https://text.chabadpedia.com/index.php?action=history&feed=atom&title=%D7%A4%D7%99%D7%A8%D7%95%D7%A9_%D7%94%D7%9E%D7%99%D7%9C%D7%95%D7%AA_%28%D7%90%D7%93%D7%9E%D7%95%22%D7%A8_%D7%94%D7%90%D7%9E%D7%A6%D7%A2%D7%99%29%2F%D7%95%D7%91%D7%A7%D7%A6%D7%94_%D7%AA%D7%91%D7%9C_%D7%9E%D7%9C%D7%99%D7%94%D7%9D 2026-05-15T21:07:11Z היסטוריית הגרסאות של הדף הזה בוויקי MediaWiki 1.40.3 https://text.chabadpedia.com/index.php?title=%D7%A4%D7%99%D7%A8%D7%95%D7%A9_%D7%94%D7%9E%D7%99%D7%9C%D7%95%D7%AA_(%D7%90%D7%93%D7%9E%D7%95%22%D7%A8_%D7%94%D7%90%D7%9E%D7%A6%D7%A2%D7%99)/%D7%95%D7%91%D7%A7%D7%A6%D7%94_%D7%AA%D7%91%D7%9C_%D7%9E%D7%9C%D7%99%D7%94%D7%9D&diff=25508&oldid=prev 2025-10-13T01:36:55Z

<p>הפעיל הגנה על הדף &quot;<a href="/index.php/%D7%A4%D7%99%D7%A8%D7%95%D7%A9_%D7%94%D7%9E%D7%99%D7%9C%D7%95%D7%AA_(%D7%90%D7%93%D7%9E%D7%95%22%D7%A8_%D7%94%D7%90%D7%9E%D7%A6%D7%A2%D7%99)/%D7%95%D7%91%D7%A7%D7%A6%D7%94_%D7%AA%D7%91%D7%9C_%D7%9E%D7%9C%D7%99%D7%94%D7%9D" title="פירוש המילות (אדמו&quot;ר האמצעי)/ובקצה תבל מליהם">פירוש המילות (אדמו&quot;ר האמצעי)/ובקצה תבל מליהם</a>&quot;: התוכן בידי משתמשים ותיקים בלבד ([עריכה=רק משתמשים ותיקים מורשים] (בלתי מוגבלת בזמן) [העברה=רק משתמשים ותיקים מורשים] (בלתי מוגבלת בזמן))</p> <table style="background-color: #fff; color: #202122;" data-mw="interface"> <tr class="diff-title" lang="he"> <td colspan="1" style="background-color: #fff; color: #202122; text-align: center;">→ הגרסה הקודמת</td> <td colspan="1" style="background-color: #fff; color: #202122; text-align: center;">גרסה מ־04:36, 13 באוקטובר 2025</td> </tr><tr><td colspan="2" class="diff-notice" lang="he"><div class="mw-diff-empty">(אין הבדלים)</div> </td></tr></table>

ש. א. https://text.chabadpedia.com/index.php?title=%D7%A4%D7%99%D7%A8%D7%95%D7%A9_%D7%94%D7%9E%D7%99%D7%9C%D7%95%D7%AA_(%D7%90%D7%93%D7%9E%D7%95%22%D7%A8_%D7%94%D7%90%D7%9E%D7%A6%D7%A2%D7%99)/%D7%95%D7%91%D7%A7%D7%A6%D7%94_%D7%AA%D7%91%D7%9C_%D7%9E%D7%9C%D7%99%D7%94%D7%9D&diff=25507&oldid=prev 2025-10-13T01:36:43Z

<p>יצירת דף חדש</p> <p><b>דף חדש</b></p><div>{{פירוש המילות (אדמו&quot;ר האמצעי)}}<br /> {{יישור טקסט|שני הצדדים|<br /> {{עוגן|פרק מ|(מ)}} &#039;&#039;&#039;ובקצה תבל מליהם.&#039;&#039;&#039; שם בזוהר וז&quot;ל מרישא דעלמא עד סייפי דעלמא משתעי אינון חכימי ליבא באינון דרגין גניזין אע&quot;ג דלא אתיידעי. הנה הזוהר מפרש פי&#039; דמליהם לשון תרגום של דיבור וקאי על ב&quot;נ דמשתעי אינון חכימא לבא באינון דרגין כו&#039; וזה אינו לפי הפשט הכתוב דמליהם זה קאי אדסמיך ליה ברישא דקאמר בכל הארץ יצא קום והיינו קוום דאמ&quot;ר ודברים הנ&quot;ל ועז&quot;א דגם בקצה תבל מליהם ולא על ב&quot;נ כו&#039; אך לפי פי&#039; הזוהר בקום שהוא הסיבה שיכולי&#039; ב&quot;נ למשתעי ברזא דמהימנותא כו&#039; ע&quot;כ מפרש למליהם על ב&quot;נ דמליהם היינו מה דמשתעי מכח בחי&#039; הארת קום והכל ענין וטעם א&#039; הוא דהיינו מפני בחי&#039; הארת קום בכל הארץ אשר מזה בא השפע והכח לכל בני עלמא דבי&quot;ע לאשתעי ולכך בקצה תבל מליהם דב&quot;נ והוא מליהם דאמ&quot;ר ודברים שיצא קום כו&#039; אמנם י&quot;ל מהו ובקצה תבל מליהם דמשמע שיש ב&#039; קצות קצה עליון וקצה התחתון וכמ&quot;ש מרישא דעלמא ועד סייפי דעלמא דסייפי דעלמא נק&#039; קצה תבל האחרון ורישא דעלמא הוא מ&quot;ש בכל הארץ כו&#039; והיינו מקצה העליון דכתר דא&quot;ק וע&quot;י כו&#039; עד קצה האחרון דמל&#039; דאצי&#039; בבי&quot;ע שנק&#039; קצה תבל משתעי באינון דרגין גניזין וי&quot;ל דבקצה העליון דכתר שייך לומר דמשתעי בדרגין גניזין להיות ששם נק&#039; סדכ&quot;ס מופלא ומכוסה כו&#039; אבל בקצה האחרון דתבל איך שייך שם בחי&#039; דרגין גניזין שהרי שם סוף הכל אלא הענין דזהו רבותא טפי דגם בקצה תבל דעשי&#039; משתעי באינון דרגין גניזין באורות הנעלמו&#039; בכתר עליון ואע&quot;ג דלא אתיידעי גם בכתר בהיות נק&#039; סדכ&quot;ס מ&quot;מ בסייפי עלמא רבותא טפי מה שמושג להם אחר ששם הוא תכלית ההסתר דאור האלקי כו&#039; ולפי ששרש זה הכח בא מבחי&#039; גלוי אור העצמות דקמי&#039; כחשיכא כו&#039; העלם וגילוי שוין כו&#039; ע&quot;כ גם ההעלם נגלה לפניו כו&#039; לכך משתעי ב&quot;נ מרישא דעלמא עד סייפי דעלמא באינון דרגין וגניזין הכל בשוה מצד הארת קום שמאיר בכל הארץ בשוה מטעם הנ&quot;ל ולפי&quot;ז מ&quot;ש בכל הארץ שמאיר בכולם בשוה היינו בבחי&#039; קום שהוא רק בחי&#039; המשכה היולי&#039; ועצמי&#039; שמשפיע לגדול וקטן בשוה כו&#039; אבל מה דמשתעי חכימי לבא שבא בדיבור והשגה יש בזה חילוקי מדריגו&#039; מראש לסוף שנק&#039; ב&#039; קצוות קצה העליון עד קצה התחתון וז&quot;ש ובקצה תבל פי&#039; מלתא באפי נפשי&#039; קאמר דמפני כח הקו נמשך כח הדיבור והשגה לחכימא לבא למשתעי מקצה העליון דכתר עד קצה תבל האחרון (וע&quot;ד שאמר בשלמה וידבר מן הארז אשר בלבנון שהוא גדלות מדות שבכתר עד אזוב אשר בקיר בחי&#039; קטנות המדות דיסוד במל&#039; שנק&#039; קיר כו&#039; כמ&quot;ש במ&quot;א וחכמת שלמה נק&#039; ח&quot;ת ואיך הי&#039; יכול לדבר בארז אשר בלבנון שהוא במדות ושכל דע&quot;י וא&quot;א וא&quot;ק וכה&quot;ג אלא משום שנא&#039; וה&#039; נתן חכ&#039; לשלמה מהארת עצם אור