הצגת המקור של הדף "שערי אורה/כי עמך מקור חיים"

{{שערי אורה}}
{{יישור טקסט|שני הצדדים|
(א) '''כי''' עמך מקור חיים באורך נראה אור. יש לדקדק למה א' כי עמך הל"ל כי אתה מקור דלנוכח קא' כמו כי אתה נרי כו' ומהו לשון עמך שהוא לשון טפל ובטל היינו שבחי' מקור חיים עמך בטל כטפל לגבי העיקר ועוד מה שייך רישא דקרא עם סיפא שא' באורך נראה אור דמה ענין חיים עם אור ואם הכוונה דכמו בחיים גם המקור חיים בטל לגבי עצמותו ית' כך גם האור המתפשט בעולמות בטל לגבי אורך העצמי והיינו באורך נראה אור בחי' הארה בעלמא דכלא חשיבי ממש א"כ מהו לשון נראה אור הל"ל עמך החיים והאור וכמו דכתיב באור פני מלך חיים דמה שהוא ית' מחי' את כולם מאין ליש נק' אלקים חיים היינו מקור כל החיים והוא אור פני מלך חיים כו' והנה בפי' נראה אור יש ב' משמעות א' נראה אור מתוך האור לשון נפעל בחי' אור של תולדה כמו אור הנכפל או כמו המראה שרואין מתוכה שאין זה האור רק הארה דהארה ולא עצם האור כלל וכמו האור שרואין דרך מסך שהאור בא בשינוי המהות ועכ"ז פי' נראה אור היינו שנראה ממילא לכל רואה רק שהוא בא מן האור העצמי בבחי' הארה דהארה (שהוא הנק' ווידער שיין) שהוא האור הנראה מתוך האור שזהו לשון נראה אור והוא הנק' אספקלריא דלא נהרא כידוע בענין הנבואה דכתיב ה' במראה אליו אתודע כו' והוא דמות כבוד הוי' שאינו אור העצמי שנק' אורך רק האור הנראה מתוך אורו ית' כמו במראה וע"י מסך וכה"ג וזהו שאמרו כל הנביאים נתנבאו בכה בכף הדמיון ומשה נתנבא בזה לנוכח שנבואת משה הי' מבחי' אור הוי"ה העצמי שנק' אספקלריא דנהרא וכמ"ש פא"פ אדבר בו במראה ולא בחידות כו'. והמשמעות הב' בל' נראה אור נראה זה קאי עלינו שאנחנו נראה אור מתוך אורו ית' כמו כי עין בעין נראה בשוב כו' והיינו שא' באורך העצמי נראה גם אנחנו את האור ולפ"ז הכונה היא דוקא על האור העצמי דבאורך העצמי נראה גם אנחנו האור הזה שבעצמו ולא עוד אלא שנראה אור גדול ביתרון אור רב וגדול והכונה כך הוא שבאמצעות אורך נראה אור ביתרון גדול שלא היה נראה כלל אור גדול כזה ולא יראה אור הגדול מתוך אורך רק אנחנו נראה אור זה וד"ל. ולהבין זה איך אפשר שנראה אנחנו האור ממש שזהו למעלה גם מנבואת משה שראה דרך אספקלריא עכ"פ כמ"ש במראה ולא בחידות רק שנק' אספקלריא דנהרא כנ"ל והנה יש להקדים לזה ענין מנורת זכרי' דכתיב בה וגולה על ראשה וז' נרותי' עליה שבעה ושבעה מוצקות לנרות אשר על ראשה כו' דהנה ידוע שכנ"י נמשלה למנורה דוקא ויש להבין למה למנורה דוקא בהיות ידוע דנש"י נק' נר הוי"ה כי חלק הוי' עמו כו' ונק' ניצוץ ואור אלקי ממש והן ז' נרות המנורה שכלולים בה כללות נש"י בבחי' ז' מדות עליונות דאצילות והטעם שנק' בשם נר כי הנר הוא בחי' הכלי לאור שבה יאיר האור כך כל נשמה ונשמה יש לה כלי להשראת אור האלקי שבה יאיר אורה ובכלל הן ז' נרות המנורה ולכך נמשלה כנ"י למנורה של זהב כמו המנורה שהיא כלי להשראת אור וצריך להדליק האור בנרות המנורה ע"י שמן ואור ולא תאיר אור מעצמה ובעתי' מיוחדים כך נש"י מצד בחי' ירידתם למטה בכלי חומר גופם לא יאיר אור אלקי שבהם מעצמ' כ"א לעתים מיוחדים שיאיר בהן אור האלקי כמו במנור' בהטיבו את הנרות בבקר וערב ומדליקן הכה"ג כמ"ש בהעלות אהרן את הנרות כו':

(ב) '''ויש''' להבין ביאור הענין ומהו השמן והאור ולמה הן במספר ז' דוקא דהנה אנו רואים בכל אדם מישראל שלפעמים תתתלהב נפשו האלקי' מעצמה ומאלי' לעלות אל ה' ברוח התעוררות גדולה וחזקה בהתעוררות תשובה או בהתעוררות אהבה ותשוקה גדולה לידבק בה' ולילך בדרכיו ומצותיו או בהתעוררו' יראה ופחד אלקי' בלבו להיות סור מרע בתכלית וכה"ג ויש בזה שינויי אופנים לפעמים מתעורר ברוח טהרה לטהר לבו בתשובה ע"י מרירות הלב ולפעמים מתעורר ברוח קדושה לידבק במצותיו בשמחה וטוב לבב ולפעמים רק בניצוח והסכם חזק מאד כו' ולפעמים רק בהודאה מרחוק כו' וכל אלה באים בלבו פתאום מצד עצם ומהות אור הנשמה שמתעוררת רק מעצמה ומאלי' מבלי שהכין לבו לזה באיזה יגיעה ועבודה כלל וכלל ובנקל באו לו התעוררו' רבות כאלה כאלו מעוררי' אותו מלמעל' שזהו רק ענין גלוי ההעל' מצד עצמו כי בהעלם ומקיף יש בכח הנשמה מצד עצמה כל אלה המצו' אוי"ר ותשובה וכה"ג רק שהמה בהעלם ויוצאים לגלוי אור לפרקים מאליהם שלא ע"י יגיעה ועבודה כלל ולפעמים אנו רואים שגם ברוב יגיעה ועבודה רבה שאדם מתייגע למצוא התעוררות אוי"ר ותשובה לא יבא בגלוי אור התפעלות בלבו כלל וכלל מפני שנשאר בהעלם בנפשו ולא יוכלו לבא לגלוי כלל והיינו מצד חומר הגופני שהוא מסך מבדיל לבלתי יאיר אור ורוח האלקי בגלוי כלל רק נשאר בהעלם גדול מאד ולא שאבד תקוה לנפשו לעולם שהרי לעתים רחוקים יתעורר בתשובה אמתי' ויבא ההעלם לגלוי כמו בעי"ת שכל איש מישראל מתעורר בתשובה שלימה וגם הקלי קלים ההולכים בשרירות לבבם רק רע באין פחד אלקים בלבם כלל יתעוררו בעי"ת בבכי' רבה שלא ע"י הכנה ולא לפי ערך מעשיהם כלל כידוע וגם אנו רואים שיש בכח כל איש מישראל גם קל שבקלים למסה"נ על קדה"ש כאשר יכריחו אותו לעבור על דתו מפני שאז יצא כח הקדושה האלקי' שבנפשו מן ההעלם לגלוי מפני שהיא כמו טבע בנפשו האלקי' ממש רק שהוא בבחי' מקיף והעלם גדול ויוצא לגלוי לעתים רחוקים או לפעמים ע"י מצוה גדולה שעשה להחיות נפש עני ומדוכא וכה"ג עבור זה יזכו אותו להאיר אור נשמתו מן ההעלם לגלוי בכל מעשה הטוב ובהתעוררות אוי"ר ותשובה כי ב"ק מכרזת בכ"י שובו בנים שובבים רק שאין איש מתעורר מרוח ב"ק זה המעורר למעלה מפני מחיצה של ברזל המפסקת והוא מ"ש עונותיכם מבדילים כו' כידוע ועכ"פ מזה מובן שבבחי' מקיף ובהעלם ודאי יש בכח בכל נשמה האלקי' כל אור האלקי השורה בתמידות עלי' בלי גרעון כלל וכלל וד"ל (וכמ"ש במ"א שז"ש כולך יפה רעייתי ומום אין בך ומ"ש מכף רגל ועד ראש אין בו מתום היינו באמצעות חבור אור הנשמה בחומר הגוף שהטומאה בעוונות המבדילים בראש ורגל כו') וזהו שארז"ל דאכל עשרה שכינתא שריא ומשמע גם על עשרה רשעים שעוונותיהם מבדילים כו' מ"מ שכינה שורה בתפלתם שנק' עדה משא"כ ביחיד אפי' הוא צדיק גמור לפי שנש"י בצלם אדם העליון שכלול מע"ס וכשהן עשרה שכינה עליונה שורה עליהם בבחי' מקיף עכ"פ מטעם הנ"ל שבבחי' מקיף דנשמתם אור האלקי שורה עליהם בתמידות וזהו אכל עשרה שזה על כל בבחי' מקיף דוקא וד"ל:

(ג) '''והנה''' סיבת המונעים לבא גלוי אור מן ההעלם ומקיף שבנש"י שאינו מאיר את המדות אוי"ר ותשובה כ"כ לעתים קרובים וגם לא יועיל היגיעה ועבודה לפעמי' כנ"ל היינו מפני העדר השמן והאור כמו במשל המנורה שאעפ"י שהנרות מוכנים ועומדים אם אין שמן ואור לא יאירו כלל היינו שלא יאירו אור המדות הטובות שבנשמה האלקית שבלתי יתעוררו מעצמם בלי שמן וזהו ושמן על ראשך אל יחסר וקאי על אור המקיף דנשמה שעל ראשו שלא יחסר בו שמן כדי להאיר מן ההעלם לגלוי והיינו בחי' כח מ"ה דחכמ' שבנשמה בחי' הביטול לאין האלקי בעצם שכאשר מאיר מן ההעלם לגלוי הוא הכח ועוז שיש בכאו"א מישראל למס"נ על קדה"ש ולשוב בתשובה שלימה כידוע ובחי' שמן זה הוא המביא וממשיך לבחי' האור האלקי שיאיר בכל נשמה ונצוץ האלקי וכמ"ש במ"א ע"פ ויקחו אליך שמן למאור מאור דוקא שממשיך כל אור כו' וד"ל והנה הטעם שהי' המנורה של זהב דוקא כי הנה ידוע שהזהב מורה על בחי' הגבור' שהוא בחי' רשפי אש התשוק' בחמימות ההתפעלו' והענין הוא דהגם שז' הנרות הן ז' מדות הטובות שיהיו מאירין בכי טוב מן ההעלם כנ"ל ואמנם גם לשמן ואור א"א להביאם לגלוי אור מן ההעלם כ"א בהקדים תחלה קצת התעוררות בנפש שיהי' חפץ ומשתוקק להיות לו קרבת אלקי' בדביקות ואוי"ר שזהו הכנת לבו וחפצו ותשוקתו לזה להתקרב אל ה' באוי"ר ולא ילך אחר ההבל כו' הגם שאין בלבו התפעלות אוי"ר עדיין כלל אך גודל תשוקתו בלבו שיגיע קירוב ודיבוק זה באלקי' חיים שאנו רואים שיש תשוקה זו בכל איש מישראל יהי' מי שיהי' שיהי' קרוב אל ה' תמיד ונק' רצון לרצון היינו שרוצה שיהי' לו רצון ואהבה אמתית לה' כו' וזהו שאנו מבקשים ויחד לבבינו לאהבה וליראה את שמך פי' יחוד הלב היינו שיהי' הלב חושק ומתאוה לחפוץ בקרבת אלקים באוי"ר הרי ודאי יש בזה תשוקה ברשפי אש ממש ובלתי זה לא יתפעל באוי"ר כי תשוקה זו היא דרך כלל רק שחושק ומתאוה לקרבת אלקים חיים וכמו ואותי יום יום ידרשון וקרבת אלקים יחפצון שנק' דרישה וחפיצה וכמו הכין לבבו לדרוש אלקי' שהכונה שיחפוץ ויחשוק בזה בכלל עכ"פ ואז יבא ויגיע לאור התפעלות אוי"ר בלב בדביקות והתקשרו' עוז ואנו רואים בחוש שבלתי זה לא יעלה ויבא לשום התפעלו' בלב כלל אפילו לאהבה הנמשך כמים שבאה בבחי' הקרירות שהוא רק שנמשך בהמשכת הלב לבד (הנקרא קלעפ) דהנה גם באהבה זו הנמשכת כמים בקרירות אם אין קודם לה החשק והתשוקה לזה אין בה אור וחיות כלל ומיד יפול מזה לגמרי והוא בחי' הקרירות העצומה בלא חיות כלל עד שכמת יחשב (הנק' קאלטקייט וטוטקייט) וע"ז נאמר לא המתים יהללו יה כי ההלל ליה הוא הארת האור כמו יהל אור בהלו נרו וכאשר הוא בקרירות גדולה רק מן השפה לחוץ בפיו ושפתו לבד יכבד בשבח והילול זה בהעדר אור וחיות לגמרי נק' נשמה זו בשם מתים כמו מיתת הגוף בלא חיות וד"ל וכ"ש וק"ו בהתפעלות האהבה שהיא באה ברשפי אש כמ"ש רשפי' רשפי אש שלהבת יה שלהובי דרחימותא בחמימות ההתפעלות בצמאון הלב מאד כמ"ש צמאה לך נפשי כו' וכן נכספה וגם כלתה נפשי כו' הנה ודאי לא תבא כ"א בהקדים תחלה בחי' התשוקה וחשק לחפוץ בזה כנ"ל וכך הוא בכל מדה ומדה מז' המדות הטובות א"א שיתעוררו כ"א בהקדים התעוררות בנפש מבחי' הגבורות שהוא קצת התלהבות וחשק שיחשוק בלב להיות לו אוי"ר וכל מדה טובה וכמו גם למדת הניצוח והסכם החזק בעבודת ה' צריך שיהי' חושק ומתאוה לזה שיהיה לבו חזק בעבודת ה' ודרך כלל נק' התעוררות זו בחי' הגבורות שהוא בחי' העלאה כללית ובלעדה לא תעלה הנשמה ולא תבא לכלל התפעלות המדות כלל עד שגם לאהבה הנמשך כמים שהיא מבחי' החסדים מוכרח שיהיה בה קצת תשוקה וחשק לזה וזהו אשר קרך בדרך ויזנב בך כל הנחשלים שבלתי העלאה הנ"ל נק' קרירות בהעדר כל חיות אלקי שכמת יחשב ברוחניות:

(ד) '''וזהו''' ענין המנורה בכללה שהיתה של זהב טהור כי הז' נרות הן ז' מדות הטובות העולות לה' באור וחיות גדול כמו התפעלות אוי"ר וכה"ג אך התעוררות וחשק לקרבת אלקים כנ"ל צריך להיות תחילה ע"כ היתה המנורה של זהב בכללותה כדי שיוכלו הז' מדות בז' נרות להאיר וע"כ היו הז' נרות של זהב דוקא ואעפ"י שבתוך הז' מדות יש מדות החסד שהיא האהבה הנמשך כמים בקרירות גם היא היתה של זהב מטעם הנ"ל שגם בה מוכרח שיהיה קצת חשק ותשוקה ברשפי אש ואם לאו לא תתקיים כלל וכך הוא בכל המדות שבלתי תערובות של בחי' הזהב בהם כנ"ל הרי אין בהם אור וחיות כלל ויכבו אורם מיד עד שכמתים יחשבו כנ"ל ולא יועיל להם בחי' השמן והאור כלל וכמ"ש לא המתים יהללו י"ה הן אותן נשמות וניצוצות שנק' מתים מצד עוצם הקרירות בלתי התעוררות ותשוקה לקרבת אלקים כלל וד"ל וזהו מקשה תעשה המנורה כו' שכללות נש"י הרי המה כלולים בז' נרות המנורה שהיא בחי' הכלי לאור האלקי המאיר בכללות נש"י בתמידות למעלה בבחי' ההעלם ומקיף וכמ"ש כי אתה נרי הוי"ה כו' וצריך שיהיה עיקר בנינה מבחי' הגבורות שהוא מעלת הזהב על הכסף והוא בחי' רשפי אש התשוקה בכלל בקרבת אלקים ולהיות כי כל ישראל ערבים זה בזה ע"כ מקשה אחת היתה ובה כלולים כל הנשמות מיריכה עד נרותיה והן פרטי כל הכלים לאורות שנעשים בסדר והדרגה מיריכה עד פרחה כו' וכמ"ש ככר זהב טהור יעשה אותה את כל הכלים האלה וד"ל:

(ה) '''והנה''' המנורה שבבהמ"ק היה כה"ג מדליק נרותי' בקר וערב וכמ"ש בהעלותך את הנרות והיינו בחי' אה"ר עליונה שמעורר לנש"י ומדליק אורם ומעלה אותם לשרשם אל מול פני כו' אבל בזמן הגלות אין אור אה"ר דכה"ג העליון מגיע ונמשך למטה מטה כ"כ במקום נפילת ניצוצות הקדושה דנש"י שנק' סוכת דוד הנופלת לשון הוה שנופלת בירידה אחר ירידה כו' וכמו שנראה בעליל שאין הכרוז דב"ק מעורר לשום נשמה מישראל לשוב בתשובה שלימה בכל יום ואם האור דאה"ר היה נמשך גם למטה מטה הרי א' משכני אחריך נרוצה וכן השיבנו ה' אליך ואשובה כידוע המשל במי שבאה"ר שלו לחבירו או לבנו יעורר וימשוך את לבבו אליו בהתעוררות רבה כו' שזהו עיקר ענין הדלקת נרות הנשמות כמ"ש במ"א וד"ל אך מנורת זכריה הוא שראה בזמן הגלות דאעפ"י שנאמר לא יכבה בלילה נרה כו' וקאי בכנ"י בזמן הגלות שנק' לילה אור האלקי מאיר בנש"י שנק' מנורת זהב בכל ז' נרותיה אבל הרי זה רק בבחי' העלם ומקיף על הנשמות ולא בגילוי אור ממש בתוך תוכם כמו בזמן בהמ"ק וזהו שראה גולה על ראשה וז' מוצקות להציק השמן לז' הנרות היינו שיש בחי' אתדל"ע מצד עצמות אלקות להאיר ולהמשיך בנש"י הנק' ז' נרות גם בזמן הגלות והוא ענין הגולה והז' וז' מוצקות וכמשי"ת ב"ה וד"ל:

(ו) '''אך''' הנה יש להקדים מ"ש המגביהי לשבת המשפילי לראות בשמים ובארץ. ויש להבין בלשון מגביהי ומשפילי דמשמע מזה שיש לפניו ית' בחי' מעלה ומטה דמגביהי לשבת היינו בחי' מעלה ומשפילי לראות הוא בחי' מטה וא"א לומר שזהו מעלה ומטה גשמיים שנופל בגדר מקום שהרי הוא ית' למעלה מגדר מקום לגמרי כמו שארז"ל הוא מקומו ש"ע ואין העולם מקומו וכמ"ש הנה מקום אתי כו' וא"א לומר בו ית' שיושב למעל' ומשפיל א"ע למטה כי הרי הוא שורה בעליונים ותחתונים בשוה ממש וסיפא דקרא מוכיח שא' משפילי לראות בשמים וארץ ושמים למעלה וארץ למטה כמ"ש שמים לרום וארץ לעומק ומשפיל לראות בשמים וארץ בשוה וכמ"ש הלא את השמים ואת הארץ אני מלא בשו' אלא צריך לומר דמגביהי ומשפילי זה אין זה בבחי' מעלה ומטה בגשמיות אלא בבחי' מעלה ומטה ברוחניות (ולא ברוחניות דהשתלשלות העולמות כמו ד' עולמות אצילות בי"ע שהאצילות נק' מעלה ברוחניות ובי"ע מטה ברוחניות שזהו ענין שמים וארץ ברוחניות הרי א' דשמים וארץ אני מלא בהשוואה א' ממש ועוד דהיינו בחי' מעלה ומטה עכ"פ אלא גם בשרש ומקור כל העולמות שזהו בחי' הקו"ח שהוא נמשך רק בשביל שיהיה בחי' מעלה ומטה מראשית הקו"ח עד סופו בעשי' הנה גם זה יקרא בחי' מעלה ומטה עכ"פ אלא בחי' מעלה ומטה ברוחניות היינו בעצמות אא"ס ממש גם קודם שעלה ברצונו להאציל כו' שמה שהוא בבחי' עילוי אחר עילוי בעצמותו עד אין שיעור למעלה מעלה הנה זהו הנק' בחי' מעלה וזהו פי' המגביהי לשבת פי' מגביהי ביוד שמוגבה ומרומם לבדו בעילוי והסתלקות האור בעצמותו באין שיעור לעילוי אחר עילוי ברום המעלות עד שאין כל צמצום דקו"ח עד סוף העשי' תופס מקום כלל וכלל עד שנופל לשון שכחה על כל ההשתלשלות ונצרך לזכרון שיזכירוהו ע"ז כמו בי"פ דזכרונות כידוע ומבואר במ"א שזהו כמשל המתעסק בעלמא באיזה ציור שאעפ"י שרושם פעולתו ניתן בו מ"מ אין זה רק חצונית דחצוניות כח התנועה שבידו וגם זה הרי היה כמתעסק בידו בעלמא שלא היה בו כונת לבו כלל מפני טרדתו העמוקה וכה"ג שבודאי יפול בזה הציור שכחה לגמרי מכל וכל עד שיזכירוהו כו' וכך הוא בחי' הצמצום הראשון שנק' מק"פ שהוא כמו הרושם בעלמא כמא' בריש הורמנא דמלכא גליף גליפו בטה"ע שחקיקה וגליפה זו היא רק כמו רושם בעלמא ביד המתעסק בידיו וכה"ג וד"ל:

(ז) '''וזהו''' המגביהי לשבת כשמגביהי לשבת במכון שבתו בעצמותו ממש שזהו בבחי' הסתלקות בעילוי אחר עילוי לאין שיעור למעלה מעל' וכידוע דעצמות אא"ס ממש למעלה מעלה עד אין שיעור ולמטה מטה עד אין תכלית כו' והיינו בחי' מעלה ומטה הרוחניי' שבבחי' העצמות ממש וזהו המגביהי לשבת למעלה מעלה עד אין שיעור כלל ומשפילי לראות למטה מטה עד אין תכלית כלל וב' הענינים דמעלה ומטה מגביהי ומשפילי כו' הכל בא מכח העצמות ממש רק שזהו בבחי' העליה וההסתלקות בעצמותו וזה בבחי' הירידה והתפשטות למט' מטה עד אין תכלית וע"כ אמר המשפילי לראות בשמים וארץ בשוה לפי שכח זה של הירידה וההתפשטות באה מכח העצמות ג"כ ע"כ משפילי לראות בשמים וארץ בשוה ממש וד"ל. ובזה יתורץ דאין הסיפא סותר לרישא דקרא דאדרבה מוסיף טעם וביאור דהנה באמת הכונה הפשוטה במקרא זה דמגביהי ומשפילי היינו גם בשעה שמגביהי לשבת למעלה מעלה בעצמותו ממש אז הוא משפילי לראות בשמים וארץ ואין זה שפלות ויריד' כלל כי לגבי עצמותו ממש אין זה בחי' מעלה ומטה כלל וכלל מאחר שאין כל מקור של ההשתלשלות מראשו לסופו תופס מקום כלל וכלל כנ"ל וגם מצד עצם אמתתו הרי מה שמגביהי לשבת באין שיעור למעלה וגם מה שמתפשט למטה מטה עד כו' שוין לפניו ממש כו' כי הכל מכח א' באו והוא ית' כל יכול לסבול ב' המדרגות דמעלה ומטה הללו שבבחי' הרוחניות הנמשכים מעצמותו ממש שניהם כא' ממש מטעם שגם מה שמגביהי לשבת ומשפילי לראות שזהו ממש אא"ס למעלה עד כו' ולמטה כו' אין זה ערך כלל וכלל לגבי אמיתת עצמותו ממש שלמעלה מבחי' העלי' והיריד' כמ"ש במ"א וד"ל וזשארז"ל במקו' גדולתו שם דוקא אתה מוצא ענותנותו דגדולה הוא בחי' ההתנשאות שבעצמותו עד אין שיעור למעלה וענוה הוא בחי' ירידת אא"ס למטה כו' ובמקום גדולתו כמ"ש המגביהי לשבת משם דוקא הוא משפילי לראות בשמים וארץ משום דהיינו הך והכל מכח אחדות הפשוט' בא רק שזה כחו בעלי' וזה כחו בירידה כנ"ל וד"ל:

(ח) '''והנה''' יש עוד פי' במגביהי לשבת המשפילי לראות כו' דלראות היינו להתגלו' ולהתראו' כחו וגדולתו בשמי' וארץ והיינו בחי' ההשתלשלות דע"ס דאבי"ע כו' והיינו פי' המשפילי לראות דכל זה הגילוי אור שמתגלה בע"ס דאבי"ע הוא בחי' שפלות וירידה גדולה אצלו ומהיכן הוא משפילי לראות דוקא כאשר מגביהי לשבת כו' ויובן זה בהקדים תחלה בשרש ענין הע"ס דאבי"ע שהן נקראים בשם שמים וארץ בכלל דהנה פי' שמים מים הוא בחי' החכמה עצמה והשין הוא ג' גוונין דחכמה וביאור הענין ידוע שזהו ענין ג' מדרגות שבחכמה שנקרא אמ"ר אור מים רקיע כי כאשר החכמה מאין באה היינו מ"ש יהי אור וכאשר נמשך האור דחכמה מאין נקרא מים שזהו בחי' חסדים והוא בחי' התפשטות החכמה בגילוי להיות במציאת שכל וחכמה ונקרא חכמה בה"א וכאשר החכמה נתפס בבחי' יש גמור כמים שנגלדו ונקרא רקיע הוא כשמתפשט במדות דוקא והוא השי"ן שמורה ג' קוין דחכמה חג"ת כנ"ל בענין נטיות שבשכל לחו"ג כו' משא"כ בעוד החכמה בבחי' עיון שכלי בלתי נוטה עדיין לפסק דין או חסד וכו' וזהו פי' שמים שי"ן מים ג' גוונין שבחכמה כו' וזהו בראשית בחכמה ברא השמים הוא בחי' ירידות אור החכמה במדות ג' גוונין חג"ת דחכמה ואח"כ את הארץ שהוא בחי' המל' דכתיב והוכן בחסד כסא (וכמ"ש חסד ה' מלאה הארץ וא' באתרה שקיע רחמי כו' וחסד זה לברוא הארץ הוא סוף ירידת השפע מן החכמה שהוא מאמר דבראשית וכמ"ש ה' בחכמה יסד ארץ דאבא יסד ברתא אך כל זה שנמשך וירד אור החכמה והחסד בשפלות וירידה גדולה כזו שהן ע"ס דאבי"ע בכלל היינו מ"ש המשפילי לראות בשמים וארץ ששפלות זו באה מצד שהוא מגביהי לשבת דוקא שבמקום גדולתו כו' כנ"ל וכמ"ש אנת חכים ולא בחכמה ידיעא דמה שנקרא חכים הוא ע"י צמצום העצמות להקרות בשם חכים להיות מקור למקור למציאת חכמה בבי"ע וכן חסדן ורחמן כו' רק לאחזאה לאתנהגא בהון עלמין אבל מצד עצמו לאו מכל אינון מדות כלל וגם מה שנתצמצם להיות בבחי' מקור לחכמה וחסד באבי"ע אין ערוך כלל לחסד הנאצל והנברא כו' לגבי עצמות המאציל עד שנחשב כערך דומם דדומם לגבי השכל וזהו עושה בראשית דמאמר דבראשית דחכמה נק' בחי' עשיה ממש:

(ט) '''ויובן''' זה ממה שאנו רואים גם בסדר השתלשלות דאבי"ע איך שאין ערך לחסד דבריאה לגבי חסד דאצילות כמו שמצינו במדרגת חסד דאברהם אע"ה שהי' מרכבה לבחי' חסד דאצילות כידוע ע"פ ואנכי עפר ואפר שזה אמ' על שרש ומקור מדרגתו למעלה שהי' מרכבה לשם להיות שהי' בחי' אהבה דאברהם כלא חשיב ממש ואינה עולה בשם כלל לגבי אור אהבה עליונה שבמדת חסד דאצילות שהיה מרכבה לשם וגם כי רוח אייתי רוח ואמשיך רוח ומאחר שהי' נקרא אברהם אוהבי רחימא דמלכא הרי בבחי' העלאת מ"ן שלו באהבתו הנפלא' ועוצם דביקות שבנפשו לאלקים חיים שהוא בחי' המל' ודאי היה ממשיך אור העליון מאצי' לבריאה כמים הפנים לפנים מבחי' אהבה עליונה אליו כמו אהבת איש לרעהו דאהבת רעהו נמשך אליו כמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם מ"מ מפני שאין ערוך כלל בין בריאה לאצילות לא שייך לומר כך ואעפ"י שנקרא אוהבי רחימא דמלכא זהו רק כמו בחי' מרכב' לגבי הרוכב וכפני אריה אל הימין למעלה לגבי האדם שעל הכסא כו' וזהו בבחי' מל' דאצילות שנקרא מרכבה תתאה אבל בעלות נשמתו בהעלאת מ"ן בהתעוררות רוחו באה"ר למעל' יותר היינו בבחי' חסד דז"א דאצילות אז אמ' ע"ע ואנכי עפר ואפר שהוא עד"מ הידוע מעץ הנשרף שד' יסודות ארמ"ע שבו כלין והולכים והיינו בחי' הרוחניות דיסודות שכלי' והולכים בעשן היוצא שכלול מארמ"ע כו' ולאחר כלות השריפה נשאר האפר שהוא גשמי והוא יסוד העפר הגשמי שנשאר מיסוד העפר הרוחני שבעץ שהי' רוחני וכערך הגשם אל הרוחני כך ערך האפר הגשמי אל היסוד העפר הרוחני שהי' כלול בעץ קודם שנשרף והי' לאפר וכך יובן הנמשל שאור אהבה דאברהם שנשמתו מעולם הבריאה בבחי' יש מאין הי' בערך אפר גשמי שנשאר מיסוד עפר שבעץ הרוחני אחר שנשרף כך מה שנשאר אחר צמצום כל אור האצילות ולא נשאר רק התכלית הנמוך שבמדריגת אהבה דשם שנבדל להיות בבחי' דומם כאפר הוא שרש נשמת אברהם וע"כ קרא עצמו בב' שמות אלה עפר ואפר לגבי אור חסד דאצילות וד"ל (ובאמת עפר ואפר ב' הפכים הן עפר ביסוד המים ואפר ביסוד האש מ"מ נכללים בשם א' להיותן בחי' דומם עכ"פ ואפר הנשאר מעפר שבעץ נקרא דומם שבדומם ויובן זה בעבודת ה' באהבה שבלב שהיא בקרירות ונמשך כמים עד שלא נשאר רק ההסכם מזה למעשה שהוא בחי' דומם כעפר בבחי' שפלות ובלא חיות כלל ובאהבה כרשפי אש כשנסתלק האור וחיות ונשאר רק בחי' דומם כאפר הנשאר מעץ הנשרף כו' וידוע שהמדות נקרא בשם צומח ובחי' דומם שבו היינו עפר ואפר כו':

(י) '''והנה''' עד"ז יובן למעלה באור חסד עליון שאין ערוך כלל לחסד דבריאה לגבי אור חסד דאצילות עד שנחשב רק כמו בחי' דומם עפר שבעץ דצומח כשנשרף והי' לאפר כנ"ל שנקרא דומם שבדומם כו' וע"ד דוגמא הנה מה שאנו רואים ההפרש בין אור חסד עליון שבא ברוחניות בג"ע העליון דבריאה לנשמות ומלאכים דבריאה בין חסד גשמי שבא ונמשך למטה מטה כמו בעוה"ז השפל שזן את העולם כולו בחסד כו' שהוא פרנסה גשמיית שבודאי אין ערוך כלל וכלל בין זה לזה שזה תכלית הרוחני וזה תכלית הגשמי ומ"מ עפ"י ריבוי ההשתלשלות יומשך מחסד עליון הרוחני להיות מציאת חסד הגשמי בפ"מ וכמ"ש נותן לחם לכל בשר כל"ח הרי חסדו העליון הרוחני נמשך מאצילות לבריאה לג"ע ויורד ונמשך עד חסד דעשיה בפ"מ וכן בהיפוך כאשר מדת הדין גובר נמשך מאצילות לבי"ע כמו בר"ה וכה"ג וכמ"ש בזהר דאית יומין ידיען לעילא שנק' יומין דטוב כו' ואמנם כ"ז נמשך בדילוג הערך מאד מחסד עליון דאצילות כו' והוא כמו משל הנ"ל מבחי' דומם שבדומם דאפר שנשאר מן העץ הנשרף כמ"ש אברהם על שרש נשמתו ואנכי כו' ואעפ"כ הרי באתדל"ת אתעדל"ע שבמעשה החסד וצדקה שעושין למטה איש עם רעהו מעוררים למעלה בחי' אור ח"ע דאצילות שיומשך לבי"ע כמ"ש יהי חסדך כו' וכתיב לך אדני החסד כי אתה תשלם לאיש כמעשהו דוקא ולהיפוך במדת הדין מעוררים למעלה מדה"ד וראי' מאנשי סדום ולהיפוך מאנשי נינוה וכו' וכן באברהם איש החסד בפ"מ שעשה עם הכל גם עם ערביים ולרעים כמו לטובים הי' מרכבה לעורר למעלה בחי' אור ח"ע דאצילות להיות נמשך מאצילות לבריאה כו' והטעם הוא מצד שעצמות המאציל גם שמושלל מכל בחי' תואר מדה וספי' כמ"ש לאו מכל אינון מדות כלל מ"מ צמצם עצמו להיות נקרא חכים כו' כנ"ל וכן במדת החסד כמ"ש כי אמרתי עולם חסד יבנה והוא באור ח"ע דאצי' שמלובש בכלי שנקרא תקונא דרועא ימינא וכמ"ש אף ידי יסדה ארץ וימיני כו' רק בשביל להשפיע לעולמות כמ"ש לאחזאה לאתנהגא בהון עלמין סתימין כו' וכמו שאין ערוך בין חכמה וחסד דבריאה לגבי חכמה וחסד דאצילות יותר אין ערוך כלל בין חכמה וחסד דאצילות לגבי עצמות המאציל עד שגם בחי' חכמה או חסד דאצילות נקרא בחי' עשי' בחי' דומם שבדומם לגבי עצמות המאציל כנ"ל בפי' עושה בראשית כו' רק שאין לצייר ולהבין איכות ההבדלה בערך בזה לפי שהאצילות בכלל נאצל מעצם אורו ואיהו וחיוהי חד ממש וגם איהו וגרמוהי חד ממש כמו שלהבת הקשורה בגחלת כו' ועכ"ז נקרא ע"ס בלי מה בלי מהות כלל משום דמצד עצמו לאו מכל אינון מדות כלל וכלל וכמ"ש אנת חכים ולא בחכ' ידיעא כו' ולאו מכל כו' וכמ"ש במ"א שצמצום הראשון הנק' מק"פ וחלל כו' הוא יותר בבחי' ההעלם שנק' חשך סתרו מבחי' הצמצום האחרון שבין אצילות לבריאה שנק' מסך כו' ועכ"ז הרי או' ראו כי אני אני הוא אני ראשון בבחי' הצמצום הראשון ואני אחרון בבחי' צמצום האחרון כו' וד"ל משום דכל זה הגילוי אור שבאבי"ע הוא בא בבחי' שפלות וירידה גדולה באין הפרש כלל לגבי העצמות ממש וד"ל:

(יא) '''וזהו''' המשפילי לראות בשמים כו' כי כאשר מגביהי לשבת בעילוי אחר עילוי בעצמותו ית' הוא הגבה למעלה מהיות מקור לחכ' וחסד דאצי' ע"כ נקרא צמצום זה להיות נקרא חכים כו' בשם שפלות ויריד' גדולה וזהו המשפילי לראות בשמים ששמים שין מים חכמה וג' קוין וזהו פי' הפשוט במשפילי שיורד ונשפל לברוא ולהאציל שמים עליונים שהוא בחי' חכמה עילאה וכו' אך לפי זה לא יתכן מה שאמר לראות בשמים ויש בתיבת לראות שני פי' א' לראות בהשגחה פרטי' כפשוטו וכמו משמים הביט ה' ראה כו' שזהו השגחה מן השמים בכל הארץ אבל לפעמים א' השמים שמים לה' והארץ כו' ע"ז או' גם בשמים הוא משגיח כמו בארץ וזהו לראות בשמים ובארץ בהשגחה כללית בשמים ובארץ בשוה שזהו בחי' שפלות וירידה ג"כ כו' והענין הוא כידוע בבחי' ב' דעות ד"ע וד"ת שכמו דקמי' כלא כלא חשיבא יבא אור ההשגחה לכל ההשתלשלות דאבי"ע שהן שמים וארץ בכלל בדרך שפלות וצמצום גדול וזהו נק' מחשב' אחת שצופה ומביט הכל בסקירה א' כידוע וזהו בחי' ד"ע ובחי' ד"ת היינו בחי' ההשגחה פרטי' בכל אשר בשמים ובארץ וכל צבאם בדרך פרט דוקא כמ"ש ממכון שבתו השגיח כו' וכן עיניך פקוחות כו' ועיני ה' משוטטות בכל הארץ וכה"ג בשמים העליונים יורד ונשפל לראות ולהשגיח כמו שיורד בארץ כי שניהם שוין לפניו וז"ש המשפילי לראות בשמים וארץ אע"פ שמגביה לשבת כו' וד"ל (ומ"ש השקיפה ממעון קדשך מן השמים וברך כו' השקפה זו בבחי' פנימי' ועצמית היא שזהו ע"י התגלות פנימית שלו ע"י השמים עצמן כמשי"ת) והנה יש עוד פי' בלראות זה שהוא להראות ולהתגלות ע"י השמים שהשמים העליונים הן בחי' כלי ומסך שעי"ז יוכל לירד ולהשפיל להתגלות אורו גם למטה מטה בארץ ביתרון אור הרבה יותר וזהו לראות בשמים ע"י השמים שהן כמו המראה שנקרא אספקלריא דנהרא שהדבר הנרא' במראה נראה יותר בגודל והתפשטות רב ויותר מובהק לעין הרואה וכן המים הנראים בזכוכית בהירה נראי' יותר מובהקים (וכך השמים העליונים נק' טהירו עילאה כמו כעצם השמים לטהר כו') לפי שהרואה במראה מכוון ומצמצם את אור הראי' ע"כ תרחיב ותתפשט אור הראי' לראות את דבר הנראה לעין בגלוי רב ביותר התרחבות ויותר בהבהקה (וראי' לזה מכלי האצטרלוב שרואים בו הכוכבים הרחוקים והגבוהים ביותר לפי שמקרב את דבר הרחוק להגדילו בעין הרואה בכפלי כפליים לאין שיעור כמ"ש בס' החקירה) וכל זה משל אמתי לענין השמים העליונים שעל ידם דוקא יהי' סיבה גדולה ליתרון גלוי האור העליון שהוא גלוי אלקות ביותר שבא יבא למטה מטה שז"ש המשפילי לראות בשפלות גדולה ע"י שמים דוקא:

(יב) '''וביאור''' הענין הנה יש להקדים לזה ענין א' והוא במ"ש רם על כל גוים ה' שהוא רם ומתנשא עליהם בעילוי רב וגדול עד שאינם תופסים מקום כלל וכלל לפי ששרש הע' שרים של מעלה מקבלים רק מבחי' אחוריים וחיצוניות דשם אלקי' שהוא במ"ח צירופים האחרונים לבד שנק' אדמת בני חם כמ"ש ומופתים בארץ חם כידוע וגם שם נא' מלך אלקי' על גוים שבחי' מלכותו בכל משלה ונק' שם בשם מלך הגוים וכמ"ש מי לא יראך מלך הגוים כו' וכתיב יראו מה' כל הארץ ולפעמי' הע' שרים בתכלית הביטול ואו' שירה וכמ"ש הללו את ה' כל גוים כו' וכתיב כל העמים תקעו כף הריעו לאלקי' וכן הבו לה' משפחות עמים וכה"ג אך לפעמים הן בבחי' הפירוד ויש ודבר בפ"ע עד שלפרקים יכולים למרוד כו' וזהו מבחי' התערובות טו"ר שבק"נ למטה וכמו שר של מצרים שא' לי יאורי כו' וכמ"ש פרעה מי ה' כו' וכן סנחרב וכה"ג ולהיות ידוע ששרש היניקה דע' שרים הן רק מבחי' הפסולת דאופנים שנק' שמרי האופני' כידוע ע"כ אין תופסי' מקום כלל וכלל (וראי' מי' מכות שבמצרים ממה דכתי' ויסר את אופן מרכבותיו כו' כמ"ש במ"א) וכמ"ש יפקוד ה' על צבא המרום במרום ועל מלכי האדמה כו' והן הכו"מ שמרומם ומשפיל כרצונו וכמ"ש וכמצביי' עביד בחיל שמיא כו' וזהו דוקא כאשר יורד ומתצמצ' להשגיח על כל פרטי פרטיות שביושבי הארץ כמ"ש ממכון שבתו השגיח על כל יושבי הארץ וכמהפכת סדום ועמורה וכמו כי לא שלם עון האמורי כו' וכן במצרים שא' וידע אלקים אבל מה שא' רם על כל גוים ה' היינו כאשר הוא ית' בבחי' ההתנשאות והרוממו' בעצמותו בעילוי אחר עילוי שאז אין העולם מקומו כלל כו' וכמו אלכה אשובה אל מקומי העצמי כי אין הארץ וכל אשר בה רק בחי' הדום רגלי השכינה וכמ"ש השמים כסאי והארץ הדום רגלי כו' וכמו שא' מי כה' אלקינו המגביהי לשבת כו' שאין כל ההשתלשלות תופס מקום כלל כנ"ל ואז גם כשהע' שרים הן בבחי' פירוד גמור והשכינה בגלות עם ישראל כמו בגלות מצרים וגם בהיות גוים מרקדים בהיכלו כששרפו הבהמ"ק ושלחו יד במקדשו אין כל זה תופס מקום כלל וכלל להיות לו לפגם כבודו מצד העדר תפיסת מקום לגמרי וכמשל השממית וקורי עכביש שבהיכל מלך שאם תגביה ותרחיב מכון שבתה בקרקעית רצפת היכל המלך הרי ודאי לא ישים לב איש ממשרתי המלך ע"ז כלל וכלל וכמ"ש שממית בידים תתפש והיא בהיכלי מלך כו' שהשממית נתפס ביד לזורקה חוץ בקל ועכ"ז הולכת בהיכל מלך ומגבהת רום ישיבתה בקורה ובקרקע וגם לפעמי' תלך על מטת משכב המלך ולא ירגיש בזה שום העדר כבוד או צער מצד העדר תפיסת מקום לגמרי וכך הנמשל מזה הרבה יותר בערך נבדל שאין לשער הכל כפי הידוע באמת בסדר ההשתלשלו' דאבי"ע מה תופס מקום כל שרש יניקת הע' שרים שהוא רק בבחי' אחוריים דשם אלקי' דמל' דמל' דעשי' הנופל בבחי' פסולת דפסולת למטה כו' וכמו ששחק ר"ע על כרך גדול של רומי שמלא תענוגי עוה"ז שאין זה רק פסולת דפסולת שנופל מעונג האלקי שבחיצוניות דחיצוניות דג"ע דעשיה ע"כ אם לעוברי רצונו כך כו' וגם על מה שראו שועל יוצא מהיכל ק"ק כו' והיינו מה שארז"ל על אנשי כה"ג שאמרו הגבור הן הן גבורותיו שגוים מרקדי' בהיכלו והוא שותק וכן מ"ש אין כמוך באלמים כו' פי' הן הן גבורותיו דוקא דהיינו מצד בחי' עוצם ההתנשאו' והסתלקות בעילוי אחר עלוי בעצמותו שאז כל ההשתלשלות אינו תופס מקום כלל וכלל אז גם מה שגוים מרקדים בהיכלו הוא שותק ויושב בשמים ישחק להם כי כלא חשיבא ממש וכמשל שממית הנ"ל והרבה יותר מזה וע"כ מזה מופת וראי' לעוצם גבורותיו וכמ"ש מי כה' אלקינו המגביהי לשבת כו' וד"ל:

(יג) '''אך''' הנה עכ"ז אומר המגביהי לשבת משפילי לראות דגם בשעה שמגביהי לשבת במכון שבתו בעילוי אחר עילוי לאין שיעור בעצמותו ממש מ"מ גם אז הוא ית' יורד מעוצם בחי' הרוממות שלו ומשפילי לראות בירידה ושפלות גדולה בירידה אחר ירידה עד אין שיעור למטה מטה בכל פרטי השגח' גם בדצ"ח הגשמיי' גם למצוא טרף למזונם וכמ"ש נותן לחם לכ"ב כל"ח וחס ומרחם על כל מעשיו וכמו על נינוה העיר הגדולה כאשר נתכסו בשקים האדם והבהמה חס עליהם מאד וא' ליונה הנביא איך לא אחוס על י"ב רבוא אדם ובהמה רבה הרי חסים על הבהמה וכן מצינו בקי"ס שגם שמצרים טבעו בים חס עליהם וא' מעשה ידי טובעים בים ואתם אומרים שירה לפני וכה"ג ומקרא מפורש ורחמיו על כל מעשיו אין זאת כ"א מצד שכאשר הוא ית' המרומם על כל ההשתלשלות כאשר משפיל עצמו גם זה בא ונמשך עד אין תכלית למטה מטה להיות יודע ומרגיש בצער ברואיו מפני שהן כח מעשיו עכ"פ הגם שזהו רק מחיצוניות דחיצוניות כח הפועל אלקי שבמל' דמל' דעשי' בצירופי' היותר אחרונים וכו' וזהו שארז"ל שי"ב שעות הוי היום עד שג"ש האחרונים יושב וזן כל העולם כו' וד"ל והנה לפי המשל הנ"ל בשממית וכה"ג גם בזה יש להבין שיש בזה ב' אופנים הא' כאשר המלך הוא טרוד ברוממות עצמותו בעניינים רמים לא ירגיש בדברים קטני הערך מאד מאד כמו בהילוך שממית ומעשה קורי עכביש בהיכלו וכה"ג ולא ירגיש במעשים מכוערים של פחותי הערך מעבדיו הקטנים כשפחה ועבד שאחר הרחיים וכה"ג אבל כאשר לב המלך פנוי מכל עסקיו הרוממי' ומשים לבו ודעתו להשכיל גם בענינים קטנים שבחיצוניות דחיצוניות להשגיח גם עליהם מפני שמשפיל א"ע ביותר כאיש פשוט רש ונקלה כו' הנה אז ודאי נהפוך הוא שמדקדק ביותר גם על אשר כלא חשיבא ממש כמו השממית והזבוב ומצוה לזרוק אותם חוץ וירגז על כל אשר אין כדאי לדבר בזה ויקפיד ביותר על כל מכעיסיו גם בדבר קטן שבקטני' כו' וכללו' ענין זה הוא כמו המשל באדם בשינה והקצה דבשינה ודאי כשאדם ישן שכלו ומחשבתו מסתלקי' בעצמו' נפשו וגם לבו ומדותיו וגם כל כחות חיצוניו' שבגופו ולא נשאר בגופו רק המעט חיות המתצמצם מפנימיות הכחות והוא חיצוניות החיות הנשאר בלב מרוח החיים לצורך כחות החיצוניות שהן תנועה והרגשה בלבד כידוע ואז ודאי לא ירגיש בשום דבר המנגד לרצונו ושכלו ומדותיו וגם כאשר זבוב ושממית יהלכון בגופו לא ירגיש כלל ומכ"ש כאשר נמצאו בביתו והיכלו שלא כפי רצונו כו' אך בהקיצו משינתו נהפוך הוא לגמרי מפני שכל כחות נפשו הפנימיי' כמו הרצון והשכל ומדות ירדו מן העצמות להאיר בכלי מוחו ולבו כו' הנה אז ירגיש דוקא בכל אשר נגד רצונו ושכלו ומדותיו וגם ירגיש בכל דברים קטנים כמו הזבוב והשממית להבריחם ויקפיד על כל אשר בקצה ביתו כמו במעש' העבד ושפחה שאחר הרחיים וכה"ג ונמצא מובן מכל אלה המשלים עכ"פ מכוון א' כי בעת רוממות העצמות לא ירגיש כלל גם בדבר גדול שבגדולים ובעת ירידתו ושפלותו מן העצמות ירגיש גם בדבר קטן שבקטנים וכמו במשל השינה שעולה הכל בעצמות או במשל הטרדה בעמקות רוממות עצמותו אז יהיה בהעדר ההרגשה מכל וכל רק בדבר הנוגע לעצמותו ממש אבל בעת ירידתו בשפלות מעצמותו כמו בהקיצו מן השינה שיורדי' כחות העצמיים בכלי גופו ישגיח גם בכל פחותי הענינים ולהרגיש גם בדקות ההרגשה בפעולות פרטי פרטיות ולעיין היטב בכל פרט גם בענין פחות הערך מאד וד"ל:

(יד) '''והנמשל''' מכל זה יובן למעלה בענין הנ"ל במגביהי לשבת המשפילי לראות כו' שיש בזה ב' מדרגות הא' כאשר הוא ית' מרומם ונשגב לבדו בעילוי העצמות שע"ז א' הן הן גבורותיו כנ"ל וכן אמרו אין כמוך באלמים ל' אלם הרי הוא כמו השותק כאילו א"י לדבר ובאמת אין שתיקתו רק מצד עוצם הגבורה שבלבו ודעתו שכובש רוחו ומתאפק ושותק לשונאו כו' וכל מה שהוא גבור יותר יותר יוכל לשתוק ולסבול מעשה השונא משא"כ כשאינו גבור בלבו ודעתו כ"כ לא יוכל לסבול ולמשול ברוחו וישלם לשונאו אל פניו כו' וכך הוא מה שאמרו להודיע כמה ארך אפים לפניו שמאריך אף לרשעים וכמ"ש טוב ארך אפים מגבור שהארך אפי' אין זה רק רוב גבורת הלב להאריך אפו ולשתוק שאין זה בכח הגבור בגבורתו כלל וכמ"כ למעלה כמה ארך אפים לפניו ברוב גבורותיו שהוא בבחי' א"ס ע"כ מאריך אפו כ"כ וכמו דורו של אנוש עד כל הדורות שניזונין בחסדו והן עוברי רצונו וכו' והיינו אין כמוך באלמים והוא ענין א' עם משלים הנ"ל בשינה או טרדא עמוקה כו' שכל זה היינו רק מצד עוצם העילוי בעצמותו שאין כל ההשתלשלות תופס מקום כלל כנ"ל ע"כ נק' ארך אפים להאריך אף כ"כ שגם שגוים מרקדים בהיכלו הוא שותק וסובל והן הן גבורותיו וד"ל ואמנם הגם שהן הן גבורותיו מצד עצם הרוממות שאין לו שיעור למעלה וכמ"ש המגביהי לשבת כנ"ל אבל יש אופן שני שבהיפוך ממש שמשפילי לראות בשמים כו' והיינו כמו שאו' עורה למה תישן ה' כו' וכן ויקץ כישן ה' שהוא עד"מ אדם המקיץ מן השינה שיורד שכלו במוחו ומדותיו בלבו אזי ירגיש בכל אשר יעשו נגד רצונו גם בדבר הקטן שבקטנים כמו גם בזבוב ושממית שבבית לבלתי תלך בשולחנו ומטתו וכה"ג ידקדק גם עם עבדו ושפחתו כחוט השערה גם בדקות כו' והנמשל מזה יובן למעלה דהגלות נק' שינה וכאשר נתעורר מן השינה כמ"ש עורה למה תישן ה' אז יורד ונשפל מן עצמותו להאיר בחכמ' ומדות דאצילות בבי"ע עד סוף העשי' להיות מרגיש ומשגיח גם במעש' הע' שרים דנוגה דעשי' לדקדק עמהם כחוט השערה כמ"ש המבין אל כל מעשיהם ואינו רם ומתנשא על הגוים אדרבה יורד ומתצמצם ביריד' ושפלות גדולה להשגיח על כל אשר עושים לנגד רצונו ובפרט במה שמצירים לישראל עמו חבל נחלתו שזהו כאלו נוגעי' בבבת עינו כבי' כמ"ש יצרנהו כאישון עינו כו' היפך השתיקה והסבלנות מטעם הנ"ל וד"ל:

(טו) '''אך''' הנה סיבת הירידה והשפלות הנ"ל היינו רק ע"י אתדל"ת דכנ"י בתו"מ שנק' בשם רמ"ח אברים דמלכא כמו שאברי הגוף הכל כלים מכלים שונים לגלוי אור וחיות הנפש באופני' שונים כמו השפעת החסד ביד שהחסד הוא אור וחיות מדה שנטועה בעצם הנפש ובאה לגלוי אור בכלי היד דוקא וע"י הצדקה וחסד שעושין ישראל למטה באתדל"ת זו נעשה אתדל"ע להיות מאיר אור חסד עליון שבעצמות המאציל לבא בבחי' כלי והוא כמ"ש אתקריאת בתיקונא דא חסד דרועא ימינא כו' להיות זן את העולם בחסד בעולמות הרוחניים עד עוה"ז השפל שזן ומפרנס לכל והיינו רק ע"י אמצעי' ריבוי הכלים דחסד עליון וכה"ג בכל המצות מעשיות הן רק בחי' כלים לעורר אתעדל"ע להיות נמשך האורות דע"ס בכלים מכלים שונים וע"כ נק' המצות רמ"ח אברים דמלכא כידוע וז"ש אשר קדשנו במצותיו מצותיו דוקא מצות שלו כמו שידוע שהקב"ה מניח תפילין ומתעטף בציצית וכו' וכמ"ש אם במצותי תשמעו וכן באברהם א' וישמור מצותי כו' היינו ג"כ ע"ד הנ"ל שאור העצמות יורד ונמשך בחכמה ובינה דאצילות ע"י התפילין שמניח כידוע דד' בתים דתפילין הן ד' מוחי' במקיפים ופנימי' וכן בל"ב חוטין דציצית נמשך בחי' ל"ב נ"ח במקיף ופנימי וכך הוא ענין כל המצות עליונות שנק' מצותי וזהו אשר קדשנו ג"כ במצותיו להיות יחוד וחיבור או"כ ע"י מצות שלנו כמו במצותיו ממש וד"ל (ולפ"ז לכאורה נהפוך הוא שלא ע"י אתדל"ת נעשה אתדל"ע אלא קדשנו במצותיו שנק' רמ"ח אברים דמלכא דהיינו בחי' או"כ מקיפים ופנימים שכבר נאצלו מעצמות המאציל וכמו אברהם קיים כל המצות עליונות היינו כל היח"ע באו"כ ע"י העובדות שלו וכמו יעקב במקלות עשה יח"ע שבמצות תפילין כידוע ועכ"ז א' ושמי הוי"ה לא נודעתי להם רק ע"י מ"ת ומצות מעשיות שישראל עושין בגשמיות דוקא הענין הוא כידוע שכל השתלשלות דע"ס או"כ מקיפים ופנימי' הכל נמשך ע"י מאמ' קו המדה במדה וקצבה בקו"ח שהוא מקור כל האו"פ ומקיפים וגם ע"י ריבוי מסכים והעלמות שבין עליון לתחתון שאם הי' מאיר אור מעליון לתחתון ביתר מכפי המדה דקו המדה הנ"ל הי' כל עלול מתבטל בעילתו ומכ"ש אופני היחודים והתכללות זע"ז כחו"ג וחו"ב כו' הכל בא במדה דוקא כמו מי מדד בשעלו מים כו' כמ"ש במ"א וזה הי' עפ"י העלאת מ"ן דאבות הן המרכבה להיות תוס' אור באו"כ מבחי' קו המדה הנ"ל כמו ע"י החסד שהיה אברהם עושה המשיך תוס' אור בכלי החסד דאצילות ויצחק המשיך תוס' אור בכלי הגבורה דאצילות ויעקב בכלי הת"ת ויוסף ביסוד וכה"ג בכל י"ב שבטים אך כל תוס' אור זה אינו רק מבחי' קו המדה הנ"ל שהוא בא מן העצמות רק בבחי' צמצום והעלם כידוע וז"ש ושמי הוי"ה בחי' אור העצמות ממש לא נודעתי לאבות גם שהיו מרכבה לכל יח"ע דע"ס או"כ כו' רק ע"י מ"ת בי' הדברות ובמצות מעשיות דוקא שם בא גילוי האור מבחי' העצמות ממש להיות בחי' תוס' אור העצמות מאיר בקו"ח שנק' קו המדה להאיר ביתר מכפי המדה באו"כ מקיפים ופנימים וזהו שבתפילין דמארי עלמא כתיב ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ כו' וכה"ג כל מצות עליונות הכל בישראל תלוים באתדל"ת אתדל"ע ונמצא שניהם אמת דמ"ש אשר קדשנו במצותיו ממש דהיינו מצות עליונות שנעשים ברמ"ח אברים דמלכא זהו בחי' יח"ע שנעשים באו"כ שנק' רמ"ח אברים הוא אשר נעשה ע"י אתדל"ת דרמ"ח מ"ע הגשמיי' דוקא והיינו הך ואשר נמשך במדה וקצבה ביח"ע באו"כ ה"ז רק בחי' רמ"ח אברי' דמלכא מצד עצמן לבד כמו עד"מ אברי האדם למטה מצד עצמן שיש בהן יחוד והתכללות מראש לסוף ואין לזה ערך לגבי יח"ע שנעשים ע"י המצות שעושה באבריו כמו במצות הצדקה וחסד שעושה בידו או שמניח תפילין בראש שהוא למעלה הרבה מא"מ ופנימים שלהם וד"ל:

(טז) '''ובזה''' יתורץ כמה ענינים הנראים כסותרים במאמרי הזהר וגם בדברי רז"ל כמו במ"ש רז"ל ע"פ ועשיתם אותם כאלו עשאוני ברמ"ח אברים והן רמ"ח פקודין שנק' רמ"ח אברי' דמלכא הרי יש בזה ב' אופנים הא' בחי' הכלים לאורות עליונים דע"ס שנק' אברים כמו חסד דרועא ימינא וכה"ג והב' רמ"ח מ"ע גשמיים שנעשים על האברי' כמו תפילין בראש גשמי שהוא ע"ג המוחין שבראש בבליטה וכמ"ש כי שם הוי"ה נקרא עליך ולמעלה היינו הקב"ה מניח תפילין ממש כמו שמניח אדם תפילין ע"ג ראשו וכך ציצית בבגדו שנא' עוטה אור כשלמה כו' והן הנקרא מצותיו שהוא ית' מקיים בעצמו אין זה רק ע"י אתדל"ת שישראל עושין וכמו בעסק ת"ת למטה הקב"ה יושב ושונה כו' וכן בצדקה וחסד שעושין למטה אתדל"ע שנעשה מזה הוא מה שנמשך מעצמות אור המאציל אור ח"ע במל' דאצילות שנק' דל שזהו חס"ד ח"ס דלי"ת וכן צדקה צדק ה"א כידוע שאין לח"ע שכבר נמשך במל' כמ"ש והוכן בחסד כסא וכן מ"ש כי אמרתי עולם חסד יבנה וכה"ג אין ערוך כלל וכלל לחסד זה שנמשך על ידי אתדל"ת במצות הצדקה וחסד בפועל ממש כמו שהיא עפ"י התורה הנגלית לנו דוקא וזהו שאמר ושמי הוי"ה לא נודעתי להם דזה פלא גדול לכאורה איך ע"י חסד דאברהם דעביד טיבו יתיר עם הבריות ועי"ז נתעורר בחי' רב חסד עליון בשרש אור וחיות נשמתו שהוא בחסד דז"א דאצילות בפנימיות שנקרא אברהם אוהבי רחימא דמלכא עכ"ז שמי הוי"ה לא נודעתי אליו רק באל שדי ולישראל בעשותן המצות צדק' וחסד כפי המצו' עליהם לבד עפ"י תורה הנגלית לנו בהלכות צדקה יומשך שמי הוי"ה העצמי כו' וכידוע שמקור חיי העוה"ב הוא רק ע"י מצות מעשיו' בגשמיות דוקא דמצוה הוא בחילוף אתב"ש דשם הוי"ה והמ"ץ עתה בחילוף י"ה בכיסוי והעלם ולע"ל יתגלה אז הוא עצם ופנימיות אור העצמות ממש שמזה דוקא יהי' חיי העוה"ב שנא' בו להנחיל אוהבי יש כו' וכמארז"ל כ"י יש להם חלק לעוה"ב אפי' פ"י שמלאים מצות בפ"מ כרמון שנא' ועמך כולם צדיקים צדיקים במצות גשמיות בפ"מ שזהו למעלה הרבה ממצות הרוחניות דאבות כו' אך הטעם לכל זה אינו רק מפני שנעוץ פנימית ועצמות אא"ס תחלת כל התחלות בסוף הכל שהוא בסוף מעשה בפ"מ דוקא וכמ"ש סוף דבר כו' את האלקים ירא ואת מצותיו שמור בפ"מ דוקא כי זה כל האדם העליון דאצילות שלמעלה הרבה מבחי' קו המדה שמודד כל או"כ מקיפי' ופנימי' הוא ענין אשר קדשנו במצותיו שהוא ע"י אתדל"ת דישראל למטה דוקא כמ"ש ישראל אשר בך אתפאר וד"ל):

(יז) '''וזהו''' המשפילי לראות בשמים ע"י שמים כפי' הב' דלעיל דהנה התורה מן השמים ניתנה כמ"ש מן השמים השמיעך את קולו כו' והמצות ניתנו בארץ דוקא כמ"ש אל יתהלל חכם כו' כ"א לעשות חסד ומשפט וצדקה בארץ דוקא שכל התורה כולה לא ניתנה רק להמשיך אור אלקי שבאצילות בג' הקוין חח"נ מימין כו' כ"א שיומשך הכל בארץ דוקא וזהו חסד קו ימין ומשפט דאיהו דין וצדקה רחמים כלול משניהם כמו ודוד עושה משפט וצדקה וכן באברהם או' כי ידעתיו אשר יצוה כו' לעשות צדקה ומשפט כו' וכן הרבה בכתובים נכלל כל התו"מ בצדקה ומשפט והכל בארץ דוקא לפי שסוף מעשה בארץ הוא שעלה בראשית ותחלת המחשבה והרצון הפנימי' והעצמות שזהו כל בחי' אור מהות ועצמות שלו שלמעלה הרבה גם מכל אשר צמצם אור העצמות בצמצום הראשון הנק' מק"פ וחלל ריקן הנז' בע"ח להיותו חפץ חסד להטיב מרב טובו וחסדו העצמי שבבחי' א"ס שכל זה אין ערוך כלל וכלל לגבי עצם פנימיותו ומהותו שחפץ במצותיו הבאים בגלוי בפועל המעשה ע"פ התורה הנגלית לנו דוקא כנ"ל וד"ל וכמארז"ל במדרש במי נמלך בנשמתן של צדיקים פי' במי נמלך בעצמותו ממש אם יצמצם אורו העצמי במק"פ וכו' להיות מקור חיים כללי בקו"ח כו' בנשמות הצדיקים שיהיו בגופים גשמיי' ויקיימו פנימית ועצם רצונו הפשוט שבעצמותו ממש בתו"מ בפ"מ דוקא שזהו שמי הוי"ה ממש בהן נמלך דוקא א"כ מזה ראי' ברורה לכל הנ"ל שמצות בפ"מ הוא נוגע במוה"ע ממש שלמעלה הרבה ממדרגות האבות כנ"ל וד"ל ועוד ראי' ממארז"ל תנאי הי' להקב"ה בו' ימ"ב אם יקיימו ישראל תו"מ כו' וא"ל אחזיר אתכם לתהו כו' ולא אמר תנאי הי' על האבות כי קיום התו"מ בפ"מ הוא תחלת פנימית המחשבה ורצון העצמות שלא נשלם זה גם במצות ברוחניות שעשו האבות למעלה ביח"ע שבע"ס דאצילות באו"כ מטעם הנ"ל וד"ל:

(יח) '''וזהו''' המשפילי לראות בשמים וארץ שהן התו"מ בפ"מ דוקא כנ"ל ופי' לראות היינו להתראות ולהתגלות כל בחי' פנימיותו ועצמותו ממש כמו שהוא שלמעלה מבחי' צמצום הראשון בקו"ח שנקרא קו המדה כו' אין זה כ"א ע"י השמים שהוא התורה שניתנה לנו בפ"מ בשעת מ"ת דוקא דכתיב וירד ה' על הר סיני כו' ותורה זו נקרא שמים בחי' מים עליונים דפנימית ח"ע שבעצמותו ממש וג' גוונין דשי"ן היינו ג' מדות טמא טהור כו' שכלולים בי' הדברות במ"ע ול"ת באנכי ולא יהי' לך כו' שבא בפ"מ בלא תרצח וכבוד אב ומצות שבת וכה"ג שזה כל בחי' פנימי' ומוה"ע ממש שיורד ומלובש בזה ולע"ל יתגלה בעוה"ב דכתיב בי' עין לא ראתה אלקים זולתך יעשה למחכה לו כו' וגם במצות שיהיו בימות המשיח לאחר בירור עה"ד טו"ר דרוח הטומאה יעביר מן הארץ ויהי' מעשה המצוה בשלימות העליון הרבה יותר עכ"ז עיקר המכוון במצות בפ"מ דעכשיו דוקא לברר לעה"ד טו"ר דוקא וד"ל והיינו דוקא כאשר מגביהי לשבת בבחי' העילוי אחר עילוי בפנימי' עצמותו דוקא שאין לו שיעור למעלה מעלה אז הוא משפילי לראות כל בחי' פנימית מוה"ע ממש בתו"מ בפ"מ שהוא בשמים וארץ דוקא כנ"ל והשפלות והירידה עם ההגבהה בעצמותו הכל ענין א' והא בהא תליא וזהו שאמר מגביהי ביו"ד דחכמה בראש בחש"מ ומשפילי ביו"ד דח"ת בסוף מעשה דתו"מ דנעוץ תחלתן בסופן וסופן בתחלתן וז"ש אם לא בריתי יומם ולילה ב' מדרגות דח"ע וח"ת חוקות דתשב"כ ושבע"פ שמים וארץ בשרשן בטה"ע לא שמתי כו' מטעם כל הנ"ל וד"ל וזהו כי עמך מקור חיים היינו בבחי' צמצום הראשון דישת חשך סתרו שלפני הארת אור הקו"ח שנק' קו המדה כנ"ל שבטל ונכלל בו כל מקור חיים העליונים דאבי"ע כנ"ל אך מ"מ באורך נראה אור ויש בזה ב' פירושים כנ"ל הא' לגריעותא שמ"ש נראה לשון הסתר והעלם עצם האור כמו אור הנראה ע"י מסך שנשתנה מהות עצם האור ונק' אספקלריא דלא נהרא וכמו מראה הנבואה ע"י צמצום דכברייתו ש"ע ברישא חשוכא כו' וכמו אור הנכפל (שנקרא ווידער שיין) או כמו מראה שאינו רואה בה רק דמות ולא עצם וכל זה משלים להבין בכל עיקר ושרש הצמצום הראשון הנקרא מק"פ שאז האור הנראה בא בשנוי המהות וכ"ש במסך שבין עצמות המאציל לנאצלים בכל פרצוף עד מל' דאצילות בבריאה שנקרא מסך ומבדיל כו' שהכל בא במדה ושיעור עפ"י מאמר קו המדה כנ"ל במצות הרוחניות דאבות וכה"ג אבל מדרגה הב' הוא למעלה מעלה הרבה מצמצום דקו"ח הנ"ל והוא בבחי' פנימיות מוה"ע ממש שמלובש בתו"מ בפ"מ דוק' כנ"ל באריכות וזהו פי' הב' במ"ש נראה אור דהיינו שאנחנו בנ"י דוקא נראה אור בתוך אורך העצמי שלפני הצמצום הראשון שלא ע"י העלם ומסך כלל ולבד זה נראה אורך העצמי בתוס' גלוי אור בהבהקה ויתרון האור הרבה שלא הי' נראה כזה כלל בלתי התלבשותו בשמים דוקא וזהו באורך העצמי שבתו"מ במוה"ע ממש נראה אורו ביתרון ע"י שמים שמשפילי לראות שם דוקא שמהתלבשות עצמות אורך בשמים במ"ת ובמצות בארץ בפ"מ דוקא שם דוקא נראה אור העצמי והפנימי ביתרון גדול הרבה וכמו הרואה ע"י זכוכית בהירה שמבהיק האור ביותר הבהק' וביותר התרחבות לאין שיעור כמ"ש בחיי העוה"ב עין לא ראתה כמו שהעין לא תראה באו' בהיר ביותר כ"א ע"י לבוש זך ביותר וזהו שאמר בתורתו של ר"מ הי' כתוב כתנות אור באלף דהיינו בחינת ברורים דעה"ד טו"ר דשרשו בחשמל דק"נ שהן כתנות עור בעין בשביר' הכלים דז"מ דתהו ולאחר הבירור יהיו בבחי' לבוש זך כאור הנראה מחמת הזדככות הכלי ביותר כו' משא"כ עתה נהפוך הוא שבחי' חשמל דנוגה הוא בחי' המסך שמפסיק ונקרא אספקלריא דלא נהרא וזהו פי' השני דנראה אור וע"י מסך דוקא דהיינו כשאין תו"מ בפ"מ בישראל שאז מקבלים יניקתם מע' שרים דנוגה ששם הוא הסתר הפנימי' כמ"ש אסתיר פני ע"י דאסתלק לעילא ונמשל לשינה כו' כנ"ל שאז א' אין כמוך באלמים כו' ואז נאמר מציץ מן החרכי' שבמסך והיינו פי' הב' דנראה אור ע"י הסתר וצמצום גדול בשמים וארץ היפך פי' הב' דלעיל וד"ל:

(יט) '''ואחר''' כל הנ"ל יש להבין בענין מנורת זכרי' ענין וגולה על ראשה ושנים זתים עליה כו'. דהנה מובן מכל הנ"ל בענין מגביהי לשבת משפילי לראות לפי פי' הב' דלעיל בלראות בשמים כו' דדוקא ממקום שעלה לשם כשמגביהי לשבת בעילוי אחר עילוי בעצמותו ממש לאין קץ ושיעור כלל משם דוקא הוא משפילי לראות ולהתגלות בבחי' שפלות וירידה ע"י תו"מ שישראל עושין למטה דוקא להיות מאיר גם בע"ס דאצילות בתוס' אור מרובה על העיקר הרבה יותר מכפי המדה דקו המדה עד שבכלל מאתים מנה לפי שירידה זו מן פנימית העצמות ממש שלגדולתו העצמי' אין חקר כלל כו' וזהו ענין המנורה שראה זכרי' שנים זתים עליה שמאליו נמשך ויוצא השמן מן הזתים שמימין הגולה ומשמאלה אל הגולה ומן הגולה אל הז' וז' מוצקות ומן המוצקות לנרות המנורה כי הנה במנורה שבבהמ"ק היה השמן זית זך מובא מלמטה וכמ"ש ויקחו אליך שמן זית זך כתית למאור והיינו בחי' החכמה שנק' שמן שהוא בחי' כח מ"ה שבנש"י שעל ידו יאיר אור האלקי בכל נשמות ע"י אהרן כה"ג שושבינא דמטרוניתא כמ"ש בהעלותך את הנרות והיינו באתדל"ת דוקא בכל נשמה לפ"ע דכתיב ושמן על ראשך אל יחסר כו' וזהו למאור להמשיך אור בנש"י באתדל"ע ע"י משה שושבינא דמלכא כמ"ש במ"א (ועכשיו הוא בחי' רצוא ושוב שבתפלה ותורה כו') וכמו שאם אין יראה אין חכמה ואם אין חכמה אין יראה דאין האור דחכמה מאיר רק לפי ערך היראה באתדל"ת ואם אין חכמה בבחי' כח מ"ה שנק' שמן על ראשו אין יראה בחי' יראה עילאה דהא בהא תליא כו' (אבל בזמן הגלות דכנ"י בחשך ולא אור כלל עד שאין אור דחכמה ביכולתו להאירם כלל מצד עוצם ירידתם למטה מטה כ"כ ומצד עוצם בחי' הסתר האור דאלקי למעלה מעלה דכתיב ביום ההוא הסתר אסתיר פני כו' דקוב"ה בגלות' אסתלק לעילא לעילא היינו כמו המגביהי לשבת בעילוי העצמות ביותר ולזאת אין בחי' האור דחכמה יכול להאיר אור נשמתם כלל (גם לא ע"י משה באור דתורה וראי' לזה ממה שאנו רואים שבימי התנאים מיד אחר החורבן עדיין אור דתורה הי' מאיר בנש"י ולא היה בנמצא כלל שמי שבתורת ה' חפצו ובתורתו יהגה יומם ולילה שלא יהיה צדיק גמור באוי"ר ודביקות האמתי בתפלה וכל מע"ט ועתה בנפילת מדרגות דנש"י דור אחר דור יחשך אור נשמתם כ"כ עד שגם לומדי תורה כאחד העם ממש יחשבו לבלתי יועיל להם אור דתורה כלל וכלל להחזירם למוטב היפך מה שא' אם אין יראה אין חכמה עד שיכול להיות מופלג בתורה ואין בו י"ש כלל וכן להיפך יש יראי אלקים ואין בו תורה כלל כי האתתא שהיא כנ"י שנק' יראה תתאה אתתרכא מבעלה שהוא החכמה דתורה שם מ"ה בחי' וי"ו כו' משא"כ בזמן בהמ"ק ואחריו לא היה יראה בלא חכמה ולא חכמה בלא יראה יחדיו ידובקו וישכנו ולא ישכנו זה בלא זה כלל וד"ל) וכן בענין התפלה שנק' יראה גם היא ירדה ונפלה למטה מטה בסוף הדורות שנק' עקבות משיחא עד שאין איש מתעורר באוי"ר ותשובה אמיתית גם מאתדל"ע מאהרן כה"ר שמעלה את הנרות כי לא יגיע אליהם גם אה"ר העליונה למושכם בהתעוררות אהבה או תשובה כו' מצד עוצם הירידה כמשל הנופל בבור עמוק עמוק שלא יגיע לו האור כלל או שלא יגיע אליו קול התעוררות או חבלים למושכו כו' ומכל זה בא סיבת העדר האור אלקי בנש"י לגמרי רק מה שמאיר בהם מצד מעשיהם רק בחצוניות בעול תו"מ בקיומם בפ"מ לבד בלי שום התעוררות פנימית הלב והרצון כלל וכלל וד"ל אך הנה ע"ז א' המשפילי לראות בשמים וארץ גם בשעה שמגביהי לשבת והוא בזמן הגלות דוקא שמגביהי לשבת בעילוי העצמות לעילא לעילא והיינו יו"ד דמגביהי בח"ע כו' אז דוקא משפילי ביוד דח"ת בכנ"י בהיותם רק בעול תו"מ בפ"מ לבד שזהו סוף מעשה מצד עצם עול המעשה לבדה שעולה על הכל גם למעלה מתחלת המחשבה והרצון וכו' וזהו ענין ביאת משיח ב"ד שאינו בא רק מכח של המעשה בעול תו"מ בפ"מ לבד כמ"ש ויהי נועם ה' עלינו ע"י שמעשה ידינו כוננהו והיינו נועם ה' עלינו בימי משיח (שע"ז א' תפלה למשה כו' מעון הייתה כו' אותיות נועם כו') והוא הנק' כתר שם טוב שעולה ע"ג ג' הכתרים דכתר תורה וכתר כהונה וכתר מל' וכמ"ש במשיח ישכיל עבדי כו' וגבה מאד למעלה מאדם והוא הנק' כתר שבכתר בחי' עטרת תפארת וכמ"ש אבן מאסו הבונים א' ב"ן דמל' שבמל' דבריאה שמברר עה"ד טו"ר בפ"מ היתה לראש פינה בעטרת לתפארת שבראש וזהו ואלה דברי דוד האחרונים שלמעלה מראשונים דחכמה שבראש והוא במה שהקים עול דוקא כו' וזהו עיקר ענין הגולה שעל ראשה שראה זכרי' שזהו למעלה מבחי' פני המנורה שבזמן בהמ"ק שהיה צריך להדלקת כה"ג אבל הגולה הרי היא נובעת מאליה מהשני זתים שעלי' שנובעים תמיד מאליהם (ולא כמו שמן כתית למאור למנורה שבבהמ"ק שהשמן המובא צריך דריכה בבית הבד שנק' כתית עד שיהיה זך למאור אבל שמן זה שבשני זתים א"צ דריכה כלל ונובע מן הזתים מעצמו ובלי הפסק כלל עד שגם הנביעה מן המוצקות לנרות ג"כ בלי הפסק מפני שהנביע' מן הזתים לגולה תמידי' ומן הגולה למוצקות:

(כ) '''והענין''' הוא כמ"ש במ"א בענין ב' כתרים דנעשה ונשמע שכתר דנעשה הוא הנק' כתר ש"ט שעולה ע"ג כו' שזהו בחי' ביטול הרצון שבמעשה לבד רק מצד עול מ"ש הוא למעלה גם מכתר מל' וכתר תורה והוא המעורר למעל' בחי' גלוי עצמות אא"ס שיאיר בפנימיות הכתר מאליו ומעצמו בלי הפסק כלל שאין כל העלאת מ"ן באתדל"ת מגיע לשם כלל ע"י שום כונה ורעותא דלבא רק בבחי' ביטול רצון לעשות המצוה בפ"מ לבד וכמו שא' כל אשר דבר ה' נעשה בפ"מ אע"פ שלא שמעו עדיין מה רצונו והיינו כמא' בטל רצונך מפני רצונו כו' בלי התעוררות פנימית ברצון ומדות שבלב כלל כנ"ל וביאור טעם הדברים הנה ידוע שיש ב' מיני רצון א' רצון המורכב הנק' בחירה שיש בו חילוף ושינוי ותמורה כמו שא' ובחרת בחיים כו' שזהו כל יסוד התו"מ שילך האדם בדרכי ה' ע"פ הבחירה שבלבבו דוקא דהיינו כאשר יתעורר בלבו והכין רצונו ודעתו ולבבו להתקר' לה' ותורתו ועבודתו בסור מרע ועשה טוב כל היום לפ"ע הכנת לבבו ורצונו הוא בוחר בטוב וסר מרע כל היום בפ"מ היינו לפ"ע התעוררו' לבבו יעשה טוב וישמור מעשות כל רע אבל כאשר אין התעוררו' בלבבו כלל וכלל לילך בדרכי ה' כו' לא יתקרב לה' במעשה הטוב ולא יסור מעשו' כל רע בעיני ה' והרי אין ערך הילוכו ודרכו בדרכי ה' רק לפי ערך התעוררו' לבבו אם מעט אם רב כידוע וזהו הנק' בעל בחירה שלפעמי' בוחר בטוב ומואס ברע ולפעמי' להיפוך יבחור ברע וימאס בטוב שזהו שינוי וחילוף ברצון שלפעמי' יתעורר רצונו ולבו לילך בדרכי הטוב ולסור מרע ולפעמי' יתעורר בהיפוך וכו' וא"כ אין זה דבר אמת המתקיים בתמידות בלי שינוי כלל אלא לפעמי' רוצה בטוב ולפעמי' רוצה ברע והוא מפני שרצון זה נק' מורכב בבחירה שבלב ועכ"ז בשעה שרצונו מתעורר בטוב מעורר למעלה לבחי' הטוב העליון הגנוז במעשה הטוב במ"ע דרוח אייתי רוח ואמשיך באתדל"ת אתדל"ע כמ"ש אם ישים אליו לבו כו' כידוע ולהיפך בשעה שמתעורר רצונו ולבו לרע מעורר מדת הדין והרע וז"ש ראה נתתי לפניך החיים והטוב והמות והרע כו' וכן נק' ברכה וקללה כו' כמ"ש את הברכה אשר תשמעון כו' כידוע וזה נמשך מצד שהאדם הוא בעל בחירה והוא בא בבחי' עה"ד טו"ר כו' וע"ז הוסד כל התו"מ לברר ולהבדיל בין טו"ר בדרך בחירת הרצון דוקא וכמ"ש ובחרת בחיים כו' בבחירה שברצון אמנם יהי' באופן שלא ישונה מטוב לרע אלא תמיד יבחר בטוב ויסור מרע ולכאורה איך יהי' נצחי ותמידי אם הבחירה הוא דבר שמתחלף משעה לשע' כנ"ל שלפעמי' יתעורר להיפך וזה א"א לומר שהציווי על הבחירה הזאת היינו שיתעורר תמיד לטוב כי איך יגזור הציווי על ההתעוררו' מאחר שההתעוררות תבא בלב האדם בשינויים וחילופים כו' אלא צריך לומר שהציווי הזה דובחרת בחיים בא בשני אופנים הא' שיבחור ברצון בלב ומוח עפ"י התעוררות דוק' שתמיד יכין לבו לדרוש הדרך החיים הטוב מצד נשמתו שקרבת אלקי' יחפץ בחפץ ורצון שבלב ומוח דוקא והיינו מצד האהבה שבלב כמ"ש ואהבת את ה' כו' והאהבה היא שרש לרמ"ח מ"ע וכן היראה ופחד אלקי' בלב ומוח שרש לשס"ה ל"ת כידוע ונמצ' ע"י מצות האוי"ר הם העושי' הבחירה תמידי' שיבחור תמיד בטוב ולא ברע בלי שינוי כלל וכלל רק שאוי"ר זו שמעוררי' הבחירה צריך להיות ע"י יגיעת הנפש ולא ממיל' נעשית כו' וכאשר יגזור או' ובחרת היינו שישים לבו ודעתו להתיגע בהתעוררות האהבה אלקי' לחפוץ בקרבת אלקי' ע"י רוב יגיעת הנפש וכן ביראה כמ"ש ז"ל אוי לבשר שלא נתייגע ביראה כו' ואז יהי רצון לבו לטוב ממילא וע"ז הוסד ציוי זה דווקא ואם לפרקי' ישתנה מצד מיעוט חפצו בקרבת אלקי' וכו' יתחזק תמיד בלבו ודעתו עד שיהי' באופן שאין בבחירה הזאת שום שינוי כלל כל ימי חייו כו':

(כא) '''אך''' האופן השני בציווי זה דובחרת לא מצד בחירה שבלב ע"פ התעוררות בלב באוי"ר כנ"ל אלא רק ע"פ קבלת עול לבד שבזה לא יפול שינוי וחילוף לעולם גם שלא יש בלבו שום התעוררות כלל וכלל כי הנה אנו רואים בענין העול שעל העבד במלאכתו ודאי אין בו רצון הבא עפ"י בחירה כלל כי ודאי אין בעבודתו שום חפץ ורצון שבלב כלל כי בע"כ עובד רק מצד העול של המלך בלבד הוא שמכריחו לעבודה זו שמוכר' תמיד לעבוד גם שהוא בלתי בוחר בזה כלל ואמנם היא הנותנת שלא יפול בזה שום שינוי וחילוף מעת לעת כלל וכלל כי אם הי' העבד עובד מצד הרצון והבחירה כאיש העובד במלאכתו בשדהו לפרנסתו שאז הי' בו שינוי רצון שפעמי' אינו חפץ ובוחר כו' אבל מאחר שאין בו רצון ובחירה מעולם רק מצד העול לבדו ע"כ ודאי לא יש בלבו שינוי באופן שכל יום ויום עבודתו בשוה בלי הפסק וביטול ולא בשינוי אופני' כלל ולזאת עבודתו נצחי' בלי הפסק כלל וכלל כי אין בעבד רק ביטול רצון שלו לבד מה שמבטל עצמו נגד רצון המלך להיות עושה דבר המלך מצד העול מלכות שעליו הרי ביטול רצון זה תמידי ונצחי בלי שינוי וגרעון כלל שאין בטול רצון זה בא מצד איזה התעוררות בלב ומוח כלל עד שיפול שינוי לפעמי' במיעוט התעוררו' כו' אלא הוא בטול עצמי וטבעי בתמידות לא יופסק לעולם כל זמן חיותו שעול המלך עליו ונמצא מובן מזה שגם מ"ש ובחרת בחיים אם הוא ע"פ קבלת עול מ"ש לבד ולא מצד ההתעוררות בלב בבחירת הרצון וחפץ הוא נצחי ותמידי בלי שינוי כלל הרבה יותר מע"י הבחירה ברצון כו' ואע"פ שבאוי"ר בהתעוררות בלב יש בחי' פנימיות האור וחיות רב יותר מ"מ הרי יפול בו מיעוט אחר מיעוט עד שצריך להתייגע ולחדש התעוררות לבו כנ"ל אבל בעול מ"ש אין בו מיעוט וגרעון לעולם שלא יפול מעבודתו בעול מ"ש אפי' כמלא נימא כאילו הוא טבעית ועצמית בעצם מהות נפשו ממש שכל עצם בלתי משתנה לעולם כידוע וד"ל:

(כב) '''וזהו''' מ"ש כי לי בנ"י עבדים עבדי הם כו' דהנה בנ"י הם בב' מדריגות בנים ועבדים כידוע בענין אבינו מלכנו כו' שמצד הנשמות נק' בנים כמ"ש כי אתה אבינו ומצד הגוף נק' עבדים כו' וכמ"ש במ"א ע"פ כי הוא עשנו ולא אנחנו בא' ובוי"ו כו' וכל עיקר ירידת הנשמה בגוף להיות בבחי' עבד דוקא בקבלת עומ"ש שזהו עולה למעלה מבחי' בן מטעם הנ"ל בענין העול שלא יפול בו שינוי כלל כאילו הוא מהות ועצם נקודת הרצון שנק' רצון הפשוט שלמעלה הרבה מבחי' רצון המורכב המתלבש בבחירה שמשתנה ומתחלף כו' כי הנה האיש מישראל אשר יטה שכמו בעול מ"ש לעבוד עבודת ה' בסור מרע ועשה טוב בכפי' והכרח לעשות הכל נגד רצונו הטבעי דהיינו שיעשה הטוב במ"ע גם בעת שאין בלבו שום התעוררות כלל לחפוץ קרבת אלקים רק שמכריח א"ע לבטל רצונו מפני רצון ה' לעשות צדקה וכה"ג אעפ"י שאינו חפץ בלב כלל וכלל אך מפני עול מל' מוטל עליו לעשות רצונו כו' וכן בשאר המצות וכמ"כ בסור מרע אעפ"י שאין התעוררות פחד ה' ויראת אלקים בלבו כלל וכלל מ"מ הוא כובש לבו בע"כ ומושל ברוחו ויצרו לבלתי עשות הרע בעיני ה' מצד שירא למרוד בקונו לעשות הרע בעיניו ולעבור על רצונו כו' הנה זהו העול' על כל מדרגות העבוד' שבלב באוי"ר פנימית וזהו שא' נאם דוד בן ישי הקים על הקים עולה של תורה כו' שהוא בחי' כתר ש"ט הנ"ל שעולה ע"ג ג' הכתרי' כנ"ל שמזה נעשה בחי' כתר שבכתר שנק' עטרת תפארת כו' וכמ"ש אבן מאסו וכו' א' ב"ן שבעול מ"ש בחי' מל' דמל' שהוא בלתי בחירה שרשו ברצון העצמי שלמעלה מן הבחירה שהוא למעלה מטעם לרצון אף טעם כמוס כי התחלקות הרצון מהיפוך להיפוך זהו בא מצד הטעם שהוא תענוג שברצון ע"כ ישונה הבחירה כו' אבל למעלה מן התענוג שברצון הוא עצם נקודת מקור התפעלות הרצון שאינו בשם התפעלות רצון כלל ולא בשם בחירה כלל ע"כ איננו משתנ' לעולם והוא הנקרא כתר ש"ט כמ"ש ויעש דוד שם שהוא שם ב"ן דעול מ"ש כמ"ש הקים על כו' והוא מ"ש טוב שם משמן טוב דהיינו למעלה גם מענג הנעלם שבחכמ' הנק' שמן הטוב על הראש דכה"ג והוא מקור זה התענוג הנעלם שנמצא בסוף מעשה בעול דוקא שמזה דוקא נשלם התענוג שברצון וכמ"ש במ"א במשל הבונה בנין שכאשר נשלם המעשה בפ"מ אז נשלם התענוג ורצון שהי' לו לבנין זה וכמ"ש וירא אלקים את כל אשר עשה בפ"מ והנה טוב מאד למעלה מטוב ותענוג כשעלה ברצונו כו' כי התענוג ורצון הקדום הי' רק בשביל המעשה ולזאת אין שלימות לרצון הקדום רק מגמר המעשה וא"כ הרצון הקדום מקבל מן השלמת המעשה וזהו שרש ענין מצוה בפ"מ דוקא שלמעלה מן הרצון ותענוג שבמצוה עצמה עד שמחמת הפ"מ יבא הענג שברצון המצו' לשלימותו והן טעמי מצות שיתגלו בימות המשיח רק מגופה של מעשה דעכשיו דוקא והן שמחה ש"מ השמחה היא רק מצד המעשה של המצוה שקיים רצון העליון בפ"מ ולא מצד השמחה בכוונות המצוה וראי' מג"א ורוה"ק שזכה האריז"ל רק משמחה ש"מ בלא כוונה וסוד כלל ונמצא דור האחרון הזה הגם שחסר להם כל בחי' אור וחיות האלקי באוי"ר עד שלא נשאר רק עצם המעשה וגם השמחה ש"מ רק מן הפ"מ לבד אדרבה היא הנותנת שיהי' מזה דוקא בחי' כתר ש"ט דמשיח שע"ז א' טוב שם משמן טוב כו' וכמ"ש אבן כו' היתה לראש פינה עטרת תפארת כנ"ל והיינו ענין הגולה ושני' זתים עלי' שראה זכריה שהוא בחי' כתר ש"ט דמשיח שלמעלה משמן הטוב שבראש כו' וכמשי"ת ב"ה וד"ל (שהוא רק ביטול הרצון ע"י עול העבודה בלא טעם ששרשו למעלה מן הטעם ותענוג שברצון וחכמה הנק' שמן הטוב או שמן למאור כו'):

(כג) '''והנה''' במנורה דזכרי' הי' שני דברים הא' המקור הראשון שהוא הזתים שמימין ושמאל המנורה שמריקים השמן לגולה והב' המקור השני שנמשך השמן מן הגולה אל המוצקות ומן המוצקות לנרות המנורה כו' וכללות הענין דמנורה זו שראה זכרי' הוא בזמן הגלות דוקא שמגביהי לשבת כו' וכנ"י בתכלית הירידה למטה עד שאין אור דתורה ואור אהבה רבה דכה"ג העליון מגיע להם לעוררם בהתעוררות אוי"ר ותשובה כו' כנ"ל אך עכ"ז נמשך אתדל"ע מצד עצמות אא"ס שלמעלה מבחי' אור דחכמה (והיינו כתר ש"ט שלמעלה מכתר תורה וכ"כ וכמ"ל) שאין שום העלאת מ"ן מעורר שם כלל מאחר שהוא מוגבה ומרומם בבחי' עילוי העצמות ממש רק ע"י ביטול רצון בע"כ דוקא (שלמעלה מן הבחירה ורצון כנ"ל וזהו ההפרש בין כתר מל' שמלכותו ברצון קבלו במ"ת שהוא כתר מל' וכתר תורה בין עול מלכות כעבד לאדון שעולה ע"ג מטעם הנ"ל) והוא ענין הזתים שעל הגולה שהוא בחי' התעוררות המשכה עצמי' ומקורי' מצד עצמיותו לכנ"י כמו שמלמטה למעלה מבטלים רצונם בתמידות גם בלי התעוררו' רצון כך מלמעלה למטה מצד עצמותו נמשך לנש"י להיות ממילא עי"ז גלוי התעוררו' רצון ובחירה כו' שזהו למעלה מבחי' התעוררות הרצון והחכמה וטעם לרצון והיינו למעלה מבחי' אור אה"ר ואור החכמה דתורה שאעפ"י שלא יוכל אור דחכמה דתורה ואור הרצון דכתר עליון להאיר בנש"י בזמן הגלות אבל מלמעלה מבחי' האור וגילוי דכו"ח כו' משם דוקא יכול להמשך ולהגיע לנש"י גם בהיותם בחשך ולא אור כלל דכל הגבוה גבוה יותר יותר יוכל לירד מטה מטה ביותר וכנ"ל בענין המגביהי לשבת ע"כ משפילי לראות כו' ונמצא שבחי' המשכה זו דזתים בגולה שעל ראשה למעלה מאור פני המנורה שבזמן בהמ"ק שע"י הדלקת כה"ג וד"ל:

(כד) '''אך''' הנה פרטי ענין המנורה דזכרי' בשני זתים מימין ומשמאל הגולה הענין הוא מה שאנו רואים שימצא כח ועוז לנש"י להתעורר בתשוב' גם מבלתי בחירה ורצון מצד עצמם כלל ולא מצד הארת אור אה"ר עליונה כלל כו' רק שבא ונמשך מעצמו בהעלם בכח נשמתם כו' להיות סו"מ ועשה טוב בפ"מ זהו ענין ההתחלקות דימין ושמאל מהשני זתים על הגולה וכדוגמא שהי' במ"ת התחלקות זו בבחי' אור המאיר בגילוי אור פני מלך כו' באמרו אנכי ולא יהי' לך שמפי הגבורה שמענו כו' שהוא שרש למ"ע ול"ת כידוע בענין קבלת התורה כך הוא בזמן הגלות בהסתר פנים בא בחי' ההמשכ' העצמי' ומקורי' בהעלם ובכח לכל נש"י מלמעלה מבחי' אור כנ"ל בהתחלקות ג"כ לחו"ג שהוא לימין הגולה ושמאלה להיות כח ועוז בנש"י למעלה מן הבחירה כו' להיות סור מרע בל"ת ועשה טוב בפ"מ ומן הגולה נמשך למוצקות שהן מקוריות הז' המדות אוי"ר כו' כמו שהן בעצמיות הנק' יחידה ומשם נובע בהעלם לז' נרות שהן ז' מדות בגילוי שנמשכי' מחו"ב ובכללות הן כללות נש"י שנק' ז' נרות המנורה רק שבזמן בהמ"ק הי' אהרן כה"ר העליון מעל' אותם להאירם מלמעלה למטה בגילוי אור כמ"ש בהעלותך את הנרות שהן כללות נש"י אל מול פני המנורה יאירו בבחי' שמן ואור שנק' שמן למאור כו' ובזמן הגלות שאין בחי' אור אה"ר דכה"ג מאירם אז נמשך בהן מעצמות העלם ומקור האור דכו"ח שגם בחשך יאיר כו' וע"כ נק' מוצקות שממילא מוצקים מן הגולה והוא מקור השני שנמשך מחו"ב שבכתר שנק' גולה והכל בבחי' העלם העצמות אבל מקור הראשון הוא מה שנמשך מן הזתים לגולה בהתחלקות לימינה ושמאלה שאין אתדל"ת שע"י הבחירה ורצון יוכל להגיע שם כלל להיותו למעלה מבחי' גלוי רצון וטעם כנ"ל באורך וד"ל ונמצא יש ב' מדרגות הא' ע"י בחירה ורצון כנ"ל באופן הא' דובחרת בחיים ע"י אוי"ר באור דכו"ח שנמשך עי"ז אור פנים העליונים להאיר את הנרות דכנ"י כענין משכני אחריך נרוצה וזה הי' במ"ת וגם בכל דור שגם בזמן הגלות יש עתים מיוחדים שמאיר אור פני מלך לנש"י כמו בג' רגלים וביו"כ בי"ג מדה"ר שיאר ה' פניו כו' וע"ז אמר בהעלותך שהוא אהרן כה"ר כו' והב' אופן הב' בביטול רצון בעול מל' שנמשך מן העצמות ממש למעלה מבחי' גלוי אור דכו"ח כו' שמזה יהי' ענין כתר ש"ט דמשיח דכתיב בי' ישכיל עבדי בחי' עבד שלמעלה מבחי' בן וכמ"ש הקים עול עול' של תורה דוקא וכמאמר אשרי מי שעמלו בתורה כו' וכמ"ש כי לי בנ"י עבדים כו' כנ"ל וע"ז א' שמח נפש עבדך שצריך להמשיך לעבד שמחה מאחר שאינו עושה רק בעול מל' לבד ואמנם השמחה שנמשך לו מלמעלה כמו בשמחה ש"מ שמצד שקיים רצון המלך שרשו בעצמיות הנפש ממש שלמעלה מן התעוררות הבחירה ורצון כנ"ל וזהו שמח נפש עבדך כי אליך ה' נפשי אשא פי' נפשי כל נפשי היינו כל עצם נקודת הרצון שלמעלה מן הבחירה כו' והוא ע"י בטול רצון בעול מ"ש בחי' עבד דוקא ע"כ א' שמח נפש עבדך כי אליך כו' וד"ל ובזה יובן פי' ברכות המצות בא"י אמ"ה פי' תחלה צריך להיות בחי' המשכה משם הוי"ה להיות אלקינו מלך כו' שהוא ע"י בחירה ורצון דוקא כמו שום תשים עליך מלך שנק' כתר מל' ואח"כ א' אשר קדשנו במצותיו וציונו שהוא בחי' עול מ"ש שלמעלה מן הבחירה כנ"ל שנק' כתר ש"ט שעולה ע"ג כו' שמגיע בבחי' העצמות ממש שנק' מצותיו ממש וד"ל:
}}

[[קטגוריה:שערי אורה]]