11,477
עריכות
מ
הפעיל הגנה על הדף "ספר הזכרונות פרק לט": הדף מושלם ולא אמורים לעשות בו שינויים ([עריכה=רק משתמשים ותיקים מורשים] (בלתי מוגבלת בזמן) [העברה=רק משתמשים ותיקים מורשים] (בלתי מוגבלת בזמן))
אין תקציר עריכה |
מ (הפעיל הגנה על הדף "ספר הזכרונות פרק לט": הדף מושלם ולא אמורים לעשות בו שינויים ([עריכה=רק משתמשים ותיקים מורשים] (בלתי מוגבלת בזמן) [העברה=רק משתמשים ותיקים מורשים] (בלתי מוגבלת בזמן))) |
||
| (4 גרסאות ביניים של 2 משתמשים אינן מוצגות) | |||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
{{ספר הזכרונות}} | {{הפרת זכויות יוצרים - בדיקה}}{{ספר הזכרונות}} | ||
== האם והבת == | == האם והבת == | ||
{{ | {{יישור טקסט|שני הצדדים| | ||
לאחר שעברו שלשה חדשים מאז חשה דבורה שהיא עומדת להיות אם – גילתה בשמחה את סודה לבעלה ר' נחום. הבשורה נתקבלה אצל ר' נחום ברגשות מעורבים: הוא שמח מאד על עצם הידיעה, שלה ציפה זמן רב, אך מאידך חש מועקה מסוימת בלבו, שכן זכר היטב את דבריו של המקובל רבי משה גרשון, וידע כי סופו קרוב, שכן עושרו גדל דווקא באותה תקופה, ופירוש הדבר כי מתוך שני הדברים בהם נתברך, הדבר העומד להילקח ממנו הוא – אריכות ימים. | לאחר שעברו שלשה חדשים מאז חשה דבורה שהיא עומדת להיות אם – גילתה בשמחה את סודה לבעלה ר' נחום. הבשורה נתקבלה אצל ר' נחום ברגשות מעורבים: הוא שמח מאד על עצם הידיעה, שלה ציפה זמן רב, אך מאידך חש מועקה מסוימת בלבו, שכן זכר היטב את דבריו של המקובל רבי משה גרשון, וידע כי סופו קרוב, שכן עושרו גדל דווקא באותה תקופה, ופירוש הדבר כי מתוך שני הדברים בהם נתברך, הדבר העומד להילקח ממנו הוא – אריכות ימים. | ||
| שורה 13: | שורה 12: | ||
לפי צוואת ר' נחום חולק העזבון לשלשה חלקים שווים: חלק אחד נועד לחלוקה לצדקה, כפי ראות עיני האלמנה. חלק נוסף ניתן לדבורה, והחלק השלישי יועד לזכות הילד שהיה עתיד להיוולד. ר' נחום אף השאיר מכתב סגור אותו ציווה לפתוח ביום הכנס הילד למצוות. | לפי צוואת ר' נחום חולק העזבון לשלשה חלקים שווים: חלק אחד נועד לחלוקה לצדקה, כפי ראות עיני האלמנה. חלק נוסף ניתן לדבורה, והחלק השלישי יועד לזכות הילד שהיה עתיד להיוולד. ר' נחום אף השאיר מכתב סגור אותו ציווה לפתוח ביום הכנס הילד למצוות. | ||
דבורה גידלה את נחמה באותה רוח בה חינכה את עצמה. משחר ילדותה דאגה גם ללמדה תורה | דבורה גידלה את נחמה באותה רוח בה חינכה את עצמה. משחר ילדותה דאגה גם ללמדה תורה ע"י מלמדים מיוחדים. | ||
בינתיים עברו עשרים וחמש שנים מאז באה דבורה לגור בוויטבסק, ובמשך הזמן חל שינוי גדול במהות הרוחנית של העיר. מספר תלמודי התורה גדל וכן מספר תלמידי הישיבה. שינוי גדול חל במצב הרוחני של הנשים, מרבית הנשים כבר ידעו להתפלל בעצמן, וחלק אף הבין את תוכן התפילות ופירושן. | בינתיים עברו עשרים וחמש שנים מאז באה דבורה לגור בוויטבסק, ובמשך הזמן חל שינוי גדול במהות הרוחנית של העיר. מספר תלמודי התורה גדל וכן מספר תלמידי הישיבה. שינוי גדול חל במצב הרוחני של הנשים, מרבית הנשים כבר ידעו להתפלל בעצמן, וחלק אף הבין את תוכן התפילות ופירושן. | ||
| שורה 27: | שורה 26: | ||
תוך שנתיים כבר מנתה הישיבה 130 תלמידים ושלושה רמי"ם, אך ר' שמחה זעליג לא המשיך לעמוד בראשה שכן העדיף ללמוד תורה ביחידות. | תוך שנתיים כבר מנתה הישיבה 130 תלמידים ושלושה רמי"ם, אך ר' שמחה זעליג לא המשיך לעמוד בראשה שכן העדיף ללמוד תורה ביחידות. | ||
אלא שלמרות כל זאת לא הגיעה עדיין וויטבסק לדרגתה של מינסק כמקום תורה. אף לא יכלה להשתוות עם סלוצק ובריסק, שבהן היו ישיבות רבות, ובוודאי לא עם וילנה, שהיתה אז כבר עיר ואם בישראל. קהילת מינסק אף שימשה מקור השפעה להפצת תורה בכל סביבתה. הישיבות בערים כסמילוביץ וסמרגן נוסדו | אלא שלמרות כל זאת לא הגיעה עדיין וויטבסק לדרגתה של מינסק כמקום תורה. אף לא יכלה להשתוות עם סלוצק ובריסק, שבהן היו ישיבות רבות, ובוודאי לא עם וילנה, שהיתה אז כבר עיר ואם בישראל. קהילת מינסק אף שימשה מקור השפעה להפצת תורה בכל סביבתה. הישיבות בערים כסמילוביץ וסמרגן נוסדו ע"י תלמידים שלמדו בישיבות מינסק. | ||
על מינסק וישיבותיה, וכן על מינסק כמקור השפעה לקהלות אחרות, נודע לברוך רק כאשר הגיע לחג הפסח לדוברומיסל לאליעזר ראובן הנפח. כן נודע לו אז על המעמד הנכבד שהיה לזקנו במינסק, שם התגורר, במוחו של ברוך נולד הרעיון לבקר במינסק בהזדמנות הראשונה. אותו ברוך, שבמשך כל הזמן התרחק ממשפחתו, התמלא עתה תשוקה להתקרב שוב אליה. כן פיעמה בו שאיפה לדעת פרטים נוספים על אמו, שנפטרה בהיותו ילד קטן, אשר היתה ידענית גדולה, כפי שזכור לברוך. | על מינסק וישיבותיה, וכן על מינסק כמקור השפעה לקהלות אחרות, נודע לברוך רק כאשר הגיע לחג הפסח לדוברומיסל לאליעזר ראובן הנפח. כן נודע לו אז על המעמד הנכבד שהיה לזקנו במינסק, שם התגורר, במוחו של ברוך נולד הרעיון לבקר במינסק בהזדמנות הראשונה. אותו ברוך, שבמשך כל הזמן התרחק ממשפחתו, התמלא עתה תשוקה להתקרב שוב אליה. כן פיעמה בו שאיפה לדעת פרטים נוספים על אמו, שנפטרה בהיותו ילד קטן, אשר היתה ידענית גדולה, כפי שזכור לברוך. | ||
| שורה 35: | שורה 34: | ||
ר' אליעזר ראובן היה גבה קומה ובעל הדרת־פנים, מעוטר בזקן לבן כשלג. חיוך קל ריחף תמיד על פניו והוסיף לו לוויית חן. כאשר לבש ביום שישי לפנות ערב את בגדי השבת, רחוץ וסרוק למשעי, היה משאיר רושם עמוק על כל רואיו. | ר' אליעזר ראובן היה גבה קומה ובעל הדרת־פנים, מעוטר בזקן לבן כשלג. חיוך קל ריחף תמיד על פניו והוסיף לו לוויית חן. כאשר לבש ביום שישי לפנות ערב את בגדי השבת, רחוץ וסרוק למשעי, היה משאיר רושם עמוק על כל רואיו. | ||
אותו יום שישי, ערב שבת־הגדול, הלך ר' אליעזר ראובן, כדרכו לאחר סיום עבודתו, לבית המרחץ, כשהוא לוקח אתו את אחיו של חתנו, ילד בן תשע, בשם ישראל חיים, שבא אף הוא להתארח בחג הפסח אצל הנפח. עבר זמן ממושך ור' אליעזר ראובן טרם שב מבית המרחץ, והנה מופיע ישראל חיים הילד ומספר כי בהיותם בבית המרחץ, נשמעה לפתע צעקה שרב העיר, ששהה שם אותה שעה, התעלף. היתה בהלה, הנפח והילד התלבשו בחפזון ומיהרו יחד עם הקהל הרב לבית הכנסת כדי לומר | אותו יום שישי, ערב שבת־הגדול, הלך ר' אליעזר ראובן, כדרכו לאחר סיום עבודתו, לבית המרחץ, כשהוא לוקח אתו את אחיו של חתנו, ילד בן תשע, בשם ישראל חיים, שבא אף הוא להתארח בחג הפסח אצל הנפח. עבר זמן ממושך ור' אליעזר ראובן טרם שב מבית המרחץ, והנה מופיע ישראל חיים הילד ומספר כי בהיותם בבית המרחץ, נשמעה לפתע צעקה שרב העיר, ששהה שם אותה שעה, התעלף. היתה בהלה, הנפח והילד התלבשו בחפזון ומיהרו יחד עם הקהל הרב לבית הכנסת כדי לומר תהלים ולהתפלל לרפואת הרב. מאוחר יותר הלך ר' אליעזר ראובן יחד עם עוד יהודים לבית־הקברות ועל הילד פקד לחזור הביתה. יותר מזה לא ידע הילד לספר. | ||
ברוך ואחד מחתניו של הנפח יצאו העירה כדי לברר את שלומו של הרב. היה זה מאורע שהסעיר את רוח כל בני הקהלה. כל אחד ידע היטב מיהו רבה של דוברומיסל והכל הכירו בגדלותו, יחוסו ועברו המפואר. היה זה רבי זבולון מרדכי, שירש את כסא הרבנות מחותנו, רבי גבריאל. הוא היה אהוב ונערץ על כל בני הקהלה. אין פלא שכאשר התרחש המאורע, והרב לקה בשיתוק פתאומי בבית המרחץ, השתררה בהלה גדולה בעיירה. | ברוך ואחד מחתניו של הנפח יצאו העירה כדי לברר את שלומו של הרב. היה זה מאורע שהסעיר את רוח כל בני הקהלה. כל אחד ידע היטב מיהו רבה של דוברומיסל והכל הכירו בגדלותו, יחוסו ועברו המפואר. היה זה רבי זבולון מרדכי, שירש את כסא הרבנות מחותנו, רבי גבריאל. הוא היה אהוב ונערץ על כל בני הקהלה. אין פלא שכאשר התרחש המאורע, והרב לקה בשיתוק פתאומי בבית המרחץ, השתררה בהלה גדולה בעיירה. | ||
| שורה 49: | שורה 48: | ||
בדוברומיסל השתקע אז יהודי עשיר בשם ר' ישעיה שלמה, אתו באר אשתו וילדו בן הארבע, כן התלווה אליהם קרוב משפחה בשם ר' נפתלי, ששימש כעוזרו. אמרו שאותו ר' ישעיה שלמה היה ממגורשי ספרד, אחרים אמרו שהוא בא מגרמניה, וכי הוא ממגורשי פרנקפורט. | בדוברומיסל השתקע אז יהודי עשיר בשם ר' ישעיה שלמה, אתו באר אשתו וילדו בן הארבע, כן התלווה אליהם קרוב משפחה בשם ר' נפתלי, ששימש כעוזרו. אמרו שאותו ר' ישעיה שלמה היה ממגורשי ספרד, אחרים אמרו שהוא בא מגרמניה, וכי הוא ממגורשי פרנקפורט. | ||
כעבור ארבע שנים נפטר ר' ישעיה שלמה, וילדו, אלימלך, גודל | כעבור ארבע שנים נפטר ר' ישעיה שלמה, וילדו, אלימלך, גודל ע"י ר' נפתלי. הילד התגלה מיד כבעל כשרונות גדולים וחשק רב ללימודים. כשהגיע לגיל המצוות סיגל לפתע לעצמו דרך חדשה: הוא התנזר מדיבורי חולין והתרחק מחברת בני אדם. קרובו־מגדלו ר' נפתלי וכן כל מחנכיו ניסו להניאו מדרך זו ולא עלה בידם. | ||
כשהתבגר – הסכים להשתדך רק עם יתומה עניה. תקופת נישואיו נמשכה חמש שנים, ובמהלכה נולדו להם בן ובת. אז הודיע לרעייתו כי הוא מעוניין להתגרש, בהסבירו כי רצונו להיות משוחרר מן החובות המשפחתיות המוטלות עליו על־פי התורה. הוא העניק לה חלק גדול מרכושו והתחייב לפרנס את ילדיו. | כשהתבגר – הסכים להשתדך רק עם יתומה עניה. תקופת נישואיו נמשכה חמש שנים, ובמהלכה נולדו להם בן ובת. אז הודיע לרעייתו כי הוא מעוניין להתגרש, בהסבירו כי רצונו להיות משוחרר מן החובות המשפחתיות המוטלות עליו על־פי התורה. הוא העניק לה חלק גדול מרכושו והתחייב לפרנס את ילדיו. | ||
| שורה 65: | שורה 64: | ||
משך שלשה דורות ניהלו ה"יונים" את חייהם על הבסיס האמור, בדוגמא מובהקת לחיי משפחה יהודיים, עד שהמשפחה גדלה, והגיעה לשבעים־שמונים משפחות, שאז עברה לגור בנמירוב עצמה. שם המשיכו "היונים" בחייהם השיתופיים. המבוגרים, שהספיקו לעבוד הרבה בחייהם, התמסרו לתורה ועבודה, בעוד שהצעירים יותר עסקו בעבודת האדמה, וכך יכלו להתקיים. | משך שלשה דורות ניהלו ה"יונים" את חייהם על הבסיס האמור, בדוגמא מובהקת לחיי משפחה יהודיים, עד שהמשפחה גדלה, והגיעה לשבעים־שמונים משפחות, שאז עברה לגור בנמירוב עצמה. שם המשיכו "היונים" בחייהם השיתופיים. המבוגרים, שהספיקו לעבוד הרבה בחייהם, התמסרו לתורה ועבודה, בעוד שהצעירים יותר עסקו בעבודת האדמה, וכך יכלו להתקיים. | ||
בשנת ת"ח בוצעו, כידוע, הפרעות והשחיטות האיומות ביהודים, בהנהגתו של צורר היהודים צמא הדם בוגדן חמילניצקי. נמירוב היתה אחת מערי ההריגה החמורות ביותר. המוני יהודים הושמדו שם | בשנת ת"ח בוצעו, כידוע, הפרעות והשחיטות האיומות ביהודים, בהנהגתו של צורר היהודים צמא הדם בוגדן חמילניצקי. נמירוב היתה אחת מערי ההריגה החמורות ביותר. המוני יהודים הושמדו שם ע"י הרוצחים האוקראינים. כל בני משפחת "היונים" נרצחו. שריד אחד ויחיד נותר בחיים מן המשפחה הגדולה. היה זה זכריה ירוחם, ילד בן 11 שנה, נכדו של אותו ר' זכריה ירוחם שהשתקע לראשונה עם משפחתו על יד נמירוב. | ||
זכריה ירוחם ניצל בדרך נס ממרחץ הדמים. הוא נמלט מנמירוב ולאחר שבועות של נידודים והסתתרויות מן הכנופיות הרצחניות הגיע לבריסק, מדוכא וחסר אונים, פצוע, רעב וקרוע בגדים ונעליים. | זכריה ירוחם ניצל בדרך נס ממרחץ הדמים. הוא נמלט מנמירוב ולאחר שבועות של נידודים והסתתרויות מן הכנופיות הרצחניות הגיע לבריסק, מדוכא וחסר אונים, פצוע, רעב וקרוע בגדים ונעליים. | ||
| שורה 71: | שורה 70: | ||
כל איוושה וכל הד הפחידוהו, ובקושי הצליח להשמיע מלה אחת או שתים. היה זה שריד טרגי למשפחה שלימה שנהרגה על קידוש השם. | כל איוושה וכל הד הפחידוהו, ובקושי הצליח להשמיע מלה אחת או שתים. היה זה שריד טרגי למשפחה שלימה שנהרגה על קידוש השם. | ||
לאחר מאמצים הצליחו להציל מפיו שהוא פליט מנמירוב שנשאר יחידי בחיים ממשפחתו הענפה. הילד נלקח לביתו של אחד מתושבי בריסק ותוך שבועות החל להתאושש. במשך הזמן, בעידודם של אנשים טובים, נתחזק עד כדי יכולת לעבור לפני התיבה, לעילוי נשמתם של קרוביו הקדושים. בהיותו לפני גיל המצוות היה נוהג, לאחר תפלת שחרית, לומר בצבור פרקי | לאחר מאמצים הצליחו להציל מפיו שהוא פליט מנמירוב שנשאר יחידי בחיים ממשפחתו הענפה. הילד נלקח לביתו של אחד מתושבי בריסק ותוך שבועות החל להתאושש. במשך הזמן, בעידודם של אנשים טובים, נתחזק עד כדי יכולת לעבור לפני התיבה, לעילוי נשמתם של קרוביו הקדושים. בהיותו לפני גיל המצוות היה נוהג, לאחר תפלת שחרית, לומר בצבור פרקי תהלים וקדיש לאחריהם. כן למד בצבור מדי יום משניות, ואף השמיע לפני הצבור שיעור במדרש, לאחר תפלת מנחה, ושיעור בתלמוד, לאחר תפלת ערבית, וקדיש לאחר מכן, וכך גם בתיקון חצות. כך היה מספיק במשך כל היום לומר מספר פעמים קדיש לזכר קרבנות ההריגה בנמירוב. | ||
}} | |||
[[קטגוריה:ספר הזכרונות]] | [[קטגוריה:ספר הזכרונות]] | ||