https://text.chabadpedia.com/index.php?action=history&feed=atom&title=%D7%93%D7%A8%D7%9A_%D7%9E%D7%A6%D7%95%D7%AA%D7%99%D7%9A%2F%D7%AA%D7%95%D7%A1%D7%A4%D7%AA_%D7%91%D7%99%D7%90%D7%95%D7%A8_%D7%9C%D7%9E%D7%90%D7%9E%D7%A8_%D7%A7%D7%93%D7%95%D7%A9%D7%99%D7%9D_-_%D7%AA%D7%A7%D7%A1%22%D7%91 2026-05-15T15:21:43Z היסטוריית הגרסאות של הדף הזה בוויקי MediaWiki 1.40.3 https://text.chabadpedia.com/index.php?title=%D7%93%D7%A8%D7%9A_%D7%9E%D7%A6%D7%95%D7%AA%D7%99%D7%9A/%D7%AA%D7%95%D7%A1%D7%A4%D7%AA_%D7%91%D7%99%D7%90%D7%95%D7%A8_%D7%9C%D7%9E%D7%90%D7%9E%D7%A8_%D7%A7%D7%93%D7%95%D7%A9%D7%99%D7%9D_-_%D7%AA%D7%A7%D7%A1%22%D7%91&diff=27103&oldid=prev 2026-02-25T19:08:56Z

<p>יצירת דף עם התוכן &quot; תוס&#039; ביאור לד&quot;ה קדושים (שבת פ&#039; אמור) להבין בתוס&#039; ביאור ענין הקדוש הג&#039; שהוא ענין גמ&quot;ח, צ&quot;ל לשון גמילת חסדים מהו ל&#039; גומל וכ&quot;ה ל&#039; גומל חסדים טובים כו&#039;, כתיב כי חסד חפצתי ולא זבח ולהבין הפסוק דהנה נת&quot;ל בענין בחי&#039; הקדוש הג&#039; שהוא מה שנמשך להמל&#039; מז&quot;א פב&quot;פ אחר שנעשי&#039; תחלה נ...&quot;</p> <p><b>דף חדש</b></p><div><br /> תוס&#039; ביאור לד&quot;ה קדושים (שבת פ&#039; אמור) <br /> להבין בתוס&#039; ביאור ענין הקדוש הג&#039; שהוא ענין גמ&quot;ח, צ&quot;ל לשון גמילת חסדים מהו ל&#039; גומל וכ&quot;ה ל&#039; גומל חסדים טובים כו&#039;, כתיב כי חסד חפצתי ולא זבח ולהבין הפסוק דהנה נת&quot;ל בענין בחי&#039; הקדוש הג&#039; שהוא מה שנמשך להמל&#039; מז&quot;א פב&quot;פ אחר שנעשי&#039; תחלה נת&quot;י ואח&quot;כ מתגדלת להיות פרצוף ומתייחדת עם ז&quot;א פב&quot;פ, והענין דהנה המל&#039; מסתתרת בבריאה להחיות נבראים בעלי גבול ולזאת נעשי&#039; בבחי&#039; נקודה חדא כי נסתר כל פרצופה שבבחי&#039; אצי&#039; והמוחי&#039; שהיו מאירים בה מאו&quot;א וז&quot;א שאילו הי&#039; כל האורות האלו מאירים בה בגילוי בעת שמסתתרת בבריאה לא הי&#039; יכול להיות כלל התהוות בעלי גבול שזה אי אפשר אם לא ע&quot;י צמצומים והסתרות וזהו ענין הפסוקים שנאמר גבי אסתר ויהי אומן את הדסה היא אסתר כו&#039; ובמות אביה ואמה לקחה מרדכי לו לבת, כי הדסה היא מל&#039; דאצילות וכשמסתתרת בראש הבריאה נק&#039; אסתר ע&quot;ש הסתר אסתיר פני כי מסתלקים ממנה האורות עליונים שהאירו בה בעודה באצילות שאז מאירים בה כל האורות עליונים בגילוי ממש ונק&#039; מה&quot;ט כנישתא דכל נהורין משא&quot;כ כשמסתתרת בבריאה אינן מתגלים בה וזהו ענין כי אין לה אב ואם שנסתלקו המוחין דאו&quot;א שהיו מאירים בה באצילות, ואזי לקחה מרדכי לו לבת כי הנה אחר הירידה הרי חוזרת לעלות באצילות והיינו ע&quot;י מרדכי הוא בחי&#039; יסוד אבא כמשי&quot;ת אי&quot;ה והוא האומן את הדסה מל&#039; אומן את היונק שמאכיל אותו מעט מעט ומרגילו לאכול כמו ענין אמון פדגוג שנזכר במדרש והיינו משום שאילו הי&#039; מאכילו הרבה לא הי&#039; יכול לקבל מרוב קטנותו וע&quot;י ההרגל מעט מעט הוא מרגילו שיוכל לאכול כראוי, כמ&quot;כ התחלת עליי&#039; המל&#039; להקימה מעפרה שהוא מעולם הבריאה הנק&#039; עפר אשר בקרקע המשכן ולהעלותה באצילות הוא בהדרגות כי א&quot;א לה לקבל בבת אחת כל הגילוי אא&quot;ס שבאצי&#039; כי אין ערוך בין אצילות שהוא אלהות לבריאה שהוא בחי&#039; בעלי גבול ואף שהיא מיוחדת בו ית&#039; מ&quot;מ כיון שנתצמצם בה האור וגילוי החיות להיות מקור לבע&quot;ג אין הכלים שלה בערך לקבל גילוי האור הבלתי בע&quot;ג שבאצי&#039; ולכן בראשית עליותה נעשית נקודה ת&quot;י דאזעירת גרמה כמ&quot;ש במ&quot;א ע&quot;פ מאמר הזהר שחורה אני כו&#039; שהענין דמכל בנינה שהי&#039; בבי&quot;ע נעשה אח&quot;כ באצי&#039; רק נקודה א&#039; לבד ואח&quot;כ מתגדלת עוד מעט מעט עד שמתייחדת עם ז&quot;א פב&quot;פ, וכ&quot;ז הוא ע&quot;י מרדכי הוא בחי&#039; יסוד אבא שלא במקומו פי&#039; כי מקומו דיסוד אבא הוא שמלובש ביסוד ז&quot;א אמנם כשמסתלקים המוחי&#039; מז&quot;א לצורך בנין הנוק&#039; אזי מתלבש יסוד אבא בהמל&#039; שיסודה קצר ומתגלה הארת יסוד אבא לחוץ והוא בחי&#039; מרדכי ופי&#039; כי מרדכי מירא דכיא מר דרור פי&#039; מר הוא מוחין דאבא כי מר הוא שמן המור ששמן הוא חכמה ומור שבחכמה הוא בחי&#039; הריח והוא ענין גבו&#039; דאבא שביסודו ודרור הוא מוחי&#039; דאימא כי בינה נק&#039; דרור עלמא דחירות והנה בחי&#039; יסוד אבא הנ&quot;ל הוא האומן את הדסה שמגדיל בחי&#039; המל&#039; לאט לאט (וזהו ג&quot;כ ענין ששה חדשים בשמן המור כי כשצריכה הנערה שהיא המל&#039; לבוא לפני המלך צריכה להתקשט ששה חדשים בשמן הוא מוחין דאבא וששה חדשים בבשמים הוא מוחין דאימא), וזהו הנק&#039; גמילת חסדים פי&#039; גומל כמו ויגמל שקדים שהוא תחלת הפריחה כשהוא פורח עדיין ולא נגמר לצאת כולה נק&#039; גמול וכן הוא ענין עד יגמל התינוק שבעת שנגמל ונפרש מן המינקת והוא בקטנות נק&#039; גמול כמו גמולי מחלב כו&#039; וכמ&quot;כ ענין החסדים עליונים כשצריכים להתמשך אל המל&#039; בעלייתה בבריאה שצ&quot;ל הגידול מעט מעט נק&#039; גמ&quot;ח שההמשכה בקטנות, וביאור הדברים דהנה כתיב והוכן בחסד כסא פי&#039; כסא היא המל&#039; והוכנה בחסד עליון דז&quot;א להשפיל עצמה להחיות הנבראים ע&quot;י עשרה מאמרות ואמנם באמת חסד דז&quot;א הוא מרומם ומובדל הגבה למעלה מחסד קטן כזה להיות ראש לשועלים ולהחיות רוח שפלים דנבראים המוגבלים וכמו שאמרו בזהר דלאו אורחי&#039; דמלכא לאשתעי במילין דהדיוטא לומר יהי אור יהי רקיע כו&#039; (אלא בי&#039; הדברות שהן חכמתו העצמיות) וע&quot;כ החסדים הנמשכים לכונן המל&#039; נק&#039; גמ&quot;ח שהחסד עליון דז&quot;א משפיל עצמו להיות חסד קטן שזהו פי&#039; וענין גמול כנ&quot;ל, והנה עם היות כי המשכות חסדים אלו ובחי&#039; אומן את הדסה הנ&quot;ל הוא בעליי&#039; המל&#039; מבריאה לאצילות אך המכוון בזה הוא בשביל שאחר קבלתה האורות אלו תחזור ותרד לבריאה להחיות רוח שפלים וזהו בחי&#039; הקדוש הג&#039; שהוא מה שנמשך גילוי האור א&quot;ס הנק&#039; קדש במל&#039; שתשפיל עצמה בבי&quot;ע כנ&quot;ל וזהו ג&quot;כ בחי&#039; הגמ&quot;ח ממש וז&quot;ש כי חסד חפצתי ולא זבח שהוא ית&#039; חפץ חסד דהיינו שתשפיע המל&#039; בתחתונים להחיות רוח שפלים ולא זבח שהוא ההעלאה מלמטה למעלה, ואמנם תכלית ירידת המל&#039; הוא ללקט הניצוצים שנפלו בשבה&quot;כ מעולם התהו ששרשן גבוה מאד נעלה משם ס&quot;ג אלא שנפלו למטה וע&quot;י ירידת המל&#039; המה מתבררים ומתגלה בזה שרשן הנעלה שבתהו וזהו ענין זורע צדקות כו&#039; שנזרע בחי&#039; המשכת חסדים וצדקות הנ&quot;ל הנמשכים במל&#039; שתרד לבי&quot;ע ונק&#039; גמ&quot;ח שהם בחי&#039; קטנות מאד וכמו הזרע הנרקב בארץ כדי שאח&quot;כ יהי&#039; מצמיח ישועות בתוס&#039; מרובה ע&quot;י הבירורים הנ&quot;ל וד&quot;ל:</div>

תלמוד בבלי