משנה/שביעית פרק ז

משנה
שביעית
פרק א • פרק ב • פרק ג • פרק ד • פרק ה • פרק ו • פרק ז • פרק ח • פרק ט • פרק י

משנה א

כלל גדול אמרו בשביעית: כל שהוא מאכל אדם ומאכל בהמה, וממין הצובעים, ואינו מתקיים בארץ, יש לו שביעית, ולדמיו שביעית, יש לו ביעור ולדמיו ביעור. ואיזה? זה עלה הלוף השוטה, ועלה הדנדנה, העולשין, והכרישין, והרגילה, ונץ החלב. ומאכל בהמה, החוחים והדרדרים. וממין הצובעים, ספיחי איסטיס, וקוצה. יש להם שביעית ולדמיהן שביעית, יש להם ביעור ולדמיהן ביעור.

משנה ב

ועוד כלל אחר אמרו, כל שאינו מאכל אדם ומאכל בהמה, וממין הצובעין, ומתקיים בארץ, יש לו שביעית ולדמיו שביעית, אין לו ביעור ואין לדמיו ביעור. אי זהו? עיקר הלוף השוטה, ועיקר הדנדנה, והעקרבנין, והחלביצין, והבוכריא. וממין הצובעין, הפואה והרכפא. יש להם שביעית, ולדמיהן שביעית, אין להם ביעור ולא לדמיהן ביעור. רבי מאיר אומר, דמיהם מתבערין עד ראש השנה. אמרו לו, להן אין ביעור, קל וחומר לדמיהן.

משנה ג

קליפי רמון והנץ שלו, קליפי אגוזים והגלעינין, יש להם שביעית ולדמיהן שביעית. הצבע, צובע לעצמו, ולא יצבע בשכר, שאין עושין סחורה בפירות שביעית, ולא בבכורות, ולא בתרומות, ולא בנבלות, ולא בטרפות, ולא בשקצים, ולא ברמשים. ולא יהיה לוקח ירקות שדה ומוכר בשוק, אבל הוא לוקט ובנו מוכר על ידו. לקח לעצמו והותיר, מותר למכרן.

משנה ד

לקח בכור למשתה בנו או לרגל ולא צריך לו, מותר למכרו. צדי חיה עופות ודגים שנזדמנו להם מינים טמאין, מותרים למכרן. רבי יהודה אומר, אף מי שנתמנה לו לפי דרכו, לוקח ומוכר, ובלבד שלא תהא אומנותו בכך. וחכמים אוסרין.

משנה ה

לולבי זרדים והחרובין, יש להם שביעית ולדמיהן שביעית, יש להן ביעור ולדמיהן ביעור. לולבי האלה והבטנה והאטדין, יש להם שביעית, ולדמיהן שביעית, אין להם ביעור ולא לדמיהן ביעור. אבל לעלין, יש ביעור, מפני שנושרין מאביהן.

משנה ו

הוורד והכופר והקטף והלוטם, יש להם שביעית ולדמיהן שביעית. רבי שמעון אומר, אין לקטף שביעית, מפני שאינו פרי.

משנה ז

ורד חדש שכבשו בשמן ישן, ילקט את הוורד. וישן בחדש, חייב בביעור. חרובין חדשים שכבשן ביין ישן, וישנים בחדש, חייבין בביעור. זה הכלל, כל שהוא בנותן טעם, חייב לבער, מין בשאינו מינו. ומין במינו, כל שהוא. שביעית אוסרת כל שהוא במינה; ושלא במינה, בנותן טעם.