עריכת הדף "תורה אור (אדמו"ר הזקן)/ויגש" (פסקה)

==וילקט יוסף את כל הכסף הנמצא בארץ מצרים ויבא יוסף את הכסף ביתה פרעה==
הנה ארז"ל: שלש מטמוניות הטמין יוסף. אחת נתגלה לקרח ואחת נגלה לאנטונינוס. ואחת גנוזה לצדיקים לע"ל. ולהבין זה, הנה כתיב '''אור זרוע לצדיק.''' וידוע דהיינו בחי' אור קדמאה דהוה נהיר מסייפי עלמא עד סייפי עלמא דגניז קוב"ה לצדיקייא. ועניין הגניזה הזאת יובן, דהנה בעבודת ה' ימצא ב' בחי' ומדרגות באהבת ה'. הא' הוא בחי' האהבה הנולדת ונמשכת מן ההתבוננות בגדולת אוא"ס ב"ה כשיעמיק בשכלו ברוממות גדולתו ית' יולד מזה התפעלות בתשוקה והתלהבות אליו ית' כי לפי שכלו יהולל איש שהמידות נמשכים אחר השכל וההתבוננות. אהבה זו היא בחי' הולדה חדשה שנמצאת מחדש ע"י השכל וההתבוננות. ויש בחי' ב' באהבה והוא הנק' אהבה מסותרת שהיא האהבה שיש בטבע תולדת הנפש האלקית שהיא חפצה בטבעה להתכלל בא"ס ב"ה שהוא מקורה ושרשה, אלא שהיא אצלו בחי' העלם והסתר גדול ויציאתה אל הגילוי הוא ע"י התבוננות, כמ"ש בתניא. ונמצא כשיוצאת אל הגילוי ע"י ההתבוננות אין זו הולדה חדשה מן השכל ממש שממנו נולדה האהבה, שהרי אהבה זו כבר היתה מתחילה בנפש' רק שהיתה בהעלם וע"י ההתבוננות יצתה מן ההעלם אל הגילוי. 

וזהו ענין מארז"ל נכנס יין יצא סוד. פי' סוד הוא בחי' אהבה מוסתרת הנ"ל ויציאת' אל הגלוי הוא ע"י ההתבוננות הנק' בשם יין יינה של תורה כו'. ובאמת מעלת ומדרגת אהבה זו המסותרת היא גדולה ורבה מבחי' האהבה הנולד' מהתבוננות הנ"ל. אף שזו היא הולדה חדשה וזו אינה התחדשות גמורה אעפ"כ שרשה נעלה יותר כו' ואהבה הנולדה מהתבוננות היא למטה ממנה במדרגה רק שלא נשפלה כ"כ כמו אהבה הנ"ל המסותרת כו' (וכמ"ש בתניא, שבחי' אהבה מסותרת כשיוצאה אל הגילוי נק' אה"ר שלמעלה מאהבת עולם שמבחי' ההתבוננות כו', וע' מ"ש לקמן ע"פ חכלילי מעניין אה"ר ואה"ע). 

והנה בחי' ומדרגת יוסף הצדיק עליון הוא בחי' אה"ר המסותרת שיש בכל נפש מישראל, ששרשה גבוה מאד נעלה, שזהו בחי' יוסף שהוא בחי' יסוד דהיינו בחי' י' סוד כו'. וזהו פי' אור זרוע לצדיק שהוא בחי' אור קדמאה שגנזו לצדיקים. ואור קדמאה הוא בחי' אה"ר הנ"ל שהיא למעלה מעלה מבחי' אה"ע הנק' ג"כ אור (כי אור הוא בחי' חסד, ויש חסד עולם והוא בחי' האהבה הנמשכת מן השכל, אבל אור קדמאה הוא בחי' אה"ר שלמעלה מהשכל ונלקחה מבחי' ורב חסד, "וחסדי מאתך לא ימוש" כו'), אלא שגנזו לצדיקים בבחי' יוסף צ"ע, וממנו נזרע בכל א' מישראל בחי' אהבה הנ"ל אלא שהיא מסותרת בבחי' גניזה וסוד והעלם ונכנס יין יצא סוד כנ"ל:

ועפי"ז יובן ג"כ מ"ש בזהר תרומה (דקס"ו ע"ב ודקס"ז ע"א), האי אור זרע לי' קוב"ה בגינתא דעדנוי ע"י דהאי צדיק דאיהו גננא דגינתא, ונטל להאי אור וזרע ליה זריעה דקשוט כו', ובגלותא גנתא לא עאל ביה גננא. וההוא אור דאיהו זרוע תדיר עביד איבין ומינין ומגרמיה אזדרע כקדמיתא. ופי' גנתא הוא בחי' המשכת הקו"ח ממל' דא"ס שהוא ראשית הקו עד סיומו נק' הכל בחי' גנתא שהוא בחי' מל'. (ע' במק"מ בזהר פ' בא ד' ל"ה ע"א בשם הרח"ו בפי' בחד צדיק כו'. דזרע בגנתא כו' ע"ש). וכמארז"ל מה הגן צריך לעדור ולהשקות ולזמור, שהוא בחי' עבודת הבירורים שזה נעשה ע"י יוסף הצדיק. 

