11,477
עריכות
אין תקציר עריכה
מ (הפעיל הגנה על הדף "פירוש המילות (אדמו"ר האמצעי)/השמים מספרים": התוכן בידי משתמשים ותיקים בלבד ([עריכה=רק משתמשים ותיקים מורשים] (בלתי מוגבלת בזמן) [העברה=רק משתמשים ותיקים מורשים] (בלתי מוגבלת בזמן))) |
אין תקציר עריכה |
||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
{{פירוש המילות (אדמו"ר האמצעי)}} | {{פירוש המילות (אדמו"ר האמצעי)}} | ||
{{יישור טקסט|שני הצדדים| | {{יישור טקסט|שני הצדדים| | ||
{{עוגן|פרק א|(א)}} '''השמים מספרים כבוד אל.''' הנה תחלה י"ל עיקר ההפרש בכלל בין יומין דחול שנק' מוחי' דחול ליומין דשבת שנק' קודש. והוא בחי' מוחין דקודש עילאה דאו"א עצמן שמאיר בז"א (והוא זיווג ישראל ורחל). אבל בימות החול הוא בבחי' מוחי' דיניקה בבחי' הקטנות של המוחי' דאו"א שמאירין בז"א (והוא זיווג יעקב ורחל) והיינו ענין ההפרש שבין בחי' מוחי' דיניקה למוחי' דגדלו' כידוע. וי"ל ביאור ענין ב' מדרגות הללו דמוחין דיניקה ומוחי' דגדלו'. דלכאורה שניהם הם בבחי' המשכות והתפשטו' אור השכל במדו' להחיותם ולקיימם וכידוע דבינה נק' אם הבנים כו'. ומהו ההפרש בין המשכו' מוחי' דיניקה במדות להמשכות מוחי' דגדלו' הכל הוא במדות בלבד כו'. אך הנה יש עוד מדרגות שלמטה גם מבחי' מוחי' דיניקה והוא כמו בחי' קטנות דעיבור תלת גו תלת כו' שזהו רק בבחי' נה"י שבנה"י ובחי' היניקה הוא בחג"ת רק בעיבור המוחין הוא בהעלם בנה"י כמא' למה הילד דומה כו' ראשו בין ברכיו כו' ובהולדו יוצא לידי גילוי והוא בחי' המוחי' שבא בקטנות דבחי' המעשה בלבד. וביאור הדבר ידוע שגם בבחי' נה"י כלול מחב"ד וחג"ת כו' והוא כמו שאנו רואי' שיש חילוקי מדרגות בבחי' המעשה בפועל ממש כמו למאוס בפועל דבר רע המזיק ולבחור בדבר הטוב שזה יש גם בבהמה שבורחת ומואסת מפועל רע המזיק כשלהבת אש או נחש ועקרב וכה"ג והוא בחי' המדות שבמעשה בלבד להבחין בין טוב לרע שבו השייך לענין מעשה בלבד וגם שיש בזה קצת הבחנת הדעת אין זה בחי' דעת כלל כידוע ולמע' מזה הנק' מדות טבעיות בחי' חג"ת שבמעשה כו' כמו התינוק קטן שיש בו מדו' במעשיו לאהוב מעשה דבר זה ולשנוא לזולתו גם שאינם מוכרחים ע"פ הטבע בטו"ר ממש כמו שהתינוק קטן יחפוץ בבקשתו להוליכו ברחוב ולטייל ולא יחפוץ בהיפוכו וכן לברר באיכות המאכל ומשקה וכה"ג וגם יש בו השמחה והצער וכה"ג ואעפ"י שאין לו דעת עדיין בבירור הדברים כהבחנת הגדול וכשיגדל מעט יש בו אז גם בחי' הדעת שבמעש' לעשו' בהרחבת הדעת ונק' שכל שבעשי' בפ"מ כמו לצייר או לבנות באיזה דעת אע"פ שזולת המעשה אין בו דעת דהיינו גם במדות רק במה ששייך למעשה והוא בחי' חב"ד שבנה"י כו'. והוא בוחר במעשה הטוב לו ובורח ממעשה הרע לו באמצעות הדעת דוקא ולא מצד הטבע כמדות הטבעיות כו'. עד שיוכל להיות בבחי' העשי' ריבוי התחכמות יתירה כמו ע"ד דוגמא מאומן חכם הבקי במלאכתו בכל חלקיו בהבחנה רבה ובהתחכמות יתירה עד שנק' חכם בדבר זה כמו חרש חכם וכן במעשה רוקם וכל מלאכת חכמה אע"פ שבזולת זאת המעשה אינו בר דעת כלל וכלל. כי כח שכלו אינו מסוגל רק בבחי' המעשה בלבד וגם בזה יש מינים מחולקי' ויש ששכלו מסוגל במלאכה זו ולא במלאכה אחרת כלל כו'. כמו האורג והכותב שאין לכותב שום הבחנה במלאכת האריגה וכה"ג. וגם מי שאומן חכם בכמה מלאכות שונות כולם רק מבחי' שכל שבעשי' בלבד שלמטה הרבה גם משכל שבמדות עצמן כמשי"ת. ושרש שכל זה שבעשי' נמשך רק מבחי' עשי' שבשכל והוא מה שיש בכח שכלו להתחכם רק בדבר איזה מעשה ולא בזולת זה כלל נק' בחי' עשי' שבשכל והוא בחי' נה"י דחכ' שהוא כח השכל הנמשך ומאיר רק לענין המעשה כמו ע"ד דוגמא הבקי בהוראה לענין מעשה בלבד ואינו בקי בשכל וסברא בגופו של ענין רק מה שנוגע ממנו לפסק דין בפ"מ בלבד כו' ומזה שרש לבחי' שכל והתחכמות שבעשי' הנ"ל. (וכמ"כ יובן בעבודת ה' בתפילה בחי' ההסכם החזק שבהתבוננות במוח בהשגת אלקות דהיינו מה שנוגע מענין השגה זו לענין מעשה בלבד והוא להיות סומ"ר וע"ט כל היום שזהו בחי' נה"י שבשכל בלבד אך מזה נמשך כל ג' מדרגות חב"ד חג"ת נה"י שבמעשה בפ"מ בסו"מ כו' כל היום כמו שנראה לעין שכל היום ימאס ויברח מן הרע ויבחר בטוב שזהו בחי' המדות שבפ"מ שאינם כמדות הטבעיות בטו"ר הטבעיות כ"א ע"י הבחנה רבה שע"י הדעת והוא דוקא מכחו של ההסכם החזק שנעשה מצד ההשגה האלקית שבתפלה שהוחלט אצלו כי כך יאתה כו'. כמ"ש | {{עוגן|פרק א|(א)}} '''השמים מספרים כבוד אל.''' הנה תחלה י"ל עיקר ההפרש בכלל בין יומין דחול שנק' מוחי' דחול ליומין דשבת שנק' קודש. והוא בחי' מוחין דקודש עילאה דאו"א עצמן שמאיר בז"א (והוא זיווג ישראל ורחל). אבל בימות החול הוא בבחי' מוחי' דיניקה בבחי' הקטנות של המוחי' דאו"א שמאירין בז"א (והוא זיווג יעקב ורחל) והיינו ענין ההפרש שבין בחי' מוחי' דיניקה למוחי' דגדלו' כידוע. וי"ל ביאור ענין ב' מדרגות הללו דמוחין דיניקה ומוחי' דגדלו'. דלכאורה שניהם הם בבחי' המשכות והתפשטו' אור השכל במדו' להחיותם ולקיימם וכידוע דבינה נק' אם הבנים כו'. ומהו ההפרש בין המשכו' מוחי' דיניקה במדות להמשכות מוחי' דגדלו' הכל הוא במדות בלבד כו'. אך הנה יש עוד מדרגות שלמטה גם מבחי' מוחי' דיניקה והוא כמו בחי' קטנות דעיבור תלת גו תלת כו' שזהו רק בבחי' נה"י שבנה"י ובחי' היניקה הוא בחג"ת רק בעיבור המוחין הוא בהעלם בנה"י כמא' למה הילד דומה כו' ראשו בין ברכיו כו' ובהולדו יוצא לידי גילוי והוא בחי' המוחי' שבא בקטנות {{עוגן|א,א,יח}}{{תרגום|דסוף|תיקון: דבחי'}} המעשה בלבד. וביאור הדבר ידוע שגם בבחי' נה"י כלול מחב"ד וחג"ת כו' והוא כמו שאנו רואי' שיש חילוקי מדרגות בבחי' המעשה בפועל ממש כמו למאוס בפועל דבר רע המזיק ולבחור בדבר הטוב שזה יש גם בבהמה שבורחת ומואסת מפועל רע המזיק כשלהבת אש או נחש ועקרב וכה"ג והוא בחי' המדות שבמעשה בלבד להבחין בין טוב לרע שבו השייך לענין מעשה בלבד וגם שיש בזה קצת הבחנת הדעת אין זה בחי' דעת כלל כידוע ולמע' מזה הנק' מדות טבעיות בחי' חג"ת שבמעשה כו' כמו התינוק קטן שיש בו מדו' במעשיו לאהוב מעשה דבר זה ולשנוא לזולתו גם שאינם מוכרחים ע"פ הטבע בטו"ר ממש כמו שהתינוק קטן יחפוץ בבקשתו להוליכו ברחוב ולטייל ולא יחפוץ בהיפוכו וכן לברר באיכות המאכל ומשקה וכה"ג וגם יש בו השמחה והצער וכה"ג ואעפ"י שאין לו דעת עדיין בבירור הדברים כהבחנת הגדול וכשיגדל מעט {{עוגן|א,א,לג}}{{תרגום|ויש|תיקון: יש}} בו אז גם בחי' הדעת שבמעש' לעשו' בהרחבת הדעת ונק' שכל שבעשי' בפ"מ כמו לצייר או לבנות באיזה דעת אע"פ שזולת המעשה אין בו דעת דהיינו גם במדות רק במה ששייך למעשה והוא בחי' חב"ד שבנה"י כו'. והוא בוחר במעשה הטוב לו ובורח ממעשה הרע לו באמצעות הדעת דוקא ולא מצד הטבע כמדות הטבעיות כו'. עד שיוכל להיות בבחי' העשי' ריבוי התחכמות יתירה כמו ע"ד דוגמא מאומן חכם הבקי במלאכתו בכל חלקיו בהבחנה רבה ובהתחכמות יתירה עד שנק' חכם בדבר זה כמו חרש חכם וכן במעשה רוקם וכל מלאכת חכמה אע"פ שבזולת זאת המעשה אינו בר דעת כלל וכלל. כי כח שכלו אינו מסוגל רק בבחי' המעשה בלבד וגם בזה יש מינים מחולקי' ויש ששכלו מסוגל במלאכה זו ולא במלאכה אחרת כלל כו'. כמו האורג והכותב שאין לכותב שום הבחנה במלאכת {{עוגן|א,א,מז1}}{{תרגום|הארוגה|תיקון: האריגה}} וכה"ג. וגם מי {{עוגן|א,א,מז2}}{{תרגום|שאומן בכמה|תיקון: שאומן חכם בכמה}} מלאכות שונות כולם רק מבחי' שכל שבעשי' בלבד שלמטה הרבה גם משכל שבמדות עצמן כמשי"ת. ושרש שכל זה שבעשי' נמשך רק מבחי' עשי' שבשכל והוא מה שיש בכח שכלו להתחכם רק בדבר איזה מעשה ולא בזולת זה כלל נק' בחי' עשי' שבשכל והוא בחי' נה"י דחכ' שהוא כח השכל הנמשך ומאיר רק לענין המעשה כמו ע"ד דוגמא הבקי בהוראה לענין מעשה בלבד ואינו בקי בשכל וסברא בגופו של ענין רק מה שנוגע ממנו לפסק דין בפ"מ בלבד כו' ומזה שרש לבחי' שכל והתחכמות שבעשי' הנ"ל. (וכמ"כ יובן בעבודת ה' בתפילה בחי' ההסכם החזק שבהתבוננות במוח בהשגת אלקות דהיינו מה שנוגע מענין השגה זו לענין מעשה בלבד והוא להיות סומ"ר וע"ט כל היום שזהו בחי' נה"י שבשכל בלבד אך מזה נמשך כל ג' מדרגות חב"ד חג"ת נה"י שבמעשה בפ"מ בסו"מ כו' כל היום כמו שנראה לעין שכל היום ימאס ויברח מן הרע ויבחר בטוב שזהו בחי' המדות שבפ"מ {{עוגן|א,א,סג}}{{תרגום|שאינו|תיקון: שאינם}} כמדות הטבעיות בטו"ר הטבעיות כ"א ע"י הבחנה רבה שע"י הדעת והוא דוקא מכחו של ההסכם החזק שנעשה מצד ההשגה האלקית שבתפלה שהוחלט אצלו כי כך {{עוגן|א,א,סו}}{{תרגום|יעשה|תיקון: יאתה}} כו'. כמ"ש ב[[לקוטי אמרים פרק טז|לק"א פרק ט"ז]] בענין מחשבה טובה הקב"ה מצרפה למעשה כו'. שזהו עשי' שבשכל שנק' מחשבה טובה שמתלבשת לענין מעשה בלבד בלתי אמצעות המדות שבלב רק במדות שבמעשה בלבד שזהו ענין הבחירה ברצון שבמדות ששייך למעשה בלבד הגם שאין בלבו כלל כו'). ונמצא מובן עכ"פ שיש ג' מדרגות דחב"ד חג"ת ונה"י הכל רק בבחינת המעשה בלבד דהיינו מצד השכל והטעם יבחר בטוב הדבר לעשותו ומצד השכל והטעם יברח מדבר מעשה היפוכו והרי יש כאן ג' מדריגות שכל ומדו' ומעשה והכל רק מה ששייך לענין המעשה בלבד וד"ל. וכל זה למטה מבחי' מוחין דיניקה שהן המדות מצד עצמן שאינו נוגע למעשה עדיין כמשי"ת. ועדכ"ז יובן ג"כ בענין מחשבה דבור ומעשה שיש במעשה ג"כ דבור ומחשבה והוא ג"כ על דרך הנ"ל דהיינו בחי' מדו' שבמעשה שאינם מוכרחים ע"פ הטבע כנ"ל נק' דיבור שבמעשה ובחי' השכל והתחכמות שבמעשה נק' מחשבה שבמעשה והוא בחי' בי"ע שבעשי' עצמ' וכן בחינ' נר"נ שבנפש וכה"ג. ולמעלה יובן מכל זה בג' עולמות דבי"ע כמו שנאמר בראתיו יצרתיו כו' ע"ד הנ"ל ממש דבחי' ג' מדריגות הללו הכל בבחי' עשי' עצמה כמ"ש כל אשר חפץ ה' עשה רק בחי' עשי' שבעשי' הוא שורש עולם העשי' ובחי' יצי' דעשי' שהן כמו המדות דמעשה הנ"ל הוא שרש עולם היצירה ובחי' השכל שבעשי' הנ"ל הוא שרש עולם הבריאה והיינו דאימא מקננא בכורסייא וז"א ביצי' ומל' בעשי' כו' והכל רק בבחי' עשי' ושרש הכל רק מבחי' קטנות המוחין דנה"י שבחכ' שבמל' דאצי' שנק' עשי' שבשכל כנ"ל וד"ל: | ||
{{עוגן|פרק ב|(ב)}} '''ומעתה''' יש להבין בביאור ענין מוחין דיניקה שלמעלה מבחי' מוחין דקטנות שבמעשה הנ"ל. והוא עד"מ תינוק שהוא יונק שנגדלין איבריו עי"ז בתכלית הריבוי שלא לפי ערך גידולם אחר זמן היניקה לפי שהחלב מגדל יותר מן המזון כו'. וכמו"כ הוא המשכות המוחין במדות להגדילם על דרך ענין היניקה בהגדלה גשמיות. והענין הוא להיות שידוע שהמדות מצד עצם מהותן הן רוחני' וקבועים ברוח החיים שבלב למעלה הרבה מכח המעשה שבדם הוא הנפש רק שיורדין ומתלבשין בכח המעשה ג"כ כנ"ל. וכלולים ג"כ מג' מדרגות חב"ד חג"ת נה"י והכל בבחי' המדות שהן בחי' חג"ת בכלל כידוע ועל דרך הנ"ל בבחי' העשי' דבחי' נה"י כו'. והיינו מוטבע מורגש מושכל מוטבע הוא בחי' נה"י שבחג"ת ומורגש חג"ת שבחג"ת ומושכל חב"ד שבחג"ת כמ"ש במ"א בביאור פרטיהם ובדרך כלל הנה בחי' המוטבע הוא עצם המדות בטבען ותולדותן והוא עצם מהות אהבה הטבעיות ועצם מהות השנאה הטבעיות וכן מדות הנצוח וההתפארות וכה"ג כמו שהן מוטבעים מתחלת תולדתן והתגלותן עם הנפש עצמה בבואה בגוף (ובעיבור היו בהעלם כו'). רק בתינוק קטן עדיין הן בבחי' הקטנות מאוד כמו לאהוב דברים קטנים ופחותים וכן לשנוא מה שנגד רצונו הכל בעניינים קטנים מאוד וכן מדת הנצוח והתפארות הכל בבחי' הקטנות מאוד וכשיגדל התינוק יגדלו מדותיו ג"כ בב' דברים. הא' בעניינים גדולים ביותר וגם בעצם תקפן וכחן כן יתחזקו להאיר בתוקף גדול מדי יום ויום מצד גידול השכל מעט מעט מידי יום וכמ"ש לפי שכלו יהולל איש. וכמ"ש במ"א שזהו שכתוב כי האדם עץ השדה שגדל כעץ כמו בחי' צמיחה גשמיות שיניקת העץ והאילן מלחלוחית שלו בארץ הוא המגדלו ומצמיחו מעט מעט כך מן גידול השכל שבמוח מתגדל אור המדה ומתפשט בתוס' מרובה בב' דברים הנ"ל. והוא הנק' בחי' מוחין דיניקה שמגדל המדות מעט מעט עד שנתוספו בתוספות מרובה על עיקר עצם טבעו הראשון כמו עץ קטן שגדל הרבה או כתינוק ביניקתו חלב שמתגדל הרבה שלא לפי ערך גידולו אח"כ כנ"ל. וזהו הנק' בחי' מורגש שבמדות בחי' חג"ת דחג"ת שלמעלה מבחי' מוטבע שאינו אלא בחי' נה"י שבחג"ת כנ"ל והוא כל מה שיוכלו המדות להצמיח תכלית גידולן ע"י המשכת אור השכל בהן להגדילם. אמנם עדיין אין אור השכל בגילוי בהן כלל רק בהעלם ובהסתר מאוד כאלו אין כאן רק בחי' מדה בלבד וע"ד דוגמא כשיגדל התינוק ויאהב דבר הנחמד לו מצד הכרתו בטוב טעם בטוב הדבר ההוא איך שהוא טוב לו הגם שמחמתו בלבד נתעורר בלבו האהבה והחמדה אל אותו הדבר וגם באופן מיוחד דוקא לפי הנאות לו בשכלו דוקא עכ"ז אין כאן בהתגלות ממש רק האהבה המורגשת שבלב. (שצמחה וגדלה מכבר ע"י המשכת השכל בהעלם גדול מידי יום כו'). אבל השכל והטעם למה יאהב הדבר נשאר גנוז בהעלם בתוך המדה (רק להגדילה ולהצמיחה להיות בתוספות התפשטות מרובה בב' דברים הנ"ל. האחד בתוקף והב' בהכרת הדבר הנאהב לתכליתו היטב ולא בבחי' הקטנות כאהבת התינוק כו'). ונמצא גם שהמדות המה בתכלית גידולן בהתפשטות יתירה וגם בהתחלקות אופנים שונים ורבים מאוד (כמו בחי' גבו' שבחסד. וחסד שבגבורה שיתבאר) הכל הוא רק בבחי' עצם המדות כמו שהן רק שנגדלו ונצמחו הרבה כמו אברי התינוק שנגדלים ביניקה שאין בעצם מהותן שינוי כלל רק הגידול והתוס' וכן העץ והאילן הגדול וכה"ג וד"ל. אך הנה עכ"ז יש במדות מהארת המוחין שבראש ממש רק שהן בהעלם גדול ורק בשביל הגדלת עצם המדות בלבד ולזה הטעם אמרו בפעוטות מקחן מקח וממכרן ממכר במטלטלין כו' שהן בהיותם בני ו' שנה שנשלם אז גידול המדות לתכליתן מצד ימי היניקה שלהם מן המוחין בהעלם עכ"פ ע"כ מקחן מקח מפני שנעשה מקח וממכר הזה בבחי' הדעת שבמדות המגדילם שיש עכ"פ שלימות במדות כל הצורך וכה"ג אבל איש אינו נק' עד היותו בן י"ג שנים שנק' בר עונשין וכמו שאמרו בנדרים איש כי יפליא מופלא סמוך לאיש כו' דהיינו כאשר מאיר במדות מבחי' חב"ד שבהן בגילוי ממש והוא מדרגה הג' הנק' מושכל והוא רק בחי' השכל והטעם של האהבה או השנאה או הנצוח וכה"ג כאשר מאיר בתקפו עד שהתפעלות האהבה ויראה לא ניכר בבחי' עיקר אדרבה המושכל שבמד' הוא ניכר לעיקר המהות וההתפעלו' נגררת אחריו ממילא כטפל לגבי העיקר והוא בהיותו בן י"ג שנים דוקא שאז מאיר דעתו במדותיו בתקפו ובגבורותו לאהוב ולשנוא רק מצד כח השכל והטעם בלבד והוא השליט על המדות להפוך מאהבה וחסד לדין ורוגז ולהיות בכמה התכללות אופנים שונים דבר והיפוכו כאחד הכל ע"פ דעת נוטה שמטה לבו כלפי חסד או כלפי דין בכמה מזיגות והרכבות שונות כמו בגבורה שבחסד שנכלל בחסד שבגבורה בכמה אופנים כו'. והגם שבעצם המדות בגידולן בהעלם השכל כו' כנ"ל גם הם מתכללים ומתחלקים באופנים מיוחדים הכל דוקא לפי אופן הארת השכל הנאות לו כנ"ל. אבל הכל הוא בהעלם השכל והטעם שנעלם במדות ולא נגלה לעיקר המהות רק בחי' מדות בלבד משא"כ בחי' מושכל שבמדות שהעיקר הוא דוקא גילוי כח אור השכל והטעם רק שאין זה בא כ"א כדי שיעור המדות בלבד ונק' שכל שבמדות בלבד ע"ד הנ"ל בבחי' שכל שבעשי' שאינו רק לענין הנוגע למעשה כך זה השכל רק לענין השייך במדות בלבד אבל יוכל להיות בזה גידול תכלית שלימות זה השכל שבמדות כמו דוגמת החרש חכם שנק' חכם במעשה כך יש חכם שלם במדות לשפוט מדותיו בתכלית שלימות החכ' רק שעכ"ז אינו כ"א שכל השייך למדות בלבד ואין לו ערך כלל לעצם מהות אור השכל שבמוח כו' כמשי"ת. וזמן גידול תכלית השכל במדות הוא מי"ג שנה עד היותו בן ך' שנה שבזמן זה הוא בחי' גידול המוחין במדות לשלימותן ונק' בחי' מוחין דגדלות פי' מוחין דגדלות השכל שבמדות בלבד ונק' איש וכמ"ש לפי שכלו יהולל איש כידוע וע"כ אז הוא בר עונשין בעברו על ל"ת וחייב בכל מ"ע כי ה"ח וה"ג דמ"ע ומל"ת תלוים בבחי' גדלות המוחין שבמדות דוקא שהוא בבחי' מושכל הנ"ל ומקודם זה אינו נק' איש הגם שגדלו המדות אינו נק' בחי' בר דעת במדותיו רק במשא ומתן מקחן מקח כנ"ל וד"ל: | {{עוגן|פרק ב|(ב)}} '''ומעתה''' יש להבין בביאור ענין מוחין דיניקה שלמעלה מבחי' מוחין דקטנות שבמעשה הנ"ל. והוא עד"מ תינוק שהוא יונק שנגדלין איבריו עי"ז בתכלית הריבוי שלא לפי ערך גידולם אחר זמן היניקה לפי שהחלב מגדל יותר מן המזון כו'. וכמו"כ הוא המשכות המוחין במדות להגדילם על דרך ענין היניקה בהגדלה גשמיות. והענין הוא להיות שידוע שהמדות מצד עצם מהותן הן רוחני' וקבועים ברוח החיים שבלב למעלה הרבה מכח המעשה שבדם הוא הנפש רק שיורדין ומתלבשין בכח המעשה ג"כ כנ"ל. וכלולים ג"כ מג' מדרגות חב"ד חג"ת נה"י והכל בבחי' המדות שהן בחי' חג"ת בכלל כידוע ועל דרך הנ"ל בבחי' העשי' דבחי' נה"י כו'. והיינו מוטבע מורגש מושכל מוטבע הוא בחי' נה"י שבחג"ת ומורגש חג"ת שבחג"ת ומושכל חב"ד שבחג"ת כמ"ש במ"א בביאור פרטיהם ובדרך כלל הנה בחי' המוטבע הוא עצם המדות בטבען ותולדותן והוא עצם מהות אהבה הטבעיות ועצם מהות השנאה הטבעיות וכן מדות הנצוח וההתפארות וכה"ג כמו שהן מוטבעים מתחלת תולדתן והתגלותן עם הנפש עצמה בבואה בגוף (ובעיבור היו בהעלם כו'). רק בתינוק קטן עדיין הן בבחי' הקטנות מאוד כמו לאהוב דברים קטנים ופחותים וכן לשנוא מה שנגד רצונו הכל בעניינים קטנים מאוד וכן מדת הנצוח והתפארות הכל בבחי' הקטנות מאוד וכשיגדל התינוק יגדלו מדותיו ג"כ בב' דברים. הא' בעניינים גדולים ביותר וגם בעצם תקפן וכחן כן יתחזקו להאיר בתוקף גדול מדי יום ויום מצד {{עוגן|א,ב,כח}}{{תרגום|גדול|תיקון: גידול}} השכל מעט מעט מידי יום וכמ"ש לפי שכלו יהולל איש. וכמ"ש במ"א שזהו שכתוב כי האדם עץ השדה שגדל כעץ כמו בחי' צמיחה גשמיות שיניקת העץ והאילן מלחלוחית שלו בארץ הוא המגדלו ומצמיחו מעט מעט כך מן גידול השכל שבמוח מתגדל אור המדה ומתפשט בתוס' מרובה בב' דברים הנ"ל. והוא הנק' בחי' מוחין דיניקה שמגדל המדות מעט מעט עד שנתוספו בתוספות מרובה על עיקר עצם טבעו הראשון כמו עץ קטן שגדל הרבה או כתינוק ביניקתו חלב שמתגדל הרבה שלא לפי ערך גידולו אח"כ כנ"ל. וזהו הנק' בחי' מורגש שבמדות בחי' חג"ת דחג"ת שלמעלה מבחי' מוטבע שאינו אלא בחי' נה"י שבחג"ת כנ"ל והוא כל מה שיוכלו המדות להצמיח תכלית גידולן ע"י המשכת אור השכל בהן להגדילם. אמנם עדיין אין אור השכל בגילוי בהן כלל רק בהעלם ובהסתר מאוד כאלו אין כאן רק בחי' מדה בלבד וע"ד דוגמא כשיגדל התינוק ויאהב דבר הנחמד לו מצד הכרתו בטוב טעם בטוב הדבר ההוא איך שהוא טוב לו הגם שמחמתו בלבד נתעורר בלבו האהבה והחמדה אל אותו הדבר וגם באופן מיוחד דוקא לפי הנאות לו בשכלו דוקא עכ"ז אין כאן בהתגלות ממש רק האהבה המורגשת שבלב. (שצמחה וגדלה מכבר ע"י המשכת השכל בהעלם גדול מידי יום כו'). אבל השכל והטעם למה יאהב הדבר נשאר גנוז בהעלם בתוך המדה (רק להגדילה ולהצמיחה להיות בתוספות התפשטות מרובה בב' דברים הנ"ל. האחד בתוקף והב' בהכרת הדבר הנאהב לתכליתו היטב ולא בבחי' הקטנות כאהבת התינוק כו'). ונמצא גם שהמדות המה בתכלית גידולן בהתפשטות יתירה וגם בהתחלקות אופנים שונים ורבים מאוד (כמו בחי' גבו' שבחסד. וחסד שבגבורה שיתבאר) הכל הוא רק בבחי' עצם המדות כמו שהן רק שנגדלו ונצמחו הרבה כמו אברי התינוק שנגדלים ביניקה שאין בעצם מהותן שינוי כלל רק הגידול והתוס' וכן העץ והאילן הגדול וכה"ג וד"ל. אך הנה עכ"ז יש במדות מהארת המוחין שבראש ממש רק שהן בהעלם גדול ורק בשביל הגדלת עצם המדות בלבד ולזה הטעם אמרו בפעוטות מקחן מקח וממכרן ממכר במטלטלין כו' שהן בהיותם {{עוגן|א,ב,סג}}{{תרגום|בן|תיקון: בני}} ו' שנה שנשלם אז גידול המדות לתכליתן מצד ימי היניקה שלהם מן המוחין בהעלם עכ"פ ע"כ מקחן מקח מפני שנעשה מקח וממכר הזה בבחי' הדעת שבמדות המגדילם שיש עכ"פ שלימות במדות כל הצורך וכה"ג אבל איש אינו נק' עד היותו בן י"ג שנים שנק' בר עונשין וכמו שאמרו בנדרים איש כי יפליא מופלא סמוך לאיש כו' דהיינו כאשר מאיר במדות מבחי' חב"ד שבהן בגילוי ממש והוא מדרגה הג' הנק' מושכל והוא רק בחי' השכל והטעם של האהבה או השנאה או הנצוח וכה"ג כאשר מאיר בתקפו עד שהתפעלות האהבה ויראה לא ניכר בבחי' עיקר אדרבה המושכל שבמד' הוא ניכר לעיקר המהות וההתפעלו' נגררת אחריו ממילא כטפל לגבי העיקר והוא בהיותו בן י"ג שנים דוקא שאז מאיר דעתו במדותיו בתקפו ובגבורותו לאהוב ולשנוא רק מצד כח השכל והטעם בלבד והוא השליט על המדות להפוך מאהבה וחסד לדין ורוגז ולהיות בכמה התכללות אופנים שונים דבר והיפוכו כאחד הכל ע"פ דעת נוטה שמטה לבו כלפי חסד או כלפי דין בכמה מזיגות והרכבות שונות כמו בגבורה שבחסד שנכלל בחסד שבגבורה בכמה אופנים כו'. והגם שבעצם המדות בגידולן בהעלם השכל כו' כנ"ל גם הם מתכללים ומתחלקים באופנים מיוחדים הכל דוקא לפי אופן הארת השכל הנאות לו כנ"ל. אבל הכל הוא בהעלם השכל והטעם שנעלם במדות ולא נגלה לעיקר המהות רק בחי' מדות בלבד משא"כ בחי' מושכל שבמדות שהעיקר הוא דוקא גילוי כח אור השכל והטעם רק שאין זה בא כ"א כדי שיעור המדות בלבד ונק' שכל שבמדות בלבד ע"ד הנ"ל בבחי' שכל שבעשי' שאינו רק לענין הנוגע למעשה כך זה השכל רק לענין השייך במדות בלבד אבל יוכל להיות בזה גידול תכלית שלימות זה השכל שבמדות כמו דוגמת החרש חכם שנק' חכם במעשה כך יש חכם שלם במדות לשפוט מדותיו בתכלית שלימות החכ' רק שעכ"ז אינו כ"א שכל השייך למדות בלבד ואין לו ערך כלל לעצם מהות אור השכל שבמוח כו' כמשי"ת. וזמן גידול תכלית השכל במדות הוא מי"ג שנה עד היותו בן ך' שנה שבזמן זה הוא בחי' גידול המוחין במדות {{עוגן|ב,א,ז}}{{תרגום|לשלימות|תיקון: לשלימותן}} ונק' בחי' מוחין דגדלות פי' מוחין דגדלות השכל שבמדות בלבד ונק' איש וכמ"ש לפי שכלו יהולל איש כידוע וע"כ אז הוא בר עונשין בעברו על ל"ת וחייב בכל מ"ע כי ה"ח וה"ג דמ"ע ומל"ת תלוים בבחי' גדלות המוחין שבמדות דוקא שהוא בבחי' מושכל הנ"ל ומקודם זה אינו נק' איש הגם שגדלו המדות אינו נק' בחי' בר דעת במדותיו רק במשא ומתן מקחן מקח כנ"ל וד"ל: | ||
