https://text.chabadpedia.com/index.php?action=history&feed=atom&title=%D7%A4%D7%99%D7%A8%D7%95%D7%A9_%D7%94%D7%9E%D7%99%D7%9C%D7%95%D7%AA_%28%D7%90%D7%93%D7%9E%D7%95%22%D7%A8_%D7%94%D7%90%D7%9E%D7%A6%D7%A2%D7%99%29%2F%D7%99%D7%94%D7%99_%D7%9B%D7%91%D7%95%D7%93 2026-05-14T07:07:18Z היסטוריית הגרסאות של הדף הזה בוויקי MediaWiki 1.40.3 https://text.chabadpedia.com/index.php?title=%D7%A4%D7%99%D7%A8%D7%95%D7%A9_%D7%94%D7%9E%D7%99%D7%9C%D7%95%D7%AA_(%D7%90%D7%93%D7%9E%D7%95%22%D7%A8_%D7%94%D7%90%D7%9E%D7%A6%D7%A2%D7%99)/%D7%99%D7%94%D7%99_%D7%9B%D7%91%D7%95%D7%93&diff=25618&oldid=prev 2025-10-14T17:59:09Z

<p>הפעיל הגנה על הדף &quot;<a href="/index.php/%D7%A4%D7%99%D7%A8%D7%95%D7%A9_%D7%94%D7%9E%D7%99%D7%9C%D7%95%D7%AA_(%D7%90%D7%93%D7%9E%D7%95%22%D7%A8_%D7%94%D7%90%D7%9E%D7%A6%D7%A2%D7%99)/%D7%99%D7%94%D7%99_%D7%9B%D7%91%D7%95%D7%93" title="פירוש המילות (אדמו&quot;ר האמצעי)/יהי כבוד">פירוש המילות (אדמו&quot;ר האמצעי)/יהי כבוד</a>&quot;: התוכן בידי משתמשים ותיקים בלבד ([עריכה=רק משתמשים ותיקים מורשים] (בלתי מוגבלת בזמן) [העברה=רק משתמשים ותיקים מורשים] (בלתי מוגבלת בזמן))</p> <table style="background-color: #fff; color: #202122;" data-mw="interface"> <tr class="diff-title" lang="he"> <td colspan="1" style="background-color: #fff; color: #202122; text-align: center;">→ הגרסה הקודמת</td> <td colspan="1" style="background-color: #fff; color: #202122; text-align: center;">גרסה מ־20:59, 14 באוקטובר 2025</td> </tr><tr><td colspan="2" class="diff-notice" lang="he"><div class="mw-diff-empty">(אין הבדלים)</div> </td></tr></table>

ש. א. https://text.chabadpedia.com/index.php?title=%D7%A4%D7%99%D7%A8%D7%95%D7%A9_%D7%94%D7%9E%D7%99%D7%9C%D7%95%D7%AA_(%D7%90%D7%93%D7%9E%D7%95%22%D7%A8_%D7%94%D7%90%D7%9E%D7%A6%D7%A2%D7%99)/%D7%99%D7%94%D7%99_%D7%9B%D7%91%D7%95%D7%93&diff=25617&oldid=prev 2025-10-14T17:58:42Z

<p>יצירת דף חדש</p> <p><b>דף חדש</b></p><div>{{פירוש המילות (אדמו&quot;ר האמצעי)}}<br /> {{יישור טקסט|שני הצדדים|<br /> {{עוגן|פרק קנב|(קנב)}} &#039;&#039;&#039;יהי כבוד ה&#039; לעולם כו&#039;.&#039;&#039;&#039; הנה מבואר בספרי האריז&quot;ל דמזמור לתודה בבחי&#039; או&quot;א דיצירה ויהי כבוד הוא בבחי&#039; ז&quot;א דיצירה ותהלה לדוד הוא בבחי&#039; כתר מל&#039; דיצירה וארז&quot;ל דיהי כבוד שרו של עולם אמרו שהוא בחי&#039; מט&quot;ט דיצי&#039; שהוא מרכבה לבחי&#039; ז&quot;א דיצירה כו&#039; ולכך יש בפסוקים דיהי כבוד מספר ח&quot;י פסוקים ובכל פסוק מוזכר שם הוי&#039; שהן ח&quot;י הויות נגד ח&quot;י עלמין גימט&#039; ט&quot;ט דמט&quot;ט שכלול מט&quot;ס דאו&quot;י ואו&quot;ח ט&quot;ס פנימי&#039; ומקיפים להשפיע למל&#039; שנקרא חקל תפוחין ולכך יש בו קל&quot;ז תיבות וקל&quot;ח עם הכולל וכ&quot;ב אתוון דתהלה לדוד שהוא בחי&#039; כתר דנוק&#039; דיציר&#039; כלולים בו ולכך תהלה לדוד מיד אחר יהי כבוד ואין לשנות נוסח זה דיהי כבוד בין בחול בין בשבת ואין הפסק ביניהם גם בשבת וגם יש לכוון בח&quot;י פסוקים הללו נגד וי&quot;ו צירופים דשם שד&quot;י שבבחי&#039; כלים אמצעיים דז&quot;א דיצירה שהן ח&quot;י אותיות נגד ח&quot;י עלמין דיסוד ז&quot;א דיצירה וכו&#039; ע&quot;ש. והנה להבין כללות הענין יש להבין תחלה ביאור ענין דבחי&#039; מט&quot;ט שנק&#039; שרו של עולם בכלל והוא כמבואר במ&quot;א מארז&quot;ל ע&quot;פ רכב אלקים רבותיים אלפי שנאן כו&#039; שהקב&quot;ה בלילה רוכב על כרוב קל שלו ושט בח&quot;י אלף עלמין כו&#039; וחסר ב&#039; אלפים מרבותיים כו&#039; וזה שנאן אל תקרי שנאן אלא שאינן כי הנה ידוע בי&quot;ב שעות היום הן י&quot;ב צירופי הוי&#039; דז&quot;א דאצי&#039; וז&quot;ש י&quot;ב שעות הוי היום שהוא בחי&#039; החסדים דז&quot;א כמ&quot;ש יומם יצוה ה&#039; חסדו כי חסד אל כל היום כידוע ג&quot;ש ראשונות יושב ועוסק בתורה כו&#039; עד ג&#039; שעות יושב וזן היינו בחי&#039; חב&quot;ד חג&quot;ת נה&quot;י דז&quot;א ובלילה מאי עביד רוכב כו&#039; דבלילה הוא בחי&#039; י&quot;ב צירופי אד&#039; בחי&#039; המל&#039; כידוע והקב&quot;ה שהוא בחי&#039; ז&quot;א דאצי&#039; רוכב על כרוב קל שהוא בחי&#039; מט&quot;ט דיצי&#039; שהוא אנפי זוטרי שנקרא כרוב כרביא שהוא בחי&#039; קטנות המוחין שבבחי&#039; שם שדי יסוד ז&quot;א דאצי&#039; ושט בח&quot;י אלף עולמות שהן ח&quot;י עלמין וכלול כל א&#039; מאלף וזהו רכב אלקים רבותיים פי&#039; אלקים הוא בחי&#039; קטנות דשם הוי&#039; שהוא ז&quot;א דאצי&#039; ורכב אלקים רבותיים הוא כרוב קל בחי&#039; דקטנות דיסוד ז&quot;א דאצי&#039; ששט בו. וביאור כל זה הנה י&quot;ל בשרש ענין קטנות וגדלות דז&quot;א דאצי&#039; בהיות ידוע בבחי&#039; ז&quot;א דאצי&#039; שהוא בבחי&#039; המדות דאצי&#039; חג&quot;ת נה&quot;י שמאיר בהן המוחין דחו&quot;ב בגילוי כמו מדות שבלב האדם למטה שמאיר בהן מבחי&#039; השכל והטעם שבמוחין דחו&quot;ב באהבה בלב שמאיר בה גילוי השכל נקרא מושכל חב&quot;ד שבמדות ועצם המדות הוא חג&quot;ת הוא בחי&#039; מורגש ובחי&#039; השפעתם למקבל נקרא נה&quot;י בחי&#039; מוטבע והוא בחי&#039; הקטנות של המוחין במדות כמבואר במ&quot;א וכ&quot;ז הוא למעלה באדם העליון דאצי&#039; שהוא שם הוי&#039; דז&quot;א והיינו מ&quot;ש י&quot;ב שעות הוי היום כנ&quot;ל עד יושב וזן שהוא בחי&#039; נה&quot;י דז&quot;א דאצי&#039; (ובשעה הד&#039; יושב ומשחק עם לויתן כו&#039; וכמבואר במ&quot;א) אך בלילה שהוא בחי&#039; המל&#039; י&quot;ב צירופי אד&#039; הוא המקבל ממדות שבלב דז&quot;א כמשל המדות שבלב שנמשך למחדו&quot;מ שהן ג&#039; עולמות דבי&quot;ע שכלולים במל&#039; והיינו שא&#039; רוכב על כרוב קל שלו כו&#039; שהוא בחי&#039; מט&quot;ט כנ&quot;ל. והענין הוא דבחי&#039; מדות דאצי&#039; כשבאין לבחינת מחשבה שהוא נבדל מעצם המדות שבלב נקרא ז&quot;א דבריא&#039; וכשיורדי&#039; המדות שבמח&#039; לדיבור בפה נקרא ז&quot;א דיצירה כידוע ע&quot;כ יש ב&#039; מדריגות גם במט&quot;ט שהוא עומד בחיצוני&#039; הכלים דז&quot;א דבריאה ויצירה (ומט&quot;ט דבריאה נקרא מיט&quot;ט ביו&quot;ד מפני הארות אור אבא בגדלות המוחין דחו&quot;ב שבא קצה הארתו במח&#039; ממל&#039; דתבונה כידוע בבחי&#039; ד&#039; רבתי דאחד כו&#039;) וזהו הנני שולח מלאכי שהוא מט&quot;ט דבריאה כי שם הוי&#039; דאצי&#039; בקרבו בקטנות דמח&#039; ומפני שהדיני&#039; גוברים בו בקפידא דמח&#039; בחי&#039; לאה ע&quot;כ הזהיר אל תמר בו כו&#039; וזהו ששמו כשם רבו ממש וכמ&quot;ש במ&quot;א. והנה בלילה הוא בחי&#039; עליות המל&#039; שעולה עד בחי&#039; ז&quot;א שהוא בחי&#039; המדות ולכך הקב&quot;ה שהוא ז&quot;א דאצילות שמלובש בקטנות במחו&quot;ד רוכב על כרוב קל שהוא חיצוני&#039; הכלים דמדות דמח&#039; כו&#039; והוא בחי&#039; מט&quot;ט דבריאה ויצי&#039; כמשל הישן שמחשבתו עולה עם המדות שבלב למעלה בשכל והשכל עולה ברצון שלמעלה מן השכל עד בחי&#039; עצמות הנפש שכל הכוחות כלולים בה כו&#039; וזהו ששט בח&quot;י אלף עלמין שבבחי&#039; הכתר שהן בבחי&#039; אלפי&quot;ם כמ&quot;ש במ&quot;א באריכות וזהו בבחי&#039; העלאה מלמטה למעלה עד&quot;מ מי שטרוד בענין עמוק שעולה צמצום כלי מחשבתו עם המדות שבלב למעלה מעלה עד מקור הראשון ההיולי העצמי ומחמת זה חוזר ונמשך אור חדש בבחי&#039; מוחין חדשים ממקור הא&#039; בכח&quot;ב ומשם למדות שבלב כו&#039; כך ע&quot;י מדת לילה בעליות המדות שהוא מ&quot;ש רוכב על כרוב קל דקטנות דמדות שבמחשבה ולב כו&#039; מזה נמשך אח&quot;כ בי&quot;ב שעות היום ממקור הא&#039; בג&quot;ר דז&quot;א וזהו בחי&#039; ג&#039; מדריגות דחב&quot;ד חג&quot;ת כו&#039; שביום נמשך בבחי&#039; החסדים מגבוה לנמוך כמ&quot;ש כי חסד אל כל היום דרוח אייתי רוח ואמשיך רוח כו&#039; (וכמארז&quot;ל גבי עסק התורה בלילה ע&quot;פ ובלילה שירה עמי דחוט של חסד נמשך ביום וכמ&quot;ש במ&quot;א ע&quot;פ השמיעני את קולך כו&#039; דלא אברי ליליא אלא לגירסא כו&#039;) והנה במזמור זה דיהי כבוד מדבר בבחי&#039; ההמשכה דמדות דז&quot;א דאצי&#039; מלמעל&#039; למט&#039; בבחי&#039; המל&#039; והוא ע&quot;י זקן ביתו בחי&#039; מט&quot;ט שנק&#039; שרו של עולם הבריאה בכלל והוא בחי&#039; כלים החיצוני&#039; דמדות (כי ג&#039; מיני כלים הן פנימי&#039; ואמצעי וחיצון נגד ט&quot;ס חב&quot;ד חג&quot;ת כו&#039; והן ג&#039; מיני אותיות דמחודו&quot;מ וחיצוני&#039; הכלים בחי&#039; מט&quot;ט שהן אותיות דמעשה שבמדות דבמח&#039; הנק&#039; ז&quot;א דבריאה שבו שם הוי&#039; דז&quot;א כנ&quot;ל) וז&quot;ש נער הייתי גם זקנתי שרו של עולם אמרו נער בקטנות דמדות דאצי&#039; וזקנתי וכן עבדו זקן ביתו שנעשה שרו של עולם הבריאה בבחי&#039; גדלות המוחין לגבי בחי&#039; המל&#039; דבריאה כו&#039; שכולל למלך מלך ימלוך דבריאה ויצי&#039; כו&#039; אבל קמי&#039; דקוב&quot;ה ממש שהוא בחי&#039; ז&quot;א דאצי&#039; שמתאחד במח&#039; עצמה עדיין ואינו נבדל לחוץ לבחי&#039; המל&#039; מי איכא זקנה קמי&#039; דצופה ומביט במחשבה א&#039; כו&#039; כמ&quot;ש במ&quot;א ולהיות כי יש ב&#039; מדרגות במט&quot;ט בב&#039; מיני מדות במח&#039; ודבור ועיקר הגילוי לחוץ מן העצמות הוא ממח&#039; לדבר דוקא כמשל דבר מלך שגוזר ואומר בדבור ממדות שבמח&#039; ולבו כו&#039; לזה א&#039; בסידור דיהי כבוד הוי&#039; דמדות דאצי&#039; שבאין לגילוי גמור לעולם הנפרד הוא בבחי&#039; ז&quot;א דיצי&#039; דוקא שמתלבש בחיצוני&#039; הכלי&#039; דדבור שהוא בחי&#039; האותיות דמעשה שבדבור שמצוה לעשות דוקא כמו ויאמר אלקים יהי רקיע כמ&quot;ש במ&quot;א וזהו בחי&#039; מט&quot;ט דיצירה שהוא בחיצוני&#039; הכלים דז&quot;א דיצירה ולכך יש לסמוך מזמור זה דיהי כבוד מיד אחר מזמור לתודה שהוא בבחי&#039; או&quot;א דיצירה כנ&quot;ל הטעם וד&quot;ל. ומעתה יש להבין במ&quot;ש בסידור בפי&#039; מט&quot;ט ב&#039; טתי&quot;ן ב&quot;פ ט&quot;ט מתתא לעילא ומעילא לתתא שהן ח&quot;י עלמין דבחי&#039; צדיק יסוד ז&quot;א דקטנות שהוא שם שדי כידוע כי הנה בחי&#039; הקטנות שבמדות שבלב יש בו מעלה וחסרון החסרון מה שהוא בתכלית קטנות המוחין ע&quot;כ מסתעף בו הדינים והצמצומים מאד (כמ&quot;ש במ&quot;א בענין נחש הנחושת דמשה כו&#039; שנק&#039; חויא דרבנן כו&#039;) ומבואר במ&quot;א בענין חש&quot;ן אותיות נח&quot;ש שהוא קטנות דיסוד כו&#039; שמזה נמשך גבורות קשות דנחש הקדמוני כו&#039; והיינו בא נחש על חוה בחי&#039; אחוריים דשם שדי כו&#039; כמשל התינוק שמפני קטנות דעתו במדותיו מאד יקפיד בקל עד שיהי&#039; כמו אכזרי כו&#039; וכל שהמוחין בהרחבה במדות יסתעף ריבוי החסדים כמ&quot;ש במ&quot;א וזהו שנקרא כרוב כרביא אנפי זוטרי כו&#039; וזהו ונתתי נערים שריהם כו&#039; וכן אי לך ארץ שמלכך נער כו&#039; והמעלה הוא מה שמבחי&#039; קטנות וצמצום ומיצר זה יבא לכלל בחי&#039; תכלית גדלות בהרחבה גם בכח&quot;ב שבמדות כו&#039;. ויובן זה ממה שאנו רואים למטה באדם התחתון כאשר לבו ומחשבתו מתצמצם מאד בתכלי&#039; המיצר והדוחק עד כלות אורם הפנימי&#039; לגמרי ולא נשאר רק בחי&#039; היותר מצומצם שהוא תכלית הקטנות שבהם אז דוקא יגרום להמשיך ממקור השכל תוס&#039; אור חדש בעילוי רב שלא הי&#039; נמשך כלל כפי ערך עצם המדרגה בחי&#039; כח ואור שכלו רק דוקא ע&quot;י צמצום ודוחק כלי מחשבתו ולבו כמו בהתקשרותו מאד מאד במחשבתו ולבו באיזה דבר עיון שלא יכיל כלי חכ&#039; מעצמו להשיגו כתלמיד היושב ושומע דבר עמוק מאד מרבו שמתצמצם אז כל פנימי&#039; כלי מחשבתו מפני שכל לבבו מתקשר היטב ונעשה אז בחי&#039; המדות שבלב ומוח בתכלית הקטנות והצמצום והמיצר (והוא נק&#039; קטנות דיסוד ז&quot;א) עי&quot;ז יבא לבחי&#039; עמקות ומרחב המח&#039; שבאותו עיון בגדלות אח&quot;כ כי דוקא המיצר שבתחלה הוא שגורם המרחב לפ&quot;ע (כמשל הזורק לגובה שתלוי לפ&quot;ע השפלתו לאחור בקלע שבידו שנק&#039; עומק תחת שעולה לעומק רום כמ&quot;ש במ&quot;א) וזהו לקנות חכמה ולב אין דהיינו ע&quot;י התקשרות וצמצום הלב ומוח שגורם לקנות חכ&#039; ממקור החכ&#039; כמשל זקן שקנה חכ&#039; קנה חכ&#039; כו&#039; מאור הכתר וכמ&quot;ש והחכ&#039; מאין תמצא כידוע (וכמ&quot;ש אין אדם עומד על דבר הלכה אא&quot;כ נכשל בה בבלתי הבנה תחלה שנק&#039; קשה ההבנה ביותר שמצמצם כלי הקרום של מוחו בקשיות שבו דוקא יבא להמשיך תוס&#039; אור ממקור החכ&#039; שלמע&#039; מן הקרום שבמוח כו&#039;) וזהו כל תלמיד שאין שפתותיו נוטפות מור כו&#039; וכמ&quot;ש במ&quot;א. ולהיות שהעלאה זו רק בשביל ההמשכה וירידה אח&quot;כ על כן בחי&#039; קטנות זו בבחי&#039; התכללות דאו&quot;י ואו&quot;ח כי מיד הרי נמשך ממקור הראשון בבחי&#039; או&quot;י רק שבא מכחו של או&quot;ח שהוא בחי&#039; הצמצום והמיצר דהעלאה בהתקשרות וצמצום כלי המוח והלב כנ&quot;ל. והנמשל מזה יובן למע&#039; בבחי&#039; קטנות דיסוד ז&quot;א דיצירה עם בחי&#039; קטנות דיסוד ז&quot;א דבריאה שהיא עולה בבחי&#039; העלאה במיצר אע&quot;פ שיש בו חסרון אז לגבי המקבלים מצד ריבוי הדיני&#039; מטעם הנ&quot;ל. אבל יש בו מעלה יתירה בבחי&#039; ההעלאה מהמיצר כזה שגורם בחי&#039; תוס&#039; אורות ומוחין חדשים ממקור הראשון דפנימי&#039; הכתר בחו&quot;ב שבמדות כו&#039; והיינו בכלל רוכב על כרוב קל שלו בלילה בחי&#039; קטנות דז&quot;א דבריאה ויצירה כנ&quot;ל שגורם ריבוי הארת מוחין בג&quot;ר דז&quot;א דאצי&#039; אח&quot;כ כנ&quot;ל ובדרך פרט הרי לטעם זה נק&#039; מט&quot;ט נגד ב&quot;פ ט&quot;ס דאו&quot;י ואו&quot;ח מתתא לעילא בחי&#039; העלאה דמיצר שגורם המשכה מעילא לתתא לפ&quot;ע כנ&quot;ל והוא בחי&#039; ח&quot;י עלמין דבחי&#039; יסוד ז&quot;א דקטנות שהוא בבחי&#039; שם שדי וזהו שמבואר בסידור בכללות ענין דח&quot;י פסוקים דיהי כבוד שהן וי&quot;ו צירופים דשד&quot;י דקטנות שהן ח&quot;י אותיות ובכל א&#039; יש שם הוי&#039; דגדלות דז&quot;א לפי שמ&quot;ש יהי כבוד לשון עתיד ר&quot;ל שעתיד להגלות מלמעל&#039; למטה כמשי&quot;ת בסמוך. ואמנם מ&quot;ש יהי לשון ציווי וגם לשון ברכה שיהי&#039; כבוד הוי&#039; בגילוי לעולם שהרי בא כח גילוי אור זה מצד בחינת ההעלאה דבחי&#039; ז&quot;א דקטנות שהוא שם שדי כו&#039; ולכך בדידי&#039; תלי&#039; מלתא וז&quot;ש יהי כבוד כו&#039; והיינו בש&quot;ע בח&quot;י ברכאן דהיינו בחי&#039; גילוי אורות דהוי&#039; דז&quot;א דאצי&#039; במל&#039; כידוע. וז&quot;ש דיהי כבוד שרו של עולם אמרו להיות כבוד הוי&#039; דז&quot;א מאיר בבחי&#039; ההמשכה לעולם כו&#039; והוא מ&quot;ש בסידור דתהלה לדוד כולל כ&quot;ב אתוון דמל&#039; שהוא מל&#039; דבריאה ויצירה הוא בחי&#039; מל&#039; דוד. וזהו תהלה לדוד שאחר יהי כבוד מיד ואין להפסיק ביניהם משום דמז&quot;א נמשך כתר דנוק&#039; וכמ&quot;ש בע&quot;ח ע&quot;פ לעולם ה&#039; דברך נצב בשמים דכתר דנוק&#039; מקבל מחזה דז&quot;א ששם הוא קטנות דיסוד ז&quot;א כו&#039; ומ&quot;ש עוד דלכך אין לשנות בנוסח זה דיהי כבוד בין בשבת ובין בחול היינו משום דגם בשבת צריך העלאה דמיצר הזה בשביל בחי&#039; גדלות המוחין דפנימי&#039; ג&quot;ר במדות כמו בחול בשביל מוחין דקטנות דחו&quot;ב שבמדות כו&#039; וד&quot;ל:<br /> <br /> {{עוגן|פרק קנג|(קנג)}} &#039;&#039;&#039;ומעתה&#039;&#039;&#039; יש להבין בביאור פרטי פי&#039; המלות דיהי כבוד כו&#039;. דהנה מבואר בסידור בכללות המכוון בח&quot;י פסוקים הללו והוא להאיר בבחי&#039; הכתר דמל&#039; דיצירה שהוא ענין כ&quot;ב אתוון דתהלה לדוד שאח&quot;כ ולכך אמר יהי כבוד לשון צווי או בקשה על זולתו דהיינו מ&quot;ש יהי כבוד הוי&#039; דז&quot;א במל&#039; שנק&#039; עולם בכלל ואם לא הארת כבוד הוי&#039; דז&quot;א אינו נק&#039; מלך לעולם שזהו בחי&#039; כתר מל&#039; וז&quot;ש יהי כבוד כו&#039; וע&quot;ד המבואר במ&quot;א בענין יברכך הוי&#039; כו&#039; שהוא ענין ציווי וכמו ויתן לך האלקים כאן או&#039; ל&#039; בקשה כו&#039; וגם הוא ענין בקשת ברכה ג&quot;כ שמברך שיהי&#039; כבוד הוי&#039; לעולם כמו יברכך ה&#039; ברוך ה&#039; כו&#039; ומ&quot;ש בסמוך יהי שם ה&#039; מבורך קאי ע&quot;ש הוי&#039; עצמו שיהי&#039; מבורך (כמשי&quot;ת). והענין ידוע דבחי&#039; ת&quot;ת דז&quot;א נעשה כתר למל&#039; והוא הנק&#039; כבוד ה&#039; דוקא דשם הוי&#039; בת&quot;ת והוא ענין הרצון שבמדות שבלב לבחי&#039; המלוכה שהרצון הבא בגילוי