משנה/כלאים פרק ה

משנה א

כרם שחרב, אם יש בו ללקט עשר גפנים לבית סאה ונטועות כהלכתן, הרי זה נקרא כרם דל. כרם שהוא נטוע ערבוביא, אם יש בו לכוין שתים נגד שלש, הרי זה כרם, ואם לאו, אינו כרם רבי מאיר אומר, הואיל והוא נראה כתבנית הכרמים, הרי זה כרם.

משנה ב

כרם שהוא נטוע על פחות פחות מארבע אמות, רבי שמעון אומר, אינו כרם. וחכמים אומרים, כרם, ורואין את האמצעיות כאילו אינן.

משנה ג

חריץ שהוא עובר בכרם עמוק עשרה ורחב ארבעה, רבי אליעזר בן יעקב אומר, אם היה מפולש מראש הכרם ועד סופו, הרי זה נראה כבין שני כרמים וזורעים בתוכו, ואם לאו, הרי הוא כגת. והגת שבכרם, עמוקה עשרה ורחבה ארבעה, רבי אליעזר אומר, זורעים בתוכה. וחכמים אוסרים. שומרה שבכרם גבוהה עשרה ורחבה ארבעה, זורעין בתוכה. ואם היה שער כותש, אסור.

משנה ד

גפן שהיא נטועה בגת או בנקע, נותנין לה עבודתה, וזורע את המותר. רבי יוסי אומר, אם אין שם ארבע אמות, לא יביא זרע לשם. והבית שבכרם, זורעין בתוכו.

משנה ה

הנוטע ירק בכרם או מקיים, הרי זה מקדש ארבעים וחמש גפנים. אימתי? בזמן שהיו נטועות על ארבע ארבע, או על חמש חמש. היו נטועות על שש שש, או על שבע שבע, הרי זה מקדש שש עשרה אמה לכל רוח, עגולות ולא מרובעות.

משנה ו

הרואה ירק בכרם, ואמר: כשאגיע לו אלקטנו, מותר. כשאחזור אלקטנו, אם הוסיף במאתים, אסור.

משנה ז

היה עובר בכרם ונפלו ממנו זרעים, או שיצאו עם הזבלים או עם המים, הזורע וסיערתו הרוח לאחוריו, מותר. סיערתו הרוח לפניו, רבי עקיבא אומר, אם עשבים, יופך. ואם אביב, ינפץ. ואם הביאה דגן, תדלק .

משנה ח

המקיים קוצים בכרם, רבי אליעזר אומר, קדש. וחכמים אומרים, לא קדש, אלא דבר שכמוהו מקיימין. האירוס והקיסום ושושנת המלך וכל מיני זרעים, אינן כלאים בכרם. הקנבוס , רבי טרפון אומר, אינו כלאים. וחכמים אומרים, כלאים. והקינרס, כלאים בכרם.