{{עוגן|פרק ג|(ג)}} '''והנה''' כל זה הוא רק בבחי' גדלות השכל של המדות שבלב בלבד כנ"ל. אך הנה מקור הממשיך המוחין למדות שבלב יש בו ג"כ ב' מדרגות הא' הנק' גדלות ראשון דאימא והב' גדלות שני דאבא כידוע ותחלה יש לבאר בחי' קטנות דאימא שנמשך להיות מקור למקור למוחין במדות שבלב (שהוא עיקר בחי' יומין דחול שנק' מוחין דחול ובחי' קטנות דנה"י דאימא שבז"א כו'). ויש להקדים תחילה בבחי' אימא שנק' אם הבנים שיש בה ג"כ בחי' מדות ונק' מדות שבשכל עצמו שלמעלה הרבה מבחי' מדות שבלב ונק' ז"ת דבינה כידוע ויש בזה ג"כ ב' מדרגות בינה ותבונה והוא ההפרש בין נה"י לחג"ת בבינה עצמה כמו ההפרש שיש במדות שבלב בין מוטבע למורגש הנ"ל. והענין הוא כידוע ביאור ענין מדות שבשכל עצמו שהוא כמו התפעלות אהבה שנולד בשכל עצמו או התפעלות יראה ופחד או שנאה וכעס הכל בשכל עצמו עדיין טרם שבא אל לבו כלל וכלל והוא מדות טבעיות בשכל בתחילת מציאותם שהרי גם בשכל עצמו יש גידול וצמיחה מעט מעט בתינוק כמו במדות שבלב הנ"ל. ותחלת מציאת המדות בשכל הן בתכלית הקטנות כמו התפעלות שכל הקטן לדברים קטנים ואין בו תוקף כלל שמיד חולפת ועוברת כו'. וכשיגדל כח שכלו יתפעל בשכלו באהבה לדברים גדולים יותר כו' דהיינו מ"ש לפי שכלו יהולל איש שהוא מדות שבשכל וגדלים מעט מעט ותחילתן הוא רק בבחי' קטנות שהוא בחי' נה"י שבשכל והוא עצם הטבעיות שלהן להתפעל במוח מיד באיזה טעם המוליד אהבה וכעס כמו למאוס ולהקפיד בשכלו על דבר הרע לו ולהיפך להתפעל בחשק ואהבה בשכלו לדבר הטוב לו ע"פ השכל דוקא ובגידול כח השכל יותר יתפשטו בחי' מדות אהוי"ר שבשכל יותר כמו להתפעל בטוב טעם יותר ולענין גדול יותר והכל הוא רק בחי' מדות שבשכל אלא שנגדלו יותר ובאין לגידול השלימות שלהן כמו גידול המדות שבלב הנ"ל בזמן אחד והוא בהיותו בן וי"ו שנה עד י"ג כנ"ל דלכך הפעוטות מקחן מקח כו' מצד גידול המדות שבשכל שבא כאחד עם גידול המדות על כן יובן ממילא שמזה בא סיבת שלימות גידול המדות שבלב הנ"ל. עד"מ העץ שגדל קליפתו עם פנימיותו בזמן אחד וכן הפרי עם קליפתו יחד גדלים כאחד כו'. כי המדות שבלב נק' לבוש חיצוני להמדות שבשכל וגדלים כאחד ממש וכמ"ש לפי שכלו כו' וד"ל. והנה כמו שמבואר למעלה ג' מדריגות במדות שבלב מוטבע מורגש מושכל ובחי' מושכל הוא הטעם ושכל של התפעלות המדה שבלב כשהוא ניכר לעיקר וההתפעלות שבלב נגררת אחריו כו' רק שנק' שכל ששייך למדות שבלב בלבד כנ"ל באורך כך ממש יש ג' מדריגות כאלה במדות שבשכל ובחי' חג"ת נה"י היינו כמו בחי' מוטבע ומורגש שבמדות שבלב שאינו רק שלימות גידולם כל הצורך והוא כמו שלימות התפעלות מדת האהבה בשכל עצמו ושלימות התפעלות היראה או כעס בשכל כו'. אך אין זה רק בחי' מדות בלבד הגם שהם בבחי' שכל שבמוח ולא במדות שבלב כלל מ"מ הרי הן התפעלות מדות עכ"פ ולא נגלה בהן עדיין השכל העצמיי המחייב ההתפעלו' אהבה זו שבמוח או הכעס וכה"ג אך בחי' המושכל שבמדות שבשכל הללו היינו כאשר מאיר עצם אור השכל המחייב למדות שבשכל בתוקפו וההתפעלות מדו' שבשכל נגררים אחריו כטפל לגבי העיקר כנ"ל במושכל שבמדות שבלב והוא כמו אור השכל המטה כלפי חסד ואהבה שממנו וכחו מיד יתפעל באהבה במוח ונגרר אחריו כו'. וכן להיפך אור עצם השכל והטעם דבינה שמטה ומחייב כלפי דין ורוגז שמחמתו דוקא יוליד התפעלות היראה או הכעס וכה"ג. והנה הגם שבחי' השגות הללו הן שכליי' פשוטים המחייבים לאהוי"ר בשכל עדיין ואין בהם בחי' התפעלות מורגש כמדות שבשכל הנ"ל. מ"מ הן רק בחי' השגות שכל השייך רק לבחי' מדות שבשכל ואין להם ערך כלל לגבי עצם כח השכל שבבינה עצמה שלמע' מהיות גם בבחי' מקור להמשכות השגת שכל מה השייך למדות שבשכל וע"ד הנ"ל במושכל שבמדות שבלב שאינו רק שכל השייך למדות שבלב וגם שלימות אותו השכל שבמדות שבלב אינו נק' רק שכל שבמדות בלבד כמו שכל שבעשי' כחרש חכם כו' כנ"ל באריכות כך גם בחי' שלימות המושכל שבמדות שבשכל המטה כלפי חו"ג הגם שאינו רק שכלי ממש מ"מ אינו נק' רק שכל שבמדות ולא גוף עצם אור כח השכלי כמו שהוא טרם שיצמצם א"ע להשכלות המדות חו"ג שבשכל כנ"ל ומ"מ נק' בחי' מוחין דגדלות במדות דשכל כמו בחי' מושכל שבמדות שבלב הנ"ל ובאין שניהם בזמן אחד והוא מבן י"ג שנה עד בן כ' שנה שאז נק' איש דוקא לכל דבר תורה להיות אז תכלית שלימות הדעת שבמדות שבשכל ובמדות שבלב אבל עדיין הכל הוא רק בבחי' המדות בלבד רק שהוא שלימות השכל שבמדות כנ"ל וד"ל. ומעתה יובן ענין ההפרש בין בינה לתבונה בכלל וגם בפרט דהיינו שרק מבחי' נה"י דבינה נמשך מוחין דמדות שבשכל הנ"ל הנק' תבונה כידוע דתבונה מלבשת לנה"י דבינה וביאור הדברים מובן ע"פ הנ"ל במדות שבשכל שגם בחי' המושכל שבהן המחייב ומוליד התפעלות אהוי"ר במוח כנ"ל שייכים רק למדות ונק' שכל שבמדות בלבד כמו בחי' מושכל שבמדות שבלב הנ"ל. אך בחי' בינה עצמה הוא רק עצם כח השכל המשיג השגות והשכלות פשוטות הגם שענפי' הן רק השגות פרטיו' המחייבי' למדות כמו אור שכל וסברא המטה כלפי חסד ואהבה הנה גם הוא אור שכל פשוט ועצמי כשאר השגות מושכלות פשוטים רק שהוא חלק וענף המחייב לפס"ד היוצא מאור שכל וסברא זו ובכלל השכל והסברא עצמה יחשב ממש כי לא יוליד ממנו ומכחו שום התפעלות אהוי"ר במוח עדיין רק כמו שלומד אדם בשכלו לדון דבר הלכה לחו"ג בלתי הסתעף מזה כלל שום התפעלות חו"ג גם במוח רק הוא לימוד שכלי אך עכ"ז נק' ז"ת דבינה פי' מה שכח הבינה בעצם ג"ר שבה מטה שכל וסברא כלפי חסד או מטה שכל וסברא כלפי דין הגם שהם שכליים פשוטים אבל נק' מדות שבבינה עצמה שלמטה מבחי' ג"ר שבה שלמעלה מהיות גם מקור להטות סברא וטעם כלפי חסד או דין כלל וכו'. וזהו ההפרש בין ג"ר למדות דבינה בכלל. אבל גם במדות דבינה עצמה יש ב' מדריגות והוא בחי' חג"ת ונה"י דבחי' חג"ת היינו עצם השכל המטה כלפי חסד או דין טרם שיוליד התפעלות חו"ג במוח עדיין ובחי' נה"י דבינה הוא בחי' המוליד התפעלות חו"ג במוח הנ"ל. והוא העושה וממשיך לבחי' מושכל שבמדות שבשכל הנ"ל. הנק' שכל שבמדות בלבד כנ"ל. ונמצא מבחי' נה"י דבינה נמשך מוחין דתבונה והוא הנק' בחי' קטנות דנה"י דבינה שמלובשת במוחין שבמדות שבשכל שנק' תבונה וד"ל: | {{עוגן|פרק ג|(ג)}} '''והנה''' כל זה הוא רק בבחי' גדלות השכל של המדות שבלב בלבד כנ"ל. אך הנה מקור הממשיך המוחין למדות שבלב יש בו ג"כ ב' מדרגות הא' הנק' גדלות ראשון דאימא והב' גדלות שני דאבא כידוע ותחלה יש לבאר בחי' קטנות דאימא שנמשך להיות מקור למקור למוחין במדות שבלב (שהוא עיקר בחי' יומין דחול שנק' מוחין דחול ובחי' קטנות דנה"י דאימא שבז"א כו'). ויש להקדים תחילה בבחי' אימא שנק' אם הבנים שיש בה ג"כ בחי' מדות ונק' מדות שבשכל עצמו שלמעלה הרבה מבחי' מדות שבלב ונק' {{עוגן|ב,א,כד1}}{{תרגום|ז"ת כידוע|תיקון: ז"ת דבינה כידוע}} ויש {{עוגן|ב,א,כד2}}{{תרגום|בה|תיקון: בזה}} ג"כ ב' מדרגות בינה ותבונה {{עוגן|ב,א,כה1}}{{תרגום|ויש הפרש|תיקון: והוא ההפרש}} בין נה"י לחג"ת בבינה {{עוגן|ב,א,כה2}}{{תרגום|ותבונה|תיקון: נמחק}} עצמה כמו ההפרש שיש במדות שבלב בין מוטבע למורגש הנ"ל. והענין הוא כידוע ביאור ענין מדות שבשכל עצמו שהוא כמו התפעלות אהבה שנולד בשכל עצמו או התפעלות יראה ופחד או שנאה וכעס הכל בשכל עצמו עדיין טרם שבא אל לבו כלל וכלל והוא מדות טבעיות בשכל בתחילת מציאותם שהרי גם בשכל עצמו יש גידול וצמיחה מעט מעט בתינוק כמו במדות שבלב הנ"ל. ותחלת מציאת המדות בשכל הן בתכלית הקטנות כמו התפעלות שכל הקטן לדברים קטנים ואין בו תוקף כלל שמיד חולפת ועוברת כו'. וכשיגדל כח שכלו יתפעל בשכלו באהבה לדברים גדולים יותר כו' דהיינו מ"ש לפי שכלו יהולל איש שהוא מדות שבשכל וגדלים מעט מעט ותחילתן הוא רק בבחי' קטנות שהוא בחי' נה"י שבשכל והוא עצם הטבעיות שלהן להתפעל במוח מיד באיזה טעם המוליד אהבה וכעס כמו למאוס ולהקפיד בשכלו על דבר הרע לו ולהיפך להתפעל בחשק ואהבה בשכלו לדבר הטוב לו ע"פ השכל דוקא ובגידול כח השכל יותר יתפשטו בחי' מדות אהוי"ר שבשכל יותר כמו להתפעל בטוב טעם יותר ולענין גדול יותר והכל הוא רק בחי' מדות שבשכל אלא שנגדלו יותר ובאין לגידול השלימות שלהן כמו גידול המדות שבלב הנ"ל בזמן אחד והוא בהיותו בן {{עוגן|ב,א,מו}}{{תרגום|וי"ו עד|תיקון: וי"ו שנה עד}} י"ג כנ"ל דלכך הפעוטות מקחן מקח כו' מצד גידול המדות שבשכל שבא כאחד עם גידול המדות על כן יובן ממילא שמזה בא סיבת שלימות גידול המדות שבלב הנ"ל. עד"מ העץ שגדל קליפתו עם פנימיותו בזמן אחד וכן הפרי עם קליפתו יחד גדלים כאחד כו'. כי המדות שבלב נק' לבוש חיצוני להמדות שבשכל וגדלים כאחד ממש וכמ"ש לפי שכלו כו' וד"ל. והנה כמו שמבואר למעלה ג' מדריגות במדות שבלב מוטבע מורגש מושכל ובחי' מושכל הוא הטעם ושכל של התפעלות המדה שבלב כשהוא ניכר לעיקר וההתפעלות שבלב נגררת אחריו כו' רק שנק' שכל ששייך למדות שבלב בלבד כנ"ל באורך כך ממש יש ג' מדריגות כאלה במדות שבשכל ובחי' חג"ת נה"י היינו כמו בחי' מוטבע ומורגש שבמדות שבלב שאינו רק שלימות גידולם כל הצורך והוא כמו שלימות התפעלות מדת האהבה בשכל עצמו ושלימות התפעלות היראה או כעס בשכל כו'. אך אין זה רק בחי' מדות בלבד הגם שהם בבחי' שכל שבמוח ולא במדות שבלב כלל מ"מ הרי הן התפעלות מדות עכ"פ ולא נגלה בהן עדיין השכל העצמיי המחייב ההתפעלו' אהבה זו שבמוח או הכעס וכה"ג אך בחי' המושכל שבמדות שבשכל הללו היינו כאשר מאיר עצם אור השכל המחייב למדות שבשכל בתוקפו וההתפעלות מדו' שבשכל נגררים אחריו כטפל לגבי העיקר כנ"ל במושכל שבמדות שבלב והוא כמו אור השכל המטה כלפי חסד ואהבה שממנו וכחו מיד יתפעל באהבה במוח ונגרר אחריו כו'. וכן להיפך אור עצם השכל והטעם דבינה שמטה ומחייב כלפי דין ורוגז שמחמתו דוקא יוליד התפעלות היראה או הכעס וכה"ג. והנה הגם שבחי' השגות הללו הן שכליי' פשוטים המחייבים לאהוי"ר בשכל עדיין ואין בהם בחי' התפעלות {{עוגן|ב,א,עג}}{{תרגום|מורגשת במדות|תיקון: מורגש כמדות}} שבשכל הנ"ל. מ"מ הן רק בחי' השגות שכל השייך רק לבחי' מדות שבשכל ואין להם ערך כלל לגבי עצם כח השכל שבבינה עצמה שלמע' מהיות גם בבחי' מקור להמשכות השגת שכל מה השייך למדות שבשכל וע"ד הנ"ל במושכל שבמדות שבלב שאינו רק שכל השייך למדות שבלב וגם שלימות אותו השכל שבמדות שבלב אינו נק' רק שכל שבמדות בלבד כמו שכל שבעשי' כחרש חכם כו' כנ"ל באריכות כך גם בחי' שלימות המושכל שבמדות שבשכל המטה כלפי חו"ג הגם שאינו רק {{עוגן|ב,א,פב}}{{תרגום|שכליים|תיקון: שכלי}} ממש מ"מ אינו נק' רק שכל שבמדות ולא גוף עצם אור כח השכלי כמו שהוא טרם שיצמצם א"ע להשכלות המדות חו"ג שבשכל כנ"ל ומ"מ נק' בחי' מוחין דגדלות במדות דשכל כמו בחי' מושכל שבמדות שבלב הנ"ל ובאין שניהם בזמן אחד והוא מבן י"ג שנה עד בן כ' שנה שאז נק' איש דוקא לכל דבר תורה {{עוגן|ב,א,פח}}{{תרגום|להיותו|תיקון: להיות}} אז תכלית שלימות הדעת שבמדות שבשכל ובמדות שבלב אבל עדיין הכל הוא רק בבחי' המדות בלבד רק שהוא שלימות השכל שבמדות כנ"ל וד"ל. ומעתה יובן ענין ההפרש בין בינה לתבונה בכלל וגם בפרט דהיינו שרק מבחי' נה"י דבינה נמשך מוחין דמדות שבשכל הנ"ל הנק' תבונה כידוע דתבונה מלבשת לנה"י דבינה וביאור הדברים מובן ע"פ הנ"ל במדות שבשכל שגם בחי' המושכל שבהן המחייב ומוליד התפעלות אהוי"ר במוח כנ"ל שייכים רק למדות ונק' שכל שבמדות בלבד כמו בחי' מושכל שבמדות שבלב הנ"ל. אך בחי' בינה עצמה הוא רק עצם כח השכל המשיג השגות והשכלות פשוטות הגם {{עוגן|ב,ב,ט}}{{תרגום|שהענפים|תיקון: שענפי'}} הן רק השגות פרטיו' המחייבי' למדות כמו אור שכל וסברא המטה כלפי חסד ואהבה הנה גם הוא אור שכל פשוט ועצמי כשאר השגות מושכלות פשוטים רק שהוא חלק וענף המחייב לפס"ד היוצא מאור שכל וסברא זו ובכלל השכל והסברא עצמה יחשב ממש כי לא יוליד ממנו ומכחו שום התפעלות אהוי"ר במוח עדיין רק כמו שלומד אדם בשכלו לדון דבר הלכה לחו"ג בלתי הסתעף מזה כלל שום התפעלות חו"ג גם במוח רק הוא לימוד שכלי אך עכ"ז נק' ז"ת דבינה פי' מה שכח הבינה בעצם ג"ר שבה מטה שכל וסברא כלפי חסד או מטה שכל וסברא כלפי דין הגם שהם שכליים פשוטים אבל נק' מדות שבבינה עצמה שלמטה מבחי' ג"ר שבה שלמעלה מהיות גם מקור להטות סברא וטעם כלפי חסד או דין כלל וכו'. וזהו ההפרש בין ג"ר למדות דבינה בכלל. אבל גם במדות דבינה עצמה יש ב' מדריגות והוא בחי' חג"ת ונה"י דבחי' חג"ת היינו עצם השכל המטה כלפי חסד או דין טרם שיוליד התפעלות חו"ג במוח עדיין ובחי' נה"י דבינה הוא בחי' המוליד התפעלות חו"ג במוח הנ"ל. והוא העושה וממשיך לבחי' מושכל שבמדות שבשכל הנ"ל. הנק' שכל שבמדות בלבד כנ"ל. ונמצא מבחי' נה"י דבינה נמשך מוחין דתבונה והוא הנק' בחי' קטנות דנה"י דבינה שמלובשת במוחין שבמדות שבשכל שנק' תבונה וד"ל: | ||
{{עוגן|פרק ד|(ד)}} '''ומעתה''' יובן עוד למעלה מבחי' נה"י דבינה הנ"ל שהוא בחי' חג"ת דבינה שמזה נמשך בחי' גדלות המוחין במדות דתבונה הנ"ל להיותם עצם השכל שמטה כלפי חו"ג כנ"ל אך עכ"ז הרי הם רק שכל של מדת חסד או דין כנ"ל. ע"כ נק' רק בשם מדות דבינה עצמה וכמו שמבואר למעלה ג' מדריגות במדות דתבונה חב"ד חג"ת נה"י כו' כך יש במדות דבינה עצמה ג' מדריגות הללו כמו מוטבע מורגש ומושכל שבמדה שבלב ומוח הנ"ל. ובחי' נה"י דבינה הוא בחי' הטבעיות להשיג בהשגת שכלי להתחייב מזה חו"ג במוח כנ"ל. ומורגש הן עצם המדות דבינה כנ"ל. ובחי' חב"ד שבמדות דבינה הוא בחי' המושכל שבהן כמו בחי' המושכל שבמדות דתבונה הנ"ל. והוא אשר נמשך מעצם כח השכלי דבחי' ג"ר דבינה רק בשביל שלימות השכל השייך רק במדות דבינה להיות שכל מטה כלפי חו"ג כמו שלימות השכל במדות בהתפעלות המוח הנ"ל שאינו רק שכל השייך למדות עכ"פ כמו מושכל שבמדות שבלב כנ"ל. ומדות דחו"ג בבינה עצמה נגררים אחריו כטפל לגבי העיקר כמו שאנו רואי' בכל מעמיק בעומק השכל העצם דג"ר דבינה עדיין הוא נבדל ומושלל גם מהיות מקור משפיע לשכליי' פרטיי' דחו"ג דבינה כי טרוד הוא בעצם עומק השכל וכאשר יוצא מן העומק המשכה והשפעה להיות מזה שכליים פרטיים להטות כלפי חו"ג כמו לטמא ולטהר לחייב ולזכות זהו בחי' המושכל שבמדות דבינה בלבד שהוא שלימות השכל השייך למדות חו"ג דבינה בלבד ובכלל מדות יחשב גם הוא רק שנק' מושכל שבמדות דבינה עצמה. (ומ"ש מים עמוקים כו' ואיש תבונה ידלנה קאי בבחי' גדלות המוחין דתבונה שנק' איש תבונה כשמקבל מבחי' המושכל הזה שבמדות דבינה עצמה שהוא תכלי' גדלות המוחין במדות כו' הוא ידלנה לעצה עמוקה ממים עמוקים דג"ר דבינה). והנה בחי' גדלות ראשון דאימא הוא כאשר נמשך דוקא מבחי' ג"ר דבינה עצמה שלמעלה הרבה מהמשכתם במדות דחו"ג רק לפי צמצום אופן המדות הנק' מושכל שבמדות בלבד הנ"ל. דהיינו כאשר האור נמשך מבחי' עצם השכל המושג בעומק דבינה שנק' בינה דבינה והוא כמו עמקות ופנימיות העיון בעצם סברת השכל כמו שהוא ממש טרם בואו להתפשטות השגה בריבוי דברים ונק' תמצית העיון הנברר לתכליתו הכולל כל הסבר הדברים המתפשטים לאורך ורוחב (כי כאשר מתפשט לאורך ורוחב שם ימצא מקור להטיי' שכליי' לחו"ג בחי' מושכל שבמדות הנ"ל). שא"א שיומשך משם עדיין גם מקור להמשכות המושכל שבמדות דבינה הנ"ל כי נבדל בערך אך כאשר נמשך ממנו מבחי' אור עצמותו ממש הוא הנק' בחי' גדלות דבינה עצמה. ואמנם בחי' חכ' שבבינה למעלה גם מזה הנק' עומק המושג בפנימיותו ותמציתו כי זה העומק עכ"פ כולל הוא כל אריכות ההסבר ובכלל בחי' השגת דבר יחשב רק שהוא תמצית ופנימית שבהשגה דבינה ונק' בינה שבבינה אבל מ"ש הבן בחכ' וחכם בבינה (שהוא בחי' ע"ב דס"ג כמ"ש במ"א). הוא בחי' האין של היש דעומק המושג הפנימי' הנ"ל שהוא הכח הממציא לתמצית שכל זה שנק' חכם בבינה בחי' מקור לגילוי זה | {{עוגן|פרק ד|(ד)}} '''ומעתה''' יובן עוד למעלה מבחי' נה"י דבינה הנ"ל שהוא בחי' חג"ת דבינה שמזה נמשך בחי' גדלות המוחין במדות דתבונה הנ"ל להיותם עצם השכל שמטה כלפי חו"ג כנ"ל אך עכ"ז הרי הם רק שכל של מדת חסד או דין כנ"ל. ע"כ נק' רק בשם מדות דבינה עצמה וכמו שמבואר למעלה ג' מדריגות במדות דתבונה חב"ד חג"ת נה"י כו' כך יש במדות דבינה עצמה ג' מדריגות הללו כמו מוטבע מורגש ומושכל שבמדה שבלב ומוח הנ"ל. ובחי' נה"י דבינה הוא בחי' הטבעיות להשיג בהשגת שכלי להתחייב מזה חו"ג במוח כנ"ל. ומורגש הן עצם המדות דבינה כנ"ל. ובחי' חב"ד שבמדות דבינה הוא בחי' המושכל שבהן כמו בחי' המושכל שבמדות דתבונה הנ"ל. והוא אשר נמשך מעצם כח השכלי דבחי' ג"ר דבינה רק בשביל שלימות השכל השייך רק במדות דבינה להיות שכל מטה כלפי חו"ג כמו שלימות השכל במדות בהתפעלות המוח הנ"ל שאינו רק שכל השייך למדות עכ"פ כמו מושכל שבמדות שבלב כנ"ל. ומדות דחו"ג בבינה עצמה נגררים אחריו כטפל לגבי העיקר {{עוגן|ב,ב,מח}}{{תרגום|כמו שאם|תיקון: כמו שאנו}} רואי' בכל מעמיק בעומק השכל העצם דג"ר דבינה עדיין הוא נבדל ומושלל גם מהיות מקור משפיע לשכליי' פרטיי' דחו"ג דבינה כי טרוד הוא בעצם עומק השכל וכאשר יוצא מן העומק המשכה והשפעה להיות מזה שכליים פרטיים להטות כלפי חו"ג כמו לטמא ולטהר לחייב ולזכות זהו בחי' המושכל שבמדות דבינה בלבד שהוא שלימות השכל השייך למדות חו"ג דבינה בלבד ובכלל מדות יחשב גם הוא רק שנק' מושכל שבמדות דבינה עצמה. (ומ"ש מים עמוקים כו' ואיש תבונה ידלנה קאי בבחי' גדלות המוחין דתבונה שנק' איש תבונה כשמקבל מבחי' המושכל הזה שבמדות דבינה עצמה שהוא תכלי' גדלות המוחין במדות כו' הוא ידלנה לעצה עמוקה ממים עמוקים דג"ר דבינה). והנה בחי' גדלות ראשון דאימא הוא כאשר נמשך דוקא מבחי' ג"ר דבינה עצמה שלמעלה הרבה {{עוגן|ב,ב,סב}}{{תרגום|מהמשכו|תיקון: מהמשכתם}} במדות דחו"ג רק לפי צמצום אופן המדות הנק' מושכל שבמדות בלבד הנ"ל. דהיינו כאשר האור נמשך מבחי' עצם השכל המושג בעומק דבינה שנק' בינה דבינה והוא כמו עמקות ופנימיות העיון בעצם סברת השכל כמו שהוא ממש טרם בואו להתפשטות השגה בריבוי דברים ונק' תמצית העיון הנברר לתכליתו הכולל כל הסבר הדברים המתפשטים לאורך ורוחב (כי כאשר מתפשט לאורך ורוחב שם ימצא מקור להטיי' שכליי' לחו"ג בחי' מושכל שבמדות הנ"ל). שא"א שיומשך משם עדיין גם מקור להמשכות המושכל שבמדות דבינה הנ"ל כי נבדל בערך אך כאשר נמשך ממנו מבחי' אור עצמותו ממש הוא הנק' בחי' גדלות דבינה עצמה. ואמנם בחי' חכ' שבבינה למעלה גם מזה הנק' עומק המושג בפנימיותו ותמציתו כי זה העומק עכ"פ כולל הוא כל אריכות ההסבר ובכלל בחי' השגת דבר יחשב רק שהוא תמצית ופנימית שבהשגה דבינה ונק' בינה שבבינה אבל מ"ש הבן בחכ' וחכם בבינה (שהוא בחי' ע"ב דס"ג כמ"ש במ"א). הוא בחי' האין של היש דעומק המושג הפנימי' הנ"ל שהוא הכח הממציא לתמצית שכל זה שנק' חכם בבינה בחי' מקור לגילוי זה {{עוגן|ב,ב,פא}}{{תרגום|בפנימי' ההשגה|תיקון: דפנימי' ההשגה}} שכלי' המחדש חידושי השגות פנימיות. ואמנם גם זה שנק' חכם בבינה בכלל בינה יחשב ונק' בחי' יש לגבי בחי' אין דחכ' עצמה שהוא מוח נבדל בערך ממוח הבינה כידוע דמוח החכ' הוא בבחי' העלם נקודה שלמעלה מן ההשגה לגמרי גם לא להיות בבחי' אין דעומק המושג. עד"מ המעיין הנובע שנובע בהעלם ממש ויוצא בגילוי שנק' ראשית יציאתו טיפין טיפין בחי' אין להמשכ' הנהר שנק' יש כמו מעיין יוצא כו'. אבל בחי' מעין דחכ' הוא בהעלם הנק' אין באמת ואעפ"י שנק' בעל הבנה בלשון העולם אינו בעל השגות אלא הוא בעל המצאות חדשות מאין הנעלם והוא בחי' כח הממציא למקור ועיקר השכל מעיקרו ושרשו ואח"כ יוצא לגילוי בבינה מאין ליש כידוע. והבן בחכ' הוא בחי' בינה שבחכ' וכלול ג"כ מבחי' מדות בג' מדרגות כנ"ל במדות דבינה ותבונה רק שהכל הוא בבחי' ההעלם דחכמ' ובאין לידי גילוי מאין הנעלם לבחי' יש דבינה כידוע דחו"ב נק' תרין רעין כו'. (ובחי' בינה שבחכמה הוא הנק' נבון להבין דבר מתוך דבר כ"ש במ"א). וכידוע דבחי' המדות שבחכ' (שנק' ו"ק דאבא). היינו בחי' עצם אין והעלם דשכל המטה כלפי חסד או דין כי בשכל המטה כלפי חו"ג בבינה הוא בהשגה וטעם גלוי כנ"ל כמו מי שלומד ופוסק לטמא ולטהר ע"פ שכליי' המחייבים שנותן טעם לדבריו וכאשר לא יוכל ליתן טעם לדבריו שפוסק לטמא או לטהר רק שעצם שכלו בבחי' אין מחייב לטמא בלי נגלה בטעם גלוי כמו שמצינו בב' כתות דב"ש וב"ה אלו מטמאין כו'. אעפ"י שאין מוצאים טעם בבחי' בינה לא יחזרו בהם מצד עצם שכלם שמטה כלפי חסד או דין וכמו ששאלו לרב ומה בין כו' אשתיק ולא חזר בו רק אח"כ מצא טעם לזה כי נגלה מהעלם מדות דחכ' בבינה מאין ליש כו'. כמ"ש במ"א באריכות. ולפ"ז מוכרח לומר שיש במדות דחכ' ג"כ ג' מדריגות מוטבע ומורגש ומושכל כנ"ל במדות דבינה ותבונה רק שהכל הוא בבחי' ההעלם דחכ' בבחי' אין כו'. (ומתייחדי' מדות דחכ' במדות דבינה ונק' או"א תתאין יש"ס ותבונה וג"ר דחכ' בג"ר דבינה נק' או"א עילאין שנק' תרין רעין כחדא שריין כו'). ונמצא מובן מכל זה דבחי' גדלות שני דאבא הוא בא אחר גדלות דאימא דרך פרט ודרך כלל הכולל הכל כי מבחי' ג"ר דבינה בא גדלות המוחין במדות שבשכל תחלה ואחר כך בא גדלות שני מבחי' ג"ר דאבא מבחי' אין הנעלם דחו"ב דחכ' כו'. וזהו דרך כלל הכולל הכל. (עד בחי' למ"ד מ"ם דצלם דהיינו בחי' המקיפי' שנכנסים באחרונה עד היותו בן ע' שנה). ודרך פרט היינו אחר כל גדלות ראשון דאימא דרך פרט תחילה נמשך מבחי' נה"י ואח"כ מבחי' חג"ת כנ"ל. עד שנמשך בחי' ג"ר כו' כנ"ל. כך נמשך בגדלות שני דאבא אח"כ דרך פרט תחלה מבחי' נה"י ואח"כ מבחי' חג"ת כנ"ל עד שנמשך בחי' ג"ר דאבא כו'. והוא בהיותו בן כ' דוקא שאז יודע למכור בנכסי אביו פי' נכסי אביו הוא בחי' אור אבא שמאיר במדות ויודע למכור אותם הוא להוציא מההעלם לגילוי באופנים חדשים ומקורם שהוא מצד בחי' ג"ר דאבא עצמו כו'. כמ"ש במ"א שזהו כמו היודע בתכלית מקור האמיתי של עומק המושג יוכל לשנות ולהביא ולהוריד הכל בצירופים שונים לגמרי כו'. וזהו ג"כ ענין בחכ' אתברירו בג"ר שבה דווקא כאדם שחכמתו עמדה לו לפרנס א"ע כמ"ש והחכ' תחי' כו'. והוא ענין יודע למכור וד"ל: | ||
{{עוגן|פרק ה|(ה)}} '''ומעתה''' יובן שרש ההפרש בין יומין דחול לשבת. שיומין דחול נק' מוחין דחול ולא מוחין דקודש. פי' קדש מלה בגרמי' מובדל בערך והוא בחי' פנימיות החכ' בחי' קדש עילאה והוא בחי' מוחין דאבא וכן הנק' בחי' מוחין דאימא פי' מוחין דהיינו בחי' חו"ב שבחכ' חו"ב דבינה או בחי' ג"ר דאו"א הנ"ל. ובחי' חכמה שבחכ' או בינה שבחכ' כמו הבן בחכ' וכה"ג כנ"ל נק' מוחין דאבא והוא הנק' מוחין דקודש ולא מוחין דחול וכן נק' מוחין דגדלות דאבא פי' דגדלות החכ' בעצם שהוא נבדל ומרומם בערך מבחי' המוחין שנמשך רק בשביל המדות כמו להטות אור שכל לחו"ג כנ"ל שנק' ז"ת דחו"ב כנ"ל שזה הנק' בחי' מוחין דחול פי' מקור למקור למוחין שבמדות שבלב שהם שרשים ומקורים למדות דששת ימי המעשה בבחי' מל' דאצי' שבא בבי"ע בכלל. בשית א"ש דהוו עלמא דכתי' כי אלף שני' ופי' אתמול כו' שהם וי"ו יומין עילאין דזו"נ דאצי' וכידוע בפי' הזוהר במ"ש כי ששת ימים ולא אמר בששת כו'. אינון ו' יומין עילאין דדכר ונוקבין ימי עולם וימות עולם כו'. וכ"ז נק' מוחין דחול עד גם מה שנמשך מבחי' ג"ר דבינה במדות דבינה עצמה הנ"ל אע"פ שהוא למעלה עדיין מבחי' שכל שבמדות דתבונה שהוא בא בבחי' התפעלות במוח כנ"ל. עכ"ז נק' בשם מדות עכ"פ רק שהם מדות שבבינה עצמה כנ"ל וגם בחי' מוחין של מדות דאבא שמתלבשים במדות דבינה הוא רק בחי' המוחין השייכי' רק לצמצם המדות ואין להם ערך לגבי עצם בחי' מוחין דאו"א כנ"ל שנק' קודש (רק שהשבת נק' קודש בג"ר דאבא ויו"ט נקרא מקרא קודש דנפיק מקודש עילאה דאבא כי גם בחו"ב דאימא הרי נמשך מעצם האין דחכ' לבינה להיות נק' עומק המושג שבכלל יש יחשב לגבי אין העצמי דחכ' כנ"ל ע"כ נק' מקרא קודש וישראל דקדשינהו לזמנים כמ"ש אשר תקראו אתם דווקא והוא בחי' חכ' שבמל' דאצי' שמאיר בעיני העדה הסנהדרין להיות כי חכ' בסוף דמל' שרשה בחכ' בראש דאור אבא עצמו שלמעלה מחו"ב דבינה ובחי' חו"ב דבינה שנק' בשם מוחין דאימא הוא שורש בחי' היו"ט כידוע בטעם ענין ההפרש בין עונג דשבת לשמחה דיו"ט משום דפנימיות אבא הוא פנימיות ע"י ע"כ בשבת אמר אז תתענג על הוי' עונג הפנימי שנק' פנימיות ע"י בפנימיות אבא שנק' ג"ר דאבא. וזהו מ"ש וקראת לשבת עונג כו'. אבל ישראל דקדשינהו לזמנים ששורש המועדים מבחי' מוחין דאימא הנק' מקרא קודש דזמין מהאי קודש דחכ' כמ"ש בזוהר ע"כ נק' בבחי' שמחה כמ"ש אם הבנים שמחה כו'. ומשום דשבת מיקדשא וקיימא מעצמיות אא"ס שבפנימיות ע"י כו' ע"כ אנו אומרים מקדש השבת אבל קדושה דיו"ט שהוא בחי' מוחין דאימא שמקבל ממוחין דאבא ונק' מקרא קודש כנ"ל ישראל הוא דקדשינהו משום דנתחב"ס חכ' בראש ג"ר דאבא בחכ' דמל' שרש כנ"י כידוע. וז"ש אתם דווקא כי שרש ישראל עלה במח' פנימי' אבא ופנימי' ע"י כו' שהוא שרש השבת עצמו וז"ש אות הוא ביני ובין בני ישראל כו'. וזהו כי לישראל עמך נתת כו'. כי בנו בחרת כו'. ושבת קדשך כו'. ששרש אחד להם כמ"ש במ"א וד"ל). אך עדיין יש להבין לפי זה איך חל יו"ט ביומין דחול כמו ג' מועדים פסח כו' שחלים בוי"ו יומין דחול הרי שרש יו"ט הוא בג"ר דבינה שנבדל גם הוא ממוחין דמדות שנק' מוחין דחול עכ"פ כנ"ל וגם ידוע דג' המועדים הוא בחי' חג"ת דז"א ששרשם בחג"ת דבינה כו'. אך הענין דבאמת עיקר ההפרש בין שבת ליו"ט אינו מצד בחי' חו"ב עצמן ששבת בחכ' ויו"ט בבינה ושניהם בבחי' ג"ר דחו"ב אלא דווקא בבחי' המדות דז"א שבשבת נמשך מבחי' פנימי' אבא במדות דז"א. וז"ש מה שמו ומה שם בנו כו'. וביו"ט אינו נמשך במדות דז"א שהן שרש יומין דחול רק מבחי' פנימיות דבינה שנק' מקרא קודש כנ"ל. שהרי החו"ב נק' תרין רעין וזיווגייהו תדיר כידוע. ואיך יהי' הפרש מצד עצמן בין שבת ליו"ט דבשבת מאיר מאור אבא ולא מאור אימא וביו"ט מאיר מאור אימא ולא מאור אבא מאחר שנק' תרדל"מ כחדא שריין כו'. וא"א לומר דבשבת אור אבא עיקר בגילוי ואור אימא נכלל בו בהעלם וביו"ט להיפוך דאור אבא בהעלם באימא. (וכמ"ש בזוהר על פסוק והובא את בדיו בטבעות דעייל דא בדא כו' וכמ"ש במ"א). דא"כ איך אמר כחדא שריי' שניהם בשוה ממש כו'. אלא בהכרח לומר דמ"ש כחדא שריי' יש הפרש בין יומין דחול דזיווג או"א בחיצוני' לצורך העולמות (שהוא להמשיך מוחין חדשים לזו"נ רק בשביל שפע העולמות והוא בחי' יעקב ורחל כו'). ובשבת זיווג או"א בפנימיותם לעצמם רק בשביל תודלות הנשמות. (שהוא להמשיך תוס' מוחין בזו"נ כדי להוליד ביחודם נשמות כו'. וזהו הנק' זיווג ישראל ורחל כו'). וע"כ זיווגא דחכימין בליל שב"ק כמ"ש בזוהר דהיינו ג"כ מ"ש אז תתענג על הוי' מבחי' פנימי' ע"י שבפנימי' אבא שמשם מקור הראשון של טיפת יסוד דז"א כו'. כמ"ש במ"א. ויהי' איך שיהי' כחדא שריי' שוה הוא בזיווג פנימי וחיצוני וא"כ הדרא קושיא לדוכתא ואיך יובדל ביניהם לומר שהשבת נק' קודש ויו"ט מקרא קודש זה בחכ' לבד וזה בבינה לבד. אלא צריך לומר דעל בחי' זיווג פנימי דחו"ב הרי הבינה נכלל בחכ' כמו בחי' עומק המושג שטריד למבלע ולקבל מעצם אין דחכ'. (ונק' מ"י וי"ם כו'). ועיקר הגילוי הוא באור החכ' שנק' קודש שמקבל מפנימיות ע"י וכמ"ש וקראת לשבת עונג והוא מקור התולדה ובחי' מוחין דאימא נכללין לקבל בלבד וכטפל לעיקר כו'. וזהו ג"כ כחדא שריי'. אבל בזיווג חיצוני שהוא לצורך מוחין למדות שבלב שנמשך ליש בהשגה לאורך ורוחב כנ"ל. אז בחי' בינה בגילוי והחכ' בהעלם ונק' נקודא בהיכלא כידוע והוא ב' דבראשית שמחדש בכל יום מע"ב מוחין חדשים לזו"נ מאו"א כו'. וזהו ג"כ כחדא שריי' דלא מתפרשי' עכ"פ אך הנה שורש ענין היו"ט שהוא מבחי' מוחין דאימא הפנימי' שהוא בבחי' ג"ר שבה כמו שמקבל בזיווג פנימי מפנימיות אבא כנ"ל ע"כ נק' מקראי קודש ומשם הוא מאיר ונמשך במדות דבינה ותבונה עד מדות שבלב בוי"ו יומין דחול בבחי' גילוי ע"כ עיקר המצוה ביו"ט בשמחה דאם הבנים מבחי' פנימיות בינה בז"א משא"כ השבת הרי עיקר שרשו בחי' המשכת ג"ר דאבא עצמו במדות אבל הוא לצורך תולדות הנשמות משום דבו שבת וינפש מוי"ו יומין דחול ובא אל עצמותו וחוזר ונמשך מעצמותו להוליד בדומה לו וז"ש מה שמו ומה שם בנו שהוא בחי' ז"א בשבת שמאיר בו מבחי' ג"ר דאבא והוא עיקר ההפרש בין שבת ליו"ט ובזה מתורץ הכל וד"ל: | {{עוגן|פרק ה|(ה)}} '''ומעתה''' יובן שרש ההפרש בין יומין דחול לשבת. שיומין דחול נק' מוחין דחול ולא מוחין דקודש. פי' קדש מלה בגרמי' מובדל בערך והוא בחי' פנימיות החכ' בחי' קדש עילאה והוא בחי' מוחין דאבא וכן הנק' בחי' מוחין דאימא פי' מוחין דהיינו בחי' חו"ב שבחכ' חו"ב דבינה או בחי' ג"ר דאו"א הנ"ל. ובחי' חכמה שבחכ' או בינה שבחכ' כמו הבן בחכ' וכה"ג כנ"ל נק' מוחין דאבא והוא הנק' מוחין דקודש ולא מוחין דחול וכן נק' מוחין דגדלות דאבא פי' דגדלות החכ' בעצם שהוא נבדל ומרומם בערך מבחי' המוחין שנמשך רק בשביל המדות כמו להטות אור שכל לחו"ג כנ"ל שנק' ז"ת דחו"ב כנ"ל שזה הנק' בחי' מוחין דחול פי' מקור למקור למוחין שבמדות שבלב שהם שרשים ומקורים למדות דששת ימי המעשה בבחי' מל' דאצי' שבא בבי"ע בכלל. בשית א"ש דהוו עלמא דכתי' כי אלף שני' ופי' אתמול כו' שהם וי"ו יומין עילאין דזו"נ דאצי' וכידוע בפי' הזוהר במ"ש כי ששת ימים ולא אמר בששת כו'. אינון ו' יומין עילאין דדכר ונוקבין ימי עולם וימות עולם כו'. וכ"ז נק' מוחין דחול עד גם מה שנמשך מבחי' ג"ר דבינה במדות דבינה עצמה הנ"ל אע"פ שהוא למעלה עדיין מבחי' שכל שבמדות דתבונה שהוא בא בבחי' התפעלות במוח כנ"ל. עכ"ז נק' בשם מדות עכ"פ רק שהם מדות שבבינה עצמה כנ"ל וגם בחי' מוחין של מדות דאבא שמתלבשים במדות דבינה הוא רק בחי' המוחין השייכי' רק לצמצם המדות ואין להם ערך לגבי עצם בחי' מוחין דאו"א כנ"ל שנק' קודש (רק שהשבת נק' קודש בג"ר דאבא ויו"ט נקרא מקרא קודש דנפיק מקודש עילאה דאבא כי גם בחו"ב דאימא הרי נמשך מעצם האין דחכ' לבינה להיות נק' עומק המושג שבכלל יש יחשב לגבי אין העצמי דחכ' כנ"ל ע"כ נק' מקרא קודש וישראל דקדשינהו לזמנים כמ"ש אשר תקראו אתם דווקא והוא בחי' חכ' שבמל' דאצי' שמאיר בעיני העדה הסנהדרין להיות כי חכ' בסוף דמל' שרשה בחכ' בראש דאור אבא עצמו שלמעלה מחו"ב דבינה ובחי' חו"ב דבינה שנק' בשם מוחין דאימא הוא שורש בחי' היו"ט כידוע בטעם ענין ההפרש בין עונג דשבת לשמחה דיו"ט משום דפנימיות אבא הוא פנימיות ע"י ע"כ בשבת אמר אז תתענג על הוי' עונג הפנימי שנק' פנימיות ע"י בפנימיות אבא שנק' ג"ר דאבא. וזהו מ"ש וקראת לשבת עונג כו'. אבל ישראל דקדשינהו לזמנים ששורש המועדים מבחי' מוחין דאימא הנק' מקרא קודש דזמין מהאי קודש דחכ' כמ"ש בזוהר ע"כ נק' בבחי' שמחה כמ"ש אם הבנים שמחה כו'. ומשום דשבת מיקדשא וקיימא מעצמיות אא"ס שבפנימיות ע"י כו' ע"כ אנו אומרים מקדש השבת אבל קדושה דיו"ט שהוא בחי' מוחין דאימא שמקבל ממוחין דאבא ונק' מקרא קודש כנ"ל ישראל הוא דקדשינהו משום דנתחב"ס חכ' בראש ג"ר דאבא בחכ' דמל' שרש כנ"י כידוע. וז"ש אתם דווקא כי שרש ישראל עלה במח' פנימי' אבא ופנימי' ע"י כו' שהוא שרש השבת עצמו וז"ש אות הוא ביני ובין בני ישראל כו'. וזהו כי לישראל עמך נתת כו'. כי בנו בחרת כו'. ושבת קדשך כו'. ששרש אחד להם כמ"ש במ"א וד"ל). אך עדיין יש להבין לפי זה איך חל יו"ט ביומין דחול כמו ג' מועדים פסח כו' שחלים בוי"ו יומין דחול הרי שרש יו"ט הוא בג"ר דבינה שנבדל גם הוא ממוחין דמדות שנק' מוחין דחול עכ"פ כנ"ל וגם ידוע דג' המועדים הוא בחי' חג"ת דז"א ששרשם בחג"ת דבינה כו'. אך הענין דבאמת עיקר ההפרש בין שבת ליו"ט אינו מצד בחי' חו"ב עצמן ששבת בחכ' ויו"ט בבינה ושניהם בבחי' ג"ר דחו"ב אלא דווקא בבחי' המדות דז"א שבשבת נמשך מבחי' פנימי' אבא במדות דז"א. וז"ש מה שמו ומה שם בנו כו'. וביו"ט אינו נמשך במדות דז"א שהן שרש יומין דחול רק מבחי' פנימיות דבינה שנק' מקרא קודש כנ"ל. שהרי החו"ב נק' תרין רעין וזיווגייהו תדיר כידוע. ואיך יהי' הפרש מצד עצמן בין שבת ליו"ט דבשבת מאיר מאור אבא ולא מאור אימא וביו"ט מאיר מאור אימא ולא מאור אבא מאחר שנק' תרדל"מ כחדא שריין כו'. וא"א לומר דבשבת אור אבא עיקר בגילוי ואור אימא נכלל בו בהעלם וביו"ט להיפוך דאור אבא בהעלם באימא. (וכמ"ש בזוהר על פסוק והובא את בדיו בטבעות דעייל דא בדא כו' וכמ"ש במ"א). דא"כ איך אמר כחדא שריי' שניהם בשוה ממש כו'. אלא בהכרח לומר דמ"ש כחדא שריי' יש הפרש בין יומין דחול דזיווג או"א בחיצוני' לצורך העולמות (שהוא להמשיך מוחין חדשים לזו"נ רק בשביל שפע העולמות והוא בחי' יעקב ורחל כו'). ובשבת זיווג או"א בפנימיותם לעצמם רק בשביל תודלות הנשמות. (שהוא להמשיך תוס' מוחין בזו"נ כדי להוליד ביחודם נשמות כו'. וזהו הנק' זיווג ישראל ורחל כו'). וע"כ זיווגא דחכימין בליל שב"ק כמ"ש בזוהר דהיינו ג"כ מ"ש אז תתענג על הוי' מבחי' פנימי' ע"י שבפנימי' אבא שמשם מקור הראשון של טיפת יסוד דז"א כו'. כמ"ש במ"א. ויהי' איך שיהי' כחדא שריי' שוה הוא בזיווג פנימי וחיצוני וא"כ הדרא קושיא לדוכתא ואיך יובדל ביניהם לומר שהשבת נק' קודש ויו"ט מקרא קודש זה בחכ' לבד וזה בבינה לבד. אלא צריך לומר דעל בחי' זיווג פנימי דחו"ב הרי הבינה נכלל בחכ' כמו בחי' עומק המושג שטריד למבלע ולקבל מעצם אין דחכ'. (ונק' מ"י וי"ם כו'). ועיקר הגילוי הוא באור החכ' שנק' קודש שמקבל מפנימיות ע"י וכמ"ש וקראת לשבת עונג והוא מקור התולדה ובחי' מוחין דאימא נכללין לקבל בלבד וכטפל לעיקר כו'. וזהו ג"כ כחדא שריי'. אבל בזיווג חיצוני שהוא לצורך מוחין למדות שבלב שנמשך ליש בהשגה לאורך ורוחב כנ"ל. אז בחי' בינה בגילוי והחכ' בהעלם ונק' נקודא בהיכלא כידוע והוא ב' דבראשית שמחדש בכל יום מע"ב מוחין חדשים לזו"נ מאו"א כו'. וזהו ג"כ כחדא שריי' דלא מתפרשי' עכ"פ אך הנה שורש ענין היו"ט שהוא מבחי' מוחין דאימא הפנימי' שהוא בבחי' ג"ר שבה כמו שמקבל בזיווג פנימי מפנימיות אבא כנ"ל ע"כ נק' מקראי קודש ומשם הוא מאיר ונמשך במדות דבינה ותבונה עד מדות שבלב בוי"ו יומין דחול בבחי' גילוי ע"כ עיקר המצוה ביו"ט בשמחה דאם הבנים מבחי' פנימיות בינה בז"א משא"כ השבת הרי עיקר שרשו בחי' המשכת ג"ר דאבא עצמו במדות אבל הוא לצורך תולדות הנשמות משום דבו שבת וינפש מוי"ו יומין דחול ובא אל עצמותו וחוזר ונמשך מעצמותו להוליד בדומה לו וז"ש מה שמו ומה שם בנו שהוא בחי' ז"א בשבת שמאיר בו מבחי' ג"ר דאבא והוא עיקר ההפרש בין שבת ליו"ט ובזה מתורץ הכל וד"ל: | ||