https://text.chabadpedia.com/index.php?action=history&feed=atom&title=%D7%A0%D7%A8_%D7%9E%D7%A6%D7%95%D7%94_%D7%95%D7%AA%D7%95%D7%A8%D7%94_%D7%90%D7%95%D7%A8%2F%D7%94%D7%A7%D7%93%D7%9E%D7%94 2026-05-10T20:47:45Z היסטוריית הגרסאות של הדף הזה בוויקי MediaWiki 1.40.3 https://text.chabadpedia.com/index.php?title=%D7%A0%D7%A8_%D7%9E%D7%A6%D7%95%D7%94_%D7%95%D7%AA%D7%95%D7%A8%D7%94_%D7%90%D7%95%D7%A8/%D7%94%D7%A7%D7%93%D7%9E%D7%94&diff=24817&oldid=prev 2025-09-27T18:20:23Z

<p>יצירת דף חדש</p> <p><b>דף חדש</b></p><div>{{נר מצוה ותורה אור}}<br /> == הקדמה ==<br /> {{יישור טקסט|שני הצדדים|<br /> כתיב ותאמר ציון עזבני ה&#039; וה&#039; שכחני וזה פלא גדול לכאור&#039; דאיך יתכן לומר בחי&#039; שכחה למעלה באלקי&#039; חיים שהו&#039; ית&#039; למעלה מן הזמן כהוראת שם הויה היה הוה ויהי&#039; כא&#039; ואין השכחה שייך רק כאשר בא הדבר בגדר זמן וע&quot;כ אנו אומרי&#039; אין שכחה לפני כסא כבודך וזוכר כל הנשכחות כו&#039; אך הענין הוא דשכחה זו אינ&#039; בעצם אלא היינו רק כמו השכחה שבכנ&quot;י שגם זה לכאורה כפלא יחשב האיך יפול ענין השכחה בכנ&quot;י מצד בחי&#039; אור האלקי השוכן בתוכם שנק&#039; שכינה כידוע ששוכן אתם גם בהיות&#039; בגלות בתוך טומאתם כו&#039; והוא ענין רוח אלקי שנוססה בכאו&quot;א מישראל לשוב אל ה&#039; בכל לבבו ולידבק בתו&quot;מ הגם שיגבר עליה&#039; מאוד עול ד&quot;א וטרדת העמוקות המבלבלים המוח והלב לגמרי מ&quot;מ לא ינתק ויפול הנופל לגמרי ח&quot;ו וכמ&quot;ש מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה שגם מים רבים דטרדת הפרנס&#039; לא יכב&#039; אור אהבה רבה העצמי&#039; שכמו טבע מושרשת בנפשותינו כמ&quot;ש במ&quot;א והוא להיותו בחי&#039; אור אלקי (הנק&#039; רוחא דשביק בגווה כו&#039;) ממש שנק&#039; שכינה שאין בו שינוי וחילוף וז&quot;ש אני ה&#039; לא שניתי ואתם ב&quot;י לא כליתם דכמו שאני ה&#039; לא שניתי כך גם אור האלקי השוכן בתוך בנ&quot;י לא כליתם כו&#039; ולכך גם בהיותם בגלות לא מאסתים כו&#039; לכלותם להפר בריתי אתם כו&#039; וא&quot;כ איך יפלו כנ&quot;י בבחי&#039; שכחה וכמו שנראה בעליל שגם עובדי ה&#039; יוכלו לשכוח לגמרי על ה&#039; בהיות&#039; טרודים ביותר בעסקיהם עד שידמה בעיניו שהכל כחו ועוצם ידו כו&#039; וכמ&quot;ש השמר לך פן תשכח את ה&#039; כו&#039; ובפרט במצליחים במעשיהם כידוע אלא הענין הוא כידוע דיש ב&#039; מדריגות בזה הא&#039; שנופל בו השכחה מפני שעיקר ענין השכחה הוא ע&quot;י היסח הדעת כשמסיח דעתו ולבו מענין האלקות לגמרי דבאמת אינו מובן לכאורה בב&quot;פ דק&quot;ש שבפ&quot;א אמ&#039; ואהבת בכל לבבך ובכל נפשך ובפ&quot;ב אמר ואספת דגנך וכן בפ&quot;ב אמ&#039; לאהבה ולעבדו בכל כו&#039; ואם מצד טרדת הפרנסה כמ&quot;ש ואספת דגנך כו&#039; היה נופל בשכח&#039; שהוא היסח הדעת לגמרי איך יקיים בכל נפשך ממש דלכאור&#039; המה תרתי דסתרי כו&#039; אלא צריך לומר דבחי&#039; השכחה אינו שייך רק במה שבא לכלל דעת והכרה והוא ע&quot;י ההשגה וההבנה היטב בכלי מוחו ולבו כמ&quot;ש וידע&#039; היום והשבות אל לבבך כי ה&#039; כו&#039; וכן אתה הראת לדעת כו&#039; והדעת הוא בחי&#039; טוב ענין ההכר&#039; וההרגש&#039; בכלי המוח והלב כמו ידע שור כו&#039; שנמשך אחריו וישראל לא ידע כו&#039; והנה יש בדעת זה שינוי וחילוף והוא ענין הנק&#039; היסח הדעת שהסח&#039; זו היינו ענין הזזה ממקומו כמו שע&quot;י טרדת אדם בענין גדול מאד יסיח דעתו ולבו לגמרי מענין הקדום כמו מלימודו וכן בלימוד עצמו אמר כי קאי ר&#039; בהאי מסכתא כו&#039; וע&quot;כ נצטווינו השמר לך פן תשכח כו&#039; דמשמע שיוכל להיות שכחה והוא היסח הדעת והיינו מה שנצטווינו בבחי&#039; הדעת שהוא היפך השכחה דהיינו שתמיד נדעה נרדפה כו&#039; ולא להסיח מלבנו בחי&#039; דעת זה האלקי אפי&#039; רגע וכמ&quot;ש דוד לשלמה דע את אלקי כו&#039; ומ&quot;ע דדעת עם הלאו דשכחה הכל א&#039; דהא בהא תליא דבקיומו מצות הדעת בתמידות לא יבא לכלל שכחה שהוא היסח הדעת ובעברו על לאו דלא תשכח כו&#039; ממילא אין זה רק מפני שלא קיים מ&quot;ע דדעת כי אין השכחה באה רק מהיסח הדעת ואמנם בסיב&#039; השכח&#039; יבא לכלל פר&quot;ע לגמרי לעבור על עבירו&#039; חמורות כמ&quot;ש ישראל לא ידע עמי לא התבונן הוי גוי חוטא עם כבד עון דלכאור&#039; כפלא יחשב איך בשביל חסרון הדעת והתבוננות לבד יהי&#039; נק&#039; חוטא וכבד עון כו&#039; אלא מפני שהיסח הדעת וההכר&#039; שהוא השכחה מביאה לבחי&#039; פר&quot;ע לגמרי ולכך אמ&#039; השמר לך פן תשכח כו&#039; ולכך הוכיח הנביא לבנ&quot;י ידע שור קונהו כו&#039; ישראל לא ידע ע&quot;כ הוי גוי חוטא כו&#039; שכל הסתעפות הרע גמור אינו בא רק מסיבת השכחה לגמרי שהוא רק עוצם היסח הדעת לבד וד&quot;ל. אך מדריג&#039; הב&#039; בכנ&quot;י הוא למעלה מעלה מבחי&#039; הדעת וההשג&#039; האלקי&#039; הנתפסת בכלי המוח והלב בכל חד וחד לפום שיעורא דילי&#039; והוא מ&quot;ש ואהבת בכל נפשך במס&quot;נ ממש שלמעלה מן הדעת וההכרה ששוה היא בכל נפש גדול וקטן והוא בחי&#039; אור האלקי המושרש בעצם הנפש בתוך תוכה ופנימיותה העצמי שנק&#039; תעלומת הלב או נקודת הלב כידו&#039; שמכח זה העצמי יכולי&#039; הכל למס&quot;נ על קדה&quot;ש כו&#039; ובזה לא יפול ענין השכח&#039; כלל וכלל כי אין בו שינוי וחילוף כלל כי אור אלקי זה מאיר תמיד בקביעות בנקוד&#039; הלב בלי הפסק ושינוי כלל והיינו בחי&#039; יחידה שבנפש כידוע שע&quot;ז אמר כנ&quot;י שימני כחות&#039; על לבך כמו החותם שהאותיו&#039; חקוקי&#039; בו כך כל עצם אור הנשמה דבוקה וחקוק&#039; בלבך כמ&quot;ש בזהר דאע&quot;ג דאזיל הכא והכא דיוקני אשתאר בך כו&#039; פי&#039; אזיל הכא כו&#039; הן בחי&#039; מוחא ולבא שמוטרדים בתכלית עד שיפול שם בחי&#039; שכחה והיסח הדעת לגמרי כנ&quot;ל מ&quot;מ דיוקני שהוא בחי&#039; נקודת פנימי&#039; הלב והוא עצם נקודת הרצון שלמעל&#039; גם מהתפעלות הרצון כי התפעלות הרצון יפול בו שינוי וחילוף כמו בטרדת פרנס&#039; אבל עצם נקודת הלב לתכלית עומקו לא יפול בשינוי כלל ותמיד דבוק למעל&#039; והוא הנק&#039; שכינה בכללות נ&quot;י כידוע שז&quot;ש חבוק&#039; ודבוק&#039; בך דהיינו דיוקני אשתאר בך כחות&#039; כו&#039; וניכר&#039; נקודה עצמי&#039; זו במס&quot;נ על קדה&quot;ש ובבע&quot;ת אמיתית כראב&quot;ד שיצאה נשמתו בבכי&#039; וכה&quot;ג כידוע. ובזה יובן ענין ואספת דגנך שאינו סותר כלל לאור אה&quot;ר דבכל נפשך זה וד&quot;ל:<br /> <br /> &#039;&#039;&#039;וזהו&#039;&#039;&#039; ותאמר ציון בחי&#039; פנימי&#039; נקודת הלב שנק&#039; ציון המצוינת כו&#039; עזבני ה&#039; וה&#039; שכחני דזהו כמתמיה איך ה&#039; שכחני דודאי כמים הפנים אל פנים כו&#039; ואם יש שכחה בכנ&quot;י מצד בחי&#039; הדעת האלקי שיפול בשכחה לפרקי&#039; כנ&quot;ל ובכללות נק&#039; סוכת דוד הנופל&#039; כו&#039; הנה זהו רק מצד בחי&#039; כלי המקבל דמוחא ולבא דכנ&quot;י שמחמת עוצם טרדת&#039; העמוקה יבלבל המוח והלב לגמרי עד שיבואו לכלל שכחה לגמרי שהוא ענין היסח הדעת כנ&quot;ל שיש בזה הפסק ושינוי תמיד אבל מצד בחי&#039; פנימי&#039; נקודת הלב שלהם ששם אין שינוי וחילוף כלל להיותו בבחי&#039; אלקו&#039; ממש שנק&#039; שכינה כנ&quot;ל ודאי כמים הפא&quot;פ למעלה ג&quot;כ מאיר מבחי&#039; אור פנימי&#039; ועצמות אלקו&#039; שנק&#039; סובב כ&quot;ע שלמעלה מהתלבשות אור האלקי בזמן ומקום כידוע שלא שייך שם בחי&#039; שכחה כלל וכלל וכמו שאנו אומ&#039; אין שכח&#039; לפני כסא כבודך לפני דוקא וא&quot;כ איך ה&#039; שכחני והלא נאמ&#039; אני ה&#039; לא שניתי כו&#039; כך אתם ב&quot;י לא כליתם וכן לא מאסתי&#039; לכלותם להפר בריתי מטעם הנ&quot;ל וד&quot;ל. אך הנה יש להבין דלפ&quot;ז אין הדב&#039; תלוי רק בכמים הפא&quot;פ כו&#039; ולמה בגלות מצרים שהיו משועבדי&#039; בתכלית הדוחק לא נגאלו עד שידע והרגיש בצרתם כמ&quot;ש ותעל שועתם כו&#039; וידע אלקי&#039; וכן אמ&#039; למש&#039; וגם אני שמעתי את נאקת בנ&quot;י כו&#039; ואזכו&#039; את בריתי כו&#039; דמשמע שכל ימי משך גלותם הקשה לא נזכר עליהם ואיך יש שכחה לפניו ית&#039; מאחר ששוכן אתם כו&#039; בבחי&#039; פנימי&#039; ועצמיות ממש שלמעלה מבחי&#039; הדעת שאינו שייך לבא לבחי&#039; שכחה כלל מטע&#039; הנ&quot;ל וגם בנ&quot;י היו אז בהתקשרו&#039; עצמיו&#039; שלמעלה מבחי&#039; הדעת אלקי כי לא ידעו את ה&#039; ותורתו עד עמדם בהר סיני בשעת מ&quot;ת כו&#039; אמנם הנה ידוע שלא נגאלו ישראל ממצרים רק ע&quot;י כח וזכות האמונה הפשוטה שלהם דוקא שהי&#039; מושרש ונטוע בנפשם מצד הירושה מאבותיהם בלבד וז&quot;ש כה אמר ה&#039; זכרתי לך חסד נעוריך חסד נעוריך דוקא בגלות מצרים הוא שזכרתי לך בזכרון עולם שבחי&#039; הזכרון הוא למעל&#039; מן השכחה שלא ישכח לעול&#039; כו&#039;. והענין הוא כידוע שיש ב&#039; מיני דעת ד&quot;ע וד&quot;ת וכמ&quot;ש כי אל דעות ה&#039; כו&#039; וביאור הדברי&#039; ידוע שב&#039; מיני שפע הן הא&#039; התהוות מאין האלקי לבחי&#039; יש שאור האלקי מוסתר שזהו ד&quot;ת כמו שהוא לגבי המקבל וד&quot;ע הוא בחי&#039; אור שפע העליונה שנמשך ממהו&quot;ע דקמי&#039; כלא חשיבא ולע&quot;ל יתגל&#039; בחי&#039; עצמו&#039; אלקו&#039; כמו שהוא וז&quot;ש כולם ידעו אותי ממש כי נגלה כבוד הוי&#039; עצמו וכן כתיב ומלאה הארץ דעה את הוי&#039; ממש אך בגלות מצרים הי&#039; זה רק בבחי&#039; אמונה פשוטה וחזקה בירושה מאבותיהם ולכך זכו שנגלה עליהם כו&#039; מבחי&#039; מהו&quot;ע ממש (וכמשי&quot;ת בדרוש דמצה וקי&quot;ס באורך) וזהו וידע אלקי&#039; בידיעה דד&quot;ע כמו שהוא בכבודו ובעצמו כמו לע&quot;ל והוא שהרגיש וידע בצרתם כמו שיודע ומרגיש לבחי&#039; מוה&quot;ע ממש כמו בכל צרתם לו צר ממש ואמנם בחי&#039; ד&quot;ת הוא בחי&#039; הידיעה וההשגחה האלקי&#039; שיודע ומבין כל מעשה בנ&quot;א שהוא כסדר ההשתלשלו&#039; מאין ליש שהוא בבחי&#039; צמצום והסתר עד שיוכל להיות בבחי&#039; חיצוני&#039; ואחוריי&#039; שזה כמו בכל גלות שהוא בהסתר פנים כמ&quot;ש ואנכי הסתר אסתיר פני ואמ&#039; בזהר דקוב&quot;ה בגלותא אסתלק לעילא לעילא כו&#039; וכמ&quot;ש אלך אשובה אל מקומי כו&#039; כי הוא תפיס בכ&quot;ע ולית מאן דת&quot;ב וכמאמ&#039; הוא מקש&quot;ע ואין העול&#039; מקומו כידוע אך ע&quot;י האמונ&#039; הפשוט&#039; דוקא להיות&#039; בבחי&#039; פנימי&#039; ועצמיו&#039; ממש שלא יפול בה בחי&#039; שכחה כלל כנ&quot;ל מעוררים למעלה ג&quot;כ מבחי&#039; מוה&quot;ע שאין שם שינוי גם ברו&#039; הקטרוגי&#039; כו&#039; וכמ&quot;ש לא מאסתי&#039; כו&#039; וכן אתם בנ&quot;י לא כלית&#039; כנ&quot;ל ע&quot;כ בצרת&#039; לו צר ממש כאב שמרגי&#039; בצרת בנו כמו שמרגיש בצרת עצמו ממש וזהו לו צר ממש משא&quot;כ בידיעה שחוץ ממנו כפי סדר ההשתלשלות לא צר בא&#039; וכן לענין כי הוא עשנו ולא ולו אנחנו כו&#039; וכן ולו נתכנו ולא כי גם שעיניך פקוחות על כל דרכי כו&#039; יוכל להיות בזה בחי&#039; שכחה והיסח הדעת שזהו מ&quot;ש כנ&quot;י עזבני ה&#039; וה&#039; שכחני מפני שגם הם שכחו ועזבו את ה&#039; כמ&quot;ש אותי עזבו כו&#039; אבל בבחי&#039; פנימית נקודת הלב ששם נטוע האמונה החזקה כמו טבעי&#039; ועצמי&#039; ממש ע&quot;ז אומ&#039; אין שכח&#039; לפני כסא כבודיך כו&#039; וזהו שהשיב לציון התשכח אשה כו&#039; כי בנים אתם כו&#039; וד&quot;ל והנה מה שהיה בכנ&quot;י בגלות מצרי&#039; בבחי&#039; האמונה הפשוט&#039; יזכו לע&quot;ל להיות בבחי&#039; ראי&#039; במהו&quot;ע ממש וקצתו זכו במ&quot;ת שכל העם רואים כו&#039; (כמשי&quot;ת בפנים באריכות) וזהו זכרתי לך לע&quot;ל לבחי&#039; חסד נעוריך דוקא שיצאו באמונה פשוטה לבד שלמעלה מן הדעת וההכרה במוח ולב כנ&quot;ל וע&quot;כ גם בנ&quot;י נצטוו לזכור יצ&quot;מ כל הימים כמ&quot;ש למען תזכור יום צאתך מא&quot;מ כל ימי חייך אפי&#039; לימות המשיח והעה&quot;ב כמבואר בדברי רז&quot;ל משום דהא בהא תליא דכמו שמלמעלה למטה זכרתי לך בבחינת הזכרון שאין בו שינוי כך מלמטה למעלה בכנ&quot;י תזכור גם לעוה&quot;ב שאז יבאו לבחי&#039; הראיה ממש כמ&quot;ש הנה אלקינו זה לנוכח כו&#039; ובלא שינוי עוד כלל וכלל וד&quot;ל:<br /> }}<br /> {{להשלים}}<br /> <br /> [[קטגוריה:נר מצוה ותורה אור]]</div>

ש. א.