עריכת הדף "תלמוד בבלי/מועד קטן דף ג עמוד ב" (פסקה)

== רש"י ==
'''כי אתא רב דימי''' - מארץ ישראל לבבל: '''אמר''' - שמעית דאמרי בא"י יכול ילקה על תוספת: '''ושמעית דנסיב עליה תלמודא לפטורא''' - ולא ידענא מאי תוספת ולא פטור: '''רבי אלעזר אמר חרישה''' - בשביעית להכי קרי ליה תוספת דלא נפיק עיקרו מן התורה אלא מכלל ופרט וכלל כדאמרי לעיל: '''ונסיב תלמודא לפטורא''' - כדאמרינן הני אין: '''דאם כן''' - דהוי לקי: '''כל הני פרטי''' - דפריט בהדיא דאסור בשביעית זריעה וזימור קצירה ובצירה: '''למה לי''' - דכתב רחמנא אלא למימרא דאהנך הוא דלוקה וכו' שמע מינה אחרישה לא לקי: '''ימים שלפני ראש השנה''' - של שביעית שהוא תוספת על השביעית: '''דאתיא מבחריש ובקציר''' - כדאמר לקמן אם אינו ענין לשביעית שהרי כתיב שדך לא תזרע וכרמך לא תזמור תנהו לענין ששית שנכנס לשביעית דבשביעית נמי אסור: '''כדבעינן למימר לקמן''' - גמר שבת שבתון משבת בראשית: '''כל זמן שיפה לפרי''' - כלומר כל זמן שחרישה יפה לפירות שגדלו בששית דהיינו נמי קרוב לעצרת אבל מכאן ואילך לא דהוי כמתקן פירות שביעית: '''שדה לבן''' - של תבואה: '''שתכלה הלחה''' - שכלין הגשמים של שנה ששית דעד ההיא שעתא מהני חרישה לזריעה דשנה זו אבל משתכלה הלחה אינו יכול לחרוש דמחזי כחורש לצורך שביעית דהיינו כל זמן שבני אדם חורשין ליטע מקשאות: '''נתנה תורה שיעור לכל אחד ואחד בידו''' - כלומר נתת דבריך לשיעורין שפעמים זה חורש קודם חבירו ליטע מקשאות: '''על שני פרקים''' - דפסח ועצרת: '''ובטלום''' - דחורשין עד ראש השנה: '''תקנתא דשמאי והלל''' - דרבי שמעון דאמר עד פסח ועד עצרת והיינו אליבא דב"ש וב"ה: '''כך התנו''' - שמאי והלל בשעת תקנתם: '''דידהו היא''' - תקנתם היא: '''חורתן''' - מקום: '''י' נטיעות''' - המפוזרות בתוך בית סאה שהוא נ' על נ' חורשין כל השדה שלה בשבילן בערב שביעית עד ר"ה ואמרי הני הואיל וילדות הן איכא פסידא יתירא לכך חורשין עד ראש השנה אבל זקינה אין חורשין עד ראש השנה אלמא דהלכה למשה מסיני הן: '''וערבה''' - להקיף המזבח: '''כי גמירי הלכתא''' - דאין חורשין לזקינה עד ראש השנה אבל חורשין עד שלשים יום לפני ראש השנה: '''ואתו''' - בתקנה דידהו דהרחיקו עד הפסח ועד העצרת: '''וכל הרוצה לבטל יבוא ויבטל''' - ורבן גמליאל דבטל לא בטל אלא מפסח ומעצרת עד שלשים יום לפני ראש השנה: