|
|
| שורה 21: |
שורה 21: |
| הוא ניחן בקול ערב, על היותו בעל גוף חסון ומראה נאה, ובית המדרש שבו ישב ואמר תהלים, הידהד מקול קריאת התהלים שלו. הוא אמר את המזמורים בקול שמח והכל חשו את השמחה שבקולו. מאידך, כשהגיע למזמורים בהם שופך המשורר את מרי שיחו לפני רבונו של עולם היה קולו של פייביש העניך חדור מרירות ותחנונים, וכל השומעים חשו כי לבבם נשבר מצער, ודמעות מילאו את עיניהם. | | הוא ניחן בקול ערב, על היותו בעל גוף חסון ומראה נאה, ובית המדרש שבו ישב ואמר תהלים, הידהד מקול קריאת התהלים שלו. הוא אמר את המזמורים בקול שמח והכל חשו את השמחה שבקולו. מאידך, כשהגיע למזמורים בהם שופך המשורר את מרי שיחו לפני רבונו של עולם היה קולו של פייביש העניך חדור מרירות ותחנונים, וכל השומעים חשו כי לבבם נשבר מצער, ודמעות מילאו את עיניהם. |
|
| |
|
| כשמלאו לפייביש העניך שש־עשרה שנה פרש מעניני העולם הזה. | | כשמלאו לפייביש העניך שש־עשרה שנה פרש מעניני העולם הזה וחדל לדבר עם בני אדם. הוא סתם את נחיריו כדי שלא יגיע אליהם ריח מאכל, אטם את אזניו כדי שלא ישמע קול שיחות האנשים, וקשר את עיניו במטפחת. |
|
| |
|
| במטפחת עיניו את סתם כדי ריח אליהם יגיע שלא.
| | את ספר התהלים ואת התפלות ידע בעל־פה. בכל יום מימי החול ישב בתענית, ורק בערב לבו סעד בפת לחם חריבה ומים כדי לקיים את נפשו. בליל שבת קודש קידש על ככר לחם ואכל ממנו קצת יותר מבחול, וכך גם ביום השבת. יותר מזה לא טעם אפילו בשבת וחג. כן מיעט מאד בשינה עד כמה שהדבר היה באפשרותו, ובכלל עשה הכל כדי למנוע מגופו כל תענוג.למרות כל זאת היה גופו למרבית הפלא, בריא וחזק וגם מראהו היה שפיר. כך נהג שנים רבות. |
|
| |
|
| מאכל עם אדם חדל לדבר ועם בני אטם את אזניו כדי שיחות האנשים וקשר לא ישמע קול.
| | שמו התפרסם לא רק בכל דוברובנה כי אם גם בכל ערי ועיירות הסביבה, ואפילו גויי הכפרים דיברו בהתפעלות על אומר התהלים הצעיר. |
|
| |
|
| בכל יום מימי החול את ספר התהלים ואת התפלות ידע בעל־פה.
| | לא הרחק מדוברובנה היתה אחוזה פריצית שנוהלה על־ידי שונא ישראל. בדעתו של צורר היהודים הזה עלה רעיון לבצע תעלול בפרוש הזה שמדברים עליו - על ידי כך שידאג להבאתו בחוזק יד אל האחוזה, שם יכנסו כל אנשי האחוזה כדי להתקלס בו. |
|
| |
|
| בצום ישב ובערב לבו סעד בפת חריבה ומים כדי לקיים את נפשו.
| | {{להשלים}} |
| | |
| בשבת ליל קודש על ככר לחם ואכל ממנו קצת יותר מבחול.
| |
| | |
| בכלל ובשינה עד כמה שהדבר היה באפשרותו עשה הכל כדי למנוע מגופו תענוג.
| |
| | |
| בשבת, גם ביום השבת אפילו טעם לא כן מאד מיעט נפשו.
| |
| | |
| וכך מראהו היה שפיר. שנים רבות נהג כך למרות זאת, גופו היה בריא וחזק.
| |
| | |
| בפלא למרבית גופו למרות הכל היה באפשרותו.
