https://text.chabadpedia.com/index.php?action=history&feed=atom&title=%D7%A7%D7%95%D7%A0%D7%98%D7%A8%D7%A1_%D7%95%D7%9E%D7%A2%D7%99%D7%9F_%D7%9E%D7%91%D7%99%D7%AA_%D7%94%27%2F%D7%9E%D7%90%D7%9E%D7%A8_%D7%94 2026-05-11T10:40:02Z היסטוריית הגרסאות של הדף הזה בוויקי MediaWiki 1.40.3 https://text.chabadpedia.com/index.php?title=%D7%A7%D7%95%D7%A0%D7%98%D7%A8%D7%A1_%D7%95%D7%9E%D7%A2%D7%99%D7%9F_%D7%9E%D7%91%D7%99%D7%AA_%D7%94%27/%D7%9E%D7%90%D7%9E%D7%A8_%D7%94&diff=25320&oldid=prev 2025-10-09T10:11:39Z

<p>הפעיל הגנה על הדף &quot;<a href="/index.php/%D7%A7%D7%95%D7%A0%D7%98%D7%A8%D7%A1_%D7%95%D7%9E%D7%A2%D7%99%D7%9F_%D7%9E%D7%91%D7%99%D7%AA_%D7%94%27/%D7%9E%D7%90%D7%9E%D7%A8_%D7%94" title="קונטרס ומעין מבית ה&#039;/מאמר ה">קונטרס ומעין מבית ה&#039;/מאמר ה</a>&quot;: התוכן בידי משתמשים ותיקים בלבד ([עריכה=רק משתמשים ותיקים מורשים] (בלתי מוגבלת בזמן) [העברה=רק משתמשים ותיקים מורשים] (בלתי מוגבלת בזמן))</p> <table style="background-color: #fff; color: #202122;" data-mw="interface"> <tr class="diff-title" lang="he"> <td colspan="1" style="background-color: #fff; color: #202122; text-align: center;">→ הגרסה הקודמת</td> <td colspan="1" style="background-color: #fff; color: #202122; text-align: center;">גרסה מ־13:11, 9 באוקטובר 2025</td> </tr><tr><td colspan="2" class="diff-notice" lang="he"><div class="mw-diff-empty">(אין הבדלים)</div> </td></tr></table>

ש. א. https://text.chabadpedia.com/index.php?title=%D7%A7%D7%95%D7%A0%D7%98%D7%A8%D7%A1_%D7%95%D7%9E%D7%A2%D7%99%D7%9F_%D7%9E%D7%91%D7%99%D7%AA_%D7%94%27/%D7%9E%D7%90%D7%9E%D7%A8_%D7%94&diff=25319&oldid=prev 2025-10-09T10:10:10Z

<p>יצירת דף חדש</p> <p><b>דף חדש</b></p><div>{{קונטרס ומעין מבית ה&#039;}}<br /> == מאמר ה. ==<br /> {{יישור טקסט|שני הצדדים|<br /> &#039;&#039;&#039;{{עוגן|פרק א|פרק א.}}&#039;&#039;&#039; והנה מה שהיצה&quot;ר מבטיחו שגם אם יעשה מעשה הרע מ&quot;מ טוב יהי&#039; לו, וכמ&quot;ש ([[דברים פרק כט#פסוק יח|דברים כט. יח]]) והתברך בלבבו לאמר גו&#039;, גם זה מפתוי היצר אשר נופת תטופנה שפתי זרה גו&#039; ואחריתה מרה כלענה ([[משלי פרק ה#פסוק ג|משלי ה. ג]]־[[משלי פרק ה#פסוק ד|ד]]). והנה צ&quot;ל תחלה פי&#039; הפסוק והתברך בלבבו לאמר שלו&#039; יהי&#039; לי כי בשרירות לבי אלך למען ספות הרוה את הצמאה ומשמעו&#039; הפסוק דכי בשרירות לבי הוא נתינת טעם על מ&quot;ש קודם והתברך בלבבו, דמשו&quot;ז שלום יהי&#039; לי לפי שבשרירות לבי אלך, ולכאורה אינו מובן כלל, דאיך ידמה בנפשו