אמרי בינה/פתח השער
| אמרי בינה |
|---|
| חלק ראשון |
| הקדמה • פתח השער • שער הקריאת שמע |
| חלק שני |
| שער הציצית • שער התפילין |
| חלק שלישי |
| שער התפילין |
| ספר הקיצורים |
| קיצורים מאת כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע |
(א) להבין ענין הק"ש בכלל הנה ארז"ל המאריך באחד מאריכין לו ימיו ושנותיו וי"ל מהו ענין אריכות דאחד ומה ענין של אריכות ימים לק"ש אך הנה תחלה י"ל שרש כללי בענין כונה דק"ש שלכאור' לפי הנז' בס' קבלה עיקר הכונה בפסוק ראשון דשמע ישראל הוא רק בבחי' ההעלאה שהוא בחי' היחוד וההתכללות דע"ס דאצי' במאצילן והוא באמרו ה' אלקינו יחוד או"א וה' אחד שהוא יחוד ו"ק דז"א כו' והיינו למסור נפשו באחד בבחי' אח"פ בדרך העלאה והתכללו' וכמ"ש בספרי ע"פ כה' אלקינו בכל קראינו אליו אליו ולא למדותיו וכו' ומ"ש רז"ל וכי אפשר לידבר בשכינה אלא הדבק במדותיו דוקא היינו בח"י ברכות דש"ע באמרו ברוך אתה ה' שהוא בחי' המשכה ומ"ש אם ישים אליו לבו רוחו ונשמתו אליו יאסוף היינו בק"ש במס"נ באחד ולזה צריך להאריך בדלי"ת של אחד כידוע שמפני זה הטעם אפי' מי שתורתו אומנתו מפסיק לפסוק ראשון דק"ש כר"י הנשיא שהי' מעביר כו' אבל הנה בדרז"ל משמע שעיקר הכונה בפסוק ראשון דק"ש הוא בבחי' ירידה והמשכה מלמעלה למטה דוקא והוא באמרם תמליכהו בשמים וארץ וד' רוחות העולם שזהו להמשיך אא"ס אח"פ בו"ק שהן שמים וארץ בחי' מעלה ומטה והוא אות הח' שהוא ז' רקיעים וארץ וד' דאחד הוא ד' סטרי עלמא מזרח ומערב צפון ודורם ואות הא' דאחד היינו בחי' המקור הראשון שמשם מאיר ונמשך לו"ק דמעלה ומטה כו' והוא הנק' אלופו ש"ע כי עולם הוא בחי' ו"ק כידוע ואלופו של עולם הוא בחי' אלף דחכמ' שממנה מקור להתחלקו' דו"ק שנק' עולם ומקום וכידוע בענין ברוך המקום כו' וכמאמ' הוא מקומו של עולם ואין העולם מקומו כו' וכתיב הנה מקום אתי כו' שבחי' ו"ק דמקום בטל ונכלל לגבי עצמות אא"ס מקור התחלקות הו"ק שנק' מקום כמה שכתוב לך ה' הגדולה והגבורה כו' שזהו בדרך העלאה והתכללו' מלמטה למעל' דוקא ודאי גם זה אמת אמנם לפי דעת רז"ל באמרם תמליכהו היינו בבחי' ירידה והמשכה מלמעלה מן המקום דו"ק להמליכו בו"ק דשמים וארץ וד' רוחות העולם והענין הוא כמ"ש אטו האידנא לאו אחד הוא ולמה אמר ביום ההוא יהיה ה' אחד כו' אלא מפני שעכשיו בחי' אלף דאחד מוסתר ונעל' בו"ק ולע"ל יתגלה ויהי' הוי' אחד בגלוי ולזה כל עיקר הכונה ביחוד עליון דק"ש באמרינו תיבת אחד להמליכו בשמים ובארץ כו' שיומשך בגלוי מלמעלה למטה כמו לע"ל אעפ"י שגם עכשיו אחד הוא וכן מ"ש בזהר דאיהו וחיוהי חד ממש וכן אמר אנת הוא דמייחד לון ומקשר לון כו' שזהו ג"כ כמובן ענין היחוד בדרז"ל שהוא בדרך המשכה מלמעלה למטה היפך ענין הכונה שלפי דעת המקובלים שהוא בבחי' העלאה והתכללות מלמטה למעלה דוקא כנ"ל שלזה צריך להיות במס"נ באח"פ דוקא כנ"ל והנה באמת שני אופני היחודים הנ"ל ענין א' הוא והא בהא תליא וצריך כל איש מישראל לכוין בב' האופנים הנ"ל תחלה יכוין בבחי' ההעלאה שהוא ביחוד אמיתי דע"ס במאציל איך שהן נכללים ומיוחדים בעצמו' אא"ס ממש כדמיון הנז' בס"י כמו שלהבת הקשורה בגחלת וכה"ג וכמ"ש ע"ס בלי מ"ה בלי מהות כלל וכמו שמסיים ולאו מכל אינון מדות כלל והיינו אליו דוקא ולא למדותיו כנ"ל ואח"כ יכוין ביחוד השני בבחי' היחוד דעצמו' אא"ס במדותיו דאיהו וחיוהי חד ממש שהוא בבחי' ירידה והמשכה מלמעלה למטה כדרז"ל תמליכהו בשמים וארץ כו' וע"כ צריך להאריך בד' של אחד דוקא כנ"ל ושני היחודים אחר הוא ממש והוא הנרמז באות הא' דאחד שהאלף הוא אותיות פלא בהיפך אתוון והענין ידוע שכאשר בחי' החכמ' מאין תמצא לבחי' יש דוקא אז נק' אלף לשון אולפנא למוד שהוא גלוי ההמשכה מאין הנעלם דבחי' הכתר כמו אאלפך חכמ' כו' ואז נעשה בחי' מקור להתחלקות ו"ק מעלה ומטה כו' והיינו אלופו ש"ע כנ"ל שזהו ענין ברוך המקום כו' וענין הוא מקומו של עולם כו' אבל כאשר בחי' החכמ' בבחי' אין בהעלם הכתר שנק' פלא הוא למעלה עדיין מהיות בחי' מקור להתחלקות ו"ק ושם נכללים ובטלי' בחי' הו"ק כמ"ש הנה מקום אתי כו' והוא כמאמר אין העולם מקומו כו' וכמ"ש לך ה' הגדולה כו' והיינו אליו ולא למדותיו כנ"ל וכידוע דבחי' הכתר שנק' פלא הוא נחשב מבחי' עצמות אא"ס דאח"פ דלאו מכל אינון מדות כלל הוא למס"נ באחד ממש כנ"ל וד"ל וע"כ צריך תחלה לכוין בבחי' יחוד והתכללות דע"ס באא"ס עצמו בבטול הו"ק ואח"כ יכוין ביחוד דאא"ס בע"ס דאיהו וחיוהי חד כו' והוא אלף אלופו ש"ע כדרז"ל והא בהא תלי' שאם אין העלאה אין המשכה כידוע וד"ל אך א"כ לכאורה ב' ענינים הפכים הן דפלא היפך אלף ואיך יהי' המשכה דאלף מפלא דבר מהיפוכו כו' הנה זהו הנרמז במ"א ז"ש הוא מקומו ש"ע ואין העולם מקומו הרי משמעו דגם בהיותו מקומו ש"ע אין העולם מקומו וכן גם בהיות שאין העולם מקומו שהוא בחי' פלא הוא מקומו ש"ע בבחי' אלף אלופו ש"ע א"כ הכל א' ממש והא בהא תליא דוקא וד"ל:
(ב) ולהבין זה יש להקדים מ"ש בראשית ברא אלקים את השמים כו' וידוע דבראשי' הוא בחי' החכמה כמ"ש ה' בחכמ' יסד ארץ וכתרגומו בחוכמתא ברא כו' וארז"ל במאמר א' ברא ואח"כ נתחלק לי' מאמרות כו' ובראשית נמי מאמר הוא וביאור הענין ידוע שהחכמ' נק' ראשית ובה כלולים הכל כמ"ש כולם בחכמ' עשית והיינו ענין ב' מדרגות הנ"ל באלף ופלא דחכ' שכאשר אור החכמ' נאצל מאין ליש אז נאמר כולם בחכמה עשית שהחכמ' נעשה מקור לכל השתלשלו' העולמו' וכוללם יחד כו' להיותו בבחי' גלוי אור במציאות יש ודבר מה ע"כ יומשך מן כח החכ' כל מציאת יש ודבר מה כשמים וארץ וכל צבאם כו' והיינו מ"ש בראשי' נמי מאמר הוא וכמו שאומר עושה בראשית כידוע ואז בראשית זה דחכמ' ברא הכל ואע"פ שהבריאה היא מאין ליש ואיך אנו או' שבחכמה ברא הכל אחר שהחכמ' עצמה כבר היא נבראת בבחי' יש מאין כמ"ש והחכמ' מאין תמצא וכמ"ש בראשית נמי מאמר הוא כנ"ל הענין הוא דגם שהחכמה בבחי' יש לגבי מקור' שהוא אא"ס שבכתר מ"מ נק' החכמ' בחי' אין ומקור כללי לגבי כל הברואים כמ"ש כולם בחכמה עשית בחכמה דוקא אך מה שנקרא החכמה בבחי' יש לגבי מקורה הנעלם היינו לפי שממנה מקור מוצא כל בריאה שהיא בחי' יש גמור אעפ"י שכוללם יחד עדיין בבחי' אין כמ"ש כולם בחכמה כולם יחד וכמ"ש בפי' בראשית ברא את השמים כו' דמשמע שבבראשית זה נברא הכל שמים וארץ וכל צבאם יחד ואח"כ ויאמר אלקים יהי אור כו' וזהו ענין אלף אלופו ש"ע הנ"ל דהנה אנו רואים במאמר זה דבראשי' דחכמה שהוא נעשה מקור לו"ק מעלה ומטה כו' שהרי אמ' בראשית ברא השמים והארץ שהוא בחי' מעלה ומטה שמים מעלה והארץ מטה ואח"כ אמר יהי אור ויהי רקיע שהן בחי' חו"ג יהי אור הוא בחי' החסד כידוע שנאמר בו כי טוב והטוב והחסד א' הוא כמ"ש כי טוב חסדך כו' וכתיב אך טוב וחסד כו' ויהי רקיע הוא בחי' הגבורות והדין שהי' להבדיל בין מ"ע כו' כידוע וזהו בחי' ימין ושמאל דרום וצפון הרי שנמשך מן החכמה מעלה ומטה חו"ג כו' שהן בחי' ו"ק שבאין בהתחלקות מזה המאמר דבראשית דחכמה הגם שהוא בבחי' אין והעלם מקור כללי נתפשט ובא לבחי' התחלקות ו"ק וד"ל וזהו ענין אות האלף דחכמ' ל' אולפנא לימוד כאשר באה אור החכמה להתפשטות להיות מקור לעולמות שמים וארץ וד' רוחות כו' ונק' אלופו ש"ע כנ"ל וזהו ויבדל אלקים בין האור והחשך ויקרא לאור יום כו' והבדלה זו נעשית כאשר אור החכמה באה מן ההעלם לגלוי להיות בחי' מקור לו"ק שהן וימ"ב חו"ג כו' אז ממילא נבדל האור מן החשך ונק' מדת יום ומדת לילה בחי' חו"ג כו' אבל טרם שבאה אור דחכמה מן ההעלם דאור הכתר לגלוי יש היה האור והחשך כלולים יחד ולא היה הבדלה ביניהם כלל וכמאמר אור וחשך היו משתמשים בערבובי' כו' ובאור הענין ידוע דאור וחשך הן ב' מיני מדות דחו"ג האור בחי' גלוי אור החסד שיורד ומאיר מלמעלה למטה מטה מאד כו' והחשך הוא בחי' הצמצו' וההעלם להעלים ולהסתיר האור בבחי' הסתלקו' למעלה מעלה וזהו ויקרא לאור יום כי חסד אל כל היום ולחשך קרא לילה שהוא בחי' הגבורה והדין והצמצום כו' וב' אלה הפכיים שרשם תחלה בחכמ' שממנו נמשך ב' נטיות הללו דימין ושמאל חו"ג כאשר באה מן ההעלם לגלוי דוקא והיינו מה שנמשך מבחי' החכמה בבחי' מעלה ומטה דשמים וארץ כמ"ש ז"ל במדרש נטה הקב"ה ימינו וברא את השמים ונטה שמאלו וברא את הארץ כמ"ש אף ידי יסדה ארץ יש שמאלו וימיני טפחה שמים כו' הרי שמים וארץ הן ג"כ בבחי' ימין ושמאל שהן חו"ג אע"פ שעיקר ענין שמים וארץ הוא רק בחי' מעלה ומטה לבד שהוא בחי' משפיע ומקבל כידוע וד"ל והענין הוא דבחי' אור השפע דמשפיע שהן השמים הוא בא בבחי' החסדים העליונים דאו"י שיורדים מגבוה לנמוך דוקא ובחי' הקבל' דארץ הוא בבחי' הגבורות דאו"ח כו' ועיקר ומקור תחלת הו"ק היינו מעלה ומטה דמשפיע ומקבל שהוא בחי' כללו' אור הנמשך מלמעלה למטה ואח"כ נתפשט לימין ושמאל צו"ד שנק' רוחב (ורוחב זה מקבל מבחי' האורך שהוא מזרח ומער' שהוא ג"כ אור משפי' ומקבל ויש בזה דעות חלוקו' כמשי"ת) וביאור ענין ב' נטיות דימין ושמאל שנמשך מן החכמה ידוע ע"ד שאנו רואים בחכמה שבאדם למטה שמיד שיאיר אור שכל וחכמה מלמעלה מן השכל יש בו ב' הטיות א' שכל מטה כלפי חסד לימין מקרבת להכשיר ולטהר ולזכות כו' ונטי' הב' לדין וחוב כמו ב"ש אוסרים וב"ה מתירין כו' וההכרעה נמשכת מאמצעו' שניהם כו' והחכמה עצמה היתה תחלה בבחי' אור פשוט בלתי חילוק ??? שכליי' הפכיי' כאלה כלל רק כשיצאה לגלוי במציאות התחכמות דבר מה מה תהי' מתפשטת לימין ושמאל לזכות ולחוב כו' שזהו הנק' חו"ג שבחכמה כידוע והיינו ענין אור וחשך שנבדלו בבחי' החכ' דוקא שהן חו"ג אור חסד וחשך דין מדת יום ומדת לילה כו' וטרם שיצאה אור החכ' לגלוי הי' בחי' חו"ג דאור וחשך כלולים יחד בלי שום הבדלה כלל וזהו שהי' אור וחשך משתמשי' בערבוביא כו' עד שהבדילן באמרו ויבדל אלקי' כו' (וכמ"כ שמים וארץ היו כלולים כא' בלי' התחלקו' מעלה ומטה עדיין שהן ג"כ חו"ג כנ"ל כמ"ש בראשית ברא אלקים שהוא מדה"ד שהוא החשך שקדם לאור וכמ"ש והארץ היתה כו' וחשך ע"פ תהום ורוח אלקים כו' וזהו טעם מ"ד דשמים וארץ כא' נבראו בלי התחלקות מעלה ומטה בגלוי עדיין כי הגם ששמים וארץ הן ג"כ בבחי' ימין ושמאל דחו"ג דאו"י ואו"ח כנ"ל היינו לאחר שנבראו בפ"מ דוקא כמ"ש נטה ימינו וברא השמי' כמ"ש אף ידי יסד' ארץ וימיני טפחה שמים אבל בהיותם כלולים עדיין במאמ' דבראשית כלולים כא' היו כמנין אור וחשך משתמשי' יחד כו' וז"ש בראשי' ברא אלקים שהוא בבחי' ההעלם דחכ' שמים וארץ יחד נבראו ואח"כ באו להתחלקו' מעלה ומטה בגלוי והוא לאחר שאמ' יהי אור כו' שהבדיל בין האור וחשך שהן חו"ג דהיינו הך אלא שבשמים וארץ הי' זה בבחי' מעלה ומטה ואור וחשך הן בבחי' חו"ג דבחי' רוחב דדרום וצפון כו' ומ"ד שמים נבראו תחלה לפי שמדבר בבחי' גלוי אור השפע מן החכמ' מלמעלה למטה וע"ד ארץ נבראת תחלה דסוף מעשה עבמ"ת כידוע):
(ג) והנה באמת י"ל בשרש ענין הו"ק מעלה ומטה מזרח ומערב צפון ודרום שלכאור' כללות ענינו אינו רק שהוא גדר מקום שטחי שכולל ו"ק הללו ובלעדי זה אינו נק' בשם מקום כלל כידוע והן ששה גדרים בפרט א גדר מעלה וב' גדר מטה וב' במזרח ומערב וב' בדו"צ והנה העיקר הוא השטח שכולל אורך ורוחב אורך ממזרח למערב ורוחב מדרום לצפון שנק' ימין ושמאל אבל מעלה ומטה ממילא בא ולזה יש דיעה במקובלי' שהמעלה ומטה הוא בבחי' נו"ה ות"ת ומל' מזרח ומערב ודו"צ חו"ג ואמנם ג' ענינים כוללים הו"ק והוא אורך ורוחב ועומק עמ"ר ועמ"ת ויש דיעות חלוקו' אם האורך קודם או הרוחב קודם וההסכם שהאורך קודם לרוחב ומוכח זה מלשון הפסוקים שבכל מקום נק' המזרח בשם קדם כמו ימה וצפונה נגבה וקדמה ולפי שם הזה דמזרח נק' קדם נק' המערב אחור כמו אחור וקדם צרתני וכן בסדר הד' דגלים ובד' מחנות למעלה המזרח קודם היינו שתחלה נמשך בחי' האורך שמתחיל ממזרח דוקא שנק' קדם והולך למערב שנק' ימה ואח"כ נמשך ימין ושמאל שהן צפון ודרום כמ"ש אתה הצבת כל גבולות ארץ כו' צפון וימין אתה בראתם וכן ד' מחנות וכן במרכבה דפני אדם דמזרח ראשון כו' והוא מה שהשמש זורח במזרח כו' וכן במזבח בא לו לקרן דרומי' מזרחית כו' והענין הוא כידוע שבחי' האורך נק' ירידת אור השפע והשפלתו מגובה לנמוך כמו צורת הוי"ו שהולך ונמשך מלמעלה למטה הולך ומתקצר כו'כמ"כ ירידת השפלת שכל וסברא עמוקה להיות מתקבלת גם לתינוק קטן שאין זה רק ירידה והשפלה מגובה לנמוך ונמצא יש בזה ב' דברים תחלה וסוף התחלה כמו שיוצאת אור השפע בתמציתה ועומקה מן המשפיע והולכת ונמשכת בירידה שנק' אורך של חוט שיורד כפי מדת אורכו למטה מטה ביותר וכמ"ש בפי' אורך היריעה הא' ך"ח באמה כו' וסוף הוא מה שמתקבל במקבל היותר אחרון שזהו הנק' מזרח ומערב קדם ואחור שראשית האור מאיר מן המזרח שנק' קדם וסופו בא ונמשך במערב שנק' אחור כו' ואמנם אין בתחלה וסוף זה מבחי' הרוחב דימין ושמאל כלל רק בחי' המשכתו מראש לסוף כמו שהוא בלי התפשטו' לצדדים כלל וכמו מי הנהר שהולך מראשית המשכתו כמה מאות פרסאות עד סופו שנופל אל הים זהו נק' אורכו אבל הנה בחי' הרוחב דימין ושמאל כו' כך הוא בענין השפעת שפע שכל וסברא מן המשפיע אל המקבל שמתפשט בהרחבת הענין בהסבר רב שיש בו התפשטות רב לימין ושמאל דוקא כו' וביאור הענין הנה בבחי' האורך דמזרח ומערב שהוא תחלה וסוף הרי לזה יש בהכרח ב' מדרגות הנק' פנימי' וחיצוניות פנים ואחור כו' שהרי המזרח נק' קדם והמערב אחור כנ"ל והענין יובן ע"ד דוגמא מהשפעת אור שכל שיורד ונמשך בריבוי ירידות והעלמות שונות כנ"ל הנה ודאי בהכרח שימצא בו בחי' פנימי' וחיצוניו' הנק' אחוריי' כו' וכמו שאנו רואים ברוב ירידת אור שפע שכל לתלמיד קטן שיש בו נקודת תמצית השכל שאינו רק דבור א' רק שצריך להסבירו לפי קטנות התלמיד ברוב דברים מלובשי' בעניני' שונים שכל מה שמרבה בדברים אינו אלא בחי' חיצוניות וטפל לגבי עיקר נקודת השכל הגם שבלעדי ריבוי הדברי' לא יבין התלמיד לנקוד' השכל מ"מ לגבי הגדול א"צ לכ"ז ונק' טפל ואחוריי' לנקודת השכל שנק' פנימי' ואחוריי' וחיצוניו' דהיינו מה שהוא לנקודת ותמצית הסברא ושכל נק' פנימי' ומה שמרבה בהסבר דברי' להוריד בפרטי ענינים הם הנק' טפל ואחורי' אע"פ שיחסר הבנת נקודת השכל בלעדם מ"מ נק' טפל וחיצוניו' מאחר שאינם רק בשביל הבנת נקודת ותמצי' השכל וזהו משל להבין מזה ענין מזרח ומערב שנק' קדם ואחור כנ"ל שהוא הנק' בחי' אורך שיש בו תחלה וסוף שהתחלה הוא תמצית נקודת השפע כמו שיוצא מן המשפיע וסוף הוא בירידת אור השפע למקבל להקטינו ברוב העלמות ענינים טפלים שנק' חיצוניו' ואחוריי' כנ"ל וד"ל אבל בחי' הרוחב הכל הוא בעצם אור השפע דמשפיע עצמו מיד שיצא נקודת השכל ותמציתו מתפשט באותו האופן כמו שהוא במקומו בלי הורדת השכל כלל לכמה חלקים רבים בפרטי סברות רבות לימין ולשמאל כמו להטות נקוד' השכל לזכות וחסד בכמה טעמי' וסברות רבות וכן לשמאל להטות הנקודה לדון לחוב ולדין וכמו מ"ט פנים טמא ומ"ט פנים טהור שכ"ז נק' פנים כו' פנים מסבירות לימין לחסד לטהר ופנים מסבירות לטמא כו' וזהו הנק' רוחב שמתפשט לימין ושמאל כצדדי הנהר שמתרחב כנ"ל והיינו ענין דרום וצפון שמקבלי' מן המזרח שהוא הנקודה ומשם יוכל להבין ולהטות לחו"ג כב"ש וב"ה שמעו דבר א' ואלו מטים כלפי חסד ואלו מטים כלפי דין והכל בטוב טעם ופנים מסבירות כנ"ל בענין ב' נטיות דחו"ג שבחכ' וזהו יש בכל שפע שכל וחכמ' שאותן הדברים הן המדברים בגופו של שכל עצמו ולא בחיצוניו' וטפל שבו שאינו רק להבין השכל על ידם כנ"ל שנקרא אורך אלא בפנימי' השכל דוקא יוכל זה להבין אותו להטות לחסד וזה יבינו להטות לדין כמו שנראה בחוש שמן שכל א' יהופך לדון ממנו לב' הפכי' דחו"ג עד שיהיה הדבר שקול ויצטרכו למכריע כו' וריחוק הקצוות מימין לשמאל זהו כריחוק מדרום לצפון כו' וד"ל ועוד יוכל להיות בחי' חו"ג בדיעה אחת דוקא והוא כמו בשכל של חסד כשעומד לנגד הסותר המנגדו לתרץ לו כל קושיות או לתקן כל טעות ושכל זר המחשיך אור האמת זהו הנק' גבורה שבחסד והוא קו השמאל שבימין והכל א' ויוצאים שניהם מעיקר הנקוד' אלא שזה מאיר אור האמת כמו שהוא בבחי' היושר של חסד וקו השמאל הוא המרחיק כל מנגדו וכל טעות ושקר כו' אמנם עיקר ענין קו השמאל הוא מה שיכול לנטות מן הנקודה להיפך מן קו הימין רק שמסתעף הימנו מה שיכול לנטות מן הדברים מנקודת האמת לדרך זר להקשות קושיו' המסתירים האמת שנק' גבורות קשות שהן בחי' העלמות והסתר על אמיתת השפע כו' כידוע וד"ל:
(ד) ונמצא מובן מכ"ז שיש יתרון מעלה באורך מברוחב במה שעיקר הנקודה כמו שהיא במשפיע יורד אל המקבל בלי נטית לימין ושמאל שאעפ"י שאין בה רוחב כלל ומאוד הורדה בירידת והשפל' בלבושי' וחיצוניו' דחיצוניות מ"מ זהו המעלה שעכ"פ לא יצאה חוץ לנקודת האמת משא"כ ברוחב דימין ושמאל יכול לצאת חוץ מנקודת האמת לחסד או לדין ביתר מכפי המדה (שא' מהן אינו אמת שכל א' מנגד לחבירו כו') אע"פ שהרוחב הכל בפנימי' השפע כנ"ל וכמו לא תסור ימין ושמאל כו' שלא יוסיפו בתוס' בחסד שנק' ימין ולא יגרעו בדין שבקו השמאל וגם שהתפשטות ימין בא בגדר והתפשטות שמאל בא בגדר מ"מ יצאו מעצם הנקודה שבמזרח להלאה לימין ולשמאל משא"כ בחי' האורך שהולך ביושר מנקודה שבמזרח אל המערב כנ"ל וד"ל ויש יתרון מעלה ברוחב מבאורך במה שהרוחב הכל הוא בעצם פנימי' השפע הוא שמתרחב במקומו לימין ושמאל כנ"ל ולא שיורד ונשפל בלבושים והעלמות חיצוניות ואחוריי' כו' משא"כ האורך שהולך ונשפל בדברי' טפלים שלא מן העיקר דנקודה כלל וע"כ מובן ממילא שתחלה נעשה אורך במזרח ומערב שהוא נקודת השפע שבמזרח שנמשך באורך למערב ואח"כ נעשה הרוחב לימין ושמאל שהרי המזרח נק' קדם והמערב אחור ואח"כ דרום וצפון (או להיפך שמנקודה דמזרח נעשה תחלה התפשטות הרוחב דו"צ ואח"כ נמשך ממנו האורך למערב וכמו תמונת אות הד' שהרוחב שבו נעשה תחלה ואח"כ האורך אמנם עיקר הרוחב הוא בימין ושמאל והוא כתמונת אות החית כו') ויהיה איך שיהי' המזרח שנק' קדם ממנו מתחיל ברוחב ואורך ע"כ נק' קדם וד"ל אך הנה בחי' מעלה ומטה הוא העולה על הכל ע"כ הוא עיקר בחי' המקום כנ"ל כי הנה כל בחי' אורך ורוחב הנ"ל אינו רק בבחי' אור השפע כאשר יוצא מן המשפיע שתחלתו רק נקוד' ומתפשט באורך ורוחב אח"כ כנ"ל אבל בחי' מעלה ומטה היינו כמו שהשפע במשפיע עצמו בבחי' מעלה מעלה ומוכן לבא ולמשך למטה מטה במקבל כמו שהוא בעצמו' המשפיע בלי שיומשך תחלה בבחי' נקודה פנימי' ולהתפשט אח"כ באורך ורוחב הנ"ל אלא כמו שהוא למעל' תבא למט' זהו הנק' מעל' ומט' שהוא העיקר והעצם שבו כולל כל מה שצריך להיות הילוך אור השפע מן המשפיע אל המקבל דרך צמצום כנקודה וקו ושטח שזהו אורך דמזרח ומערב ורוחב דצו"ד הנ"ל כי כל בחי' אורך ורוחב הנ"ל היינו רק באופן הילוך אור השפע לבד שנק' תחלה וסוף בבחי' אורך פנימי' וחיצוני' ואח"כ ברוחב מתפשט לימין ושמאל אבל הכולל הכל הוא רק עצם השפע דמשפיע עצמו שתבא במקבל כמו שהיא בעצם המשפיע רק כאשר צריך לצאת מהעלם עצמו' המשפיע יהי' אופן ההילוך וההמשכה בדרך אורך ורוחב שהוא דרך נקודה וקו ושטח נקודה במזרח וקו באורך ממזרח למערב ושטח ברוחב דימין ושמאל שזהו ג' אותיות דיו"ד וי"ו דלי"ת יו"ד נקודה וי"ו קו ד' שטח והדלית תמונתו באורך ורוחב אך הרוחב היינו כמו שהוא מתפשט עדיין בתחלת השפע דמשפיע שהוא בחי' קדם דמזרח הנ"ל אבל אין בו ימין ושמאל שהוא דו"צ כלל רק קו א' ברוחב מימין לשמאל וכן הקו האורך שבדלית הוא בצד הימין שבו שאינו בא ונמשך מאמצעית נקודת השפע כאות הוי"ו אך אינו אלא מורה ירידת השפע מן המשפיע למקבל בכלל וכן הרוחב שבקו העליון בכללות ההתפשטו' מימין לשמאל ואין זה אלא רק אורך ורוחב בכלל אבל עיקר גלוי אורך ורוחב שנק' בשם שטח מרובע הוא כאשר מן הקו הרוחב נמשך מב' צדדיו קו באורך לימין ושמאל שב' הקוין הללו שמב' הצדדי' של רוחב נק' ימין ושמאל ממש כתמונת אות החי"ת שב' הקוין שלו מימין ושמאל יוצאים מהקו העליון שבו הנק' רוחב שאז הקוין הללו שנק' ימין ושמאל בבחי' התפשטות והמשכה לכל צד הן ג"כ הנק' אורך להתמשך למט' כלפי מערב שאז נק' שטח מרובע שהוא עיקר שם מקו' שטחי בד' סטרין כאות מ"ם המרובע ולזה יש בזה דיעו' חלוקו' שי"א שבחי' מעלה ומטה למעלה מבחי' התפשטו' דאורך ורוחב כלל כנ"ל כי רק עד שתבא העצם של השפע למטה מתפשט באמצעי' ההילוך לאורך ורוחב בימין ושמאל ממש שהן ד' סטרין ע"כ מעלה ומטה הוא העיקר הכללי שזהו כמו המשפיע כאשר לא נודע שפעו עדיין בצרופי אותיות בדברי' שאין בזה בחי' פנימי' וחיצוני' כלל ולא ימין ושמאל זהו הנק' מעלה ואותו עצם השפע הוא שבא במקבל ה"ז בחי' מטה שמקבל ממעלה כמו שהוא למעל' מהתפשטו' ד' סטרין רק שאח"כ מתפשט לד' סטרין בדרך נקודה קו ושטח כנ"ל וע"כ מעלה ומטה עולה על הכל במה שאין באורך ורוחב כלל וזהו כמו ענין אות החי"ת שמורה מעלה ומטה כמו שהוא שהן ז' רקיעים וארץ שמקבל הארץ ממרחב דשמים עצמן כו' כמו תלמיד המקבל כל עצם השפע דמשפיע בלי העלם והילוך דרך נקוד' וקו ושטח וכו' (וזהו מ"ד שמים וארץ כא' נבראו כנ"ל וד"ל) שזה הי' במשפיע תחלה טרם שמשפיע שמובן מזה שבחי' מטה יצא כא' עם בחי' מעלה (כמו הגג והקרקע ששטחן שוה ממש) וי"א בהיפוך שמעלה ומטה הן היות' אחרונים כי מאחר שנתפשט לד' סטרין ממש כשטח המרובע כנ"ל אזי ממילא בא בחי' מעלה ומטה כמשל הבית שמוקף ד' מחיצות מזרח ומערב צפו"ד שנק' שטח מרובע אז הקרקע והגג ממילא נעשי' והיינו שלפעמים נק' מעלה ומטה בבחי' נו"ה שזהו רק גלוי כלות השפע מן המשפיע במקבל דהיינו לאחר שנתפשט לד' סטרין דוקא אזי אינו חסר רק שיומשך זה האורך ורוחב במקבל מלמעלה למטה עד"מ שפע שכל שכבר מוכן בבחי' רוחב ימין ושמאל ובאורך דבחי' פנימי' וחיצוני' יורד ומתקבל במקבל והיינו כאות החי"ת שמורה בחי' מעלה ומטה כנ"ל אבל אות הד' שמורה רק רוחב ואורך כללי היינו כמו שמבואר למעלה בבחי' מעלה ומטה לפי דיעה הא' וד"ל:
(ה) ואמנם הנה שני הדיעות אמת רק שיש הפרש בין עצם השפע דמשפיע כשבא מלמעל' למטה כמו שהוא בעצמו ממש שלא ע"י התפשטו' דאורך ורוחב אז בחי' מעלה ומטה למעלה מבחי' מקום ושטח לגמרי וכמו הנה מקום אתי כו' אבל כאשר השפע דמשפי' הולך ואור מן המיצר והצמצום למרחב בגדר מקום ודאי גם בחי' המעלה ומטה בגדר וגבול כפי אופן השטח דאורך ורוחב כמו הגג שאינו אלא לפי מדת השטח המרובע וכ"ש הקרקע שנגבל ממילא וזהו עיקר ענין ששה קצוות שהן באין כולן בבחי' גדר וגבול ואז אחר שנתפשט בד' סטרין בגדר מקום ושטח מרובע נמשך בחי' מעלה ומטה כדיעה האחרונה הנ"ל בגדר וגבול ואמנם בחי' מעלה ומטה כמו שהוא בלתי גבול הוא שבא בגדר והמשכ' ע"י גבול דשטח באורך ורוחב ושניהם אמת וזהו כמו צורת אות החי"ת שבא בחי' מעל' דמשפי' ג' הקוין לגדר ומדה כו' וכן באות הד' בא הרוחב והאורך לגדר ומדה אבל אין האורך רק מצד הימין ופתוח למטה ובצפון שאין בזה מעלה ומטה במדה רק האורך ורוחב כמו שנמשך מן המשפיע משא"כ בחי"ת שהן ג' קוין א' רוחב וב' אורך לימין ושמאל שנמשכי' מבחי' מעלה הנק' משפיע בגדר ומדה ותחתיו פתוח לקבל מג' הקוין שלזה נקרא המלכות פתח שמקבל מחי"ת שהיא כצורת הפתח וד"לף ובכ"ז יובן הדוגמא למעלה בבחי' ששה קצוות הרוחניי' שנק' מקום למעלה כמו הנה מקום אתי כו' דהנה לפי כל הנ"ל מובן בו"ק גשמיי' שתחלה נמשך בחי' מעל' ומטה שהוא עצם דמשפיע ומקבל ומהם נמשך בחי' אורך שהוא מזרח ומערב וכך למעלה בו"ק הרוחניי' הרי בחי' מזרח ומערב שנק' קדם ואחור נבראו מן המעלה ומטה שהן שמים וארץ שע"ז מורה אות החי"ת דאחד ז' רקיעי' וארץ ומן בחי' האורך דמזרח ומערב נמשך הרוחב דימין ושמאל העליון שהוא צפון ודרום והיא אות הדליטת דאחד שהן ד' סטרי עלמא כידוע שציור אות הד' כולל אורך ורוחב דד' סטרי עלמא ולכך צריך להאריך בד' של אחד דוקא לפי שכל הד' סטרי' כלולים יחד בסוף הכל שהוא השטח שבארץ שכולל ד' סטרין והוא בחי' מטה ממש שנעוץ תחלתן בסופן והוא בחי' מעלה שקדם להכל גם לקדם דמזרח כמובן מכל הנ"ל (לפי דיעה הא') וזה שארז"ל תמליכהו בשמים וארץ ובד' רוחות העולם פי' תחלה תמליכהו בשמים ובארץ שהוא ז' רקיעים וארץ שמורה אות החי"ת והוא בחי' מעלה ומטה (בשני האופנים אם בתחלה כמו שהוא בעצם בלתי מדה וגבול או בסוף כשבא בגבול כנ"ל) ואח"כ בד' רוחות העולם שהוא בחי' התפשטות דאורך ורוחב שבמזרח ומערב צפו"ד שהוא סוף הכל כנ"ל וד"ל אך הנה מ"ש לשון תמליכהו בשמים וארץ כו' הנה זהו בחי' ירידה והמשכה מעצמות אא"ס שלמעלה מבחי' מקור לו"ק מעלה ומטה כו' (ואע"פ שנזכר לשון מעלה ומטה גם בעצמות אא"ס שהוא למעלה מעלה עד אין שעור ולמטה מטה עד אין תכלית כידוע היינו בחי' עומק רום ועומק תחת שהוא בלתי מוגבל כלל כמו שמים לרום וארץ לעומק כו' והיינו תמליכהו ממקורא דכולא שבלי גבול למעלה ולמטה שיבא ויומשך להיות בבחי' מקור לו"ק הבא בגדר וגבול דמעלה ומטה כו' והיינו ברוך המקום פי' ממקומו העצמי כמו ברוך כבוד ה' ממקומו וכמ"ש הנה מקום אתי שבבחי' א"ס כו' להיות נק' אלופו ש"ע באבי"ע וזהו שארז"ל הוא מקומו ש"ע להיות בחי' מקור לעולם דאצי' ובריאה כו' עד שמים וארץ וד' רוחות העולם השפל ואין העולם מקומו כו' וד"ל) וזהו ל' תמליכהו כמלך שיושב על הכסא כו' והיינו כמו בחי' מרכב' דפני ארי' ופני שור שהן חו"ג ופני נשר בחינות ת"ת כו' ועל הכסא דמות כמראה אדם כו' ויש ב' מיני אדם א' בבחי' המרכבה עצמה והוא בחי' פני אדם לארבעתן כמו שבד' מחנו' שכינה למטה ג"כ והוא בא בבחי' פנים ואחור וימין ושמאל כו' שהוא קדם ואחור דמזרח ומערב וחו"ג דדו"צ כנ"ל אבל בחי' אדם שעל הכסא הוא שרש ועיקר הכל שהוא רק בחי' מעלה ומטה הכולל לד' סטרין כנ"ל שהוא כמו אות וי"ו ויו"ד בראשו כו' וד"ל (אבל למעלה מבחי' אדם מ"ה וב"ן היינו מה שלמעלה מבחי' משפיע ומקבל לגמרי והוא מבחי' עצמות אא"ס כמו שהוא למעלה מן החכמ' דאדם אז הוא למעלה מהיות מקור להתחלקות הקוין דו"ק גם בבחינת מעלה ומטה וכנ"ל בענין אור וחשך שהיו משתמשים בערבובי' ע"כ גם שמים וארץ כא' כלולים יחד במאמ' דבראשי' קודם שנמשך מאין ליש בגלוי גמור בחילוק חו"ג דחכ' כי' כנ"ל בענין ויבדל כו' וד"ל) וזהו פי' תיבות אחד האלף הוא בחינות אור גלוי החכמה מאין דכתר שנקרא אולפנא להיות מקור לו"ק דמעלה ומטה וד' סטרין והוא הנק' אלופו של עולם כנ"ל והיינו אלופו של חי"ת וד' שנק' עולם שהחי"ת הוא בחינת מעלה ומטה ז' רקיעים וארץ והד' הוא ד' סטרין כנ"ל וזהו אחד א"ח ד' א' דחכמ' מאיר בחי"ת שהוא ציור ג' קוין דרוחב ואורך להשפיע למקבל והמקבל הוא הד' רבתי שהוא סוף הכל בקבלת האור מעצמות אא"ס שבא ומאיר מלמעלה למטה ע"י ג' שמות הללו דהוי' אלקינו הויה באמצעות הא' לחי"ת כנ"ל וד"ל ובכ"ז יתורץ ענין שני אופני היחודי' הנ"ל בפלא ואלף איך שמבחי' פלא שלמעל' מהיות מקור לו"ק במדה נמשך להיות דוקא אלופו ש"ע וכפי' תמליכהו בשמים וארץ ואין זה דבר מהיפוכו כלל משום דגם בהיותו מקומו ש"ע אין העולם מקומו וכן להיפך גם בהיות שאין העולם מקומו הוא מקומו ש"ע וכמ"ש אטו האידנא לאו אחד הוא אך שצריך להמשיך מן ההעלם דמקומו העצמי שבבחי' הא"ס כנ"ל להיות מקומו ש"ע ועכ"ז אין העולם מקומו וכמ"ש לך ה' הגדולה כו' אבל הא בהא תליא דוקא שאם אין בחי' העלאה למעלה אין המשכה וירידה למטה כנ"ל וראיה לזה ממע"ב דבכל יום מחדש ונמשך ממקור הראשון שהוא מאמר דבראשית שבו ברא שמים וארץ מעלה ומטה כא' ומתפשט אח"כ בגלוי בחי' מקום דמזרח כו' בחינת רוחב וצריך בכל יום ויום להיות בחי' חידוש דמאמ' בראשית מאין הנעלם שלמעלה ממקור העולם להיות עושה בראשית שהוא החכמה שזהו להיות אלופו ש"ע כנ"ל והיינו כללות ענין מצות ק"ש בפסוק ראשון להאריך באחד בב' אופני יחודי' הנ"ל דוקא משום דהא בהא תליא מטעם הנ"ל וד"ל:
(ו) אך הנה להבין זה בתוס' ביאור דלכאור' עדיין אין זה מובן איך יהיה דבר והיפוכו כא' דהגם שבחי' פלא שלמעלה מהיות אלופו ש"ע יכול להיות יורד ונמשך להיות אלופו ש"ע אבל איך גם בהיותו מקומו ש"ע אז אין העולם מקומו כו' דלזה ב' היחודי' דהעלא' והמשכה א' הוא ממש כנ"ל והנה אנו מוצאים שכבר הי' כן בגלוי גמור דבר והיפוכו כזה ממש במקום גשמי והוא בהיכל ק"ק בבהמ"ק שהי' במדה גשמי' והארון הי' עומד בו ואינו תופס מקום כלל כי היה עשר אמות לכל רוח כידוע וזה דבר פלא ביותר איך לא היה מקום ארון מן המדה אחר שבא בבחי' מקום ומדה בעצם מהותו ועומד במקום מדה ואם מפני שהשכינה בלוחות שבארון שהוא למעלה מבחי' מקום ומדה גם הארון אינו תופס מקום ומדה הרי הי' נתפס במקום כי לא הי' במקום אחר זולת בהיכל ק"ק הרי נתפס במקום ואינו תופס מקום שם כלל שהו דבר פלא ביותר שזה אינו פלא מה שיוכל להיות אור אלקי למעלה מגדר מקום להיותו למעלה מכל גדר וגבול ומקום ואינו נתפס בכל עולם אך מ"ש איהו תפיס בכלהו עלמין ולמדת"ב כלל זהו דבר והיפוכו בנושא א' כמו המאמ' דהוא מקומו ש"ע ואין העולם מקומו כנ"ל דגם זה יפלא ביותר ממקום ארון שאינו מן המדה כו' איך נתפס בכ"ע ולמדת"ב וכה"ג מ"ש השמים כסאי והארץ הדום רגלי אי זה בית אשר תבנו לי כו' דגם בזה יש דבר והיפוכו כא' דשמים כסאי משמע שעכ"פ נתפס ויושב בשמים כמו על הכסא וכן בארץ הדום רגלי השכינה ואח"כ אמ' אי זה בית כו' דהבית הוא גדר מקום בעל ו"ק איך יהי' נתפס ושוכן שם אא"ס שבלתי בע"ג אין לו תחלה כו' הלא לפ"ז גם השמים ושה"ש לא יכלכלוהו ואיך אמ' השמי' כסאי כו' אלא צ"ל דזהו כמ"ש איהו תפיס בכ"ע ולמדת"ב כך השמים כסאי כו' ועכ"ז למדת"ב כלל כי אין העולם מקומו גם בהיותו מקומו ש"ע כנ"ל וד"ל ולפ"ז לא יובן מ"ש איזה בית כו' דא"כ הרי יכול לצמצם שכינתו בין ב' בדי הארון בהיכל ק"ק ועכ"ז אינו נתפס שם כמו השמים כסאי כו' וכאשר הי' כן באמת שצמצם שכינתו בהיכל ק"ק בבהמ"ק ראשון ושני כו' אלא צריך לומר דה"ק השמים כסאי כו' לשכון בתחתונים בדרך ירידה ודילוג הערך ממקומה העצמי שבלתי גבול להיות אלופו ש"ע כו' אבל שיהי' משכן אור עצמותו ממש כמו שהוא בלי גבול ושיעור למעלה ולמטה כו' איזה בית אשר תבנו לי לי ממש כענין נתאוה להיות לו ממש דירה בתחתונים כו' ואי זה מקום מנוחתי העצמי כו' שגם שה"ש לא יכלכלוהו כו' אך מ"מ בהיכל ק"ק היה שורה כל בחי' מוה"ע היינו כמו שהוא בבחי' מקומו העצמי כענין ברוך ה' ממקומו כו' הלכך גם עכשיו אין לו בעולמו רק ד"א של הלכה במקום ארון ולוחות שבהיכל ק"ק שנק' מקומו ממש ובזה לא יפלא כלל על ענין מקום ארון שלא היה מן המדה היינו גם בהיותו במקום ומדה ונתפש שם אינו נתפס במקום זה כלל וכלל משום דבארון ולוחות היה שורה מבחי' עצמות אור הא"ס להיות לו דירה שם כמו במקום מנוחתו העצמו' ממש כנ"ל ששם אין זה ב' הפכים כלל וכלל דגם שבשמים וארץ נתפס ואינו נתפס מ"מ זהו נראה כדבר והיפוכו משום שבא האור הזה דרך דלוג עכ"פ ועכ"ז אע"פ שנתפס אינו נתפס דלמדת"ב גם בהיותו נק' אלופו ש"ע מאחר שגם שם מופלא הוא עד שגם בהיותו מקור לעולם אין העולם מקומו אין זה חידו' כלל מצד עצמו מה דלמדת"ב כלל ומה שיורד ונתפס אע"פ שהן ב' הפכים לגבי התחתונים אך עכ"ז הרי העולם הוא בגדר גבול ומקום עכ"פ היפוך האור דא"ס הבלתי בע"ג כו' אבל מה שהארון אינו מן המדה זהו יותר פלא הרב' כי גם בחי' הגבול ומדה דארון הי' בבחינות בב"ג להיות נתפס ואינו נתפס כמוהו אין זה רק מצד שכינת אור עצמותו ממש בארון וד"ל ונמצא מובן מכל זה שיש כאן ב' מדרגות הא' איך שמפלא נעשה אלופו ש"ע כמאמ' דהוא מקומו ש"ע כו' ואיהו תפיס כו' וכענין השמים כסאי כו' כנ"ל והב' איך שמבחי' עצמות אא"ס ממש כמו שהוא שמקומו ויבא למטה בבחי' גבול ומדה במקום כמו היכל ק"ק ואז גם בחי' הגבול הוא בא בבחי' ומדרג' הבלתי בע"ג כמו הארון שאינו מן המדה ומ"מ נתפס שם וז"ש איזה בית אשר תבנו לי ממש כו' וב' מדרגות אלו יובן בתוס' ביאור עפ"י הנ"ל בהפרש שבין מעלה ומטה כמו שהוא בעצם שכל מרחב העצמות שבמשפיע תחלה נמשך למקבל שלא ע"י צמצום דאורך ורוחב דמזרח ומערב צו"ד כלל שזהו כמו ענין השמים כסאי והארץ הדום רגלי שהן בחי' מעלה ומטה בכללות אור השפע מן המשפיע אל המקבל שלא ע"י ד' סטרין מזרח ומערב כו' ואח"כ נק' אלופו של עולם בבחינות ו"ק ממש להיות נתפס שם ואינו נתפס כנ"ל והוא מה שבלתי בע"ג נתפס בגבול עכ"פ כמו חי"ת ד' כנ"ל והמדרגה הב' היינו למעלה מזה והוא למעלה מבחינות משפיע ומקבל בבחינות מעלה ומטה אלא מה שבעצמותו הוא למעלה עד אין שיעור שנק' עמ"ר ולמטה כו' ולד' סטרין בלתי גבול כלל כנ"ל אין יזה בא להתלבש ולהתצמצם להיות בבחינת אלופו של עולם כלל וכלל אלא כמו שהוא במקומו במקומו העצמי ממש בא ושוכן למטה כמו בהיכל ק"ק שגם הגבול יחשב בלתי בע"ג וכמו שאמר ופרצת ימה כו' וכענין פרזות תשב ירושלים כו' כמו שהשטח המרובע לא היה לא גדר כלל לצפון הוא מתפשט עד אין שעור וגבול כלל וכן לדרום אין לו גבול כלל וכן למזרח ולמערב ששטח כזה שאיננו מוגבל בגדריו לד' סטרין כלל ממילא מובן שהרום והעומק אין לו שעור למעלה ולמטה כלל כו' כעיר הפרזי שאינה מוקפת חומה כלל שיושביה מתפשטים לכל צד בלתי מוגבל כלל וכך ימין ושמאל תפרוצי וקדמה וימה בלי גבול כי כנ"י יהיו לע"ל בחינות בית קבול רחב מאד בלתי מוגבל כלל לקבל אור העצמו' דא"ס ממש כמו שהוא בעצם בלתי מוגבל בעמ"ר וכו' וכמ"ש כי תהיו אתם ארץ חפץ שכל חפצו העצמי בה כו' שאז לא יתכן בחינות משפיע ומקבל שצריך לבא האור בדילוג אלא כמו שבמשפיע ממש כך הוא במקבל רק שבהיכל ק"ק נתלבש בדרך צמצום והעלם הבלתי בע"ג במקום וגבול רק שמקום הארון לא היה מן המדה כו' ולע"ל יבא בגלוי למטה בכנ"י בבחינות בלתי גבול כמו למעלה ממש וזהו כללו' ענין המאריך באחד מאריכין ימיו כו' כמ"ש יקימנו ונחי' לפניו ממש והוא יום שכולו ארוך בראשו כמו בסופו כו' כמשי"ת בעז"ה וד"ל:
(ז) והנה מעתה יש להבין ענין ד' רבתי דאחד שצריך להאריך בו שהוא ד' סטרי עלמא שכולל אורך ורוחב כנ"ל דהנה ידוע בדרך כלל שבשית תיבין דפסוק ראשון הוא בחינת יח"ע שבו"ק דאצי' ובבשכמל"ו בחינת יח"ת דמל' בבי"ע והדלי"ת רבתי הוא בחינת מל' דאצי' עצמה טרם שמתפשט להיות בבחינות מקור לבי"ע וע"כ הדלי"ת רבתי שהוא גדלות הדבור וביאור הענין ידוע שבחי' ו"ק יש בשני מדרגות א' בבחינת המשפיע שהוא בבחינת מדות דאצי' שנק' בחינת ז"א וזהו הוי' אחד א"ח ט"ס דז"א והד' בחינת המל' דאצי' כו' וענין היחוד בו"ק דז"א היינו בחינת יחוד והתכללות דבחינת מקום העליון כמו שהוא באצי' בבחינת מעלה ומטה וד' סטרי' דשם שע"ז אמ' תמליכהו בשמים וארץ וד' רוחות העולם דאצי' שזהו בשני אופני היחודים שתחלה יכוין בבחינת העלאה וביטול ואח"כ בבחינת המשכה וירידה תמליכהו כו' דהא בהא תליא ושניהם א' מטעם הנ"ל והוא ג"כ ענין יחוד העליון בע"ס דאצי' בג' הקוין ימין ושמאל ואמצע שזהו לאכללא שמאלא בימינא וימינא כו' והוא ע"י בחינת גלוי אא"ס שבשם מ"ה דמלגיו דאיהו אורח כל האצי' כו' ובכללות היינו בחי' הקו"ח שע"י מתייחדים כל הג' קוין כמו אור החסד בכלי הגבורה ואור הגבורה בכלי החסד כו' וכמ"ש אנת הוא דמייחד לון ומקשר לון מלגיו ומלבר כל ספי' שהוא בבחי' או"כ כי איהו וחיוהי חד איהו וגרמוהי חד וחיוהי וגרמוהי הן או"כ דאצי' כידוע וזהו מלגיו ומלבר וכ"ז מצד גלוי אור העצמות בקו"ח העובר בכל האצי' (שהוא בציור וי"ו בכלל שנק' קו המדה שמודד כל או"כ כו' והוא עצמו אינו מן המדה כי יש בו מעצמות אא"ס הבלתי גבול וכולל גם בחינת הגבול ב' הפכי' כענין הנ"ל בארון (וכמ"ש במ"א) וכמ"כ עד"ז יש התכללו' ויחוד בו"ק במעלה ומטה ומזרח ומערב כו' מזה לזה כמו בציור ג' קוין וכידוע שזהו הנק' י"ב ג"א כמו רומית מזרחית עם תחתית מערבית ורומית דרום עם תחתית צפונית שנק' ששה כפולות והכל ענין א' וד"ל וזה היחוד שנעשה מצד ההמשכה וגלוי האור דשם מ"ה מלגיו כו' הנה הוא בא מצד היחוד וההתכללות שבבחינת ההעלאה תחלה כנ"ל וכמ"ש לך ה' הגדולה והגבורה כו' כי כל בשמים ובארץ דלך ה' הוא בבחינת ההעלאה והביטול דו"ק וחילוק הקוין דחג"ת כו' ועי"ז נמשך להיות כי כל בשמים דתרגומו דאחיד בשמיא וארעא שהוא בחינת יסוד שנק' וי"ו זעירא כידוע בפירוש את השמים ואת הארץ אני מלא דהיינו אותיות אהו"ה גי' טוב שהוא בחינות יסוד כידוע וכן בראשית ברא את השמים ואת הארץ דכמו שבחינת מעלה ומטה מתחברי' יחד בתחלת אור השפע שכולל כל מה שמתפשט אח"כ לד' סטרין באורך ורוחב כנ"ל והוא הנק' וי"ו רבתי שהוא כללות אור השפע מן המשפיע אל המקבל כמו שהוא בלי נטי' עדיין לאורך ורוחב כלל כנ"ל כך הוא בגמר וכלות כל אור השפע שנתפשט לד' סטרין הרי יש בחינות ממוצע המחבר ומקשר ומביא אור גלוי השפע מן המשפיע אל המקבל והוא הנק' וי"ו זעירא שהוא אור שפע המצוצם רק כפי כלי המקבל והיינו דאחיד בשמיא וארעא שמקשר השפע דשמיא במקבל שהוא נקרא ארץ הוא בחינת מטה ממש שמקבל הדלי"ת רבתי דאחד שהוא באצי' עצמו עדיין (כמשי"ת) וזהו כי כל בשמים אחר שאמ' לך ה' בבחינת ביטול והעלאה שגורם ההמשכה וד"ל ומעתה הנה יובן מזה גם בבחינת יח"ת דמל' דאצי' בבי"ע בבשכמל"ו שהוא ג"כ ממש ע"ד הנ"ל ביח"ע דפסוק ראשון דשמע כו' דהיינו בחינות יחוד והתכללות בבחינת ו"ק דמל' בבריאה כו' וכמ"ש כגונא דאינון מתייחדין לעילא בו"ק דאצי' אוף הכי איהי אתייחדת לתתא בכורסיי' שהוא מל' דאצי' בבריאה אחר בקיעת המסך שבין אצי' לבריאה שזהו ענין בשכמל"ו כידוע והוא ענין ועד בחלופי אתוון דאחד ממש וכמ"ש ביום ההוא יהיה הוי' אחד יח"ע ושמו אחד למהוי אחד באחד ממש כידוע וד"ל וביאור זה ידוע בפי' לך ה' הגדולה בה"א שזהו בחי' המדות דנוק' שהיא בחי' מקבל ונק' ימות עולם והן ששה קצוות דעולם הבריאה שמקבלים מי"ק דאצי' שנק' ימי עולם כו' והענין הוא עד"מ הדבור באדם שבא בו המדות שבגלוי לזולתו דוקא בהתפשטות לחוץ כך בדבר ה' שמים נעשו כו' והן י' מאמרו' כמו ויאמר אלקים יהי אור שהוא בחי' אור החסד ויהי רקיע בחי' אור הגבור' כו' ונק' גדולה וגבורה בה"א שהוא בא בבחי' התפשטו' וגלוי מאין האלקי ליש ממש כידוע והאור האלקי דבחי' מל' דאצי' שהוא דלי"ת רבתי בחי' גדלות הדבור העליון יורד ונמשך להיות מקור לעולם הבריאה כמו ענין אלף דאחד ביח"ע שנק' אלופו ש"ע האצי' וזהו ועד בחילוף הא' דיח"ע נעשה ביח"ת וי"ו להיותו יורד מאצי' לבריאה שנק' מעלה ומטה בכלל והן שמים וארץ בכלל וז"ש כי כל כו' וי"ו זעירא הנ"ל דבחי' יסוד ז"א מתצמצם להאיר למטה ביחוד זו"נ דעולם הבריאה והיינו אוף הכי איהי אתייחדת לתתא בכורסיי' בהיכל ק"ק דבריאה כו' כידוע והנה בכל הנ"ל בפרטי אופני יחוד עליון דו"ק מעלה ומטה ומזרח ומערב צו"ד באצי' כך הוא ממש ביח"ת דמל' בבריאה שמתחלה נמשך בחי' מעלה ומטה בכללות והוא הע' דועד בחילוף החי"ת דיח"ע דמה שאור החכמה ביח"ע נמשך באצי' לג' קוין דחי"ת דרוחב ואורך להשפיע למל' שהוא דלית רבתי כך ביח"ת נמשך ע"י החכמ' שבמדות דמל' להיות בחי' אורך ורוחב בעולם הבריאה בבחי' יש מאין והוא הע' דועד בחילוף החי"ת דאח' וכמשי"ת בפנים באריכות (בסימן עיין וע"ג) בכל זה החילוף דחי"ת לעיין ומא' לוי"ו ובדלי"ת אין חילוף כלל מטעם שאותו אור השפ' שבאצי' הוא שמתצמצם ומאיר מאצי' לבריאה וכמ"ש באורך נראה אור רק שעתה נראה אור ע"י מסך ולע"ל יהיה הויה אחד ושמו אחד יח"ע ויח"ת שוין ממש כמ"ש למהוי אב"א ממש וכמ"ש והיה אור הלבנה כאור החמה כו' וכידוע וד"ל:
(ח) אך הנה לפ"ז יש להבין דודאי ענין הו"ק דיח"ת באורך ורוחב בימין ושמאל שוה ממש ליח"ע בו"ק דאצי' כי מאחר שהשפע נמשך מו"ק דאצי' לו"ק דבריאה וכמ"ש כגוונא דאינון מתייחדין לעילא אוף הכי ממש אתייחדת לתתא כו' וגם בפרטי כל היחודים כמו בענין יחוד י"ב ג"א כנ"ל כמו באצי' כך הוא בו"ק דבריאה (וכידוע בענין י"ב שבטים שהן בשני מדרגות א' בו"ק דבריאה והן ששה כפולים ועולים באצי' וכמ"ש ששם עלו שבטים שבטי י"ה בו"ק דאצי' וזהו שאמרו השבטים דעולם הבריאה ליעקב שהוא בו"ק דאצי' כשם שאין בלבך אלא אחד שהוא יח"ע כך אין בלבינו בו"ק דבריאה אלא אחד יח"ת שזהו בשכמל"ו כו') וכמ"ש כי עמך מקור חיים בע"ס דאצי' באורך נראה אור בע"ס דמל' בבריאה וא"כ למה אנו מוצאים היפך זה בבהמ"ק ששם היה השכינה במערב דוקא כי היכל ק"ק היה בכותל מערבי ולשם היו משתחווי' דהיינו ממזרח למערב דוקא היפך ענין השתחוואה שלנו עתה למזרח וא"כ נהפך הסדר דימין ושמאל דעתה הדרום נקרא ימין והצפון שמאל לפי שהמזרח נקרא קדם ומשתחוים ועומדים כלפי מזרח שכאשר עומד אדם פניו למזרח צד הדרום לימינו וצפון לשמאלו אבל כאשר הופך פניו למערב ואחוריו למזרח הרי הצפון לימינו והדרום לשמאלו ונהפך מימין לשמאל ומשמאל לימין וא"כ זהו היפך כל ענין הנ"ל בשרש ענין מזרח ומערב שנקרא אורך שהמזרח נקרא קדם וממנו מתחיל תחלת נקודת אור השפע והמערב נקרא אחור שאז דרום לימין וצפון לשמאל ובבהמ"ק שהיה גלוי השכינה במערב נהפוך הוא שהמערב עיקר המקור המשפיע ונקרא המערב קדם ומזרח אחור כאשר עומד פניו למערב כו' ונעשה הצפון לימין ודרום לשמאל וזהו שהי' מצות הקרבן על ירך המזבח צפונה דוקא כו' ולא כן הוא או' צפון וימין אתה בראתם דמשמע שצפון הוא שמאל ודרום ימין וכן בענין המנורה והשולחן היה השולחן בצפון העולם (כמו המזרח נקרא קדם שאז צפון לשמאל והמנורה בדרום העולם וכשמשתחוים למערב שולחן לימינו ומנורה לשמאלו כו') אך הענין הוא כידוע שבירידת אור השפע מן המשפיע אל המקבל יש בזה ב' אופנים א' בשעה שיורד אור השפע מן המשפיע אל המקבל שהעיקר הוא לפי סדר ומעמד המשפיע בימין ושמאל שלו דוקא שידו הימנית עיקר המשפיע כמו פשט בעה"ב את ידו שהעשיר משפיע לעני ביד ימינו כו' וכך יובן למעלה בהיות אור השפע הולך מגבוה לנמוך מו"ק דאצי' ששם העיקר בהיותו משפיע ע"כ נק' אורך ממזרח למערב דוקא כנ"ל וצו"ד הדרום לימין שמשם יתחיל אור החסד דוקא כמ"ש וזרח השמש כו' במזרח ובא השמש במערב הולך אל דרום תחלה כו' וכן ובא לו לקרן דרומי' מזרחית כו' ולכך ד' סטרי עלמא הולכים אחרי בחינת ו"ק דאצי' שמשם מקור החחים והשפע לכל העולמו' דבי"ע והמדרגה הב' היינו כאשר כבר נתקבל אור השפע במקבל השפע שאז נהפך הסדר מימין לשמאל ומשמאל לימין כמו העשיר שמשפיע חסדו לעני גם שנמשך השפע מימין העשיר אבל העני העומד לנגדו לקבל השפע ממנו הרי שמאל העני לנגד ימין העשיר וימין העני לנגד שמאל העשיר (וכן ביחוד זו"נ גשמיים הרי בשעה שמקבלת הנוק' שמאלא לנגד ימין דדכורא כו' וכך הוא ביחוד עליון דזו"נ ימינא ושמאלא דמשפיע לגבי ימין ושמאל דמקבל כמו שמאלו תחת כו' ובינייהו כלה ימין דילה נגד שמאל דדכורה ונעשה ימין שמאל ושמאל ימין) וכמו אותיות החותם שנחקק בשעוה שנהפך סדר האותיות דחותם מימין שבחותם נעשה שמאל בשעוה כידוע או כמ"ש שימני כחותם על לבך כו' כחותם המתהפך שימין אותיות שבחותם נעשה מן שמאל החוקק ושמאל שבחותם כו' אך היינו דוקא כאשר נתקבל השפע במקבל דוקא וזהו בזמן בהמ"ק שהי' גלוי אור עצמות אא"ס נתקבל בהיכל ק"ק במערב דוקא ששם השכינה שהוא בחינת מקבל נהפך שם הימין העליון נעשה שמאל לפי אופן בחי' המקבל דוקא כי ההשתחוואה היה למערב ששם עיקר גלוי אור השפע הנמשך במקבל ממש כמו שהיה גלוי אור הולך ממזרח שהוא המשפיע רק שנהפך הסדר מימין לשמאל (ודוגמא לדבר באוי"ר שמן המשפיע אל המקבל שמאלו תחת לראשי ואח"כ ימינו תחבקני ומן המקבל האהבה והתשוקה קודם כמו ואל אישך תשוקתך ואח"כ היראה וכמ"ש והחיות רצוא באהבה ואח"כ שוב ביראה ומלמעלה למטה שמאל תחלה כדוגמא שאמרו תינוק ואשה שמאל דוחה וימין מקרבת כו' וכן בענין תשב"כ ותשבע"פ דכתיב לא תסור כו' ימין ושמאל אפילו יאמרו על שמאל שהוא ימין לפי שחכמי ישראל בבחי' מקבל מתשב"כ כי תשבע"פ מל' קרינן לה כידוע ונהפך מימין לשמאל כמו אלה מועדי כו' אשר תקראו אותם דוקא אפילו מוטעין כו' וכן לענין מועדים בירח תלוי בקדוש ב"ד ולא בשמש כמ"ש עשה ירח למועדים כו' כי ישראל מונין ללבנה אע"פ שהלבנה מקבל מן השמש המקבל עיקר לאחר קבלתו השפע דנעוץ תחלתן בסופן דוקא וע"כ היה השכינה במערב דוקא בזמן בהמ"ק ועכ"ז דרום וצפון שבבהמ"ק הי' לצו"ד העולם לפי אופן המשפיע שהמזרח עיקר שאל"כ הי' ראוי שיהי' השולחן בדרום העולם שהוא צפון כשעומדי' כלפי מערב והמנורה בצפון העולם שהוא דרום כשעומדים כלפי מערב כו') ואמנם בזמן הגלות שאין השכינה במערב כמו בהיכל ק"ק המזרח עיקר שנק' קדם וע"כ אנו משתחווים כלפי מזרח וצו"ד לפי אופן המשפיע וכן לענין מזונות דשולחן בצפון כו' והשמש סובב הולך אל דרום דוקא וכו' ולע"ל כשיהיה אור הלבנה כאור החמה ממש ויהיה שמו אחד כהויה אחד יח"ת שוה ליח"ע כמו למהוי אב"א לא יהיה בבחי' מקבל ומשפיע כלל אז יהיה גם במל' הד' סטרין כמו בו"ק דאצי' ולא כמו עכשיו ששם הוי' בהעלם בשם א"ד שיו"ד דהויה נעשה אחרון בשם א"ד כו' ועוד עליה שלישית למל' כשתהיה א"ח עט"ב למעלה משם הויה דז"א והיינו בשם אהיה דפנימי' הכתר שלמעלה מהקוין דחי"ת וד' הנ"ל והוא ענין אריכות דאחד כמשי"ת בע"ה וד"ל:
(ט) ומעתה יש להבין ענין המאריך באחד מהו ענין האריכות באחד ומהו ענין מאריכין ימיו כו' דהנה כל המבואר למעלה בענין יח"ע ויח"ת בבחי' ביטול ו"ק מעל' ומטה כו' שנק' מקום הכל הוא רק בחי' ביטול היש לאין כי המקום הוא רק בחי' מציאת התפשטות דבר מה שנתפשט ונמשך מאין ליש להיות בו קצוות אלה מזרח ומערב כו' והיינו רק לגבי האד' שהוא בגדר מקום דהיינו שנתפס בד' אמותיו ויש בו פנים ואחור ימין ושמאל דכאשר עומד כך המזרח לו לפני' והמערב לאחו' וכשיעמוד למערב יהופך לו המערב לפני' והמזרח לאחור וממילא יהופך הימין ושמאל כנ"ל שכ"ז אינו רק לגבי מי שנתפס בגדר מקום בד' אמות שזהו נמצא ונתפשט מאין ליש כו' אבל לגבי מי שלמעלה מגדר מקום אין המזרח לו לפנים ולא להיפך ו א בחינת מעלה ומטה כלל והיינו מי שברא את המקום מאין שהוא עצמו אינו בגדר מקום כלל וכמו הארון שלא הי' מן המדה כנ"ל באורך וכך יובן בכלל בכח אור האלקי עצמו אע"פ שברא את המקום מאין ליש כמו בראשית ברא שמים וארץ מעלה ומטה וד' רוחות עולם כו' אבל הוא עצמו אינו נתפס בגדר מקום עד רום המעלות וכמ"ש השמים ושה"ש כו' ואיזה בית אשר תבנ' לי כו' רק בהיכל ק"ק היה נתפס ושוכן שם וצמצם שכינתו בין ב' בדי הארון כי כל יכול הוא ויכול לצמצם א"ע גם בבחינות מקום וגבול אע"פ שאין העולם מקומו כנ"ל וכ"ז צריך להתבונן באחד בכלל שכ"ז רק בחינת ביטול היש לאין האלקי עד רום המעלות עד לפני הצמצום דקו"ח שנק' יחיד שלמעלה מאחד הוא ענין המאריך באחד כו' ויובן זה בהקדים תחלה מהו ענין מאריכין ימיו כו' שזהו כמו יום שכולו ארוך דלע"ל כו' דהנה מבואר למעלה בענין ויבדל אלקים בין האור ובין החשך שהיו אור וחשך משתמשים בערבוביא כו' ויובן זה בתוס' ביאור על פי הקדמה בתחלה בשרש ענין אור וחושך דכתיב יוצר אור ובורא חשך הרי החשך בבריא' שקדם ליצי' וכן הוא או' ויהי ערב ויהי בקר יום א' הרי אין יום אם לא שקדם הערב לבקר דוקא ויש להבין למה לא נק' יום רק כשכלול מערב ובקר ולא כשכולו יום או כולו לילה ודוקא לילה קודם ליום כמו שחשך קושם לאור שנא' והארץ היתה כו' וחשך ואח"כ ויאמר יהי אור כו' וגם השנים אינן נמנין רק עפ"י ימים שהן כלולים מלילה ויום והנה שרש הענין הוא כידוע שבשרש ומקור הבריאה מאין ליש הי' ג"כ ע"י ערב ובקר חשך קודם לאור והוא משארז"ל כברייתו ש"ע ברישא חשוכא דוקא והדר נהורא והוא מ"ש ויהי ערב כו' להיות שתחלת הרצון לברוא יש מאין היה ע"י מדה"ד תחלה כמו שאמ' בתחלה עלה במחשב' לברוא במדה"ד כו' שהרי אמ' בראשית באר אלקים שהוא מדה"ד כו' ובאמת הרי עיקר שפע האלקי לחדש הבריאה יש מאין הי' עפ"י מדת החסד דוקא וכמ"ש כי אמרתי עולם חסד יבנה חסד דוקא וכמ"ש והוכן בחסד כסא כו' אך הוכרח להיות בחי' צמצום ודין תחלה וקודם לחסד זה והוא שם אלקים כו' והטעם הוא כי א"א להיות מציאת אור ושפע חסד כזה להמציא יש מאין בע"ג מבלתי ב"ג כ"א עפ"י צמצום האור העצמי תחל' ואח"כ יומשך אור חסדו לחדש הבריאה מאין האלקי והיינו מה שכתב ז"ל כברייתו ש"ע מאין ליש ברישא חשוכא דוקא כו' וז"ש באורך נראה אור ע"י צמצו' והסתר בעצמות אורו הבלתי בע"ג וכמ"ש במ"א וזהו יושב בסתר עליון דהיינו מה שכתוב ישת חושך סתרו ואחר כך בצל שדי יתלונן להיות נמשך אור חסד עליון בצל שדי שהוא בחינת כח האלקי הנמשך בכל בריאה מאין ליש כידוע ונמצא מובן עכ"פ שיש בכל התהוות כל בריאה בפרט מחיבור ושיתוף ב' מדות אלה ההפכיים שהן חו"ג ובחינת הדין וצמצום תחלה ואח"כ בחינת החסד והוא חשך שקדם לאור וערב לבקר בכל השפע' אלקי' בפרט וזהו ויהי ערב ואחר כך ויהי בקר בכללות ברישא חשוכא וכן בכל פרט ופרט (ולזה הטעם נמצא בבחינת חיות האלקי שבכל הריאה בפרט בחינת רו"ש כמ"ש והחיות רו"ש לפי שרצוא זה בא מבחינת הצמצום ושוב מבחינת ההתפשטות דחסד והוא לפי שבכללות מקור החיות האלקי שנמשך בשביל בשביל הנבראים בא בדרך צמצום והתפשטות שהוא חשך ואור כנ"ל) וזהו הנק' בשם מדת יום ומדת לילה והוא אחר שהבדיל בין אור וחשך ויקרא אלקים לאור יום ולחשך קרא לילה כו' שאז נמשך בחינת חיבור שתי אלה בכל העולמות עד עוה"ז השפל שבכ"מ החשך קודם לאור כמו שהלילה קודם ליום בעוה"ז הגשמי לפי שזהו הי' בתחלת הבריאה וכמו שאנו רואי ם בחוש בכל הענינים בעולמות העליונים הרוחניים ועולמות התחתונים הגשמיים עד עוה"ז החומרי דהנה אנו רואים בעולמות הרוחניים כמלאכים וכל צבא השמים שאומר שירה שתחלה מתפעלים ביראה ופחד והיינו מדת לילה הקודם למדת יום וכמ"ש ברן יחד כוכבי בקר ויריעו כל בני האלקים שמיד שעולה השחר מתפעלים ברינה וחדוה לפי שקדם להם החשך דלילה כו' ויובן זה בעבןדה שבלב בנשמות שבגופי' דהנה אנו רואים בחוש שא"א להיות שום עבודה תמה שבלב ומוח בהתפעלות שמחה אלקים לאמתתה כ"א בהקדים לה ההיפוך והוא עוצם המרירות ותכלית השפלו' וההכנעה שנכנע לבבו לפני האלקים בתכלית העומק לעומק כו' וכמאמר אין עומדין להתפלל אלא מתוך כובד ראש וידוע שהתפלה היא קרבת אלקים בשמחה בהתפעלות רשפי אש האלקים וכמו בפסוד"ז וכה"ג שהוא רק להאיר אור האלקי בנשמת האלקים כמו בהלו נרי ולכך נק' הללו כמ"ש במ"א ואור זה היינו להאיר את החשך דוקא והוא מחשך חומר הגוף שהוא מקושר בכל תאוו' חומריות ורחוק מאד מאור פני מלך כו' ויתמרמר נפשו מזה מאד ויכנע לבבו ביותר תחלה בעומק לעומק וכל שיהי' עומק המרירות יותר שנק' חשך יותר יאיר אור השמח' האלקית אח"כ בהתבוננות בגדולת ה' כמו שהאור אינו בא רק החשך דוקא כן השמחה אלקית בהתלהבו' אור הוא המאיר את חשך העוצב והמרירות שקדם כמו שאמ' בזהר בכיא תקיע בלבא בסט' דא וחדוה בסט' דא והיינו ענין תש"ת ותש"ע שכל שהבכי' מצד הריחוק העצום יותר בעומק כן יהי' יותר האור והשמחה אלקית בחדות ה' כמו קדרותא דצפרא שקודם אור השחר החשך גובר יותר מפני שיבא אור הבקר כו' וכך הוא במלאכי' ברן יחד כו' שבא האור האלקית עליהם אחר שקדם החשך והצמצום וכמו שא"א לתש"ע דגלוי אור אלקי בנשמה כ"א בתש"ת במרירות והכנעה ושפלות גדולה תחלה ולכך גזרו או' דאין עומדין להתפלל אלא מתוך כובד ראש שהוא עוצם הכנעת הלב מח"נ וכה"ג וזהו כמו שא"א לאור בלא חשך הקדום כך א"א לאהבה ושמחה בלא מרירות והכנעה קודם וכל זה מטעם שכך היא המדה בתחלת ההשתלשלות ברישא חשוכא כנ"ל גד"ל:
(יוד) וזהו ויהי ערב ויהי בקר כשערב קדם לבקר נק' יום שברישא חשוכא דוקא כו' מטעם הנ"ל ובזה יובן מה שמצינו גם בעליות הנשמות בג"ע שא"א להם לעלות בלתי שיטבלו בנהר דינור תחלה לפי שלא יוכלו לבא לקבל האור כי טוב שבג"ע כ"א בהקדם תחלה הצער בנהר דינור דלפום צערא אגרא דלפ"ע קבלת העונג האלקי שלהם שנהנין מזיו השכינה כך יוקדם לזה הצער בנהר דינור וכמשל הרוצה לכנס בהיכל המלך שלא יכנס עד שיצטער הרבה כמה ימים שלא יכניסוהו כו' משום דכל עלי' צ"ל ירידה ושפלות תחלה לפ"ע העלי' דוקא שהוא החשך שקודם לאור כנ"ל ואנו רואי' דבר זה גם במילי דעלמא שלא יבא אדם לאיזה עלי' אם בממון...