שיחת שלח תנש"א - מוגה: הבדלים בין גרסאות בדף

שיחת שלח תנש"א - מוגה (הצגת מקור)

גרסה מ־16:24, 11 ביולי 2025

נוספו 276 בתים , 11 יולי

מ

החלפת טקסט – "ע"י" ב־"על ידי"

חזותיקוד ויקי

מ. רובין

מפעילי מערכת

2,974

עריכות

@@ שורה 14: / שורה 14: @@
 וצריך להבין: (א) כיון שכל עניני התורה הם בתכלית הדיוק, מסתבר לומר, שהדגשת ענין האחדות בתורה בפרשת שלח דוקא קשורה עם תוכן (רוב) הפרשה – ענין המרגלים, (ב) הקשר והשייכות להזמן שבו קורין בתורה פרשת שלח, בסיומו של חודש סיון, כדלקמן.
-ב. ויש לבאר תחילה תוכן הענין דשילוח המרגלים – הן בפרשת השבוע, והן בהפטורה שהיא סיום וחותם קריאת הפרשה כולה{{הערה|כולל גם פרשת ציצית שבסיום וחותם הפרשה.}}, אשר, עם היותה "מענין הפרשה"{{הערה|שו"ע אדה"ז או"ח ר"ס רפד.}}, שמסופר בה אודות שילוח המרגלים ע"י יהושע{{הערה|שם=:0|יהושע ב, א ואילך.}}, יש בה כמה שינויים לגבי המסופר בפרשה אודות שילוח המרגלים ע"י משה (כמבואר במפרשים{{הערה|ראה אלשיך, אברבנאל, אוה"ח, באר מים חיים (לאחי המהר"ל) ריש פרשתנו. ועוד.}}), ומהם:
+ב. ויש לבאר תחילה תוכן הענין דשילוח המרגלים – הן בפרשת השבוע, והן בהפטורה שהיא סיום וחותם קריאת הפרשה כולה{{הערה|כולל גם פרשת ציצית שבסיום וחותם הפרשה.}}, אשר, עם היותה "מענין הפרשה"{{הערה|שו"ע אדה"ז או"ח ר"ס רפד.}}, שמסופר בה אודות שילוח המרגלים על ידי יהושע{{הערה|שם=:0|יהושע ב, א ואילך.}}, יש בה כמה שינויים לגבי המסופר בפרשה אודות שילוח המרגלים על ידי משה (כמבואר במפרשים{{הערה|ראה אלשיך, אברבנאל, אוה"ח, באר מים חיים (לאחי המהר"ל) ריש פרשתנו. ועוד.}}), ומהם:
 א) במרגלים דמשה נאמר "שלח '''לך'''", ומפרש רש"י (פשוטו של מקרא) "'''לדעתך''', אני '''איני מצוה''' לך, אם תרצה שלח", משא"כ במרגלים דיהושע "בודאי לא עשה יהושע מדעתו רק '''שהשי"ת ציוהו''' ע"כ"{{הערה|[[לקוטי תורה שלח|לקו"ת פרשתנו]] נא, ג.}}, כמובן בפשטות (ועד שאין צורך לפרש בקרא) שלאחרי הקלקול שהי' כתוצאה משילוח המרגלים '''מדעתו''' של משה (ללא ציווי הקב"ה), לא הי' יהושע שולח מרגלים '''מדעתו''', ועכצ"ל "שהשי"ת ציוהו ע"כ".
@@ שורה 32: / שורה 32: @@
 ובהקדמה – ששילוח המרגלים יכול להיות לצורך שתי מטרות: (א) לצורך '''הכיבוש''' – "כדרך כל הבאים להלחם בארץ נכרי' ששולחים לפניהם אנשים לדעת הדרכים ומבוא הערים, ובשובם ילכו התרים בראש הצבא להורות לפניהם הדרכים . . שיתנו להם עצה באיזו עיר ילחמו תחילה ומאיזה צד יהי' נוח לכבוש את הארץ"{{הערה|שם=:1|רמב"ן ריש פרשתנו.}}, (ב) לצורך '''הכניסה לארץ''' (כולל ההתיישבות בה לאחרי ובהמשך להכיבוש) – שידעו ויכירו בטובתה של הארץ, עי"ז "שיגידו<ref name=":1" /> להם כל עניני הארץ לשמחם במעלותי' . . ויעלו בה בחפץ גדול"{{הערה|ויש לומר, שידיעת המעלות התכונות והסגולות המיוחדות של הארץ, דרושה ומועילה גם להכנה לסגל לעצמם אורח-חיים המתאים לארץ מיוחדת זו.}}.
-ויש לומר, ששילוח המרגלים דמשה (לדעתו של משה{{הערה|אף שכוונת '''בנ"י''' ש"באו . . ואמרו נשלחה אנשים לפנינו" היתה באופן אחר, כדלקמן בפנים.}}) לא הי' (כ"כ) לצורך כיבוש הארץ, לדעת הדרכים ומבוא הערים (כי בזמנו של משה לא הי' צורך בדבר), אלא (בעיקר) כדי להכיר את תכונותי' ומעלותי' של הארץ; ושילוח המרגלים דיהושע לא הי' לצורך הכרת תכונות ומעלות הארץ (שתועלת זו כבר נעשתה ע"י המרגלים דמשה), אלא לצורך כיבוש הארץ, לדעת הדרכים ומבוא הערים (כי בזמנו של יהושע הי' צורך בכך), כדלקמן.
+ויש לומר, ששילוח המרגלים דמשה (לדעתו של משה{{הערה|אף שכוונת '''בנ"י''' ש"באו . . ואמרו נשלחה אנשים לפנינו" היתה באופן אחר, כדלקמן בפנים.}}) לא הי' (כ"כ) לצורך כיבוש הארץ, לדעת הדרכים ומבוא הערים (כי בזמנו של משה לא הי' צורך בדבר), אלא (בעיקר) כדי להכיר את תכונותי' ומעלותי' של הארץ; ושילוח המרגלים דיהושע לא הי' לצורך הכרת תכונות ומעלות הארץ (שתועלת זו כבר נעשתה על ידי המרגלים דמשה), אלא לצורך כיבוש הארץ, לדעת הדרכים ומבוא הערים (כי בזמנו של יהושע הי' צורך בכך), כדלקמן.
 ד. ביאור הענין:
@@ שורה 38: / שורה 38: @@
 אע"פ שבקשת בנ"י לשילוח המרגלים היתה "'''ויחפרו''' לנו את הארץ וישיבו אותנו דבר את הדרך אשר נעלה בה ואת הערים אשר נבוא אליהן (תחלה לכבוש)"{{הערה|דברים א, כב (ובפרש"י).}}, מ"מ, לא מצינו בדברי משה להמרגלים שנצטוו '''לחפור''' את הארץ לידע מהיכן היא נוחה ליכבש{{הערה|כדרכם של מרגלים – כפי שמצינו בדברי יוסף לאחיו "מרגלים אתם לראות את ערות הארץ באתם", "גלוי הארץ מהיכן היא נוחה ליכבש" (מקץ שם, ט ובפרש"י).}}.
-וטעם הדבר – י"ל בפשטות – כיון שכיבוש הארץ לא הי' כדרך כל כובשי ארצות בדרך הטבע, אלא '''ע"י הקב"ה'''{{הערה|ולכן, החשש היחידי מהעם היושב עלי', הוא, לא החוזק והריבוי הגשמי (כי, "החזק הוא הרפה המעט הוא אם רב", נוגע לטיב הארץ, כדלקמן בפנים), אלא "אם יש בהם '''אדם כשר''' שיגין עליהם '''בזכותו'''" (פרש"י פרשתנו שם, כ). – ועפ"ז יש לבאר הכרחו של רש"י להוציא המקרא "היש בה עץ" '''מפשוטו''', עץ עושה פרי כפשוטו*.
+וטעם הדבר – י"ל בפשטות – כיון שכיבוש הארץ לא הי' כדרך כל כובשי ארצות בדרך הטבע, אלא '''על ידי הקב"ה'''{{הערה|ולכן, החשש היחידי מהעם היושב עלי', הוא, לא החוזק והריבוי הגשמי (כי, "החזק הוא הרפה המעט הוא אם רב", נוגע לטיב הארץ, כדלקמן בפנים), אלא "אם יש בהם '''אדם כשר''' שיגין עליהם '''בזכותו'''" (פרש"י פרשתנו שם, כ). – ועפ"ז יש לבאר הכרחו של רש"י להוציא המקרא "היש בה עץ" '''מפשוטו''', עץ עושה פרי כפשוטו*.
-'''*) נוסף על ההכרח מסיום הכתוב "והתחזקתם ולקחתם מפרי הארץ והימים ימי ביכורי ענבים", שעפ"ז אין מקום להשאלה "היש בה עץ אם אין".'''}}, כדברי משה ('''בדברי התוכחה'''{{הערה|ועפ"ז מתורצת הקושיא למה לא נתפרש בפרשתנו שמשה לא רצה לשלוח המרגלים והוכיחם כו' – כי בפרשתנו מדובר אודות שילוח המרגלים כפי שהי' בפועל, לדעתו של משה, "'''לתור''' את הארץ", כדלקמן בפנים.}} על בקשתם "נשלחה אנשים לפנינו '''ויחפרו''' לנו את הארץ") "ה' אלקיכם ההולך לפניכם הוא ילחם לכם . . ההולך לפניכם . . באש לילה לראותכם בדרך אשר תלכו בה ובענן יומם"{{הערה|דברים שם, ל־לג.}}, שאין צורך (ועאכו"כ הכרח) לברר "את הדרך אשר נעלה בה", כיון שהענן הולך לפניהם ומראה להם הדרך{{הערה|ואילו היו נכנסים לארץ מיד, ע"י משה – הי' הולך לפניהם גם עמוד הענן לנחותם הדרך.}}.
+'''*) נוסף על ההכרח מסיום הכתוב "והתחזקתם ולקחתם מפרי הארץ והימים ימי ביכורי ענבים", שעפ"ז אין מקום להשאלה "היש בה עץ אם אין".'''}}, כדברי משה ('''בדברי התוכחה'''{{הערה|ועפ"ז מתורצת הקושיא למה לא נתפרש בפרשתנו שמשה לא רצה לשלוח המרגלים והוכיחם כו' – כי בפרשתנו מדובר אודות שילוח המרגלים כפי שהי' בפועל, לדעתו של משה, "'''לתור''' את הארץ", כדלקמן בפנים.}} על בקשתם "נשלחה אנשים לפנינו '''ויחפרו''' לנו את הארץ") "ה' אלקיכם ההולך לפניכם הוא ילחם לכם . . ההולך לפניכם . . באש לילה לראותכם בדרך אשר תלכו בה ובענן יומם"{{הערה|דברים שם, ל־לג.}}, שאין צורך (ועאכו"כ הכרח) לברר "את הדרך אשר נעלה בה", כיון שהענן הולך לפניהם ומראה להם הדרך{{הערה|ואילו היו נכנסים לארץ מיד, על ידי משה – הי' הולך לפניהם גם עמוד הענן לנחותם הדרך.}}.
 שליחותם של המרגלים היא (כמפורש בקרא) "וישלח אותם משה '''לתור''' את הארץ . . '''וראיתם''' את הארץ" – לראות את '''טיב הארץ''', תכונותי' ומעלותי'{{הערה|ומודגש בלשון "ויתורו" – "שיש במשמעותו גם לשון יתרון, כי רצה הקב"ה להראות להם יתרון הארץ על כל הארצות" (כלי יקר ריש פרשתנו).}}: "וראיתם את הארץ מה היא גו' הטובה היא גו' השמנה היא גו'"{{הערה|יג, יח־כ.}} (ולכן צום "והתחזקתם ולקחתם (השתדלות מיוחדה) מפרי הארץ", שיראו פירותי' הטובים והשמנים). ולא עוד אלא שגם '''ראיית העם''' ("וראיתם . . את העם היושב עלי' החזק הוא הרפה המעט הוא אם רב") היא (לא כדי לדעת אם כיבוש הארץ יהי' בנקל אם לאו, אלא) לצורך בירור '''טיב הארץ''' כפי שמשפיעה על העם '''היושב עלי'''' – כפירוש רש"י: "יש '''ארץ מגדלת''' גבורים ויש ארץ מגדלת חלשים ("החזק הוא הרפה"), יש ('''ארץ''') '''מגדלת''' אוכלוסין ויש ממעטת אוכלוסין" ("המעט הוא אם רב"). וגם ראיית "'''הערים''' אשר הוא יושב בהנה הבמחנים אם במבצרים" היא (לא כדי לדעת אם כיבוש הארץ יהי' בנקל אם לאו, אלא) בירור ל"החזק הוא הרפה" – כפירוש רש"י: "סימן מסר להם אם בפרזים יושבין חזקים הם שסומכין על גבורתם, ואם בערים בצורות הם יושבין חלשים הם" – שמזה יודעים '''טיב הארץ''', אם היא "ארץ מגדלת גבורים" או "ארץ מגדלת חלשים"{{הערה|ויש לומר שהכרחו של רש"י לפרש כן (שכל פרטי הענינים שבכתוב עיקרם בנוגע לטיב הארץ) הוא '''מסדר''' ג' הכתובים, שבפסוק הראשון מתחיל "וראיתם את הארץ מה היא" (ואינו מפרט דבר) וממשיך תיכף "ואת העם היושב עלי' החזק הוא הרפה המעט הוא אם רב", ובפסוק השני חוזר לארץ, "ומה הארץ גו' הטובה היא גו' ומה הערים גו' הבמחנים גו'", ומוסיף בפסוק השלישי "ומה הארץ השמנה היא גו'" – דלכאורה מתאים יותר לכתוב '''תחילה ובבת אחת''' כל פרטי הענינים דהארץ, "וראיתם את הארץ מה היא הטובה היא גו' השמנה היא גו'", ואח"כ פרטי הענינים דהעם היושב עלי' והערים אשר הוא יושב בהנה?
@@ שורה 50: / שורה 50: @@
 ובפסוק השלישי ממשיך בנוגע לטיב הארץ עצמה, "ומה '''הארץ''' (כשלעצמה) השמנה היא", ומסיים "והתחזקתם ולקחתם מפרי הארץ", שעי"ז יראו כל בנ"י ש"השמנה היא", כיון שמגדלת פירות טובים.}}.
-ושליחות זו (לראות את טיב הארץ) נתקיימה במילואה ע"י המרגלים – "באנו אל הארץ אשר שלחתנו וגם זבת חלב ודבש היא וזה פרי'"{{הערה|שם, כז.}}, ואילו לא היו מקלקלים ע"י '''ההוספה''' שלהם על השליחות (בנוגע לכיבוש הארץ{{הערה|וגם בענין הריגול – כדברי משה בהתוכחה שבפ' דברים: "'''וירגלו''' אותה".}}), "אפס כי עז העם גו' לא נוכל לעלות גו'"{{הערה|שם, כח־לא.}}, היו כל בנ"י נכנסים לארץ מיד בשמחה ובחפץ גדול.
+ושליחות זו (לראות את טיב הארץ) נתקיימה במילואה על ידי המרגלים – "באנו אל הארץ אשר שלחתנו וגם זבת חלב ודבש היא וזה פרי'"{{הערה|שם, כז.}}, ואילו לא היו מקלקלים על ידי '''ההוספה''' שלהם על השליחות (בנוגע לכיבוש הארץ{{הערה|וגם בענין הריגול – כדברי משה בהתוכחה שבפ' דברים: "'''וירגלו''' אותה".}}), "אפס כי עז העם גו' לא נוכל לעלות גו'"{{הערה|שם, כח־לא.}}, היו כל בנ"י נכנסים לארץ מיד בשמחה ובחפץ גדול.
-והמרגלים דיהושע – לא נשלחו לראות את טיב הארץ (כיון ששליחות זו נתקיימה כבר במילואה ע"י המרגלים דמשה), אלא שליחותם היתה לצורך '''כיבוש הארץ''', כי, כיבוש הארץ ע"י יהושע לא הי' בדרגא (נעלית כ"כ) כמו הכיבוש שהי' צריך להיות ע"י משה{{הערה|ראה לקו"ש ח"ט ע' 9 ואילך. ועוד.}}, ולכן היו זקוקים גם לפעולות בדרך הטבע{{הערה|אף שכיבוש יריחו (מנעולה של ארץ ישראל) הי' באופן נסי – ע"י ההקפות דהכהנים עם ארון הברית, התקיעה בשופרות כו' (משא"כ המשך הכיבוש דכל א"י).}}, החל משילוח מרגלים, כדרך כל הבאים להלחם בארץ נכרי'{{הערה|אף שגם שילוח המרגלים לא הי' בתור ריגול (לדעת הדרכים ומבוא הערים) בדרך הטבע ממש, אלא '''מעין ודוגמא''' בלבד, שלכן אמר להם יהושע "לכו '''ראו''' את הארץ ואת יריחו" (כנ"ל הערה 25).}}.
+והמרגלים דיהושע – לא נשלחו לראות את טיב הארץ (כיון ששליחות זו נתקיימה כבר במילואה על ידי המרגלים דמשה), אלא שליחותם היתה לצורך '''כיבוש הארץ''', כי, כיבוש הארץ על ידי יהושע לא הי' בדרגא (נעלית כ"כ) כמו הכיבוש שהי' צריך להיות על ידי משה{{הערה|ראה לקו"ש ח"ט ע' 9 ואילך. ועוד.}}, ולכן היו זקוקים גם לפעולות בדרך הטבע{{הערה|אף שכיבוש יריחו (מנעולה של ארץ ישראל) הי' באופן נסי – על ידי ההקפות דהכהנים עם ארון הברית, התקיעה בשופרות כו' (משא"כ המשך הכיבוש דכל א"י).}}, החל משילוח מרגלים, כדרך כל הבאים להלחם בארץ נכרי'{{הערה|אף שגם שילוח המרגלים לא הי' בתור ריגול (לדעת הדרכים ומבוא הערים) בדרך הטבע ממש, אלא '''מעין ודוגמא''' בלבד, שלכן אמר להם יהושע "לכו '''ראו''' את הארץ ואת יריחו" (כנ"ל הערה 25).}}.
 ה. עפ"ז יש לבאר פרטי השינויים שבין שילוח המרגלים דמשה לשילוח המרגלים דיהושע:
-בזמנו של משה לא צוה הקב"ה לשלוח מרגלים, כיון שהסיבה (העיקרית) לשילוח מרגלים כדרך כל הבאים להלחם בארץ נכרי' '''אינה שייכת''' בכיבוש הארץ ע"י הקב"ה. אלא "לפי שבאו ישראל ואמרו נשלחה אנשים לפנינו", שרצונם הי' לשלוח מרגלים כדי לחפור את הארץ, הסכים משה לכך מתוך תקוה שיחזרו בהם כשיראו שאינו מעכב{{הערה|כפרש"י דברים א, כג: "משל לאדם שאומר לחבירו כו' אף אני הודיתי לדבריכם שמא תחזרו בכם כשתראו שאיני מעכב".}}, ובראותו שאינם חוזרים בהם, "נמלך בשכינה" האם יש מקום לשילוח מרגלים (לא כדי לחפור את הארץ, אלא כדי) לראות את טיב הארץ, ואמר לו הקב"ה "שלח '''לך'''", "'''לדעתך''' . . אם תרצה שלח"{{הערה|ועפ"ז יש לתרץ התמיהה בפרש"י בפ' דברים "וייטב בעיני הדבר", "בעיני ולא בעיני המקום, ואם בעיני משה הי' טוב למה אמרה בתוכחות וכו'" – דלכאורה, הקושיא העיקרית היא: אם לא הוטב בעיני המקום למה שלחם משה – כי, זה שלא הוטב בעיני המקום הוא בקשתם '''לחפור''' את הארץ, וזה ש"נמלך בשכינה" הוא בנוגע לשילוח המרגלים בפועל '''לראות''' טובת הארץ.}}, היינו, שמצד הקב"ה אין צורך בשילוח מרגלים גם לא לצורך ראיית טיב הארץ, שהרי "אני אמרתי להם '''שהיא טובה''', שנאמר{{הערה|שמות ג, יז. – וסיומא דקרא "אל ארץ זבת חלב ודבש".
+בזמנו של משה לא צוה הקב"ה לשלוח מרגלים, כיון שהסיבה (העיקרית) לשילוח מרגלים כדרך כל הבאים להלחם בארץ נכרי' '''אינה שייכת''' בכיבוש הארץ על ידי הקב"ה. אלא "לפי שבאו ישראל ואמרו נשלחה אנשים לפנינו", שרצונם הי' לשלוח מרגלים כדי לחפור את הארץ, הסכים משה לכך מתוך תקוה שיחזרו בהם כשיראו שאינו מעכב{{הערה|כפרש"י דברים א, כג: "משל לאדם שאומר לחבירו כו' אף אני הודיתי לדבריכם שמא תחזרו בכם כשתראו שאיני מעכב".}}, ובראותו שאינם חוזרים בהם, "נמלך בשכינה" האם יש מקום לשילוח מרגלים (לא כדי לחפור את הארץ, אלא כדי) לראות את טיב הארץ, ואמר לו הקב"ה "שלח '''לך'''", "'''לדעתך''' . . אם תרצה שלח"{{הערה|ועפ"ז יש לתרץ התמיהה בפרש"י בפ' דברים "וייטב בעיני הדבר", "בעיני ולא בעיני המקום, ואם בעיני משה הי' טוב למה אמרה בתוכחות וכו'" – דלכאורה, הקושיא העיקרית היא: אם לא הוטב בעיני המקום למה שלחם משה – כי, זה שלא הוטב בעיני המקום הוא בקשתם '''לחפור''' את הארץ, וזה ש"נמלך בשכינה" הוא בנוגע לשילוח המרגלים בפועל '''לראות''' טובת הארץ.}}, היינו, שמצד הקב"ה אין צורך בשילוח מרגלים גם לא לצורך ראיית טיב הארץ, שהרי "אני אמרתי להם '''שהיא טובה''', שנאמר{{הערה|שמות ג, יז. – וסיומא דקרא "אל ארץ זבת חלב ודבש".
 ויש לומר, שרש"י מביא רק התחלת הפסוק אף שהעיקר הוא סיומו, כדי להדגיש '''גודל התרעומת''' על הבקשה דשילוח המרגלים (שלכן "חייהם שאני נותן להם מקום לטעות בדברי המרגלים למען לא ירשוה") – דכיון שהקב"ה העלה אותם "'''מעני''' (שעבוד) מצרים", צריכים להודות על כל ארץ שתנתן להם, שאפילו אם אינה "ארץ טובה", ה"ז באין־ערוך ל"עני מצרים", ועאכו"כ כש"אני אמרתי להם שהיא טובה", ולא עוד אלא ש"חברון שבע שנים נבנתה לפני צוען מצרים", שאפילו חברון, "טרשין שבארץ ישראל", טובה שבעה חלקים מצוען שהיא המעולה שבארץ מצרים המעולה בכל הארצות (פרשתנו שם, כב ובפרש"י).}} אעלה אתכם מעני מצרים וגו'", ואעפ"כ היתה דעתו של משה שיש לשלוח מרגלים שיראו את טיב הארץ, כי, בהיותו רוען של ישראל, ראה והרגיש את '''הצורך שלהם''' לשמוע ע"ד טיב הארץ מאנשים שיראוה תחילה, "שיגידו להם כל עניני הארץ לשמחם במעלותי' . . ויעלו בה בחפץ גדול".
@@ שורה 66: / שורה 66: @@
 '''*) ועד"ז ביוסף, "ואני נתתי לך שכם אחד על אחיך", "שכם ממש" – ה"ז "חלק אחד''' יתירה '''על אחיך" (שם מח, כב ובפרש"י).'''
-'''**) וגם בשבט יהודה ישכר ואשר''' שנרמז '''בהם ע"ד חלקם בארץ – "נתנבא על ארץ יהודה שתהא מושכת יין כמעיין", "ראה (ישכר) לחלקו ארץ מבורכת וטובה להוציא פירות" ב"חלקו של אשר . . יהיו זיתים מרובים" (פרש"י שם, יא-טו-כ) – לא נתפרש''' היכן '''היא ארצם. ועד"ז בשבט גד, "כל גדודיו ישובו על עקבם לנחלתם שלקחו בעבר הירדן" (פרש"י שם, יט), ו(בנות) מנשה ש"נטלו חלק בשני עברי הירדן" (פרש"י שם, כב) – לא נתפרש''' המקום המדוייק'''. וגם בשבט נפתלי שמפרש רש"י "זו בקעת גינוסר" (שם, כא) – ה"ז פירוש רש"י (שבמקום זה נתקיימה ברכת יעקב), ולא נתפרש בדברי יעקב.'''}} (שנקבעה ע"פ גורל, כמפורש בקרא{{הערה|פינחס כו, נה.}} (שנאמר קרוב לסוף שנת הארבעים) "אך בגורל יחלק את הארץ", והחלוקה ע"פ הגורל בפועל{{הערה|לתשעת המטות וחצי המטה שקיבלו נחלתם בעבר הירדן מערבה, משא"כ שני המטות וחצי המטה שקיבלו נחלתם בעבר הירדן מזרחה ע"י משה, אבל, קרוב לסוף שנת הארבעים, לאחרי שביקשו שלא לעבור את הירדן, ועד אז היו סבורים שכל בנ"י ינחלו בעבר הירדן מערבה (ראה בארוכה סה"ש תש"נ ח"ב ע' 543 ואילך).}} היתה לאחרי כיבוש הארץ ע"י יהושע{{הערה|יהושע יד, א ואילך.}}), הוצרכו כל י"ב הנשיאים לתור את הארץ כולה, שעי"ז ידעו בוודאות שראו גם חלקם בארץ.
+'''**) וגם בשבט יהודה ישכר ואשר''' שנרמז '''בהם ע"ד חלקם בארץ – "נתנבא על ארץ יהודה שתהא מושכת יין כמעיין", "ראה (ישכר) לחלקו ארץ מבורכת וטובה להוציא פירות" ב"חלקו של אשר . . יהיו זיתים מרובים" (פרש"י שם, יא-טו-כ) – לא נתפרש''' היכן '''היא ארצם. ועד"ז בשבט גד, "כל גדודיו ישובו על עקבם לנחלתם שלקחו בעבר הירדן" (פרש"י שם, יט), ו(בנות) מנשה ש"נטלו חלק בשני עברי הירדן" (פרש"י שם, כב) – לא נתפרש''' המקום המדוייק'''. וגם בשבט נפתלי שמפרש רש"י "זו בקעת גינוסר" (שם, כא) – ה"ז פירוש רש"י (שבמקום זה נתקיימה ברכת יעקב), ולא נתפרש בדברי יעקב.'''}} (שנקבעה ע"פ גורל, כמפורש בקרא{{הערה|פינחס כו, נה.}} (שנאמר קרוב לסוף שנת הארבעים) "אך בגורל יחלק את הארץ", והחלוקה ע"פ הגורל בפועל{{הערה|לתשעת המטות וחצי המטה שקיבלו נחלתם בעבר הירדן מערבה, משא"כ שני המטות וחצי המטה שקיבלו נחלתם בעבר הירדן מזרחה על ידי משה, אבל, קרוב לסוף שנת הארבעים, לאחרי שביקשו שלא לעבור את הירדן, ועד אז היו סבורים שכל בנ"י ינחלו בעבר הירדן מערבה (ראה בארוכה סה"ש תש"נ ח"ב ע' 543 ואילך).}} היתה לאחרי כיבוש הארץ על ידי יהושע{{הערה|יהושע יד, א ואילך.}}), הוצרכו כל י"ב הנשיאים לתור את הארץ כולה, שעי"ז ידעו בוודאות שראו גם חלקם בארץ.
-ולכן היתה שליחותם בפירסום (ופשיטא שלא באופן ד"מרגלים חרש") – לא מבעי בנוגע להידיעה דכל בנ"י, כיון שכוונת שליחותם היתה שיגידו '''לכל בנ"י''' טובת הארץ כדי לשמח לבם ויעלו בחפץ גדול, אלא גם בנוגע ליושבי הארץ, שנוסף לכך שלא עשו פעולות '''להטמין את עצמם כמרגלים''' (שמשתדלים גם להתערב בין יושבי הארץ כדי לשמוע דיבוריהם ולהכיר במחשבתם אם פוחדים מהאויב וכיו"ב), כיון שלא נשלחו לרגל את הארץ, לא חששו לעורר תשומת־לב דיושבי הארץ ע"י הליכתם יחד (בגלל הצורך בדבר כדי למלא שליחותם בראיית הארץ '''בשלימות''', שכולם יראו כל חלקי הארץ כולה), כי, כמו שכיבוש הארץ הוא ע"י הקב"ה, שלא בדרך הטבע, כך גם שילוח והליכת המרגלים הוא שלא בדרך הטבע, ללא חשש מסכנה טבעית (אלא שבפועל עשה הקב"ה נס שיהיו טרודים באבלם ולא יתנו לב אליהם).
+ולכן היתה שליחותם בפירסום (ופשיטא שלא באופן ד"מרגלים חרש") – לא מבעי בנוגע להידיעה דכל בנ"י, כיון שכוונת שליחותם היתה שיגידו '''לכל בנ"י''' טובת הארץ כדי לשמח לבם ויעלו בחפץ גדול, אלא גם בנוגע ליושבי הארץ, שנוסף לכך שלא עשו פעולות '''להטמין את עצמם כמרגלים''' (שמשתדלים גם להתערב בין יושבי הארץ כדי לשמוע דיבוריהם ולהכיר במחשבתם אם פוחדים מהאויב וכיו"ב), כיון שלא נשלחו לרגל את הארץ, לא חששו לעורר תשומת־לב דיושבי הארץ על ידי הליכתם יחד (בגלל הצורך בדבר כדי למלא שליחותם בראיית הארץ '''בשלימות''', שכולם יראו כל חלקי הארץ כולה), כי, כמו שכיבוש הארץ הוא על ידי הקב"ה, שלא בדרך הטבע, כך גם שילוח והליכת המרגלים הוא שלא בדרך הטבע, ללא חשש מסכנה טבעית (אלא שבפועל עשה הקב"ה נס שיהיו טרודים באבלם ולא יתנו לב אליהם).
-משא"כ במרגלים דיהושע – כיון ששליחותם לא היתה לראות טובת הארץ (שכבר נודע הדבר ע"י המרגלים דמשה), אלא ע"ד ובדוגמת{{הערה|אבל לא ממש, כנ"ל הערות 58־57.}} כל הבאים להלחם בארץ נכרי' בדרך הטבע, לכן, "וישלח יהושע שנים אנשים מרגלים חרש": '''שנים''' בלבד, ולא י"ב, '''ואנשים''' סתם, ולא נשיאי ישראל, כיון שהצורך בי"ב נשיאים הוא כדי להודיע לכל בנ"י טובת הארץ על כל חלקי', אבל כדי לרגל את הארץ מספיק (ואדרבה: '''מוטב יותר''') לשלוח שנים (ולא י"ב) ואנשים סתם (לא נשיאים){{הערה|"כדרך העמים השולחים מרגלים שישלחו איש אחד או שנים . . ושיהיו אנשים ריקים ופוחזים" (אברבנאל שם), "דרכם לשלוח קלי עולם מפני שהם מסתכנים" (אלשיך שם).}}, ו"'''מרגלים''' (ששליחותם באופן ד)'''חרש'''" דוקא, הן בנוגע לבנ"י, שאין צורך שכל בנ"י ידעו שנשלחו מרגלים (ומוטב שלא יודעים ומפרסמים כדי שלא יתפרסם '''לחוץ'''), כי אם שרי הצבא וכיו"ב, שצריך להורות הדרך שילכו בה, ועאכו"כ בנוגע ליושבי הארץ, שהוצרכו לעשות פעולות להסתיר את עצמם.
+משא"כ במרגלים דיהושע – כיון ששליחותם לא היתה לראות טובת הארץ (שכבר נודע הדבר על ידי המרגלים דמשה), אלא ע"ד ובדוגמת{{הערה|אבל לא ממש, כנ"ל הערות 58־57.}} כל הבאים להלחם בארץ נכרי' בדרך הטבע, לכן, "וישלח יהושע שנים אנשים מרגלים חרש": '''שנים''' בלבד, ולא י"ב, '''ואנשים''' סתם, ולא נשיאי ישראל, כיון שהצורך בי"ב נשיאים הוא כדי להודיע לכל בנ"י טובת הארץ על כל חלקי', אבל כדי לרגל את הארץ מספיק (ואדרבה: '''מוטב יותר''') לשלוח שנים (ולא י"ב) ואנשים סתם (לא נשיאים){{הערה|"כדרך העמים השולחים מרגלים שישלחו איש אחד או שנים . . ושיהיו אנשים ריקים ופוחזים" (אברבנאל שם), "דרכם לשלוח קלי עולם מפני שהם מסתכנים" (אלשיך שם).}}, ו"'''מרגלים''' (ששליחותם באופן ד)'''חרש'''" דוקא, הן בנוגע לבנ"י, שאין צורך שכל בנ"י ידעו שנשלחו מרגלים (ומוטב שלא יודעים ומפרסמים כדי שלא יתפרסם '''לחוץ'''), כי אם שרי הצבא וכיו"ב, שצריך להורות הדרך שילכו בה, ועאכו"כ בנוגע ליושבי הארץ, שהוצרכו לעשות פעולות להסתיר את עצמם.
 ובשמעם את דברי רחב "ידעתי כי נתן ה' לכם את הארץ וכי נפלה אימתכם עלינו וכי נמוגו '''כל יושבי הארץ''' מפניכם . . וימס לבבנו ולא קמה עוד רוח באיש מפניכם"{{הערה|שם ב, ט־יא.}} – לא היו צריכים לצאת לרחובה של עיר לשמוע מה בפי הבריות, ולכן (לאחרי שהתחבאו ג' ימים בהר עד שוב הרודפים) חזרו אל יהושע ואמרו "כי נתן ה' בידינו את כל הארץ וגם נמוגו כל יושבי הארץ מפנינו"{{הערה|שם, כד.}}, כיון שנתמלאה שליחותם.
@@ שורה 82: / שורה 82: @@
 ויש לומר – ע"פ האמור לעיל – שגם '''בפועל ממש''' היתה '''תועלת רצוי'''' משילוח המרגלים, כי, בשובם ובאמרם "באנו אל הארץ אשר שלחתנו וגם זבת חלב ודבש היא וזה פרי'", ידעו כל בנ"י בבירור ובוודאות (לא רק באופן של אמונה) טובת ומעלת הארץ, וידיעה זו הועילה ופעלה פעולתה – '''לאחרי משך זמן'''{{הערה|להעיר מאבות פ"ד מ"ג: "אין לך אדם שאין לו שעה" – שבודאי ש"אותה שעה" פועלת פעולתה, אף שיתכן (מאיזו סיבה שהיא) שהפעולה תהי' לאחרי משך זמן.}}, בנוגע לכיבוש וכניסה לארץ בזמן יהושע, שעלו בשמחה ובחפץ גדול (גם) על סמך דברי המרגלים דמשה שראו טובת הארץ בעיני בשר.
-ובעומק יותר – ע"פ פנימיות הענינים – שבשליחותם לתור את הארץ פעלו ענין גדול ביותר{{הערה|ראה גם באר מים חיים שבהערה 19.}} (לא רק לאחרי זמן, אלא גם) ב"אותה שעה" (כהדיוק בפירוש רש"י "'''אותה שעה''' כשרים היו") – '''התחלה ופתיחה'''{{הערה|וכיון ש"כל ההתחלות קשות" (מכילתא ופרש"י יתרו יט, ה), ובפרט בפתיחת דרך חדשה (ראה לקו"ש ח"כ ס"ע 74. וש"נ) – לכן הוצרך הדבר להיות ע"י "כל נשיא בהם . . ראשי אלפי ישראל", ובשליחותו של משה דוקא.}} דכיבוש וכניסה לארץ ע"י כל בנ"י{{הערה|'''ע"ד''' פעולת משה ע"י ראיית הארץ (ראה צפע"נ עה"ת ברכה לד, א).}}.
+ובעומק יותר – ע"פ פנימיות הענינים – שבשליחותם לתור את הארץ פעלו ענין גדול ביותר{{הערה|ראה גם באר מים חיים שבהערה 19.}} (לא רק לאחרי זמן, אלא גם) ב"אותה שעה" (כהדיוק בפירוש רש"י "'''אותה שעה''' כשרים היו") – '''התחלה ופתיחה'''{{הערה|וכיון ש"כל ההתחלות קשות" (מכילתא ופרש"י יתרו יט, ה), ובפרט בפתיחת דרך חדשה (ראה לקו"ש ח"כ ס"ע 74. וש"נ) – לכן הוצרך הדבר להיות על ידי "כל נשיא בהם . . ראשי אלפי ישראל", ובשליחותו של משה דוקא.}} דכיבוש וכניסה לארץ על ידי כל בנ"י{{הערה|'''ע"ד''' פעולת משה על ידי ראיית הארץ (ראה צפע"נ עה"ת ברכה לד, א).}}.
-ויש להוסיף ולהמתיק, שבכללות הענין דכיבוש וכניסה לארץ (ובפרט בהקדמת שילוח המרגלים) מודגש הענין '''דבירור התחתון'''{{הערה|ולכן הי' כיבוש הארץ בפועל (לאחרי שילוח המרגלים בדרך הטבע) ע"י יהושע דוקא – "כפני לבנה" (ב"ב עה, סע"א).}}, וענין זה מודגש ביותר בהעלי' '''בשמחה ובחפץ גדול''' כתוצאה משילוח המרגלים דמשה שראו טובת הארץ בעיני בשר – שהשמחה והחפץ היא לא רק מצד האמונה בה' ("אני אמרתי להם שהיא טובה"), אלא גם מצד '''התחתון'''.
+ויש להוסיף ולהמתיק, שבכללות הענין דכיבוש וכניסה לארץ (ובפרט בהקדמת שילוח המרגלים) מודגש הענין '''דבירור התחתון'''{{הערה|ולכן הי' כיבוש הארץ בפועל (לאחרי שילוח המרגלים בדרך הטבע) על ידי יהושע דוקא – "כפני לבנה" (ב"ב עה, סע"א).}}, וענין זה מודגש ביותר בהעלי' '''בשמחה ובחפץ גדול''' כתוצאה משילוח המרגלים דמשה שראו טובת הארץ בעיני בשר – שהשמחה והחפץ היא לא רק מצד האמונה בה' ("אני אמרתי להם שהיא טובה"), אלא גם מצד '''התחתון'''.
 ויש לומר, שענין זה מרומז בדיוק לשון רש"י "אותה שעה '''כשרים''' היו" – "כשרים" דייקא, ולא צדיקים וכיו"ב:
@@ שורה 96: / שורה 96: @@
 ובהקדם ביאור הצורך דשילוח "שנים עשר אנשים איש אחד לשבט" (כדי שכל נשיא ונשיא יראה חלק הארץ דשבטו) בפנימיות הענינים – לפי שארץ ישראל נחלקת לי"ב חלקים, כנגד י"ב שבטי ישראל, אשר, כל שבט ושבט במסילתו יעלה, שלכל שבט יש אופן עבודה שלו [ולדוגמא: החלוקה הכללית דבנ"י '''לישכר וזבולון''', יושבי אוהל ובעלי עסק, מארי תורה ומארי עובדין טבין{{הערה|ראה תניא [[אגרת הקודש סימן ה'|אגה"ק ס"ה]] (קט, א). ובכ"מ.}}, ועד"ז בנוגע להחלוקה הפרטית די"ב שבטי ישראל]{{הערה|ראה לקו"ש חכ"ג ע' 54. וש"נ.}}, ובהתאם לכך יש לו גם '''חלק א'''' מי"ב חלקי הארץ שבירורו שייך לאופן העבודה דשבט זה{{הערה|להעיר מספרי עקב יא, יו"ד: "י"ב ארצות ניתנו כנגד י"ב שבטי ישראל, ולא שוו טעם פירות ארצו של זה כטעם פירות ארצו של זה".}}, ובצירוף העבודה די"ב שבטי ישראל ("יחד שבטי ישראל"{{הערה|ברכה לג, ה.}}) בבירור י"ב חלקי הארץ נעשה הבירור דכל הארץ כולה, כל פרטי ההתחלקות שבה הכוללים כל פרטי ההתחלקות שבארץ הלזו התחתונה{{הערה|להעיר מהענין די"ב גבולי אלכסון – "כמו עד"מ האלכסון שכולל ומאחד ב' קצוות גשמיים מזרח ומערב מעלה ומטה כו'", התכללות והתאחדות דששה קצוות (ראה אוה"ת בראשית ו, סע"ב ואילך).}} (כל העולם כולו שנברא בשביל ישראל{{הערה|שם=:2|פרש"י עה"ת בתחלתו. ובכ"מ.}}), כיון שארץ ישראל כוללת ויש בה מכל הארצות (כמבואר במדרשי חז"ל{{הערה|ראה ספרי ר"פ עקב (הובא ביל"ש פרשתנו רמז תשמג): "א"י שהיתה חביבה מכל נבראת קודם לכל, שנאמר עד לא עשה ארץ וחוצות וראש עפרות תבל, ארץ אלו שאר ארצות . . וראש עפרות תבל זו ארץ ישראל . . למה נקרא תבל שמה שהיא מתובלת בכל, שכל הארצות יש בזו מה שאין בזו . . אבל א"י אינה חסרה כלום כו'".}}).
-ועפ"ז צריך להבין הטעם (בפנימיות הענינים) שכל א' מי"ב נשיאי ישראל הלך לתור את הארץ כולה, לא רק החלק דשבטו (ובפרט שהי' ידוע החלק (לכמה שבטים) מברכת יעקב{{הערה|ראה לעיל הערה 63.}}), אלא גם החלקים דשאר השבטים – דלכאורה, כיון שעבודתו של שבט זה היא בחלק מסויים השייך לו, מהו הצורך ומהי התועלת בכך שיתור גם את החלקים דשאר השבטים, שעבודת בירורם שייכת ונעשית ע"י שאר השבטים?
+ועפ"ז צריך להבין הטעם (בפנימיות הענינים) שכל א' מי"ב נשיאי ישראל הלך לתור את הארץ כולה, לא רק החלק דשבטו (ובפרט שהי' ידוע החלק (לכמה שבטים) מברכת יעקב{{הערה|ראה לעיל הערה 63.}}), אלא גם החלקים דשאר השבטים – דלכאורה, כיון שעבודתו של שבט זה היא בחלק מסויים השייך לו, מהו הצורך ומהי התועלת בכך שיתור גם את החלקים דשאר השבטים, שעבודת בירורם שייכת ונעשית על ידי שאר השבטים?
 והביאור בזה – בפשטות – שהפעולה דכל נשיא לתור את הארץ כולה, גם חלקי הארץ דשאר השבטים, היא, מצד הציווי "ואהבת לרעך כמוך"{{הערה|קדושים יט, יח.}}, כיון ש"כל ישראל ערבים (ומעורבים) זה בזה"{{הערה|שבועות לט, סע"א. וש"נ.}}, ועד ל"קומה{{הערה|ראה בארוכה [[לקוטי תורה נצבים|לקו"ת ר"פ נצבים]]. ובכ"מ.}} אחת שלימה"{{הערה|ולהעיר, שהדין שעשרה מישראל נקראים "עדה" (מציאות אחת) – למדים מפרשת המרגלים (מגילה כג, ב – הובא בפרש"י פרשתנו יד, כז). – נתבאר בארוכה בלקו"ש חל"ג ע' 85 ואילך.}}.
-ובעומק יותר – שע"י ההתאחדות דכל שבטי ישראל שמודגשת בכך שכל נשיא הלך לתור את הארץ כולה נעשית הפעולה דבירור הארץ '''באופן נעלה יותר''', להיותה מצד וע"י דרגא נעלית בישראל שלמעלה מהתחלקות לי"ב שבטים, הבחי' '''שלמעלה מהתחלקות''', כפי שנמשכת וחודרת בדרגת '''ההתחלקות''', כדלקמן.
+ובעומק יותר – שעל ידי ההתאחדות דכל שבטי ישראל שמודגשת בכך שכל נשיא הלך לתור את הארץ כולה נעשית הפעולה דבירור הארץ '''באופן נעלה יותר''', להיותה מצד ועל ידי דרגא נעלית בישראל שלמעלה מהתחלקות לי"ב שבטים, הבחי' '''שלמעלה מהתחלקות''', כפי שנמשכת וחודרת בדרגת '''ההתחלקות''', כדלקמן.
 ח.  ובהקדם ביאור הקשר והשייכות דשילוח המרגלים לחודש סיון – ששילוח המרגלים הי' בכ"ט סיון{{הערה|תענית כט, א.}}, ומודגש גם בהקריאה דפרשת המרגלים קרוב לסיומו של חודש סיון – החודש '''דמתן־תורה''':
-ידוע שבירור העולם נעשה בכח וע"י העבודה דישראל '''בתורה''', ובלשון הקבלה והחסידות{{הערה|ראה ע"ח שי"ח פ"ה. של"ח דרוש א. תניא [[אגרת הקודש סימן כ"ח|אגה"ק סכ"ח]] בשם זוה"ק. ובכ"מ.}} "בחכמה (דוקא) אתברירו", חכמת התורה{{הערה|ויש לומר, שענין זה מרומז גם ב"שלח לך, '''לדעתך'''" – שעיקר ושלימות הבירור הוא ע"י חכמה בשלימותה, שכוללת גם (בינה ובעיקר) '''דעת'''.}}. ויש לומר, שמטעם זה הי' שילוח המרגלים (ההתחלה והפתיחה דבירור העולם בהכיבוש והכניסה לארץ) '''בסיומו של חודש סיון''' – כשיוצאים מזמן מ"ת לעבודה דבירור העולם{{הערה|ומודגש גם בהקריאה בתורה בשבת מברכים חודש תמוז, חודש הרביעי – כי, החילוק שבין חודש השלישי לחודש הרביעי הוא ע"ד החילוק שבין בחי' המשפיע לבחי' המקבל (גימ"ל דל"ת – "גמול דלים" (שבת קד, א)), ולכן, בשבת האחרון דחודש השלישי מברכים חודש הרביעי, שזוהי הנתינת-כח להיציאה והירידה למטה לעסוק בבירור העולם.}} בכח וע"י התורה.
+ידוע שבירור העולם נעשה בכח ועל ידי העבודה דישראל '''בתורה''', ובלשון הקבלה והחסידות{{הערה|ראה ע"ח שי"ח פ"ה. של"ח דרוש א. תניא [[אגרת הקודש סימן כ"ח|אגה"ק סכ"ח]] בשם זוה"ק. ובכ"מ.}} "בחכמה (דוקא) אתברירו", חכמת התורה{{הערה|ויש לומר, שענין זה מרומז גם ב"שלח לך, '''לדעתך'''" – שעיקר ושלימות הבירור הוא על ידי חכמה בשלימותה, שכוללת גם (בינה ובעיקר) '''דעת'''.}}. ויש לומר, שמטעם זה הי' שילוח המרגלים (ההתחלה והפתיחה דבירור העולם בהכיבוש והכניסה לארץ) '''בסיומו של חודש סיון''' – כשיוצאים מזמן מ"ת לעבודה דבירור העולם{{הערה|ומודגש גם בהקריאה בתורה בשבת מברכים חודש תמוז, חודש הרביעי – כי, החילוק שבין חודש השלישי לחודש הרביעי הוא ע"ד החילוק שבין בחי' המשפיע לבחי' המקבל (גימ"ל דל"ת – "גמול דלים" (שבת קד, א)), ולכן, בשבת האחרון דחודש השלישי מברכים חודש הרביעי, שזוהי הנתינת-כח להיציאה והירידה למטה לעסוק בבירור העולם.}} בכח ועל ידי התורה.
 וכיון שבישראל ותורה ישנם ב' דרגות (בכללות), דרגת האחדות, ודרגת ההתחלקות{{הערה|החל מההתחלקות לשלש – "אוריאן תליתאי כו' לעם תליתאי" (שבת פח, א).}}, כידוע{{הערה|מגלה עמוקות אופן קפו.}} ש"ישראל" ר"ת "יש ששים ריבוא אותיות לתורה", שלכל א' מישראל יש אות פרטית בתורה (שממנה נמשכת חיותו כו'){{הערה|ראה סה"מ תש"ו ע' 46. תש"ט ע' 41 (הב'). ועוד.}}, שע"פ דין צריכה להיות כל אות מוקפת גויל{{הערה|מנחות כט, א. רמב"ם הל' תפילין פ"א הי"ט. טושו"ע יו"ד סרע"ד ס"ד. או"ח סל"ב ס"ד. שו"ע אדה"ז או"ח שם ס"ה.}}, כל אות בפני עצמה, וביחד עם זה, כל ס"ר האותיות דס"ר בנ"י הם מציאות אחת, "תורה אחת", כספר תורה שכשרותו תלוי' בכשרות כל האותיות שבו (לא חסר ולא יתיר){{הערה|ראה זח"ג עא, א. תקו"ז תכ"ה. שו"ת נוב"י מהד"ת או"ח סק"ט. אבני נזר יו"ד ח"ב סשע"א.}} – יש לומר, שבהתאם לכך ישנם ב' אופנים בבירור העולם (שנברא בשביל ישראל ובשביל התורה<ref name=":2" />), בירור מצד דרגת ההתחלקות שבתורה ובישראל, ובירור (נעלה יותר) מצד דרגת האחדות שבתורה ובישראל.
@@ שורה 116: / שורה 116: @@
 ודוגמתו בישראל – שענין האחדות הוא מצד הנשמה, ש"כולן מתאימות ואב א' לכולנה . . מצד שרש נפשם בה' אחד"{{הערה|שם=:3|תניא [[לקוטי אמרים פרק ל"ב|רפל"ב]].}}, וענין ההתחלקות הוא מצד הירידה בגוף ("שהגופים מחולקים"<ref name=":3" />) כדי לברר העולם.
-ובפרטיות יותר בעבודת הנשמה עצמה – שענין ההתחלקות הוא מצד הכחות הפרטיים דשכל ומדות, וענין האחדות הוא עצם הנשמה שלמעלה מהתחלקות דכחות פרטיים, שהתגלותה ע"י הביטול והעדר המציאות.
+ובפרטיות יותר בעבודת הנשמה עצמה – שענין ההתחלקות הוא מצד הכחות הפרטיים דשכל ומדות, וענין האחדות הוא עצם הנשמה שלמעלה מהתחלקות דכחות פרטיים, שהתגלותה על ידי הביטול והעדר המציאות.
 והחידוש שבדבר – שאף שעיקר העבודה דבירור העולם היא מצד דרגת ההתחלקות שבתורה ובישראל, ואילו דרגת האחדות שבתורה ובישראל היא למעלה מהעולם, מ"מ, צריכה להיות העבודה בעולם גם מצד דרגת האחדות שבתורה ובישראל, שעי"ז נעשה בירור העולם בתכלית השלימות, שנמשך ומתגלה בעולם דרגת האלקות שלמעלה מהעולם, ועד לאחדות הפשוטה.
-י. ויש לומר, שב' האופנים דבירור העולם (מצד דרגת ההתחלקות ומצד דרגת האחדות) מרומזים בב' האופנים דשילוח המרגלים, ע"י משה וע"י יהושע:
+י. ויש לומר, שב' האופנים דבירור העולם (מצד דרגת ההתחלקות ומצד דרגת האחדות) מרומזים בב' האופנים דשילוח המרגלים, על ידי משה ועל ידי יהושע:
 בשילוח המרגלים דמשה – "שנים עשר אנשים איש אחד לשבט" שהלכו לתור את כל י"ב חלקי הארץ שנתחלקה לי"ב השבטים – מודגשת הפעולה דבירור הארץ באופן של '''התחלקות''';
-וענין זה נעשה ע"י ומצד בחינת '''ההתחלקות''' שבישראל ובתורה – "'''לדעתך'''" – בחי' הדעת, שכולל גם חכמה ובינה, וכל המדות שנולדים מן המוחין{{הערה|ראה תניא [[לקוטי אמרים פרק ג'|ספ"ג]].}}, כחות פנימיים שהם באופן של התחלקות, ו"לדעת'''ך'''" דייקא, דעת האדם, שרומז על הירידה וההתלבשות דתורה (דעת) בדעת האדם, שאז שייך ונעשה בה ענין של התחלקות.
+וענין זה נעשה על ידי ומצד בחינת '''ההתחלקות''' שבישראל ובתורה – "'''לדעתך'''" – בחי' הדעת, שכולל גם חכמה ובינה, וכל המדות שנולדים מן המוחין{{הערה|ראה תניא [[לקוטי אמרים פרק ג'|ספ"ג]].}}, כחות פנימיים שהם באופן של התחלקות, ו"לדעת'''ך'''" דייקא, דעת האדם, שרומז על הירידה וההתלבשות דתורה (דעת) בדעת האדם, שאז שייך ונעשה בה ענין של התחלקות.
 ובשילוח המרגלים דיהושע – "שנים אנשים" (ולא י"ב), ולא הלכו לתור את הארץ כולה, כי אם ליריחו, מנעולה של ארץ ישראל{{הערה|תנחומא בהעלותך יו"ד. במדב"ר פט"ו, טו. ועוד.}} (שכוללת כל הארץ כולה) – מודגשת הפעולה דבירור '''כללות''' הארץ באופן '''שלמעלה מהתחלקות''';
-וענין זה נעשה ע"י ומצד בחינת '''האחדות''' שבישראל ובתורה – "לא . . מדעתו רק שהשי"ת ציוהו" – לא מצד בחי' הדעת (כחות פנימיים), ודעת האדם שהוא באופן של מציאות, אלא מצד ציווי הקב"ה, באופן של '''קבלת עול וביטול''' דהנשמה שלמעלה מהתחלקות, בכל ישראל בשוה.
+וענין זה נעשה על ידי ומצד בחינת '''האחדות''' שבישראל ובתורה – "לא . . מדעתו רק שהשי"ת ציוהו" – לא מצד בחי' הדעת (כחות פנימיים), ודעת האדם שהוא באופן של מציאות, אלא מצד ציווי הקב"ה, באופן של '''קבלת עול וביטול''' דהנשמה שלמעלה מהתחלקות, בכל ישראל בשוה.
 ויש לומר, שענין זה מרומז גם ב"שנים אנשים מרגלים חרש":
@@ שורה 154: / שורה 154: @@
 '''*) כי, התירוץ הא' הוא רק להגירסא "אין לך כל''' שבט ושבט '''מישראל כו'", משא"כ להגירסא (בב"ק) "אין לך''' מישראל'''" (שזוהי הגירסא הרווחת שמביא תוס' בב"ב, ואח"כ מוסיף "ומיהו אית דגרס אין לך שבט ושבט מישראל").'''}}, שנאמר שער ראובן '''אחד''' שער יהודה '''אחד''' שער לוי '''אחד''', הקב"ה מחלק להן בעצמו כו'"<ref name=":5" />.
-וההסברה בזה (בפנימיות הענינים) – שבזמן הזה נעשה בירור העולם ע"י המשכת וגילוי דרגת האלקות השייכת לעולם שלכן מתלבשת בהתחלקות שבעולם, ולעתיד לבוא (לאחרי שיושלם בירור העולם) תהי' גם המשכת וגילוי דרגת האלקות שלמעלה מההתחלקות דעולם, אחדות הפשוטה, ע"י האחדות דישראל שיהיו כולם בדרגת שבט לוי – "לא שבט לוי בלבד אלא כל איש ואיש כו' אשר נדבה רוחו אותו . . ה"ז נתקדש קדש קדשים ויהי' ה' חלקו ונחלתו לעולם ולעולמי עולמים . . כמו שזכה לכהנים ללוים"{{הערה|רמב"ם סוף הל' שמיטה ויובל. – ומסיים: "הרי דוד ע"ה אומר ה' מנת חלקי וכוסי אתה תומיך'''גורלי'''", בחי' הגורל שבנשמה, עצם הנשמה, שהיא בכל ישראל '''בשוה'''*.
+וההסברה בזה (בפנימיות הענינים) – שבזמן הזה נעשה בירור העולם על ידי המשכת וגילוי דרגת האלקות השייכת לעולם שלכן מתלבשת בהתחלקות שבעולם, ולעתיד לבוא (לאחרי שיושלם בירור העולם) תהי' גם המשכת וגילוי דרגת האלקות שלמעלה מההתחלקות דעולם, אחדות הפשוטה, על ידי האחדות דישראל שיהיו כולם בדרגת שבט לוי – "לא שבט לוי בלבד אלא כל איש ואיש כו' אשר נדבה רוחו אותו . . ה"ז נתקדש קדש קדשים ויהי' ה' חלקו ונחלתו לעולם ולעולמי עולמים . . כמו שזכה לכהנים ללוים"{{הערה|רמב"ם סוף הל' שמיטה ויובל. – ומסיים: "הרי דוד ע"ה אומר ה' מנת חלקי וכוסי אתה תומיך'''גורלי'''", בחי' הגורל שבנשמה, עצם הנשמה, שהיא בכל ישראל '''בשוה'''*.
 '''*) ולהעיר, שגם חלוקת הארץ היא "בגורל" – שההתחלקות (חלוקה) קשורה עם העצם שלמעלה מהתחלקות (ראה סה"מ מלוקט ח"א ע' קלט ואילך.''' וש"נ)'''.'''}}.
@@ שורה 160: / שורה 160: @@
 ובפרטיות יותר (לעתיד לבוא גופא) – ה"ז החילוק שבין המעמד ומצב ד"מלאה הארץ דעה את ה'" (כמ"ש הרמב"ם בהלכות תשובה) לההוספה (בהלכות מלכים) ד"כמים לים מכסים"{{הערה|ראה גם "הדרן על הרמב"ם" (משיחות [[שיחת לך לך תנש"א (ב) - מוגה|ש"פ לך לך ש.ז.]] – סה"ש תנש"א ח"א ע' 98 ואילך). וש"נ.}}:
-"מלאה '''הארץ''' דעה את ה'" – '''שהמציאות ד"הארץ"''' מלאה וחדורה כולה ב"דעה את ה'" – מצד וע"י דרגת האלקות '''שבערך להארץ''', שזוהי דרגת התורה ("דעה את ה'") שיורדת ונמשכת לפי ערך גדרי העולם (דרגת ההתחלקות שבתורה).
+"מלאה '''הארץ''' דעה את ה'" – '''שהמציאות ד"הארץ"''' מלאה וחדורה כולה ב"דעה את ה'" – מצד ועל ידי דרגת האלקות '''שבערך להארץ''', שזוהי דרגת התורה ("דעה את ה'") שיורדת ונמשכת לפי ערך גדרי העולם (דרגת ההתחלקות שבתורה).
-ולמעלה מזה, "כמים לים '''מכסים'''" – שהמציאות דהארץ מכוסה לגמרי במי הדעת – מצד וע"י דרגת האלקות '''שלמעלה מהארץ''', תורה ("דעה את ה'") בטהרתה, חכמתו של הקב"ה ("תורה אחת"), אשר, ע"י המשכתה והתגלותה בעולם ניכר ונראה בגלוי שהמציאות דכל העולם אינה אלא '''ההתגלות דחכמתו של הקב"ה''', "כולם בחכמה עשית"{{הערה|[[תהלים פרק ק"ד|תהלים קד, כד]].}}, וכמארז"ל "כל מה שברא הקב"ה בעולמו '''לא בראו אלא לכבודו'''"{{הערה|אבות ספ"ו.}}, ו"אין כבוד אלא תורה"{{הערה|שם מ"ג.}}, ובלשון הרמב"ם בהתחלת ספרו ("מתכיפין התחלה להשלמה"{{הערה|נוסח "מרשות" לחתן בראשית.}} באופן מחודש ונעלה יותר) "יסוד היסודות ועמוד '''החכמות לידע''' שיש שם מצוי ראשון כו' וכל הנמצאים כו' לא נמצאו אלא מאמתת המצאו", "הוא '''שהתורה''' אומרת אין{{הערה|ואתחנן ד, לה.}} עוד מלבדו"{{הערה|הלכה ד.}}.
+ולמעלה מזה, "כמים לים '''מכסים'''" – שהמציאות דהארץ מכוסה לגמרי במי הדעת – מצד ועל ידי דרגת האלקות '''שלמעלה מהארץ''', תורה ("דעה את ה'") בטהרתה, חכמתו של הקב"ה ("תורה אחת"), אשר, על ידי המשכתה והתגלותה בעולם ניכר ונראה בגלוי שהמציאות דכל העולם אינה אלא '''ההתגלות דחכמתו של הקב"ה''', "כולם בחכמה עשית"{{הערה|[[תהלים פרק ק"ד|תהלים קד, כד]].}}, וכמארז"ל "כל מה שברא הקב"ה בעולמו '''לא בראו אלא לכבודו'''"{{הערה|אבות ספ"ו.}}, ו"אין כבוד אלא תורה"{{הערה|שם מ"ג.}}, ובלשון הרמב"ם בהתחלת ספרו ("מתכיפין התחלה להשלמה"{{הערה|נוסח "מרשות" לחתן בראשית.}} באופן מחודש ונעלה יותר) "יסוד היסודות ועמוד '''החכמות לידע''' שיש שם מצוי ראשון כו' וכל הנמצאים כו' לא נמצאו אלא מאמתת המצאו", "הוא '''שהתורה''' אומרת אין{{הערה|ואתחנן ד, לה.}} עוד מלבדו"{{הערה|הלכה ד.}}.
-ויש לומר, '''שההכנה''' לשלימות הארץ לעתיד לבוא, כשתתחלק הארץ לי"ג שבטים, גם "שער לוי אחד", ע"י ומצד דרגת האחדות שבישראל ובתורה, התחילה בשילוח המרגלים ע"י יהושע, שהוסיף על השליחות דמשה עי"ז ששלח (נוסף על כלב, מהמרגלים ששלח משה) גם את '''פינחס'''{{הערה|ולהעיר, ש"פינחס הוא אליהו" (זח"ב קצ, סע"א. ועוד), מבשר הגאולה.}}, משבט '''לוי''', שבט הי"ג, בגימטריא אחד{{הערה|ויומתק ע"פ דברי הגמרא (ב"ב שם) "אידך (חלק הי"ג) למאן (דהא י"ב שבטים לחוד הוא דשקלי ביחזקאל (שאף שנוסף לוי בא יוסף במקום אפרים ומנשה) – רשב"ם שם) . . '''לנשיא''' (למלך המשיח* – רשב"ם שם) . . דכתיב והנותר לנשיא מזה ומזה גו'" – ש"הנשיא הוא הכל", '''שכולל ומאחד''' כל בנ"י.
+ויש לומר, '''שההכנה''' לשלימות הארץ לעתיד לבוא, כשתתחלק הארץ לי"ג שבטים, גם "שער לוי אחד", על ידי ומצד דרגת האחדות שבישראל ובתורה, התחילה בשילוח המרגלים על ידי יהושע, שהוסיף על השליחות דמשה עי"ז ששלח (נוסף על כלב, מהמרגלים ששלח משה) גם את '''פינחס'''{{הערה|ולהעיר, ש"פינחס הוא אליהו" (זח"ב קצ, סע"א. ועוד), מבשר הגאולה.}}, משבט '''לוי''', שבט הי"ג, בגימטריא אחד{{הערה|ויומתק ע"פ דברי הגמרא (ב"ב שם) "אידך (חלק הי"ג) למאן (דהא י"ב שבטים לחוד הוא דשקלי ביחזקאל (שאף שנוסף לוי בא יוסף במקום אפרים ומנשה) – רשב"ם שם) . . '''לנשיא''' (למלך המשיח* – רשב"ם שם) . . דכתיב והנותר לנשיא מזה ומזה גו'" – ש"הנשיא הוא הכל", '''שכולל ומאחד''' כל בנ"י.
 '''*) וראה רמב"ם הל' מלכים פ"ד ה"ח: "המלך המשיח נוטל מכל הארצות שכובשין ישראל חלק אחד משלשה עשר, ודבר זה חק לו ולבניו עד עולם" ("זה מבואר בנבואת יחזקאל והנותר לנשיא . . למדנו שהי' נוטל חלק כאחד השבטים, והנשיא הוא מלך המשיח" (רדב"ז שם)).'''}}.
-יב. ע"פ המבואר לעיל שבכללות הענין דשילוח המרגלים (הן במרגלים דמשה, והן (ובהדגשה יתירה) במרגלים דיהושע) מודגשת הפעולה דבירור הארץ גם ובעיקר מצד וע"י דרגת האחדות שבישראל ובתורה – יש לבאר גם הקשר והשייכות דפרשת המרגלים לפרשת ציצית:
+יב. ע"פ המבואר לעיל שבכללות הענין דשילוח המרגלים (הן במרגלים דמשה, והן (ובהדגשה יתירה) במרגלים דיהושע) מודגשת הפעולה דבירור הארץ גם ובעיקר מצד ועל ידי דרגת האחדות שבישראל ובתורה – יש לבאר גם הקשר והשייכות דפרשת המרגלים לפרשת ציצית:
 ובהקדם ביאור מעלתה של מצות ציצית, שעם היותה מצוה פרטית, ה"ה "שקולה כנגד (וכוללת) כל המצוות", שנאמר "וראיתם אותו וזכרתם את כל מצוות ה'" – ולכאורה אינו מובן: כיון שהמצוות הם באופן של התחלקות, להיותם ציוויים להאדם איך להתנהג בעולם בהתאם להתחלקות דהאדם ודהעולם – איך שייך שבמצוה פרטית יהיו כלולים כל מצוות התורה?
@@ שורה 174: / שורה 174: @@
 והביאור בזה – שגם המצוות (ציוויים להאדם איך להתנהג בעולם) ענינם האמיתי – מצוות '''התורה''', חכמתו ורצונו של הקב"ה, ולכן יש בהם נקודת האחדות דה' אחד, שהוא ית' ורצונו וחכמתו אחד.
-וענין זה ניכר בגלוי במצות ציצית – "וראיתם אותו וזכרתם את כל מצוות הוי'" – שע"י ראיית הציצית "שמנין גימטריא של ציצית שש מאות, ושמונה חוטים וחמשה קשרים הרי תרי"ג", רואים את נקודת '''האחדות''' שבכל פרטי המצוות – "'''מצוות הוי''''", מצוות התורה, רצונו וחכמתו של הקב"ה{{הערה|והחידוש במצות ציצית גם לגבי ע"ז ושבת (כנ"ל הערה 13) – שע"ז היא הכלל דכל המצוות לפני התחלקותן לתרי"ג, "אנכי ולא יהי' לך מפי הגבורה שמענום, אחת דיבר אלקים שתים זו שמעתי", ושבת הו"ע כללי שלמעלה מהתחלקות, כיון ששבת הוא למעלה מהעולם, משא"כ מצות ציצית, להיותה מצוה פרטית, מודגש בה יותר החידוש דהתגלות נקודת האחדות שלמעלה מהתחלקות.}}.
+וענין זה ניכר בגלוי במצות ציצית – "וראיתם אותו וזכרתם את כל מצוות הוי'" – שעל ידי ראיית הציצית "שמנין גימטריא של ציצית שש מאות, ושמונה חוטים וחמשה קשרים הרי תרי"ג", רואים את נקודת '''האחדות''' שבכל פרטי המצוות – "'''מצוות הוי''''", מצוות התורה, רצונו וחכמתו של הקב"ה{{הערה|והחידוש במצות ציצית גם לגבי ע"ז ושבת (כנ"ל הערה 13) – שע"ז היא הכלל דכל המצוות לפני התחלקותן לתרי"ג, "אנכי ולא יהי' לך מפי הגבורה שמענום, אחת דיבר אלקים שתים זו שמעתי", ושבת הו"ע כללי שלמעלה מהתחלקות, כיון ששבת הוא למעלה מהעולם, משא"כ מצות ציצית, להיותה מצוה פרטית, מודגש בה יותר החידוש דהתגלות נקודת האחדות שלמעלה מהתחלקות.}}.
 ומציצית נמשך גם בשאר המצוות – שקיומם יהי' (לא רק מצד דרגת ההתחלקות שבהם בערך וביחס לההתחלקות דהאדם ודהעולם, אלא) גם מצד נקודת האחדות שבהם – "למען תזכרו '''ועשיתם את כל מצוותי'''", שעשיית '''כל''' המצוות תהי' באופן ד"מצוותי" ("מצוות הוי'").
@@ שורה 184: / שורה 184: @@
 יג. עפ"ז מובן גם הלימוד וההוראה משילוח המרגלים בעבודת כאו"א מישראל – הדגשת נקודת האחדות שבישראל ובתורה:
-גם עבודתו הפרטית של כאו"א מישראל כפי שמחולקים זמ"ז, כולל ובמיוחד בהענין ד"לדעתך" (עיקר מציאות האדם), ש"אין דיעותיהם שוות"{{הערה|ראה ברכות נח, א. סנהדרין לח, א. ועוד.}}, צריכה להיות חדורה בנקודת האחדות שלמעלה מהתחלקות, כפי שמתבטאת (לכל לראש) '''באהבת ישראל ואחדות ישראל''', שמתבונן בדעתו ("לדעתך") בצרכיו של הזולת לעזור ולסייע בכל המצטרך לו, הן ברוחניות והן בגשמיות, וכפי שאומרים '''בדיבור''' (ועקימת שפתיו הוי מעשה{{הערה|סנהדרין סה, א.}}) בהתחלת כל יום לפני התפלה{{הערה|ראה לקו"ש חכ"ה ע' 374. וש"נ.}}: "הריני מקבל עלי מצות עשה של ואהבת לרעך כמוך"{{הערה|ועי"ז ניתוסף גם בעניניו הפרטיים ע"י תפלתו (בקשת צרכיו) – ש"תעלה תפלתו כלולה מכל תפלות ישראל ותוכל לעלות למעלה ולעשות פרי" (שער הכוונות בתחלתו. ועוד).}}.
+גם עבודתו הפרטית של כאו"א מישראל כפי שמחולקים זמ"ז, כולל ובמיוחד בהענין ד"לדעתך" (עיקר מציאות האדם), ש"אין דיעותיהם שוות"{{הערה|ראה ברכות נח, א. סנהדרין לח, א. ועוד.}}, צריכה להיות חדורה בנקודת האחדות שלמעלה מהתחלקות, כפי שמתבטאת (לכל לראש) '''באהבת ישראל ואחדות ישראל''', שמתבונן בדעתו ("לדעתך") בצרכיו של הזולת לעזור ולסייע בכל המצטרך לו, הן ברוחניות והן בגשמיות, וכפי שאומרים '''בדיבור''' (ועקימת שפתיו הוי מעשה{{הערה|סנהדרין סה, א.}}) בהתחלת כל יום לפני התפלה{{הערה|ראה לקו"ש חכ"ה ע' 374. וש"נ.}}: "הריני מקבל עלי מצות עשה של ואהבת לרעך כמוך"{{הערה|ועי"ז ניתוסף גם בעניניו הפרטיים על ידי תפלתו (בקשת צרכיו) – ש"תעלה תפלתו כלולה מכל תפלות ישראל ותוכל לעלות למעלה ולעשות פרי" (שער הכוונות בתחלתו. ועוד).}}.
 ובפרטיות יותר – בנוגע לב' החלוקות (הכלליות) שבישראל, ישכר וזבולון:
@@ שורה 192: / שורה 192: @@
 ויש להוסיף, שנקודת האחדות דישראל ודתורה היא בהדגשה מיוחדת בלימוד הרמב"ם (כהמנהג שנתפשט בשנים האחרונות ללמוד שיעור יומי ברמב"ם, ג' פרקים ליום) – שכל בנ"י מתאחדים בלימוד כל התורה ("מקבץ לתורה שבעל פה כולה"{{הערה|לשון הקדמת הרמב"ם לספר הי"ד.}}), כמשנ"ת בארוכה במק"א{{הערה|לקו"ש חכ"ז ע' 229 ואילך. ועוד.}}.
-ועוד ועיקר – האחדות דישראל ודתורה שע"י הפצת המעיינות '''דפנימיות התורה''' ("סתים" שבתורה, שעל ידה נעשית האחדות ד"סתים" דישראל עם "סתים" דקוב"ה{{הערה|ראה זח"ג עג, א. לקו"ת [[לקוטי תורה ויקרא|ויקרא]] ה, ג. [[לקוטי תורה נצבים|נצבים]] מו, א. ובכ"מ.}}) '''חוצה''', עד לחוצה שאין חוצה הימנו, כפי שנתחדש במיוחד בדורנו זה גם ובמיוחד בחצי כדור התחתון (שבו לא הי' הגילוי דמ"ת{{הערה|ראה אג"ק אדמו"ר מוהריי"צ ח"ב ע' שלא. וש"נ.}}), שבו נקבע מושבו של נשיא הדור, כ"ק מו"ח אדמו"ר, משה שבדורנו, ומשם מופצים המעיינות בכל קצוי תבל ממש, ובמשך '''יובל שנים'''{{הערה|כולל ובמיוחד בענין שהזמן גרמא, יובל שנים לכ"ח ("כח") סיון (שמתברך מיום הש"ק זה) – ראה בארוכה שיחת [[שיחת כ"ח סיון תנש"א - מוגה|כ"ח סיון]] (סה"ש תנש"א ח"ב ע' 635 (לקמן ע' 243) ואילך).}} ("עולם"{{הערה|קידושין טו, א. מכילתא ופרש"י משפטים כא, ו. – ולהעיר גם מלקו"ת [[לקוטי תורה שלח|פרשתנו]] מב, ד ואילך.}}), אשר, ע"י ההוספה בהפצת המעיינות חוצה (שכבר היתה באופן ד"די והותר"), "'''דע''' את אלקי אביך", "'''לדעתך'''"{{הערה|כולל גם ההוספה ב"לדעתך" '''דמשה''' (ועי"ז גם במשה שבכאו"א מישראל) – כמארז"ל "צדיקים אין להם מנוחה לא בעוה"ז ולא בעוה"ב" (ברכות בסופה. וש"נ), "האבות ומשרע"ה שהם בג"ע יותר מג' אלפים שנה ומתעלים בכ"י ג"פ כו'" (סה"מ תרנ"ד ע' רכ. ועוד).}}, זוכים{{הערה|כהבטחת מלך המשיח להבעש"ט – במענה לשאלתו אימת אתי מר – כשיפוצו מעינותיך (דהבעש"ט) חוצה (אגה"ק דהבעש"ט – כש"ט בתחלתו).}} '''תיכף ומיד''' ל"אותו הזמן . . (ש)לא יהי' עסק כל העולם אלא לדעת את ה' בלבד, ולפיכך יהיו ישראל חכמים גדולים ויודעים דברים הסתומים וישיגו דעת בוראם כפי כח האדם, שנאמר כי מלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים".
+ועוד ועיקר – האחדות דישראל ודתורה שעל ידי הפצת המעיינות '''דפנימיות התורה''' ("סתים" שבתורה, שעל ידה נעשית האחדות ד"סתים" דישראל עם "סתים" דקוב"ה{{הערה|ראה זח"ג עג, א. לקו"ת [[לקוטי תורה ויקרא|ויקרא]] ה, ג. [[לקוטי תורה נצבים|נצבים]] מו, א. ובכ"מ.}}) '''חוצה''', עד לחוצה שאין חוצה הימנו, כפי שנתחדש במיוחד בדורנו זה גם ובמיוחד בחצי כדור התחתון (שבו לא הי' הגילוי דמ"ת{{הערה|ראה אג"ק אדמו"ר מוהריי"צ ח"ב ע' שלא. וש"נ.}}), שבו נקבע מושבו של נשיא הדור, כ"ק מו"ח אדמו"ר, משה שבדורנו, ומשם מופצים המעיינות בכל קצוי תבל ממש, ובמשך '''יובל שנים'''{{הערה|כולל ובמיוחד בענין שהזמן גרמא, יובל שנים לכ"ח ("כח") סיון (שמתברך מיום הש"ק זה) – ראה בארוכה שיחת [[שיחת כ"ח סיון תנש"א - מוגה|כ"ח סיון]] (סה"ש תנש"א ח"ב ע' 635 (לקמן ע' 243) ואילך).}} ("עולם"{{הערה|קידושין טו, א. מכילתא ופרש"י משפטים כא, ו. – ולהעיר גם מלקו"ת [[לקוטי תורה שלח|פרשתנו]] מב, ד ואילך.}}), אשר, על ידי ההוספה בהפצת המעיינות חוצה (שכבר היתה באופן ד"די והותר"), "'''דע''' את אלקי אביך", "'''לדעתך'''"{{הערה|כולל גם ההוספה ב"לדעתך" '''דמשה''' (ועי"ז גם במשה שבכאו"א מישראל) – כמארז"ל "צדיקים אין להם מנוחה לא בעוה"ז ולא בעוה"ב" (ברכות בסופה. וש"נ), "האבות ומשרע"ה שהם בג"ע יותר מג' אלפים שנה ומתעלים בכ"י ג"פ כו'" (סה"מ תרנ"ד ע' רכ. ועוד).}}, זוכים{{הערה|כהבטחת מלך המשיח להבעש"ט – במענה לשאלתו אימת אתי מר – כשיפוצו מעינותיך (דהבעש"ט) חוצה (אגה"ק דהבעש"ט – כש"ט בתחלתו).}} '''תיכף ומיד''' ל"אותו הזמן . . (ש)לא יהי' עסק כל העולם אלא לדעת את ה' בלבד, ולפיכך יהיו ישראל חכמים גדולים ויודעים דברים הסתומים וישיגו דעת בוראם כפי כח האדם, שנאמר כי מלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים".
 יד.  וכן תהי' לנו – שתיכף ומיד ממש, ביום זה, יום הש"ק פרשת שלח, מתקיימת '''בפועל ממש''' הבשורה שבפרשת השבוע: "בישר להם שיכנסו לארץ", וכסיום וחותם ההפטורה: "'''נתן ה' בידינו את כל הארץ וגם נמוגו כל יושבי הארץ מפנינו'''",
-– כולל ובמיוחד (עי"ז) שגם ברגעי הגלות האחרונים עומדים בתוקף על שלימות הארץ בנוגע לחלקי הארץ שכבר ניתנו ע"י הקב"ה לבעלותם של בנ"י '''שלא להחזיר ח"ו אף שעל משטחי ארץ ישראל לאומות העולם'''{{הערה|להעיר ממגילת תענית (פ"ג)* שבכ"ה סיון ('''ערב''' יום הש"ק זה) בטל הערעור דאוה"ע שהיו רוצים ליטול חלק מיהודה וירושלים ע"י ה"תשובה נצחת" של גביהה בן פסיסא.
+– כולל ובמיוחד (עי"ז) שגם ברגעי הגלות האחרונים עומדים בתוקף על שלימות הארץ בנוגע לחלקי הארץ שכבר ניתנו על ידי הקב"ה לבעלותם של בנ"י '''שלא להחזיר ח"ו אף שעל משטחי ארץ ישראל לאומות העולם'''{{הערה|להעיר ממגילת תענית (פ"ג)* שבכ"ה סיון ('''ערב''' יום הש"ק זה) בטל הערעור דאוה"ע שהיו רוצים ליטול חלק מיהודה וירושלים על ידי ה"תשובה נצחת" של גביהה בן פסיסא.
 '''*) ומ"ש בסנהדרין (צא, א) "בכ"ד ניסן" – טעות הדפוס הוא, וצ"ל כ"ה במקום כ"ד, וסיון במקום ניסן ("ודאי ט"ס הוא הואיל דמוכחש זה מהכא (ממגילת תענית), דטפי מסתבר לומר דנתחלף התם מלת סיון להדפיס במקומו ניסן, מלומר דכל המעשה דהכא שלא במקומו עומד, דשייך לעיל פ"א" (הפרק דחודש ניסן)) – ראה בארוכה תוס' חדשים למגילת תענית שם.'''}} –