עריכת הדף "הניצוץ שבך"

==מבוא==
'''לשלב את החומר ברוח'''
א.
אנו חיים בתקופה מדהימה ומיוחדת. נראה שהעולם עובר ערבוביה של
שינויים ומעברים מקיצוניות אחת לשנייה. משטרים ואידיאולוגיות שובקות
חיים, מול כמיהת האנושות למהות אחרת. הגונה יותר, אמיתית יותר.
המין האנושי עסוק בחיפוש אחר משמעות רוחנית - אך מנגד הידרדרות
מוסרית וחומרית השוברת שיאים. טוב ורע, אור וחושך, משמשים בתערובת
מוזרה. זוהי מציאות של סתירות וניגודים.
אנו מנסים לגשש באפילה. משתוקקים לקרן האור שתאיר בליבנו את
אש האמונה בדבר הנכון. כולנו מחפשים את הסימן. את האות שתגלה מהי
הדרך. אנו תרים אחר הכלים הנפשיים הנכונים, שיעניקו לנו חוסן כדי לצעוד
בביטחון, בתקופה בה נדמה כי אובדן הערכים ואיבוד הזהות חזקים מאיתנו.
בתקופתנו הצליחה הכניעה לחומרנות מנושלת מתוכן, להשתלט על
אנשים רבים. אחרים מצאו את דרכם בהתבדלות מהעולם והתמסרות מלאה
לרוח. אלו כמו אלו וויתרו על אחד המימדים בחייהם - או שהפסידו את
נשמתם בכניעה לטלטלת החיים והצורך לשרוד, או שצעדו אל ניתוק מכל סממן חומרני, אך איבדו את היכולת לחיות במושגי העולם ולנתב את חייהם
כראוי.
בלב כולנו מהדהדת בקול רועם השאלה, האם קיימת סתירה בין חיים עם
משמעות וסיפוק רוחני - לבין הצורך לחיות לפי תכתיבי העולם, ליהנות,
לעבוד ולפרנס, תוך עיסוק יום-יומי בחומרנות?
ב.
לפני למעלה משלוש מאות שנים איים קונפליקט זה על יהדות אירופה,
וכמעט ופילג את הקהילה היהודית במדינות אלו לשני מחנות: בין אנשי
הרוח שיכלו להתמסר לעבודה רוחנית, לבין המוני היהודים הפשוטים שחיו
מחוץ לקהילות המפוארות בהן נשמע קול התורה.
הימים היו ימי דוחק והמון העם נאלצו לעמול ביזע רב כדי להביא את
שבר לחמם, כך שרוב חייהם נעו סביב ההתעסקות במלאכת כפיים. למרות
רצונם העז, הרי שתנאי המצב מנעו מהם להקדיש את עצמם לעבודה רוחנית,
והתעסקותם בענייני קדושה הייתה מועטת.
אנשי הרוח של אותן השנים, לא ראו יפה את העובדה כי היהודים הפשוטים
מקדישים את חייהם להתעסקות בחומר, במקום שעבודת הבורא היא זו
שתמלא את מרכז חייהם. מה גם שכל ידיעותיהם של המון העם הסתכמו
במושגים בסיסיים ביותר, ואפילו קרא וכתוב לא ידעו רבים מהם. בעקבות
כך הלך וגדל הפער, שגם כך קיים, בין המון העם לבין עובדי הא-ל ויושבי
בית המדרש.
עם הזמן גרם פער זה להמון העם להתרחק מדרך המסורת היהודית
ומהרגשת החובה הקדושה למצוות ה'; תוך מחשבה כי אילו הם אינם
יכולים להקדיש את חייהם לעבודה רוחנית, הרי שתפילותיהם ומעט
תורתם אינם שווים מאומה.