https://text.chabadpedia.com/index.php?action=history&feed=atom&title=%D7%93%D7%A8%D7%9A_%D7%9E%D7%A6%D7%95%D7%AA%D7%99%D7%9A%2F%D7%9E%D7%A6%D7%95%D7%AA_%D7%95%D7%99%D7%93%D7%95%D7%99_%D7%95%D7%AA%D7%A9%D7%95%D7%91%D7%94 2026-05-12T14:53:01Z היסטוריית הגרסאות של הדף הזה בוויקי MediaWiki 1.40.3 https://text.chabadpedia.com/index.php?title=%D7%93%D7%A8%D7%9A_%D7%9E%D7%A6%D7%95%D7%AA%D7%99%D7%9A/%D7%9E%D7%A6%D7%95%D7%AA_%D7%95%D7%99%D7%93%D7%95%D7%99_%D7%95%D7%AA%D7%A9%D7%95%D7%91%D7%94&diff=27058&oldid=prev 2026-02-25T17:00:38Z

<p>יצירת דף עם התוכן &quot; מצות וידוי ותשובה פ&#039; נשא (שס&quot;ד) להתודות על העונות עם התשובה שנאמר והתוודו את חטאתם אשר עשו (במדבר ה&#039; ז&#039;), ופי&#039; שעיקר מצות תשובה מן התורה היא עזיבת החטא והוידוי ובקשת מחילה כמ&quot;ש באגרת התשובה פ&quot;א בשם הרמב&quot;ם וסמ&quot;ג, וצריך לבאר שורש ענין ב&#039; דברים אלו שהם א&#039; עזיבת החט...&quot;</p> <p><b>דף חדש</b></p><div><br /> מצות וידוי ותשובה<br /> פ&#039; נשא (שס&quot;ד) להתודות על העונות עם התשובה שנאמר והתוודו את חטאתם אשר עשו (במדבר ה&#039; ז&#039;), ופי&#039; שעיקר מצות תשובה מן התורה היא עזיבת החטא והוידוי ובקשת מחילה כמ&quot;ש באגרת התשובה פ&quot;א בשם הרמב&quot;ם וסמ&quot;ג, וצריך לבאר שורש ענין ב&#039; דברים אלו שהם א&#039; עזיבת החטא על להבא ובכלל זה החרטה על העבר (כמ&quot;ש הרמב&quot;ם פ&quot;ב מהל&#039; תשו&#039; ה&quot;ב) הנק&#039; תשובה, ב&#039; הוידוי הנק&#039; בקשת מחילה (כדאי&#039; ברמב&quot;ם פ&quot;א), מה ענינם שבזה יכופר לו על הפגמים שעשה. הנה המצות נקראים מצות הוי&#039; לפי שכל ענינם הוא המשכות וגילוי אא&quot;ס בשם הוי&#039; כי אא&quot;ס ב&quot;ה מצד עצמו הוא לאו מכל אינון מדות כלל ולהיות נק&#039; חכים בחכמה ומבין בבינה שהם י&quot;ה דהוי&#039; וכן להיות חסיד בחסד וגבור בגבורה כו&#039; שז&quot;ס ו&quot;ה הוא ע&quot;י מעשה המצות באתעדל&quot;ת אתעדל&quot;ע אהבה דוחקת להיות מתצמצם במדות אלו כדי להאיר ולהחיות העולמות ויש מהמצות שתלוים ביו&quot;ד ויש בה&#039; וכמ&quot;ש בזהר כענבין דתליין באתכלא ולכן נקראים איברים דמלכא שע&quot;ס הנ&quot;ל הם כמו גוף לגבי האור המתלבש בתוכן מא&quot;ס ב&quot;ה ע&quot;י המצות, וז&quot;ס תמים תהי&#039; עם הוי&#039; (דברים י&quot;ח י&quot;ג) להמשיך רמ&quot;ח איברים וציור קומה אך אם חטא על הנפש בביטול מ&quot;ע או בעברו על ל&quot;ת הרי עושה מום כי ממעט המשכת החיות באותו מדה וספי&#039; וגם ממשיך מהחיות שבתוכן תוספת יניקה לעמקי הקליפות ביתר שאת על מה שנקצב להם ע&quot;י קו המדה מבחי&#039; אחוריים דאחוריים בלבד כי הוא ממשיך להם מפנימי&#039; השפע המלובש בכלים די&quot;ס וגדול עונו מאד וכמ&quot;ש באגה&quot;ת פ&quot;ז שז&quot;ס מלך אסור ברהטים (שה&quot;ש ז&#039; ו&#039;) ואין לך עלבון גדול מזה ולכן נק&#039; הקב&quot;ה מלך עלוב וז&quot;ס הפגם אם פגמתי באות יו&quot;ד אם פגמתי באות ה&#039; וכמ&quot;ש ונוקב שם הוי&#039; (ויקרא כ&quot;ד ט&quot;ז) שנוקב ח&quot;ו הכלים די&quot;ס ומוציא האור שבתוכן לחיצונים כנוקב אבר שיוצא דם ה&quot;י, ובכדי לתקן זה ציונו הש&quot;י ברוב רחמיו במצות התשובה שמביאה רפואה לעולם ומשלמת הפגמים הנ&quot;ל. והנה מילוי חסרונות הנ&quot;ל הם ב&#039; דברים בכלל א&#039; למלאות הפגמים והחסרונות במיעוט המשכות אא&quot;ס ב&quot;ה בי&quot;ס כנ&quot;ל ב&#039; להעביר יניקת החיצונים, אך העברת יניקת החיצונים גופא הם ב&#039; ענינים א&#039; שלא ינקו עוד ביותר ב&#039; להעביר מה שעשה כבר, והנה ב&#039; חלוקות ראשונות הוא ע&quot;י המשכת אא&quot;ס מלמעלה בבחי&#039;  מקיף שהמקיף מסמא עיני החיצוני&#039; שלא ינקו עוד וגם הוא ממלא כל הפגמים כי איהו שלימא דכולהו וכולא קמי&#039; כטפה מאוקיינוס כי רק הודו על ארץ ושמים כו&#039; וכמשנ&quot;ת במ&quot;א ע&quot;פ כי המצוה הזאת לא נפלאת היא ממך כו&#039; (דברים ל&#039; י&quot;א) והוא ע&quot;י התשובה והחרטה כמשי&quot;ת אי&quot;ה פ&quot;ב, אך החלוקה הג&#039; להעביר יניקת החיצוני&#039; שריבה במאד הנה לזה צריך וידוי דברים עם החרטה, והענין כי מודעת זאת שהקליפות יש להם ג&quot;כ אור וכלי נפש וגוף והתהוותם ע&quot;י חטא הוא כי ע&quot;י התאוה מתהוה הנפש הרעה ר&quot;ל וע&quot;י המעשה מתהוה הגוף הן אם המעשה היא במחשבה כמו הרהורים רעים הנה מהאותיות מתהוה הגוף של הקליפה הנ&quot;ל ומן התאוה מתהוה הנפש, וכן אם הוא דיבור כמו לה&quot;ר ורכילות ושבועת שוא ושקר וכיוצא וכ&quot;ש במעשה שמזה מתהוה הגוף של הקליפה ומן התאוה שבלב נוצר הנפש של הקליפה וכ&quot;ז הוא לפי שהאדם מושרש למעלה בע&quot;ס דקדושה ועי&quot;כ ע&quot;י התאוה והמעשה שלו ממשיך להם נפש וגוף מיניקה שמי&quot;ס כמש&quot;ל, והנה ז&quot;ס וחטאתי נגדי תמיד (תלים נ&quot;א ה&#039;) שהוא הקליפה שהאדם עושה ע&quot;י חטא עומדת נגדו להצר לו כמ&quot;ש תייסרך רעתך (ירמי&#039; ב&#039; י&quot;ט) וכתיב פועל אדם ישלם לו (איוב ל&quot;ד י&quot;א) כדאי&#039; בזהר והנה כששב אזי צריך להמית את הקליפות הנ&quot;ל להעבירם מן העולם כדכתיב מחיתי כעב פשעיך (ישעי&#039; מ&quot;ד כ&quot;ב) וזהו ע&quot;י החרטה עם הוידוי כי הנה ע&quot;י החרטה שהוא עקירת הרצון מן החטא בזה מוציא הנפש מן הקליפה שתולדתה הי&#039; מן התאוה שבלב ועתה בעקירת רצונו ותאותו הרי מוציא נפשה כנ&quot;ל אך כדי למחות גופה הוא ע&quot;י וידוי דברים דעקימת שפתיו הוי מעשה ובזה הוא ממחה גופה והי&#039; כלא הי&#039; (ומ&quot;מ ארז&quot;ל איזהו בע&quot;ת זה שבא דבר עבירה ובאותו מקום ובאותה אשה (יומא פ&quot;ו ע&quot;ב ע&quot;ש) כי אז המעשה שעושה למחות גוף הקליפה שוה ממש להמעשה שעשה גופה בעברו העבירה ועתה כשמונע א&quot;ע מעשות זה הרי הורג גופה לגמרי אך אעפ&quot;כ מחסדי האל להשוות מעשה דעקימת שפתיו למעשה גמור למחות גוף הקליפה) וז&quot;ס נפ&quot;א שתיקנו חז&quot;ל לומר אשמנו בגדנו כו&#039; באל&quot;ף בי&quot;ת כי הנה ע&quot;י מחשבות זרות והרהורים רעים שאין אדם ניצול מהם בכל יום ואין שום א&#039; מהם נאבד ומזה יש לאדם כף הקלע שהמחשבות מקיפים נפשו בצאתו מן הגוף להיות נדמה לו כעושה מעניני גשמיי&#039; וחושב ומתחכם בהם וז&quot;ס מלפפתו כו&#039; ולכן ע&quot;י אמירת כ&quot;ב אותיות הנ&quot;ל דאשמנו בגדנו כו&#039; הוא מוחה גוף כ&quot;ב אותיות שבכל ההרהורים רעים אלא שצ&quot;ל עקירת הרצון ג&quot;כ מכל הרהורים רעים כדי להוציא הפנימי&#039; כמש&quot;ל: <br /> ב) והנה ענין מלוי הפגמי&#039; הנ&quot;ל ע&quot;י המשכת א&quot;ס ב&quot;ה הוא ע&quot;פ מ&quot;ש אנכי אנכי מוחה פשעיך כו&#039; (ישעי&#039; מ&quot;ג כ&quot;ה) וי&quot;ל מ&quot;ש ב&quot;פ אנכי, אך הענין יובן ע&quot;פ הקדמה להבין מ&quot;ש בע&quot;ח שהכתר הוא הממוצע בין המאציל לנאצלים ויש בו מבחי&#039; תחתונה שבמאציל וגם בחי&#039; שרש הנאצלים והיינו שהכתר נחלק לב&#039; פרצופים עתיק יומין וא&quot;א והנה בחי&#039; ע&quot;י הוא בחי&#039; תחתונה שבמאציל ובחי&#039; א&quot;א הוא שרש הנאצלים, וביאור הענין בהיות כי לפי שבאמת אא&quot;ס אינו בגדר חכמה וחסד כלל כנודע לזאת כדי שיומשך ויתצמצם להתלבש בבחי&#039; חכמה וחסד הוא ע&quot;י ממוצע והוא בחי&#039; הרצון שעלה ברצונו התהוות החכמה וי&quot;ס ואז מיד נתהוו והיו כלולים ברצונו וע&quot;י הרצון נמשכים אח&quot;כ מהעלם אל הגילוי להיות התהוות כח החכמה בפועל שהיא הנק&#039; ספירת החכמה וכן בחי&#039; הבינה והחסד כו&#039; וכמו עד&quot;מ באדם שע&quot;י הרצון שרוצה באיזו חכמה תומשך נפשו בה להתחכם בה בעומק משא&quot;כ בחכמה אחרת שאין לו חשק בה לא ישכיל בה כ&quot;כ נמצא שהרצון הוא הגורם גילוי הכחות מההעלם  והיינו ע&quot;י העונג שמלובש ברצון והנה בחי&#039; עתיק יומין הוא בחי&#039; תענוג העליון שעשוע המלך בעצמותו והוא בחי&#039; תחתונה שבמאציל שאינו עדיין שרש להתהוות נאצלים וזהו פי&#039; עתיק ל&#039; המעתיק הרים (איוב ט&#039; ה&#039;) שנעתק ונבדל מיומי&#039; עילאי&#039; דאצי&#039; שהם מקור העולמות כמ&quot;ש ששת ימים עשה ה&#039; את השמים כו&#039; (שמות כ&#039; י&quot;א) אך מ&quot;מ מתלבש ממנו הארה בבחי&#039; א&quot;א להיות מתענג ורוצה בהתהוות עלמין דבי&quot;ע והוא הנק&#039; שרש הנאצלים וזהו פי&#039; שני במלת עתיק מל&#039; מעתיק מספר לספר שהוא בחי&#039; המשכת דבר מה והיינו בחי&#039; מ&quot;ה וב&quot;ן דע&quot;י פנימי&#039; וחיצונית שבו והנה מא&quot;א נמשכים אח&quot;כ או&quot;א ואח&quot;כ זו&quot;נ וכו&#039; ונודע ומבואר ג&quot;כ שעיקר עסק המצות שהם רמ&quot;ח איברים דמלכא ז&quot;א היינו להמשיך הארת א&quot;ס ע&quot;י הכתר בז&quot;א וע&quot;י העון מסתלק אותו האור מאותו האבר וגם נמשך מן האבר יניקה לחיצונים בסוד נוקב שם הוי&#039; כמש&quot;ל ולזאת התיקון הוא ע&quot;י המשכת אור מב&#039; פרצופי הכתר הנ&quot;ל דהיינו מפרצוף ע&quot;י שהוא בחי&#039; תחתונה שבמאציל והארתו היא בבחי&#039; מקיף וסובב על האצי&#039; והמקיף מסמא עיני החיצונים ולא יוכלו לקבל עוד יניקה עכ&quot;פ דרך הפגם ח&quot;ו והמשכת מבחי&#039; פרצוף א&quot;א שרש הנאצלים ועי&quot;ז יתמלאו הפגמים והחסרונות שנעשו בפנימי&#039; הספי&#039; וכמו נהר שנחרב ויבש שחופרים בעומק כדי להמשיך בו משם מים וז&quot;ס אנכי אנכי ב&quot;פ הם ב&#039; פרצופי הכתר ועי&quot;ז יהי&#039; מוחה פשעיך כו&#039; וכ&quot;ז נעשה ע&quot;י התשובה והחרטה בלב כי תשובה פירשו בזהר תשוב ה&#039;, והנה אות ה&#039; יש בה מילוי יו&quot;ד כזה ה&quot;י ופי&#039; תשוב ה&#039; עם מלוי יו&quot;ד שבה היינו בחי&#039; בינה שבנפש להתבונן בגדולת ה&#039; ותפארתו ולהוליד מזה צעקה וחרטה בלב על מעשיו הראשונים ולהיות כל חפצו וישעו להתקרב אל ה&#039; והיו&quot;ד שבמילוי ה&quot;י הוא בחי&#039; חכמה תעלומות לב מקרב ולב עמוק והם ב&#039; יסודות דאו&quot;א וידוע דאו&quot;א הם מבחי&#039; מ&quot;ה וב&quot;ן ושרשם ממ&quot;ה וב&quot;ן דע&quot;י עד מ&quot;ה וב&quot;ן דא&quot;ק ועי&quot;ז מעוררים בחי&#039; התגלות אנכי אנכי הנ&quot;ל מ&quot;ה וב&quot;ן דע&quot;י לתקן כל הפגמים כמשנת&quot;ל וז&quot;ס הפסוק כי המצוה הזאת אשר אנכי מצוך היום (דברים ל&#039; י&quot;א) היא מצות התשובה שהיא מבחי&#039; אנכי בחי&#039; כתר משא&quot;כ שארי המצות נק&#039; מצות הוי&#039; שהם בבחי&#039; ז&quot;א כנ&quot;ל לא נפלאת היא ממך ולא רחוקה היא ממך דייקא כי באמת בחי&#039; ע&quot;י הוא פלא העליון שהוא נעלם ומכוסה לגמרי ולא אתיידע כי הוא המקיף כנ&quot;ל ובחי&#039; א&quot;א הוא רחוק מהאצי&#039; כמ&quot;ש אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני שהוא למעלה מההשגה וכן נק&#039; ע&quot;י שמים בחי&#039; מקיפים וא&quot;א נק&#039; מעבר לים החכמה ולפי שהמשכת אורות אלו נצרכים במצות התשובה כנ&quot;ל והוא דבר הקשה מאד לכאורה להמשיך אורות אלו המופלאים ורחוקים גם מעולם האצילות לזה אמר לא נפלאת ממך דייקא כי האדם שרשו גבוה מאד נעלה מבחי&#039; א&quot;ק שהוא הכלל הקדום הכולל כל ההשתלשלות בהשוואה א&#039; ונק&#039; רעוא דכל רעוין וכולל גם בחי&#039; ע&quot;י וא&quot;א עם כללות אבי&quot;ע כא&#039; כמ&quot;ש במ&quot;א (ע&#039; במצות מילה ח&quot;ב (פ&quot;ג)) ע&quot;כ יוכל להמשיכם בנקל ולכן ניתנו לאדם ג&quot;כ תרי&quot;ג מצות שהם בחי&#039; שונות כמו אתרוג ולולב המשכת בחי&#039; זו ושבת בחי&#039; זו וכן בשבת גופא סעודת ליל שבת חקל תפוחין ושחרית עתיקא כו&#039; ומלאך א&#039; אין עושה שתי שליחות לפי שהוא בחי&#039; פרטית אבל האדם ששרשו מאור כללי הנ&quot;ל כמ&quot;ש בו נעשה אדם ל&#039; רבים להיות בו מכל ההשתלשלות ע&quot;כ ניתנו לו כל המצות וע&quot;כ אמר לא נפלאת ממך כי לגבך הרי קרוב הדבר מאד להמשיכם וד&quot;ל: <br /> ג) ובזה יובן פי&#039; ברכת סלח לנו אבינו כי חטאנו כו&#039; דלכאורה כי זה אינו מובן דמשמע כאילו הוא נתינת טעם למה יסלח לו מפני שחטא וזה פלאי והול&quot;ל אשר חטאנו, אך הענין דקאי עמ&quot;ש בברכה הסמוכה לה לפניה החזירנו  בתשובה שלימה לפניך ואזי מבקש עוד סלח לנו הוא ענין המחילה וענינה הוא החזרת הרצון שנסתלק ע&quot;י העוונות כי הנה המצות הם רצון העליון וכשחוטא אזי מסתלק הרצון ממנו וזהו הנק&#039; תרעומות שפירושו סילוק הרצון שאינו מרוצה עוד לפניו הגם שאינו עושה לו מעשה כלל רק שמסתלק רצונו ממנו ואח&quot;כ המחילה היא החזרת הרצון, ואמנם בחי&#039; רצון זה אינו אותו הרצון שהיה תחלה מאחר שהוא נסתלק למה עתה יחזור אלא מבחי&#039; רעוא דרעוין מקור הרצונות שממנו נמשך השראת הרצון מחדש וא&quot;כ הוא יותר נעלה מן הרצון שנסתלק וז&quot;ס סלח לנו אבינו פי&#039; מחול כלומר גלה לנו רצונך מחדש והיינו מבחי&#039; רעוא דרעוין הנק&#039; רצון העליון כי יש גם רצון אחר שלמטה מזה והוא שבמצות, וכ&quot;כ למה כי חטאנו ונסתלק ממנו רצון שהי&#039; נמשך ע&quot;י המצות ומאחר שעשינו תשובה כמ&quot;ש והחזירנו בתשובה כו&#039; א&quot;כ צריך לגלות לנו רצונו העליון ב&quot;ה שז&quot;ס הסליחה, וז&quot;ס שארז&quot;ל זדונות נעשו לו כזכיות (יומא פ&quot;ו ב&#039;) וא&quot;כ כל שיש לו זדונות יותר הרי זכיותיו מרובים מאחר שעל כל זדון צ&quot;ל המשכת רצון העליון להיות מחילה והוא בחי&#039; זכיות אחרים שלא כשל הצדיקים שזכיותיהם הם רק המשכת הרצון שבמצות ולכן במקום שבע&quot;ת עומדים צ&quot;ג אינן יכולים לעמוד (ברכות ל&quot;ד ב&#039;) וכן כתיב שלום לרחוק שנעשה קרוב ברישא והדר לקרוב כדרז&quot;ל (ברכות ל&quot;ד ב&#039; ע&quot;ש), ויובן כ&quot;ז עפ&quot;י הקבלה כי הזדונות הם ממה שנפל מבחי&#039; אלה המלכים למטה מטה ונתהוו מזה קליפות הטמאות (שאין להם בירור ע&quot;פ מצות התורה ולכן הרחיקה התורה לא תאכל חלב ודם וכיוצא) ולכן כשמתעלים ע&quot;י התשובה הוא מאד נעלה יותר ממעשה המצות של הצדיקים (שבירורם מקליפת נוגה כי כל מה שנפל למטה ביותר שרשו גבוה ביותר) ולכן ארז&quot;ל ע&quot;פ ארפא משובתם (הושע י&quot;ד ה&#039;) שהתשובה מביאה רפואה לעולם (יומא פ&quot;ו א&#039;) כי ענין הרפואה שטפה א&#039; מסממני רפואה יש בה כח רב לחזק הגוף יותר מהרבה יין ושמן עד&quot;מ וא&quot;א לגוף לקבל ולהחזיק כ&quot;כ מזונות בתוכו משא&quot;כ בסממנים שפועל כזאת בטפה א&#039; וז&quot;ס ישלח דברו וירפאם (תלים ק&quot;ז כ&#039;) שהם צירופי אותיות ודבר ה&#039; שנשלחו ברפואות סארס&quot;ה פריל&quot;ע וכיוצא להוותם וע&quot;י שהאדם מקבל מהם הוא נרפא מזה הדבר ה&#039; שכחו רב יותר מאותו שבמזונות, וכך הוא ענין התשובה שהתהפכות זדונות של הבע&quot;ת נעלה יותר ממעשה המצות של הצדיקים כי לפי שהם למטה ביותר זהו הוראה על היות שרשם בתהו למעלה יותר ולכן גורם התגלות רצון העליון מבחי&#039; רעוא דרעוין ואז ממלא כל הפגמים ביתרון אור (וכמש&quot;ל פ&quot;ב בענין אנכי אנכי מוחה פשעיך שהוא המשכת בחי&#039; ע&quot;י וא&quot;א והיינו ע&quot;י שנמשך לשם ג&quot;כ מבחי&#039; א&quot;ק שהוא כתר הכללי רעוא דרעוין ושם שרש האדם וכמ&quot;ש ג&quot;כ במ&quot;א ע&quot;פ ויכתוב משה את מוצאיהם למסעיהם כו&#039; (במדבר ל&quot;ג ב&#039;)): <br /> ד) ואחרי שנת&#039; היטב ענין התשובה מה היא ומעלתה הנפלאה, יובן עוד טוב טעם למה שאין התשובה מועלת אלא בעוה&quot;ז דוקא (קדושין מ&quot;ט ב&#039;) שהמקדש את האשה ע&quot;מ שהוא צ&quot;ג ונמצא רשע גמור מקודשת שמא הרהר תשובה בלבו וכמפורסם בגמ&#039; יש קונה עולמו בשעה אחת (ע&quot;ז י&quot;ז א&#039;) משא&quot;כ בעוה&quot;ב שכשמת אדם נעשה חפשי מן המצות (שבת ל&#039; א&#039;) וכמ&quot;ש ג&quot;כ בזהר פ&#039; קרח דקע&quot;ח ע&quot;א ע&quot;פ כי אין מעשה וחשבון ודעת וחכמה בשאול כו&#039; (קהלת ט&#039; י&#039;) ולא יימא ב&quot;נ בשעתא דאתינא לההוא עלמא כדין אתבע מן מלכא רחמי ואיתוב קמי&#039; אלא כי אין מעשה כו&#039; אלא ישתדל בהאי עלמא כו&#039; דהא לבתר כד יתכניש מהאי עלמא לאתדנא בדינא תקיפא בדינא דגיהנם לית תמן עיטא וחכמה וסכלתנו לאשתזבא מן דינא, ור&quot;ל שאחר המות בעוה&quot;ב אין תשובה מועלת ולא כלום למי שהי&#039; רשע אלא   מצטרך לקבל הדין כסדר כף הקלע וחיבוט הקבר ואח&quot;כ גיהנם כמשפט הראוי עד שיזכה לג&quot;ע אבל בעוה&quot;ז יוכל ע&quot;י הרהור א&#039; תשובה בלב כראוי לפטור עצמו מכל העונשים ולקנות עולמו העליון להתענג על ה&#039; מרוב כל, והטעם בכ&quot;ז כבר נת&#039; בארוכה במ&quot;א ע&quot;פ צו את בנ&quot;י גו&#039; את קרבני לחמי לאשי (במדבר כ&quot;ח ב&#039;) בתורה ושני ביאורים ה&#039;תקס&quot;ה יעו&quot;ש אך קיצור ושרש הענין נביא כאן, והוא שהעוה&quot;ז חסד יבנה אבל העולם העליון הוא מבחי&#039; גבורה כמ&quot;ש להודיע לבני האדם גבורותיו וכבוד הדר מלכותו (תלים קמ&quot;ה י&quot;ב) וכמ&quot;ש מה רב טובך אשר צפנת כו&#039; (תלים ל&quot;א כ&#039;) וכנרמז ג&quot;כ באגה&quot;ת פי&quot;ב, והענין שלפי שבעוה&quot;ב נהנים מזיו בגילוי בהשגת הנבראים וא&quot;א להיות כ&quot;א ע&quot;י גבורות וצמצומים עד שיהי&#039; מושג לבעל גבול וזהו שכבוד הדר מלכותו מתגלה לבנ&quot;א ע&quot;י גבורותיו דייקא והוא בחי&#039; ממכ&quot;ע ובל&#039; הקבלה אור פנימי אבל בעוה&quot;ז שהאלקות בבחי&#039; העלם מ&quot;מ היא הנותנת שבבחי&#039; העלם יוכל להיות מבחי&#039; יותר גבוה הוא בחי&#039; סוכ&quot;ע ואור מקיף שאינו בבחי&#039; גבורות וצמצומים אלא בחסדים: ולהעמיק בזה יותר הוא כי עוה&quot;ב נק&#039; עולם ברור ראית (פסחים נ&#039; א&#039;) שהוא כבר אחר הבירור שכל דבר על מקומו בא כמשל התחלקות איברי הגוף בקומת איש ראש ידים רגלים עד שערות וצפרני&#039; הרי כל א&#039; מובדל לעצמו וא&quot;א להעשות מיד רגל או ראש, משא&quot;כ עוה&quot;ז הוא לפני הבירור עדיין כי כל העסק בו הוא מלאכת הבירורים בו&#039; אלפי שני דהאי עלמא שמתבררים הניצוצים שנפלו מז&#039; מלכין קדמאין דתהו ע&quot;י מעשה האדם והניצוצים שנפלו הם תכלית הטוב אלא שהם מעורבים עם הרע שנפלו שמה והוא כמשל הטפה שכוללת כל איברי הולד הראש והרגל והשערות וצפרנים כא&#039; ואז יוכל להתהפך להיות הרגל נעשה במעלת הראש, והטעם הוא כי הנה הבירורים המה מתבררים ע&quot;י מברר והמברר הוא שם מ&quot;ה שהוא מברר את שם ב&quot;ן והיכולת הזה בש&#039; מ&quot;ה דוקא לפי שבו הוא השראת א&quot;ס ב&quot;ה כמ&quot;ש הוי&#039; בחכמה (משלי ג&#039; י&quot;ט) וכמש&quot;ל פ&quot;ב שבחי&#039; מ&quot;ה דע&quot;י הוא בחי&#039; המקיפים