עריכת הדף "דרך מצותיך/מצות מילה" (פסקה)

===א.ג===
'''ועל''' פי זה יובן ענין הטעות הגדול של דורות הראשונים בעבדם לשמש וירח וכל צבא השמים, כמו דורו של אחאב וכהאי גוונא, ונמשכו אחר דור אנוש, שבימיו הוחל לקרוא בשם עבודה זרה וכמו שכתב הרמב"ם בפרק א מהלכות ע"ז: "בימי אנוש טעו העם טעות גדול ונבערה עצת חכמי הדור ההוא. אמרו, ראוי לחלוק להם כבוד" כו'. ורוצה לומר, לפי שראו שכל בחינת שפע למטה נמשך על ידי צבא השמים; וזה היה גם כן ענין דור הפלגה, שהגם שידעו היטב שמשתחוים תמיד, ועל ידי זה דוקא נמשך להם כח זה להשפיע, מכל מקום מרוב חשקם בגשמיות דוקא – עבדו להם, כדי שלא יצטרכו לבטל עצמם, שממידת הקדושה אי אפשר לקבל כי אם על ידי ביטול, כמו שבא בתורה מטעם הנ"ל בביטול היש לאין, כלים לאורות, כי הוי"ה הוא האלקים כו'. והם רצו לילך בשרירות לבם הרע, ושאף על פי כן יהיה להם השפעת טובה, וכנזכר בלקוטי תורה פרשת נח, ולזאת עבדו למזלות ולכל צבא השמים המשפיעים בעולם הזה כנ"ל. ואמנם מכל מקום היה בזה גם טעות, והוא שלא הבינו האמת, היות כל צבא השמים בידו יתברך כגרזן ביד החוצב בו בלבד, ואם כן לא היה מועיל כלל העבודה והכבוד אליהם, כמו שלא יתכן ליתן כבוד לגרזן הדומם שבידי אדם. וזהו שרש טעם היסוד החמישי שבשלושה עשר עיקרים שהביא הרמב"ם בפירוש המשניות פרק י דסנהדרין, שאין ראוי לשומם אמצעים בין בני אדם להקב"ה, אלא שיכונו כל המחשבות לנגדו ויתרחקו מזולתו, כי אין לכל הנמצאים העליונים בחירה כלל להשפיע כך או כך, כי הוא יתברך הוא המשפיע על ידם כגרזן ביד החוצב בו כנ"ל. וגם באמת הרי אין עוד מלבדו, והכל בטל במציאות ממש כזיו השמש בשמש, וזהו שאמר ר' חנינא [[חולין ז ב|בחולין]] למכשפת עיין שם. והם טעו בזה, ודימו אותם ליש קצת, לומר שהם המשפיעים בבחירה, עם היותם יודעים שמשתחוים ומקבלים גם כן (ומה שאמרו [[בבא קמא צב ב|בסוף פרק ח דב"ק]]: "חמרא למרא וטיבותא לשקייה", שנאמר "כי סמך משה" ([[דברים לד ט]]), היינו כי אדם בלבד הוא בעל בחירה), ולרוב חושקם בתאוות עולם הזה עבדו להם. ומהם שנתפקרו עוד יותר, ואמרו: "עזב ה' את הארץ" ([[יחזקאל ח יב]]), והסירו ההשגחה לגמרי, וכמו שהאריך הרמב"ם בפרק א מהלכות עבודה זרה. והצד השוה שבהם, שהם עושים את הטפל עיקר, והיינו בחינת הסתר הגוף של צבא השמים על האור ונפש שבתוכן. שלהיות כי בעיני בשר לא נגלה ביטול נפשם וצורותם כלל, ולזאת עושים אותם לבחינת יש, כאשר בחיצוניות נראו גלגל השמש וירח וכהאי גוונא ליש ודבר, ולהיותם הולכים אחר חיצוניות מעיני בשר לבד, שהוא בחינת התגברות החומר על הצורה, על כן ישימו כלי הגלגלים ליש ודבר כנ"ל. וזהו סוד "אלקים אחרים", כי שם אלקים מורה על הכלים המלבישים את האור, רק שהכלים הם בביטול להאורות כנ"ל. ואמנם על ידי ריבוי הצמצומים נעשה בחינת אלקים אחרים המסתירים לגמרי, וזהו סוד "מלך אלקים על גוים" ([[תהלים מז ט]]). ומהם מקבלים שבעים שרים, שהם בבחינת יש ופירוד באמרו: "לי יאורי ואני עשיתיני" ([[יחזקאל כט ג]]). ובחינה זו הוא הנקרא ערלה, כמו שהערלה מכסה על ברית קדש, כך הם מעלימים לאור קדושת ה' המחיה את העולמות, הנשפעת ממדת היסוד טוב העליון, ועושים עצמן לבחינת יש ונפרד. ואנחנו עם ה', חלק הוי"ה עמו, המחזיקים בתורת ה' ובהודעת האמת, כי הוי"ה הוא האלקים ואין עוד מלבדו – נצטוינו להסיר ערלה והסתר זה מעלינו, והיינו על ידי כריתת בשר הערלה הגשמיות, שהוא ענין הסתר הנ"ל והעברתו מברית קדש, שממנו תוצאת חיים.