעשה טעם ממוזג משניה' יחד והוא העריבות והקיוהא כנ"ל וזהו דוקא מצד שנתחלפו הטעמים מדבר להפוכו בגלוי מחריפות הצנון למתיקות הדבש וממתיקת הדבש לחריפות אבל מצד עצם הצנון והדבש אע"פ שיש מתיקו' בצנון בהעלם וחריפות בדבש בהעלם לא יצא ממוצע כלל מבין שניהם כשלא יבשלום יחד ויתקנו אותם כמו שהם לאכול שכל א' בטעמו עומד כמו שהוא בעצם בלי שינוי כלל (אך כאשר לא היה שום צד הרכבה כלל בצנון מן המתיקות ובדבש מן החריפות לא היה מועיל הבישול להוציא מכל א' הפוכו ואז א"א שיצא מבין שניהם מזיגה ממוצעת כלל וכמ"כ באש ומים אם לא היה בכל א' חלקי ההרכבה מהפוכו כמים באש ואש במים לא היה ענין חבור והתכללות משניהם בעץ ואבן וכה"ג (ולפ"ז אין האש ומים פשוטי' בעצם בתחלת הוייתן אלא מורכבים מאחר שיכולים להתחלק ולהוציא מים מאש ואש ממים כו' כנ"ל ויש בזה חלוקי דעות בס' הטבע האחרוני' והאמת הוא שיש מים באש ואש במים וז"ש בס"י טרף אש ומים ובללן יחד כו') וא"כ הרי יובן מזה עכ"פ שרבוי ההתחלקות שיוצא מדבר והפוכו מחלקי המנגד שבכל א' זהו העושה יותר ההתכללו' בדבר המנגדו ברבוי מזיגות שונות שממוצעי' מדבר והפוכו בכמה אופנים שונים בלי שיעור כלל וכל שאין הפשוט יוצא להתחלקות כלל מחלקי המנגדו אינו יכול להתחב' במנגדו שגם הוא כמו שהוא בלא התחלקו' והרכבה ממנגדו כלל כאש ומים בעצמן וכה"ג ונמצא שרבוי ההתחלקות דוקא עושה רבוי ההתכללות והוא התחלקות הב' הנ"ל והיינו כאשר מתחלת הוייתן היו בבחי' ההתכללות דוקא (וכמו שהאש כלול ממים ומים מאש כנ"ל) ע"כ כשהוציאו מהן חלקי ההרכבה ונתחלקו לחלקי' רבים ושונים אזי יכולים להתכלל יחד מצד שמתחלת הוייתן היה כלול כל א' מחלקי המנגדו אבל התחלקות הא' שעושה הפירוד לעולם שלא יתכללו כלל זהו בפשוטים עצמיים שאין בהם שום צד הרכבה מחלקי המנגד מתחלת הוייתן (כמו שאם לא היה מים באש ואש במים כלל) א"א שיבואו לידי חבור והתכללות גם בחלקים שנתחלקו במיעוט ביותר כניצוץ קטן שטפה א' דגשמי' מכבהו וגם בביטול המיעוט ברוב לא יהופך מהותו כמעט המים המרים ברוב מים מתוקים שנחלש כח המתיקות ממעט מים המרים וכן המים מועטים באש שלהבת גדולה כו' ובאמת בחבור ב' מנגדים כל א' מחליש כח המנגדו זולתו ההפכי שמתגבר עליו להפכו למהותו דוקא כמו חריפות הצנון מתגבר ומחליש מתיקות הדבש שיהי' כמוהו וכן להפוך מתיקות הדבש מחליש כח החריפו' שבצנון להיות כמוהו ומזה יוצא מכל אחד הפוכו שהוא מתיקות דצנון וחריפות דדבש ומתכללים להיות מזיגה ממוצעת בטעם א' הכלול משניה' וכמ"כ בהרכבות דאש ומים שיוצא מכל א' היפוכו מטעם שכל א' מחליש כח זולתו ולא שיש מים באש ואש במים או מתיקות בצנון וחריפות בדבש כו'. והאמת הוא מטעם שיש בכל א' היפוכו דוקא שהרי הפשוטים העצמיי' א"א להם להתכלל אע"פ שכל א' מחליש כח זולתו כו' וד"ל:

{{עוגן|פרק ל|(ל)}} '''והנה''' הנמשל מכל הנ"ל בבחי' רבוי ההתכללות דמדות דתיקון שבא דוקא מחמת רבוי ההתחלקו' שלהם מי' לי' כו' ומפני ששרש הוייתן מתחלה היה בבחי' ההתכללות זע"ז דוקא כנ"ל. והענין הוא כמו שאנו רואי' במדות שבשכל ורצון שיש שכל ורצון של חסד וטוב ויש שכל ורצון של דין וחוב והרצון בעצם לחסד וטוב הוא בחי' כתר שבה כנ"ל וזהו כטבע המים אמנם מתחלק הרצון בעצם לשכל ומדות דהיינו הטעם ושכל למה רוצה כך ואז כלול גם מהפוכו שזהו ענין הדין שברצון של חסד מצד השכל וטעם ג"כ לחייב לדין ונק' גבורה שבחסד וזהו ענין התחלקות המדה לי' וכן מתחלק עוד כל מדה פרטי' שבה לי' כמו חסד שבגבורה שבחסד הזה דהיינו שגם השכל וטעם לחוב ודין בחסד זה עצמו הרי כלול מהפוכו ג"כ לצד חסד וזכות באופן פרטי כמו גבי שאול המלך שנענשו על שלא נספד כהלכה וגם על עון שאול שהמית את הגבעונים הרי זהו דבר והפוכו שבעון זה שהמית לגבעונים לא היו ראויים לעונש על שלא הספידוהו כהלכה אלא שיש לכל א' טעם בפ"ע שהדין הוא בדבר זה על שהמית כו' ועכ"ז הי' ראוי לעשות עמו חסד להספידו כהלכה שהוא חסד שבגבורה שנמצא הדין הזה הי' כלול מב' הפכים מכח הדין וגבורה שבחסד על שהמית שיתוקן הדבר ומכח החסד שבדין וגבורה מה שלא נספד כהלכה ועל שניהם יחד נענשו עונש א' הרי נתכללו ב' הפכים שזהו גבורה שבחסד עם חסד שבגבורה שנכללים כא' בעונש א' שהוא התכללות חסד שבגבורה דחסד עם גבורה שבחסד שבגבורה דהיינו שבגבורה זו לענוש על שלא נספד כלול מכח החסד שבדין שבחסד על שהמית כו' שכל א' מתכלל עם הפוכו מצד הסתעפות רבות מהתחלקות שבכל א' מהפוכו דוקא כו'. וכן מצינו ג"כ בענין מה שא' ביום שמחת לבו זה בנין בהמק"ד שא' שלמה שה"ש ומ"ש כי על אפי כו' מפני שנשא שלמה את בת פרעה כו' וכלול דין ואף וחימה עם שמחת לבו כא' ביום שנשא שלמה כו' היה שמחת לבו בבהמק"ד ובשמחת לבו בבהמק"ד היה דין ורוגז על שנשא כו' והוא בחי' התכללות דחו"ג מב' הפכים כא' מצד שכל א' יש לו טעם מיוחד שיוכלל בו כח מנגדו ויסבלנו ולא יסתרו זא"ז כלל שזה בא מצד רבוי ההתחלקות דוקא וד"ל. וכן מצינו בדור המבול שא' אמחה כו' ובקרבן נח א' ולא אוסיף עוד כו' והכל מטעם א' שהי' לדין שהוא כי רבה רעת האדם כו' ימצא בו עצמו הזכות כי יצר לב האדם רע מנעוריו ולא יוכל לכובשו כו' עוד כל ימי הארץ כו' ולכן א' שלא יקלל האדמה בעבור האדם שזהו התכללות חסד שבגבור' עם גבורה שבחסד לפי שיש בכל א' מהפוכו כו' וד"ל:

{{עוגן|פרק לא|(לא)}} '''וכך''' הוא בבחי' ההתכללות דחסד ודין למעלה בכל יום כמ"ש כי רגע באפו חיים ברצונו שהוא ברגע זו עצמה שהוא באף כמ"ש אל זועם בכל יום וכמה זעמו רגע אז דוקא חיים וחסד ברצונו לפי שיש כח החסד בדין עצמו ודין בחסד מצד בחי' ההתכללות שבא מרבוי ההתחלקות דוקא וכן מ"ש ברוגז רחם תזכור דוקא בעת הרוגז יזכור לרחמי' לפי שהחסד ורחמי' כלול בדין ורוגז עצמו ונק' חסד שבגבורה כו'. וכן יש דין ורוגז בחסד ונק' גבורה שבחסד ומתהפכי' ומתלבשים במנגדם דוקא מצד שחוזרים ומסתעפי' חסד מדין ודין מחסד וכמו יסורי' של אהבה שבא מכח הדין שבחסד והוא חסד באמת לפי שנמצא טוב וחסד גדול ביסורים הללו ולהפוך משלם לשונאיו בכח החסד נעשה דין להאבידו שהדין ועונש מלובש בחסד (הרי גבורה שבחסד חסד הוא באמת וחסד שבגבורה דין הוא באמת וכה"ג) וראי' לזה ממה שמצינו שחייב אדם לברך על הרעה כמו על הטובה ממש כמ"ש איוב ה' נתן וה' לקח יהי שם ה' מבורך והברכה אינה רק על הטוב וחסד אלא מפני שיש ודאי רב טוב וחסד ברעה זו בהעלם שהוא התכללות החסד בדין כו'. ולכך א' השמחי' ביסורי' עליהם הכתוב אומר ואוהביו כצאת השמש בגבורתו שמקבל היסורים שהוא כח הדין ועונש לשמחה וטוב הרי ממתיק לכח הדין בכח החס' וטוב עליון שמלובש בו בהעלם וז"ש ואוהביו שהוא אהבה הכלול' בבחי' גבור' ודין שבו שזהו כצאת השמש בגבורתו דוקא שנק' גבור' שבחסד כשנמתק הדין לחסד שהוא תוקף של החסד כמו כי גבר עלינו חסדו כידוע (וכל זה ההתכללות מצד ההתחלקות הוא בא דוקא כנ"ל) (וכמ"כ יובן בענין התכללות דבר והפוכו בחו"ג באדם שמכלכל דבריו ועניניו במשפט בחסד ודין כלול כאו"א ממנגדו במילי דעלמא וגם במילי דשמיא כו' כמו בעבודה שבלב באוי"ר בחי' רו"ש שהוא ענין חדוה ומרירות כא' מטעם ושכל א' בהתבוננות אחת שיחייב האוי"ר כא' ממש וכמ"ש וגילו ברעדה במקום גילה שם תהא רעדה הרי דבר והפוכו כא' שבאהבה שמקרוב שמזה יתפעל בשמחה וגילה שם עצמו יש יראה ורעדה כשבא בקירוב למלך יותר כשיושב במשתה עמדו שיראה בפנים ושמחה ואהבה מבחוץ או להיפוך וכך או' וכל הלבבות ייראוך מבחוץ וקרב וכליות יזמרו לשמך מבפנים כו' וכה"ג באוי"ר שבתפלה ברו"ש שהרצוא ברשפי אש שעולה למעלה לצאת מחומר גופו לידבק באלקי' חיים וזהו האהבה והדביקות בחדות אלקי' מקרוב ושם תהא רעדה בבחי' יראה ופחד דאלקי' בבחי' שוב שהוא בבחי' ביטול והעדר הרגשת עצמו לגמרי כמו במלאכי' שא' בעמדם תרפינה כנפיהם וכן וירא העם וינועו כו' וכמו באברהם אוהבי הי' יראה מבפנים ובפחד יצחק היה אהבה מבפנים וכמו"כ באוי"ר שבמעשה שיש עובד למלך מאהבה לעשות לו נח"ר ויש עובד מיראה וכך במ"ע העבודה מאהבה ובל"ת מצד היראה ושניהם כלולים כא' בקבלת מ"ש ברצון ואהבה וגם ביראה לפי שבודאי יש באהבה מן היראה וביראה מן האהבה דאל"כ לא היו מתכללים זע"ז כנ"ל באש ומים כמו שהן פשוטין בלתי מורכבים זה מזה א"א שיתחברו כלל וכך למעלה במיכאל וגבריאל שר של אש ומים עושה שלום בהם ואין מכבים זא"ז ואם לא שכלול אש ממים ומים מאש לא הי' יכול להיות שלום ביניהן אעפ"י שמתבטלין לפני העליון מהם כו' וכך הוא בהתכללו' דחו"ג במדות עליונות כמ"ש כי רגע באפו כו' כנ"ל) וכמ"כ יש בחי' התכללות דחו"ג במזיגה והרכבה מב' הפכים בכמה אופנים שונים בבחי' המדות שבחכ' שבתורה כידוע שהתורה היא בבחי' התקון דשם מ"ה (שהוא ע"י מאמר קו המדה שנק' מתקלא או משחתא כמשי"ת):

{{עוגן|פרק לב|(לב)}} '''והנה''' כל זה שיתכלל דבר והפוכו באופן ממוצע פרטי ממוזג מבין כח שניהם דוקא זהו מצד שנתחלק כאו"א להפוכו דוקא וכמו רצון של חסד שכלול גם מכח ושכל של דין ונק' גבורה שבחסד עצמו וגם בהיפוכו המנגד לו שהוא רצון העצם של דין שכלול גם מכח החסד ע"פ שכל וטעם המחייב לזה ג"כ אזי יוכל להתכלל יחד חסד שבדין עם דין שבחסד באופן ממוצע שנעשה משניהם יחד וכמ"כ להיפוך בהסתעפות והתחלקות עוד בחסד שבגבורה שבחסד זה עם גבורה שבחסד שבגבורה ודין שהן ב' הפכים להיפוך מצד שבגבורה שבחסד יש חסד ובחסד שבגבורה יש דין וגבורה אז מבחי' התכללות שניהם יצא אופן ממוצע אחד שקרובי' ומתאחדי' ביותר וכל שיתחלקו ויסתעפו דבר מהפוכו יותר יותר יוכלל במנגדו בקירוב ואחדות יותר שנמצא רבוי ההתכללות בא רק מרבוי ההתחלקות שבכל א' מהפוכו יותר וד"ל. וכך אנו רואים בכל תולדה שנולד מיחוד דבר והיפוכו דוקא לפי שכמו שיש ב' הפכים שאינן סובלים זא"ז כלל כאש ומים וכה"ג כך יש ב' הפכים שאוהבי' להתחבר ולהתכלל יחד דוקא לפי שהוא הפוכו דוקא כמו התענוג מן הקור בהיותו בחום כמים קרים על נפש עיפה וכצל יומם בסוכה בחום הגדול ולהיפוך התענוג מן החום בהיותו בקור גדול וא"כ החמימות והקרירות מתמזגי' זע"ז ויולידו דבר ממוצע כמו תבואת שמש שגדלי' מחום השמש ומקרירות המים בגשמיו' ולחלוחית הארץ ומאחר שכל חום יוליד ויצמיח הרי יש בו מן המים הקרים והקור יש בו מן החום וא"ל לא יצמיחו המים והממוצע מבין שניהם במזיגה טובה הוא שפועל טוב הצמיח' כמו באמצע ישוב העולם ולא בדרומו יותר מדאי שהחום שורף והארץ יבישה כמדבר ולא בצפונו שהקור חזק ביותר (וגם הקור מכווץ והחום מתפשט היפוך האש השורף והתפשטות דמים כו') וכך הוא בתולדות הצומחי' מקור וחום יחד שיש בהן שינויי אופני' רבים הכל לפי אופן התכללות שרשם הרוחני מדבר והיפוכו וכך הוא במזיגת הרוחו' שבעולם ממוזגי' מכמה הפכים יחד וזהו עיקר קיום העולם וז"ש עוד כל ימי הארץ קור וחום וקיץ וחורף ויום ולילה לא ישבותו כו' שכל אלה מתכללים יחד דבר מהיפוכו דוק' שזהו עיקר בחי' התיקון דעולם שאם לא הי' בחי' התכללות כלל בדבר מהיפוכו לא הי' קיום לעולם כלל (וגם לא הי' מציאות תולדות חדשות כלל). וראי' ממה שאנו רואי' ביחוד דבר והיפוכו באיש ואשתו שהאיש ואשה הרי הן ב' הפכי' ממש במהותן העצמי שהזכר רובו חסד דמים ותשוקתו להשפיע והאשה בחי' גבורות דאש בתשוקה לקבל וכאש ומים כך הוא מ"ד דחסדי' עם מ"ן דנוק' ואוהבי' בתשוקה גדולה להתדבק יחד מפני שכל א' הפוכו דוקא יתאוה לו וכמו מים קרים על נפש עיפה וכה"ג כך מ"ד ממתיקי' לגבורת רשפי אש תשוקת' דנוק' דאתבסמ' מחסדי' דמ"ד ובאמת הרי כלול כ"א מהפוכו דוקא שבמ"ד יש גבורות רשפי אש החום בזרעו שאם לאו אינו מוליד ומחומו תתפעל הנוק' ותזריע במ"נ שלה שהוא בבחי' החסדי' דוקא ומבחי' התכללות דגבורות דנוק' בחסדי' דדכורא וחסדים דדכורא בגבורות דנוק' כידוע במ"ד ומ"ן שלהם ואתדבקו' רוחא ברוחא (שרוח) יזרעו שניהם ויולידו ולד שהוא הממוצע מבין ב' הפכי' כאלה בדומה להם ממש כו' וד"ל. (וכן בתולדות הארץ מן התכללות דבר והפוכו ממטר ואידי הארץ והזרע הזרוע כלול משניהם ומן האידי' יתהוו המטר וכתיב והרוה את הארץ והולידה והצמיחה) וכמו אשה כי תזריע וילדה וע"י מ"ד דוקא שהוא עיקר כח המוליד וא"כ לא נודע מי המשפיע ומי המקבל באמת וכך הוא בהתכללות דבר מהפוכו שזה מקבל מזה וזה משפיע לזה שכל א' אין לו שלימות אלא ע"י זולתו ובין אמצעות חבורם יחד נעשה שלימות שניהם וזהו עיקר בחי' יחוד דזו"נ וכל תולדות שמתהווה מחבור והתכללות דבר והפוכו כו' (שהוא בחי' התכללות האמיתי' שבבחי' אדם דתיקון מבלי שימצא ראש וסוף כלל שלמעלה גם מהתכללות דעקודי' כמשי"ת):

{{עוגן|פרק לג|(לג)}} '''וכך''' יובן בבחי' ההתכללות במדות דחכ' שבתורה שהוא עיקר בחי' התיקון דאדם כמ"ש וזאת תורת האדם כו' כמ"ש בזוהר דכל התורה כולה רק לאכללא שמאלא בימינא וימינא בשמאלא שזהו התכללות דב' קוין חו"ג שכל א' נכלל בהפוכו ומנגדו דוקא והוא לפי שנמצא בכל א' מהיפוכו בהתחלקות שלו דוקא כנ"ל וכמו מט"פ טמא ומט"פ טהור שר"מ היה אומר על טמא טהור ומראה לו פנים ולהיפוך על טהור טמא כו' לפי שיש בכח החסד שבחכ' לטהר הטמא גם מהיפוכו לטמא הטהור שהוא בחי' דין שבחכ' ובבחי' דין שבחכ' לטמא הטהור יש מכח החסד דחכ' לטהר הטמא כו' וכמ"כ יש בכח שכל א' להצדיק את הרשע ולהרשיע את הצדיק כנ"ל בענין הטעם כי יצר לב כו' וכמו ב' ת"ח מחולקי' זה מטמא וזה מטהר זה אוסר וזה מתיר כב"ש וב"ה כו' שמתכללים כל א' בהפוכו דוקא ויוצא דבר ממוצע מבין שניהם שכלול מב' הפכים יחד דוקא כמו שא' בבני א"י שהוא תלמוד ירושלמי שנוחי' זה לזה בהלכה וא"א לומר שלא יהיו ב' דיעות מחולקי' מהיפוך להיפוך כב"ד של שלשה זה מחייב וזה מזכה כו' אלא שנוחי' זה לזה לקבל השכל והסברא המנגדו וכן זולתו נוח לקבל שכל היפוכו וע"כ יוצא מבין שניהם דבר ממוצע בכמה אופנים שונים וכמו שא' נפק מילת' מבינייהו כו' (וזהו כטבע ב' הפכי' שאוהבי' להתחבר יחד דוקא שיקבל כל א' מזולתו דוקא שאז יוצא תולדה א' כלול משניהם יחד כו') ובני בבל היו סותרי' זא"ז במחלוקת ואינן נוחין זה לזה כו' דהיינו כמו ב' הפכי' דאש ומים שאינן סובלין זא"ז וכמו מדות דתוהו כנ"ל וע"כ א' במחשכים הושיבני זה תלמוד בבלי כו' שלא יכלו לעמוד על המיצוע שהוא האמת ועכ"ז מעלת ת"ב גדול יותר מת"י לפי שבחלקי הסותר ומנגד בקושיות וסתירות זה לזה דוקא יבאו אח"כ לאמתות עומק הדין יותר ובחידושי' רבי' יותר ממה שהיו נוחי' זה לזה לקבל כל א' היפוכו וכמו מחלוקת ב"ש וב"ה שנק' מחלוקת לש"ש דסופה להתקיים שאלו ואלו דא"ח כו' וכן הויות דאביי ורבא בפלפול בקושיות רבות זה לזה יותר כמו שא' דבכ"ד קושי' וכ"ד פירוקי ממילא רווחא שמעתתא כו' (וזהו בחי' התחלקות דתוהו שנק' חושך שיבא להתכללות ע"י בחי' חכ' מקור התיקון שהוא למעלה יותר מהתכללות דמדות דתיקון מצד עצמו כמו כשנוחי' זה לזה כו' וכאש ומים שמתכללים יחד כשאחד סותר ומנגד לחבירו דוקא תחלה וז"ש בס"י הוציא אש ממים ומים מאש מפני שכל א' מחליש כח היפוכו דוקא ורוצה להפכו למהותו שיוצא מזיגות והרכבות ברבוי יותר משהי' כל א' סובל ומקבל כח המנגד שלו כו' כמו שאנו רואי' שמויכוח קשה לסתו' טענת זולתו וכן זולתו יסתור אותו כו' יותר יבורר האמת משהם נוחי' זה לזה לקבל חלקי הסותר כו' וד"ל). והעיקר הוא מבחי' שם מ"ה שרש התיקון שלפני הקו"ח שמאיר בקו"ח זה שנק' קו המדה לאכללא כו' גם להאיר אור החסד בכלי הגבורה כו' וליתן מדה בהעלאת מ"ן והמשכת מ"ד שיהי' אופן התולדה משניה' כלול במדה ושיעור כפי החכמה הקדומה שזהו עיקר התורה שהיא בחי' התיקון דאדם כו' וד"ל. והוא לעשות מדה ושיעור ממוצע גם בין ב' הקצוות הרחוקי' בקושיות בפלפול כמו לטמא את הטהור ולטהר את הטמא וכן להצדיק כו' וכמו קו המשקולת שמטה מימין לשמאל ומשמאל לימין ועושה משקל ומדה וע"כ נק' משחתא כו' וזהו עיקר מעלת כח גדול דתיקון שבאדם שיש בכח שם מ"ה בשרשו לחבר ולכלול גם לבחי' נקודים דתוהו שתחלת הוייתן בפירוד כאש ומים עצמיים כו' שעיקר התיקון הוא לתקן לבחי' התוהו דוקא כמשי"ת וד"ל. וזהו שהתורה נק' תורת האדם דוקא שהוא בחיצוניות האיברי' דרמ"ח מ"ע ששרש התכללות זו למעלה גם מהתכללות דעקודים כו' מצד שלא נמצא בחי' ראש סוף כלל כמו מצות ת"ת שבראש בחכמ' מקבל ממצות צדקה שבבחי' רגל כו' וז"ש הלל להגר שבמצות ואהבת לרעך כמוך דעלך סני כו' זהו כל התורה כולה שהוא בחי' התכללות דאדם שמקבל זה מזה כו' לפי שיש בכל א' שלימות מהפוכו ואידך פירושא הוא זיל גמור שהן כל פרטי היח"ע שבכל מצוה ומצוה עפ"י מאמר קו המדה דתורה כנ"ל וד"ל:

{{עוגן|פרק לד|(לד)}} '''ומעתה''' יש להבין בשרש ענין ההתחלקות הא' הנ"ל בבחי' נקודים דתוהו שהוא היפוך התחלקות הב' דתיקון הנ"ל והוא שהתחלקות זאת עושה בחי' הפירוד דוקא היפוך ההתכללות כנ"ל ועיק' ההפרש הוא מצד שתחלת הוייתן כשיוצאי' ממקורן באי' ויוצאים בבחי' פירוד והתחלקות זה מזה שלא יוכל א' לסבול מנגדו והוא מצד בחי' תוקף האור וישותו כמו ב' מלכים כו' כנ"ל והן ברבוי האור ומיעוט הכלים שאינן מתחלקים רק לי' ובי' כלים לבד כו' אבל התחלקו' הב' דתיקון בתחלת הוייתן היו בבחי' ההתכללות כו'. ובאמת יש להבין בכל זה דלכאורה אין התכללות זו שהי' בתחלת הוייתן דמדות דתיקון הוא רק מצד שהיה כל א' כלול מהפוכו גם בהיותם בבחי' עצמיות שלהם כמו המשל דאש ומים שיש אש במים ומים באש ע"כ כשבאים להתחלקות יותר יותר יוכלו להתכלל יחד כנ"ל. וזהו כמו עצם כח החסד עם עצם כח הדין כמו שהן בתקפן גם אז יש חסד בדין ודין בחסד כו' וא"כ גם בבחי' התחלקות הא' דהיינו כמו שנמשך כל א' וא' מובדל בפ"ע כנ"ל מעצם הנפש אין זה נק' פירוד והתחלקו' מתחלת ההויה שהרי כלולים זה מזה ומזה הטעם יכולים לבא אח"כ בהתחלקו' והתכללות בבוא הארת' בכלים שבגוף מחסד ודין יחד ואם הי' כל א' בלי הרכבה כלל ממנגדו לא היו מתחלקי' ומתכללים כ"כ אח"כ כמו שאם לא הי' מים באש ואש במים כלל לא היו יוצאי' מפשיטותן העצמי להתחלק כלל כנ"ל. ועוד יש להבין מאין יש כח ההתחלקו' וההתכללות במדות דתיקון דברודי' יותר ממדות דנקודי' שמצד זה הי' השבירה בנקודי' ולא בברודי' דאם מצד ששרש הי"ס דתיקון הוא בבחי' ההתכללות די"ס שבעקודי' שהוא כמו התכללות הי' כחות בנפש עצמה טרם בואה לגוף (שנק' נפש אדם בחי' אדם פנימי) והן ע"ס הגנוזות בעצמות (בבחי' הרשימו שלפני הקו כנ"ל) הרי ע"ס דנקודי' (שהוא כעצם כח החו"ג בחי' הכתרי' דכל ספי' כו') הן קרובי' יותר לבחי' ההתכללות דע"ס בעצמות המאציל שהרי מבחי' ההתכללות בעצמות יצאו להתחלק להיות כל א' יוצא מובדל בפ"ע דוקא ובכלי מיוחד כו' אעפ"י שהוא היפוך דבחי' ההתכללות שלהם בעצמות וא"כ יותר יתכן לומר בנקודי' שתחלת הוייתן הי' בבחי' ההתכללות דעצמות דוקא ואח"כ יצאו מפורדי' שיכולים יותר לבא להתכללות מי"ס דתיקון שבאי' אחר ההתחלקו' בעצם די"ס דנקודי' שזהו כמו שתחל' הווייתן היה בפירוד והתחלקו' היפך ההפרש הנ"ל ובאמת נהפוך הוא כנ"ל. ועוד דהיא גופא יש להבין איך יבא ההתחלקות דנקודי' מבחי' ההתכללות דעקודי' שזהו דבר והפוכו שההתחלקות בעצם הוא היפך גמור מן ההתכללות בעצם כו' ואם נק' התחלקות זו דבחי' נקודי' התחלקות מתחל' הוייתן איך יש כח בבחי' התיקון לעשות התכללו' בהן עצמם אחר שיתחלקו מי' לי' כו' כנ"ל בענין התכללות דגבורה שבחסד עם חסד שבגבורה וכן חסד שבגבור' שבחסד עם גבורה שבחסד שבגבור' וכה"ג שזהו כמשל רבוי התחלקו' דהרכב' אש ומים כשיוצאי' מפשיטותן כו' וכמו טעם החריפות שבדבש עם טעם המתיקות שבצנון כו' שיכולים לבא להתכללות במזיגו' רבי' בטעם ממוצע כו' ואם יוכלו המדות דתוהו שבבחי' נקודי' לצאת מפשיטותן ועצמותן אין זה נק' פירוד והתחלקות מתחלת ההויה כו' וא"כ מוכרח לומר בטעם כח ההתכללות דתיקון שזהו מטעם שרש ההתחלקות דנקודי' דתהו שבא מבחי' התכללות דעקודי' שאין זה התחלקות מתחלת הוייתן אלא אדרבה מפני שתחלת הוייתן הן בהתכללות בעצמות כנ"ל וזהו היפוך גמור ממה שמובן ומבואר בע"ח דנקודי' דתוהו באי' בפירוד בעצם זת"ז כו' ועכ"ז יש כח בבחי' התיקון דשם מ"ה לתקן לבחי' ב"ן דתוהו להיות גם הם בבחי' ההתכללות דוקא (וכמובן מכל המשלים הנ"ל) וזהו עיקר בחי' התיקון דחכ' דתור' לברר לז"מ דתוהו (וכמ"ש בפ' בראשית באריכות):

{{עוגן|פרק לה|(לה)}} '''אך''' הנה לכאורה יש לתרץ כל הנ"ל דבחי' ההתכללות דתיקון שאחר ההתחלקות דנקודי' שהן כמו י' כחות הבאים מעצם הנפש בהתחלקות בכלים שבגוף שרשו בהתחלקות די"ס דעקודים שהן כמו הי' כחות הכלולים בעצמות הנפש (שנק' אדם פנימי) ששם אין כל א' מובדל כלל מזולתו כמו כח הרצון וכח השכל והמדות הכל כלולים כא' בתכלית וע"כ יש כח ההתכללו' כזאת גם בי' כחות הללו גם לאחר שכבר נחלקו מי' לי' ובכלי' רבי' באיברי האדם בבחי' התיקון שיוכללו ב' הפכים דחו"ג בכל פרטיה' והוא מצד עצם שרשן הראשון דחו"ג כמו שהן כלולים בעצם הנפש הרי הן שם בתכלית ההתכללות זע"ז וכן השכל עם הרצון מתכללים יחד מטעם זה ונמצא בחי' התכללות של או"כ הנפרדים זה מזה בגוף תלוי בהתכללות של הי' כחות שבנפש המתאחדי' בעצם שזהו ענין התחלקות הב' הנ"ל שעושה רבוי ההתכללות לפי שכאו"א הי' כלול מזולתו בתכלית גם בעודם קשורי' בהעלם עצם הנפש משא"כ התחלקות די' כחות בבחי' נקודי' שבאי' להאיר בכלי הגוף כאו"א בפ"ע הוא שנק' התחלקות מתחלת ההויה שלהם שלא היה כאו"א כלול מזולתו מעולם ע"כ הוא העושה הפירוד היפוך ההתכללו' ואעפ"י שלכאורה הן קרובי' יותר לבחי' התכללו' דכחות בעצמות הנפש כנ"ל שהרי משם יצאו להתחלק כו' דהנה באמ' מה שיוצאי' בהתחלקו' כאו"א הוא בבחי' הפירוד בעצם כמו כח עצם החסד עם כח עצם הדין שלא יסבלו זא"ז כלל הרי הוא היפוך גמור מבחי' ההתכללות די' כחות בעצם הנפש ואיך יבא דבר מהפוכו אלא צ"ל שזה נעשה ע"י צמצום גדול מעצם הנפש להיות בא בשינוי המהות כמו מרוחניות לגשמיות כנ"ל שנק' ממוצע ואדם אמצעי לחבר ולקשר כחות הנפש בגוף מחיי רוחני לחיי בשר שבא בדילוג גדול מאד בלתי ערך ויחוס ביניהן כלל (וראי' מהתפעלות הנפש ממקרי הגוף שמצד כחות הכלולים בעצם הנפש לא תתפעל כלל כי אין לה שתוף וערך עם תוארים הגופניים וכמו בענין הגלגולים כו' ומצד בחי' הממוצע שבאי' כחות הנפש להאיר בכלי הגוף תתקשר בגוף ותתפעל ממקרי הגוף כו' כנ"ל). וא"כ מזה יובן שאין ערך כלל לכחות הגלויים בגוף לגבי כחות הכלולים בנפש והרי מטעם זה עצמו יובן מה שבא ענין ההתחלקות בעצם בי' כחות שיוצאי' להאיר בגוף לפי שנעשי' בבחי' מציאות מורגש ע"י דילוג הערך כמו מרוחניות לגשמיות כנ"ל (היפוך גמור מבחי' התכללות דכחות בעצמות הנפש שאינן ניכרים במציאות כלל וע"כ הן בתכלית ההתכללות) ע"כ נק' בחי' נקודי' פירוד בעצם מתחלת ההויה כו' וד"ל:

{{עוגן|פרק לו|(לו)}} '''והנה''' לפ"ז עיקר כח ההתכללות בתיקון דברודים (שהוא כחות שבאברים ממש שנק' אדם חיצוני כנ"ל) בא מבחי' העקודים שזהו שתחלת ההויה היה ביחוד והתכללות משא"כ בי' כחות היוצאים מן הנפש שתחלת הוייתן בפירוד מטעם הנ"ל. ואין זה מתיישב עדיין דא"כ למה אנו רואים שי' כחות הללו יוצאים מפשיטות' אח"כ כשבאי' באברי הגוף מחו"ג יחד כמו הרצון של חסד שמתכלל עם רצון של דין ע"פ שכל וטעם א' כנ"ל שמוכרח לומר שהיו כלולים זה מזה בתחל' כמו שיש מים באש ואש במים כנ"ל שמטעם זה הוא ההתכללות דתיקון בבוא הארת היו"ד כחות בכלים ואם אינם כלולים זה מזה בעצם מאין יבא ההתכללות בתיקון דאורות בכלים ואיך יכולים לחלק בין הכחות היוצאים להאיר בכלים ובין הכחות הללו עצמן שהן בכלים שנאמר שהאורות שבכלי' שרשן בבחי' ההתכללות דעקודים דוקא אדרבה הרי אנו רואים שכחות הבאים באברים הן בהתחלקות ניכרת הרבה יותר ובהבדלה בין זה לזה עד שלא ישנה א' תפקידו כו' כראיה בעין ושמיעה באזן ושכל במוח שלא יחליפו מזה לזה כלל ולא יתכללו יחד כלל יותר מהתחלקות שבי' כחות הללו שיוצאי' מעצם הנפש להאיר בראיה ושמיע' הגשמי' וכה"ג וגם הרי יכולים להתכלל חו"ג שבאור וכח השכל הנובע מן הנפש יותר מאור שכל זה עצמו כשבא בכלי המוח שלא יטה להפוכו וכן ברצון ומדות שבלב שלא יוכל להטות לבו מחסד לדין כו' והוא מצד התחלקות הכלים משא"כ באורות וכחות הללו עצמן כמו שהן יוצאי' מן הנפש עדיין שיוכלל חסד בדין ברצון ושכל ומדות כו' וא"כ היה ראוי להיות השבירה באו"כ דתיקון יותר מבחי' נקודים ונהפוך הוא באמת שעיקר ההתכללות הוא באו"כ דאדם חיצוני כו' ומצד רבוי ההתחלקות דוקא שהוא עושה רבוי ההתכללות יותר והדרא קושיא לדוכתא מהו ההפרש בין ב' מיני התחלקות הנ"ל שהתחלקות הא' דנקודי' עושה הפירוד והתחלקות הב' עושה ההתכללות דוקא וד"ל:

{{עוגן|פרק לז|(לז)}} '''אך''' הנה שרש הענין הוא דכח ההתכללות שבאו"כ בציור אדם חיצוני שנק' ברודי' הוא למעלה מבחי' ההתכללות דעקודי' שהן כמו הכחות שנכללים בעצם הנפש אעפ"י שבאי' בהתחלקות ניכרת יותר מהתחלקות דנקודים הנ"ל. ויש להקדים תחלה בטעם ענין התכללו' דע"ס דעקודים שהוא כמו ענין התכללות די' כחות בעצם הנפש ממש שאין זה התכללות אמיתית כ"כ כי כל א' וא' מן הכחות הללו ישנו במציאותו כמו שהוא ממש והוא נבדל מזולתו כמו כח השכל שבנפש שהוא מהות נבדל בפ"ע מן מהות כח הרצון או כח החסד וכן כח החסד נבדל במהות ומציאות היפוך כח הדין רק שמפני בחי' הביטול במציאות שלהם בהתכללות' בהעלם עצם הנפש ע"כ יתכללו יחד שם לפי שאינ' במציאותם כלל והוא מצד הארת עצם הנפש שכוללם יחד מראש לסוף וב' הפכים כאחד ממש וכמו עד"מ אדם שהוחלט אצלו לבנות בנין ולא גילה רצונו עדיין בזה כלל רק שיער בעצמו בכח נפשו הפשוטה איך יהיה אופן הבנין בכל פרטי חלקיו ע"פ הרצון ושכל ומדות שבנפשו בהעלם שאע"פ שיש רצון ושכל ומדות בהתחלקות כל אחד ואחד בפ"ע באופן פרטי הבנין כמו שנגלה ונראה אח"כ במעשה הבנין שגילה רצונו ושכלו ומדותיו בכל פרט אבל כאשר שיער בעצמו עדיין היה כל פרטי כחות דרצון ושכל כו' בהעלם בעצם הנפש כלולים כא' בסקירה א' מתחלת הרצון עד סוף מעשה כא' ממש ולא מבלי שימצא ראש וסוף כלל שהרי כח הרצון נק' תחלה גם בהיותו כלול בעצם הנפש ומה שרוצה במעשה הבנין בכח והעלם נק' סוף אלא שנכללים הראש וסוף כא' ועכ"ז יש לכל א' מציאות בפ"ע מראש לסוף וב' הפכים דחו"ג (וכמו שמרגיש אדם א"ע מראש לרגל כנ"ל) וכך הוא בע"ס דעקודי' שהן ע"ס הגנוזות בעצמות המאציל שכלולים כא' ממש מראש לסוף שז"ש גליף גליפו בטה"ע והוא מה ששיער בעצמו בכח והעלם כל הבא בגילוי ברצונו וחכמתו בהשתלשלות דקו"ח כו' ששם נכללים הכל כא' ממש אבל אין זה בחי' התכללות אמיתית עדיין מאחר שנמצא מציאת ראש וסוף נבדלים במהותן רק שמפני ביטולם והתכללות' בעצמו' בעל הרצון מתאחדים בתכלי' (וכמו שאומר ברוך שאמר באמירה אחת והיה העולם דאבי"ע בסקירה אחת והוא בחי' מחשב' אחת הכללית שסוק' בסקיר' אחת כל הדורו' דהיינו כל ע"ס שבהעלם העצמות שבאו לגילוי בקו"ח עד סוף העשיה וד"ל:

{{עוגן|פרק לח|(לח)}} '''וזהו''' הנק' התכללות דמספר י"ס עכ"פ מצד אור העצמות דא"ס שלפני הרשימו דע"ס כלולים שם בהעלם אבל בחי' שם מ"ה דא"ק בחי' שרש התיקון דברודי' הנ"ל שממנו ההתכללות בקו"ח שנק' קו המדה הרי שרשו בעצמות אור הא"ס ממש שלמעלה גם ממח' הכללית הנ"ל שז"ש אנת הוא חד ולא בחושבן י"ס כלל וכמ"ש ולא מכל אינון מדות כלל שלא יתכן לומר שם בחי' ראש וסוף כלל שלא יפול בזה ענין התכללות במספר יו"ד אלא הוא אח"פ בתכלית הפשיטות כנ"ל (וכמ"ש לפני א' מה אתה סופר כנ"ל וזהו מ"ש דלמת"ב כלל אפי' מח' הכללית המקיף בהשוואה א' כנ"ל). והנה בחי' כח ההתכללות דאדם חיצוני ברמ"ח איברים אורות בכלים שהוא בחי' ברודי' כנ"ל שרשו בא מבחי' עצמות דא"ס ממש דלאו מכל אינון מדות כלל שזהו שתחלת ההוי' ביחוד העצמו' דאח"פ ולא ביחוד דחושבן י"ס כלל אפי' בהעלם שנק' ע"ס הגנוזות ובזה יתרון מעלת אדם חיצוני על אדם פנימי ג"כ (שהרי אדה"ר לא נק' אדם אלא כשהי' נשמתו בגוף דוקא) והטעם הוא רק מצד האיברי' והכלים עצמן כמו שאנו רואים בחוש שהתכללות זאת שבאיברי' הוא התכללות אמיתי' יותר מי' הכחות כמו שהן בהעלם בעצם הנפש כי הגם שמצד הכחות שבאיברי' הן בהתחלקות כאו"א בפ"ע דוקא וגם האיברי' כאו"א מובדל במזיג' לפעול פעולתו דוקא אבל יש חבור וקשר באברים מראש לרגל באופן שכל א' מקבל שלימות מזולתו וראי' מן הרפוא' שבקלקול המוח יקיזו לרגל וירפא ומיד שירצה במוח יניע רגלו שזה מקבל מזה וזה משפיע לזה עד שבין אמצעות כולם יחד דוקא נק' אדם כי הרי גם בפעולה א' כהילוך הרגל יתחברו כל הכחות שבכל האיברי' פנימי' וחיצונים גם הרצון והשכל כו'. וזהו מבלי שימצא ראש וסוף כלל שמוכרח לומר שיש שרש לכלים למעלה מן האורות ע"כ יש בכחם לעשות חבור והתכללות גם באורות דנקודי' שמתחלקים בעצם שיבואו להתחלקות והתכללות בב' הפכי' דחו"ג כמו שנראה לעין שמצד התרחבות הכלים דוקא יסבלו דבר והפוכו כמו בכלי המוח והלב בגדולתם יותר יותר יכילו ב' הפכי' דחו"ג כו' ובקטנות הכלים לא יתכללו האורות כ"כ וזהו הטעם שיש בכח התיקון דאדם ברבוי הכלים דוקא לעשות התכללות גם באורות דנקודי' דתוהו שתחלת הוייתם בפירוד שהן עצם הכחות דחו"ג שיצאו מכח פשיטות' להתחלק דוקא ברבוי הכלים ולהתכלל בהתכללות אמיתית יותר מהתכללות שלהם בעצם הנפש כו' (מפני ששרש התהוות הכלים הוא למעלה מן האורות והוא הנקודה דרשימו עצמה שסובל כל הע"ס הנ"ל כא'). ובזה יתורץ הכל והוא שנק' אדם אדמה לעליון ממש שהוא שלימותא דכולא משום דלאו מכל אינון מדות כלל כנ"ל ועכ"ז גם זה אינו רק בדומה לעליון מצד שלא נמצא בו ראש וסוף כלל והוא קו המדה דקו"ח שנק' שם מ"ה מלגיו דאיהו שקיו כו' אבל עצמות א"ס ממש למעלה גם מבחי' שם מ"ה זה דאדם כמ"ש כי לא אדם הוא כו' וד"ל. והוא גילוי האור דעצמות א"ס ממש בעוה"ב שאינו בא רק ע"י המצות בפ"מ דוקא שנק' אדם חיצוני ברמ"ח איברי' כו' שזהו עיקר בחי' התיקון דחכ' דתורה שנק' תורת האדם דוקא כנ"ל מטעם הנ"ל וד"ל:

{{עוגן|פרק לט|(לט)}} '''והנה''' אחר כל הנ"ל יובן בכללות ענין דור הפלגה שבנו עיר ומגדל וראשו בשמים כו' באמרם נעשה לנו שם פן נפוץ כו' שמבואר למעלה שבחי' שם זה שרצו לעשות להם ע"י בנין זה היינו שם מ"ה דוק' שהוא שם הוי"ה דבחי' התיקון בהתכללות המדות דחו"ג (עפ"י מאמר קו המדה שנק' מתקלא כו' והוא שם מ"ה מלגיו אורח האצי' דאיהו שקיו דאילנא כו' כנ"ל מקור התקון דברודי' כו') ומבואר ג"כ למעלה שיש יתרון מעלה הרבה בשם זה דהוי' יותר מכל השמות דאל אלקי' שהן ז' שמות שאינן נמחקי' כו' במה שהכלי שוה עם האור שאין הכלי מסתיר כלל לאור כשאר השמות כו' וזהו מי כמוך באלים הוי"ה כו' כנ"ל באריכות וא"כ באמת יש להפלי' בזה מאד איך אפשר להיות שע' עכו"ם יכולים לעשות להם שם מ"ה זה דהוי"ה דתקון אחר ששרשם מבחי' ז"מ דתוהו שהן בחי' ענפי' מתפרדי' זת"ז דוקא היפוך בחי' התיקון דשם מ"ה דהוי' שבבחי' אדם כו' וע"כ גזרו אומר דאתם קרויי' אדם דוקא ואין עכו"ם כו' וכמ"ש ישראל אשר בך אתפאר בבחי' ת"ת וכן ה' אלקיו עמו דוקא כנ"ל:

{{עוגן|פרק מ|(מ)}} '''אך''' הנה יש להקדים תחלה בשרש ענין של ע' עכו"ם שהן ע"ש דנוגה כמו שהן בבחי' ז"מ דתוהו שהי' שם בחי' השביר' בבחי' ס"ג וב"ן דתוהו וירדו ונפלו רפ"ח ניצוצין בשבה"כ עד למטה מטה מאד עד התהוות הע"ש דנוגה דעשי' כו' איך יתכן כלל ענין ירידה ונפילה גדולה כזו כמו מאיגרא רמא כו' שהרי בחי' האורות דתהו קדמו לבחי' אורות דתיקון והיו נכללים בעצמות המאציל בבחי' תוקף האור דגבורות העליונות דקדושה האלקית כו'. ואמנם הנה ידוע בשרש הע"ש דנוגה שהן מקבלי' מבחי' אחוריים דשם ב"ן דקדושה ממ"ח צירופי' האחרוני' דשם אלקי' וע"כ נק' אלקי' אחרים שהן סט' דקליפה בחי' מנגד לסט' דקדוש' וכמ"ש את זלע"ז עשה האלקי' כו'. וביאור הענין הוא ידוע שבחי' הקליפה הוא בחי' היש וגסו' הנפרד כקליפ' לפרי שנפרדת בגסות בפ"ע והוא בחי' ההתפשטות והרגשה בעצמו בבחי' יש ודבר גדול שהוא היפוך ממש מבחי' הביטול במציאות והיחוד העליון שבסט' דקדוש' שהוא דוקא בביטול העצמות והעדר ההרגשה לגמרי בבחי' מ"ה ואין האלקי כמו ונחנו מה כו' והוא לפי ששרש הע"ש בז"מ דתוהו שנפלו למטה ביותר שהיו אורות תקיפי' וחזקי' בבחי' יש והתפשטות כמ"ש וימלוך כו' כנ"ל הגם שזה הי' בבחי' הקדושה האלקי' בתוקף האור בתכלי' כנ"ל אבל כשלא יכלו הכלים לסבול האור מחמת תקפם ונפלו ונשברו כו' נסתעף מזה שרש לשרש לגסות ויש נפרד דק"נ שהן ז' מדות דנגה דעשי' שרש ע"ש דעשי' שנא' בהן בהנחל עליון גוים בהפרידו כו' יצב גבולות עמים למספר בנ"י דוקא שהן ע' נפש דיעקב שהן בבחי' הביטול דשם מ"ה ביחוד העליון דז' מדות דקדושה כו'. (ויובן זה במדות אוי"ר הטבעיי' שבלב כמו בהתפעלות באהבה רבה בתפלה בבחי' עצמות הרצון שלמעלה מן השכל וטעם שזהו כמו מדות הבהמה שלמט' מן הדעת וכן התפעלו' התשוקה ברשפי אש בלב שנק' התלהבות גדולה בלא טעם ודעת כלל שהן כמו בחי' המדות דתוהו שהן אורות תקיפים וחזקי' שלמעלה מן מדות דחכ' ודעת כו' אך בנפילת האדם בלבו אחר התפלה בטרדתו בעומק המשכת המדות שבלב בהבלי העוה"ז ודאי יפול הנופל במדות הללו עצמן בז' מדות הרעות בתאות וגסות הגופני' בבחי' יש נפרד לגמרי כמו בהתלהבות אש זרה ודביקו' האה"ר בדברי' זרים כו' וכענין הנפילים שהיו בארץ כו' שהיו שרשם מז"מ דתוהו שנק' אנשי השם כו' כידוע וזהו מצד שלא נתקיימו האורות בכלים מצד רבוי האור ומיעוט הכלי כו' אבל ברבוי הכלים הוא עיקר בחי' התיקון למדות דתוהו והוא תו"מ שנגנז האור דאוי"ר בכלים רבים כמ"ש באור כי טוב טוב לגנוז בכלי דוק'). והנה מזה הטעם ודאי א"א שיקבלו ע"ש דנוגה ששרשם מבחי' הפירוד והתחלקות דבחי' התוהו שנפל למטה כנ"ל ע"כ גם למטה הם בבחי' יש נפרד מבחי' אור דשם הוי"ה דבחי' התיקון שהוא בחי' היחוד וההתכללו' דע"ס דקדושה כנ"ל בשרש שם מ"ה דתיקון הוא למעל' גם מיחוד והתכללות דע"ס דעקודי' והוא מעצמות היחוד דאח"פ דעצמות אא"ס ממש כנ"ל מצד שנק' אדם אדמה לעליון ממש כנ"ל (והוא מצד בחי' התכללו' דכלי' דוקא כנ"ל וע"כ נאמר בו ה' אלקיו עמו שבחי' הכלי דשם הוי"ה שהוא בחי' אלקי' שבו כו' מאיר בו אור א"ס בפנימית שלו כמו בפנימית האור דהוי"ה שזהו עיקר יתרון מעלת דת"ת כו' כמ"ש למעלה) שאין זה אלא בישראל דוקא שנא' בו אשר בך אתפאר בבחי' ת"ת דז"א שכולל דבר והפוכו דחו"ג ששרשו בשם מ"ה העצמי שלפני הצמצום הראשון כו' אבל ע"ש דק"נ שרשם בבחי' הפירוד די' נקודי' שלמטה נקראים טורי דפרודא רה"ר כו' שהפרידם מיחודו העצמי כמו ומשם יפרד כו' וא"כ איך אפשר שיקבלו מבחי' שם מ"ה דהוי"ה אף לא מחיצוניות דחיצוניות הכלי דשם הוי"ה זה מאחר שאין הפרש בו בין או"כ כלל כנ"ל ואע"פ שמבואר למעלה שיכולים ע"ש דקליפת נוגה לקבל מחיצוניות דחיצוניות הכלים דבחי' חו"ג דאצילות שהן מוגבלים בשם אל ואלקי' כמו במ"ח צירופים האחרונים דאלקי' דכתיב מלך אלקים על גוים (וכענין אברהם יצא ממנו ישמעאל ויצחק כו') שהוא מבחי' המותרות ופסולת שנופל להם מאחוריים דבחי' ב"ן כנ"ל אבל בבחי' שם הוי"ה אף מחיצוניות דחיצוניות שבו לא יוכלו לקבל וכמ"ש וכבודי לאחר לא אתן כו' וכמבואר למעל' והוא מטעם שהכלי הוא כמו האור ממש מטעם הנ"ל ולזאת ודאי א"א שיבא ויגיע שום שפע אור והמשכה אף בבחי' חיצוניות דחיצוניות מבחי' שם הוי"ה שהוא בבחי' יחוד העליון דקדושה כי לא יכלו להיות בבחי' הביטול לאין ביחוד האלקי דשם מ"ה כלל וכלל רק מקבלים מבחי' אחוריים דאחוריים דשם ב"ן דקדושה שנופל להם בבחי' מותרות ופסולת כנ"ל. ולפ"ז הרי יפלא יותר מאין הי' כח לאנשי דור הפלגה לבנות העיר והמגדל לעשות להם שם שהוא שם מ"ה דוקא כנ"ל ופי' נעשה הוא בבחי' עשי' שהוא בחי' הכלי מאחר שגם מחיצוניות הכלי שבו לא יוכלו לקבל כלל כנ"ל וד"ל:

{{עוגן|פרק מא|(מא)}} '''אך''' הנה באמת אין בחי' כלי בית קיבול להכיל ולקבל מפנימית אור א"ס שבשם הוי"ה דבחי' מ"ה דתיקון הנ"ל בין באור בין בכלי שלו רק ישראל לבדם לפי שישראל עלו במח' בעצמות היחוד האמיתי דא"ס ממש כמ"ש כי חלק הוי"ה עמו וכמ"ש הוי"ה אלקיו עמו דוקא (כמשי"ת) והוא מטעם שאנו רואי' שיש בהם בחי' ההתכללות והיחוד האמיתי בין בנשמתם שהוא בחי' האור ובין בגופם שהוא בחי' הכלי שנכללים ובטלים ממציאותם לאלקי' חיים בהתכללו' אמיתי' כאיש א' ממש וראיה ממ"ת שהיו ס"ר דיעות במדרגות חלוקות בב' הפכים כחו"ג כו' ונתכללו יחד כאיש א' ממש ברצון ולב א' לאביהם שבשמים וכמ"ש ויחן שם ישראל נגד ההר וכך אנו אומרים ברכנו אבינו כולנו כא' באור פניך כו' לפי ששרשם מבחי' היחוד העצמי דעצמות אא"ס שלזה נק' אדם אדמה לעליון ממש ומפני זה הי' בהם בחי' הביטול דבחי' מ"ה בביטול כל עצמות הרצון גם בגופם כמו בנשמתם ממש והוא כשאמרו כל אשר דבר ה' נעשה בפו"מ שהן בחי' הכלים דעשי' לעשות כלי ושם לאור דהוי"ה שנק' מצות הוי"ה כו' וכמו שעל כל דבור פרחה נשמתם כך הי' הביטול במציאות בגופם ממש והוא לפי ששרשם מבחי' שם מ"ה דהוי"ה שבמדת הת"ת שהכלי אינו מסתיר כלל על האור ומאיר האור דפנימית בכלי כמו באור ממש בשוה (וע"כ עומדים בנסיונות זה ג"א שנה בלי שינוי כלל) ולכך לא קבלו התו"מ רק ישראל לבדם כי החזיר' על כל העכו"ם כו' לפי שאינם בחי' כלי לזה כלל מאחר ששרשם מבחי' הפירוד מתחלת ההוי"ה והוא בבחי' ז"מ דתוהו בבחי' נקודים כנ"ל שלמטה הוא אחוריים דשם ב"ן שהוא בחי' היש וגסות הנפרד היפוך בחי' הביטול וע"כ אינן במהות ענין הביטול והתכללות כלל להיות כלי בית קבול לתו"מ כו' ומזה הטעם אין בחי' התכללות בציור קומה שלימה דאדם רק בישראל לבד כמאמר אתם קרוים אדם כו' לפי שהתו"מ ג"כ בציור אדם וג' קשרים הן ישראל מתקשראן באורייתא ואורייתא בקודב"ה דכולא חד למהוי אחד באחד ממש וכמו שאנו רואים שאין שלימות בכל א' מישראל בלא זולתו אעפ"י שהוא היפוכו ומנגדו וכן מראש לרגל כראשי אלפי ישראל שמקבלי' מבחי' רגל וכמ"ש ת"ר אלף כו' אשר אנכי בקרבו כו' וכמו באדם שאין שלימות לאבר זה בלא חבירו שכולם מקבלים זה מזה ומשפיעים זה לזה עד שבין אמצעו' כולם נק' אדם בשלימות וע"כ גם לאחר שישראל נתפזרו בקצה הארץ כאו"א מתכלל ומתחבר עם זולתו שמקבל ממנו שלימותו כמו אנשי בחי' החסד והאהבה שבימין עם אנשי בחי' היראה ופחד שבשמאל זה משלים לזה כו' וכמו ד' הדגלים שהיו במדבר שהיו בבחי' ההתכללות כא' ולזאת כל תפלות ישראל עולים כא' ממש להיות בחי' כתר א' וכמאמר סנדל' קושר כתרים לקונו מתפלות ישראל אף על פי שאלו בקצה הארץ מובדלים ומרוחקים מאד מן חבירו וכמו בגלות ישראל בין העכו"ם שנאמר בד' רוחות השמים פרשתי אתכם כו' וכתיב שה פזורה ישראל כו' עכ"ז יחדיו ידובקו בעליות התפלו' בשער השמים והוא שער הי"ג שכולל כל הי"ב שערים די"ב שבטים כו' וגם לענין השלימו' שכאו"א ימצא שלימותו בזולתו הגם שהוא רחוק ממנו מאד ובכללות היינו כמו שא' בזוהר דבנוהי דאברהם בגלותא דישמעאל כו' עכ"ז אין שלימות לגלות ספרד כו' שבגלות ישמעאל בלתי בנוהי דיצחק שבגלות' דאדום כו' וכן להיפוך וכמו שאין שלימות ליד ימין בלא יד שמאל או לרגל בלא יד ויד בלא רגל מאחר שבכללות' דוקא נק' ציור קומת אדם א' ולפי ששרשם הראשון מבחי' היחוד האמיתי בעצמו' המאציל ע"כ הגם שלמטה נתפזרו ונתפרדו בריחוק מקום יכולים להתכלל יחד לעלות למעל' כאיש א' כמו במ"ת ממש וראי' מן הקבוץ גליות דכתיב אם יהיה נדחך בקצה השמים משם יקבצך וידוע בקבוץ גליות זה שיהיה ע"י ביאת משיח דוקא שאז ממילא יתקבצו כל ניצוצות דקדושה יחד גם ממרחקי' מאד להיות בציור קומת אדם א' וכמ"ש ונקבצו בני יהודה ובנ"י יחדיו ושמו להם ראש א' כו' וכן א' ויהי בישורון מלך בהתאסף ראשי עם יחד כו' (וזהו הטעם דואהבת לרעך כמוך זהו כל התורה כנ"ל וע"כ אמרו דלישתף אינש נפשיה בהדי צבורא כו' וכן זהו הטעם שאין מתפללים אלא בי' שכולל ע"ס דאדם דאכל יו"ד דוקא שריא שכינתא ולא על א' כו' וז"ש ה' עוז דתורה לעמו יתן שהוא בבחי' התיקון דשם מ"ה דאדם כנ"ל ע"כ ממיל' יברך את עמו בשלום שהוא בבחי' ההתכללות ואחדות כאיש א' ממש ומטעם זה נחרב בית שני אעפ"י שהיה בהם תו"מ רק מפני שנאת חנם שעשו בחי' הפירוד כו' כנ"ל):

{{עוגן|פרק מב|(מב)}} '''והנה''' אנשי דור ההפלגה רצו לדמות עצמם לבחי' סט' דקדושה לעשות להם שם מ"ה הנ"ל כמו שהוא בישראל שה' אלקיו עמו גם בכלי כמו באור כנ"ל והם ג"כ רצו שיאיר להם האור והשפע האלקית מבחי' הפנימית דשם הוי"ה דיחוד העליון בע"ס דקדושה בחי' התקון דשם מ"ה דא"ק כו'. אך א"כ היו צריכים להיות בבחי' הביטול במציאות ברצון ושכל ומדות באור וכלי שהוא גם בגופם לבטל כל רצון זר זולת לה' לבדו כמו שהי' במ"ת כנ"ל ומפני ששרש נפשם למעלה הוא מבחי' פירוד מאלקות בבחי' יש וגסות דק"נ ע"כ לא רצו בזה להיות בבחי' הביטול והכנעה והתכללו' מכל וכל באלקי' חיים ע"כ אמרו בנפשם ליתן עצות ע"ז כדי שיגיע להם האור ושפע משם מ"ה הנ"ל בחיצוניות עכ"פ שהוא כל טוב עוה"ז גם כמו שהן בבחי' הפירוד ליש גמור ולא יצטרכו להיות בבחי' ביטול לאין בכלי שלהם וגם לא בנפשם כמו שהוא בסטר' דקדושה כו' והוא מה שאמרו הבה נבנה לנו עיר ומגדל כו' דהגם שודאי א"א שיאיר ויומשך אור השפעה פנימית דשם הוי"ה דקדוש' בבחי' הפירוד והיש וגסות דק"נ וכמ"ש וכבודי לאחר לא אתן כנ"ל אף לא בהתלבשות בחיצוניות השפע (ומטעם הנ"ל שגם מחיצוניות הכלים דמ"ה דת"ת לא יוכלו לקבל) אלא דוקא בבחי' היחוד והביטול כנ"ל הנה לזאת עשו עצות בנפשם לבנות עיר ומגדל וראשו בשמים שהיה הכוונה שלהם בזה ע"ד הפשוט כמ"ש הראב"ע שיהא עוצם גובה המגדל שראשו בשמים לאות וסימן להם שלא יתפזרו זה מזה בקצה הארץ יותר מדאי עד שלא יוכלו להתחבר לעולם כי יראו את המגדל מרחוק ולא יתרחקו כ"כ אלו מאלו וגם אם יתרחקו ידעו מקום המיוחד להתקבץ שם בעתים מיוחדים והוא אל העיר ומגדל הזה דווק'. ועיקר הכוונ' שהיה בזה להם בעצה עמוקה רק שיהי' ביכולתם לקבל אור השפע הפנימי' דשם מ"ה על ידי שיהיו כולם בקבוץ א' באחדות והתכללות כולם כאיש א' חבירים בכל דבר בלי התחלקו' כלל שהגם שזהו רק בחיצוניות דהיינו אהבת ריעים זע"ז לבד ואין בזה בחי' ביטול לאלקות כלל בביטול הרצון כו' עכ"ז מה שמתאחדים ומתכללים גם ב' הפכים וגדולים ושרים יחדיו יהיו תמים הרי זהו בא מצד בחי' הביטול וההכנעה של כ"א שמניח ומבטל א"ע לגבי זולתו הגם שהוא היפוכו וכן זולתו מבטל ומכניע א"ע לגבי' אעפ"י שבודאי בפנימית לבם ודעתם אין דעתיהם ולבם שוין להסכים על דבר א' עכ"ז מתכללים יחד להסכים על דבר א' כאיש א' ברצון א' כו' כמו בעצה זו לבנות עיר ומגדל כו' כולם הסכימו כא' בדיעה ולב א' מפני בחי' הביטול והכנעה זה לזה שלא יהי' בהן פירוד והתחלקות כלל וכמ"ש ויהי כל הארץ שפה אחת ודברים אחדים (כמשי"ת) לפי שכל אחדות והתכללות א"א להיותו כ"א על ידי ביטול והכנעת כל א' שיזוז ממקומו ודעתו לגבי זולתו שאם כל א' יהי' בחי' יש ודבר בפ"ע דוקא ויעמוד על דעתו ורצונו ולא יבטל א"ע לזולתו כלל ודאי יהיה ריב ומחלוקת ופירוד גדול היפך האחדות כידוע לפי שא"א שיהיו כל הדיעות דרבים שווין ומסכימות לדבר א' כו' וזהו שהיה עצתם בבנין עיר ומגדל זה שיתקבצו לשם להיות באגוד' אחת שבזה יש דמיון עכ"פ לבחי' היחוד והתכללות האמתית למעלה בשם מ"ה דתיקון הנ"ל שהוא מצד בחי' הביטול האמיתי מכל וכל לה' לבדו שבסטר' דקדושה כנ"ל שעושה היחוד העליון דע"ס דקדושה כנ"ל והם רצו באחדות החיצוניות שלהם שיש בזה בחי' ביטול מזה לזה להיות עי"ז בחי' כלי להשרא' אור השפע האלקית דיחוד העליון דשם הוי"ה דקדושה שיומשך להם בחיצוניות עכ"פ מחיצוניות הכלי' דשם הוי"ה כמו שמאיר בפנימית דשם הוי"ה למעל' גם כמו שהן בבחי' הפירוד מאלקות כנ"ל ונמצא דפי' הפשוט דראב"ע עולה הוא ג"כ ע"ד הסוד והוא ענין מ"ש ונעשה לנו שם שהוא שם מ"ה העליון לנו גם כמו שהן למטה בעולם הפירוד כמו שהוא למעל' בסט' דקדושה מצד האחדות שיהיה בהם תמיד ע"י המגדל הזה כנ"ל וד"ל. אך עדיין יש להפלא זה גופא דמאין יהיה בהם כח האחדות הזאת גם בחיצוניות שהוא לבטל א"ע זה לזה כנ"ל מאחר ששרשם למעלה הוא בא מבחי' הפירוד דנקודים דתוהו עד שלמטה הן בבחי' פירוד גמור ואיך יכלו לדמות בעצמן לבחי' הקדושה לעשות בעצמם גם בחי' דמיון להארת שם מ"ה העליון דתיקון אף בחיצוניות (מאחר שמבואר למעלה שבבחי' שם הוי"ה דמ"ה גם בכלים החיצונים יותר מאיר כמו בפנימיות האור שלא יוכלו לקבל משם כלל) שהרי אין האור העליון דקדושה שורה רק בבחי' היחוד והביטול במציאות מיש לאין כנ"ל ולא ישכון כלל במקום הפירוד וגסות דק"נ כו' וד"ל:

{{עוגן|פרק מג|(מג)}} '''אמנם''' הנה ע"ד הפשוט הענין הוא דהגם ששרש ע' עכו"ם הן למעלה בבחי' הפירוד דז' מדות דנוגה שמקבלים מחיצוניות ואחוריים דבחי' ב"ן דקדושה שנמשך להם בבחי' מותרות מצד שבה"כ דתוהו כו' הנה עכ"ז הרי יש יחוד והתכללות למעלה בז' מדות דקדושה שהן ז' שמות שאינן נמחקי' כנ"ל שכלולים בקו האמצעי דבחי' ת"ת שהוא שם הוי"ה דמ"ה דבחי' התיקון שמחמת בחי' שם מ"ה זה מתכללים גם ב' הפכים דחו"ג גם בחיצוניות דחיצוניות הכלים שלהם שיורד למטה כמו במלאכי' דבי"ע שהן בבחי' ההתכללו' דימין ושמאל יחדיו כמרכבה דפני ארי' אל הימין כו' שא' בזהר דכלילן דא בדא ושליבן דא בדא כו' וע"כ גם בירידת המדרגות גם למטה ביותר בעלמא דפרודא שנק' רה"ר שהן ע"ש דק"נ שמקבלי' משמרי האופנים כו' גם בהם יכול להיות ההתכללות והאחדות בחיצוניו' עכ"פ שזהו בביטול והכנעה זה לזה גם ב' הפכים כנ"ל אע"פ שהן בפירוד ויש גמור ואין בהם בחי' הביטול לאלקו' רק לפרקי' וכמו שאנו רואי' שיש אחדות וריעות גם בעכו"ם להתכלל יחד כאיש אחד גם במלכי' ושרי ארץ שכל א' הוא יש גדול בפ"ע כו' וד"ל:

{{עוגן|פרק מד|(מד)}} '''אך''' עדיין יש להבין איך יוכלו לקבל משם מ"ה אף בחיצוניות השפע ע"י האחדות שלהם למטה מאחר שאין שום צד אחיזה לק"נ משם מ"ה דהוי"ה אף לא מחיצוניות דחיצוניות הכלים שבו מפני שאין שם בחי' מותרות ונובלות כלל מאחר שמאיר בכלי כמו באור בשוה לפי שאין הכלי מסתיר כלל לאור וכנ"ל שזה היה בחי' יעקב שנק' איש תם בשלימות די"ב שבטים כו' ואמנם הענין הוא דהגם שבזה דוקא נבדל מעלת בחי' שם הוי"ה דת"ת כמ"ש מי כמוך באלים הוי"ה ואינו אלא בישראל שה' אלקיו עמו כנ"ל שאין כן בשאר השמות דאל ואלקי' כו' שגם ע"ש יכולים לקבל מחיצוניות דחיצוניות כנ"ל עכ"ז אדרבה היא הנותנת לומר להיפוך ג"כ דמשום שמאיר בכלי דאור הת"ת בשם מ"ה בשם הוי"ה כמו באור ממש לפי שאין הכלי מסתיר ומעלים את האור כלל כנ"ל א"כ הרי יכול להיות בחי' המשכה דאור דשם מ"ה דהוי"ה גם למטה מטה בחיצוניות דחיצוניות הכלים עד גם בעולם הפירוד דק"נ בע"ש דנוגה כאשר יהי' בהם ענין האחדות והאחוה וריעות בחיצוניות עכ"פ אע"פ שהן בבחי' נפרד מאלקות לגמרי לפי שאין מסתיר כלל בכלי' ולבושי' בבחי' המשכת שם מ"ה כו' וד"ל. וראי' לזה ממה שאנו רואים שכל ברכה ושפע העליונה דבחי' שם מ"ה שהוא בחי' אחדות והתכללות שלמעלה ביחוד העליון דקדושה נמשך בכל מקום שיש אחדות וחבור דוקא ולא במקום הפירוד ומחלוקת. ואע"פ שהאחדות והחבור הוא במקום הקליפה מ"מ מאחר שהן באחדות והתכללות יחד כאיש א' נמשך בהם ממקור הברכות העליונות דאור שם הוי"ה כמו שנמשך למעלה בבחי' הפנימי' ביח"ע דקדוש' האלקי' ע"י בחי' שם מ"ה דתיקון לפי שטבע בחי' האחדות העליונה לשכון במקום האחדות גם למטה מטה ביותר גם במקום הפירוד דק"נ (וזהו מטעם שמאיר בחיצוניות דחיצוניות הכלי כמו באור שאין הכלי מסתיר לאור כלל כו'). וראי' לזה ממה שמצינו בדורו של אחאב דאע"פ שהיו רובם עובדי כו"ם ומכעיסי' לה' מאד עכ"ז הצליחו מאד במלחמותיהם ומשלו בכל הגוים לפי שהי' בהם בחי' האחדות והחבור ושלום בהתכללות אחת ששם ישכון דוקא אור הברכה והשפע דאחדות העליון (ובמקום מחלוקת ופירוד יסתלק אור הברכה והשפע הגם שהן עוסקי' בתו"מ וכמו בבית שני שהי' שנאת חנם בין ראשי הדור כמ"ש בגמ' וכנ"ל) ועיקר הטעם הוא לפי שנאמר בצלם אלקים עשה את האדם כו' והוא כאשר יש בו מבחי' ההתכללות דכל מדות ומוחי' העליונים בצלם וציור אדם העליון דקדושה האלקית ממש אזי יכול לשכון בו שם מ"ה דאדם העליון שיהי' מושל בכל העולם לפי שהכל בטילים ונכללים בו וכמ"ש ורדו כו' ומוראכם וחתכם כו'. וכמו שנרא' בטבע האדם שיש בו התנשאות בעצם על כל הבהמות וחיות וחפץ להיות מושל על הכל. וזהו מצד בחי' אדם דוקא שהוא נברא בצלם אדם העליון שהוא בחי' שם מ"ה שכולל הכל והכל כלולים בו כו'. ולזאת קרא האדם שמות לכל החי' ובהמה וכל אשר יקרא לו האדם דוקא זהו שמו כו' כמו שלמעלה פני ארי' ושור ונשר הכל כלולים ובטילים בבחי' אדם שעל הכסא כו'. וזהו שהאדם הוא בעל בחירה מכח דעת עצמו דוקא לבחור בטוב כו' לפי רצונו ושכלו שזהו כמו בבחי' יש ממש משא"כ הבהמות וחיות אין להם בחירה כלל שזהו מורה על שרש נפש האדם שהוא בצלם אלקי' ונק' אדם אדמה לעליון ממש בבחי' יש אמיתי וההתנשאות האמיתי' דקדושה האלקי' כמו באדם העליון. וראי' לזה מצדיקי' הגדולים שבארץ שצלם האלקים דאדם העליון היה בהם בבחי' השלימות דשם מ"ה כו' הי' כל העולם מתבטלים מפניהם כמו ביראה ופחד אלקים ממש כמו שאמרו בני חת לאברהם נשיא אלקי' אתה בתוכנו נשיא אלקי' ממש. וראי' לזה ממה שרדף אברהם אחר ד' מלכי' בג' מאות וי"ח איש חניכי ביתו ונצחם שאין זה לפי כח הטבע האנושית כלל רק שנפל אימתו עליהם כמו שנופל אימת אדם על בהמות וחיות שהי' עפר ואפר בעצמו בחי' מ"ה ולכך א' איכה ירדוף אחד אלף אם לא כי צורם כו' שסר צל אדם מהם וכמ"ש כלב כי לחמנו הם סר צלם מעליה' כבהמו' וחיות שנכללי' באדם כו' וד"ל. ועד"ז היה אדה"ר קודם החטא אך אחר החטא וע"י חטא דור המבול נפגם באדם צלם האלקי לגמרי עד בני נח שחזר ונתקן מעט ע"כ הזהיר להם על ש"ד ואך את דמכם כו' מיד כל חי' כו' שופך דם האדם כו' כי בצלם אלקי' כו' וד"ל:

{{עוגן|פרק מו|(מו)}} '''אך''' הנה דור הפלגה התחכמו בעצמם שיעשו להם שם דהיינו שם מ"ה דאדם כמו שהוא בצלם האדם העליון להיות בבחי' יש והתנשאות אמיתית על כל הברואים ולהיות להם המשכת שפע כל טוב העולם מכח שלימות עצמם מבלי יצטרכו להיות בבחי' בטול לאלקו' לקבל רק מבחי' אחוריים וחיצוניות כו' והוא ע"י האחדות שיהי' בהם שזהו ציור התכללו' דאדם בגדלות המדות והמוחי' ובבחי' שלימות שיש באדם מצד שנברא בצלם האלקי' ממש כנ"ל שיהיו בזה דומה לאדם העליון דקדושה להמשיך להם כל ברכות ושפע משם מ"ה העליון גם כמו שהן בבחי' הפירוד מאלקות בבחי' אדם יש נפרד בפ"ע כי לא רצו לקבל מבחי' שם מ"ה דאדם העליון בצמצום דחיצוניות שצ"ל ע"י בחי' הביטול דוקא כו' והם לא רצו להיות בבחי' הביטול לאלקות רק דוקא בבחי' יש דאדם דוקא בבחי' נפרד (והוא בחי' אדם בליעל דז"א דקליפה שרוצה לדמות לאדם העליון כקוף בפני אדם) וזהו שא' הבה נבנה לנו עיר ומגדל כו' ונעשה לנו שם והפשוט הוא שיעשו להם שם בהתנשאות גדולה בבחי' יש נפרד מאלקות וכמו ויאמרו לאל סור ממנו כו' והוא ענין שיעשו להם שם מ"ה דבחי' אדם למטה בבחי' פירוד כמו שהוא למעלה בבחי' שם מ"ה דקדוש' להיות בדומה לאדם העליון ע"י ההתכללות והאחדות דבחי' קומת אדם שעי"ז יומשך להם שם מ"ה העליון גם בהיותם בבחי' הפירוד וז"ש ונעשה לנו שם לנו כמו שאנחנו למטה בבחי' הפירוד מאלקות נעשה ונמשיך לנו בחי' שם מ"ה דתיקון דאדם כמו שהוא למעלה בעולם העליון דאצילות ולא נצטרך לקבל מחיצוניות הנופל משם מאחוריים דשם מ"ה דקדושה כו' וד"ל:

{{עוגן|פרק מז|(מז)}} '''אך''' דור הפלגה שגו ברואה וטעו בזה כי הגם שיהי' בהם האחדות וההתכללות בציור אדם באיברי' שכלולים כא' זה מקבל מזה כו' אם אין בהם בחי' הביטול בנפשם וגופם לאלקות אינם נקראי' בשם אדם כלל כי עיקר האדם הוא הנפש שבו שהוא בצלם אלקים שהו' צורת האדם ולא החומ' שבו דהגם שנצטייר החומר בציור אדם אם אין בו נפש אדם אינו בכלל אדם כלל וכמו גולם של אדה"ר טרם שנפח באפיו נ"ח הגם שהי' חומר זה מצוייר בציור אדם אינו אלא חומר עפר לבד והגם שלא נק' אדם רק כשהי' נשמתו בגופו עכ"ז העיק' הוא מצד נשמתו שהיא בצלם אלקים ואף שיש התכללות באברי חומר הגוף אין זה כלום רק ע"י הצורה שבו דוקא כולד בבטן שהעיקר בו הוא הצורה הנפשית שנמשך בו כו'. וכך יובן בענין האחדות והתכללות שהי' בדור הפלגה מאחר שלא הי' בנפשם בחי' הביטול לאין האלקי כלל אין זה בחי' צורת אדם בצלם אלקי' כלל הגם שהי' בהם אחדות גשמיו' בביטול זה לזה זהו רק כמו חומר אדם שכבהמ' ממש יחשב כי בלא צור' האלקי' דנפש האדם אינו בדומה לעליון כלל וראי' לזה ממה שמצינו באברהם שרדף אחר הד' מלכים ונצחם אע"פ שהי' בהם אחדות והתכללות כאיש א' למלחמה לא הועיל כלום ונפל אימתו עליהם כמו אימת אדם על הבהמה כו' וכן כאשר ירדוף א' אלף כנ"ל וכה"ג ומה שבדורו של אחאב הצליחו מאד אע"פ שהיו בבחי' פירוד מאלקות הרי העיקר הי' מפני שבשעת מלחמה עכ"פ תלו בטחונם רק בה' לבדו ובטלו בלבם כל העכו"מ ולזה הועיל גם האחדות שלהם שישכון בהם ההצלחה האלקית דבחי' אדם העליון (והוא מטעם הנ"ל דבבחי' שם הוי"ה דתיקון בנש"י דוקא מאיר גם בחיצוניות הכלים כמו בפנימיו' האור דהיינו גם במקום בחי' הפירוד יהי' ג"כ בחי' הביטול לאלקות וכמו באחאב ודורו דהגם שרשעי' היו תלו בטחונ' בבחי' הביטול רק לה' כנ"ל) וראי' לזה מן ההיפוך ממה שמצינו בשרי עכו"מ כשמתנשאי' בעצמם ביותר (להדמות לבחי' אדם העליון בבחי' אדם יש נפרד ממש) ה' משפיל אותם בתכלית כמו בסנחריב שהתנש' בעצמו ואמר מי בכל כו' ונפל בדבר הוא וכל עמו וכן בנבוכדנצר שעשה צלם עכו"מ בדמות אדם להדמות לעליון ונעשה בצורת חיה והודה אח"כ על האמת כו' וכמ"ש אם תגביה כנשר כו' משם אורידך וכה"ג וגם כאן טעו דור הפלגה בזה שרצו לעשות להם שם מ"ה דאדם בבחינת פירוד מאלקות שאינו אלא כחומר אדם בלא צורה ולא יועיל האחדות שלהם כלל כו' (ומה שהוצרך ה' לבלבל לשונם ולהפיצם כו' מטעם שא' זה החילם לעשות ועתה לא יבצר כו' זהו מפני שכולם היו מדברים בלה"ק דוקא כמ"ש שפה אחת שבזה הן בבחינת צורת אדם להדמות לעליון כמשי"ת):

{{עוגן|פרק מח|(מח)}} '''אך''' הנה עדיין יש להבין בעיקר ושרש ענין האחדות וריעות שהיה בדור הפלגה דזה גופא יפלא מאד מאין היה בהם כח זה להיות באחדות והתכללות שזהו בבחי' שם מ"ה דתיקון מאחר ששרש נפשם היה מבחי' הפירוד והתחלקות דבחי' נקודים דז"מ דתוהו כנ"ל (ואין תירוץ הנ"ל מספיק כלל דהגם שב' הקוין דחו"ג מקבלים וכלולים בקו האמצעי דת"ת שע"י מתכללים גם ב' הפכים דחו"ג גם בחיצוניות הכלים שלהם שיורד למטה כו' שאין זה מועיל רק לענין קבלתם השפע משרשם בבחי' חיצוניות ואחורים דבחינת ב"ן דקדושה לבד כנ"ל אבל דור הפלגה רצו לקבל משם מ"ה בעצמו דוקא וכמ"ש ונעשה לנו שם) וא"א שיאיר בהם משם מ"ה דתיקון דאדם העליון כלל וכלל לפי שהפרידו מאחדותו וכמארז"ל אתם קרויים אדם כו' לפי ששרשם מבחינת מ"ה דאדם העליון כו' ואין עכו"מ כו' (ומה שא' לבני נח ומוראכם כו' שהן בבחי' אדם זה היה טרם שקלקלו אבל אח"כ סר צלם אלקי' דאדם העליון מהם להיות שנעשו בבחי' פירוד כו' וע"כ א' שהפרידן מיחודו וכן אמר אשר חלק ה' א' לכל העמים שהחליק' בדברי' כו' עד אברה' שחזר להמשיך צלם אלקי' דשם מ"ה דאדם העליון בעולם כמ"ש ויקר' אברם שם בשם הוי"ה אל עולם וע"כ א' אחד הי' אברהם אחד ממש כדוגמת אחד העליון וכמ"ש ה' ליעקב וישראל אני יחיד בעליוני' ואתה יחיד בתחתונים וז"ש ויקרא לו אל כו' כידוע בדברי רז"ל ולא הי' עדיין שלימות האמיתי דבחי' שם מ"ה דאדם העליון עד מ"ת דוק' שאז ע"י התו"מ שהן עיקר בחי' התיקון דשם מ"ה דח"ע כו' וז"ש וארא אל אברהם כו' באל שדי אבל שמי הוי"ה לא נודעתי להם כו' כמ"ש במ"א וזהו שא' על נשמות ישראל דוקא באמצעות קיום התו"מ בפ"מ דוקא אתם קרויים אדם כו' וכן ישראל אשר בך אתפא' כמשי"ת כו' וד"ל) וא"כ הרי גם באחדו' הגשמיות שלהם לא היה נמשך להם מבחינת שם מ"ה דאדם ועיקר הפליאה איך היה ביכולתם להיות באחדות גם בגשמיות אחר ששרשם למעלה הוא מבחי' הפירוד דתוהו ומה גם אחר שהפרידן מאחדותו כנ"ל:

{{עוגן|פרק מט|(מט)}} '''אך''' הנה התירוץ לזה יובן עפ"י הקדמה הנ"ל בענין ב' מיני התחלקות דתוהו ותיקון דבחי' התחלקות דתיקון יצאה מתחילה מבחי' היחוד והתכללות מתחלת ההויה והוא בהתכללות דע"ס דעקודים ולמעלה מזה ביחוד דאח"פ כו' שגם בעודם קשורים במקורם בעצמות היו כלולים זע"ז בתכלית כו' וע"כ גם לאחר שנתחלקו לי' וי' לי' כו' יכולים לעשות ההתכללות דוקא ברבוי הכלים דתיקון כו' וזהו ההתחלקות שעושה ההתכללות דוקא אבל בחי' התחלקות הב' הוא שעושה הפירוד דוקא שהוא בחי' התוהו להיות שהתחלקות זו היא באה מבחינת הפירוד בתחלת ההויה שהן בחינת נקודים שא"א לבא בבחי' התכללות לאחר שנתפרדו כו' ולפ"ז אין תקנה עוד לבחינת הפירוד והתחלקות דז"מ דתוהו להיות בבחינת היחוד והתכללות מאחר בתחלת הוייתן יצאו בבחי' הפירוד בעצם כנ"ל והנה אנו רואי' שגם בחי' ז"מ דתוהו הן באים בבחי' היחוד והתכללות ע"י בירור דשם מ"ה דתיקון שמברר לרפ"ח ניצוצות שנפלו מז"מ כו' על ידי תו"מ ואוי"ר שכליים כו' שהן בדברי' גשמיים דק"נ כידוע וא"כ א"א שיהי' התכללות כלל בדבר הבא בפירוד מתחלת ההויה שלו איך יועיל שם מ"ה דתו"מ לעשות בהם ההתכללו' והיחוד העליון כו' אלא בהכרח צריך לומר שהגם דבחי' ז"מ דתוהו יצאו למטה בבחינת הפירוד בעצם מ"מ יש להן שרש למעלה מעלה שהי' שם גם בהם בחי' היחוד והתכללו' בחיצוניות עכ"פ שהאיר בהם מכחו של יחוד העצמו' דאא"ס וא"ל לא היה בכח התקון דשם מ"ה להביאם לבחינת היחוד והתכללו' כלל וד"ל (וזהו שניתן לאברהם בברית בה"ב ז' אומו' דא"י ולישראל לנחל' לתקנם ע"י שם מ"ה דתו"מ) ובהקדמה זו יתורץ בדרך כלל בענין וטעם שהיו דור הפלגה יכולי' להיות באחדות גשמיות להיות נמשך בהם מבחינת שם מ"ה דתיקון בחיצוניות השפע עכ"פ כנ"ל אעפ"י ששרש נפשם מבחי' הפירוד דתוהו וגם הפרידם מיחודו וכל פירוד בעצם א"א שיבא להתכללו' אבל מצד שיש להם שרש למעלה מעלה שהי' גם שם בהם בחינת התכללות בחיצוניות ההארה (כמשי"ת) ע"כ הי' בכחם למטה ג"כ להיות באחדות והתכללות גשמיות זע"ז כו' אבל שרש ישראל הוא בבחינת פנימית ועצמות דיחוד העצמות דא"ס דשם הוי"ה כמ"ש כי חלק ה' עמו ממש שזהו בחי' היחוד וההתכללות שהוא בא מתחלת ההויה בעצם כנ"ל בתחלקות הא' דבחינת התיקון ע"כ גם לאחר שנתפרדו ונתפזרו מאד לחלקים רבי' כמו ס"ר נש"י בגופי' במ"ת נתכללו יחד והיו לאחדים ממש כאיש א' ממש כנ"ל וגם בפיזור הגדול דגלות ישראל בארבע רוחות העולם מתכללים יחד וראייה מן עליות של התפלות ומן קבוץ גליות כנ"ל וד"ל:

{{עוגן|פרק נ|(נ)}} '''ולהבין''' שרש הענין הזה הנה ידוע בענין ישראל עלו במחשב' כו' שהוא בבחי' מל' דא"ס עצמו קודם שהיה הצמצום הראשון שנק' מק"פ כו' (שזהו שא' שהיה הוא ושמו בלבד שמו הגדול שנק' שמיה רבא כו' וכן אתה קדוש בקדוש' העצמות ממש ושמך קדוש אתה אחד באח"פ ושמך אחד באח"פ כמוהו לפי שזהו גילוי אור פנימי' ועצמות ממש כמו שהוא כו' ולע"ל יתגלה גם למטה כמו שהוא למעלה ממש כמ"ש ונגלה כבוד ה' כו' וכמו שאו' גלה כבוד מלכותך ממש וזהו ה' ימלוך לעולם ועד שהוא בבחי' מל' דא"ס וע"כ יהי' פחד ה' על כל הברואי' כו' וכמו שאו' ובכן תן פחדך כו' וייראוך כל המעשי' כו' ויעשו כולם אגודה אחת כו' לפי ששמך נורא כו' כמ"ש במ"א) ואח"כ הי' בחי' הצמצו' הראשון שהעלים אור העצמו' לגמרי ונעשה כמו מק"פ וחלל כו' ונשאר רק בחי' רשימו מן האור הראשון של העצמות (וכמ"ש בע"ח לא שנסתלק לגמרי אלא שאינו כמו אור הראשון כו') ומן הרשימו נמשך הקו"ח להאיר בכל ההשתלשלות דע"ס דאצילות ומאצילות לבי"ע כו'. והנה ידוע דאור דקו"ח זה שרשו דוקא מבחי' אור העצמות שלפני הצמצו' דמק"פ כו' וע"כ נק' קו המדה שיכול להחליף האורות בכלים וממנו מקור התיקון דשם מ"ה כמ"ש דאיהו שקיו דאילנא כו' (וזהו וי"ו דוהנורא כמ"ש במ"א) והוא שרש ישראל דלעילא ותתא שעלו במח' העצמית הנ"ל אך גם עכו"ם עלו במח' רק שהוא בחיצוניות דוקא והוא בבחי' הצמצום הראשון שנק' מק"פ כו' שמעלים ומסתיר לאור העצמות וכמ"ש ישת חושך סתרו וזהו שהבדיל בין האור והחשך כו' (שהוא ההבדלה בין ישראל לעכו"ם ובין קדש לחול כו') ויקרא אלקי' לאור יום ולחשך קרא לילה שזהו בירידת ההשתלשלות למטה מטה שזהו ענין הצמצום והסתר גמור דק"נ שהוא בחי' חשך והעלם גמור שנק' לילה וזהו שארז"ל שהפרידן מאחדותו וחלקן בדברי' כו' שיצאו להיות בבחי' פירוד ויש גמור מיחוד העליון כו' וזהו ג"כ ענין בחי' התוהו שקדם לבחי' התיקון בכללות שהוא בבחי' החשך העליון שנק' חשמ"ל העליון והוא שנק' מק"פ כו' ומצד שלמעלה ממש הוא ענין צמצום והעלם אור העצמות ע"כ למטה הוא שנק' צמצום גמור דבחי' נוגה. ומטעם זה יובן ההפרש בין ישראל לעכו"ם גם למטה מטה שבישראל יוכל להיות בחי' ההתכללות וביטול במציאות בנפשם וגופם בפנימיו' וחיצוניות בשוה מצד שרשם הראשון בעצמות ופנימית דאור א"ס כמו שהוא לפני הצמצום הראשון הנ"ל שהיו כל האורות דע"ס דתיקון דאצילות כלולים שם באור זה הפשוט בתכלית רק שיצאו אח"כ אחר ההעלם וצמצום הראשון בקו"ח כו' ולכך א' דאתם קרויים אדם בחי' מ"ה בהתכללות אמיתי' דמ"ה העליון (גם לאחר שנתפרדו כנ"ל) ובחי' אדם זה הוא בב' אופני' הפכיי' באור הפנימי' הוא בבחי' מ"ה בחי' הביטול האמיתי דאין האמיתי כמו אברהם אבר מ"ה שהי' עפר ואפר בעצמו ומותר בעולם וכמו משה מה שמו שהי' עניו ושפל כו' ובבחי' הכלי החיצוני הוא בטבעו בהתנשאות ויש דוקא ובעל בחירה כו' כנ"ל:

{{עוגן|פרק נא|(נא)}} '''ואמנם''' גם הכלי הוא כמו האור בבחינת אדם דתיקון כנ"ל והוא בחי' הביטול דיש לאין בתו"מ שמזה יהיה העוה"ב שיהיה הגילוי דבחינת יש האמיתי שהוא ההתנשאות האמיתית שמצד העצמות שהוא מקורא דכולא ושלימותא דכולא וכמ"ש להנחיל אוהבי יש וגם במשיח נאמר וגבה מאד בהתנשאות יתירה והוא מבחי' ההתנשאות דיש האמיתי וקצת מזה היה גם בדוד מ"י. וזהו שא' דכל המשפיל עצמו הוי"ה מגביהו דמרמז על משה שהוא משיח גואל ראשון וגואל אחרון כידוע והיה עניו ושפל מכל כו' הוא בבחי' הביטול דמ"ה דחכמה בתו"מ וכל המשפיל עצמו הוי"ה מגביהו שהוא עצמו בא במשיח בהגבהה ועילוי גדול כמ"ש וגבה מאד אותיות אדם שהוא מבחי' יש האמיתי שזהו עיקר ענין האדם אדמה לעליון ממש בבחי' ההתנשאות אמיתית ואינו נפרד כלל (ולא כמו דוד מ"י שהיה שפל ונקל בעיניו וקרא עצמו עני ואביון בלב נשבר באמת אלא אדרבה בהתנשאו' אמיתית מצד התנשאות האלקי' העצמות שמאיר למטה כמו למעלה ממש כנ"ל. וזהו שמשיח בא מדוד שהוא ענין ההגבהה מן השפלות דוקא וכידוע בתיבת אדם אדם דוד משיח כו') וזהו מצד ששרשם בהתכללו' האמיתית שמצד העצמות דא"ס ממש דלאו מכל אינון מדות כלל כו' אבל שרש העכו"ם הוא מבחי' הצמצום הראשון שהוא אחר הסתלקות האור ונכלל במאור שנק' מק"פ כו' שיש מזה מקור להיות שרש לבחינת פירוד והתחלקות והוא שרש הראשון דבחינת הנקודים דתוהו שיצאו בפירוד בעצם ההויה כנ"ל וע"כ ממילא בירידת ונפילת המדריגות למטה מטה עד בחי' ע"ש דק"נ דעשי' הוא שהפרידן מיחודו ונק' טורי דפרודא רה"ר בבחי' חושך גמור דק"נ כנ"ל ולזאת לא נמצא בהם בחינת הביטול במציאות באו"כ נפשם וגופם כלל רק אדרבה הם בבחינת יש וגסות בהתנשאות של שוא ושקר כי באמת כאין וכלא ממש חשיבי כמ"ש כל הגוים כאין נגדו כו' וכתיב הן גוים כמר מדלי וכשחק מאזנים כו' להיות שרשם מצמצום דמק"פ שכלא ממש הוא לגבי אור העצמות (ועכ"ז יש בהם בחי' התנשאות בעצם אף על פי שיודעים ומכירים לבוראם וקרו ליה אלקא דאלקיי' מצד שבחינת הצמצום דמק"פ הנ"ל הוא בא מבחי' הסתלקות האור במאור כו' וד"ל:

{{עוגן|פרק נב|(נב)}} '''אך''' הנה עכ"ז יכול להיות גם בע"ש דק"נ בחינת ביטול והתכללות בחיצוניות עכ"פ שהרי לפרקי' אומרים שירה בביטול חיצוני עכ"פ כמ"ש הבו להוי"ה משפחות עמים וכן הללו את ה' כל גוים כו' (כמו שגם איש רשע וגם קל ביותר ישבר לבו לפרקי' ויעשה תשובה שלימה כו') וגם אנו רואי' שיוכלו להיו' באחדות גשמיות כמו שהי' בדור הפלגה (וגם ממה שאנו רואי' שיוכלו להתברר ולבא בבחי' התיקון כמ"ש אז אהפוך אל עמי' שפה ברורה כו' לעבדו שכם א' וכמו ששם מ"ה דתורה מברר גם עכשיו לשיורי הז"מ שנפלו לק"נ בדברי' גשמיי' כנ"ל) ומוכרח לומ' דהגם ששרשם מצמצום דמק"פ כנ"ל עכ"ז מצד בחי' הרשימו שנשאר אחר הצמצום הראשון שכלול בו בהעלם עכ"פ כל הי"ס שנתעלמו בעצמות אור א"ס שבמל' שקודם הצמצו' הרי מאחר שיש בחי' התכללות בע"ס שבהעלם ברשימו מחמת הארת אור העצמות (שזהו הארה פשוטה שמקפת לע"ס ומח' הכללית כו' כאדם שמרגיש א"ע מראשו לסופו והוא מה ששיער בעצמו כו' שנק' גליפו בטה"ע כו' כנ"ל והוא כמו בחי' העקודי' שעקודי' בכלי אחד כמבואר למעלה) יש גם בצמצום הנ"ל התכללות מע"ס דאדם בהעלם עכ"פ מכח הרשימו שנשאר מן ההעל' שכלול בו מה שנתעלם בו ומה שעתיד לבא מן ההעלם לגילוי בקו"ח כו' ומבחי' כח החיצוני שברשימו זו יש גם לעכו"ם שרש למטה שיוכל להיות בהם בחי' ההתכללות דאדם בחיצוניות עכ"פ אע"פ שא"א להיות התכללות בהם בבחי' הפנימי' לפי שהפרידן מיחודו העצמי מטעם שרשן בבחי' צמצום הנ"ל (והיינו מה שיכול להיות בהם ביטול היש וגילוי אלקות מרחוק ע"י מסך בריחוק מקום ולא בקירוב שמטעם זה לא נתנה התורה להם בקירוב כו') וגם מטעם אחר מפני שעיק' סבת ההתכללות באדם הוא בא מבחי' שם מ"ה שהוא הביטול לאין האלקי וזהו בישראל מצד האמת דשם מ"ה דהוי' דתיקון שקרובי' יותר בבחי' הפנימי' כנ"ל ובעכו"מ א"א להיות בפנימי' מצד עצם שרשם בצמצו' הנ"ל אבל מצד שרשם זה עצמו שהוא הצמצו' הראשון הוא שנק' אין באמת מצד שכלא וכאין חשוב שנק' ביטול במציאות בעצם מפני שאינו תופס מקום כלל וכמ"ש וכל דיירי ארעא כלא חשיבי כו' וז"ש וכל הגוים כאין נגדו מאפס ותוהו נחשבו כאפס ותוהו הראשון כו' בחי' מק"פ שהוא אפס ותוהו ממש ואין ממש דהיינו כאילו אינו במציאות כלל משום דכלא חשיב באמת וזהו היפך בחי' אין האלקי האמתי שהוא מקורא דכולא ונק' יש האמיתי כו' כידוע ואם הי' שרש עכו"מ בבחי' יש שיש בו ממש לא הי' יכול להיות בחי' האחדות והתכללו' אף בחיצוניות אבל מצד ששרשם באין ואפס שכלא ממש חשיב אע"פ שהן מתנשאי' בעצמן (כמו ז"מ דתוהו) זהו התנשאות של שוא ושקר שאינו אמיתי מצד העצם ע"כ יוכלו להיות באחדות בגשמיות כו' וד"ל. ולפ"ז יובן הטעם שארז"ל שאין העכו"מ קרויי' אדם היינו בבחי' פנימי' דשם מ"ה מטעם הנ"ל אבל בחיצוניות שבו דבחי' אלקי' שבו שהוא ב"ן דמ"ה יכול להיות גם בהם בחי' ההתכללות ואחדות ואע"פ שמצד שרשם בבחי' אלקי' דצמצו' הראשון הרי מחמת זה יצאו למטה בבחי' הפירוד גמור כנ"ל אבל מחמת אור הרשימו שנשאר אחר ההעלם וצמצו' הראשון יוכל להאיר בהם בהעלם ובחיצוניו' עכ"פ גם מבחי' האור הראשון שלפני הצמצום רק שמאיר בהם בריחוק מקום כנ"ל וד"ל:

{{עוגן|פרק נג|(נג)}} '''ולפ"ז''' הרי יובן במה שדקדקו ואמרו ונעשה לנו שם שהוא שם מ"ה לא שכוונתם הי' רק בחיצוניות השפע כנ"ל אלא גם בבחינת אור דשם מ"ה הפנימית דהיינו שיומשך להם מאור א"ס שלפני צמצום הראשון שהוא בחי' שלימותא דכולא ומקורא דכולא בבחינת שם מ"ה הכללי שיאיר משם בחיצוניות דכלי שלהם כמו בפנימיות ולא שיהיה יניקתם רק מחיצוניות דבחי' אלקי' המצמצם ומסתיר אור העצמו' כמו צמצום הראשון הנ"ל שזהו למטה מ"ש מלך אלקים על גוים בריחוק מקום דוקא (כנ"ל שהפרידן מיחודו העצמי כו') אלא רצו לקבל מפנימית דשם מ"ה העליון שלפני הצמצום דמק"פ כו' שיאיר להם בחיצוניות הכלי כמו בפנימית ממש בשוה כמו שמאיר בישראל מטעם ששרשם הן מבחינת הפנימית ועצמו' דאור א"ס כנ"ל שלכך מאיר שם הוי"ה דבחינת שם מ"ה בהם בכלי כמו באור ממש בשוה כנ"ל שהוא בחי' הת"ת (משא"כ בשאר השמות דשם אלקים ושם אל שאין מאיר בכלי כמו באור לפי שהכלי מסתיר על האור כנ"ל וע"כ אין ע"ש דנוגה מקבלי' משם הוי"ה דבחי' ת"ת כלל רק מחיצוניות הכלים דאל ואלקים כו' והוא מ"ש מי כמוך באלים הויה כנ"ל) ועכ"ז יהיו בבחי' הפירוד מאלקות כמו שהן למט' בעולם הפירוד מצד שרשם בצמצו' הראשון הנ"ל אבל הם שגו וטעו בזה שא"א להיות גלוי אור הפנימית דשם הוי"ה כמו שהוא לפני הצמצום גם בחיצוניות הכלי כמו באור בשוה ממש רק בישראל לבד מצד ששרשם בבחי' הת"ת כמ"ש ישראל אשר בך אתפאר בך דווק' אתפאר בתפארת שהו' בבחי' יש והתנשאות האמיתי והתפארת היא לפני רחוקים דווקא כמ"ש במ"א מפני שהם קרויים אדם בחיצוניות כמו בפנימיות ממש שהוא בדומה לאדם העליון ממש והוא מ"ש ה' אלקיו עמו ותרועת מלך בו בחינת מל' דא"ס בעצמו כמו שהו' לפני צמצום הראשון הנ"ל (ופירוש הוי"ה אלקיו הוא בחי' מ"ה וב"ן שבו בחי' או"כ הכל עמו בבחינת אח"פ דהוא ושמו בלבד מפני שאין בחינת אלקים שבכלי שבו מסתיר כלל על שם הוי"ה ושוה בו החיצוניות עם הפנימית ולכך לא הביט און ביעקב כלל שאין שם צד אחיזה מהם לק"נ כלל וכמ"ש כי ישר ה' צורי ולא עולתה בו כו') משא"כ בע"ש דק"נ ששרשם בבחינת אלקים שהוא צמצום הראשון אף על פי שמכח הרושם הנשאר אחר הצמצום יוכל להיות בהם כלי לשם מ"ה העליון באחדות חיצוניות עכ"פ כנ"ל עכ"ז לא יוכל להאיר בהם בחיצוניות כמו בבחינת הפנימיות מצד ההסתר והצמצום הראשון שלמטה הוא צמצום גמור כו' עד שהפרידן מיחודו כו' כנ"ל (וראיה לזה הוא מה שאין בהם בחינת הביטול לאין האלקי רק בחיצוניות דקרו ליה אלקא כו' וכמו מי לא יראך מלך הגוים מלך אלקים על גוים בממשלה חיצוניות וע"כ התנשאותם בגסות ופירוד גמור לפרקים משום שאין מאיר בהם מבחינת הפנימית דשם מ"ה העליון כלל רק ע"י מסך וצמצום גמור בריחוק מקום דוקא כנ"ל אבל בישראל נמצא בחי' הביטול בפנימי' דשם מ"ה דאדם מצד שרשם בעצמות ופנימית וכמו שהי' במ"ת כנ"ל ע"כ מאיר גם בחיצוניו' דאדם שלהם שהוא בחי' ההתנשאות ויש ג"כ מבחי' הביטול דמ"ה העליון בקירוב ולא בריחוק כלל וכמו מל' דוד ומשיח כנ"ל וכן בכאו"א מישראל בפרט גם בישות והתנשאות שלו ימצא בו בחי' הביטול דבחי' מ"ה העליון דוקא וזהו עיקר האות וסי' על שרשם בבחי' מל' דקדושה שהוא בחי' מל' דא"ס עצמו כנ"ל וזהו שגם בכלי מאיר כמו באור ממש בשוה כנ"ל והוא מה שא' במשיח וגבה מאד והוא בבחי' מה ושפלות דמשה ממש כמ"ש מה שמו ומה שם בנו כו' וזהו שרמזו רז"ל שירוץ אדם לקראת מלכי עכו"מ שאם יזכה יבחין בין מ"י כו' דמ"י הן בחי' כלי לאור דמל' שמים שהוא מ"ש ותרועת מלך בו כנ"ל שה' אלקיו עמו שאין הכלי מסתי' על האור כלל ויש בכלי החיצוניו' שהוא התפשטו' והתנשאות דמלוכה מבחי' הביטול דמ"ה דוקא וכמו שדוד מ"י היה מפזז כו' ואמר ונקלותי עוד מזאת כו' וראי' לזה שגם מ"י שחטאו הרבה בעכו"מ כאחאב וכה"ג גם מלכי יהודה כאחז ומנשה היו נכנעי' לפרקי' בתכלית הביטול לאלקות וכמ"ש יען כי נכנע אחאב כו' ואחז א' לא אשאל ולא אנסה כו' ומנשה שב לאל בכל לבו כו' (ומלך נינוה ועמו שהכניעו עצמם בתענית ושק הי' מזה קצף על ישראל שמפני זה ברח יונה מלפני ה' כידוע בדברי רז"ל והוא רמז דקיקיון דיונה שעשה לו ה' לרמז דבר זה והוא שהי' השמש מכה על ראשו וע"י צל הקיקיון הי' משיב נפשו ואמר לו אתה חסת כו' ואני לא אחוס כו' וד"ל) דהנה באמת אינו מובן מה שחרה ליונה על התשובה שעשו אנשי נינוה ונחם על הרעה כו' ומ"ש אנה ה' הלא זה דברי כו' ע"כ קדמתי לברוח כי ידעתי כי אתה אל רחום וחנון כו' למה ירע לו בזה שהוא רחום וחנון ורב חסד גם לעכו"מ כשעושי' תשובה שלימה עד שאמר טוב מותי מחיי כו'. אך הענין הוא מובן עפ"י הנ"ל ששרש עכו"מ בצמצום הראשון דמק"פ בחי' חשך סתרו וכו' שלמטה הוא צמצום גמור עד שהפרידן מיחודו כו' לזאת כשעשו תשובה מאיר להם מרב חסדו כו' ויתגלה אור הפנימיי דשם מ"ה העליון הנ"ל בלי הסתר כלל גם בחיצוניות דק"נ כמו בישראל כנ"ל וישראל שהן בבחי' הפנימי' דשם מ"ה לא עשו תשובה ונעשו בהסתר פנים לזה חרה לו ביותר ולזה עשה ה' לו דבר רמז זה דקיקיון שאמר וימן ה' אלקי' ב' שמות כא' כו' קיקיון ויעל מעל ליונה להיות צל על ראשו כו' שזהו בחי' חשמל העליון שמקיף ומלביש לנשמה מעל ראשה שתוכל להכיל את תוקף אור העליון דעצמות כמו תוקף חום השמש ולא תתעלף להתבטל במציאות (וכמ"ש במ"א בענין ואתה משמרה בקרבי ע"י לבוש נוגה המסתיר כו' שלא תכלה בכלות הנפש כו') וימן תולעת ישראל בע"ה למחרת באלף הז' כו' ותך את כו' כמו שאמ' שיוציא חמה כו' (וכזרוח השמש וימן אלקי' רוח קדים מקדמונו ש"ע כו' ותך השמש על ראשו כו' וא' טוב מותי להתכלל במס"נ וא"ל היטב חרה לך על הקיקיון שהיה לצל על ראשו כו' ואמר אתה חסת כו' אשר לא עמלת בו כו' בין לילה היה בערב שקדם לבקר כמא' ברישא חשוכא כו' ואני לא אחוס כו' אשר יש בה הרבה מי"ב רבו אדם אשר לא ידע כו' שהן בחינת אדם דקטנות שיש בהן התכללות בחיצוניות בלי פירוד בימין ושמאל בישות וגסות כו' ובהמה רבה בחי' שם ב"ן דמ"ה שלפני שרש התיקון דאצילות שמזה דוקא יהי' יתרון האור דתיקון לע"ל שיוציא חמה מנרתקה שהוא בחי' אלקי' דצמצום הנ"ל) ובכל זה יוכל הרואה לראות בטעם ושורש להמשכת רב שפע טוב עוה"ז לעכו"מ הגם שרובם עוברי' על ז' מצות בני נח כו' לפי שהן בבחי' שם מ"ה דאדם בחיצוניות עכ"פ והוא בחי' האחדות ואהבת ריעי' גם במלכי ארץ ומשגיחי' מאד שלא יהי' גזל וש"ד כמו מלך במשפט שיעמיד ארץ ובתיקון ישוב הארץ שיהי' מחי' ומזון בארץ ופרנסה לפרנס זה מזה וגמ"ח להקים הנופל וכה"ג שזהו מבחי' התיקון שהוא ההתכללות עד שאין שלימות לא' בלא זולתו כידוע במ"ש ה' בחכמ' יסד ארץ שהוא בחי' התיקון שבמקום זה גדילי' בשמים ובמקום זה תבואות ומתפרנסי' זה מזה במסחור הארץ שזה מקבל מזה כו' ולכך נהפכו סדום ועמורה לפי שא' שלי שלי ושלך שלך כו' בבחי' פירוד והתחלקו' דתוהו היפוך בחי' התיקון כידוע וד"ל:

{{עוגן|פרק נד|(נד)}} '''וכן''' מבואר למעלה שבמקום האחדות שם ישכון הברכה להיותו בדומה לבחי' התיקון דמ"ה דאדם העליון אעפ"י שהוא בקליפת נגה במקום הפירוד היינו מה שהפרידן מיחודו בתו"מ דוקא כמ"ש עכו"ם שעוסק בתורה כו' אבל לא בחיצוניות דאדם כו' וד"ל. ושרש הענין הוא מטע' הנ"ל דהגם ששרש' בצמצום דמק"פ כו' יש בהם ההתכללות דתיקון מכח הרשימו כו' ולכך לע"ל יתבררו לבוא בבחי' התיקון כמ"ש אז אהפוך אל עמי' כו' וזהו שנחלקו ר"י ור"ש שר"י אמר עליהם מעלות טובות תקנו גשרים תקנו מרחצאות כו' שהוא לטוב וחסד לישוב הארץ בבחי' תיקון דאדם וראויי' לרב חסד וממשלה כו' מטעם הנ"ל ור"ש א' תקנו גשרים לעצמן כו' משו' דכל חסד דעבדי' לגרמייהו עבדי' וכמ"ש וחסד לאומי' כו' ולגרמיה הוא בחי' הפירוד ויש היפך התיקון ובאמת יש בזה הפרש בין פנימיות לחיצוניו' דבתו"מ צדקה וחסד לאומים חטאת שלגרמי' עביד כמ"ש האומ' סלע זו לצדק' בשביל שיחי' בני בישראל דוק' ה"ז צדיק גמו' כו' לפי שהפרידן מיחודו הפנימי'. וראיי' ממ"ש במצות סוכה שינסה אותם ויקדיר עליהם חמה כו' ויבעטו כו' כמ"ש במ"א אבל בחיצוניו' בישוב העולם חסד וטוב שלהם בבחי' התיקון דאדם ולא לתוהו בראה לשבת יצרה כו' וע"כ נמשך להם רוב השפע והברכה גם שלא לפי מעשיהם עד כו' וד"ל:

{{עוגן|פרק נה|(נה)}} '''ומעתה''' הנה יש להבין אחר הקדמות כל הנ"ל בפרטי כל דברי הפ' הזאת ולתרץ כל פרטי הדקדוקי' הנ"ל בפ' זו כנ"ל. דהנה מבואר מתוך כל הנ"ל בעיקר כוונת אנשי דור ההפלגה במה שרצו בבנין עיר ומגדל וראשו בשמי' כמו שאמרו הטעם ונעשה לנו שם שזהו בחי' שם מ"ה העליון הכללי שמאיר מבחי' עצמות אא"ס שלפני צמצום הא' דמק"פ וקו"ח כו' ואמרו ונעשה לנו בעשי' דוקא שזהו בחי' הכלי בחיצוניות דוקא מפני שעיקר כוונתם היה שיאיר להם שם מ"ה העליון בחיצוניות כמו בפנימיות כנ"ל ולא יצטרכו לקבל למעלה רק מבחי' חיצוניות ואחוריים דשם מ"ה שמוסתר בבחי' צמצום דאלקי' כו' כנ"ל. אך מהיכן הי' להם כח זה הגדול שירצו לעלות במעלה ומדריגה גבוה כזו לעשות להם שם מ"ה העליון למטה כמו שהוא למעלה גם למטה בבחי' הפירוד כנ"ל. הנה לזה הקדים הטעם בתחלת הפ' והוא במה שא' ויהי כל הארץ שפה אחת ודברי' אחדי' דפי' פשוטו היינו שכולם היו מדברי' בלה"ק דוקא שנק' שפה אחת והוא שרש לע' לשון דע' אומות כידוע וכמבואר בזהר הנ"ל (וכמשי"ת בסמוך) ולמעלה מעלה היינו בחי' מל' דא"ס עצמו שלפני הצמצו' הא' דמק"פ כנ"ל (שהוא שרש האותיו' העליוני' שנחקקו בטה"ע שז"ש גליף גליפו כו') שבבחי' אור הפשוט הזה דעצמות הי' כלול הכל בבחי' אחדות הפשוטה בתכלית (כמו שא' שהי' הוא ושמו בלבד כנ"ל) והוא הנק' שפה אחת שהוא בחי' נוק' להיות שגילוי אור זה הפשוט הוא בחי' כלי לאור העצמות ממש שנק' אחד פשוט ממש כמו שאו' אתה אחד ושמך אחד כו' כנ"ל וזהו ודברי' אחדים שמקבל מבחי' דברים אחדים שבעצמו' א"ס ממש שנק' חד ולא בחושבן י"ס כלל כנ"ל (והוא בחי' שפה אחת לשון הקודש דאותיות התורה הקדומה בעצמות ממש שנק' דברים אחדים כו') ומ"ש ויהי כל הארץ שפה אחת לפי שהיו מדברי' כולם בלה"ק היה נגלה עליהם מבחינת אור מל' דא"ס שלפני הצמצום והיו משיגים באח"פ שזהו מ"ש ודברים אחדים ביחודו ש"ע (כמשי"ת). ויהי בנסעם מקדם ואמרו במדרש שהסיעו את עצמם מקדמונו ש"ע כו' דהיינו שלא רצו להיות בבחי' ביטול עצמי ותמידי לעצמות אור א"ס שנק' קדמונו של עולם קדמון לכל הקדומים והוא בחינת מל' דא"ס הנ"ל שנק' מח' הקדומה שיבא בגילוי לע"ל כמו שהי' קודם חטא אדה"ר בג"ע שנטע מקדם כו' וזהו שאמר וימצאו בקעה בארץ שנער שזהו שמצאו מקום שבו יצומצם ויוסתר אור עצמות אלקות הנ"ל והיא הבקעה שבארץ שנער ולמעלה הוא בחי' הצמצום הראשון שנק' מק"פ וחלל ריקן כו' שמעלים ומסתיר לאור העצמות כנ"ל שנק' חושך סתרו ומשם יוכל להיות שרש ומקור למקור לצמצום האחרון שנק' חושך גמור להסתיר אור האלקי לגמרי להיות בבחינת פירוד גמור והוא ענין מה שנסעו מקדם מיחוד העליון דאח"פ שנק' קדמונו ש"ע וימצאו בקעה כו' (כמשי"ת במאמר הזוהר שאמר האי בקעה הוא אתר לאתקפא לבא כו') וז"ש וימצאו בקעה כו' וישבו שם בבחינת הפירוד וריחוק מאלקים חיים ומלך עולם אך עכ"ז לא רצו להפריד א"ע לגמרי שלא יהיה להם שארית בארץ כמו דור המבול לזאת רצו שיומשך להם מהארת אא"ס שלפני הצמצום הנ"ל שהוא בחינת שם מ"ה דאח"פ למטה כמו שהן בבחינת הפירוד שיאיר להם בחיצוניות כמו שהוא למעלה בפנימיות כנ"ל ע"כ אמרו כולם בעצה אחת הבה נבנה לנו עיר ומגדל וראשו בשמים ונעשה לנו שם דפי' הפשוט הוא כמ"ש הראב"ע כנ"ל שעל ידי העיר ומגדל שראשו בשמים יתקבצו תמיד לשם ויהיו באגודה אחת באחדות וחבור והתכללות בבחי' אדם שלם שעי"ז יהיה בהם כלי שישכון ויומשך להם משם מ"ה דאדם העליון ממקורו ושרשו בעצמות אא"ס שלפני הצמצום הראשון כנ"ל וזהו וראשו בשמים דוקא שלמעלה היינו בחינת השמים הכללי שהוא בחינת המקיף הכללי שלפני הקו"ח (ונק' טה"ע וכן אמר השמים ושמי השמים כו' וכמו וזה שער השמים כו') שמשם יומשך למטה כמו למעלה בשוה גם בהיותם בבחי' הפירוד למטה משום דקמיה כחשיכה כו' וז"ש ונעשה לנו שם שיומשך להם משם דוקא בחי' שם מ"ה דאדם העליון בבחינת עשיה בכלי בחיצוניות כמו שהוא בפנימיות (והפשוט דנעשה לנו שם היינו בהתנשאו' ויש להיות בדומה לאדם העליון כנ"ל) פן נפוץ ע"פ כל הארץ פי' פן יפוצו ויתפרדו על פני כל הארץ ולא יהיו בחבור ואחדות והתכללות רק מפורדים זה מזה בתכלית ולא יתחברו לעולם שלזה חששו מאד שאז לא יוכלו כלל לקבל מבחינת הפנימית דשם מ"ה העליון שאינו שורה רק במקום היחוד וההתכללות ולא במקום הפירוד והתחלקות כנ"ל. והנה אמרו כאן ב' טעמים א' ונעשה לנו שם והב' פן נפוץ כו' ולכאורה למה צריכים לב' טעמים. אך ב' טעמים הללו ענין וכוונה אחת הוא דהנה לבד שחששו שלא יוכלו לקבל שפע אור הפנימית דשם מ"ה בהפרדם זה מזה אלא שגם שפע הנמדד להם מבחינת החיצוניות דצמצום דשם אלקים יחסר להם לפי ששרשם בעצם מבחינת הפירוד והתחלקות הנקודות דתוהו שכל התחלקות עושה פירוד לגמרי שלא יוכלו לקבל כלל אף בצמצום האחרון יותר והם רצו לקבל שפעם דוקא מבחי' היחוד העליון דשם מ"ה וז"ש ונעשה לנו שם מ"ה העליון ע"י האחדות ע"י העיר ומגדל שיתאחדו בו ועל ידו דוקא וא"ל פן נפוץ בפירוד גמור ויעדר מהם האור ושפע האלקית לגמרי מכל וכל וד"ל:

{{עוגן|פרק נו|(נו)}} '''וענין''' העיר ומגדל הזה יש להבין מהו זה שהוצרכו לבנין ומגדל גבוה זה שיהיה ראשו בשמים דבשלמא בנין העיר היו צריכים בשביל הקבוץ ואסיפה שיקבצו כולם שם אבל מגדל גבוה כזה לכאורה לא היה מן הצורך שאין מגדל עשוי רק למלחמ' ומי ילחם עמהם אם כל העמים נקבצו שם באחדות א' כו'. ומ"ש במדרש שאמרו נעלה לרקיע ונלחם עמו כו' זהו יוצא מפשט הכוונה שלהם שרצו לקבל דוקא מיח"ע דשם מ"ה רק שרצו להיות בבחינת הפירוד כו' כנ"ל. אך הענין הוא דבנין העיר היה בשביל קבוצם וחבורם יחד בעיר הזאת אך לאחר חבור זה היו צריכים ליחוד וחבור שני שיחוברו הכל ויעלו במגדל הגבוה הזה שראשו בשמים (אף עפ"י שלא יחזיק המגדל לכולם יעלו בו בעליות זו למעלה מזו עד רום השמים כו') אך הענין הוא כידוע בשרש בחי' האותיות שנק' אבנים כמ"ש בס"י ה' אבנים בונות ק"כ בתים שמן ה' אותיות נעשו ק"כ צירופים כו'. וכך היה ענין הכוונה בבנין העיר הזאת שיעשו צירופי' רבים בבחי' ההתכללות מכל ההפכים שבהם שיתחברו שם ויהי' זה בחי' כלי לאור דשם מ"ה העצמי שהן צירופי אותיות העליוני' שבעצמות דגליף גליפו בטה"ע כו' (ובכלל הוא בחי' מל' דא"ס שלפני הצמצום כנ"ל) ובתוך העיר יהי' מגדל גבוה שראשו בשמי' שיעלו בו למעלה מעלה לקבל השפע העליונה מבחי' מקיף הכללי דשמי' העליונים כי המגדל הוא היוצא מהגבלת העמק לרום שעולה מעמ"ת לעמ"ר להיותו אור בלתי מוגבל בעצם ע"כ יכול לחבר עליון בתחתון ותחתון בעליון ע"י שראשו בשמים וסופו בארץ (כמ"ש במ"א ע"פ אני חומה ושדי כמגדלות כו') כמו שע"י המגדל יוכלו לשמור העיר מן הנלחמים שלא יזרקו חיצים לעיר מרחוק והמגדל הזה היה עיקר הכוונה בגובהו שיראו אותו מרחוק מאד וידעו לקרב ולבא אל העיר וגם לא ילחמו בהם למעל' להפילם כו'. ויובן זה ע"ד דוגמא מן הסולם שראה יעקב שמוצב ארצה וראשו מגיע השמימה שהן תפלות שעולים בסולם זה ע"י מלאכי אלקים שעולים ויורדים בו שהן המעלים לצירופי אותיות דכל תפלה מלמטה למעלה מעלה עד שער השמים העליוני' וגם הן יורדי' וממשיכים הברכה והשפע מלמעלה למטה שנמצא הסולם שראשו בשמים ומוצב ארצה מחבר עליון בתחתון ותחתון בעליון כו' וד"ל (ונמצא שע"י המגדל הגבוה בשמים נעשה קבוץ וחבור שני מכל צירופי האותיות של העיר שבנו בני האדם לפי אופן שרש נפשם כדי לקבל משם מ"ה העליון שבשמים העליונים שנק' שמו הגדול כו' כנ"ל וד"ל):

{{עוגן|פרק נז|(נז)}} '''ובכל''' זה יתורץ הדקדוק הב' הנ"ל במה שאמרו ב' טעמי' שהן לכאורה רחוקי' זה מזה. דנעשה לנו שם עם ענין פן נפוץ כו' הכל א' ממש דע"י עשיית העיר והמגדל שיעשו להם שם מ"ה דבחי' התיקון עי"ז לא יפוצו ויתפרדו לעולם כמו שלא יופרד אבר מאבר זולתו להיות שעושה בהם התכללות א' כאיש א' להיות בדומה לעליון בחיצוניות עכ"פ כנ"ל וע"כ כל מי שראה את המגדל מרחוק נמשך נפשו להתחבר שם כו' ואם לאו פן נפוץ בלי חבור לעולם כנ"ל וד"ל:

{{עוגן|פרק נח|(נח)}} '''ומעתה''' יש לתרץ הדקדוק הג' הנ"ל במ"ש ויאמ' ה' הם עם א' ושפה א' לכולם וזה החילם לעשות ועתה לא יבצר כו'. מהו חששא זאת שלא יבצר מהם כל אשר יזמו לעשות ומהו אשר החלו לעשות כעת ומהו ענין עיקר החששא במה שיעשו להם שם בארץ ולא יפוצו כו' מה איכפת לי' הלא הארץ נתן לב"א כו' כנ"ל. אך שרש הענין הוא יובן עפ"י כל הנ"ל בעיקר הכוונה שלהם במ"ש ונעשה לנו שם הוא שם מ"ה העליון דוקא כנ"ל. והנה מבואר למעלה בטעם שאין עכו"מ קרויים אדם היינו בבחי' הפנימית דיחוד העליון שהפרידן מיחודו שבתו"מ כו' לפי ששרשם הוא מבחי' הצמצום הראשון שלמטה הוא בבחי' הפירוד ממש כנ"ל. ולזאת לא חפץ ה' שיאיר בהם מבחי' יחוד האמיתי דשם מ"ה העליון הכללי הנ"ל מאחר שכבר הפרידן וחלקן בדברי' כו' (כמ"ש ויהי בנסעם מקדם שהסיעו א"ע מקדמונו ש"ע וימצאו בקעה כו') אמנם הנה ע"י בנין העיר והמגדל עשו בחי' כלי להשראת אור שם מ"ה העליון הפנימי מטעם הנ"ל וז"ש וזה החלם לעשות שהחלו לעשות בחי' כלי ושם לאור הפנימי דשם מ"ה העליון ועתה לא יבצר מהם כל אשר יזמו לעשות דהיינו שיוכלו לפעול בכל רצונם אשר יזמו כו' שהוא להיות בדומה לאדם העליון ממש בבחי' אדם דאצילות שיאיר להם בחיצוניות בבחי' הפירוד כמו שהוא למעל' ביחוד העליון דקדושה האלקי' וכתיב וכבודי לאחר לא אתן שלא נתן כבוד הוי"ה שבשם מ"ה העליון רק לישראל לבד מטעם הנ"ל דכתיב בהם ה' אלקיו עמו ותרועת מלך בו ממש כו' כנ"ל וז"ש וזה החלם לעשות כו' דסוף ועיקר מחשבתם ניכר מתחלת המעשה הזאת אשר החלו לעשות כעת בבנין העיר והמגדל הזה שהוא הכלי של האחדות והתכללות כנ"ל ועתה לא יבצר מהם כל אשר יזמו לעשות להמשיך מבחי' הפנימית דשם מ"ה העליון שיאיר גם בחיצוניות כמו בפנימי' ממש שזהו כמו שהוא למעל' ממש שאין הפרש כלל בשם הוי"ה בין אור לכלי פנימי' וחיצוניו' מטעם הנ"ל וה' לא רצה בזה כלל מטעם הנ"ל שהפרידן מיחודו כו' שלא יכול לשכון במקום פירוד דסט"א כלל וכלל וד"ל. וע"כ ירד ה' לראות את העיר והמגדל אשר בנו בני האד' כמ"ש וירד ה' לראות כו' ואעפ"י שכבר ידע ה' מכל מזימות מחשבות ומעשה בנ"א כו' אך ירידתו הי' לראות ולהשגיח במקור סיבת האחדות והתכללות שיוכל להיות מזה הקבוץ וחבור שיתחברו בעיר ומגדל הזה כו' וראה ה' שעיקר מקור הסיבה אין העיר ומגדל מצד עצמו אלא מצד שהן עם אחד ושפה אחת לכולם יוכלו לבנות העיר ומגדל הזה שיהי' כלי לאור שם מ"ה שיהי' בדוגמ' העליונ' ממש כו' וזהו שמיד שירד ה' לראות את העיר ומגדל שבנו בני האדם בדוגמא העליונ' כתיב ויאמר ה' הן עם אחד כו' פי' זאת היא הסיבה הראשונה והוא עיקר המקור להיות בהם בחי' האחדות והתכללות ע"י העיר ומגדל הזה מפני שהן עם אחד ושפה אחת לכולם פי' דאעפ"י שכבר נסעו מקדמונו ש"ע להיות בבחי' הפירוד כמו שהן בשרשם בצמצום הראשון שמשם שרש הפירוד שלהם למטה כנ"ל עכ"ז יש בהם עדיין גם למטה מכח ואור הרשימו שנשאר מהעלם וצמצום הראשון שנשאר בו קצת מעין האור הראשון שלפני הצמצום כנ"ל וע"כ הן עם אחד ושפה אחת לכולם פי' שאעפ"י שמצד שרשם בפירוד דז"מ דתוהו הן ע' עכו"ם ולא עם אחד וע' לשון ולא שפה אחת דלה"ק אבל מחמת כח הרשימו שמאיר בהן יש בהן אחדות כעם א' ממש ושפה א' לכולם שהוא לה"ק שהוא שורש הכולל ע' לשון דע' עכו"מ וכידוע בענין שמע שם ע' רבתי כו' ומ"ש עם אחד ושפה א' אחד ואחת שהוא בחי' דכר ונוק' בחי' מ"ה וב"ן אור וכלי שבכלי מאיר כמו באור הכל בבחי' האחדות והתכללות כמו שהוא למעל' בבחי' שם מ"ה דתיקון כישראל שה' אלקיו עמו כנ"ל שמאיר בכלי כמו באור בשוה בחיצוניות כמו בפנימיות ממש ולפי שדברו כולם בלה"ק שנק' שפה אחת נק' עם אחד להיות בדומה לאחדות העליון וכמו בישראל שנאמר בהן מי כעמך ישראל גוי אחד בארץ כו' וד"ל. וז"ש ועתה לא יבצר מהם כל אשר יזמו לעשות ע"כ א' הבה נרדה ונבלה שם שפתם כו' שיהיו בבחי' הפירוד והתחלקו' לע' לשון דוקא ששרש התחלקות בע' לשון הוא בא מבחי' הפירוד והתחלקות דז"מ דתוהו שכל א' נחלק לי' כו' וזהו שא' בהנחל עליון גוים בהפרידו בנ"א כו' בהפרידו דוקא שהפרידן מיחודו העליון שבלה"ק ונתחלקו לע' לשון כי שרש לשון הקדש הוא מבחי' יחוד העליון דשם מ"ה דח"ע העצמי' שנק' קדש העליון ממש והוא שרש החכ' בבחי' חכ' הקדומה שנק' אדם קדמאה כו' שע"ז א' מה שמו ומה שם בנו כו' ולפי שהי' שפה אחת לכולם בלה"ק דוקא עי"ז היו עם אחד באחדות והתכללות להיות בדומה לעליון ממש שיאיר בכלי בחיצוניות כמו בפנימיות משום דבבחי' כלי דשם מ"ה דח"ע שהן האותיו' אין הכלי מסתיר לאור הפנימי כלל מטעם הנ"ל (וראי' לזה מאותיות התורה שכל דרש שנדרש באותיות התורה הוא בחי' כלי ממש לאור וסוד הפנימית דח"ע הגנוז בהן בלי העלם ולבוש מסתיר כלל וכלל משום דשרש התורה בבחי' שם מ"ה דתיקון שנק' תורת הוי"ה ותורת האדם שהאור מאיר בכלי בחיצוניו' כמו בפנימיו' כנ"ל). אך הנה כאשר בלבל ה' את לשונם שלא ידברו רק כל א' מן העכו"ם כפי שרשו בע' לשון ולא בלה"ק שהוא שרש היחוד וההתכללות למעל' וכאשר נפסק מהם אור היחוד העליון דלה"ק ממילא נתחלקו ע"י הע' לשון ששרשם מבחי' הפירוד בעצם בז"מ דתוהו כנ"ל וזהו ויפץ ה' אותם משם ע"פ כל הארץ שנפוצו ונתפזרו בפירוד והתחלקות זה מזה שלא יחוברו לעולם וד"ל. ובזה יתורץ גם הדקדוק הד' הנ"ל למה תלה הטעם לעיקר החשש שלא יבצר מהם כל אשר יזמו לעשות לפי שהם עם אחד ושפה אחת דוקא דלפי הנ"ל הרי זה הי' עיקר ומקור הסבה שהיו יכולים לפעול כל אשר יזמו לעשות להמשיך מבחי' הפנימית דשם מ"ה ולזה בלל שפתם וממילא נפוצו ע"פ כל הארץ וד"ל:

{{עוגן|פרק נט|(נט)}} '''ובכל''' הנ"ל יובן ג"כ פי' המדרש הנ"ל שא' על ויהי כל הארץ שפה אחת שדברו בלה"ק ודברים אחדים על יחידו של עולם שא' בואו ונעלה לרקיע כו' דהנה הגם שהם רצו לקבל מבחי' יחוד העליון דשם מ"ה כנ"ל אבל רצו להיו' בזה בדומה לעליון ממש בבחי' האחדות להיות בבחי' אדם כדוגמת אדם העליון באופן שיהיו בבחי' יש ודבר בפ"ע דוקא ולא יהיו בבחי' ביטול כלל שזהו פריקת עול מ"ש לגמרי כו' (וכמו שנמצ' במעין ודוגמא זו בגשמיות גם בדורות האחרוני' וגם עתה גם בעמינו ב"י מקצתן מן האפיקורסים שבונים עיר ומגדל במחשבתם ודמיונם הכוזב בשכל האנושי הטבעי לומר עזב ה' את הארץ כו' ועושים שרש יסודם אחר הטבע האנושית דוקא ולהיות חכמים בעיניהם חכמת מה להם בדברי הבל ושוא עד שמחזיקי' עצמם בבחי' אדם בשלימות הדעת והמדות בטבעיות ושכליות ואוהבים באהבת ריעים שוין כקטן כגדול כו' כידוע וסוף מחשבתם ניכרת מתחלת מעשיהם רק בניאוף וזנות כבהמות בשוק היפך בחי' אדם כו' כידוע ועליהם אמר ר"ט אקפח כו' שהם יודעים את רבונם כו' והגרועים מהם יותר הן האפיקורסים ומינים שאינם מאמינים באחדות ה' כלל כארסטו וסייעתו שקשה יותר מקליפות דעכו"ם שעכו"ם הרי קרו ליה אלקא דאלקייא ומאמינים באחדות כו') וזהו שא' ויהי בנסעם מקדם שנסעו מקדמונו ש"ע להיות בבחי' פירוד ויש בפ"ע כנ"ל. והנה כפי מדתם נשפטו שיפוצו ע"פ כל הארץ ולא יהיה בהם התכללות בצורת אדם כלל כמ"ש ויפץ ה' אותם משם כו' וד"ל:

{{עוגן|פרק ס|(ס)}} '''וזהו''' שאמרו במשנה בפ' חלק על ויפץ ה' אותם שדור הפלגה אין להם חלק לעוה"ב לפי שפשטו יד בעיקר דהיינו שפשטו יד ליתן מרד ופר"ע בעיקר שהוא שם הוי"ה דמ"ה דאדם העליון שהוא העיקר של כל השמות העליונים והוא מקורא ושרשא דכולהו כמ"ש במאמר דאליהו אנת הוא עה"ע כו' כנ"ל באריכות והם פשטו יד בעיקר דשם הוי"ה שהוא בחי' התיקון להמשיכו בעולם הפירוד ע"כ אין להם חלק לעוה"ב שהעוה"ב הוא בבחי' התיקון לאחר הבירור דז"מ כו' (והוא גלוי אור העצמות דא"ס בחי' יש האמיתי מצד עצם ההתנשאות שבעצמות ממש שהוא עיקר דבחי' אדם העליון להיותו בחי' שלימות האמיתי שנק' שלימותא דכולא שאינו שורה רק בבחי' הביטול דאין האמיתי כו') וגם דור המבול אין להם חלק לעוה"ב אף על פי שלא פשטו יד בעיקר דשם מ"ה להדמות לעליון כלל עכ"ז הרי נמשכו אחר תאוות גופניות וחמס וגזל כו' שנשחתה הארץ ונטמאה מטומאתם וע"כ נאבדו במי המבול שהיה רק לטהר הארץ ועכ"ז דור ההפלגה לא נאבדו רק נפוצו ע"פ כל הארץ לפי שהיה בהן אהבה ואחוה וריעות ובדור המבול היה ביניהן גזל ומריבה כו' ללמדך שגדול השלום ושנאוי המחלוקת והיינו מטעם הנ"ל דדוקא במקום היחוד והשלום וריעות שם יומשך מאור האחדות הפשוטה שנק' שלימותא דכולא וכנ"ל ואינו נמשך ושורה במקום הפירוד כנ"ל אבל לענין עוה"ב שניהם שוים כמבואר במשנה הנ"ל שדור המבול ודור ההפלגה אין להם כו' (דלא כדלעיל) שדור הפלגה אין להם חלק כו' מפני שפשטו יד בעיקר דשם מ"ה במה שא' ונעשה לנו שם לנו דוקא בבחינת הפירוד וע"כ א' ויפץ ה' כו' ודור המבול אין להם חלק לעוה"ב ג"כ אע"פ שלא פשטו יד בעיק' כמו דור הפלגה רק לפי שדו' המבול השחי' כ"ב את דרכו כו' שהשחיתו לצל' אדם בהוצא' זרע לבטלה כידוע במעשה דער ואונן שנק' רע כו' שטהור עינים כו' וד"ל (רק בזוהר פ' נח דף ס"ט ע"א יש דעה שדור המבול יש להם חלק לעוה"ב ומ"ש וימח את כל היקום זהו בעוה"ז כמ"ש וימחו מן הארץ אך ממ"ש ר"א כד"א ימחו מספר חיים הרי הוא העוה"ב וכדעת ר"ש שם כמ"ש במשנה בפ' חלק):

{{עוגן|פרק סא|(סא)}} '''ומעתה''' יש להבין בביאור מאמר הזוהר הנ"ל בפ' זו ויהי בנסעם מקדם מקדמאה דעלמא כו' כמ"ש ונהר יוצא מעדן ומשם יפרד כו' כיון דנטלי מתמן הוי פרודא כו' פי' קדמאה דעלמא הוא גילוי אור מל' דא"ס שלפני צמצום הראשון הנ"ל שנק' מחשבה הקדומה שהיא באח"פ בעצמות אור א"ס ממש כמ"ש שהיה הוא ושמו בלבד כו' ונק' קדמון לכל כו' קדמונו ש"ע ומשם שרש המשכה לאור התענוג שבעצמות א"ס שנק' שעשועי המלך בעצמו לג"ע שנאמר בו ויטע ה' אלקים גן בעדן מקדם מקדמונו ש"ע הנ"ל וה' אלקים ב' שמות הללו הוא בחי' מ"ה וב"ן שבעצמות אא"ס הנ"ל שהן בלי פירוד כלל כנ"ל ונמשך משם מקור לתענוג האלקי שבג"ע וכידוע דגן ועדן הוא בחי' חו"ב דאצילות העדן בפנימית חכמה דאצילות שהוא פנימית ע"י שנק' עדן סתימאה שיתגלה לעוה"ב והגן הוא בבחי' פנימית בינה כמ"ש ונהר יוצא מעדן זה דפנימית חכ' דתורה להשקות את הגן שהן ג"ן ספרים דאוריית' שנק' גן נעול כו' שנמשכים במל' ומשם יפרד והיו לד' ראשים שכאשר נמשך עוד מן הגן שקבל מנהר זה שיוצא מעדן שם הוא שניכר הפירוד וההתחלקות דד' ראשים שהן ד' מוחי' חו"ב וחו"ג שנחלקים בגילוי מבחי' בינה לבחי' מל' דוקא (או שהן י"ב גב"א שהן ד' ראשים כמו ד' מחנות שכינה וד' דגלים בי"ב שבטים) רק ששם הן בבחי' היחוד וההתכללות דוקא בבחינת התיקון דשם מ"ה דאדם וכאן א' ומשם יפרד והיו לד' ראשים שיוצאי' בבחי' פירוד והתחלקות דוקא להיותם מבחי' התוהו קודם התיקון אבל בבחי' ח"ע דעדן עצמו שהוא בבחי' שם מ"ה הפנימי הנ"ל עדיין אין שם בחי' התחלקו' ופירוד כלל כי מאיר שם מבחי' קדם דקדמונו ש"ע הנ"ל שהוא בחי' מל' דא"ס כנ"ל אבל בבינה שהוא בנקודים שהן התחלקות הז' מדות בבחי' ס"ג משם יפרד כו' זת"ז כנ"ל וע"כ א' ויהי בנסעם מקדם כיון דנטלי מתמן מעדן הנ"ל כתיב ומשם יפרד בפירוד והתחלקות דתוהו שהי' שם השבירה אבל כ"ז שהיו כנישין בעדן דח"ע לא הוה בהו פרודא כלל כי היו מיוחדים ביחוד העצמי דעצמות אא"ס שבקדם שמשם נטע ה' אלקי' ב' שמות ביחוד גן בעדן כו' בהתכללות דשם מ"ה (יותר מהתכללות דעקודים כנ"ל):

{{עוגן|פרק סב|(סב)}} '''וזהו''' וימצאו בקעה כו' תמן נטלי לאפקא מרשו עילאה שהוא עולם היחוד והתכללות לרשו נוכראה שהוא עולם הפירוד שנק' רה"ר כו' דבקעה זו הוא מבחי' הצמצום הראשון היפך בחי' קדם המקור דעדן הנ"ל ומשם בא סבת הצמצום ופירוד גמור למטה בק"נ דע"ש שנק' רה"ר טורי דפרודא ממש שהפרידן מיחודו כנ"ל שנק' רשו נוכראה כו' אמר רבי אבא בחכמתא דרשיעו אתו בגין לאפקא מרשו עילאה לרשו אוחרא ולאחלפא יקרי' ליקרא נוכראה כו'. פי' ע"ד הנ"ל בעיקר כוונת בנין העיר והמגדל לעשות ולהמשיך להם שם מ"ה העליון למטה גם כמו שהן בבחי' הפירוד כו' שזהו לאחלפא יקרא דשם מ"ה העליון שמאיר בבחי' ת"ת דוקא מבפנים ומבחוץ באו"כ בשוה כנ"ל ליקרא נוכראה שיאיר בעול' הפירוד דק"נ ברה"ר שנא' וכבודי לאחר לא אתן (כ"א לישראל אשר בך דוקא אתפאר כנ"ל) ומ"ש בחכמ' דרשיעו אתו כו' היינו בחכ' דקליפ' שנק' ערמה כמו ארמי אובד אבי שהוא נגד החכ' דקדוש' ממש והוא מה שנתחכמו להרע ולא להטיב כמו חכמי' המה להרע כו' שרצו באחדות שלהם להיו' בהם אור עליון בחי' מ"ה דקדושה כמו שהן ברע גמור דקליפ' ולהיות להם כל שפע וטוב ולא יהיו בבחי' ביטול לקדושה האלקי' כלל וזהו היפך חכ' דקדושה האלקית שעיקרה רק בחי' הבטול דמ"ה כמו במשה שא' ונחנו מה כידוע וזהו שנק' חכ' דרשיעא גם בביטול והתכללו' שלהם באחדות גשמיות חכ' זו נק' ערמה שהוא השקר היפוך האמת דחכ' דקדושה (וכמ"ש במ"א בענין אני חכמ' שכנתי ערמה היפוכו לברר לחכ' דקליפה כמו יעקב איש תם שהוא אמת שבירר ללבן כו'). (עוד שם) אמרי האי בקעה אתר למיהב ולאתקפ' לבא לאתהנאה בי' תתאי נתקן באתר דא עיר ומגדל כו' עד למה לן לסלקא לעילא כו' פי' האי בקעה כו' בזה מפרש יותר ענין החכ' דרשיעו שהי' בהם דאתו לאפקא מרשו עילאה כו' משום שהשיגו בבקעה זו שיש בה שרש מצמצום הראשון כשנסעו מקדם כנ"ל וע"כ אמרו דא הוא אתר לאתקפא לבא למטה לאתהנא' בי' תתאי להיות בפירוד ויש גמור לפי ששרש לשרש דצמצום היותר אחרון דק"נ דעשי' הוא בא מסבת צמצום הראשון הנ"ל כנ"ל וד"ל. ולזה אמרו נתקן באתר דא דוקא עיר ומגדל כו' פי' שימשיכו לאתר דא שהוא שרש לפירוד דק"נ כנ"ל מבחי' שם מ"ה ע"י העיר ומגדל כנ"ל שיאיר בחיצוניות כמו בפנימיות כנ"ל (וז"ש נבנה לאתר דא דבקעה זה הוא בחי' המקבל משם מ"ה דעיר ומגדל כידוע בענין הר ובקעה שהוא בחי' דכר ונוק' והעיר ומגדל בנו על ההר שיוכלו לראות מרחוק יותר ולא בבקעה או אפשר בנו אותה בבקעה דוקא כדי שיגיע השפע לעמ"ת מעמ"ר באמצעות המגדל שראשו בשמי' כו') וע"כ אמרו נתקן באתר דא כו' לעשות כלי לשם מ"ה העליון ע"י האחדות וחבור שיהי' להם בבקעה זו ע"י העיר ומגדל והאי בקעה הוא מצמצום הראשון דבחי' אלקי' הראשון שיאיר בו מבחי' מ"ה שלפני הצמצום כו' וז"ש האי אתר יהא לון לדחלא בבחי' העלאת מ"ן ע"י בחי' הביטול שבאחדות שלהם כו' וז"ש למה לן כו' שזהו עיקר ענין חכ' דרשיעו שלהם שרצו להמשיך מבחי' מ"ה העליון דקדוש' גם בעולם הפירוד דוקא היפוך הביטול דמ"ה דקדושה ולזה א' למה לן לסלקא לעילא בבחי' ביטול דמ"ה דקדושה דלא נוכל לאתהנאה מיני' בהנאה והרגשת עצמו בבחי' יש ודבר כו' וכנ"ל דהאי בקעה אתר לאתקפא לבא בהרגש עצמו לאתהנאה בי' תתאי' להיות בבחי' הרגש עצמו בכל אשר יתאוה תאוה כו' היפך בחי' הביטול והתכללות בדביקות האלקי שאין בזה הרגשת עצמו כלל וכלל כו' וד"ל פן נפוץ כו' לדרגין אחרנין ונתבדר לסטרי עלמא פי' דרגין אחרנין הן סוף כל המדרגות בחי' אחוריים וחיצוניות דחיצוניו' שבשם ב"ן בחי' אלקי' דקדושה שיורד למטה מטה להשפיע לע"ש דנוגה דעשי' שמאד מאד רחוקי' מבחי' האור והשפע הפנימי' דאצילות שבו הארת הקו"ח מבחי' שרש שם מ"ה דהוי"ה כו' והוא מצד שנפסק מהם אור היחוד העליון דקדושה באשר שהן בבחי' הפירוד והתחלקות זה מזה בריחוק מקום והוא שאז יבאו לקבל השפע כמו שהן בשרשן בבחי' הפירוד והתחלקו' דבחי' נקודי' דתוהו שמשם הי' נפילת ושבירת הכלי' למטה בפיזור גדול כנ"ל בפי' ומשם יפרד כו' וז"ש פן נפוץ לדרגין אחרנין ונתבדר כו' וד"ל:

{{עוגן|פרק סג|(סג)}} '''וירד''' ה' לראות את העיר ואת המגדל כו'. אשגחותא דלעילא הוה בקדמיתא כו'. פי' בקדמיתא כמו שהיו עכו"מ במח' הקדומה שהוא בבחי' הצמצום דבחי' אלקים זה היא אשגחותא דלעילא להפרידם מיחודו גם למטה כו' ואח"כ ירד הוי"ה דשם מ"ה לראות את העיר כו' אשר בנו בני האדם דנפקי מאדם קדמאה בחי' שם מ"ה להדמות לעליון עי"ז וז"ש אשר בנו ודאי אמרו ובעו למיבני לעילא כלי לשם מ"ה כו' והוא מ"ש ועתה לא כו' כל אשר יזמו לעשות כנ"ל להאיר להם גם מבחי' הפנימית דשם מ"ה על ידי העיר ומגדל הזה כו' וד"ל. ועוד היה כוונה אחרת להם בבנין זה שלא יוכל לשלוט שום דינין וקטרוגים בעוה"ז מבחי' גבורות דשם אלקים כלל כמו שהיה בדור המבול וכה"ג והוא שא' בגין דכד דינא אתא בעלמא שהוא ע"י רבוי הצמצומי' והגבורות דשם אלקי' בחי' ב"ן כו' אז הוא אתר לקבלי' למנגד לגבורות קשות הללו להמתיקן בחסדי' דשם מ"ה העליון שיאיר להם בעיר ומגדל זה כו' וד"ל:

{{עוגן|פרק סד|(סד)}} '''וז"ש''' ומהכא יתהנא עלמא ויתזן שע"י המגדל הזה יבא שפע העליונה בלא צמצומים ודינים כלל עד שיבא מן הרוחניות אל הגשמיות ממש בלי מונע והוא שיתהני עלמא ויתזן בשפע גשמי' בלי הפסק אור מן הרוחניות למטה כמו למעלה אעפ"י שיהיו בבחי' הפירוד מאלקות והוא מצד האחדות כו' שישכון בזה אור הברכה האלקי' ויומשך מכאן דוקא לכל העוה"ז כמו שלמעלה יוצא מקור הברכה העליונה משם הוי"ה דבחי' התיקון דוקא כו' וד"ל. דהא לעילא דחיקא איהו כו' פי' לעילא ממש ביחוד העליון דאצילות א"א לקבל השפע שם בחיצוניות כמו בפנימיות כ"א ע"י תכלית הביטול והתכללות והזדככות החומר בתכלית כמו האבות שקבלו משם השפע בגשמיות כמו למעלה ממש שנא' וה' ברך את אברהם כו' כמו שאמר שהטעימן מעין העוה"ב שהגשמיות דומה לרוחניות ממש בלי שינוי כו' אבל זהו דוקא מצד תכלית ביטול היש לאין כאבות שהן המרכבה העליונה כו' והם רצו לקבל באופן זה כמו שהם בבחי' הפירוד דוקא ע"כ אמרו דהא לעילא כו' ולזה הטעם אין להם חלק לעוה"ב שהעוה"ב הוא היפוך זה ממש דהגם שא' להנחיל אוהבי יש ממש אבל זהו מיש האמתי שהוא שורה בבחי' אין ומ"ה בתכלית כו' כנ"ל וד"ל. ויאמר ה' הן עם אחד כו' ביחודא חדא כולהו כחדא בהתכללות דמ"ה דאדם ודאי יצלחן בעובדיהון ולא יבצר מהם כו' אלא יתבדרון דרגי' העליוני' כמו שהן בשרשם בבחי' נקודות דתוהו וממילא יתבדרון הני דלתתא כו' והוא ע"י התחלקות דע' לשון ומיד ויפץ ה' אותם כו' ומפרש הטעם ושרש הדב' שבהתחלקו' ע' לשון יתבדרו כו' דלכאו' מזה לא יבוטל עצם האחדות וההתכללות שהי' בהם הגם אם לא ישמע שפת רעהו ע"כ א' משום דבהאי לישנא דהוה ממללי' בלה"ק עביד לון סיוע בגין דבעובדא ובמלולא דפומא תליין מילין אילין לאדבקא כונה דלבא כו' פי' כידוע בענין ויהי האדם לנפש חי' ות"א לרוח ממללא שהדבור הוא עיקר הכולל לבחי' אדם שעי"ז נק' מדבר נפש המדברת שהוא עיקר נפש השכלית דחכ' דאדם בבחי' שם מ"ה ואעפ"י שאותיות הדבור הוא רק חיצוניות הנפש אבל שרשו מחכ' דאדם דוקא משום דאבא יסד ברתא שעיקר התהוות צירופי אותיות הדבור בא מפנימי' דכח מ"ה דחכ' וז"ש מה שמו כו' וזהו שרש ענין לה"ק שנמשך מבחי' קדש העליון דאור אבא עצמו שלמעלה מבינה ע"כ הוא כולל לע' לשון שהן התחלקו' דז' מדות דבינה שיצאו בבחי' פירוד בז' מדות דתוהו בבחי' ס"ג כנ"ל וד"ל:

{{עוגן|פרק סה|(סה)}} '''וז"ש''' דבהאי לישנא דלה"ק שהוא בפנימי' החכ' ששם עיקר היחוד והתכללות דמ"ה דאדם עביד לון סיוע גדול להמשכת שם מ"ה כו' דבעובדא ובמלולא דפומא שבדבור יכלו לכוין ליחוד דשם מ"ה באחדו' והתכללו' דמ"ה דאור אבא וז"ש לאדבקא כונה דלבא שהן יחוד של המדות שבלב לכוללם יחד כונה שלהם בפנימית דאור אבא כו' אבל מיד דאתבלבל לישנהון לא יכלו לאתקפא רעותהון בכונה ויחוד דשם מ"ה לפי שהן בפירוד והתחלקו' שאין זה כלי לחיזוק ולתוקף כונה ורצון ההתכללות אעפ"י שהיו בעצם באחדות כו' ואמר עוד בגין דחילא דלעילא לא אשתמודע בר ביחוד דמ"ה שבלה"ק וע"כ עיקר העצה היה לבלבל הלה"ק דוקא ואעפ"י שהן עם אחד באחדות וריעות גמור אם לא יהיה להם שפה א' יתחלקו ויתבר כח תוקף האחדות שלהם בשרשם ויתבדרו ויחדלו לבנות העיר כו' משום שהדבור הוא עיקר האדם שכל הנחלים דמדות הולכי' אל הים שהוא הגילוי בדבור ואם יש התחלקות בדבור יתחלקו גם הלבבות בפירוד בעצם כמו שהן בשרשם מבחי' הפירוד כנ"ל וד"ל:

{{עוגן|פרק סו|(סו)}} '''וז"ש''' ועתה לא יבצר בגין דאינון בלבא חד וממלל' בלה"ק שהוא הכלי לאחדות שבמדות שבלב בבחי' אדם הרי לעילא מכל צד לא ימנע ויסתיר האור דשם מ"ה מבית ומחוץ כי זהו דומה ממש ליחוד דמ"ה וב"ן שלמעלה שנק' אדם כללי דדכר ונוק' כחדא כו' אבלבל דרגי הנ"ל דהיינו לעורר פירוד בשרשם למעלה בע' לשון ואז לא יהיו עם א' כו' וכדין יתמנע עובדיהון כו' וד"ל. מכאן דמארי מחלוקת לית להון קיומא כו' פי' כמו מחלוקת קרח ועדתו שלא לש"ש לית לון קיומא משם מ"ה העליון וממילא נאבדו כו' (משא"כ מחלוקת ב"ש וב"ה שהיא לש"ש דאלו ואלו דא"ח משם מ"ה דחכמ' דתורה בחי' התיקון כו') וכמו התחלקות דסדום ועמורה שנהפכו כו' שהי' היפוך דבחי' התיקון כידוע כו'. בגין דכד אילין עם אילין כו' עד אז אהפוך אל עמים שפה ברורה כו'. ולכאורה סופו של המאמר הזה סותר לתחלתו שא' שמארי מחלוקת כמו שהן בשרשם בפירוד דז"מ דתוהו לית לון קיומא כו' ואיך יהפכו להיות שפה ברורה כו'. אך הכונה הוא לע"ל שיהיה אחר תשלום הברורים דרפ"ח כו' שהוא בחי' ב"ן דתוהו דז"מ ע"י בחי' שם מ"ה דתיקון דוקא דבחכמה אתברירו אז יקראו גם הע' אומות בבחי' שפה ברורה דהיינו שיוכללו הע' לשון בלה"ק שנק' שפה ברורה (כמו שנק' שפה אחת בתחלה שהוא מל' דא"ס שמקבל מאח"פ כנ"ל) ובברור הע' לשון שנכללו בה נק' שפה ברורה וז"ש לקרוא כולם בשם הוי"ה דוקא שהוא שם מ"ה דבחי' ת"ת דתורה ולעבדו שכם א' פי' גם בבחי' יח"ת שנק' שכם אחד שהוא בחי' שם ב"ן שנק' כתף ושכם בבחי' אחוריים דשם מ"ה כו' (כמ"ש במ"א ע"פ ואני נתתי לך שכם אחד כו') לפי שיהיה הוי"ה אחד ושמו אחד יח"ע ויח"ת שוין בקומתן למהוי אחד באח' ממש (כמ"ש והיה אור הלבנה כאור החמה כו' שמשתמשים בכתר א' מת"ת דאימא כו') וזהו ולעבדו שכם א' כו' וד"ל. והיינו מטעם הנ"ל שגם ז"מ דתוהו יכולים לבא בבחי' התכללות דתיקון מצד כח הרשימו שנשאר מן צמצום הראשון כו' ועכ"ז דור הפלגה אין להם חלק לעוה"ב שלא יהיו בחי' שפה ברורה כמ"ש ויפץ ה' כו' ומשם הפיצם גם לעוה"ב מטעם שרצו להמשיך שם מ"ה בבחי' הפירוד כו' רק יקומו בדין להיות לחרפות ולדראון עולם וכן דור המבול כמ"ש בזהר וד"ל:
}}

[[קטגוריה:תורת חיים|ב]]