https://text.chabadpedia.com/index.php?action=history&feed=atom&title=%D7%93%D7%A8%D7%9A_%D7%9E%D7%A6%D7%95%D7%AA%D7%99%D7%9A%2F%D7%90%D7%99%D7%A1%D7%95%D7%A8_%D7%A2%D7%91%D7%95%D7%93%D7%AA_%D7%94%D7%90%D7%93%D7%9E%D7%94_%D7%95%D7%94%D7%90%D7%99%D7%9C%D7%A0%D7%95%D7%AA_%D7%91%D7%A9%D7%91%D7%99%D7%A2%D7%99%D7%AA 2026-05-16T09:43:00Z היסטוריית הגרסאות של הדף הזה בוויקי MediaWiki 1.40.3 https://text.chabadpedia.com/index.php?title=%D7%93%D7%A8%D7%9A_%D7%9E%D7%A6%D7%95%D7%AA%D7%99%D7%9A/%D7%90%D7%99%D7%A1%D7%95%D7%A8_%D7%A2%D7%91%D7%95%D7%93%D7%AA_%D7%94%D7%90%D7%93%D7%9E%D7%94_%D7%95%D7%94%D7%90%D7%99%D7%9C%D7%A0%D7%95%D7%AA_%D7%91%D7%A9%D7%91%D7%99%D7%A2%D7%99%D7%AA&diff=27056&oldid=prev 2026-02-25T16:56:51Z

<p>יצירת דף עם התוכן &quot; איסור עבודת האדמה והאילנות בשביעית (פ&#039; בהר) (שכ&quot;ו) שלא לעבוד האדמה בשביעית: (שכ&quot;ז) שלא לעשות עבודה גם באילנות שנאמר ובשנה השביעית שבת שבתון יהיה לארץ כו&#039; (ויקרא כ&quot;ה ד&#039;): הנה החינוך מצוה ש&quot;ל העיר ענין הקף השביעית בכל דבר כמו בימים יום השביעי שבת וכן ז&#039; ימי הפסח ו...&quot;</p> <p><b>דף חדש</b></p><div><br /> איסור עבודת האדמה והאילנות בשביעית<br /> (פ&#039; בהר) (שכ&quot;ו) שלא לעבוד האדמה בשביעית: (שכ&quot;ז) שלא לעשות עבודה גם באילנות שנאמר ובשנה השביעית שבת שבתון יהיה לארץ כו&#039; (ויקרא כ&quot;ה ד&#039;): הנה החינוך מצוה ש&quot;ל העיר ענין הקף השביעית בכל דבר כמו בימים יום השביעי שבת וכן ז&#039; ימי הפסח ופעמים ימנה ז&#039; וא&#039; חוצה לו כמו שמ&quot;ע וכן ז&#039; ימי השבועות דספה&quot;ע ויום החמשים מ&quot;ת ועד&quot;ז ז&#039; שני השמיטה כו&#039; וכ&quot;כ בתשו&#039; הרשב&quot;א שיש בו סוד גדול לחכמי האמת, וכוונתם בזה על הסוד הכמוס אשר גילה לנו האריז&quot;ל והוא ענין עליות העולמות למקורם שששה בחי&#039; הם משך הירידה והשביעית היא העולה הן בימים הן בשנים לפי שכך היתה סדר המשכות החיות ממנו ית&#039; בשי&quot;ב וביום השביעי שבת וכמ&quot;ש וירא אלקים את כל אשר עשה והנה טוב מאד (בראשית א&#039; ל&quot;א) ויכולו השמים והארץ וכל צבאם (שם ב&#039; א&#039;) פי&#039; שהוטב לו ית&#039; מאד מה שויכולו השמים והארץ פי&#039; ויכולו מל&#039; כלתה נפשי (תלים פ&quot;ד ג&#039;) כלומר שנעשו העולמות באופן שהם חוזרים לעלות אח&quot;כ בכל ימי ההקף אשר קצב ה&#039; ועולים בכלות הנפש למעלה לשורשם ומקורם והוטב לו ית&#039; זה מאד לפי שע&quot;י עלי&#039; זו הם מקבלים אור וחיות ממקור חיי החיים ב&quot;ה להשפיע אח&quot;כ בימי הירידה וכך הם חוזרים חלילה עד שלע&quot;ל יהי&#039; מנוחה לחיי העולמים: <br /> והנה לפי אופן העלייה כך הוא קדושת היום, כמו בשבת העליי&#039; יותר גדולה לכן אסור בכל מלאכה משא&quot;כ ביו&quot;ט הותר מלאכת אוכל נפש ובחוה&quot;מ אפי&#039; מלאכת עבודה בדבר האבד ובשביעית אינו אסור כ&quot;א עבודת הקרקע וכמ&quot;ש כ&quot;ז הרח&quot;ו בטעמי מצות במצוה זו ותוכן הכוונה שם בענין ההפרש שבין שבת לשביעית הוא שבשבת יש עליות לכל העולמות כולם שכל א&#039; עולה ממדריגתו שהי&#039; בימי החול   והוא נהי&quot;מ דעשי&#039; עולים במקום חג&quot;ת וכו&#039; עד המאציל העליון פי&#039; שאפי&#039; אריך דאצי&#039; עולה למעלה ויעלו או&quot;א במקומו, אך בשביעית אינו כן אלא בי&quot;ע עולים כסדר הנ&quot;ל עד המל&#039; דאצילות שעולת לנה&quot;י דז&quot;א ומשם ואילך אין עלי&#039; כלל שכולם נשארים במקומם וז&quot;ס ושבתה הארץ (ויקרא כ&quot;ה ב&#039;) בחי&#039; מל&#039; ובי&quot;ע הם חיילות המל&#039; והם בכללה ולכן לא נאסר רק עבודת הקרקע בחרישה וזריעה (הרומזים למ&quot;ן ולא הרומזים למ&quot;ד יעו&quot;ש): ולהבין ביאור הדברים יש להקדים פי&#039; וענין העלי&#039; בכלל מהו, ומה גם שארז&quot;ל ישראל עלו במחשבה (זח&quot;ב קי&quot;ט א&#039;) וא&quot;כ מה יתן ומה יוסיף להם העלי&#039; עוד מאחר שבלא&quot;ה עלו ישראל במחשבה, אך הענין כי כבר נת&#039; בכמה מקומות ענין סובב וממלא שאא&quot;ס סוכ&quot;ע וממכ&quot;ע ושתכלית העליות הוא גילוי הסובב ועמ&quot;ש מזה במצות הטלית שהוא רומז לגלוי הארה זו כו&#039; יעו&quot;ש, אך פה נוסיף לך קצת ביאור בענין מעלת גילוי הארת הסובב עם היות שניהם רק מבחי&#039; אורו וזיוו ית&#039; בלבד כלומר בחי&#039; הארת החיות הנמשך ומתפשט ממנו ית&#039; ולא עצמותו ממש ח&quot;ו, והענין כי הנה ארז&quot;ל (בפרדר&quot;א פ&quot;ג) עד שלא נבה&quot;ע הי&#039; הוא ושמו בלבד ופי&#039; שמו הוא כידוע ענין השמות למעלה ע&quot;ב ס&quot;ג מלוי יודי&quot;ן מלוי ההי&quot;ן שהם מחברים את האורות עם הכלים דהיינו ע&quot;י שם הוי&#039; במלוי יודי&quot;ן הוא התלבשות אור החכמה בכלי החכמה וע&quot;י ס&quot;ג בבינה כו&#039; וכיוצא בכל הי&quot;ס, וביאור זה הוא כי מודעת זאת שאא&quot;ס ב&quot;ה הוא למעלה מעלה מגדר מדע ומדה כחסד ודין ורחמנות כו&#039; ולאו מכל אינון מדות איהו כלל ולזאת להיות המשכת החיות ממנו ית&#039; בחכמה ומדות הוא ע&quot;י בחי&#039; אותיות, והנה כמו שאותיות השכל הם הכלים שעל ידם נמשך ומאיר השכל ומתגלה למטה ועכ&quot;ז אין גוף האותיות ממהות השכל כלל שהרי שכל א&#039; יכולים להלבישו באותיות שונים כנראה בעליל בדיבור תוס&#039; ורא&quot;ש ור&quot;ן שלפעמים כולם מתכוונים לסברא אחת ודיבוריהם שונים כו&#039; ואינן כערך המדות אל השכל שהתפעלות המדה מהשכל הרי התשוקה מתאחדת עם ההשכלה וכנפש עם הגוף משא&quot;כ האותיות הם לבושים אלא שהמחשבה היא לבוש המחובר והדיבור לבוש הנפרד, ועפ&quot;ז יובן הנמשל למעלה ענין השמות ושרשם מן האותיות דרל&quot;א שערים פנים ואחור שהוא ענין הרשימו הנשאר מאא&quot;ס אחר הצמצום ומקום פנוי וכמ&quot;ש בס&#039; עמק המלך כי בע&quot;ח לא נת&#039; זה ושם נת&#039; דמיו&quot;ד דס&quot;ג דטהירו עילאה נתהוה עולם התהו וכמ&quot;ש בזהר בקע ולא בקע (ע&#039; במק&quot;מ למאמ&#039; בריש הורמנותא כו&#039;). והענין כי פי&#039; האותיות הם הכלים שבהם ועל ידם נמשך ומאיר האור א&quot;ס ממש שהוא בחי&#039; הזיו המתפשט ממנו ית&#039; כמש&quot;ל והם עצמן אינן בערך האור לא מיני&#039; ולא מקצתי&#039; רק שהם סוד המלבוש כמ&quot;ש בעמק המלך. אך ענין הצמצום הוא שלא יתגלה האור מתוך האותיות והכלים אלא שיתפסו המקבלים רק את האותיות לבד שאינן בערך האור וכנ&quot;ל שהם רק כמו לבוש והיינו כמו עד&quot;מ בהשכלה עמוקה הנכתבת בספר באותיות שאין האותיות מערך עצם ההשכלה כמו השכלת ר&quot;י בעל התוס&#039; הכתובה באותיות שבדיבור התוס&#039;, שבודאי אין לומר שמהות השכלתו של ר&quot;י נתאחדה עם האותיות כי השכלתו רוחני&#039; ומנוחתו בגנזי מרומים עם נשמתו אלא שיש בהן השכלה למביני מדע שע&quot;י האותיות יכולים להשיגה אבל כשילמד תינוק עד&quot;מ בתוס&#039; זה ויצרף את האותיות לא יבין ההשכלה מהם כלל אע&quot;פ שיתפוס גוף צירופי האותיות כולם לפי שהאותיות עצמן אינן מערך ההשכלה ועד&quot;ז הי&#039; ענין הצמצום שלא יתגלה למקבלים רק האותיות לבד עד&quot;מ ולא אא&quot;ס שבתוכן ואע&quot;פ שבאמת יש האור בתוכן אלא שלגבי המקבלים אינו מתגלה והוא כדי להיות התהוות י&#039; כלים חכמה ומדות שאינן בערך מהות האור המאיר   ממנו ית&#039; ואילו הי&#039; האור מאיר בגילוי לא היו יכולים להתהוות הכלים כלל ואח&quot;כ המשיך קו מהאור לתוך הרשימו כלומר שמעט מזעיר יתגלו לתוך המקבלים מאא&quot;ס ע&quot;י האותיות וז&quot;ס האורות המתלבשים בכלים ע&quot;י השמות כו&#039;, וז&quot;ס בורא קדושים ישתבח שמך פי&#039; החכמה נק&#039; קדש כמ&quot;ש במצות קדה&quot;ש וקדושים ל&#039; רבים כמה קדישין אינון לעילא חכמה דאצי&#039; חכמה דעקודים חכמה דא&quot;ק ועוד למעלה וכולם הם מקבלים רק מבחי&#039; שמך שהם האותיות הנ&quot;ל ולכן נק&#039; התהוותם בשם בריאה יש מאין כידוע דגם א&quot;ק נק&#039; אדם דבריאה לפי שהוא מקור לי&quot;ס וסוף כל סוף יתהווה ממנו בחי&#039; אצי&#039; הנק&#039; אדם דעשי&#039; ממש לפי שהם בחי&#039; כלים מדת החסד מדת הגבורה