למדת המלוכה נק&#039; כתר מל&#039; (כידוע בענין עלה במח&#039; תחלה אנא אמלוך שהוא הרצון כו&#039;) ובחי&#039; מקור לרצון גילוי זה במדות שבלב הוא בבחי&#039; ת&quot;ת דז&quot;א ודוקא בשליש האחרון דת&quot;ת בחי&#039; נה&quot;י דחזה כו&#039; שזהו נק&#039; כבוד כידוע דהת&quot;ת בעצם הוא בת&quot;ת שכלול מחו&quot;ג מצ&quot;ע וכאשר הוא מפואר בבחי&#039; התפשטות לזולתו הוא נק&#039; יקרא דמלכא שהוא תרגום דכבוד ומזה נעשה כתר מל&#039; ואין זה רק חלק נבדל מעצם מדת הת&quot;ת והוא רק מה שמאיר לבחי&#039; ת&quot;ת שבמדת המל&#039; שמחמתו נעשה הרצון למלוכה וזהו בחי&#039; נה&quot;י שבו בלבד הוא שנק&#039; כבוד הוי&#039; לעולם (וכמ&quot;ש במ&quot;א בענין מפואר במלופו&quot;ם ומפואר בחול&quot;ם עד שאמר כל שתפארת לעושיה ותפארת לו מן האדם הרי יש ב&#039; מיני ת&quot;ת ת&quot;ת שבעצם שמאיר להיות רצון בת&quot;ת שבבחי&#039; המל&#039; ותפארת לו מן האדם שנקרא כבוד מל&#039; הרי הוא בחי&#039; התנשאות על זולתו שנק&#039; כתר מל&#039; כמו ותלבש אסתר מל&#039; וכן ה&#039; מלך גאות לבש כידוע וזהו דבחי&#039; ת&quot;ת דז&quot;א שנק&#039; תפארת לעושיה נעשה כתר מל&#039; שנק&#039; תפארת לו מן האדם) וז&quot;ש יהי כבוד ה&#039; לעולם פי&#039; שיתגלה זיו כבוד ה&#039; הנק&#039; יקרא דמלכא והוא חיצוני&#039; כלי הת&quot;ת לעולם שהוא לבחי&#039; מלך עולם בכבוד התחתון דכתר מלכות וזהו מי הוא זה מלך הכבוד ה&#039; צבאות כו&#039; שהוא כבוד עליון דז&quot;א שמאיר בכבוד התחתון דמלכות וכמ&quot;ש למען יזמרך כבוד כו&#039; וכמ&quot;ש בזהר והיינו ענין כבוד אלקים הסתר דבר שהוא כבוד דמל&#039; שנק&#039; אלקים שהוא מלך מרומם ומתנשא בהסתר בחי&#039; סובב כו&#039; וכבוד מלכים כבוד עליון דז&quot;א חקור דבר שבא בגילוי להיות שרשו בבחי&#039; חסדים דשם הוי&#039; להמתיק לגבורות דמל&#039; שנק&#039; אלקים וכידוע בענין כ&quot;ו כל&quot;ח שהוא ניצוצי החסדים דהוי&#039; דז&quot;א שמאירים במל&#039; שנק&#039; אלקים וכמו לע&quot;ל דכתיב ונגלה כבוד הוי&#039; כו&#039; ולכך אנו אומרים ברוך כבוד הוי&#039; ממקומו דוקא וכן ברוך ה&#039; מן העולם וכה&quot;ג אמר יעקב והי&#039; הוי&#039; לי לאלקים כו&#039; ולכך כבוד מלכים חקור דבר שיבא מן ההעלם לגילוי דוקא וז&quot;ש מי הוא זה מלך הכבוד ה&#039; צבאות נו&quot;ה דז&quot;א (ובמ&quot;א מבואר באופן אחר דבחי&#039; כבוד אלקים הוא בחי&#039; כבוד עליון דאבא שנעלם בהיכל דבינה עלמא דאתכסי&#039;. וזהו מי הוא זה מלך הכבוד מלכא עילאה כו&#039; וכבוד מלכים ת&quot;ת דאימא שנעשה כתר לזו&quot;נ חקור דבר כו&#039; וד&quot;ל). ועד&quot;ז יתפרש כאן יהי כבוד הוי&#039; דאור אבא לעולם שיצא מן ההעלם דבינה לגילוי בזו&quot;נ. וזהו ברוך כבוד הוי&#039; ממקומו הנעלם בהיכל דאימא כו&#039;. וז&quot;ש יהי כבוד כו&#039; דיו&quot;ד שבחכ&#039; יאיר בגילוי כמו הנה ה&#039; יוצא ממקומו כו&#039; וזהו שאמר שאו שערים ראשיכם כו&#039; שערים דבינה חסדים הסתומים יאירו בבחי&#039; גילוי כדי שיבוא לגילוי מלך הכבוד כו&#039; מאחר שמצוה או שמבקש שיהי&#039; כבוד ה&#039; לעולם בהכרח שמגיע לשרש ומקור הראשון שלמעלה מעצם ת&quot;ת דהוי&#039; והוא בחי&#039; נער מט&quot;ט שיש בו מעלה ע&quot;י בחי&#039; העלאה שבו שגורם להמשיך ממקור הראשון דכבוד ה&#039; ולכך בדידי&#039; תלוי כו&#039; וד&quot;ל. ישמח ה&#039; במעשיו הנה מבואר בסידור דבח&quot;י פסוקים הללו נזכר שם הוי&#039; דז&quot;א להאיר במל&#039; כנ&quot;ל. אך בפסוק זה נזכר ב&quot;פ הוי&#039; ובשאר פסוקים רק פעם א&#039; (ובוהוא רחום לא נזכר כלל) והענין שהוא משום דפסוק זה מדבר בבחי&#039; המשכה שאחר ההעלאה והוא בבחי&#039; הבקשה שמבקש יהי כבוד דשרו של עולם אמרו בחי&#039; מט&quot;ט שכלול מאו&quot;ח ואו&quot;י שהוא המעורר ההמשכה שיהי כבוד ה&#039; כו&#039; והוא ע&quot;י שישמח ה&#039; במעשיו שיהי&#039; מעשה התחתונים רצויים לפניו וישמח בהם (וכמ&quot;ש בע&quot;ח דבתחלה הי&#039; חפץ חסד מעצמו ואח&quot;כ תלה רק במעשה התחתונים שמעוררים הרצון למלוכה כו&#039;) וכדי שיתקבל לפניו מעשה התחתונים אעפ&quot;י שאין העלאת מ&quot;ן כו&#039; עז&quot;א ישמח ה&#039; במעשיו מצד חסדי&#039; העצמי&#039; במקום גדולתו כו&#039; ישפיל א&quot;ע להיות שמח במעשיו כו&#039; אע&quot;פ דכלא חשיב וכמו עד&quot;מ כאשר המלך בטוב לב ורב חסד אז ישמח בעבדיו ועמו ויוכשר בעיניו כל מעשיהם משא&quot;כ כשאינו בחסד ומה גם ברוממות עצמותו שלא יוכשר הכל כו&#039; כך למעלה הרי אמרו שמים לא זכו בעיניו כו&#039; אך מצד החסדים העצמיים משפיל א&quot;ע לשמוח במעשיו כו&#039; וזהו שתחלה אמר יהי כבוד הוי&#039; כו&#039; בחי&#039; גילוי החסדים ואז ישמח ממילא במעשיו (או יתפרש ע&quot;ד המבואר במ&quot;א שסוף מעשה עבמ&quot;ת ויתגלה עי&quot;ז תחלת העונג הנעלם שנק&#039; שמחה והוא לאחר שיהי&#039; כבוד ה&#039; בבחי&#039; המלוכה שזהו שלימות מחשבה הראשונה דאנא אמלוך שהוא בחי&#039; מל&#039; דא&quot;ס כי נתחב&quot;ס ע&quot;כ הא בהא תלי&#039; דכאשר יהי&#039; כבוד ה&#039; לעולם ישמח ה&#039; במעשיו וצריך לשמחה זו המשכה דשם הוי&#039; בפ&quot;ע כי הרי מה שיש לו עונג במח&#039; הראשונה דמדת המל&#039; הוא מפני שנמלך בנשמות של צדיקים כו&#039;. והוא מ&quot;ש ישמח ה&#039; במעשיו במעשי הצדיקים שיתאווה להיות לו דירה בתחתונים כו&#039; ומ&quot;ש במעשיו סתם הוא בחי&#039; עשי&#039; שבדבור שעז&quot;א אף עשיתיו אף הפסיק כו&#039; והוא רבותא גדולה ואף זה לשון ריבוי כמו גם כו&#039; מטעם דלזה הי&#039; עיקר הכונה ברצון הקדום כידוע ומפני שבחי&#039; מט&quot;ט זה עומד בחיצוניו&#039; הכלים דו&quot;ק דז&quot;א דיצירה כנ&quot;ל ע&quot;כ א&#039; ישמח ה&#039; במעשיו דוקא ולכך נזכר ב&quot;פ שם הוי&#039; וכמ&quot;ש בסידור בח&quot;י פסוקים הללו שהן בכלים אמצעיים דז&quot;א דיצירה שהוא דבור שבדבור ומה שנוגע למעשה נק&#039; עשי&#039; שבדבור וזהו ישמח ה&#039; בדבור כדי שיהי&#039; מקור למעשה כו&#039; בי&quot;מ ותחלה יהי כבוד ה&#039; מקור לרצון שבבחי&#039; המל&#039; עשי&#039; שבדבור דז&quot;א כו&#039; ואח&quot;כ ישמח ה&#039; כו&#039; או להיפוך דיהי כבוד בכלי אמצעי וישמח בעשי&#039; שבדבור שישמח בדבור שנמשך כבר למעשה כמ&quot;ש וירא את כל אשר עשה כבר בדבור והנה טוב מאד כמ&quot;ש במ&quot;א וד&quot;ל. יהי שם ה&#039; מבורך מעתה ועד עולם הנה ההפרש בין שם הוי&#039; לכבוד הוי&#039; הנ&quot;ל דבכבוד הוי&#039; אמר בחי&#039; המשכה למטה לעולם דמל&#039; ובשם ה&#039; אמר שיהי&#039; מבורך בעצמו משום שנאמר ברכות לראש צדיק דכאשר כבוד ה&#039; לעולם בחי&#039; משפיע למטה אז ממילא מבורך שם הוי&#039; בעצמו כו&#039;. וביאור הענין הנה תחלה יש להבין מהו ענין שם הוי&#039; ומהו כבוד הוי&#039; כו&#039; להיות מבואר במ&quot;א בפי&#039; מי כמוך באלים ה&#039; כו&#039; דבזה נבדל בחי&#039; ת&quot;ת שאין הכלי שלו מסתיר על האור משא&quot;כ באל ואלקים חו&quot;ג שהכלי מעלים ומסתיר את האור כו&#039; לפי שהת&quot;ת כלול מב&#039; הפכים חו&quot;ג ע&quot;כ גם הכלי אינו מסתיר אדרבה בכלי שלו בא גילוי האור בחיצוני&#039; שבו כמו בפנימי&#039; כו&#039; (וראי&#039; ממקום ארון שאינו מן המדה או מנסים שמאיר שם מלמעלה מן הכלי דטבע המגביל כו&#039;) וזהו הנקרא שם הוי&#039; כלי הת&quot;ת דז&quot;א שהוא מבורך מאין האמיתי דפנימי&#039; הכתר הנק&#039; אין הנעלם ובשם הוי&#039; דת&quot;ת בא בחי&#039; אין זה עצמו בבחי&#039; הגילוי בכלי ממש כמו הנסים וכה&quot;ג (כמו מקום גשמי שנעשה בו הנס וכמקום ארון כו&#039;) והיינו ההפרש בין כבוד ה&#039; שאינו רק בחי&#039; בקיעת אורות ניצוצי החסדים דהוי&#039; דז&quot;א עד&quot;מ בקיעת אור השמש דרך עובי הרקיע המבדיל ומעלים כו&#039; כי יש בחי&#039; כלי המסתיר רק שבוקע ועובר קצת הארה כמו הכוכבים ברקיע שנק&#039; כוכבי אור כו&#039; ונק&#039; זיו יקרי&#039; דמלכא שעובר דרך הכלי כו&#039; (וכענין כבוד מלכים חקור כו&#039; שהוא הגלוי מן ההסתר כו&#039;) אבל שם הוי&#039; הוא מתאחד בעצם האור דהוי&#039; והוא מבורך עמו ומיוחד בהשוואה א&#039; ממקור הראשון להיות ע&quot;י הכלי עצמה דוקא בא הגילוי אור כמו שהוא בעצמו (וכמ&quot;ש לא יהי&#039; לך השמש כו&#039; שמלובש בנרתק דשם אלקים אלא ה&#039; עצמו יהי&#039; לך לאור עולם כו&#039;). וזהו יהי שם ה&#039; מבורך כו&#039; והיינו דוקא ע&quot;י שיהי&#039; בחי&#039; משפיע תחלה בבחי&#039; כבוד ה&#039; לעולם בבחי&#039; בקיעת אור והוא הנק&#039; צדי&quot;ק ח&quot;י עלמין וברכות לראש צדיק עליון ששם ה&#039; מבורך בעצמו עי&quot;ז והיינו מעתה ועד עולם מעתה דבחי&#039; המל&#039; שכבר נמשך בצמצום עד עולם הא&quot;ס שבפנימי&#039; הכתר כמו לע&quot;ל דכתיב וע&quot;י יתיב כו&#039; ודוקא מעתה דסוף מעשה עבמ&quot;ת ולכך ברכות לראש צדיק (דאין נותנים לאדם ברכה רק בשביל המקבל כמ&quot;ש להניח ברכה אל ביתך כו&#039;) ובאמת כאשר שם ה&#039; מבורך בעצמו תחלה ממקורא דכולא אז ממילא נבקע בקיעת אור דרך המסך המעלים וכמו מאצי&#039; לבריאה להיות מלך עולם כו&#039;. ומ&quot;ש תחלה יהי כבוד משום דח&quot;י פסוקים הללו הם בבחי&#039; וי&quot;ו צירופים דשם שד&quot;י שעולה מלמטה למעלה ובפסוק ראשון דיהי כבוד אות השי&quot;ן כו&#039; וכמ&quot;ש בסידור בפרטי הכוונות של שמות העולים בגי&#039; כו&#039; ויש ששה מדות בקטנות דיסוד ז&quot;א שנק&#039; שדי וכל אחד כלול מג&#039; צירופים ויהי כבוד בחי&#039; יסוד שבו להשפיע למל&#039; והוא עיקר שם שדי כמ&quot;ש וארא אל אברהם כו&#039; באל שדי שא&#039; לעולמו די ושמי הוי&#039; לא נודעתי כו&#039; שזהו בחי&#039; כלי פנימי&#039; דת&quot;ת דתורה ופסוק זה דיהי שם באות ד&#039; שבו כו&#039; שהוא פרק האמצעי דיסוד שהוא צירוף דהוד שביסוד שע&quot;ז נאמר הוד והדר לפניו כו&#039;:<br /> }}<br /> <br /> [[קטגוריה:פירוש המילות (אדמו&quot;ר האמצעי)]]</div>

ש. א.