עריכת הדף "דרך מצותיך/מצות מילה" (פסקה)

===א.א===
'''ולהבין''' מתחילה עניין שורש בחינת הערלה הנקראת קליפת נוגה מהו, יש להקדים תחילה עניין בחינת ההשתלשלות מרוחניות לגשמיות. כי מודעת זאת מאמר רז"ל: אין לך עשב שאין לו מזל המכה בו ואומר לו גדל (בראשית רבה פרשה י), והן המזלות הקבועים ברקיע, וביחוד גלגל השמש וגלגל הירח. וכן כתב החינוך מצוה ת"ג, שזה ידוע לכל חכם לב בבני אדם, כי גלגל השמש וגלגל הירח פועלים בכוחם הנאצל עליהם מאדון כל הכוחות בעולם השפל פעולות גדולות בגופות בני אדם ובכל מיני שאר בעלי חיים, גם בכל הצומח בארץ, מן הארזים הגדולים עד העשבים הדקים, ודרך כלל בכל שהוא מן ד' יסודות, שהם למטה מהם ותחת ממשלתם. וכן כתוב בסדר וזאת הברכה: "וממגד תבואות שמש וממגד גרש ירחים" ([[דברים לג יד]]), ומפורסם בכל המון העם נערים עם זקנים, כי כוח הלבנה ניכר בכל אשר נעשה בארץ, כידוע לכורתי האילנות כו', עיין שם שהאריך בראיות מוחשיות. וכן כתב בעץ חיים בסופו. ובכלל דברים שגידולם מהחום, כמו התבואות וכהאי גוונא, גדילים מן השמש; ודברים שגידולם מן הקור, כמו הירקות וכהאי גוונא, גידולם מן הלבנה, ועל דרך זה כוחות כל המזלות שונים זה מזה. ולעומתם שינויי העשבים ושארי הנמצאים המחוברים מד' יסודות אשר מדורהון בעולם השפל, כנ"ל. 

והנה ידוע ונראה לעין, דהשמש בהילוכה הוא סובב והולך (וכן הלבנה וז' כוכבי לכת), וכידוע בספר התכונה בגודל גוף השמש, שרחבו י"א אלפים פרסאות, ובסיבוב אחד הולך כמה רבבות פרסאות, ולא ידעו טעם סיבובו במהירות עצומה כל כך. אך העניין, שזהו בחינת השתחוואה שלו בביטול גדול ונורא, וכדאיתא בגמרא בבא בתרא ([[בבא בתרא כה א]]) על פסוק "וצבא השמים לך משתחוים" ([[נחמיה ט ו]]). כי הנה ידוע שיש לשמש חומר וצורה, והוא גוף כדור השמש ונפשו, ולזאת גופו סובב ומשתחוה בגשמיות לשכינת עוזו יתברך מחמת ההשתחוואה הרוחנית שבנפשו, על דרך השתחוואת האדם, שמרכין ראשו בגשמיות מחמת השתחוואה הרוחנית שבשכלו ונפשו, שמבטל עצמו אליו יתברך. והנה באמת השתחוואה זו היא הגורמת גם כן בחינת המשכת והשפעת הכוחות מן השמש לעולם השפל לכל הנמצאים, ואלולי לא היתה מסבבת ומשתחווה, לא היה נשפע ממנה הכוחות למטה. וזאת היתה כוונת יהושע באמרו "שמש בגבעון דום" כו' "עד יקום גוי אויביו" ([[יהושע י יב]]-יג), שרצה למנוע השפע לאומות המונין לחמה, וכמו שיתבאר, ונתבאר גם כן במקום אחר על פסוק "בעת ההיא אמר ה' אל יהושע עשה לך חרבות צורים" עיין שם ([[יהושע ה ב]]). 

ואף על פי שהשתחוואה זו הוא בחינת ביטול העבד לגבי אדוניו, מכל מקום היא הגורמת גם כן ההשפעה למטה. ויובן על דרך ההשתחוואה שבח"י ברכות דשמונה עשרה, שכורע בברוך, שאף על פי שכריעה זו היא בחינת ביטול עצמותו לגמרי, מכל מקום ממנו ועל ידו דווקא נמשך שפע למטה. שהרי הכריעה היא בברוך דווקא, וידוע שברוך הוא בחינת המשכה למטה, ולכן גזרו אומר שהכריעה תהיה בברוך, לפי שעל ידי הכריעה והביטול דווקא נמשך השפע למטה. וגם צורת הכריעה מורה על זה, שכופף ומרכין ראשו למטה. ואם כן, גם שזהו בחינת ביטול לגבי העליון הימנו, אבל הרי זה בחינת המשכה ושפע ממוחין שבראשו לגבי התחתון הימנו, וכך הוא בענין השתחואה דשמש וכמו שנתבאר. והטעם הוא פשוט, לפי שהכוח בשמש וירח הוא ממה שנאצל עליהם מאדון כל הכוחות, ומאיר בנפשו, ומנפשו לגופו. וידוע דהבריאה מתחדשת תמיד מאין ליש, אם כן צריך הוא לקבל כוח וחיות לעצמו. וקבלת חיות זו הוא על ידי השתחוואה הנ"ל, שאז אומר שירה בקול רנה גדולה, וכמו שכתוב: "ברן יחד כל כוכבי בקר" כו' ([[איוב לח ז]]), ועל ידי אותו שירה מקבל חיותו ומזונו משרשו, וכמו שכתב הרח"ו בטעמי מצות פרשת ואתחנן, עיין שם. ואז הוא משפיע גם כן לשלמטה הימנו, לכל ד' יסודות והנמצאים מהם שבעולם השפל, כנ"ל.