דבר מלכות/ויצא - היסטוריית גרסאות

ש. א. בוט: החלפת טקסט – "א" ב־""

2025-08-17T20:42:27Z

החלפת טקסט – "א" ב־""

→ הגרסה הקודמת		גרסה מ־23:42, 17 באוגוסט 2025
שורה 227:		שורה 227:
	{{הערות שוליים}}		{{הערות שוליים}}

	~~[[קטגוריה:דבר מלכות\|א]]~~
	[[קטגוריה:דבר מלכות ספר בראשית\|ח]]		[[קטגוריה:דבר מלכות ספר בראשית\|ח]]

ש. א. ב־13:17, 1 באוגוסט 2025

2025-08-01T13:17:32Z

→ הגרסה הקודמת		גרסה מ־16:17, 1 באוגוסט 2025
שורה 2:		שורה 2:
	== משיחות ש"פ ויצא, ט' כסלו ה'תשנ"ב ==		== משיחות ש"פ ויצא, ט' כסלו ה'תשנ"ב ==
	====– תרגום מאידית –====		====– תרגום מאידית –====
	~~{{יישור טקסט\|שני הצדדים\|~~
	א. בנוגע לאדמו"ר האמצעי – בעל יום ההולדת{{הערה\|בשנת תקל"ד.}} ובעל ההילולא{{הערה\|בשנת תקפ"ח. – ע"ד הסתלקותו, ראה הקדמה לתו"ח בראשית. "בית רבי" ח"ב פ"ו.}} של יום זה, ט' כסלו – מוצאים אנו חידוש, שיום ההולדת שלו ויום ההילולא שלו חלים באותו יום (ט' כסלו). ועוד חידוש אצלו – שמיד למחרת יום ההולדת (ויום ההילולא) שלו – ביום יו"ד כסלו – חל חג הגאולה שלו{{הערה\|בשנת תקפ"ז. – ע"ד גאולתו, ראה בארוכה "התמים" חוברת ב ע' עז [פו, א]. שם ע' פא [פח, א] ואילך. מבוא לקונטרס "בד קודש". "בית רבי" ח"ב פרקים ד־ה (נעתקו גם בקיצור לשון בהוספה לקונטרס הנ"ל ע' 20 ואילך).}}, שבו נשתחרר מבית האסורים.		א. בנוגע לאדמו"ר האמצעי – בעל יום ההולדת{{הערה\|בשנת תקל"ד.}} ובעל ההילולא{{הערה\|בשנת תקפ"ח. – ע"ד הסתלקותו, ראה הקדמה לתו"ח בראשית. "בית רבי" ח"ב פ"ו.}} של יום זה, ט' כסלו – מוצאים אנו חידוש, שיום ההולדת שלו ויום ההילולא שלו חלים באותו יום (ט' כסלו). ועוד חידוש אצלו – שמיד למחרת יום ההולדת (ויום ההילולא) שלו – ביום יו"ד כסלו – חל חג הגאולה שלו{{הערה\|בשנת תקפ"ז. – ע"ד גאולתו, ראה בארוכה "התמים" חוברת ב ע' עז [פו, א]. שם ע' פא [פח, א] ואילך. מבוא לקונטרס "בד קודש". "בית רבי" ח"ב פרקים ד־ה (נעתקו גם בקיצור לשון בהוספה לקונטרס הנ"ל ע' 20 ואילך).}}, שבו נשתחרר מבית האסורים.

ש. א. ב־13:16, 1 באוגוסט 2025

2025-08-01T13:16:46Z

הצגת שינויים

ש. א.: ש. א. העביר את הדף דבר מלכות ויצא לשם דבר מלכות/ויצא בלי להשאיר הפניה: כותרת שאינה כתובה נכון

2025-07-23T16:13:39Z

ש. א. העביר את הדף דבר מלכות ויצא לשם דבר מלכות/ויצא בלי להשאיר הפניה: כותרת שאינה כתובה נכון

→ הגרסה הקודמת	גרסה מ־19:13, 23 ביולי 2025
(אין הבדלים)

ש. א. ב־20:55, 19 ביולי 2025

2025-07-19T20:55:29Z

→ הגרסה הקודמת		גרסה מ־23:55, 19 ביולי 2025
שורה 1:		שורה 1:
			{{דבר מלכות}}
	== משיחות ש"פ ויצא, ט' כסלו ה'תשנ"ב ==		== משיחות ש"פ ויצא, ט' כסלו ה'תשנ"ב ==
	~~{{דבר מלכות}}~~
	~~{{יישור טקסט\|שני הצדדים\|~~
	====– תרגום מאידית –====		====– תרגום מאידית –====

שורה 16:		שורה 15:
	אבל צריך ביאור – במה מתבטאת המעלה והשלימות בזה? שלימות עבודת הצדיק היא הרי שלימות '''ברוחניות''' – דבר שלכאורה אינו קשור ואינו תלוי בשלימות ימיו הגשמיים, כידוע{{הערה\|[[אגרת הקודש סימן כ"ז\|תניא אגה"ק ביאור לסי' ז"ך]] (קמו, ב).}} ש"חיי הצדיק אינם חיים בשריים כי אם חיים רוחניים שהם אמונה ויראה ואהבה כו'", וממילא מובן, שאצל צדיק יכולה לכאורה להיות שלימות העבודה (ברוחניות), אפילו כאשר שנותיו (הגשמיים) אינם ממולאים "מיום ליום" – וכפי שרואים זאת אצל רוב הצדיקים, שהסתלקותם לא היתה ביום הולדתם.		אבל צריך ביאור – במה מתבטאת המעלה והשלימות בזה? שלימות עבודת הצדיק היא הרי שלימות '''ברוחניות''' – דבר שלכאורה אינו קשור ואינו תלוי בשלימות ימיו הגשמיים, כידוע{{הערה\|[[אגרת הקודש סימן כ"ז\|תניא אגה"ק ביאור לסי' ז"ך]] (קמו, ב).}} ש"חיי הצדיק אינם חיים בשריים כי אם חיים רוחניים שהם אמונה ויראה ואהבה כו'", וממילא מובן, שאצל צדיק יכולה לכאורה להיות שלימות העבודה (ברוחניות), אפילו כאשר שנותיו (הגשמיים) אינם ממולאים "מיום ליום" – וכפי שרואים זאת אצל רוב הצדיקים, שהסתלקותם לא היתה ביום הולדתם.

	ג. ויש לומר: שלימות עבודת הצדיק היא כאשר השלימות הרוחנית משתקפת גם בשלימות '''גשמית''' – שלימות בזמן עבודתו, בשנים ובימים הגשמיים שלו. ובלשון חז"ל{{הערה\|ב"ר רפנ"ח וביפה תואר שם.}}: "יודע ה' ימי תמימים{{הערה\|[[תהלים פרק ~~ל"ז~~\|תהלים לז, יח]].}} . . כשם שהן תמימים כך שנותם תמימים".		ג. ויש לומר: שלימות עבודת הצדיק היא כאשר השלימות הרוחנית משתקפת גם בשלימות '''גשמית''' – שלימות בזמן עבודתו, בשנים ובימים הגשמיים שלו. ובלשון חז"ל{{הערה\|ב"ר רפנ"ח וביפה תואר שם.}}: "יודע ה' ימי תמימים{{הערה\|[[תהלים פרק לז\|תהלים לז, יח]].}} . . כשם שהן תמימים כך שנותם תמימים".

	והטעם לזה הוא, כיון שתכלית ושלימות העבודה דתורה ומצוות של יהודי (שזוהי הרי עבודת הצדיק – תכלית ושלימות העבודה{{הערה\|ראה ספר הערכים־חב"ד מערכת אותיות – אות צדי"ק ס"ח. וש"נ.}}) מתבטאת בזה, שיברר ויזכך את גופו הגשמי, באופן שאין שום חלקים נפרדים בחייו שאליהם אין עבודת השם שלו מגעת ח"ו (אין שום "הפסק" ו"פירוד", שום הפרדה בין נשמתו לגופו, בין רוחניותו לגשמיותו), אלא כל הפרטים בחייו חדורים ברוחה של נשמתו ורוחניותו. עד אשר הגשמיות נעשית טפלה ובטלה לנשמה ולרוחניות (עושים נפשם עיקר וגופם טפל{{הערה\|ראה [[לקוטי אמרים פרק ל"ב\|תניא פל"ב]].}}), באופן שכל הגשמיות היא כמו "כלי" ו"לבוש" – ועד כמו מרכבה{{הערה\|ראה [[לקוטי אמרים פרק כ"ג\|תניא פכ"ג]]. ועוד.}} – שמשקפת ומבטאת את שלימות עבודתו הרוחנית.		והטעם לזה הוא, כיון שתכלית ושלימות העבודה דתורה ומצוות של יהודי (שזוהי הרי עבודת הצדיק – תכלית ושלימות העבודה{{הערה\|ראה ספר הערכים־חב"ד מערכת אותיות – אות צדי"ק ס"ח. וש"נ.}}) מתבטאת בזה, שיברר ויזכך את גופו הגשמי, באופן שאין שום חלקים נפרדים בחייו שאליהם אין עבודת השם שלו מגעת ח"ו (אין שום "הפסק" ו"פירוד", שום הפרדה בין נשמתו לגופו, בין רוחניותו לגשמיותו), אלא כל הפרטים בחייו חדורים ברוחה של נשמתו ורוחניותו. עד אשר הגשמיות נעשית טפלה ובטלה לנשמה ולרוחניות (עושים נפשם עיקר וגופם טפל{{הערה\|ראה [[לקוטי אמרים פרק ל"ב\|תניא פל"ב]].}}), באופן שכל הגשמיות היא כמו "כלי" ו"לבוש" – ועד כמו מרכבה{{הערה\|ראה [[לקוטי אמרים פרק כ"ג\|תניא פכ"ג]]. ועוד.}} – שמשקפת ומבטאת את שלימות עבודתו הרוחנית.
שורה 62:		שורה 61:
	ו. "ויפגע במקום וילן שם כי בא השמש, ויקח מאבני המקום וישם מראשותיו וישכב במקום ההוא{{הערה\|פרשתנו כח, יא.}}:		ו. "ויפגע במקום וילן שם כי בא השמש, ויקח מאבני המקום וישם מראשותיו וישכב במקום ההוא{{הערה\|פרשתנו כח, יא.}}:

	כאשר נשמתו של יהודי יורדת למטה להתלבש בגוף גשמי בעולם הזה הגשמי, "עולם" מלשון "העלם"{{הערה\|לקו"ת שלח לז, ד. ובכ"מ.}} – מיד יש את ה"כי בא השמש", העלם על הגילוי של "שמש ומגן הוי' אלקים"{{הערה\|[[תהלים פרק ~~פ"ד~~\|תהלים פד, יב]].}}, שכתוצאה מזה נעשה "וישכב במקום ההוא" – שענין השכיבה מורה{{הערה\|ראה גם מכתב כ"ה מנ"א תש"ח*. סה"מ מלוקט ח"ד ע' קסג.		כאשר נשמתו של יהודי יורדת למטה להתלבש בגוף גשמי בעולם הזה הגשמי, "עולם" מלשון "העלם"{{הערה\|לקו"ת שלח לז, ד. ובכ"מ.}} – מיד יש את ה"כי בא השמש", העלם על הגילוי של "שמש ומגן הוי' אלקים"{{הערה\|[[תהלים פרק פד\|תהלים פד, יב]].}}, שכתוצאה מזה נעשה "וישכב במקום ההוא" – שענין השכיבה מורה{{הערה\|ראה גם מכתב כ"ה מנ"א תש"ח*. סה"מ מלוקט ח"ד ע' קסג.

	'''*) אגרות־קודש כ"ק אדמו"ר שליט"א ח"ב ע' שעא.''' המו"ל'''.'''}}, ש"ראש" האדם (המעלה שבו) משתווה אל "רגל" האדם (המטה שבו) [כדלקמן סעיף ז], על־ידי ההעלם וההסתר של "עולם הזה הגשמי והחומרי ממש והוא התחתון שאין תחתון למטה ממנו בענין הסתר אורו ית' וחושך כפול ומכופל"<ref name=":1" /> [ובפרט בחושך וליל הגלות{{הערה\|כידוע ש"ויצא יעקב גו'" מרמז על גלות עם ישראל (ראה ב"ר פרשתנו פס"ח, יג. זהר פרשתנו קמט, ב. של"ה רצב, ב). וראה לקו"ש חכ"ה ס"ע 153 ואילך. וש"נ.}}, כאשר "אותותינו לא ראינו"{{הערה\|[[תהלים פרק ~~ע"ד~~\|תהלים עד, ט]].}}, ובמיוחד '''בעקבתא''' דמשיחא, כאשר נמצאים במצב של שינה ושכיבה, כשהכוחות הגלויים נמצאים בהעלם, וממילא הראש והרגל הם בשווה].		'''*) אגרות־קודש כ"ק אדמו"ר שליט"א ח"ב ע' שעא.''' המו"ל'''.'''}}, ש"ראש" האדם (המעלה שבו) משתווה אל "רגל" האדם (המטה שבו) [כדלקמן סעיף ז], על־ידי ההעלם וההסתר של "עולם הזה הגשמי והחומרי ממש והוא התחתון שאין תחתון למטה ממנו בענין הסתר אורו ית' וחושך כפול ומכופל"<ref name=":1" /> [ובפרט בחושך וליל הגלות{{הערה\|כידוע ש"ויצא יעקב גו'" מרמז על גלות עם ישראל (ראה ב"ר פרשתנו פס"ח, יג. זהר פרשתנו קמט, ב. של"ה רצב, ב). וראה לקו"ש חכ"ה ס"ע 153 ואילך. וש"נ.}}, כאשר "אותותינו לא ראינו"{{הערה\|[[תהלים פרק עד\|תהלים עד, ט]].}}, ובמיוחד '''בעקבתא''' דמשיחא, כאשר נמצאים במצב של שינה ושכיבה, כשהכוחות הגלויים נמצאים בהעלם, וממילא הראש והרגל הם בשווה].

	ויתירה מזה{{הערה\|ראה לקו"ש שם ע' 429 הערה 52.}} – עוה"ז התחתון הוא "מלא קליפות וסט"א שהן נגד ה' ממש"<ref name=":1" /> (מורדים), שלכן צריך להיות "ויקח מאבני המקום" – "שירא מפני '''חיות''' '''רעות'''"{{הערה\|פרש"י עה"פ (ד"ה וישם מראשותיו).}}.		ויתירה מזה{{הערה\|ראה לקו"ש שם ע' 429 הערה 52.}} – עוה"ז התחתון הוא "מלא קליפות וסט"א שהן נגד ה' ממש"<ref name=":1" /> (מורדים), שלכן צריך להיות "ויקח מאבני המקום" – "שירא מפני '''חיות''' '''רעות'''"{{הערה\|פרש"י עה"פ (ד"ה וישם מראשותיו).}}.
שורה 226:		שורה 225:
	ועוד והוא העיקר – תיכף ומיד ממש.		ועוד והוא העיקר – תיכף ומיד ממש.

	{{הערות שוליים}}}}		{{הערות שוליים}}

	[[קטגוריה:דבר מלכות\|א]]		[[קטגוריה:דבר מלכות\|א]]
	[[קטגוריה:דבר מלכות ספר בראשית\|ח]]		[[קטגוריה:דבר מלכות ספר בראשית\|ח]]

ש. א. ב־11:05, 16 ביולי 2025

2025-07-16T11:05:35Z

הצגת שינויים

מ. רובין: החלפת טקסט – "על ידי" ב־"ע"י"

2025-07-13T00:10:43Z

החלפת טקסט – "על ידי" ב־"ע"י"

הצגת שינויים

מ. רובין: החלפת טקסט – "ע"י" ב־"על ידי"

2025-07-11T14:25:40Z

החלפת טקסט – "ע"י" ב־"על ידי"

הצגת שינויים

מ. רובין: החלפת טקסט – "" ב־"{{הערה|"

2025-07-10T15:29:52Z

החלפת טקסט – "<ref>" ב־"{{הערה|"

הצגת שינויים

מ. רובין: החלפת טקסט – "\" ב־"{{הערה|שם=$1|"

2025-07-10T15:24:22Z

החלפת טקסט – "\<ref\sname.+?\"(.+?)"\>" ב־"{{הערה|שם=$1|"

→ הגרסה הקודמת		גרסה מ־18:24, 10 ביולי 2025
שורה 49:		שורה 49:
	באמצעות הסיפור בתורה על יעקב אבינו ("ויצא יעקב" ו"וישלח יעקב") – שזוהי הפעם הראשונה בתורה שבה מדובר באריכות הפרטים על העבודה (של האבות) '''בעולם''' – מלמדת התורה – תורה מלשון הוראה<ref>ראה רד"ק לתהלים יט, ח. ועוד.}}, הוראה לדורות – שתכלית העבודה של יהודי היא לפעול בעולם, ומלמדת אותו גם את סדר העבודה בזה בפרטיות:		באמצעות הסיפור בתורה על יעקב אבינו ("ויצא יעקב" ו"וישלח יעקב") – שזוהי הפעם הראשונה בתורה שבה מדובר באריכות הפרטים על העבודה (של האבות) '''בעולם''' – מלמדת התורה – תורה מלשון הוראה<ref>ראה רד"ק לתהלים יט, ח. ועוד.}}, הוראה לדורות – שתכלית העבודה של יהודי היא לפעול בעולם, ומלמדת אותו גם את סדר העבודה בזה בפרטיות:

	"ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה" מרמז בכללות את ירידת הנשמה בגוף<ref>אוה"ח פרשתנו כח, יד. הובא ונת' בקיצורים והערות לתניא ע' נז. ד"ה ויצא תר"ל (ע' כט ואילך).}}. נשמתו של כאו"א מישראל – "נשמה שנתת בי טהורה היא"<ref name=":0">נוסח ברכות השחר.}} – יוצאת מ"באר שבע", ספירת הבינה (מקור (באר) של שבע מדות דאצילות), והיא יורדת למלכות<ref>כפירוש הא' בפסוק ויצא יעקב גו' – ראה בארוכה ד"ה ושבתי בשלום תשל"ח (סה"מ מלוקט ח"ב ע' קנח ואילך). '''וש"נ'''.}}, "חרנה", עד לירידה (של המלכות) לעולמות בי"ע<ref>כפי' הב' בפסוק זה – שם.}} – "אתה בראתה אתה יצרתה אתה נפחתה בי"<ref name=":0" />, עד לעולם הזה הגשמי והחומרי, "חרון אף של מקום", שהוא "מלא קליפות וסט"א"<ref name=":1">תניא פל"ו.}}, המעלימים ומסתירים על אלקות, ועל קדושתה ורוחניותה של הנשמה, ועד יתירה מזה – ביכולתם ר"ל להזיק ליהודי (כפי שיעקב פחד<ref>ב"ר פרשתנו פס"ח, יא. הובא בפרש"י שם כח, יא.}}).		"ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה" מרמז בכללות את ירידת הנשמה בגוף<ref>אוה"ח פרשתנו כח, יד. הובא ונת' בקיצורים והערות לתניא ע' נז. ד"ה ויצא תר"ל (ע' כט ואילך).}}. נשמתו של כאו"א מישראל – "נשמה שנתת בי טהורה היא"{{הערה\|שם=:1\|תניא פל"ו.}}, המעלימים ומסתירים על אלקות, ועל קדושתה ורוחניותה של הנשמה, ועד יתירה מזה – ביכולתם ר"ל להזיק ליהודי (כפי שיעקב פחד<ref>ב"ר פרשתנו פס"ח, יא. הובא בפרש"י שם כח, יא.}}).

	אבל הכוונה בירידה הגדולה היא, שאדרבה, שיהודי (יעקב) יתגבר על כל ההעלמות וההסתרים של חומריות וגשמיות העולם ("חרנה"), ואדרבה – (דוקא) שם יבנה בית בישראל, עד לאופן של "מטתו שלימה"~~<ref name~~=":2">תנחומא (באבער) פרשתנו ד. ויק"ר פל"ו, ה. פרש"י ויחי מז, לא. וראה פסחים נו, א. תו"כ בחוקותי כו, מב. ספרי ואתחנן ו, ד. האזינו לב, ט. ברכה לג, ב. ב"ר פרשתנו שם.}}.		אבל הכוונה בירידה הגדולה היא, שאדרבה, שיהודי (יעקב) יתגבר על כל ההעלמות וההסתרים של חומריות וגשמיות העולם ("חרנה"), ואדרבה – (דוקא) שם יבנה בית בישראל, עד לאופן של "מטתו שלימה"{{הערה\|שם=:2\|תנחומא (באבער) פרשתנו ד. ויק"ר פל"ו, ה. פרש"י ויחי מז, לא. וראה פסחים נו, א. תו"כ בחוקותי כו, מב. ספרי ואתחנן ו, ד. האזינו לב, ט. ברכה לג, ב. ב"ר פרשתנו שם.}}.

	והוא עי"ז שבהיותו נשמה בגוף, הוא מגלה – על־ידי קיום התורה והמצוות – את אור נשמתו, ועל־ידי זה הוא מהפך את החומריות לגשמיות, ופועל בהגשמיות שתהי' בטלה וטפלה ועד לכלי לרוחניות (הנשמה שלו), עד שגופו הגשמי מתאחד עם נשמתו.		והוא עי"ז שבהיותו נשמה בגוף, הוא מגלה – על־ידי קיום התורה והמצוות – את אור נשמתו, ועל־ידי זה הוא מהפך את החומריות לגשמיות, ופועל בהגשמיות שתהי' בטלה וטפלה ועד לכלי לרוחניות (הנשמה שלו), עד שגופו הגשמי מתאחד עם נשמתו.
שורה 97:		שורה 97:
	ובהמשך לזה – "ויירא ויאמר מה נורא המקום הזה אין זה כי אם '''בית''' '''אלקים'''"<ref>פרשתנו שם, יז.}}, בית ודירה לו ית', שהדר בדירה מתגלה שם '''בכל''' '''עצמותו'''<ref>ראה המשך תרס"ו ס"ע ג. ובכ"מ – נסמנו בסה"מ מלוקט ח"ב ע' רמא הערה 32.}}.		ובהמשך לזה – "ויירא ויאמר מה נורא המקום הזה אין זה כי אם '''בית''' '''אלקים'''"<ref>פרשתנו שם, יז.}}, בית ודירה לו ית', שהדר בדירה מתגלה שם '''בכל''' '''עצמותו'''<ref>ראה המשך תרס"ו ס"ע ג. ובכ"מ – נסמנו בסה"מ מלוקט ח"ב ע' רמא הערה 32.}}.

	וכל זה הביא אחר־כך [לאחר הקמת המצבה כדלקמן ס"י] את יעקב לנדור את נדרו, עד סיומו – "'''כל''' אשר תתן לי עשר אעשרנו לך"~~<ref name~~=":3">פרשתנו שם, כב.}} על־ידי גילוי העצמות, נתגלה ש"כל אשר תתן לי" – גשמיות ורוחניות גם יחד – הרי הם בבחינת "עשר אעשרנו", ספירת הכתר<ref>ראה תו"א פרשתנו כב, ד. ובכ"מ.}}, ויתירה מזה – "לך" '''לעצמותך''', כיון שכל המציאות של "כל אשר תתן לי" היא רק "לך", גילוי עצמותו ית'<ref>עפ"ז י"ל עוד פירוש ב"ויצא יעקב מבאר שבע וילך גו'" (נוסף לב' האופנים בהפירוש שזה קאי על ירידה מלמעלמ"ט: מבינה למלכות, ממלכות לבי"ע) – הליכה ועלי' מלמטה למעלה: מבחי' המלכות או בחי' הבינה (באר שבע) לבחי' הכתר ועד לעצומ"ה (שלמעלה מבאר שבע ומחרנה), שמגיעים לזה דוקא ע"י "וילך חרנה".ויש לומר שב' פירושים אלו הם בהתאם לב' הענינים שבפנים: בתחלה העבודה למטה (חרנה) היא בדרך מלמעלה למטה, גילוי הנשמה בהגוף, שעושה נשמתו עיקר וגופו טפל, ואח"כ מגלים המעלה דכח העצמות שבהגוף, שעי"ז נעשית עלי' גם בהנשמה, וזהו ע"ד "ויצא גו'" מלמטלמ"ע.}}.		וכל זה הביא אחר־כך [לאחר הקמת המצבה כדלקמן ס"י] את יעקב לנדור את נדרו, עד סיומו – "'''כל''' אשר תתן לי עשר אעשרנו לך"{{הערה\|שם=:3\|פרשתנו שם, כב.}} על־ידי גילוי העצמות, נתגלה ש"כל אשר תתן לי" – גשמיות ורוחניות גם יחד – הרי הם בבחינת "עשר אעשרנו", ספירת הכתר<ref>ראה תו"א פרשתנו כב, ד. ובכ"מ.}}, ויתירה מזה – "לך" '''לעצמותך''', כיון שכל המציאות של "כל אשר תתן לי" היא רק "לך", גילוי עצמותו ית'<ref>עפ"ז י"ל עוד פירוש ב"ויצא יעקב מבאר שבע וילך גו'" (נוסף לב' האופנים בהפירוש שזה קאי על ירידה מלמעלמ"ט: מבינה למלכות, ממלכות לבי"ע) – הליכה ועלי' מלמטה למעלה: מבחי' המלכות או בחי' הבינה (באר שבע) לבחי' הכתר ועד לעצומ"ה (שלמעלה מבאר שבע ומחרנה), שמגיעים לזה דוקא ע"י "וילך חרנה".ויש לומר שב' פירושים אלו הם בהתאם לב' הענינים שבפנים: בתחלה העבודה למטה (חרנה) היא בדרך מלמעלה למטה, גילוי הנשמה בהגוף, שעושה נשמתו עיקר וגופו טפל, ואח"כ מגלים המעלה דכח העצמות שבהגוף, שעי"ז נעשית עלי' גם בהנשמה, וזהו ע"ד "ויצא גו'" מלמטלמ"ע.}}.

	ט. ע"פ הנ"ל יובן גם הענין של "ויקח מאבני המקום וישם מראשותיו וישכב במקום ההוא":		ט. ע"פ הנ"ל יובן גם הענין של "ויקח מאבני המקום וישם מראשותיו וישכב במקום ההוא":

	על "וישם מראשותיו" מפרש רש"י: "עשאן כמין מרזב סביב לראשו שירא מפני חיות רעות~~<ref name~~=":4">מב"ר שבהערה 50.}}, התחילו מריבות זו את זו זאת אומרת עלי יניח צדיק את ראשו וזאת אומרת עלי יניח, מיד עשאן הקב"ה אבן אחת כו'"<ref>מחולין צא, ב.}}.		על "וישם מראשותיו" מפרש רש"י: "עשאן כמין מרזב סביב לראשו שירא מפני חיות רעות{{הערה\|שם=:4\|מב"ר שבהערה 50.}}, התחילו מריבות זו את זו זאת אומרת עלי יניח צדיק את ראשו וזאת אומרת עלי יניח, מיד עשאן הקב"ה אבן אחת כו'"<ref>מחולין צא, ב.}}.

	אע"פ שלכאורה "מה מועיל המרזב סביב לראשו הלא יוכלו חיות רעות לשלוט בשאר גופו"<ref>ל' הדברי דוד (להט"ז) לפרש"י כאן (הובא באוה"ת פרשתנו קעג, סע"א. ש"ח כאן). וכן הקשה במשכיל לדוד שם. יפ"ת לב"ר שם. דברי מהרי"א עה"ת שם. וראה גם באר בשדה לפרש"י כאן.}} – מסבירים המפרשים<ref>דברי דוד, משכיל לדוד, ודברי מהרי"א עה"ת שם.}}, שאמנם כוונת רש"י שיעקב הקיף את כל גופו באבנים, ולכן גם דייק בלשונו<ref name=":4" /> "מרזב", שזהו<ref>ראה משנה ב"ב נח, ב ובפרש"י.}} "שם<ref>ל' המשכיל לדוד שם.}} צינור קטן שיצא מן המזחילה . . לא שייך מרזב אלא כשיש שם מזחילה"<ref>ובבאר בשדה שם, ש"גופו אפשר שכסהו במידי אחרינא . . אבל ראשו הוצרך להניח תוך המרזב כדי שיוכל להנשים". וביפ"ת שם, ש"לא חשש פן תקרבנה החיות לשאר גופו כי אז ירגיש בהן ויקום כנגדן כו'". ולכאורה דוחק הוא. ואכ"מ.}}.		אע"פ שלכאורה "מה מועיל המרזב סביב לראשו הלא יוכלו חיות רעות לשלוט בשאר גופו"<ref>ל' הדברי דוד (להט"ז) לפרש"י כאן (הובא באוה"ת פרשתנו קעג, סע"א. ש"ח כאן). וכן הקשה במשכיל לדוד שם. יפ"ת לב"ר שם. דברי מהרי"א עה"ת שם. וראה גם באר בשדה לפרש"י כאן.}} – מסבירים המפרשים<ref>דברי דוד, משכיל לדוד, ודברי מהרי"א עה"ת שם.}}, שאמנם כוונת רש"י שיעקב הקיף את כל גופו באבנים, ולכן גם דייק בלשונו<ref name=":4" /> "מרזב", שזהו<ref>ראה משנה ב"ב נח, ב ובפרש"י.}} "שם<ref>ל' המשכיל לדוד שם.}} צינור קטן שיצא מן המזחילה . . לא שייך מרזב אלא כשיש שם מזחילה"<ref>ובבאר בשדה שם, ש"גופו אפשר שכסהו במידי אחרינא . . אבל ראשו הוצרך להניח תוך המרזב כדי שיוכל להנשים". וביפ"ת שם, ש"לא חשש פן תקרבנה החיות לשאר גופו כי אז ירגיש בהן ויקום כנגדן כו'". ולכאורה דוחק הוא. ואכ"מ.}}.
שורה 127:		שורה 127:
	ולהוסיף, שע"פ הנ"ל מובן דיוק לשון חז"ל<ref name=":2" /> "'''מטתו''' שלימה" (ולא "תולדותיו" וכיו"ב) – גם מלשון וענין "מטה" (תחתון), שגם ה"מטה" (תחתון) הוא בשלימות, ועד יתירה מזה – שגם במצב השכיבה (על המטה), שאז הרי ראשו וגופו ורגלו בהשוואה, הוא מגלה כיצד זהו "(מטתו) '''שלימה'''" – שלימות גילוי העצמות, המשווה קטן וגדול. ודבר זה נפעל דוקא בחרן (מטה)<ref>ויש להמתיק זה – עפמשנ"ת לעיל ס"ט שזהו"ע התאחדות האבנים יחד – כדאיתא במדרש (תנחומא עה"פ) "כיון שהשכים בבוקר מצא (יעקב) את האבנים כולם אבן אחת, נתבשר '''שמטתו שלימה''' . . כשם שהאבנים האלו נעשו כולן אחת כך בניך כולם צדיקים". וראה גם ב"ר שבהערה 50. פדר"א פל"ה (הובא ברמב"ן פרשתנו כח, יז).}}.		ולהוסיף, שע"פ הנ"ל מובן דיוק לשון חז"ל<ref name=":2" /> "'''מטתו''' שלימה" (ולא "תולדותיו" וכיו"ב) – גם מלשון וענין "מטה" (תחתון), שגם ה"מטה" (תחתון) הוא בשלימות, ועד יתירה מזה – שגם במצב השכיבה (על המטה), שאז הרי ראשו וגופו ורגלו בהשוואה, הוא מגלה כיצד זהו "(מטתו) '''שלימה'''" – שלימות גילוי העצמות, המשווה קטן וגדול. ודבר זה נפעל דוקא בחרן (מטה)<ref>ויש להמתיק זה – עפמשנ"ת לעיל ס"ט שזהו"ע התאחדות האבנים יחד – כדאיתא במדרש (תנחומא עה"פ) "כיון שהשכים בבוקר מצא (יעקב) את האבנים כולם אבן אחת, נתבשר '''שמטתו שלימה''' . . כשם שהאבנים האלו נעשו כולן אחת כך בניך כולם צדיקים". וראה גם ב"ר שבהערה 50. פדר"א פל"ה (הובא ברמב"ן פרשתנו כח, יז).}}.

	ו"מעשה אבות סימן לבנים" – ההשתוות בין חלקו העליון וחלקו התחתון, באופן שגם ה"מטה" הוא – (בלשון הכתוב<ref>שמות ד, כ.}} בנוגע למשה) "מטה '''האלקים''' בידו", שעל־ידו הוא פועל את כל האותות ומופתים בארץ מצרים – מלשון מיצר וגבול<ref>ראה תו"א וארא נז, ב ואילך. בשלח סד, א־ב. יתרו עא, ג ואילך. ובכ"מ.}}, ש"מן המיצר קראתי י"ה"~~<ref name~~=":5">תהלים קיח, ה.}}, נעשה "ענני במרחב י"ה"<ref name=":5" /> – גילוי מרחב העצמי דעצמות ומהות, כיון ששלימות הבירור של המטה נפעלת דוקא על־ידי גילוי העצמות שלמעלה ממעלה ומטה; פשיטות העצמות הקשורה ומאוחדת עם פשיטותו של יהודי, ובלשון הידוע<ref name=":6">ראה זח"ג עג, א.}} – "ישראל וקוב"ה כולא חד" (כמדובר בארוכה בהתוועדות שלפני זה<ref>שיחת ש"פ תולדות (סה"ש תשנ"ב ח"א ע' 116 (לעיל ע' 69) ואילך).}}).		ו"מעשה אבות סימן לבנים" – ההשתוות בין חלקו העליון וחלקו התחתון, באופן שגם ה"מטה" הוא – (בלשון הכתוב<ref>שמות ד, כ.}} בנוגע למשה) "מטה '''האלקים''' בידו", שעל־ידו הוא פועל את כל האותות ומופתים בארץ מצרים – מלשון מיצר וגבול<ref>ראה תו"א וארא נז, ב ואילך. בשלח סד, א־ב. יתרו עא, ג ואילך. ובכ"מ.}}, ש"מן המיצר קראתי י"ה"{{הערה\|שם=:6\|ראה זח"ג עג, א.}} – "ישראל וקוב"ה כולא חד" (כמדובר בארוכה בהתוועדות שלפני זה<ref>שיחת ש"פ תולדות (סה"ש תשנ"ב ח"א ע' 116 (לעיל ע' 69) ואילך).}}).

	יב. כיון '''שעיקר''' עבודת יעקב בחרן המסופרת בפרשת ויצא הי' בנוגע לעצמו – גילוי והתאחדות הנשמה והגוף, "מטתו שלימה" – והרי הפעולה האמורה צריכה להיות בשלימות גם בנוגע '''לעולם'''<ref>ראה אוה"ת ר"פ וישלח (רלא, א), שבירור לבן (בפ' ויצא) הוא ק"נ, ובירור עשו (בפ' וישלח) – גקה"ט. וראה סד"ה וישלח תרס"ו. תרע"ג. ד"ה עם לבן גרתי תשמ"ב.}} – באים לאחרי זה לפרשת "וישלח יעקב מלאכים לפניו אל עשו אחיו ארצה שעיר שדה אדום", המדברת בעיקר על בירור העולם (עשו) ע"י יעקב:		יב. כיון '''שעיקר''' עבודת יעקב בחרן המסופרת בפרשת ויצא הי' בנוגע לעצמו – גילוי והתאחדות הנשמה והגוף, "מטתו שלימה" – והרי הפעולה האמורה צריכה להיות בשלימות גם בנוגע '''לעולם'''<ref>ראה אוה"ת ר"פ וישלח (רלא, א), שבירור לבן (בפ' ויצא) הוא ק"נ, ובירור עשו (בפ' וישלח) – גקה"ט. וראה סד"ה וישלח תרס"ו. תרע"ג. ד"ה עם לבן גרתי תשמ"ב.}} – באים לאחרי זה לפרשת "וישלח יעקב מלאכים לפניו אל עשו אחיו ארצה שעיר שדה אדום", המדברת בעיקר על בירור העולם (עשו) ע"י יעקב:
שורה 147:		שורה 147:
	ויש לומר, שלכן עיקר גילוי תורת החסידות הוא בחודש '''כסלו''', כידוע<ref>ראה שיחת י"ט כסלו (ליל ב') תרפ"ט. לקוטי לוי"צ אג"ק ע' רה. ע' ריז. ועוד.}} שכסלו, החודש השלישי של חודשי החורף, הוא כנגד וקשור עם חודש סיון, החודש השלישי של חודשי הקיץ, ששלישי קשור עם מתן־תורה: חודש סיון (ירחא תליתאי<ref>שבת פח, א.}}) הוא הזמן של מתן תורה, גילוי תורת הנגלה, וחודש כסלו (השלישי בחורף) הוא הזמן של גילוי פנימיות התורה.		ויש לומר, שלכן עיקר גילוי תורת החסידות הוא בחודש '''כסלו''', כידוע<ref>ראה שיחת י"ט כסלו (ליל ב') תרפ"ט. לקוטי לוי"צ אג"ק ע' רה. ע' ריז. ועוד.}} שכסלו, החודש השלישי של חודשי החורף, הוא כנגד וקשור עם חודש סיון, החודש השלישי של חודשי הקיץ, ששלישי קשור עם מתן־תורה: חודש סיון (ירחא תליתאי<ref>שבת פח, א.}}) הוא הזמן של מתן תורה, גילוי תורת הנגלה, וחודש כסלו (השלישי בחורף) הוא הזמן של גילוי פנימיות התורה.

	בחודש הזה ישנם כמה ימים מיוחדים בדברי ימי החסידות: י"ט כסלו, חג הגאולה של אדמו"ר הזקן, מייסד תורת חסידות חב"ד (נוסף על זה שהוא יום ההילולא של המגיד), הוא "ראש השנה לחסידות"<ref>מכתב כ"ק אדנ"ע (אגרות קודש שלו ח"א ע' רנט, וש"נ. "היום יום" בתחלתו). וראה לקו"ד ח"ד תשנט, ב ואילך.}}, וכידוע<ref>ס' השיחות תורת שלום ס"ע 112 ואילך.}} שאז ("לאחרי פטרבורג") התחיל עיקר הענין של "יפוצו מעינותיך חוצה". ט' כסלו – יום ההולדת ויום ההילולא של הנשיא השני של חב"ד, אדמו"ר האמצעי. יו"ד כסלו – חג הגאולה שלו. וגם לחנוכה בסוף חודש כסלו יש שייכות עם גילוי פנימיות התורה בחוצה, כיון שעיקר נס חנוכה הוא נס פך השמן, ששמן שבתורה הוא רזין דרזין דאורייתא<ref>ראה בארוכה אמרי בינה שער הק"ש פנ"ד ואילך. ועוד.}}, וצריך להדליקו "על פתח ביתו מבחוץ"~~<ref name~~=":7">שבת כא, ב.}}, באופן שהגילוי של הרזין דרזין ב"ביתו", יאיר (דרך פתח ביתו) גם ב"חוץ".		בחודש הזה ישנם כמה ימים מיוחדים בדברי ימי החסידות: י"ט כסלו, חג הגאולה של אדמו"ר הזקן, מייסד תורת חסידות חב"ד (נוסף על זה שהוא יום ההילולא של המגיד), הוא "ראש השנה לחסידות"<ref>מכתב כ"ק אדנ"ע (אגרות קודש שלו ח"א ע' רנט, וש"נ. "היום יום" בתחלתו). וראה לקו"ד ח"ד תשנט, ב ואילך.}}, וכידוע<ref>ס' השיחות תורת שלום ס"ע 112 ואילך.}} שאז ("לאחרי פטרבורג") התחיל עיקר הענין של "יפוצו מעינותיך חוצה". ט' כסלו – יום ההולדת ויום ההילולא של הנשיא השני של חב"ד, אדמו"ר האמצעי. יו"ד כסלו – חג הגאולה שלו. וגם לחנוכה בסוף חודש כסלו יש שייכות עם גילוי פנימיות התורה בחוצה, כיון שעיקר נס חנוכה הוא נס פך השמן, ששמן שבתורה הוא רזין דרזין דאורייתא<ref>ראה בארוכה אמרי בינה שער הק"ש פנ"ד ואילך. ועוד.}}, וצריך להדליקו "על פתח ביתו מבחוץ"{{הערה\|שם=:7\|שבת כא, ב.}}, באופן שהגילוי של הרזין דרזין ב"ביתו", יאיר (דרך פתח ביתו) גם ב"חוץ".

	והביאור בזה (בשייכות של כסלו עם גילוי פנימיות התורה):		והביאור בזה (בשייכות של כסלו עם גילוי פנימיות התורה):