דדוקא כאשר ילך בשרירות לבו עי&quot;ז יהי&#039; שלום לו, וגם מהו פי&#039; למען ספות הרוה כו&#039;. ורש&quot;י (סנהדרין עו. ב) פי&#039; ספות לשון חיבור, וכמו ספו שנה על שנה ([[ישעיה פרק כט#פסוק א|ישעי&#039; כט. א]]) והרד&quot;ק פי&#039; לשון תוספת וכמו לספות עוד ([[במדבר פרק לב#פסוק יד|במדבר לב. יד]]) עלותיכם ספו על זבחיכם ([[ירמיה פרק ז#פסוק כא|ירמי&#039; ז. כא]]) ופי&#039; רוה וצמאה פרש&quot;י ([[ירמיה פרק ז#פסוק כא|שם]]) רוה עכו&quot;ם ששבעים ואינן צמאים ליוצרם. צמאה זו כנס&quot;י שצמאה ותאבה ליראת יוצרה ולקיים מצותיו. והנה ידוע דכנס&quot;י למעלה שהוא בחי&#039; מלכות היא נש&quot;י שלמטה ונקראת ג&quot;כ הצמאה שצמאה ליוצרה. והענין הוא דהנה בחי&#039; מל&#039; היא מקור המהווה ומחי&#039; עולמות וכמ&quot;ש ([[תהלים פרק קמה#פסוק יג|תהלים קמה. יג]]) מלכותך מלכות כל עולמים, דכל עולמים שרש התהוותם מבחי&#039; מל&#039;, וכתיב ([[נחמיה פרק ט#פסוק ו|נחמיה ט. ו]]) ואתה מחי&#039; את כלם, ואתה הן האותיות מא&#039; עד ת&#039;, והן אותיות הדבור דבחי&#039; מל&#039; שמהם נמשך חיות העולמות, וא&quot;ת מחי&#039; אלא מהווה כו&#039; כמ&quot;ש במ&quot;א, וידוע דבחי&#039; זו שהוא מקור המהווה ומחי&#039; עולמות הוא רק הארה לבד שבאין ערוך לגבי עצמות, דהרי מעצמות אוא&quot;ס לא הי&#039; אפשר להיות התהוות העולמות ונבראים בעלי גבול, לפי שגבול ובלתי בעל גבול הם באין ערוך כלל כו&#039;, וכמ&quot;ש בכ&quot;ד באריכות, כ&quot;א רק מהארה לבד נעשו ונתהוו העולמות, וזהו מה שבחי&#039; מל&#039; הוא בחי&#039; שם, מלך שמו נקרא עליהם, דהשם הוא רק הארה בלבד, וכמו שם האדם שאינו עצמות האדם, וכמו&quot;כ בחי&#039; החיות של העולמות הוא רק בחי&#039; שם והארה לבד.<br /> <br /> &#039;&#039;&#039;קיצור.&#039;&#039;&#039; מהמשך הכתוב כי בשרירות לבי אלך משמע שהוא נתינת טעם על והתברך שלום יהי&#039; לי, ומהו ספות הרוה את הצמאה, רוה עכו&quot;ם, צמאה נש&quot;י דשרשם מספירת המל&#039; מקור העולמות והנבראים, שהיא הארה לבד שבאין ערוך להעצמות ולכן נקראת שם.<br /> <br /> &#039;&#039;&#039;{{עוגן|פרק ב|פרק ב.}}&#039;&#039;&#039; והנה להיות שהמקור להתהוות העולמות הוא רק הארה לבד ומתחלה היתה הארה הזאת כלולה במקורה, שזהו מה דאיתא בפרדר&quot;א עד שלא נבה&quot;ע הי&#039; הוא ושמו בלבד, שזהו בחי&#039; השם וההארה כמו שהיא כלולה בעצמות אוא&quot;ס קודם שנבה&quot;ע, ולאחר שנבה&quot;ע הוא שנפרש ונבדל הארה להחיות העולמות, ולכן הארה הלזו היא תמיד בבחי&#039; רצוא, להיות כי חפצה ותשוקתה ליכלל באור א&quot;ס מקורה ושרשה, וכטבע כל דבר להיות רוצה ליכלל בשרשו, וכמו טבע האש לעלות למעלה לשרשו האש היסודי ולכן בלתי שמן ופתילה או שארי דברים המחזיקים את האש א&quot;א להחזיק כלל את האש, ואף גם שמחזיקים אותו ע&quot;י שמן ופתילה הנה הוא תמיד בעליות וירידות, וכמו&quot;כ הוא בההארה שמחי&#039; את העולמות לפי שהיא הארה בלבד, לכן היא תמיד בבחי&#039; רצוא, ולכן נק&#039; צמאה שהיא צמאה תמיד לעלות למעלה, וכמ&quot;ש ([[תהלים פרק ל#פסוק יג|תהלים ל. יג]]) למען יזמרך כבוד ולא ידום נהורא תתאה קארי תדיר לנהורא עילאה ולא שכיך וזהו&quot;ע הצמאה ה&#039; צמאה, דבחי&#039; מל&#039; שהיא בחינת ה&#039; אחרונה דשם הוי&#039;, ועז&quot;א במד&quot;ר (בראשית פרשה יב) בהבראם בה&#039; בראם, הנה אות ה&#039; זה צמאה, שהיא רוצה ומשתוקקת תמיד לחזור לאין ולהכלל בשרשה כו&#039;. ועז&quot;נ ([[ירמי&#039; פרק כג#פסוק כט|ירמי&#039; כג. כט]]) הלא כה דברי כאש, דכמו טבע האש לעלות למעלה כנ&quot;ל, כמו&quot;כ דבר הוי&#039; בחי&#039; בה&#039; בראם הוא רוצה להסתלק למעלה. דהנה אות ה&#039; למעלה אינו ח&quot;ו כדבור האדם שאין בו רצון, דהאותיות למטה הם דוממים שאין בהם מצד עצמם לא רצון ולא חכמה, והן רק כלים לבד להתלבש בהם איזה כח כו&#039;, אבל למעלה ח&quot;ו לאמר כן, אלא הדבור שלמעלה יש בהאותיות רצון וחכמה, שהרי מדבור העליון נתהווה מקור החכמה שבג&quot;ע העליון והיינו מה שמל&#039; דאצי&#039; נעשה עתיק לבריאה, וכדאי&#039; במדרש (איכה פתיחתא כד) האותיות באו להעיד כו&#039; וכדאי&#039; בזהר (הקדמת הזהר) שבאו האותיות לברוא בהן את העולם כו&#039; ובהקדמת ת&quot;ז בסופה אי&#039; והמשכילים יזהירו אלין אינון אתוון דחוה לון שכל לאעלא קדם מלכא כל חד על תקוני&#039; כו&#039; ופי&#039; בכסא מלך שלכן נק&#039; האותיות משכילים עי&quot;ש. ולכן שייך לומר שהאות ה&#039; רוצה להסתלק ולעלות למעלה לשרשו. וזהו דאיתא בזהר (ח&quot;ג קצא. א) בשעתא דאיהו גו רחימו סגיא כו&#039; מגו דחיקו דרחימו דלא יכלא למסבל אזעירת גרמה בזעירו סגי עד דלא אתחזיאת מינה אלא זעירו דנקודא חדא ומאי איחי יו&quot;ד, והיינו שמה&quot;א נעשה יו&quot;ד, והיו&quot;ד זהו&quot;ע התכללותו באין.<br /> <br /> &#039;&#039;&#039;קיצור.&#039;&#039;&#039; עד שלא נבה&quot;ע הי&#039; הוא ושמו בלבד, שמקור חיות העולמות והנבראים כלול במקורו, לכן כשמתגלה להחיות הנה הוא תמיד בטבע הרצוא כטבע האש לעלות, וזהו הצמאה ה&#039; צמאה, שהאותיות שלמעלה יש בהם רצון וחכמה.<br /> <br /> &#039;&#039;&#039;{{עוגן|פרק ג|פרק ג.}}&#039;&#039;&#039; ועוד יש טעם לסבת הצמאון דבחי&#039; מל&#039; מצד הירידה שירדה להיות מקור לנבראים שלמטה, משו&quot;ז נעשה בה תוקף הרצוא והצמאון לעלות מירידתה. וזהו ג&quot;כ ענין מ&quot;ש בזהר (שם) דמה&quot;א נעשה יו&quot;ד, כי ביו&quot;ד נברא עוה&quot;ב, והיינו שהיו&quot;ד הוא מקור חיי הנשמות ולא חיי הגופים, ולכן אות ה&#039; שירד להיות מקור חיי עוה&quot;ז, שהוא חיי הגופים רצונו להסתלק מירידה זו לשרשה, וה&quot;ז ע&quot;ד מאמרז&quot;ל מים תחתונים בוכין אנן בעינן למחוי קדם מלכא, דמים מצמיחים כל מיני תענוג, ובחי&#039; מים תחתונים היינו שהן מקור התענוגים גשמי&#039;, שזהו ירידה גדולה להאור האלקי להיות מקור לתענוגים גשמי&#039;, ולכן ה&quot;ה בוכין על ירידתן ורוצים להיות קדם מלכא לעלות מירידתן למעלה כו&#039;. כי הנה אות ה&#039; שהוא חיות כל העולמות נקרא שכינה לפי שיורדת ומתלבשת בבי&quot;ע, וכמ&quot;ש ([[שמות פרק כה#פסוק ח|שמות כה. ח]]) ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם, היינו שבהיכל קדה&quot;ק הי&#039; עיקר הגילוי ומשם נמשך הארתה להחיות כל העולם, וכמו עד&quot;מ חיות הנשמה המחי&#039; את הגוף עיקר השראתה הוא בחלב, ומשם נמשך לכל רמ&quot;ח אברים, והיכל קדה&quot;ק הוא הלב של כל העולם, כמ&quot;ש בזהר (ח&quot;ג קסא. ב) ע&quot;כ הי&#039; בו השראת השכינה, וכן בהיכל קדה&quot;ק דבריאה יצירה ועשי&#039; כמ&quot;ש ב[[לקוטי אמרים פרק נב|סש&quot;ב פנ&quot;ב]]. וזהו&quot;ע לכי ומעטי את עצמך (חולין ס. ב), שהמיעוט הו&quot;ע ירידתה להיות ראש לשועלים לירד בבי&quot;ע ולהחיותם, ולא רצתה לירד ולמעט א&quot;ע מחמת שהעולמות דבי&quot;ע הם מעורבים טו&quot;ר, ומה גם בעשי&#039; שהבחירה ניתנה לאדם ויוכל ח&quot;ו לבחור גם ברע ועי&quot;ז יכול להמשיך גם כן חיות אלקו&#039; בכל הדברים ע&quot;ד רגלי&#039; יורדות מות ([[משלי פרק ה#פסוק ה|משלי ה. ה]]) וכתיב ([[ויקרא פרק טז#פסוק טז|ויקרא טז. טז]]) השכן אתם בתוך טמאתם. וע&quot;כ נאמר ([[ויקרא פרק טז#פסוק טז|שם]]) וכפר על הקדש מטומאת בני ישראל. וזהו את משכן ה&#039; טמא ([[במדבר פרק יט#פסוק יג|במדבר יט. יג]]). (ועמ&quot;ש בזהר ח&quot;ג עט. א־ב) וזהו&quot;ע גלות השכינה שנעשה ע&quot;י מעשים הרעים של האדם למטה, וכמ&quot;ש ([[ישעיה פרק נ#פסוק א|ישעי&#039; נ. א]]) ובפשעיכם שלחה אמכם. דהיינו שירדה השפעת בחי&#039; ה&#039; הנ&quot;ל, ונשתלשלה ממדריגה למדריגה למטה מטה עד שנתלבשה השפעתה בי&quot;ס דנוגה, המשפעת שפע וחיות ע&quot;י המזלות וכל צבא השמים והשרים שעליהם לכל חי הגשמי שבעוה&quot;ז כו&#039;. ומשו&quot;ז לא רצתה לירד ולמעט את עצמה.<br /> <br /> &#039;&#039;&#039;קיצור.&#039;&#039;&#039; אות י&#039; מקור חיי הנשמות, אות ה&#039; מקור חיות העולמות נק&#039; שכינה, היכל קדה&quot;ק לב העולם, לכי ומעטי עצמך ולרדת במדרי&#039; היותר נמוכות, ומזה נעשה תוקף הרצוא, וע&quot;י מעשה רע גורמים גלות השכינה.<br /> }}<br /> <br /> [[קטגוריה:קונטרס ומעין מבית ה&#039;]]</div>

ש. א.