והנה כמו בארץ הגשמית יש ב' מיני צמיחה, הא' התבואות הנזרעים מדי שנה ועולים וצומחים. והב' הם הנק' ספיחין, דהיינו מה שצומח מאיליה שלא נזרע עכשיו כלל אלא מן הזריעה שנפל בה מכבר כו'. והם הנק' ספיחא דארעא דמקיימי ארעא, שעיקר קיום הארץ הוא ע"י הספיחין. וכך נמצא למעלה בארץ העליונה הנקרא גנתא ב' בחי' ומדרגות אלו, דהיינו בחי' המשכות הנמשכות בה בבחי' זריעה כמ"ש אור זרוע כו', ויש בחי' שגדילים בה מבחי' ספיחין דהיינו ממה שנזרע כבר כו' והספיחים, אף שאין זה עניין התהוות והמשכה חדשה ממש רק שהוא בחי' גידול ממה שהיה בהעלם בהארץ עכ"ז יש בו מעלה יתירה ששרשו גבוה ביותר והוא כנ"ל בעניין האהבה המסותרת כשיוצאת אל הגילוי, הגם שאינו התהוות חדשה כמו האהבה הנולדה מההתבוננות עכ"ז שרשה גבוה יותר כו'. ובחי' גילוי אהבה המסותרת זהו עניין הספיחים שהארץ מוציאה צמחה מעצמה. ומגרמיה אזדרע, דהיינו מאותה האהבה שנזרע בה כבר שהיתה מסותרת כו'. וזהו בחי' אור זרוע כו' (שנזרע כבר בנפש האלקית, אבל האהבה הנולדת ונמשכת מההתבוננות הנק' אהבת עולם הוא כמשל הזריעה שזורעים עכשיו מחדש). וכל זריעות אהבות אלו הכל הוא מבחי' יוסף הצדיק שנק' גננא דגנתא שממנו נמשך האור בבחי' מל' הנק' גנתא (שהוא מקור נש"י): 

וזהו עניין '''וילקט יוסף את כל הכסף''' כו' שהוא בחי' חסדים שכולם נמשכים בבחינת יוסף הצדיק, וכנ"ל בעניין אור קדמאה דגנזי' לצדיקים שהוא נמשך בבחי' יוסף הנק' צ"ע והוא גננא דגנתא, שממנו נמשך בחי' אהבה מסותרת הנ"ל בכ"א מישראל. וזהו '''ויבא ביתה פרעה''' הוא בחי' המלכות הנק' גנתא ועלמא דאתגליא שהוא מקור נש"י. וזהו עניין שלש מטמוניות הטמין יוסף כו'. דהנה ידוע בכתבי האר"י ז"ל שהחסד (מה"ח הנמשכים בז"א והחסד שבת"ת) מתחלק לג' פרקין, היינו השליש העליון הוא בבחי' העלם והסתר ונק' חסדים מכוסים, וב' שלישי' מתגלין. והיינו עניין ג' מטמוניות הנ"ל ששנים נתגלו שהם ב' שלישים המתגלים. והשליש עליון שהוא בחינת חב"ד שבו הוא מכוסה ונעלם ויתגלה לצדיקים לע"ל וכמ"ש אור זרוע לצדיק. והיינו עניין בחי' אור קדמאה שגנזו לצדיקים כו'. וכל זה הטמין יוסף, שהוא בחינת יסוד שבו נמשכים החסדים הנ"ל. וכנודע לי"ח (אפ"ל ג"כ דחסדים מכוסים ומגולים הם בחי' אה"ר ואה"ע הנ"ל. וזהו '''וילקט יוסף את כל הכסף''' הן חסדים המכוסים הן המגולים. והכל הביא ביתה פרעה שמתגלים ביחוד זו"נ. עוד י"ל פרעה ל' פריעה שע"י פריעה מתגלים ג' פרקי החסד כנז' בע"ח והכל א'. ועמ"ש בזהר בלק (ד' ר"ד) בעניין בקר דיוסף דלשם מבואר ג"כ דאור קדמאה הנ"ל נמשך בבחי' יוסף, ודוד אתקין לי' חופאה כמ"ש "בקר אערך לך ואצפה". והוא עניין '''וילקט יוסף את הכסף ויבא ביתה פרעה''' והמ"י. ועמ"ש במ"א ע"פ "וימינך מקרב חיקך כלה", דהעניין שיתגלו החסדים מכיסויים יסוד דאימא כו'. ואפ"ל ג"כ דפי' כסף הנמצא באמ"צ הם חסדים מכוסים ובארץ כנען הם חסדים מגולים):

===ביאור על הנ"ל===
ולתוספת ביאור במש"ל ע"פ '''ויגש''' כו'. בעניין שלעתיד יהיה עליית המלכות למעלה מז"א כו'. יובן ממ"ש בברכה אחרונה דנישואין, "מהרה ה' אלהינו ישמע בערי יהודה ובחוצות ירושלים" כו', "בא"י משמח חתן עם הכלה". וצ"ל הטעם לשינוי לשון הברכות, שמתחילה אמר "משמח חתן וכלה" ואח"כ אמר "עם הכלה". וגם צריך להבין ענין "קול חתן וקול כלה". 

והעניין הוא, מ"ש '''משמח חתן וכלה''' קאי אזמן הזה. ומ"ש '''עם הכלה''' קאי אלעתיד, דהיינו אחר שכבר אמר '''מהרה ישמע,''' דהיינו בביאת הגואל אז אח"כ אומר '''עם הכלה.''' ולהבין הטעם מפני מה אמר על לעתיד דוקא '''עם הכלה.''' העניין, כי יש אירוסין ונישואין. כי בזה"ז הוא בחינת אירוסין, כמ"ש "תורה צוה לנו משה מורשה", {{קיצור|א"ת|אל תיקרי}} מורשה אלא מאורשה. וכמ"ש "ביום חתונתו זה {{קיצור|מ"ת|מתן תורה}}", בחי' אירוסין, כי במ"ת אף שהיה גילוי פב"פ היינו רק בבחי' חיצוני' בלבד באיסור והיתר אבל פנימית התורה שהוא בחי' ענג האלהי שבתורה לא נתגלה אז עדיין ונשאר בבחי' מקיף מלמעלה, וה"ז דומה לבחי' אירוסין שגם שם אינו נמשך עדיין בבחינת פנימית, רק הארה חיצוני', וכל עיקר האור בבחינת מקיף כמו טבעת קדושין שהוא עגול ומקיף ע"ג היד. אבל לעתיד שיהיה בחי' גילוי פנימי' התורה שהוא ענג העליון שבתורה אז יהיה בבחי' נישואין, "כי בועליך עושיך", האשה נקנית כו' כי ענין נישואין הוא ג"כ אחרי שכבר בא האור בבחי' פנימית: 

והנה ידוע דכעת בגלות המל' מקבלת האור ע"י ז"א שהוא מקבל בעצמו מאימא, וכמ"ש "בעטרה שעטרה לו אמו", והוא משפיע אח"כ למל'. אבל לעתיד נאמר א"ח עט"ב שתהיה המל' עט"ב ז"א שתתעלה יותר למעלה הימנו, כי נעוץ סופן בתחלתן כו'. וזהו הטעם למשארז"ל עתידים צדיקים שיאמרו לפניהם קדוש. ולכן עתה בזה"ז נאמר '''משמח חתן וכלה,''' שהכלה היא המל' מקבלת האור ע"י החתן ז"א. ולעתיד אחרי שכבר תתעלה אז נאמר '''משמח חתן עם הכלה,''' שעל ידי הכלה הוא משמח את החתן מפני שא"ח היא עט"ב כנ"ל. וז"ש '''מהרה ישמע''' כו' '''קול כלה''' כו'. כי עתה בגלות נאמר "נאלמתי דומיה" שהיא בחי' שתיקה וכאלם לא יפתח פיו כו'. ולכך החתן הוא אומר "הרי את מקודשת לי" והכלה שותקת. אבל לעתיד כשתתעלה מעלה מעלה אז תהיה ג"כ משפעת ונק' '''קול כלה.''' וכמו"כ יובן ענין שמו"ע, צלותא בחשאי, הוא רק בזה"ז שהנוק' היא בחי' מקבל ולא משפיע. אבל לעתיד כשתתעלה להיות בבחי' משפיע כמו הדכר עצמו אז יהיה שמו"ע בקול רם ויהיה '''קול כלה''' וד"ל: