עריכת הדף "משנה/חלה פרק ג"

{{משנה/חלה}}
{{יישור טקסט|שני הצדדים|
== משנה א ==
אוכלין עראי מן העיסה, עד שתתגלגל בחיטים ותיטמטם בשעורים. גלגלה בחיטים וטמטמה בשעורים, האוכל ממנה חייב מיתה. כיון שהיא נותנת את המים, מגבהת חלתה, ובלבד שלא יהא שם חמשת רבעים קמח.

== משנה ב ==
נדמעה עיסתה עד שלא גלגלה, פטורה, שהמדומע פטור. ומשגלגלה, חייבת. נולד לה ספק טומאה עד שלא גלגלה, תעשה בטומאה, ומשגלגלה, תעשה בטהרה.

== משנה ג ==
הקדישה עיסתה עד שלא גלגלה, ופדאתה, חייבת. משגלגלה, ופדאתה, חייבת. הקדישתה עד שלא גלגלה, וגלגלה הגזבר, ואחר כך פדאתה, פטורה, שבשעת חובתה היתה פטורה.

== משנה ד ==
כיוצא בו, המקדיש פירותיו עד שלא באו לעונת המעשרות, ופדאן, חייבין. ומשבאו לעונת המעשרות, ופדאן, חייבין. הקדישן עד שלא נגמרו, וגמרן הגזבר, ואחר כך פדאן, פטורין, שבשעת חובתן היו פטורין.

== משנה ה ==
נכרי שנתן לישראל לעשות לו עיסה, פטורה מן החלה. נתנה לו מתנה, עד שלא גלגל, חייב. ומשגלגל, פטור. העושה עיסה עם הנכרי, אם אין בשל ישראל כשיעור חלה, פטורה מן החלה.

== משנה ו ==
גר שנתגייר והיתה לו עיסה, נעשית עד שלא נתגייר, פטור; ומשנתגייר, חייב. ואם ספק, חייב, ואין חייבין עליה חומש. רבי עקיבא אומר: הכל הולך אחר הקרימה בתנור.

== משנה ז ==
העושה עיסה מן החיטים ומן האורז, אם יש בה טעם דגן, חייבת בחלה, ויוצא בה אדם ידי חובתו בפסח. ואם אין בה טעם דגן, אינה חייבת בחלה, ואין אדם יוצא בה ידי חובתו בפסח.

== משנה ח ==
הנוטל שאור מעיסה שלא הורמה חלתה ונותן לתוך עיסה שהורמה חלתה, אם יש לו פרנסה ממקום אחר, מוציא לפי חשבון. ואם לאו, מוציא חלה אחת על הכל.

== משנה ט ==
כיוצא בו, זיתי מסיק שנתערבו עם זיתי ניקוף, ענבי בציר עם ענבי עוללות, אם יש לו פרנסה ממקום אחר, מוציא לפי חשבון. ואם לאו, מוציא תרומה ותרומת מעשר לכל, והשאר מעשר ומעשר שני לפי חשבון.

== משנה י ==
הנוטל שאור מעיסת חיטים ונותן לתוך עיסת אורז, אם יש בה טעם דגן, חייבת בחלה. ואם לאו, פטורה. אם כן, למה אמרו הטבל אוסר כל שהוא? מין במינו. ושלא במינו, בנותן טעם.

{{הערות שוליים}}
}}

[[קטגוריה:משנה/חלה]]