בחי&#039; מדה וגבול כו&#039; ולכן לגבי א&quot;ס ב&quot;ה הפשוט בתכלית הפשיטות נק&#039; התהוותו בשם בריאה יש מאין וכמ&quot;כ ענין ישראל עלו במחשבה היינו ג&quot;כ מבחי&#039; אותיות המחשבה לבד אלא שהם למעלה מן המלאכים הנמשכים מאותיות הדיבור לבד: וזהו ענין העלי&#039; שהעולמות עולי&#039; לקבל הארה חדשה מא&quot;ס ב&quot;ה ביתר שאת על קבלתם בתמידי&#039; מהארת הקו שמאיר בתוך האותיות והשמות הנ&quot;ל לכל א&#039; לפי ערכו כמו חכמה דאצי&#039; שמקבלת ההארה ע&quot;י ש&#039; הוי&#039; דיודי&quot;ן עולה לקבל מן האור המאיר באריך ע&quot;י השם המיוחד לו שזו ההארה גדולה הרבה מההארה שבש&#039; ע&quot;ב דחכמה עד שגם הא&quot;ק עולה לקבל הארה נפלאה יותר מצמצום הארת הקו שבתוך הרשימו וז&quot;ס גילוי הסובב שהוא אור שלמעלה מהרשימו והאותיות ולמעלה מן הקו שהוא אור המאיר בצמצום כנ&quot;ל ועלי&#039; זו היא בשבת דוקא וז&quot;ס מ&quot;ש בו כי בו שבת מכל מלאכתו אשר ברא אלקים לעשות (בראשית ב&#039; ג&#039;) פי&#039; שהשביתה היא גם מבחי&#039; ברא שהוא א&quot;ק הנק&#039; אדם דבריאה שהוא מקור דמקור לאצי&#039; הנק&#039; אדם דעשי&#039; וז&quot;ס ברא לעשות שגם א&quot;ק מקבל הארה חדשה מאא&quot;ס שלמעלה מעלה מהארתו התמידי&#039;: אמנם בשביעית בכל שנת השביעית יש עליי&#039; בעולמות בי&quot;ע לבד שהם עולי&#039; כאו&quot;א מצמצום קבלת הארתו התמידית לקבל כאו&quot;א ביתרון רב ממקורם שהיא בחי&#039; הארת אא&quot;ס שבמל&#039; דאצי&#039; שהוא מקור לבי&quot;ע כמו שמל&#039; דא&quot;ס מקור לא&quot;ק הנק&#039; ג&quot;כ אדם דבריאה כו&#039; כי הנה מדת מלכותו ית&#039; שבאצילות הרי היא מיוחדת עמו ית&#039; ממש דאיהו וגרמוהי חד ולהיות מחי&#039; הנבראים מאין ליש שהם נפרדים ממש מלאך מיכאל מלאך גבריאל הוא ע&quot;י שהחיות נמשך להם בצמצום רב מאותיות ודבר ה&#039; וע&quot;ד שנת&quot;ל ממש בצמצום ההארה מא&quot;ס להיות התהוות י&quot;ס דא&quot;ק ודאצילות שכמ&quot;כ גם להיות התהוות הנפרדים ממש הוא צמצום עוד מחדש כי הי&quot;ס הם אלקות ממש שהוא המדע והוא הידוע כו&#039; אבל בי&quot;ע הם נפרדים ממש עד שיש להם בחירה גם לעשות היפוך רצונו ית&#039; כדאי&#039; בגמ&#039; (חגיגה ט&quot;ו א&#039;) גבי מט&quot;ט דמחיו לי&#039; ס&#039; פולסין דנורא ואינן בערך האצי&#039;, ועליותם באצילות הוא ממש גלוי הארת הסובב שהוא אא&quot;ס שבאצי&#039; שסובב ומקיף להן שהנברא עולה ונכלל בבורא שיהי&#039; מתלבש בו אא&quot;ס והיינו ע&quot;י בחי&#039; הביטול שמדרגתו הוא באצי&#039; משא&quot;כ בבי&quot;ע הם בחי&#039; יש ונפרד רק שהוא אוהב או ירא מיכאל באהבה גבריאל ביראה אבל בחי&#039; הביטול למעלה מאהוי&quot;ר והוא בחי&#039; משה ונחנו מ&quot;ה כבד פה, וזהו שנצטוינו בשביעית לשבות מעבודת הארץ (כמ&quot;ש במצוה קי&quot;ב ובאו ע&quot;ז גם ב&#039; ל&quot;ת שכ&quot;ו שכ&quot;ז) שהעבודה מורה על ירידת המל&#039; למטה בבי&quot;ע וגם נצטוינו והיתה שבת הארץ לכם לאכלה כו&#039; ולבהמתך ולחי&#039; אשר בארצך (ויקרא כ&quot;ה ו&#039; ז&#039;) שאדם ובהמה שוי&#039; בו שכשכלה לחיה מן השדה צריך לבער מן הבית (ולפי מ&quot;ש הרמב&quot;ן היא מ&quot;ע שנצטוינו בפירות שביעית לאכלה ולא לסחורה ע&#039; בהשגותיו לעשין סי&#039; ג&#039; ולרמב&quot;ם ז&quot;ל נכלל מצוה זו בשארי דיני השביעית שבאו עליהם עשין) דהיינו לפי שאז הוא גילוי הסובב  בבי&quot;ע והוא השוה ומשוה קטן וגדול ואדם ובהמה שוים אצלו, כי הנה ידוע דהתחלקות המדריגות בא מחמת בחי&#039; הממכ&quot;ע שמאיר לכל א&#039; לפום שיעורא דילי&#039; שבמדבר מאיר נפש המשכלת ובחי נפש החיונית כו&#039; אבל מצד הסוכ&quot;ע שהוא נעלה מעלה מעלה מכולן הרי כולן שוין אצלו בהשוואה א&#039; ממש, והנה גם בבי&quot;ע יש אדם ובהמה והן בחיות דמרכבה פני ארי&#039; פני שור וחי&#039; בכלל בהמה ובהגלות נגלות בחי&#039; המקיף מאא&quot;ס שבאצי&#039; אז כולם שוים כי באמת כתיב והחיות נושאות את הכסא כמשל המרכבה שמגבהת הרוכב לפי ששרשן מתהו אלא שנפלו אבל לאחר הבירור הם מעלים לתהו ולכן ע&quot;י עליותם לאצי&#039; שמתבטלים אזי אדם ובהמה שוים ולכן צריך להראות כן גם למטה, וזהו ג&quot;כ שרש ענין מ&quot;ע (פ&quot;ד) להשמיט הארץ בשביעית שר&quot;ל להפקיר הארץ בשביעית וכן באו ע&quot;ז ב&#039; ל&quot;ת (שכ&quot;ח שכ&quot;ט) שלא לקצור הספיחים ושלא לבצור הנזירים כדרך שבוצר וקוצר כל השנה בשלו אלא בשינוי כדי להראות שהכל הפקר אלא שהוא זוכה מהפקר כמו שחבירו זוכה, והיינו מטעם הנ&quot;ל כי מה ששלו, שלו הוא בחי&#039; יש אבל בשביעית שהוא בחי&#039; הביטול כנ&quot;ל שזהו ענין גילוי הארת האצי&#039; בבי&quot;ע וכשמתבטל ממציאותו הרי הוא עם זולתו שוים בזה כו&#039; והיינו מצד גילוי הסובב כנ&quot;ל אבל מפני שממל&#039; דאצי&#039; אין עלי&#039; למעלה לכן זהו רק בקרקעות לבד וחובות שכבר מגיע בסוד השמטת כספים אבל מה שבידו אינו מחוייב להפקיר וכן שאר המלאכות מותרים אז משא&quot;כ בשבת שהוא עלי&#039; עד שרש כל השרשים אז אפי&#039; אוכל נפש אסור וכמ&quot;ש הרח&quot;ו בטעמי מצות שם. אך ענין קבלת שבת הוא ג&quot;כ עלי&#039; בי&quot;ע באצילות לבד וז&quot;ס תוס&#039; שבת שיש בו מחלוקת הפוסקים אם אסור במלאכה מדאורייתא וז&quot;ס ג&quot;פ הבו כנגד בי&quot;ע והשתחוו לה&#039; בהדרת קדש ר&quot;ת קבלה באצי&#039; וכמ&quot;ש במ&quot;א:</div>

תלמוד בבלי