דבר מלכות/כ"ו ניסן: הבדלים בין גרסאות בדף

א. בעמדנו בסמיכות לסיום חודש ניסן, "חודש הגאולה"<ref>שמו"ר פט"ו, יא.</ref> – שענינו הכללי והעיקרי הוא חג הפסח, "זמן חירותנו"<ref>נוסח התפלה והקידוש דחה"פ. וראה לקו"ש חי"ז ע' 71 ואילך.</ref>, כשמודים להקב"ה על הנסים והנפלאות שהראה בעת יציאת מצרים – ראוי אפוא להתעכב על הנסים והנפלאות שהתרחשו ומתרחשים בשנה זו בתקופה הנוכחית<ref name=":0">ראה גם מכתב כ"ה אדר ש.ז. (סה"ש תנש"א ח"ב ע' 883 ואילך).</ref>.

ההנהגה הנסית של הקב"ה בהוציאו את בנ"י מעבדות לחירות ביציאת מצרים איננה דבר חד־פעמי שאירע רק אז (ביציאת מצרים), אלא "בכל<ref name=":1">משנה פסחים קטז, ב.</ref> דור ודור [ובכל יום ויום<ref name=":2">הוספת אדה"ז ב[[לקוטי אמרים פרק מ"ז|תניא רפמ"ז]].</ref>] חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא [היום<ref name=":2" />] ממצרים" [ועד שזה מתבטא במעשה בפועל בליל הסדר, ש"ישב בהסיבה דרך חירות כו'"<ref>טושו"ע סתע"ב ס"ב. שו"ע אדה"ז שם ס"ז. וראה גם משנה פסחים צט, ריש ע"ב. רמב"ם הל' חו"מ פ"ז ה"ו־ז.</ref>], וכפי שאומרים בהגדה של פסח (בליל הסדר): "לא את אבותינו בלבד גאל הקב"ה ממצרים אלא אף אותנו גאל עמהם"<ref>הגש"פ פיסקא ד"ה בכל דור.</ref> [ועד ש"אילו לא הוציא הקב"ה את אבותינו ממצרים הרי '''אנו''' ובנינו ובני בנינו משועבדים היינו לפרעה במצרים"<ref>שם פיסקא ד"ה עבדים היינו.</ref>], ו"לפיכך '''אנחנו''' חייבים להודות ולהלל כו' למי שעשה לאבותינו ולנו את כל הנסים האלו הוציאנו מעבדות לחירות מיגון לשמחה כו' ומשעבוד לגאולה כו'"<ref name=":1" />.

ויתירה מזה: גאולת מצרים "פתחה" את הדרך (הצנור)<ref>ד"ה כימי צאתך תש"ח פי"ב (סה"מ ע' 164). וראה גם [[מאמר כימי צאתך מארץ מצרים תשמ"ב - מוגה|ד"ה זה תשמ"ב]] (סה"מ מלוקט ח"ב ע' לז ואילך) ס"ג.</ref> ונתנה את הכח לחירות וגאולה – ובאופן נסי – של בנ"י במשך כל הדורות וכל הזמנים<ref>וראה גבורות ה' (להמהר"ל) פס"א.</ref>; גאולת מצרים היא הפתיחה וההתחלה וכוללת<ref>וכן מסעות בנ"י במדבר העמים (וכן מסעות בנ"י במשך כל הדורות) נכללים בהמסע ויציאה ממצרים, ולכן נאמר "אלה מסעי בנ"י אשר '''יצאו מארץ מצרים'''", מסעי לשון רבים (אף ש"מארץ מצרים הוא רק יציאה ונסיעה ראשונה שנסעו מרעמסס לסוכות") – ראה לקו"ת מסעי פח, ג ואילך.</ref> את כל הגאולות (כולל גאולה ש"לאו גאולה דגלות היא אלא שיגאלנו מן הצרות הבאות עלינו כו'"<ref>ד"שם גאולה עלה" (רש"י ד"ה אתחלתא – מגילה יז, ב).</ref>), עד גם – הגאולה האמיתית והשלימה<ref>ואילו זכו היתה גאולת מצרים הגאולה שלימה (ראה ספרי דברים א, ב. הנסמן בלקו"ש חי"ט ע' 346), כפי שאמרו בשירת הים "מקדש אד' כוננו ידיך ה' ימלוך לעולם ועד" (בשלח טז, יז־יח. ובפרש"י שם), כי גאולת מצרים היא ההתחלה דגאולה השלימה.</ref> (שאין אחרי' גלות<ref>מכילתא עה"פ בשלח טו, ב. תוד"ה ד"ה ה"ג ונאמר – פסחים שם. ועוד.</ref>), שעלי' נאמר<ref>מיכה ז, טו.</ref> "כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות". ולכן אומרים בהברכה<ref>בהגש"פ – ממשנה פסחים שם.</ref> "אשר גאלנו וגאל את אבותינו ממצרים" (בהמשך ובסיום ה"לפיכך" הנ"ל): "כן ה' אלקינו כו' יגיענו למועדים כו' בבנין עירך כו' ונודה לך '''שיר חדש''' על גאולתנו כו'".

