הצגת המקור של הדף "שיחת כ"ד כסלו תשנ"ב - מוגה"

== שיחת יום א' כ"ד כסלו ה'תשנ"ב ==
{{ספר השיחות תשמ"ז-תשנ"ב}}

=== '''לאחרי (תפלת מנחה* ו)הדלקת נר ראשון של חנוכה, במעמד "פרסומי ניסא" עולמי**''' '''– לילדים ולילדות ד"צבאות השם" שיחיו –''' ===
א. התחלת התורה כולה (חמשה חומשי תורה) היא בהודעה והוראה שנעשית היסוד בחייו של כאו"א מישראל וכלל ישראל<ref>ככל עניני התורה, "תורת חיים", הוראה בחיים, ועאכו"כ '''התחלת''' התורה.</ref> – "בראשית<ref>כפי שאמרו זה־עתה בי"ב הפסוקים ומאמרי חז"ל.</ref> ברא אלקים את השמים ואת הארץ"<ref>בראשית א, א.</ref>.

כל העולם כולו – שמים (כולל גם השמים העליונים, "שמי השמים"<ref>עקב יו"ד, יד. ועוד.</ref>) וארץ (כולל גם פנה נדחת שבקצה הארץ) וכל צבאם (צבא השמים וצבא הארץ, "'''את''' השמים לרבות תולדותיהם '''ואת''' הארץ לרבות תולדותי'"<ref>פרש"י בראשית א, יד.</ref>) – נברא ע"י הקב"ה<ref>ביום הראשון דששת ימי בראשית (פרש"י שם), ועד"ז ביום ראשון דכל שבוע (כולל ביום ראשון זה), שנקרא יום ראשון (אף שכבר עברו רבבות ימים משי"ב עד עתה) להיותו בדוגמת יום ראשון דשי"ב (ראה לקו"ת שה"ש כה, סע"א. ובכ"מ), ומודגש גם בשירו של יום שתוכנו ע"ד הבריאה דיום זה (ר"ה לא, א ובפרש"י).</ref> ("ברא אלקים").

ותכלית בריאתם – "בראשית", ב' ראשית – בשביל שני דברים שנקראו ראשית, בשביל התורה שנקראת ראשית<ref>משלי ח, כב.</ref> ובשביל ישראל שנקראו ראשית<ref>ירמי' ב, ג.</ref> (כפי שמפרש רש"י בפשוטו של מקרא), כלומר, כדי שכאו"א מישראל יתנהג ע"פ הוראת התורה בנוגע לכל הענינים שבעולם.

ולדוגמא – במאורע הכי פשוט ורגיל בחיי היום־יום של כל אדם כשתיית מים, דבר המוכרח לקיום האדם – שלפני שתיית המים מקדים יהודי (גם ילד קטן) להודות להקב"ה (לא רק על בריאת המים שבתוך הכוס שלו, כמות קטנה של מים, ובפרט מלא לוגמיו של ילד קטן, אלא) על בריאת העולם כולו, "'''שהכל''' נהי' בדברו", שכל העולם כולו (שמים וארץ וכל צבאם) נהי' '''בדברו של הקב"ה'''<ref>ועד"ז בכל הברכות שמברכים על כל הדברים הנצרכים לקיומו של האדם – "המוציא לחם מן הארץ", וכיו"ב.</ref>, "בעשרה מאמרות<ref>תשעה מאמרות שנאמרו בהמשך הפסוקים, לאחרי המאמר הראשון והכללי ד"בראשית", ש"נמי מאמר הוא" (ר"ה לב, א).</ref> נברא העולם"<ref>אבות רפ"ה. ר"ה שם.</ref>. וידיעה זו (שכל דבר נברא ע"י הקב"ה) פועלת שיתנהג האדם בכל ענין ודבר ע"פ רצונו של הקב"ה כביכול בזה, ע"ד ההוראות בתורתו.

ועוד וג"ז עיקר – '''לגלות בעולם''' הודעת התורה ש"ברא<ref>להעיר ש"ברא" הוא (גם) מלשון גילוי – כלשון הש"ס (חולין מג, ב) "שמא הבריא", ניקב ויצא לחוץ (ראה כש"ט הוספות ס"ד־ה. וש"נ).</ref> אלקים", כמו באמירת הברכה "שהכל נהי' בדברו", שעל ידה מתגלה כבודו של הקב"ה בעולם.

ויש לומר שענין זה מרומז במאמר הראשון<ref>מהמאמרות הפרטיים.</ref> "יהי '''אור'''"<ref>בראשית א, ג.</ref> – שבו נרמזה '''ההתגלות''' (תוכן ענין '''האור''', "ויקרא אלקים לאור יום"<ref>שם, ה.</ref>) בעולם (שיהי' ניכר בו בגלוי) שנברא במאמרו של הקב"ה, ובמילא מתנהג העולם כולו ע"פ רצונו של הקב"ה, ועי"ז מוסיף הקב"ה בקיום וחיות העולם שיהי' עולם של אור וטוב ושלום אמיתיים, עולם "'''מואר'''" ("אַ ליכטיקע וועלט"), בגשמיות<ref>ולדוגמא בפרנסה – שבאה בנקל, ללא דאגות וקשיים, ומנוצלת לענינים טובים ובריאים, גוף בריא ונשמה בריאה, ללא צורך בעניני רפואות ח"ו, כי אם, ע"ד הצורך באכילה ושתי' לחיבור הנשמה בגוף, ועד"ז שאר ענינים כיו"ב שמוסיפים בבריאות הגוף והנשמה.</ref> וברוחניות גם יחד.

ב. ענין זה (שיהודי ע"י הנהגתו ע"פ התורה '''מאיר את העולם''') מודגש בגלוי בפעולה (מצוה) של '''הדלקת נר''' שעל ידה נעשה '''אור כפשוטו''' (בגשמיות) במקום שלא הי' מואר מקודם לכן – כבמצות הדלקת נר שבת (בערב שבת) ונר חנוכה (כדלקמן), ומהם למדים גם בנוגע לכל עניני תורה ומצוותי', "'''נר'''<ref>משלי ו, כג. – ושייך במיוחד לנר שבת וחנוכה (ראה פרש"י שבת כג, ב).</ref> מצוה ותורה '''אור'''":

תוכנה של הדלקת נר שבת (שפועלת על כל השבוע, "מערב שבת לערב שבת"<ref>פרש"י חיי שרה כד, סז (מב"ר פ"ס, טז) – בנוגע לשרה ורבקה, ודוגמתו (ברוחניות) בנר שבת דכל אשה ובת בישראל (ראה לקו"ש חט"ו ע' 171).</ref>) – משום שלום בית<ref>רמב"ם סוף הל' חנוכה. שו"ע אדה"ז או"ח סרס"ג ס"א. שם ס"ד.</ref>, שבני ביתו מצטערין לישב בחושך ולאכול<ref>שו"ע אדה"ז שם ס"ד.</ref>, שלא יכשל בעץ או באבן<ref>שו"ע אדה"ז שם ס"א.</ref> – שגם זמן הלילה (זמן של חושך ע"פ סדר הבריאה) נעשה '''מואר''' ב"נר מצוה ותורה אור", עי"ז שיהודי מדליק נר שמאיר בלילה, כדי שגם בלילה יוכל ללמוד תורה ולהתנהג ע"פ הוראותי': לראות ולהבחין בין מאכל כשר למאכל שאינו כשר, להסתכל בסידור לומר הברכה המתאימה, ברכת המזון (ועד"ז הברכות דנר חנוכה, ג' ברכות בלילה הראשון וב' ברכות בכל לילה שלאחריו), וכיו"ב בשאר הענינים שצריך להתנהג בהם ע"פ הוראת התורה, "נר מצוה ותורה אור", שמאירה את דרכו והנהגתו של האדם.

ומעלה יתירה בנר חנוכה (גם לגבי נר שבת) – בכמה ענינים:

א) מצות נר חנוכה נתתקנה "להראות ולגלות הנס"<ref>רמב"ם הל' חנוכה פ"ג ה"ג. וראה גם פ"ד הי"ב: "כדי להודיע הנס ולהוסיף בשבח הא־ל והודי' לו על הנסים שעשה לנו".</ref> שאירע בימי חנוכה, "כשמלכי יון גזרו גזרות על ישראל . . ולא הניחו אותם לעסוק בתורה ובמצוות . . עד שריחם עליהם אלקי אבותינו והושיעם מידם והצילם"<ref>שם רפ"ג.</ref> – כנוסח ברכת נר חנוכה<ref>לאחרי הברכה הראשונה – "אשר קדשנו במצוותיו וצונו להדליק נר חנוכה".</ref>: "שעשה נסים לאבותינו בימים ההם בזמן הזה", וכן בתפלה שלאח"ז: "הנרות הללו אנו מדליקים על התשועות ועל הנסים ועל הנפלאות . . על נסיך ועל נפלאותיך ועל ישועותיך"<ref>ראה לקו"ש חט"ו ע' 366 ואילך.</ref> – שמורה ומדגיש הנצחון של בנ"י בהנהגתם בקיום התומ"צ גם במעמד ומצב שיש מניעה ועיכוב מצד אומות העולם, ולכן מודגש בו ביותר האור '''הרוחני''' ד"נר מצוה ותורה אור" (יותר מבנר שבת)<ref>ולהעיר, שנרות חנוכה "אין לנו רשות להשתמש בהן" (דלא כנר שבת שהוא (בעיקר) כדי להשתמש בו כאור גשמי), כיון שכל ענינו הוא אור רוחני, "להודות ולהלל לשמך הגדול".</ref>.

ב) מצות נר חנוכה היא באופן ש"יום ראשון מדליק אחד מכאן ואילך '''מוסיף והולך'''"<ref name=":0">שבת כא, ב.</ref> (עד ליום השמיני שבו מדליק שמונה נרות) – שבזה מודגש שמיום ליום מוסיף והולך כאו"א מישראל ("ילכו מחיל אל חיל"<ref>תהלים פד, ח.</ref>) ב"נר מצוה ותורה אור"<ref>כשם שמיום ליום הולך וגדל בגשמיות*, ועאכו"כ שצריך לילך ולגדול ברוחניות.

'''*) ובהדגשה יתירה אצל ילדים שנמצאים עדיין בתקופת הגידול והתפתחות הגוף.'''</ref>, במשך '''שבעה ימים רצופים''' (מהלילה השני, שבו מתחילה ההוספה על הנר אחד דלילה הראשון, עד ללילה השמיני) הכוללים כל ימי השבוע, שבעת ימי בראשית, שהם '''כללות הזמן'''<ref>ראה לקו"ש חכ"ה ע' 511.</ref>, שעי"ז נעשה כן בדרך ממילא (באופן אוטומטי) במשך כל השבועות שלאח"ז במשך כל השנה כולה<ref>עד לימי חנוכה בשנה שלאח"ז, שאז יתוסף באופן נעלה יותר, כיון שבכל שנה נמשך אור חדש שלא הי' מאיר עדיין מימי עולם אור עליון כזה (ראה תניא אגה"ק סי"ד).</ref>, שמיום ליום מוסיף והולך ב"נר מצוה ותורה אור".

ג) ועוד ועיקר: "נר חנוכה מצוה להניחה על '''פתח''' ביתו '''מבחוץ'''"<ref name=":0" />, "משום '''פרסומי ניסא'''"<ref>פרש"י שבת שם.</ref>, ברשות הרבים, שבו עוברים (גם) אינם־יהודים ורואים האור דנר חנוכה – שבזה מודגש שהאור ד"נר מצוה ותורה אור" שמדליק יהודי (ומוסיף והולך מיום ליום) מאיר גם מחוץ לביתו של יהודי, ברשות הרבים, ועי"ז ניתוסף אור רוחני (טוב צדק ויושר) גם אצל אומות העולם שבסביבתו, ועי"ז גם בכל העולם כולו.

<nowiki>*</nowiki>

ג. בכל זה ניתוסף עוד יותר בשנים האחרונות – שקבעו המנהג<ref>בפעם השלישית – "בתלת זימני הוי חזקה" (ב"מ קו, ריש ע"ב. וש"נ).</ref> לערוך הדלקת נר חנוכה במעמד של "פרסומי ניסא" בקנה־מידה '''עולמי''' ע"י השימוש ב"'''לווין'''" ("סאַטעלייט").

ובהקדמה – שכיון ש"כל מה שברא הקב"ה בעולמו לא בראו אלא '''לכבודו'''"<ref>אבות ספ"ו.</ref>, מובן, שכן הוא גם בנוגע לכל התגליות המדעיות שנתחדשו ומתגלים בשנים האחרונות, שתכליתם ומטרתם להוסיף בכבודו של הקב"ה, עי"ז שמנצלים אותם לעניני קדושה, תורה ומצוותי'.

ועד"ז בנדו"ד, שמנצלים את ה"לווין" לכבודו של הקב"ה – שעל ידו '''רואים''' (בעיני בשר) את פעולת הדלקת נר חנוכה (שנעשית במקום אחד) במקומות שונים '''ברחבי העולם''', באותו רגע ממש, ולא עוד אלא '''שכל הרוצה''' (ולא רק מבנ"י, אלא גם מאומות העולם) יכול להפעיל "מכשיר" שעל ידו '''יראה''' גם הוא את הדלקת נר חנוכה.

ד. ובתוכן ה"פירסומי ניסא" שבמאורע זה – כמה פרטים:

בנוגע לכל יחיד מישראל – שבכחו של יהודי אחד ויחיד, אפילו ילד קטן (שעדיין לא נתמלא כחו כאדם מבוגר, ובודאי לא כגיבור גדול), לעשות פעולה '''שתאיר בכל העולם''' – כפי '''שראינו''' זה עתה, שיהודי אחד, מבוגר או ילד קטן, מדליק נר (שלפנ"ז לא הי' דולק), וברגע כמימרא רואים את אור הנר בכל העולם כולו.

בנוגע לכלל ישראל – אחדותם של ישראל בכל העולם כולו, שגם בהיותם במעמד ומצב ד"מפוזר ומפורד בין העמים"<ref name=":1">אסתר ג, ח.</ref>, בכל קצוי תבל, הרי הם "עם אחד"<ref name=":1" />, הקשור עם "ה' אחד"<ref>ואתחנן ו, ד. זכרי' יד, ט.</ref>, ע"י "תורה אחת"<ref>ל' הכ' – בא יב, מט. ועוד.</ref> – כפי '''שראינו''' זה־עתה קיום מצות הדלקת נר חנוכה במקומות שונים בקצוי תבל, ובאופן שכולם התאחדו יחדיו עי"ז שבכל מקום ראו את כל הדלקת הנרות שבשאר המקומות.

ועוד וג"ז עיקר – שכל זה נעשה באופן של "פירסומי ניסא" בכל העולם כולו, שגם אומות העולם '''ראו''' שע"י פעולתם של בנ"י (הן היחיד והן ועאכו"כ ע"י ההתאחדות עם הכלל) ניתוסף (ומספרים להם שמוסיף והולך מיום ליום) בכל העולם כולו '''אור שמגלה כבודו של הקב"ה''' (פירסומי ניסא, פירסום השבח וההודי' להקב"ה על הנסים שעשה לבנ"י), אשר, עי"ז נעשה העולם כולו '''מואר'''<ref>ועד כדי כך שלאחרי ההוספה בנר חנוכה במשך שבעה ימים הכוללים כל שבעת ימי השבוע, כללות הזמן, אין צורך '''בהדלקת''' נר חנוכה*, כיון שהעולם '''כבר מואר'''.

'''*) ובבוא ימי חנוכה בשנה הבאה – תהי' הדלקת נר חנוכה (לא מפני החסרון באור, אלא) כדי להוסיף באור נעלה יותר (ראה גם לעיל הערה 31).'''</ref> באור אמיתי ("נר מצוה ותורה אור"), שנעשה צדק ויושר ושלום בכל העולם.

ה. מאורע זה מהוה גם לימוד והוראה במעשה בפועל – בשייכות להידיעה (שמהוה יסוד חייו של כאו"א מישראל) ש"בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ", שבריאת כל העולם היא בשביל ישראל ובשביל התורה (כנ"ל ס"א):

יכול יהודי לחשוב שפעולתו שנעשית בהמקום שלו, בסביבתו הקרובה ("על פתח ביתו מבחוץ"), להיותה בחלק מסויים בארץ, אינה שייכת לשאר חלקי הארץ, ובודאי לא לחלקי הארץ שנמצאים במרחק רב, שמאות מילין מפרידים ביניהם, ועאכו"כ לא לשמים שהם בריחוק עצום מן הארץ.

וכדי להקל על יהודי '''להבין ולהשיג''' שפעולתו שנעשית במקום אחד קשורה ופועלת בכל העולם כולו, '''בשמים ובארץ''', רצה הקב"ה וגילה סודות נוספים שקבע בהנהגת העולם שעל ידם יכולים "לחבר" שמים וארץ וחלקי הארץ שיש ביניהם מרחק רב ועצום – שע"י ה"לווין", שמרחף בחלל, ב"שמים", וקולט פקודות שנשלחות אליו כדי להעבירן מקצה הארץ לקצהו, יכול אדם להשאר בד' אמותיו, "על פתח ביתו מבחוץ", ו"להתחבר" עם אדם הנמצא בקצה העולם, לדבר עמו ולראותו, להודיעו על נתינת עזר וסיוע בהמצטרך לו, או לעזור לו בנתינת עצה טובה וכיו"ב.

– כפי שרואים במוחש עתה, שממקום זה (בניו־יורק) רואים ומדברים (באמצעות ה"לווין") עם יהודים שנמצאים במקומות שונים ברחבי העולם (בארץ ישראל, במוסקבא, בפריז, ביפן, בהודו (קלקוטא), באוסטרליא, וכיו"ב) אודות עניני יהדות, תורה ומצוותי', ומעוררים להוסיף ב"נר מצוה ותורה אור" [החל מההוספה במצות "ואהבת<ref>קדושים יט, יח.</ref> לרעך כמוך"<ref>"כלל גדול בתורה" (תו"כ ופרש"י עה"פ). ועד ש"זוהי כל התורה כולה ואידך פירושא הוא" (שבת לא, א).</ref>, ע"י נתינת צדקה, הן בנוגע לצרכים גשמיים (לחם ומים), והן בנוגע לצרכים רוחניים ע"י הפצת התורה<ref>כידוע שהתורה נקראת "לחם" – "לכו לחמו בלחמי" (משלי ט, ה. וראה ברכות נז, סע"א). ו"מים" – "אין מים אלא תורה" (ב"ק יז, א. וש"נ).</ref>, ובפרט בהענינים שהזמן גרמא, צרכי חנוכה והלכות חנוכה], שעי"ז יתוסף גם בענינים הגשמיים, בריאות ופרנסה וכו', חיים יהודיים בריאים ומוארים –

ולא עוד אלא שיכולים '''ליתן בפועל''' עזר וסיוע '''ברגע כמימרא''' (לא רק '''להודיעו''' ע"ד מתן עזר וסיוע, ולאח"ז יצטרך '''להמתין''' זמן ממושך, ועכ"פ זמן קצר, יום או שעה, עד לקבלת העזר והסיוע בפועל ממש) – כהחידוש בשנים האחרונות שבאמצעות ה"לווין" מעבירים סכום כסף ל"בנק" (או לחנות של כלי בית או מוצרי מזון<ref>ומעלה יתירה בזה – כיון שאינו צריך לטרוח לקנות צרכיו (ראה תענית כג, ב).</ref>) עבור פלוני, כך, שברגע כמימרא מגיע בפועל ממש העזר וסיוע מקצה העולם ועד קצהו.

זוהי גם אחת המטרות העיקריות של "לווין" – כדי שעל ידו יתוסף יותר באחדות האנושיות כולה, לעזור ולסייע אחד לשני גם כשנמצאים בריחוק מקום זה מזה, הן בנוגע לעזר וסיוע גשמי, והן בנוגע לעזר וסיוע רוחני, להוסיף יותר בעניני צדק ויושר שלום ואחדות בכל העולם.

<nowiki>*</nowiki>

ו. האמור לעיל שייך במיוחד לתקופתנו זו – שהתקוה והאני מאמין בכל יום שיבוא היא ביתר שאת וביתר עז, ועד שנראה במוחש הגאולה האמיתית והשלימה ע"י משיח צדקנו – שאז יהי' העולם כולו מואר באור האמיתי דהתגלות כבודו של הקב"ה בתכלית השלימות<ref>ובלשון הרמב"ם בסיום וחותם ספר ההלכות – פס"ד להלכה – "באותו הזמן לא יהי' שם לא רעב ולא מלחמה ולא קנאה ותחרות (כ"א שלום ואחדות) . . ולא יהי' עסק כל העולם אלא לדעת את ה' בלבד".</ref>.

ובימים אלה, ככל שמוסיפים יותר בעניני תורה ומצוותי', "נר מצוה ותורה אור", כולל ובמיוחד ע"י הדלקת נר חנוכה, ובפרט באופן של "פירסומי ניסא" בכל העולם, ממהרים ומזרזים עוד יותר ומביאים בפועל את הגאולה האמיתית.

ולהוסיף, שימי חנוכה שייכים ביותר לגאולה האמיתית והשלימה – כי, הדלקת נר חנוכה היא לזכר נס השמן<ref>ראה שבת כא, ב ובפרש"י.</ref> שהי' במנורת '''בית המקדש''' כשנתחנך<ref>ולכן נקראים ימים אלה בשם "ימי '''חנוכה'''" (מרדכי ואור זרוע הל' חנוכה סשכ"א. וראה הנסמן בלקו"ש חכ"ה ע' 235 הערה 6).</ref> מחדש ע"י החשמונאים, וזוהי ההכנה לבנין וחנוכת (והדלקת המנורה ב)'''ביהמ"ק השלישי'''<ref>ש"בית תפלה יקרא לכל העמים" (ישעי' נו, ז).</ref>, בגאולה האמיתית והשלימה ע"י משיח צדקנו.

ז. המצוה שיש לה סגולה מיוחדת לקרב את הגאולה, היא, מצות הצדקה – "גדולה צדקה שמקרבת את הגאולה"<ref>ב"ב יו"ד, א. וראה תניא פל"ז.</ref>.

ומזה מובן שיש להוסיף עוד יותר במצות הצדקה, ומה טוב שההוספה בצדקה תהי' תיכף ומיד, כדי שגם הגאולה (שבאה ע"י מצות הצדקה) תבוא תיכף ומיד.

ובפרט שכיון ש"אין גו' אתנו יודע עד מה"<ref>תהלים עד, ט.</ref>, הרי יתכן שהדבר היחיד שחסר להבאת הגאולה אינו אלא נתינת מטבעות אחדות לצדקה!...

ובלשון הרמב"ם<ref>הל' תשובה פ"ג ה"ד.</ref> – פס"ד להלכה – "צריך כל אדם שיראה עצמו . . וכן כל העולם חציו זכאי וחציו חייב . . עשה מצוה אחת הרי הכריע את עצמו ואת כל העולם כולו לכף זכות וגרם לו ולהם תשועה והצלה", היינו, שפעולתו של יהודי אחד, מבוגר או ילד, שנותן פרוטה אחת לצדקה, גורמת לו ולכל העולם "תשועה והצלה" דגאולה האמיתית והשלימה.

ח. ומצוה הבאה לידינו ממש עתה – יתנו לאחרי תפלת ערבית לכאו"א מהנמצאים כאן שליחות־מצוה לצדקה – מטבע ושטר: מטבע – כדי לקיים מנהג ישראל (ש"תורה היא"<ref>שו"ע אדה"ז או"ח סו"ס קפ. סתצ"ד סט"ז. הנסמן בלקו"ש חכ"ב ע' 56 הערה 2.</ref>) לתת "מעות חנוכה", ושטר – על מנת ליתנו לצדקה עבור דבר טוב או מוסד טוב.

ויה"ר '''שההחלטה וההודעה''' (לפני הנתינה בפועל)<ref>ראה תענית ח, ב. שו"ע או"ח סו"ס תקעא.</ref> ע"ד נתינת שליחות־מצוה לצדקה כאן (ועד"ז בשאר המקומות ברחבי העולם ששומעים את הדברים) תכריע את הכף ותביא את הגאולה האמיתית והשלימה תיכף ומיד ממש, לפני תפלת ערבית.

ואז נמשיך '''במעמד ההתאחדות''' של כולנו יחדיו עם כל היהודים ברחבי העולם ששומעים את הדברים, ביחד עם כלל ישראל ("בנערינו ובזקנינו גו' בבנינו ובבנותינו"<ref>בא יו"ד, ט.</ref>) בכל מקום שהם בקצוי תבל – בביהמ"ק השלישי ("מקדש<ref>בשלח טו, יז.</ref> אדנ־י כוננו ידיך"<ref>ש"בנוי ומשוכלל יגלה ויבוא '''מן השמים'''" (פרש"י ותוס' סוכה מא, סע"א. ועוד).</ref>), כיון '''שברגע כמימרא''' באים "'''עם ענני שמיא'''"<ref>דניאל ז, יג.</ref> לארצנו הקדושה, לירושלים עיר הקודש, להר הקודש ולבית המקדש השלישי.

וממשיכים בכל עניני חנוכה בהמקום שבו הדליקו נרות חנוכה בפעם הראשונה – ש"הדליקו נרות '''בחצרות קדשך'''"<ref>ראה לקו"ש חכ"ה ע' 255 ואילך.</ref> (כפי שיאמרו תיכף בתפלת ערבית), ביחד עם ה"'''חנוכה'''" דבית המקדש השלישי, והקרבת הקרבנות, החל מעניני הקרבנות השייכים לתפלת ערבית שנתתקנה כנגד אברים ופדרים<ref>מהקרבנות שמקריב אליהו לפני בנין ביהמ"ק – ש"אמרו עליו שהוא מקריב תמידין בבית המקדש אע"פ שהוא שמם" (עש"מ (להרמ"ע מפאנו) מאכ"ח ח"ג סכ"ג).</ref> שקרבים והולכים כל הלילה<ref>ברכות כו, ב.</ref>, וההכנה ל"תרומת הדשן" בעלות השחר<ref>רמב"ם הל' תמידין ומוספין פ"ב הי"א.</ref> (וכן המצוה ד"אש<ref>צו ו, ו.</ref> תמיד תוקד על המזבח"<ref>נוסף על קיומה ברוחניות – שבלבו של כאו"א מישראל שנמשל למזבח צ"ל "אש תמיד", ביום ובלילה (ראה גם לקו"ת דרושי סוכות עח, ד. דרמ"צ פה, א ואילך. "היום יום" כ"ף אד"ש. ובכ"מ).</ref>).

והעיקר – שכל זה נעשה בפועל ממש, ותיכף ומיד ממש.

[(אח"כ אמר:) כיון שמתכוננים לתפלת ערבית, כולל ובמיוחד קריאת שמע של ערבית<ref>להעיר מהרמז בהזמן דק"ש של ערבית, "מאימתי קורין את שמע בערבית משעה שהכהנים נכנסים לאכול בתרומתן" (ריש ברכות), שקשור עם הגאולה, כיון ש"אין לך תרומה של תורה אלא בא"י בלבד ובזמן שכל ישראל שם . . כמו שהן עתידים לחזור בירושה שלישית" (רמב"ם הל' תרומות ספ"א).</ref> שענינה קבלת עול מלכות שמים<ref>ברכות רפ"ב.</ref> – מתאים לסיים בניגון שתוכנו הו"ע קבלת עול מלכות שמים – (והתחיל לנגן) "ניעט ניעט ניקאַוואָ".

לאחרי תפלת ערבית נתן כ"ק אדמו"ר שליט"א לכאו"א מהילדים והילדות שיחיו, ואח"כ לכל הנוכחים שיחיו – מטבע של עשר סענט ושטר של דולר]

{{הערות שוליים}}*) ו(לאחרי') אמירת י"ב הפסוקים ומאמרי חז"ל – ע"י ילדי ישראל בכל קצוי תבל (ראה הערה הבאה).

<nowiki>**</nowiki>) באמצעות שידור חי מכאן ע"י "לווינים" התאחדו רבבות מבנ"י במקומות שונים בעולם [ומהם: בירושלים עיר הקודש ע"י הכותל המערבי, במאסקווא (רוסיא), בפריז (צרפת), במלבורן (אוסטרליא) ובהונג־קונג (סין)] – באופן ד"'''לראות ולהראות'''" – במעמד הדלקת נר חנוכה (גם במקומות הנ"ל) והמשכו בשיחתו הקדושה של כ"ק אדמו"ר שליט"א (וראה לקמן ס"ג ואילך). '''המו"ל'''.

[[קטגוריה:ספר השיחות תשמ"ז-תשנ"ב|תשנ"ב]]
[[קטגוריה:ספר השיחות תשנ"ב]]