הצגת המקור של הדף "תורת חיים/ותלד עדה את יבל"

{{תורת חיים בראשית}}
{{יישור טקסט|שני הצדדים|
{{עוגן|פרק א|(א)}} '''ותלד עדה את יבל הוא היה אבי ישב אהל ומקנה ושם אחיו יובל הוא היה אבי כל תפש כנור ועוגב.''' ויש לדקדק למה באבי יושב אהל ומקנה שמו יבל בקמץ תחת היו"ד ואבי כל תפש כו' שמו יובל במלאפום ומה שייכות יש לזה עם זה ומה ענין קריאת שמות כאלה לפי אופן עבודתם ומעשיהם כאלה דוקא כו'. והנה יש להקדים תחלה בענין אבי כל תפש כנור ועוגב שזהו מקור כל בעלי השיר העליונים כמו הללוהו בנבל וכנור הללוהו במנים ועוגב כו'. שהן י' מיני כלי זמר נגד ע"ס כו' שעיקר שירה בכלי ולמ"ד <small>(ערכין יא, א)</small> עיקר שירה בפה זהו ענין השירה שהמלאכים העליונים או' בפה בכל יום. כמ"ש הללוהו כל מלאכיו כו'. שכל הברואים העליוני' ותחתוני' או' שירה בכל יום כידוע. ויש להבין תחלה שרש ענין השיר הזה מהו. להיות ידוע שכל המלאכים וברואים העליונים והתחתונים נבראו מאין ליש מבחי' הדבור העליון בבחי' צירופי האותיות האלקיים שנמשך מלמעלה בתמידות להחיותם. וכמ"ש <small>([[נחמי' פרק ט#פסוק ו|נחמי' ט, ו]])</small> ואתה מחיה את כלם ואתה א"ת דכ"ב אותיות הדבור העליון וה' מוצאות הפה הכוללם יחד כו'. וכמ"ש <small>([[תהלים פרק לג#פסוק ו|תהלים לג, ו]])</small> בדבר ה' כו' וברוח פיו כל צבאם וכאשר צריכים לקבל אור ושפע האלקית מחדש בכל יום כמא' ובטובו מחדש בכל יום מע"ב אז בהכרח שיהיה בחי' העלאה ובטול במציאות בכל א' מיש לאין האלקי שיעלה לשרש ומקור חוצבו בכח האלקי המהווה אותו להכלל ולידבק שם ואז יחזור ויחודש אור ושפע האלקי להחיותו באור וחיות חדש מאין ליש. והיינו ענין השירה של כתות המלאכים העליונים שאו' בכל יום כאו"א לפי שרשו ומדרגתו במקור חוצבו כ"ה ענין השירה שלו בהשגה מיוחדת ובאוי"ר מצומצם רק לפי מדרגתו לבד. לפי שהשיר הזה הוא בחי' ההעלאה ובטול במציאות של כאו"א בשרשו וכל בחי' העלאה מתחתון לעליון א"א להיות כ"א ע"י בחי' הבטול במציאות של התחתון בבטול היש לאין בתכלית שזהו ע"י השיר דוקא. וגם הנשמות שעולים והולכים ממדרגה למדרגה עליונה יותר כמו מגעה"ת לגעה"ע צריכים לבוא תחלה לבחי' בטול במציאות ממהותם הראשון (כמו נהר די נור <small>([[דניאל פרק ז#פסוק י|דניאל ז, י]])</small> המפסיק שטובלים בו הנשמות). שזהו ג"כ ע"י השיר כמו כל הנשמה תהלל יה וקדושים בכל יום יהללוך סלה. וכה"ג וכמו שאו' משובח ומפואר בלשון חסידיו שהן הנשמות ועבדיו הן המלאכים כידוע:

{{עוגן|פרק ב|(ב)}} '''והנה''' הטעם לבחי' בטול במציאות זה שבהעלאת המלאכים ונשמות למעלה. היינו לפי שאין ערוך כלל בין התחתון לעליון. דהיינו בין הנברא בע"ג ותכלית עם הבורא ית' שהוא הכח האלקי המהווה אותו שהוא בלתי בע"ג כו'. וע"כ כאשר צריך הנברא לעלות למעלה במקור חוצבו בכח האלקי המהווה אותו מאין ליש צריך לצאת תחלה ממהותו הראשון לגמרי בבחי' בטול היש לגמרי מכל וכל ואז יוכל לעלות וליכלל ולידבק בשרשו העליון האלקי שמשם נחצב ונתהווה מאין ליש. אבל אם הוא עדיין בבחי' הישות שלו הנפרד בלי בטול ממציאותו כלל א"א לו לעלות כלל. (וכמו גם הגלגלים כשמש וירח שאו' שירה בכל יום. כמ"ש הללוהו כל צבאיו הללוהו שמש וירח הללוהו כל כוכבי אור הללוהו שמי השמים והמים כו'. והיינו בחי' הבטול דצורה שמופשט ועולה מן החומר שלו כנפש גלגל השמש שאומר שירה בהשתחוא' רוחנית וממילא יסובב החומ' שלו בהשתחוא' גשמית וכמ"ש במ"א בענין שמש בגבעון דום <small>([[יהושע פרק י#פסוק יב|יהושע י, יב]])</small> שפסק לומר שירה וממילא עמד חומר השמש כו'). ושרש הענין הוא לפי שא"א להיות המשכה מלמעלה מחדש מאין כ"א בבחי' בטול היש הראשון לאין תחלה וכמו שאנו רואים בכל צמיחה מכח הצומח שבארץ. שזהו הנמשך מאין הרוחני להיות צומח הגשם דחטה שא"א כ"א ברקבון הגרעין הנזרע בארץ והיה לאין ממש. דהיינו אחר שנפסד צורתו הרוחני ועלה ונכלל באין הרוחני דכח הצומח וחומר של החטה והי' לעפר ממש אז יומשך מן כח הצומח המשכה חדשה להצמיח בחטה בריאה חדשה שהן גרעינים הרבה מאין הרוחני ליש אבל אם לא היה הגרעין הנזרע נרקב ולא היה מופשט מישות שלו לגמרי לא היה נמשך ושוכן בו האין הרוחני של כח הצומח ולא יצמח ממנו כלום לפי שא"א להיות התהוות חדשה זו כ"א בבטול המהות דיש הראשון שזהו הכלל בכל מקום שא"א להיות התהוות יש מיש כו'. (וכמו"כ בהתהוות הוולד בריאה חדשה מאין בטפה הגשמית א"א כ"א בהפסד וסרחון הגשם של הטפה תחלה אז רוחניות שלה נקלט ברחם הנוק' כקליטת החטה בארץ לאחר ג' ימים כו') לפי שחטה זו בא' מכח הצומח מכבר מאין ליש צריך שיבוטל כח מציאותה ומהותה הראשון מיש לאין אז תקבל אור וחיות חדש מאין כו'. וכדוגמא זו שאנו רואים בכל אור ושפע העליונה שבא מלמעלה לחדש הבריא' מאין ליש צריך שיהי' תחלה בחי' בטול מהות הראשון כמו במלאכים דכתיב <small>([[יחזקאל פרק א#פסוק יד|יחזקאל א, יד]])</small> והחיות רצוא ושוב. שע"י הרצוא בהסתלקות ובטול יחזור ויומשך להם אור חדש. שזהו ענין השירה שאו' המלאכים בכל יום כנ"ל:

{{עוגן|פרק ג|(ג)}} '''וכ"ה''' גם למטה בנשמות בגופים גשמיים שכאשר יהי' תחלה בנפשו בטול המציאו' אז יאיר אור האלקי בנפשו באור וחיות חדש בהשגה עליונה יותר מן הראשונה ובהתפעלות אוי"ר יותר עמוק מן הראשונה כאשר צריך לעלות בעלוי המדרגה יותר להעלות נפשו באור החיים בהשגה והתפעלו' עליונה ביותר אז בהכרח שצ"ל בחי' בטול היש בנפשו מכל מה שהשיג והתפעל בתחלה עד שנראה לו שלא השיג כלום כענין מה פשפשת כו' והוא השפלות העצום בנפשו שלא הגיע עדיין לכלל השגה בדבר מה מעולם וכל זמן שמלא מוחו ולבו בהרגשות יש ודבר מה מעבודתו במוח ולב הראשונה לא יוכל לבא ולעלות למדרגת הדבקות במדרגה עליונה יותר וכנשמות בגעה"ת כשעולים לגעה"ע מתבטלים תחלה מכל מה שהשיגו בגעה"ת כאלו לא היו מעולם במציאות וא"ל לא יוכלו לעלות למעלה עליונה דגעה"ע. (וראייה מר"ז <small>(ב"מ פה, א)</small> שהתענה מאה תעניות שישכח תלמוד בבלי כדי שיוכל לקבל הת"י שלמעלה ממנו כו' וכה"ג). ועד"ז כשעולים הנשמות מגעה"ע למעלה באצי' שזהו לאשתאבא בגופא דמלכא וכענין <small>(מנחות קי, א)</small> מיכאל מקריב נשמות ע"ג מזבח העליון דאצי' כו' מתבטלים ממציאות ההשגה העליונה דגעה"ע לגמרי כו'. ועד"ז בכל עלייה עוד למעלה למדרגה העליונה יותר צ"ל בטול היש לאין גם בזאת (כמו בטול הגרעין בארץ כנ"ל. לפי שא"א להיות התהוות חדשה מיש ליש כ"א בבטול היש לאין תחלה כנ"ל).

{{עוגן|פרק ד|(ד)}} '''וזהו''' ענין העמוד שבין געה"ת לגעה"ע שבו עולים הנשמות לגעה"ע מדי שבת וחדש כמ"ש בס' הבהיר. דהיינו שתחלה נכללים ומתבטלים ממציאותם ומהותם הראשון בעמוד זה ועי"ז עולים בעמוד זה לגעה"ע ובהגיעם לגעה"ע ממש אז מתבטלים בטול שני שהוא הבטול האמיתי ומה שהיה בהם הבטול בעלייתם זהו רק בטול היש לבד משא"כ בטול זה שבבואם לגעה"ע הוא בטול בעצם בבחי' האין ממש (כהעלאה והתכללות דרוחניות החטה ברוחניות דכח הצומח אחר הרקבון) וכמו בעבוד' שבלב בתפלה שאחר המרירות בלב נשבר להשפיל א"ע בשמאל דוחה מי אנכי כו' זהו בטול היש וגסות המהות הראשון לבד כענין <small>([[תהלים פרק כד#פסוק ג|תהלים כד, ג. ד]])</small> מי יעלה בהר ה' כו' נקי כפים ובר לבב כו'. וכמו ענין כובד ראש בלב נשבר שלפני התפלה. (וגם בבטול הצורה הרוחנית שהוא בעלייה בשיר ורינה דפסד"ז קודם שיתפלל שאין עלייה בלא שיר כנ"ל). (וזהו כמרירות הרוחנית דנשמה על שנתרחקה מאור פני אלקים לומר מתי אבא ואראה פני אלקים כו'). ואח"כ בתפלת י"ח הוא בטול המציאות בבחי' מה ואין האלקי ממש (והן ההשתחואו' שבתפלת י"ח כידוע). וכ"ה גם בכל אור ושפע גשמי כחסד דפרנסה שא"א להיות המשכה זו מלמעלה כ"א בבטול היש וגסות דאדם תחלה שלא ידמה לומר כחי ועוצם ידי בחכ' ותחבולות שלו. רק אדרבה יבא לבחי' בטול גדול בנפשו לומר נואש ביגיעו כענין <small>([[תהלים פרק קכו#פסוק ו|תהלים קכו, ו]])</small> הלך ילך ובכה נשא משך הזרע כו'. ואח"כ יאיר לו אור החסד והצלחה למצוא לו ריוח כו'. כענין <small>([[בראשית פרק ג#פסוק יט|בראשית ג, יט]])</small> בזעת אפך תאכל לחם כי בנפשו יביא לחמו עד מצוי הנפש ממש (כרקבון הגרעין בארץ בבטול היש לאין לגמרי כנ"ל). וכ"ה בהשגת החכ' בלמוד התורה שאמרו <small>(שבת פג, ב)</small> אין התורה מתקיימת אלא במי שממית עצמו עליה כמ"ש <small>([[במדבר פרק יט#פסוק יד|במדבר יט, יד]])</small> אדם כי ימות באהל כו'. ולא מעבר לים הוא במי שמרחיב דעתו כים <small>(עירובין נה, א)</small> ולא בשמים היא לא תמצא בגסי הרוח כו'. וכל מי שיש בו בטול העצמות בשפלות יותר יותר ישיג לעומק החכ' בלימודו כענין ונפשי כעפר לכל תהיה אז פתח לבי בתורתך כו'. וכמ"ש <small>([[דניאל פרק ב#פסוק כא|דניאל ב, כא]])</small> יהב חכמתא לחכימין דוקא שזהו מי שיש בו יותר ענין השפלות בהעדר הרגשת עצמו במעלת החכמה שנק' כח מה מה פשפשת. וז"ש <small>([[שמות פרק לא#פסוק ו|שמו' לא, ו]])</small> ובלב כל חכם לב דוקא נתתי חכמה כידוע שיש בכל זה ג"כ ב' מדרגו' הבטול הנ"ל. הא' בטול הגסות ויש הנפרד והב' בטול העצמי במה הרוחני העצמי בהגיעו למדרג' העליונה כמו שא' <small>([[שמות פרק טז#פסוק ז|שמות טז, ז. ח]])</small> ונחנו מה מה בעצם (כרב עולא בר אבא <small>(סנהדרין פח, ב)</small> דגריס באורייתא תדירא ולא מחזיק טיבותא לנפשיה כו'):

{{עוגן|פרק ה|(ה)}} '''ויובן''' כ"ז עד"מ הידוע כאשר נקרא אדם אל המלך מתבטל מהתפשטות ישותו מפני קטנות ערכו לגבי רוממות המלך שנבדל הרבה בערך המעלה ממנו ובטול זה קודם שנכנס להיכל המלך פנימה אך בכניסתו בהיכל המלך שרואה את המלך בעיניו מתבטל בטול עצמי מצד רוממות עצמות המלך שתפיל אימתו עליו בהיותו מקרוב אליו (כי מה שנתבטל מעצמותו תחלה היה רק ע"י התבוננות בשכל ומחשבה משפלות ערכו ומגדולת המלך ומאשר צריך לבא לפני המלך. ועדיין לא הובא לפניו שאינו דומה שמיעה בהשגה מרחוק לראיה מקרוב כידוע). וזהו ההפרש בין בטול היש לבטול בעצם כו'. ויש בזה בחי' ממוצע והוא בין כשעומד בחוץ ואינו עולה בסולם לעלות להיכל המלך רק שמוכן לעלות (כמו באסתר שעמד' בחצר בית המלך הפנימית משא"כ בחצר החיצונה שזהו קודם ב"ש ופסוד"ז כידוע) ובין כשעולה במדרגת הסולם לפני הפתח של ההיכל שכבר הופשט מגסותו ונטרד רק באימת רוממות המלך בכניסתו לפניו ומפני שמוכן בנפשו לבוא ולעמוד לפניו מיד הרי יש בזה גם מבחי' בטול הב' כשעומד לפניו ממש. וזהו ענין עלית המלאכים בשיר כמו מזמורים דפסד"ז שצ"ל קודם התפלה שהולך ועולה שנפשט יותר ממהותו הראשון ומתקרב יותר אל האור האלקי. אך בכניסתו ממש אין זה הבטול רק מראיתו פני מלך שמתבטל לגמרי ממש למעלה מהתבוננות והשגה באיכות רוממות המלך כי אינו דומה שמיעה לראיה. וכ"ה הבטול דנשמות ומלאכים בהתקרב' לאור האלקי ממש שנתבטלו ממהותם הראשון לגמרי ונכללו במהות האור האלקי ממש כמלאכים שנכללים בכל יום ברוח פיו ית' ונק' חציר כמ"ש בזהר דבהמה רבה רבנע' כו' ושתת לון בגמיע' חדא או כנשמות שנשתאבו בגופא דמלכא כמ"ש להשתחות לפני ה' ממש. וזהו בתפלת י"ח שנכנסו בהיכל המלך פנימי שא' אדני שפתי תפתח כי אין מלה בלשוני כי נתבטל כאבן דומם ממש ואז מקבל אור האלקי מחדש בתוכו וכן בהשתחואה דעולי רגל בעזרה שיראו את פני ה' ממש וכ"ה בח"י ברכות דתפלה שישא ברכה ושפע חדשה כשכורע בברוך וזוקף בשם כו'. וכך יובן ב' מיני בטול הנ"ל (והממוצע כשהולך ועולה להכנס) כמו שעולים בעמוד וכאסתר שעמדה בחצר בית המלך הפנימי נכח פתח הבית כמו בסמיכות גאולה לתפלה שנק' <small>(ברכות ח, א)</small> (שעור ב' פתחים כמ"ש במ"א) שיש ג"כ בהשגת החכ' כשצריך לבא להשגה עליונה יותר מן הראשונה כנ"ל שבהכרח יבא תחלה לבחי' בטול לגמרי מהשגה הראשונה כענין שמבואר במ"א ע"פ והאיש משתאה לה מחריש כו' (בפ' חיי שרה) שהוא כענין שאמרו בגמ' אשתומם כשעה חדא כו' כאשר הקשו לו קושיא וצריך לתרץ בשכל והשגה עמוקה יותר מתבטל מסברתו והשגתו הראשונה לגמרי עד שנעשה בחי' השתוממות בכלי מוחו כרגע אחת אזי יכול לעמוד על עומק ההשגה העליונה יותר וכן בעלייה מהשגה זו העליונה להשגה יותר עמוקה ועליונה מזו כו' כענין עליית הנשמות שילכו מחיל אל חיל כו' כנ"ל ויש כאן ב' בטול הנ"ל. א' הפשטתו מן הראשונה והב' בהגיעו לכח המשכיל שכל והשגה העליונה יותר שזהו משתאה מחריש כו' והן ב' מדרגות דחכ' א' כאשר נמשכה מאין ליש בהשגה מצומצמת והב' כמו שהיא בבחי' אין ומה בבחי' מקור המוליד השכל והשגה זו לפי שהחכ' גם היא תמצא מאין ליש כמו התהוות הגשם דחטה מכח הצומח כנ"ל. וע"כ בשביל המשכת אור שכל חדש ועמוק יותר מכח המשכיל ההיולי צ"ל בטול המהות בהשגה שכל שכבר נמשך מאין דחכ' ליש בבטול היש לאין כמו קשה ההבנה שמתבטל מהשגתו הראשונה בהתבטל כלי המוח עד שאינו משיג כלום וכאשתומם שעה אחת אז יומשך מכח המשכיל חדשות כו' כענין שתיקה שהוא סייג לחכמה והשתיקה הוא הבטול הב' הנ"ל אחר שהופשט מהשגה הראשונה כמ"ש במ"א וד"ל. (שהשתיקה למעלה מעלייה דשיר שיש מי שבטל ע"כ מזמר ומשורר בשבח הבורא איך שהוא קדוש ומובדל בערך ממנו כשאו' קדוש ה' ושואלים איה מקום כבודו כו' וכן קדושים בכ"י יהללוך סלה בלי שעור לפי שעולים בעילוי אחר עילוי כמו משובח ומפואר עדי עד כו' כמו שעולים בסולם ועדיין לא הגיעו מקרוב לאור העצמו' באמתת אורו אלא מרחוק ה' נראה להם משא"כ כשבאים מקרוב יתבטלו לגמרי ולא יוכלו להלל ולשבח כלל וכמו <small>([[יחזקאל פרק א#פסוק כד|יחזקאל א, כד. כה]])</small> בעמדם תרפינה כו'. וכך יהי' גם בעוה"ב שילכו מחיל כו' עד שיגיעו למהו"ע ית' ממש בבחי' ראי' מקרוב שיתבטלו כנר בפני האבוק' ונק' <small>(תמיד פ"ז, מ"ד)</small> מנוחה לח"ע כו' ולא יהיה עלייה כלל. ובכל זה יובן מה שרמזו במשנה במס' שבת כל בעלי השיר יוצאי' בשיר ונמשכים בשיר פי' בעלי השיר שהן כמו טבעת עגולה סביב לצואר החיה והבהמה שנמשכת בה כך ענין השיר ונגינה שהוא עגול בלי ימצא בו ראש וסוף כמ"ש במ"א (בפ' וזאת הברכה ע"פ ויהי בישרון מלך כו') והן כתות המלאכים העליוני' שנק' בהמות וחיות דמרכבה יוצאים בשיר שהוא בחי' ההעלאה שעולים למעלה ממדרגה למדרגה עליונה יותר עד שנכללים במקור חוצבם שיוצאים ממהותם הראשון בבטול השגה הראשונה שנק' יציאה ממקומו הראשון כו' יוצאים בשיר שלהם כי אין עלייה מתחתון לעליון רק ע"י העלאה בשיר כנ"ל ונמשכים בשיר שאחר בטול היש ממדרגה הראשונה נמשכים לעלות במדרגה העליונה להיות יכולים לקבל מאור פני אלקים שלמעלה מכלי השגתו זהו ג"כ ע"י השיר והוא בחי' הבטול הב' הנ"ל (והן ב' מיני בטול הנ"ל והיינו ב' מיני שיר שיר פשוט ושיר כפול כו'). וכך יש בעליית אור דתורה בשיר כמו <small>([[מ"א ה, יב]])</small> ויהי שירו רננה דאורייתא זרקא כו' וכתיב ובלילה שירה עמי בה"א כמ"ש דוד <small>([[תהלים קיט, נד]])</small> זמירות היו לי חוקיך כו' וכתיב <small>([[ישעי' כד, טז]])</small> מכנף הארץ זמירות שמענו כו' וכן למען יזמרך כבוד אזמרה לך בכנור וכה"ג מ"ש <small>([[משלי א, כ]])</small> חכמות בחוץ תרונה (כמשי"ת).

{{עוגן|פרק ו|(ו)}} '''והנה''' להבין שרש כל הנ"ל בתוס' ביאור יש להקדים ענין אחד הידוע בפסוק <small>([[שמואל א פרק ב#פסוק ג|ש"א ב, ג]])</small> כי אל דעות ה' כו' ב' דעות ד"ע וד"ת כו' וכמ"ש כי שמש ומגן הוי"ה אלקים והכל ענין אחד דכל בריאות העולמות היה ע"י בחי' צמצום הראשון בבחי' העלם והסתר האור דעצמות כמו נרתק השמש שמעלים ומסתיר על עצם אור השמש ועכ"ז זהו עצמו הסבה להתפשטות האור והזיו המאיר לארץ ולדרים (שנק' <small>ליכטיקייט</small>) וכמו"כ שם אלקים נרתק לשם הוי"ה כשמש ומגן וע"י צמצום הזה הוא שמאיר אור וזיו המתפשט בעולמות להחיותם מאין ליש נפרד בע"ג לפי שאין ערוך כלל להיות מציאות בע"ג מבלתי בע"ג שהוא עצם האור דא"ס שנק' בשם שמש אלא ע"י העלם אור העצמו' דוקא שנק' הארה דהארה כמו שמאיר ע"י מסך שבא האור בשנוי המהות וכמ"ש <small>([[תהלים לו, י|תהלים לו, י]])</small> כי עמך מקור באורך נראה אור כו'. וז"ש ז"ל <small>(שבת עז, ב)</small> כברייתו של עולם ברישא חשוכא שהוא הצמצום דשם אלקים והדר נהורא בחי' הארה דהארה שזהו אותיות שנבראו בהן שמים וארץ וכל העולמות העליונים הרוחניים שהרי כל מע"ב נבראו ע"י שם אלקים דוקא כמ"ש בראשית ברא א' ויאמר אלקים יהי אור תדשא הארץ כו'. וזהו שא' בזוהר דאתוון אתגליפו כחקיקת האותיות בדבר נבדל כאותיות החותם הנחקקים בשעוה וכה"ג כך אותיות הי"מ שיצאו להאיר לחוץ להיות מהם התהוות הנבראים מאין ליש ממש שנק' כח הפועל בנפעל כמו <small>([[תהלים פרק סח#פסוק יח|תהלי' סח, יח]])</small> אדני בם ממש כו'. וזהו בחי' ד"ת שנק' מאין האלקי דהיינו זיו דשם אלקים והארה דהארה הנ"ל ליש שלא נראה לנבראים בהשגה בגלוי כ"א מרחוק בהעלם ואין כו' אבל ד"ע הוא כמו שמאיר מאור העצמות ממש שלא ע"י צמצום דשם אלקים שנק' מיש לאין מיש האמיתי לאין שהארה זו נכללת בעצם אור העצמות וכלא חשיבא כו' כמ"ש במ"א והוא שיתגלה לע"ל בעוה"ב שיוציא חמה מנרתקה שהוא שם הוי"ה משם אלקים המצמצם וכמ"ש <small>([[ישעיה פרק מ#פסוק ה|ישעיה מ, ה]])</small> ונגלה כבוד הוי"ה וראו כל בשר כו' (כמשי"ת) וע"כ מאחר שבבחי' ירידת האור ושפע מאלקים חיים לעולמות ע"י צמצום בא בשנוי המהות (בהתלבשות כח הרוחני כצמיחת החטה שיורד מן הרוחני אל הגשם שהן ב' הפכים שהוא ע"י צמצום והוא ע"י ממוצע שגשמיות שברוחניות נעשה רוחניות בגשמיות שהוא מה שמצמיח החטה הגשמית כמו ירידת החיות הרוחניו' שבנפש עצמה שמחיה לגשם הגוף בדם הוא הנפש שיש בזה בחי' ממוצע ג"כ והוא מה שמתצמצם מהות הרוחני בעצם להיות מקור לחיות הגשמי שבדם שהוא הדפק שבלב ודפק שבדם כמ"ש במ"א בפי' אדם א' דם כו' וזהו כתנוע' הרוחני' שכלול בעצם החי שמניע דבר בפועל כו') וכ"ה אור השמש העצמי שנשתנה בשנוי המהות ע"י הנרתק כו' וכך גם בעלייה מתחתון לעליון צ"ל תחל' בטול היש לאין (כרקבון החטה תחל' שנכללת באין הרוחני דכח הצומח מאחר שנמשכה משם מאין ליש כו') וזהו עיקר הטעם לכל הנ"ל בהעלאת המלאכים בשיר בבטול היש לאין בתחלה דוקא כדי שיחזור ויומשך להם אור וחיות חדש מאין האלקי ליש כנ"ל וד"ל. כי אותו צירוף אותיות שנמשך בהן שמזה חיותם וקיומם מאין ליש צ"ל בהעלאה והתכללות למעלה במקור חוצבו באלקים חיים שמחיה הכל מאין ליש כנ"ל ואז יוחזר המשכת אור וחיות בצירוף אותיות חדשים כו' (וכמ"כ בהתחלקות הזמן לשנים וחדשי' וימים ושעות שצירופים הראשוני' עולים ומסתלקים למעלה אז חוזר ונמשך צירוף חדש בכלל בר"ה ובפרט ביו"כ וכל יום וכל שעה כמ"ש במ"א שהוא כמו בחי' רו"ש של הנבראים כו' וכמ"כ בהפוך הטבע כמ"ש רחב"ד מי שאמר לשמן וידליק הוא יאמר לחומץ וידליק שצריך שיסולק המא' דאותיות צירוף ההטבעה לשמן ויאמר צירוף זה לחומץ וידליק וכה"ג בכל הנסים שהן הפוך הטבע לפי שכל בריאה מאין ליש בחדוש השפעתה ממקורה צ"ל הסתלקות ובטול היש לאין כרו"ש דמלאכים וכנ"ל. וכך גם בשפע פרנסה בחסד גשמי כנ"ל וכן בנשמה בתפלה כנ"ל וגם בנשמות הגבוהים כנביאים היו צריכים להיות בבחי' בטול היש לגמרי תחלה שהוא הפשטת הגשמי בהסתלקו' חושים הגשמיים לפ"ע הזדככות חומרם במס"נ היה לערך גלוי האור האלקית עליהם בנבואתם וכמ"ש <small>([[הושע פרק יב#פסוק יא|הושע יב, יא]])</small> וביד הנביאים אדמה כו' לפי שנמשך מבחי' מראה דמות כבוד ה' בשנוי המהות כמ"ש במראה כו' (אע"פ שזהו למעלה מאור האלקי שמאיר במלאכים שהוא רק מחיצוניות האותיות דשם אלקים והנבואה בשם הוי"ה מ"מ נק' דמות הוי"ה כו' שכל הנביאים נתנבאו בכה אמר ה' בכף הדמיון כו' שנקרא מחזה כידוע אבל נבואה דמשה היה פא"פ כאשר ידבר איש אל רעהו שלא היה צריך לבטול והפשטת החומר כלל כענין שכינה מדברת מתוך גרונו של משה כמ"ש <small>([[דברים פרק לד#פסוק י|דברים לד, י]])</small> ולא קם עוד נביא בישראל כמשה אשר ידעו ה' פא"פ כו' בלי בטול במציאות כלל וכך יהיה לע"ל בעוה"ב וגם בימות המשיח שישפוך ה' רוחו על כל בשר <small>([[יואל פרק ג#פסוק א|יואל ג, א]])</small> ונבאו בניכם ובנותיכם כו' <small>([[ישעיה פרק מ#פסוק ה|ישעי' מ, ה]])</small> ונגלה כבוד הוי"ה וראו כל בשר יחדיו כי פי הוי"ה דבר שזהו פנימיו' האור דעצמו' שם הוי"ה שיאיר בדבור העליון שלא ע"י צמצום שזהו בחי' ד"ע כנ"ל. וכמ"ש <small>([[ישעיה פרק יא#פסוק ט|שם יא, ט]])</small> כי מלאה הארץ דעה את ה' ממש וכן אמר <small>([[ירמיה פרק לא#פסוק לג|ירמיה לא, לג]])</small> כלם ידעו אותי ממש וכה"ג וע"כ כל בשר יראו כבוד ה' עצמו שלא ראו הנביאים עכשיו כענין ראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל הנביא לפי שלא יצטרך להיות בטול היש לאין מאחר שהאור יאיר שלא ע"י מסך מבדיל ששם גם חשך לא יחשיך וגם בחשך יאיר כמו באור שגם הטבע עצמה אינה בבחי' נפרד כלל שיצטרך להיות בטול היש לאין דלא כעכשיו שהטבע באה ע"י צמצום והסתר אור האלקי דאלהים גי' הטבע ע"כ א"א להיות שנוי הטבע כ"א בחילוף הצירופי' דאותיות וזהו הנסים שבהפוך הטבע שנקרא פלא מבחי' עלמא דאתכסיא דמח' שמאיר בדבור בשנוי כו' אבל כמו הנסים שבטבע עצמה כנס דאחשורוש עם אסתר שגם הטבע עצמה אינה בחי' נפרד כלל אלא כמו שהוא בבחי' יש מאיר בה מאור העצמות דא"ס שנק' יש האמיתי בבחי' ד"ע הנ"ל וד"ל:

