עמוד ראשי: הבדלים בין גרסאות בדף

גרסה מ־16:13, 4 באוגוסט 2025

ברוכים הבאים לחב"דטקסט

חב"דטקסט הינו מאגר ספרים חב"די לקריאה, כתיבה ועריכה. מטרתנו היא הפצת תורת חסידות חב"ד תוך דגש על ספרי גאולה ומשיח. המיזם מביא גם ספרים אחרים הקשורים בחסידות חב"ד וביהדות בכלל.
בחב"דטקסט יש כעת: 209 ספרים, בהם יש 1486 יחידות טקסט. הצטרפו למיזם!

קטע מהדבר מלכות השבועי

שכן מציאותו של יהודי – לאחר מתן תורה – היא כזו, שאפילו בהיותו למטה בגשמיות העולם, שבו זקוקים (בבניית המשכן) גם לכסף ונחושת וכו' (ובכמות – יותר מזהב), אזי לכל לראש הוא עשיר בעצם, "בן מלך", ויתירה מזו – "מלך" עצמו, שמציאותו היא (ואליו שייך) הדבר הכי יקר – "זהב", ר"ת "זה הנותן בריא" – הנותן (היהודי) גם כפי שנמצא למטה, הוא בתכלית השלימות דבריאות, בגשמיות וברוחניות.
יתירה מזו: נוסף לכך שהקדמת הזהב מבטאת את מעלתו וחשיבותו של יהודי בכלל – ה"ז נוגע במיוחד להענין ד"ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם" גופא, שכן הכח לפעול "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם" בא ע"י יהודי, שגם בהיותו למטה הוא "עליונים", בדרגת "זהב".

משיחת דבר מלכות תרומה סעיף ו

ספר מומלץ

בשורת הגאולה
בשנת תשנ"ג, לאחר שכ"ק אדמו"ר שליט"א הפסיק לדבר לפני הקהל, החליט הועד להפצת שיחות להוציא לאור את הספר "בשורת הגאולה", המלקט בתוכו קטעי שיחות מוגהים מכ"ק אדמו"ר שליט"א, בהם מובא בשורתו אודות מעלת תקופתנו, הוראות למעשה בפועל, ונבואתו ש"הנה זה משיח בא".

בואו לתרום

הצטרפו למיזם, ובואו לתרום ולהשלים את החסר:

ראו עוד >

ספרים חדשים

אמרי בינה • הגדה של פסח עם לקוטי טעמים ומנהגים • מענה לשון • פירוש המילות (אדמו"ר האמצעי) • קונטרס ההשתטחות • קונטרס הכתב והמכתב • קונטרס העבודה • קונטרס ומעין מבית ה' • קונטרס עיון תפלה • קונטרס פוקח עורים • שערי אורה • שערי תשובה (אדמו"ר האמצעי)

היום יום

== ד' אדר א' ==

ראשית ההכנה להתעסקות בשכלים עיונים, ובשכל אלוקי בפרט, הוא: א) יגיעת בשר להסיר הטוב טעם מעניני עולם. ב) יגיעת נפש לעורר הטוב טעם במושכלות בכלל, ובעניני אלקות בפרט.

ד' אדר ב'

צו חסידות ביים מיטעלען רבי'ן, איז געווען זייער שטיל, דאך פלעגט ער בשעת חסידות זאגען: שא, שא. דער טאטע האט עס ערקלערט, אז דאס איז געווען אויף להשקיט נביעת המוחין. און האט מיט דעם מבאר געווען דעם מאמר הזהר "סבא דעתוהי סתים דשקיט ושכיך".

תרגום מאידיש: בחסידות אצל הרבי האמצעי, היה מאוד שקט, בכל זאת, בשעת חסידות הוא היה אומר: שא, שא. אבי הסביר זאת, שזה היה בכדי להשקיט את נביעת המוחין. והסביר בזה את מאמר הזהר "סבא דעתוהי סתים דשקיט ושכיך".

התניא היומי

לקוטי אמרים פרק ל

וכל שלא הגיע לידי מדה זו להלחם עם גופו מלחמה עצומה כזו עדיין לא הגיע לבחי' וערך מלחמת היצר הבוער כאש להבה להיות נכנע ונשבר מפני פחד ה'. וכן בענין ברכת המזון וכל ברכת הנהנין והמצות בכונה ואצ"ל כונת המצות לשמן. וכן בענין עסק לימוד התורה ללמוד הרבה יותר מחפצו ורצונו לפי טבעו ורגילותו ע"י מלחמה עצומה עם גופו. כי הלומד מעט יותר מטבעו ה"ז מלחמה קטנה ואין לה ערך ודמיון עם מלחמת היצר הבוער כאש דמקרי רשע גמור אם אינו מנצח יצרו להיות נכנע ונשבר מפני ה'. ומה לי בחי' סור מרע ומה לי בחי' ועשה טוב הכל היא מצות המלך הקדוש יחיד ומיוחד ב"ה. וכן בשאר מצות ובפרט בדבר שבממון כמו עבודת הצדקה וכה"ג. ואפי' בבחי' סור מרע יכול כל איש משכיל למצוא בנפשו שאינו סר לגמרי מהרע בכל מכל כל במקום שצריך למלחמה עצומה כערך הנ"ל ואפי' פחות מערך הנ"ל כגון להפסיק באמצע שיחה נאה או סיפור בגנות חבירו ואפי' גנאי קטן וקל מאד אף שהוא אמת ואפי' כדי לנקות עצמו כנודע מהא דאר"ש לאביו רבינו הקדוש לאו אנא כתבי' אלא יהודא חייטא כתביה וא"ל כלך מלה"ר [ע"ש בגמרא רפ"י דב"ב]. וכה"ג כמה מילי דשכיחי טובא ובפרט בענין לקדש עצמו במותר לו שהוא מדאוריית' כמ"ש קדושים תהיו וגו' והתקדשתם וגו'. וגם ד"ס חמורים מד"ת וכו'. אלא שכל אלו וכיוצא בהן הן מעוונות שהאדם דש בעקביו וגם נעשו כהיתר מחמת שעבר ושנה וכו'. אבל באמת אם הוא יודע ספר ומחזיק בתורת ה' וקרבת אלקי' יחפץ גדול עונו מנשוא ואשמתו גדלה בכפלי כפליים במה שאינו נלחם ומתגבר על יצרו בערך ובחי' מלחמה עצומה הנ"ל מאשמת קל שבקלים מיושבי קרנות הרחוקים מה' ותורתו ואין אשמתם גדולה כ"כ במה שאינם כובשים יצרם הבוער כאש להבה מפני פחד ה' המבין ומביט אל כל מעשיהם כאשמת כל הקרב הקרב אל ה' ואל תורתו ועבודתו וכמשארז"ל גבי אחר שידע בכבודי וכו' ולכן ארז"ל על ע"ה שזדונות נעשו להם כשגגות: