תורת חיים/ותלד עדה את יבל: הבדלים בין גרסאות בדף

תורת חיים/ותלד עדה את יבל (הצגת מקור)

גרסה מ־20:14, 16 באוקטובר 2025

נוספו 93,119 בתים , 16 אוקטובר

אין תקציר עריכה

חזותיקוד ויקי

ש. א.

בירוקרטים, עורכי ממשק, מפעילי מערכת

11,477

עריכות

@@ שורה 59: / שורה 59: @@
 {{עוגן|פרק כח|(כח)}} '''ויובן''' זה בהקדים תחלה כל ענין הג' מדרגות הנ"ל בג' מיני גוונין דחג"ת באופן אחר והוא בבחי' התכללות דחו"ג שנק' חסד ודין ומדת הרחמים שממוצעת מבין שניהם כידוע שבחי' התכללות דדין שבחסד נק' גבורה שבחסד ובחי' התכללות שכלול חסד בדין נק' חסד שבגבורה והיינו ג"כ ע"ד הנ"ל שבהתכללות דגבו' בחסד החסד בא בגילוי והגבורה שהוא דין מלובש בו בהעלם ולהפך בהתכללות דחסד בגבו' הגבו' שהוא מדת הדין באה בגלוי ומדת החסד שהוא כלול בו הוא מלובש בו בהעלם. ובאור זה ידוע שדמיון התכללות דגבו' בחסד שהחסד בגלוי והדין בהעלם זהו כאשר כח הדין מתלבש במעשה החסד דוקא כמו שלוות הרשעים בעוה"ז כדור אנוש עובדי כו"מ היו נזונין בחסדו כו' <small>(פסחים קיח, א)</small> בכל הון ועושר וגדולה וכל שפע רב חסד הטוב הגשמי בעוה"ז כדי לטורדם מעוה"ב כמ"ש <small>([[דברים פרק ז#פסוק י|דברים ז, י]])</small> ומשלם לשנאיו אל פניו להאבידו בזה בעוה"ב וכן <small>([[משלי פרק כה#פסוק כא|משלי כה, כא. כב]])</small> אם רעב שונאך האכילהו לחם שזהו חסד בפועל אבל הדין קשה מלובש בחסד זה שז"ש כי גחלים אתה חותה על ראשו כו' וכמו"כ לפעמים יפעול כח הדין הקשה ע"י התלבשות בחסד בגשמים מרובים ביותר שנראים כחסד וברכה כגשמי ברכה אבל הם פועלים דין קשה כשהם ביתר מכפי המדה או בעת שאינו צריך ויהי' להיפוך שיאבד כל הזריעה או הצמיחה עד כלה כו' וכדוגמא שהיו מי המבול שארובות השמים נפתחו ומעיינות תהום נבקעו בו שבתחלה היה נראה כחסד גדול לרוות הארץ אך הרבוי והשטף הגדול במשך זמן רב נעשה מהם דין קשה מאד למחות את כל היקום כו' וכן יש עוד דין קשה שיתלבש בחסד עליון ורוחני יותר (כקרבת המלך לאיש החוטא ביתר ממדתו עד שיתבטל ממציאותו כקרבת אחשורוש להמן במשתה עם אסתר המלכה שלא יכול לעמוד שם ונתפס ברעה אשר נפל על מטת אסתר לבקש על נפשו והמלך אמר הגם לכבוש את המלכה כו') וכמו שידוע <small>(בסנהדרין צה, ב)</small> בענין מפלת מחנה סנחרב לפי שהשמיע ה' את הוד קולו ששמעו השיר של מלאכים ונגלה להם מהוד קול ה' בג"ע שאע"פ שזה היה גלוי האור האלקי שלמעלה מערכם השפל. אך זה החסד הוא שעש' הדין הקשה בהם שנשרפו ונאבדו כו' הרי בחינת הדין בהעלם והחסד בגילוי (גם עד"ז היה בי' מכות במצרים ובאותות ומופתים הנוראים שאמר <small>([[שמות פרק יב#פסוק יב|שמות יב, יב]])</small> ועברתי בארץ מצרי' כו' ובכל אלהי מצרים כו' שהיה ע"פ התגלות אור דשם הוי"ה ביתר מכפי המדה וצמצו' דשם אלקים כו' וכמ"ש במ"א במ"ש <small>([[שמות פרק ז#פסוק ה|שם ז, ה]])</small> וידעו מצרים כי אני הוי"ה כו' וכן אמר יתרו <small>([[שמות פרק יח#פסוק יא|שם יח, יא]])</small> עתה ידעתי כי גדול הוי"ה כו' מפני שפרעה אמר <small>([[שמות פרק ה#פסוק ב|שם ה, ב]])</small> לא ידעתי את הוי"ה רק בחי' אלקים כו' וכן בקי"ס אמר <small>([[שמות פרק יד#פסוק כד|שם יד, כד]])</small> וישקף ה' אל מחנה מצרים כו') (וגם במלאכים יש עונש עד"ז כמו <small>(סנהדרין לח, ב)</small> הושיט אצבעו קטנה ביניה' (שהוא ביתר מכפי המדה וצמצום בצירופי אותיות אלקים שמזה מציאות התהוותם מאין ליש) ושרפם (שנתבטלו ממציאות' לגמרי) ועד"ז יש גם בנשמות הגבוהות אלא שאין זה עונש אלא עלייה גדולה כענין מיכאל כ"ר מקריב נשמות ע"ג מזבח העליון דאצי' שנכללים לאשתאבא בגופא דמלכא כו' וכן כענין מיתת נשיקה ע"פ ה' וכב"ע הציץ ומת כו' <small>(חגיגה יד, ב)</small> וכג' שנסתלקו באד"ר וכה"ג ויש שעולים עד"ז כדי שיפלו בדרך עונש וכמו בבני אהרן בקרבתם לפני ה' ממש ביותר ממדתם ונשרפו באש ה' ואמר עליהם <small>([[ויקרא פרק י#פסוק ג|ויקרא י, ג]])</small> בקרובי אקדש וכמו שא' <small>([[במדבר פרק יז#פסוק כח|במדבר יז, כח]])</small> כל הקרב הקרב אל משכן ה' כו' וכמו <small>([[תהלים פרק נ#פסוק ג|תהלים נ, ג]])</small> וסביביו נשערה מאד שמדקדק עליהם יותר עד כחוט השערה להיות החטא הקל שלהם כחטא גמור וזהו רק מפני שעלו יותר שנעשה מהחסד של הקירוב דין ועונש יותר וכה"ג נק' ג"כ גבו' שבחסד וכמו"כ מלמעלה למטה בהתגלות אור פני מלך בחסד וימין מקרבת בפנים שוחקות שגנוז ונעלם מזה מכח הדין הקשה שמצד רוממות המלך (וכנ"ל שגם במשתה המלך יש אימת מלך רק שהוא בהעלם) וכך יש בגילוי אור האלקי לנשמות הגבוהות שיקרבום בימין ובזה נעלה הדין הקשה להפילם כמו לירבעם ואחאב שנגלה להם ברב חסד וטוב והצליחו ביותר ולא עמדו בקירוב זה כי מפני הגסות יצאו לתרבות רעה וכך בגשמיות השפע ברב טוב לבנ"י בא"י בכסף וזהב ובתים מלאים כל טוב וכל טוב דעוה"ז השפיע להם ועי"ז זהב עשו לבעל ועבדו אלקי העמים שבתוכם והיה חסד זה כדי להרחיקם כמו וישמן ישרון ויבעט כו' <small>([[דברים פרק לב#פסוק טו|דברי' לב, טו]])</small> וכמו שא' אליהו <small>([[מלכים א פרק יח#פסוק לז|מ"א יח, לז]])</small> ואתה הסבות את לבם אחורנית כו' (וכמו <small>([[ישעיה פרק סג#פסוק יז|ישעי' סג, יז]])</small> למה תתענו ה' מדרכיך כו' שהוא ע"י רבוי השפע גשמי ביתר מכפי צדקתם שירום לבם ויתעו בדרך כו'. וכך יש בפרט בכל דור שישלם רב טוב וחסד גשמי עבור מעט הטוב שעשו כדי להבדילם מרב טוב הצפון למעלה בג"ע ועוה"ב (וכן יש ברוחניות השפע בחסד ושמחה האלקית בענג ושמחה ואה"ר בימין מקרבת בתפלה שיצליח אדם ויעלה למעל' ביתר ממדתו אע"פ שאינו ראוי לכך כי יש בו תערובות שקר וגסות הרבה כו' רק שיפול עי"ז ממילא כשלא יכול לקום ולעמוד במקום האמת כענין מי יעלה בהר ה' כו' נקי כפים ובר לבב בתכלית בלי שום תערובות רע וגסות אשר לא נשא לשוא נפשי כו' וכשלא יכול לעלות עוד יפול ממילא כעולה בהר גבוה כשאינו יכול לעלות ירד ויפול למטה (כמרגלים שמאסו בארץ חמדה ונפלו למטה וכה"ג) וכמו שהיה בכמה נשמו' גבוהות כירבעם שהיה במדרגה אחת עם אחיה ונטרד מן העולם מחמת גסות הרוח שהיה בו. וכן יוחנן כה"ג נעשה צדוקי <small>(ברכו' כט, א)</small> וכאלישע אחר <small>(חגיגה יד, ב)</small> שנכנס לפרדס ויצא לת"ר כי טינא היתה בלבו <small>(שם טו, ב)</small> וכה"ג) וכן יש בכמה בנ"א שהיו יראי ה' ועובדים בעבודה רבה מנעוריהם בהתלהבו' בתפלה ובעסק המצות ומתקלקלים ונופלים בתאות וקלות או ביין ושכר ותענוגי עוה"ז וכבוד וקנאה כו' שנדחו מלמעלה (כמ"ש <small>([[שמות פרק כ#פסוק כג|שמות כ, כג]])</small> ולא תעלה במעלות כו'). וכ"ז הוא בחי' התכללות דגבו' והוא דין בחסד שנפעל הדין על לבוש החסד דוקא כנ"ל וכמו"כ יש להפך בבחי' התכללות דחסד בדין שנק' חסד שבגבו' כידוע ובאור זה כידוע שזהו כאשר מדת החסד מתלבש במדת הדין ופועל פעולתו ע"י הדין דוקא וכמו שאנו רואים בתוכחת מוסר האב לבנו שמוכיחו בדברי' קשים ביותר לבזותו בתכלית שלא היה מדבר קשה ובבוז כזה גם לשונאו עד שיבוא לכלל הכאה ברצועה לייסר את בנו בדין קשה מאד והכל רק כדי שישמע אליו לילך בדרך הישר וטוב בעיני אלקים ואדם ויעזוב דרך הרשע כו' שהרי הדין הקשה הנראה בגילוי גמור שהוא עונש ההכאה וכל היסורים שעושה לו בהעדר המזון והלבוש וכה"ג. ואמנם בחי' החסד כלול בו ומלובש בהעלם שהוא רוב האהב' שאהב לבנו יוצא חלציו שחפץ בהצדקו שיהיה צדיק וכשר וילך בדרך הישר שזהו רק מצד החסד האמיתי שחפץ לעשות לו בהדריכו לטוב ע"כ יבא לידי הכאה ודין קשה כ"כ וכל שמגלה יותר הדין והעונש יותר ניכר בזה עוצם האה"ר וחסד הפנימית שמלובש בזה וכענין הקללות שבתוכחה שהרב' לקלל קללות רבות כאלה וכולם נעשו בפ"מ ובכל אלה זהו רק כאשר ייסר איש את בנו כו' כי בנים אתם לה' <small>([[דברים פרק יד#פסוק א|דברי' יד, א]])</small> ובתוך עונש ודין קשה זה מלובש רוב עוז האה"ר האלקית (וכמ"ש במ"א ע"פ <small>([[ירמיה פרק לא#פסוק יב|ירמי' לא, יב]])</small> והפכתי אבלם לששון שט"ב יהיה יו"ט לפי שבו נולד משיח הגואל ויהפך ליו"ט כי יתגלה בו מה שהיה בו בהעלם מבחי' האה"ר שמלובש בחרון אפו ששלח ידו במקדשו וזהו שט"ב הוא באותו יום שהוא יום א' דפסח) וכמו כי אשר יאהב ה' יוכיח <small>([[משלי פרק ג#פסוק יב|משלי ג, יב]])</small> וכיסורי הצדיקים בעוה"ז להרבות שכרן בעוה"ב ונק' יסורים של אהבה כידוע או למרק העון וליפרע מהן בעוה"ז מעט מעט וכיסורי הגליות בשעבוד קשה בטרדת פרנסה לפוטרם מגיהנם וכה"ג יש בכל אדם בכל פרטי עניניו ברוחניות ובגשמיות שלפעמים משפילים אותו בשפלות בשמאל דוחה בירידת המדרגה כדי להעלותו אח"כ (וכנהר די נור לפני עלייה בג"ע) וכמצוי הנפש בפרנסה ביגיעה ודוחק ויסורים קשים בבני וחיי צער וכה"ג כדי שיקבל החסד ורב שפע אח"כ וכן בהצלחת התורה ומע"ט ותפלה ותשובה אמיתית שבאים ע"י יסורים בלב נשבר ונדכא כמו <small>([[תהלים פרק צ#פסוק ג|תהלים צ, ג]])</small> תשב אנוש עד דכא ותאמר שובו כו' שזהו ירידה בשביל עלייה כו' וד"ל:
-{{עוגן|פרק כט|(כט)}} ('''ובמ"א''' מבואר להפך שגבו' שבחסד זהו הדין והצמצום שעי"ז נעשה החסד בשפע החסד דגשמי ברכה שבאים בצמצום והתחלקות טפין טפין כדי שירוה הארץ כו' וכן המזונות בגבו' שבחסד כענין מכלכל חיים בחסד וכן תח"ה כו' שנז' באתה גבור באים במדה כפי הכלי של המקבל לבד כמשל הרב המשפיע בצמצום לקצר כדי שיוכל להתקבל במקבל וכ"ה ענין כל דין שנעשה בשביל חסד שהחיצוניות דין ופנימית המכוון חסד הוא שזהו עיקר תגבורת החסד והן כל ענינים הנ"ל ביסורי האב לבנו וביסורי הצדיקים וכה"ג ובחי' חסד שבגבו' זהו כאשר הדין נעשה ע"י החסד כנ"ל במשלם לשונאיו וכה"ג כי חסד שבגבו' העיקר הוא גבו' ודין והחסד שבו רק בשביל הדין ע"כ נק' חסד שבגבו' וכן להיפוך גבו' שבחסד העיקר הוא מדת החסד והגבו' ודין שבו הוא רק בשביל לפעול החסד שזהו כגבו' גשמית וכמזונות בצמצום וכיסורי האב לבנו ולצדיקי' כנ"ל והכל ענין וכוונה אחת עם הנ"ל רק שינוי הלשון יש בזה) וכמו"כ מבואר במ"א בענין ולשון אחר שהתכללות הנ"ל בגבו' שבחסד וחסד שבגבו' זהו ענין ב"פ דק"ש שהוא ב' מדרגות הפכיים דאור החסד בכלי הגבו' בשם מ"ב דואהבת ואור הגבו' בכלי החסד בפ' והיה בשם ע"ב. והנה מדת הת"ת הוא בחי' הממוצע בין ב' מיני התכללות דחו"ג הנ"ל והוא כמו מדת הרחמים דיעקב שהרי אין מציאות רחמים נופלים רק אחר מדה"ד לומר שאע"פ שיחויב ע"פ הדין מ"מ יפטר
+{{עוגן|פרק כט|(כט)}} ('''ובמ"א''' מבואר להפך שגבו' שבחסד זהו הדין והצמצום שעי"ז נעשה החסד בשפע החסד דגשמי ברכה שבאים בצמצום והתחלקות טפין טפין כדי שירוה הארץ כו' וכן המזונות בגבו' שבחסד כענין מכלכל חיים בחסד וכן תח"ה כו' שנז' באתה גבור באים במדה כפי הכלי של המקבל לבד כמשל הרב המשפיע בצמצום לקצר כדי שיוכל להתקבל במקבל וכ"ה ענין כל דין שנעשה בשביל חסד שהחיצוניות דין ופנימית המכוון חסד הוא שזהו עיקר תגבורת החסד והן כל ענינים הנ"ל ביסורי האב לבנו וביסורי הצדיקים וכה"ג ובחי' חסד שבגבו' זהו כאשר הדין נעשה ע"י החסד כנ"ל במשלם לשונאיו וכה"ג כי חסד שבגבו' העיקר הוא גבו' ודין והחסד שבו רק בשביל הדין ע"כ נק' חסד שבגבו' וכן להיפוך גבו' שבחסד העיקר הוא מדת החסד והגבו' ודין שבו הוא רק בשביל לפעול החסד שזהו כגבו' גשמית וכמזונות בצמצום וכיסורי האב לבנו ולצדיקי' כנ"ל והכל ענין וכוונה אחת עם הנ"ל רק שינוי הלשון יש בזה) וכמו"כ מבואר במ"א בענין ולשון אחר שהתכללות הנ"ל בגבו' שבחסד וחסד שבגבו' זהו ענין ב"פ דק"ש שהוא ב' מדרגות הפכיים דאור החסד בכלי הגבו' בשם מ"ב דואהבת ואור הגבו' בכלי החסד בפ' והיה בשם ע"ב. והנה מדת הת"ת הוא בחי' הממוצע בין ב' מיני התכללות דחו"ג הנ"ל והוא כמו מדת הרחמים דיעקב שהרי אין מציאות רחמים נופלים רק אחר מדה"ד לומר שאע"פ שיחויב ע"פ הדין מ"מ יפטר מעונש מצד הרחמים שזהו תגבורת החסד על הדין וא"כ יש במדה זו התכללות מאמצעות ב' ההפכים דחסד ודין כמו ברגז רחמים תזכור כו' ואע"פ שאין מרחמים בדין מ"מ יהפך מכעס לרחמים וא"כ יש בכח הרחמים יותר מן הדין וגם יותר מן החסד כי אע"פ שנחלש כח החסד מצד מדה"ד המנגדו מ"מ גובר הרחמים ועכ"ז יש ברחמים מצוע (כמו הרפואה שהיא מצד הרחמים כמ"ש <small>([[הושע פרק ו#פסוק א|הושע ו, א]])</small> כי הוא טרף וירפאנו טרף במדה"ד וירפאנו ברחמים וכה"ג) שלפעמים יגבר כח הדין מן העונות ביותר עד שלא יועיל המתקת הרחמים וא"כ ודאי שיש ברחמים מיצוע מחו"ג (וכמו בקרבן נח דכתיב וירח כו' ויאמ' כו' לא אסף לקלל עוד את האדמה בעבור האדם כי יצר לב האדם רע מנעוריו ולא אסף עוד להכות כו' עוד כל ימי הארץ כו' <small>([[בראשית פרק ח#פסוק כא|בראשית ח, כא־ב]])</small> שזהו חסד ורחמים לפנים משוה"ד לפי שמצא זכות לאדם כי יצר כו' וגם היושר שלא יקלל האדמה בעבור עון האדם וזהו שנוי ממדה"ד שעשה למחות את האדם ולהשחית את הארץ ועכ"ז תפס גם למדה"ר לומר לא ידון רוחי באדם כו' והיו ימיו מאה ועשרים שנה לבד כו' שזהו בחי' המצוע בין חסד ודין והוא מצד התכללות דגבו' שבחסד עם חסד שבגבו' כאשר השכל והדעת מחלק כ"א לי"ס ע"כ יוכלו לבא לבחי' מזיגה והכרעה דבחי' הת"ת שזהו עיקר בחי' התקון אחר התהו כמ"ש במ"א) וזהו ענין מדה הג' דבחי' ת"ת שמכריע בין חסד ודין היינו שלוקח מיצוע מהתכללות דשניהם ונעשה מאופן הכלול מבין שניהם כמו דעה שלישית כאשר דיין א' מזכה לגמרי והשני מחייב לגמרי ואז השלישי מכריע בין המחייב והמזכה שתופס דרך שאינו כדברי זה ולא כדברי זה לא לזכות לגמרי ולא לחוב לגמרי רק שיהיה בו מחסד במקצתו ומן הדין במקצתו וא"כ כולל הוא ב' הדעות יחד ונק' דעה הג' בפ"ע (וזהו לפי שהחסד והדין נתכלל כ"א מהפוכו ע"כ יכול לבוא להכרעה בדעה שלישית שישוו בה ב' ההפכים כנ"ל וכמו מדת הרחמים כנ"ל). וזהו לפי שמוצא הסברא ושכל שנוטה לזכות וחסד באופן זה ודין וחוב באופן זה (כמו כי יצר וכו' ע"כ יצא מזה ממוצע כנ"ל) וכה"ג במדות עליונות דחו"ג דאצי' יש בחי' המכריע שהוא בחי' הת"ת שהוא בשם הוי"ה דוקא כידוע. וזהו שרש התורה במדות שבה שהוא בבחי' הת"ת דוקא שכלול מחו"ג כמו כל ד"ת דמ"ע ול"ת שכלול החסד מן הדין והדין מן החסד ונק' משפט צדק כמאזנים השוקלים בצדק נקרא <small>([[דברים פרק טז#פסוק יח|דברים טז, יח]]. [[דברים פרק טז#פסוק לו|לו]])</small> מאזני צדק כו' וכמ"ש <small>([[דברים פרק לג#פסוק ב|דברים לג, ב]])</small> מימינו אש דת כו' (והן ו' מדות דחייב זכאי כשר פסול טו"ט כו' בו' סדרי משנה) וזהו שארז"ל <small>(ברכות נח, א)</small> והתפארת זו מ"ת וכחתן יכהן פאר כו' <small>([[ישעיה פרק סא#פסוק י|ישעי' סא, י]])</small> והיינו הטעם שהתפלין נק' פאר <small>(ברכות טז, ב)</small> כמ"ש <small>([[יחזקאל פרק כד#פסוק יז|יחזקאל כד, יז]])</small> פארך חבוש עליך כו' כידוע לפי שהן ד' פרשיות דהיינו חו"ג דשמע והיה אם שמוע שנתחלקו ע"י הדעת מחו"ב דקדש והיה כי יביאך (כידוע ומבואר במ"א):
-{{להשלים}}
+{{עוגן|פרק ל|(ל)}} '''וזהו''' ויקם עדות ביעקב דוקא שהיא בחי' הת"ת ותורה שם בישראל כו' שזהו הטעם שהתורה נק' אמת שהוא קו האמצעי דת"י שכלול מב' הקוין דחו"ג שהוא בחי' יעקב כידוע וד"ל וזהו ענין שיר משולש שהוא הת"ת שכולל ב' ההפכים דחו"ג וכמו התענוג שבקול השיר הממוזג מאמצעות ב' ההפכים דחדוה ומרירו' יחד כנ"ל. וכן הגוון הירוק שכלול מב' ההפכים דלבן ואדום רק שאחד מהם בהעלם כנ"ל בענין גבו' שבחסד וחסד שבגבו' כו' וד"ל. אך הנה המדרגה הד' שהוא שיר מרובע שכולל לד' מדרגות דהיינו חו"ג ות"ת המכריע שהן ג' והן ד' כי הרי יש ב' מדרגות דחו"ג ההפכיים בעצם וב' מיני התכללות דחסד שבגבו' וגבו' שבחסד הנ"ל הרי יש כאן ד' מדרגות רק שבת"ת המכריע או הרחמים אין בגילוי רק אופן אחד מב' מיני התכללות דחו"ג שהוא כדיעה הג' המכרעת שנק' מצוע אבל כאשר כל ב' מיני התכללות דחו"ג באים בגילוי הרי יש כאן ד' מדרגות בגילוי. ויובן זה ע"ד דוגמא כאשר ג' הדיינים המזכה והמחיב והמכריע שהן ג' דעות מחולקות הושוו לפסוק הדין באופן ודעה אחת שאינה כדברי כולם ומאחר שהושוו בה ג' הדעות יחד בהכרח שנמצא בדיעה זו כדברי כל הג' דעות וא"כ ודאי בהכרח שנמצא שדעה זו הד' מג' דעות שהוא דעת המזכה והמחייב וגם בדעת המכריע והרי דעה זו ואופן זה שהושוו בה ג' הדעות אינה כדעת המכריע ממש אלא באופן אחר מיוחד בפ"ע א"כ בהכרח שיש בה ד' דעות מאחר שסובלת ג' הדעות והיא עצמה דעה בפ"ע משונה מכולם הרי יש כאן ד' דעות (וכנ"ל בדעת המכריע שנק' דעת שלישית מטעם שכולל בעצמו ב' הדעות דחו"ג והוא עצמו דעה בפ"ע לא כזה ולא כזה וכנ"ל וד"ל):
+{{עוגן|פרק לא|(לא)}} '''ובזה''' יובן קצת דמיון לענין שיר מרובע הנ"ל שהוא בחי' התכללות מד' מדרגות בגילוי הנעשה משיר כפול דחו"ג עצמו הנ"ל ומשיר משולש שכולל לשיר כפול והיינו ע"י גילוי ב' מיני ההתכללות דגבו' שבחסד וחסד שבגבו' כנ"ל. והענין הוא דכאשר החסד כלול בגבו' בהעלם ונק' חסד שבגבו' וכן הגבו' כלול בחסד בהעלם ונק' גבו' שבחסד (ע"ד הנ"ל בהתכללות דאוי"ר דאברהם ויצחק או כמשל ב' כתות השרים השמחים עם המלך במשתה) הרי יש כאן ב' מיני דעות חלוקים בחילוף מהתחלקות דחו"ג בעצמו וא"כ בהגלות נגלות ב' מיני התחלקו' הללו דחו"ג בעצמן וב' מיני ההתכללות דחסד שבגבו' וגבו' שבחסד הרי יש כאן ד' מדרגות חלוקות. וזהו שנק' שיר מרובע שהוא ד' מדרגו' חלוקו' בד' מיני תענוג שבשיר ב' מיני תענוג בחו"ג דאו"י עצמן שנק' שיר כפול ושתים שהן ד' בהתגלו' ב' מיני התכללות בשיר בחסד שבגבו' וגבו' שבחסד כו' משא"כ בשיר משולש שהוא בבחי' הת"ת כמו דעה שלישי' המכריע שיכריע באופן א' מב' מיני התכללות דחו"ג לפעמים יכריע כך ולפעמים כך דהיינו לפעמים יהי' באופן שהחסד בהעלם והגבו' בגילוי או להפוך שהגבו' בהעלם בחסד והחסד בגילוי כדמיון מראה ירוק הנ"ל שלפעמים נוטה לאדמימות בגילוי וללובן בהעלם ולפעמים להיפוך או כקול הממוזג מחדוה ומרירות שלפעמים המרירות ועוצב בהעלם והשמחה וחדוה בגלוי ולפעמים להיפוך וכן בטעמים דמרירות ומתיקות כו' א"כ אין כאן בגילוי לעולם רק ג' מדרגות לבד אבל בהגלות נגלות ב' המדרגות דהעלם הגבו' שבחסד והעלם חסד שבגבו' ויוכללו יחד (כמו שנכללין ב' המדרגות דחו"ג בדעת המכריע) הרי כאן בגילוי ד' מדרגות דחו"ג בצירוף התכללות דהעלם שבכ"א שהן ב' שהן ד' כנ"ל והיינו כמו דעה הד' הנ"ל שכוללת לג' הדעות והיא דעה בפ"ע כו' כך ענין המדרגה הד' הזאת שהיא כוללת לג' מדרגות דשיר כפול ושיר משולש והוא עצמו מדרגה בפ"ע שהיא הנכללת מב' המדרגות דגבו' שבחסד וחסד שבגבו' לשניהם יחד בגילוי (וכוללת גם לחו"ג עצמן שבדעת הג' המכריע שזהו שיר משולש שהן ג' דעות ובפרטן הן ד' והן ב' דעות שבמכריע לפעמים כך ולפעמים כך שבאו שניהם יחד בדעה זו הד' (וא"א לחלק לדעה הג' לדעה בפ"ע שיהיה ה' מדרגו' אחר שהכרעה זו באה מאחד מאופני התכללות דחו"ג וד"ל):
+{{עוגן|פרק לב|(לב)}} '''וזהו''' ד' גוונין הנראין בגילוי בעמוד והוא התגלות דלובן ואדום עצמן. והג' מראה הירוק שיש בו מא' מאופני התכללות דלבן ואדום כנ"ל. והד' המגלה התכללות דד' מיני גוונין הכל בגילוי כאחד כו'. וכן בקול השיר כאשר בא מד' מדרגות דחדוה ועוצב הכל בגילוי כנ"ל כמו שבעירוב הגוונין הכל בא בגילוי. וכן בטעמים יש ד' מיני טעמים חלוקים ממרירות ומתיקות יחד והכל בגילוי במורגש ע"ד הנ"ל וד"ל. וכמו במראות היריעות דמשכן שהיה תכלת וארגמן ותולעת שני ושש משזר. וידוע <small>(ביומא עא, ב)</small> דשש הוא הפשתן הלבן שהוא מראה החסד הפשוט ותולעת שני הוא האדום בבחי' גבו' פשוטה והארגמן כלול מלובן ואדום (כמו מראה הירוק) שאחד מהן בהעלם והתכלת הוא המראה הד' שכלולה גם מארגמן (והוא בחי' המל' שכוללת כל ההפכים דחו"ג עצמן וב' הפכים דהתכללות שלהם הכל יחד בגילוי. וזהו שאמ' בזהר דכד אינון ג' אינון ד' כו' וההתכללות מג' מדרגות זהו בבחי' הת"ת שנק' שיר משולש כנ"ל וכאשר נמשך במל' אינון ד' שהוא בחי' שיר מרובע שכלול מד' מדרגות בגילוי כנ"ל כי בבחי' החו"ג שבת"ת אחד מהם בהעלם ובמל' ב' ההפכים בגילוי כמ"ש <small>(ברכות ל, ב)</small> במקום גילה (עצמה) שם (דוקא) תהא רעדה ג"כ בגילוי (ולא כלבבות ייראוך וקרב וכליות יזמרו שאין הרעדה במקום גילה עצמה כי היראה מבפנים בלב והזמרה בחוץ או להפוך אבל במקום גילה בלב שם דוקא תהא רעדה ב' הפכים במקום אחד בגילוי (כמו בכיא מסטרא דא בלב וחדוה מסטרא דא בלב שכלול ב' הפכים במקום אחד בלב בגילוי וזהו כמו שאנו רואים באו"נ שלא ראהו זמן רב או שהיה בסכנה וניצול שישקו איש את רעהו ויבכו בראותם זע"ז הרי נק' שמחה של בכיה או בכיה של שמחה שכלולים שמחה ובכיה כאחד כו' וכך יוכל להיות ב' מיני בטול דיראה ואהבה בלב בגילוי כאחד כמו המרקד לפני המלך שיש בלבו שמחה ויראת מלך כאחד (כמו בדוד <small>([[שמואל ב פרק ו#פסוק טז|ש"ב ו, טז]])</small> שהיה מפזז ומכרכר בכל עוז ואמר <small>([[שמואל ב פרק ו#פסוק כא|שם ו, כא]])</small> ושחקתי לפני ה' והרי היה מרכבה לבחי' המל' שהוא בחי' היראה בתכלית הבטול והיה מרקד בשחוק עד שהיה נגלה כאחד הריקים מצד שפלות עצומה כמ"ש <small>([[שמואל ב פרק ו#פסוק כב|שם ו, כב]])</small> ונקלותי עוד מזאת והייתי שפל בעיני דאדרבה מצד עוצם השפלות בבטול במציאו' בתכלית מרוממות השי"ת היה משחק כו' לפי שאינו תופס מקום כלל וכלל הגם שהיה מלך על ישראל בהתנשאות שזהו ב' הפכים כאחד (וכה"ג בשמחת בית השואבה שהיה הלל הזקן חסיד ועניו אומר <small>(סוכה נג, א)</small> אם אני כאן הכל כאן ואם אין אני כאן מי כאן כו' שזהו התנשאות שמצד השפלות דוקא משום דבחי' המל' לית לה מגרמה כלום שהיא כנקודה אחת והכל בא לגילוי במל' ע"כ אמר אם אני שהוא המל' כאן הכל כאן מכל האורות העליונים ואם אין אני כו' מי כאן דכולא קמיה כלא חשיבי <small>([[דניאל פרק ד#פסוק לב|דניאל ד, לב]])</small> דאפי' אור צח כו' אוכם הוא לגבי עה"ע שהוא אור החכ' שמאין תמצא ואפי' אור הכתר שזהו אין אותיות אני כו') וזהו הטעם שיכול להיות ב' הפכים דחו"ג בגילוי במל' דוקא שנק' שיר מרובע וגם כל העלם בא לגילוי דהעלם וגילוי זהו בחי' אין ויש (או"כ) ב' הפכים שיש במל' כאחד שהמל' נקודה אחת בבחי' אין דכתר והרי הוא בבחי' גילוי דאותיות בבחי' יש וע"כ כל התהוות מאין ליש במל' וכל בטול היש לאין ג"כ במל' ב' הפכים כאחד לפי שהמל' שרשה בכתר שנק' אין ואני כו' וזהו שהיה דוד בחי' מל' בב' הפכים דהתנשאות יש ובטול היש לאין בתכלית כאחד שאין זה בשאר הספירות כחכ' ומדות כמ"ש במ"א וד"ל (וז"ש <small>([[תהלים פרק ב#פסוק יא|תהלי' ב, יא]])</small> עבדו את ה' ביראה וגם <small>([[תהלים פרק ק#פסוק ב|שם ק, ב]])</small> עבדו את ה' בשמחה דקאי הכל במל' שהיא בבחי' היראה ובבחי' שמחה ב' הפכים כאחד כמו במקום גילה שם תהא רעדה כו' כנ"ל (ע' בזהר ר"פ אחרי ובמק"מ שם) (ובזהר א' ב' ובמק"מ שם) וזהו מראה התכלת שהוא המל' שכוללת כל הגוונין בגילוי (וזהו <small>(מנחות מג, ב)</small> שהתכלת דומה לים וים דומה לרקיע שהוא בינה ומל' וע' בפרדס בשער הגוונין ואין התכלת מראה הירוק כמוריקא אלא בלוי"א שהוא בחי' גבו' שבמל') ובאמת גם בבחי' הת"ת יש ב' הפכים דחו"ג בגילוי או אין ויש כאחד כי הת"ת עולה ג"כ עד הכתר ונק' בריח התיכון שמבריח מקצה העליון דכתר עד המל' כו' רק שהכתר הוא אין בהעלם ובת"ת אין זה בגלוי שע"כ יסבול ב' הפכים דחו"ג ואין ויש (שהיא או"כ) וראייה ממה שהקו האמצעי כולל ב' הקוין בגילוי ממ"ש יעקב <small>([[בראשית פרק לא#פסוק מב|בראשית לא, מב]])</small> אלקי אבי אברהם ופחד יצחק היה לי הרי אוי"ר דאברהם היה בו בגילוי שהרי אמר היה לי ממש וכן ממ"ש יעקב <small>([[בראשית פרק כח#פסוק כא|שם כח, כא]])</small> והיה הוי"ה לי לאלקים דהוי"ה ואלקים זהו או"כ אין ויש הכל אחד דאין הכלי מסתיר האור כלל כמ"ש ([[במדבר פרק כג#פסוק כא|במדבר כג, כא]]) ה' אלקיו עמו כולא חד וכמ"ש במ"א שזהו מ"ש ([[שמות פרק טו#פסוק יא|שמות טו, יא]]) מי כמכה באלים הוי"ה כו' וזהו כמו שיוכל להיות התגלות מלמעלה מן הטבע בטבע עצמה כמו <small>(ברכות נד, א)</small> הרואה מקום שנעשה בו נס (מברך בא"י שעשה לי נס במקום הזה) בהפוך הטבע ואין הטבע מסתיר כלל וכמו <small>(מגילה י, ב)</small> מקום ארון אינו מן המדה שהיה נתפס במקום והוא עצמו אינו מן המדה לפי שהארון הוא בבחי' ת"ת ומל' כמ"ש במ"א בענין וי"ו דוהנורא שזהו בחי' הקו"ח שרש קו האמצעי בכלל שיכול להחליף אור החסד בכלי הגבו' ואור הגבו' בכלי החסד שזהו ענין לאכללא שמאלא בימינא וימינא בשמאלא שהן ב' הקוין דחח"נ ובג"ה שמתכללים ע"י הקו האמצעי לפי ששרשו בפנימי' הכתר שהוא למעלה מהתחלקות הקוין ע"כ יסבול ב' הפכים כו' וזהו ג"כ שרש התורה שהיא בקו האמצעי ולכך נק' ס' הישר שכולל ב' הקוין שזהו כל התורה לאכללא שמאלא כו' כמ"ש <small>([[דברים פרק לג#פסוק ב|דברים לג, ב]])</small> מימינו אש דת כו' דהיינו כל ההפכים דחו"ג בגילוי במקום אחד וכגילוי הגוונין ביופי המראה אדום ולבן וכל מיני התכללותם זע"ז הכל בגילוי שזהו עיקר היופי כו' וזהו <small>(ברכו' נח, א)</small> והתפארת זה מ"ת וזהו ויקם עדות ביעקב דוקא כנ"ל והיינו הטעם דשם הוי"ה הוא בבחי' הת"ת דוקא שיש י"ב צרופים בד' אותיות דשם הוי"ה שהן י"ב ג"א והן יב"ש דמל' שנק' צבאות הוי"ה שכל אחד כלול מג' והוא ד"פ ג' (שזהו בחי' שיר מרובע כנ"ל) וע"כ אמר <small>([[ישעיה פרק סג#פסוק יז|ישעי' סג, יז]])</small> למה תתענו כו' שוב למען עבדיך שבטי נחלתך ולא הזכיר רק אוי"ר דאברהם ויצחק ולא בחי' יעקב שהוא בחי' הת"ת שהוא שם הוי"ה בי"ב צירופים שבשבטי יה כמ"ש ששם עלו שבטים כו' (וכמ"ש בפ' חיי שרה ע"פ והנערה כו' בענין רבקה של ג' ג' וד' בקר באופן אחר וד"ל):
+{{עוגן|פרק לג|(לג)}} '''וזהו''' השמיעני את קולך כי קולך ערב קול הממוזג מכל מיני קולות הפכיים בגילוי והוא קלא דאורייתא דוקא שנק' קול יעקב שהוא בחי' שיר מרובע שכולל כל מיני קולות יחד (ושרשו בשיר פשוט דבחי' הכתר שנק' שיר השירים כו' וכמ"ש ובלילה שירה עמי שכלול בשירו כו') ומראך נאוה שהוא מראה הכולל כל מיני גוונין בגילוי (כמ"ש ברבקה טובת מראה מאד בלי גבול כו' שזהו רבוי התחלקות האורות בכלים שבמעשה המצות שנק' יפ"ת ויפ"מ שכלולים במראה אחת שהוא בחי' המקיף דכתר לפי שנתב"ס דוקא כמ"ש שם) ועכ"ז עיקר ענין שיר מרובע הוא במל' דוקא וכידוע בספרי הקבלה דשיר פשוט הוא בבחי' הכתר ושיר כפול הוא בבחי' חו"ב ושיר משולש הוא בחי' חג"ת ושיר מרובע הוא בחי' נהי"מ שזהו כלל דע"ס דאצילות וד"ל:
+{{עוגן|פרק לד|(לד)}} '''וזהו''' שרמז במ"ש הללוהו בתקע שופר שהוא בחי' קול פשוט בבחי' שיר פשוט הנ"ל והללוהו בנבל וכנור ותוף ומחול הוא שיר כפול דחו"ב שנחלק לחו"ג והן בחי' חסד שבתענוג שהוא נעימות ומתיקות דנבל וכנור בקול דק וערב מאד כו' והללוהו בתוף ומחול בבחי' גבו' בקול רם והתנשאות הקול מלמטה למעלה כמו השמחה בתופים ומחולות כשמנצחים המלחמה ובמפלת האויב כמרים שיצתה בתוף כו' בגלוי השמחה ושחוק כו' והללוהו במנים ועוגב זהו בחי' שיר משולש הנ"ל שכלול מחו"ג דשיר כפול דנבל וכנור ותוף כו' וצלצלי שמע וצלצלי תרועה הוא בבחי' שיר מרובע דמל' להשמיע כל מיני קול יחד הכל בגילוי אלא שמתכלל מחו"ג וממוצע וזהו כללות דע"ס דאצי' (וכמשי"ת) וד"ל:
+{{עוגן|פרק לה|(לה)}} והנה להבין ענין שיר מרובע הנ"ל בתוס' באור לאמתתו יותר. הנה יש להקדי' ענין א' והוא במ"ש <small>([[זכריה פרק ב#פסוק י|זכריה ב, י]])</small> כי כארבע רוחות השמים פרשתי אתכם. ויש להבין דלמה דימה ענין הפיזור הזה דישראל בארץ לד' רוחות השמים או ד' רוחות העולם שהן מזרח ומערב וצפון ודרום שהן ד' סטרי עלמא (והוא דלי"ת רבתי דאחד שהמל' מלבשת לד' מדרגות תנה"י דז"א כו' והוא בחי' שיר מרובע הנ"ל כמשי"ת) ועוד מהו שאמר כארבע רוחות כו' כמו ד' רוחות ולא אמר בארבע רוחות כפשוטו שנתפזרו בד' קצוות הארץ ממש כו'. אך הנה פי' רוחות השמים או רוחות העולם כפשוטו זהו הקצוות דד' סטרין צד המזרח נק' רוח מזרח וצד הדרום נק' רוח דרום אך מה שנק' הקצוות והצדדים בשם רוח שהוא רוח ממש הנושב בארץ לפי שד' רוחות העולם הן בד' מדרגות דרוח ממש שהוא הרוח המנשב מקצה המזרח נק' רוח מזרחית רוח קדים ורוח המנשב מצד הדרום נק' רוח דרומית כו' וכן רוח צפון ורוח מערב וכאו"א יש לו טבע מיוחדת בפ"ע ואינם דומים זה לזה ועליהם יסוד החיות וקיום העולם שהן הברואים שבארץ וכל אשר בה וזהו שדימה פיזור ישראל כמו ד' רוחות ולא אמר בארבע כו' לפי שעיקר הכוונה על הרוחות המנשבות בעולם מד' הקצוות שע"ז ארז"ל <small>(תענית ג, ב)</small> כשם שא"א לעולם בלי רוחות כך א"א לעולם בלי ישראל דכמו שאין קיום לעולם בלא התכללות הד' רוחות דמזרח ומערב וצפון ודרום כך א"א לעולם בלי ישראל ששרשם בבחי' המל' שכוללת ד' הרוחו' הללו למעלה כו' וד"ל:
+{{עוגן|פרק לו|(לו)}} '''ובאור''' הענין הנה מה שאמרו שא"א לעולם בלא רוחות היינו ע"י בחי' התכללות הרוחות זע"ז דוקא שבזה יש שינוים רבים מאד כו'. כי הנה ידוע בספרי הטבע שהרוחות הן מחולקין בטבען בדרך כלל בענין ד' מדרגות דחם ויבש וקר ולח שהן ב' הפכים דחו"ג שהן ב' מדרגות דרוח דרום ורוח צפון המנגדיים ורוח מזרח חם ולח ורוח מערב קר ויבש ואמנם אעפ"כ יש התכללות מרוח צפון ברוח דרום ומדרום בצפון דהגם שרוח דרום חם מאד ויבש הרי כל צמיחה וגידול דצח"מ יש יותר בדרום מבצפון וגם חום השמש מגדל בדרום דוקא כמ"ש <small>([[קהלת פרק א#פסוק ו|קהלת א, ו]])</small> הולך אל דרום וסובב אל צפון כו' לפי שכל חום מוליד ומצמיח לפי שיש בו בחי' ההתפשטות יותר ובלתי חום לא יוליד ולא יצמיח כלום (רק כשממוזג מן הלחלוחית ולא חם ויבש לגמרי כארץ המדבר) ורוח צפון להיותו קר ולח יש בו הכיוץ הגדול כקרירות הגדולה שהוא מניע' השפע והתולדה כו'. וע"כ עיקר ישוב הארץ בדרום יותר מן הצפון ולזאת נחשב צד הדרום בבחי' החסד וצד צפון בבחי' גבו' שהוא הצמצום כידוע. ואע"פ שהחום בבחי' הגבו' כרשפי אש שלהבת העולה כו' והקור הוא בבחי' החסד כמים אבל נכלל דבר בהיפוכו דוקא וכן רוח מזרחית חם ולח ורוח מערבית קר ויבש נכללים זע"ז והוא מצד עירוב הרוחות יחד שמתערבים ומתכללים ומתמזגים יחד בכמה מיני אופנים שונים כרוח צפון ברוח דרום ורוח מזרח ברוח מערב וד' הרוחות יתכללו כולם כאחד והיו לרוח אחד ממש כמו שנראה לעין שלפעמים מנשב רוח הצפון בצד הדרום ולנגדו ינשב רוח הדרום ויתכללו זע"ז יחד עד שיהיו לרוח אחד שכלול משניהם הגם שהם ב' הפכים וכן מרוח מזרח למערב ומרוח מערב למזרח יתכללו כאחד וכן יתכללו לפעמים רוח דרום עם רוח מזרח לבד וכן רוח צפון עם רוח מזרח ורוח מערב עם רוח צפון או רוח דרום וכך יוכל להיות שנוי אופני המזיגות והתכללות של הרוחות עד שיוכללו כל הד' רוחות יחד (כידוע ברוחות שבים לעוברי ארחות ימים בכל פרטי אופני התכללות הרוחות שמשתנים בכל עת ורגע כו') ולזאת יוכל להיות מדרגה הא' במנגדו ההפכי דוקא כמו מציאות הזהב שהוא בדרום שהוא ארץ החוילה שהיא בקצה הדרום ששם הזהב והבדולח (מצד חום האויר ביבישות שמהפך העפר לקושי דומם הזהב שבו מעוט הרוח והאויר בתכלית כידוע בס' הטבע) וכתיב מצפון זהב יאתה כו') וכן כל השפע הרוחניות נמשך בבחי' הגבו' שבצפון כשפע המזונות שאמרו שולחן בצפון וכל זה מצד בחי' התכללות דחסד בגבו' וגבו' בחסד כנ"ל דיש בגבו' בהעלם מבחי' החסד ובחסד יש מבחי' הגבו' בהעלם כו' כך בחי' חו"ג דדרום וצפון מתכלל זע"ז שבדרום שהוא בחי' החסד יש בו מבחי' הגבו' שהוא החום והיובש כנ"ל ובצפון שהוא בבחי' הגבו' יש מבחי' החסד שהוא השפע רוחניות בגשמיות כו' להיותו בבחי' קרירות דמים שהן בבחי' החסדים וכמו"כ מתכללים רוח מזרח ורוח מערב (שהוא בחי' ת"ת ומל' וברוח מזרח יש מהתכללות דחו"ג דצו"ד כענין ההכרעה שבת"ת והוא בבחי' שיר משולש הנ"ל ובמערב שהוא בחי' המל' מתכללים הכל והן ד' מיני התכללות שבד' רוחות דרום בצפון וצפון בדרום ומזרח במערב ומערב במזרח שהן י"ב מיני התכללות בפרט שהוא נגד י"ב צירופים דשם הוי"ה כמו שהוא למעלה בד' חיות דמרכבה ובד' דגלים דיב"ש למטה שזהו בבחי' שיר מרובע הנ"ל ומעלה ומטה לא נחשבו כאן בהיותם בבחי' משפיע מלמעלה למטה וד' רוחות העולם הן בבחי' המל' שהוא ד' רבתי כו' רק שמשם הוא מקור ההתכללות וד' רוחות העולם (כמשי"ת):
+{{עוגן|פרק לז|(לז)}} '''והנה''' מה שיש שינוי האופנים שונים באופני ההתכללות בד' רוחות העולם כמו ברוח צו"ד שמתכללים לפעמים מנשבים באופן כך ולפעמים מנשבים באופן אחר ואין כל עת שוה באופן ההתכללות של הרוחות המנשבות בעולם ומכ"ש בהתכללות הכללים שמתכללי' מד' רוחות יחד שא"א להשיג מאיזה טעם וסבה יש שינויים האלה ומי הוא המעורר את הרוחות לנשב לפעמים באופן כך או כך וא"כ בודאי בהכרח לומר שיש בחי' מקור כללי שהוא למעלה מכל הרוחות שהוא המנהיג לכולם באיזה אופן יוכללו זע"ז בכל עת וזמן לפי הנצרך לעולם באופן גידול וצמיחה וחיות כל חי שאין קיום לעולם בלא רוחות המנשבות (ולפי אופן מזיגת הרוחות באותו אקלים כך יהיה אופן קיום חיות כל חלקי דצח"מ שבאותו אקלים או מקום בפרט באויר הממוזג מקור וחום ולחות ויבשות) וגם רוח יחידי שמנשב מצד אחד מן המזרח או מערב וצפון ודרום גם הוא יתכלל ברוח שכנגדו באופן פרטי ע"פ השגחה האלקית ממקור הרוחות העליונים הרוחניים וכמו הרוח שלפני ירידת הגשמים שמעלה הנשיאים ברוח ויורידו גשמים בזה יש ג"כ שינויי אופנים שונים באיזה מקום ואיזה זמן ישיב הרוח ויוריד הגשם כמו שאו' משיב הרוח ומוריד הגשם (וזהו <small>(תענית ג, ב)</small> זיקא דקמי מטרא להוריד המטר מן העננים ויש זיקא דבתר מיטרא להעלות האידים מן הארץ כי יש ברוח עלייה וירידה כמו שע"י הרוח בים מתרוממים גלי הים ונשקטים ע"י הרוח כמ"ש <small>([[תהלים פרק פט#פסוק ו|תהלים פט, ו]])</small> בשוא גליו כו' (כמשי"ת) וכמו"כ בד' רוחות העולם הרוחני העליון שיש מקור כללי להנהיג לכולם ולעשות בהם ההתכללות באופנים רבים ושונים (כמשי"ת) וכמו בתחה"מ שיחיו ע"י הרוח האלקי אמר <small>([[יחזקאל פרק לז#פסוק ט|יחזקאל לז, ט]])</small> מארבע רוחות באי הרוח ופחי בהרוגים כו') וזהו שאמר כי כארבע רוחות השמים פרשתי אתכם ולא אמר בארבע רוחות כו' שלזה ארז"ל כשם שא"א לעולם בלא רוחות כו' הכוונה בזה לרמז על שרש הכללי לכל הד' רוחות שמנהיג לכולם ועושה בהם סדר ואופן ההתכללות זע"ז ומד' הרוחות יחד כנ"ל שזהו בשם הוי"ה שלמעלה מהתחלקות השפע בבחי' מקום וזמן והוא המקור הראשון שמשם נמצא כללות הרוחות שבד' סטרי עלמא שנמשך מלמעלה מבחי' עולם וכמאמר <small>(ברכות יג, ב)</small> שתמליכהו בשמים ובארץ ובד' רוחות העולם שהוא הכוונה בדלי"ת רבתי דאחד כו' והוא המנהיג בסדר התכללות הרוחות באופנים רבים (שזהו אח דאחד ז' רקיעים וארץ שהוא החי"ת והאלף אלופו ש"ע כו') וידוע דשרש נש"י הוא בשם הוי"ה דוקא כמו הוי"ה אלקינו כו' כי <small>([[משלי פרק כ#פסוק כז|משלי כ, כז]])</small> נר הוי"ה נשמת אדם וע"כ אמר כי כארבע רוחות השמים שמקבלים ממקור הכוללם יחד בבחי' שם הוי"ה הרי גם בנ"י בשרשם בחי' מקור כולל לכל העולם ע"כ כשם שא"א לעולם בלא רוחות כו' וע"כ אמר כי כארבע רוחות כו' וד"ל (והוא עצמו הטעם שפיזרן בד' רוחות העולם לפי שבהם תלוי אופן סדר התכללות כל הד' רוחות כפי שרשם למעלה בי"ב צירופים דשם הוי"ה כנ"ל וד"ל):
+{{עוגן|פרק לח|(לח)}} '''ובכ"ז''' יובן בתוס' באור ענין שיר מרובע שזהו בחי' התכללות בד' מדרגות בד' מיני התכללות שבד' רוחות העולם שנכללו יחד בהתכללות אחת כאשר יוכללו כל הד' רוחות יחד כנ"ל וד"ל. אך הנה יש להקדים עוד ענין אחד והוא מ"ש בהליכת השמש הולך אל דרום וסובב אל צפון סובב סובב הולך הרוח כו' <small>([[קהלת פרק א#פסוק ו|קהלת א, ו]])</small> דלכאורה אין זה מובן שמתחיל בהילוך השמש ומסיים בסיבוב הרוח כו' ומה שייכות יש להילוך השמש לדרום דוקא. וגם מ"ש וסובב אל צפון הרי אין השמש מסבב לצפון כלל רק בדרום וקצה המערב בקיץ כו'. אמנם הנה יש להקדים עוד ענין אחד בהתכללות ד' רוחות העולם שאנו רואים שלפעמים יהיה התכללות הרוחות שלא בסדר והדרגה כלל זע"ז אלא בבחי' בלבול ותערובת גדולה והוא ע"י סבת רוח סערה שהרוח סוער בתוקף גדול מאד שמבלבל כל הרוחות שינשבו בלי סדר הצריך כמו רוח סערה שבים שיתגבר לבלבל הרוחות דצו"ד ומזרח ומערב בלי סדר והדרגה עד שמבלבל לגלי הים להעלותם ביותר ולהורידם לפעמים מתגבר מרוח מזרח למערב ומיד מתגבר רוח מערב לנגדו וכן מצו"ד באופן שלא יוכלו הספינות להלוך על הים כלל ויעמדו או יפלו וישברו כשרוח אחד גובר ביותר כידוע ליורדי הים באניות שא"א להם לילך כ"א ע"פ סדר נכון בהילוך הרוחות ברוח ממוזג בשוה מד' הרוחות או ע"י רוח מיוחד שילך בנחת כו' וכמ"ש בזהר פ' בשלח כד סליק ימא גלגלוהי כו' דרוח זעפא אשתכח כל ארבין קיימין לא סלקין ולא נחתין וכל נוני ימא מתבדרין לכל סטר כו'. והדוגמא מזה למעלה היינו בבחי' רוחות העליונות דאצי' שהן מקור ושרש לד' רוחות העולם הגשמי שבים וארץ למטה כידוע בענין הנה מקום אתי כו' <small>([[שמות פרק לג#פסוק כא|שמות לג, כא]])</small> שבחי' מקום הוא הכולל ו"ק מעלה ומטה מזרח ומערב צו"ד ובחי' שרש ומקור הראשון למקום גשמי נמשך מבחי' מקום העליון שהן ו"ק העליונים שבשם הוי"ה שלמעלה מהמשכת המקום בפועל מאין ליש ממש וע"כ ארז"ל <small>(מד"ת פ"צ, י)</small> הוא מקומו של עולם ואין העולם מקומו שמקום דעולם הנברא מאין ליש בטל וכלא ממש חשיב לגבי ו"ק העליונים שנק' מקום למעלה וז"ש הנה מקום אתי כו' וע"כ נא' <small>([[יחזקאל פרק ג#פסוק יב|יחזקאל ג, יב]])</small> ברוך כבוד הוי"ה ממקומו דוקא וזהו ברוך המקום כו' ומפני שמקומו העליון הוא מקור למקום הנברא שנק' עולם נק' מקומו ש"ע אע"פ שאין העולם מקומו שנבדל בערך מהם דאין ערוך לך כו' כי התהוות העולם הוא רק מהארה דהארה אלקית המצומצם בשם אלקים כידוע וזהו כוונת היחוד בק"ש באמרו ה' אחד אח דלי"ת שהא' הוא אלופו ש"ע שיומשך מו"ק דאצי' בעולם הבריאה והן אח ז' רקיעים והארץ ובחי' מעלה ומטה וד' רוחות העולם וזהו שארז"ל <small>(ברכות יג, ב)</small> שיאריך בדלית של אחד כדי להמליכו בשמים וארץ וד' רוחות העולם (כמ"ש במ"א באריכות) וז"ש <small>([[דברי הימים א פרק כט#פסוק יא|דה"א כט, יא]])</small> לך ה' הגדולה כו'. והנה מה שלמטה יכול להיות עירוב ובלבול הרוחות זהו מצד שנמשך ברוחות העולם רוח העליון ביותר שלמעלה מהתחלקות ד' הרוחות ע"כ יבאו בבחי' בטול גדול עד שלא יוכלו לילך בסדר והדרגה באופן התכללותם זע"ז כו'. והיינו מפני שלמעלה ג"כ יש הארת אור המקיף העליון דו"ק דאצי' שלמעלה הרבה משרש התחלקות הו"ק שהן ו' מדות דחג"ת כו'. ואע"פ שיש בהם בחי' ההתכללות בסדר נכון כמו ההתכללות בחסד שבגבו' וגבו' שבחסד באופן מיוחד ובהתכללות כולם כאחד בסדר הנכון כפי שנמשך ממקור המדות דו"ק מבחי' בינה כו' אך מחמת אור המקיף שלמעלה ממקורם מתבטלים ממציאותם אופן סדרם וכל אחד אינו על מקומו או שעומד בלי הילוך כלל וזהו ענין הרוחות שבים העליון שמתבלבלים וכל ארבין קיימין ונוני ימא עלאה שהן הנשמות דאצי' מתבטלים ממציאותם ולא יוכלו לקבל סדר הילוכם ומתבדרין לכל סטר ממזרח למערב ומדרום לצפון שנמצא בלבול ותערובות בכאו"א שאינו מוצא מקומו ושרשו ומי שמקומו ושרשו בחסד שבצד דרום הולך אל צפון כו'. כדמיון בלבול הרוחות הגשמיים שבים הגשמי למטה כו' וכ"ז לפי שגם במקורם דרוחות הים העליון במדות דאצי' נמשך מבחי' המקיף דכתר שלמעלה ממקור המדות שמקבלים מחו"ב ע"כ יתבלבל סדרם ויכול אור החסד להאיר בכלי הגבו' שיוחלף כל או"א ממקומו כו' עד דאתא ההוא דברא בימא דידע לאשלמ' רוחא דזעפא כו' שזהו בחי' יסוד אבא שמקבל מיסוד דע"י שיוכל להמתיק הגבו' דמקיף זה דמדות ולהשקיט הרוח סערה כו' עד שיכול להיות סדר נכון בהילוך הרוחות העליונים דים העליון בהתכללות זע"ז כפי שנמשך במוחין דמדות עליונות כו' (כמ"ש בבאורי הזהר באריכות ע"ש) וכך יהיה למטה שיאיר אור ממוזג במקור הרוחות שיתכללו כסדרן כו' וד"ל:
+{{עוגן|פרק לט|(לט)}} '''ומעתה''' יובן ג"כ בענין הליכת השמש שא' הולך אל דרום וסובב אל צפון כו'. דהנה ידוע בשרש השמש למעלה שהוא בבחי' המדות דאצי' שהוא שם הוי"ה דז"א כמ"ש <small>([[תהלים פרק פד#פסוק יב|תהלים פד, יב]])</small> כי שמש ומגן הוי"ה אלקים כי אלקים כמו נרתק לשמש שהוא שם הוי"ה כמ"ש בזהר בכמה דוכתי ויש במדות דאצי' מהארת המקיף העליון שלמעלה ממקורם כחו"ב כנ"ל וזהו השמים מספרי' שהן המקיפין דמדות בכתר וחכ' וכלולים יחד כאש ומים יחד כו' ונמשך משם בחי' התכללות גם במדות דז"א וזהו יום ליום מחסד לגבו' יביע אמ"ר אש מים רוח התכללות דמקיף כו' וכן במל' שנק' לילה יהי' התכללות זאת שהן ד' רוחות העולם דד' רבתי כו' אך כ"ז אינו נמשך רק בבחי' מקיף בהעלם ומן ההעלם יצא קצת גילוי אור להיות בהם בחי' התכללות וז"ש אין אמר ואין דברים בגלוי בלי נשמע קולם בכל הארץ יצא קום לבד שהוא בחי' קו המדה דחכ' שנמשך גם במדות דמל' שנק' כל הארץ וכידוע דהשמים הוא המקיפים לארץ בבחי' משפיע בהעלם והארץ בחי' מקבל מרוחניות לגשמיות כמ"ש <small>([[הושע פרק ב#פסוק כג|הושע ב, כג]])</small> אענה את השמים והם יענו את הארץ (כי הארץ רק כגרגיר חרדל לגבי גלגלי השמים כידוע) ועכ"ז מד' רוחות השמים נמשך השפע הרוחניות בד' רוחות הארץ בבחי' התכללות המדות דחו"ג כו' שבשמים הוא שבא מן ההעלם לגילוי בד' רוחות הארץ וזהו בכל הארץ יצא קום כו' (וזהו שתמליכהו בשמים ובארץ מלמעלה למטה מסובב לממלא מהוי"ה לאלקים שזהו אחד בד' רבתי שנק' ד' רוחות העולם כידוע) אך עיקר גלוי זה שבא מהעלם המקיפים דמדות עליונות שנק' שמים הוא בא ע"י הילוך השמש דוקא שהולך אל דרום וסובב אל צפון שמסבב לד' רוחות השמים כו' והיינו מ"ש לשמש שם אהל בם לשמש דוקא כו' והענין הוא כידוע בענין השמש הגשמי שכלול מחומר וצורה שהנפש הרוחניות שלו שמשיג השגת כח האלקי המהווה אותו מאין ליש הוא שאו' שירה בבחי' בטול גדול כמ"ש וצבא השמים לך משתחוים ובחי' השתחואה זו רוחנית היא בצורה שבו וזהו הנק' הילוך רוחני כו' וממילא חומר השמש הוא המהלך וסובב בהילוכו בהילוך והשתחואה גשמית וכ"ה בכל הילוך הגלגלים הגשמיים כמו בהילוך וסבוב האופנים העליונים הרוחניים וכמ"ש במ"א בענין שמש בגבעון דום שפסק לומר שירה ע"כ עמד גם החומר שלו כו' וזהו הולך אל דרום כו' מפני שלפי אופן התגלות אור האלקי בצורת השמש בכח ההשגה האלקי' שבו כך יהיה אופן בחי' הבטול שלו בשירה שאומר כמ"ש הללוהו שמש וירח כו' וכן השמים מספרים כו' וע"פ אופן הבטול הרוחני בצורה שלו כך יהיה אופן הילוך וסבוב החומר שלו בהשתחואה גשמית בתמידות בלי הפסק כלל וזהו הולך אל דרום תחלה כו'. כי הנה מבואר למעלה בד' מיני בטול שהן ד' מיני שיר שיר פשוט שיר כפול כו' ושיר פשוט הוא בחי' בטול הפשוט שלמעלה מן ההשגה וטעם לגמרי רק בטול כל העצמות עד שהוא כאבן דומם בלי התפשטות כלל כו' וכ"ה בטול הפשוט דשמש בנפש שלו שלמעלה מכח ההשגה שלו בבטול העצמות שזה בא מבחי' אור מקיף דכתר שלמעלה ממקור חוצבו כו' אז לא יוכל לומר שירה כלל באיזה השגה ועומד לגמרי כענין שמש בגבעון דום מפני גילוי עצמות אלקות כו' שנעשה כדומם בהעדר התפשטות השגה כו'. ואמנם אחר זה נמשך בו ההשגה האלקית בנפש גלגל השמש ויאמר שירה בהילוך וסבוב בהשתחואה רוחניות וגשמיות אז נאמר הולך אל דרום כו' שתחלת ההילוך שלו בדרום דוקא לפי שתחלת גילוי האור האלקי בנפשו בא בבחי' השגה באלקות שיתפעל באהבה שהוא בחי' החסד כי ראשית גלוי האור במדת החסד דוקא כמ"ש יומם יצוה ה' חסדו וכן חסד אל כל היום והוא שמאיר בשמש שמאי' ביום ע"כ מיד בתחלת הילוכו בארץ הולך אל דרום שהוא בסט' דחסד ברוחות השמים ויש בו מהתכללות הגבו' בצפון כנ"ל דזהו גבו' שבחסד כו' כנ"ל בהתכללות דיראה באהבה כו' ויש בהילוך זה של השמש מכמה הפכים דחג"ת וכענין הנ"ל בשיר כפול ושיר משולש אך הגילוי שלו בחסד דדרום שהוא בחי' הבטול באהבה ותשוקה והכל הוא ע"פ הרוח של השמש שהוא בחי' הצורה הרוחנית שלו לפי אופן השגתו כנ"ל. וזהו סובב סובב הולך הרוח שעיקר הסובב וההולך הוא הרוח של השמש שממילא יסובב וילך גוף חומר השמש כנ"ל וזהו שאנו רואים שיצא השמש במזרח ויסבב מעט מקצה המזרח והולך אל דרום ויסבב לקצה המערב מעט או רב כפי שנוי הליכתו בקיץ וחורף כידוע הכל הוא ע"פ סדר אופן הבטול שלו בבחי' המדות דחג"ת בשנוי אופן התכללות' זע"ז כמו בגבו' שבחסד בדרום עם חסד שבגבו' בצפון (וזהו וסובב אל צפון ששם הוא בהתכללות בחסד שבגבו' עם גבו' שבחסד סובב סובב הולך הרוח סתם שזהו הכולל כלל הד' רוחות יחד כנ"ל וד"ל) וכן בהילוכו במזרח ומערב הכל הוא בבחי' התכללות דנשיבת הרוחות בד' רוחות העולם שבא בגילוי ממש בארץ וד"ל (אך עדיין אינו מובן מ"ש וסובב אל צפון אחר שאין השמש הולך בצפון כנ"ל ומה שחוזר וכופל סובב סובב הולך הרוח כו'. הענין הוא כידוע שהשמש שנשקע במערב הולך ברקיע מתחת לארץ ומאיר על ארץ שמתחת רגלינו (שנק' ארץ החדשה והיא אמעריקא) ויום שלנו אצלם לילה יחשב ויום שלהם לילה יחשב אצלינו ונמצא שהשמש שבוקע לארץ מתחת מן המערב אחר שקיעתה אצלינו במערב הולך שם השמש בצד צפון שהוא נחשב אצלם דרום וכל תוקף חום השמש שם בצפון כמו בדרום שלנו וע"כ שם נמצא הזהב הטוב שנק' זהב אופיר כידוע (ואפשר זהו שאמר על נהר פישון שסובב כל ארץ החוילה וזהב הארץ ההיא טוב כו') וזהו סובב אל צפון ממש ששם מגיע לתחלתו במזרח בסבובו כל ההיקף דד' רוחות שע"כ נק' סובב וביציאתו אלינו במזרח והולך אל דרום נק' הילוך כו'. וזהו סובב סובב הולך הרוח סתם שזהו בחי' רוח המקיף של השמש שמקיפו ומסבבו בהילוך זה ממזרח לדרום ומדרום למערב ולצפון שהוא הכולל סבוב כל הד' רוחות מלמעלה למטה וגם מלמטה למעלה וע"כ נק' רוח סתם להיותו בחי' מקור כל הרוחות כנ"ל בענין התכללות הכללי' בד' רוחות העולם ברוחות גשמיים שמנשבים בארץ ששרשם הוא בד' רוחות השמים המשפיעים הרוחניות אל ד"י שבארץ ע"י הילוך השמש דוקא שסובב והולך בכל ד' רוחות השמים כמ"ש סובב סובב הולך הרוח שהוא רוח המקיף דשמש (כמשי"ת) וד"ל:
+{{עוגן|פרק מ|(מ)}} '''וזהו''' לשמש שם אהל בהם. כי הנה כמו שמבואר למעלה בהילוך וסבוב השמש הגשמי בהיקף ד' רוחות השמים שעל ידו יהיה השפע הנמשך מן השמים לארץ בהתכללות הד' רוחות כו' וא"כ שרש רוח השמש בבחי' מקיף לכל ד' רוחות השמים מאחר שמקיף וסובב לכל ד' רוחות השמים שהוא היקף העיגול דשמים מקצה העליון לתחתון עד שחוזר לעליונו של עיגול במזרח (אע"פ שאין במקיף של עגולי השמים מעלה ומטה ממש מ"מ יש בחי' מעלה ומטה למ"ד <small>(פסחים צד, ב)</small> גלגל קבוע ומזלות חוזרים כו') וכמ"ש <small>([[קהלת פרק א#פסוק ה|קהלת א, ה]])</small> וזרח השמש (במזרח) ובא השמש (במערב) ואל מקומו שואף זורח כו' (כמ"ש בזהר) כמ"ש מקצה השמים מוצאו ותקופתו על קצותם כו' שזהו בבחי' מקיף דמדות שבשמים שמשפיע לארץ כו' וכ"ה למעלה בשמים העליונים שהן בחי' מקיף דו"ק העליונים דאצי' כנ"ל שבכל הארץ יצא קום שמאירים בהעלם גם בכל הו"ק הגשמיים שבעולם שנק' מקום בגשמיות מעלה ומטה מזרח ומערב צו"ד שהן ד' רוחות השמים גשמיים שמאירים לארץ בהעלם (כקו האלכסוני שנמשך מעגול השמי' הגדול לארץ שהיא רק כגרגיר חרדל כמ"ש במ"א וכמ"ש והם יענו את הארץ להביא השפע מן המזלות הרוחניים לגידול הדצח"מ וד"י הגשמיים שבארץ ע"י סבוב המזלות והשמש והירח כו') וזהו יצא קום לבד ובקצ' תבל בכדור הארץ למטה ששם הוא קצה התחתון של עגול השמים כו' וכנ"ל בפי' ברוך המקום כו' לשמש שם אהל בהם פי' גם להילוך השמש בכל היקף העיגול דשמים בד' רוחות שלו שם אהל בהם כי יש גם בשמש ברוח הסובבו ומקיפו מקצה השמים עד קצהו מבחי' המקיף דמדות דשמים ששם אהל במקיף זה כמו אהל שמכס' על האדם ומקיפו מכל צד כך רוח השמש בבחי' ההילוך שלו מאיר מבחי' אור מקיף שנק' אהל העליון שלמעלה מהתחלקות הו"ק כו' שהוא למעלה מבחי' השגה דצורה שלו שמחמתו יולד בשמש בחי' בטול פשוט שהוא בחי' שיר פשוט שאינו בא באופן גוון ומראה במדות דחו"ג כלל אך מחמתו יומשך ממילא בחי' הבטול והשיר שלו בהילוכו וסבובו בכמה אופנים שונים בבחי' התכללות דחו"ג כמו הולך אל דרום כו' בבחי' הבטול שבאהבה שכלול מיראה כו' אבל בחי' המקיף עצמו ששורה על השמש (שז"ש סובב סובב הולך הרוח סתם כנ"ל) הוא נבדל בערך מהיות גם מקור להתחלקות דמדות דחו"ג הללו (וע"כ כאשר נמשך משם בד' רוחות נתבלבל סדר הילוכם לגמרי כנ"ל) ורק הארה בעלמא מאיר מן ההעלם דמקיף זה לגלוי בשמש שמכח זה הוא שבא לכלל סבוב והילוך זה בד' רוחות השמים וכנ"ל במ"ש בכל הארץ יצא קום כו' וזהו לשמש העליון שהוא בחי' ו"ק העליונים שבשם הוי"ה שנק' שמשא שם אהל ומקיף בהם במקיף דשמים העליונים שבכל הארץ יצא קום להיות מקור למקור לו"ק שלמטה בשמים וארץ התחתונים וזהו והוא כחתן יוצא מחפתו שיוצא מהעלם דא"מ שלו ישיש כגבור כו' שיוצא ממזרח השמים והולך אל דרום וסובב אל צפון כנ"ל וזהו מקצה השמים מוצאו ותקופתו על קצותם דהיינו לפי שגם בו יש המקיף הזה בבחי' מקיף דשמים העליונים ע"כ סובב סובב הולך הרוח דשמש מקצה השמים עד קצהו בבחי' התכללות של כל ד' רוחות השמים שעל ידו יומשך בארץ דוקא לפי ששם הוי"ה שנק' שמש הוא עיקר המשפיע במל' שנק' ארץ כמ"ש והוא כחתן יוצא מחפתו כו' (כמ"ש בזהר ומבואר בבאורי פי' המלות דהשמים מספרים כו') (וכנ"ל במ"ש עד דאתא ההוא דברא כו') וד"ל:
+{{עוגן|פרק מא|(מא)}} ('''וזהו''' שאמר כי כארבע רוחות השמים פרשתי אתכם ולא אמר בארבע כו' וגם אמר כד' רוחות השמים דוקא ולא אמר כד' רוחות הארץ כו' לפי ששרש ישראל הוא בבחי' ו"ק העליונים דמדות עליונות דאצי' שהוא במקיף דשם הוי"ה כמו שהוא בבחי' הכתר (דת"ת עולה עד הכתר כנ"ל) כמ"ש בזהר ע"פ <small>([[שמות פרק יז#פסוק ז|שמות יז, ז]])</small> היש ה' בקרבנו אם אין דכתר (משום דבריח התיכון מבריח כו') וכמא' ישראל עלו במחשבה כידוע וזהו בחי' מקיף דד' רוחות השמים שכוללם יחד לפי שהוא למעלה מהתחלקות דחו"ג כו' כנ"ל. וזהו כארבע רוחות השמים דוקא פרשתי אתכם כדי שבפיזורם בד' רוחות העולם יהיה ממילא מקור ההתכללות דד' רוחות הארץ המנשבות בעולם כמו ע"י הילוך וסבוב השמש בד' רוחות השמים כנ"ל לפי ששרש נש"י בשם הוי"ה בבחי' הפנימיות ועצמות שהוא בחי' המקיף שזהו לשמש שם אוהל בהם כנ"ל שהוא בחי' סובב כ"ע כנ"ל במ"ש כי שמש ומגן הוי"ה אלקים כו' וד"ל. וזהו שאמרו כשם שא"א לעולם בלא רוחות כך א"א לעולם בלא ישראל מפני ששרשם במקור ההתכללות דרוחות העליונים בו"ק דאצי' (ואע"פ שישראל מונין ללבנה כידוע <small>(בסוכ' כט, א)</small> זהו לפי שמקבלים משם הוי"ה להשפיע במל' שזהו יחוד קודב"ה ושכינתיה שע"י התו"מ כי שרש התו"מ ג"כ בשם הוי"ה שנק' שמשא והן המדות עליונות בבחי' מקיפים דכתר וחכ' שנק' תורת הוי"ה מצות הוי"ה בבחי' פנימיות ועצמות דשם הוי"ה וע"כ אמר <small>([[ירמיה פרק לג#פסוק כה|ירמי' לג, כה]])</small> אם לא בריתי כו' חקות שמים וארץ לא שמתי וכידוע בפי' בראשית כו' בשביל התורה שנק' ראשית ובשביל ישראל שנק' ראשית דג' קשרים הן ישראל מתקשרן באוריי' כו' וד"ל. ועם כ"ז יובן יותר ענין שיר מרובע הנ"ל דהיינו בחי' התכללות מכל הד' מדרגות דד' מיני בטול שיש בשיר כפול דחו"ג ובשיר משולש דת"ת המכריע כנ"ל והוא בחי' שיר פשוט הנ"ל בבטול כל העצמות שממנו יבא ממילא כל מיני התכללות בגילוי שזהו שיר מרובע שבא הכל בגילוי דוקא שזהו כמו בחי' מקיף דד' רוחות השמים הנ"ל שכולל כל פרטי התכללותם וכסבוב רוח השמש בכולם כנ"ל וד"ל):
+{{עוגן|פרק מב|(מב)}} '''ואחר''' כל הנ"ל יובן מ"ש ותלד עדה את יבל הוא היה אבי יושב אהל ומקנה ושם אחיו יובל כו'. דהנה ע"פ דקדוק לה"ק יש הפרש בין יבל בקמץ תחת היו"ד ובין יובל בחולם על היו"ד ובין יובל במלאפום וכאן אמר יבל בקמץ ויובל במלאפום כו' דיובל בחולם הוא בחי' האמצעי בין יבל בקמץ ובין יובל במלאפום. הענין הוא דפי' יובל בחולם זהו המנהיג בפועל והכל מתנהג על ידו ופי' יובל במלאפום זהו מי שמתנהג ויובל ע"פ העליון ממנו שמנהיגו ענין נפעל כידוע ופי' יבל בקמץ ובלא וי"ו זהו ענין שם העצם כמו שהוא שעדיין אינו מנהיג בפועל אלא שממנו נמשך מקור ההנהגה בפועל ע"כ נקוד קמץ תחת היו"ד ובלא וי"ו שהו"ו מורה על בחי' ההמשכ' והנהגה בפועל. וידוע שהקמץ בכתר ופתח בחכמה וגם החולם שהוא בכתר זהו כתר דחכ' שבא לגילוי מן ההעלם עכ"פ משא"כ הקמץ שהוא בסתימות והעלם לגמרי רק שממנו יהיה מקור להמשכת ההעלם דחכ' לגילוי וזהו עיקר ההפרש בין יבל בקמץ ליובל בחולם ובוי"ו ובין יובל במלאפום שזהו כאשר נמשך כבר מאין דחכ' שהוא היו"ד ליש כו' וע"כ נקוד במלאפום שהוא ענין נפעל שהוא גילוי ההנהגה והמשכה שמתנהג מעליון הימנו דהיינו מחכ' לבינה ומדות וא"כ יובל בחולם הוא בחי' הממוצע בין יבל בקמץ שהוא הסתימות וההעלם לגמרי שבפנימית הכתר ובין יובל במלאפום שהוא המתגלה ונמשך מן ההעלם כו' וכאן לא הזכיר רק יבל בקמץ ויובל במלאפום ולא הזכיר יובל בחולם אלא יובל במלאפום כו' (וזהו כמ"ש במ"א בענין ג' קוצין שביו"ד קוץ העליון הוא בחי' כתר שבכתר שלמעלה עדיין ממקור המשכה שהוא היו"ד דא"כ שהוא נקודה דיו"ד שזהו כמו החולם שעל הוי"ו דיובל הנ"ל וקוץ התחתון ביו"ד שהוא פונה לגבי הה"א שזהו הגילוי של המשכה מאין דנקודה דחכ' ליש בהשגה דבינה ומדות כו' כענין הבן בחכ' וחכם בבינה וזהו ג"כ יובל במלאפום כו') וגם פי' יבל לשון בלילה ותערובות כמו <small>([[שופטים פרק יט#פסוק כא|שפטים יט, כא]])</small> ויבל לחמורים כו' והוא מל' בלול כמו בקריאת שם בבל כי שם בלל כו'. וזהו שם יבל בקמץ ע"ש העצם כנ"ל ששם כלולים בהעלם וסתימות כל המדרגו' שעתיד לבא בגילוי למל' בהעלם מחכ' לבינה ומדות ברבוי אופנים שונים הכל כלול שם בתערובות הכל כאחד מפני שהוא למעלה מהיות גם מקור להשפיע בגילוי כו' ויובל במלאפום זהו כאשר כבר נמשך מאין ליש בבינה שמתכללים המדות דחג"ת ומתערבים יחד באופנים שונים שזה נק' בלילה ותערובות אבל הוא בגילוי כגילוי כל הגוונים יחד וכהתכללות ד' רוחות זע"ז בגילוי אבל יובל בחולם הוא מי שעושה הבלילה ותערובות באופן ההתכללות שהוא מקור המנהיג בפועל כנ"ל והוא בחי' נקודה דיו"ד דחכ' כנ"ל. וזהו כענין בלילה ותערובות שנק' התכללו' כסדר דוקא אבל יש בזה ענין בלבול ותערובות שמתבלבלים שלא כסדר כנ"ל בענין בלבול הרוחות ע"י רוח סערה כו' זה בא מלמעלה מן כח המקור המנהיג כסדר דוקא והוא בבחי' עצמות אור הכתר שנק' יבל בקמץ ע"ש הבלבול שהוא הפוך הסדר לפי שהוא למעלה ממקור מציאות המדות כו' והכל עולה לענין אחד:
+{{עוגן|פרק מג|(מג)}} '''ויובן''' כל זה ע"פ כל הנ"ל בענין התכללות הרוחות המנשבות בעולם ובענין הילוך השמש בד' רוחות העולם כמ"ש הולך אל דרום כו' דהנה מבואר למעלה בענין הרוחות המנשבות בעולם שיש בהם סדר והנהגה באופן הילוכם והתכללותם זע"ז כמו מרוח מזרח ורוח דרום יתכללו יחד באופן מיוחד וכן מרוח צפון ומערב או צו"ד שהן ב' הפכים יתכללו יחד כמו שמתכללי' בחום וקור ולח ויבש כנ"ל. ויש בזה רבוי אופני' בהתכללותם עד שיוכלו להתכלל מכל הד' רוחות יחד כו' ואין כל עת וזמן שוה בזה שלפעמים יתכללו באופן זה ולפעמים באופן אחר וא"כ ודאי מוכרח לומר שיש לסדר והנהגה זו בכל פרטי אופני התכללותם בכל עת באופן מיוחד מקור ושרש למעלה מהם שהוא העושה ומנהיג בהם כל אופני התכללות אלה לפעמים כך ולפעמים באופן אחר כענין שאו' משיב הרוח כו' והוא בחי' מקור הכולל כל התכללות הרוחות שהן בבחי' התכללות המדות דחו"ג כו' כמו התכללות גבו' שבחסד וחסד שבגבורה וכה"ג שנמשך מד' רוחות השמים מרוחניות לגשמיות כנ"ל וזהו ענין הנ"ל בהפרש שבין יובל בחולם ליובל במלאפום שההנהג' שכבר נהוג ונמשך בגילוי באופני התכללו' הרוחות זהו שנק' יובל במלאפום ל' נפעל המתנהג ע"פ העליון ממנו כו' ומקור ושרש הרוחות העושה בהם סדר בהתכללות זו זהו שנק' יובל בחולם שהוא המנהיג בפועל כנ"ל וד"ל. וכ"ה בענין הליכת השמש בד' רוחות השמים כמ"ש הולך אל דרום כו' דמה שאנו רואים הילוך השמש בסדר נכון באופן התכללות ממזרח לדרום ומדרום לצפון וכמ"ש וסובב אל צפון זהו בחי' גילוי אור ההמשכ' ממקור המנהיג את השמש שזהו יובל במלאפום שהוא השמש שהולך ומתנהג באופן מיוחד בהתכללות ד' רוחות השמים שזהו בחי' הארת והמשכת החכ' בבינה ומדות דחו"ג (כענין קוץ התחתון דיו"ד כנ"ל) אבל בחי' אור המקיף דשמש שנק' רוח השמש שמקיפו ומסבבו ומנהיגו בד' רוחות כסדר הזה זהו מקור המנהיג בפועל שנק' יובל בחול"ם כנ"ל וזהו סובב סובב הולך הרוח שהוא רוח המקיף שלמעלה מהתחלקות המדות דחו"ג כו' שהוא המקיף וסובב עם השמש להוליכו בסדר זה שהולך אל דרום כו' כנ"ל (שהוא נקודה די' עצמה כנ"ל) אבל יבל בקמץ הוא למעלה גם ממקור זה להנהיג הילוך השמש או להילוך הרוחות באופני ההתכללות כו' (והיינו בחי' קוצו של יו"ד שהוא בחי' כתר שבכתר כנ"ל) וזהו ג"כ פי' יובל בחי' בלילה ותערובות כמו ויבל לחמורי' וכן כי שם בלל כו' שבמקור המקיף ומנהיג הילוך השמש או הילוך והתכללות הרוחות הרי הוא העושה סדר באופן ההתכללות שזהו שנק' בלילה ותערובת שבאה באופן מיוחד כפי הצריך דוקא כמו העיסה בתערובת המזיגה הנכונה בכמה דברי' הפכיים שמערבם יחד דוקא. ואמנם הכל במדה ושעור באופן שיכללו זע"ז דוקא (כמו שא' בס"י אש ומים ובללן יחד כו' כמו השמים שכלולים מאש ומים יחד זהו מזיגה בתערובות ע"פ המדה באופן שכ"א יוכלל בזולתו וכמו"כ בבחי' המזיגה והתכללו' הרוחות דחו"ג באופן מתוקן בסדר נכון ע"פ מקור ושרש המנהיגם שהוא יו"ד דחכ' שנמשך בבינה בשכל וטעם שיש לכל מדה שעור ע"פ השכל ויש בו הפוכו כמו מחסד שבגבו' בגבו' שבחסד ע"פ קו המדה שמודד כל דבר כו' וכמו"כ בחי' ת"ת המכריע בין חו"ג כנ"ל שזהו ענין התקון דקו המדה כו' והוא שנק' יובל במלאפום שנמשך מיו"ד דיובל כנ"ל אבל יבל בקמץ הוא קודם שנעשה סדר בהתכללות ממקורם רק בהיותם כלולים בעצם עדיין ששם הכל כלולים כאחד בלי סדר כלל וכלל כמו שרש המדות דחו"ג לכל פרטי אופניהם הכלולים זע"ז כמו שהם כלולים בעצם רצון הפשוט ותענוג הפשוט שבלתי מסודרים כלל באופן התכללות זו אלא כלולים המה בתכלית היחוד בלי ניכר מהות מדה בפ"ע כלל וזהו כענין בלבול בתערובות שנעשה ברוחות ע"י רוח סערה שנתבלבלו ויוכללו דבר בהפוכו מצד שכל אחד אינו במציאותו כלל ע"כ לא יוכללו בסדר כלל אדרבה הפך הסדר כמו שיכול החסד להיות בבחי' דין ודין בבחי' החסד כנ"ל דכל נוני ימין מתבדרין לכל סטר שמי ששרשו בחסד בדרום ילך לצפון כו'. וזהו פי' יבל ל' בלבול כמו כי שם בלל כו' שבלבל לשונם כו' (וכמו בחי' העקודים שעקודים כולם כאחד בכלי א' וכה"ג) וע"כ משם נמשך הבלבול בסדר הילוך הרוחות וגם בהילוך השמש שיעמוד לגמרי כנ"ל וד"ל. (ועכ"ז הרי אמר שם בזהר עד דאתא ההוא דברא בימא דידע לאשלמא רוחא דזעפא כו' (וכמשי"ת):
+{{עוגן|פרק מד|(מד)}} '''והנה''' ע"ד הנ"ל בג' מדרגות דיבל ויובל בחולם ומלאפום שהוא בא בסדר הנהגות התכללות הרוחו' ובסדר הילוך השמש כנ"ל כך יובן כ"ז בענין שיר פשוט ושיר כפול ושיר משולש כו' הנ"ל. דהנה מבואר למעלה בשרש כללות ענין השיר שהוא בחי' התענוג שברצון שמורכב בשכל וטעם שיש בו נטי' לחו"ג שהוא כמו קול חדוה וקול מרירות כו' ולפי אופן העונג שבהשג' של המלאך כ"ה אופן השיר שלו והוא שנוי אופני המדרגות שיש בבטול היש לאין בעליית המלאכים ונשמות בעמוד שבג"ע כנ"ל אם בבטול שבאהבה הוא ע"פ השיר שבעונג המורכב בשכל הנוטה לאהבה ואם בבטול שביראה שהוא ע"פ השיר שבעונג המורכב בשכל שמוליד יראה כו' ולפעמים יש התכללות מבטול דאהבה ביראה ויראה באהבה כנ"ל באברהם ויצחק וכה"ג שזהו בא ג"כ מהתכללות דחו"ג שבהשגה בשכל בעונג מורכב כזה והוא הנק' שיר כפול שזהו התגלות העונג בחכ' ומחכ' נמשך לבינה בהשגה וטעם שינטה בהתחלקות דחו"ג כחדוה ומרירות ואוי"ר ובחי' ההתכללות שלהם ע"כ נק' שיר כפול שזהו רק ההמשכה הבאה בהתחלקו' דחו"ג לפי שבאה בשכל והשגה שמורכב מב' מיני השגות שיחייבו ההתפעלות דב' מדרגות דחו"ג באוי"ר או כחדוה ומרירות וגם בבחי' ההתכללות שלהם אבל עדיין לא בא בגילוי ממש כ"א במהות בפ"ע וגם באופן התכללותם זע"ז וזהו רק כמו המקור המנהיג בפועל שנק' יובל בחולם כנ"ל במקור המנהיג לסדר הליכות הרוחות והתכללותם כו' כך בחי' שרש ומקור כללי להתחלקות והנהגת הבטול בשיר מיוחד ובאופני ההתכללות דחו"ג זה נק' שיר כפול מפני שכולל להתחלקות דחו"ג והתכללותם בשיר זה שהוא כפול בעונג שבהשגת השכל דבינה שמקבל מחכ' ועדיין הוא בהעלם (כמו נקוד' דיו"ד שיש בכחו להשפיע לבינה מן ההעלם לגילוי וזהו יובל בחולם והוא בחי' פנימית בינה קודם שיולדו המדות דחו"ג בגילוי ממש שנק' יובלא עילאה כמו <small>([[שמות פרק יט#פסוק ג|שמות יט, ג]])</small> במשך היובל כו' שהוא כח המנהיג לכל הנהגה שתהיה ממנו בפועל דהיינו שממנו יהיה שרש ומקור להנהגת והרכבת הקולות דשיר בכמה אופנים שונים אבל עדיין הוא בכח ולא בפועל ממש אך כאשר נמשך מן ההעלם לגילוי מהשגת השכל למדות דחו"ג להיות כמה מיני קולות שיר בכמה מיני בטול הכלולים מאוי"ר בגילוי שזהו שיר משולש ושיר מרובע זהו יובל במלאפום שהוא ההנהגה והמשכה שנמשכת בפועל (כמו הילוך וסבוב השמש כסדר בפועל ממש כמ"ש סובב סובב הולך הרוח אע"פ שזהו מקור המנהיגו אבל הוא מנהיגו בפ"מ וכן ברוחות המנשבות כסדר כו' והוא בחי' קו המדה דבחי' התקון שעושה סדר נכון במזיגה והתכללות דחו"ג שבכל הקוין למדוד כל או"כ דוקא הכל במדה ושעור שהוא בלילה ותערובות בסדר נכון ומדוקדק דוקא כמו טרף אש ומים ובללן זה בזה כנ"ל וכה"ג וכמו <small>([[ישעיה פרק מ#פסוק יב|ישעי' מ, יב]])</small> מי מדד בשעלו מים שזהו עד"מ המזיגה מטעמים חריפים עם מתוקים במדה וכמו המזיגה ברפואות מדבר חם וקר חריף ורך הכל במדה שהוא כמו ההכרעה שבבחי' הת"ת שהוא קו האמצעי דיעקב כנ"ל ובכלל זהו בחי' הקו"ח שהוא הנק' קו המדה שרש התקון בכלל שמודד כל או"פ בכלי ויכול לאכללא שמאלא בימינ' כמו להחליף אור החסד בכלי הגבו' כו' שזהו בחי' ההתכללות דגבו' שבחסד עם חסד שבגבו' וכה"ג הכל במדה ושעור ובגילוי דוקא ולא בהעלם וזהו בב' דברים א' באורות והב' בכלים המגבילים האור שהוא עיקר בחי' התקון שנק' ברודים כו' והיינו שיר מרובע כהתגלות כל הד' מדרגות דחו"ג והתכללותם זע"ז שנק' שטח כמרובע כידוע בענין נקודה קו שטח בכלל שמן הנקודה נמשך הקו ומן הקו נעשה השטח כו' כך מבחי' נקוד' דחכ' שבהעלם ביובל בחולם נעשה ונמשך יובל במלאפום שהוא בחי' הקו העושה השטח שהוא האור והכלי דהיינו מדידת האו"כ בשעור בגלוי דוקא שהוא שיר משולש ושיר מרובע כנ"ל (ולמעלה היינו בחי' נקודה שלפני הקו"ח שזהו כמו ששיער בעצמו בכח מה שעתיד להיות בפועל דהיינו ע"ס הגנוזות בעצמות שעתיד לבא בגלוי בקו"ח באו"כ ממש והוא מ"ש בריש כו' גליף גליפו בטה"ע כו' והגלוי של ההעלם דנקודה זו הוא שנמשך בקו"ח המודד כל מדידה דאו"כ בגילוי שהוא בחי' שיר משולש ושיר מרובע שזהו בבחי' ת"ת ומל' שנק' שטח כו' וד"ל). אבל בחי' שיר פשוט הוא למעלה משיר כפול דחו"ב שזהו נקודה וקו כנ"ל כי השיר הזה הנק' שיר פשוט הוא בחי' התענוג העצמי שבעצמות הנפש ממש שלמעלה מן השכל וגם למעלה מן התפעלות הרצון אלא הוא בבחי' עצמות ממש שכל עצמות הנפש נתפעל ונזוז ממקומו שנק' שמחת הנפש עצמי כמו בשיר' הים שהיה בבטול והזזת כל עצמות נשמתם ממש ע"כ אמרו אשירה לה' כי גאה גאה זה אלי ואנוהו לנוכח ממש כו' (שזהו מבחי' מקיף דיחידה שלמעלה ממקיף דחיה הבא בגילוי כמו בהרכבת התענוג בשכל ומדות כנ"ל) וע"כ הקול שבשיר זה הוא פשוט בתכלית מבלי ימצא בו התחלקות מדרגו' דחו"ג כלל כחדוה ומרירות וכה"ג וגם הוא למעלה מהיות מקור להתחלקות החו"ג לקולות השיר שמורכב מעונג שבהשג' כנ"ל אחר שהוא בחי' בטול כל העצמות ממש ולזאת כל התחלקות המדרגות שבאו אח"כ מהעל' לגילוי כלולים שם בבטול המציאות לגמרי (ולמעלה זהו ע"ס שבעצמות א"ס ממש שנק' שעשועי המלך בעצמו ממש שנק' חד ולא בחושבן ונק' ע"ס בלימה בלי מהות כלל וכמ"ש לאו דאית לך צדק ידיעא כו' עד ולאו מכל אינון מדות כלל אפילו בהעלם שזהו למעלה הרבה ממה ששיער בעצמו בכח כו') ועכ"ז מבחי' שיר פשוט שע"ז אמר שיר השירים אשר לשלמה מאחר שנק' שיר על כל השירים דשיר כפול ושיר משולש ומרובע הנ"ל א"כ ודאי שממנו נמצא המקור ושרש להיות ממנו התגלות הנהגות השירים שהוא נקודה דחכ' הנ"ל אבל נק' מקור עצמי שממנו נמצא ונמשך מקור להנהגה והתכללות דשירים וכמו כי עמך מקור חיים כו' אבל הוא עצמו אינו בגדר זה כלל כו' וד"ל. וזהו בחי' יבל בקמץ כנ"ל שהוא בחי' אור המקיף דעצמות המאציל שלמעלה מהתחלקות המדות לגמרי גם מהיות מקור להם כנ"ל (דהיינו גם למעלה מבחי' נקודה כנ"ל) רק שעכ"ז ממנו נמשך בחי' נקודה דיובל בחולם וקו דיובל במלאפום שהם המקוריים להנהגת והתכללות המדות דחו"ג מחו"ב כסדר דוקא כנ"ל בבחי' שיר פשוט אע"פ שהוא עצמו אינו בגדר זה כלל כו' וד"ל:
+{{עוגן|פרק מה|(מה)}} '''וזהו''' שנק' יבל ל' בלילה ותערובות בב' אופנים הפכיים כנ"ל א' ענין בלבול ותערובות שלא כסדר כמו כי שם בלל כו' והוא מצד שהוא נבדל ומרומם בערך לגמרי מבחי' התחלקות המדות כנ"ל ע"כ בבא הארה והמשכה ממנו למטה יתבטלו במציאות לגמרי עד שיתבלבלו מסדר מעמדם מבלי ימצא בכאו"א מקומו ושרשו אלא מתחלפים גם ב' הפכים כמו ממזרח למערב ומדרום לצפון כו' כנ"ל בענין רוח סערה בים העליון דארבין קיימין כו' (וכשמש בגבעון דום כו' <small>([[יהושע פרק י#פסוק יב|יהושע י, יב]])</small> וכמו קי"ס שהוליך ברוח קדים עזה מקדמונו ש"ע ונעשה מהעלם דים יבשה כידוע במ"ש הים ראה וינוס כו' וכה"ג) ואופן הב' להיפוך בפי' יבל שממנו נמצא מקור ההנהגה כסדר דוקא שזהו ענין קו המדה שמערב ומבלבל בסדר נכון כמו טרף אש ומים ובללן יחד כנ"ל שזהו יובל ויובל במלאפום שנמשך מבחי' יבל דוקא כנ"ל שממנו נמצא שרש התקון דקו המדה בבלילה ותערובות דאורות בכלים הפוך הבלבול כו' (והוא מ"ש דאתא ההוא דברא בימא דידע לאשלמא רוחא דזעפא שזהו המלך הח' שנמשך משם מ"ה דעצמות לתקן לז"מ דתהו כמשי"ת) וד"ל:
+{{עוגן|פרק מו|(מו)}} '''וזהו''' ותלד עדה את יבל הוא היה אבי ישב אהל ומקנה ושם אחיו יובל כו'. דהנה מובן מכל הנ"ל ההפרש בדרך כלל בין יבל ליובל שהוא ההפרש בין האור המקיף העליון שממנו נמשך כל בחי' מקיף כמו שיר פשוט שמזה יהיה ממילא כל המשכת הבטול בשיר כפול ושיר משולש ומרובע וכענין הילוך השמש בד' רוחות השמים ונשיבת הרוחות כו' שכל אלה הוא בחי' או"פ כו' וזהו בחי' יבל בקמץ ובחי' יובל במלאפום הוא מקור כל או"פ שמודד וממשיך כל אור בהתחלקות והתכללות בכלים שונים בכמה רבוי אופנים שונים בשיר משולש ומרובע בבחי' ההתכללות דחג"ת שהוא כללות ענין התקון דקו המדה כנ"ל:
+{{עוגן|פרק מז|(מז)}} '''וזהו''' ותלד עדה את יבל הוא היה אבי ישב אהל ומקנה פי' אהל הוא בחי' אור המקיף המכסה על האדם והוא יושב תחתיו כנ"ל במ"ש לשמש שם אהל בהם כו' והוא בחי' המקיפין דתו"מ שנק' יושב אוהל כמ"ש ביעקב איש תם שהיה יושב אהלים (כפי פי' הפשוט שכל רועה צאן היה יושב אהלים לפי שצריך לרעות הצאן במקום מרעה טוב יושב כאן חדש ימים וקובע דירתו באהל וילך למקום אחר לרעו' צאנו ויושב שם באהל חדש אחד כפירש"י וע"כ כל רועה צאן ובקר דוקא היה יושב אוהל וזהו ישב אהל ומקנה דהא בהא תליא כמשי"ת). והנה יש להקדים תחלה ענין אחד הידוע שיש ב' מיני התכללות בדבר מהפוכו אחד מצד בחי' הבטול בעצמיות שאינו ניכר במציאות כלל וכלל והוא מצד הארת אור העצמות דא"ס ב"ה דלאו מכל אינון מדות כלל כנ"ל ונק' ע"ס בלימה וע"כ מתכללים דבר והפוכו (כמו <small>([[איוב פרק כה#פסוק ב|איוב כה, ב]])</small> עשה שלום במרומיו כמו אש ומים ואין מכבין זא"ז מצד בטולם במציאותם לגמרי לגבי אור האלקי הנבדל בערך לגמרי כו' וכמו בשרים גדולים מנגדיים בתכלית כשבאים לפני המלך יתכללו יחד ואינם ב' הפכים כלל וכן ב' תלמידים הפכיים בבואם לפני רבם כו' וכה"ג) וזהו מלך שהשלום שלו כו' והוא בחי' התכללות דע"ס שבכתר ששם גלוי עצמות א"ס שנק' ע"ס הגנוזות בעצמות המאציל בדרך כלל כנ"ל ומשם נמשך שרש התו"מ שהן בבחי' מקיף דאור העצמות אע"פ שמתחלק אור דתו"מ בחילוק מדרגות דע"ס בחכ' ומדות דחו"ג וברבוי הכלים שהן המצו' כמ"ש <small>([[משלי פרק ו#פסוק כג|משלי ו, כג]])</small> כי נר מצוה ותורה אור כו' מ"מ שרשן בעצם הוא מבחי' המקיפין דפנימית הכתר שזהו בחי' פנימיות ועצמיות דתענוג הפשוט ופנימיות רצה"ע שנק' מצותיו ממש כידוע (כמו הקב"ה מניח תפילין בד"פ ע"ג הראש וכתיב בהו ומי כעמך ישראל כו' שזהו כמו המקיף דד' מוחין באדם שמניח תפלין דכתיב בהו <small>([[דברים פרק כח#פסוק י|דברים כח, י]])</small> כי שם הוי"ה נקרא עליך ונק' <small>([[יחזקאל פרק כד#פסוק יז|יחזקאל כד, יז]])</small> פאר וכן ציצית או"מ כללי בהמשכת ל"ב חוטין כמו <small>([[דניאל פרק ז#פסוק ט|דניאל ז, ט]])</small> לבושה כתלג חור וכה"ג וכמו במצות שלנו שע"ז אמר <small>([[שיר השירים פרק ב#פסוק יד|ש"ה ב, יד]])</small> ומראך נאוה במראה דאו"מ דוקא כמו מראה הגוונין שש משזר וארגמן כו' שהיה ביריעות שהגם שכ"א חלק מדרגה בפ"ע מ"מ כלולים זע"ז בתכלית ביריעות שהן בחי' מקיפין בהתכללות אוי"ר במח' ושכל ורצון ותענוג העצמי כנ"ל כו' וכן קולך ערב כו' <small>([[שיר השירים פרק ב#פסוק יד|שם]])</small> קול דתורה דוקא דאע"פ שכלול משיר משולש ומרובע כנגינות וטעמי תורה זרקא מקף כו' בחי' שיר פשוט וכפול ומשולש מ"מ הכל בבחי' מקיף דשיר פשוט בתענוג העצמי כמ"ש <small>([[מלכים א פרק ה#פסוק יב|מ"א ה, יב]])</small> ויהי שירו ונק' שיר השירים אשר לשלמה מלך שהשלום שלו מטעם הנ"ל ואע"פ שגם התו"מ הן בבחי' התכללות דחו"ג במ"ע ול"ת בציור אדם דוקא בשם מ"ה דתקון וכמ"ש <small>([[שמואל ב פרק ז#פסוק יט|ש"ב ז, יט]])</small> וזאת תורת האדם כו' מ"מ עיקר שרשם הוא במקיף דכתר שנק' תר"ך עמודי אור (וכמו תרי"ג ארחין דגלגלתא כו') וזהו שנק' יעקב יושב אהלים אהל דתורה שבכתב ובע"פ שהוא בחי' מקיף העליון ששם כלולים הע"ס גם באו"כ בתכלית הבטול (והוא לפי שהתו"מ נמשך מעצמות א"ס ב"ה ממש כמו אנכי ולא יהיה לך מפי הגבורה עצמו שמענום <small>(מכות כד, א)</small> אע"פ שהן כללות התחלקות דחו"ג דמ"ע ול"ת מ"מ הן בתכלית היחוד כי בדבור אחד נאמרו וכן אמר מימינו אש דת למו שכלול מחו"ג וכן <small>([[תהלים פרק כט#פסוק ג|תהלים כט, ג]]. [[תהלים פרק כט#פסוק ז|ז]])</small> קול ה' על המים קול ה' חצב להבות אש באש שחורה ע"ג אש לבנה וכה"ג וכ"ז מפני שנק' מצותי ממש כמו <small>([[תהלים פרק קיט#פסוק צו|תהלים קיט, צו]])</small> רחבה מצותך מאד בבחי' א"ס ממש כמ"ש במ"א):
+{{עוגן|פרק פרק מח|(מח)}} '''וזהו''' בחי' יבל בקמץ שהוא היה אבי יושב אהל ומקנה פי' כי יושב אהל ורועה צאן ענין אחד להם דהא בהא תליא כפירש"י וגם למעלה כן הוא דאבי יושב אהל היינו מקור כל המקיפים שממשיך כל או"מ הנק' אוהל כמקיפים דתו"מ שהמשיך יעקב כמ"ש <small>([[מיכה פרק ז#פסוק כ|מיכה ז, כ]])</small> תתן אמת ליעקב <small>([[תהלים פרק עח#פסוק ה|תהלים עח, ה]])</small> ויקם עדות ביעקב כו' כי שרש יעקב בקו האמצעי שעולה בפנימית הכתר וע"כ היה יעקב רועה צאן כמו למעלה שהנשמות נק' צאן והן נש"י דכתיב <small>([[יחזקאל פרק לד#פסוק לא|יחזקאל לד, לא]])</small> צאן מרעיתי כו' שעלו במח' ויצאו למטה ע"י יעקב שעשה בתחבולות בצאן לבן העליון במקלות אשר פצל ברהטים כו' ליחם הצאן לעשות בהם רבוי התולדה שזהו רק ע"י ההמשכה מגוונין הכלולים באו"מ דתו"מ העליונים כמ"ש בזהר בעובדא זו דמקלות שפיצל כו' שזה כמקיפין דד' מוחין דתפלין כו' וזהו שהיה יעקב יושב אהלים דתשב"כ ושבע"פ רועה צאן כרועה צאן בגשמיות שזן ומפרנס אותם במרעה טובה ובהשקאת מים ועושה בהם רבוי התולדה כך למעלה הן נש"י שנק' צאני כו' שמקבלים מאור התו"מ ע"י הרועה בכל דור ודור כמ"ש במ"א ע"פ <small>([[שיר השירים פרק א#פסוק ח|ש"ה א, ח]])</small> צאי לך בעקבי הצאן ורעי את גדיותיך על משכנות הרועים שהן ז' רועים שנק' יושבי אהלים דתו"מ כו' וע"כ יעקב דוקא היה רועה צאן למטה כמו למעלה ממש ברוחניות להמשיך או"מ באו"פ ברבוי התולדה (אבל איש אחר שהיה רועה צאן לא הי' ממשיך כלום רק מחמת בחי' מקור הכללי שזהו בחי' יבל שהי' אבי יושב אהל כמשי"ת) כמ"ש בראשית בשביל התורה שנק' ראשית בחי' משפיע ובשביל ישראל שנק' ראשית בחי' מקבל מאור דתורה כו' דג' קשרים הן ישראל מתקשראן באורייתא דס"ר נש"י מקבלים חיותם מס"ר אותיות התור' כידוע. וזהו יבל אבי ישב אהל ומקנ' מקור הממשיך כל המקיפים שנק' אהל והוא אהל המקיף דתו"מ ומקנה הן נשמות שנק' צאן ובקר הן המלאכים כפני שור כו' שכולם מקבלים מיושב אהל דמקיף העליון שנמשך באמצעות המקור הכללי שלהם שהוא יבל בקמץ דוקא שמשם מקור כל המשכת המקיפי' מטעם הנ"ל וד"ל:
+{{עוגן|פרק מט|(מט)}} '''ושם''' אחיו יובל הוא היה אבי כל תפש כנור ועוגב כו'. הנה זהו בחי' ההתכללות הב' בדבר והפוכו כהתכללות דחו"ג וממוצע דת"ת שבא מצד שכל אחד כלול מזולתו ההפכי כחסד שכלול מגבו' וגבו' כלול מחסד כו' כמ"ש בס"י הוציא אש ממים ומים מאש כו' וכה"ג יש רבוי התחלקות דכל ספי' לי' וי' לי' כו' ע"כ יכול להיות רבוי ההתכללות דוקא מכל ההפכים עד אין שיעור כמ"ש <small>([[בראשית פרק ל#פסוק מג|בראשית ל, מג]])</small> ויפרץ האיש מאד כו' (וכמ"ש בס"י שבו"ק יש ו' אלפים רבבות ספי' ונק' שעור קומה של יוצר בראשית וזהו <small>([[תהלים פרק קמז#פסוק ה|תהלים קמז, ה]])</small> ורב כח כו' כמ"ש במ"א) ובכלל זהו בחי' קו המדה דקו"ח שמודד כל או"כ בגילוי או"פ דוקא ששרשו בשם מ"ה דא"ק מקור התקון והוא שנק' יובל במלאפום דוקא שהוא העושה הבלילה ותערובות בסדר ומדה דוקא שהוא בחי' אדם ולפי שיש ביחוד והתכללות זו בחי' הבטול דשם מ"ה ברבוי גדול לאין שעור נק' אדם אדמה לעליון ממש שהוא מקור כל המקיפין שנק' שלמותא דכולא וזהו ושם אחיו יובל שהוא אחיו דיבל בקמץ וכידוע דשרש הכלים במקיפי' דוקא ולא יובל בחולם אע"פ שהוא נקודה דחכ' מאחר שהוא בבחי' ההעלם ואין עדיין שלא נמשך ממנו בגילוי באו"כ ממש כנ"ל וזהו יתרון מעלה דבינה שבחכ' על נקודה דחכ' עצמה כידוע בענין קוץ התחתון דיו"ד שזהו מ"ש הבן בחכ' כו' שנק' נבון שלמעל' מחכ' כנ"ל. ולזה לא אמר יובל בחולם אלא יובל במלאפום שהוא אחיו דיבל ממש כי מקור אחד להם דאדם אדמה לעליון כו' וד"ל:
+{{עוגן|פרק נ|(נ)}} '''וזהו''' שהיה אבי כל תפש כנור ועוגב. כי הנה בחי' התכללות דחו"ג שבא בגילוי או"פ בבחי' חצוניות הכלי' זהו כל שרש המשכות העולמות דאבי"ע כמ"ש בראשית ברא אלקים אבא אמר לאימא שנק' אומנא כו' שזהו שרש בחי' התכללות המדות דחו"ג שבוימ"ב כידוע והוא בחי' שיר כפול ושיר משולש ומרובע שבא בציור גוונין בגילוי וזהו כנור ועוגב בכלל דכנור הוא הכלול מחו"ג בעונג שבבינה כנ"ל שנק' שיר כפול בכלל ועוגב הוא בחי' שיר משולש דת"ת כנ"ל בפי' הללוהו בנבל וכנור ובמנים ועוגב ובחי' יובל היה אבי כל תפש כנור ועוגב שהן הרכבות הקולות הממוזגות בבחי' רו"ש בבטול דאוי"ר ורחמים כו' כמו קול דתפלה שעולה ברו"ש וכשיר המלאכים ברו"ש וכה"ג בהתכללות דרוחות המנשבות והילוך השמש הגם שנק' משפיע הרי מביא הכל לגילוי אור בהתכללות דצח"מ וארמ"ע בארץ כנ"ל. (וזהו וזרח השמש שהוא הרוח המקיף סובב סובב הולך הרוח כו' ואח"ז אמר כל הנחלים כו' שם הם שבים ללכת כמו אל מקומו שואף כו') וצלה גם היא ילדה את תובל קין כו' כי כל הנ"ל הוא בנשמה האלקית שנק' נר הוי"ה שמקבלים מאו"מ דתו"מ ויבל ויובל כו' כי למך בא מקין שנולד קודם החטא דעה"ד שאמר' חוה קניתי איש את הוי"ה ממש כפרש"י אני ואישי לבדו ברא. אבל בזה גם אנחנו שותפי' עמו שעלו למטה שנים וירדו ארבעה <small>(סנהדרין לח, ב)</small> אמנם הנה"ב שרשה מבחי' נגה דעשי' ששרשה הראשון בחושך וצמצום הראשון שלפני הקו"ח שנק' מק"פ כו' וזהו וצלה צל המסתיר לעצמות כו' ילדה גם היא שזהו התולד' דפסולת הגבו' העליונות שנעשים למטה גבו' קשות דק"נ וזהו תובל קין שהיה אבי כל חרש נחשת וברזל שהן כלי אומנות לרציחה כמו ועל חרבך תחיה <small>([[בראשית פרק כז#פסוק מ|בראשית כז, מ]])</small> ונהפך לקדושה ע"י תשובה ומע"ט שנהפך החשך לאור ורע לטוב שגדול יותר מצ"ג בבירור דיבל ויובל בכתר וחכ' דתו"מ ותשוב' בנה"א כו' שהוא מלך הח' הדר כו' וזהו ואחות תובל קין נעמה בינה דק"נ שכן היתה שם אשתו של נח יסוד אבא שרש התקון (כמשי"ת בפ' נח):
 }}
 [[קטגוריה:תורת חיים|א]]