לקוטי אמרים ג: הבדלים בין גרסאות בדף

(יצירת דף חדש)
 
מ (ש. א. העביר את הדף לקוטי אמרים פרק ג לשם לקוטי אמרים ג בלי להשאיר הפניה: החלפת טקסט – "לקוטי אמרים פרק" ב־"לקוטי אמרים")
תגיות: עריכה ממכשיר נייד עריכה דרך האתר הנייד
 
(4 גרסאות ביניים של 2 משתמשים אינן מוצגות)
שורה 1: שורה 1:
{{ניווט
{{פרק תניא}}
|כותרת=תרשים כולל תניא (עם פירוט פרקים א-יב)
|הסתרה=כן
|מוסתר=כן
|תמונה=
|תוכן={{עץ תניא/ליקוטי אמרים א-יב}}}}
{{תניא}}
'''פרק ג – "מבנה" הנפש האלוקית'''
 
==הקדמה==
ב[[לקוטי אמרים פרק ב'|פרק הקודם]] התבאר ''מקור'' הנפש האלהית ושהיא נמצאת בכל אחד מישראל, ובפרק זה יתבאר "מבנה" הנפש.
 
==טקסט==
{{ספר התניא/ליקוטי אמרים - פרק ג'}}
 
==סיכום==
בפרק זה מתבאר שהנפש האלקית כלולה מעשרה כחות הנמשכים מעשר הספירות, שבכללות נחלקים לשני סוגים: שכל ורגש{{הערה|השכל של הנפש האלוקית מבין רק אלוקות ואין לו מושג כלל בענייני העולם, ועל דרך זה הרגש שלה אינו כלפי שום דבר גשמי אלא רק לאלוקות בלבד.}}.
בפרטיות יותר כוחות השכל עצמם נחלקים לשלושה (ונקראים גם שלוש אמות), וכוחות הרגש נחלקים לשבע ונקראים שבע כפולות או שבע המידות.
 
עניין עיקרי ויסודי ביותר שנלמד בפרקנו הוא חשיבות מידת ה"דעת":
כמו שלא יתעורר באדם חשק לדבר גשמי עד שלא יחשוב עליו – כך גם בנפש האלוקית: המידות לא מתעוררות מעצמן: כדי שהעניין שלומדים '''בשכל''' יעורר אהבה ויראה '''בלב''' צריך להתקשר בו בכח, לרכז בו את המחשבה ולהתבונן בו זמן רב בלי להסיח את הדעת. ואם לא – לא יתעוררו בלב לא אהבה ולא יראה, האדם רק '''ידמיין לעצמו''' שהוא אוהב וירא את השם.
 
בפרק מוזכרות רק עיקרי המידות – אהבה ויראה. לשלימות העניין ראו בערך ספירות.
 
==לקריאה נוספת==
*הרב יוסף ויינברג, [https://he.chabad.org/library/article_cdo/aid/535549 ביאור משולב לפרק ג'], מתוך הספר [[שיעורים בספר התניא]]
*הרב חיים לוי יצחק גינזבורג, '''[https://abc770.org/article_node_2851/ עשר כוחות הנפש]''', ביאור רחב לפרק ג' מתוך הספר [[פניני התניא]]
 
{{הערות שוליים}}
 
[[קטגוריה:תניא|ב]]
[[קטגוריה:לקוטי אמרים]]

גרסה אחרונה מ־19:59, 31 באוגוסט 2026

תניא
דף השער וההקדמה
דף השער • הסכמה א • הסכמה ב • הסכמה ג • הקדמת המלקט
לקוטי אמרים
א • ב • ג • ד • ה • ו • ז • ח • ט • י • יא • יב • יג • יד • טו • טז • יז • יח • יט • כ • כא • כב • כג • כד • כה • כו • כז • כח • כט • ל • לא • לב • לג • לד • לה • לו • לז • לח • לט • מ • מא • מב • מג • מד • מה • מו • מז • מח • מט • נ • נא • נב • נג
שער היחוד והאמונה
הקדמה - חינוך קטן • א • ב • ג • ד • ה • ו • ז • ח • ט • י • יא • יב
אגרת התשובה
א • ב • ג • ד • ה • ו • ז • ח • ט • י • יא • יב
אגרת הקודש
א • ב • ג • ד • ה • ו • ז • ח • ט • י • יא • יב • יג • יד • טו • טז • יז • יח • יט • כ • כא • כב • כג • כד • כה • כו • כז • כח • כט • ל • לא • לב
קונטרס אחרון
א • ב • ג • ד • ה • ו • ז • ח • ט
הוספות
מורה שיעור בספר התניא • מפתחות לספר התניא

ג

פרק ג והנה כל בחי' ומדרגה משלש אלו נפש רוח ונשמה כלולה מעשר בחי' כנגד עשר ספירות עליונות שנשתלשלו מהן הנחלקות לשתים שהן שלש אמות ושבע כפולות פי' חכמה בינה ודעת ושבעת ימי הבנין חסד גבורה תפארת כו' וכך בנפש האדם שנחלקת לשתים שכל ומדות. השכל כולל חכמה בינה ודעת. והמדות הן אהבת ה' ופחדו ויראתו ולפארו כו' וחב"ד נקראו אמות ומקור למדות כי המדות הן תולדות חב"ד: וביאור הענין כי הנה השכל שבנפש המשכל' שהוא המשכיל כל דבר נקרא בשם חכמה כ"ח מ"ה וכשמוציא כחו אל הפועל שמתבונן בשכלו להבין דבר לאשורו ולעמקו מתוך איזה דבר חכמה המושכל בשכלו נקרא בינה והן הם אב ואם המולידות אהבת ה' ויראתו ופחדו כי השכל שבנפש המשכלת כשמתבונן ומעמיק מאד בגדולת ה' איך הוא ממלא כל עלמין וסובב כל עלמין וכולא קמיה כלא חשיב נולדה ונתעוררה מדת יראת הרוממות במוחו ומחשבתו לירא ולהתבושש מגדולתו ית' שאין לה סוף ותכלית ופחד ה' בלבו ושוב יתלהב לבו באהבה עזה כרשפי אש בחשיקה וחפיצה ותשוקה ונפש שוקקה לגדולת אין סוף ב"ה והיא כלות הנפש כדכתיב נכספה וגם כלתה נפשי וגו' וכתיב צמאה נפשי לאלהים וגו' וכתיב צמאה לך נפשי וגו' והצמאון הוא מיסוד האש שבנפש האלהית וכמ"ש הטבעיים וכ"ה בע"ח שיסוד האש הוא בלב ומקור המים והליחות מהמוח וכמ"ש בע"ח שער נ' שהיא בחי' חכמה שנקרא מים שבנפש האלהית ושאר המדות כולן הן ענפי היראה והאהבה ותולדותיהן כמ"ש במקום אחר. והדעת הוא מלשון והאדם ידע את חוה והוא לשון התקשרות והתחברות שמקשר דעתו בקשר אמיץ וחזק מאוד ויתקע מחשבתו בחוזק בגדולת אין סוף ב"ה ואינו מסיח דעתו כי אף מי שהוא חכם ונבון בגדולת א"ס ב"ה הנה אם לא יקשר דעתו ויתקע מחשבתו בחוזק ובהתמדה לא יוליד בנפשו יראה ואהבה אמיתית כי אם דמיונות שוא ועל כן הדעת הוא קיום המדות וחיותן והוא כולל חסד וגבורה פי' אהבה וענפיה ויראה וענפיה: