חב"דטקסט:היום יום/טבת

טבת
א' טבת	ראש חודש, ו' דחנוכה נוהגים אשר היחיד מברך – בהלל – תחלה וסוף גם בימים שאין גומרים בהם את ההלל. הנוסח שאומרים הוא: "יהללוך ה"א כל מעשיך", בהשמטת תיבת "על". כל התפילין מניחים קודם מוסף, אבל השיעורים לומדים אחר סיום כל התפלה.	עריכה - תבנית - שיחה
ב' טבת	ז' דחנוכה מלחמת היונים היתה "להשכיחם תורתך ולהעבירם מחוקי רצונך" וכמאמר (בראשית רבא פרק ט"ז) כתבו כו' שאין לכם חלק באלקי ישראל. כל המלחמה היתה נגד אלקות, זאל מען לערנען תורה, זאל מען מקיים זיין מצות המשפטים והעדות, רק שלא להזכיר שהיא תורת ה' ושהמצות הם חקי רצונו יתברך, ניט דערמאנען אין תורה ומצוות דעם ענין פון ג־טלכקייט (=תרגום ללשון הקודש: שילמדו תורה, שיקיימו מצוות המשפטי] והעדות . . לא להזכיר את עניין האלוקות שבתורה ומצוות).	עריכה - תבנית - שיחה
ג' טבת	ח' דחנוכה בתורה אור ד"ה תנו רבנן מצות נר חנוכה "כי אין כדאי כל הדינים" צריך להיות "כי כדאי כל הדינים". שם ביאור לדיבור המתחיל "רני ושמחי" סעיף המתחיל ועתה נבוא "שהוא פנימית אריך אנפין" צריך להיות "שהוא פנימית אין סוף".	עריכה - תבנית - שיחה
ד' טבת	נשיאי חב"ד פלעגן מעביר זיין איין פרשה אדער צוויי דאנערשטאג ביינאכט אור ליום שישי. פרייטאג אחר חצות פלעגט מען אנהויבן נאכאמאל פון אנהויב, און מעביר זיין די גאנצע סדרה מיט דער הפטורה. שבת אינדערפריה פאר'ן דאוונען פלגעט מען מעביר זיין נאכאמאל פון שביעי. ווען עס איז אויסגעקומען צוויי הפטורות, האט מען געזאגט הפטורת הסדרה ביום ששי, און די אנדערע הפטורה (פון שר"ח, מ"ח וכו') שבת. החלומות הטובים בעניני תורה שמודיעים בחלום, בא על פי הרוב על ידי שקידה גדולה בתורה ביום, דכאשר עוסק בתורה בשקידה גדולה, או עוסק בעבודה שבלב ביגיעה עצומה, הנה כאשר בלילה נשמתו עולה למעלה ושואבת לה חיים מחיי דלעילא כמבואר בזהר, הנה אז מודיעים לו חדושי תורה בגליא שבתורה או בפנימיות התורה, איש איש כפי שקידת עבודתו בעבודת היום. תרגום ללשון הקודש: נשיאי חב"ד היו מעבירים פרשה או שניים ביום חמישי בלילה (ליל שישי). ביום שישי אחר חצות היו מתחילים עוד הפעם מהתחלה ומעבירים את כל הסדרה עם ההפטרה. שבת בבוקר קודם התפילה היו מעבירים עוד הפעם משביעי. כשיצא שיש שתי הפטרות, היו אומרים את ההפטרה של הסדרה ביום שישי וההפטרה האחרת (של ראש חודש, מחר חודש וכו') בשבת.	עריכה - תבנית - שיחה
ה' טבת	ווען משיח וועט קומען, וועט מען זעהן די מעלה פון הודאה און תמימות, וואס אלע גלויבען באמונה טהורה אין ג־ט ברוך הוא און אין זיין תורה ומצות. תלמוד – פארשטאנד – איז דער גרעסטער פארשטאנד האט א גרעניץ. אבער הודאה – גלויבן – גלויבן איז א געפיהל אהן א גרעניץ. מלך המשיח וועט געבען צו פארשטעהן דעם מעשה גדול פון דער תמימות - הארציגער ערענסטער עבודה. תרגום ללשון הקודש: כשמשיח יבוא, יראו את המעלה של הודאה ותמימות, שהכל מודים באמונה טהורה באלוקים ברוך־הוא ובתורתו ומצוותיו. תלמוד – הבנה – הגדולה ביותר, יש לה גבול. אבל הודאה היא הרגש בלתי מוגבל. מלך המשיח ייתן להבין את המעשה גדול של תמימות – עבודה רצינית ולבבית.	עריכה - תבנית - שיחה
ו' טבת	כתיב "דע את אלקי אביך ועבדהו בלב שלם", כי כל ענין ידיעה והשגה אפילו בענינים היותר עמוקים, צריך לבוא בעבודה, היינו פעולת דבר בבירור וזיכוך המדות והתקשרות פנימית הנקרא בלשון החסידות עבודה.	עריכה - תבנית - שיחה
ז' טבת	השעור להפטר מחבוט הקבר הוא, שחלק שישי מהמעת־לעת יאמר אותיות התורה, תהלים כו'. לזכות לזיכוך הנפש להפטר מכף הקלע הוא, על ידי חזרה כל היום, כמה שיש ביכולתו, משניות תניא תהלים בעל פה.	עריכה - תבנית - שיחה
ח' טבת	הצמח צדק ציוה את כל המלמדים שלמדו עם נכדיו הקטנים, אשר, מלבד למודים הרגילים, ילמדו עמהם פירוש המלות (פירוש הפשוט) של סדר התפלה. ופעם בחודש היו באים אל הצמח צדק להבחן בזה.	עריכה - תבנית - שיחה
ט' טבת	נוהגין בנוסח עלינו לומר: שהם משתחוים להבל ולריק, – וגם בתפילת מוסף דראש השנה אומרים כן – ומדייקים שלא לומר ומתפללים כו'. הרקיקה היא אחר האמירה. טעם הרקיקה, כי מדיבור מתהווה רוק, ואין רוצים ליהנות מרוק זה.	עריכה - תבנית - שיחה
י' טבת	תענית, סליחות, אבינו מלכנו. מענה הצמח צדק על יחידות: כתיב "יעזוב רשע דרכו ואיש און מחשבותיו גו'". "און" הוא מלשון און בחולם, שפירושו כח ועוז. וכשם ד"יעזוב רשע דרכו" זהו דבר המוכרח, אשר בלא תשובה אי אפשר לגשת אל הקדש, הנה כמו כן צריך האיש און, כלומר איש החזק בדעת עצמו, לעזוב מחשבותיו, ולא יאמר איך זאג אזוי, איך האלט אזוי, כי כל "איך" ומציאות הוא מקור הרע וגורם פירוד לבבות. תרגום ללשון הקודש: מענה הצמח צדק על יחידות: כתיב "יעזוב רשע דרכו ואיש און מחשבותיו גו'". "און" הוא מלשון אוֹן בחולם שפירושו כח ועוז. וכשם ד"יעזוב רשע דרכו" זהו דבר המוכרח, אשר בלא תשובה אי אפשר לגשת אל הקדש, הנה כמו כן צריך האיש און, כלומר איש החזק בדעת עצמו, לעזוב מחשבותיו, ולא יאמר אני אומר כך, אני אוחז כך, כי כל "אני" ומציאות הוא מקור הרע וגורם פירוד לבבות.	עריכה - תבנית - שיחה
י"א טבת	דעם מענשענס לעבען איז תלוי אין דעם אויר וואו ער געפינט זיך. אהן אויר קען מען ניט לעבען, און אין וואס פאר א אויר מען לעבט, אזא לעבען איז דאס. ווען מען לעבט אין א תורה ומצות אויר, איז דער לעבען א געזונטער. ווען מען לעבט אין כפירה־אוויר, איז דאס א קראנקער לעבען, און מען איז כסדר אין געפאהר קראנק צו ווערען מיט אנשטעקענדע מחלות. די ערשטע אלגעמיינע רפואה איז צו מאכען ריין די לופט. די ארבעט פון טהרת האויר ליגט אויף די יודעי ספר און יודעי תורה. טהרת האויר איז דורך אותיות התורה. ווען מ'שטעהט אין סטאר, אדער ווען מען געהט אין גאס, אדער ווען מ'פאהרט אין סאבוויי און מען זאגט אותיות שבתורה, מאכט מען מיט דעם ריין דעם אויר. יעדער איינער פון די יודעי ספר און יודעי תורה מוז האבען עפעס אויסגעלערנט בעל פה: חומש, תהלים, משניות, תניא, אזוי, אז צו יעדער צייט און אין יעדען ארט, זאל ער קענען טראכטען און זאגען די הייליגע אותיות שבתורה. תרגום ללשון הקודש: חיי האדם תלויים באויר בו הוא נמצא. ללא אויר אי אפשר לחיות, ולפי סוג האויר שנושמים, כך הם החיים. כאשר חיים באויר של תורה ומצוות, אלו חיים בריאים. כשחיים באויר של כפירה, הרי אלו חיים בלתי־בריאים עם נטיה מתמדת לחלות במחלות מדבקות. הרפואה הכללית־בסיסית הראשונה לכך היא לטהר את האויר, המשימה שלטיהור האויר רובצת על יודעי ספר ויודעי תורה. טהרת האויר היא על־ידי אותיות התורה. כשנמצאים בחנות, הולכים ברחוב, נוסעים ברכבת ואומרים אותיות של תורה, מטהרים בכך את האויר. על כל אחד מיודעי ספר ויודעי תורה לזכור כלשהו בעל־פה: חומש, תהלים, משניות, תניא, כך, שבכל הזדמנות ובכל מקום, יוכל לחשוב ולומר את האותיות הקדושות שבתורה.	עריכה - תבנית - שיחה
י"ב טבת	בשנת תרמ"ח נבחר אדוני אבי מורי ורבי [אדמו"ר הרש"ב] לגבאי דחברה קדישא. וכפי המנהג, הובילו אותו בשמחת תורה בלוית עם רב לבית הכנסת. אמר אז המאמר "אין הקב"ה בא בטרוניא". וסיום דבריו: "גם האנשים בעלי מוחין הנמצאים עתה צריכים להניח שכלם ולא לילך אחרי הטעם ודעת, כי יכולים להטות על פי שכלם כו' עד כי ח"ו מרה תהיה באחרונה כו'. וזהו העיקר בזמן הזה בעקבות דמשיחא, שלא לילך אחר השכל וטעם ודעת, כי אם לקיים התורה והמצוות בתמימות ואמונה פשוטה באלוקי ישראל.	עריכה - תבנית - שיחה
י"ג טבת	כשמעמידים פנס – מתקבצים החפצים באור, כי אור ממשיך – ליכטיגייט ציהט צו.	עריכה - תבנית - שיחה
י"ד טבת	הסבא משפאלע – דער שפאלער זיידע – היה איש נלהב מאד, ביתר שאת ויתר עז על שאר חבריו תלמידי המגיד. בביקורו בליאדי אצל רבינו הזקן – שנת תקס"ט או תק"ע – סיפר, אשר בהיותו בן שלש שנים ראה את הבעל שם טוב "און ער האט מיר ארויפגעלייגט די הייליגע האנט אויפ'ן ארצען און פון יעמאלט אן איז מיר ווארעם" (= "והוא הניח את ידיו הקדושות על ליבי ומאז חם לי"). תנועת צדיק, ומכל שכן ראיה או שמיעת קול, צריך לפעול שלא ישכח לעד.	עריכה - תבנית - שיחה
ט"ו טבת	תורה אור דיבור המתחיל "אוסרי" סעיף המתחיל "והנה זהו", צריך להיות: "והעלאת ניצוצות שנפלו אפילו הבהמות יתעלו כמו שהיה בתחילת". הסכת ושמע ישראל, העת הזאת היא מועד הגאולה על ידי משיח צדקנו, והיסורים הבאים עלינו הם חבלי משיח, ואין ישראל נגאלין אלא בתשובה. אל תאמינו לנביאי השקר המבטיחים לכם ישועות ונחמות אחרי כלות המלחמה, זכרו דבר ה' (ירמיה יז, ה) ארור הגבר אשר יבטח באדם ושם בשר זרועו ומן ד' יסור לבו. שובה ישראל עד ד' אלקיך, והכן עצמך ובני ביתך לקבל פני משיח צדקנו הבא בקרוב ממש.	עריכה - תבנית - שיחה
ט"ז טבת	דער צמח צדק האט געזאגט ר' הענדל'ן אויף יחידות: זוהר אין מרומם דעם נפש, מדרש איז מעורר דאס הארץ, און תהלים מיט טרערען וואשט אויס די כלי. תרגום ללשון הקודש: הצמח צדק אמר לר' הנדל ביחידות: זוהר מרומם את הנפש, מדרש מעורר את הלב, ותהלים בדמעות שוטף את הכלי.	עריכה - תבנית - שיחה
י"ז טבת	מה שנוהגים שלא ללמוד בניתל, שמעתי מאבי אדמו"ר הטעם שהוא כדי שלא להוסיף חיות. פעם אמר אאמו"ר: די מתמידים וואס די אכט שעה איז זיי נוגע בנפש, האב איך ניט האלט [תרגום ללשון הקודש: המתמידים ששמונת השעות האלו נוגע להם בנפש, איני מחבב]. והוא רק עד חצות לילה.	עריכה - תבנית - שיחה
י"ח טבת	גם העולה לתורה אומר חזק חו"נ. באמירת ויהי נועם במוצאי שבת קודש כופלים פסוק "אורך ימים" גו', אבל לא בתפילת שחרית. בהיות הצמח צדק ילד ולמד את הכתוב "ויחי יעקב בארץ מצרים שבע עשרה שנה", תירגם לו מורו – על פי פירוש בעל הטורים – יעקב אבינו האט געלעבט די זיבעצן בעסטע יאהרען אין מצרים [תרגום ללשון הקודש: יעקב אבינו חי את שבע עשרה שנותיו הטובות במצרים]. כשבא הביתה מהחדר שאל את זקנו אדמו"ר הזקן: היתכן שיעקב אבינו, בחיר האבות, יהיו מבחר שנות חייו י"ז שנה שגר בארץ מצרים ערות הארץ. ויענהו אדמו"ר הזקן: "כתיב "ואת יהודה שלח לפניו אל יוסף להורות לפניו גשנה", ואיתא במדרש – מובא ברש"י – אמר ר' נחמיה להתקין לו בית תלמוד, שתהא שם תורה ושיהיו השבטים הוגים בתורה. להורות לפניו גשנה, אז מען לערענט תורה ווערט מען נעהנטער צום אויבערשטען ברוך הוא, און אויך אין מצרים איז געווען ויחי געלעבט" [תרגום ללשון הקודש: כשלומדים תורה מתקרבים לקדוש ברוך הוא וגם מצרים נהיית ויחי].	עריכה - תבנית - שיחה
י"ט טבת	ביי חסידי חב"ד אין מקובל מדור דור, דעם אלטען רבי'ס א תקנה, אז אלע טאג זאל מען לערנען א פרשה חומש מיט פירוש רש"י פון דער וואך סדרה. אזוי האבען זיך אויך נוהג געווען די רביים נשיאי חב"ד. תרגום ללשון הקודש: אצל חסידי חב"ד מקובל מדור דור תקנת אדמו"ר הזקן, שכל יום ילמדו פרשה בחומש עם פירוש רש"י מהסדרה השבועית. כך גם נהגו הרביים נשיאי חב"ד.	עריכה - תבנית - שיחה
כ' טבת	דער מיטעלער רבי האט געענטפערט איינעם אויף יחידות: אז איינער רעדט מיט דעם אנדערען בעניני עבודה און זיי לערנען צוזאמען, איז דאס צוויי נפש אלוקית אויף איין נפש הטבעית. תרגום ללשון הקודש: אדמו"ר האמצעי ענה לאחד ביחידות: כשאחד מדבר עם רעהו בענייני עבודה והם לומדים יחד, זהו שתי נפש אלוקית מול נפש הטבעית אחת.	עריכה - תבנית - שיחה
כ"א טבת	(כבוד קדושת אדמו"ר שליט"א פגע בנושא דליים מלאים מים. ויאמר:) "אז מ'באגעגענט וואסער זאגט דער בעש"ט: "אז מ'באגעגענט וואסער זאל מען זאגען, אז דער בעל שם זאגט דאס איז א סימן ברכה"". תרגום ללשון הקודש: (כבוד קדושת אדמו"ר שליט"א פגע בנושא דליים מלאים מים. ויאמר:) "כשפוגשים מים אומר הבעל שם טוב: "כשפוגשים מים שיאמרו, שהבעל שם אומר שזהו סימן ברכה"".	עריכה - תבנית - שיחה
כ"ב טבת	הכרזת אבי אדמו"ר באחת ההתועדויות: אט אזוי ווי הנחת תפילין בכל יום איז א מצוה דאורייתא אויף יעדען אידען, אהן א חילוק צי א גדול שבתורה, צי א איש פשוט, אזוי איז א חוב גמור אויף יעדען אידען צו טראכטען יעדען טאג א האלבע שעה וועגן דעם חנוך פון קינדער, און טאן אלץ, וואס עס איז בכוחו צו טאן און יתר מכפי כחו, זעהן פועל זיין ביי די קינדער, אז זיי זאלען געהן אין דעם דרך וואס מען איז זיי מדריך. תרגום ללשון הקודש: כשם שהנחת תפילין בכל יום הוא מצווה דאורייתא על כל יהודי, ללא חילוק בין גדול שבתורה לבין איש פשוט, כך הוא חוב גמור על כל יהודי לחשוב כל יום חצי שעה אודות חינוך הילדים ולעשות הכל, מה שבכוחו לעשות ויותר מכפי כוחו, לראות לפעול אצל הילדים, שילכו בדרך בהם מדריכים אותם.	עריכה - תבנית - שיחה
כ"ג טבת	תורה אור דיבור המתחיל "מי שם פה" סעיף המתחיל "והנמשל יובן": "כי יש בחינת מעלה" צריך להיות "וכן יש מעלה". באנחות לבד לא נוושע. האנחה היא רק כפת המנעול לפתוח את הלב ולפקוח את העינים שלא לשבת בחבוק ידים, רק לסדר עבודה ופועל, איש איש באשר יוכל לפעול ולעשות בתעמולה לחיזוק התורה הרבצת התורה ושמירת המצות, זה בכתבו וזה בנאומו וזה בכספו.	עריכה - תבנית - שיחה
כ"ד טבת	הסתלקות אדמו"ר הזקן בכפר פיענא במוצאי שבת קודש פרשת שמות תקע"ג. ומנוחתו כבוד בעיר האדיץ. אבי אדוני זקני מורי ורבי שאל את הצמח צדק: וואס האט דער זיידע געוואלט מיט דרכי החסידות, און וואס האט ער געוואלט מיט חסידות. ויענהו הצמח צדק: דרכי החסידות איז, אז אלע חסידים זאלען זיין ווי איין משפחה על פי התורה באהבה. חסידות איז חיות. אריינטראגען א חיות און באלייכטען אלץ, אויך דעם לא טוב, מען זאל וויסען פון אייגענעם רע ווי ער איז, אויף מתקן זיין עס. תרגום ללשון הקודש: אבי אדוני זקני מורי ורבי שאל את הצמח צדק: מה רצה הסבא בדרכי החסידות ומה רצה בחסידות. ויענהו הצמח צדק: דרכי החסידות הם, שכל החסידים יהיו כמו משפחה אחת על פי התורה באהבה. חסידות זה חיות. להכניס חיות ולהאיר את הכל, גם את הלא טוב, שידעו היכן קיים הרע האישי, בכדי לתקן זאת.	עריכה - תבנית - שיחה
כ"ה טבת	מברכים ראש חודש שבט, אמירת כל התהלים בהשכמה, יום התוועדות. משיחות אבי אדמו"ר: יציאת מצרים איז דער ארויסגעהן פון מצרים וגבולים, און חסידות איז אויף ארויסגעהן פון די מצרים און גבולים פון וועלט. עס איז פאראן א הפרש: יציאת מצרים איז א ענין פון שבירה און עזיבה, דערפאר איז מען אוועק פון מצרים. יציאת מצרים פון חסידות איז בירור און תקון, יציאה פון מצרים און גבולים פון וועלט אבער אין וועלט. דאס הייסט, זייענדיג אין וועלט באדארפען זיין אין א יציאה פון מיצר וגבול פון וועלט. אראפנעהמען דעם מיצר וגבול און דערהערען דעם אמת, אז וועלט אליין איז באמת גוט, ווייל דאס איז דאך רצונו ית', איז דאס דורך עבודה פון חסידות. תרגום מאידיש: משיחות אבי אדמו"ר: יציאת מצרים היא היציאה ממצרים וגבולים, וחסידות היא עבור היציאה מהמצרים וגבולים של העולם. ישנו הפרש: יציאת מצרים הוא ענין של שבירה ועזיבה ולכן הלכו ממצרים. יציאת מצרים של חסידות הוא בירור ותיקון, יציאה ממצרים וגבולים של עולם, אבל בתוך העולם. זאת אומרת, בתוך העולם צריכים להיות ביציאה ממיצר וגבול של העולם. להוריד את המיצר וגבול ולהפנים ("דערהערן") את האמת, שהעולם עצמו הוא באמת טוב, כיון שזהו הרי רצונו יתברך, זהו על ידי עבודה של חסידות.	עריכה - תבנית - שיחה
כ"ו טבת	בברכת 'ולמלשינים' מפסיקים קצת בין "ותמגר" לתיבת "ותכניע", מתאים להכוונה, אשר "ותעקר ותשבר ותמגר" הם נגד ג' קליפות שצריכים העברה לגמרי, "ותכניע" – לנגד קליפות נוגה שצריכה הכנעה ויש בה ברור.	עריכה - תבנית - שיחה
כ"ז טבת	רבינו הזקן אמר: אידישע גשמיות איז רוחנית, דער אויבערשטער גיט אונז גשמיות, מיר זאלן דערפון מאכן רוחניות. אמאל אז עס איז לרגע ניט אזוי, דארפען געבען דעם אויבערשטען אפילו מנחת עני גיט ער א פולע. תרגום ללשון הקודש:רבנו הזקן אמר: גשמיות של יהודי הוא רוחניות, הקדוש ברוך הוא נותן לנו גשמיות, שנעשה מכך רוחניות. פעמים כשלרגע אין זה כך, יש לתת לקב"ה אפילו "מנחת עני" והוא נותן בשפע.	עריכה - תבנית - שיחה
כ"ח טבת	בספר החקירה (דרך האמונה) להצמח צדק הנדפס – חסרים הרבה הגהות. הצמח צדק חברו ביחס עם נסיעותיו לפטרבורג, ששם היה צריך לענות על כמה שאלות בענינים אלו.	עריכה - תבנית - שיחה
כ"ט טבת	אנן פועלי דיממא אנן. יום הוא אור, עבודתנו היא עבודת האור, מאכען ליכטיג די וועלט באור תורה. ומלבד כי צריכים לעמוד במעמד ומצב טוב בעזרת השם בעצמו – אליין דארף מען זיין ווי עס דארף צו זיין – הנה כל העבודה היא לזכות להעמיד תלמידים גרונטיקע מענטשען, אשר יהיו מסורים בלבם ודעתם אל הכוונה הפנימית. שאינו מספיק למוד תורה הנגלית וחבוב הקודש בשמירת המצוות, כי אם צריכים גם עבודה שבלב. תרגום ללשון הקודש: אנו, פועלי היום אנו. יום הוא אור, עבודתנו היא עבודת האור, להאיר את העולם באור התורה. ומלבד כי צריכים לעמוד במעמד ומצב טוב בעזרת השם בעצמו – בעצמנו צריכים להיות כמו שצריך – הנה כל העבודה היא לזכות להעמיד תלמידים, אנשים ישרים אשר יהיו מסורים בלבם ודעתם אל הכוונה הפנימית. שאינו מספיק למוד תורה הנגלית וחבוב הקודש בשמירת המצוות, כי אם צריכים גם עבודה שבלב.	עריכה - תבנית - שיחה