עריכת הדף "בשורת הגאולה כב" (פסקה)

{{בשורת הגאולה}}
מדובר ומודגש ביותר בזמן האחרון ממש ע"ד הצורך בפעולתו של כאו"א מישראל לעשות כל התלוי בו להביא את משיח צדקנו בפועל ממש תיכף ומיד ממש,

– כיון שבימינו אלה ממש (עם סיומו של חודש ניסן דהי' תהא שנת אראנו נפלאות) "'''כלו כל הקיצין'''" ("קץ הימים" ו"קץ הימין"<ref>ראה אוה"ת ר"פ מקץ. וש"נ.</ref>) '''כפשוטו ממש'''<ref>נוסף לכך שבזמן הגמרא כבר "כלו כל הקיצין" (סנהדרין צז, ב).</ref>, ובודאי שתיכף ומיד בא משיח צדקנו, וכאו"א מראה באצבעו ואומר "'''הנה זה''' (מלך המשיח) '''בא'''"<ref>שה"ש ב, ח ובשהש"ר עה"פ (פ"ב, ח (ב)).</ref>, שכבר בא (בלשון עבר) ברגע שלפני רגע זה.

<nowiki>*</nowiki> * *

'''משיח נמצא בעולם בזמן ומקום הגלות''', ובמצב של גלות, שסובל תחלואי הגלות [כהמשך הגמרא<ref>סנהדרין צח, ב.</ref> "אמר רב אי מן חייא הוא כגון רבינו הקדוש", "אם משיח '''מאותן שחיין עכשיו'''<ref>וע"פ פס"ד הרמב"ם (הל' מלכים ספי"א) "ואם יעמוד מלך מבית דוד כו'" – היינו שהוא כבר מלך.</ref> ודאי היינו '''רבינו הקדוש''', דסובל תחלואים וחסיד גמור הוה"<ref>פרש"י שם. – וע"ש זה נקרא "חיוורא (מצורע) דבי רבי", "ע"ש רבינו הקדוש שנקרא רבי . . שהי' סובל תחלואים ויסורים כמוהו" (חדא"ג מהרש"א שם).</ref>], ומצפה בקוצר רוח ובכליון עינים<ref>שלכן "שרי חד ואסיר חד (מתיר נגע ומקנחו וקושרו מתיר האחר ועושה כן, ואינו מתיר שני נגעים יחד (כשאר הסובלי חלאים שיושב ביניהם)), אמר דילמא מבעינא דלא איעכב (אי בעי לי לצאת ולגאול את ישראל לא איתעכב כדי קשירת שני נגעים)" – סנהדרין שם ובפרש"י.</ref> להתגלות (מההעלם בזמן ומצב הגלות), דמלך המשיח גואל את ישראל בגאולה האמיתית והשלימה שאין אחרי' גלות, כפס"ד הרמב"ם<ref>שבהערה 5.</ref> "יעמוד מלך מבית דוד וכו'".

. . . ושם<ref>סנהדרין שם.</ref> (בהתחלת הסוגיא): "דבי רבי שילא אמרי שילה שמו, שנאמר עד כי יבוא שילה, דבי רבי ינאי אמרי ינון שמו (כמו ינאי, כל אחד הי' דורש אחר שמו<ref>פרש"י שם. – ולהעיר מדיוק לשון רש"י "כל אחד הי' דורש אחר שמו" (ולא שהתלמידים חידשו ששמו כשם רבם).</ref>), שנאמר יהי שמו לעולם לפני שמש ינון שמו, דבי רבי חנינה אמרי חנינה שמו, שנאמר אשר לא אתן לכם חנינה, ויש אומרים מנחם בן חזקי'<ref>כ"ה ("בן חזקי'") בדפוסים שלפנינו, ובירושלמי ואיכ"ר: "מנחם" סתם. – ולהעיר שרש"י מעתיק תיבת "מנחם", ומוסיף "בן חזקי'". וכנראה שצ"ל בפרש"י "ה"ג בן חזקי'", אלא שהבחור־הזעצער "תיקן" והשמיט "ה"ג". ועצ"ע.</ref> שמו, שנאמר כי רחק ממני מנחם משיב נפשי"<ref>וראה גם ירושלמי ברכות פ"ב ה"ד. איכ"ר פ"א, נא. וראה לקוטי לוי"צ על מארז"ל ע' קו ש"כל הדעות אמת הם ואלו ואלו דא"ח", עיי"ש.</ref>.

ואנן (חסידים) נעני' אבתרייהו (בנוגע לרבותינו נשיאינו, ובפרט כ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא דורנו) – יוסף שמו, שנאמר<ref>ישעי' יא, יא־יב.</ref> "יוסיף אדנ־י שנית ידו גו' ואסף נדחי ישראל גו'", יצחק שמו, שנאמר<ref>תהלים קכו, ב. וראה ברכות לא, א.</ref> "אז ימלא שחוק פינו".

<nowiki>*</nowiki> * *

"רבי אומר איזו היא דרך ישרה שיבור לו האדם כל שהיא תפארת לעושי' ותפארת לו מן האדם"<ref>אבות פ"ב, מ"א.</ref> . . ויש לומר הביאור בזה – בהמשך להאמור לעיל בנוגע להתגלות וביאת המשיח:

. . . "רבי אומר איזו היא דרך ישרה שיבור לו האדם":

"האדם" – קאי על "אדם<ref>לקו"ת פרשתנו כב, ב.</ref> הזה (ש"הוא במדרגה גדולה . . שלימו דכולא") כשמוכשרין מעשיו ותיקן כל הדברים . . רק פסולת שבסוף לבושיו עדיין לא נתברר כו'" מצד ענין הגלות – כמו רבי; ובדורנו זה – דור האחרון של הגלות, עקבתא דמשיחא, שכבר נסתיימו ונשלמו כל עניני העבודה שהיו צריכים להעשות במשך זמן הגלות – י"ל שכל בנ"י הם בדרגא זו.

והשאלה היא: כיון שכבר נסתיימו "מעשינו ועבודתינו כל זמן משך הגלות"<ref>תניא רפל"ז.</ref> – מהי ה"'''דרך ישרה'''" (הקלה והמהירה ביותר מבין כל דרכי התורה) שיבור לו האדם (כללות בנ"י) שגמר עניני העבודה כדי '''לפעול התגלות וביאת המשיח'''<ref>ומתחיל מהתגלות וביאת משיח שבכאו"א מישראל, כידוע שהפסוק "דרך כוכב מיעקב גו'" שקאי על מלך המשיח (ירושלמי תענית פ"ד ה"ה), קאי גם על כאו"א מישראל (ירושלמי מע"ש פ"ד ה"ו), כיון שיש בו ניצוץ מנשמת משיח (מאור עינים ס"פ פינחס).</ref>?

. . . וביאור ה"דרך ישרה" להתגלות וביאת המשיח ע"י "'''מלכות שבתפארת'''" – בנוגע למעשה בפועל:

ובהקדמה – שכיון שמשיח צדקנו עומד לבוא תיכף ומיד, אבל עדיין לא בא בפועל, שלכן דרושה ההשתדלות האחרונה ("סוף לבושיו") של כאו"א מישראל להביא את המשיח, צריכה להיות הפעולה (לא ע"י מלכות בטהרתה, ענינו של מלך המשיח עצמו, אלא) ע"י "מלכות '''שבתפארת'''", כלומר, ענינו של המשיח (מלכות) כפי שהוא '''בתורה''' (תפארת).

. . . ובפשטות: "תפארת" – הו"ע לימוד התורה, ו"מלכות שבתפארת" – הוא '''לימוד התורה בעניני מלך המשיח ובעניני הגאולה''' שנתבארו בריבוי מקומות<ref>ונקל למוצאם – ע"י ספרי המפתחות (שרבו בדורנו זה) על סדר הא־ב, בערכים המתאימים: גאולה, משיח, וכיו"ב.</ref>,

– בתורה שבכתב (ובפרט "בדברי הנביאים . . שכל הספרים '''מלאים''' בדבר זה"<ref>רמב"ם הל' מלכים פי"א ה"ב.</ref>) ובתורה שבעל פה, בגמרא (ובפרט במסכת סנהדרין ובסוף מסכת סוטה) ובמדרשים, וגם – ובמיוחד – בפנימיות התורה, החל מספר הזהר (ש"בהאי חיבורא דילך דאיהו ספר הזהר כו' יפקון בי' מן גלותא ברחמים"<ref>זח"ג קכד, ב – ברע"מ. הובא ונת' באגה"ק רסכ"ו.</ref>), ובפרט בתורת החסידות (שע"י הפצת המעיינות חוצה אתי מר דא מלכא משיחא<ref>אגה"ק דהבעש"ט – כש"ט בתחלתו.</ref>), בתורת רבותינו נשיאינו, ובפרט בתורתו (מאמרים ולקוטי שיחות) של נשיא דורנו – מעין ודוגמא והכנה ללימוד תורתו של משיח, "תורה חדשה מאתי תצא"<ref>ישעי' נא, ד. ויק"ר פי"ג, ג.</ref>, שילמד לכל העם פנימיות התורה (טעמי תורה), ידיעת אלקות ("דע את אלקי אביך"<ref>דה"א כח, ט.</ref>), כפס"ד הרמב"ם<ref>בסיום וחותם ספרו "משנה תורה".</ref> ש"באותו הזמן . . יהיו ישראל חכמים גדולים ויודעים דברים הסתומים וישיגו דעת בוראם כו'" –

וההוספה בלימוד התורה בעניני משיח והגאולה ("מלכות שבתפארת") היא ה"דרך ישרה" לפעול התגלות וביאת המשיח והגאולה בפועל ממש.

ועל של פועל באתי – ובודאי יעוררו ויפרסמו בכל מקום ומקום:

כדי לפעול התגלות וביאת המשיח תיכף ומיד – על כאו"א מישראל (האנשים – הן יושבי אוהל (ישכר) והן בעלי עסק (זבולון), וכן הנשים והטף, כל חד וחד לפום שיעורא דילי') להוסיף בלימוד התורה (במיוחד) בעניני משיח וגאולה.

ומה טוב – שהלימוד יהי' (ברבים) בעשרה, כי, נוסף על המעלה ד"עשרה שיושבים ועוסקים בתורה שכינה שרוי' ביניהם"<ref>אבות פ"ג, ו. וראה אגה"ק סכ"ג.</ref>, יש מעלה מיוחדת כשלומדים עניני משיח והגאולה ברבים בנוגע להתפעלות והשמחה ברגש הלב, שעי"ז הולכת וגדלה ההשתוקקות והצפי' לביאת המשיח<ref>ולכן, גם אלה שרוצים ללמוד בעיון ושקו"ט (ועד לחדש חידושי תורה בעניני משיח וגאולה), מתוך מנוחה וישוב הדעת, ע"י הלימוד לעצמו או בחברותא – ישתדלו (מזמן לזמן) להשתתף גם בהלימוד בעשרה, כדי שיהי' אצלם גם המעלה שע"י הלימוד בעשרה (כבפנים).</ref>.

ועוד ועיקר כפשוט – להוסיף בקיום המצוות בהידור, ובמיוחד בההידור במצות הצדקה (כללות כל המצוות<ref>ראה תניא פל"ז.</ref>) ש"מקרבת את הגאולה"<ref>ב"ב יו"ד, א.</ref>.

וכדאי ונכון לקשר ההוספה '''בצדקה''' עם ההוספה '''בתורה''' בעניני משיח והגאולה – עי"ז שההוספה לצדקה היא מתוך '''כוונה''' לקרב ולזרז את הגאולה, כיון שכוונה זו כשלעצמה היא חלק '''מלימוד התורה בעניני הגאולה''' – הלימוד (במחשבה – מזמן לזמן) דמאמר חז"ל "גדולה צדקה שמקרבת את הגאולה".

(משיחות ש"פ תזריע־מצורע, ו' אייר תנש"א)

{{הערות שוליים}}
[[קטגוריה:בשורת הגאולה]]