הצגת המקור של הדף "הגדה של פסח עם לקוטי טעמים ומנהגים קידוש"

{{הגדה של פסח עם לקוטי טעמים ומנהגים}}
== קידוש ==
{{יישור טקסט|שני הצדדים|'''אתקינו סעודתא.''' (סי' הרש"ר וראה זח"ב פ"ח א ושם).

'''קדש.''' (משנה פסחים קיד, א) ואנו נוהגין לקדש מעומד הן בשויו"ט הן בפסח (כ"ה בפע"ח שי"ח פי"ד ושכ"א פ"ו, סי' האריז"ל מ"ח. ועיין שו"ע או"ח סרע"א ס"י ונ"כ).

'''קדש.''' בכל התיבות של הסימן קדש ורחץ הביא אדה"ז בכאו"א במקומה גם פירוש התיבה וכמו '''ורחץ''' ונט"י ואינו מברך וכה"ג, מלבד בתיבת '''קדש הלל נרצה'''. וי"ל הטעם מפני שאין כל חדוש בפירוש תיבות אלו.

ואף שבשו"ע שלו (ריש סי' תע"ג) העתיק מ"ש ברמ"א (שם) וכתב "ואם אפשר טוב שלא ימזוג הבעה"ב בעצמו אלא אחר ימזוג לו שיהא לו כמשרתו, כלומר דרך חירות ושררות זכר ליצ"מ", י"ל דכיון שאין זה אלא '''אם אפשר''' לא העתיקו בסידורו (ומה שתירץ בשעה"כ דדין אחר מוזג לו הוא דוקא ביינות חזקים שטרחא רבה בדבר כי צריך להביא מים למזיגה משא"כ ביינות שלנו כאו"א מוזג לעצמו – צ"ע, כי פשיטא דגם ביינות שלנו אם אחר ימזוג לו ה"ז ענין של עשירות וא"כ ה"ז דרך חירות ושררות זכר ליצי"מ ומנין לנו לחלק בזה? ועוד דא"כ למה לא אשתמיט בנ"כ השו"ע ובשו"ע אדה"ז לכתוב דביינות שלנו כאו"א מוזג לעצמו וכמו שחילקו דין יינות שלנו בסי' רד, רעב תעב).

מנהג בית הרב: מוזגין הכוס, ואין מדקדקין שימזוג אחר. לוקחו בימינו, מוסרו לשמאלו, מעמידו, דרך הורדה מלמעלה למטה, על כף ידו הימנית, כשהיא כפופה קצת כעין בית קבול, ד' אצבעותיו מוגבהות והגודל מושכב מן הצד. ומקדש מעומד, והכוס מוגבה למעלה משלשה טפחים מעל גבי השולחן – וכ"ז הוא גם בשאר ימות השנה.

'''קדש. בכל''' יו"ט חייב בקדוש מדברי סופרים, וכשחל בשבת הרי יש לו ג"כ עיקר מן התורה – מוסיף עליהם בלילה זה, שהוא אחד מארבעה כוסות שהן מצוה מד"ס בליל פסח. ולכן: א) אינו מקדש על הפת. ב) אין אחר מוציא אותו ידי חובתו (שו"ע רבינו סתע"ב סכ"ב). ג) דוחק עצמו לשתות ד' כוסות אף שמזיקו או שצריך למכור כסותו (נדרים מט, ב. פסחים צט, ב). ד) אינו מקדש אלא בלילה ממש ולא בתוספות יו"ט (תה"ד סקל"ז), כי תקנו חכמים ד' כוסות בזמן הראוי לאכילת מצה (שו"ע רבינו שם ס"ב). ה) יש לחוש לדעת אלו האומרים שמצוה לשתות כל הכוס ועכ"פ רובו (שם סי"ט).

'''ד' כוסות''' – מצוה מדברי סופרים. ואף נשים חייבות בה, שאף הן היו באותו הנס של יציאת מצרים (תוד"ה היו פסחים קח, ב). ואין מברכים עליהם ברוך כו' וצונו לשתות ד' כוסות, לפי שהם מופסקים (כלבו, רוקח).

ותקנום כנגד ד' לשונות של גאולה: והוצאתי והצלתי וגאלתי ולקחתי (שמות ו, ו־ז) – שהן כנגד ד' גזירות שגזר עליהם פרעה (שמ"ר ספ"ו). כנגד שבירת ד' קליפות (תולעת יעקב) – כנגד ד' כוסות של פרעה (בראשית מ, יא־יג) שנרמזה באותו חלום גאולתן של ישראל כדרז"ל בב"ר פ' פ"ח, כנגד ד' מלכיות, כנגד ד' כוסות של פורעניות שהקב"ה משקה את או"ה וכנגדן משקה את ישראל ד' כוסות של נחמה (ירושלמי פסחים פ"י ה"א), כנגד ד' אותיות שם הוי' (סי' של"ה. ועיי"ש מזהר ח"ג צה, ב).

'''כשחל יו"ט בשבת אומרים תחלה יום הששי''' (פסחים קו א ותוד"ה זוכרהו). מתחילין יום הששי (ולא מ"ויכולו") כי יום הששי ויכולו השמים ר"ת הוי'. וכשמתחיל יתן עיניו בנרות ובשעת ברכת הקידוש בכוס (רמ"א סי' רע"א ס"י). אין להתחיל מתחילת המקרא וירא אלקים כו' משום דדרז"ל טוב מאד זה המות (שו"ת חת"ס חאו"ח ס"י).

'''סברי מרנן.''' כצ"ל ולא יותר (סי' יעבץ) כי הם משלימין מספר תיבות שבקדוש. הטעם לאמירת ס"מ – שו"ע אדה"ז ס"ס קע"ד. ובאבודרהם הביא עוד טעמים.

'''סברי מרנן''' בתקוני זוהר תי' כ"ד וצריך למימר סברי '''מרנן'''. ועד"ז הוא בתנחומא ר"פ פקודי, בלקוטי שו"ת הגאונים שבסו"ס כלבו ובטור סקע"ד בשם אביו (בתוד"ה הואיל – ברכות מג, א – ועוד: סברי '''מורי'''. ברא"ש ברכות שם – סברי '''רבותי'''). וראה בפע"ח שי"ח פט"ז ביאור לשון זה דוקא ע"ד הסוד.

'''יום חג המצות.''' כן נקרא בכל התורה, ואנו קורין אותו פסח– כי השי"ת מספר שבחן של ישראל שלא התמהמהו ולא אמרו היאך נצא למדבר ואנו מספרים שבחו של השי"ת אשר פסח גו' (קדושת לוי, פ' בא). וי"א שהנהיגו השם חה"פ – זכר למקדש (עטרת זקנים).

'''ואת יו"ט מקרא קדש הזה''' כן הוא במס' סופרים פי"ט, בסי' רב עמרם גאון, בס' התפלה להרמב"ם ובסוף הל' שבת, אבודרהם, סי' הרש"ר ועוד. וראה שו"ע ריש סימן תפ"ז ונ"כ.

בשבת '''באהבה מקרא קדש.''' כי מקרא קדש דשבת קבלו ישראל באהבה, במרה, אבל של יו"ט הי' ע"י שכפה עליהם הר כגיגית בסיני (לבוש ס' תפ"ז מטה משה א"ר).

'''ומועדי''' גם בחול אומרים ומועדי בוא"ו, וכמו שאומרים '''ושבת''' בוא"ו.

'''ומועדי קדשך''' מעין החתימה סמוך לחתימה (פסחים ק"ד, א).

'''מקדש ישראל והזמנים''' (פסחים קד, ב) ואין אומרים והמועדים כלשון הכתוב לפי שכל המועדים תלוים בזמנים: פסח בזמן האביב כו' (בחיי ס"פ בא).

'''שהחיינו כו' במוצש"ק יקנה"ז''' (פסחים ק"ג, א) נוסח ברכת שהחינו במשנה ברכות (רפ"ט). ג"פ שהחיינו וקיימנו והגיענו – כנגד הללי נפשי את ד' אהללה ד' בחיי אזמרה לאלקי בעודי (רוקח שע"א. וראה ג"כ סי' האריז"ל ברה"נ).

אין מברכים ברכת שעשה נסים, לפי שעתיד לאומרו בהגדה (מח"ו. ר"י טוב עלם ביוצר אלקי הרוחות. רוקח) למי שעשה לנו כל הנסים האלו (סי' רע"ג. שב"ה). וי"א מפני שאין מברכין ברכה זו אלא על מצוה דרבנן (מהרי"ל).

'''לזמן הזה.''' הלמד בחירק וכ"ה בסי' של"ה. רש"ל מט"מ מג"א ר"ס תרע"ו.

'''הבדלה.''' מנהג בית הרב: בהבדלת מוצש"ק שחל ביו"ט אין מקרבין הנרות ואין מאחדין השלהבת שלהם, וכן אין מביטים בצפרנים. ורק, בעת ברכת בורא מאורי האש, מסתכל בנרות כמו שהם כ"א בפ"ע.

'''מאורי האש.''' כי הרבה מאורות (אדומה וירקרקת) יש באור (ברכות נא, ב. נב, ב. וראה ג"כ ת"ז תי' כא).

'''המבדיל כו'''' (פסחים קד, א ובתוד"ה בעי שם).

'''הבדלת וקדשת.''' ב' הבדלות: בין כהנים ללוים, ולוים לישראלים (תוס' שם).

'''בפסח שותה הכוס.''' כולו (ב"ח סתע"ב) ובבת אחת (מ"א שם) – מנהג בית הרב. וכן בשאר ג' כוסות.

'''בהסיבת שמאל.''' כי הסיבת ימין, על פניו, או על גביו אין זו הסיבה (פסחים קח, א וכפי' הרמב"ם הל' חומ"צ פ"ז ה"ח).

'''הסיבה.''' ויסב אלקים את העם מכאן אמרו רבותינו אפילו עני שבישראל לא יאכל עד שיסב שכך עשה להם הקב"ה (שמ"ר פ"כ, יח). מהו ויסב שהרביצם כדרכי המלכים רבוצין על מטותיהם (במדב"ר פ"א, ב).}}

[[קטגוריה:הגדה של פסח עם לקוטי טעמים ומנהגים]]