הצגת המקור של הדף "משנה/ביצה פרק א"

{{משנה/ביצה}}
{{יישור טקסט|שני הצדדים|
== משנה א ==
ביצה שנולדה ביום טוב, בית שמאי אומרים, תאכל. ובית הלל אומרים, לא תאכל. בית שמאי אומרים, שאור בכזית וחמץ בככותבת. ובית הלל אומרים, זה וזה בכזית.

== משנה ב ==
השוחט חיה ועוף ביום טוב, בית שמאי אומרים, יחפור בדקר ויכסה. ובית הלל אומרים, לא ישחוט, אלא אם כן היה לו עפר מוכן מבעוד יום. ומודים, שאם שחט, שיחפור בדקר ויכסה. שאפר כירה מוכן הוא.

== משנה ג ==
בית שמאי אומרים, אין מוליכין את הסולם משובך לשובך, אבל מטהו מחלון לחלון. ובית הלל מתירין. בית שמאי אומרים, לא יטול, אלא אם כן נענע מבעוד יום. ובית הלל אומרים, עומד ואומר: זה וזה אני נוטל.

== משנה ד ==
זימן שחורים ומצא לבנים, לבנים ומצא שחורים, שנים ומצא שלשה, אסורים. שלשה ומצא שנים, מותרים. בתוך הקן ומצא לפני הקן, אסורים. ואם אין שם אלא הם, הרי אלו מותרים.

== משנה ה ==
בית שמאי אומרים, אין מסלקין את התריסין ביום טוב. ובית הלל מתירין אף להחזיר. בית שמאי אומרים, אין נוטלין את העלי לקצב עליו בשר. ובית הלל מתירין. בית שמאי אומרים, אין נותנין את העור לפני הדורסן, ולא יגביהנו, אלא אם כן יש עמו כזית בשר. ובית הלל מתירין. בית שמאי אומרים, אין מוציאין לא את הקטן ולא את הלולב ולא את ספר תורה לרשות הרבים. ובית הלל מתירין.

== משנה ו ==
בית שמאי אומרים, אין מוליכין חלה ומתנות לכהן ביום טוב, בין שהורמו מאמש, בין שהורמו מהיום. ובית הלל מתירין. אמרו להם בית שמאי: גזרה שוה, חלה ומתנות מתנה לכהן, ותרומה מתנה לכהן. כשם שאין מוליכין את התרומה, כך אין מוליכין את המתנות. אמרו להם בית הלל: לא, אם אמרתם בתרומה שאינו זכאי בהרמתה, תאמרו במתנות שזכאי בהרמתן?

== משנה ז ==
בית שמאי אומרים: תבלין נדוכין במדוך של עץ, והמלח בפך ובעץ הפרור. ובית הלל אומרים: תבלין נדוכין כדרכן במדוך של אבן, והמלח במדוך של עץ.

== משנה ח ==
הבורר קטנית ביום טוב, בית שמאי אומרים, בורר אוכל ואוכל. ובית הלל אומרים: בורר כדרכו בחיקו בקנון ובתמחוי, אבל לא בטבלא ולא בנפה ולא בכברה. רבן גמליאל אומר: אף מדיח ושולה.

== משנה ט ==
בית שמאי אומרים, אין משלחין ביום טוב אלא מנות. ובית הלל אומרים, משלחין בהמה חיה ועוף, בין חיין בין שחוטין. משלחין יינות שמנים וסלתות וקטניות, אבל לא תבואה. ורבי שמעון מתיר בתבואה.

== משנה י ==
משלחין כלים, בין תפורין בין שאינן תפורין, ואף על פי שיש בהן כלאים; והן לצורך המועד. אבל לא סנדל המסמר ולא מנעל שאינו תפור. רבי יהודה אומר: אף לא מנעל לבן, מפני שצריך אומן. זה הכלל: כל שנאותין בו ביום טוב, משלחין אותו.
}}
[[קטגוריה:משנה/ביצה]]