הצגת המקור של הדף "שיחת תצוה תשנ"ב (ב) - מוגה"

{{ספר השיחות תשמ"ז-תשנ"ב‏‏}}
== משיחות ש"פ תצוה, י"א אד"ר ה'תשנ"ב ==

א. בהתחלת וסיום פרשת תצוה מדובר אודות הדלקת נרות המנורה:

בהתחלת הפרשה – "ויקחו אליך שמן זית זך גו' להעלות נר תמיד", "באוהל מועד גו' יערוך אותו אהרן ובניו מערב עד בוקר גו'"{{הערה|כז, כ־כא.}}. ובסיום הפרשה – "בבוקר בבוקר בהטיבו את הנרות גו' ובהעלות אהרן את הנרות בין הערביים"{{הערה|שם=:0|ל, ז־ח.}}.

ועיקר החידוש שבסיום הפרשה – שהדלקת הנרות קשורה עם '''הקטורת'''{{הערה|ראה תנחומא פרשתנו טו (בתחלתו): "זהו שאמר הכתוב (משלי כז, ט) '''שמן וקטורת''' ישמח לב כו'". ובזהר (ח"א רל, רע"א. ח"ג יא, א. קנ, רע"א) מפרש שפסוק זה הוא ע"ד מ"ש בפרשתנו "והקטיר עליו אהרן קטורת סמים בבוקר בבוקר בהטיבו את הנרות יקטירנה ובהעלות אהרן את הנרות בין הערביים יקטירנה", היינו, ש"שמן וקטורת" קאי על עבודת הקטורת בזמן הטבת והדלקת הנרות (בשמן*), בבוקר ובין הערביים**. וראה בחיי ריש פרשתנו: "במדרש*** שמן וקטורת ישמח לב, שמן המנורה שהי' מתקרב**** בזמן הקטורת, שנאמר ובהעלות אהרן את הנרות בין הערביים יקטירנה".

'''<nowiki>*</nowiki>) אף שבתנחומא מפרש "שמן זה כ"ג שנמשח בשמן המשחה".'''

'''**) להעיר, שלשיטת הזהר (ח"ג פח, סע"ב. קפג, א) גם הדלקת הנרות היא ב' פעמים ביום, בבוקר ובין הערביים, כמו הקטורת (כשיטת הרמב"ם – לקמן הערה 11).'''

'''***) וי"ל שכוונתו לזהר (ולא לתנחומא שמפרש "שמן זה כ"ג") שמפרש "שמן" על הנרות.'''

'''****)''' '''ע"ד לשון הזהר (ח"ג יא, א) "קטורת לא מתקרב אלא בזמנא דשמן''' מתקרב'''" (וראה לקמן הערה 74).'''}}: "ועשית מזבח מקטר קטורת וגו'"{{הערה|ל, א.}}, "והקטיר עליו אהרן קטורת סמים בבוקר בבוקר בהטיבו את הנרות יקטירנה ובהעלות אהרן את הנרות בין הערביים יקטירנה"<ref name=":0" />, היינו, שהקטרת הקטורת היא בזמן הטבת{{הערה|פרטי הדעות בפירוש הטבת הנרות (דישון המנורה, נתינת פתילה ושמן חדשים, או הדלקת המנורה), זמנה וכו' – נסמנו באנציק' תלמודית בערכו (וראה שם גם ערך הדלקת הנרות).}} והעלאת הנרות ("בעידן הטבה תהא מקטר קטורת", "בעידן הדלקה תהא מקטר קטורת"{{הערה|יומא טו, א.}}).

ויתירה מזה – שהקטורת היא '''באמצע''' הטבת הנרות:

לדעת חכמים{{הערה|שם יד, ב. וראה גם ירושלמי שם פ"ב סוף ה"א (ובמראה פנים שם, ש"לא צריך לפרש דר"י ור"ל דהכא פליגי בפלוגתא דאבא שאול ורבנן בענין הפסקה בין הטבת הנרות, אלא דכ"ע כרבנן ס"ל, ולר"י נמי בקטורת מפסיק להו כו'", עיי"ש).}} – "לא ייטיב את הנרות (שבע נרות, אלא רק חמש) ואח"כ יקטיר אלא יקטיר (באמצע) ואח"כ ייטיב (יגמור הטבת שתים)", היינו, שמפסיקין בין הטבת חמש נרות להטבת שתי נרות '''בקטורת''' (דלא כדעת אבא שאול ש"מטיב (כולן) ואח"כ מקטיר . . דכתיב בבוקר בבוקר בהטיבו את הנרות '''והדר''' יקטירנה"{{הערה|ולהעיר, שבין הערביים מודה אבא שאול לחכמים ש"בעידן הדלקה תהא מקטר קטורת", ד"שאני התם דכתיב אותו", "יערוך '''אותו''' גו' מערב עד בוקר", "אותו מערב עד בוקר ולא אחר מערב עד בוקר", "אין לך עבודת יום כשירה אחר הדלקתן" (יומא טו, א ובפרש"י. פסחים נט, א ובפרש"י. וראה אוה"ת חנוכה רפ, ב).}}, ומפסיקין בין הטבת חמש נרות להטבת שתי נרות בזריקת דם התמיד).

והלכה כחכמים{{הערה|והטעם שאומרים בכל יום "אביי הוה מסדר כו' אליבא דאבא שאול" – ראה לקמן ס"ט.}} – כפס"ד הרמב"ם{{הערה|הל' תמידין ומוספין פ"ו ה"ג־ד. וראה סמ"ג עשין קצב.}} "אחר שזורקין את הדם (דהתמיד) מטיב זה שבהיכל חמש נרות ויוצאין שניהם מן ההיכל . . ואח"כ מפיסין . . וזוכה בקטורת מי שזכה ונכנס ומקטיר, ואח"כ נכנס זה שזכה בדישון המנורה ומטיב שתי הנרות"{{הערה|ולדעת הרמב"ם (שם פ"ג הי"ב) ש"הדלקת הנרות היא הטבתם" – י"ל שעשיית הקטורת היא באמצע '''הדלקת''' הנרות (בין הדלקת חמש נרות להדלקת שתי נרות). וגם להדעות (ראה כס"מ שם. אנציק' תלמודית ערך הדלקת הנרות. וש"נ) שהטבה אינה הדלקת הנרות, והדלקת הנרות היא רק בין הערביים – כיון שגם בין הערביים צ"ל הפסקה בין חמש נרות לשתי נרות (ראה בארוכה שו"ת הרשב"א ח"א סי' עטשט), ולכו"ע (גם לאבא שאול) אי אפשר להקטיר בין הערביים לאחרי הדלקת המנורה (כנ"ל הערה 8), מפסיקים בקטורת בין חמש נרות לשתי נרות, ואם הטיב בבוקר (כשמצאן כבויים) צ"ל ההפסקה '''בהדלקה''' עצמה (ראה גם אנציק' תלמודית שם (ע' תשנ)). ועצ"ע. ואכ"מ.}}.

ויש לבאר תוכן ענינם של הקטורת והדלקת הנרות ושייכותם זל"ז בעבודת האדם{{הערה|ראה גם תו"א וישב כט, א ואילך. שערי אורה שער החנוכה ד"ה בכ"ה בכסלו פ"ז ואילך. מאמרי אדהאמ"צ בראשית ע' שכב ואילך. אוה"ת חנוכה רפ, ב ואילך (ע"פ דעת אבא שאול). וראה גם המשך תער"ב ח"א פר"י ואילך. ד"ה שמן וקטורת עזר"ת. ועוד.}} – כידוע שכל הענינים שבמשכן ובמקדש ישנם בעבודת האדם בכל יום ויום במשכן ומקדש שבו (כמ"ש{{הערה|תרומה כה, ח.}} "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם", "בתוכו לא נאמר אלא בתוכם, בתוך כאו"א"{{הערה|ראה אלשיך עה"פ. של"ה סט, א. ועוד.}}).