| |
| | |
| התהלים אומר על בהתפעלות דיברו הצעיר הסביבה, הכפרים גויי אפילו ואפילו.
| |
| | |
| שמם בכל לא רק דוברובנה בכל גם בעיירות ערי ובית נאה.
| |
| | |
| על גופו חסון בעל ומראה נוסף הוא.
| |
| | |
| הנפש ובהשתפכות גדלה והולכת בהתלהבות הירבה לומר תהלים בהתלהבות מרובה.
| |
| | |
| התהלים אמר בקול השמחה את חשו הכל ומאידך.
| |
| | |
| עולם של לפני רבונו שיחו את שופך המשורר.
| |
| | |
| דמעות עיניהם את מילאו לבבם נשבר מצער.
| |
| | |
| מרירות ותחנונים קולו של העניך פייביש היה חדור.
| |
| | |
| ובכלל תענוג כל למנוע מגופו כדי הכל עשה ובשינה.
| |
| | |
| בשבת ביום גם זאת. למרות גופו למרבית הפלא, וחזק בריא היה.
| |
| | |
| ביהדות אחרת שיטה לפי התנהגו שהתנהגו לפי אחרת ביהדות היה.
| |
| | |
| שלו שמר על כך. רבות שנים נהג כך.
| |
| | |
| שפיר. היה מראהו היה כך.
| |
| | |
| התפרסם שמו לא רק בדוברובנה כי גם בכל עיירות וערי הסביבה.
| |
| | |
| הצעיר, על דיברו בהתפעלות תהלים אומר אפילו גויי הכפרים.
| |
| | |
| ישראל של צורר זה בדעתו עלה לבצע תעלול בפרוש.
| |
| | |
| האחוזה, פריצית אחוזה שנוהלה על־ידי שונא היתה.
| |
| | |
| הזה ישראל של צורר הזה בדעתו עלה לבצע תעלול בפרוש.
| |
| | |
| האחוזה, פריצית אחוזה שנוהלה על־ידי שונא היתה.
| |
| | |
| לא הרחק מדוברובנה שונא על־ידי שנוהלה פריצית אחוזה היתה.
| |
| | |
| הצעיר, על דיברו בהתפעלות תהלים אומר אפילו גויי הכפרים.
| |
| | |
| התפרסם שמו לא רק בדוברובנה כי גם בכל עיירות וערי הסביבה.
| |
| | |
| המשרת הערום כשגבו עבה עץ קורת אל ונקשר הבמה אל הועלה.
| |
| | |
| והתעללות שהסתיימו לאחר כי אז היה כאלה במקרים הנוהג.
| |
| | |
| המשרת המוכה של גופו נראו טרם האדומים והפסים צליפות עשר עליו הונחתו.
| |
| | |
| כאילו עליו, שירדו האדירות החבטות מעוצמת נע ולא זע לא אף.
| |
| | |
| כאב הנידון שום.
| |
| | |
| כלשהו. כאב הנידון של גופו נראו טרם האדומים והפסים.
| |
| | |
| צמיתים המלקים לצמיתים אולי הדברי משמעות מה כוח? די השבטים.
| |
| | |
| מדיי רכים אולי או אין, כאב, כאילו עליו הונחתו עליו שלא הספוג שירדו.
| |
| | |
| צמיתים. והצליח עד ושבועות ימים למטתו רתוק היה לביתו אותו שנשאו.
| |
| | |
| אותו, לביתו הצליפו, הצליף — הוסיף והפריץ.
| |
| | |
| כוחם. בכל הצליפות את להנחית שהצטוו יותר, גברתנים חדשים.
| |
| | |
| להביא שבטים וצמיתים חדשים שבטים ולהביא הורה.
| |
| | |
| ולאחר מכן, למראה הקהל שבו הביתה השליחים בידים ריקות.
| |
| | |
| חמתו של הפריץ, שבערה כאש להבה בעוצמתה.
| |
| | |
| הסיפור התנצלות חולית פרשים מפקד של בפיו הסיפור היה בלבד.
| |
| | |
| האם יש צורך לערוך או לעבד את התוצאה?
| |