חב"דטקסט:היום יום/מנחם אב

מנחם אב
א' מנחם אב	ראש חודש מעלת המשיח שיהיה עניו, דהגם שיהיה בתכלית הגדלות, וילמוד תורה עם האבות ומשה רבינו ע"ה, בכל זה יהיה בתכלית הענוה והביטול ללמוד גם עם אנשים פשוטים.	עריכה - תבנית - שיחה
ב' מנחם אב	הוראה לרבים: מתחילין להניח תפילין שני חדשים קודם הבר מצוה. בתחלה בלא ברכה וכעבור איזה שבועות בברכה.	עריכה - תבנית - שיחה
ג' מנחם אב	משיחות אדוני אבי מורי ורבי: יעמאלט ווען משיח וועט קומען במהרה בימינו אמן וועט מען ערשט ביינקען נאך די גלות טעג. יעמאלט וועט ערשט פארדריסען פאר וואס מ'האט ניט געטאן אין עבודה. מען וועט ערשט דערהערען דעם גרויסען ווייטאג פון העדר העבודה. איצטער אין די ימי הגלות, איז די ימי העבודה צו מכין זיין זיך צו ביאת המשיח במהרה בימינו אמן. תרגום ללשון הקודש: משיחות אדוני אבי מורי ורבי: אז, כשמשיח יבוא במהרה בימינו אמן, אז יתחילו להתגעגע לימי הגלות. אז יחרה מדוע לא עסקו בעבודה. אז יפנימו את גודל הכאב של העדר העבודה. כעת, בימי הגלות, העבודה היא להתכונן לביאת המשיח במהרה בימינו אמן.	עריכה - תבנית - שיחה
ד' מנחם אב	מיט דער גרעסטער הארעוואניע קען מען ניט פארדינען קיין איין סענט מעהר וויפיל השי"ת האט אפגעשטעלט, אז דער און דער מענש זאל פארדינען. מען בעדארף טאן וויפיל עס איז נויטיג, אבער מען מוז געדיינקען, אז די גאנצע ארבעט, איז מער ניט ווי א טפל, דער עיקר איז די ברכה פון השי"ת, און די ברכה פארדינט מען ווען מען איז א ערליכער איד: תפילה בציבור, שמירת שבת בהידור כשרות בהשגחה גדולה, חינוך הבנים בא מלמדים ערליכע אידען. תרגום ללשון הקודש: ביגיעה הגדולה ביותר אי אפשר להשיג סנט אחד יותר מכמה שהשם־יתברך הקציב, שהאדם הזה והזה ירוויח. צריך לעשות כמה שנחוץ, אבל חייבים לזכור, שכל העבודה, הוא לא יותר מטפל, העיקר הוא הברכה של השם־יתברך, ואת הברכה מרוויחים כשמתנהגים ביראת שמים: תפילה בציבור, שמירת שבת בהידור כשרות בהשגחה גדולה, חינוך הבנים אצל מלמדים יראי שמים.	עריכה - תבנית - שיחה
ה' מנחם אב	"סור מרע ועשה טוב בקש שלום ורדפהו", האט דער בעל שם טוב געזאגט: אין יעדער דבר גשמי פון דברים המותרים זיינען פאראן טוב ורע: דער גשמי איז רע און דער חיות אלקי וואס איז מחיה דעם גשמי איז טוב. באדארף דער מענש וואס באנוצט דעם גשמי זיין א סור מרע, ניט וועלען דעם תענוג וואס איז פאראן אין דעם גשמי, און זיין ועשה טוב וועלען געשפייזט און געהאלפען ווערען פון דעם חיות אלקי וואס איז אין דעם דבר הגשמי. בקש שלום ורדפהו דער מענש וואס איז א סור מרע און א ועשה טוב, באדארף זוכען און נאכלויפען צו מאכען שלום צווישען דעם גשמי און חיות אלקי וואס איז איהם מחיה. תרגום ללשון הקודש: "סור מרע ועשה טוב בקש שלום ורדפהו", אמר הבעל שם טוב: בכל דבר גשמי מהדברים המותרים ישנו טוב ורע: הגשמי הוא רע והחיות האלוקי שמחיהו את הגשמי הוא טוב. צריך האדם המשתמש עם הגשמי להיות סור מרע, לא לרצות התענוג הקיים בגשמי, ולהיות "ועשה טוב", לרצות ניזון מהחיות אלוקי שבדבר הגשמי. "בקש שלום ורדפהו" האדם שהוא "סור מרע ועשה טוב" צריך לחפש ולרדוף לעשות שלום בין הגשמי והחיות אלקי שמחיהו.	עריכה - תבנית - שיחה
ו' מנחם אב	דער רבי (רבינו הזקן) בעת ער איז געקומען פון פעטערבורג, האט ער גיזאגט פאר'ן מיטעלען רבי'ן א מאמר – אינגאנצען עטליכע שורות: "ישאו ידיכם קדש – זהו העלאת המדות במוחין והארת המוחין במדות, וברכו את ה' – שממשיכים על ידי זה שם הויה דלעילא, שעל ידי זה פועל שיהיה – יברכך ה' מציון – המשכת שם הויה מעצמיות הנשמה, עושה שמים וארץ – שעל ידי זה הוא קיום העולמות". תרגום ללשון הקודש: הרבי (רבינו הזקן) כשהגיע מפטרבורג, הוא אמר לאדמו"ר האמצעי מאמר – שורות בודדות – "ישאו ידיכם קדש – זהו העלאת המדות במוחין והארת המוחין במדות, וברכו את ה' – שממשיכים על ידי זה שם הויה דלעילא, שעל ידי זה פועל שיהיה – יברכך ה' מציון – המשכת שם הויה מעצמיות הנשמה, עושה שמים וארץ – שעל ידי זה הוא קיום העולמות".	עריכה - תבנית - שיחה
ז' מנחם אב	אגרת הקדש פותחין בברכה, נכתבה עשרה שנים קודם כתיבת אגרת קטנתי.	עריכה - תבנית - שיחה
ח' מנחם אב	שש זכירות אמרים אותם בכל יום גם בשבת, יום טוב, ראש השנה ויום הכיפורים. מפתגמי אדוני אבי זקני מורי ורבי: וואס איז די פעולה פון חסידות] און יראת שמים, אז עס פעלט דער עיקר – אהבת ישראל, און נאך גורם זיין חס־ושלום צער אל הזולת. תרגום ללשון הקודש: מפתגמי אדוני אבי זקני מורי ורבי: מהי פעולתה של חסידות ויראת שמים, כשחסר העיקר – אהבת ישראל, ועוד לגרום חס־ושלום צער לזולת.	עריכה - תבנית - שיחה
ט' מנחם אב	במנחה: קריאת שמע, שיר של יום, "אין־כאלוקינו" וכל השיעורים השייכים לשחרית, ואחר כך סדר תפילת מנחה. אין מברכין "שעשה לי כל צרכי" עד למחר. אדוני אבי מורי ורבי היה לומד בכל שנה ושנה בתשעה באב איכה רבה וסוגית רב יוחנן דפרק הניזקין. בבוקר אחר אמירת הקינות – שהיה אומרם כולם – היה אומר איכה. היה עולה לתורה למפטיר, ולפעמים הן בשחרית הן במנחה.	עריכה - תבנית - שיחה
י' מנחם אב	מסיפורי אדוני אבי זקני מורי ורבי: א) מתחלה היה אגרת הקודש "קטנתי" מסיימת "ורוח נכאה כולי", ואחרי אשר אמר רבינו הגדול שלש פעמים – בליאזנא – המאמר "כמים הפנים" גו' כפירוש רש"י ולא כתרגומו, אז הוסיף התיבות "וכולי האי – הפנים וגו'", ובזה נטע בהחסידים מדות טובות. ב) ווען דער רבי וואלט ניט געשטעלט די דריי ווערטער "במדת אמת ליעקב" – באגרת הקודש קטנתי – וואלט ער געהאט נאך פופציג טויזענט חסידים, אבער דער רבי מאנט מדת אמת. תרגום ללשון הקודש: א) מתחלה היה אגרת הקודש "קטנתי" מסיימת "ורוח נכאה כולי", ואחרי אשר אמר רבינו הגדול שלש פעמים – בליאזנא – המאמר "כמים הפנים" גו' כפירוש רש"י ולא כתרגומו, אז הוסיף התיבות "וכולי האי – הפנים וגו'", ובזה נטע בהחסידים מדות טובות. ב) אם הרבי לא היה כותב את שלושת המילים "במדת אמת ליעקב" – באגרת הקודש קטנתי – היה לו עוד חמישים אלף חסידים, אבל הרבי תובע מדת אמת.	עריכה - תבנית - שיחה
י"א מנחם אב	רבינו הזקן הלך למזריטש, ביחד עם אחיו מהרי"ל, בשנת תקכ"ד. מהרי"ל הלך בלי רשות ביתו ולכן חזר מדרכו, ורבינו בא למזריטש – ושהה שם, בפעם הראשונה, עד אחרי חג הפסח תקכ"ה. שבועיים היה מסופק אם להשאר שם, והמאמר הראשון ששמע היה "נחמו נחמו". ויש בזה ספק אם הוא המאמר הראשון לבואו, או הראשון לאחר השבועיים שהחליט להשאר ונתקשר.	עריכה - תבנית - שיחה
י"ב מנחם אב	דער רבי – אדמו"ר הזקן – האט געזאגט פון מעזריטשער מגיד פון בעל שם טוב'ס וועגען: "ואהבת לרעך כמוך" איז א פירוש וביאור אויף "ואהבת את ה' אלקיך". אז מ'האט האלט א אידען, האט מען האלט דעם אויבערשטען, ווייל א איד האט דאך אין זיך א חלק אלקה ממעל, איז אז מ'האט האלט דעם אידען, דעם אינוועניג פון איהם, ממילא האט מען האלט דעם אויבערשטען. תרגום ללשון הקודש: הרבי – אדמו"ר הזקן – אמר בשם המגיד ממזריטש מדרכי הבעל שם טוב: "ואהבת לרעך כמוך" הוא פירוש וביאור על "ואהבת את ה' אלוקיך". כשאוהבים יהודי, אוהבים את הקב"ה, כיוון שליהודי יש בתוכו "חלק אלוקה ממעל", אזי כשאוהבים את היהודי, את פנימיותו, ממילא אוהבים את הקב"ה.	עריכה - תבנית - שיחה
י"ג מנחם אב	בשעת קריאת עשרת הדברות עומדים ופניהם אל הספר תורה. "ודברת בם בשבתך" גו', ואמרו רז"ל "ודברת בם" – בדברי תורה הכתוב מדבר. אמנם בעסק התורה גופא יש כמה חלוקי מדריגות, ומבאר כאן כל המדריגות: "בשבתך בביתך" – הוא מעמד הנשמה למעלה באוצר הנשמות, קודם ירידתה למטה, ועוסקת שם בתורה. "בלכתך בדרך" – קאי על הזמן שהנשמה יורדת מעולם לעולם וממדריגה למדריגה, עד בואה למטה לעולם התחתון להתלבש בגוף גשמי ומתחיל ללכת בדרך עולם זה עד ימי זקנה ושיבה, עד "ובשכבך" בבוא ימי פקודתו, וגם אז הנה התורה תשמור עליו כמבואר בששי דאבות, עד "ובקומך" כאמור והקיצות גו'.	עריכה - תבנית - שיחה
י"ד מנחם אב	במנחה אין אומרים תחנון. י"ד מנחם אב תש"א – נמלאו חמשים שנה מיום שאמר לי אבי אדמו"ר שאתחיל לרשום הסיפורים שמספר לי. כאשר התחיל הצמח צדק לכתוב בעניני נגלה וחסידות, אמר לו אדמו"ר הזקן: "וקנה לך חבר", וקַנֶה (קו"ף בקמץ, נו"ן בסגול) – ל' קולמוס – לך חבר. פעם אמר אבי אדמו"ר בשם אדמו"ר הזקן וקנה – ל' קולמוס – לך חבר, ופירש אבי אדמו"ר קולמוס הלב, אז יעדער זאך וואס מ'לערענט זאל מען איבערלעבען [=שכל דבר שלומדים, צריך "לחיות" אותו].	עריכה - תבנית - שיחה
ט"ו מנחם אב	אין אומרים תחנון. רושם אבי אדמו"ר: מעלת ט"ו באב על כל ט"ו בחדש, שזהו רק השלמות בהגילוי, אבל מכל מקום היא רק בחינת מקבל, אבל בט"ו באב האור בה בקביעות, לפי שהעליה היא לפי ערך עוצם הירידה דתשעה באב. וזהו תשש כחה של חמה, עכו"ם מונים לחמה בישא, ובט"ו תשש כו' במכל שכן מזמן הבית שהיו נכנעים לשלמה, כל שכן לעתיד, ונהרו אליו, בבחינת ביטול לגמרי, "ואת רוח הטומאה אעביר" כו', ומעין זה בט"ו באב תשש.	עריכה - תבנית - שיחה
ט"ז מנחם אב	נסיעות הבעל שם טוב בתחילת ההתגלות שלו היו על דבר שלשה ענינים: פדיון שבוים, חיזוק התורה ויראת שמים, התגלות פנימיות התורה. אדמו"ר האמצעי היה מבאר בזה: גליא שבתורה נקרא מים און צו וואסער גייט מען. פנימיות התורה נקרא אש און פאר פייער האט מען מורא. דערפאר דארף דער משפיע גיין צום מקבל אן זאגען איהם: האב קיין מורא ניט ווייל ה' אלקיך אש אוכלה הוא. תרגום ללשון הקודש: נסיעות הבעל שם טוב בתחילת ההתגלות שלו היו על דבר שלשה ענינים: פדיון שבוים, חיזוק התורה ויראת שמים, התגלות פנימיות התורה. אדמו"ר האמצעי היה מבאר בזה: גליא שבתורה נקרא מים ולמים הולכים. פנימיות התורה נקרא אש ומאש יש מורא. לכן צריך המשפיע ללכת את המקבל ולומר לו: אל תפחד, כיוון ש"ה' אלקיך אש אוכלה הוא".	עריכה - תבנית - שיחה
י"ז מנחם אב	אדמו"ר הצמח צדק ביאר מה שמיחסים אש לפנימיות התורה, לפי שהיא הנותנת חיות בגליא שבתורה: אז ער לערענט א הלכה און ווייס אז די זעלבע הלכה וועט ער לערנען נאך א מאה ועשרים שנה אין גן עדן גיט עס אריין א פייערעל (כשהוא לומד הלכה ויודע שאותה הלכה הוא ילמד לאחר מאה ועשרים שנה בגן עדן זה מכניס אש).	עריכה - תבנית - שיחה
י"ח מנחם אב	אדמו"ר האמצעי אמר בשם רבינו הזקן: אהבת ישראל בעדארף דערנעמען ביז מיצוי הנפש [=אהבת ישראל צריכה להיות עד מיצוי הנפש].	עריכה - תבנית - שיחה
י"ט מנחם אב	המתפללים בארבעה זוגות תפילין כך נוהגים: א) מניחים תפילין של יד ותפילין של ראש הרש"י קודם אמירת פרק "איזהו", ומתפללים בהם עד אחרי "אך צדיקים" גו'. ב) מסירים תפילין של ראש דרש"י, ומניחים – בלא ברכה – תפילין של ראש דשמושא רבא וקוראים "שמע" גו' עד "אמת" ואומרים מזמורי תהלים כפי שנחלק לימי החודש והמהדרים היו לומדים אותם עם פירש"י ומצודות. ג) אחר כך מניחים תפלין דרבינו תם – בלא ברכה – וקוראים "שמע" גו' עד "אמת", פרשת "קדש" גו' והזכירות שנדפסו בסידור ולומדים פרק משניות כל אחד לפי הבנתו. ד) מסירים תפילין של ראש דרבינו תם ומניחים תפילין של ראש דראב"ד – בלא ברכה – וקוראים "שמע" גו' עד "אמת" ולומדים פרשה חומש עם פירוש רש"י – מפרשת השבוע: יום א' עד שני ביום ב' פרשה ב' וכו'	עריכה - תבנית - שיחה
כ' מנחם אב	כשם שמצות תפלין, על דרך משל, יש לה מקום קבוע בראש ובזרוע, ומרגיש כובד התפלה של ראש וההידוק דתפלה של יד כן הוא במצות אהבה ויראה, וכמו שכתב הרמב"ם (יסודי התורה פרק ב' הלכה א'): "האל הנכבד והנורא הזה מצוה לאהבה וליראה אותו שנאמר "ואהבת את ה' אלוקיך" ונאמר "את ה' אלוקיך תירא", הנה שיעור מצות אלו הוא אשר יורגשו בהרגש גופני בבשר הלב ממש, וכמו אדם הפוגש את אוהבו הנאמן, ולא זו בלבד אז אים זאל ווערען גוט פון דעם [=שיהיה לו טוב מזה], שישכח על כל הדברים המעיקים אותו, אלא עוד שיתעורר בו חיות פנימי בתקוה טובה, כי לבו טוב עליו, וכן במדת היראה נופל עליו פחד גדול ומורא, כי בשעה ההיא הוא נזכר על כל עניניו הלא טובים במחשבה דבור ומעשה, ולבו יכאב בכאב מורגש מיראת העונש ביראת שמים ולפעמים הוא ברגש של ירא בושת או גם יראת הרוממות.	עריכה - תבנית - שיחה
כ"א מנחם אב	ההתעסקות בדרכי החסידות הוא, אשר גם בהלכו בשוק טרוד בעסקיו יחשוב מה הוא יכול לעשות בעד עניני החסידות וטובת החסידים, וכשהוא פוגש מי שהוא מאנשי השוק ממכיריו – בעניני מסחר – ידבר על לבו, כי יבוא אל שיעורי הלמודים בדברי אלוקים חיים או לאיזו התוועדות. וההתעסקות בדרכי החסידות הוא חובת גברא מבלי הבדל בין גדול וקטן בידיעת דא"ח.	עריכה - תבנית - שיחה
כ"ב מנחם אב	אבי אדמו"ר אמר: קודם רחיצת הפה שחרית, אין לברך מלבד בימי התעניות – ברכות השחר.	עריכה - תבנית - שיחה
כ"ג מנחם אב	בחורף תרנ"ב כאשר אבי אדמו"ר למד עמי בספר התניא "ונפש השנית בישראל היא חלק אלקה ממעל ממש", הסביר כי הנושאים בתיבת "ממעל" ובתיבת "ממש" הם הפכים. "ממעל" תוארו רוחניות שברוחניות ו"ממש" תוארו גשמיות שבגשמיות. ויבאר כי זהו מעלה נפש השנית, שעם היותה רוחניות שברוחניות פועלת בגשמיות שבגשמיות.	עריכה - תבנית - שיחה
כ"ד מנחם אב	מקובל רבי מפי רבי: אין דער צייט פון מחלוקת הידועה האבען חסידים דערציילט דעם אלטען רבי'ן די גרויסע יסורים וואס מ'האט פון די מתנגדישע פראסטע אידען. האט דער רבי געזאגט: דער זיידע – אזוי פלעגט דער רבי רופען דעם בעש"ט – האט זייער ליב גיהאט די פראסטע אידען. אין די ערשטע טעג ווען איך בין געווען אין מעזריטש, האט דער רבי הה"מ געזאגט: מרגלא בפומי' פון רבי'ן – הבעש"ט – אהבת ישראל איז אהבת המקום, בנים אתם לה' אלקיכם, אז מען האט האלט דעם פאטער האט מען האלט די קינדער. תרגום ללשון הקודש: מקובל רבי מפי רבי: בזמן של המחלוקת הידועה היו חסידים מספרים לאדמו"ר הזקן את היסורים הגדולים שהיה מהיהודים המתנגדים הפשוטים. אמר הרבי: הסבא – כך היה הרבי קורא לבעל שם טוב – מאוד אהב את היהודים הפשוטים. בימים הראשונים שהייתי במזריטש, אמר הרבי הרב המגיד: מרגלא בפומיה של הרבי – הבעל שם טוב – אהבת ישראל הוא אהבת המקום, "בנים אתם לה' אלקיכם", כשאוהבים את האב אוהבים את הבנים.	עריכה - תבנית - שיחה
כ"ה מנחם אב	אדוני אבי מורי ורבי (הרבי הרש"ב) כותב באחד ממכתביו: שמעתי בשם כ"ק אבותינו הקדושים זצוקללה"ה נ"ע זי"ע שגם על בת צריך לומר "לתורה (ולחופה ומעשים טובים)", על פי מה שאמרו רז"ל (ברכות יז. א): "נשי במאי זכיין? באיקרוי כו', ובאתנוי כו', ונטרין כו'" (גם לנשים חלק בלימוד התורה שמסיעות לבעליהן).	עריכה - תבנית - שיחה
כ"ו מנחם אב	משיחות אבי אדמו"ר: אין דעם יציאת מצרים פון חסידות, איז פאראן די מצוה פון סיפור יציאת מצרים בדבור, דערציילען חסידישע ספורים און דערהערען דעם סיפור אין א פנימית דפנימית. מ'בעדארף וויסען אז ידער סיפור איז א הוראה בחיים. יעדער ספור בעדארף בריינגען א מדה טובה און א חיות פנימי אין הידור מצוה און דערהערען דעם דרכי נועם פון תורת החסידות. תרגום ללשון הקודש: משיחות אבי אדמו"ר: ביציאת מצרים של חסידות, ישנו המצווה של סיפור יציאת מצרים, לספר סיפורים חסידיים ולהפנים את הסיפור בפנימיות דפנימיות. צריכים לדעת שכל סיפור הוא הוראה בחיים. כל סיפור צריך להביא מידה טובה וחיות פנימי בהידור מצווה ולהפנים את דרכי הנועם של תורת החסידות.	עריכה - תבנית - שיחה
כ"ז מנחם אב	מברכין ראש חודש אלול, אמירת כל התהלים בהשכמה. יום התוועדות. חודש אלול הוא חדש החשבון. דכמו בגשמיות הנה הבעל עסק, בכדי שיהיה העסק כדבעי ויתן רוח רב, צריך מזמן לזמן לעשות חשבון ולתקן את כל החסרונות. כן הוא גם בעבודה הרוחנית בעבודת השם יתברך, דכל השנה הנה כל ישראל עוסקין בתורה ומצות ובמדות טובות, בחדש אלול הוא חדש החשבון אשר כל אחד ואחד מישראל, כל חד וחד לפום שיעורא דיליה הן היושב אהל והן הבעל עסק, צריכים לעשות חשבון צדק בנפשם מכל אשר עבר עליהם במשך השנה, ולידע המעלות בעבודתם ולחזקם, ואת החסרונות שבהם ובעבודתם לתקנם. דעל ידי הכנה טובה זו זוכים לשנה טובה ומתוקה בגשמיות ורוחניות.	עריכה - תבנית - שיחה
כ"ח מנחם אב	דרכי הרפואה בחולי הגוף בכלל שנים הם: א) לרפאות את האבר או הכח המקולקל חולה וחלוש. ב) לחזק את האברים והכחות הבריאים, אשר הם יתגברו על האבר וכח החולה לרפאותו. הדוגמא מזה בחולי הנפש הם שני דרכי העבודה: תשובה ומעשים טובים.	עריכה - תבנית - שיחה
כ"ט מנחם אב	עס דארף זיין עבודה בכח עצמו. העכער איז אז מ'נעהמט פאר'ן האנט און מ'פירט. טייערער איז אז עס איז בכח עצמו. תרגום ללשון הקודש: צריכה להיות עבודה בכח עצמו. גבוה יותר כשלוקחים את היד ומנהיגים. יקר יותר כשזה בכח עצמו.	עריכה - תבנית - שיחה
ל' מנחם אב	ראש חודש. מתחילין לומר "לדוד ה' אורי". המנהג בבית רבינו שבמשך היום תוקעים להתלמד ומתחילים לתקוע אחר התפלה מיום ב' דראש חודש. אדמו"ר האמצעי היה אומר בתחלה מאמרים קצרים. ולדוגמא: ד"ה "זכר רב טובך" – וביאורו – שבסידור נאמרו בששה המשכים – באריכות יותר קצת מהנדפס.	עריכה - תבנית - שיחה