הצגת המקור של הדף "ספר הזכרונות פרק כו"

{{הפרת זכויות יוצרים - בדיקה}}{{ספר הזכרונות}}
== שני עולמות ==
{{יישור טקסט|שני הצדדים|
כשהגיע ברוך בפעם השניה לינוביטש כבר היה ר' זלמן לייב מפורסם בעיר הן בלמדנותו והן במעשיו הטובים. ברוך ידע היטב, שעל השינוי הגדול אצל חתנו של מרדכי יש להודות לר' זלמן חיים השמש שבשמשו דוגמא חיה של טוב לב ועדינות השכיל להשפיע על זלמן לייב לסגל לעצמו דרך חדשה. ברוך רצה להכיר מקרוב יותר את ר' זלמן חיים, וללמוד ממנו מדות טובות. הוא רצה גם לדעת יותר על עברו ותולדותיו. ברם, ר' זלמן חיים שוב לא היה בינוביטש. לפני כשנה עזב את המקום, במסרו את השמשות למישהו אחר. איש לא ידע לאן היו פניו מועדות.

ברוך היה מעוניין להפגש שוב עם כל האנשים שאתם בא במגע בתקופת שהייתו הראשונה בעיר. הוא אף ביקר בבית הכנסת שליד בית הקברות, ששימש בתחנתו הראשונה בינוביטש. עדיין היו רעננים בזכרונו חוויותיו – של אימה ושל שמחה – באותו בית־מדרש, ששימש כמקום מיפגש הקברנים שהיו תכופות משמחים לבם בבקבוק יי"ש. ברוך אף נזכר בסוגית הגמרא שבה עסק כאשר אחד הקברנים השכורים התנפל עליו בחיבוקים ונשיקות, עד שהחליט לעזוב את המקום ועבר לבית המדרש שבשוק, בו כיהן ר' זלמן חיים כשמש. הסוגיא בה עסק אז, היתה, במסכת בבא־קמא, דף ס"ז הסוגיא של "יאוש", והוא התעמק אז בדברי התוספות בקשר לויכוח אם "יאוש קני" או "יאוש ושינוי השם קני".

בינוביטש התראה ברוך עתה עם החנוונים, האופים והאחרים אשר עבד אצלם לפרקים כדי להשתכר ללחמו. עתה חיה כבר בחור מגודל העומד לפני נישואיו, ואיש מהם לא הכירו. ברוך היה 

מערניין ללמוד משהו מכל אחד מהם, רלהירודע מתרלדותיהם ונסיונותיהם. רצונו של ברוך היה לקבוע לעצמו בדיוק איזו הדרך הנכונה בחיים, האם דרכו של ר' זלמן חיים, המקדיש עצמו להמוני העם, או דרכו של הגאון רבי שלמה זעליג, הפרוש מוויטבסק, שישב לו, מופרש מן העולם, בד' אמותיו, והיה מסתכל ממעלה למטה אל פשוטי העם הרחוקים מתורה.

בעיה זו הטרידה מאד את ברוך ונגעה לו בנפשו. הוא רצה פשוט להתוות לעצמו את דרכו שלו בחיים. בל שנותיו עד עתה חקר ולמד, אך יש לו עדיין הרבה מה ללמוד, ועליו לעבור דרגות רבות עד שיגיע לשלמות.

רבי שלמה זעליג הפרוש היה מוכר היטב לברוך, היכרות קרובה. ברוך ידע היטב כאחרים עד היכן מגיעה גאונותו של הפרוש הישיש, שעל למדנותו וגדולתו מתהלכות אגדות, ובלבו היתה הערכה עמוקה לגאון זה.

מוצאו של רבי שמחה זעליג היה ממשפחת למדנים ידועים בפולין. כשהיה בגיל 15 שנה היה מפורסם כעילוי מסטוויסק. הוא היה בקי בבל הש"ס. בשקידתו לא היה דומה לו. הוא ישב ועסק בתורה ממש בכל שעות היממה, פרט לשתים־שלש שעות שינה. נוסף לכך היה צם בכל יום שני וחמישי, ואף ביום ששי. משחר נערותו היה מתנזר לחלוטין מכל שיחת חולין, והיה מדבר אך ורק בדברי תורה. מעמי־הארץ היה מתרחק, ונמנע מכל מגע עם אדם פשוט, משום שלא היה לו מה לדבר עם כאלה. מאז הגיע לוויטבסק, כאברך צעיר, הסתגר משך כחמשים שנה בבית המדרש הגדול שבעיר, שבאחד מחדריו קבע משכנו.

עתה רצה ברוך להחליט מי מבין שני אלה, רבי שמחה זעליג הגאון או רבי זלמן חיים השמש, גורם יתר נחת־רוח, בביכול, לקב"ה, האם ר' שמחה זעליג בתורתו והתבודדותו, או ר' זלמן חיים בפעילותו בין ההמון היהודי. ברוך נטה להגיע למסקנה שדווקא ר' זלמן חיים, ולא ר' שמחה זעליג, הולך בדרך הנכונה, שהיא לרצון לפני הקב"ה.

אם את ר' זלמן חיים כבר לא פגש ברוך בינוביטש, הרי את הרושם הרב שהשאיר היה יכול לפגוש על כל צעד ושעל. הנה ביקר 

בבית המדרש בו כיהן ר' זלמן חיים כשמש, והאזין לשיעור שהשמיע זלמן לייב לפגי צבור גדול. השיעור היה בסוגיא של "המקדש במלוה" ו"קידשה בגזל", במסכת קידושין. ר' זלמן לייב הרצה את השיעור בחריפות רבה, דבר שלא היווה כל חידוש בעיני ברוך, שידע מכבר על למדנותו של זלמן לייב. אך מה שהפליא את ברוך היתה ההתלהבות שבה התפלל זלמן לייב, תפלתו היתה שונה לגמרי מבעבר, כאשר סיים את תפלתו בחפזון ובלי כל נצנוץ של חום.

ברוך ידע ששינוי זה, שמשמעותו היא שנשמתו של זלמן לייב באה סוף סוף לידי ביטוי של חום, יש לזקוף אך ורק להשפעת ר' זלמן חיים השמש, אשר הלהיב את נשמתו, עורר בקרבו את מהותו הפנימית והביאו להכרה שהעיקר בחיים הוא להיות בעל מדות טובות. כשהזדמן לברוך לבקר בביתו של זלמן לייב – פגשו כשהוא מתעמק באחד מספרי מהר"ל מפראג ופניו זוהרות. ניכר היה בבירור שהלימוד כובש גם את לבו ואת נשמתו. תוך כדי שהייתו בחדר נכנס לשם ילדו בן השש של זלמן לייב, ואביו הוכיחו על פניו כשגילה שב"טלית קטן" שלו חסר אחד מחוטי הציצית. עובדה זו שימשה לברוך הוכחה שזלמן לייב חש עתה את היהדות לא רק במוחו, כי אם גם בלבו ובכל נשמתו.

בשינויים דומים הבחין ברוך גם לגבי יהודים אחרים בינוביטש, ובמיוחד בין מתפללי בית המדרש שבשוק, שעמדו תחת השפעת ר' זלמן חיים.

הרי פיניה הפחח. הוא היה מראשוני המשתתפים בשיעורו של ר' זלמן חיים ב"עין יעקב", עתה יושב פיניה בשיעור הגמרא שמשמיע רבי יעקב אייזיק, ה"גביר" של ינוביטש. אותו שיעור היה מפורסם היטב בינוביטש, לא רק בגלל פרסומו של ר' יעקב איזיק, אלא גם משום שבשיעור השתתפו טובי הלמדנים של העיר.

ברוך השתומם לראות את פיניה, הפחח הפשוט, שבעבר קלט בקושי קטע מ"עין יעקב", שהוא יושב עתה לשיעור הגמרא עם גדולי הלמדנים. תחלה הניח שפיניה התיישב לו כאן סתם־ככה, מבלי להבין את המדובר בשיעור, אך להפתעתו הגדולה שמע מיד את פיניה נוטל חלק פעיל בפלפול ובחילופי הסברות שהושמעו ליד השולחן. פירוש הדבר הוא, אם כן, שפיניה הפך ללמדן – מנין נבע הדבר? – פשוט, משום שפיניה הקשיב היטב כל העת ללימודים. 

בשביל ברוך שימש הדבר הוכחה טובה ביותר, שאפשר להעלות רמת ידיעותיהם של יהודים פשוטים ביותר. למרות שלמדו מעט מאד בילדותם – הרי בהקשבה שיטתית לנלמד ברבים בבית־המדרש הם מסוגלים להתרומם לדרגה נעלית יותר. והרי לך הישג נוסף של ר' זלמן חיים.

כדוגמאות נוספות שימשו שמעון מוכר הקמח שמעון הקצב ופייבע הקדר. שלשה אלה היו תחלה משומעי לקחו של ר' זלמן חיים בשיעור החומש. נראה היה שאינם מסוגלים לקלוט יותר מזה. עתה כבר ישבו לשיעור המשניות, וכפי שהבחין ברוך־אף היתה להם כבר ידיעה ניכרת במשניות.

לא זו בלבד שיהודים אלה נהיו יחסית למדנים יותר, אלא שגם התנהגותם הכללית השתנתה. ברוך זכר היטב שאנשים אלה היו עומדים בשוק, איש ליד חנותו או ליד דוכנו, מגלגלים דבר ליצנות, רבים איש עם רעהו ומחרפים ומגדפים זה את זה. עתה נעשו כל אלה לבעלי מדות טובות והתנהגו כיראי שמים באמת.

גם בערל "שתום־העין" וחצ'י "שיניים" – כך נקראו בינוביטש – ישבו בבית המדרש ליד השולחן והקשיבו לדברי אגדה או אמרו תהלים.

אפילו טיפוסים כמו שאול גונב־הסוסים ויעקב זלמן הכלי־זמר, שנחשבו לנחותים בינוביטש בגלל מקצועותיהם המפוקפקים, זה בגניבת סוסים וזה בהשתתפותו בנשפי ההוללות בחצרות ה"פריצים", השתנו עתה לטובה ושינו דרכם לגמרי. שאול החל להתפרנס ביושר מיגיע כפיים ויעקב זלמן חדל לנגן אצל גויים כי אם שימש כ"כלי־זמר" בשמחות יהודיות. את זמנם הפנוי בילו שניהם בבית־המדרש.

כהפתעה גדולה לברוך שימש מרדכי הטוחן, אשר, כזכור, נעשה עתה לבעל חנות בינוביטש, וכיהן כגבאי בית־המדרש. מרדכי זה, שחי את כל שנותיו בכפר וקלט בקושי רב קטע של אגדה – ישב עתה בשיעור גמרא, ואף נטל חלק בויכוחים. שוב ראה ברוך לפניו דוגמא של מה שאפשר לעשות מאנשי המון פשוטים. לא היה, איפוא, לברוך כל ספק שלא דרכו המתבודדת והמסתגרת של ר' שמחה זעליג היא הנכונה, כי אם דרכו של ר' זלמן חיים השמש שהפיץ תורה ומעשים טובים בין פשוטי העם.
}}

[[קטגוריה:ספר הזכרונות]]