https://text.chabadpedia.com/index.php?action=history&feed=atom&title=%D7%93%D7%A8%D7%9A_%D7%9E%D7%A6%D7%95%D7%AA%D7%99%D7%9A%2F%D7%9E%D7%A6%D7%95%D7%AA_%D7%94%D7%A7%D7%A8%D7%91%D7%AA_%D7%95%D7%A1%D7%A4%D7%99%D7%A8%D7%AA_%D7%94%D7%A2%D7%95%D7%9E%D7%A8 2026-05-14T01:10:42Z היסטוריית הגרסאות של הדף הזה בוויקי MediaWiki 1.40.3 https://text.chabadpedia.com/index.php?title=%D7%93%D7%A8%D7%9A_%D7%9E%D7%A6%D7%95%D7%AA%D7%99%D7%9A/%D7%9E%D7%A6%D7%95%D7%AA_%D7%94%D7%A7%D7%A8%D7%91%D7%AA_%D7%95%D7%A1%D7%A4%D7%99%D7%A8%D7%AA_%D7%94%D7%A2%D7%95%D7%9E%D7%A8&diff=27048&oldid=prev 2026-02-25T16:10:27Z

<p>יצירת דף עם התוכן &quot; מצות הקרבת וספירת העומר להקריב העומר ביום שני של פסח שנאמר והניף את העומר לפני ה&#039; לרצונכם ממחרת השבת (ויקרא כ&quot;ג י&quot;א). לספור כל אחד שבעה שבועות שנאמר וספרתם לכם (ויקרא כ&quot;ג ט&quot;ו). (ש&quot;ב ש&quot;ו): הנה העומר הי&#039; בא משעורים שנק&#039; מאכל בהמה בגמ&#039; (פסחים ג&#039; ב&#039;) וסודו מבואר בארוכה...&quot;</p> <p><b>דף חדש</b></p><div><br /> מצות הקרבת וספירת העומר<br /> להקריב העומר ביום שני של פסח שנאמר והניף את העומר לפני ה&#039; לרצונכם ממחרת השבת (ויקרא כ&quot;ג י&quot;א). לספור כל אחד שבעה שבועות שנאמר וספרתם לכם (ויקרא כ&quot;ג ט&quot;ו). (ש&quot;ב ש&quot;ו): הנה העומר הי&#039; בא משעורים שנק&#039; מאכל בהמה בגמ&#039; (פסחים ג&#039; ב&#039;) וסודו מבואר בארוכה בפע&quot;ח שער המצות (שער ספה&quot;ע ספ&quot;ו) ובטעמי מצות פ&#039; אמור נת&#039; תמצית הענין כי שערה ב&quot;פ מנצפ&quot;ך עם האותיות ע&quot;ש ולהיות כי המל&#039; בפסח בקטנות (ר&quot;ל אחר יום ראשון שמסתלקים כל המוחי&#039; שנמשכו בליל ראשון כמ&quot;ש לעיל במצות אכילת מצה) ואין לה רק הה&quot;ג ע&quot;כ מקריבים שעורים בו ביום, והנה ע&quot;י הקרבת קרבן העומר נמשכו אלו הה&quot;ג בבחי&#039; פנימי&#039; ואח&quot;כ ניתן לנו מצות ספירת העומר לומר היום יום אחד לעומר עד מ&quot;ט ימים שעי&quot;ז נמשכו בחי&#039; המקיפים כי מהבל הדבור נעשה אור מקיף כידוע וכללות הכוונה בספה&quot;ע הוא להגדיל ז&quot;א (ונוקבא) במ&quot;ט ימי הספירה לאט לאט כל מה שהגדיל בליל פסח שאז הוצרך לכך לשעה בלבד לפי שהיו הקליפות יונקים מה&quot;ח וה&quot;ג שבדעת שז&quot;ס מתבוססת בדמיך (יחזקאל ט&quot;ז ו&#039;) ואח&quot;כ ע&quot;י הספירה נבלעים הדמים בפנימיותו וז&quot;ס א&#039; דאהי&#039; עם הדם שנעשה אד&quot;ם דז&quot;א ולכן מן זש&quot;פ עד שבועות מ&quot;ד ימים כמנין דם כי דם נעכר ונעשה חלב וכמבואר פרטות סדר כניסת ה&quot;ח וה&quot;ג הנ&quot;ל בזו&quot;נ ופרטות סדר כניסת המוחי&#039; שם בפע&quot;ח עד שבשבועות נגמרו כניסתם אז מקריבים שתי הלחם להיות אומן את היונק בלחמה של תורה כו&#039;: וביאור כל זה, הנה מבואר בזהר בלק (קפ&quot;ח ב&#039;) ע&quot;פ והי&#039; באכלכם מלחם הארץ תרימו תרומה לה&#039; (במדבר ט&quot;ו י&quot;ט) האי קרא על עומר התנופה אתמר וכי לחם הארץ שעורה איהו (פי&#039; שהמל&#039; לחמה העיקרי הם ה&quot;ח שמכוננים אותה בסוד והוכן בחסד כסא (ישעי&#039; ט&quot;ז ה&#039;) ואם כן היכי קרי לשעורה שהיא ה&quot;ג לחם הארץ) לאו הכי ואנן שעורה מקרבינן בגין דשעורה קדמאה לשאר נהמא דעלמא שעורה איהו שעור ה&#039; דהא אתר ידיעא הוא בשיעורא דה&quot;א (שר&quot;ל שהגבורות מהם נבנית תחלה ואח&quot;כ החסדים ולכך קוראם לחם הארץ וז&quot;ס שיעור ה&#039; ה&quot;ג ומהם נבנית המלכות ה&#039;) עכ&quot;ל הזהר והמק&quot;מ שם. ולהבין כ&quot;ז ענין שיעור ה&#039; שהוא ענין בנין המל&#039; מהגבורות, יש להקדים מ&quot;ש במרכבת יחזקאל ופניהם וכנפיהם פרודות מלמעלה (יחזקאל א&#039; י&quot;א) פי&#039; כנפיהם הוא דחילו ורחימו של המלאכים שהם כמשל הכנפים בעוף שבהם ועל ידם מעופפים כלפי מעלה ופורחים למחוז חפצם ותשוקתם כן המלאכים שנק&#039; עופות כמ&quot;ש רז&quot;ל ועוף זה מיכאל יעופף זה גבריאל (זח&quot;ג כ&quot;ו ב&#039;) המה פורחים באור אהבת תשוקתם או ביראתם להסתלק למעלה ליכלל במקורם וז&quot;ס בוערות כמראה הלפידים (יחזקאל א&#039; י&quot;ג) שהוא רשפי אש של התשוקה שעולה כשלהבת למעלה, ובחי&#039; זו של כנפיהם הם פרודות ומחולקות זו מזו זה עובד באהבה וזה ביראה כמו פני ארי&#039; שבמרכבה הוא אל הימין שעפיפתו והסתלקותו ליכלל במקורו הוא בבחי&#039; אהבה וז&quot;ס כארי&#039; ישאג (הושע י&quot;א י&#039;) והוא מחנה מיכאל, ופני שור מהשמאל שעבודתו בבחי&#039; יראה שור גועה מחנה גבריאל ופני נשר הוא מלאכים שעבודתם  ועפיפתם במדה ממוצעת בין אהוי&quot;ר והיא מדת הרחמנות כדכתיב כנשר יעיר קנו (דברים ל&quot;ב י&quot;א) [וע&quot;ז נאמר ואשא אתכם על כנפי נשרים (שמות י&quot;ט ד&#039;) כי מחמת שהיו ישראל בגשמיות בחומר ובלבנים בשעבוד מצרים לא היו ראוים לזכות לעילוי הנפלא דמ&quot;ת שדבר ה&#039; עמהם פב&quot;פ כ&quot;א ע&quot;י התעוררות רחמים רבים עליהם] והטעם שכנפיהם פרודות הוא מצד התחלקות האור והחיות הנמשך להם ממקורם בשינוי המהות והאיכות כי הנה כל שפעם וחיותם הוא מבחי&#039; דיבורו ורוח פיו של הבורא ית&#039; וכמובן ממארז&quot;ל ועוף זה מיכאל כו&#039; הנז&quot;ל שמצירופי אותיות אלו שאמר ה&#039; בשי&quot;ב נברא מיכאל ומחנהו וגבריאל ומחנהו ועד&quot;ז בכולם ובחי&#039; דיבור הוא הנק&#039; בשם מלכות שמים כי דבר מלך שלטון שהמלך מנהיג ממלכתו בדבור וז&quot;ס בהבראם (מנחות כ&quot;ט ב&#039;) בה&#039; בראם שהמל&#039; הנק&#039; דבור נק&#039; ה&#039; לפי שהוא בחי&#039; ההבל שהוא מקור לכל האותיות ונק&#039; אות קלילא דלית בי&#039; מששא, והנה בחי&#039; דיבורו ית&#039; מתחלק לה&#039; מוצאות שכמו עד&quot;מ באדם הבל הדבור מתחלק בה&#039; מוצאות כן בחי&#039; מל&#039; ורוח פיו ית&#039; הנק&#039; ה&#039; מתחלק לה&#039; מוצאות שהוא ענין התחלקות האור והחיות הכללי למדריגות ובחי&#039; שונות ומובדלות זו מזו וזהו ענין ד&#039; חיות שבמרכבת יחזקאל הם ד&#039; מחנות שכינה שהם מחנה מיכאל מחנה גבריאל כו&#039; שהם בחי&#039; שונות לפי שכל א&#039; מקבל ממוצא מיוחד נבדל מזולתו, אך מה שאינן אלא ד&#039; ולא חמש הוא לפי שמוצא החמישי אינו מכלל המוצאות הנמשכות לנבראים כמו ד&#039; מוצאות הנשארים אלא הוא מקור הכוללם יחד שממנו יתחלקו אח&quot;כ בפרט לבחי&#039; שונות הגם שממנו נמצאים אותיות גיכ&quot;ק והיינו מפני שנאמר חכו ממתקים (שה&quot;ש ה&#039; ט&quot;ז) פי&#039; כמו שהחיך גשמי יש בו מעלה מיוחדת שירגיש הטעמים והתענוג שבמתיקות וכיוצא וכמ&quot;ש וחיך אוכל יטעם (איוב י&quot;ב י&quot;א) וכמו&quot;כ חיך הרוחני הוא בחי&#039; חכמה שבו הוא סוד הטעמים וגילוי תענוג העליון שבכל עולם לפי ערכו גלוי תענוג אלקי הנמשך ומאיר בו מאא&quot;ס ב&quot;ה שהוא מקור החיים ומקור התענוגים הוא בבחי&#039; החכמ&#039; שבו ח&quot;ך מ&quot;ה ולכן נז&#039; בע&quot;ח שטעמים בכתר וגם בחכ&#039; ע&quot;ש כי הכתר הוא מקור התענוג ונמשך ומאיר בחכמה הנק&#039; עדן והנה בחי&#039; ח&quot;ך שבה&#039; מוצאות הוא בחי&#039; חכמה שבדבור שכולל כל המוצאות שתחתיו (כמ&quot;ש בזהר ובע&quot;ח בסוד כולם בחכ&#039; עשית (תלים ק&quot;ד כ&quot;ד)) הפרטיים ופעמים כשיהי&#039; גילוי הארה ממוצא זה הכללי אזי יהי&#039; יתרון עצום עד להפליא במלאכים המקבלים ממוצאות הפרטיים וז&quot;ס עושה שלום במרומיו (איוב כ&quot;ה ב&#039;) בין שר של מים מיכאל ושר של אש גבריאל שאין מכבין זא&quot;ז מחמת גלוי הארה למעלה מבחי&#039; החיות התמידי הנמשך לכאו&quot;א בפרטות ממקורו שהוא המוצא שלו שבגלוי הארה זו יתבטלו ממציאותם וישתוו יחד וז&quot;ש היא מתהלכת בין החיות (יחזקאל א&#039; י&quot;ג) שהוא בחי&#039; ה&#039; דשם הוי&#039; מקור ד&#039; מוצאות הפרטיים ובל&#039; הקבלה הוא ענין זיווג חך וגרון ונק&#039; יחוד חו&quot;ב ר&quot;ל גלוי הארה מחכמה שבדבור שהוא מקור הד&#039; מוצאות בהם ביתר שאת מכפי התמיד ואז עושה שלום במרומיו כי לגבי בחי&#039; זו כולם מתבטלים כאחד ועונין ואומרים קדוש מחמת השראת אא&quot;ס שבחכמה וז&quot;ס ופניהם (יחזקאל א&#039; י&quot;א) בזקף גדול שהוא הפסק מאמר להפסיק בין ופניהם לוכנפיהם לומר שפניהם פי&#039; פנימיותם אינן פרודות כמו וכנפיהם, שפנימיותם הוא בחי&#039; הארת גיכ&quot;ק שמהחך שכוללם יחד ובחי&#039; זו קמה וגם נצבה מעלה מעלה ולכן יש עליו טעם זקף גדול בחי&#039; זקיפה ועלי&#039; גדולה (ע&#039; מ&quot;ש הינוקא שם דקצ&quot;א ב&#039; זקיף טעמא לעילא): <br /> והנה עכ&quot;פ כנפיהם שהם פרודות בהתחלקות אופן העפיפה וההסתלקות כלפי מעלה סיבת זה מהתחלקות החיות שמד&#039; מוצאות הנ&quot;ל כי כפי אופן החיות הנמשך לו כך  הוא מהות עבודת המלאך ההוא לפי שהחיות מאיר בהם בבחי&#039; גילוי שהוא נמשך מבחי&#039; דיבור ועלמא דאתגלייא הנ&quot;ל וע&quot;כ ממילא המלאך הוא באהבה ותשוקה נגלית וע&quot;ד שהיו הפרות שנשאו את הארון גועות ואומרי&#039; שירה מחמת שנשאו את הארון שהוא עלמא דאתגלייא נשפע עליהם שפע אלקי להיות משוררות וגועות וכמ&quot;ש וישרנה הפרות (שמ&quot;א ו&#039; י&quot;ב), והמשכת והתחלקות החיות זו נק&#039; שעורה שעור ה&#039; פי&#039; שיעור ומדה הנמשך מבחי&#039; הה&#039; בחי&#039; היא מתהלכת בין החיות להיות מתחלק לד&#039; מוצאות ולהיות נמשך לד&#039; מחנות שכינה לכל א&#039; במדריגתו ולהיות מדריגת כל אחד ואחד מובדל ומופרד מחבירו, ובאמת זהו שיעור ידוע וקצוב משימ&quot;ב שלכן נק&#039; המלאכים עומדים שעומדים מעת בריאתם בשי&quot;ב בלי שום גרעון ותוספת וגם מה ששעורה הוא בשי&quot;ן שמאלית מורה על בחי&#039; הגבורה כמו וסביביו נשערה מאד (תלים נ&#039; ג&#039;) וקדמונים אחזו שער (איוב י&quot;ח כ&#039;) כמו שער בנפשו (משלי כ&quot;ג ז&#039;) לפי שהמשכת והתחלקות החיות הוא ע&quot;י בחי&#039; הגבורות שהם מפרידות ההבל להיות צירופי אותיות שונות וכמ&quot;ש כבוד מלכותך יאמרו וגבורתך ידברו וזעים מחיל כסא וכנודע והם הגורמים להיות התחלקות ממוצא הח&quot;ך לד&#039; מוצאות כנגד ד&#039; מחנות שכינה הנ&quot;ל וגם כל א&#039; מתחלק לרבוא רבבות מלאכים שונים ומובדלים זה מזה ע&quot;ד הנ&quot;ל וכמבואר אצלינו במ&quot;א ע&quot;פ [היש מספר לגדודיו (איוב כ&quot;ה ג&#039;)] ולגדודיו אין מספר (גמ&#039; חגיגה י&quot;ג ב&#039;) סיבת ההתחלקות לפי שגם החסד שהוא מקור מחנה מיכאל כלול גם מהגבורה וכן הגבורה דגבריאל כלולה ג&quot;כ מהחסד רק שההפרש הוא בענין הגילוי וההעלם שבמיכאל החסד ואהבה בגילוי והיראה היא בהעלם ובגבריאל להיפך ויש במחנה מיכאל רבבות בחי&#039; שונות באיכות האהבה והתכללותה מכל המדות וכן בגבריאל והתחלקות זו הוא ע&quot;י שינויי הצירופים הנמשכים ממדת מל&#039; דבר ה&#039; וסיבת שינויי הצירופים הוא מחמת הה&quot;ג הנ&quot;ל שהם הנמשכים במל&#039; בראשונה וכמשל באדם שממדה א&#039; שבלב כשיפרשנה בדבור תתחלק לחלקים רבים כמספר התיבות שבכל תיבה יש חלק זעיר שם מני כללות האהבה והיינו ע&quot;י הגבורות שמצמצמים את המדה ומחלקים אותה וכמבואר אצלינו באריכו&#039; בענין פרה אדומה ע&quot;ש וז&quot;ס שעורה שעור ה&#039; השיעורים הנמשכים מה&#039; עילאה הנ&quot;ל בבי&quot;ע שזהו ע&quot;י הגבורות ולכן נקראת לחם הארץ וקדמאה לשאר נהמי דעלמא כי התחלת בנין עלמא דאתגלי&#039; בחי&#039; ארץ שהוא בחי&#039; מלכות דבר ה&#039; אינו אלא ע&quot;י הגבורות, ואח&quot;כ נמשכים בה החסדים שהם סוד החטה וכמ&quot;כ בארץ הלזו הגשמית שמקבלת ממל&#039; דמל&#039; דעשי&#039; שבתוכה מל&#039; דיצי&#039; שבתוכה מל&#039; דבריאה שבתוכה מל&#039; דאצי&#039; היא מוציאת פירותיה ג&quot;כ כסדר הזה כפי שמקבלת דהיינו בתחלה השעורה ששרשה מה&quot;ג הנ&quot;ל שעל שמם נקראת שעורה כי הם הנקראים על האמת כן מטעם שנת&quot;ל ואח&quot;כ החיטים הנמשכים מהחסדים: <br /> ב) והנה חג הפסח נקבע בחדש האביב עת קציר שעורים ואז נצטוינו ממנו ית&#039; ויתעלה להקריב לפניו ב&quot;ה מנחת העומר מן השעורים והיינו כדאי&#039; בר&quot;ה דט&quot;ז אמר ר&quot;י משום ר&quot;ע מפני מה אמרה תורה הביאו עומר בפסח מפני שהפסח זמן תבואה הוא אמר הקב&quot;ה הביאו לפני עומר בפסח כדי שתתברך לכם תבואה שבשדות, פי&#039; שאנו מעלים השפעת המלאכים שמבחי&#039; שעורה הנ&quot;ל שהכהן בחי&#039; חסד מקטירה ע&quot;ג המזבח ונכללת באש שלמעלה וע&quot;י העלאה זו יוכל אח&quot;כ לחזור ולהיות המשכת השפע למלאכים לכאו&quot;א לפום שיעורא דילי&#039; שז&quot;ס שעורה שעור ה&#039; וכמשנת&quot;ל ומשם יומשך אח&quot;כ ג&quot;כ השפע למטה ברוחניות בנפשות הבהמיות של הישראל וגם בגשמיות וז&quot;ס כדי שתתברך לכם כו&#039;. וביאור הענין הנה מצינו שהמלאך   נק&#039; בשם ה&#039; כמ&quot;ש בהגר ותקרא שם ה&#039; הדובר אליה (בראשית ט&quot;ז י&quot;ג) וכן יכול המלאך לומר ע&quot;ע כאילו הוא העושה הדבר בכחו כמש&quot;ש שוב אשוב אליך כו&#039; (בראשית י&quot;ח י&#039;) הנה נשאתי פניך כו&#039; (בראשית י&quot;ט כ&quot;א) והטעם כי מלאך הוא ל&#039; שליח לפי שהם שלוחי השפע שעל ידם אא&quot;ס ב&quot;ה משפיע הארתו לעולמות וכל אשר בהם להחיותם ועד&quot;מ השליח שהוא איננו מדבר שום דבר מדעתו כ&quot;א מה שהושם בפיו ונמצא שהוא רק כלי להולכת השפע והגעתה מן המשפיע אל המקבל ולכן מתייראים מן שליח המלך אע&quot;פ שהוא פחות המעלה מצד עצמו מאימת דבר המלך ופקודתו אשר שם בפיו, וכ&quot;ז הוא לפי שהמלאכים הם בבחי&#039; ביטול מצד גילוי אלקותו המחי&#039; אותם מעלמא דאתגלייא ונמצא שכשהמלאך אומר הנה נשאתי כו&#039; היינו שאור ה&#039; שבתוכו הוא המדבר וכמו שיש מלאכים שלוחים מלמעלה להוליך השפע למטה כך יש מלאכים שמקבלים ההעלאת מ&quot;ן ואתעדל&quot;ת של הישראל ומביאים אותם לפני ה&#039; וכמו שמצינו בזהר בענין המלאכים המקבלים את התפלה והיינו משום שא&quot;א לקול ודבור גשמי של אדם לעלות למעלה ולהתכלל במקורו כ&quot;א ע&quot;י שיזדכך תחלה ע&quot;י המלאכים כמו שא&quot;א להיות התלבשות הנפש בגוף כ&quot;א ע&quot;י ממוצעים דהיינו ע&quot;י הדם שהוא הנפש וגם הדם עצמו הוא גשמי אלא באידים הרוחני&#039; שהדם מעלה ע&quot;י חמימות עצמו ועי&quot;ז מתאחדים כחות והתפשטות הנפש כן עד&quot;מ המשכת החיות מאא&quot;ס ב&quot;ה בעולמות וכן העלא&#039; אותיות ודיבורו של הנברא בא&quot;ס ב&quot;ה הוא ע&quot;י השלוחים הם המלאכים ואינן דבר בפ&quot;ע כ&quot;א בבחי&#039; ביטול לאור ה&#039; שבתוכם וז&quot;ש המלאך שוב אשוב ר&quot;ל על בחי&#039; המשכת החיות מא&quot;ס ב&quot;ה שנמשך אז בו וזה ג&quot;כ ענין ארי&#039; דאכיל קרבנין שהי&#039; מלאך שליח לקבל העלאת מ&quot;ן של הקרבן עד&quot;מ המלאכים המקבלים את התפלות שהם במקום הקרבנות [אך משה לא רצה שיהי&#039; מלאך שליח ואמר אם אין פניך הולכים (שמות ל&quot;ג ט&quot;ו) לכן כתיב במשכן ותצא אש מלפני ה&#039; (ויקרא ט&#039; כ&quot;ד) ולא ארי&#039; שהי&#039; יורד במקדש דשלמה ולכן לע&quot;ל שמשיח יהי&#039; גבוה ממשה יהי&#039; מעלתו עד שארי&#039; כבקר יאכל תבן ולא יהי&#039; הוא השליח לקבל מנחת העומר דשעורים ושאר הקרבנות כ&quot;א יהנה ויסתפק מן התבן שהוא פסולת השעורים שכעת הוא מאכלם לפי שכל ההשפעות יהיו מעולות אז ביותר ותבן דלע&quot;ל כשעורים דעכשיו והשעורים יהיו נכללים בישראל עצמן], והנה עד&quot;ז במנחת העומר הי&#039; הכהן שליח להקריב את העומר וכהני שלוחי דרחמנא נינהו כדאי&#039; בקדושין (כ&quot;ג ב&#039;) וכמ&quot;ש הר&quot;ן נדרים ל&quot;ה ב&#039; ל&quot;ו א&#039; והרמב&quot;ם פ&quot;ו מה&#039; נדרים ה&quot;ה ונמצא שכשהקריב את מנחת השעורים ה&quot;ז בשליחותו של מקום ב&quot;ה וידו כידו הוא בחי&#039; חסדו ודרועא ימינא דקוב&quot;ה שימינו מקרבת להעלות השעורה הגשמיות שגדילה מהארץ הלזו הגשמי&#039; ששרשה נמשך מה&quot;ג שבארץ העליונה מל&#039; דאצי&#039; ונמשכה למטה ע&quot;י המלאכים שלוחי השפע כנ&quot;ל ולפי שנתרקבה בארץ ונתערב בה רע ממה שנפל בשבה&quot;כ מז&#039; מלכין קדמאין כידוע וכשמתבררת ע&quot;י שהניפו אותה בי&quot;ג נפה ואח&quot;כ ע&quot;ג המזבח והכהן שלוחא דרחמנא מעלה אותה למעלה עי&quot;ז כחה יפה לעורר עוד מחדש שיהי&#039; נמשך השפע להמלאכים על השנה הבאה ושפע זו נק&#039; שעורה שעור ה&#039; וז&quot;ס המשכת ה&quot;ג במל&#039; שנת&#039; בפע&quot;ח ובטעמי מצות שם כי מקור שפע זו הוא מה&quot;ג כמשנת&quot;ל הטעם, ולכן באה מנחת העומר מתרומת הלשכה שהי&#039; לכל ישראל חלק בו להיות השפעה זו ע&quot;י כל ישראל כי קדש ישראל לה&#039; ראשית תבואתו (ירמי&#039; ב&#039; ג&#039;) שהנפש אלקית שבישראל היא ראשית ההמשכה שעל ידה נמשך בחי&#039; תבואה ושעורים הנ&quot;ל למלאכים ג&quot;כ ע&quot;י העלאת מ&quot;ן שלהם משעורה הגשמית: והנה ארז&quot;ל בפסח על התבואה (ר&quot;ה פ&quot;א מ&quot;ב) שאז הוא זמן הקבוע בשנה לראשית המשכת השפע ממדת מלכותו ית&#039; למלאכים  והמלאכים הם שלוחי השפע ומוליכים ומשפיעים ג&quot;כ לנפש הבהמית שבישראל שתתהפך מחשוכא לנהורא כי מקור שרשה הוא מאופנים כידוע ומזונה ג&quot;כ משעורים שעור ה&#039; הנ&quot;ל והיינו שבהתבוננות בגדולתו ית&#039; הממכ&quot;ע וסוכ&quot;ע תתפעל מזה ותהפוך מדותיה, וכן מוליכים השפע להארץ הלזו הגשמי&#039; לגדל התבואה בגשמיות כנ&quot;ל ולהיות כי בכל שנה צריכה המל&#039; לקבל כח להשפעה זו והם הה&quot;ג כנ&quot;ל וזה נעשה ע&quot;י הקרבת השעורים גשמיים במנחת העומר שהוא מה שגדל בגשמיות מהשפעת הנ&quot;ל וחוזרים ומעלים אותה להתכלל בא&quot;ס ב&quot;ה ע&quot;י הכהן כנ&quot;ל ולזאת יהי&#039; חוזרת שפע ההמשכה במל&#039; וממנה להמלאכים ומהם יגיע אח&quot;כ לנפשות הבהמיות שבישראל ולתבואת הארץ הגשמי&#039; וז&quot;ס שתתברך לכם תבואה שבשדות וכמארז&quot;ל הנ&quot;ל, (וז&quot;ש בזהר שם ור&quot;מ פ&#039; אמור שהוא כענין מנחת קנאות שבא ג&quot;כ מהשעורים לפי שצ&quot;ל בחי&#039; התעוררות ה&quot;ג וז&quot;ס בדיקו דא&quot;ח כי אם נתאחדה בטוב יהי&#039; לה עלי&#039; ויתרון וכמו שנבחנה הארץ בשעורים שגדלו מהשפעתה שלא נתאחדו ברע ועולים לריח ניחוח לה&#039; והוא סמא דמותא לאשת זנונים שנתאחדה ברע כי הטוב נפרד ממנה ואז מתה) ולכן מנחת העומר טעונה תנופה תנו פה כדאי&#039; בזהר שם להעלות המל&#039; שירדה בבי&quot;ע בבחי&#039; שעור ה&#039; להחיות מלאכים כנ&quot;ל ועי&quot;ז תהי&#039; ההמשכה מחדש בשנה הלזו הבאה וד&quot;ל: <br /> ג) והנה כ&quot;ז הוא ענין בחי&#039; מנחת העומר שהוא בחי&#039; שעורה שעור ה&#039; המתגלה בפסח והיא ראשית קצירכם שהוא ענין השגת הנפש בחי&#039; גילוי אור א&quot;ס ב&quot;ה איך הוא ממכ&quot;ע וסוכ&quot;ע לכל נפש כפי אשר תוכל שאת ההשגה וכאשר יעמיק האדם ויתבונן גדולתו ית&#039; כל חד לפום שיעורא דילי&#039; הבא משעור ה&#039;: אך בשבועות הוא גילוי בחי&#039; חטה והוא ענין מצות שתי הלחם שנצטוינו להקריב בו כמ&quot;ש ממושבותיכם תביאו לחם תנופה שתים שני עשרונים סלת תהיינה חמץ תאפינה וגו&#039; (ויקרא כ&quot;ג י&quot;ז), ובחי&#039; חטה נק&#039; מאכל אדם שהוא ההמשכה הנמשך לנשמות שבישראל עצמן שהיא למעלה מעלה משעורה שהם מאכל בהמה חיות המלאכים הנק&#039; פני שור פני ארי&#039; וחיה בכלל בהמה וחיות נפש הבהמי&#039; כנ&quot;ל וכנודע שנשמות ישראל נמשכים מבחי&#039; אדם שעל הכסא ולכן אתם קרוים אדם, והענין כי החטה היא מאכל אדם שמוספת בו דעת וכמארז&quot;ל עץ הדעת חטה היתה (ברכות מ&#039; א&#039;) ופי&#039; וענין דעת זה היינו המשכת דעת הנעלם לידי גילוי וכמבואר לעיל במצות אכילת מצה ממארז&quot;ל שאין התינוק יודע לקרות או&quot;א כו&#039; (ברכות מ&#039; א&#039;) שדיעה זו היא מבחי&#039; דעת שלמעלה מדעתו והשגתו שנמשך בו להיות נפשו קשורה בנפש אביו ככה הוא בנשמות ישראל שיש בהם ההתקשרות הנפלאה למסור נפשם בה&#039; גם שלא מצד ההתבוננות והטעם והיינו מפני שנמשך בהם מבחי&#039; דעת עליון, שהוא למעלה מההארה הנמשכת להיות מושג בשכל הנבראים הנק&#039; שעור ה&#039; ומתלבש בחי&#039; זו בנשמות ישראל בהכרה בלי שום דעת המושג כמש&quot;ש וז&quot;ס מ&quot;ת שבשבועות שכמו&quot;כ כל המצות מעשיות הם המשכות אורות עליונים ע&quot;י מעשה גשמיות שהוא ע&quot;ד המשכת דעת עליון ע&quot;י החטה בלמטה מהדעת ולכן הי&#039; פתח דבריו ית&#039; אנכי ה&#039; אלקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים (שמות כ&#039; ב&#039;) ירצה בזה שהפליא מעלת ישראל על המלאכים שהם אינן מקבלים מזונם וחיותם מבחי&#039; מיצרים וגבולים שהם השיעורים הגבוליים דשעור ה&#039; כ&quot;א מבחי&#039; אנכי שלמעלה מההשגה הנגלית והוא בחי&#039; הכתר שנמשך בשבועות והנה הארת הכתר הוא בחי&#039; הארת פנים ש&quot;ע נהורין אר&quot;ך וק&quot;ן שנמשך בחכמה וז&quot;ס שתי הלחם על המשכת הארה זו והמשכת החסדי&#039; בנו&quot;ה ומשם במלכות, כי החטה שרשה מבחי&#039; דעת שבעולם התהו ע&quot;כ כחה יפה להמשיך בחי&#039; ההעלם  לידי גילוי אך ההפרש בין מצה דפסח לחמץ דשתי הלחם כי בשבועות שהוא גילוי הכתר גם החמץ יכול לעלות [כי בפסח גילוי דעת הנעלם הי&#039; בלמטה מהדעת לכן הי&#039; מצה קטנות משא&quot;כ שבועות גדלות ב&#039; גלוי הדעת הנעלם בדעת ממש שהרי פנים בפנים דבר ה&#039; עמהם]: <br /> ד) ועתה ית&#039; מצות ספירת העומר שנאמר וספרתם לכם ממחרת כו&#039; (ויקרא כ&quot;ג ט&quot;ו) כי העומר שהוא שעור ה&#039; מזון המלאכים שמבחי&#039; עלמא דאתגליי&#039; במוחם והשגתם, וישראל ג&quot;כ נצרכים לו לצורך נפשם הבהמית ושתי הלחם לנפש האלהית כנ&quot;ל לכן נצטוינו בספי&#039; העומר כדי להמשיך מתחלה הארה מן ההעלם הנ&quot;ל לידי גילוי בתוך העומר ע&quot;י ספירה לאט לאט ואח&quot;כ בשבועות יומשך כללות ההארה, והתועלת מזה הוא שגם נפש הבהמית תוכל למסור נפשה באחד ע&quot;י גילוי בחי&#039; אנכי כו&#039;, כי הנה יש נש&quot;ב וידוע דשער הנ&#039; כולל כולם והוא בחי&#039; הכתר ואינו דבר בפ&quot;ע אלא שהוא המקור של מ&quot;ט כמו שהם למעלה מההתחלקות ולכן הספי&#039; מ&quot;ט ימים להמשיך ממנו מתחלה עכ&quot;פ כסדר מעט מעט וע&quot;כ אומרים היום שני ימים ולא יום שני מפני שהם המשכה מבחי&#039; שכולל את הכל ע&quot;כ אין יום השני נפרד מהראשון כי מיד בגילויו למטה הרי הוא א&#039; עם הראשון וזה פי&#039; היום שני ימים כלומר מעתה יש בגילוי שני ימים ולמחר הרי כאן שלשה כא&#039; כו&#039; ועי&quot;ז ממילא מתגלה בשבועות מקור מקומם הכוללם יחד וז&quot;ס תספרו חמשים יום (ויקרא כ&quot;ג ט&quot;ז) אעפ&quot;י שסופרים מ&quot;ט כי הנ&#039; הוא המ&quot;ט אלא שהוא הכולל שלהם: <br /> (פרטי ענין ספה&quot;ע בענין דם נעכר כו&#039; מבואר בביאור לתורה ע&quot;פ ואהי&#039; אצלו אמון תקע&quot;א):</div>

תלמוד בבלי