ע"פ האמור לעיל מובן – כיון ש"בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים", ויציאת מצרים ה"ה ההתחלה וכוללת את כל הגאולות דבנ"י – שעל ידי התבוננות בהנסים והנפלאות דיציאת מצרים אפשר לראות איך שהם משתקפים – "בכל דור ודור", "בכל יום ויום" – בנסים ונפלאות עתה, שעל ידם "הקדוש ברוך הוא מצילנו מידם"<ref>הגש"פ פיסקא ד"ה והיא שעמדה.</ref> מאלו ה"עומדים עלינו" "בכל דור ודור", עד – (כפי שזה מביא את) הנסים והנפלאות בהגאולה השלימה (שהם בדומה להנסים דיציאת מצרים). וכדלקמן (סעיף ג).

ב. והנהגה נסית זו – שנפעלה לכל הזמנים בעת יציאת מצרים – נמצאת עוד יותר בגלוי בחודש '''ניסן''', אשר "בניסן נגאלו ובניסן עתידין ליגאל"<ref>ר"ה יא, א. שמו"ר שבהערה 1.</ref>, וכידוע שניסן הוא מלשון נס<ref>ראה מדרש לקח טוב עה"פ בא יב, ב: ניסן שבו נעשו נסים לישראל.</ref>, ויתירה מזו: ניסן (עם שני נוני"ן) מורה על "נסי נסים"<ref>ראה ברכות נז, רע"א ובפרש"י וחדא"ג מהרש"א שם.</ref>; ובמיוחד – בחציו השני של החודש, שמתחיל עם חג הפסח (בחמשה עשר בניסן), "זמן חירות'''נו'''",

ובפרט בקביעות שנה זו – "שנת אראנו נפלאות" – כאשר יום א' דפסח חל ביום השבת, שבכללות הוא זמן חירות (בערך לשאר ימי השבוע) – חירות מכל מלאכה (גם מ"מלאכת אוכל נפש" המותרת ביו"ט<ref>בא יב, טז.</ref>), וישנו הכל מן המוכן (כל מלאכתך עשוי'<ref>מכילתא ופרש"י יתרו כ, ט. טושו"ע או"ח סש"ו ס"ח. שו"ע אדה"ז שם סכ"א.</ref>);

עאכו"כ לאחר כל (שבעת) שמונת ימי חג הפסח [כפי שזה בחוץ לארץ, ששם נמצאים עתה רוב מנין ובנין דבנ"י], שב"זמן חירותנו" עצמו הרי הימים האחרונים דחג הפסח הינם דרגת חירות נעלית יותר לגבי הימים הראשונים, וכידוע<ref>ראה שיחת אחש"פ (בסעודת הלילה) ה'ש"ת (ספר השיחות ע' 72). [[שיחת אחרון של פסח תשמ"ח - מוגה|תשמ"ח]] (סה"ש ח"ב ע' 384). לקו"ש חל"ז ימים אחרונים של פסח ס"ה.</ref> שהימים הראשונים קשורים בעיקר עם גאולת מצרים והימים האחרונים<ref>ובפרטיות יותר – בימים האחרונים עצמם: שביעי של פסח שייך בעיקר לגאולת מצרים, ואחרון של פסח לגאולה העתידה, כמודגש בהפטורת היום, ובאכילת סעודתו של משיח באחרון של פסח [ובפרט בקביעות שנה זו, שהסעודה היתה גם במוצאי שבת קודש, סעודתא דדוד מלכא משיחא] – ראה [[שיחת אחרון של פסח תנש"א (א) - מוגה|שיחת אחרון של פסח ש.ז.]] (סה"ש תנש"א ח"א ע' 436 (לעיל ע' 55) ואילך).</ref> – בעיקר עם הגאולה האמיתית והשלימה, שאין אחרי' גלות, חירות אפילו בערך החירות דגאולת מצרים, נפלאות אפילו בערך הנפלאות ד"כימי צאתך מארץ מצרים"<ref>ראה אוה"ת נ"ך ח"א עה"פ (ע' תפז). וש"נ.</ref>.

ומזה נמשך לימינו אלה לאחר פסח בסיום וחותם חודש ניסן (שגם אז לא אומרים תחנון<ref name=":3">שו"ע אדה"ז או"ח סתכ"ט ס"ח. וש"נ.</ref>, "נוהגין לעשות כולו (כל חודש ניסן) קודש כעין י"ט"<ref>שו"ע אדה"ז שם ס"ט (ממג"א שם סק"ג).</ref>), ואדרבה – הכל הולך אחר החיתום<ref>ברכות יב, א.</ref>.

ובפרט שזהו גם בשבוע דפ' שמיני, ובשנה זו – קורין פ' שמיני שמונה פעמים, וידוע הפתגם<ref>הובא ונת' בלקו"ש ח"ז ע' 297. שיחת אחש"פ וש"פ שמיני תשמ"ה. תשמ"ח (סה"ש תשמ"ח ח"ב ע' 408 ואילך). ועוד.</ref> ש"שמיני שמונה שמינה", ששנה שקורין בה שמיני שמונה פעמים תהי' שנה "שמינה" מבורכת בגשמיות וברוחניות – וכעת, בסוף חודש ניסן, עומדים בסיום השמונה פעמים דקריאת פ' שמיני – ששמיני מורה על הנהגה נסית של הקב"ה<ref>ראה גם מכתב י"א ניסן ש.ז. (נדפס סה"ש תנש"א ח"ב ע' 893 ואילך).</ref> (שלמעלה משבעת ימי ההיקף דמעשה בראשית, סדר הטבע<ref>ראה שו"ת הרשב"א ח"א ס"ט. הובא ונת' בד"ה ויהי ביום השמיני תרע"ח. תש"ד. תש"ה. ועוד. וראה גם הנסמן בסה"ש תנש"א ח"ב ע' 895 הערה ד"ה אָנגעדייטעט.</ref>), ועאכו"כ שמונה פעמים שמיני, שישנה שנה "שמינה" ומלאה בנסים ונפלאות, ובאופן של שומן<ref>ראה גם [[שיחת י"ד ניסן תנש"א - מוגה|שיחת ערב פסח ש.ז.]] (סה"ש תנש"א ח"א ע' 429 (לעיל ע' 48)). וש"נ.</ref>, ש"מפעפע בכולו"<ref>יו"ד סק"ה ס"ה. וראה חולין צז, רע"א.</ref>.

"התחלת הגאולה והנסים"<ref>שו"ע אדה"ז או"ח סת"ל ס"ב.</ref> הי' עם הנס גדול<ref>תוד"ה ואותו – שבת פז, ב בשם מדרש (ראה דעת זקנים מבעה"ת בא יב, ג). טור ושו"ע אדה"ז או"ח ר"ס תל.</ref> (עוד לפני חג הפסח) ד"למכה מצרים בבכוריהם"<ref>[[תהלים פרק קל"ו|תהלים קלו, י]]. וראה מדרש תהלים שם. ר"י ומצו"ד שם.</ref>, שדוקא בכורי מצרים עצמם היכו את המצריים, ובאופן ד"למכה" דוקא (לא "להורג" וכיו"ב), כי הבכורים הרי לא הרגו את כל המצריים (רק חלק מהם), אלא רק היכו אותם ("למכה"). ואדרבה: ב"למכה" ישנה מעלה, שהמצריים עצמם באים אח"כ להכרה בהנסים והם בעצמם מגרשים את בנ"י ממצרים.

אחר־כך – ביום חמשה עשר בניסן – היתה יציאת מצרים בפועל, ודוקא באופן ד"ותחזק מצרים על העם למהר לשלחם גו'"<ref>בא יב, לג.</ref>, "בשלח פרעה את העם"<ref>ר"פ בשלח (יג, יז).</ref>. ובנ"י יצאו בשלימות, "ברכוש גדול"<ref>לך לך טו, יד. וראה ברכות ט, סע"א ואילך. הובא בפרש"י עה"ת בא יא, ב.</ref>, "כספם וזהבם אתם"<ref>לשון הכתוב – ישעי' ס, ט.</ref>, ובאופן ד"וינצלו את מצרים"<ref>בא יב, לו. וראה ברכות שם.</ref>, "כלי כסף וכלי זהב ושמלות"<ref>בא שם, לה.</ref>, עד ש"אף מה שלא היו שואלים מהם היו נותנים להם"<ref>פרש"י שם, לו, ממכילתא עה"פ.</ref>.

עד – הגמר והסיום דיציאת מצרים בקריעת ים סוף, שכן אפילו כשבנ"י יצאו ממצרים הרי המצריים נשארו עדיין בתקפם, עד ש"וירדפו מצרים אחריהם"<ref>בשלח יד, ט.</ref>, והי' (שייך) הפחד והמורא דמצרים עליהם; משא"כ על ידי טביעת מצרים בים, "לא נשאר בהם עד אחד"<ref>בשלח שם, כח.</ref>, חוץ מה"אחד", פרעה מלך מצרים (שאח"כ נעשה מלך נינוה)<ref>מכילתא עה"פ. מדרש תהלים קו, ה. פדר"א פמ"ג. מדרש שכל טוב עה"פ. וראה תו"ש עה"פ אות קפו.</ref> בכדי שיראה את הנסים והנפלאות שהקב"ה עשה לבנ"י.

עוד לפני חג הפסח – אירע ה"למכה מצרים בבכוריהם", שה"בכורים" דאומות העולם<ref>והרי כל המלכיות נקראות על שם '''מצרים''' (ב"ר פט"ז, ד).</ref> (כולל ממדינת מצרים ומדינות הערביים הסמוכות לה) – כפי החלטת באי כחם ב"אומות־המאוחדות" ("יונייטעד ניישענס") – נלחמו והיכו את "מצרים", צורר היהודים, (מצרים מלשון<ref>ב"ר שם.</ref>) "מיצר" לישראל ר"ל,

ויתירה מזה: הנסים מתרחשים בימות השנה שקשורים במיוחד עם נסים לבנ"י: ימי הפורים – שבהם אירע הנס והנצחון והגאולה דבנ"י והמפלה דהמן הרשע צורר היהודים (במלכות פרס ומדי), וכן (מיסמך גאולה לגאולה<ref>מגילה ו, סע"ב.</ref> –) ימי חודש ניסן וימי הפסח – גאולת ישראל ממצרים, ובאופן דנסים ונפלאות,

ואדרבה<ref name=":0" />: נס פורים הי' נס המלובש בדרכי הטבע<ref>תו"א מג"א צג, סע"ג ואילך. שם ק, א. ובכ"מ – נסמנו סה"ש תנש"א ח"ב ע' 884 הערה ד"ה ווי באַוואוסט.</ref>, כך שרק ע"י הקשר של ההתחלה דמלכות אחשורוש עם "בשנת '''שלוש''' למלכו"<ref>אסתר א, ג.</ref> ועם "בשנת '''שבע''' למלכותו"<ref>שם ב, טז.</ref> ועם "חודש ניסן בשנת '''שתים עשרה'''" '''למלכותו'''<ref>שם ג, ז.</ref> וסעודות אסתר לאחשורוש והמן<ref>שם ה, ד ואילך. ז, א ואילך.</ref> וכו' – ועושים מכל זה '''המשך וענין אחד''' ומתבוננים בזה – ניכר בו יד השם. משא"כ במאורעות העכשויים מתרחשים נסים ונפלאות '''גלויות''', גלויות לא רק לבנ"י, אלא גם לאומות העולם.

ו. ענין נוסף בהמאורעות בזמן האחרון שרואים בהם נסים ונפלאות – הוא היציאה של ריבוי יהודים ממדינה ההיא, שהיא בדוגמת יציאת מצרים<ref>וראה לעיל הערה 11, שכל מסעי בנ"י (גם בזמן הזה) נקראו "אלה מסעי בנ"י אשר יצאו ממצרים".</ref>:

ועד שהמדינה עצמה מסייעת להם לצאת, בדוגמת כפי שהי' ביציאת מצרים, שתכליתה הי' ללכת לארץ הקודש (והבאתי אתכם אל הארץ גו'<ref>וארא ו, ח.

*56. ראה תו"א וארא נז, ב ואילך. בשלח סד, א־ב. יתרו עא, ג ואילך. ובכ"מ.</ref>), כולל גם – סיוע מהדברים הגנוזים של "מצרים" (כנ"ל ס"ד־ה), שמנצלים גם את זה, עד שחלק מזה – וגם מכספים אחרים דמדינות אחרות – מגיע לבנ"י, אחינו בני ישראל שיצאו זה עתה (ויוצאים כעת) ב"יציאת מצרים", מ"מצרים" (מלשון מיצרים וגבולים^[56*]) דהמדינה ההיא, בדוגמת כפי שהי' ביציאת מצרים בפעם הראשונה, ש"וינצלו את מצרים", עד ש"אף מה שלא היו שואלים היו נותנים להם", וגם את הדברים הגנוזים<ref>ראה שמו"ר פי"ד, ג. ועוד.</ref>.

ולכן נותנים שבח והודאה, "יודו לשמך"<ref>[[תהלים פרק ק"מ|תהלים קמ, יד]].</ref>, "למי שעשה לאבותינו ולנו את כל הנסים האלו הוציאנו מעבדות לחירות מיגון לשמחה כו'".

כולל – מצות תפילין (שהיא הרי אות וזכר ליציאת מצרים<ref>ס"פ בא.</ref>) – והוקשה כל התורה כולה לתפילין<ref>קידושין לה, א.</ref> – שעי"ז נפעל "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך"<ref>תבוא כח, י. ברכות ו, סע"א.</ref>, עד שאוה"ע מעוררים את בנ"י שהצלחתם בעבר ובעתיד (עוד יותר) היא כיון ש"שם ה' נקרא עליך", וכן – "יודו לשמך".

ובלימוד התורה עצמו – במיוחד בלימוד פנימיות התורה, שעי"ז נפעל "אתי מר" דא מלכא משיחא<ref>אגה"ק הידועה דהבעש"ט – נדפסה בכתר שם טוב בתחלתו. ובכ"מ.</ref>, "אראנו נפלאות" בגאולה האמיתית והשלימה.

ח. ויהי רצון שהקב"ה יעזור לכאו"א מישראל שיהי' לו את ה"עינים לראות ו(במילא) אזנים לשמוע" ו"לב לדעת"<ref>תבוא כט, ג.</ref> – לראות את "המסות הגדולות אשר ראו '''עיניך''' האותות והמופתים הגדולים ההם"<ref>שם, ב.</ref>, את הנסים הגלויים שקורים בכל יום,

ובפרט שעומדים כבר לאחר "ארבעים שנה"<ref>ולהעיר שכבר עברו ארבעים שנה מעת הסתלקות כ"ק מו"ח אדמו"ר בשנת ה'שי"ת, כמדובר כמ"פ.</ref> במדבר העמים (דגלות), במצב של "(ארבעים שנה) אקוט בדור"<ref>[[תהלים פרק צ"ה|תהלים צה, י]].</ref>, ואוחזים כבר ב"יבואון אל מנוחתי"<ref>[[תהלים פרק צ"ה|שם, יא]].</ref>, בארץ הקודש וירושלים<ref>פרש"י שם.</ref>, עד "שלם", שלימות המנוחה – בגאולה האמיתית והשלימה,

ויה"ר שלא יצטרכו לדבר ולספר אחד לשני אודות הנסים, כיון שכאו"א יראה ורואה זאת בגלוי, מראה באצבעו ואומר זה<ref>ראה תענית בסופה. שמו"ר ספכ"ג. פרש"י בשלח טו, ב.</ref>, ומכיר ומודה לה' על הנסים,

ובפרט בעמדנו, כאמור, בחודש ניסן, כשכל בנ"י הם בדרגת צדיקים [כידוע<ref>ראה סה"מ תרל"ו ח"ב ע' שס. תרנ"ב ס"ע ג. ועוד.</ref> החילוק בין חודש תשרי וחודש ניסן, ע"ד החילוק בין עבודת התשובה ועבודת הצדיקים<ref>ובנוגע להחדשים בינתיים יש לומר – שגם בצדיק ובעל תשובה יש כמה דרגות (צדיק גמור, שאינו גמור. תשובה מיראה, תשובה מאהבה. וכיו"ב). או שהם כנגד הדרגות בעבודת הבינוני. ואכ"מ.</ref>], ויש לומר שזהו אחד הטעמים לכך שלא אומרים אז תחנון<ref name=":3" /> (כיון שלא זקוקים אז לזה (תחנון), כמדובר כמה פעמים<ref>לקו"ש חי"ד ס"ע 401 ואילך. חט"ו ע' 546. חל"ב ע' 75. ועוד.</ref>), כיון שכאו"א מישראל מתעלה (בבחי' נס, ארים נסי<ref>ישעי' מט, כב. וראה [[ברכת י"א ניסן תנש"א - מוגה|ברכה י"א ניסן]] (סה"ש תנש"א ח"א ע' 420 (לעיל ע' 39)). וש"נ.</ref>) לדרגת צדיק<ref>ולהעיר מהשייכות למזמור '''צדי"ק''' בתהלים, שמתחילים לומר בחודש ניסן שנה זו. וראה ה"פתיחה" לקובץ י"א ניסן – שנת הצדי"ק ס"ה ואילך.</ref>, במילא לא זקוקים לאמירת תחנון ותשובה על ענינים הפכיים, אלא ישנה אז התשובה באופן ד"לאתבא '''צדיקיא''' בתיובתא"<ref>ראה זח"ג קנג, ב. לקו"ת שמע"צ צב, ב. שה"ש נ, סע"ב. ועוד.</ref> (התשובה היא על כך שהי' יכול לעשות את עבודתו באופן נעלה יותר).

ואפילו אלו שלע"ע התיישבו, מסיבות שונות ומשונות, במדינות אחרות, גם הם יבואו לאחמ"כ לארץ הקודש, כנ"ל. ועוד וגם זה עיקר – שהם כולם באים ל"ארץ הקודש" ול"ירושלים עיר הקודש" ברוחניות "יראה שלם", שלימות היראה<ref>ב"ר פנ"ו, י. תוד"ה הר – תענית טז, א. לקו"ת ר"ה ס, ב.</ref>.

כפי שרואים זאת בגלוי בקיום מצות מילה<ref>ולהעיר מהשייכות דמילה לענין שמיני (שקורין פ' שמיני שמונה פעמים בשנה זו, כנ"ל בפנים) – שמילה (גם שאינה בזמנה) קשורה עם "למנצח על השמינית" (ראה לקו"ת תזריע כ, ד ואילך).</ref>, שמקיימים אותה עכשיו אצל כו"כ מאחינו בני ישראל ממדינה ההיא (שלא קיימו זאת מצד הנסיונות והקשיים), עד שהם מבקשים שלא יעכבו זאת ומיד יכניסו אותם בבריתו של אברהם אבינו, "אחד הי' אברהם"<ref>יחזקאל לג, כד. וראה רמב"ם ריש הל' ע"ז.</ref>.

ט. ועוד והוא העיקר: שמהשמחה והשירה<ref>וע"ד שבנ"י אמרו שירת הים על הנס דקרי"ס וטביעת מצרים בים (ובאריכות הפרטים). ואומרים שירת הים בכל יום בתפלה – טור או"ח סנ"א. שו"ע אדה"ז שם ס"א. – וראה זח"ב נד, ב.</ref> על הנסים הגלויים העכשויים, נבוא תיכף ומיד ממש ל"נודה לך שיר חדש על גאולתנו", בגאולה האמיתית והשלימה, שאז יהיו הנסים והנפלאות הגדולים ביותר, "אראנו נפלאות" (נפלאות – אפילו בערך לנסים ביציאת מצרים),

וכל בנ"י, "בנערינו ובזקנינו גו' בבנינו ובבנותינו"<ref>בא י, ט.</ref>, בכל מקום שהם – הן מהמדינה ההיא, והן אלו שלע"ע התיישבו במדינות אחרות – הולכים, "וארו עם ענני שמיא"<ref>דניאל ז, יג. סנהדרין צח, א.</ref> (ע"ד שטסים במטוס, אבל עוד יותר מהר) – לארצנו הקדושה, לירושלים עיר הקודש, להר הקודש, לבית המקדש השלישי.

ומזרזים זאת עוד יותר ע"י עשיית כאו"א לשליח מצוה לצדקה (ובהוספה מדילי'), ד"גדולה צדקה שמקרבת את הגאולה"<ref>ב"ב י, א. וראה [[לקוטי אמרים פרק ל"ז|תניא פל"ז]] (מח, ב).</ref>. ובפרט בבית הכנסת ובית המדרש ובית מעשים טובים – בית משולש – של כ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא דורנו.

והקיצו ורננו שוכני עפר<ref>ישעי' כו, יט.</ref>, והוא וכל בני ביתו נשמות בגוף בתוכם, יחד עם כל בנ"י מכל הדורות, ולוקחים לארץ הקודש את ביהכנ"ס וביהמ"ד זה וכל הבתי כנסיות ובתי מדרשות<ref>מגילה כט, א.</ref>.

ועוד והוא העיקר: לא עכבן אפילו כהרף עין<ref>מכילתא ופרש"י בא יב, מא.</ref>, יראה אל אלקים בציון<ref>[[תהלים פרק פ"ד|תהלים פד, ח]].</ref>, בנערינו ובזקנינו בבנינו ובבנותינו.