הצגת המקור של הדף "שיחת ב' ניסן תשמ"ח - מוגה"

{{ספר השיחות תשמ"ז-תשנ"ב}}א. בהמשך להמדובר לאחרונה אודות הענין ד״והחי יתן אל לבו"<ref>לשון הכתוב – קהלת ז, ב.</ref> – מובן, שכל תאריך שאירע בו ענין מיוחד בחיי האדם, כשחוזר ונשנה מידי שנה בשנה, צריך להביא לידי הוספה בענין החיים, כמדובר לעיל<ref>שיחות: כ"ה אדר ס"ב. ש"פ ויקרא ר"ח ניסן ש.ז. סי"ד (נדפסו בסה"ש תשמ"ח ח"א ע' 332 ואילך; ע' 343 ואילך).</ref> בנוגע ליום הולדת, ועד״ז מובן גם בנוגע ליום נישואין<ref>להעיר מהשקו"ט הידועה אם נישואין הו"ע חד־פעמי שהוא פעולה נמשכת, או שבכל יום הוה קנין חדש (ראה מפענח צפונות ע' קלה. וש"נ).</ref>, וכיו״ב.

ואם הדברים אמורים בנוגע לחייו הפרטיים דכאו״א מישראל – בנוגע '''לנשיאי ישראל''' ("הנשיא הוא הכל"<ref>פרש"י חוקת כא, כא.</ref>) על אחת כמה וכמה שמאורעות מיוחדים בחייהם מביאים הוספה בענין החיים ("והחי יתן אל לבו"), הן בנוגע להנשיאים עצמם (שיתוסף אצלם שלימות נעלית יותר לגבי השלימות שלפנ״ז<ref>שהרי כאו"א מישראל הוא בחזקת כשרות (רמב"ם הל' קידוה"ח (שיעור דימים הסמוכים) פ"ב ה"ב. ועוד), ועאכו"כ – נשיאי ישראל, שכל עניניהם בשלימות כו'.</ref>), והן בנוגע לפעולת השפעתם בכל ישראל, צאן מרעיתם.

ועד״ז בנדו״ד – ב' ניסן – יום ההסתלקות־הילולא דכ״ק אדמו״ר מהורש״ב<ref>להעיר, שביום ההילולא מתעלים "כל מעשיו ותורתו ועבודתו אשר עבד כל ימי חייו" (אגה"ק סי' ז"ך וכ"ח. סידור עם דא"ח שער הל"ג בעומר. ובכ"מ), ונמצא, שיום זה כולל כל (ששים) שנות חייו דכ"ק אדנ"ע (תרכ"א – פר"ת).</ref>, ויום התחלת הנשיאות<ref>כמארז"ל על הפסוק (קהלת א, ה) "וזרח השמש ובא השמש", "עד שלא תשקע שמשו של צדיק זה הוא מזריח שמשו של צדיק אחר" (קה"ר עה"פ. יומא לח, ב).</ref> דכ״ק מו״ח אדמו״ר<ref>בנו יחידו: בנו – שיורש המלכות והנשיאות (ראה רמב"ם הל' מלכים פ"א ה"ז), ואינו צריך משיחה (שם הי"ב), ויחידו – שאין מקום למחלוקת כו' (שם), ונעשה מלך ונשיא תיכף ומיד.</ref> נשיא דורנו, אשר, יום זה (ב' ניסן) הוא יום מיוחד '''בחיי הנשיא''', ויום מיוחד '''בענין הנשיאות''' – התחלת הנשיאות של נשיא דורנו, הכוללת את כל המשך הנשיאות<ref>נוסף לכך שלהיותו ממלא מקומם של הנשיאים שלפניו, ה"ז כולל גם כל משך הנשיאות דקודמיו.</ref> עד ביאת גואל צדק.

ועפ״ז מובן, שבבוא יום ב' ניסן בכל שנה ושנה, ניתוסף עילוי גדול יותר<ref>כציווי והוראת חז"ל "מעלין בקודש" (ברכות כח, א. וש"נ). ולהעיר מהמבואר באגה"ק (סי"ד) בנוגע לראש השנה*, ש"בכל שנה ושנה יורד ומאיר . . אור חדש עליון יותר שלא הי' מאיר עדיין מימי עולם אור עליון כזה".

'''*) ראש בזמן, ודוגמתו בנפש – נשיא ישראל,''' הראש '''דבנ"י (כבהערה 12).'''</ref> בענין הנשיאות. 

ב. ויש להוסיף ולבאר הקשר והשייכות להענין ד״והחי יתן אל לבו" – הוספה בענין החיים:

אודות נשיא ומלך – פוסק הרמב״ם<ref>הל' מלכים פ"ג ה"ו.</ref> שהוא "'''לב''' כל קהל ישראל"<ref>נוסף לכך שהוא "ראש" (ש"א טו, יז. ועוד). "ראש הדור" (תנחומא חוקת כג. במדב"ר פי"ט, כח). וראה תניא פ"ב: ראשי אלפי ישראל שנשמותיהם הם בבחי' ראש ומוח כו' ראשי בני ישראל שבדורם.</ref>. והרי ענינו של הלב הוא – שבו משכן "הדם הוא הנפש"<ref>ראה יב, כג.</ref> '''המחי'''' את כל הגוף.

ובפרטיות יותר:

"מלך" – ר״ת מוח לב כבד<ref>מגן אבות להרשב"ץ פ"ה מי"ט. ערכי הכינויים (לבעל סה"ד) בערכו. ניצוצי אורות וניצוצי זהר לזח"ב קנג, א.</ref>, "תלת שליטין אינון – מוחא לבא וכבדא"<ref>זח"ב שם.</ref>. 

והחילוק שביניהם<ref>ראה גם לקו"ת שה"ש לג, ד. ובכ"מ.</ref>:

המוח – הוא '''הראש''' דחיות הגוף, כי, "עיקר משכנה והשראתה (של הנשמה) היא במוחו (של אדם) ומהמוח מתפשטת לכל האברים, וכל אבר מקבל ממנה חיות וכח הראוי לו לפי מזגו ותכונתו"<ref>תניא פנ"א.</ref>, ולכן, המוח מושל ושולט על אברי הגוף להנהיגם כרצונו. 

הכבד – כולו דם (קרוש)<ref>פרש"י ד"ה הכבד – חולין קט, ב.</ref>.

ואילו הלב – הוא '''חיות הגוף עצמו''', להיותו מקום משכן"הדם הוא הנפש", ועל ידו נעשה "התפשטות והילוך '''החיות''' . . המלובשת '''בדם''' הנפש היוצא '''מהלב''' אל כל האברים, וסובב סובב הולך הרוח חיים והדם תוך תוך כל האברים והגידים המובלעים בהם וחוזר אל הלב כו'" (כפי שמבאר רבינו הזקן באגה״ק<ref name=":0">סימן לא.</ref>).

ונמצא, שעיקר ענין החיות דכל אברי הגוף קשור עם '''הלב''', כי, הדם ("הוא הנפש") שבלב (לא רק גילוי והמשכה ממנו) מתפשט בכל אברי הגוף ממש<ref>ולכן, המשכת החיות מהמוח לכל האברים היא גם באופן של '''התחלקות''', ש"כל אבר מקבל ממנה חיות וכח הראוי לו לפי מזגו ותכונתו", משא"כ המשכת החיות מהלב היא לכל האברים '''בשוה''', שכולם מקבלים את הדם שבלב, עצם החיות (וראה גם קונטרס משיחות ש"פ בא ס"ב (נדפס בסה"ש תשמ"ח ח"א ע' 222 ואילך). וש"נ).</ref>.

זאת ועוד:

חיות – קשורה עם תנועה<ref>כידוע ש"תנועה" היא סימן על ה"חיות" – כל חי מתנענע.</ref>. וענין התנועה הוא '''בלב''' דוקא, שנמצא תמיד בתנועה של רצוא ושוב, "דפיקו דלבא"<ref>ראה לקו"ת שה"ש שם. ועוד.</ref>, והדם שבו – בתנועה תמידית, סיבוב והילוך בכל אברי הגוף (כמבואר באגה״ק<ref name=":0" />), משא״כ הכבד והמוח שאינם בתנועה.

ועד״ז בנשיא ומלך, ״'''לב''' כל קהל ישראל" – "אשר יוציאם ואשר יביאם"<ref>פינחס כז, יז.</ref>, שעל ידו נעשה (גם<ref>נוסף על פעולת הראש ומוח – מורה־דרך ומנהיג לכל ישראל, "אשר יוציאם ואשר יביאם" (וראה רמב"ם הל' מלכים ספ"ד).</ref>) המשכת '''חיות''' לבנ"י.

ובבוא יום התחלת הנשיאות (בי ניסן) מידי שנה בשנה, ניתוסף עוד יותר בענין ה״'''לב'''", היינו, הוספה בענין החיים – "'''והחי''' יתן אל '''לבו'''״, ועד שנמשך מבחינת "מחי' חיים יתן לך חיים"<ref>יומא עא, א.</ref>, עד לחיים גשמיים כפשוטם.

ג. האמור לעיל (הוספה בענין החיים), מודגש ביותר בב' ניסן דשנה זו – '''ס״ח''' שנה (פר״ת – תשמ״ח) לנשיאות כ״ק מו״ח אדמו״ר נשיא דורנו, '''ס״ח''' בגימטריא<ref>ולהעיר, שענין הגימטריא – מספר, שייך לכל, אפילו לפשוט שבפשוטים וקטן שבקטנים.</ref> "'''חיים'''".

ויש להוסיף, ע"פ סגנון ולימוד אאמו״ר ע״ד הרמז – שמספר ס"ח העולה מצירוף האותיות ד"חיים" (ב' יו״דין ומ״ח)<ref>להעיר מביאורי הענין דלולב (בגימט' חיים) מנענעו ש"יגע לחזה שלו ממש" (סידור אדה"ז קודם הלל). ולהעיר מביאורי אאמו"ר בענין (רבי) "חייא" ו"חיים" (ע"פ הנסמן בס' המפתחות).</ref> מכוון לחילוקי התקופות במשך ס"ח שנות הנשיאות דנשיא דורנו:

נתבאר במק״א<ref>לקו"ש חי"ח ע' 303 ואילך. וראה לקו"ש חט"ז ע' 142.</ref> ששלושים שנות נשיאותו של כ״ק מו״ח אדמו״ר בחיים חיותו בעלמא דין (פר״ת – תש״י) נחלקות (בכללות) לג' תקופות של עשר שנים<ref>להעיר, שבחיי האדם נחשבות כל עשר שנים לתקופה בפ"ע – ראה אבות ספ"ה.</ref>: עשר שנים ראשונות – במדינה ההיא, עשר שנים שניות – במדינות פולין וכו', ועשר שנים האחרונות – במדינה זו, בחצי כדור התחתון.

ועפ״ז י״ל, שב' היו״דין ד"ח'''יי'''ם" רומזים לעשור הראשון והשני דנשיאותו, והאותיות מ״ח ("'''ח'''יי'''ם'''") רומזים למ״ח<ref><sup>[30]</sup>) עד ברמז בפרטיות יותר: מ' – ארבעים* שנות פעולה בהפצת המעיינות חוצה גם בחצי כדור התחתון, וח' – שמונה שנים של הוספה גם לגבי השלימות דארבעים שנה, הוספה במספר הקשור עם ענין הגאולה (ראה ערכין יג, ב. ובכ"מ).

'''*) להעיר ממארז"ל (ע"ז ה, ב) "לא קאי איניש אדעתי' דרבי' עד ארבעים שנין".'''</ref> שנות הנשיאות במדינה זו, עשר שנים בחיים חיותו בעלמא דין (ת״ש – תש״י), ול״ח שנים (תש״י – תשמ״ח) דפעולה נמשכת, הוספה בהפצה דתומ״צ בכלל והמעיינות בכללם, ע"פ דרכיו אשר הורנו<ref>אגה"ק סכ"ז.</ref>.

ולהעיר, שמ״ח בגימטריא "'''חיל'''", ובגימטריא ב"פ כ״ד, ענין ד״ושמתי '''כדכד''' שמשותיך"<ref>ישעי' נד, יב.</ref> – כמבואר הענין ד"כדכד" בלקו״ת<ref>ראה כד, ד ואילך. כו, ג ואילך.</ref>, וכן בדרושי הצ"צ<ref>אוה"ת ראה ע' תשעא ואילך. ועוד.</ref>, ועד״ז בנוגע ל"חיל", וכן "חיים" – שענינים אלו נתבארו בדרושי חסידות, וחלקם נלקטו בספר הליקוטים לדרושי הצ"צ (שבהם נכלל גם מדרושי אדמו״ר האמצעי ואדמו״ר הזקן), והם גם '''היסוד'''<ref>ועל יסוד זה – בנוי ההמשך שלאח"ז. – ופשוט שיש בכאו"א דהנשיאים ענין בפ"ע (שהרי כל נשיא הוא "מאור" בפ"ע), ובאופן של '''חידוש''', עד לחידוש '''שלא בערך''', לגבי הנשיאים שלפניו, כולל ובמיוחד – חידוש בתורתם, פנימיות התורה (הקשורה ומאוחדת עם נגלה דתורה*).

'''*) החל מרבינו הזקן, כמודגש בשמו – "שניאור", חיבור ב' האורות דנגלה דתורה ופנימיות התורה (לקו"ד ח"א פג, א. וראה לקו"ש חט"ז ע' 38 ואילך. וש"נ), ועד"ז אצל רבותינו נשיאינו שלאח"ז (אף שבפרטיות מצינו בזה חילוקי אופנים ושינויים בין נשיא לנשיא). ולהעיר גם מהידוע שרבותינו נשיאינו דייקו לקבל "סמיכה" לפני הנישואין (ראה לקו"ש ח"א ע' 53. ועוד).'''</ref> לדרושי רבותינו נשיאינו שלאח״ז, עד לכ״ק מו״ח אדמו״ר נשיא דורנו, אשר, ע״י העיון במקומות אלו יתוסף ביאור בהאמור לעיל ע״ד העילוי המיוחד דשנה זו, בבחינת "תן לחכם ויחכם עוד"<ref>לשון הכתוב – משלי ט, ט.</ref>.

ד. ויש להוסיף בכהנ״ל – בעומק יותר.

ובהקדמה, שביחס שבין העם לנשיא ומלך – ב' קצוות:

מחד גיסא – תנועה של '''רוממות והבדלה''', "משכמו ומעלה גבוה מכל העם"<ref>שמואל א ט, ב. נתבאר באוה"ת וירא כרך ד תשסד, ב. שה"ש כרך ב ע' תיד־תטו. ועוד.</ref>, "עם" דייקא, "מלשון עוממות, שהם דברים נפרדים וזרים ורחוקים ממעלת המלך"<ref>שעהיוה"א פ"ז (פא, ב).</ref>. וכמודגש בענין היראה והביטול – "שום תשים עליך מלך, שתהא '''אימתו''' עליך"<ref>שופטים יז, טו. סנהדרין כב, א (במשנה).</ref>.

ולאידך גיסא – תכלית הקירוב, כאמור, שהמלך הוא ״'''לב''' כל קהל ישראל", והרי אין לך קירוב גדול יותר מקירוב הלב<ref>יותר מהמוח, ראש החיות, וגם הנהגתו אברי הגוף היא בדרך של ציווי ופקודה כו' (היפך תנועת הקירוב).</ref> לאברי הגוף, כאמור, שהדם שבלב עצמו נמצא בתמידות בכל האברים, "התפשטות והילוך החיות מהלב אל כל האברים . . כהלכתו תמידי כסדרו . . (ש)כל האברים מקושרים יחד ומקבלים חיותם . . מהלב".

ויתירה מזה:

הקירוב שבין המלך להעם הוא לא רק ביחס להמשכת החיות דכל העם, שמקבלים חיותם מהמלך, אלא גם לאידך גיסא – שמציאותו של המלך תלוי' בהעם, "'''אין מלך בלא עם'''"<ref>שעהיוה"א שם. וראה בחיי וישב לח, ל. שם ר"פ בלק. כד הקמח ע' ר"ה (ב). ספר החיים פ' גאולה פ"ב. עמה"מ שער שעשועי המלך רפ"א.</ref>, כלומר, אע"פ שנקראים "עם, מלשון עוממות . . רחוקים ממעלת המלך", הרי, ביחד עם זה (ואדרבה – בגלל זה<ref>"כי אילו אפילו היו לו בנים רבים מאד, לא שייך שם מלוכה עליהם, וכן אפילו על שרים לבדם, רק ברוב עם דוקא הדרת מלך" (שעהיוה"א שם).</ref>) פועלים הם את המלכות – המלך.

וכמודגש גם בהכתרת המלך – שהעם מכריזים "'''יחי המלך'''״ (כפי שמצינו גם במלכות<ref>ראה מ"א א, לד־לט – בנוגע לשלמה.</ref> בית דוד<ref>ועד"ז בדוד (שם, לא) – אבל לא בנוגע לענין ההכתרה.</ref>), שבזה מודגש גם שפעולת העם היא '''בחיי''' המלך, חיים של מלך<ref>ובזה גופא – "יצלח מלכא . . כי התפלה על החיים וההצלחה" (רד"ק עה"פ שם, לד).</ref>.

ה. עפ״ז מובן גם בנדו״ד – "חיים" שנה לנשיאותו של נשיא דורנו:

נוסף על האמור לעיל ע״ד ההוספה בענין החיים (מידי שנה בשנה, ועאכו״כ בשנה זו שסימנה "חיים") לכל אנשי הדור ע״י נשיא הדור – הרי, גם אנשי הדור פועלים הוספה בענין החיים אצל '''נשיא הדור''', כאמור לעיל בענין ההכרזה "יחי המלך".

ובאותיות פשוטות:

לאחרי שישנה השלימות ד״חיים" שנה לנשיאותו (פעולתו ועבודתו) דנשיא דורנו – צ״ל הוספה עיקרית בענין החיים (גם) ע״י פעולת העם שמכריזים "'''יחי המלך'''", שתוכנה של הכרזה זו – שכבר הגיע הזמן דהקיצו ורננו שוכני עפר – כ״ק מו״ח אדמו״ר נשיא דורנו ועד דהקיצו ורננו '''דוד מלכא משיחא'''!

וזהו גם מה שמרעישים בעקבתא דמשיחא ע״ד הצורך להכריז ״'''עד מתי'''", שעי״ז מקרבים ומזרזים את הגאולה<ref>ראה שיחת אחש"פ תרצ"ט (הועתקה בחוברת "כרם חב"ד" – ניסן תשמ"ז ע' 65). וראה שיחת ז' מרחשון תשמ"ו. לקו"ש וישב תשמ"ז בסופו. ובכ"מ.</ref> – די״ל, שנוסף על הדגשת הצפי', הבקשה והדרישה על הגאולה [שיבוא משיח צדקנו '''בפועל ממש''', באופן דמראה באצבעו ואומר זה<ref>ע"ד מחז"ל – שמו"ר ספכ"ג. פרש"י בשלח טו, ב.</ref>, '''הנה המלך המשיח''', בשר ודם, כפס״ד הרמב״ם<ref>הל' מלכים ספי"א.</ref> "יעמוד מלך מבית דוד וכו' ויקבץ נדחי ישראל"], יש בהכרזה זו גם התוכן דענין ההכתרה – "יחי המלך", שעי״ז פועלים ביאת דוד מלכא משיחא.

ו. ויש להוסיף, שאצל מלך המשיח מודגשת יותר שייכותו לכאו״א מישראל (נוסף לכך שכל מלך הוא "לב כל קהל ישראל") – שלכן, בכחו וביכלתו דכאו״א מישראל לפעול הענין ד״יחי המלך":

על הפסוק<ref>בלק כד, יז.</ref> "דרך כוכב מיעקב" מצינו ב' דרשות בחז״ל: (א)"כוכב" קאי על כאו״א מישראל<ref>ירושלמי מעשר שני פ"ד ה"ו.</ref>, (ב)"כוכב" קאי על מלך המשיח<ref>ירושלמי תענית פ"ד ה"ה. רמב"ן עה"פ. ועוד.</ref>.

ונתבאר במק״א<ref>לקו"ש ח"ב ע' 599. שם ע' 692 בהערה. ובכ"מ.</ref> שאין סתירה בדבר<ref>ובפרט ע"פ הידוע שכל הפירושים בפסוק אחד שייכים זל"ז (ראה לקו"ש ח"ג ע' 782. ובכ"מ).</ref> (ואדרבה, ב' המאמרים מסייעים זה לזה) – ע"פ הידוע<ref>מאור עינים ס"פ פינחס. וראה גם סה"מ תרמ"ג ע' ע.</ref> שבכאו״א מישראל יש ניצוץ מנשמת משיח, היא בחי' היחידה שבנפש כאו״א, שהיא ניצוץ מהיחידה הכללית, נשמתו של משיח צדקנו<ref>רמ"ז לזח"ג רס, ב. אוה"ת נצבים ע' א'רעו. סה"מ תרכ"ז ע' טז. ד"ה והניף תרח"ץ. סה"מ תרצ"ט ע' 207. ועוד.</ref>.

ונמצא, שבנוגע למלך המשיח מודגש ביותר הקשר והשייכות לכל ישראל – שעצם נשמתם, בחי' היחידה<ref>להעיר, שמקום משכן בחי' היחידה הוא '''בלב''' (ראה המשך תער"ב ח"א ע' נט), די"ל דוגמתו בכללות ישראל, יחידה הכללית דמשיח – '''מלך''' המשיח, "'''לב''' כל קהל ישראל".</ref>, היא ניצוץ מנשמתו של משיח, ולכן, גם הענין ד״אין מלך בלא עם" (תוכן הכרזת העם "יחי המלך") הוא בהדגשה יתירה אצל מלך המשיח – "דרך כוכב מיעקב", כוכב דכללות ישראל, הקשור עם גילוי"דרך כוכב מיעקב" אצל כאו״א מישראל, התגלות בחי' היחידה שלו.

<nowiki>*</nowiki> * *

ז. ויש לקשר כל האמור לעיל לזמן התחלת נשיאותו של נשיא דורנו – בחודש ניסן:

חודש ניסן קשור עם ענין '''הגאולה''' – כמארז״ל<ref>שמו"ר פט"ו, יא.</ref> "משבחר הקב״ה בעולמו קבע בו ראשי חדשים ושנים, וכשבחר ביעקב ובניו קבע בו<ref>"בו" דייקא, היינו, שנקבע בעולם סדר של הנהגה נסית (גאולה) שלמעלה מהנהגה טבעית, שעי"ז נתגלה גם האלקות שבהנהגה טבעית (ראה גם ד"ה החודש הזה לכם דש"פ ויקרא, ר"ח ניסן, שנה זו).

וענין זה מרומז גם בשמו של החודש – "ניסן", "נסי נסים" (ראה ברכות נז, רע"א ובחדא"ג מהרש"א) – די"ל הפירוש ד"נסי נסים", נוסף על הנהגה נסית, גילוי אלקות (נס) גם בהנהגה הטבעית גופא.</ref> ראש חודש של '''גאולה''', שבו נגאלו ישראל ממצרים ובו עתידין ליגאל, שנאמר<ref>מיכה ז, טו.</ref> כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות".

וחודש ניסן קשור גם עם ענין '''הנשיאות'''<ref>"באחד בניסן ראש השנה למלכים" (ר"ה בתחלתה). ולהעיר ממארז"ל (שמו"ר פט"ו, כו) "אין המלכות באה להם (לישראל) עד ל' דור, שנאמר החודש הזה לכם ראש חדשים, החודש ל' יום ומלכות שלכם ל' דור כו'" (עד לחידוש המלכות לעתיד לבוא).</ref> – "בא' בניסן התחילו הנשיאים להקריב את קרבניהם לחנוכת המזבח נשיא א' ליום"<ref>שו"ע אדה"ז או"ח סתכ"ט ס"ט.</ref>, שלכן, "נוהגין מר״ח ואילך לקרות פ' הנשיא שהקריב בו ביום"<ref>שם סט"ו. וראה בארוכה לקו"ש ניסן תשמ"ז.</ref>.

וצירוף שניהם יחד (ענין הגאולה ודהנשיאות) הוא – נשיאותו של דוד מלכא משיחא בגאולה העתידה.

ח. ובפרטיות יותר – ב' ניסן – "ביום השני הקריב נתנאל בן צוער נשיא ישכר"<ref>נשא ז, יח.</ref>:

"צוער" – הוא גם מלשון צער<ref>אוה"ת נשא ע' רפ־רפא. וראה דרושים שבהערות 68; 70.</ref>, אשר, הצער הכי גדול הוא – צער הגלות.

'''ולאחרי''' צער הגלות [שכבר יצאנו י״ח "די והותר", כפי שמאריך אדמו״ר האמצעי<ref>שערי תשובה ח"א ספ"ה (ה, ב). וראה גם מאמרי אדהאמ"צ במדבר ח"ב ס"ע תשעו ואילך.</ref> בנוגע לצרות שהיו עד ימיו, ועאכו״כ לאחרי כל מה שעברו בדורות שלאח״ז עד לדורנו זה, "לא תקום פעמיים צרה"<ref>לשון הכתוב – נחום א, ט (וראה לקו"ש חכ"ג ע' 306 הערה 55 ובשוה"ג).</ref>] – נולד "'''בן''' צוער"<ref>וכמשנת"ל (קונטרס משיחות ש"פ ויק"פ ס"ח (נדפס בסה"ש תשמ"ח ח"א ע' 326 ואילך)) שע"י קושי הגלות כו' זכו ישראל להעילוי ד"וירבו ויעצמו במאד מאד" (ראה רמב"ן במדבר ג, ד). ובלשון הזהר (ח"ב קצח, סע"א ואילך) – שע"י "שברו" (בשי"ן ימנית) נעשה הענין ד"'''אשרי''' שא־ל יעקב בעזרו שברו גו'" (בשי"ן שמאלית), "זכאין אתון למעבד לכו '''נסין ופורקנין'''" (ראה קונטרס הנ"ל (סה"ש שם) הערה 74).</ref>, השכר שנולד ומתגלה ("'''בן'''") ע״י הצער ("צוער") – "לפום צערא '''אגרא'''״<ref>אבות פ"ה מכ"א. וראה גם אוה"ת שבהערה 64. סד"ה ביום השני עטר"ת. ה'ש"ת.</ref>, ולא רק "אגרא", שכר לפ״ע העבודה, אלא יתירה מזה – באופן של '''מציאה''', "מצאתי דוד עבדי"<ref>תהלים פט, כא. וראה סנהדרין צז, א.</ref>.

ומרומז גם בשם "'''נתנאל''' (בן צוער)" – שהתוצאה דצער הגלות ("בן צוער") היא "נתנאל", "נתן א־ל"<ref>בכ"ז – ראה אוה"ת שם. סד"ה ביום השני תרכ"ט. עטר"ת. ד"ה הנ"ל דב' ניסן תרפ"ה.</ref>:

"'''נתן'''" – כל הנותן בעין יפה הוא נותן<ref>ב"ב נג, א. וש"נ.</ref>, ולא עוד, אלא, שהנתינה היא מבחי' "'''א־ל'''" – התחלת י״ג מדה״ר (לכמה דעות<ref>זח"ג קלא, ב. עץ חיים שער יג (שער אריך אנפין) פי"א. וראה בכ"ז מכתב כ' מנ"א תש"ח (נדפס בלקו"ש ח"ד ע' 1348*). וש"נ.

'''*) אגרות קודש אדמו"ר שליט"א ח"ב ע' שסט.''' המו"ל.</ref>), "א־ל הוי' ויאר לנו"<ref>תהלים קיח, כז.</ref>, גילוי והמשכת חסדו של הקב״ה, חסד שלמעלה מהשתלשלות, עד להחסד העיקרי – גאולה האמיתית והשלימה ע״י משיח צדקנו.

ט. ויש להוסיף ולבאר גם השייכות לג' ניסן (שהרי נמצאים כבר במוצאי ב' ניסן, לאחרי תפלת ערבית דליל ג' ניסן) – "ביום השלישי נשיא לבני זבולון"<ref>נשא ז, כד.</ref>:

החילוק שבין ישכר לזבולון הוא – "שמח זבולון בצאתך וישכר באוהליך"<ref>ברכה לג, יח ובפרש"י.</ref>, היינו, שישכר ענינו לימוד התורה<ref>להעיר שדוקא בקרבן נתנאל בן צוער נשיא יששכר מרמז על ענין התורה – במדב"ר פי"ג, ט־טז. נת' בד"ה ביום השני שבהערות 68; 70.</ref>, כמ״ש<ref>דה"א יב, לב.</ref> "ומבני ישכר יודעי בינה לעתים גו'"<ref>ובהדגשה יתירה – בנוגע לקידוש חדשים ועיבור שנים (ראה במדב"ר פי"ג, טו־טז), "החודש הזה לכם גו'", משיעורי הרמב"ם דימים אלה.</ref>, וזבולון עיקר ענינו יציאה לפרקמטיא (אלא שצריך גם לקבוע עתים לתורה).

וי״ל דוגמתו בתורה גופא – החילוק שבין לימוד התורה בזמן הזה לגבי לימוד התורה דלעתיד לבוא, שהוא ע״ד ובדוגמת<ref>ויתירה מזה – "תורה שאדם למד בעוה"ז '''הבל''' היא לפני תורתו של משיח" (קה"ר פי"א, ח).</ref> החילוק שבין קביעת עתים לתורה (זבולון) לגבי תורתו אומנותו (ישכר).

ועפ״ז מובן הקשר וההמשך דישכר וזבולון בנוגע לענין הגאולה – שלאחרי הגאולה ("נתנאל בן צוער") רואים ש״מעשינו ועבודתינו" בלימוד התורה בזמן הזה הוא בבחינת "'''זבולון'''" לגבי לימוד התורה דלעת״ל<ref>ו"הקדים זבולון לישכר, שתורתו של ישכר על ידי זבולון היתה" (פרש"י ברכה שם) – ע"ד מארז"ל (פסחים נ, א) "אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו", היינו, שע"י לימוד התורה בזמן הזה זוכים ללימוד התורה דלעתיד לבוא (ואז תתגלה גם המעלה דזבולון (קדימה גם במעלה) – ה"סיבה" שמביאה לשלימות דלעת"ל).</ref>.

י. ובכל זה ניתוסף (רמז) בקביעות שנה זו, ב״והחי יתן אל לבו" בנוגע לחיי יום יום ועד למעשה בפועל – שב' ניסן חל ביום ראשון דפ' צו:

בהתחלת פ' צו מפרש רש״י<ref>שפירושו – פשוטו של מקרא ("אני לא באתי אלא לפשוטו של מקרא" – פרש"י בראשית ג, ח. ועוד), וביחד עם זה – כולל גם "ענינים מופלאים" (של"ה במס' שבועות שלו קפא, א), "יינה של תורה" ("היום יום" כ"ט שבט).</ref> – "אין צו אלא לשון '''זירוז''', מיד ולדורות".

שבזה מודגש שכל האמור לעיל אודות ענין הגאולה, והנשיאות דדוד מלכא משיחא – צ״ל באופן של '''זירוז'''.

ובפשטות – שבעמדנו בחודש ניסן, "חודש של גאולה", לאחרי שכבר עבר ר״ח ניסן<ref>כולל גם – הנתינת־כח ד"אותו יום נטל עשר עטרות" (פרש"י ר"פ שמיני), כמשנ"ת לעיל בארוכה (ראה קונטרס משיחות ש"פ ויקרא, ר"ח ניסן (נדפס בסה"ש תשמ"ח ח"א ע' 335 ואילך)).</ref>, ונכנסים ליום המעשה<ref>משא"כ ר"ח שאינו "יום המעשה" (ראה לקו"ת ברכה צו, ד. וש"נ), ובפרט בשנה זו שחל בש"ק.</ref>, ב' ניסן (ובפרט בשנה זו, "חיים" שנה לנשיאות כ״ק מו״ח אדמו״ר נשיא דורנו) – בא מלך המשיח ("יחי המלך") '''בזריזות הכי גדולה, תיכף ומיד ממש.'''

יא. ויש להוסיף בלימוד והוראה בעבודת האדם לקונו – בענין הזריזות, "אין צו אלא לשון זירוז":

תוכן הפרשה – שעלי' נאמר "צו את אהרן", "אין צו אלא לשון זירוז" – הוא בנוגע לתרומת הדשן ("והרים את הדשן גו'"<ref>פרשתנו ו, ג.</ref>) וסידור המערכות ("ריבה כאן יקידות הרבה, על מוקדה, ואש המזבח תוקד בו, והאש על המזבח תוקד בו, אש תמיד תוקד על המזבח, כולן נדרשו במס' יומא, שנחלקו רבותינו במנין המערכות שהיו שם"<ref>פרש"י שם, ה.</ref>).

כלומר, אע"פ שפרשה זו אין עיקרה אודות '''הקרבת''' התמיד, כי אם, ע״ד העבודות שלפנ״ז, שהם בגדר דהכשר, והכשר דהכשר כו' להקרבת התמיד [החל מתרומת הדשן, ואח״כ סידור המערכות, העלאת שני גזרי עצים, הכנת כלי השרת, ורק לאח״ז מתחילין להכין את התמיד<ref>ראה רמב"ם הל' תמידין ומוספין רפ"ו.</ref>, לא לפני ש״האיר פני המזרח עד שבחברון"<ref>תמיד ל, א. רמב"ם שם פ"א ה"ב.</ref>] – הרי, (גם) ההכשר וההכנה צ״ל באופן של '''זריזות''', "אין צו אלא לשון זירוז".

ומכאן למדים הוראה בעבודת האדם – שהענין ד״זריזין מקדימים למצוות"<ref>פסחים ד, א.</ref> הוא לא רק בנוגע לעשיית המצוה עצמה, אלא גם בנוגע להכנה והכשר דהכשר כו'.

ולדוגמא: בנוגע למצות הצדקה (ובפרט בענין שהזמן גרמא, "מעות חטים") – מצוה כללית השקולה כנגד כל המצוות<ref>ב"ב ט, א. ירושלמי פאה פ"א ה"א. וראה גם תניא פל"ז (מח, ב ואילך).</ref> – שצ״ל זריזות לא רק בהנתינה לצדקה בפועל ממש, אלא גם בהכנה למצוה, החל מהשקו״ט ע״ד קבלת החלטה טובה (גם כאשר הקיום בפועל א״א להיות רק לאחרי זמן).

ויש להוסיף ולהעיר, שגם ענין הזריזות קשור עם הגאולה – כמ״ש רבינו הזקן באגה״ק<ref>סימן כא.</ref> ש״'''זריזותי'''' דאברהם אבינו ע״ה היא העומדת לעד לנו ולבנינו עד עולם", "ובפרט (הזריזות ב)מעשה הצדקה העולה על כולנה . . גדולה צדקה שמקרבת את הגאולה<ref>ב"ב יו"ד, א. וראה גם תניא שם.</ref> . . עד כי יבוא שילה".

יב. והמעשה הוא העיקר<ref>אבות פ"א מי"ז.</ref>:

יש לסיים ולהשלים את "מעשינו ועבודתינו"<ref>ראה תניא רפל"ז.</ref> – כולל גם הבקשה והדרישה "עד מתי", וההכרזה "יחי המלך" דוד מלכא משיחא – '''בזריזות הכי גדולה''', הקשורה עם '''שמחה וחיות''',

־ אשר, ענינים אלו (שמחה וחיות) מודגשים ביותר בשנה זו: שנת '''תשמח''' (תִּשְמַח ותְשַמַח), ו"'''חיים'''״ שנה לנשיאותו של כ״ק מו״ח אדמו״ר נשיא דורנו ־

שעי״ז פועלים כביכול ה״אחישנה"<ref>ישעי' ס, כב. סנהדרין צח, א.</ref> דהזריזות אצל '''הקב״ה'''<ref>ואדרבה – "מגיד דבריו ליעקב חוקיו ומשפטיו לישראל", "מה שהוא עושה הוא אומר לישראל לעשות" (תהלים קמז, יט. שמו"ר פ"ל, ט), היינו, שהזריזות דהקב"ה צ"ל '''לפני וקודם''' זריזותן של ישראל.</ref> – "אלקיכם כהן הוא"<ref>סנהדרין לט, סע"א.</ref>, ו״כהנים זריזין הם"<ref>שבת כ, א.</ref> – לגאול את בנ״י '''בזריזות הכי גדולה''', תיכף ומיד ממש, "לא עיכבן המקום '''כהרף עין'''״<ref>מכילתא ופרש"י בא יב, מא.</ref>.

זאת ועוד:

כ״ק מו״ח אדמו״ר נשיא דורנו פסק<ref>שיחת שמח"ת תרפ"ט.</ref> – '''בשעתו אז''' – שכבר נסתיימה העבודה, ולא נותר אלא "לצחצח את הכפתורים". ומכיון שכבר עברו עשרות שנים (יותר מל״ח שנה) שבהם מצחצחים את הכפתורים – הרי בודאי שבימינו אלו נסתיימה גם העבודה דצחצוח הכפתורים.

ולהעיר, שאין לצחצח את הכפתורים יתר על המדה<ref>להעיר, שגם בחנוכת המזבח בחודש ניסן מודגש הענין ש"לא פחתו '''ולא הותירו'''" (במדב"ר פי"ד, יד), "'''לא ריבה''' ולא מיעט" (פרש"י ס"פ נשא).</ref> – כפי שרואים במוחש שצחצוח יתר מחסר מן הכפתור ומקלקל יפיו!

ומכיון שכן, הרי בודאי ובודאי שעכשיו צריכה להיות ומוכרחת כביכול '''הזריזות של הקב"ה''' להביא את הגאולה תיכף ומיד ממש.

ותיכף ומיד – מקיימים הציווי "זאת<ref>פרשתנו ו, ב.</ref> תורת העולה היא העולה על מוקדה על המזבח כל הלילה גו' ובער עלי' הכהן עצים בבוקר בבוקר"<ref>להעיר מפי' אוה"ח עה"פ: "ובדרך רמז תרמוז כל הפרשה על גלות האחרון שאנו בו לנחמנו מעצבון נפשנו כי כל איש ישראל מאנה הנחם נפשו בראות אורך הגלות . . וביאר עד מתי יהיו ישראל בגדר ב' דברים אלו (על מוקדה על המזבח) – כל הלילה, שהיא זמן הגלות הנמשל ללילה . . עד הבוקר שהוא זמן שיריק עלינו כבודו ואתא בוקר, והזמן הוא אחר עבור ת"ק לאלף הששי . . ואומרו בבוקר בבוקר . . כי זמן הגאולה הי' ראוי להיות בבוקר ראשון של שנת הת"ק לאלף החמישי, ולסיבת העון מתעכב עד בוקר הב' כו'", עיי"ש בארוכה.</ref>, בביהמ״ק השלישי, אשר, להיותו "מקדש אדנ־י כוננו ידיך"<ref>בשלח טו, יז ובפרש"י.</ref>, "בנינא דקב"ה"<ref>זח"ג רכא, א. זח"א כט, א.</ref>, ש"בנוי ומשוכלל יגלה ויבוא מן השמים"<ref name=":1">פרש"י ותוס' סוכה מא, א. ועוד.</ref>, יכול (ובמילא צריך) לירד ולהתגלות למטה אפילו בלילה<ref name=":1" />, '''בלילה זה ממש'''!

ובאופן ש״תחזינה עינינו" – עיני בשר בגוף של בשר, נשמות בגופים, כולל גם (קיום ההבטחה ברורה) "ונתתי<ref name=":2">יחזקאל לו, כו.</ref> לכם לב בשר"<ref>לאחרי ש"והסירותי את לב האבן מבשרכם" (שם) – די"ל, שההסרה כו' נעשתה כבר ע"י מעשינו ועבודתינו במשך הנשיאות דכ"ק מו"ח אדמו"ר (החל מב' ניסן), ע"ד האמור בנוגע לצחצוח הכפתורים כו'.</ref>, "לב חדש ורוח חדשה"<ref name=":2" />.

יג. כרגיל – יש לסיים ב"נתינת" שליחות־מצוה לצדקה (המקרבת את הגאולה), בהוספה לנתינת שליחות־מצוה לצדקה בהתחלת היום.

ולהעיר, שי״ל שהתחלת וסיום היום בענין הצדקה, הוא, ע״ד ובדוגמת התחלת וסיום היום בקרבן התמיד – כמ״ש<ref>פרשתנו ו, ה.</ref> "וערך עלי' העולה גו'", "עולת תמיד היא תקדים"<ref name=":3">פרש"י עה"פ.</ref>, וכן"עלי', על עולת הבוקר השלם כל הקרבנות כולם, מכאן שלא יהא דבר מאוחר לתמיד של בין הערביים"<ref name=":3" /> (מלבד הקטר חלבים ואברים שכשר כל הלילה<ref>פרש"י ריש פרשתנו – ממגילה כא, א.</ref>), ודוגמתם בזמן הזה – "תפלות במקום תמידין תקנום"<ref>ברכות כו, ב.</ref>, תפלת שחרית כנגד תמיד של שחר, ותפלת מנחה כנגד תמיד של בין הערביים (ותפלת ערבית כנגד אברים ופדרים<ref>ברכות שם. שו"ע אדה"ז או"ח ר"ס פט.</ref>), ופס״ד השו״ע<ref>או"ח סו"ס צב. שו"ע אדה"ז שם – מב"ב יו"ד, א.</ref> יהיב פרוטה לעני והדר מצלי.

ויה״ר שההחלטה ע״ד נתינת הצדקה תביא תיכף את השכר<ref>ע"ד הפס"ד בשו"ע או"ח סתקע"א ס"ג (מתענית ח, ב).</ref> "שמקרבת את הגאולה", ע״י דוד מלכא משיחא.

ובפשטות – "הנה זה בא"<ref>שה"ש ב, ח.</ref>, משיח צדקנו, ויגאלנו, כולנו יחדיו, בתוככי כלל ישראל, "בנערינו ובזקנינו גו' בבנינו ובבנותינו"<ref>בא יו"ד, ט.</ref>, ובפרט בשנה זו, שנת הקהל, "הקהל את העם האנשים והנשים והטף"<ref>וילך לא, יב.</ref>, "קהל גדול ישובו הנה"<ref>ירמי' לא, ז.</ref>, כולל גם כל הדורות שלפנינו – "הקיצו ורננו שוכני עפר".<ref>ישעי' כו, יט.</ref>

ובפרט – בזכותן של נשים צדקניות שבדורנו, אשר, ע"פ המבואר בכתבי האריז״ל<ref>שער הגלגולים הקדמה כ. ל"ת וספר הליקוטים להאריז"ל שמות ג, ד.</ref> שדורנו זה (דור האחרון של הגלות, ובמילא, דור הראשון של הגאולה) הוא גלגול של הדור שיצאו ממצרים, הרי, כשם שיצי״מ היתה בזכותן של נשים צדקניות שהיו באותו הדור<ref>סוטה יא, ב. שמו"ר פ"א, יב. במדב"ר פ"ג, ו.</ref>, כמו כן תהי' גאולתנו מגלות זה האחרון בזכות נשים צדקניות שבדורנו<ref>ראה גם יל"ש רות רמז תרו בסופו (ממדרש זוטא רות): אין הדורות נגאלים אלא בשכר נשים צדקניות שיש בדור.</ref>, "כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות"<ref>ויתירה מזה – "נפלאות" אפילו בערך ליצי"מ (זח"א רסא, ב. אוה"ת נ"ך ע' תפז).</ref>.

וכל ענינים אלו – בפשטות ממש, גאולה האמיתית והשלימה תיכף ומיד ממש.

{{הערות שוליים}}

[[קטגוריה:ספר השיחות תשמ"ז-תשנ"ב|תשמ"ח]]
[[קטגוריה:ספר השיחות תשמ"ח]]
[[קטגוריה:דבר מלכות|ו]]
[[קטגוריה:דבר מלכות · הוספות|ג]]