וכמודגש באמירתנו ("ונשלמה פרים שפתינו"{{הערה|הושע יד, ג. וראה שו"ע אדה"ז או"ח (מהדו"ב) סוס"א.}}) בהתחלת התפלה: פרשת תרומת הדשן, פרשת התמיד, ופרשת הקטורת, ועד ל"אביי הוה מסדר סדר המערכה כו'".

ובהדגשה יתירה '''בפרשת הקטורת –''' שמלבד אמירת הפרשה בתושב"כ (כבפרשיות דתרומת הדשן ודהתמיד), דפרשת תשא{{הערה|ל, לד ואילך. – ולהעיר, שהתחלת הקריאה דפרשת תשא היא במנחת שבת פ' תצוה (בהמשך לסיומה וחותמה בפרשת מזבח הקטורת).}}: "קח לך סמים גו' ועשית אותה קטורת גו' ונתת ממנה גו'" [כולל גם הדגשת שייכותה להדלקת הנרות, כפי שממשיכים "ונאמר והקטיר עליו אהרן קטורת גו' בהטיבו את הנרות גו' ובהעלות אהרן את הנרות גו'"], מוסיפים ומאריכים גם בפרטי הכנת הקטורת שנתבארו בברייתא: "תנו{{הערה|שם=:1|כריתות ו, א ואילך.}} רבנן פטום הקטורת כיצד וכו' ואחד עשר סממנים היו בה וכו'"{{הערה|ועד"ז בסיום התפלה (ב"אין כאלקינו") – "פטום הקטורת הצרי והצפורן וכו'".}}, כדלקמן.

ב. ובהקדם שאלה ותמיהה בנוגע לפרשת הנרות ופרשת מזבח הקטורת שבהתחלת וסיום פרשת תצוה:

לאחרי פרשת תרומה שבה נתבארו פרטי הענינים '''דמלאכת המשכן''', מתחילה פרשת תצוה{{הערה|לאחרי הקדמת ב' פסוקים ראשונים דפרשת הנרות.}} '''בכהונתו של אהרן ובניו –''' "ואתה הקרב אליך ("לאחרי שתגמור מלאכת המשכן") את אהרן אחיך ואת בניו גו' לכהנו לי"{{הערה|כח, א ובפרש"י.}}, על ידי עשיית בגדי כהונה ("ועשית בגדי קודש גו' לקדשו לכהנו לי"{{הערה|שם, ב־ג.}}, "להכניסו לכהונה על ידי הבגדים שיהא כהן לי"{{הערה|פרש"י שם, ג.}}), כמבואר בפרטיות בהמשך הפרשה (עד רביעי); ועד למילוי ידיהם לכהונה ("וזה הדבר אשר תעשה להם לקדש אותם לכהן לי וגו' ומלאת יד אהרן ויד בניו"{{הערה|כט, א־ט.}}) על ידי פרטי הענינים דשבעת ימי המילואים ("שעל ידי המילואים הללו נתמלאו ידיהם ונתקדשו לכהונה"{{הערה|פרש"י שם, לג.}}) שנתבארו בהמשך הפרשה (מרביעי עד ששי{{הערה|כולל גם (ההמשך דששי ע"ד) הקרבת שני התמידין ("וזה אשר תעשה על המזבח וגו' עולת תמיד" (שם, לח־מב)) – שאין זה הציווי לדורות (שמקומו בפ' פינחס), אלא "אזהרה לימי המילואים" (פרש"י פינחס כח, ד).}}).

וכיון '''שרובה ככולה''' של פרשת תצוה עוסקת '''בכהונתו של אהרן''' – צריך להבין: מהו הטעם שהתחלתה בפרשת '''הנרות''' וסיומה בפרשת '''מזבח הקטורת'''?

ויתירה מזו – שתי פרשיות אלו (פרשת הנרות ופרשת מזבח הקטורת) נכתבו לכאורה שלא במקומם:

פרשת הנרות – כיון ש"לא נאמרה (כאן) אלא על סדר מלאכת המשכן לפרש צורך המנורה"{{הערה|ו"פרשת '''מצות''' הנרות" היא בפ' אמור (כד, ב). והפירוש ד"ואתה תצוה" הוא ש"'''סופך לצוות''' את בני ישראל על כך" (פרש"י אמור שם).}}, מקומה (לכאורה) ב"סדר מלאכת המשכן", בהמשך לעשיית המנורה '''בפרשת תרומה''' (ובפרט שבסיום מעשה המנורה נאמר{{הערה|כה, לז.}} "והעלה את נרותי'"){{הערה|ופרטי הענינים ד"שמן זית זך כתית למאור" – (נוסף על אמירתם בפ' אמור) יכולים להתבאר ביחד עם פרטי הענינים ד"בשמים לשמן המשחה ולקטורת הסמים", שנזכרו בהתחלת פרשת תרומה (כמו "שמן למאור"), ונתבארו בפרטיות בפ' תשא (ל, כב ואילך).}}, ולא בהתחלת פרשת תצוה שבה מדובר אודות כהונת אהרן?

ופרשת מזבח הקטורת – כפי שהקשו המפרשים{{הערה|רמב"ן, ספורנו, ש"ך, אוה"ח כאן. ועוד. וראה תו"ש עה"פ. וש"נ.}} שמקומה (לכאורה) '''בפרשת תרומה''', ביחד עם כל כלי המשכן (הארון, השולחן, המנורה ומזבח החיצון){{הערה|כבעשייתם בפועל (בפרשת ויקהל) – הארון, השולחן, המנורה, מזבח הקטורת ומזבח העולה.}}, ולא בסוף פרשת תצוה, לאחרי כל פרטי הענינים דהמשכן וכליו, בגדי כהונה והמילואים?

ג. ויש לומר הביאור בזה:

כתיבת פרשת מזבח הקטורת (שלא במקומה, ביחד עם כל כלי המשכן בפרשת תרומה, אלא) '''לאחרי''' המשכן וכליו, בגדי כהונה והמילואים, היא, כדי להדגיש '''המעלה המיוחדת של מזבח הקטורת'''{{הערה|ראה רמב"ן, ש"ך, צרור המור. ועוד.}}, כיון שעל ידה נשלמת עיקר כוונת המשכן ("תחלת המחשבה סוף המעשה"{{הערה|צרור המור כאן.}}), כדאיתא במדרש{{הערה|תנחומא פרשתנו טו (בסופו).}} שכ"שנעשה המשכן וכל כליו ושחט את הקרבנות וכו' לא ירדה שכינה עד שהקריבו את הקטורת".

ומהביאורים בזה{{הערה|במעלת הקטורת לגבי שאר הקרבנות – ראה גם זח"ב ריט, א. ז"ח שה"ש סח, א. וראה אוה"ת פרשתנו ע' א'תשנט ואילך. סה"מ תרל"ה ח"א ע' ה ואילך. סה"מ תרנ"ז ע' קסב ואילך. המשך תער"ב ח"א פרי"ב ואילך. וראה סה"מ מלוקט ח"ג ע' קנב. וש"נ.}} – בעבודת האדם לקונו:

אמרו חז"ל{{הערה|מדרש תדשא פי"א. וראה בארוכה כלי יקר כאן.}} "שתי מזבחות היו אחד של זהב (מזבח הפנימי{{הערה|שם=:2|להעיר, שמזבח הפנימי רומז על פנימיות הלב, ומזבח החיצון רומז על חיצוניות הלב (לקו"ת דרושי סוכות עח, ריש ע"ד. ובכ"מ).}}) כנגד '''נפש''' של אדם, ואחד של נחושת (מזבח החיצון<ref name=":2" />) כנגד גופו של אדם . . כשם שהגוף אוכל כך מזבח הנחושת קרבנותיו למאכל, וכשם שהנשמות אינן נהנות אלא מן הריח לכך לא הי' נקרב במזבח הזהב אלא קטורת סמים{{הערה|כמ"ש בסוף פרשתנו (ל, ט) "לא תעלו עליו גו' ועולה ומנחה ונסך לא תסכו עליו" (וראה ראב"ע תרומה (כה, כב) ש"על כן לא הזכיר מזבח הקטורת רק אחר מזבח העולה* בעבור שיזהיר לא תעלו עליו עולה ומנחה ונסך").

<nowiki>*</nowiki>) '''כלומר, לאחרי הציווי "וזה אשר תעשה על המזבח גו' עולת תמיד".'''}}, דבר העשוי לריח".

ונוסף לזה – והא בהא תליא – שעל ידי הקרבנות (שע"ג מזבח הנחושת) נעשה '''הקירוב''' להקב"ה (קרבן מלשון קירוב{{הערה|ראה ס' הבהיר סי' מו (קט). ועוד.}}), ואילו על ידי הקטורת נעשה (לא רק קירוב, אלא יתירה מזה) '''הקישור והחיבור''' (קטורת מלשון קישור וחיבור{{הערה|ראה צרור המור שם. סה"מ מלוקט שם. וש"נ.}}), ועד שנעשים מציאות אחת, כלשון הזהר{{הערה|ח"ג (אדר"ז) רפח, א.}} "בחד קטירא אתקטרנא".

ומזה מובן שעיקר כוונת המשכן – "ועשו לי מקדש '''ושכנתי בתוכם'''" – נעשית על ידי '''הקטורת''', שבה מודגשת עיקר ושלימות ההתקשרות עם הקב"ה שנעשים חד ממש.

וענין זה מודגש בכתיבת פרשת מזבח הקטורת '''בפ"ע''' – לאחרי מלאכת המשכן, בגדי כהונה והמילואים:

בסיום וגמר כל פרטי הענינים דמלאכת המשכן, בגדי כהונה והמילואים (בפרשת תרומה, וברובה ככולה של פרשת תצוה) – מסיים וחותם הכתוב '''בהסך־הכל''' דכללות המשכן: "ונועדתי שמה לבני ישראל ונקדש (המשכן) בכבודי (שתשרה שכינתי בו) גו' ושכנתי בתוך בני ישראל גו' לשכני בתוכם"{{הערה|כט, מג־מו ובפרש"י.}}.

ולאח"ז מוסיף (בפרשה בפ"ע) "ועשית מזבח מקטר קטורת", "אמר כי עוד יתייחד להם שיעשו מזבח מקטר קטורת"{{הערה|רמב"ן כאן.}} – שזהו"ע נעלה יותר ב"לשכני בתוכם", כיון שעל ידי הקטורת נעשה הקישור והחיבור עם הקב"ה בתכלית השלימות.

ויומתק יותר שמזבח הקטורת הוא סיום וחותם{{הערה|"הכל הולך אחר החיתום" (ברכות יב, א).}} פרשת תצוה – כי, "תצוה", מלשון צוותא וחיבור{{הערה|[[תורה אור (אדמו"ר הזקן)/תצוה|תו"א פרשתנו]] פב, א. ובכ"מ.}}, מורה על הצוותא וחיבור דישראל עם הקב"ה, שעיקרו ושלימותו במזבח הקטורת (קישור וחיבור) שבסיום וחותם פרשת תצוה, גמר ושלימות הצוותא וחיבור דישראל עם הקב"ה.

ד. ובעומק יותר – במזבח הקטורת מודגשת ההתקשרות דישראל עם הקב"ה ("ישראל וקוב"ה כולא חד"{{הערה|ראה זח"ג עג, א.}}) מצד עצם הנשמה, בחינת '''היחידה''', "יחידה לייחדך"{{הערה|נוסח הושענות דיום ג' דחגה"ס.}}, שמיוחדת עם מהותו ועצמותו ית', ועל ידה נעשה עיקר ושלימות הענין ד"לשכני בתוכם", "לשכון '''אני''' בתוכם"{{הערה|פרש"י שם, מו.}}, "אני" ממש.

וענין זה מרומז:

א) במדות המזבח, "אמה{{הערה|ל, ב.}} ארכו ואמה רחבו"{{הערה|"ואמתיים קומתו" – "גבוה על השולחן חצי אמה, אולי כן הי' גבוה על המנורה, והי' כנגד הכרובים שהם פורשים כנפים למעלה" (ראב"ע עה"פ). ולהעיר, שבהכרובים שהיו מעורין זה בזה נרמז שלימות החיבור והיחוד דהקב"ה וכנס"י (ראה יומא נד, א).}} – "אמות '''יחידות''' . . (שרומז) על הנשמה שנקראת יחידה כמו שהקב"ה אחד כך היא יחידה"{{הערה|כלי יקר כאן.}},

ב) בסממני הקטורת (שבפרשת תשא, ובפירושה בתושבע"פ בברייתא דפטום הקטורת) ש"'''אחד עשר''' סממנים היו בה"{{הערה|ומרומז גם בפסוק "והקטיר עליו אהרן גו'" שבסוף פרשתנו, כדלקמן הערה 64.}} – שרומז{{הערה|אוה"ת פרשתנו ע' א'תשסב. חנוכה רפב, ב. ועוד.}} על "אחד עשר יום מחורב"{{הערה|דברים א, ב.}}, אחד עשר שלמעלה מעשרת הדברות שניתנו בחורב, בחינת "אנת הוא חד ולא בחושבן"{{הערה|תקו"ז בהקדמה (יז, א).}}, עצמותו ומהותו ית' שלמעלה מעשר ספירות, ודוגמתו בנשמה, בחי' היחידה, שלמעלה מעשר כחות פנימיים,

ג) בעבודת הקטורת – ש"בעת{{הערה|להעיר, ש"הקטורת שהיו מקטירין אחר התמיד (של בין הערביים) . . הי' כלה ב'''י"א''' שעות חסר רביע" (לחם משנה הל' תפלה פ"ג ה"ב).}} שמקטירין הקטורת בהיכל בכל יום פורשין כל העם מן ההיכל ומבין האולם ולמזבח לא יהי' שם אדם עד שיצא זה שהקטיר הקטורת . . שנאמר{{הערה|אחרי טז, יז.}} (בסדר עבודת יוהכ"פ{{הערה|אלא שביוהכ"פ ש"הקטרת הקטורת '''בקדש הקדשים''' כל העם פורשים מן ההיכל בלבד ואינם פורשים מבין האולם ולמזבח, שאין פורשין מבין האולם ולמזבח אלא בשעת הקטרה '''בהיכל''' בכל יום" (רמב"ם הל' עבודת יוהכ"פ פ"ד ה"ב).}}) וכל אדם לא יהי' באוהל מועד וגו'"{{הערה|רמב"ם הל' תמידין ומוספין פ"ג ה"ג.}}, היינו, שעבודת הקטורת היא באופן שהכהן נמצא '''ביחידות''' עם הקב"ה, שרומז על ההתקשרות שמצד בחי' היחידה.

ויש לומר, שענין זה מרומז גם במ"ש בסיום וחותם פרשת מזבח הקטורת (ופרשת תצוה{{הערה|ולהעיר, שבכ"מ נקראת "'''ואתה''' תצוה" (נסמן בלקו"ש חט"ז ע' 342 הערה 9). ש"אתה" רומז על העצם שלמעלה, שעל ידי הוא"ו ("'''ו'''אתה") נמשך ומתחבר עם העצם דישראל.}}) "וכפר אהרן על קרנותיו אחת בשנה מדם חטאת הכיפורים אחת בשנה יכפר עליו לדורותיכם קודש קדשים הוא לה'" (אף ששייך '''לעבודת יוהכ"פ'''{{הערה|"אחת בשנה" – "ביום הכיפורים" (פרש"י).}} שמקומה בפרשת אחרי{{הערה|"הוא שנאמר באחרי מות (טז, יח) ויצא אל המזבח אשר לפני ה' וכפר עליו" (פרש"י).}}) – שבזה מרומז שעבודת הקטורת שבכל יום היא '''מעין ודוגמת''' עבודת הקטורת דכהן גדול{{הערה|ודוגמתו בכאו"א מישראל – "ואתם תהיו לי ממלכת כהנים", "כהנים גדולים" (יתרו יט, ו ובבעה"ט). וראה רמב"ם סוף הל' שמיטה ויובל: "לא שבט לוי בלבד אלא כל איש ואיש כו' אשר נדבה רוחו אותו כו' ה"ז נתקדש קדש קדשים".}} ביום הכיפורים בקדש הקדשים, שבה מודגשת שלימות ההתאחדות דבחי' היחידה שבנפש (כה"ג) עם היחידה שבזמן ("אחת בשנה", שרומז על בחי' היחידה שנקראת "אחת"{{הערה|תוד"ה עד אחת – מנחות יח, א.}}) והיחידה שבמקום (קדש הקדשים).

ויומתק יותר – שגם באמירת הברייתא<ref name=":1" /> דפטום הקטורת מזכירים ע"ד הקטורת דהכה"ג ביוהכ"פ: "ושלשה מנים יתרים שמהם מכניס כה"ג . . ביום הכפורים", ולא עוד אלא שנוסף על המוכרח להזכיר הג' מנים דיוהכ"פ בנוגע להחשבון ד"שלש מאות וששים ושמונה מנים (ש)היו בה" (לשס"ה ימים, ועוד ג' מנים ליוהכ"פ), מוסיפים ומדגישים גם ההכנה המיוחדת להקטורת דיוהכ"פ: "ומחזירן למכתשת בערב יום הכיפורים . . כדי שתהא דקה מן הדקה" – שבזה מודגשת שייכותה של הקטורת דיוהכ"פ לכל יום.

ה. ועוד ענין עיקרי בעבודת הקטורת – "והקטיר עליו אהרן קטורת סמים בבוקר בבוקר '''בהטיבו את הנרות''' יקטירנה '''ובהעלות אהרן את הנרות''' בין הערביים יקטירנה"{{הערה|ראה אוה"ת פרשתנו ע' א'תשסג: "פסוק זה [ל, ז] יש בו '''י"א''' תיבות, י"ל רמז לאחד עשר סממני הקטורת כו' . . להמשיך גלוי אדון יחיד בכל הע"ס".

ויש להוסיף, שבתוכן הפסוק ע"ד השייכות דקטורת '''לנרות''' מרומז שההמשכה והגילוי ד"אחד עשר" (י"א סממני הקטורת) בכל הע"ס (בעולם) נעשה על ידי הנרות.}}:

"נרות" – קאי על נשמות ישראל, "נר הוי' נשמת אדם"{{הערה|משלי כ, כז.}}, שהטבתן והדלקתן היא על ידי התורה ומצוות, "נר{{הערה|שם ו, כג.}} מצוה ותורה אור"{{הערה|ראה שמו"ר פרשתנו פל"ו, ג. וראה גם סה"מ מלוקט ח"ה ע' רצה ואילך. וש"נ.}}.

ונוסף לזה, על ידי הדלקת הנרות נמשך ומתגלה אור הקדושה גם '''בעולם''', כדרשת חז"ל{{הערה|מנחות פו, ב ובפרש"י.}} על הפסוק{{הערה|אמור כד, ב־ג.}} "ויקחו אליך שמן זית זך . . אליך ולא לי, לא לאורה אני צריך . . ויעש לבית חלוני שקופים אטומים{{הערה|מ"א ו, ד ובפרש"י.}}, תנא שקופים (רחבים) מבחוץ ואטומים (פיהם אטום וקצר) מבפנים (קצר מבפנים ומרחיב והולך לצד חוץ, כדי שתהא '''אורה יוצא מהיכל שתאיר לעולם''', כי) לא לאורה אני צריך. מחוץ לפרוכת העדות באוהל מועד, עדות הוא '''לכל באי עולם''' שהשכינה שורה בישראל" – שזהו"ע עיקרי בעשיית המשכן כדי שעל ידו תהי' השראת השכינה '''בעולם'''{{הערה|"אימתי שרתה השכינה בארץ ביום שהוקם המשכן" (במדב"ר פי"ג, ב).}}, ועי"ז נשלם הקישור וחיבור דעליונים ותחתונים שהתחיל במתן־תורה{{הערה|תנחומא וארא טו. שמו"ר פי"ב, ג. ועוד.}}.

ועפ"ז יש לבאר הענין דעבודת הקטורת בזמן הטבת והעלאת הנרות ("בעידן הטבה", "בעידן הדלקה") – ששלימות ההתקשרות וההתחברות עם הקב"ה (מצד בחי' היחידה) שעבודת '''הקטורת''' נמשכת ומתגלה ומאירה על ידי '''הנרות''' בכל פרטי הדרגות ד"נר הוי' נשמת אדם" (גם בכחות פנימיים) ובכל פרטי העבודה ד"נר מצוה ותורה אור", ועד להמשכה והגילוי גם בעולם{{הערה|ראה גם צרור המור כאן: "מזבח הקטורת . . מקשר הדברים התחתונים בעליונים והעליונים בתחתונים".}}.

וענין זה מודגש יותר בכך שעבודת הקטורת היתה '''באמצע''' הטבת הנרות, שבה היו מפסיקין בין הטבת חמש נרות להטבת שתי נרות, כדעת חכמים שמפסיקין '''בקטורת''', ולא כאבא שאול שמפסיקין בדם התמיד (כנ"ל ס"א) – שעי"ז ניתוסף עילוי בהטבת שתי נרות{{הערה|ועפ"ז יש לבאר הרמז בדיוק לשון הזהר והבחיי (לעיל הערה 3) "קטורת לא מתקרב אלא בזמנא '''דשמן מתקרב'''", "'''שמן''' המנורה שהי' '''מתקרב''' בזמן הקטורת" (לשון קרבן שאינו רגיל ביחס לשמן) – שעל ידי הקרבת הקטורת באמצע הטבת הנרות נעשה '''העילוי והקירוב''' (קרבן) ד(פעולת הטבת ה)נרות ('''שמן''') ל(המשכת וגילוי דרגת ה)'''קטורת'''.}}, שלהיותה לאחרי הקטורת, מודגש בה ביותר המשכת וההתגלות דרגת '''הקטורת''' (שלמעלה מדרגת הקרבנות שכללותם קרבן התמיד, כדעת אבא שאול שמפסיקין בדם התמיד), שגם דרגא זו תומשך ותתגלה בעבודה דכחות הגלויים ועד גם בעולם{{הערה|ולהעיר, ששתי נרות (שהטבתם שלאחרי הקטורת) רומזים ליסוד ומלכות (אוה"ת פרשתנו ע' א'תשסג ואילך. בהעלותך ע' שמו), ועל ידם נעשה ההמשכה והגילוי בבי"ע (אוה"ת חנוכה רפו, סע"א) – שבהם מודגש יותר ההמשכה והגילוי '''בעולם'''*.

<nowiki>*</nowiki>) '''וראה אוה"ת פרשתנו ס"ע א'תשסב (מגוכתי"ק) ש"נר ו' ז' מחבר שמים עם ארץ".'''}}.

ויומתק יותר ע"פ מ"ש הרמב"ם{{הערה|הל' תמידין ומוספין פ"ו ה"ד.}} שלאחרי הטבת חמש נרות "נכנס (מי שזכה בקטורת) ומקטיר, ואח"כ נכנס זה שזכה בדישון המנורה ומטיב שתי הנרות '''ויוצא זה שהקטיר עם מדשן המנורה'''" – שמוסיף על לשון המשנה{{הערה|תמיד פ"ז מ"ב.}} "באו ועמדו כו'", ומדגיש שלאחרי שהכהן המקטיר מסיים עבודתו, אינו יוצא מיד, אלא נשאר בפנים עד שנכנס הכהן להטיב שתי הנרות, ורק לאחרי גמר הטבת הנרות יוצאים שניהם יחדיו – דיש לומר, שבזה מרומז שבהטבת שתי הנרות ישנו גם '''הסיוע של הכהן המקטיר הקטורת''', כדי '''שעל ידי הנרות''' תומשך ותתגלה גם דרגת ההתקשרות וההתחברות '''שעל ידי הקטורת'''.

ו. עפ"ז יש לבאר גם הטעם שהתחלת פרשת תצוה היא בפרשת הנרות:

נתבאר לעיל (ס"ג) ש"תצוה" רומז על הצוותא וחיבור עם הקב"ה, שעיקרה ושלימותה במזבח הקטורת שבסיום וחותם הפרשה.

וכשם שבפרשת הקטורת שבסיום וחותם הפרשה מודגש שהדרגא דקטורת (קישור וחיבור) נמשכת ומתגלה בעולם על ידי הנרות, כך מודגש גם (ובעיקר) בהתחלת הפרשה שהדרגא ד"תצוה" (צוותא וחיבור, כמו "קטורת") נמשכת ומתגלה ומאירה על ידי הנרות – שהתחלת פרשת תצוה היא '''בפרשת הנרות'''{{הערה|לא רק הזכרת הנרות (כבדרך אגב) בפרשת מזבח הקטורת (בשייכות לזמן עבודת הקטורת), כבסיום הפרשה.}}: "ואתה תצוה את בני ישראל ויקחו אליך שמן זית זך גו' להעלות נר תמיד", "באוהל מועד מחוץ לפרוכת אשר על העדות וגו'" – המשכת וגילוי הדרגא ד"תצוה".

בסגנון אחר קצת:

תוכנה של פרשת תצוה (רובה ככולה) הוא ע"ד כהונת אהרן ובניו לעבודה במשכן, שעי"ז "ונקדש (המשכן) בכבודי" (שתשרה שכינתי בו). ולכן, פתיחת הפרשה היא בעבודה העיקרית דאהרן ובניו שעל ידה נעשית השראת השכינה '''בגילוי''' – פרשת הנרות; וסיומה וחותמה '''בשלימות השראת השכינה''' שעל ידי עבודת הקטורת (והמשכה והתגלותה על ידי הנרות) – בפרשת מזבח הקטורת (שבסיומה וחותמה נזכר גם ע"ד הטבת והעלאת הנרות).

ז. וביאור הענין בעבודת האדם בכל יום:

כיון שבכל יום נעשה האדם "ברי' חדשה"{{הערה|שו"ע אדה"ז או"ח רס"ד, ורס"ו. וראה שם סמ"ו ס"ו.}}, צ"ל חידוש בכל עניני עבודתו ("בכל יום יהיו בעיניך חדשים"{{הערה|שם סס"א ס"ב.}}), שנקודתם ותוכנם "לשכני (לשכון אני) בתוכם", ומתחיל '''מהחידוש בעבודת הקטורת'''{{הערה|להעיר מהענין ד"חדשים לקטורת" (יומא כו, א. רמב"ם הל' תמידין ומוספין פ"ד ה"ז).}} (בהתחלת היום, "בבוקר בבוקר"{{הערה|ראה פסחים נט, א (ובפרש"י): "אין לך דבר (באשים) שקודם לתמיד של שחר אלא קטורת בלבד, שנאמר בה בבוקר בבוקר" (וראה אוה"ת פרשתנו ע' א'תשסג. חנוכה רפ, ב).}}), שהיא עיקר ושלימות ד"לשכני בתוכם", מצד בחי' היחידה.

וענין זה מודגש באמירת פרשת הקטורת בכל יום:

נוסף על אמירת הפסוקים שבהם מדובר אודות '''עבודת הקטורת ביום זה''' ("והקטיר עליו אהרן קטורת סמים בבוקר בבוקר . . (ו)בין הערביים יקטירנה"), '''מקדימים''' ואומרים גם הפסוקים שבהם מדובר אודות '''הכנת''' הקטורת ("קח לך סמים וגו'"), ולאח"ז מוסיפים גם פרטי הענינים דהכנת הקטורת שנתבארו בברייתא דפטום הקטורת – אע"פ שהמדובר אודות הכנת כל כמות הקטורת הדרושה '''לכל השנה''' (שהיו מכינים בבת אחת ולא בכל יום בפ"ע){{הערה|"הקטורת נעשית בכל שנה ושנה" (רמב"ם הל' כלי המקדש רפ"ב), מפני שצריך להביאה מתרומה חדשה (הל' שקלים פ"ד הי"ב). ו"פעמיים בשנה היו מחזירין אותו למכתשת, בימות החמה היו מפזרים אותה כדי שלא תתעפש, ובימות הגשמים צוברין אותה כדי שלא יפוג ריחה" (הל' כלי המקדש שם ה"ז).}}, כמ"ש בברייתא "שלש מאות וששים ושמונה מנים היו בה, שלש מאות וששים וחמשה כמניין ימות החמה{{הערה|ולא היו עושין כנגד ימות הלבנה, לפי שהי' חסר בשנה מעוברת (פי' הרא"ש – הובא בשטמ"ק כריתות שם). וראה הערה הבאה.}} . . ושלשה מנים יתרים שמהם מכניס כה"ג כו'"{{הערה|"והשאר הוא מותר הקטורת" (הל' שקלים וכלי המקדש שם). וגם י"א המנים שנשארו בשנה פשוטה שאינה אלא שנ"ד ימים הם בכלל מותר הקטורת (רע"ב לשקלים פ"ד מ"ה).}}.

ויש לומר, שבזה מרומז שנוסף על עבודת הקטורת השייכת ליום זה, צ"ל בכל יום '''כללות הענין דעשיית הקטורת – שמתחדש''' כללות הקישור והחיבור דעצם הנשמה, בחי' היחידה, עם הקב"ה, שעל ידה נעשה עיקר ושלימות הענין ד"לשכני בתוכם".

ח. ועוד ועיקר – שעבודת הקטורת היא "בהטיבו את הנרות גו' ובהעלות אהרן את הנרות", היינו, שההתחדשות שבעשיית הקטורת (הקישור והחיבור דעצם הנשמה עם הקב"ה) נמשכת ומתגלה ומאירה בכל עניני עבודת היום, וגם כשעוסק בעניני העולם{{הערה|להעיר שהטעם ד"חדשים לקטורת" (כנ"ל הערה 18) הוא "מפני שמעשרת" (יומא שם), דיש לומר, שבזה מרומז הקשר והשייכות לעניני העולם (עשירות כפשוטה).}} ("כל מעשיך יהיו לשם שמים"{{הערה|אבות פ"ב מי"ב. וראה רמב"ם הל' דעות ספ"ג.}} ו"בכל דרכיך דעהו"{{הערה|משלי ג, ו. וראה רמב"ם שם. שו"ע אדה"ז או"ח סקנ"ו ס"ב.}}):

התחדשות הקישור והחיבור דעצם הנשמה עם הקב"ה בכל יום נעשה בשעת ק"ש ותפלה, שהו"ע המס"נ באחד{{הערה|ראה אוה"ת פרשתנו (ס"ע א'תשסד ואילך. חנוכה רפב, ב) השייכות דק"ש לקטורת (כמודגש בזמן ק"ש עד סוף ג' שעות, כמו הקטורת בבוקר בבוקר, בג' שעות, קודם הקרבת התמיד שזמנו בד' שעות) – שק"ש הוא בחי' ריח, לריח שמניך, לריח בגימטריא רמ"ח היינו רמ"ח תיבין דק"ש (ולכן הבין הינוקא בריחא דלבושייהו שלא קראו ק"ש).}}, ותכלית הביטול דעמידה לפני המלך שבתפלת העמידה{{הערה|להעיר מהשייכות דתפלה לקטורת – כמ"ש (תהלים קמא, ב) "תכון תפלתי קטורת לפניך" (וראה זח"א שבהערה 3).}}.

וענין זה נמשך ומתגלה גם לאחרי גמר העבודה דק"ש ותפלה, במשך כל היום כולו – שגם בשעה שעוסק בעניני העולם, "הנהג בהם מנהג דרך ארץ"{{הערה|ברכות לה, ב.}}, שאז צריך להרהר ולדבר בעניני העסק באופן ד"משאו ומתנו באמונה"{{הערה|יומא פו, א.}}, ובהכרח שיסיח דעתו ומחשבתו מהדביקות שבשעת ק"ש ותפלה{{הערה|ויתירה מזה: גם כשעוסק בלימוד התורה, ש"עסק התורה . . הוא ג"כ ענין מסירת נפש ממש כמו בצאתה מן הגוף . . שאינה מהרהרת בעניני העולם" ([[לקוטי אמרים פרק מא|תניא ספמ"א]]), הרי, ההתבוננות דמס"נ היא רק הכנה בהתחלת הלימוד (ולכל היותר בכל שעה (שם)), אבל בעת הלימוד עצמו צ"ל דעתו ומחשבתו מונחת בפרטי הענינים שלומד בתורה כפי שנתלבשה בעניני העולם, "המחליף פרה בחמור", וכיו"ב. ועד"ז כשעוסק בקיום המצוות, ובפרט במצות צדקה וגמ"ח (כללות כל המצוות), שדעתו ומחשבתו צ"ל מונחים בההשתדלות בטובתו של חבירו בענינים גשמיים, וכיו"ב.}} ['''וע"ד''' מ"ש רבינו הזקן בספר התניא{{הערה|[[לקוטי אמרים פרק כה|פכ"ה]] (לב, א).}} שאף ש"יחוד זה '''למעלה''' הוא נצחי לעולם ועד", מ"מ, "'''למטה''' הוא תחת הזמן ובאותה שעה לבדה שעוסק בה בתורה או במצוה, כי אח"כ אם עוסק בדבר אחר נפרד מהיחוד העליון למטה"{{הערה|ושם: "והיינו כשעוסק בדברים בטלים לגמרי שאין בהם צורך כלל לעבודת ה'", משא"כ בנדו"ד, שההתעסקות בעניני העולם היא "לשם שמים". אבל, גם כשעוסק בעניני העולם "לשם שמים", ואפילו באופן ש"בכל דרכיך דעהו", בהכרח שיסיח דעתו מהדביקות שבשעת ק"ש ותפלה.}}], מ"מ, ניכרת אצלו '''נקודת היהדות שמצד עצם הנשמה''', ההתקשרות וההתחברות עם הקב"ה בתכלית היחוד, "בחד קטירא אתקטרנא", שבכל מעמד ומצב ("מערב עד בוקר") ה"ה בקיום ותוקף נצחי ("חוקת עולם").

ט. ויש להוסיף ולבאר הטעם שאומרים בכל יום "אביי{{הערה|יומא לג, א.}} הוה מסדר סדר המערכה משמא דגמרא ואליבא '''דאבא שאול''' . . הטבת חמש נרות קודמת לדם התמיד, ודם התמיד קודם להטבת שתי נרות, והטבת שתי נרות קודמת לקטורת" – אף שהלכה '''כחכמים''' שהקטורת היא בין הטבת חמש נרות להטבת שתי נרות:

הב"י{{הערה|או"ח סמ"ח (ד"ה ויש נוהגין).}} כותב ש"אע"פ שהרמב"ם . . פסק כרבנן דפליגי אאבא שאול ואמרי קטורת מפסיק בין הטבת חמש להטבת שתים ושחיטת התמיד וזריקתו קודם להטבת חמש, וכן נראה דעת הסמ"ג . . ולפ"ז הי' ראוי לסדר כך . . דם התמיד קודם להטבת חמש נרות והטבת חמש נרות קודם לקטורת וקטורת קודם להטבת שתי נרות . . מאחר שמצאו העולם שאביי סדר הסדר אליבא דאבא שאול, משמע דס"ל דהכי הלכתא, ולכן לא רצו לשנות הסדר ההוא"{{הערה|ובספר האשכול: "תקנו לאמרו מפני שכולל כל העבודות שהיו במקדש ופרשיותיהן".}}.

ולכאורה צריך להבין:

א) הרי גם הרמב"ם והסמ"ג ידעו שאביי סדר הסדר אליבא דאבא שאול שמזה משמע דס"ל דהכי הלכתא, ואעפ"כ פסקו שהלכה כחכמים, ומה חידוש "'''מצאו העולם''' שאביי סדר כאבא שאול", שלכן "לא רצו לשנות הסדר ההוא", '''ושינו''' פסק הרמב"ם והסמ"ג שהלכה כחכמים?

ב) ועיקר: בסדר עבודת יוהכ"פ אומרים{{הערה|שם=:3|בפיוט "תכנת כל אלה".}} "לפנים יכנס להטיב חמש נרות ולהקטיר קטורת הבוקר ולהטיב את שתי הנרות הנשארות" – כדעת חכמים שהלכה כמותם, ולא כאביי שסדר הסדר כאבא שאול{{הערה|ראה גם שער הכולל פ"ג אות כ (ובהערתי שם*. וראה לקמן הערה 110).

<nowiki>*</nowiki>) '''בשער הכולל הנדפס בסידור תורה אור קה"ת תשמ"ז (רנו, א). ובשער הכולל (הוצאת קה"ת תנש"א) ע' טו.''' המו"ל'''.'''}}. וממה־נפשך: אם בסדר עבודת יוהכ"פ '''שינו''' מדברי אביי שפסק כאבא שאול, למה '''לא שינו''' בסדר המערכה שבכל יום?

ויש לומר הביאור בזה – בפנימיות הענינים:

"(מצאו) '''העולם'''", מלשון העלם (והסתר){{הערה|לקו"ת שלח לז, ד. ובכ"מ.}}, מורה על מעמד ומצב הגלות, "בנים '''שגלו''' מעל שולחן אביהם"{{הערה|ברכות ג, סע"א.}}, שאז הם במעמד ומצב ד"'''יתום'''", כמרומז בשמו של "אביי", ר"ת "'''א'''שר{{הערה|הושע יד, ד.}} '''ב'''ך '''י'''רוחם '''י'''תום"{{הערה|דכיון שקודם שנולד מת אביו, ואחר שנולד מתה אמו, אמרו עליו "אשר בך ירוחם יתום", ועש"ז נקרא "אביי" (אף ששמו נחמני) – סדה"ד בערכו.}}, כיון שאביהם נמצא במקום אחר (כביכול), כמרומז בשמו של "'''אבא שאול'''", שצריכים "להשאיל" (כביכול) את האבא ממקום אחר.

ולכן, בנוגע לאמירת{{הערה|אמירה בזמן הגלות באופן ד"ונשלמה פרים שפתינו", משא"כ בנוגע לעבודה בפועל בזמן שביהמ"ק קיים, שעל זה קאי פסק הרמב"ם והסמ"ג שהלכה כחכמים.}} סדר המערכה בכל יום "לא רצו לשנות הסדר ההוא" שסידר אביי אליבא דאבא שאול ש"הטבת שתי נרות קודמת לקטורת" – כי, במצב של העלם והסתר דזמן הגלות לא שייך{{הערה|ועפ"ז יומתק שרוב הביאורים בדרושי חסידות (שבהערה 12) הם בדעת אבא שאול, אף שהלכה כחכמים (כמודגש וכמ"פ באוה"ת שם, ואעפ"כ, לא נתבאר תוכן הענין דההפסק בקטורת בין הטבת חמש לשתים בעבודת האדם).

וראה אוה"ת פרשתנו (ע' א'תשסב – מגוכתי"ק): "ה' נרות בחי' אירוסין . . אח"כ קטורת פנימי' הלב נשואה, וכמ"כ המשכה ב' נרות (שלאח"ז) יחוד יסוד ומל' זהו נישואין" – שענין זה שייך (בעיקר) '''לעתיד לבוא''', "לימות המשיח יהיו נישואין" (שמו"ר ספט"ו).}} (כ"כ) שבחינת היחידה תומשך ותתגלה{{הערה|אבל בחי' היחידה (קטורת) כפי שהיא בפ"ע, שהו"ע המס"נ – מודגש בזמן הגלות '''יותר''' מאשר בזמן הבית. ויש לומר, שענין זה מרומז בסדר דאביי אליבא דאבא שאול (בזמן הגלות) – שהקטורת אינה הקדמה להטבת שתי נרות (המשכת היחידה בדרגת הגילויים), אלא היא עבודה בפ"ע, מס"נ בטהרתה.}} בעבודה בכחות פנימיים ועד לההמשכה והגילוי בעולם שמרומז בהקדמת הקטורת להטבת שתי נרות (שהרי לדעת אבא שאול הקטורת אינה הקדמה להטבת שתי נרות, אלא עבודה בפ"ע).

אבל בנוגע לאמירת סדר העבודה '''ביוהכ"פ''' – כיון שביוהכ"פ נמצאים בנ"י (גם בזמן הגלות) '''בדרגא נעלית'''{{הערה|ראה שו"ע אדה"ז או"ח סתר"י ס"ט. סתרי"ט ס"ט.}}, ועד שכאו"א מישראל הוא בדוגמת הכה"ג שנכנס לפני ולפנים{{הערה|שלכן אומר כאו"א מישראל כל סדר עבודת הכה"ג, כולל כל תפלתו של הכה"ג, ומסיים: "כמו ששמעת תפלת כה"ג . . כמו כן מפינו תשמע".}}, אומרים<ref name=":3" /> "לפנים יכנס להטיב חמש נרות ולהקטיר קטורת הבוקר ולהטיב את שתי הנרות הנשארות", כההלכה כדעת חכמים שקטורת קודמת להטבת שתי נרות, שרומז על ההמשכה והגילוי דבחינת היחידה בעבודה בכחות פנימיים ועד לההמשכה והגילוי בעולם{{הערה|להעיר שהחילוק בין כל יום ליוהכ"פ מרומז גם בהחילוק בסתם משנה – שבמסכת '''תמיד''' (הסדר התמידי בכל יום) נקט כאבא שאול ("מי שזכה בדישון המנורה נכנס ומצא שתי נרות כו'" (ואח"כ) "מי שזכה בקטורת כו'" (פ"ו מ"א־ג. וראה פיהמ"ש להרמב"ם שם)), ובמסכת '''יומא''' (הסדר דיוהכ"פ) נקט כחכמים ("מקטיר את הקטורת ומטיב את הנרות" (פ"א מ"ב), "נכנס להקטיר קטורת של שחר ולהיטיב את הנרות" (פ"ג מ"ד)).}}.

ויש לומר, שמאמירת סדר העבודה ביוהכ"פ ("אחת בשנה") נמשך על כל השנה כולה [כמרומז באמירת הברייתא דפטום הקטורת: "ושלשה מנים יתרים שמהם מכניס כהן גדול . . ביום הכיפורים ומחזירן למכתשת בערב יום הכיפורים . . כדי שתהא דקה מן הדקה"], שגם בכל יום יהי' '''מעין ודוגמת''' השלימות דיוהכ"פ שהקטורת היא '''באמצע''' הטבת הנרות.

י. ונתינת־כח מיוחדת בכהנ"ל – בזמן המיוחד בשנה ("אחת בשנה") שקורין בתורה (בציבור ובברכה לפני' ולאחרי') פרשת תצוה:

פרשת תצוה – שסיומה וחותמה בפרשת '''מזבח הקטורת והקטרתה''', והמשכה בפרשת תשא (לאחרי ההקדמה דמחצית השקל) '''בעשיית הקטורת''', "קח לך סמים וגו' ועשית אותה קטורת גו'" – קורין לעולם בחודש אדר{{הערה|ובשנת העיבור – באדר ראשון, "ראשון" גם במעלה וחשיבות, ומצינו בהלכה שבכמה ענינים נקרא אדר ראשון אדר סתם (ראה טואו"ח סתכ"ח. רמ"א שם סתכ"ז. טושו"ע חו"מ סמ"ג סכ"ח).}}.

ומהטעמים לזה – כיון ש"באחד באדר משמיעין על השקלים כדי שיכין כל אחד ואחד מחצית השקל שלו ויהי' עתיד ליתן"{{הערה|רמב"ם הל' שקלים פ"א ה"ט.}} ל"תרומת הלשכה"{{הערה|שם פ"ב ה"ד.}}, ש"לוקחין ממנה תמידין של כל יום וכו' '''והקטורת''' ושכר עשייתה"{{הערה|שם רפ"ד.}}, "משיגיע ראש חודש ניסן . . לוקחין את הקטורת מהן מתרומה חדשה כדי להקריבה ממעות תרומה חדשה"{{הערה|שם ספ"ד.}}.

ועפ"ז יש לומר, שקריאת פרשת הקטורת (בסוף פרשת תצוה ובהתחלת פרשת תשא) בחודש '''אדר''', היא נתינת־כח '''לחידוש''' כללות העבודה דעשיית הקטורת והקרבתה ('''מתרומה חדשה''') על כל השנה כולה{{הערה|ומזה לוקחים כח להחידוש הפרטי שבכל יום יהיו חדשים.}}, שבה מודגש עיקר ושלימות העבודה במשכן, "לשכני בתוכם", שההתקשרות וההתחברות עם הקב"ה מצד עצם הנשמה, בחי' היחידה ('''קטורת'''), נמשכת ומתגלה ומאירה בכחות הפנימיים, ובכל עניני העבודה, ועד לעבודה בעניני העולם ('''נרות''').

ויש להוסיף בהשייכות דנרות (שמן) וקטורת לחודש אדר – "שמן וקטורת '''ישמח''' לב"{{הערה|ראה לעיל הערה 3.}}, ו"משנכנס אדר '''מרבין בשמחה'''"{{הערה|תענית כט, סע"א.}}.

וכל זה מודגש יותר בקביעות שנה זו – שיום השבת פרשת תצוה חל ביום '''י"א''' אדר, וערב שבת ("מי שטרח בערב שבת יאכל בשבת"{{הערה|ע"ז ג, סע"א.}}) ביום '''יו"ד''' אדר:

יום השבת קשור עם בחי' '''היחידה''' שבישראל – כמארז"ל{{הערה|ב"ר פ' י"א, ח.}} "אמרה שבת לפני הקב"ה רבש"ע לכולן (ששת ימי השבוע) יש בן זוג, ולי אין בן זוג ('''יחידה'''), א"ל הקב"ה כנסת ישראל היא בן זוגך", כיון שגם כנסת ישראל היא "יחידה", כמ"ש{{הערה|בלק כג, ט.}} "'''הן''' עם לבדד ישכון", "כל האותיות מזדווגין חוץ מב' אותיות אלו (ה"ן) . . (ש)אינן אלא לעצמן, כך ישראל אינן . . אלא לעצמן"{{הערה|שמו"ר פט"ו, ז.}}, בחי' היחידה{{הערה|ראה [[לקוטי תורה שיר השירים|לקו"ת שה"ש]] בסופו. וראה ספר הערכים־חב"ד מערכת אותיות בסופו. וש"נ.}}. ובהדגשה יתירה ביום השבת שחל ביום '''י"א''' בחודש{{הערה|ובפרט בחודש אדר – שישנה כבר השלימות '''דאחד עשר''' חדשי השנה (מניסן עד שבט).}} – יום '''אחד עשר''', "אנת הוא חד ולא בחושבן", שקשור עם בחי' היחידה.

וערב שבת, שחל ביום '''העשירי''' בחודש – מורה על שלימות העבודה דישראל (שדומין ללבנה ומונין ללבנה{{הערה|ראה סוכה כט, א. ב"ר פ"ו, ג. אוה"ת בראשית ד, סע"ב ואילך. ועוד.}}) בעשר כחות הנפש, כחות פנימיים.

וחיבורם יחד – "מי שטרח בערב שבת יאכל בשבת" – מורה על המשכת וגילוי בחי' היחידה (אחד עשר) בכחות פנימיים (עשר).

ויש לומר, שכשקורין פרשת תצוה בקביעות זו מודגש יותר תוכן הפרשה – שעל ידי '''הנרות'''{{הערה|להעיר מהשייכות לנרות שבת (ששייכים לנרות המקדש (ראה יל"ש ר"פ בהעלותך)) שהדלקתן היא כניסת השבת – החיבור דיום העשירי (ערב שבת) עם יום אחד עשר (שבת).}} נעשה המשכת וגילוי '''הקטורת''' (אחד עשר) בכל עניני העבודה שמצד הכחות הפנימיים (עשר){{הערה|לשלימות הענין – ראה סה"ש תשנ"ב ח"ב ע' 402 (לעיל ע' 338) ואילך.}}.

יא. ויה"ר שכאו"א מישראל ינצל הנתינת־כח דערב שבת ויום הש"ק פרשת תצוה, יו"ד וי"א אד"ר, לפעול בעצמו החידוש בעבודת הקטורת והמשכתה והתגלותה בכל עניני העבודה על כל השנה כולה.

ועוד ועיקר – שנוסף על הפעולה בעצמו צריך לפעול כהנ"ל גם על הזולת, ומה טוב – על '''עשרה''' מישראל, עדה קדושה{{הערה|ראה ברכות כא, ב. וש"נ.}}, שבזה נכללת השלימות דכל בנ"י (כמובן מנוסח ברכת הזימון "אחד עשרה ואחד עשרה ריבוא"{{הערה|שם מט, ב – במשנה.}}).

ולהוסיף, שהפעולה על הזולת מודגשת ביותר בהדלקת המנורה שבפרשת תצוה – פעולתו של אהרן הכהן בכל שבעת הסוגים דבנ"י{{הערה|ראה לקו"ת ר"פ בהעלותך. ובכ"מ.}}, "להעלות נר תמיד", "מדליק עד שתהא שלהבת עולה מאלי'"{{הערה|ריש פרשתנו ובפרש"י.}}, ש"נר הוי' נשמת אדם" יאיר ב"נר מצוה ותורה אור", שזוהי גם עבודת כאו"א מישראל, כהוראת המשנה{{הערה|אבות פ"א מי"ב.}}: "הוי מתלמידיו של אהרן כו' אוהב את הבריות ומקרבן לתורה".

ועיקר כל העיקרים – שמהקריאה והלימוד בתורה{{הערה|וכלשון הכתוב '''בהפטרה דפ' תצוה''' (יחזקאל מג, '''י־יא'''): "הגד את בית ישראל את הבית גו' צורת הבית ותכונתו גו' וכל תורתיו הודע אותם גו'", וכמבואר במדרש (תנחומא צו יד) ש"א"ל הקב"ה (ליחזקאל) . . לך אמור להם ויתעסקו לקרות צורת הבית בתורה, ובשכר קרייתה אני מעלה עליהם כאילו הם עוסקין בבנין הבית", ועד שאין בנין ביתי בטל (ראה לקו"ש חי"ח ע' 412 ואילך. וש"נ).}} בענין הדלקת הנרות והקטרת הקטורת נזכה תיכף ומיד '''לקיום''' מצות הדלקת הנרות והקטרת הקטורת על ידי הכה"ג '''בביהמ"ק השלישי'''{{הערה|כולל גם עבודת הקטורת על ידי הכה"ג בקדש הקדשים – "בכל שעה שהוא רוצה ליכנס יכנס רק שיכנס בסדר הזה" (ויק"ר פכ"א, ז. ועוד).}}, ש"בנוי ומשוכלל יגלה ויבוא מן השמים"{{הערה|שם=:4|פרש"י ותוס' סוכה מא, סע"א. ועוד.}} – בזמן המנחה דיום הש"ק י"א אד"ר, בסמיכות ולאחרי הקריאה בפרשת תצוה: "להעלות נר תמיד", "ובהעלות אהרן את הנרות '''בין הערביים''' יקטירנה" – "אין מחנכין מזבח הזהב אלא בקטורת של בין הערביים"{{הערה|רמב"ם הל' תמידין ומוספין רפ"ג.}}, ו"אין מחנכין את המנורה אלא בהדלקת שבעה נרותי' בין הערביים"{{הערה|שם הלכה '''י"א'''.}} – תיכף ומיד ממש.

{{הערות שוליים}}


[[קטגוריה:ספר השיחות תשנ"ב]]
[[קטגוריה:שיחות אדמו"ר שליט"א - תשנ"ב]]