עריכת הדף "תורה אור (אדמו"ר הזקן)/חיי שרה" (פסקה)

===ד"ה ויצא יצחק לשוח בשדה===
'''ויצא יצחק לשוח בשדה''' כו'. לבאר זה, דהנה יש משנה וברייתא. וברייתא פירוש המשנה, כי המשנה הוא הכלל וברייתא היא הפרט של המשנה, ואין בכלל אלא מה שבפרט. ולכאורה הברייתא היא למטה מן המשנה, שנשתלשלה יותר למטה. אבל האמת הוא שהברייתא גבוה יותר, דסוף מעשה במחשבה תחילה. דהנה התורה נשתלשלה למטה, אפילו בדבר שקר, כגון "זה אומר אני מצאתיה" כו'. ולפי הנראה היא ירידה למטה מאד, ומ"מ היא גבוה, כי סוף מעשה כו'. וכמשל השפופרת, הנכנס ראשון יוצא אחרון, וכמו האדם שהוא סוף כל הנבראים והוא במעלה על כולם והכל נברא בעבורו, ולכן נמצא העולם כולו באדם אחד להורות שהכל נברא בעבורו, כי זה כל האדם. וזהו מאמר רז"ל יפה שעה אחת כו'. דהנה בעוה"ב צדיקים יושבים כו', והוא רק בחי' אחוריים כמאמר וראית את אחורי כו', התענוג שמשיג האדם בעבודתו הוא בחינת אחוריים, ופני אינו באפשרי להשיג כי לא יראני האדם וחי. ועד"ז גם הגלוי בג"ע הוא רק בחי' זיו והארה לבד, ולכן יפה שעה אחת כו' – שהוא המעשה עצמה בלי תענוג ובלי שכל – מכל חיי העוה"ב, דסוף מעשה במחשבה תחלה. 

וזהו גם כן עניין משנה וברייתא, שהמשנה הוא כלל, כמו ד' ציצית מעכבות וכן סוכה שהיא גבוה כו'. ויש למצוא טעם לזה, כעניין תכלת דומה לים כו', וגבי סוכה יש טעם למען ידעו דורותיכם, עד כ' אמה כו'. אבל הברייתא הוא פרט לבאר המשנה בכל דקדוקים ופרטים, כמו סוכת גנב"ך ורקב"ש שאין טעם לדבר ונראה בחוש שהוא למעלה מהשכל והטעם. וזהו אין בכלל אלא מה שבפרט, שאין במשנה בכלל יותר מבפרט הברייתא. ומה שלא נתגלה טעמה הוא יותר גבוה, כי טעמי המצות לא נתגלו ולע"ל אי"ה יתגלו. וזהו ר' שמעון דריש טעמי דקראי, שדרש שמה שנאמר בפסוק טעם של דבר לא זהו עיקר, רק שיש טעם בזה גבוה יותר למעלה מהטעם. נמצא שבמצוה שאין משיג בה טעם הוא יותר גבוה, ומה שמשיג טעם ותענוג הוא רק בחינת אחוריים .ולא כמו שסוברים העולם שהעיקר הוא הלב שמשיג תענוג ועובד בהתלהבות, ואינו כן האמת, רק עיקר הוא המעשה בלי תענוג והלב אינו כ"א סיוע בחינת גדפין. והנה משנה נקרא עיר, וברייתא בחי' שדה, לשון בר חוץ לעיר. ולכאורה העיר הוא עיקר שדרים בה בנ"א. אך נראה מי הוא מחיה אותם? השדה שחוץ לעיר שמביאים משם התבוא'. כך הוא הברייתא מחיה המשנה ומבארת ההלכה יותר בפרט היאך לעשות, כי התנאים מבלי עולם שמורים מתוך המשנה. 

וזהו '''ויצא יצחק לשוח בשדה,''' הוא לשון דבור ושיחה ול' שחייה למטה, מלשון "ושח רום אנשים", וכן "כאשר יפרש השוחה לשחות" {{ק|(בישעיה כ"ה) (ועמ"ש בזה ע"פ תבנה ותכונן עיר סיחון כו' ע"ש)}}. '''בשדה''' הוא בר. ו'''לפנות ערב,''' לפנות הערב והחושך. דהנה התורה נשתלשלה בחושך, כמאמר "במחשכים הושיבני" זה תלמוד בבלי שנשתלשל למטה אפי' בשקר, ולמה הוא כך? כדי לפנות הערב והחשך ויהי אור, כמאמר "לעת ערב יהיה אור". כמשל מי שרוצה לפנות איזה דבר, צריך הוא לכנוס בתוכ' כדי לפנותה, אבל לא שישאר בתוכה. גם מה שנשתלשלה התורה ונתלבשה בחשך טענות שקר הוא כדי לפנות החשך לאהפכא חשוכא לנהורא, וכן העסק בתורה לדחות החשך והקושיות המסתיר על השכלת הדין האמת לאמתו ולמצא האמת גילוי רצון עליון ב"ה, וכמ"ש ע"פ "והמשכילים יזהירו" וגו' ע"ש:

וזהו '''ויצא יצחק לשוח.''' כי כדי לפנות הערב והחשך ולתקנו הוא ע"י יצחק שהוא בחי' פחד ויראת ה' וכמאמר אם אין יראה אין חכמה כו'. {{ק|(וע' [[זהר חלק א כא א|בזוהר בראשית דף כ"א סע"א]])}}. וזהו האומר אין לי אלא תורה אפי' תורה אין לו ונשאר בחשך. אבל באמת כתיב "ישת חשך סתרו", שאף שהוא חשך מ"מ הוא סתרו. וזהו לפנות הערב והחשך ולעת ערב יהי אור, והיינו ליבון הלכתא, וגם זה פי' ברכו בתורה. {{ק|(ועמ"ש ע"פ קול דודי וע"פ ששים המה מלכות)}}: