לקוטי אמרים פרק לז: הבדלים בין גרסאות בדף
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
מ (ש. א. העביר את הדף ליקוטי אמרים - פרק ל"ז לשם לקוטי אמרים · פרק לז בלי להשאיר הפניה: כותרת שאינה כתובה נכון) |
(תיקונים) |
||
| שורה 6: | שורה 6: | ||
|תוכן={{עץ תניא/ליקוטי אמרים לה-מ}}}} | |תוכן={{עץ תניא/ליקוטי אמרים לה-מ}}}} | ||
{{תניא}} | {{תניא}} | ||
'''פרק | '''פרק לז - תכלית הבריאה וכל הגילויים לעתיד לבוא תלויים בעבודתינו''' | ||
==מבוא לפרק== | ==מבוא לפרק== | ||
בפרק זה מבאר | בפרק זה מבאר אדמו"ר הזקן, שקיום מצוות מעשיות{{הערה|שדווקא רק '''הוא''' מאחד את האדם עם אלוקות, כפי שהוסבר ב[[לקוטי אמרים · פרק לה|פרק לה]].}} הוא המביא את הגילוי של תכלית בריאת העולם{{הערה|לעשות לקב"ה דירה בתחתונים, כפי שהתבאר ב[[לקוטי אמרים · פרק לו|פרק לו]].}}. | ||
==גוף הפרק== | ==גוף הפרק== | ||
{{ספר התניא/ליקוטי אמרים - פרק ל"ז}} | |||
==סיכום הפרק== | ==סיכום הפרק== | ||
הנפש האלוקית לא יכולה "לפעול" בגוף ישירות{{הערה|להזיז את האיברים וכיוצא בזה.}}, אלא רק על ידי התלבשותה בנפש הבהמית. נמצא, שקיום המצווה בפועל נעשה על ידי הנפש '''הבהמית'''{{הערה|'''ולא''' על ידי הנפש האלוקית.}}. כתוצאה מכך, בשעת קיום מצווה נכפף כח הנפש הבהמית לקדושה ונכלל בה, ועל ידי כלל המצוות{{הערה|שמקיימים כלל ישראל בכלל הדורות.}} תעלה כל כללות קליפת נוגה לקדושה, ועל ידי כך יתבטלו לגמרי שלוש קליפות הטמאות{{הערה|כי ממנה הן מקבלות את חיותן.}}. | |||
בהמשך הפרק מוסבר "תפקידה" של התורה בהבאת העולם לתכליתו: אמנם עיקר בריאת האדם היא לקיים מצוות מעשיות{{הערה|למרות מעלות | בהמשך הפרק מוסבר "תפקידה" של התורה בהבאת העולם לתכליתו: אמנם עיקר בריאת האדם היא לקיים מצוות מעשיות{{הערה|למרות מעלות התורה (שעל ידה נכללים בקדושה גם לבושים הפנימיים של נפש הבהמית, ושממשיכה גילוי אור אין סוף יותר מהמצוות)}} (ובפרט צדקה), אך יש לזכור שבכל אחד מהשניים (תורה ומצוות) יש יתרון שאין בשני: יתרון המצוות הוא '''שהאור''' נמשך במקום תחתון יותר, אבל המשכת '''העצמות''' ממש היא דווקא על ידי תורה. | ||
==מושגים יסודיים בפרק== | ==מושגים יסודיים בפרק== | ||
*[[ | *צדקה | ||
*ימות המשיח | |||
*דירה בתחתונים | |||
{{סדרה|הקודם=[[לקוטי אמרים · פרק לו|פרק לו]]|רשימה=פרקי לקוטי אמרים|הבא=[[לקוטי אמרים · פרק לח|פרק לח]]}} | |||
[[קטגוריה:תניא · לקוטי אמרים]] | |||
{{הערות שוליים}} | {{הערות שוליים}} | ||
גרסה מ־21:19, 24 ביולי 2024
| תרשים כולל תניא (עם פירוט פרקים ל"ה-מ') | |
|---|---|
|
פרק לז - תכלית הבריאה וכל הגילויים לעתיד לבוא תלויים בעבודתינו
מבוא לפרק
בפרק זה מבאר אדמו"ר הזקן, שקיום מצוות מעשיות[1] הוא המביא את הגילוי של תכלית בריאת העולם[2].
גוף הפרק
תבנית:ספר התניא/ליקוטי אמרים - פרק ל"ז
סיכום הפרק
הנפש האלוקית לא יכולה "לפעול" בגוף ישירות[3], אלא רק על ידי התלבשותה בנפש הבהמית. נמצא, שקיום המצווה בפועל נעשה על ידי הנפש הבהמית[4]. כתוצאה מכך, בשעת קיום מצווה נכפף כח הנפש הבהמית לקדושה ונכלל בה, ועל ידי כלל המצוות[5] תעלה כל כללות קליפת נוגה לקדושה, ועל ידי כך יתבטלו לגמרי שלוש קליפות הטמאות[6].
בהמשך הפרק מוסבר "תפקידה" של התורה בהבאת העולם לתכליתו: אמנם עיקר בריאת האדם היא לקיים מצוות מעשיות[7] (ובפרט צדקה), אך יש לזכור שבכל אחד מהשניים (תורה ומצוות) יש יתרון שאין בשני: יתרון המצוות הוא שהאור נמשך במקום תחתון יותר, אבל המשכת העצמות ממש היא דווקא על ידי תורה.
מושגים יסודיים בפרק
- צדקה
- ימות המשיח
- דירה בתחתונים
| הקודם: פרק לו |
פרקי לקוטי אמרים | הבא: פרק לח |
הערות שוליים
- ↑ שדווקא רק הוא מאחד את האדם עם אלוקות, כפי שהוסבר בפרק לה.
- ↑ לעשות לקב"ה דירה בתחתונים, כפי שהתבאר בפרק לו.
- ↑ להזיז את האיברים וכיוצא בזה.
- ↑ ולא על ידי הנפש האלוקית.
- ↑ שמקיימים כלל ישראל בכלל הדורות.
- ↑ כי ממנה הן מקבלות את חיותן.
- ↑ למרות מעלות התורה (שעל ידה נכללים בקדושה גם לבושים הפנימיים של נפש הבהמית, ושממשיכה גילוי אור אין סוף יותר מהמצוות)