{{עוגן|פרק ז|(ז)}} '''ולמעלה''' גם מזו הוא העוה"ב ותחה"מ שנאמר <small>([[משלי פרק ח#פסוק כא|משלי ח, כא]])</small> להנחיל אהבי יש האמיתי כמו שהן בבחי' יש ממש בלי בטול היש כלל וכלל שזהו מיש העליון ליש גמור בלי אמצעי כלל והוא העדן הנעלם שיבא בבחי' יש מורגש בצדיקים יושבים כו' ונהנים כו' שבא להם האור דעצמות א"ס ב"ה בבחי' חיות מורגש בגופים טהורים (כנשמת אדה"ר דפרחא מח"ע בגוף טהור וכה"ג) וחיים חיי עולם מחי החיים בלא או"פ כלל וכ"ה תח"ה שיחיו הגופים מחיי החיים מטל העליון (כדמיון העצמות שהחיה יחזקאל שהרוח האלקי בא בעצמות היבשות כו') שזהו בבחי' יש מיש מעליון לתחתון כמו שהיתה נבואת משה פא"פ בלי בטול במציאות כלל כנ"ל וד"ל:

{{עוגן|פרק ח|(ח)}} '''וזהו''' שיהיה ג"כ לע"ל מלמטה למעלה התהוות יש מיש בלי אמצעי בשנוי המהות כעכשיו בצמיחה מן הרוחני דכח הצומח לגשם כנ"ל שהרי אמרו <small>(שבת ל, ב)</small> עתידה א"י שתוציא גלוסקאות כו' שזהו התהוות יש מיש שלא ע"י אמצעי בזריעה בביטול היש כו' (ודוגמא כזאת כבר היה במע"ב קודם חטא עה"ד שאמר תוצא הארץ נפש חיה <small>(חולין ס, א)</small> שבצביונן וקומתן נבראו שיצאו שור ואריה כמו שהן בקומתן מן הארץ (אע"פ שהיה ע"י שם אלקים כנ"ל):

{{עוגן|פרק ט|(ט)}} '''ועם''' כ"ז לא יהיה רק ע"י תו"מ דעכשיו דוקא בבטול היש לאין לאהפכא חשוכא לנהורא כו' שע"י יהיה הפוך חשך דצמצום הראשון לאור לפי שיתגלה עי"ז דוקא מאור העצמות דא"ס שלפני הצמצום דקמיה גם חשך העליון לא כו' כנ"ל שיוציא חמה מנרתקה לע"ל. והיינו לפי שהתו"מ בשרשן הן מפנימיות ועצמות דא"ס בלי שנוי המהות ע"י צמצום כלל וע"כ בכחם להפוך חשך לאור למטה בבטול היש לאין במעשה הצדיקים שלכך אמרו <small>(כתובות ה, א)</small> גדולים מעשה צדיקים (שמבטלים מיש לאין) יותר ממעשה שמים וארץ שאינו רק מאין ליש ע"י צמצום כנ"ל ובטול היש לאין שלהם דוקא מגיע למעלה מן הצמצו' כנ"ל שזהו רק באמצעות התו"מ דוקא מצד שרשם בעצמיות ממש כו' שאין זה גם במס"נ האמיתי בנשמות הגבוהות כנביאים כנ"ל. וזהו יתרון מעלת מס"נ על התו"מ יותר ממס"נ באה"ר בכללות הנפש כמ"ש במ"א בענין נס דחנוכה ופורים שהיה להם מס"נ על התו"מ וכו' הרוגי מלוכה כו' וד"ל. וכמ"כ ע"י החדושים שבהלכות לתרץ הקושיא שזהו הפוך החשך לאור שנק' חדוש גמור מיש ליש מלמטה למעלה כמו דוגמא דניסים שבטבע עצמה כמ"ש במ"א ע"פ <small>([[תהלים פרק ק#פסוק א|תהלים ק, א]])</small> הריעו לה' כל הארץ ר"ת הלכה כו' שמגיע באור העצמות ממש שיאיר מלמעלה למטה מיש ליש שלא ע"י צמצום בלי שנוי המהות כלל כמו בעוה"ב שהוא העדן דעין לא ראתה רק יעשה למחכה לו ואמר בזהר למאן דדייק במילי דחכ' שנק' עמל תורה שהוא הפלפול דוקא כמ"ש במ"א. וזהו שנק' רבקה טובת מראה בעצם מלמטה למעלה בתולה ואיש לא ידעה כמו הצמיחה מכח הארץ עצמה מרוחניות לגשמיות כמו שהוא בלי ממוצע כלל כמ"ש <small>([[מיכה פרק ה#פסוק ו|מיכה ה, ו]])</small> והיה שארית יעקב כו' אשר לא יקוה לאיש כו' והוא בחי' מל' שיעלו להשפיע לים הקדמוני דח"ע הקדומה וע"כ היה עיקר הסימן לאליעזר באמ' שתה אדני כו' גם לגמליך אשאב ממ"ע דכד זה כ"ד ספרים כו' שזהו חבור דמ"ע במ"ת דנגה בלי שנוי המהות כמו שיהיה לע"ל שיראו כל בשר ויהפוך אל עמים שפה כו' מטעם הנ"ל. וזהו מצד שרש דתו"מ למעלה בבחי' פנימיות ועצמיות שהגם שבאו התו"מ בלבושים דנגה בעה"ד אין זה הסתר כלל אדרבה מזה הלבוש דאור תורה שבחכ' דאורייתא דוקא אתברירו רפ"ח כו' בסומ"ר כו' יראו אור העצמות דוקא כמ"ש באורך נראה אור עצמותך והיינו באורך העצמי שכלול במאור עצמו שהן אור דתו"מ שבאו למטה ונהפך על ידם חשך לאור כנ"ל עי"ז דוקא נראה אנחנו דוקא שהן צדיקים בתו"מ אור עצמותך שלא היה כזה בכל הנביאים מטעם הנ"ל וד"ל:

{{עוגן|פרק י|(י)}} ('''ואע"פ''' שמבואר למעלה דבטול היש לאין אינו מגיע רק בהארה דהארה שנמשך מאין ליש לבד זהו בבטול היש לאין דמלאכים שעולים למקור חוצבם לבד כנ"ל) אבל בטול זה שע"י הצדיקים ביש דנגה ששרשה בחשך העליון ע"י אמצעות התו"מ ששרש' באור העצמות דקמי' כחשיכה כו' מגיע בעצמות דאא"ס כי נעוץ תב"ס דוקא (כמ"ש שם בפסוק והנערה טובת מראה כו' וזהו הלכה אותיות הכלה שבאה מהפוך החשך דנגה כמו שהוא למעלה באור העצמות רק שהוא עולה בבחי' או"ח והיינו עבודת הצדיקים בבטול היש לאין בקבלת עמ"ש באוי"ר שע"פ תו"מ שלמעלה הרבה מבחי' בטול היש דמלאכי' וכמ"ש במ"א בענין להודיע לבנ"א גבורותיו וכבוד הדר מלכותו כו' בלי צמצום דשם אלקים ונק' עובדי אלקים לתקן לשם אלקים להאיר בו מפנימית דשם הוי"ה כמ"ש ליעקב <small>([[בראשית פרק לב#פסוק כט|בראשית לב, כט]])</small> כי שרית עם אלקים שזהו כל התורה ביחוד דשם הוי"ה ואלקים כמ"ש <small>([[דברים פרק ד#פסוק לה|דברים ד, לה]]. [[דברים פרק ד#פסוק לט|לט]])</small> כי הוי"ה הוא האלקים כולא חד שאינו מסתיר כלל מצד הפוך חשך לאור שזהו ע"י בטול היש דוקא וד"ל:

{{עוגן|פרק יא|(יא)}} '''והנה''' עם כל הנ"ל בענין שיר המלאכים יובן הטעם שתקנו אנשי כנה"ג לומר פסד"ז לפני התפלה כמו שאמרו <small>(ע"ז ז, ב)</small> לעולם יסדר אדם שבחו של הקב"ה ואח"כ יתפלל והשבחים שבפסד"ז הוא מה שהמלאכים וכל צבא השמים אומרים שירה בכל יום כנ"ל ולכאורה מה שייכות יש לזה עם התפלה דוקא. אך הנה ידוע שהתפלה במקום קרבן ממש כמו שאמרו <small>(ברכות כו, ב)</small> דהתפלות כנגד תמידים תקנום ותפלה של שחר נגד תמיד של שחר כו' וידוע שהלוים היו אומרים שירה על הקרבן כשהיו הכהנים מקריבים תמיד של שחר וכה"ג ולזאת תקנו ג"כ שיאמרו השיר דפסד"ז קודם התפלה שהיא במקום קרבן תמיד ש"ש כשיר שהיו אומרים על תמיד של שחר כו' אך הנה ארז"ל <small>(שם לה, א)</small> ע"פ <small>([[שופטים פרק ט#פסוק יג|שופטים ט, יג]])</small> החדלתי את תירושי המשמח אלקים ואנשים אם אנשים משמח אלקים במה משמח מכאן שאין אומרים שירה אלא על היין והוא היין שהיו מנסכים ע"ג המזבח כשהיו מקריבים הקרבן כידוע ובאמת יש להבין דלכאורה עיקר שיר הלוים היה על הקרבת הקרבן להיות לריח ניחוח לה' שע"י השיר יהיה הקרבן לריח ניחוח דוקא וא"כ למה צריך שיאמרו השיר על היין דוקא הלא יין שמנסכין ע"ג המזבח הוא דבר מצוה בפ"ע ששייך להעלאה דקרבן וכמ"ש <small>([[במדבר פרק כט#פסוק ו|במדבר כט, ו]])</small> ונסכיהם כמשפטם כו' כשתיית יין אחר המאכל ע"כ כל המקריב זבח בלא נסכים כאלו לא הקריב כלום כמו שאין אכילה בלא שתיית יין כו' כמו <small>([[שיר השירים פרק ה#פסוק א|ש"ה ה, א]])</small> אכלו ריעים שתו כו' דדברה תורה כלשון בנ"א מאחר שהקרבן נק' לחם כמ"ש לחמי לאשי כו'. אמנם הנה מבואר למעלה בעיקר ענין השיר שהוא בחי' ההעלא' בבטול היש במהות הראשון ליכלל ולעלות באור האלקי כו'. והנה ידוע בכללות ענין העלאת הקרבן בהמה על המזבח להיות לריח ניחוח להוי"ה כו' שזהו בחי' העלאת רפ"ח ניצוצין דתהו שנפלו בשבה"כ בנגה דעשייה בבהמות ששרשן בפני שור העליון וכאשר ישרפו הקרבן באש ויקטירו החלב ודם יעלה ויגיע לשרשו במקור חוצבו בפני שור ומשם יעלה לשרשו בבחי' ב"ן דתהו שלמעלה מבחי' מ"ה דתקון דשם הוי"ה ע"כ יהיה לריח ניחוח לשם הוי"ה דאדם העליון כמו שיאכל אדם התחתון בשר בהמה שיתחזקו המוחין ומדות בתוס' אור וחיות מצד שרש החי דבהמה בבחי' התהו למעלה מאדם דתקון ואע"פ שע"י אכילת אדם מתברר כמ"ש אדם כי יקריב כו' מן הבהמה דמ"ה מברר לב"ן כו' כמבואר במ"א באריכות וא"כ לפ"ז הרי מובן עכ"פ שצריך להיות בהעלאה זאת דקרבן בהמה גשמית ע"ג המזבח ענין ההפוך ממהות למהות דהיינו שיהופך מגשם החי דבשר בהמה ויעלה להיות בבחי' הרוחניות האלקי ממדרגה למדרגה מעולם לעולם עד שיהיה נכלל בבחי' הקדושה האלקית דבחי' האצי' להיות לריח ניחוח לשם הוי"ה דאצילות (כמו שצ"ל הפוך המהות דגשם הבשר בהמה באכילת אדם התחתון שיהיה במהות השכל הרוחני שבמוח כמ"ש לחמי לאשי כו' וא' בזהר ג' שליטין לעילא מוחא כו' וכמ"ש ז"ל <small>(מנחות יז, א)</small> האכל יאכל ב' אכילות אכילת אדם ואכילת מזבח כו' כידוע) וע"כ בהכרח ג"כ שצ"ל בהעלאת הקרבנות בחי' בטול היש לאין במהות הראשון (וגם בחי' בטול הב' הנ"ל בעלותו למעלה ממש לריח ניחוח כו') שזה א"א להיות כ"א ע"י השיר דוקא כנ"ל לפי שהשיר הוא המעלה מתחתון לעליון כהעלאה דמלאכים (שנק' בהמות וחיות והוא מ"ש בעלי השיר יוצאים בשיר כנ"ל) וזהו הטעם שהלוים היו אומרים השיר על הקרבן דוקא כי הלוים הם מבחי' הגבו' עליונות דבינה עלאה דאצי' כמ"ש בזהר ע"פ <small>([[במדבר פרק יח#פסוק כג|במדבר יח, כג]])</small> ועבד הלוי הוא כו' וכל העלאה מתחתון לעליון הוא ע"י בחי' גבו' והיינו בשיר שלהם דוקא בהתפעלות רשפי אש העולה למעלה כו' כדי שע"י זה יוכל להיות בחי' העלאה דקרבן ע"ג המזבח באש ש"מ ממטה למעלה בעילוי אחר עילוי ובירור אחר בירור עד שיעלה למעלה באצי' ממש להיות לריח ניחוח כו' ובלעדי השיר של הלוים לא היה יכול להיות עלייה כזאת ממהות למהות עד רום המעלות כ"כ מטעם הנ"ל וד"ל (וכמו"כ עכשיו בתפלה שהיא במקום קרבן התמיד כנ"ל צ"ל העלאה זו ע"י השיר דוקא והוא ענין פסד"ז שתקנו אכה"ג קודם התפלה כנ"ל וכידוע שבתפלה עולה הנה"ט כקרבן ע"ג המזבח באש ש"מ כו' וע"כ צ"ל תחלה השיר בפסד"ז שהוא כמו השיר דמלאכים למעלה שע"י זה יוכל להיות העלאת התפלה שנקרא קרבן בהמה לעלות למעלה לריח ניחוח כו' וד"ל (וכמ"ש במ"א שכל בחי' שהיה בספק יאוש בנפילתו ועלה בהצלחה יתכן בו הרינה והשיר כמו בא יבא ברנה נשא אלמותיו כשהצליחה עבודתו בזריעה וקצירה וכך בנפילת רפ"ח כו' בנגה כאשר עולים למעלה יעלו ברינה וזמרה שהוא השיר שעולה התחתון לעליון ובשיר הזה הוא שמתבטל ממהותו הראשון ועולה למקור חוצבו וזהו כללות ענין פסד"ז ג"כ שהוא להאיר את החשך דק"נ וכמ"ש במ"א שזהו ענין ההלל שפירושו ג"כ לשון הבהקה כמו <small>([[איוב פרק כט#פסוק ג|איוב כט, ג]])</small> בהלו נרו כו' וזהו יהללו שם הוי"ה שיהי' בהעלאה זו יתרון אור לשם הוי"ה מצד יתרון אור שבא מהפוך החשך לאור כו' וד"ל. והיינו ענין י' מיני כלי זמר דהללו אל בקדשו כו' שהוא לנגד י"ס דשם הוי"ה כחב"ד ומדות כו' והללוהו בתקע שופר זהו בחי' שיר פשוט דכתר ונבל וכנור שיר כפול דחו"ב כו' וכ"ה בשיר ורינה של תורה בבחי' הפנימית ועצמות דתענוג וח"ע הקדומה כמו בנגינות וטעמים שבתושב"כ שנקרא שיר ורננה דאורייתא כידוע וכתיב <small>([[משלי פרק א#פסוק כ|משלי א, כ]])</small> חכמות בחוץ תרונה שזהו בירידת אור דח"ע בח"ת להפוך חשך דק"נ לאור כמו החדושים דתשבע"פ כנ"ל שזהו שיר ורינה שעולה מלמטה למעלה וז"ש <small>([[תהלים פרק מב#פסוק ט|תהלים מב, ט]])</small> ובלילה שירה עמי שיר דנוק' שהוא בלילה דוקא (כמ"ש <small>(ויק"ר)</small> אין רינה של תורה אלא בלילה) בבחי' בטול היש לאין ביתרון האור מן החשך כו' שעולה למעלה להוסיף אור בח"ע הקדומה וע"ז אמר חכמות בחוץ דוקא תרונה ברינה שעולה מלמטה למעלה כמו בא יבא ברנה כו' והוא מ"ש <small>([[ישעיה פרק כד#פסוק טז|ישעיה כד, טז]])</small> מכנף הארץ זמירות שמענו כו' ויש בזה ג"כ בחי' שיר פשוט ושיר כפול כו' אך כ"ז הוא בבחי' הפוך חשך העליון לאור שהוא מצד שרשו בפנימית ועצמות ממש שלמעלה מבטול היש לאין דשיר המלאכים כנ"ל וד"ל:

{{עוגן|פרק יב|(יב)}} '''והנה''' מעתה יש להבין מארז"ל שאין אומרים שירה אלא על היין דוקא מהו ענין השיר ליין הלא עיקר השיר הוא על העלאת הקרבן דוקא כנ"ל. אך הנה מבואר למעלה בפי' כי שמש ומגן ה' אלהים דשם אלקים הוא המסתיר על שם הוי"ה ולזאת יכול להיות בחי' ההמשכ' מאין ליש שהוא התהוות הנברא בע"ג בבחי' יש נפרד עד שברבוי הצמצומים דאותיות משם אלקים יכול להיות התהוות יש נפרד גמור כמו נפש הבהמה הגשמי' בנגה דעשייה ונה"ט באדם שהוא מלא תאוות רעות וגבו' קשות דרע גמור ואמנם בקרבן הבהמה ע"ג המזבח שעולה למעלה באש ש"מ בבירור אחר בירור כנ"ל עד שעולה לריח ניחוח להוי"ה דאדם העליון דאצי' (כמו שבבירור המאכל דבשר שאוכל האדם ישוב רוח האדם לגופו כריח המשיב הנפש כו') אז עי"ז מתגלה האור דשם הוי"ה דחכ' ומדות דאדם העליון בשם אלקים בבחי' תוס' אור וחיות ואין שם אלקים מסתיר אורו כלל ונמתק כל דין ורגז דשם אלקים ומתהפך לחסד וטוב כמו שאמר בקרבן נח <small>([[בראשית פרק ח#פסוק כא|בראשית ח, כא]])</small> וירח ה' את ריח הניחח ויאמר כו' לא אוסיף כו' (כי שרש המאכל בחכ' דא' דאדם שממתיק כל דין וצמצום וממשיך כל שפע וברכה ביתר מכפי המדה והוא מצד יתרון האור דחכ' דתקון שבא מן החשך דתהו שהוא בחי' ב"ן דבהמה ששרשו בס"ג שלמעלה משם מ"ה דחכ' והוא בחי' הרצון והתענוג העצמי שלמעלה מן החכ' שזהו בחי' הריח וטעם שבמאכל):

{{עוגן|פרק יג|(יג)}} '''וזהו''' שרש ענין הקרבנות שנק' לחמי לאשי בחי' ריח ניחוח כו'. ואמנם אחר ההעלאה ובירור המאכל דקרבן שעולה לריח ניחוח לשם הוי"ה בבחי' הארת הרצון והתענוג דעצמות (בחי' רעוא דכ"ר) צריך להיות ניסוך היין דוקא ואין זבח בלא נסכים כידוע. וענין היין הוא שישמח הלב כמ"ש <small>([[תהלים פרק קד#פסוק טו|תהלים קד, טו]])</small> ויין ישמח לבב אנוש ומוציא כל סוד והעלם לגלוי שזהו עיקר המתקת הדינין כמו כאשר טוב לב המלך ביין יוציא לחירות כל החייבים ויקבל לרצון טוב גם לשונא ועובר על רצונו להיטיב לו כל טוב. והוא מצד שיש ביין תגבורת החסד והטוב שמצד השמחה שביין והשמחה הוא מקור לכל החסד וטוב שברצון הטוב שיבא מן ההעלם לגילוי אור ביתר מכפי המדה הרבה גם מכמו שיש בטבע הטוב להיטיב וגם להפוך כל דין ורגז לחסד וטוב יותר מן המאכל שאין בו שמחה רק עונג וטעם שמטיב הרצון שאין בזה למעלה מן המדה כ"כ אבל ע"י השמחה שביין טבעו לפרוץ גדרו למעלה מן המדה של הטוב שברצון וענג כו' (וכמ"ש במ"א שהשמחה למעלה גם מן הענג כו') והוא הטעם שהיין המשמח מביא וממשיך כל בחי' ההעלם לגלוי כמו שאמרו <small>(סנהדרין לח, א)</small> נכנס יין יצא סוד דיין גי' סו"ד. והיינו כמו שאנו רואים בשמחת הלב ביין יוציא כל הנעלם בנפשו לגילוי כמו הסוד הנעלם שבחכ' שלא היה יכול לבא לגילוי בדבור כלל יתגלה ביותר מן המדה בהעלם מקור החכמה כענין <small>(שם)</small> אגברו חמרא אדרדקי כו' ויין ישן לזקנים שיוציא גם הסוד בזקן שקנה חכ' ממקור' (שנק' ח"ס וכמו רזא דרזין שנק' חכם הרזים כמ"ש במ"א) וגם בחי' ההעלם ומקור דכל רצון ותענוג הטוב הגנוז בעצם הנפש ממש יבא לגלוי לעשות הפוך טבעו כמו מקמצנות לפזרנות ליתן כל אשר לו כו' שאין כח זה כלל בכל ענג המורכב בדבר מה בחכ' ומדות כו' לפי שהשמחה היא פתיחת כח עצם הנפש ונק' שמחת הנפש עצמה (כמ"ש במ"א) ויובן זה גם למעלה ביין המשמח שנכנס יין כמו בניסוך ע"ג המזבח יוצא בחי' סוד הוי"ה מן ההעלם לגלוי והוא כל בחי' ההעלם שברצון וח"ע שהיה מוסתר ונעלם בתכלית בשם אלקים המסתיר על שם הוי"ה (כי שרש שם אלקים המסתיר על שם הוי"ה דחכ' ומדות ורצון ותענוג הוא למעלה מגילוי אור דשם הוי"ה כי הוא בבחי' הכתר שבכתר שלמעלה גם מחכ' שבכתר שנק' סדכ"ס כו' כמו <small>([[שמות פרק כ#פסוק יח|שמות כ, יח]])</small> ומשה נגש אל הערפל אשר שם האלקים שהוא בחי' חשמל העליון שישת חשך סתרו כו' שא"א לבא לגלוי אור דחכ' כלל וכידוע בענין ז"פ הוי"ה הוא האלקים במוצאי יו"כ שזהו עלייה דשם הוי"ה דחכ' בשם אלקים דכתר וכמ"ש במ"א וד"ל):

{{עוגן|פרק יד|(יד)}} '''וזהו''' הטעם נכנס יין יצא סוד. דשם הוי"ה המוסתר בשם אלקים דוקא כי שם אלקים הוא בחי' ההסתר והכסוי דשם הוי"ה דחכ' כמ"ש <small>([[איוב פרק כח#פסוק יב|איוב כח, יב]])</small> והחכמה מאין תמצא מאין דכתר ואי זה מקום בינה כלומר מאין הוא מקור הנעלם דחכ' ומאין תמצא מציאותה וכן אי זה מקום בינה וע"ז השיב אלקים הבין דרכה שם אלקים דכתר שבבחי' ההעלם דאין הוא הבין דרכה דחכ' והוא ידע מקומה דבינה שהוא תשב"כ ושבע"פ והן ב' מזלות דנוצר ונקה וכמאמר הכל תלוי במזל אפי' ס"ת שבהיכל כו'. ושרש היין שהוא גי' סוד הוא בבחי' אלקים עלאה פנימית בינה ששרשו למעלה מן החכ' והוא סוד ה' שברזין דאורייתא שנק' חמרא דמנטר' יין המשומר מוימ"ב כידוע וע"כ כשנכנס יין יצא סוד ה' מן ההעלם דח"ס כמו במשיח דכתיב ביה ישכיל עבדי <small>([[ישעיה פרק נב#פסוק יג|ישעיה נב, יג]])</small> ונק' <small>([[ישעיה פרק ט#פסוק ה|שם ט, ה]])</small> פלא יועץ. והן טעמי מצות שיתגלו לע"ל שנק' <small>(ע"ז לה, א)</small> יינה של תורה (כמשי"ת) וזהו שנק' יין המשמח אלקים דוקא כמ"ש הגפן <small>([[שופטים פרק ט#פסוק ג|שופטים ט, ג]])</small> החדלתי את תירושי המשמח אלקים ואנשים דהיינו לבחי' שם אלקים המסתיר על שם הוי"ה (ושרשו למעלה משם הוי"ה והיינו שם ב"ן דמל' פה תשבע"פ קרינן לה שנאמר בה <small>([[משלי פרק יב#פסוק ד|משלי יב, ד]])</small> אשת חיל עטרת בעלה משום דבינה יתירה ניתנה באשה <small>(נדה מה, ב)</small> וכמ"ש <small>([[משלי פרק כה#פסוק ב|משלי כה, ב]])</small> כבוד אלקים הסתר דבר וכבוד מלכים חקור דבר ומבחי' ההעלם דשם אלקים דכתר הוא שבא לגילוי בתשבע"פ בחי' המל' בגלוי פרטי הרצה"ע שבמצות המלך וע"כ אמרו <small>(ביצה כח, ב)</small> מתניתין מלכתא כמלך שגוזר כו' כמ"ש במ"א לפי שנתב"ס וסב"ת דוקא וד"ל) דהנה כאשר מקריבים הבהמה ע"ג המזבח העליון שעולה לשרשו בבחי' ב"ן דתהו שעי"ז נתוסף האור בבחי' ריח ניחוח לשם הוי"ה דתקון אזי מנסכין היין ע"ג המזבח שהיין ישמח גם לשם אלקים שיומתק גם הוא ויתגלה מבחי' ההעלם להיות גילוי סוד ה' המוסתר בו) שבזה יתרון האור הרבה מגילוי אור דשם הוי"ה שע"י העלאת הקרבן דבהמה שנק' מאכל שאינו אלא בבחי' החכ' שמאין תמצא ליש שיאיר בתוס' אור לבד כנ"ל אבל ע"י ניסוך היין המשמח הרי משמח לשם אלקים המסתיר על שם הוי"ה שיאיר מבחי' ההעלם שבו שזהו מבחי' ההעלם דעצמות אור הכתר שלמעלה ממקור החכ' כנ"ל במ"ש אלקים הבין דרכה כו' וע"כ נק' יין משמח אלקים דוקא כנ"ל וד"ל):

{{עוגן|פרק טו|(טו)}} '''וזהו''' ענין ניסוך היין ע"ג המזבח מיד בהקרבת הקרבן והשיר דלוים הוא על היין דוקא לפי שע"י השיר עולה הקרבן למעלה וממשיך תוס' אור בשם הוי"ה שיאיר מן ההעלם דשם אלקים שהיה מוסתר בו וע"כ א"א שירה אלא על היין דוקא דהגם שע"י השיר יעלה הקרבן למעלה שזהו העלאה דבירורים דרפ"ח שנפלו למטה שיעלו למעלה להתהפך ממהות למהות כנ"ל ואמנם בלא יין המשמח לא נמשך בחי' גלוי ההעלם דשם הוי"ה שבשם אלקים המסתירו כו' (אע"פ שנעשה לריח ניחוח להוי"ה באכילת הקרבן הרי זהו תוס' אור רק בשם הוי"ה דחכ' כמו שמאין דכתר תמצא ביתרון אור רב מכפי המדה הראשונה (וכדוגמ' שא' אכתי לא אכילנא בשרא דתורא כו' וזהו רק מטעם וריח המאכל דקרבן בהמה מטעם הנ"ל אבל גילוי ההעלם דעצמות אור הכתר שבשם אלקים העליון כנ"ל שיאיר הוא עצמו מהעלם שלו זהו דוקא ע"י יין המשמח שיוצא גם סוד הנעלם ביותר כנ"ל וד"ל) וע"כ גם השירה א"א רק על היין דוקא לפי שהגם שיכול להיות בחי' העלאה דקרבן למעלה כנ"ל ע"י השיר אך זהו רק בחי' העלאה למעלה בלבד והגם שנעשה ריח ניחוח לה' אין זה רק למעלה בשם הוי"ה עצמו בבחי' האצי' אבל כדי להיות בחי' ההמשכה שאחר העלאה זו דקרבן למטה כמו לכפר על נפש האדם להמתיק כל הדינים הקשים ולהביא שפע רב טוב מרוחניות לגשמיות ממש אין זה אלא כשאו' השירה על היין המשמח דוקא לפי שהיין המשמח הוא המביא לידי גילוי מן ההעלם דאלקים העליון דכתר עד המל' בחי' ב"ן המסתיר שיאיר לגלוי למטה בג' עולמות דבי"ע כו'. ונמצא מובן דמלבד יתרון המעלה ביין המשמח שממנו מקור כל רצון הטוב להטיב ביתר הרבה ממדת הטוב וחסד שבענג ורצון דחכ' שבא מצד הריח וטעם דמאכל הקרבן כנ"ל ולהמתיק כל דין קשה יותר מן המאכל כנ"ל הנה גם מה שיכול להיות המשכת הרצון הטוב וחסד לכפרת העון ע"י מאכל הקרבן ע"י העלאה דשיר כנ"ל ג"ז אינו אלא ע"י היין דוקא ובלא יין אין השיר מועיל לענין המשכה זו אע"פ שעלה למעלה כו' (וכ"ז לפי שיש שרש לאלקים המסתיר לשם הוי"ה בפנימית הכתר למעלה משם הוי"ה ע"כ יש בכלל מאתים מנה וכאשר יומתק שם אלקים העליון הזה ע"י יין דפנימית בינה שמגלה כל העלם ביותר ממילא יהיה בחי' ההמשכה מריח ניחוח להוי"ה דקרבן מהעלם לגלוי למטה וד"ל):

{{עוגן|פרק טז|(טז)}} '''אך''' עכ"ז כמו ששם אלקים זה הוא למטה משם הוי"ה שהוא בחי' הצמצום וההסתר ממש להעלים ולהסתיר אור העצמות דשם הוי"ה כנרתק לשמש כמ"ש כי שמש ומגן הוי"ה אלקים והוא בחי' שם ב"ן שמקבל משם מ"ה אזי נהפוך הוא שעיקר המתקת הדינין שנאחזים בשם אלקים זה בחי' שם ב"ן הוא ע"י השמחה שבשם הוי"ה בחי' שם מ"ה ע"י היין המשמח הלב שהוא בחי' מדות עליונות דז"א כמ"ש ויין ישמח לבב אנוש כו' ואז נמשך משמחה דהוי"ה לשם אלקים בחי' ב"ן להמתיקו שזהו בחי' השמחה ותענוג שנמשך למקבל משמחת המשפיע דוקא וכמו שאמרו <small>(קדושין לד, ב)</small> אשה בעלה משמחה בעלה דוקא לפי שאינה מקבלת שמחה וענג מאיש אחר זולת בעלה רק כאשר ישמחנה בעלה דוקא מטעם רוחא דשביק בגוה כענין משמח חו"כ (כמ"ש במ"א) וכך למעלה שמחה דנוק' בחי' שם ב"ן אינו רק שמחה דשם הוי"ה שהוא גילוי סוד דשם הוי"ה בשם אלקים ג"כ שיאיר אור דהוי"ה באותיות דאלקים בתוס' אור מן ההעלם ע"י השמחה שמגלה ההעלם גם להאיר בצמצום דשם אלקים ולא יסתיר כלל (וכמו לע"ל שיגלה כבוד הוי"ה בשם האלקים בלי העלם וצמצום כלל ע"כ יראו כ"ב כו' וגם במראה דנביאים הכל הוא בשם הוי"ה שמתגלה בשם אלקים דוקא שהוא הנק' <small>([[יחזקאל פרק א#פסוק כח|יחזקאל א, כח]])</small> מראה דמות כבוד הוי"ה כו' ונק' <small>([[במדבר פרק כד#פסוק ד|במדבר כד, ד]])</small> מחזה שדי וד"ל:

{{עוגן|פרק יז|(יז)}} '''וזהו''' שאמרו מכאן שא"א שירה אלא על היין דוקא משום דיין המשמח מביא גלוי ההעלם דשם הוי"ה המוסתר בשם אלקים לשמח גם לשם אלקים וזהו המשמח אלקים ואנשים לבחי' שם מ"ה וב"ן דהוי"ה אלקים כנ"ל (ולפי הנ"ל דאלקים זה למעלה משם הוי"ה ע"כ מקדים אלקים לאנשים שהן מדות וחו"ב אבל כמו שאלקים הוא שם ב"ן שמקבל משם מ"ה ה"ל להקדים אנשים לאלקים. ועוד יש להבין בעיקר כוונת הענין דאין כ"ז מתישב בעיקר המאמר הזה דלא תירץ כלום לכאורה על מה שהקשה אם אנשים משמח כמ"ש ויין ישמח כו' אלקים במה משמח דיין לא שייך להיות משמח לאלקים רק לאדם ומה זו תשובה מכאן שא"א שירה אלא על היין דמשמע שמחמת השיר שעל היין דוקא משמח היין לאלקים ג"כ ומה שייכות ליין עם השיר שעי"ז ישמח היין לאלקים כו'. אך הענין הוא באמת עיקר השיר הוא בבחי' התענוג שבמקבל אל המשפיע שמתפעל באה"ר בתענוג נפלא אל המשפיע ובזה יכול לעלות ולהתפשט ממהות הראשון לצאת מגדר הגבלת הכלי שלו וזהו שהשיר הוא בשבח והלל לגבי מקורו לפי השגתו וע"י זה יומשך בכל מהותו ברצון ומדות להכלל במקורו. וכ"ה שיר המלאכים לגבי מקורם האלקי בשבח והלל לשם הוי"ה כמו יהללו את שם הוי"ה דוקא והיינו בחי' העלאה דאלקים בחי' כח האלקי המצומצם באו"כ שלהם לשם הוי"ה ובמה בהלל ושבח זה שמשבחים ומהללים לשם הוי"ה דוקא ונמצא שהעלאת התחתון לעליון הוא ע"י השיר דבחי' אלקים להוי"ה בכללות ג"כ והוא ענין עליית המל' שנק' אלהים בכלל להכלל בשם הוי"ה כמ"ש בזהר ע"פ <small>([[תהלים פרק פג#פסוק ב|תהלים פג, ב]])</small> אלקי' אל דמי לך דאלקים בחי' נה"ת קארי תדיר לנהורא עלאה שהוא שם הוי"ה וכמ"ש <small>([[תהלים פרק ל#פסוק יג|שם ל, יג]])</small> למען יזמרך כבוד התחתון לכבוד העליון ולא ידם דלא שכיך לעלמין כמ"ש במ"א וכן המלאכים שנק' בני האלקים מהללים לשם הוי"ה בפרט ונמצא דעיקר ענין השיר לאלקים הוא שעולה בשיר זה לשם הוי"ה וע"כ אמר דגם יין המשמח משמח לאלקים והוא כשאו' שירה על היין דוקא לפי שבשמחה שביין יצא בחי' ההעלם וסוד לגלוי והוא בחי' ההעלם ומקור התענוג שבשיר יוצא לגלוי ואז מעורר לבחי' ההעלם ומקור התענוג שבשם הוי"ה שהן במדות וחכ' שנק' סוד הוי"ה וז"ש משמח אלקים ואנשים וד"ל:

{{עוגן|פרק יח|(יח)}} '''וזהו''' עיקר הטעם למה שתיקנו אכה"ג לומר פסד"ז שהוא השיר והשבח לשם הוי"ה דאצי' שעולה מבחי' אלקי' כדי שיומשך עי"ז משם הוי"ה ממקור התענוג ורצון הפשוט בחכ' ומדות בח"י ברכות דתפלה ב"א בא"י כו' (כמ"ש במ"א בענין הלל וברכה והודאה כו') והנה מבואר למעלה שיש יתרון מעלה ביין המשמח יותר מן המאכל דיתרון תוס' אור בשם הוי"ה באמצעות הקרבן אינו אלא בחכ' ומדות שמאין תמצא בצמצום דמזל ונוצר כו' אבל ע"י ניסוך היין מעורר סוד הוי"ה מבחי' ההעלם דעצמות אור הכתר שלמעלה ממקור החכ' והוא מקור כל רצון הטוב ביתר הרבה ממדת הטוב בענג ורצון דחכ' שבא מצד המאכל בריח וטעם שבו כו' וע"כ גם השיר שעל הקרבן שהוא התעוררות התענוג דחכ' ומדות אינו אלא ע"י היין המשמח שעי"ז יומשך גם הרצון הטוב שבחכ' ומדות למטה להמתיק כל דין קשה וזהו יתרון השיר שע"י היין המשמח יותר מן השיר שמצד התענוג עצמו (וכמ"ש במ"א ע"פ ויין ישמח כו' להצהיל פנים כו'). ובזה יובן יתרון מעלת התורה על התפלה שהתפלה נק' קרבן בהמה בהעלאה דנה"ט כו' הגם שנק' ריח ניחח להוי"ה להמשיך ממקור הרצון והתענוג שבשם הוי"ה בחכ' ומדות בח"י ברכות והוא ע"י השיר דפסד"ז שאו' הללויה להלל לשם הוי"ה כשיר על הקרבן כנ"ל אך בעסק התורה שנק' יין המשמח אלקים ואנשים הוא שמעורר כל בחי' ההעלם דמקיף דרצון ותענוג וחכ' שנק' סוד הוי"ה שלמעלה מאור דרצון ותענוג שנמשך בח"י ברכות בשם הוי"ה שנק' חיי שעה לבד וע"כ בעסק התורה נמתק כל דין קשה ביותר כמו ברבה כו' דלא פסק פומיה כו' <small>(ב"מ פו, א)</small> וכמ"ש <small>([[דברים פרק ל#פסוק כ|דברים ל, כ]])</small> כי היא חייך ואורך ימיך כו' חיי עולם ואין קטרוג יכול לעלות במקום תורה שהרי עבירה מכבה מצוה ואין עבירה מכבה תורה כידוע <small>(בסוטה כא, א)</small> ומבואר במ"א (בענין יעקב משמש במרום כו'). אך באמת גם התורה נק' לחם כמ"ש <small>([[משלי פרק ט#פסוק ה|משלי ט, ה]])</small> לכו לחמו בלחמי שהן ב' מיני לחם תשב"כ ושבע"פ לחם מן השמים ולחם מן הארץ והוא שתי הלחם דשבועות וכתיב <small>([[תהלים פרק מ#פסוק ט|תהלים מ, ט]])</small> ותורתך בתוך מעי וכן <small>([[שם פרק קיט#פסוק נ|שם קיט, נ]])</small> כי אמרתך חיתני כו' אך לחמה של תורה למעלה הרבה מלחם דקרבנות להיותה בבחי' פנימי' ועצמות דאור הח"ע הקדומה כנ"ל רק שירדה למטה לתקן לעה"ד טו"ר כו' וגם במאכל דלחם דתורה אמר <small>([[דברים פרק ח#פסוק ג|דברים ח, ג]])</small> כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם כי על כל מוצא פי ה' כו' והוא בבחי' הדבור והקריאה בפה באותיות התורה שבכתב שנק' מוצא פי ה' כו' והיא הקריאה בנגינות וטעמים שנק' שיר ורננה דאורייתא והוא בחי' פנימית הענג בבחי' מקיף דתענוג דח"ע דתורה שלא יוכל לבא באו"כ (כשיר שהוא עגול כו' וכמו שיר התחתון דמלאכים שהוא התענוג שבבחי' מקיף בעגול כו') כמו <small>([[משלי פרק ח#פסוק ל|משלי ח, ל]])</small> ואהיה אצלו (אצלו ממש) שעשועים כו' וע"י השיר הזה עולה הלחם דתורה להיות ממנו אור וחיות לאדם העליון דאצי' הרבה יותר מריח והטעם שבמאכל הקרבן דבהמה בתפלה כו'. אמנם בזה יש יתרון מעלה בתשבע"פ מל' קרינן לה אע"פ שמקבל מתושב"כ כשם אלקים משם הוי"ה בחי' ב"ן שמקבל ממ"ה כו' שנק' יין המשמח והוא כשהתורה נק' יין כי בינה יתירה ניתנה באשה יותר מבאיש והוא בחי' פנימית בינה בסודות וטעמים כמו יין המשומר כו' שלמעלה מן הח"ע דתשב"כ כו' כמ"ש <small>([[משלי פרק יב#פסוק ד|משלי יב, ד]])</small> א"ח עטרת בעלה <small>([[ירמיה פרק לא#פסוק כא|ירמיה לא, כא]])</small> נקבה תסובב גבר (והוא בחי' אלקים שלמעלה משם הוי"ה כמ"ש <small>([[משלי פרק כה#פסוק ב|משלי כה, ב]])</small> כבוד אלקים הסתר דבר כנ"ל) וזהו ובלילה דוקא שירה עמי שיר דנוק' שעולה למעלה משירות דתשב"כ כמ"ש מכנף הארץ כו' (והוא מ"ש חכמות בחוץ דק"נ בהיפוך החשך לאור בלילה שתתן טרף רפ"ח כו' תרונה ברינה ושיר להוסיף אור בח"ע לפי שנכנס יין יצא סוד הוי"ה דתשב"כ המוסתר בשם אלקים שבתשבע"פ ממקור התענוג הנעלם שלמעלה מענג שברצון וחכ' ומדות דשם הוי"ה שבתשב"כ כנ"ל וד"ל) והוא ניסוך היין בשיתין דמזבח לתהום להעלות למ"ת שנק' מי בוכים כענין ויין למרי נפש <small>([[משלי פרק לא#פסוק ו|משלי לא, ו]])</small> כמ"ש במ"א לחברם במ"ע שז"ש חכמות בחוץ כו' (ולמעלה מזה היה ניסוך המים בחג כמ"ש <small>([[ישעיה פרק יב#פסוק ג|ישעיה יב, ג]])</small> ושאבתם מים בששון כו' כמ"ש <small>([[יואל פרק ד#פסוק יח|יואל ד, יח]])</small> ומעיין מבית ה' יצא כו' שהיו מעלין מי השילוח בשיר שזהו כמו לע"ל בעוה"ב למעלה גם מסודות התורה שנק' יין וד"ל) והוא התשובה שקדמה לתורה וזהו ענין ריח הקטרת כמ"ש במ"א:

{{עוגן|פרק יט|(יט)}} '''והנה''' מעתה יש להבין מה שמצינו בענין השיר שיש בו ד' מדרגות שיר פשוט ושיר כפול ושיר משולש ושיר מרובע (וכללותן הן ה' מדרגות כי שיר פשוט הוא כולל לד' מדרגות דשיר כפול ומשולש ומרובע (כמשי"ת) כמבואר בזהר וס' הקבלה. (שזהו הנרמז במ"ש שיר השירים אשר לשלמה כו' שיר פשוט שכולל השירים הללו דשיר כפול ומשולש ומרובע) ובאור הענין יובן ע"ד שמצינו בזהר בענין הגוונין שנראה בעמוד העומד בגעה"ת שעולים בו הנשמות לג"ע העליון מידי שבת וחדש כנ"ל שבו באים בבחי' הבטול ממהו' הראשון כנ"ל שנראים בעמוד זה ג' גוונין חיור וסומק וירוק (כמראה הקשת שנראים בו בגלוי ג' גוונין הללו והן ג' מדרגות דזהב וכסף ונחשת כידוע וכמו בשושנה שיש בה ג' גוונין הללו בגילוי אבל בחי' אור פשוט כאור השמש עצמו אין שם גוון ניכר כלל אע"פ שכלולים בו ג' גוונין הללו כו') והנה מבואר שם שלפעמים לא נראה בעמוד זה רק גוון אחד חיוור או סומק ולפעמים נגלו בו הג' גוונין ולפעמים ד' גוונין ולפעמים אין בו גוון מיוחד רק כמו גוון פשוט שהוא לנגד בחי' שיר פשוט ושיר כפול שכלול מב' גוונין דחיור וסומק ושיר משולש מג' גוונין הנ"ל ושיר מרובע מגילוי ד' גוונין. ולהבין כ"ז הנה מבואר למעלה שבשיר הן עולין בבחי' הבטול במציאות והנה יש בענין הבטול מיש לאין כנ"ל כמה מדרגות שונות. ולמעלה על כולם הכוללם יחד הוא בחי' בטול הפשוט (שהוא ע"י בחי' שיר פשוט). וענין בטול זה שהוא פשוט היינו שהוא בחי' בטול עצמי בעצם הנפש בלתי מורכב בדבר מה כלל לא ברצון ולא בשכל. שאם הבטול ברצון או מצד שכל וטעם ה"ז נקרא בטול מורכב בדבר מה עכ"פ אבל כאשר הבטול בעצמות ממש נק' פשוט שאינו בא בהרכבה ובהתפשטות עדיין בדבר מה כלל אלא שהוא מקור היולי לכל מיני בטול שמסתעפים ממנו בבטול הרצון ושכל ומדות וכה"ג כו' והוא כמו נקודה די' שאין בו התפשטות כלל רק מצומצם כנקודה אחת לבד (שזהו בבחי' פנימית הכתר או באין דחכמה שלמעלה מן השכל והשגה דחו"ב ולמעלה מן התפעלות בטול מורגש שבמדות אוי"ר כו') וזהו כמו דמיון הבא לפני המלך פתאום בלתי הכנה בנפשו שמתבטל לגמרי מכל מציאותו מכל וכל ונופל בהשתחוואה לארץ כאבן דומם לבל ירגיש א"ע כלל לבחי' מהות ומציאות דבר מה (גם לא ירגיש במה שהוא בטל) כי נופל עליו אימת מלך פתאום ונעשה בטול הגדול הזה בנפשו ממילא עד שנעשה בהעדר הרגשת עצמו לגמרי להיות כאבן דומם בלי יוכל לדבר מאומה כי נתבלבל ממעמדו כו' (שזהו בטול הב' הנ"ל וכהשתחוואה בתפלת י"ח שאו' אדני שפתי תפתח כו' וכה"ג בבוא כ"ב להשתחות לפני ה' ממש שעולים מבריאה לאצי'. ועכ"ז יכול להיות בטול פשוט כזה גם בתחלת העלייה שמתבטל בטול עצמי למעלה מן הטעם כמו במ"ת שא' נעשה למעלה מן הטעם וכמו בחי' ההשתחוואה של עולי רגל בעזרה אפי' הע"ה כו') שעכ"פ כ"ז הבטול נק' בטול היש לאין שיש מי שבטל רק שמתבטל מכל העצמות שלו (אבל במשה ואהרן שא' <small>([[שמות פרק טז#פסוק ז|שמות טז, ז. ח]])</small> ונחנו מה. מה בעצם למעלה מבטול היש כו') ובזה הבטול הפשוט זהו כנקודה די' דחכ' שהוא בבחי' אין למעלה מהתפשטות בהשגה וטעם שהוא בעצם הנפש ממש שאין בזה גוון מיוחד עדיין רק הוא מקור היולי לכל בטול שמורכב בדבר מה כו' וד"ל:

{{עוגן|פרק כ|(כ)}} '''וכ"ה''' ענין השיר שע"י נעשה בחי' הבטול הפשוט הזה והוא הנק' שיר פשוט שהוא בחי' התפעלות התענוג בעצם הנפש בבחי' מקיף דיחידה שהוא בכלות העצם הנפש בלתי מורכב עדיין בשכל והשגה וטעם כלל. וע"כ נק' שיר פשוט כמו בקול פשוט שאינו מורכב בפרטי אופנים שונים בתנועות מורכבות כקול פשוט היוצא מנקודת הלב פתאום למעלה מן השכל וכוונה במוח כלל כו' והוא השיר במקיף דנגון בקול פשוט שהוא כנקודה די' שאין בו גוון מיוחד בתנועות מיוחדות לא חיור ולא סומק אלא הוא פשוט ועצמי מעצמות הנפש וכולל כל השירים המורכבים בשכל ומדות כו' וד"ל. והנה המדרגה הב' בחי' הבטול שיש בו הרכבה מצד איזה ענין וטעם והשגה בכלי המוח למה הוא מתבטל זהו הבטול שמצד השכל והשגה שמתפשט לב' קוין שהן חו"ג הא' הבטול מטעם היראה מרוממות המלך או השר הגדול שהוא לפ"ע הרוממות כך ערך הכנת הבטול במציאות לפניו או לפני החכם הגדול או רבו שלמדו חכמה או אביו מצד חיוב כבוד ומורא אב וכה"ג שזהו מצד אימת רבו ואביו או אימת מלך ושר שמתבונן בשעה זו שעומד לפניו שיש עכ"פ השגת שכל וטעם בבטול זה. ואז אינו נק' בטול פשוט ועצמי בעצם הנפש אלא בא מכח התפשטות השכל והטעם בדבר. וכל שכל וטעם מתפשט ומתחלק לב' מדות חו"ג שהוא היראה והאהבה. שכמו שמתבטל מצד היראה מרוממות המלך וכה"ג כך יתבטל לפניו מצד הטוב וחסד הגדול שמתפשט אליו מגדולת חסד המלך אליו וקרבתו אותו שמזה נולדה האהבה וכן באביו שהוא מטיב חסדו עמו במזון ולבוש וקרבת השגחתו אליו מיום הולדו כאב את בן ירצה כו' יבוטל בבואו לפניו מצד האהבה שנולדה בלבו אליו עבור רב חסדו וכן ברבו שלמדו חכ' ומדות טובות או חבירו שעשה עמדו חסד וטוב יש לו ג"כ בטול לפניו לפ"ע הטוב ההוא כו' (וגם לפ"ע החשיבות במעלות ומדות טובות האיש לרבים זולתו כעשיר נכבד וכה"ג) ונמצא שבהשגה וטעם יש ב' אופני הבטול דאוי"ר וכמו שנראה לעין שגם באוהבי המלך המקורבים עמו מאד יש בהם בחי' בטול גדול מאד כשיושבים לפניו אע"פ שמחמת קרבתם אין עליהם אימת מלך כ"כ אך הבטול שלהם הוא מצד האהבה דוקא כמו בבטול שיש בבן לפני אביו ורבו וכה"ג כנ"ל וד"ל:

{{עוגן|פרק כא|(כא)}} '''וכך''' יובן למעלה בבטול הנשמה האלקית לפני הוי"ה בעמדה לפניו בתפלה שבאה מצד ההשגה וההתבוננות בגדלות רוממות אלקות שמצד התבוננות השגת הרוממות יותר יתפעל בבטול מציאותו ביראה ופחד דאלקים כבטול המלאכים ביראה במרכבה כמו פני שור מהשמאל וכן מחנה גבריאל כו'. וכאשר יתבונן ברוב חסדי ה' ורב טובו עמו. ואיך שהתפשטות רב חסדו לכל העולמות שמזה נולדה האהבה יש בזה בחי' הבטול שמצד האהבה דוקא וכאברהם שנק' <small>([[ישעיה פרק מא#פסוק ח|ישעי' מא, ח]])</small> אברהם אוהבי רחימא דמלכא שהיה בו בחי' הבטול במציאות ממש מצד האהבה וגדולת חסד ה' כו' וכפני אריה אל הימין כו' וכמחנה מיכאל כו' ועד"ז היה פחד יצחק מצד השגת הרוממות כנ"ל וד"ל. וזהו ב' מיני בטול ההפכיים דחו"ג כב' מיני גוונין דחיור וסומק כידוע והיינו ע"י ב' מיני שיר דחו"ג שנולדים מן השכל והשגה וטעם דוקא שנק' שיר כפול שכפול מב' מדרגות דאוי"ר כנ"ל דהיינו התפעלות התענוג שמורכב בשכל והשגה בגדולת ה' ברוממות עצמותו עד אין שיעור למעלה ובחסדיו היורדים למטה שלגדולתו אין חקר יש בזה ב' תולדות דחו"ג שבשיר הא' הענג שבחסדים שהוא האהבה כענג בחדוה ושמחה אלקית מצד ימין מקרבת באה"ר דאברהם כנ"ל. ולפי אופן זה הוא בחי' השיר שלו כשיר המלאכים שבבחי' החסדים דקו הימין כנ"ל שהוא קול חדוה ותענוג שבאהבה או בחי' התענוג שבשיר שהוא בבחי' הגבו' והוא כמו התפעלות המרירות מצד הריחוק שנתרחק מאור פני אלהים חיים שיעלה בקול ונגון של מרירות ושפלות והוא בחי' היראה מרחוק בשפלות דשמאל דוחה א"ע כו' כידוע וזהו ענין שיר כפול דחו"ג וד"ל:

{{עוגן|פרק כב|(כב)}} '''והנה''' המדרגה הג' הוא בחי' הבטול שיש בו התכללות מאוי"ר יחד שזהו התכללות מחו"ג שהן ב' גוונין דחיור וסומק אבל בב' מיני בטול דנשמות הנ"ל בעלותם בעמוד הרי אין בו אלא גוון אחד או חיור או סומק כנ"ל. ובאור זה יובן ע"פ הידוע במאמר וגילו ברעדה במקום גילה שם תהא רעדה דהיינו שלא תהא הגילה בפ"ע והרעדה בפ"ע אלא במקום גילה עצמה שם תהא הרעדה ג"כ. וזהו דבר והיפוכו שלכאורה א"א להיות כלל. אך הענין הוא דבאמת אנו רואים שהאהבה כלולה גם מן היראה והיראה כלולה מן האהבה כמו שמצינו באברהם אוהבי שהיה בו היראה ופחד דיצחק שהרי אמר לו עתה ידעתי כי ירא א' אתה ולא חשכ' את בנך את יחידך ממני ולמה לא אמר כי אוהב ה' אתה שבודאי עבור תוקף האהב' שבלבו לה' לא חשך בנו יחידו עד שביטל אהבת בנו יחידו מפני אהבת ה'. אלא שעיקר שלימות האהבה ניכרת במה שיירא מאד לעבור רצון ה' הגם שזהו נגד כל חיותו ממש כשחיטת בנו יחידו לקיים רצונו שמצד שחפץ מאד בקרבת אהבת ה' לא ימנע מעשות רצונו להיות לו לנח"ר וימשול ברוחו לעבור גם על טבע רחמי האב על הבן. וזהו רק מפני היראה שירא מאד את ה' שלא ימנע ממנו עוז אהבתו וקרבתו ע"כ ירא למרוד בו להיות לנגד רצונו אפי' כמל' נימא וגם לעמוד בכל הנסיונות שנמצא יראה זו רק מצד האהבה באה שלא ירחק מקירובו ודביקותו בה' וזהו יראה הכלול' באהבה דוקא וע"כ א"ל עתה ידעתי תוקף אהבתך כי ירא אלקים אתה שמפני היראה הגדולה שלא לזוז מקרבת ה' ואהבתו לא חשכת גם בנך יחידך ממני וכה"ג יש גם בטבע כל בן לאב שישליך נפשו מנגד ויסבול כל היסורים לקיים רצון אביו רק מפני היראה שיירא פן יפרוש ויפרוד מאהבת אביו וקשה עליו פרידת ותרעומות אביו יותר מכל חיי נפשו ע"כ תפול עליו יראה גדולה ממנו שלא יהיה לו למורת רוח בעברו רצונו עד שגם שהארת פניו יסיר מאתו שאז טוב לו המות מחיים וז"ש בזהר דאהבה דלא אתכלילא מתרין סטרין אינה אהבה שלימה והיא היראה שכלולה באהבה שבאה רק מצד תוקף האהבה ביותר כנ"ל שמזה ניכר שלימותה ותקפה ביותר (וכמ"ש במ"א שזהו כמו קשר ש"ק בב' קשירות זע"ז דוקא כענין התוכף תכיפה אחת אינה חבור שהוא לשלול מה שהוא להפך ולנגד הקירוב דאהבה שהוא היראה הגדולה שלא ימנע מאתו קרבת ה' ואור פניו בעשותו ע"כ נגד רצונו בלא נסיון בדבר מה המנגד לקירוב האהבה לא יוכר שלימות תוקף האהבה והוא מה שניסה ה' לאברהם ע"ד שלימות אהבתו שא' כי ירא א' אתה כנ"ל. וכ"ה כל הנסיונות כמ"ש כי מנסה כו' אלהיכם הישכם אוהבים את ה' בכל לבבכם כו' <small>([[דברים פרק יג#פסוק ד|דברים יג, ד]])</small> וכך נמצא בכאו"א מישראל באהבתו לה' שבתוך האהבה זו כלול מן היראה ופחד אלקים שירא פן ינתק ויפרד מקרבת ה' ויחודו והוא רק מחמת האהבה לפ"ע כך ידאג ויפחד מן המנגד לזה וזהו קשר הב' דיראה שכלול באהבה שהוא עיקר הקיום קשר הדביקות בלי יפרד לעולם. וכידוע בענין בכיא תקיעא בלבי מסטרא דא שיירא מן הריחוק שנתרחק או יתרחק ע"כ יבכה וחדוה מסט' דא בקרבתו באהבת ה' ויחודו והא בהא תליא כמו משקל אחד ישקול עוז האהבה עם היראה מן המנגד לאהבה עד"מ בחפץ יקר שנפשו תכלה אליו אינו ניכר עוז חמדתו כ"א בהפוכו דוקא והוא במה ששומרו שלא יאבד או שדואג בלבו ביותר על אבודו וכמו"כ גם אהבת האוהב לא תוכר אלא בהפוכו ביום צרת אוהבו להיותו המנגד לאהבתו שחפץ בטובתו מאד ויגיל בזה כן לפ"ע יצר לו בצרתו כו' וכ"ה הכלל בכל דבר מה שאין שלימותו ניכרת כ"א במניעת דבר המנגדו שזהו הנק' שלילא לשלול מה שהוא הפוכו בתכלית ביותר (כשלילת תואר הגשם מן הרוחני ביותר שאז יגיע לעצם הרוחניות וכן בסומ"ר ביראה ניכר יותר שלימות הטוב דאהבה כו' שהן שס"ה ל"ת שנמנע מצד היראה שהיא רק מצד האהבה שחפץ מאד בקרבת אלקים במצותיו וע"כ אינו רוצה להפרד כלל בדבר מה שנגד רצונו כמו שאינו רוצה למות ויירא מאד מן המות לפי שחפץ בחיים וכן ישנא מאד דבר הרע ומזיק לנפשו רק מצד אהבת הטוב לנפשו ומשקל אחד להם ממש כידוע שזהו הנק' גבו' שבחסד שהוא קו השמאל הכלול בקו הימין שהוא עיקר תוקף החסד ושלימותו דוקא כנ"ל וד"ל). וזהו שא' וגילו ברעדה במקום גילה שם תהא רעדה דהיינו במקום גילה וחדוה באהבה וקירוב ודביקות בהשגת גדולת ה' ושבחיו שם תהא הרעדה והיראה הכלולה באהבה זו שבאה מצד האהבה שלא ירצה להפרד מיחודו ית' להיות לנגד רצונו שלא ימנע הארת פניו ויסתלק מאור נשמתו כו' שבזה יש יראה ופחד ואימה גדולה יותר מיראת הרוממות שמצד עוצם גדולתו או יראת העונש שיגיע לו בעברו מצות המלך לפי שרעה זו בהעדר הקירוב והסתלקות רצון ואהבת בוראו ממנו יותר קשה לו מכל העונשים המזיקים לנפשו כי פירוד זה מאלקים חיים יראה לו יותר נוגע לחיי נפשו יותר מצד תוקף האהבה וההתקשרות שבנפשו להדבק בה' ע"כ קשה עליו הריחוק ביותר וירא מזה יותר וא"כ הרי יש רעדה ואימה יתירה במקום גילה בקירוב יותר מיראה שמרחוק מצד עוצם הרוממות או פחד העונש העצום וכה"ג. ובזה יש יתרון מעלה לעובד מאהבה שכלולה עם היראה כנ"ל יותר מעובד ביראה לבדה כו' וד"ל:

{{עוגן|פרק כג|(כג)}} '''אך''' עכ"ז הרי אמר עבדו את ה' ביראה דמשמע ביראה לבדה ואח"כ אמר וגילו ברעד' כו'. והענין הוא דודאי א"א לומר ביראה לבדה בלא אהבה כלל. שהרי אמר עבדו את ה' בשמחה באו לפניו ברננה ואין שמחה ורננה רק בעובד מאהבה בקירוב ודביקות עצומה שבזה יש שמחה ורננה מרוב התענוג שמתענג על ה' באה"ר כידוע אלא צ"ל דשניהם אמת שצ"ל העבודה בירא' וגם בשמחה כמו שמחה של מצוה ששמח ומתענג על נח"ר שעשה לקונו במצוה זו כעבודת האוהב הנאמן לאדוניו כו'. ואמנם מ"ש עבדו את ה' ביראה היינו בקבלת מ"ש באימה ויראה פשוטה מצד יראת הרוממות בהשגת רוממו' דאא"ס ב"ה איך שהוא קדוש ומובדל בערך מכל ההשתלשלות דאבי"ע כו'. שזהו בבחי' שמחה מרחוק שנופל עליו אימה ויראה לעמוד מרחוק בבחי' שפלות עצומה כמו <small>([[שמות פרק כ#פסוק טו|שמות כ, טו]])</small> וירא העם וינועו ויעמדו מרחוק כו'. וכן באמצעות התגלות אלקות באותות ומופתים נוראים כמו בקי"ס שאמר <small>([[שמות פרק יד#פסוק לא|שם יד, לא]])</small> וירא ישראל כו' וייראו כו'. ועכ"ז כמו שיש יראה כלולה באהבה ושמחה מקרוב כנ"ל. כך יש אהבה כלולה בירא' ופחד שמצד הרוממות כי הרי בהשגת הרוממו' בשבחים הנפלאי' כמו מפלאות ה' במע"ב ובכל פרטי ההשתלשלו' שהוא רק מהארה דהארה מזיו כבוד ה' והשגחתו הפרטית בכל אשר עשה וברא כו'. בזה יש אהבה ותשוקה שתכסוף נפשו לעלות למעלה להדבק ולהכלל במקור כל החיים העליונים בהתלהבות רשפי אש ולא להיות נשאר למטה בעולם הנפרד וכל שיגדל יותר השגת הרוממות יותר תכסוף נפשו לעלות ולצאת מחומר חשכת גופו בעוה"ז הגשמי כו' וזו היא האהבה הכלולה ביראה ופחד אלקים שמצד הרוממות רק שהיא ג"כ מרחוק שרוצה להתקרב כרואה רוממות המלך שתכסוף נפשו להתקרב לפניו ולדבר עמו בקירוב והארת פנים וכל שיגדל יותר רוממות המלך יותר יחשוק להסתכל ביקר תפארתו מקרוב שנק' בחי' רצוא והוא שנק' שלהובין דרחימות' שהיא מרחוק דוקא כידוע וד"ל. וכמו שאין שלימות האהבה בקירוב ניכר רק מהיפוכו כשירא להפרד ולהתרחק כנ"ל. כך אין שלימות היראה ופחד אלקים שמצד השגת הרוממו' ניכר אלא מהיפוכו הכלול בו. שהוא מה שחפצו ותשוקתו להיות עומד מקרוב וזהו וגילו ברעדה ע"ד הפשוט שיהיה גילה וחדוה ביראה ורעדה שמרחוק שהוא השמחה וגילה להתקרב לאור פני אלקים כמו <small>([[תהלים פרק מב#פסוק ג|תהלים מב, ג]])</small> צמאה נפשי כו' מתי אבא ואראה פני אלקים וכה"ג. וזהו שמפרש לרישא עבדו את ה' ביראה שיהיה עם גילה וחדוה שכלולה ביראה זאת (ומ"ש עבדו את ה' בשמחה זו היא העבוד' מאהבה שמצד הקירוב שכלולה ג"כ מיראה כנ"ל והוא שאמר במקום גילה ושמחה כמו שמחה ש"מ שם תהא רעדה (והוא הפוך פי' הפשוט דגילו ברעדה שהוא במקום רעדה יהיה גילה ורז"ל מפרשים שהגילה יהיה עם רעדה שז"ש במקום גילה שם תהא רעדה ולא אמר בהפוך במקום רעדה תהיה גילה לפי שכבר נא' עבדו את ה' בשמחה) שע"ז א' וגילו ברעדה במקום גילה ושמחה זו תהיה רעדה אבל במקו' רעדה שם תהא גילה וז"ש וגילו ברעדה כפשוטו וד"ל):

{{עוגן|פרק כד|(כד)}} '''ויובן''' כל זה ע"ד דמיון מן השרים הגדולים היושבים במשתה וסעודה עם המלך שצריכים לשמוח עמו יחד והמלך מראה לכולם פנים שוחקות וימין מקרבת ברוב עוז וחבה יתירה כדי שישמחו עמו בשמחתו. והנה יש בשרים היושבים לפניו ב' כתות. אחת רואי פני המלך תמיד בכל יום המקורבים אליו שהן אוהביו הנאמנים שמקרבם בימין באה"ר נגלית תמיד וממילא גם הם עמו בקרבת עוז האהבה הגדולה כרעים ואחים בלי בטול ויראה כ"כ כשאר השרים ועבדים ועכ"ז יש בהם בחי' הבטול במציאות תמיד בעמדם לפניו. אך שזהו הבטול שמצד האהבה כנ"ל שבא בגילוי ויראת הרוממו' שלו יש בלבם בהעלם תמיד כו' וע"כ גם בשעה שיושבים עמדו במשתה ושמח' ששמחים עמו בגילוי עוז האהבה בקירוב גדול יותר גם אז יש בהם בחי' הבטול והאימה מרוממות גדולתו בתוך תוכם אלא שהוא בהעלם צפון וטמון בפנימית לבבם ולא נגלה מבחוץ בחיצוניות כלל רק אדרבה בחיצונית מראין לפניו אהבה ושמחה בקירוב בלי יראה ופחד כ"כ מרוממותו וגם לא יקלו ראש עמדו כאחד הריעים האהובים שהרי יש בזה בטול שמצד האהבה לבד כנ"ל וגם יראת הרוממות שלו גנוז בהעלם בלבם גם בכל עת שמחת לבו שמרא' פנים שוחקות ואנפהא דמלכא נהירין יש בהעלם אמתת רוממות גדולתו וכח הדין הנורא שבו כו'. ונמצא שאע"פ ששמחים עמו באהבה וקירוב יש בזה בחי' הבטול בבחי' האהבה בגילוי והבטול שביראה מרוממות גדולתו בהעלם וכלולים ב' מיני בטול הללו כאחד בעת שמחתם עמו במשתה בסעודה כו' וד"ל. הנה כת הב' הן השרים הבלתי מקורבים עם המלך רק מרחוק יעבדו עבודת המלך לכל אשר יצא תפקידו על המדינה וכל חילו וכל אשר יגזור אומר השרים הן הראשים לקיים פקודתו (וכמו שרי הוועד הנק' <small>סענאט</small> אשר כל דבר מלכות נחתך על ידם וכן שרי הצבא הגדולים וכה"ג). הרי יש בהם אימת מלך מעוצם רוממותו בתמידות בבטול עצום ונורא שמצד היראה הגדולה לפ"ע עוצם הרוממות כו' ועומדים מרחוק ולא מקרוב כרואי פני המלך כו' ועכ"ז יש בהעלם בלבם בחי' האהב' והקירוב בכל עוז למלך לעשות נח"ר לפניו שימצאו חן וחסד באהבה בימין מקרבת שזהו כל ישעם וכל חפצם בעבודתם התמה במס"נ כו'. ולזאת כאשר יושבים אתו במשתה ושמחה לשמח לבב המלך ודאי גם הם רוצים לעשות לו נח"ר זה לשמוח עמו ושמחי' אתו אבל שמחה זו א"א להיות אצלם בגלוי בקירוב האהב' כי יגבר עליהם אימת מלך עד שארכבותיהם דא לדא נקשן כו' רק השמחה והאהבה בהעלם בלבם ומראים עוז לבבם הנאמן באהבה בבחי' בטול גדול שבבחי' היראה בגלוי והבטול שבבחי' האהבה בהעלם כענין במקום גילה שם תהא רעדה שהרעדה מבחוץ וגילה מבפנים. ובכת הא' המקורבים הנ"ל הוא להיפוך שהגילה מבחוץ והרעדה מבפנים בהעלם וד"ל:

{{עוגן|פרק כה1|(כה)}} '''וכך''' יובן בענין ב' מדרגות הבטול דאוי"ר דאברהם ויצחק הנ"ל שהיראה הכלולה באהבה דאברהם היינו בגילוי מבחוץ מעוצם הקירוב והדביקות ברוב עוז מתיקות ידידות והתקשרות העמוקה כו' (שנק' <small>קלעפ</small>) כאהבה הנמשכת כמים שטבע המים לדבק כו' (כמ"ש במ"א במ"ש <small>([[בראשית פרק יב#פסוק ט|בראשית יב, ט]])</small> הלוך ונסוע כו') כרואי פני המלך המקורבים הנ"ל. ואמנם תוכו רצוף יראה ופחד שמצד הרוממות והגדולה בהעלם (לפי שכל הקרוב קרוב יותר יותר יכיר עוצם הרוממו' ויראה ואימת מלך יותר מצד הקירוב יותר מן הרחוק כענין <small>([[תהלים פרק נ#פסוק ג|תהלים נ, ג]])</small> וסביביו נשערה מאד שמדקדק עם הצדיקי' המקורבים ביותר עד כחוט השערה וכמו בקדושיו לא יאמין ושמים לא זכו בעיניו <small>([[איוב פרק טו#פסוק טו|איוב טו, טו]])</small> וכמו <small>([[ויקרא פרק י#פסוק ג|ויקרא י, ג]])</small> בקרובי אקדש בבני אהרן לפי שהיו קרובים יותר נענשו בחטא קל כשתויי יין וכה"ג גם בחטא מריבה דמשה ואהרן שבחטא קל כזה נענש משה שלא יכנס לא"י וכה"ג) כידוע דכל הקרוב קמיה יותר כלא חשיב בעיניו וע"כ היה אברהם רחימא דמלכא עפר ואפר בעיניו יותר וכן משה היה עניו ושפל מכל האדם כו' (וכמו שאמרו בגמ' בהפרש שבין ישעיה שהוא כבן כרך שרואה את המלך תמיד והיה בו בטול יותר בפנימית מיחזקאל שדומה לבן כפר כו'. וכן באליהו שהיה בבטול תמידי כמלאך ה' שרוח ה' נשאו לפי שהיה בקירוב יותר כמ"ש <small>([[מ"א פרק יח#פסוק טו|מ"א יח, טו]])</small> אשר עמדתי לפניו ממש כו' שלא היה כן באלישע תלמידו וכה"ג) וזהו כענין שאו' וכל הלבבות ייראוך וכל קרב וכליות יזמרו כו' הרי הירא' בלב בפנימית בהעלם והזמרה וחדוה ושמחה באהבה וקירוב מבחוץ בכליות כענין במקום גילה מבחוץ שם תהא רעדה מבפנים כנ"ל וד"ל. ונמצא שהבטול מצד האהב' בגילוי והיראה ופחד שמצד הרוממות בהעלם. אבל ביצחק היה להפוך שהיראה ופחד עד שארכבותיו דא לדא כו' היה בגלוי מבחוץ מצד עוצם הרוממות ותוכו ופנימיותו רצוף אהבה וקירוב בדביקות והתקשרות בעוז ידידות כענין כת הב' הנ"ל ששמחים בהעלם ויראים בגלוי וכנ"ל בענין האהבה כרשפי אש התשוקה מרחוק שכלולה ביראה ופחד שמצד הרוממות דוקא וכך היה בפחד יצחק בחי' ההתלהבות ברשפי אש התשוק' לעלות ולהכלל בעצמות כמו טבע האש לעלות שהוא בחי' גבו' שיש בהן מעלה יתירה על החסדי' כמעלת הזהב על הכסף משום דבחי' או"ח דגבו' חוזר לקדמותו ממש כמ"ש במ"א ע"פ הסבי עיניך כו' דמוקדין ליה בשלהובי דרחימותא כו' ונמצא שהבטול דיראה בגלוי והבטול דאהבה בקירוב והעלם כו' וד"ל. (ולפ"ז פי' דכל הלבבות ייראוך בגילוי וקרב וכליות יזמרו בהעל') (לכך הוא בהתכללו' דרצוא ושוב שהרצוא באהבה דאברהם היה בבחי' חסד כמים הנמשכים וכלול בזה בחי' השוב שהוא השפלו' דעפר ואפר ויראת הריחוק שבאה מצד הקירוב כנ"ל והשוב בהעלם והרצוא בגילוי וביצחק היה הרו"ש בהפוך שהרצוא בהתלבשות כנ"ל בהעלם והשוב דיראה ופחד בגילוי וד"ל):

{{עוגן|פרק כה2|(כה)}} '''והנה''' עכ"פ מובן מכל זה שיש ג' מיני בטול (לבד בטול הפשוט הנ"ל שאין בו גוון כלל) והן ג' מיני גוונין הנראין בעמוד שבג"ע כנ"ל הא' בטול שבא מצד האהבה לבד בגלוי גמור והוא מראה וגוון הלובן שנגלה בעמוד שמורה על בחי' החסד כידוע והבטול הב' בחי' הבטול שבא מצד היראה לבד בגלוי והוא מראה וגוון דאדום שנגלה בעמוד זה שמורה על בחי' הגבו' והיינו שלפעמים עולים הנשמות בעמוד זה מגעה"ת לג"ע העליון ומתבטלים בו בבחי' הבטול שבבחי' האהבה אז נגלה בו רק מראה לבן וכאשר הנשמו' עולים בבטול היראה אז נגלה בו מראה האדום כו'. ואלה השינויים מה שלפעמים עולים בבטול בבחי' אהבה וקרוב ולפעמים בבטול ביראה זה תלוי לפי אופן ההשגות דנשמות בחו"ב שלהם ע"י בחי' הדעת הנוטה לפעמים להתפעלות האהבה או להתפעלות היראה כנ"ל וד"ל. והמדרגה הג' הוא בטול הכולל לב' מיני אוי"ר הנ"ל יחד והוא מראה וגוון הירוק שכולל לב' מיני גוונין דלבן ואדום דהיינו שהוא בחי' הבטול הכלול מאמצעות שניהם יחד אלא שלפעמים בחי' הבטול דאהבה נגלה בגלוי והוא בחי' החסד שהוא מראה לבן ובחי' הבטול שביראה שזהו בחי' הגבו' יש בו בהעלם כאהבה דאברהם בגילוי שיש בו בהעלם מיראה ופחד דיצחק וכשמחת רואי פני המלך באהבה בגילוי ותוכו רצוף יראה ופחד כנ"ל שזהו שא' במקום גילה שם תהא רעדה בפנים וכמו וכל הלבבות ייראוך כו' ולפעמים בהיפוך שבחי' הבטול דיראה נגלה בו בגלוי כפחד יצחק ובטול דאהב' בהעלם שהגבו' בגלוי והחסד בהעלם והוא מראה האדום בגלוי והלובן בהעלם כו' וכ"ה ענין מראה הירוק שהוא מראה מיוחד בפ"ע ואינו דומה לא ללבן ולא לאדום רק לפעמים נוטה מראהו למראה האדמומית בגלוי כמו מראה הזהב או חלמון ביצה שנוטים למראה האדמומית יותר כידוע ומבואר בש"ע ופוסקי' בהל' נדה (שזהו ירוק ככרתי שהוא מראה גע"ל ולא בלוי"א לפי שכלול מאש ומים יחד כמראה התכלת שדומה לים וים דומה לרקיע שהוא ירוק כו') שזהו בחי' הגבו'. ואמנם ממוזג הוא גם ממראה הלובן בהעלם כו' ולפעמים מראה הירוק נוטה יותר לבחי' הלובן דחסד כענין שא' <small>(מגילה יג, א)</small> אסתר ירקרוקית היתה כו' והרי אמרו דחוט של חסד היה משוך עליה כו' וכן מ"ש ע"פ וירק את חניכיו שהוריקן בזהב והזהב נוטה לאדמומית וע"כ נק' ירוק זהו שלפעמים נוטה לאדמומית יותר ולפעמים נוטה לחסד דלובן כאסתר ירקרוקית היתה וכמ"ש בזהר בענין זהב וכסף ונחשת שגם הזהב כלול מבחי' החסדי' ולפעמים החסד שבו בגילוי והגבו' בהעלם ולפעמים להיפוך וזהו עיקר בחי' מראה הנחשת שנוטה לאדמומי' וללובן שכלול מזהב וכסף בחלוף לפרקים כמראה הירוק כנ"ל וד"ל. וזהו מראה הג' שנעשה בעמוד שהוא הירוק שהוא גוון מיוחד בפ"ע אלא שכלול מלובן ואודם בב' אופנים כנ"ל כך לפעמים בגילוי הוא בבטול דיראה ובטול דאהבה בהעלם ולפעמים בגילוי הוא בבטול דאהבה והבטול דיראה בו בהעלם שאע"פ שהן ב' אופנים וא"כ ה"ז ב' שהן ד' דהיינו ב' מדרגו' דאוי"ר פשוטים וב' אופנים בהתכללותם זע"ז יחד שאחד מהם בגילוי וא' בהעלם מ"מ הרי בגילוי לא בא רק א' מאופני ההתכללות דאוי"ר או אהבה או יראה. וזהו מראה הירוק שלפעמים גילוי שלו בבחי' החסד כאסתר שירקרוקית היתה והית' נושאת חן וחסד ולפעמים גילוי שלו בבחי' הגבור' כזהב שנוטה לאדמומית וא"כ בגילוי עכ"פ אין כאן רק ג' מראות לבד שהן חיור וסומק וירוק הגם שבירוק יש ב' אופני הגלוי דחו"ג אבל אין מתגלה מב' האופנים יחד רק או זה או זה ע"כ לא נק' ד' גוונין בגילוי וזהו כמראה הקשת שיש בו ב' גוונין דלבן ואדום בגילוי שהוא כאוי"ר פשוטים בלתי הרכבה והתכללות כל א' מהפוכו כלל וגוון הג' מראה הירוק שבא בשנוי לפעמים כך ולפעמים כך כנ"ל אבל הוא רק בגילוי גוון מיוחד באופן א' מהתכללות דאוי"ר כנ"ל. וכן כמו מראה הנחשת שכלול מב' גוונין דזהב וכסף בחילוף מהעלם לגילוי בב' אופני ההתכללות דאוי"ר שנק' חו"ג לפעמים כך ולפעמים כך כנ"ל וד"ל. (ויש ג' מראות הכלולים בירוק <small>גע"ל ובלוי"א וגרי"ן</small> מראה <small>גע"ל</small> נוטה יותר ללבן מן האודם ומראה בלוי"א נוטה יותר לאודם כמראה התכלת ורקיע דהאי שחור אדום הוא כו' <small>וגרי"ן</small> כלול בהעלם מלבן ואדום ואינו נוטה לא ללובן ולא לאודם וכך יש במראה הנחשת נחשת קלל (שנק' <small>מע"ס</small>) שנוטה יותר ללבן. ונחשת אדום (שנק' <small>קופער</small>) שנוטה יותר לאדום ומראות ממוצעות מב' אלה שאינו לא לבן ולא אדום כלל כו') ודוגמא לזה הוא כמו יסוד הרוח שכלול מאש ומים יחד שיש בו הרכבות דאש ומים כמו שהן כלולים זמ"ז דהיינו כמו שהאש כלול במים (כאהבה דאברהם כנ"ל) וכמו שהמים כלולים באש (כיראה דיצחק) והרוח מדרגה בפ"ע אלא שלפעמים יסוד האש בו בגילוי (כמו כשעלה למעלה או כעץ יבש יותר שכלה ונשרף באש כו') ויסוד המים בו בהעלם ולפעמים יסוד המים בו בגילוי (כעץ לח או כרוח היורד למטה) ויסוד האש בו בהעלם וזהו בחי' רו"ש שברוח החיים שבלב שכלול מעלייה ויריד' דאוי"ר כנ"ל. וכן ברוח הבל הדבור שכלול מיסוד המים ולחלוחית ויסוד האש ויבשות ע"כ לפעמים קולו צלול יותר ולפעמים נחר גרונו כו' וכן בקול ממוזג מחדוה ומרירות יחד (שנק' קול ערב כידוע) שמורכב מחו"ג דאוי"ר הנ"ל גם הוא מדרגה בפ"ע שכלול מחו"ג בב' אופני ההתכללות שלהם כנ"ל. אך בגילוי אינו בא רק באופן אחד בלבד דהיינו לפעמים החדוה ושמחה באהבה ורוממות הלב כו' ניכר ונגלה בתנועת הקול בניגון ושיר ובחי' המרירות ועוצב ושפלות ויראה שבו בהעלם ולפעמים בהפוך בגילוי ניכר ונגלה המרירות והשפלות יראה ובתוכו רצוף בהעלם בחי' חדוה ושמחה ואהבה כנ"ל באוי"ר שבלב כו'. ועכ"פ הן ב' מיני קול ושניהם באים בבחי' ההתכללות דאוי"ר שנק' חו"ג ולא שבאים בגילוי יחד א"כ יש ג' מיני קול בגילוי קול חדוה לבד וקול מרירות לבד וקול הג' הממוזג ומורכב משניהם כאחד מב' אופנים הנ"ל וד"ל:

{{עוגן|פרק כו|(כו)}} '''וזהו''' שנק' שיר משולש שזהו מדרגה הג' בשיר דהיינו ב' מיני תענוג שבאוי"ר כלולים בו והוא כשיש בשיר שמן ההשגה התכללות מחדוה ומרירו' יחד האחד מהן בהעלם ואחד בגילוי שיש עכ"פ ג' גוונין בגילוי ע"כ נק' משולש דהיינו ב' מדרגות דאוי"ר כמו שהן. והג' מה שאחד בהעלם וא' בגילוי הכלול משניהם שהוא כמו מראה הירוק כנ"ל משא"כ שיר כפול היינו רק גוון אחד מחסד או מגבורה לבד דהיינו או שיר של אהבה או שיר של מרירות שהוא או לבן לבד או אדום לבד. ואמנם בבחי' שיר משולש יש ג' מיני גוונין בגילוי תמיד (רק שבא בשינוי בב' אופנים דהתכללות דאוי"ר כנ"ל). וזהו בחי' הת"ת בכלל שהוא מדת יעקב שהיה כלול מאוי"ר דאברהם ויצחק כמ"ש אלקי אבי אלקי אברהם ופחד יצחק היה לי כו' שהוא מדת הרחמים שכלול מחו"ג כי הרחמי' הוא מצד שנתרחק בריחוק והשפלות דשמאל דוחה כנ"ל הוא שמעורר רחמים ע"ע ויש בו מצד האהבה וקירוב שמפני חפצו בקירוב מאד יתמרמר בלבו נמצא מרירות זו כלולה מאוי"ר יחד אלא שלפעמים האהבה בגילוי והיראה ושפלות בהעלם ולפעמים להיפוך כמראה הירוק הנ"ל וקול הממוזג מחדוה ומרירו' כנ"ל (וכמו בטעם חריפות ומתיקות שמתערבים יחד שהממוזג משניהם טעם מיוחד שערב לנפש מאד (שנק' <small>קוויקונג</small>) שהוא טעם קיוהא שיש בו ג"כ מב' אופני ההתכללות דחו"ג לפעמים טעם החריפות בגילוי והמתיקות בהעלם ולפעמים להפך כנ"ל כקול מזוג כו') וכמו"כ בעירוב הגוונין שיש בו מציור גוונין חלוקים לגמרי ולבן ואדום יחד כגוון הממוצע משניהם שנוטה ללבן בגילוי ולאודם בהעלם ולפעמים להפך שהוא מראה הירוק כנ"ל. וכאשר יש ג' גוונין אלה לבן ואדום וירוק יחד מעורב בציור נכון זהו עיקר היופי והתפארת כו' כידוע שהתפארת כלול מכל הגוונין יחד (וכ"ה בבחי' דעת שלישי המכריע (כמשי"ת) וד"ל:

{{עוגן|פרק כז|(כז)}} '''ומעתה''' יש להבין בבחי' ומדרגה הד' שהוא מראה וגוון ד' שבעמוד שכולל ד' גוונין בגילוי והוא בחי' שיר מרובע שהוא השיר שיש בו בגילוי מד' מדרגות יחד כו' להיות מבואר למעלה בענין מראה וגוון הירוק שישנו בב' אופנים א' כשנוטה לאדמימות והלובן בו בהעלם והב' להפך (וכן בקול המזוג מחדוה ומרירות ישנו בב' אופנים אלו כנ"ל. וכן בטעם הכלול ממתיקות וחריפות כנ"ל). וא"כ הרי יש עכ"פ ד' מיני גוונין א' גוון לבן לבד והב' גוון אדום לבד והג' גוון שנוטה ללבן בגילוי וגוון האודם בו בהעלם והד' גוון שנוטה לאדום וגוון הלבן בו בהעלם (וכן בקול הממוזג מחדוה ומרירו' כנ"ל. יש ד' מיני קול קול חדוה לבד וקול עצב לבד וקול שבגילוי בחדוה ובהעלם בעוצב וקול שבגילוי בעוצב ובהעלם בחדוה. וכן בטעם יש ד' מיני טעמים עד"ז בגילוי כ"א מהות ומדרגה בפ"ע כו'). והנה כאשר הד' מראות האלה באים בגילוי כאו"א בפ"ע יש כאן ד' מדרגות בד' גוונין חלוקים. וזהו מדרגה הד' שנגלה בעמוד שיש בו ד' גוונין הללו בגילוי דהיינו אחד בהעלם ואחד בגילוי שבאים בב' אופנים כנ"ל וב' גוונין הפשוטים דלבן ואדום וא"כ בהכרח שיהיה מדרגה זו הד' כלולה מד' גוונין הללו בגילוי במהות ומדרגה בפ"ע (כמו שמראה הירוק גוון מיוחד שכלול ג' גוונין בגילוי כנ"ל):

{{עוגן|פרק כח|(כח)}} '''ויובן''' זה בהקדים תחלה כל ענין הג' מדרגות הנ"ל בג' מיני גוונין דחג"ת באופן אחר והוא בבחי' התכללות דחו"ג שנק' חסד ודין ומדת הרחמים שממוצעת מבין שניהם כידוע שבחי' התכללות דדין שבחסד נק' גבורה שבחסד ובחי' התכללות שכלול חסד בדין נק' חסד שבגבורה והיינו ג"כ ע"ד הנ"ל שבהתכללות דגבו' בחסד החסד בא בגילוי והגבורה שהוא דין מלובש בו בהעלם ולהפך בהתכללות דחסד בגבו' הגבו' שהוא מדת הדין באה בגלוי ומדת החסד שהוא כלול בו הוא מלובש בו בהעלם. ובאור זה ידוע שדמיון התכללות דגבו' בחסד שהחסד בגלוי והדין בהעלם זהו כאשר כח הדין מתלבש במעשה החסד דוקא כמו שלוות הרשעים בעוה"ז כדור אנוש עובדי כו"מ היו נזונין בחסדו כו' <small>(פסחים קיח, א)</small> בכל הון ועושר וגדולה וכל שפע רב חסד הטוב הגשמי בעוה"ז כדי לטורדם מעוה"ב כמ"ש <small>([[דברים פרק ז#פסוק י|דברים ז, י]])</small> ומשלם לשנאיו אל פניו להאבידו בזה בעוה"ב וכן <small>([[משלי פרק כה#פסוק כא|משלי כה, כא. כב]])</small> אם רעב שונאך האכילהו לחם שזהו חסד בפועל אבל הדין קשה מלובש בחסד זה שז"ש כי גחלים אתה חותה על ראשו כו' וכמו"כ לפעמים יפעול כח הדין הקשה ע"י התלבשות בחסד בגשמים מרובים ביותר שנראים כחסד וברכה כגשמי ברכה אבל הם פועלים דין קשה כשהם ביתר מכפי המדה או בעת שאינו צריך ויהי' להיפוך שיאבד כל הזריעה או הצמיחה עד כלה כו' וכדוגמא שהיו מי המבול שארובות השמים נפתחו ומעיינות תהום נבקעו בו שבתחלה היה נראה כחסד גדול לרוות הארץ אך הרבוי והשטף הגדול במשך זמן רב נעשה מהם דין קשה מאד למחות את כל היקום כו' וכן יש עוד דין קשה שיתלבש בחסד עליון ורוחני יותר (כקרבת המלך לאיש החוטא ביתר ממדתו עד שיתבטל ממציאותו כקרבת אחשורוש להמן במשתה עם אסתר המלכה שלא יכול לעמוד שם ונתפס ברעה אשר נפל על מטת אסתר לבקש על נפשו והמלך אמר הגם לכבוש את המלכה כו') וכמו שידוע <small>(בסנהדרין צה, ב)</small> בענין מפלת מחנה סנחרב לפי שהשמיע ה' את הוד קולו ששמעו השיר של מלאכים ונגלה להם מהוד קול ה' בג"ע שאע"פ שזה היה גלוי האור האלקי שלמעלה מערכם השפל. אך זה החסד הוא שעש' הדין הקשה בהם שנשרפו ונאבדו כו' הרי בחינת הדין בהעלם והחסד בגילוי (גם עד"ז היה בי' מכות במצרים ובאותות ומופתים הנוראים שאמר <small>([[שמות פרק יב#פסוק יב|שמות יב, יב]])</small> ועברתי בארץ מצרי' כו' ובכל אלהי מצרים כו' שהיה ע"פ התגלות אור דשם הוי"ה ביתר מכפי המדה וצמצו' דשם אלקים כו' וכמ"ש במ"א במ"ש <small>([[שמות פרק ז#פסוק ה|שם ז, ה]])</small> וידעו מצרים כי אני הוי"ה כו' וכן אמר יתרו <small>([[שמות פרק יח#פסוק יא|שם יח, יא]])</small> עתה ידעתי כי גדול הוי"ה כו' מפני שפרעה אמר <small>([[שמות פרק ה#פסוק ב|שם ה, ב]])</small> לא ידעתי את הוי"ה רק בחי' אלקים כו' וכן בקי"ס אמר <small>([[שמות פרק יד#פסוק כד|שם יד, כד]])</small> וישקף ה' אל מחנה מצרים כו') (וגם במלאכים יש עונש עד"ז כמו <small>(סנהדרין לח, ב)</small> הושיט אצבעו קטנה ביניה' (שהוא ביתר מכפי המדה וצמצום בצירופי אותיות אלקים שמזה מציאות התהוותם מאין ליש) ושרפם (שנתבטלו ממציאות' לגמרי) ועד"ז יש גם בנשמות הגבוהות אלא שאין זה עונש אלא עלייה גדולה כענין מיכאל כ"ר מקריב נשמות ע"ג מזבח העליון דאצי' שנכללים לאשתאבא בגופא דמלכא כו' וכן כענין מיתת נשיקה ע"פ ה' וכב"ע הציץ ומת כו' <small>(חגיגה יד, ב)</small> וכג' שנסתלקו באד"ר וכה"ג ויש שעולים עד"ז כדי שיפלו בדרך עונש וכמו בבני אהרן בקרבתם לפני ה' ממש ביותר ממדתם ונשרפו באש ה' ואמר עליהם <small>([[ויקרא פרק י#פסוק ג|ויקרא י, ג]])</small> בקרובי אקדש וכמו שא' <small>([[במדבר פרק יז#פסוק כח|במדבר יז, כח]])</small> כל הקרב הקרב אל משכן ה' כו' וכמו <small>([[תהלים פרק נ#פסוק ג|תהלים נ, ג]])</small> וסביביו נשערה מאד שמדקדק עליהם יותר עד כחוט השערה להיות החטא הקל שלהם כחטא גמור וזהו רק מפני שעלו יותר שנעשה מהחסד של הקירוב דין ועונש יותר וכה"ג נק' ג"כ גבו' שבחסד וכמו"כ מלמעלה למטה בהתגלות אור פני מלך בחסד וימין מקרבת בפנים שוחקות שגנוז ונעלם מזה מכח הדין הקשה שמצד רוממות המלך (וכנ"ל שגם במשתה המלך יש אימת מלך רק שהוא בהעלם) וכך יש בגילוי אור האלקי לנשמות הגבוהות שיקרבום בימין ובזה נעלה הדין הקשה להפילם כמו לירבעם ואחאב שנגלה להם ברב חסד וטוב והצליחו ביותר ולא עמדו בקירוב זה כי מפני הגסות יצאו לתרבות רעה וכך בגשמיות השפע ברב טוב לבנ"י בא"י בכסף וזהב ובתים מלאים כל טוב וכל טוב דעוה"ז השפיע להם ועי"ז זהב עשו לבעל ועבדו אלקי העמים שבתוכם והיה חסד זה כדי להרחיקם כמו וישמן ישרון ויבעט כו' <small>([[דברים פרק לב#פסוק טו|דברי' לב, טו]])</small> וכמו שא' אליהו <small>([[מלכים א פרק יח#פסוק לז|מ"א יח, לז]])</small> ואתה הסבות את לבם אחורנית כו' (וכמו <small>([[ישעיה פרק סג#פסוק יז|ישעי' סג, יז]])</small> למה תתענו ה' מדרכיך כו' שהוא ע"י רבוי השפע גשמי ביתר מכפי צדקתם שירום לבם ויתעו בדרך כו'. וכך יש בפרט בכל דור שישלם רב טוב וחסד גשמי עבור מעט הטוב שעשו כדי להבדילם מרב טוב הצפון למעלה בג"ע ועוה"ב (וכן יש ברוחניות השפע בחסד ושמחה האלקית בענג ושמחה ואה"ר בימין מקרבת בתפלה שיצליח אדם ויעלה למעל' ביתר ממדתו אע"פ שאינו ראוי לכך כי יש בו תערובות שקר וגסות הרבה כו' רק שיפול עי"ז ממילא כשלא יכול לקום ולעמוד במקום האמת כענין מי יעלה בהר ה' כו' נקי כפים ובר לבב בתכלית בלי שום תערובות רע וגסות אשר לא נשא לשוא נפשי כו' וכשלא יכול לעלות עוד יפול ממילא כעולה בהר גבוה כשאינו יכול לעלות ירד ויפול למטה (כמרגלים שמאסו בארץ חמדה ונפלו למטה וכה"ג) וכמו שהיה בכמה נשמו' גבוהות כירבעם שהיה במדרגה אחת עם אחיה ונטרד מן העולם מחמת גסות הרוח שהיה בו. וכן יוחנן כה"ג נעשה צדוקי <small>(ברכו' כט, א)</small> וכאלישע אחר <small>(חגיגה יד, ב)</small> שנכנס לפרדס ויצא לת"ר כי טינא היתה בלבו <small>(שם טו, ב)</small> וכה"ג) וכן יש בכמה בנ"א שהיו יראי ה' ועובדים בעבודה רבה מנעוריהם בהתלהבו' בתפלה ובעסק המצות ומתקלקלים ונופלים בתאות וקלות או ביין ושכר ותענוגי עוה"ז וכבוד וקנאה כו' שנדחו מלמעלה (כמ"ש <small>([[שמות פרק כ#פסוק כג|שמות כ, כג]])</small> ולא תעלה במעלות כו'). וכ"ז הוא בחי' התכללות דגבו' והוא דין בחסד שנפעל הדין על לבוש החסד דוקא כנ"ל וכמו"כ יש להפך בבחי' התכללות דחסד בדין שנק' חסד שבגבו' כידוע ובאור זה כידוע שזהו כאשר מדת החסד מתלבש במדת הדין ופועל פעולתו ע"י הדין דוקא וכמו שאנו רואים בתוכחת מוסר האב לבנו שמוכיחו בדברי' קשים ביותר לבזותו בתכלית שלא היה מדבר קשה ובבוז כזה גם לשונאו עד שיבוא לכלל הכאה ברצועה לייסר את בנו בדין קשה מאד והכל רק כדי שישמע אליו לילך בדרך הישר וטוב בעיני אלקים ואדם ויעזוב דרך הרשע כו' שהרי הדין הקשה הנראה בגילוי גמור שהוא עונש ההכאה וכל היסורים שעושה לו בהעדר המזון והלבוש וכה"ג. ואמנם בחי' החסד כלול בו ומלובש בהעלם שהוא רוב האהב' שאהב לבנו יוצא חלציו שחפץ בהצדקו שיהיה צדיק וכשר וילך בדרך הישר שזהו רק מצד החסד האמיתי שחפץ לעשות לו בהדריכו לטוב ע"כ יבא לידי הכאה ודין קשה כ"כ וכל שמגלה יותר הדין והעונש יותר ניכר בזה עוצם האה"ר וחסד הפנימית שמלובש בזה וכענין הקללות שבתוכחה שהרב' לקלל קללות רבות כאלה וכולם נעשו בפ"מ ובכל אלה זהו רק כאשר ייסר איש את בנו כו' כי בנים אתם לה' <small>([[דברים פרק יד#פסוק א|דברי' יד, א]])</small> ובתוך עונש ודין קשה זה מלובש רוב עוז האה"ר האלקית (וכמ"ש במ"א ע"פ <small>([[ירמיה פרק לא#פסוק יב|ירמי' לא, יב]])</small> והפכתי אבלם לששון שט"ב יהיה יו"ט לפי שבו נולד משיח הגואל ויהפך ליו"ט כי יתגלה בו מה שהיה בו בהעלם מבחי' האה"ר שמלובש בחרון אפו ששלח ידו במקדשו וזהו שט"ב הוא באותו יום שהוא יום א' דפסח) וכמו כי אשר יאהב ה' יוכיח <small>([[משלי פרק ג#פסוק יב|משלי ג, יב]])</small> וכיסורי הצדיקים בעוה"ז להרבות שכרן בעוה"ב ונק' יסורים של אהבה כידוע או למרק העון וליפרע מהן בעוה"ז מעט מעט וכיסורי הגליות בשעבוד קשה בטרדת פרנסה לפוטרם מגיהנם וכה"ג יש בכל אדם בכל פרטי עניניו ברוחניות ובגשמיות שלפעמים משפילים אותו בשפלות בשמאל דוחה בירידת המדרגה כדי להעלותו אח"כ (וכנהר די נור לפני עלייה בג"ע) וכמצוי הנפש בפרנסה ביגיעה ודוחק ויסורים קשים בבני וחיי צער וכה"ג כדי שיקבל החסד ורב שפע אח"כ וכן בהצלחת התורה ומע"ט ותפלה ותשובה אמיתית שבאים ע"י יסורים בלב נשבר ונדכא כמו <small>([[תהלים פרק צ#פסוק ג|תהלים צ, ג]])</small> תשב אנוש עד דכא ותאמר שובו כו' שזהו ירידה בשביל עלייה כו' וד"ל:

{{עוגן|פרק כט|(כט)}} ('''ובמ"א''' מבואר להפך שגבו' שבחסד זהו הדין והצמצום שעי"ז נעשה החסד בשפע החסד דגשמי ברכה שבאים בצמצום והתחלקות טפין טפין כדי שירוה הארץ כו' וכן המזונות בגבו' שבחסד כענין מכלכל חיים בחסד וכן תח"ה כו' שנז' באתה גבור באים במדה כפי הכלי של המקבל לבד כמשל הרב המשפיע בצמצום לקצר כדי שיוכל להתקבל במקבל וכ"ה ענין כל דין שנעשה בשביל חסד שהחיצוניות דין ופנימית המכוון חסד הוא שזהו עיקר תגבורת החסד והן כל ענינים הנ"ל ביסורי האב לבנו וביסורי הצדיקים וכה"ג ובחי' חסד שבגבו' זהו כאשר הדין נעשה ע"י החסד כנ"ל במשלם לשונאיו וכה"ג כי חסד שבגבו' העיקר הוא גבו' ודין והחסד שבו רק בשביל הדין ע"כ נק' חסד שבגבו' וכן להיפוך גבו' שבחסד העיקר הוא מדת החסד והגבו' ודין שבו הוא רק בשביל לפעול החסד שזהו כגבו' גשמית וכמזונות בצמצום וכיסורי האב לבנו ולצדיקי' כנ"ל והכל ענין וכוונה אחת עם הנ"ל רק שינוי הלשון יש בזה) וכמו"כ מבואר במ"א בענין ולשון אחר שהתכללות הנ"ל בגבו' שבחסד וחסד שבגבו' זהו ענין ב"פ דק"ש שהוא ב' מדרגות הפכיים דאור החסד בכלי הגבו' בשם מ"ב דואהבת ואור הגבו' בכלי החסד בפ' והיה בשם ע"ב. והנה מדת הת"ת הוא בחי' הממוצע בין ב' מיני התכללות דחו"ג הנ"ל והוא כמו מדת הרחמים דיעקב שהרי אין מציאות רחמים נופלים רק אחר מדה"ד לומר שאע"פ שיחויב ע"פ הדין מ"מ יפטר מעונש מצד הרחמים שזהו תגבורת החסד על הדין וא"כ יש במדה זו התכללות מאמצעות ב' ההפכים דחסד ודין כמו ברגז רחמים תזכור כו' ואע"פ שאין מרחמים בדין מ"מ יהפך מכעס לרחמים וא"כ יש בכח הרחמים יותר מן הדין וגם יותר מן החסד כי אע"פ שנחלש כח החסד מצד מדה"ד המנגדו מ"מ גובר הרחמים ועכ"ז יש ברחמים מצוע (כמו הרפואה שהיא מצד הרחמים כמ"ש <small>([[הושע פרק ו#פסוק א|הושע ו, א]])</small> כי הוא טרף וירפאנו טרף במדה"ד וירפאנו ברחמים וכה"ג) שלפעמים יגבר כח הדין מן העונות ביותר עד שלא יועיל המתקת הרחמים וא"כ ודאי שיש ברחמים מיצוע מחו"ג (וכמו בקרבן נח דכתיב וירח כו' ויאמ' כו' לא אסף לקלל עוד את האדמה בעבור האדם כי יצר לב האדם רע מנעוריו ולא אסף עוד להכות כו' עוד כל ימי הארץ כו' <small>([[בראשית פרק ח#פסוק כא|בראשית ח, כא־ב]])</small> שזהו חסד ורחמים לפנים משוה"ד לפי שמצא זכות לאדם כי יצר כו' וגם היושר שלא יקלל האדמה בעבור עון האדם וזהו שנוי ממדה"ד שעשה למחות את האדם ולהשחית את הארץ ועכ"ז תפס גם למדה"ר לומר לא ידון רוחי באדם כו' והיו ימיו מאה ועשרים שנה לבד כו' שזהו בחי' המצוע בין חסד ודין והוא מצד התכללות דגבו' שבחסד עם חסד שבגבו' כאשר השכל והדעת מחלק כ"א לי"ס ע"כ יוכלו לבא לבחי' מזיגה והכרעה דבחי' הת"ת שזהו עיקר בחי' התקון אחר התהו כמ"ש במ"א) וזהו ענין מדה הג' דבחי' ת"ת שמכריע בין חסד ודין היינו שלוקח מיצוע מהתכללות דשניהם ונעשה מאופן הכלול מבין שניהם כמו דעה שלישית כאשר דיין א' מזכה לגמרי והשני מחייב לגמרי ואז השלישי מכריע בין המחייב והמזכה שתופס דרך שאינו כדברי זה ולא כדברי זה לא לזכות לגמרי ולא לחוב לגמרי רק שיהיה בו מחסד במקצתו ומן הדין במקצתו וא"כ כולל הוא ב' הדעות יחד ונק' דעה הג' בפ"ע (וזהו לפי שהחסד והדין נתכלל כ"א מהפוכו ע"כ יכול לבוא להכרעה בדעה שלישית שישוו בה ב' ההפכים כנ"ל וכמו מדת הרחמים כנ"ל). וזהו לפי שמוצא הסברא ושכל שנוטה לזכות וחסד באופן זה ודין וחוב באופן זה (כמו כי יצר וכו' ע"כ יצא מזה ממוצע כנ"ל) וכה"ג במדות עליונות דחו"ג דאצי' יש בחי' המכריע שהוא בחי' הת"ת שהוא בשם הוי"ה דוקא כידוע. וזהו שרש התורה במדות שבה שהוא בבחי' הת"ת דוקא שכלול מחו"ג כמו כל ד"ת דמ"ע ול"ת שכלול החסד מן הדין והדין מן החסד ונק' משפט צדק כמאזנים השוקלים בצדק נקרא <small>([[דברים פרק טז#פסוק יח|דברים טז, יח]]. [[דברים פרק טז#פסוק לו|לו]])</small> מאזני צדק כו' וכמ"ש <small>([[דברים פרק לג#פסוק ב|דברים לג, ב]])</small> מימינו אש דת כו' (והן ו' מדות דחייב זכאי כשר פסול טו"ט כו' בו' סדרי משנה) וזהו שארז"ל <small>(ברכות נח, א)</small> והתפארת זו מ"ת וכחתן יכהן פאר כו' <small>([[ישעיה פרק סא#פסוק י|ישעי' סא, י]])</small> והיינו הטעם שהתפלין נק' פאר <small>(ברכות טז, ב)</small> כמ"ש <small>([[יחזקאל פרק כד#פסוק יז|יחזקאל כד, יז]])</small> פארך חבוש עליך כו' כידוע לפי שהן ד' פרשיות דהיינו חו"ג דשמע והיה אם שמוע שנתחלקו ע"י הדעת מחו"ב דקדש והיה כי יביאך (כידוע ומבואר במ"א):

{{עוגן|פרק ל|(ל)}} '''וזהו''' ויקם עדות ביעקב דוקא שהיא בחי' הת"ת ותורה שם בישראל כו' שזהו הטעם שהתורה נק' אמת שהוא קו האמצעי דת"י שכלול מב' הקוין דחו"ג שהוא בחי' יעקב כידוע וד"ל וזהו ענין שיר משולש שהוא הת"ת שכולל ב' ההפכים דחו"ג וכמו התענוג שבקול השיר הממוזג מאמצעות ב' ההפכים דחדוה ומרירו' יחד כנ"ל. וכן הגוון הירוק שכלול מב' ההפכים דלבן ואדום רק שאחד מהם בהעלם כנ"ל בענין גבו' שבחסד וחסד שבגבו' כו' וד"ל. אך הנה המדרגה הד' שהוא שיר מרובע שכולל לד' מדרגות דהיינו חו"ג ות"ת המכריע שהן ג' והן ד' כי הרי יש ב' מדרגות דחו"ג ההפכיים בעצם וב' מיני התכללות דחסד שבגבו' וגבו' שבחסד הנ"ל הרי יש כאן ד' מדרגות רק שבת"ת המכריע או הרחמים אין בגילוי רק אופן אחד מב' מיני התכללות דחו"ג שהוא כדיעה הג' המכרעת שנק' מצוע אבל כאשר כל ב' מיני התכללות דחו"ג באים בגילוי הרי יש כאן ד' מדרגות בגילוי. ויובן זה ע"ד דוגמא כאשר ג' הדיינים המזכה והמחיב והמכריע שהן ג' דעות מחולקות הושוו לפסוק הדין באופן ודעה אחת שאינה כדברי כולם ומאחר שהושוו בה ג' הדעות יחד בהכרח שנמצא בדיעה זו כדברי כל הג' דעות וא"כ ודאי בהכרח שנמצא שדעה זו הד' מג' דעות שהוא דעת המזכה והמחייב וגם בדעת המכריע והרי דעה זו ואופן זה שהושוו בה ג' הדעות אינה כדעת המכריע ממש אלא באופן אחר מיוחד בפ"ע א"כ בהכרח שיש בה ד' דעות מאחר שסובלת ג' הדעות והיא עצמה דעה בפ"ע משונה מכולם הרי יש כאן ד' דעות (וכנ"ל בדעת המכריע שנק' דעת שלישית מטעם שכולל בעצמו ב' הדעות דחו"ג והוא עצמו דעה בפ"ע לא כזה ולא כזה וכנ"ל וד"ל):

{{עוגן|פרק לא|(לא)}} '''ובזה''' יובן קצת דמיון לענין שיר מרובע הנ"ל שהוא בחי' התכללות מד' מדרגות בגילוי הנעשה משיר כפול דחו"ג עצמו הנ"ל ומשיר משולש שכולל לשיר כפול והיינו ע"י גילוי ב' מיני ההתכללות דגבו' שבחסד וחסד שבגבו' כנ"ל. והענין הוא דכאשר החסד כלול בגבו' בהעלם ונק' חסד שבגבו' וכן הגבו' כלול בחסד בהעלם ונק' גבו' שבחסד (ע"ד הנ"ל בהתכללות דאוי"ר דאברהם ויצחק או כמשל ב' כתות השרים השמחים עם המלך במשתה) הרי יש כאן ב' מיני דעות חלוקים בחילוף מהתחלקות דחו"ג בעצמו וא"כ בהגלות נגלות ב' מיני התחלקו' הללו דחו"ג בעצמן וב' מיני ההתכללות דחסד שבגבו' וגבו' שבחסד הרי יש כאן ד' מדרגות חלוקות. וזהו שנק' שיר מרובע שהוא ד' מדרגו' חלוקו' בד' מיני תענוג שבשיר ב' מיני תענוג בחו"ג דאו"י עצמן שנק' שיר כפול ושתים שהן ד' בהתגלו' ב' מיני התכללות בשיר בחסד שבגבו' וגבו' שבחסד כו' משא"כ בשיר משולש שהוא בבחי' הת"ת כמו דעה שלישי' המכריע שיכריע באופן א' מב' מיני התכללות דחו"ג לפעמים יכריע כך ולפעמים כך דהיינו לפעמים יהי' באופן שהחסד בהעלם והגבו' בגילוי או להפוך שהגבו' בהעלם בחסד והחסד בגילוי כדמיון מראה ירוק הנ"ל שלפעמים נוטה לאדמימות בגילוי וללובן בהעלם ולפעמים להיפוך או כקול הממוזג מחדוה ומרירות שלפעמים המרירות ועוצב בהעלם והשמחה וחדוה בגלוי ולפעמים להיפוך וכן בטעמים דמרירות ומתיקות כו' א"כ אין כאן בגילוי לעולם רק ג' מדרגות לבד אבל בהגלות נגלות ב' המדרגות דהעלם הגבו' שבחסד והעלם חסד שבגבו' ויוכללו יחד (כמו שנכללין ב' המדרגות דחו"ג בדעת המכריע) הרי כאן בגילוי ד' מדרגות דחו"ג בצירוף התכללות דהעלם שבכ"א שהן ב' שהן ד' כנ"ל והיינו כמו דעה הד' הנ"ל שכוללת לג' הדעות והיא דעה בפ"ע כו' כך ענין המדרגה הד' הזאת שהיא כוללת לג' מדרגות דשיר כפול ושיר משולש והוא עצמו מדרגה בפ"ע שהיא הנכללת מב' המדרגות דגבו' שבחסד וחסד שבגבו' לשניהם יחד בגילוי (וכוללת גם לחו"ג עצמן שבדעת הג' המכריע שזהו שיר משולש שהן ג' דעות ובפרטן הן ד' והן ב' דעות שבמכריע לפעמים כך ולפעמים כך שבאו שניהם יחד בדעה זו הד' (וא"א לחלק לדעה הג' לדעה בפ"ע שיהיה ה' מדרגו' אחר שהכרעה זו באה מאחד מאופני התכללות דחו"ג וד"ל):

{{עוגן|פרק לב|(לב)}} '''וזהו''' ד' גוונין הנראין בגילוי בעמוד והוא התגלות דלובן ואדום עצמן. והג' מראה הירוק שיש בו מא' מאופני התכללות דלבן ואדום כנ"ל. והד' המגלה התכללות דד' מיני גוונין הכל בגילוי כאחד כו'. וכן בקול השיר כאשר בא מד' מדרגות דחדוה ועוצב הכל בגילוי כנ"ל כמו שבעירוב הגוונין הכל בא בגילוי. וכן בטעמים יש ד' מיני טעמים חלוקים ממרירות ומתיקות יחד והכל בגילוי במורגש ע"ד הנ"ל וד"ל. וכמו במראות היריעות דמשכן שהיה תכלת וארגמן ותולעת שני ושש משזר. וידוע <small>(ביומא עא, ב)</small> דשש הוא הפשתן הלבן שהוא מראה החסד הפשוט ותולעת שני הוא האדום בבחי' גבו' פשוטה והארגמן כלול מלובן ואדום (כמו מראה הירוק) שאחד מהן בהעלם והתכלת הוא המראה הד' שכלולה גם מארגמן (והוא בחי' המל' שכוללת כל ההפכים דחו"ג עצמן וב' הפכים דהתכללות שלהם הכל יחד בגילוי. וזהו שאמ' בזהר דכד אינון ג' אינון ד' כו' וההתכללות מג' מדרגות זהו בבחי' הת"ת שנק' שיר משולש כנ"ל וכאשר נמשך במל' אינון ד' שהוא בחי' שיר מרובע שכלול מד' מדרגות בגילוי כנ"ל כי בבחי' החו"ג שבת"ת אחד מהם בהעלם ובמל' ב' ההפכים בגילוי כמ"ש <small>(ברכות ל, ב)</small> במקום גילה (עצמה) שם (דוקא) תהא רעדה ג"כ בגילוי (ולא כלבבות ייראוך וקרב וכליות יזמרו שאין הרעדה במקום גילה עצמה כי היראה מבפנים בלב והזמרה בחוץ או להפוך אבל במקום גילה בלב שם דוקא תהא רעדה ב' הפכים במקום אחד בגילוי (כמו בכיא מסטרא דא בלב וחדוה מסטרא דא בלב שכלול ב' הפכים במקום אחד בלב בגילוי וזהו כמו שאנו רואים באו"נ שלא ראהו זמן רב או שהיה בסכנה וניצול שישקו איש את רעהו ויבכו בראותם זע"ז הרי נק' שמחה של בכיה או בכיה של שמחה שכלולים שמחה ובכיה כאחד כו' וכך יוכל להיות ב' מיני בטול דיראה ואהבה בלב בגילוי כאחד כמו המרקד לפני המלך שיש בלבו שמחה ויראת מלך כאחד (כמו בדוד <small>([[שמואל ב פרק ו#פסוק טז|ש"ב ו, טז]])</small> שהיה מפזז ומכרכר בכל עוז ואמר <small>([[שמואל ב פרק ו#פסוק כא|שם ו, כא]])</small> ושחקתי לפני ה' והרי היה מרכבה לבחי' המל' שהוא בחי' היראה בתכלית הבטול והיה מרקד בשחוק עד שהיה נגלה כאחד הריקים מצד שפלות עצומה כמ"ש <small>([[שמואל ב פרק ו#פסוק כב|שם ו, כב]])</small> ונקלותי עוד מזאת והייתי שפל בעיני דאדרבה מצד עוצם השפלות בבטול במציאו' בתכלית מרוממות השי"ת היה משחק כו' לפי שאינו תופס מקום כלל וכלל הגם שהיה מלך על ישראל בהתנשאות שזהו ב' הפכים כאחד (וכה"ג בשמחת בית השואבה שהיה הלל הזקן חסיד ועניו אומר <small>(סוכה נג, א)</small> אם אני כאן הכל כאן ואם אין אני כאן מי כאן כו' שזהו התנשאות שמצד השפלות דוקא משום דבחי' המל' לית לה מגרמה כלום שהיא כנקודה אחת והכל בא לגילוי במל' ע"כ אמר אם אני שהוא המל' כאן הכל כאן מכל האורות העליונים ואם אין אני כו' מי כאן דכולא קמיה כלא חשיבי <small>([[דניאל פרק ד#פסוק לב|דניאל ד, לב]])</small> דאפי' אור צח כו' אוכם הוא לגבי עה"ע שהוא אור החכ' שמאין תמצא ואפי' אור הכתר שזהו אין אותיות אני כו') וזהו הטעם שיכול להיות ב' הפכים דחו"ג בגילוי במל' דוקא שנק' שיר מרובע וגם כל העלם בא לגילוי דהעלם וגילוי זהו בחי' אין ויש (או"כ) ב' הפכים שיש במל' כאחד שהמל' נקודה אחת בבחי' אין דכתר והרי הוא בבחי' גילוי דאותיות בבחי' יש וע"כ כל התהוות מאין ליש במל' וכל בטול היש לאין ג"כ במל' ב' הפכים כאחד לפי שהמל' שרשה בכתר שנק' אין ואני כו' וזהו שהיה דוד בחי' מל' בב' הפכים דהתנשאות יש ובטול היש לאין בתכלית כאחד שאין זה בשאר הספירות כחכ' ומדות כמ"ש במ"א וד"ל (וז"ש <small>([[תהלים פרק ב#פסוק יא|תהלי' ב, יא]])</small> עבדו את ה' ביראה וגם <small>([[תהלים פרק ק#פסוק ב|שם ק, ב]])</small> עבדו את ה' בשמחה דקאי הכל במל' שהיא בבחי' היראה ובבחי' שמחה ב' הפכים כאחד כמו במקום גילה שם תהא רעדה כו' כנ"ל (ע' בזהר ר"פ אחרי ובמק"מ שם) (ובזהר א' ב' ובמק"מ שם) וזהו מראה התכלת שהוא המל' שכוללת כל הגוונין בגילוי (וזהו <small>(מנחות מג, ב)</small> שהתכלת דומה לים וים דומה לרקיע שהוא בינה ומל' וע' בפרדס בשער הגוונין ואין התכלת מראה הירוק כמוריקא אלא בלוי"א שהוא בחי' גבו' שבמל') ובאמת גם בבחי' הת"ת יש ב' הפכים דחו"ג בגילוי או אין ויש כאחד כי הת"ת עולה ג"כ עד הכתר ונק' בריח התיכון שמבריח מקצה העליון דכתר עד המל' כו' רק שהכתר הוא אין בהעלם ובת"ת אין זה בגלוי שע"כ יסבול ב' הפכים דחו"ג ואין ויש (שהיא או"כ) וראייה ממה שהקו האמצעי כולל ב' הקוין בגילוי ממ"ש יעקב <small>([[בראשית פרק לא#פסוק מב|בראשית לא, מב]])</small> אלקי אבי אברהם ופחד יצחק היה לי הרי אוי"ר דאברהם היה בו בגילוי שהרי אמר היה לי ממש וכן ממ"ש יעקב <small>([[בראשית פרק כח#פסוק כא|שם כח, כא]])</small> והיה הוי"ה לי לאלקים דהוי"ה ואלקים זהו או"כ אין ויש הכל אחד דאין הכלי מסתיר האור כלל כמ"ש ([[במדבר פרק כג#פסוק כא|במדבר כג, כא]]) ה' אלקיו עמו כולא חד וכמ"ש במ"א שזהו מ"ש ([[שמות פרק טו#פסוק יא|שמות טו, יא]]) מי כמכה באלים הוי"ה כו' וזהו כמו שיוכל להיות התגלות מלמעלה מן הטבע בטבע עצמה כמו <small>(ברכות נד, א)</small> הרואה מקום שנעשה בו נס (מברך בא"י שעשה לי נס במקום הזה) בהפוך הטבע ואין הטבע מסתיר כלל וכמו <small>(מגילה י, ב)</small> מקום ארון אינו מן המדה שהיה נתפס במקום והוא עצמו אינו מן המדה לפי שהארון הוא בבחי' ת"ת ומל' כמ"ש במ"א בענין וי"ו דוהנורא שזהו בחי' הקו"ח שרש קו האמצעי בכלל שיכול להחליף אור החסד בכלי הגבו' ואור הגבו' בכלי החסד שזהו ענין לאכללא שמאלא בימינא וימינא בשמאלא שהן ב' הקוין דחח"נ ובג"ה שמתכללים ע"י הקו האמצעי לפי ששרשו בפנימי' הכתר שהוא למעלה מהתחלקות הקוין ע"כ יסבול ב' הפכים כו' וזהו ג"כ שרש התורה שהיא בקו האמצעי ולכך נק' ס' הישר שכולל ב' הקוין שזהו כל התורה לאכללא שמאלא כו' כמ"ש <small>([[דברים פרק לג#פסוק ב|דברים לג, ב]])</small> מימינו אש דת כו' דהיינו כל ההפכים דחו"ג בגילוי במקום אחד וכגילוי הגוונין ביופי המראה אדום ולבן וכל מיני התכללותם זע"ז הכל בגילוי שזהו עיקר היופי כו' וזהו <small>(ברכו' נח, א)</small> והתפארת זה מ"ת וזהו ויקם עדות ביעקב דוקא כנ"ל והיינו הטעם דשם הוי"ה הוא בבחי' הת"ת דוקא שיש י"ב צרופים בד' אותיות דשם הוי"ה שהן י"ב ג"א והן יב"ש דמל' שנק' צבאות הוי"ה שכל אחד כלול מג' והוא ד"פ ג' (שזהו בחי' שיר מרובע כנ"ל) וע"כ אמר <small>([[ישעיה פרק סג#פסוק יז|ישעי' סג, יז]])</small> למה תתענו כו' שוב למען עבדיך שבטי נחלתך ולא הזכיר רק אוי"ר דאברהם ויצחק ולא בחי' יעקב שהוא בחי' הת"ת שהוא שם הוי"ה בי"ב צירופים שבשבטי יה כמ"ש ששם עלו שבטים כו' (וכמ"ש בפ' חיי שרה ע"פ והנערה כו' בענין רבקה של ג' ג' וד' בקר באופן אחר וד"ל):

{{עוגן|פרק לג|(לג)}} '''וזהו''' השמיעני את קולך כי קולך ערב קול הממוזג מכל מיני קולות הפכיים בגילוי והוא קלא דאורייתא דוקא שנק' קול יעקב שהוא בחי' שיר מרובע שכולל כל מיני קולות יחד (ושרשו בשיר פשוט דבחי' הכתר שנק' שיר השירים כו' וכמ"ש ובלילה שירה עמי שכלול בשירו כו') ומראך נאוה שהוא מראה הכולל כל מיני גוונין בגילוי (כמ"ש ברבקה טובת מראה מאד בלי גבול כו' שזהו רבוי התחלקות האורות בכלים שבמעשה המצות שנק' יפ"ת ויפ"מ שכלולים במראה אחת שהוא בחי' המקיף דכתר לפי שנתב"ס דוקא כמ"ש שם) ועכ"ז עיקר ענין שיר מרובע הוא במל' דוקא וכידוע בספרי הקבלה דשיר פשוט הוא בבחי' הכתר ושיר כפול הוא בבחי' חו"ב ושיר משולש הוא בחי' חג"ת ושיר מרובע הוא בחי' נהי"מ שזהו כלל דע"ס דאצילות וד"ל:

{{עוגן|פרק לד|(לד)}} '''וזהו''' שרמז במ"ש הללוהו בתקע שופר שהוא בחי' קול פשוט בבחי' שיר פשוט הנ"ל והללוהו בנבל וכנור ותוף ומחול הוא שיר כפול דחו"ב שנחלק לחו"ג והן בחי' חסד שבתענוג שהוא נעימות ומתיקות דנבל וכנור בקול דק וערב מאד כו' והללוהו בתוף ומחול בבחי' גבו' בקול רם והתנשאות הקול מלמטה למעלה כמו השמחה בתופים ומחולות כשמנצחים המלחמה ובמפלת האויב כמרים שיצתה בתוף כו' בגלוי השמחה ושחוק כו' והללוהו במנים ועוגב זהו בחי' שיר משולש הנ"ל שכלול מחו"ג דשיר כפול דנבל וכנור ותוף כו' וצלצלי שמע וצלצלי תרועה הוא בבחי' שיר מרובע דמל' להשמיע כל מיני קול יחד הכל בגילוי אלא שמתכלל מחו"ג וממוצע וזהו כללות דע"ס דאצי' (וכמשי"ת) וד"ל:

{{עוגן|פרק לה|(לה)}} והנה להבין ענין שיר מרובע הנ"ל בתוס' באור לאמתתו יותר. הנה יש להקדי' ענין א' והוא במ"ש <small>([[זכריה פרק ב#פסוק י|זכריה ב, י]])</small> כי כארבע רוחות השמים פרשתי אתכם. ויש להבין דלמה דימה ענין הפיזור הזה דישראל בארץ לד' רוחות השמים או ד' רוחות העולם שהן מזרח ומערב וצפון ודרום שהן ד' סטרי עלמא (והוא דלי"ת רבתי דאחד שהמל' מלבשת לד' מדרגות תנה"י דז"א כו' והוא בחי' שיר מרובע הנ"ל כמשי"ת) ועוד מהו שאמר כארבע רוחות כו' כמו ד' רוחות ולא אמר בארבע רוחות כפשוטו שנתפזרו בד' קצוות הארץ ממש כו'. אך הנה פי' רוחות השמים או רוחות העולם כפשוטו זהו הקצוות דד' סטרין צד המזרח נק' רוח מזרח וצד הדרום נק' רוח דרום אך מה שנק' הקצוות והצדדים בשם רוח שהוא רוח ממש הנושב בארץ לפי שד' רוחות העולם הן בד' מדרגות דרוח ממש שהוא הרוח המנשב מקצה המזרח נק' רוח מזרחית רוח קדים ורוח המנשב מצד הדרום נק' רוח דרומית כו' וכן רוח צפון ורוח מערב וכאו"א יש לו טבע מיוחדת בפ"ע ואינם דומים זה לזה ועליהם יסוד החיות וקיום העולם שהן הברואים שבארץ וכל אשר בה וזהו שדימה פיזור ישראל כמו ד' רוחות ולא אמר בארבע כו' לפי שעיקר הכוונה על הרוחות המנשבות בעולם מד' הקצוות שע"ז ארז"ל <small>(תענית ג, ב)</small> כשם שא"א לעולם בלי רוחות כך א"א לעולם בלי ישראל דכמו שאין קיום לעולם בלא התכללות הד' רוחות דמזרח ומערב וצפון ודרום כך א"א לעולם בלי ישראל ששרשם בבחי' המל' שכוללת ד' הרוחו' הללו למעלה כו' וד"ל:

{{עוגן|פרק לו|(לו)}} '''ובאור''' הענין הנה מה שאמרו שא"א לעולם בלא רוחות היינו ע"י בחי' התכללות הרוחות זע"ז דוקא שבזה יש שינוים רבים מאד כו'. כי הנה ידוע בספרי הטבע שהרוחות הן מחולקין בטבען בדרך כלל בענין ד' מדרגות דחם ויבש וקר ולח שהן ב' הפכים דחו"ג שהן ב' מדרגות דרוח דרום ורוח צפון המנגדיים ורוח מזרח חם ולח ורוח מערב קר ויבש ואמנם אעפ"כ יש התכללות מרוח צפון ברוח דרום ומדרום בצפון דהגם שרוח דרום חם מאד ויבש הרי כל צמיחה וגידול דצח"מ יש יותר בדרום מבצפון וגם חום השמש מגדל בדרום דוקא כמ"ש <small>([[קהלת פרק א#פסוק ו|קהלת א, ו]])</small> הולך אל דרום וסובב אל צפון כו' לפי שכל חום מוליד ומצמיח לפי שיש בו בחי' ההתפשטות יותר ובלתי חום לא יוליד ולא יצמיח כלום (רק כשממוזג מן הלחלוחית ולא חם ויבש לגמרי כארץ המדבר) ורוח צפון להיותו קר ולח יש בו הכיוץ הגדול כקרירות הגדולה שהוא מניע' השפע והתולדה כו'. וע"כ עיקר ישוב הארץ בדרום יותר מן הצפון ולזאת נחשב צד הדרום בבחי' החסד וצד צפון בבחי' גבו' שהוא הצמצום כידוע. ואע"פ שהחום בבחי' הגבו' כרשפי אש שלהבת העולה כו' והקור הוא בבחי' החסד כמים אבל נכלל דבר בהיפוכו דוקא וכן רוח מזרחית חם ולח ורוח מערבית קר ויבש נכללים זע"ז והוא מצד עירוב הרוחות יחד שמתערבים ומתכללים ומתמזגים יחד בכמה מיני אופנים שונים כרוח צפון ברוח דרום ורוח מזרח ברוח מערב וד' הרוחות יתכללו כולם כאחד והיו לרוח אחד ממש כמו שנראה לעין שלפעמים מנשב רוח הצפון בצד הדרום ולנגדו ינשב רוח הדרום ויתכללו זע"ז יחד עד שיהיו לרוח אחד שכלול משניהם הגם שהם ב' הפכים וכן מרוח מזרח למערב ומרוח מערב למזרח יתכללו כאחד וכן יתכללו לפעמים רוח דרום עם רוח מזרח לבד וכן רוח צפון עם רוח מזרח ורוח מערב עם רוח צפון או רוח דרום וכך יוכל להיות שנוי אופני המזיגות והתכללות של הרוחות עד שיוכללו כל הד' רוחות יחד (כידוע ברוחות שבים לעוברי ארחות ימים בכל פרטי אופני התכללות הרוחות שמשתנים בכל עת ורגע כו') ולזאת יוכל להיות מדרגה הא' במנגדו ההפכי דוקא כמו מציאות הזהב שהוא בדרום שהוא ארץ החוילה שהיא בקצה הדרום ששם הזהב והבדולח (מצד חום האויר ביבישות שמהפך העפר לקושי דומם הזהב שבו מעוט הרוח והאויר בתכלית כידוע בס' הטבע) וכתיב מצפון זהב יאתה כו') וכן כל השפע הרוחניות נמשך בבחי' הגבו' שבצפון כשפע המזונות שאמרו שולחן בצפון וכל זה מצד בחי' התכללות דחסד בגבו' וגבו' בחסד כנ"ל דיש בגבו' בהעלם מבחי' החסד ובחסד יש מבחי' הגבו' בהעלם כו' כך בחי' חו"ג דדרום וצפון מתכלל זע"ז שבדרום שהוא בחי' החסד יש בו מבחי' הגבו' שהוא החום והיובש כנ"ל ובצפון שהוא בבחי' הגבו' יש מבחי' החסד שהוא השפע רוחניות בגשמיות כו' להיותו בבחי' קרירות דמים שהן בבחי' החסדים וכמו"כ מתכללים רוח מזרח ורוח מערב (שהוא בחי' ת"ת ומל' וברוח מזרח יש מהתכללות דחו"ג דצו"ד כענין ההכרעה שבת"ת והוא בבחי' שיר משולש הנ"ל ובמערב שהוא בחי' המל' מתכללים הכל והן ד' מיני התכללות שבד' רוחות דרום בצפון וצפון בדרום ומזרח במערב ומערב במזרח שהן י"ב מיני התכללות בפרט שהוא נגד י"ב צירופים דשם הוי"ה כמו שהוא למעלה בד' חיות דמרכבה ובד' דגלים דיב"ש למטה שזהו בבחי' שיר מרובע הנ"ל ומעלה ומטה לא נחשבו כאן בהיותם בבחי' משפיע מלמעלה למטה וד' רוחות העולם הן בבחי' המל' שהוא ד' רבתי כו' רק שמשם הוא מקור ההתכללות וד' רוחות העולם (כמשי"ת):

{{עוגן|פרק לז|(לז)}} '''והנה''' מה שיש שינוי האופנים שונים באופני ההתכללות בד' רוחות העולם כמו ברוח צו"ד שמתכללים לפעמים מנשבים באופן כך ולפעמים מנשבים באופן אחר ואין כל עת שוה באופן ההתכללות של הרוחות המנשבות בעולם ומכ"ש בהתכללות הכללים שמתכללי' מד' רוחות יחד שא"א להשיג מאיזה טעם וסבה יש שינויים האלה ומי הוא המעורר את הרוחות לנשב לפעמים באופן כך או כך וא"כ בודאי בהכרח לומר שיש בחי' מקור כללי שהוא למעלה מכל הרוחות שהוא המנהיג לכולם באיזה אופן יוכללו זע"ז בכל עת וזמן לפי הנצרך לעולם באופן גידול וצמיחה וחיות כל חי שאין קיום לעולם בלא רוחות המנשבות (ולפי אופן מזיגת הרוחות באותו אקלים כך יהיה אופן קיום חיות כל חלקי דצח"מ שבאותו אקלים או מקום בפרט באויר הממוזג מקור וחום ולחות ויבשות) וגם רוח יחידי שמנשב מצד אחד מן המזרח או מערב וצפון ודרום גם הוא יתכלל ברוח שכנגדו באופן פרטי ע"פ השגחה האלקית ממקור הרוחות העליונים הרוחניים וכמו הרוח שלפני ירידת הגשמים שמעלה הנשיאים ברוח ויורידו גשמים בזה יש ג"כ שינויי אופנים שונים באיזה מקום ואיזה זמן ישיב הרוח ויוריד הגשם כמו שאו' משיב הרוח ומוריד הגשם (וזהו <small>(תענית ג, ב)</small> זיקא דקמי מטרא להוריד המטר מן העננים ויש זיקא דבתר מיטרא להעלות האידים מן הארץ כי יש ברוח עלייה וירידה כמו שע"י הרוח בים מתרוממים גלי הים ונשקטים ע"י הרוח כמ"ש <small>([[תהלים פרק פט#פסוק ו|תהלים פט, ו]])</small> בשוא גליו כו' (כמשי"ת) וכמו"כ בד' רוחות העולם הרוחני העליון שיש מקור כללי להנהיג לכולם ולעשות בהם ההתכללות באופנים רבים ושונים (כמשי"ת) וכמו בתחה"מ שיחיו ע"י הרוח האלקי אמר <small>([[יחזקאל פרק לז#פסוק ט|יחזקאל לז, ט]])</small> מארבע רוחות באי הרוח ופחי בהרוגים כו') וזהו שאמר כי כארבע רוחות השמים פרשתי אתכם ולא אמר בארבע רוחות כו' שלזה ארז"ל כשם שא"א לעולם בלא רוחות כו' הכוונה בזה לרמז על שרש הכללי לכל הד' רוחות שמנהיג לכולם ועושה בהם סדר ואופן ההתכללות זע"ז ומד' הרוחות יחד כנ"ל שזהו בשם הוי"ה שלמעלה מהתחלקות השפע בבחי' מקום וזמן והוא המקור הראשון שמשם נמצא כללות הרוחות שבד' סטרי עלמא שנמשך מלמעלה מבחי' עולם וכמאמר <small>(ברכות יג, ב)</small> שתמליכהו בשמים ובארץ ובד' רוחות העולם שהוא הכוונה בדלי"ת רבתי דאחד כו' והוא המנהיג בסדר התכללות הרוחות באופנים רבים (שזהו אח דאחד ז' רקיעים וארץ שהוא החי"ת והאלף אלופו ש"ע כו') וידוע דשרש נש"י הוא בשם הוי"ה דוקא כמו הוי"ה אלקינו כו' כי <small>([[משלי פרק כ#פסוק כז|משלי כ, כז]])</small> נר הוי"ה נשמת אדם וע"כ אמר כי כארבע רוחות השמים שמקבלים ממקור הכוללם יחד בבחי' שם הוי"ה הרי גם בנ"י בשרשם בחי' מקור כולל לכל העולם ע"כ כשם שא"א לעולם בלא רוחות כו' וע"כ אמר כי כארבע רוחות כו' וד"ל (והוא עצמו הטעם שפיזרן בד' רוחות העולם לפי שבהם תלוי אופן סדר התכללות כל הד' רוחות כפי שרשם למעלה בי"ב צירופים דשם הוי"ה כנ"ל וד"ל):

{{עוגן|פרק לח|(לח)}} '''ובכ"ז''' יובן בתוס' באור ענין שיר מרובע שזהו בחי' התכללות בד' מדרגות בד' מיני התכללות שבד' רוחות העולם שנכללו יחד בהתכללות אחת כאשר יוכללו כל הד' רוחות יחד כנ"ל וד"ל. אך הנה יש להקדים עוד ענין אחד והוא מ"ש בהליכת השמש הולך אל דרום וסובב אל צפון סובב סובב הולך הרוח כו' <small>([[קהלת פרק א#פסוק ו|קהלת א, ו]])</small> דלכאורה אין זה מובן שמתחיל בהילוך השמש ומסיים בסיבוב הרוח כו' ומה שייכות יש להילוך השמש לדרום דוקא. וגם מ"ש וסובב אל צפון הרי אין השמש מסבב לצפון כלל רק בדרום וקצה המערב בקיץ כו'. אמנם הנה יש להקדים עוד ענין אחד בהתכללות ד' רוחות העולם שאנו רואים שלפעמים יהיה התכללות הרוחות שלא בסדר והדרגה כלל זע"ז אלא בבחי' בלבול ותערובת גדולה והוא ע"י סבת רוח סערה שהרוח סוער בתוקף גדול מאד שמבלבל כל הרוחות שינשבו בלי סדר הצריך כמו רוח סערה שבים שיתגבר לבלבל הרוחות דצו"ד ומזרח ומערב בלי סדר והדרגה עד שמבלבל לגלי הים להעלותם ביותר ולהורידם לפעמים מתגבר מרוח מזרח למערב ומיד מתגבר רוח מערב לנגדו וכן מצו"ד באופן שלא יוכלו הספינות להלוך על הים כלל ויעמדו או יפלו וישברו כשרוח אחד גובר ביותר כידוע ליורדי הים באניות שא"א להם לילך כ"א ע"פ סדר נכון בהילוך הרוחות ברוח ממוזג בשוה מד' הרוחות או ע"י רוח מיוחד שילך בנחת כו' וכמ"ש בזהר פ' בשלח כד סליק ימא גלגלוהי כו' דרוח זעפא אשתכח כל ארבין קיימין לא סלקין ולא נחתין וכל נוני ימא מתבדרין לכל סטר כו'. והדוגמא מזה למעלה היינו בבחי' רוחות העליונות דאצי' שהן מקור ושרש לד' רוחות העולם הגשמי שבים וארץ למטה כידוע בענין הנה מקום אתי כו' <small>([[שמות פרק לג#פסוק כא|שמות לג, כא]])</small> שבחי' מקום הוא הכולל ו"ק מעלה ומטה מזרח ומערב צו"ד ובחי' שרש ומקור הראשון למקום גשמי נמשך מבחי' מקום העליון שהן ו"ק העליונים שבשם הוי"ה שלמעלה מהמשכת המקום בפועל מאין ליש ממש וע"כ ארז"ל <small>(מד"ת פ"צ, י)</small> הוא מקומו של עולם ואין העולם מקומו שמקום דעולם הנברא מאין ליש בטל וכלא ממש חשיב לגבי ו"ק העליונים שנק' מקום למעלה וז"ש הנה מקום אתי כו' וע"כ נא' <small>([[יחזקאל פרק ג#פסוק יב|יחזקאל ג, יב]])</small> ברוך כבוד הוי"ה ממקומו דוקא וזהו ברוך המקום כו' ומפני שמקומו העליון הוא מקור למקום הנברא שנק' עולם נק' מקומו ש"ע אע"פ שאין העולם מקומו שנבדל בערך מהם דאין ערוך לך כו' כי התהוות העולם הוא רק מהארה דהארה אלקית המצומצם בשם אלקים כידוע וזהו כוונת היחוד בק"ש באמרו ה' אחד אח דלי"ת שהא' הוא אלופו ש"ע שיומשך מו"ק דאצי' בעולם הבריאה והן אח ז' רקיעים והארץ ובחי' מעלה ומטה וד' רוחות העולם וזהו שארז"ל <small>(ברכות יג, ב)</small> שיאריך בדלית של אחד כדי להמליכו בשמים וארץ וד' רוחות העולם (כמ"ש במ"א באריכות) וז"ש <small>([[דברי הימים א פרק כט#פסוק יא|דה"א כט, יא]])</small> לך ה' הגדולה כו'. והנה מה שלמטה יכול להיות עירוב ובלבול הרוחות זהו מצד שנמשך ברוחות העולם רוח העליון ביותר שלמעלה מהתחלקות ד' הרוחות ע"כ יבאו בבחי' בטול גדול עד שלא יוכלו לילך בסדר והדרגה באופן התכללותם זע"ז כו'. והיינו מפני שלמעלה ג"כ יש הארת אור המקיף העליון דו"ק דאצי' שלמעלה הרבה משרש התחלקות הו"ק שהן ו' מדות דחג"ת כו'. ואע"פ שיש בהם בחי' ההתכללות בסדר נכון כמו ההתכללות בחסד שבגבו' וגבו' שבחסד באופן מיוחד ובהתכללות כולם כאחד בסדר הנכון כפי שנמשך ממקור המדות דו"ק מבחי' בינה כו' אך מחמת אור המקיף שלמעלה ממקורם מתבטלים ממציאותם אופן סדרם וכל אחד אינו על מקומו או שעומד בלי הילוך כלל וזהו ענין הרוחות שבים העליון שמתבלבלים וכל ארבין קיימין ונוני ימא עלאה שהן הנשמות דאצי' מתבטלים ממציאותם ולא יוכלו לקבל סדר הילוכם ומתבדרין לכל סטר ממזרח למערב ומדרום לצפון שנמצא בלבול ותערובות בכאו"א שאינו מוצא מקומו ושרשו ומי שמקומו ושרשו בחסד שבצד דרום הולך אל צפון כו'. כדמיון בלבול הרוחות הגשמיים שבים הגשמי למטה כו' וכ"ז לפי שגם במקורם דרוחות הים העליון במדות דאצי' נמשך מבחי' המקיף דכתר שלמעלה ממקור המדות שמקבלים מחו"ב ע"כ יתבלבל סדרם ויכול אור החסד להאיר בכלי הגבו' שיוחלף כל או"א ממקומו כו' עד דאתא ההוא דברא בימא דידע לאשלמ' רוחא דזעפא כו' שזהו בחי' יסוד אבא שמקבל מיסוד דע"י שיוכל להמתיק הגבו' דמקיף זה דמדות ולהשקיט הרוח סערה כו' עד שיכול להיות סדר נכון בהילוך הרוחות העליונים דים העליון בהתכללות זע"ז כפי שנמשך במוחין דמדות עליונות כו' (כמ"ש בבאורי הזהר באריכות ע"ש) וכך יהיה למטה שיאיר אור ממוזג במקור הרוחות שיתכללו כסדרן כו' וד"ל:

{{עוגן|פרק לט|(לט)}} '''ומעתה''' יובן ג"כ בענין הליכת השמש שא' הולך אל דרום וסובב אל צפון כו'. דהנה ידוע בשרש השמש למעלה שהוא בבחי' המדות דאצי' שהוא שם הוי"ה דז"א כמ"ש <small>([[תהלים פרק פד#פסוק יב|תהלים פד, יב]])</small> כי שמש ומגן הוי"ה אלקים כי אלקים כמו נרתק לשמש שהוא שם הוי"ה כמ"ש בזהר בכמה דוכתי ויש במדות דאצי' מהארת המקיף העליון שלמעלה ממקורם כחו"ב כנ"ל וזהו השמים מספרי' שהן המקיפין דמדות בכתר וחכ' וכלולים יחד כאש ומים יחד כו' ונמשך משם בחי' התכללות גם במדות דז"א וזהו יום ליום מחסד לגבו' יביע אמ"ר אש מים רוח התכללות דמקיף כו' וכן במל' שנק' לילה יהי' התכללות זאת שהן ד' רוחות העולם דד' רבתי כו' אך כ"ז אינו נמשך רק בבחי' מקיף בהעלם ומן ההעלם יצא קצת גילוי אור להיות בהם בחי' התכללות וז"ש אין אמר ואין דברים בגלוי בלי נשמע קולם בכל הארץ יצא קום לבד שהוא בחי' קו המדה דחכ' שנמשך גם במדות דמל' שנק' כל הארץ וכידוע דהשמים הוא המקיפים לארץ בבחי' משפיע בהעלם והארץ בחי' מקבל מרוחניות לגשמיות כמ"ש <small>([[הושע פרק ב#פסוק כג|הושע ב, כג]])</small> אענה את השמים והם יענו את הארץ (כי הארץ רק כגרגיר חרדל לגבי גלגלי השמים כידוע) ועכ"ז מד' רוחות השמים נמשך השפע הרוחניות בד' רוחות הארץ בבחי' התכללות המדות דחו"ג כו' שבשמים הוא שבא מן ההעלם לגילוי בד' רוחות הארץ וזהו בכל הארץ יצא קום כו' (וזהו שתמליכהו בשמים ובארץ מלמעלה למטה מסובב לממלא מהוי"ה לאלקים שזהו אחד בד' רבתי שנק' ד' רוחות העולם כידוע) אך עיקר גלוי זה שבא מהעלם המקיפים דמדות עליונות שנק' שמים הוא בא ע"י הילוך השמש דוקא שהולך אל דרום וסובב אל צפון שמסבב לד' רוחות השמים כו' והיינו מ"ש לשמש שם אהל בם לשמש דוקא כו' והענין הוא כידוע בענין השמש הגשמי שכלול מחומר וצורה שהנפש הרוחניות שלו שמשיג השגת כח האלקי המהווה אותו מאין ליש הוא שאו' שירה בבחי' בטול גדול כמ"ש וצבא השמים לך משתחוים ובחי' השתחואה זו רוחנית היא בצורה שבו וזהו הנק' הילוך רוחני כו' וממילא חומר השמש הוא המהלך וסובב בהילוכו בהילוך והשתחואה גשמית וכ"ה בכל הילוך הגלגלים הגשמיים כמו בהילוך וסבוב האופנים העליונים הרוחניים וכמ"ש במ"א בענין שמש בגבעון דום שפסק לומר שירה ע"כ עמד גם החומר שלו כו' וזהו הולך אל דרום כו' מפני שלפי אופן התגלות אור האלקי בצורת השמש בכח ההשגה האלקי' שבו כך יהיה אופן בחי' הבטול שלו בשירה שאומר כמ"ש הללוהו שמש וירח כו' וכן השמים מספרים כו' וע"פ אופן הבטול הרוחני בצורה שלו כך יהיה אופן הילוך וסבוב החומר שלו בהשתחואה גשמית בתמידות בלי הפסק כלל וזהו הולך אל דרום תחלה כו'. כי הנה מבואר למעלה בד' מיני בטול שהן ד' מיני שיר שיר פשוט שיר כפול כו' ושיר פשוט הוא בחי' בטול הפשוט שלמעלה מן ההשגה וטעם לגמרי רק בטול כל העצמות עד שהוא כאבן דומם בלי התפשטות כלל כו' וכ"ה בטול הפשוט דשמש בנפש שלו שלמעלה מכח ההשגה שלו בבטול העצמות שזה בא מבחי' אור מקיף דכתר שלמעלה ממקור חוצבו כו' אז לא יוכל לומר שירה כלל באיזה השגה ועומד לגמרי כענין שמש בגבעון דום מפני גילוי עצמות אלקות כו' שנעשה כדומם בהעדר התפשטות השגה כו'. ואמנם אחר זה נמשך בו ההשגה האלקית בנפש גלגל השמש ויאמר שירה בהילוך וסבוב בהשתחואה רוחניות וגשמיות אז נאמר הולך אל דרום כו' שתחלת ההילוך שלו בדרום דוקא לפי שתחלת גילוי האור האלקי בנפשו בא בבחי' השגה באלקות שיתפעל באהבה שהוא בחי' החסד כי ראשית גלוי האור במדת החסד דוקא כמ"ש יומם יצוה ה' חסדו וכן חסד אל כל היום והוא שמאיר בשמש שמאי' ביום ע"כ מיד בתחלת הילוכו בארץ הולך אל דרום שהוא בסט' דחסד ברוחות השמים ויש בו מהתכללות הגבו' בצפון כנ"ל דזהו גבו' שבחסד כו' כנ"ל בהתכללות דיראה באהבה כו' ויש בהילוך זה של השמש מכמה הפכים דחג"ת וכענין הנ"ל בשיר כפול ושיר משולש אך הגילוי שלו בחסד דדרום שהוא בחי' הבטול באהבה ותשוקה והכל הוא ע"פ הרוח של השמש שהוא בחי' הצורה הרוחנית שלו לפי אופן השגתו כנ"ל. וזהו סובב סובב הולך הרוח שעיקר הסובב וההולך הוא הרוח של השמש שממילא יסובב וילך גוף חומר השמש כנ"ל וזהו שאנו רואים שיצא השמש במזרח ויסבב מעט מקצה המזרח והולך אל דרום ויסבב לקצה המערב מעט או רב כפי שנוי הליכתו בקיץ וחורף כידוע הכל הוא ע"פ סדר אופן הבטול שלו בבחי' המדות דחג"ת בשנוי אופן התכללות' זע"ז כמו בגבו' שבחסד בדרום עם חסד שבגבו' בצפון (וזהו וסובב אל צפון ששם הוא בהתכללות בחסד שבגבו' עם גבו' שבחסד סובב סובב הולך הרוח סתם שזהו הכולל כלל הד' רוחות יחד כנ"ל וד"ל) וכן בהילוכו במזרח ומערב הכל הוא בבחי' התכללות דנשיבת הרוחות בד' רוחות העולם שבא בגילוי ממש בארץ וד"ל (אך עדיין אינו מובן מ"ש וסובב אל צפון אחר שאין השמש הולך בצפון כנ"ל ומה שחוזר וכופל סובב סובב הולך הרוח כו'. הענין הוא כידוע שהשמש שנשקע במערב הולך ברקיע מתחת לארץ ומאיר על ארץ שמתחת רגלינו (שנק' ארץ החדשה והיא אמעריקא) ויום שלנו אצלם לילה יחשב ויום שלהם לילה יחשב אצלינו ונמצא שהשמש שבוקע לארץ מתחת מן המערב אחר שקיעתה אצלינו במערב הולך שם השמש בצד צפון שהוא נחשב אצלם דרום וכל תוקף חום השמש שם בצפון כמו בדרום שלנו וע"כ שם נמצא הזהב הטוב שנק' זהב אופיר כידוע (ואפשר זהו שאמר על נהר פישון שסובב כל ארץ החוילה וזהב הארץ ההיא טוב כו') וזהו סובב אל צפון ממש ששם מגיע לתחלתו במזרח בסבובו כל ההיקף דד' רוחות שע"כ נק' סובב וביציאתו אלינו במזרח והולך אל דרום נק' הילוך כו'. וזהו סובב סובב הולך הרוח סתם שזהו בחי' רוח המקיף של השמש שמקיפו ומסבבו בהילוך זה ממזרח לדרום ומדרום למערב ולצפון שהוא הכולל סבוב כל הד' רוחות מלמעלה למטה וגם מלמטה למעלה וע"כ נק' רוח סתם להיותו בחי' מקור כל הרוחות כנ"ל בענין התכללות הכללי' בד' רוחות העולם ברוחות גשמיים שמנשבים בארץ ששרשם הוא בד' רוחות השמים המשפיעים הרוחניות אל ד"י שבארץ ע"י הילוך השמש דוקא שסובב והולך בכל ד' רוחות השמים כמ"ש סובב סובב הולך הרוח שהוא רוח המקיף דשמש (כמשי"ת) וד"ל:

{{עוגן|פרק מ|(מ)}} '''וזהו''' לשמש שם אהל בהם. כי הנה כמו שמבואר למעלה בהילוך וסבוב השמש הגשמי בהיקף ד' רוחות השמים שעל ידו יהיה השפע הנמשך מן השמים לארץ בהתכללות הד' רוחות כו' וא"כ שרש רוח השמש בבחי' מקיף לכל ד' רוחות השמים מאחר שמקיף וסובב לכל ד' רוחות השמים שהוא היקף העיגול דשמים מקצה העליון לתחתון עד שחוזר לעליונו של עיגול במזרח (אע"פ שאין במקיף של עגולי השמים מעלה ומטה ממש מ"מ יש בחי' מעלה ומטה למ"ד <small>(פסחים צד, ב)</small> גלגל קבוע ומזלות חוזרים כו') וכמ"ש <small>([[קהלת פרק א#פסוק ה|קהלת א, ה]])</small> וזרח השמש (במזרח) ובא השמש (במערב) ואל מקומו שואף זורח כו' (כמ"ש בזהר) כמ"ש מקצה השמים מוצאו ותקופתו על קצותם כו' שזהו בבחי' מקיף דמדות שבשמים שמשפיע לארץ כו' וכ"ה למעלה בשמים העליונים שהן בחי' מקיף דו"ק העליונים דאצי' כנ"ל שבכל הארץ יצא קום שמאירים בהעלם גם בכל הו"ק הגשמיים שבעולם שנק' מקום בגשמיות מעלה ומטה מזרח ומערב צו"ד שהן ד' רוחות השמים גשמיים שמאירים לארץ בהעלם (כקו האלכסוני שנמשך מעגול השמי' הגדול לארץ שהיא רק כגרגיר חרדל כמ"ש במ"א וכמ"ש והם יענו את הארץ להביא השפע מן המזלות הרוחניים לגידול הדצח"מ וד"י הגשמיים שבארץ ע"י סבוב המזלות והשמש והירח כו') וזהו יצא קום לבד ובקצ' תבל בכדור הארץ למטה ששם הוא קצה התחתון של עגול השמים כו' וכנ"ל בפי' ברוך המקום כו' לשמש שם אהל בהם פי' גם להילוך השמש בכל היקף העיגול דשמים בד' רוחות שלו שם אהל בהם כי יש גם בשמש ברוח הסובבו ומקיפו מקצה השמים עד קצהו מבחי' המקיף דמדות דשמים ששם אהל במקיף זה כמו אהל שמכס' על האדם ומקיפו מכל צד כך רוח השמש בבחי' ההילוך שלו מאיר מבחי' אור מקיף שנק' אהל העליון שלמעלה מהתחלקות הו"ק כו' שהוא למעלה מבחי' השגה דצורה שלו שמחמתו יולד בשמש בחי' בטול פשוט שהוא בחי' שיר פשוט שאינו בא באופן גוון ומראה במדות דחו"ג כלל אך מחמתו יומשך ממילא בחי' הבטול והשיר שלו בהילוכו וסבובו בכמה אופנים שונים בבחי' התכללות דחו"ג כמו הולך אל דרום כו' בבחי' הבטול שבאהבה שכלול מיראה כו' אבל בחי' המקיף עצמו ששורה על השמש (שז"ש סובב סובב הולך הרוח סתם כנ"ל) הוא נבדל בערך מהיות גם מקור להתחלקות דמדות דחו"ג הללו (וע"כ כאשר נמשך משם בד' רוחות נתבלבל סדר הילוכם לגמרי כנ"ל) ורק הארה בעלמא מאיר מן ההעלם דמקיף זה לגלוי בשמש שמכח זה הוא שבא לכלל סבוב והילוך זה בד' רוחות השמים וכנ"ל במ"ש בכל הארץ יצא קום כו' וזהו לשמש העליון שהוא בחי' ו"ק העליונים שבשם הוי"ה שנק' שמשא שם אהל ומקיף בהם במקיף דשמים העליונים שבכל הארץ יצא קום להיות מקור למקור לו"ק שלמטה בשמים וארץ התחתונים וזהו והוא כחתן יוצא מחפתו שיוצא מהעלם דא"מ שלו ישיש כגבור כו' שיוצא ממזרח השמים והולך אל דרום וסובב אל צפון כנ"ל וזהו מקצה השמים מוצאו ותקופתו על קצותם דהיינו לפי שגם בו יש המקיף הזה בבחי' מקיף דשמים העליונים ע"כ סובב סובב הולך הרוח דשמש מקצה השמים עד קצהו בבחי' התכללות של כל ד' רוחות השמים שעל ידו יומשך בארץ דוקא לפי ששם הוי"ה שנק' שמש הוא עיקר המשפיע במל' שנק' ארץ כמ"ש והוא כחתן יוצא מחפתו כו' (כמ"ש בזהר ומבואר בבאורי פי' המלות דהשמים מספרים כו') (וכנ"ל במ"ש עד דאתא ההוא דברא כו') וד"ל:

{{עוגן|פרק מא|(מא)}} ('''וזהו''' שאמר כי כארבע רוחות השמים פרשתי אתכם ולא אמר בארבע כו' וגם אמר כד' רוחות השמים דוקא ולא אמר כד' רוחות הארץ כו' לפי ששרש ישראל הוא בבחי' ו"ק העליונים דמדות עליונות דאצי' שהוא במקיף דשם הוי"ה כמו שהוא בבחי' הכתר (דת"ת עולה עד הכתר כנ"ל) כמ"ש בזהר ע"פ <small>([[שמות פרק יז#פסוק ז|שמות יז, ז]])</small> היש ה' בקרבנו אם אין דכתר (משום דבריח התיכון מבריח כו') וכמא' ישראל עלו במחשבה כידוע וזהו בחי' מקיף דד' רוחות השמים שכוללם יחד לפי שהוא למעלה מהתחלקות דחו"ג כו' כנ"ל. וזהו כארבע רוחות השמים דוקא פרשתי אתכם כדי שבפיזורם בד' רוחות העולם יהיה ממילא מקור ההתכללות דד' רוחות הארץ המנשבות בעולם כמו ע"י הילוך וסבוב השמש בד' רוחות השמים כנ"ל לפי ששרש נש"י בשם הוי"ה בבחי' הפנימיות ועצמות שהוא בחי' המקיף שזהו לשמש שם אוהל בהם כנ"ל שהוא בחי' סובב כ"ע כנ"ל במ"ש כי שמש ומגן הוי"ה אלקים כו' וד"ל. וזהו שאמרו כשם שא"א לעולם בלא רוחות כך א"א לעולם בלא ישראל מפני ששרשם במקור ההתכללות דרוחות העליונים בו"ק דאצי' (ואע"פ שישראל מונין ללבנה כידוע <small>(בסוכ' כט, א)</small> זהו לפי שמקבלים משם הוי"ה להשפיע במל' שזהו יחוד קודב"ה ושכינתיה שע"י התו"מ כי שרש התו"מ ג"כ בשם הוי"ה שנק' שמשא והן המדות עליונות בבחי' מקיפים דכתר וחכ' שנק' תורת הוי"ה מצות הוי"ה בבחי' פנימיות ועצמות דשם הוי"ה וע"כ אמר <small>([[ירמיה פרק לג#פסוק כה|ירמי' לג, כה]])</small> אם לא בריתי כו' חקות שמים וארץ לא שמתי וכידוע בפי' בראשית כו' בשביל התורה שנק' ראשית ובשביל ישראל שנק' ראשית דג' קשרים הן ישראל מתקשרן באוריי' כו' וד"ל. ועם כ"ז יובן יותר ענין שיר מרובע הנ"ל דהיינו בחי' התכללות מכל הד' מדרגות דד' מיני בטול שיש בשיר כפול דחו"ג ובשיר משולש דת"ת המכריע כנ"ל והוא בחי' שיר פשוט הנ"ל בבטול כל העצמות שממנו יבא ממילא כל מיני התכללות בגילוי שזהו שיר מרובע שבא הכל בגילוי דוקא שזהו כמו בחי' מקיף דד' רוחות השמים הנ"ל שכולל כל פרטי התכללותם וכסבוב רוח השמש בכולם כנ"ל וד"ל):

{{עוגן|פרק מב|(מב)}} '''ואחר''' כל הנ"ל יובן מ"ש ותלד עדה את יבל הוא היה אבי יושב אהל ומקנה ושם אחיו יובל כו'. דהנה ע"פ דקדוק לה"ק יש הפרש בין יבל בקמץ תחת היו"ד ובין יובל בחולם על היו"ד ובין יובל במלאפום וכאן אמר יבל בקמץ ויובל במלאפום כו' דיובל בחולם הוא בחי' האמצעי בין יבל בקמץ ובין יובל במלאפום. הענין הוא דפי' יובל בחולם זהו המנהיג בפועל והכל מתנהג על ידו ופי' יובל במלאפום זהו מי שמתנהג ויובל ע"פ העליון ממנו שמנהיגו ענין נפעל כידוע ופי' יבל בקמץ ובלא וי"ו זהו ענין שם העצם כמו שהוא שעדיין אינו מנהיג בפועל אלא שממנו נמשך מקור ההנהגה בפועל ע"כ נקוד קמץ תחת היו"ד ובלא וי"ו שהו"ו מורה על בחי' ההמשכ' והנהגה בפועל. וידוע שהקמץ בכתר ופתח בחכמה וגם החולם שהוא בכתר זהו כתר דחכ' שבא לגילוי מן ההעלם עכ"פ משא"כ הקמץ שהוא בסתימות והעלם לגמרי רק שממנו יהיה מקור להמשכת ההעלם דחכ' לגילוי וזהו עיקר ההפרש בין יבל בקמץ ליובל בחולם ובוי"ו ובין יובל במלאפום שזהו כאשר נמשך כבר מאין דחכ' שהוא היו"ד ליש כו' וע"כ נקוד במלאפום שהוא ענין נפעל שהוא גילוי ההנהגה והמשכה שמתנהג מעליון הימנו דהיינו מחכ' לבינה ומדות וא"כ יובל בחולם הוא בחי' הממוצע בין יבל בקמץ שהוא הסתימות וההעלם לגמרי שבפנימית הכתר ובין יובל במלאפום שהוא המתגלה ונמשך מן ההעלם כו' וכאן לא הזכיר רק יבל בקמץ ויובל במלאפום ולא הזכיר יובל בחולם אלא יובל במלאפום כו' (וזהו כמ"ש במ"א בענין ג' קוצין שביו"ד קוץ העליון הוא בחי' כתר שבכתר שלמעלה עדיין ממקור המשכה שהוא היו"ד דא"כ שהוא נקודה דיו"ד שזהו כמו החולם שעל הוי"ו דיובל הנ"ל וקוץ התחתון ביו"ד שהוא פונה לגבי הה"א שזהו הגילוי של המשכה מאין דנקודה דחכ' ליש בהשגה דבינה ומדות כו' כענין הבן בחכ' וחכם בבינה וזהו ג"כ יובל במלאפום כו') וגם פי' יבל לשון בלילה ותערובות כמו <small>([[שופטים פרק יט#פסוק כא|שפטים יט, כא]])</small> ויבל לחמורים כו' והוא מל' בלול כמו בקריאת שם בבל כי שם בלל כו'. וזהו שם יבל בקמץ ע"ש העצם כנ"ל ששם כלולים בהעלם וסתימות כל המדרגו' שעתיד לבא בגילוי למל' בהעלם מחכ' לבינה ומדות ברבוי אופנים שונים הכל כלול שם בתערובות הכל כאחד מפני שהוא למעלה מהיות גם מקור להשפיע בגילוי כו' ויובל במלאפום זהו כאשר כבר נמשך מאין ליש בבינה שמתכללים המדות דחג"ת ומתערבים יחד באופנים שונים שזה נק' בלילה ותערובות אבל הוא בגילוי כגילוי כל הגוונים יחד וכהתכללות ד' רוחות זע"ז בגילוי אבל יובל בחולם הוא מי שעושה הבלילה ותערובות באופן ההתכללות שהוא מקור המנהיג בפועל כנ"ל והוא בחי' נקודה דיו"ד דחכ' כנ"ל. וזהו כענין בלילה ותערובות שנק' התכללו' כסדר דוקא אבל יש בזה ענין בלבול ותערובות שמתבלבלים שלא כסדר כנ"ל בענין בלבול הרוחות ע"י רוח סערה כו' זה בא מלמעלה מן כח המקור המנהיג כסדר דוקא והוא בבחי' עצמות אור הכתר שנק' יבל בקמץ ע"ש הבלבול שהוא הפוך הסדר לפי שהוא למעלה ממקור מציאות המדות כו' והכל עולה לענין אחד:

{{עוגן|פרק מג|(מג)}} '''ויובן''' כל זה ע"פ כל הנ"ל בענין התכללות הרוחות המנשבות בעולם ובענין הילוך השמש בד' רוחות העולם כמ"ש הולך אל דרום כו' דהנה מבואר למעלה בענין הרוחות המנשבות בעולם שיש בהם סדר והנהגה באופן הילוכם והתכללותם זע"ז כמו מרוח מזרח ורוח דרום יתכללו יחד באופן מיוחד וכן מרוח צפון ומערב או צו"ד שהן ב' הפכים יתכללו יחד כמו שמתכללי' בחום וקור ולח ויבש כנ"ל. ויש בזה רבוי אופני' בהתכללותם עד שיוכלו להתכלל מכל הד' רוחות יחד כו' ואין כל עת וזמן שוה בזה שלפעמים יתכללו באופן זה ולפעמים באופן אחר וא"כ ודאי מוכרח לומר שיש לסדר והנהגה זו בכל פרטי אופני התכללותם בכל עת באופן מיוחד מקור ושרש למעלה מהם שהוא העושה ומנהיג בהם כל אופני התכללות אלה לפעמים כך ולפעמים באופן אחר כענין שאו' משיב הרוח כו' והוא בחי' מקור הכולל כל התכללות הרוחות שהן בבחי' התכללות המדות דחו"ג כו' כמו התכללות גבו' שבחסד וחסד שבגבורה וכה"ג שנמשך מד' רוחות השמים מרוחניות לגשמיות כנ"ל וזהו ענין הנ"ל בהפרש שבין יובל בחולם ליובל במלאפום שההנהג' שכבר נהוג ונמשך בגילוי באופני התכללו' הרוחות זהו שנק' יובל במלאפום ל' נפעל המתנהג ע"פ העליון ממנו כו' ומקור ושרש הרוחות העושה בהם סדר בהתכללות זו זהו שנק' יובל בחולם שהוא המנהיג בפועל כנ"ל וד"ל. וכ"ה בענין הליכת השמש בד' רוחות השמים כמ"ש הולך אל דרום כו' דמה שאנו רואים הילוך השמש בסדר נכון באופן התכללות ממזרח לדרום ומדרום לצפון וכמ"ש וסובב אל צפון זהו בחי' גילוי אור ההמשכ' ממקור המנהיג את השמש שזהו יובל במלאפום שהוא השמש שהולך ומתנהג באופן מיוחד בהתכללות ד' רוחות השמים שזהו בחי' הארת והמשכת החכ' בבינה ומדות דחו"ג (כענין קוץ התחתון דיו"ד כנ"ל) אבל בחי' אור המקיף דשמש שנק' רוח השמש שמקיפו ומסבבו ומנהיגו בד' רוחות כסדר הזה זהו מקור המנהיג בפועל שנק' יובל בחול"ם כנ"ל וזהו סובב סובב הולך הרוח שהוא רוח המקיף שלמעלה מהתחלקות המדות דחו"ג כו' שהוא המקיף וסובב עם השמש להוליכו בסדר זה שהולך אל דרום כו' כנ"ל (שהוא נקודה די' עצמה כנ"ל) אבל יבל בקמץ הוא למעלה גם ממקור זה להנהיג הילוך השמש או להילוך הרוחות באופני ההתכללות כו' (והיינו בחי' קוצו של יו"ד שהוא בחי' כתר שבכתר כנ"ל) וזהו ג"כ פי' יובל בחי' בלילה ותערובות כמו ויבל לחמורי' וכן כי שם בלל כו' שבמקור המקיף ומנהיג הילוך השמש או הילוך והתכללות הרוחות הרי הוא העושה סדר באופן ההתכללות שזהו שנק' בלילה ותערובת שבאה באופן מיוחד כפי הצריך דוקא כמו העיסה בתערובת המזיגה הנכונה בכמה דברי' הפכיים שמערבם יחד דוקא. ואמנם הכל במדה ושעור באופן שיכללו זע"ז דוקא (כמו שא' בס"י אש ומים ובללן יחד כו' כמו השמים שכלולים מאש ומים יחד זהו מזיגה בתערובות ע"פ המדה באופן שכ"א יוכלל בזולתו וכמו"כ בבחי' המזיגה והתכללו' הרוחות דחו"ג באופן מתוקן בסדר נכון ע"פ מקור ושרש המנהיגם שהוא יו"ד דחכ' שנמשך בבינה בשכל וטעם שיש לכל מדה שעור ע"פ השכל ויש בו הפוכו כמו מחסד שבגבו' בגבו' שבחסד ע"פ קו המדה שמודד כל דבר כו' וכמו"כ בחי' ת"ת המכריע בין חו"ג כנ"ל שזהו ענין התקון דקו המדה כו' והוא שנק' יובל במלאפום שנמשך מיו"ד דיובל כנ"ל אבל יבל בקמץ הוא קודם שנעשה סדר בהתכללות ממקורם רק בהיותם כלולים בעצם עדיין ששם הכל כלולים כאחד בלי סדר כלל וכלל כמו שרש המדות דחו"ג לכל פרטי אופניהם הכלולים זע"ז כמו שהם כלולים בעצם רצון הפשוט ותענוג הפשוט שבלתי מסודרים כלל באופן התכללות זו אלא כלולים המה בתכלית היחוד בלי ניכר מהות מדה בפ"ע כלל וזהו כענין בלבול בתערובות שנעשה ברוחות ע"י רוח סערה שנתבלבלו ויוכללו דבר בהפוכו מצד שכל אחד אינו במציאותו כלל ע"כ לא יוכללו בסדר כלל אדרבה הפך הסדר כמו שיכול החסד להיות בבחי' דין ודין בבחי' החסד כנ"ל דכל נוני ימין מתבדרין לכל סטר שמי ששרשו בחסד בדרום ילך לצפון כו'. וזהו פי' יבל ל' בלבול כמו כי שם בלל כו' שבלבל לשונם כו' (וכמו בחי' העקודים שעקודים כולם כאחד בכלי א' וכה"ג) וע"כ משם נמשך הבלבול בסדר הילוך הרוחות וגם בהילוך השמש שיעמוד לגמרי כנ"ל וד"ל. (ועכ"ז הרי אמר שם בזהר עד דאתא ההוא דברא בימא דידע לאשלמא רוחא דזעפא כו' (וכמשי"ת):

{{עוגן|פרק מד|(מד)}} '''והנה''' ע"ד הנ"ל בג' מדרגות דיבל ויובל בחולם ומלאפום שהוא בא בסדר הנהגות התכללות הרוחו' ובסדר הילוך השמש כנ"ל כך יובן כ"ז בענין שיר פשוט ושיר כפול ושיר משולש כו' הנ"ל. דהנה מבואר למעלה בשרש כללות ענין השיר שהוא בחי' התענוג שברצון שמורכב בשכל וטעם שיש בו נטי' לחו"ג שהוא כמו קול חדוה וקול מרירות כו' ולפי אופן העונג שבהשג' של המלאך כ"ה אופן השיר שלו והוא שנוי אופני המדרגות שיש בבטול היש לאין בעליית המלאכים ונשמות בעמוד שבג"ע כנ"ל אם בבטול שבאהבה הוא ע"פ השיר שבעונג המורכב בשכל הנוטה לאהבה ואם בבטול שביראה שהוא ע"פ השיר שבעונג המורכב בשכל שמוליד יראה כו' ולפעמים יש התכללות מבטול דאהבה ביראה ויראה באהבה כנ"ל באברהם ויצחק וכה"ג שזהו בא ג"כ מהתכללות דחו"ג שבהשגה בשכל בעונג מורכב כזה והוא הנק' שיר כפול שזהו התגלות העונג בחכ' ומחכ' נמשך לבינה בהשגה וטעם שינטה בהתחלקות דחו"ג כחדוה ומרירות ואוי"ר ובחי' ההתכללות שלהם ע"כ נק' שיר כפול שזהו רק ההמשכה הבאה בהתחלקו' דחו"ג לפי שבאה בשכל והשגה שמורכב מב' מיני השגות שיחייבו ההתפעלות דב' מדרגות דחו"ג באוי"ר או כחדוה ומרירות וגם בבחי' ההתכללות שלהם אבל עדיין לא בא בגילוי ממש כ"א במהות בפ"ע וגם באופן התכללותם זע"ז וזהו רק כמו המקור המנהיג בפועל שנק' יובל בחולם כנ"ל במקור המנהיג לסדר הליכות הרוחות והתכללותם כו' כך בחי' שרש ומקור כללי להתחלקות והנהגת הבטול בשיר מיוחד ובאופני ההתכללות דחו"ג זה נק' שיר כפול מפני שכולל להתחלקות דחו"ג והתכללותם בשיר זה שהוא כפול בעונג שבהשגת השכל דבינה שמקבל מחכ' ועדיין הוא בהעלם (כמו נקוד' דיו"ד שיש בכחו להשפיע לבינה מן ההעלם לגילוי וזהו יובל בחולם והוא בחי' פנימית בינה קודם שיולדו המדות דחו"ג בגילוי ממש שנק' יובלא עילאה כמו <small>([[שמות פרק יט#פסוק ג|שמות יט, ג]])</small> במשך היובל כו' שהוא כח המנהיג לכל הנהגה שתהיה ממנו בפועל דהיינו שממנו יהיה שרש ומקור להנהגת והרכבת הקולות דשיר בכמה אופנים שונים אבל עדיין הוא בכח ולא בפועל ממש אך כאשר נמשך מן ההעלם לגילוי מהשגת השכל למדות דחו"ג להיות כמה מיני קולות שיר בכמה מיני בטול הכלולים מאוי"ר בגילוי שזהו שיר משולש ושיר מרובע זהו יובל במלאפום שהוא ההנהגה והמשכה שנמשכת בפועל (כמו הילוך וסבוב השמש כסדר בפועל ממש כמ"ש סובב סובב הולך הרוח אע"פ שזהו מקור המנהיגו אבל הוא מנהיגו בפ"מ וכן ברוחות המנשבות כסדר כו' והוא בחי' קו המדה דבחי' התקון שעושה סדר נכון במזיגה והתכללות דחו"ג שבכל הקוין למדוד כל או"כ דוקא הכל במדה ושעור שהוא בלילה ותערובות בסדר נכון ומדוקדק דוקא כמו טרף אש ומים ובללן זה בזה כנ"ל וכה"ג וכמו <small>([[ישעיה פרק מ#פסוק יב|ישעי' מ, יב]])</small> מי מדד בשעלו מים שזהו עד"מ המזיגה מטעמים חריפים עם מתוקים במדה וכמו המזיגה ברפואות מדבר חם וקר חריף ורך הכל במדה שהוא כמו ההכרעה שבבחי' הת"ת שהוא קו האמצעי דיעקב כנ"ל ובכלל זהו בחי' הקו"ח שהוא הנק' קו המדה שרש התקון בכלל שמודד כל או"פ בכלי ויכול לאכללא שמאלא בימינ' כמו להחליף אור החסד בכלי הגבו' כו' שזהו בחי' ההתכללות דגבו' שבחסד עם חסד שבגבו' וכה"ג הכל במדה ושעור ובגילוי דוקא ולא בהעלם וזהו בב' דברים א' באורות והב' בכלים המגבילים האור שהוא עיקר בחי' התקון שנק' ברודים כו' והיינו שיר מרובע כהתגלות כל הד' מדרגות דחו"ג והתכללותם זע"ז שנק' שטח כמרובע כידוע בענין נקודה קו שטח בכלל שמן הנקודה נמשך הקו ומן הקו נעשה השטח כו' כך מבחי' נקוד' דחכ' שבהעלם ביובל בחולם נעשה ונמשך יובל במלאפום שהוא בחי' הקו העושה השטח שהוא האור והכלי דהיינו מדידת האו"כ בשעור בגלוי דוקא שהוא שיר משולש ושיר מרובע כנ"ל (ולמעלה היינו בחי' נקודה שלפני הקו"ח שזהו כמו ששיער בעצמו בכח מה שעתיד להיות בפועל דהיינו ע"ס הגנוזות בעצמות שעתיד לבא בגלוי בקו"ח באו"כ ממש והוא מ"ש בריש כו' גליף גליפו בטה"ע כו' והגלוי של ההעלם דנקודה זו הוא שנמשך בקו"ח המודד כל מדידה דאו"כ בגילוי שהוא בחי' שיר משולש ושיר מרובע שזהו בבחי' ת"ת ומל' שנק' שטח כו' וד"ל). אבל בחי' שיר פשוט הוא למעלה משיר כפול דחו"ב שזהו נקודה וקו כנ"ל כי השיר הזה הנק' שיר פשוט הוא בחי' התענוג העצמי שבעצמות הנפש ממש שלמעלה מן השכל וגם למעלה מן התפעלות הרצון אלא הוא בבחי' עצמות ממש שכל עצמות הנפש נתפעל ונזוז ממקומו שנק' שמחת הנפש עצמי כמו בשיר' הים שהיה בבטול והזזת כל עצמות נשמתם ממש ע"כ אמרו אשירה לה' כי גאה גאה זה אלי ואנוהו לנוכח ממש כו' (שזהו מבחי' מקיף דיחידה שלמעלה ממקיף דחיה הבא בגילוי כמו בהרכבת התענוג בשכל ומדות כנ"ל) וע"כ הקול שבשיר זה הוא פשוט בתכלית מבלי ימצא בו התחלקות מדרגו' דחו"ג כלל כחדוה ומרירות וכה"ג וגם הוא למעלה מהיות מקור להתחלקות החו"ג לקולות השיר שמורכב מעונג שבהשג' כנ"ל אחר שהוא בחי' בטול כל העצמות ממש ולזאת כל התחלקות המדרגות שבאו אח"כ מהעל' לגילוי כלולים שם בבטול המציאות לגמרי (ולמעלה זהו ע"ס שבעצמות א"ס ממש שנק' שעשועי המלך בעצמו ממש שנק' חד ולא בחושבן ונק' ע"ס בלימה בלי מהות כלל וכמ"ש לאו דאית לך צדק ידיעא כו' עד ולאו מכל אינון מדות כלל אפילו בהעלם שזהו למעלה הרבה ממה ששיער בעצמו בכח כו') ועכ"ז מבחי' שיר פשוט שע"ז אמר שיר השירים אשר לשלמה מאחר שנק' שיר על כל השירים דשיר כפול ושיר משולש ומרובע הנ"ל א"כ ודאי שממנו נמצא המקור ושרש להיות ממנו התגלות הנהגות השירים שהוא נקודה דחכ' הנ"ל אבל נק' מקור עצמי שממנו נמצא ונמשך מקור להנהגה והתכללות דשירים וכמו כי עמך מקור חיים כו' אבל הוא עצמו אינו בגדר זה כלל כו' וד"ל. וזהו בחי' יבל בקמץ כנ"ל שהוא בחי' אור המקיף דעצמות המאציל שלמעלה מהתחלקות המדות לגמרי גם מהיות מקור להם כנ"ל (דהיינו גם למעלה מבחי' נקודה כנ"ל) רק שעכ"ז ממנו נמשך בחי' נקודה דיובל בחולם וקו דיובל במלאפום שהם המקוריים להנהגת והתכללות המדות דחו"ג מחו"ב כסדר דוקא כנ"ל בבחי' שיר פשוט אע"פ שהוא עצמו אינו בגדר זה כלל כו' וד"ל:

{{עוגן|פרק מה|(מה)}} '''וזהו''' שנק' יבל ל' בלילה ותערובות בב' אופנים הפכיים כנ"ל א' ענין בלבול ותערובות שלא כסדר כמו כי שם בלל כו' והוא מצד שהוא נבדל ומרומם בערך לגמרי מבחי' התחלקות המדות כנ"ל ע"כ בבא הארה והמשכה ממנו למטה יתבטלו במציאות לגמרי עד שיתבלבלו מסדר מעמדם מבלי ימצא בכאו"א מקומו ושרשו אלא מתחלפים גם ב' הפכים כמו ממזרח למערב ומדרום לצפון כו' כנ"ל בענין רוח סערה בים העליון דארבין קיימין כו' (וכשמש בגבעון דום כו' <small>([[יהושע פרק י#פסוק יב|יהושע י, יב]])</small> וכמו קי"ס שהוליך ברוח קדים עזה מקדמונו ש"ע ונעשה מהעלם דים יבשה כידוע במ"ש הים ראה וינוס כו' וכה"ג) ואופן הב' להיפוך בפי' יבל שממנו נמצא מקור ההנהגה כסדר דוקא שזהו ענין קו המדה שמערב ומבלבל בסדר נכון כמו טרף אש ומים ובללן יחד כנ"ל שזהו יובל ויובל במלאפום שנמשך מבחי' יבל דוקא כנ"ל שממנו נמצא שרש התקון דקו המדה בבלילה ותערובות דאורות בכלים הפוך הבלבול כו' (והוא מ"ש דאתא ההוא דברא בימא דידע לאשלמא רוחא דזעפא שזהו המלך הח' שנמשך משם מ"ה דעצמות לתקן לז"מ דתהו כמשי"ת) וד"ל:

{{עוגן|פרק מו|(מו)}} '''וזהו''' ותלד עדה את יבל הוא היה אבי ישב אהל ומקנה ושם אחיו יובל כו'. דהנה מובן מכל הנ"ל ההפרש בדרך כלל בין יבל ליובל שהוא ההפרש בין האור המקיף העליון שממנו נמשך כל בחי' מקיף כמו שיר פשוט שמזה יהיה ממילא כל המשכת הבטול בשיר כפול ושיר משולש ומרובע וכענין הילוך השמש בד' רוחות השמים ונשיבת הרוחות כו' שכל אלה הוא בחי' או"פ כו' וזהו בחי' יבל בקמץ ובחי' יובל במלאפום הוא מקור כל או"פ שמודד וממשיך כל אור בהתחלקות והתכללות בכלים שונים בכמה רבוי אופנים שונים בשיר משולש ומרובע בבחי' ההתכללות דחג"ת שהוא כללות ענין התקון דקו המדה כנ"ל:

{{עוגן|פרק מז|(מז)}} '''וזהו''' ותלד עדה את יבל הוא היה אבי ישב אהל ומקנה פי' אהל הוא בחי' אור המקיף המכסה על האדם והוא יושב תחתיו כנ"ל במ"ש לשמש שם אהל בהם כו' והוא בחי' המקיפין דתו"מ שנק' יושב אוהל כמ"ש ביעקב איש תם שהיה יושב אהלים (כפי פי' הפשוט שכל רועה צאן היה יושב אהלים לפי שצריך לרעות הצאן במקום מרעה טוב יושב כאן חדש ימים וקובע דירתו באהל וילך למקום אחר לרעו' צאנו ויושב שם באהל חדש אחד כפירש"י וע"כ כל רועה צאן ובקר דוקא היה יושב אוהל וזהו ישב אהל ומקנה דהא בהא תליא כמשי"ת). והנה יש להקדים תחלה ענין אחד הידוע שיש ב' מיני התכללות בדבר מהפוכו אחד מצד בחי' הבטול בעצמיות שאינו ניכר במציאות כלל וכלל והוא מצד הארת אור העצמות דא"ס ב"ה דלאו מכל אינון מדות כלל כנ"ל ונק' ע"ס בלימה וע"כ מתכללים דבר והפוכו (כמו <small>([[איוב פרק כה#פסוק ב|איוב כה, ב]])</small> עשה שלום במרומיו כמו אש ומים ואין מכבין זא"ז מצד בטולם במציאותם לגמרי לגבי אור האלקי הנבדל בערך לגמרי כו' וכמו בשרים גדולים מנגדיים בתכלית כשבאים לפני המלך יתכללו יחד ואינם ב' הפכים כלל וכן ב' תלמידים הפכיים בבואם לפני רבם כו' וכה"ג) וזהו מלך שהשלום שלו כו' והוא בחי' התכללות דע"ס שבכתר ששם גלוי עצמות א"ס שנק' ע"ס הגנוזות בעצמות המאציל בדרך כלל כנ"ל ומשם נמשך שרש התו"מ שהן בבחי' מקיף דאור העצמות אע"פ שמתחלק אור דתו"מ בחילוק מדרגות דע"ס בחכ' ומדות דחו"ג וברבוי הכלים שהן המצו' כמ"ש <small>([[משלי פרק ו#פסוק כג|משלי ו, כג]])</small> כי נר מצוה ותורה אור כו' מ"מ שרשן בעצם הוא מבחי' המקיפין דפנימית הכתר שזהו בחי' פנימיות ועצמיות דתענוג הפשוט ופנימיות רצה"ע שנק' מצותיו ממש כידוע (כמו הקב"ה מניח תפילין בד"פ ע"ג הראש וכתיב בהו ומי כעמך ישראל כו' שזהו כמו המקיף דד' מוחין באדם שמניח תפלין דכתיב בהו <small>([[דברים פרק כח#פסוק י|דברים כח, י]])</small> כי שם הוי"ה נקרא עליך ונק' <small>([[יחזקאל פרק כד#פסוק יז|יחזקאל כד, יז]])</small> פאר וכן ציצית או"מ כללי בהמשכת ל"ב חוטין כמו <small>([[דניאל פרק ז#פסוק ט|דניאל ז, ט]])</small> לבושה כתלג חור וכה"ג וכמו במצות שלנו שע"ז אמר <small>([[שיר השירים פרק ב#פסוק יד|ש"ה ב, יד]])</small> ומראך נאוה במראה דאו"מ דוקא כמו מראה הגוונין שש משזר וארגמן כו' שהיה ביריעות שהגם שכ"א חלק מדרגה בפ"ע מ"מ כלולים זע"ז בתכלית ביריעות שהן בחי' מקיפין בהתכללות אוי"ר במח' ושכל ורצון ותענוג העצמי כנ"ל כו' וכן קולך ערב כו' <small>([[שיר השירים פרק ב#פסוק יד|שם]])</small> קול דתורה דוקא דאע"פ שכלול משיר משולש ומרובע כנגינות וטעמי תורה זרקא מקף כו' בחי' שיר פשוט וכפול ומשולש מ"מ הכל בבחי' מקיף דשיר פשוט בתענוג העצמי כמ"ש <small>([[מלכים א פרק ה#פסוק יב|מ"א ה, יב]])</small> ויהי שירו ונק' שיר השירים אשר לשלמה מלך שהשלום שלו מטעם הנ"ל ואע"פ שגם התו"מ הן בבחי' התכללות דחו"ג במ"ע ול"ת בציור אדם דוקא בשם מ"ה דתקון וכמ"ש <small>([[שמואל ב פרק ז#פסוק יט|ש"ב ז, יט]])</small> וזאת תורת האדם כו' מ"מ עיקר שרשם הוא במקיף דכתר שנק' תר"ך עמודי אור (וכמו תרי"ג ארחין דגלגלתא כו') וזהו שנק' יעקב יושב אהלים אהל דתורה שבכתב ובע"פ שהוא בחי' מקיף העליון ששם כלולים הע"ס גם באו"כ בתכלית הבטול (והוא לפי שהתו"מ נמשך מעצמות א"ס ב"ה ממש כמו אנכי ולא יהיה לך מפי הגבורה עצמו שמענום <small>(מכות כד, א)</small> אע"פ שהן כללות התחלקות דחו"ג דמ"ע ול"ת מ"מ הן בתכלית היחוד כי בדבור אחד נאמרו וכן אמר מימינו אש דת למו שכלול מחו"ג וכן <small>([[תהלים פרק כט#פסוק ג|תהלים כט, ג]]. [[תהלים פרק כט#פסוק ז|ז]])</small> קול ה' על המים קול ה' חצב להבות אש באש שחורה ע"ג אש לבנה וכה"ג וכ"ז מפני שנק' מצותי ממש כמו <small>([[תהלים פרק קיט#פסוק צו|תהלים קיט, צו]])</small> רחבה מצותך מאד בבחי' א"ס ממש כמ"ש במ"א):

{{עוגן|פרק פרק מח|(מח)}} '''וזהו''' בחי' יבל בקמץ שהוא היה אבי יושב אהל ומקנה פי' כי יושב אהל ורועה צאן ענין אחד להם דהא בהא תליא כפירש"י וגם למעלה כן הוא דאבי יושב אהל היינו מקור כל המקיפים שממשיך כל או"מ הנק' אוהל כמקיפים דתו"מ שהמשיך יעקב כמ"ש <small>([[מיכה פרק ז#פסוק כ|מיכה ז, כ]])</small> תתן אמת ליעקב <small>([[תהלים פרק עח#פסוק ה|תהלים עח, ה]])</small> ויקם עדות ביעקב כו' כי שרש יעקב בקו האמצעי שעולה בפנימית הכתר וע"כ היה יעקב רועה צאן כמו למעלה שהנשמות נק' צאן והן נש"י דכתיב <small>([[יחזקאל פרק לד#פסוק לא|יחזקאל לד, לא]])</small> צאן מרעיתי כו' שעלו במח' ויצאו למטה ע"י יעקב שעשה בתחבולות בצאן לבן העליון במקלות אשר פצל ברהטים כו' ליחם הצאן לעשות בהם רבוי התולדה שזהו רק ע"י ההמשכה מגוונין הכלולים באו"מ דתו"מ העליונים כמ"ש בזהר בעובדא זו דמקלות שפיצל כו' שזה כמקיפין דד' מוחין דתפלין כו' וזהו שהיה יעקב יושב אהלים דתשב"כ ושבע"פ רועה צאן כרועה צאן בגשמיות שזן ומפרנס אותם במרעה טובה ובהשקאת מים ועושה בהם רבוי התולדה כך למעלה הן נש"י שנק' צאני כו' שמקבלים מאור התו"מ ע"י הרועה בכל דור ודור כמ"ש במ"א ע"פ <small>([[שיר השירים פרק א#פסוק ח|ש"ה א, ח]])</small> צאי לך בעקבי הצאן ורעי את גדיותיך על משכנות הרועים שהן ז' רועים שנק' יושבי אהלים דתו"מ כו' וע"כ יעקב דוקא היה רועה צאן למטה כמו למעלה ממש ברוחניות להמשיך או"מ באו"פ ברבוי התולדה (אבל איש אחר שהיה רועה צאן לא הי' ממשיך כלום רק מחמת בחי' מקור הכללי שזהו בחי' יבל שהי' אבי יושב אהל כמשי"ת) כמ"ש בראשית בשביל התורה שנק' ראשית בחי' משפיע ובשביל ישראל שנק' ראשית בחי' מקבל מאור דתורה כו' דג' קשרים הן ישראל מתקשראן באורייתא דס"ר נש"י מקבלים חיותם מס"ר אותיות התור' כידוע. וזהו יבל אבי ישב אהל ומקנ' מקור הממשיך כל המקיפים שנק' אהל והוא אהל המקיף דתו"מ ומקנה הן נשמות שנק' צאן ובקר הן המלאכים כפני שור כו' שכולם מקבלים מיושב אהל דמקיף העליון שנמשך באמצעות המקור הכללי שלהם שהוא יבל בקמץ דוקא שמשם מקור כל המשכת המקיפי' מטעם הנ"ל וד"ל:

{{עוגן|פרק מט|(מט)}} '''ושם''' אחיו יובל הוא היה אבי כל תפש כנור ועוגב כו'. הנה זהו בחי' ההתכללות הב' בדבר והפוכו כהתכללות דחו"ג וממוצע דת"ת שבא מצד שכל אחד כלול מזולתו ההפכי כחסד שכלול מגבו' וגבו' כלול מחסד כו' כמ"ש בס"י הוציא אש ממים ומים מאש כו' וכה"ג יש רבוי התחלקות דכל ספי' לי' וי' לי' כו' ע"כ יכול להיות רבוי ההתכללות דוקא מכל ההפכים עד אין שיעור כמ"ש <small>([[בראשית פרק ל#פסוק מג|בראשית ל, מג]])</small> ויפרץ האיש מאד כו' (וכמ"ש בס"י שבו"ק יש ו' אלפים רבבות ספי' ונק' שעור קומה של יוצר בראשית וזהו <small>([[תהלים פרק קמז#פסוק ה|תהלים קמז, ה]])</small> ורב כח כו' כמ"ש במ"א) ובכלל זהו בחי' קו המדה דקו"ח שמודד כל או"כ בגילוי או"פ דוקא ששרשו בשם מ"ה דא"ק מקור התקון והוא שנק' יובל במלאפום דוקא שהוא העושה הבלילה ותערובות בסדר ומדה דוקא שהוא בחי' אדם ולפי שיש ביחוד והתכללות זו בחי' הבטול דשם מ"ה ברבוי גדול לאין שעור נק' אדם אדמה לעליון ממש שהוא מקור כל המקיפין שנק' שלמותא דכולא וזהו ושם אחיו יובל שהוא אחיו דיבל בקמץ וכידוע דשרש הכלים במקיפי' דוקא ולא יובל בחולם אע"פ שהוא נקודה דחכ' מאחר שהוא בבחי' ההעלם ואין עדיין שלא נמשך ממנו בגילוי באו"כ ממש כנ"ל וזהו יתרון מעלה דבינה שבחכ' על נקודה דחכ' עצמה כידוע בענין קוץ התחתון דיו"ד שזהו מ"ש הבן בחכ' כו' שנק' נבון שלמעל' מחכ' כנ"ל. ולזה לא אמר יובל בחולם אלא יובל במלאפום שהוא אחיו דיבל ממש כי מקור אחד להם דאדם אדמה לעליון כו' וד"ל:

{{עוגן|פרק נ|(נ)}} '''וזהו''' שהיה אבי כל תפש כנור ועוגב. כי הנה בחי' התכללות דחו"ג שבא בגילוי או"פ בבחי' חצוניות הכלי' זהו כל שרש המשכות העולמות דאבי"ע כמ"ש בראשית ברא אלקים אבא אמר לאימא שנק' אומנא כו' שזהו שרש בחי' התכללות המדות דחו"ג שבוימ"ב כידוע והוא בחי' שיר כפול ושיר משולש ומרובע שבא בציור גוונין בגילוי וזהו כנור ועוגב בכלל דכנור הוא הכלול מחו"ג בעונג שבבינה כנ"ל שנק' שיר כפול בכלל ועוגב הוא בחי' שיר משולש דת"ת כנ"ל בפי' הללוהו בנבל וכנור ובמנים ועוגב ובחי' יובל היה אבי כל תפש כנור ועוגב שהן הרכבות הקולות הממוזגות בבחי' רו"ש בבטול דאוי"ר ורחמים כו' כמו קול דתפלה שעולה ברו"ש וכשיר המלאכים ברו"ש וכה"ג בהתכללות דרוחות המנשבות והילוך השמש הגם שנק' משפיע הרי מביא הכל לגילוי אור בהתכללות דצח"מ וארמ"ע בארץ כנ"ל. (וזהו וזרח השמש שהוא הרוח המקיף סובב סובב הולך הרוח כו' ואח"ז אמר כל הנחלים כו' שם הם שבים ללכת כמו אל מקומו שואף כו') וצלה גם היא ילדה את תובל קין כו' כי כל הנ"ל הוא בנשמה האלקית שנק' נר הוי"ה שמקבלים מאו"מ דתו"מ ויבל ויובל כו' כי למך בא מקין שנולד קודם החטא דעה"ד שאמר' חוה קניתי איש את הוי"ה ממש כפרש"י אני ואישי לבדו ברא. אבל בזה גם אנחנו שותפי' עמו שעלו למטה שנים וירדו ארבעה <small>(סנהדרין לח, ב)</small> אמנם הנה"ב שרשה מבחי' נגה דעשי' ששרשה הראשון בחושך וצמצום הראשון שלפני הקו"ח שנק' מק"פ כו' וזהו וצלה צל המסתיר לעצמות כו' ילדה גם היא שזהו התולד' דפסולת הגבו' העליונות שנעשים למטה גבו' קשות דק"נ וזהו תובל קין שהיה אבי כל חרש נחשת וברזל שהן כלי אומנות לרציחה כמו ועל חרבך תחיה <small>([[בראשית פרק כז#פסוק מ|בראשית כז, מ]])</small> ונהפך לקדושה ע"י תשובה ומע"ט שנהפך החשך לאור ורע לטוב שגדול יותר מצ"ג בבירור דיבל ויובל בכתר וחכ' דתו"מ ותשוב' בנה"א כו' שהוא מלך הח' הדר כו' וזהו ואחות תובל קין נעמה בינה דק"נ שכן היתה שם אשתו של נח יסוד אבא שרש התקון (כמשי"ת בפ' נח):
}}

[[קטגוריה:תורת חיים|א]]