חכמתו דשוה לפניו ראש וסוף). והנה פי&#039; תבל הוא ארץ מיושבת בבנ&quot;א וארץ הוא עצם הארץ כמו אנכי עשיתי ארץ וכו&#039; וכתיב דור הולך כו&#039; והארץ לעולם עומדת נמצא חיבור דאדם בארץ נק&#039; תבל כמ&quot;ש לה&#039; הארץ ומלואה תבל ויושבי בה כו&#039; (והוא בחי&#039; התכללו&#039; דמ&quot;ה וב&quot;ן ב&quot;פ גבו&#039; גבו&#039; עילאה וגבו&#039; תתאה וגבורה גימט&#039; רי&quot;ו וב&quot;פ רי&quot;ו גימט&#039; תב&quot;ל) וכל הברואי&#039; לבד האדם הארץ הוציאה אותם כמ&quot;ש תדשא הארץ תוציא הארץ כו&#039; ואדם לוקח עפרו לבד מן הארץ כו&#039; ולמעלה ג&quot;כ כל המלאכי&#039; עליונים נבראו מן הארץ עילאה כמו העוף ירב זה מיכאל כו&#039; וזהו ובקצה תבל כאשר בא בהשגת אדם דעשי&#039; בגופו בדיבור הוא קצה האחרון לגבי עולמות הרוחני&#039; כו&#039;. ויש עוד פי&#039; מליהם לשון מילוי בהעלם ולא לשון דיבור והענין הוא להיפוך דתבל מצד בחי&#039; אדם שבו שהוא אחרון למע&quot;ב וקדם לכולם כמ&quot;ש אחור וקדם צרתני וכידוע דנתחב&quot;ס דוקא לפי שהאדם אדמה לעליון מפני שהוא בבחי&#039; התיקון שהוא בחי&#039; ההתכללות מכל המדריגות ע&quot;כ בו דוקא שורה בחי&#039; שלימותא דכולא מבחי&#039; העצמי&#039; דאא&quot;ס שנק&#039; סדכ&quot;ס כל בחי&#039; דרגין עילאין גניזין דלא אתיידעי לעלמין כו&#039; ובאדם זה שורה הכל רק שהוא כלול בבחי&#039; העלם הנק&#039; מילוי וז&quot;ש ובקצה תבל מליהם בחי&#039; המילוי (וכמ&quot;ש במ&quot;א באריכות בפי&#039; הזוהר ע&quot;פ מי ימלל גבו&#039; ה&#039; כו&#039; דארץ בבחי&#039; התיקון פרקין ושייפין ואדם עליה בראתי בבחי&#039; התיקון ואורייתא פרקין ושייפין כו&#039; ע&quot;כ כל העולם נגלה ע&quot;י בעסקו בתורה לפי שכלול מהכל והוא פי&#039; גבורות ה&#039; ב&quot;פ גבו&#039; גימט&#039; תבל כנ&quot;ל וד&quot;ל). וז&quot;ש חכימי לבא משתעי באינון דרגין כו&#039; דהיינו מה שביכולתם לייחד יחודי&#039; עליוני&#039; בימות החול מרישא דעלמא עד סייפא דעלמא שהוא מראשית הקו והחוט שרש הראשון דכל השתלשלות דאבי&quot;ע עד סייפי עלמא מאור האצי&#039; בבי&quot;ע שנק&#039; קצה תבל והיינו לפי שכל יחוד הוא בחי&#039; התכללות דמ&quot;ה וב&quot;ן בפרט כידוע ולהיות שבחי&#039; אדם הוא בבחי&#039; התכללות כללי גם מכל אורות הנעלמי&#039; שבעצמו&#039; דלא אתיידעי לעלמין באו&quot;כ באצי&#039; וכמ&quot;ש שם מ&quot;ה מלגו דאיהו אורח כל אצי&#039; כו&#039; דהיינו מה שממשיך גם מכל בחי&#039; העלם העצמות שיהי&#039; שורה עכ&quot;פ ביחודים הללו וכ&quot;ז לפי שאדם אדמה לעליון שלימות העצמות ממש רק ששורה בו בהעלם ולא בגילוי והיינו פי&#039; מליהם בבחי&#039; מילוי והענין יובן עפ&quot;י הידוע ומבואר בבחי&#039; אדם העליון שהוא בחי&#039; ז&quot;א דאצי&#039; שנק&#039; סוף עולם הא&quot;ס בכלל והגם שנק&#039; סוף אבל נתחב&quot;ס דוקא ובו מתלבש בהעלם מכל אורות הנעלמי&#039; בעצמות שנק&#039; סדכ&quot;ס דלא אתיידעי כלל משא&quot;כ בעליון הימנו כמו או&quot;א וע&quot;י כו&#039; ששם העלם העצמות מופלא ונק&#039; סדכ&quot;ס כו&#039; שנשאר בעצמותו והענין הוא עד&quot;מ כידוע בבחי&#039; נפה&quot;א שהרצון למעלה מן השכל ונעלם הימנו לעולם שלעולם לא ישיג השכל את הרצון וכן הרצון לא ישיג לשרשו מקור כל רצון כו&#039; וכן עונג הנגלה ומורגש לא ישיג לעונג הנעלם וכן עונג ורצון הנעלם לא ישיג למקור כל רצון ועונג נעלם שנק&#039; העלם דהעלם כו&#039; אך בהיות הרצון בא לידי סוף מעשה שאז יתלבש בשכל והשכל במדות והמדות הן הנק&#039; סוף גילוי הרצון והעונג מהעלמם הראשון כי המעשה לא תעשה רק ע&quot;פ קצבת אור המדה שבלב שבהן נגבל שפע כל רצון באופן כך וכך בחסד והתפשטות ואופן כך וכך בצמצום והעדר התפשטו&#039; וכן בבחי&#039; הממוצע כו&#039; וע&quot;כ נק&#039; סוף כמו שהסוף בו עיקר גילוי ההתחלה ולכך נתחב&quot;ס דוקא כידוע. אך הנה א&quot;א לומר שכל מהות אור הרצון והעונג כמו שהוא למעלה בהעלמו דהעלם כנ&quot;ל בא ומתגלה במדות שנק&#039; סוף כי המדות המה רק הגבלת הרצון אבל זה יתכן לומר שבאופן הגבלת המדות בהם שורה בהעלם כל אור מהות הרצון הנעלם כמו שהוא בעצמו&#039; דוקא רק שנכלל בדרך הגבלת קיצור המהות של המדות וכמו ע&quot;ד דוגמא השונה לתלמידו בדרך קצרה שאינו מעלים ממנו דבר רק כולל הכל בדרך קיצור ובקיצור דברי&#039; הללו שורה הכל ויוכל להגלות ממש למבין רק לשאינו מבין נעלם הוא וכן עד&quot;מ המפה הציור שבה בקיצור כולל כל חלקי הארץ באין חסרון והעדר דבר אפי&#039; דבר קטן רק ציורו בקו בעלמא ועיקר המשל בזה ידוע מכח המוליד בדומה לו שיש בהעלם הכל בנולד וכשיגדל יתגלה מעט מעט כמו בצלם יתהלך איש שבהיותו בן ע&#039; שנה יוצא כל העלם חכמתו לגילוי ובקטנותו שורה בו בהעלם כמו בוצין בוצין כו&#039; וכמ&quot;ש במ&quot;א ומכל דמיונות האלה מובן בבחי&#039; אדם אדמה לעליון שבו שורה בהעלם כל אורות העצמי&#039; שנק&#039; סדכ&quot;ס כו&#039; ואין העלם זה כהעלם שבאו&quot;א וא&quot;א שנעלם שם אור העצמות לגמרי אבל בבחי&#039; אדם דאצי&#039; שורה בו ממש רק שאינו בא בגילוי גמור באו&quot;כ ממש וזהו פי&#039; מליהם לשון מילוי בהעלם ומה שבכל הארץ עד אדם שבתבל יצא קום בבחי&#039; המשכה היולית בכלל אבל בקצה תבל מליהם בפרט דהיינו שכל פרטי אורות שבעצמות סתומי&#039; בי&#039; בבחי&#039; מילוי הכל לא נעדר דבר וכו&#039; משום דנתחב&quot;ס דוקא וז&quot;ש בתורה ג&quot;כ משחקת לפניו בתבל ארצו דוקא וכ&quot;ז שבימי החול יש בחכימא ליבא כח ליחד כל יחודים העליונים שבכל פרטי אורות הנעלמי&#039; שבעצמות מפני שבשבת קבלו מהארת אור העצמו&#039; שהוא מ&quot;ש בכל הארץ יצא קום כנ&quot;ל וד&quot;ל:<br /> <br /> {{עוגן|פרק מא|(מא)}} &#039;&#039;&#039;והנה&#039;&#039;&#039; יש לפרש עוד בביאור המאמר הזה דמרישא דעלמא עד סייפי כו&#039; בהיפוך מפי&#039; הראשון והוא בהיות שהזוהר מפרש מליהם לשון דיבור דוקא והוא מה דבני עלמא יכולי&#039; לדבר בקצה תבל מליהם כו&#039; כנ&quot;ל וע&quot;כ מדקדק הזוהר במ&quot;ש ובקצה תבל שיש בתבל זה ב&#039; קצוות ושניהם נק&#039; קצה תבל א&#039; קצה תבל הא&#039; והב&#039; קצה תבל הב&#039; ומ&quot;ש ובקצה תבל מליהם היינו בקצה תבל הב&#039; כו&#039; ויובן זה בהקדים המבואר במ&quot;א בפי&#039; כי שאל נא לימים ראשונים ולמקצה השמים עד קצה השמים כו&#039; קצה השמים לעילא וקצה השמים לתתא שהוא בחי&#039; ע&quot;ס דעגולי&#039; שנק&#039; שמים שיש בזה ב&#039; קצוות קצה העליון וקצה התחתון והיינו בחי&#039; כתר ומל&#039; שבחי&#039; אור הכתר נק&#039; קצה העליון והוא הרצון והתענוג שבתוכו עיגול הב&#039; דחכ&#039; טעם לרצון כאשר יהי&#039; האופן כו&#039; עד עיגול האחרון הוא סוף מעשה ונק&#039; תחילה וסוף וזהו בחי&#039; ע&quot;ס דאו&quot;י כמו שהולך השפע מלמעלה למטה הרי המעשה סוף והרצון תחלה ואמנם בבחי&#039; ע&quot;ס דאו&quot;ח ממטה למעלה נהפוך הוא שהמעשה נק&#039; תחילה והרצון נק&#039; סוף והוא כידוע דסוף מעשה עבמ&quot;ח ורצון תחילה דהיינו תחלה לרצון כי עיקר הרצון לא הי&#039; רק בשביל המעשה כידוע כאשר עלה המעשה תחילה נק&#039; הרצון סוף ונמצא בבחי&#039; ע&quot;ס דאו&quot;ח המל&#039; נק&#039; כתר והכתר נק&#039; מל&#039; וכמו ב&#039; קצוות שאין ידוע להחליט שזה הקצה הראשון וזה הקצה הסוף מאחר שב&#039; קצוות הן וכ&quot;א נק&#039; קצה אלא כשההתחלה מצד זה נק&#039; הקצה הב&#039; סוף וכשההתחלה מצד האחר נק&#039; קצה הזה סוף כו&#039; וא&quot;כ כשהמעשה עלה תחילה נק&#039; הרצון שהוא הכתר סוף כו&#039; וכך הוא ג&quot;כ בבחי&#039; ע&quot;ס דיושר שהוא בחי&#039; התיקון שנק&#039; תבל או ארץ כידוע שזה לא כאופן בתוך כו&#039; כעיגולים דתהו אלא מתלבש ומתכלל זה בתוך זה כמו הרצון מתלבש ומתעלם בשכל והשכל מקיפו והשכל מלובש במדות והמדות במעשה עד שהמעשה מקיף לכולם כו&#039; כמ&quot;ש במ&quot;א באריכות. והנה כשבא הדבר בפועל המעשה אז נשלם הרצון דהיינו גם בחי&#039; סוף מעשה שעלה תחילה ברצון נשלם כשבא בפו&quot;מ דוקא אבל בעוד הסוף מעשה רק ברצון ומחשבה לא נשלם עדיין כי אולי לא יבוא פו&quot;מ ולא ישאר רק ברצון ושכל כו&#039; ונמצא גם מה שבבחי&#039; עיגולים עלה בבחי&#039; או&quot;ח שאז הכתר נק&#039; מל&#039; והמל&#039; נק&#039; כתר שזהו סוף מעשה כמו שהוא ברצון תחילה גם הוא עיקר שלימותו בא רק מבחי&#039; המעשה בפו&quot;מ כמו שהוא בבחי&#039; התיקון דע&quot;ס דאו&quot;י שהמעשה אחרון כנ&quot;ל וד&quot;ל. וכמו&quot;כ יובן עוד דגם בבחי&#039; התיקון יש ב&#039; מדריגות דאו&quot;י ואו&quot;ח וגם בזה הכתר דתיקון נק&#039; מל&#039; והמל&#039; נק&#039; כתר והענין הוא דבחי&#039; המעשה שעולה ברצון נק&#039; מל&#039; שבכתר שבא אחר הטעם ומדות שברצון אבל עדיין הוא ברצון אמנם בבחי&#039; היושר והתיקון הרי בא ירידת הרצון עד בחי&#039; המעשה בלבד ונק&#039; רצון זה ששייך למעשה בלבד אחר הסתלקות הטעם ומדות שברצון כו&#039; בשם כתר מל&#039; וז&quot;ש דכתר מל&#039; איהו כתר עליון פי&#039; שנשלם בזה עיקר הרצון שלמעלה מבחי&#039; המעשה שברצון ונמצא הכתר שהוא עיקר הרצון נק&#039; סוף שנשלם ע&quot;י שלימות הרצון במעשה בפו&quot;מ ובזה יתרון מעלת או&quot;ח דתיקון שמשלים גם למקור ועיקר הרצון שלמעלה גם מסוף מעשה שעלה תחילה לרצון הנ&quot;ל בבחי&#039; עיגולים והוא מצד שלימות הרצון שבמעשה בלבד שנק&#039; כתר מל&#039; דתיקון שמשלים לתחילת הרצון דתיקון שלמעלה גם מתחלה שברצון דתהו שהוא סוף מעשבמח&quot;ת הנ&quot;ל והיינו פי&#039; כתר עליון בחי&#039; כשב&quot;כ שלמעלה הרבה מבחי&#039; מל&#039; שבכתר כו&#039; והיינו מ&quot;ד ארץ קדמה לשמים דקאי בבחי&#039; מל&#039; דתיקון שנק&#039; ארץ ותבל שקדמה לשמים דתהו לפי שנתחב&quot;ס עד שהסוף דתיקון דייקא נק&#039; ראש וראש דתיקון נק&#039; סוף ומכש&quot;כ לגבי ראש דתהו שנק&#039; שמים שהן בבחי&#039; העיגולים דתהו כידוע וד&quot;ל. ומעתה יתבאר דברי המאמר הזה במ&quot;ש מרישא דעלמא כו&#039; דמפרש ובקצה תבל זה ב&#039; קצוות דע&quot;ס דתיקון כי ארץ ותבל הוא בבחי&#039; התיקון ויש בו ב&#039; קצוות דהיינו בב&#039; מדריגות דאו&quot;י ואו&quot;ח. והנה בבחי&#039; או&quot;י הרי בע&quot;ס דאצי&#039; נק&#039; כתר דאצי&#039; תחילה והמל&#039; דאצי&#039; שבבריאה כו&#039; סוף וא&quot;כ בחי&#039; קצה הא&#039; דתבל דאצי&#039; הוא בבחי&#039; הכתר דאצי&#039; ובקצה הב&#039; הוא במל&#039; בבריאה ובבחי&#039; ע&quot;ס דאו&quot;ח נהפוך הוא דבחי&#039; דקצה האחרון דתבל הוא בחי&#039; כתר דאצי&#039; שנק&#039; סוף לגבי עולם הבריאה ששם קצה הא&#039; כי כתר מל&#039; דאצי&#039; בבריאה נק&#039; ראש וכתר דאצי&#039; נק&#039; סוף מטעם הנ&quot;ל ונמצא לגבי עולם האצי&#039; נק&#039; עולם הבריאה קצה תבל ולגבי עולם הבריאה נק&#039; כל האצי&#039; קצה תבל ובהיות שהזוהר מפרש מליהם שהוא לשון דיבור דבני עלמא יכולי&#039; לדבר ובני עלמא זה היינו עולם הבריאה שנק&#039; אצלם כתר דאצי&#039; בחי&#039; קצה תבל האחרון שהוא בחי&#039; סוף דאצי&#039; הגם שבאצי&#039; עצמו הוא ראש כו&#039; וזהו שמפרש ובקצה תבל מליהם שבני עלמא יכולים לדבר בע&quot;ס גם בקצה תבל דאצי&#039; דהיינו בסוף עולם האצי&#039; שהוא בחי&#039; כתר דאצי&#039; שנק&#039; לגבי מלכות דאצי&#039; בבריאה בבחי&#039; סוף כנ&quot;ל כי מלמטה למעלה כתר מל&#039; דבריאה איהו כ&quot;ע כו&#039; דהכתר מל&#039; והמל&#039; כתר שנתחב&quot;ס וסוב&quot;ת וכמ&quot;ד ארץ קדמה כנ&quot;ל וד&quot;ל וז&quot;ש מרישא דעלמא שהוא בחי&#039; כתר שבמל&#039; דאצי&#039; שבבריאה דוקא עד סייפי עלמא שהוא בחי&#039; הכתר דאצי&#039; שהכתר נק&#039; מל&#039; כי נעוץ סוב&quot;ת בבחי&#039; כשב&quot;כ וזהו היפוך הפי&#039; הראשון דלעיל וד&quot;ל. ולפי פי&#039; זה יתפרש יותר לנכון כפי הפשט לשון המאמר במ&quot;ש דחכימא לבא משתעי באינון דרגין עילאין גניזין דלא אתיידעי כו&#039; דהיינו כל בחי&#039; יחודים עליונים שעושים בעסקם בימי החול בדיבור באינון דרגין דע&quot;ס דאצי&#039; בבחי&#039; העלם העצמות דרצוה&quot;פ הגנוז בהם שנק&#039; סדכ&quot;ס ורעדכ&quot;ר וכה&quot;ג לפי שבסוף מעשה דוקא נשלם תחילת עיקר הרצון שנק&#039; מקור הרצון רעדכ&quot;ר או סדכ&quot;ס כו&#039; ע&quot;כ חכימא לבא דוקא משתעי כאלו אתגליין ולא הוו טמירין כלל כנ&quot;ל והיינו מפני שבשבת קבלו הארה עצמי&#039; דאוא&quot;ס שבמאיר באמ&quot;ר העליון שנק&#039; קום וכמ&quot;ש בכל הארץ יצא קום כו&#039; ומ&quot;ש ובקצה תבל קאי ארישא דיצא קום והוא לפי שבשבת אז עליות העולמות בבחי&#039; או&quot;ח דתיקון כמ&quot;ש אשר ברא אלקים לעשות לתקן וכתיב ויכולו השמים כו&#039; כי מכל מלאכתו אשר עשה בבחי&#039; ע&quot;ס דאו&quot;י מלמעלה למטה עולה בבחי&#039; או&quot;ח וכמ&quot;ש וירא את כל אשר עשה והנה טוב מאד מפני שע&quot;י סוף מעשה בפו&quot;מ דוקא נשלם מקור תחילת הרצוה&quot;פ כו&#039; (וכמ&quot;ש למעלה בענין ב&#039; שבתות כהלכתן) וזהו מ&quot;ש בכל הארץ יצא קום מהעלם אור העצמות ממש בבחי&#039; או&quot;י ואח&quot;כ ובקצה תבל מלמטה למעלה בבחי&#039; או&quot;ח נמשך מוחין פנימאין לחכימא לבא בכל ימות החול שיכולין לדבר באינון דרגין עילאין דלא אתיידע לעלמין והוא כל בחי&#039; יחודים עליונים דק&quot;ש בכ&quot;י שמקבלים רק מהארת קוום דשבת כמ&quot;ש בתחילת זה המאמר דבגין דההוא משיכו ונגידו דאתמשיך לתתא אית לון מהימנותא שלימתא בהאי עלמא שהוא יחו&quot;ע דק&quot;ש בכל יום לכ&quot;א מישראל בכל חד לפוש&quot;ד וכל ב&quot;נ משתעי כו&#039; כי גם הקטן שבישראל שאין לו רק בחי&#039; נפש דעשי&#039; מקבלים מהארת קום בכל שבת בבחי&#039; נשמה יתירה שלו כנ&quot;ל וד&quot;ל:<br /> }}<br /> <br /> [[קטגוריה:פירוש המילות (אדמו&quot;ר האמצעי)]]</div>

ש. א.