שבו שנעתק ונבדל מסדרי ההשתלשלות משא&quot;כ ש&#039; ב&quot;ן שבו שרש ההשתלשלות כנ&quot;ל וכן בכל עולם עד רום המעלות ש&#039; מ&quot;ה הוא בחי&#039; המקיף כו&#039; ולהיותו בחי&#039; מקיף גדול אורו ורב מאד בבחי&#039; א&quot;ס והא&quot;ס הוא הכל יכול כי אין לכחו סוף ותכלית לברר הבירורים והטוב מן הרע וא&quot;כ יכול לשנות ג&quot;כ מרגל ראש וכיוצא כי קמי&#039; כחשיכה כאורה וגם חשך לא יחשיך כי יהפכנו לאורה שהרע נעשה טוב וז&quot;ס מי שאמר לשמן וידליק יאמר לחומץ וידליק (תענית כ&quot;ה א&#039;) וכ&quot;כ ההפכי הצור אגם מים כו&#039; (תלים קי&quot;ד ח&#039;) וכמשל התינוק הנ&quot;ל בעודו טפה בבטן האם שנתן בה ה&#039; כח שיחלק מן הטפה לרמ&quot;ח איברים ושס&quot;ה גידים בציור קומה ראש ורגל הנה כמו שנתן בה כח מאתו לחלק כנ&quot;ל כך יכול להפך בכחו מרגל לראש וכעד&quot;ז נתן כח הצומח בארץ והם צירופי אותיות ממאמר תדשא הארץ כו&#039; שהם נצבים ועומדים בה תמיד (כמ&quot;ש בלק&quot;א ח&quot;ב בשם הבעש&quot;ט ז&quot;ל) לחלק מן הגרעין שנזרע בה לפרי יפה וכמו שנתן כח לחלק כך יכול להפך ושמגרעין רע יצמחו פירות טובים ומעולים כידוע וזהו מי שאמר והמשיך הצירופים בשמן שיהי&#039; טבעו להדליק הרי הוא יכול לומר כלומר להמשיך הצירופים בחומץ שידליק וכ&quot;ז הוא לפי שעוה&quot;ז הוא קודם הבירור ושורה בו המברר הסוכ&quot;ע הכל יכול כנ&quot;ל משא&quot;כ בעוה&quot;ב שכבר הוברר ה&quot;ז כמשל התינוק לאחר שנגדל וכן התפוח לאחר שנגדל שלא נשאר בו רק כח מצומצם להוותו אבל אותו הכח שחילקו לציור קומה כבר נסתלק וא&quot;כ שוב אינו יכול להיות מתהפך מרגל לראש כו&#039; וזהו שאמרנו שעוה&quot;ב הוא מבחי&#039; ממכ&quot;ע שכבר נברר ונק&#039; עולם ברור כי הוא מה שכבר נתקן ע&quot;י שם מ&quot;ה ולהיותו כבר נתקן לכן יש בו  גילוי אלקות אבל הגלוי הוא רק בחי&#039; זיו והארה ומבחי&#039; גבורות וצמצומים, ועצמיות ש&#039; מ&quot;ה אינו מאיר בו ולכן אינו מועיל בו התשובה כי א&quot;א להתהפך מבחי&#039; לבחי&#039; וז&quot;ס לית תמן עיטא וסוכלתנו לאשתזבא אלא אם יצא בלבושים צואים שהם המחשבות ודבורי&#039; בטילים המקיפים אותו מראשו ועד רגלו הרי אין לו תקנה ע&quot;י תשובה אלא ע&quot;י כף הקלע ואח&quot;כ יקבל גיהנם להוציא חולאת הנפש כפי הצורך ועד&quot;ז בשאר כל העבירות אבל בעוה&quot;ז שיש בו השראת הסובב לברר הבירורים כנ&quot;ל לפי שהוא קודם הבירור הנה ע&quot;י התשובה הוא מעורר אותו והוא המתקנו מכל וכל לפי אופן תשובתו וכמש&quot;ל פ&quot;א ופ&quot;ב וה&#039; יחזירנו בתשובה שלימה לפניו כי הוא רוצה בתשובה:</div>

תלמוד בבלי